מדינות ערב הן המפגרות בעולם * השעור הגבוה ביותר של אנאלפבתיות וההשקעה הנמוכה ביותר בחינוך * אין אף אוניברסיטה ברמה בינלאומית * אין עיתונות חופשית, אין זכויות אזרח, מעט מחשבים, מעט אינטרנט * והם אוהבים את הרודנים שלהם (עד שכורתים את ראשיהם ומחליפים ברודנים אחרים) * מזרח תיכון חדש-ישן

מדינות ערב. מה שחסר להן זה השטח הקטן של ישראל (ויקישיתוף)

האירועים האחרונים – בטוניסיה, במצרים, בתימן ועכשיו בסוריה – עוררו תקוות כי הנה, או טו טו, הופכות מדינות ערב לדמוקרטיות. עיראק כבר " כזה כאילו" כמעט דמוקרטית. בעקבותיה יתמוטטו יתר הרודנויות הערביות כמגדל קלפים ומזרח תיכון חדש יפציע באופק.

חלומות באספמיה של המימשל האמריקני התמים ושל השמאל הישראלי ההזוי. אף אחת ממדינות ערב לא תהיה דמוקרטית. העם הערבי איננו עם אחד אלא מגדל בבל של שבטים העוינים אלה את אלה. הם אינם סובלים מיעוטים זרים בתוכם. בין אם אלה נוצרים, דרוזים או יהודים. השחיטה שם היא מחזורית.

כל המדינות הערביות והמוסלמיות – מאלג'יריה ועד טהרן – הן רודנויות, חילוניות או מוסלמיות אין הבדל. אין שום סיכוי שתהיינה דמוקרטיות.

מפגרות בכל

מה ששולל בעיקר כל סיכוי לדמוקרטיזציה ערבית הוא מצבן התרבותי והחומרי של המדינות הערביות.

שעור האנאלפאביתים במדינות ערב הוא הגבוה בעולם. ההשקעה בחינוך היא כעשירית מן ההשקעה במדינות המערב ובתוכן ישראל. התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב היא כאלף עד 3000 עותקים. אין במדינות ערב אפילו אוניברסיטה אחת בעלת רמה בינלאומית. מספר הפרסומים המדעיים מגיע לכ-2 אחוזים מכמות הפרסומים היחסית של פרסומים מדעיים במדינות מפותחות. שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא כ-0.2 אחוז מהתל"ג לעומת 2.35 בישראל ו-3 אחוזים ביפן. והתל"ג עצמו עלוב. והשכר לנפש כעשירית מן השכר הממוצע בישראל.

לא מייצרים כלום

מספר המחשבים במדינות ערב הוא 18 לכל 1000 לעומת ממוצע של 78 לאלף במדינות מפותחות. רק 1.6 אחוז מן האוכלוסייה מחוברים לאינטרנרט (לעומת כ-79 אחוזים במדינות מפותחות). אף מדינה ערבית איננה מייצרת אפילו מוצר אחד בעל איכות שניתן לשווקו בשוקי העולם.

אף מדינה ערבית אינה מכבדת זכויות אדם. באף מדינה ערבית אין תקשורת חופשית. באף מדינה ערבית אין מכבדים זכויות של מיעוטים ונשים.

אוהבים רודנים

למרות שמצבם הכלכלי של ההמונים הערביים הוא הירוד בעולם.  הערבים אוהבים את רודניהם. סאדאם חוסיין, גמאל עבדול נאצר, אנואר סאדאת, יאסר ערפאת, ואפילו המלך חוסיין היו שליטים אהובים בחייהם וגם לאחר מותם. למרות שכל אחד מהם, הרג יותר ערבים מאלה שנהרגו בכל המלחמות עם ישראל. למרות שהם דנים את עמיהם לפיגור נצחי, לרעב, לדיכוי ולבערות. גם את מובארק אהבו אך הוא לא הספיק למות או להרצח לפני שיפסיקו לאהוב אותו.

הפרשן האמריקני ראלף פיטרס הסביר פעם את התופעה הזו במאמר ב"וושינגטון פוסט" : " זהו סימפטום של רגשות התסכול של חברה שהייתה פעם תרבות גדולה ואשר נחרבה עד היסוד. חוסר היכולת של הערבים להתמודד עם המערב בתחום כלשהו הדורש מאמץ הוא בעל השפעה הרסנית על הפסיכולוגיה שלהם. הם מיואשים וזקוקים נואשות להאשים מישהו בעליבות שלהם. אילולא היה להם את ארצות הברית וכמובן את ישראל כדי להאשים היו צריכים לשאול עצמם איך קרה שהגיעו למצב עלוב כזה" .

והעיתונאי הערבי-נוצרי-אמריקני ג"וזף פארח אומר כי אין הבדל בין המשטרים המוסלמים הדתיים למשטרים הערביים החילוניים. המשותף לשניהם הוא אידיאולוגיה " איסלאמו פשיסטית" .

כל מה שנאמר על כלל מדינות ערב מתייחס גם לרשות הפלשתינאית ולמדינה שתקום שם חלילה. מפת הדרכים ותוכנית ההתנתקות מבוססות על חלומות באספמיה.

מאמר זה נכתב ופורסם במארס 2005  בעקבות המהפכה הכאילו דמוקרטית בלבנון. הוא עודכן בעקבות ארועי מארס אפריל 2011 ונשאר אקטואלי כמו בעת שנכתב

ז.ג.

========================================================

הרב שקיים ישיבה בגרמניה הנאצית

גירסה מורחבת של כתבה זו ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=1666

אתר " אש תורה" :

(www.aish.co.il)

=========================================================

תכנית דוברת בעקבות צ'פלין

עברנו דירה. ראה

===========================================

ENGLISH VERSION TO THIS ARTICLE

http://www.zeevgalili.com/english/?p=228#more-228

בני ערובה מוחזקים על קרונית רכבת כמגן אנושי נגד מוקשים

המרד הערבי בשנים 1936-193   (" המאורעות" ) סיכן את האימפריה הבריטית, שהחליטה לדכאו ביד קשה * החישו שלוש דיביזיות לארץ ישראל והפעילו אמצעים אכזריים: תליות, הפצצות מן האוויר, הריסת בתים, עקירת פרדסים, בני ערובה שנשלחו לעלות על מוקשים, קנסות * וכשבג" ץ שלהם ניסה להפריע הם סילקו את " זקן השופטים" מהארץ.

אנחנו קראנו לזה " מאורעות" , הפלשתינאים " התקוממות" . ההיסטוריונים הטביעו את המושג  " המרד הערבי" וכיום מדברים על "האינתיפאדה הראשונה" . הכוונה היא לסדרת המהומות והתקפות הדמים של ערביי ארץ ישראל, שהחלו זמן קצר לאחר כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-1922, עלו וירדו לסירוגין והגיעו לשיאם בשנים 1936-1939.

בתקופה זו יזמו כנופיות חמושים אלפי התקפות על התחבורה היהודית, פרצו לישובים והרגו גברים נשים וטף, שרפו שדות, הרסו מפעלים. התקפות הדמים גבו מחיר כבד: למעלה מ-600 הרוגים ואלפיים פצועים יהודים, מתוך ישוב שמנה 400 אלף נפש. היה זה כאילו נהרגו היום, חלילה, יותר מ-8000 יהודים.

הערבים תקפו גם את מוסדות ומתקני השלטון הבריטי – קווי טלפון, תחנות משטרה, מסילות ברזל, גשרים, צינור הנפט. הכנופיות שלטו למעשה בכל השטח ההררי של יהודה ושומרון ומשם הגיחו להתקפותיהם.

הבריטים ראו בהתקוממות הערבית סכנה לאימפריה הבריטית, במיוחד נוכח המלחמה המתקרבת באירופה. הם ריכזו בארץ כוח של שלוש דיוויזיות והפעילו אמצעים אכזריים ביותר לדיכוי המרד.

על צעדים אלה ניתן ללמוד ממחקר שערך יגאל אייל באוניברסיטת חיפה, לעבודת דוקטור, בהדרכת פרופסור יואב גלבר. (המחקר פורסם בספר בהוצאת " מערכות" :  "האינתיפאדה הראשונה – דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי 1936- 1939" ).

שוטרים בריטיים מפנים ערבים שהשתתפו בהומות מירושלים [ויקיפדיה בריטי]

בין האמצעים שנקטו הבריטים:

* הוצאות להורג. בתקופת ה"מאורעות" דנו בתי דין צבאיים בריטיים כל מי שנתפס ונשק בידו לעונשים חמורים – פסקי דין מוות ומאסר ממושך. 150 נתלו.

* ענישה סביבתית. ב-31 באוקטובר 1938 עבר גדוד ארטילריה בריטי ליד הכפר ניאר הסמוך לעכו. מן הכפר נורתה יריה אחת לעבר הכוח הבריטי. התותחים נפרסו בשטח הסמוך, הפגיזו והרסו את הכפר עד היסוד. (זאת שמעתי מפי אינג'ינר יעקב אלעזר ז"ל, שחקר את הנושא בארכיונים הבריטיים בלונדון). זו הייתה שיטה קבועה. כל כפר שממנו נורו יריות או יצאו פורעים הוענש בהריסת בתים, החרמות והשמדת יבולים.

* החרמת נשק. על כל כפר הוטל להביא לשלטונות כלי נשק שנמצאו ברשותם. אם לא נענו סומנו בתים להריסה וחבלנים פוצצו אותם.

* פעולות תגמול. בספטמבר 1938 רצח פלשתיני את עוזר הנציב האזורי. הרוצח נתפש ובוצע בו וידוא הריגה (בטענה שניסה לברוח). לאחר מכן יצאה שיירה בריטית לעיר ג'נין ממנה בא הרוצח. הבריטים נשאו עמם 2.4 טונות חומרי נפץ והעלו באוויר חלק גדול מבתי העיר. בתגובה לביקורת שנמתחה בבריטניה על הפעולה אמר פקיד בריטי בכיר: " יש לנו שם עסק עם רוצחים וגנגסטרים" .

* הטלת קנסות. על תושבי כפרים הסמוכים לקווי תחבורה, טלפונים ומתקנים הוטלה החובה לשמור עליהם. אם נעשו פיגועים בסמוך להם הוטלו קנסות כבדים על התושבים שחויבו לתקן את הנזקים.

* בני ערובה. כשגברו מיקושים בפסי הרכבת הושיבו הבריטים ראשי משפחות של כפרים שלאורכם עוברת הרכבת בקרונית פתוחה שנסעה בראש הרכבת. כך שכל מוקש יפגע בראש ובראשונה בערבים. גם בראש שיירות רכב הציבו הבריטים מוניות ערביות שיסעו לפניהם ויעלו על מוקשים.

הריסת יפו
אחד המבצעים הגדולים להענשת האוכלוסייה היה הריסת השכונות העתיקות של יפו, שהיו קן צפעונים מראשית המאורעות. ב-18 ביוני 1936 הוטלו על העיר כרוזים שהזהירו את התושבים. לאחר מכן פונו התושבים מבתיהם, האזור הוקף בגדרי תיל ויחידות הנדסה נכנסו לתוכו ופוצצו את הבתים. הפעולה בוצעה במהירות, בין היתר כדי להקדים יוזמה ערבית להגשת עתירות לבית המשפט בדרישה להפסיק את ההריסה.

סילוק זקן השופטים
לכוחות הבריטיים בארץ לא היה " בצלם" שיפריע להם, אבל היה משהו דמוי בג"ץ. שורה של עתירות שהגישו ערבים לבית המשפט נגד הריסת בתים נדחו אמנם מכוח העובדה שלצד הבריטים עמדו חוקי חרום. אך "זקן השופטים" , מקדונל, גינה את ההריסה של יפו והערבים ניצלו את הגינוי בתעמולה שלהם.

תגובתו של הנציב העליון, סר ארתור ווקופ, להצהרת זקן השופטים הייתה חריפה. " הצהרה זו התפרשה על ידי הערבים כעידוד ישיר למאבקם נגד הממשלה" – דיווח למשרד המושבות בלונדון.

הנושא נדון בקבינט הבריטי. במכתב ששלח השופט מקדונל לקבינט הוא התגונן באומרו שאישר 26 פסקי דין מוות. בהמשך התנצל על המבוכה שגרם לממשלה הבריטית בפסק דינו בעניין ההריסה ביפו וביקש תנאי פרישה משופרים.

כמה חודשים לאחר מכן הודיע מזכיר המושבות הבריטי כי הוא משחרר את מקדונל מכל תפקידיו ושופט אחר מונה במקומו.

מכה אנושה

במהלך ההתקוממות הערבית נהרסו כאלפיים בתים ערביים, 6000  נהרגו.  עוד 6000 נאסרו. רוב מנהיגי המורדים נהרגו, הוגלו או ברחו. הנזק הכלכלי שנגרם לאוכלוסייה הערבית היה עצום – שדות שרופים, פרדסים עקורים, שיתוק המסחר עם הישוב היהודי ואבטלה קשה.

למרות תבוסת הערבים בשדה הקרב הם נצחו במערכה המדינית. בריטניה החליטה לפייס את הערבים ופרסמה את  "הספר הלבן" שאסר רכישת קרקעות על ידי יהודים ונעילת שערי הארץ ערב המלחמה.

  מחברה ערכית לחברה מניפולטיבית

" החברה הישראלית איבדה את המטרה הציונית שאיחדה אותה * התוצאה: המניפולציה התקשורתית היא הזירה בה נאבקות קבוצות שונות להשגת מטרותיהן * ישראל איננה דמוקרטיה אלא מדיה-קרטיה * זוהי דיקטטורה של המדיה * התקשורת איננה כלב השמירה של הדמוקרטיה, היא נשכה אותה למוות" * מבט פסימי על החברה הישראלית בעיני אסטרטג

אחד מבכירי היועצים האסטרטגיים במדינה, אדם שכבר הפיל והקים ממשלות, פנה אלי בעקבות הדברים שכתבתי כאן לפני כמה שבועות על הסכנה שבשטיפת המוח היחצנית. הוא אמר לי: אתה כותב שכלב השמירה של הדמוקרטיה נרדם בשמירה ואני אומר לך שאתה טועה. הכלב נשך אותה למוות.

לצערי סרב האיש שאפרסם את דבריו בשמו. אומר רק שהוא האסטרטג מספר 1 במדינה וכפי שניתן ללמוד מן הדברים שאמר הוא איש מחשבה רציני. (עכשיו ניתן לגלות שהמרואיין הוא מוטי מורל – אוקטובר 2009) בגלל חשיבות דבריו אני מביא אותם בשלמותם, בשינויים קלים של סגנון וסדר הדברים:

מ-1948 ל-2004

" אתה שואל במאמרך כיצד הפכנו מחברה ערכית לחברה מניפולטיבית? התשובה לכך היא שאיבדנו את המטרה שאיחדה אותנו. הרצל קבע לנו מטרה: להקים בית לאומי לעם היהודי. ב-1948 השגנו את המטרה, אך לא הרגשנו שהשגנו אותה במלואה. ב-1967 הרגשנו כולנו שהמטרה סוף סוף הושגה: "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". שחרור ירושלים היה הביטוי לכך שהמטרה הושגה.

" בשנת 2004 אין לחברה הישראלית שום מטרה המשותפת לכל מרכיביה" .

" להשמיד את עצמנו"

" בשנים שחלפו מאז 1967 לא קם שום מנהיג שיכול היה להציב מטרה חדשה לעם ולמדינה. ובאין מטרה, מתפוררת החברה. התפלגנו להרבה קבוצות, שלכל אחת מהן מטרה משלה. הדינמיקה הזו גורמת לנו להילחם איש ברעהו ותוך כדי כך להשמיד את עצמנו מבפנים.

" קבוצת המתנחלים היא היחידה ששמרה על המטרה המקורית (של הציונות). זה סוד כוחם. אבל למרבה הצער, נוצר מצב בו מטרה זו הפסיקה להיות משותפת לכל העם, והפכה כאילו מונופול של גוש אמונים. במילים אחרות: המטרה שקודם הייתה משותפת לכל העם הפכה להיות מטרה של קבוצה אחת בלבד.

" הרשות הרביעית"

" בינתיים חלה תמורה משמעותית בחברה הישראלית. לשלושת רשויות השלטון המסורתיות (מחוקקת, מבצעת, שופטת) נוספה רשות רביעית, שלא נחזתה על ידי שרל מונטסקייה, הפילוסוף הצרפתי שהגה את עקרון הפרדת הרשויות. בעשורים האחרונים עלתה והתחזקה התקשורת, עד שהפכה חזקה יותר מכל שלוש הרשויות.

מונטסקייה לא חזה את צמיחת הרשות הרביעית - התקשורת

" לשלוש הרשויות האחרות יש תחומי סמכות מוגדרים וכל אחת מהן נושאת באחריות לתחומה (כך לפחות בתיאוריה). לרשות הרביעית, התקשורת, יש סמכות בלתי מוגבלת כמעט והיא פטורה מכל אחריות.

" הרשות הרביעית מופקדת על יצירת דעת קהל. ודעת הקהל היא הקובעת מי מהפוליטיקאים ינהיג את המדינה. לכן רוקדים הפוליטיקאים על פי החליל של התקשורת, או יותר נכון, על פי המניפולציות התקשורתיות היוצרות דעת קהל" .

הפכנו ל"מדיה-קראטיה"

" אנחנו כבר מזמן לא דמו-קרטיה, כלומר משטר הנשלט על ידי העם. אנחנו מדיה-קרטיה. דיקטטורה של המדיה. כלב השמירה של הדמוקרטיה נשך אותה למוות.

" בהיעדר מטרה המאחדת את העם והמדינה, ואחרי שנתנו למדיה להשתלט על חיינו, נוצרו חוקי משחק חדשים. לתוך התפר הזה חדרו סוכני התקשורת – היחצנים. אדם ההולך לבית המשפט לוקח עורך דין. אדם ההולך למשפט השדה של התקשורת (שבמקרים רבים מכריע יותר מבית המשפט האמיתי), לוקח יחצן, אסטרטג. תפקידו של היחצן מקביל לתפקידו של עורך הדין בבית המשפט: להציג את הקייס של לקוחו בצורה שתשכנע את ה" שופט" , היינו דעת הקהל, שהקליינט שלו צודק והצד השני לא צודק. הכל עניין של רייטינג. כל הצדדים, בפוליטיקה ובכלכלה, פונים לשימוש מניפולטיבי בתקשורת, במטרה להשפיע על דעת הקהל. כי במדינה נטולת ערכים, אלה חוקי המשחק. ומי שלא משחק לפיהם מפסיד".

תחליף למערכת ערכית

" כולם משתמשים היום במניפולציות תקשורתיות כתחליף למערכת ערכית-חינוכית. אפילו שרת החינוך שרצה לאתונה להתחבק עם זוכה מדליית הזהב, גל פרידמן. גם המתנחלים עושים זאת טוב מאד. גם הם יודעים להשתיל ידיעות בתקשורת, כדי להשיג את יעדיהם. כזוהי, למשל, הידיעה שחברת צילומי האוויר, שצילמה התנחלויות ומאחזים לפי הזמנת " שלום עכשיו" , מכרה צילומי אוויר כאלה למשרד הביטחון.

" מה עשו כאן? לקחו שתי עובדות, שאין קשר סיבתי ביניהן, ובאמצעותן ניסו לדחוף את שאול מופז, בתודעת הציבור, שמאלה לעבר " שלום עכשיו" . והתקשורת בלעה את זה ללא שום שיקול דעת" .

תנועת מקופחי העולם

המצב בישראל הוא השתקפות של המציאות הגלובלית. הדמוקרטיות המערביות, כמו ישראל, איבדו את המטרות שלהן. ארצות הברית עדיין חותרת למטרתה המקורית: להנחיל את ערכי החירות והדמוקרטיה לעולם. אבל רוב הדמוקרטיות המערביות האחרות, רוצות רק לחיות ברמת חיים גבוהה ושיהיה להן שקט. במלחמה ינצח הצד שיש לו מטרה ומוכן להילחם למענה את הצד שאין לו מטרה ורוצה רק " שקט" וש" יעזבו אותי במנוחה" .

" במאבק נגד הדמוקרטיות הצד שיש לו מטרה היא התנועה של מקופחי העולם המוחים נגד המערב. תנועה זו אימצה לעצמה את האסלאם הקיצוני כדת הרשמית. והתוצאה: האסלאם היא הדת בעלת קצב הצמיחה הגבוה ביותר.

" הדרך הפשוטה ביותר להגדיר לקבוצה מטרה שתאחד אותה, היא להגדיר לה אויב. האסלאם הגדיר את האויב בצורה ברורה ביותר, והכריז עליו מלחמה" .

הפלסטינים ואנחנו

" תאמר אם כך, הואיל והפלשתינאים הם חלק מהעולם האסלאמי, אנחנו הישראלים חייבים להיות דרוכים. להילחם ולהדביר את האויב הזומם להשמידנו. אבל האויב הזה שואב את מטרתו מהמטרה הגלובאלית של האסלאם, והכרעה מקומית לא תעזור כאן.

" השאלה היא מה המטרה שלנו והאם אנחנו מאוחדים סביבה. המתנחלים יכולים לטעון כי הם דבקים במטרה הציונית המקורית. אך כל עוד אין כל העם מאוחד סביב מטרה זו הם יישארו קבוצה מבודדת ומנוכרת, שחלקים רחבים בעם אינם שותפים למטרותיה. עד שלא תהיה לעם ישראל מטרה שתאחד אותו (ולא משנה אם היא צודקת או לא, חשוב רק אם היא מאחדת) לא יהיה שינוי במצב.

כל צד מנהל מערכת תקשורתית. קיר סטיקרים.

" על רקע זה מנהל כל צד מאבק תקשורתי כדי להשיג את מטרותיו, תוך שימוש בכל המניפולציות התקשורתיות. המניפולציות האלה אינן הסיבה לצרותינו, הן התוצאה של היעדר מטרה מאחדת ושל השתלטות הרשות הרביעית על שלושת הרשויות" .

בשנת 2009 מותר לגלות ש"היועץ האסטרטגי" אותו ראיינתי הוא מוטי מורל.

ראה למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

==============================================================

2. ההסתה הרצחנית בחינוך של הרשות הפלסטינית

עבר לפוסט סמוך

ידיד ישראל דניס פראגר: כך צריך להסביר את את עמדת ישראל

המסבירים הטובים ביותר של ישראל בעולם אינם שליחי משרד החוץ. אלה יהודים טובים וחכמים כמו אלן דרשביץ, ג"קי מייסון, דניס פראגר ואחרים.

דוגמה לדרך בה ניתן להסביר את עמדות ישראל נתן באחרונה בראגר במאמר שפורסם נ-jewish world review.

להלן מאמרו של פאגר הנושא את הכותרת " הסכסוך הישראלי פלשתיני במספרים" .

להמשיך לקרוא ←

 המופתי תכנן להביא לארץ את "הפתרון הסופי"

https://www.youtube.com/watch?v=ctUJb69cxoc

ראה גירסה מעודכנת לאוקטובר 2015 "הבטחתם יונה"

מנהיגי השמאל והימין גם יחד שותפים להסתרת האמת מן העם * והאמת היא שאין שום סיכוי לשלום בעתיד הנראה לעין * הערבים מעולם לא השלימו ולעולם לא ישלימו עם קיומנו כאן * כל ויתור רק מגביר את תאבונם ואת כוחו של הטרור הרצחני * זו אינה השקפה פסימית, זו המציאות
  בחודש נובמבר 1948, כחמישה חודשים לפני תום מלחמת השחרור, כינס דוד בן גוריון את מפקדי החזיתות והחטיבות של צה" ל ואמר להם את הדברים הבאים:

" קץ המלחמה. היהיה קץ – גם אם המלחמה תיגמר עכשיו? … ואם ייכרת שלום – האם יש מלחמה שלא היה לפניה שלום? יש לראות לא החלטות וניירות, אלא מציאות היסטורית. מהי מציאותנו? עמי ערב הוכו על ידינו. הישכחו זאת מהר? 700,000 איש היכו 30 מיליון. הישכחו עלבון זה? … היש בטחון שלא ירצו להתנקם בנו?…"

צילום נדיר של בן גוריון בעת ביקור בקיבוץ עין גדי ב-1970. באדיבות הצלם שבתאי לרנר

פרופסור שלמה אהרונסון, המביא את הציטוט מדברי בן גוריון בספרו על פיתוח הנשק הגרעיני בישראל (" נשק גרעיני במזרח התיכון" , אקדמון, 1994) אומר כי דברים אלה מקפלים בתוכם את מחשבתו הביטחונית של בן גוריון. הם הרקע ליוזמת פיתוח היכולת גרעינית שבה החל כבר אז.

על היכולת הגרעינית של ישראל ראה

לאיים במכת מנע גרעינית

"הערבים יקבלו אותנו בזרועות פתוחות"

בראשית הדרך הייתה לבן גוריון עמדה נאיבית ורומנטית כלפי הערבים. עמדה זו, שהייתה אופיינית לציונות בראשית דרכה, הניחה כי ההתיישבות הציונית תביא ברכה ליושבי הארץ הערביים, תעלה רמת חייהם ואת השכלתם. דבר זה יביא אותם להסכים למדינה יהודית שבה יחיו כמיעוט. בן גוריון חישב ומצא כי בשטח ארץ ישראל משני עברי הירדן יש מקום לשישה מיליון תושבים, יהודים וערבים. באותה תקופה אפילו ניסח תיאוריה שערביי ארץ ישראל הם בעצם צאצאי העברים הקדמונים. אבל על רוב יהודי לא ויתר.
בתקופה מאוחרת יותר נקט בן גוריון עמדה מרכסיסטית שלפיה יש ברית טבעית בין הפועל הערבי והפועל היהודי. הוא אף הציע להקים הסתדרות פועלים ערבית שתפעל בשיתוף עם ההסתדרות היהודית. לימים כתב בן גוריון כי הייתה אז אמונה "כי הערבים יקבלו אותנו בזרועות פתוחות".

בן גוריון בפגישות עם מנהיגים ערביים

התפכחות מרה

ראשית התפכחותו של בן גוריון באה בעקבות "מאורעות 1929" ,

שבמהלכן נרצחו 133 יהודים ומאות נפצעו – בחברון, בצפת, במשמר העמק, במוצא ובחולדה.

חברון אחרי פרעות 1929

אך בן גוריון לא אמר נואש מן הסיכוי להשיג הסכמת הערבים למטרות הציונות. משך שנות השלושים, בעיצומם של מאורעות הדמים, קיים בן גוריון שורה של פגישות עם מנהיגים ערביים. השיחות נמשכו עד כמעט ערב פרוץ המלחמה העולמית.

בתום הפגישות הגיע למסקנה כי הערבים לא יסכימו לעולם למדינה יהודית בארץ ישראל. כל מה שניתן להשיג מהם בהסכמה הוא שהיהודים יהיו מיעוט נצחי בארץ. המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, קבע גם את המיכסה – 7 אחוז יהודים.
לימים נתגלה כי המופתי לא התכוון להשאיר אפילו יהודי אחד בארץ ישראל. המזרחן הנודע ברנארד לואיס מגלה בספרו "שמים ואנטישמים" , שהופיע ב-1986, כי מייד לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933 התקשר המופתי לקונסול הגרמני בירושלים. הוא החל לרקום אז את השתתפות הערבים בפתרון הסופי של הרייך השלישי, פתרון שנועד גם ליהודי ארץ ישראל.

המופתי חאג' אמין אל חוסייני

בן-גוריון לא ידע על היוזמה של המופתי בעת התרחשותה. אבל בכנס מפקדי צה"ל במוצאי מלחמת העצמאות, כבר ידע על חלקו של המופתי ברצח יהודי אירופה.

מה נשתנה מאז?

שום דבר לא נשתנה. " הערבים הם אותם הערבים והים הוא אותו הים" , כפי שאמר בשעתו יצחק שמיר. אפשר להוסיף כי גם היהודים הם אותם היהודים. ממשיכים באשליה של שלום ופשרה וויתורים. ואין להם מנהיג בעל שעור קומה כבן גוריון.

אליעזר לבנה, מגדולי אנשי הרוח של דורנו, היה אחד הראשונים שעמד על סכנת הנאציזם הערבי-איסלמי לאנושות כולה. הרבה לפני ה-11 בספטמבר הוא התריע מפני הטרור שמתנכל לישראל ועתיד להיפרע מן העולם כולו. בשנת 1974 פרסם מאמר ב"הארץ" בו כתב בין היתר:  "הטרור הקרוי פלסטיני הוא מהלך פוליטי כלל ערבי לחיסולה ההדרגתי של מדינת ישראל… העם היהודי חייב להעלות את מיטב כוחות ההסברה שלו, כדי לגלות את האמת, לחזור עליה ללא הרף ולהחדירה קבל עולם: אש"ף הוא בזוי במטרתו (הכחדתה של ישראל), מתועב באמצעיו… (רצח יהודים ללא אבחנה), מגונה בהרכב פעיליו (חלאת אדם מרחבי ערב)…"

אליעזר ליבנה ויקישיתוף

   ומה עשו היהודים? הביאו את אש"ף לתוככי ישראל ועכשיו מבקשים לצאת מעזה כפתרון לכל תלאותינו.

השלום עם מצרים

יאמרו האומרים יש שלום עם מצרים. שלום קר אבל שלום.

האמנם?

פרט לעובדה שאין יריות, מצרים מתנהגת כמדינת אויב. היא נלחמת נגד ישראל בכל במה בינלאומית. פועלת בשיטתיות לפרוק ישראל מנישקה הגרעיני. אמצעי התקשורת שלה מפיצים דברי הסתה בלתי פוסקים נגד ישראל."הפרוטוקולים של זקני ציון" ו"מיין קמפ" של היטלר בתרגום ערבי הם רבי מכר בקהיר. הזמר הפופולארי ביותר במצרים הוא שעבן עבד אל רחים והלהיט הגדול שלו הוא "אני שונא את ישראל" . 15 מיליון עותקים של השיר הזה כבר נמכרו ונמצאים כמעט בכל בית מצרי.
מצרים היא גם ספק הנשק העיקרי של הפלסטינים בעזה. אם לא במישרין אז בעצימת עין.

מייו קאמף בתרגום ערבי בהוצאה רשמית מצרית

[אפריל 2013 : ארועי "האביב הערבי" במצרים מוכיחים כי התתזית הזו שנכתבה לפני שמונה שנים התאמתה]. 

[יוני 2014 : אחרי מהפכת סיסי רואה גם מצרים סכנה בחמאס זברצועת עזה והרסה את המנהרות בהן הבריחו נשק. אך ביתר הנושאים מדיניות מצרים נשארה כבעבר]

י

מ"ברית שלום" עד " גוש שלום"

בשנת 1925 הוקמה בירושלים אגודה ששמה לה למטרה "לסלול דרך והבנה בין עברים לערבים" . עם מקימי האגודה ואוהדיה נמנו כמה מאנשי הרוח הבולטים של התקופה: הפרופסורים הוגו ברגמן, מרטין בובר וגרשום שלום; הסופר ר'בנימין; יהודה לייב מאגנס; ארתור רופין.

מרטין בובר ויקישיתוף

הקבוצה דגלה בשיוויון זכויות מלא לערבים והייתה מוכנה להסכים להגבלת העלייה לארץ ישראל ולהסתפק בהקמת "מרכז רוחני" לעם היהודי. למרות נכונות הקבוצה לוויתורים על עיקרי המטרות הציוניות הם לא זכו לאוזן קשבת בצד הערבי.

הגלגול המודרני של "ברית שלום" הן תנועות "שלום עכשיו" ו"גוש שלום" . המשותף לשתיהן הוא האשמת ישראל ותביעה לויתורים כדרך להגיע להסדר. שתיהן תובעות נסיגה לגבולות 1967 ופינוי כל ההתנחלויות. "גוש שלום" , בראשות אורי אבנרי, תובעת גם החזרת כל הפליטים לשטח ישראל.

גבולות הארץ לפי בן גוריון

בשנת 1936 קיים בן גוריון שיחות עם ערבי נוצרי, אנטוניוס שמו, שנחשב המורה הרוחני של התנועה הלאומית הערבית בירושלים.

אנטוניוס שאל את בן-גוריון מה הם גבולות ארץ ישראל לדעתו. בן גוריון השיב: הים במערב והמדבר במזרח כולל הבשן והגלעד, סיני בדרום ומוצא הירדן בצפון.

ז'בוטינסקי שינה דעתו על הערבים

בהגותו המוקדמת שלו (1905) הייתה לזאב ז'בוטינסקי עמדה רומנטית כלפי ערביי ארץ ישראל. הטיף למשוך את ילדיהם לבתי הספר העבריים, קרא לנהוג בהם בכבוד ובצדק והאמין כי תרומת היהודים לקידומם הכלכלי והתרבותי תיצור בקרבם אהדה למפעל הציוני. כך נולד "שם ירווה לו משפע ועושר בן ערב בן נצרת ובני" (המנון בית" ר).

זאב ז'הוטינסקי במדי הגדוד העברי

אך לאחר הכרות מעמיקה יותר של המצב בארץ שינה ז'בוטינסקי את דעתו מן הקצה אל הקצה. הוא שלל כל סיכוי לפתרון הקונפליקט במשא ומתן. וכך כתב: " על הסכם מרצון בינינו לבין ערביי ארץ-ישראל אי אפשר לחלום. לא עתה וגם לא בעתיד הנראה באופק… אין תקווה – תהיה הקלושה ביותר – להשיג את הסכמתם של ערביי ארץ יראל להפיכתה של פלשתינה לארץ בעלת רוב יהודי" . וכך נולד רעיון קיר הברזל. זאת, בתקווה שהערבים ישלימו עם קיומנו כשייווכחו שאין סיכוי להכחיד את המפעל הציוני.

 ראה סרט על הקשר בין הנאצים לבין המופתי חאג' אמין אל חוסייני

 http://www.youtube.com/watch?v=3b0wEuKVU6E

. הסרטון נמחק כאילו בגלל הפרה של זכויות יוצרים. ניתן לראות סרטונים דומים בחיפוש ביו טיוב "המופתי והנאצים".
ז.ג.

 קישורים

 פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

 פלסטינים רוצים קבר לבן לאדן

http://www.zeevgalili.com/2011/05/14981

 תרבות המוות הפלסטינית

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14705

 ההסתה של הרשות הפלסטינית שהכשירה הרצח באיתמר

http://www.zeevgalili.com/2011/03/14314

 יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

 הערבים יותר נאצים מהנאצים

http://www.zeevgalili.com/2008/01/590

 כך הומצא הטבח שלא היה בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/2008/01/559

 הפלסטינים רוצים הכל –מירושלים עד עכו

http://www.zeevgalili.com/2007/11/522

 ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/2007/10/492

 חזון הערבים הישראלים לחיסול המדינה

http://www.zeevgalili.com/2007/02/381

 למה אין טרור במדינות ערב

http://www.zeevgalili.com/2008/02/610

 דמוקרטיה ערבית? אין חיה כזו

http://www.zeevgalili.com/2005/03/258

 אנחנו וערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/category/ערבים/page

 "הערבי הופך כל גן פורח למדבר"

http://www.zeevgalili.com/2000/08/5452

 למה אנחנו נכשלים בכל משא ומתן עם הערבים

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17481

" החלטתי להקדיש חיי למען עם ישראל" . ון דר הובן.

נולד למשפחה הולנדית נוצרית אוהבת יהודים *נשא לאשה " ערביה ציונית" * ילדיו שרתו בצה" ל ובתו התגיירה * הוא מאמין בדברי הנביאים על קיבוץ נדחי ישראל ומבקר בחריפות כל ןיתור לפלשתינאים * בנימין נתניהו ובני אלון הם ידידים שלו * הוא גם מייצג עשרות מיליון נוצרים אוהבי ישראל, שיקבעו אם בוש יהיה הנשיא הבא

רעידת האדמה שזעזעה את ישראל לפני כמה שבועות הפתיעה אולי את הסיסמולוגים, לא את יאן וילם ון דר הובן, מנכ" ל " המרכז הבינלאומי של נוצרים ציונים" . בדירתו שבגבעה הצרפתית, המשקיפה אל נוף ירושלמי עוצר נשימה, אומר לי ון דר הובן במלוא הרצינות: זה היה אות משמים שנועד להזהיר את עם ישראל שלא ללכת בדרכי הגויים. כי הרי בתנ" ך נאמר בפרוש שהארץ תקיא אתכם אם תלכו בתועבותיהם. והתנ" ך מצווה על עם ישראל שלא לנטוש את יעודו. והיעוד הוא שירושלים תהיה עיר קדושה ולא סדום חדשה, המאפשרת " מצעד גאווה" . והיעוד הוא שעם ישראל כולו יחזור לארץ ישראל כולה ויתגשם חזון הנביא מיכה שהר בית ה" יהיה נכון בראש ההרים וינהרו אליו כל העמים. רק אז יהיה השלום האמיתי של וכיתתו חרבותם לאתים, ולא ישאו גוי אל גוי חרב. לא שלום אוסלו שמפקיר את ארץ ישראל למי שאין לו שייכות אליה. לא הצעות ברק בקמפ דייויד שמוותר על הר הבית לרוצחים הפלשתינאים.

יד ההשגחה בכל

ואן דר הובן הוא גבר נאה, גבה קומה, נראה צעיר מגילו, מתגורר עם רעייתו, אוהבת ישראל כמוהו, בדירה המרוהטת באיפוק ובטוב טעם אירופי.

שיחתנו מתחילה בטון רגיל ומעשי, אף שדבריו נשמעים מליציים.

" אני אוהב את העם היהודי" – הוא אומר לי – " אבל כשירושלים הופכת לסדום באה רעידת אדמה, והרי זה כתוב בפרוש בתנ" ך" . הוא שולט בעברית אך מעדיף לדבר אנגלית, כשהוא מתבל מדי פעם את דבריו במשפטים עבריים.

הוא מדבר תחילה באורח ענייני, אך אט אט הוא עובר ללחישה נרגשת, עד שהוא מגיע כמעט אל סף בכי. הוא רואה את יד ההשגחה בכל. " מה שאני רואה כאן זה לא "שלום עכשיו" אלא "שלום שקר". בכל פעם שהולכים בדרך המעוותת ל"שלום שקר" זה מביא לפיגוע. ותאר לך איזה פיגועים יהיו כשיפקירו את עזה ואת יהודה ושומרון" ואז הוא מוסיף בעברית: " זה יתפוצץ לכם בפנים. אני מקווה שאלוהים יכניס קצת שכל במוחם של הישראלים" .

הספר ששינה חייו

הוא נולד לפני 63 שנים בהולנד למשפחה בה נולדו חמישה אחים ואחיות. אביו כיהן יותר מעשרים שנה כמזכיר ראשי ומזכיר אישי של מלכת הולנד. אביו היה נוצרי " מאמין" . בשם זה הוא מכנה נוצרים ש" באמת מאמינים באלוהים ואוהבים את עם ישראל" . להבדיל מן הנוצרים " מבקרי כנסיות" , שמהם צמחה האנטישמיות האירופית.

עד גיל 18 למד במערכת החינוך הציבורית הרגילה. באותה תקופה קרא ספר ששינה את חייו. הספר נכתב בידי ידידת משפחה, שלימים זכתה בתואר חסידת אומות העולם. אישה זו הסתירה בביתה 19 יהודים במהלך שנות המלחמה, נתפסה בידי הנאצים ונשלחה למחנה ריכוז. היא הצליחה לשרוד ואת אשר עבר עליה תיארה בספר.

" בעקבות קריאת הספר" – אומר ון הובן – " חשתי שעלי להראות לאלוהים שגם אני מוכן לעשות הכל למען עם ישראל" . זה היה בשנת 1958.

הגשמת חזון הנביאים

הוא החל ללמוד תיאולוגיה בלונדון. המוסד בו למד לא היה קשור בכנסיה מסוימת אבל " לא הייתה שם אהבת ישראל" . הנצרות הממוסדת, הוא אומר, רואה עצמה כממשיכה האמיתית של עם ישראל, שלא קיבל את המשיח ולכן הוא נידון לסבל. ומכאן האנטישמיות הנוצרית. " אבל אני הבנתי את הדברים אחרת. שאלתי את הפרופסור שלי לתיאולוגיה: האם אינך חושב שהיהודים של היום הם בני העם הנבחר? איך אתה מסביר את התחייה של היהודים עם הקמת המדינה ב-48? הוא לא ידע מה להשיב. הבנתי שהיעוד שלי הוא להיות ציוני וללמד את הנוצרים ציונות" .

הציונות שלו היא בראש ובראשונה ציונות נוצרית. אבל הוא למד את הציונות החילונית, התוודע לזאב ז"בוטינסקי באמצעות הביוגרפיר של שמואל כץ ומצטט אותו. " למה לא שמעתם בקולו של ז"בוטינסקי שהזהיר כי אם לא תחסלו את הגולה הגולה תחסל אתכם?" .

סיור בארצות ערב

בתום לימודיו בלונדון יצא לסיור במדינות ערב. ביקר בלבנון, סוריה, ירדן ועיראק. כשפרצה מלחמת ששת הימים היה בלונדון ואז פורסמה ידיעה ש" שומר הקבר הקדוש נרצח בידי היהודים" . הפרסום הזה גרם נזק רב לישראל והוא ראה אות משמיים בכך שדווקא הוא נבחר לקבל את המינוי לתפקיד של האיש שנהרג במלחמה.

קודם לכן נשא לאשה את וידאד, ערביה נוצריה (שאת ארץ מוצאה הוא מבקש שלא לפרסם לבל יבולע למשפחתה). וידאד, שמשמעות שמה אהבה, הגדירה עצמה " ערביה נוצריה ציונית" , לימים, לאחר שהגיעו לארץ, הגדיר אותה עיתון שראיין אותה " ערביה שחושבת כמו גאולה כהן" .

בתום המלחמה הגיעו בני הזוג ון הובן לישראל ומאז קשרו את גורלם בגורל המדינה והעם היהודי. כאן נולדו שני ילדיהם, בן ובת. (היום בני 38 ו-33 ). שניהם למדו בבתי ספר ישראליים, שניהם שרתו בצה" ל והם ישראלים לכל דבר. הבן נשא לאשה ישראלית ואף החליט להתגייר. הוא עוסק היום בהיי טק. " והוא העניק לי שלושה נכדים ישראלים נפלאים הגורמים לי הרבה נחת" (נחת הוא אמר בעברית). הבת עוסקת בשיקום נכי צה" ל באמצעות רכיבה על סוסים. לפני תשע שנים נפטרה וידאד. ון הובן נשא לאשה הולנדית אוהבת ישראל, אשת עסקים מצליחה המקדישה את כל זמנה להפצת תוצרת ישראל בעולם. " היא חותרת להחליף את איקאה בישראלה" .

" אין לחי שניה"

ון הובן החל בפעולות ההסברה שלו בקרב העולם הנוצרי מן הרגע בו נכנס לתפקידו כשומר הקבר. המוני הצלייינים שהגיעו לביקור בקבר מכל חלקי תבל, שמעו מפיו את התיאולוגיה הציונית שלו: " מדוע אלוהים רוצה להחזיר את עם ישראל לארצו" .

פעולת ההסברה הגדולה הראשונה שיזם ואן דר הובן מחוץ לגבולות הארץ, עדיין כאדם פרטי, נעשתה בהולנד זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה גילו ההולנדים אהדה לישראל, אך לאחריה נכנסה מכונת התעמולה הערבית לפעולה " ובני עמי נעשו ביקורתיים כלפי הפעולות הצבאיות שנקטה ישראל. דיברתי עם עיתונאים ועם מדינאים. הופעתי בתכנית טלוויזיה בה אמרתי בין היתר כי מבקשים מישראל להגיש את הלחי השנייה. אבל אחרי שאיבדו שישה מיליון יהודים בשואה אין להם עוד לחי להגיש. התכנית זכתה להצלחה, ולאולפן הגיעו 32 אלף תגובות של צופים נלהבים" . בתקופה מאוחרת יותר, כאשר החלו חטיפות ופיגועים במטוסים ישראליים, טס ון דר הובן באורח הפגנתי ב" אל על" לאמסטרדם לקרוא להולנדים לטוס ב" אל על" .

" יש לכם מפתח זהב"

בסוף שנות השישים כבר היה לואן דר הובן ארגון קטן. קשריו הלכו והסתעפו בכל רחבי העולם. כיום הוא מנכ" ל " המרכז הבינלאומי של נוצרים ציונים" ומבחינה מעשית, אם כי לא ארגונית, משמש בארץ פה ואיש קשר לעשרות מיליוני נוצרים אוהבי ישראל שבכל העולם. הוא מארגן כאן כינוסים ומצעדים המוניים של נוצרים אוהבי ישראל, מסייע לכל פעולה שיש בה כדי לקדם את עניינייה של ישראל והעם היהודי.

" אמרתי לשר בני אלון" – הוא מספר – " יש לכם את מפתח הזהב לאוכלוסיה שתקבע את עמדת ארצות הברית כלפי ישראל. יש בארצות הברית ארבעים מיליון נוצרים אוהבי ישראל. הם יצטרכו למנוע את בחירתו של ג"ון קרי הדמוקרט לנשיאות, כי בחירתו תהיה אסון לישראל" .

פעולות ההסברה של ואן דר הובן מכוונות בעיקר לדעת הקהל העולמית ולקהיליה הנוצרית העולמית. " אני מסביר להם עד כמה חשובה ישראל. אני אומר להם שישראל איננה רק הארץ של העבר הנוצרי אלא ארץ העתיד. אני אומר להם כי הציונים הם מכשיר של אלוהים. גם כשאינם דתיים יש להם משיחיות פנימית" .

הפלשתינאים כנאצים

הוא מרבה לתקוף את הפלשתינאים ואומר: " לפלשתינאים יש אותה שינאה ליהודים כמו לנאצים. הם אומרים "אידבח אל יהוד" הם לא אומרים אידבח אל ישראלים" . הוא חושף את פרצופם מעל במות בינלאומיות ומהווה כאב ראש רציני למכונת התעמולה הערבית (ראה מסגרת).

ון הובן איננו חושך את שבט לשונו גם מן היהודים ומן הישראלים. הוא מופיע בבתי כנסת בכל רחבי העולם ואומר ליהודים: מה יש לכם לעשות בגולה. מקומכם בישראל. במיוחד הוא מבקר את ממשלות ישראל לדורותיהן מאז אוסלו.

הוא מוצא שפה משותפת עם הרבה אנשי דת ורבנים." אמרתי לרב לאו" – הוא אומר ועובר לדבר עברית – " הר הבית זה הלב שלכם. איך אתם יכולים לוותר עליו. אני מתפלל שרוח דוד המלך תשרה עליכם ולא תדעו מנוח עד שייבנה משכן לאלוהים בהר הבית" .

" אמרתי לישראלים: אתם כמו כלבים מסורסים, שאתם מסכימים לכך שהווקף יתיר לכם סיור של שעתיים במקומות הקדושים ביותר שלכם. אני לא רוצה רשות מן הוואקף לבקר את הר הבית. אני רוצה לעבוד את אלוהיי. אני נדהם מן העיוורון הזה של הישראלים" .

הטיעונים כאילו הנוצרים אוהבי שישראל מחכים למלחמת גוג ומגוג (שבה יושמד מחצית העם היהודי ויתרו יתנצר) מרגיזים אותי. " מי שהפיץ את זה היה השדרן בוב סיימון בטלוויזיה האמריקנית שריאיין כמה מטיפים תמהוניים וביקש להשפיע כך על יהודי אמריקה" .

" יש לנו קשר עמוק לתנך. אנו מאמינים בכל מילה שכתובה בו ובתנך הזה כתוב שהאלוהים יחזיר את עמו לארצו מכל הארצות. והנה זה מתגשם בעזרת השם (בעברית). יש בארץ יהודים יותר ממאה מדינות. העובדות הן כל כך חזקות שאני בא ואומר לנוצרים: איך אתם יכולים להכחיש.

ועוד נאמר (ומכאן הוא מדבר עברית): " מציון תצא תורה ודבר ה" מירושלים. לא מאוסלו ולא מקמפ דייויד. נחמו נחמו עמי."

מה אמר הנשיא שז" ר לאפיפיור

בפגישה שקיים הנשיא זלמן שזר עם האפיפיור פיוס ה-6, שביקר בארץ בשנת 1963, ציטט באוזניו שזר את מיכה הנביא: " כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלוהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה אֱלֵקינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" .

בורג השתלח נתניהו התקשר

בתכנית פוליטיקה פלוס בערוץ 10 השתלח חבר הכנסת יוסף בורג בון דר הובן באורח גס. בורג אמר כי הנוצרים אוהבי ישראל מתכננים מלחמת גוג ומגוג שבה יאבדו מחצית היהודים והיתר יצטרכו להתנצר. לאחר התכנית מיהר שר האוצר בנימין נתניהו להתקשר לון דר הובן כדי להביע את הזדהותו.

גאולה כהן: אני מעריצה אותו

" אני מעריצה את האיפוק שלו כלפי כל המשפילים והמבקרים הציניים. יש לו כוח עצום. גם כוח סבל וגם כוח השפעה. הוא נואם מזהיר ובעל הבנה עצומה בפוליטיקה. הוא המסביר הכי טוב של ישראל בעולם. האהבה שלו לישראל היא אהבה אמיתית עם הרבה מסירות נפש. הייתי עדה לעזרה העצומה שהגיש לעליית יהודי ברית המועצות בה הייתי מעורבת. עזרה בכספים, באנשים, באהבה. כל קשר עמו היה על בסיס של נכונותו לעזור בכל מה שהוא יכול. מעולם לא העלה את האלמנט הדתי. מגוחך שאנשי שמאל, שמעולם לא פתחו ספר יהודי, ולא איכפת להם מאומה מן היהדות, חוששים מן המסר הנוצרי שלו. פתאום הם מאמינים שישו יקום לתחייה והם יצטרכו להתנצר. גם כמה מחבריי הטובים מן היהדות הדתית חוששים מפניו בלא הצדקה. לי האמונה שלו לא מפריעה. גם לי יש אמונה.

" הפלשתינאים רוצחים אתכם ואתם מתנהגים כאשה מוכה"

ואן דר הובן הוא אחד המסבירים הטובים ביותר של ישראל. הוא מציף את העיתונאים בכל העולם בתגובות כמעט יומיומיות, מופיע ברדיו ובטלוויזיה, מתעמת עם אנטישמים ועם מנהיגים ערבים. לאחר עימות טלוויזיוני עם חנאן עשראווי היא אמרה: עם ישראלים כבר יותר קל לי להתווכח.

להלן דוגמא של טקסט הסברתי שחיבר ואן דר הובן, המופנה כאילו לפלשתינאים אך מדבר אל הישראלים:

" אתם (הפלשתינאים) נלחמים בה שנים. אתם מפירים בעקביות כל הבטחה שהבטחתם לה. אתם הורגים ומטילים מומים באלפים מאזרחה, גברים, נשים וילדים. אתם מפוצצים את מטוסיה, את האוטובוסים שלה את שווקיה ואת מרכזי הקניות שלה. אתם מעלים באש את יערותיה, גונבים את מכוניותיה, עושים מעשי לינץ", מענים ואונסים את צעיריה ואת צעירותיה.

" ותוך כדי כך אתם דוחים את כל הצעותיה הנדיבות, ומעדיפים להמשיך וללכת בנתיבי האינתיפאדה, הג"יהאד והרצח.

" אתם מניחים לה להזיל נהרות של דמעות. אתם גורמים לרבים נכות לצמיתות. אתם משתמשים בכל בימה בעולם כדי להשמיצה. כאשר למעשה אתם – מימי היטלר ואפילו קודם לכן – התחלתם להרעיל עולם ומלואו בשנאה כלפיה. אתם מפיצים עליה שקרים דמוניים שטניים, ומסיתים את העולם כולו נגדה. בעוד שלמעשה אתם עצמכם הנכם התוקפנים ואתם הם המסרבים בתוקף להתפשר. כאשר אתם בשם דתכם החולה והמחליאה חפצים לטהר את הארץ מן הכתם היהודי מבטיחים נערות בתולות בגן העדן, לכל מי שירצה להצטרף למעשי הטבח האכזריים והמבחילים שלכם.

" ובכל זאת מפצירה בכם ישראל כאותה אישה מוכה, כמו שלומיאלית אמיתית: אנא, בבקשה, אם רק תסכימו לעצור את הירי, את האלימות והמכות האלה למשך שבוע ימים – היא תסכים לעשות "ויתורים מכאיבים", ולאמץ אתכם אליה בשלום.

" האין זה נפלא?

" הם כנראה חולים אפילו יותר מכם

ENGLISH VERSION

ראה על  גר הצדק אברהם פון מנשטין

קליפ שירים ישראליים בכנסיה בטקסס

http://www.youtube.com/watch?v=LjiMlEec5cU&feature=channel_page

 

 

 

 

הציבור היהודי מממן כל תינוק מוסלמי שנולד ב – 3000 דולר לשנה * ב-2003 נולדו בישראל 35 אלף תינוקות ערביים * הריבוי הטבעי של מוסלמים מגיע ל-3.5 אחוזים לשנה – פי אחד וחצי מהריבוי היהודי * בקצב הזה המדינה לא תוכל לספק שרותי חינוך, בריאות ותברואה * ראיון פסימי עם ד" ר יצחק רביד, מומחה טילים שהתמחה בדמוגרפיה

חוסן לאומי של המדינה או חוסן לאומי של היהודים?" . ד" ר יצחק רביד.

ד" ר יצחק רביד הוא מומחה לטילים. אבל כשהוא מדבר על הבעיה הדמוגרפית מתברר לך כי זו סכנה חמורה יותר מסכנת הטילים. זו איננה סכנה המאיימת עלינו ממרחקים, היא נמצאת ממש בפתחנו, כאן ועכשיו. ולא רק בעזה, או ביהודה ושומרון, אלא בתוככי מדינת ישראל. הדבר החמור בסכנה הזו הוא שכולם עוצמים עיניים בפניה ומתבססים על הנחות שגויות ועל אשליות. מבחינה זו, אומר ד" ר רביד, אין הבדל בין בנימין נתניהו ומישה ארנס לבין דוברי השמאל ומועצת יש" ע.

מן הניתוח המבהיל של ד" ר רביד עולה כי גם אם יבוא שלום מלא בינינו לבין הפלשתינאים ובינינו לבין כל מדינות ערב. גם ללא זכות השיבה ובגבולות כאלה או אחרים – תקרוס מדינת ישראל, חברתית וכלכלית. את ניצני הקריסה אנחנו כבר רואים היום. בעתיד הלא רחוק לא תוכל המדינה לספק לנו שרותי חינוך ובריאות, ואפילו שרותי ביוב ברמה של מדינה מערבית.

כל זה יקרה בגלל הריבוי הטבעי הגבוה של המוסלמים בתוככי מדינת ישראל. ההנחה שריבוי זה יקטן ככל שתגדל רמת ההשכלה בקרב המוסלמים היא שקר מוסכם, שאין לו שום בסיס במציאות. (ראה מסגרת)

הריבוי הגדול בעולם

הריבוי הטבעי של המוסלמים, ברוב ארצות המזרח התיכון ובישראל בכלל, הוא הגבוה בעולם. בישראל חיים יותר ממיליון מוסלמים, שהריבוי הטבעי שלהם הוא 3.4 אחוז לשנה. כמעט פי שניים וחצי מהריבוי הטבעי של היהודים בישראל – 1.4 אחוז לשנה. בישראל חיים 450 אלף ילדים מוסלמים – אחד מכל ארבעה ילדים הוא מוסלמי. בשנת 2020 יגיע שעור המוסלמים באוכלוסייה ל-20 אחוזים.

כיום מגיע הפיריון (מספר הילדים לאשה) אצל המוסלמים בישראל ל-5, ואצל הבדואים בנגב ל-9. לעומת 2 אצל יהודים (לא חרדים) או אצל ערבים נוצרים. גם אם באורח נס תחול ירידה במספר הלידות לאישה יימשך הריבוי הטבעי הגדול של האוכלוסייה המוסלמית עוד דור אחד, בגלל " המומנטום הדמוגרפי" (ראה מסגרת).

לרמת החינוך וההשכלה של ערביי ישראל אין שום השפעה על הריבוי הטבעי ולא חל בו שום שינוי מאז 1985. לכן, כשאמר בנימין נתניהו בכנס הרצליה האחרון כי שיפור מערכת החינוך הערבית תביא לירידה בילודה הוא טועה ומטעה. ועדת אור – שקבעה כי מצבם הכלכלי של ערביי ישראל נובע מכך שהם סובלים מקיפוח – גם היא טעתה והטעתה. הסיבה העיקרית למצב המגזר המוסלמי הוא הריבוי הגבוה שלהם.

אוכלוסייה נתמכת

הסכנה המיידית הנובעת מן הריבוי הטבעי המוסלמי בישראל איננה פוליטית או בטחונית אלא חברתית כלכלית, אומר ד" ר רביד. כיום, כל ילד מוסלמי שנולד בישראל נתמך על ידי האוכלוסייה היהודית בסכום של 3000 דולר בשנה. זה פי שלושה מן התוצר לנפש בירדן או במצרים.

כיצד הגיע לנתון הזה?

ד" ר רביד: " אני מסתכל על האוכלוסייה היהודית כעל משק ועל האוכלוסייה המוסלמית כמשק. האוכלוסייה היהודית היא חברה יצרנית שיש לה עודף. רק חלק קטן מן האוכלוסייה המוסלמית הוא יצרני. האוכלוסייה היהודית תומכת באוכלוסייה הערבית דרך תקציבי הרווחה, הבריאות, הסעד וקצבות הילדים. תנכה מזה את השתתפותם במיסים ותקבל את גודל ההעברה. החישוב שלי הוא בקרוב. בדיקה יסודית יותר תגלה לדעתי שהסכום גבוה יותר" .

המצב הזה רק ילך ויחמיר. כי הנשים הערביות אינן עובדות ותמשכנה לא לעבוד וריבוי הילודה מונע מן המשפחה הערבית להשקיע בילדיה את המשאבים הדרושים כדי להיות עובדי ייצור מודרניים.

מחיר עובד ייצור

כמה עולה " לייצר" עובד ייצור מערבי מודרני?

ליתר דיוק: כמה אנחנו צריכים להשקיע בכל אחד מילדינו, כדי להביא אותם לרמת השכלה ומקצועיות כזו שיוכלו להיות עובדים יצרניים במשק מתקדם. האומדן המקובל במדינות מערביות הוא רבע מיליון דולר. מחצית הסכום הזה אנחנו משקיעים מכספנו ומיגיע כפינו. את המחצית השנייה משקיעה המדינה מן המיסים שאנחנו משלמים.

מה קורה אם ההורים אינם יכולים להשקיע את חלקם בגידול ובחינוך הילד? ככל שמספר הילדים במשפחה גדול יותר כן יכולת ההורים לממן את חלקם בחינוך הילד הולך ומצטמצם. התוצאה הצפויה: דור נוסף וגדול יותר של אוכלוסייה נתמכת, שאין כל אפשרות להפוך אותה לאוכלוסייה יצרנית.

להבין את המציאות

מה הפתרון? והאם יש בכלל פתרון?

ד" ר רביד מדבר בשקט, לאט ובמתינות. את הדברים שהוא אומר היום כבר אמר בכל כנסי הרצליה לחוסן לאומי ומכל במה אפשרית. לרוב התייחסו לדבריו כמו לאמירות על מזג האוויר. וכשאני מבקש ממנו הצעות פתרון הוא איננו ממהר לשלוף שפן מן השרוול.

" קודם כל צריך להבין את המציאות" , הוא אומר. " ואם נבין אותה ונכיר את העובדות נוכל לשלול את פתרונות הסרק למיניהם" .

הוא רק מציג עוד שאלות, שמתוכן מסתמנות אולי התשובות.

מה חייבת מדינה

השאלה הראשונה היא האם מדינה דמוקרטית מערבית חייבת לספק שרותים חברתיים לאזרחיה. זה לא קיים בשתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו. זה קיים בחלק ממדינות אירופה, שבהן קיימת סולידאריות קהילתית, שהיא חלק אינטגראלי מן המדינה או שאף קדמה למדינה. זה לא המצב אצלנו. אצלנו אין סולידריות קהילתית בין כל חלקי האוכלוסיה.

" המאבק ההיסטורי שאנחנו מצויים בתוכו" – אומר ד" ר רביד – " איננו מאבק ישראלי פלשתינאי, שבו מצד אחד קיימת מדינת ישראל על אוכלוסייתה היהודית-ערבית לבין מדינה פלשתינאית. זה קודם כל המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל. במאבק הזה ערביי ארץ ישראל נמצאים מן הצד השני של המתרס. ערביי ישראל פועלים במסגרת החוקים של מדינת ישראל ומנסים לשנות את אופייה של המדינה מתוך אינטרסים מובנים שלהם. זה לגיטימי, אך במסגרת המאבק הזה הם נמצאים בצד השני" .

בין המדינה לציונות

" השאלה שמתעוררת נוכח ניתוח זה" , אומר ד" ר רביד, " היא שאלת התייחסות המדינה כמדינה לציבור היהודי ושאלת השרות שהיא נותנת לרעיון הציוני. בתחום הביטחוני המדינה אולי משרתת את הציונות, אבל בחלק גדול מן התחומים המדינה אינה עושה זאת. למדינה יש אזרחים וברור שהיא צריכה לנהוג שיוויון ביניהם. כמדינה שרוצה לפעול לפי דפוסים שמקובלים במדינות המערב הדמוקרטי, המדינה מוצאת את עצמה מאד מאד מוגבלת בסיוע שהיא נותנת לרעיון הציוני" .

כשאנחנו מדברים על החוסן הלאומי, על איזה חוסן אנחנו מדברים? על החוסן הלאומי של המדינה או על החוסן הלאומי של היהודים?

ריבונות יהודית

" אולי הגיע הזמן" , אומר ד" ר רביד, " שהציבור היהודי יקיים דיון איך הוא שומר על ריבונותו במדינה היהודית. כי המדינה אינה ביטוי חד משמעי של העם היהודי. הכנסת איננה מוסד שבו העם היהודי, או הציבור הציוני, מתייעץ לגבי עתידו. הכנסת היא זירת התגוששות בין יהודים לערבים" .

================================================

התחנך בצופים והיה נציב בית" ר

ד" ר יצחק רביד נולד לפני שישים ושבע שנים למשפחה רביזיוניסטית מסורתית. הוריו, שעלו לארץ מלטוויה, היו מראשוני מעלה אדומים בתקופה שקדמה להקמת העיר. גדל בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב, למד בבית ספר ביאליק ואחר כך בעירונית א". בתקופת התיכון היה חניך בתנועת הצופים ועבר לבית" ר, יחד עם מי שהיה לימים השופט אורי שטרוזמן. סיים תיכון בגיל 17 והחל ללמוד בטכניון הנדסת חשמל. בצבא שרת בגרעין נח" ל שהתיישב באמציה. לאחר השרות חזר לטכניון ועבר ללמוד מתמטיקה, סיים תואר ראשון ועבר ללמוד פילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 61-62 היה נציב בית"ר ארץ ישראל.בשנת 1963 התגייס לשרות קבע בחיל האוויר והיה ראש ענף חקר ביצועים. בין היתר היה שותף פעיל בתכנון המתקפה האווירית של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. שרת 11 שנים בחיל האוויר וסיים בדרגת סגן אלוף.

כשפרש מחיל האוויר בשנת 1974 חיפש מסגרת בה ניתן יהיה ליישם את הניסיון שנצבר בחיל האוויר בתחום חקר ביצועים. זאת, על מנת להקים מוסד מחקר בכיר לתחום הצבאי. מנהל רפא" ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) דאז, זאב בונן נענה להצעה להקים את המרכז למחקרים צבאיים (מחצב) שישרת לא רק את רפאל אלא את מערכת הביטחון כולה.

לעיסוק בנושא הדמוגרפי הגיע בשנים 91-93 כשהושאל ממחצ" ב כדי לעמוד בראש הצוות לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

=========================================================

המומנטום הדמוגרפי

ריבוי טבעי הוא מספר הלידות מינוס מספר הנפטרים. אך גם באוכלוסיות שמספר הילדים בהן הוא 2 במשפחה, הריבוי הטבעי איננו אפס. זאת, בשל " המומנטום הדמוגרפי" . מונח זה פרושו שאם בדור הקודם היה ריבוי טבעי גבוה, הרי בדור הנוכחי יש מספר גדול של זוגות בגיל הפריון.

השכלה וריבוי טבעי

אין שום קשר בין השכלה ורמת חיים לריבוי טבעי, אומר ד" ר רביד. בסעודיה העשירה, שבה יש השכלה אוניברסיטאית חינם, הריבוי הטבעי גבוה. וכך גם בקרב ערביי ארץ ישראל שהבערות בהם נמוכה בקריטריונים בינלאומיים.

במצרים, הסובלת מעוני ובערות, חלה לעומת זאת ירידה משמעותית בריבוי הטבעי. זאת, תודות למדיניות שלטונית של תיכנון האוכלוסייה. במצרים מועסקים בתכנית הזו 20 אלף איש והיא נמשכת כבר שנים רבות. היא כוללת מסע הסברה, אספקת אמצעי מניעה ושיתוף אנשי הדת. התכנית הזו הצליחה להביא את מצרים לשיעור ריבוי של פחות משני אחוזים.

כרזה מצרית לריסון הילודה

גם האייטולות השתנו

איראן צועדת לקראת מעמד של מדינה מערבית במידה רבה תודות להצלחתה לצמצם את הילודה. לאחר המהפכה עודדו האייטולות את ריבוי הילודה והורידו את גיל הנישואין לילדות ל-12. בתקופה זו הגיע הריבוי הטבעי לשלושה אחוזים ויותר.

כרזה אירנית לריסון הילודה

בעקבות המלחמה עם עיראק הגיעו גם האייטולות למסקנה כי המשך הריבוי המופרז יביא את המשק האיראני לקריסה. הם שינו כיוון במאה שמונים מעלות ונקטו שורה של אמצעים, כולל הפסקת שרותי בריאות חינם החל מהילד השלישי. האייטולות במסגדים מטיפים לצמצום הילודה כחלק מן המאבק באימפריאליזם האמריקני. המומנטום הדמוגרפי קיים עדיין אבל התוצאה: שעור הפיריון ירד ל-2 והריבוי הטבעי ירד ל-1.5.

האפלייה והנחשלות

" האם ועדת אור צודקת בזה שקבעה כי המדינה מפלה את הערבים בתחומים מסוימים? יכול להיות שכן. אני טוען שגם אם כל האפליות האלה קיימות טועה הוועדה כשהיא אומרת שאפליות אלה הן הגורם הבסיסי למצב הנחשלות של האוכלוסייה המוסלמית" .

" הסיבה העיקרית למצבה הוא הריבוי הטבעי. הציבור היהודי איננו מפלה אלא להפך תומך" .

=========================================================

כבוד הנשיא

היו לנו שני נשיאים שהיו מדענים בקנה מידה בינלאומי (חיים ויצמן ואפרים קציר). היו לנו נשיאים שהיו תלמידי חכמים מובהקים (יצחק בן צבי ושניאור זלמן שזר). היה לנו נשיא שהיה בנו של רב גדול בישראל (חיים הרצוג). יצחק נבון היה עסקן פוליטי רב פעלים לפני ואחרי נשיאותו. עזר ויצמן היה לוחם מהולל שזקנותו ביישה את צעירותו.

מה ייחודו של הנשיא הנוכחי משה קצב?

בראש ובראשונה הוא הנשיא הראשון שלא היה מועמד של מפא" י אלא של הליכוד. אך דומה כי הדבר המייחד אותו מכל הנשיאים הוא גילו הצעיר. ויצמן נבחר לנשיא בגיל 74, בן צבי 68, שזר 74, קציר ונבון 57, הרצוג 65, ויצמן 69. משה קצב נבחר לנשיא בגיל 55.

כשיסיים את הקדנציה שלו יהיה נשיאנו בגיל בו אריאל שרון לא חלם עדיין להיות ראש ממשלה.

האם יהיה זה ניחוש פרוע להניח כי כבוד הנשיא קצב מכין עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה לאחר שיסיים את תקופת נשיאותו?

אין דרך אחרת להסביר את הצהרותיו היומיומיות כמעט בכל נושא גדול וקטן. עד לנשיאותו של יצחק נבון שמרו הנשיאים על שתקנות מבורכת. הנשיא נבון היה הראשון שלא רק שדיבר אלא שנקט פעילות פוליטית כשהיה בין יוזמי ועדה לחקירת הטבח שביצעו הנוצרים בסאברה ושאתילה. הפעילות הזו הועילה לו לאחר שתמה תקופת כהונתו והוא חזר לפעילות פוליטית מלאה. זמן מסויים דובר בו ברצינות כמועמד לראשות ממשלה.

אם נחזור להצהרותיו של הנשיא קצב נראה שהוא הרחיק לכת משני קומדיו בתפקיד. הוא לא סתם מחווה את דעתו. הוא יוזם הצהרות שהן מעשה מדיני. נכונותו לבקר את ערפאת במוקטעה, הזמנת הנשיא אסאד, הצהרותיו בעניין גדר ההפרדה, שחרור המחבלים ועוד הן הצהרות של פוליטיקאי.

צריך איפוא לדעת שלא מדובר בסמל ולא באישיות מורמת מעם שצריך להתייחס בכבוד אל מה שהיא מסמלת. מדובר בפוליטיקאי המכין לעצמו את הג"וב הבא. ואולי הגיע הזמן לתקן את חוק הנשיאות ולהשאיר לו את הסמכות לאשר תחילתם של מצעדים.

.