פרדוקס הסחטן – למה אנחנו נכשלים בכל משא ומתן עם הערבים

 

חתן פרס נובל, פרופסור ישראל אומן, מראה כיצד מצליחים הערבים לסחוט מישראל ויתורים ללא תמורה * "הם משדרים ביטחון ואמונה בדרישותיהם, ודואגים להבהיר לישראל כי לעולם לא יוותרו על הדרישות הללו. בלית ברירה, נאלצת ישראל להיכנע לסחטנות" * "מצב זה ייפתר רק אם נשכנע את עצמנו בצדקת עמדותינו. רק אמונה מלאה בדרישותינו תצליח לשכנע גם את היריב להתחשב בעמדותינו"

פרופסור ישראל אומן [ויקישיתוף]

ראובן ושמעון מוכנסים לחדר קטן שבו מזוודה המכילה שטרות כסף בסכום של 100,000$ . בעל המזוודה מציע להם את ההצעה הבאה: ״אני אתן לכם את הכסף שבמזוודה, אבל רק בתנאי אחד… אתם נדרשים לנהל מו״מ ולהגיע להסכמה על אופן החלוקה שלו. רק כך אסכים לתת לכם את הכסף״.

ראובן הרציונאלי מעריך את הזדמנות הפז שנקרתה בפניו ופונה לשמעון בהצעה המתבקשת: ״בא קח חצי מהסכום, אני אקח את החצי השני, וכל אחד מאתנו ילך לדרכו עם 50,000$ ״. להפתעתו, שמעון מרצין את מבטו ובקול נחוש אומר: ״תשמע, אני לא יודע מה הכוונות שלך לגבי הכסף, אבל אני לא מוכן לצאת מהחדר עם פחות מ 90,000$- . טוב לך קח, לא טוב לך, מבחינתי ששנינו נלך הביתה בלי כלום״.

ראובן לא מאמין למשמע אוזניו. ״מה קורה לשמעון?״, הוא חושב לעצמו. ״למה שהוא יקבל 90000 מהסכום, ואני אקבל רק 10000 ?״.
הוא מחליט לנסות לדבר על לבו של שמעון. ״בוא תהיה הגיוני״, הוא מפציר בו. ״שנינו הרי באותו המצב, ושנינו רוצים את הכסף. בוא נחלוק את הסכום בשווה ונרוויח שנינו״.

אך שמעון איננו נראה מוטרד מהסברו המנומק של חברו. הוא מקשיב בקשב רב לדבריו, ובסיומם קובע בצורה נחרצת עוד יותר: ״אין על מה לדבר. 90-10 או כלום, זו הצעתי האחרונה״.

פניו של ראובן מאדימות מכעס. הוא עומד לחבוט בפניו של שמעון, אך מייד נסוג לאחור. הוא מבין ששמעון נחוש בדעתו לקבל את מרב הכסף, ושהדרך היחידה לצאת מהחדר עם איזה שהוא סכום היא להיכנע לסחטנות שלו. הוא מסדר את בגדיו, שולף מהמזוודה שטרות על סך 10,000$ לוחץ את ידו של שמעון ויוצא מן החדר במבט מושפל.

מקרה זה מכונה בתורת המשחקים ״פרדוקס הסחטן״. הפרדוקס העולה ממנו הוא שראובן הרציונאלי נאלץ בסופו של דבר להתנהג באופן בלתי רציונאלי בעליל, על מנת להפיק את המקסימום מהמצב הנתון שבו הוא נמצא.

ההיגיון מאחורי התוצאה הביזארית הזאת הוא ששמעון משדר אמינות וביטחון בדרישתו המוגזמת, ובאופן זה הוא מצליח לשכנע את ראובן להיכנע לסחטנות על מנת להשיג את התוצאה האפשרית הטובה ביותר.

הקונפליקט הערבי-ישראלי

מערכת היחסים המדינית בין ישראל לארצות ערב מתנהלת גם כן לפי עקרונות פרדוקס זה. הערבים מציגים בכל משא ומתן עמדות פתיחה נוקשות ובלתי סבירות. הם משדרים ביטחון ואמונה בדרישותיהם, ודואגים להבהיר לישראל כי לעולם לא יוותרו על הדרישות הללו. בלית ברירה, נאלצת ישראל להיכנע לסחטנות מתוך תפיסה שאם לא תיכנע תצא מן החדר בלא לקבל דבר.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא המשא ומתן עם הסורים המתנהל בעוצמות שונות כבר כמה וכמה שנים. הסורים דאגו להבהיר מראש שלא יוותרו לעולם על אף מילימטר מרמת הגולן. הצד הישראלי, החפץ כל כך בהסכם שלום עם הסורים, הפנים את עמדת הסורים, והיום בשיח הציבורי הישראלי ברור שנקודת הפתיחה למשא ומתן עתידי עם סוריה חייב לכלול נסיגה מלאה מרמת הגולן, למרות החשיבות האסטרטגית הקריטית שיש לגולן בהבטחת גבולות ברי הגנה לישראל.

פתרון הכשל

לפי תורת המשחקים, מדינת ישראל חייבת לעבור כמה שינויים תפיסתיים על מנת לשפר את מעמדה במשחק המשא-ומתן עם הערבים, ולנצח במאבק המדיני בטווח הארוך:

א. נבונות לוותר על הסכמים

התפיסה המדינית הישראלית מבוססת על ההנחה שחייבים
להגיע להסכם עם הערבים בכל מחיר, שכן מצב של העדר הסכם הוא בלתי נסבל. ב״פרדוקס הסחטן״, התנהגותו של ראובן מבוססת על התפיסה שלפיה הוא מוכרח לצאת מהחדר עם סכום כסף כלשהו, ולו הקטן ביותר. חוסר היכולת הנפשית של ראובן לקבל את האפשרות שאולי ייאלץ לצאת מהחדר בידיים ריקות, גורמת לו בהכרח להיכנע לסחטנות ולצאת מהחדר עם סכום מסוים, אך בבושת פנים וכמפסיד. באופן דומה, מדינת ישראל מנהלת את משאיה ומתניה מתוך עמדה נפשית שאינה מאפשרת לה לדחות הצעות שאינן מתאימות לאינטרסים שלה.

ב. התחשבות ב׳׳משחקים חוזרים״

לפי תורת המשחקים, יש להתייחס לסיטואציה חד פעמית באופן שונה לחלוטין מאשר לסיטואציה החוזרת על עצמה מספר פעמים, שכן במשחק החוזר על עצמו לאורך זמן, נוצר איזון אסטרטגי הגורם באופן פרדוכסלי לשיתוף פעולה בין צדדים יריבים. שיתוף פעולה כזה מתרחש כאשר הצדדים מבינים שהמשחק יחזור על עצמו פעמים רבות, ולכן עליהם לשקול מה תהיה השפעת מהלכים שיבוצעו בהווה על המשחקים בעתיד, כאשר הפחד מהפסד עתידי מהווה גורם מאזן.

ראובן התייחס לסיטואציה שנקלע אליה כמשחק חד פעמי, והתנהג בהתאם. אילו לחלופין היה מודיע לשמעון שלא יוותר על החלק המגיע לו גם במחיר הפסד מוחלט, היה משנה את תוצאת המשחק לאורך זמן. אמנם סביר מאוד שבמשא ומתן הנוכחי הוא היה יוצא מהחדר בידיים ריקות, אך אם שניהם ייקלעו לסיטואציה דומה בעתיד, שמעון יכיר ברצינותו וייאלץ להגיע עמו לפשרה.

באותו האופן חייבת ישראל לפעול מתוך סבלנות וראייה לטווח ארוך, גם במחיר של ויתור על הסכם והמשך מצב הלוחמה, וזאת על מנת לשפר את עמדתה במשאים ומתנים עתידיים.

ג. אמונה בעמדותיך

אלמנט נוסף היוצר את ״פרדוקס הסחטן״ הוא הביטחון המוחלט של צד אחד בעמדותיו, במקרה הזה של שמעון. הביטחון המלא יוצר שכנוע פנימי בצדקת עמדות אלו, ובשלב השני הוא משכנע גם את היריב בצדקתן. התוצאה הישירה מכך היא רצונו של היריב להגיע לפשרה גם במחיר כניעה בלתי רציונאלית והתרחקות מוחלטת מעמדות הפתיחה שלו.

לפני מספר שנים שוחחתי עם קצין בכיר שטען שחייבים לסגת מהגולן במסגרת הסדר שלום, מכיוון שמבחינת הסורים מדובר באדמה קדושה וממילא הם לא יוותרו עליה. הסברתי לו, שהסורים שכנעו את עצמם שמדובר באדמה קדושה, ולאחר מכן הם שכנעו גם אותנו בכך. השכנוע הפנימי העמוק של הסורים גורם לנו להיכנע לתכתיבים שלהם.

מצב זה ייפתר רק אם נשכנע את עצמנו בצדקת עמדותינו. רק אמונה מלאה בדרישותינו תצליח לשכנע גם את היריב הסורי להתחשב בעמדותינו.

ככל מדע, גם תורת המשחקים איננה מתיימרת לחוות דעה בנושאים ערכיים ומוסריים, אלא לנתח אסטרטגית את התנהגותם של צדדים יריבים למשחק משותף. מדינת ישראל משחקת במשחק שכזה מול אויביה. ככל משחק, גם במשחק הערבי- ישראלי קיימים אינטרסים היוצרים את מסגרת המשחק ואת חוקיו. לצערנו, מדינת ישראל מתעלמת מעקרונות בסיסיים העולים מתורת המשחקים. אם תשכיל מדינת ישראל לפעול לפי עקרונות אלו, מעמדה המדיני וממילא הביטחוני ישתפרו באופן ניכר.

מתוך הרצאה שנשא חתן פרס ישראל פרופסור ישראל אומן בהרצאה שנשא בטכניון בנושא "מדיניות ותורת המשחקים".

הנוסח המלא של הרצאת פרופסור אומן

http://www.youtube.com/watch?v=gLEbYUZIJwE

ראה גם

ישראל אומן אינו מאמין בסקרים

http://www.zeevgalili.com/2006/05/212

 

כמה טוב שישראל אומן איננו דוס מחמד

http://www.zeevgalili.com/2005/10/257

 

ישראל תחדל להתקיים בגלל מדיניות הויתורים

http://www.zeevgalili.com/2008/03/662

תגובות

הדברים מזכירים לי משהו שקראתי לפני שנים.

אחד ממשתתפי המו"מ עם מדינות ערב ברודוס [בשיחות על הפסקת אש בתום מלחמת השחרור]
 דרשו הסוריםבתחילה את טבריה וחלקים מהגליל.
כתגובה דרשו נציגי ישראל מהסורים את דמשק.
כך הורידו את הסורים מהעץ הגבוה עליו טיפסו ולאחר מכן עבר המו"מ לפסים הגיוניים יותר.
מכאן שבמו"מ עם סחטן, עלינו לנקוט באותן שיטות בהן נוקט הסחטן. 
ולא לטעון כמאמר הגמ' בפרק "שניים אוחזין" זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי…
 
בברכה,
שלמאי פוזס.

הצעד הראשון שלפנינו הוא בהכרה, שיש לנו בעיה רצינית. והשני, החינוך שהעברנו  לנוער בשלושת הדורות האחרונים, הוא בעייתי ביותר.

הפסקנו לפני שנים רבות ללמד תנ"ך והחלפנוהו בהוראת "סיפורי המקרא", כך שאיבדנו את המקור לזכותנו בארץ.

שומה עלינו להתחיל בהקניית חינוך מתקן, שבו כל צעיר יתחיל, למשל, בפרושו של רש"י על הפסוק הראשון בתורה. {שאומר: למה פתחה התורה בבראשית כדי לומר לאומות העולם הטוענים כי גזלנו ארץ לא לנו כי הארץ שייכת לקדוש ברוך הוא המחליט למי לתת אותה].

אם לא נשתמש בספר הספרים בהנחלת צדקת עמדתנו, נרד במדרון המוביל לאבדון.   את פירות החינוך הקלוקל, רואים אנו יום-יום בחוגי השמאל. ואין לנו לבוא עליהם בטענות, כי כך הם ספגו ממוריהם. הם בבחינת "תינוק שנשבה".       י

 יצחק רפאל דויטש

גלות טורונטו, קנדה

.

פורסם בקטגוריה אסטרטגיה, תורת המשחקים, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

27 תגובות בנושא פרדוקס הסחטן – למה אנחנו נכשלים בכל משא ומתן עם הערבים

  1. מאת יאיר‏:

    עדיין לא הבנתי למה המשל היפה הזה טוען ששמעון דורש 90.000 מתוך ה100.000
    בעוד שכידוע שהערבים דורשים הכל!!!

    נו, מה יהיה?

    תגובה

    אתה צודק. תורת המשחקים ופרדוקס הסחטן מתאים אם יש לך יריב שרוצה 10 אחוזים לא יריב שרוצה את הכל. מה יהיה? חומת ברזל שהערבים ינפצו בה את ראשם שוב ושוב.

    • מאת מתן‏:

      מזה הכל?? הערבים רוצים נסיגה לגבולות 67 ואת זה אני מוכן לתת להם תמורת שלום. פשוט.לא אכפת לי אם ניתן להם 80 אחוז מזה או מאה אחוז מזה. לכן המאמר לא רלוונטי למצב בצורה שאני רואה אותה בו ה"מחיר" לא מעניין אותי.

      • מאת תומר‏:

        טעות. הם רוצים את 'כל פלסטין'. תקשיב להם בערבית…

        • מאת רוני‏:

          את מי מעניין מה הערבים רוצים? אנחנו צריכים להחליט מה טוב לנו. להמשיך להיות מעורבים איתם ולרצוח אחד את השני או לקבוע גבול בינינו. אנחנו לא בונים בצד שלהם. הם לא באים לצד שלנו. עדיין לא צריך לפנות מתיישבים שלא מעוניינים בכך, ועדיין צריך להשאיר בצד שלהם צבא שימשיך כמו עכשו.

          • מאת רוני‏:

            התכוונתי שאנחנו נקבע בעצמנו את הגבול ונדאג שהם ישארו בשטח שלהם, בלי להכנס אלינו או להתקיף אותנו. גם החיילים שלנו ידאגו לכך כפי שהם דואגים כעת. החיילים שלנו יגנו עלינו ולא המתנחלים

          • מאת ישראל דיטל‏:

            מסכים לכל מילה…
            שבת שלום

          • מאת almonious‏:

            רק שמה שלא תעשה, אתה תמשיך להיות מעורב באלימות מולם. מה הטעם לוותר לאויב, אם הוא ימשיך בשלו? ושים לב, ערביי ישראל טענו מאז ומעולם שהם "פלשטינאים", כך שאתה אפילו לא פותר את הבעיה הדמוגרפית. (מילה יפה לגזענות השמאל).

            ושים לב שהערבים לא מסוגלים לחיות בשלום אפילו עם עצמם. הדרישה לפיה דוקא ישראל חייבת להצליח לעשות אריתם שלום היא משיחית, ונועדה לשמר את ישראל בתפקיד האשמה הנצחית.

  2. מאת אורי‏:

    מעניין מאוד.
    תודה רבה שהבאת את הדברים.

  3. מאת אוריון‏:

    נ.ב
    אם סוריה מקדשת את הגולן הרי שהיא מקדשת גם את טבריה עכו צפת וירושלים שכולן היו חלק ממחוז סוריה האימפריות האיסלמיות.סוריה לא היתה קימת לפני הסדר העולמי החדש של תחילת המאה העשרים .ישראל היתה פה כנראה לפני שלושת אלפי שנים.לכן טוריה מלאה אתרים עתיקים של בתי כנסת וישובים ישראלים.הערבים עדין לא הכירו בעובדה שישראל היתה כאן קודם ושהם בסך הכל קיבלו את הארץ לפיקדון…

  4. מאת אריק ברהום‏:

    אכן הפרדוקס מתאר את המצב בצורה מעולה.
    תרשה לי להוסיף טיעון המאשש את התזה.
    יש פתגם בערבית:אל עג'אלה מן אל שיטאן ואלנהאיה מן אלרחמאן=החיפזון מהשטן ואורך הרוח
    הוא מהרחמן(כינוי לאלוהים). סבלנות זה שם המשחק.
    אצלנו יש שלום עכשיו.זה בבסיס הכשל.
    אריק ברהום
    וראה אותה תיזה בלשון אחרת מאת פרופסור משה שרון
    https://mail-attachment.googleusercontent.com/attachment/u/0/?ui=2&ik=6dd9c5512b&view=att&th=13b22e375190c455&a

  5. מאת בוקי שמואל‏:

    באחת מתוכניות הטלוויזיה דנו עם נציב משטרה לשעבר בנושא הנסיגה הפחדנית של חיילי צה"ל מהתקפת אבנים של פלסטינים. הניצב קבע שהחיילים נהגו כהלכה ולהוכחה הזכיר את ההתפרעויות שהיו בזמן כהונתו – בהר הבית. הוא אמר שלו היה פוקד לירות בהמון, הנזק שהיה נגרם לישראל היה גדול יותר מהנזק שניגרם מההשפלה.
    הניצב, לשיטתו צדק, שהרי כיוון שמטרתו אינה שליטה ישראלית בהר הבית, אזי ברור ש"חבל" להרוג ולהרג לשווא. אולם אדם אחר ששואף להחזיק את הר הבית בידי ישראל, מבין שחייבים לפעול באופן הפוך, הפעולה המתבקשת במקרה כזה חייבת להוכיח באופן ברור מי בעל הבית על ההר וחייבים לנצח בקרב (ע"ע הכשלון של "עמוד ענן").
    כך הדברים לגבי החולשה שמציגה ישראל מול הפלסטינים. הגורמים ששולטים בישראל ומיצגים אותה בסכסוך (השמאלנים, ולא משנה שהעם בחר ממשלה ימנית) שואפים להוציא את המקומות המקודשים לעם היהודי מידי ישראל, זו הסיבה שאנשי שמאל ידועים הצילו את אש"ף מחיסולו לאחר גירושו מלבנון. אם מישהו חושב שהבולשוויקים אוהבים את הערבים או שהם אנשי מוסר? אם כן, אזי ראוי להבין שזו טעות איומה בהכרת התרבות השמאלנית. המטרה של השמאל בהסכם שלום היא למנוע מהעם היהודי לקדם את החלום של חזרתו לאדמתו ההסטורית.
    לכן, המצב כאן אינו ראובן ושמעון כישראל והפלסטינים וגם לא 100000 ש"ח, אלא ראובן ושמעון ההולכים במדבר עם כמות מים ענקית שתישפך לאדמה כדי שלשמעון לא יהיה.

  6. מאת חילוני חרד‏:

    החוכמה אינה רק להגיע להסדר/הסכם שכן בסיפור הפרדוקס שמעון וראובן לוקחים את הכסף והולכים לבזבז אותו במקום אחר (לעיתים הפשטת יתר של מודל והסרת משתנים קרייטים מונעת ממנו להמשיך ולהוות מודל רלוונטי) , בסיטואציה שלנו שמעון וראובן ממשיכים להיות סגורים באותו חדר והם שניהם תלויים במשאבים שמושפעים מהתנהגותו האחד של השני כדוגמת האוויר שנושמים והמים ששותים וכמה מפתיע לא הולכים איש לדרכו במקרה שלנו שמעון וראובן לא רק מכירים את האסטרטגיות האחד של השני אלא גם התוצאות של כל הקונפליקטים הצבאיים של מאה וחמישים השנים האחרונות כמו כן במקרה שלנו מגביל שמעון את צעדיו של ראובן בחדר ושולט על כל תקשורת והידברות ומסחר של ראובן עם העולם החיצון וראובן גם מועסק מדי פעם בעבודות ששמעון לא מוכן לבצע אותן יותר כגון שטיפת כלים, חקלאות בניין … בסוף מלחמת העולם הראשונה כפו מעצמות הברית פתרון דראקוני ומחמיר על גרמניה רק כי יכלו והפתרון המדיני שהן יצרו לא היה פתרון יציב אלא אף גרם לסיחרור כלכלי עולמי והצמיח בראקציה את גרמניה הנאצית ויפאן ואיטליה הפאשיסטית המטרה שלנו בסיסכוך צריכה לא לחפש רק פתרון אלא פתרון יציב לאורך זמן .
    וחוץ מזה לפי הפרופסור המכובד של ראשי הממשלה שכיהנו כאן הם פחות חכמים מהמנהיגים הערביים שלא הרגנו ? – מעניין

    תגובה

    יש אכן בעיה במודל הסחטן. במציאות שלנו לא בראובן ובשמעון אלא בראובן ובאחמד . ראובן רוצה שלום ומוכן לתת הכל. ומקווה שאחמד ינהג ברציונאליות ויוותר אפילו קצת. אבל אחמד לא רוצה רק 90 אלף דולר. הוא רוצה את הכל. . . והוא גם מחזיק במותניו חגורת נפץ שתהרוג את שניהם.

    עם אחמד אנחנו לומדים לאט לאט להסתדר. הבעיה שלנו היא עם שמעון החילוני החרד או החרד החילוני שזה שם קוד לשמאלני מצוי, המשלה אותנו שאם רק נמשיך ונדבר נגיע לשלום המיוחל.
    זאב גלילי

    • מאת אחת העם‏:

      לחילוני החרד: נניח לפרדוקס החביב. הוא אכן סטרילי לענייננו. נעבור לטענתך שבסכסוך שלנו עלינו לחתור לפתרון יציב לאורך זמן.

      ואכן מעבר לטענות ההסטוריות הצודקות שיש לנו על הארץ הזו, הקמת מדינה ערבית בקרביה של מדינת ישראל הוא מתכון בטוח להשמדת המדינה, גם אם יחתם בהסכם שזה סוף הסכסוך. חוששני שזה אכן יהיה סוף הסכסוך כשהארץ תפול בשלה לידי הערבים, ואנחנו בחוסר הנחישות שלנו לשמור על מדינה יהודית יציבה נשמוט את הארץ מידינו. ויהיו מספיק אירגונים שידאגו לזה. (ומספיק ממשלות ושופטים שיאפשרו להם את זה)

      הפתרון הוא אנחנו פה והם בעבר הירדן המזרחי. כך הם לשיטתם יוותרו על המערבי, ואנחנו לשיטתנו נוותר על המזרחי. 50.000 לנו, 50.000 להם(לדעתי להם יותר כי עבר הירדן המזרחי הרבה יותר גדול מהמערבי).

  7. מאת מזרח תיכון‏:

    מעניין ליישם את חוקי תורת המשחקים במו"מ במזרח התיכון. חבל שלא נותנים לאומן לנהל מומ

  8. פינגבאק: הרקע לשינאה הערבית למערב ולישראל | היגיון בשיגעון

  9. פינגבאק: " הלנצח תאכל חרב?" – כן, לנצח | היגיון בשיגעון

  10. פינגבאק: מדינה פלסטינית אסור שתקום ולא תוקם | היגיון בשיגעון

  11. מאת שמעון‏:

    הבעיה עם הסיפור הפותח על ראובן ושימעון היא שכאן בסיפור שניהם לבד בחדר ובסוף החליט שמעון החלטה כביכול רציונלית המציאות הרבה יותר גרועה לשימעון קרי אנחנו יש משפחה, תיקשורת, עולם . וכולם עומדים מעליו ולוחצים עליו לקבל החלטה לא נכונה בעליל ואם אנחנו עדיין מצליחים לא לוותר לגמרי אז יש מקום לתיקווה

  12. מאת יורם‏:

    הכל טוב ויפה כתורת המשחקים. הבעיה שהחיים מחוץ לאקדמיה אינם משחק.

  13. מאת האמת ההיסטורית על משאים ומתנים ישראלים-ערבים היא אחרת לגמרי‏:

    זה יפה ונחמד כסיפור אנקדוטלי. אבל האמת ההיסטורית על משאים ומתנים ישראלים-ערבים היא אחרת לגמרי. כל מי שמכיר את ההיסטוריה של המו"מ הישראלי-מצרי יודע את הפער בין העמדות המצריות של אחרי 1967 לאלה של 1977. שתי המדינות הלכו כברת דרך גדולה מאוד האחת לקראת השניה. כך היה גם בהסכמים עם ירדן ב-1994 וגם בהסכמים עם אש"ף. זה שהתקשורת מתארת משהו בצורה מסויימת, לא הופכת אותו לנכון. וזה שפרופסורים באקדמיה מאמצים את התיאור התקשורתי כבסיס להרצאות שלהם אומר משהו עצוב מאוד על הפרופסורים האלה.

    • מאת תומר‏:

      לגבי מצרים אתה צודק. תוכל לפרט את הוויתורים מרחיקי הלכת שירדן או הפלסטינים עשו בשביל ישראל? כמדומני שבמישור התכלס הם בעיקר קיבלו.

  14. מאת יעקב‏:

    לדרוש את אותן דרישות שהצד השני דורש. (הוא דורש 90000 גם אנחנו נדרש 90000. ולהזכירם כי הם גנבו
    את ארצנו בשנת 645 לספירה-

  15. מאת עצמונה‏:

    את זה כבר סבתא שלי (לא פרופסורית, רק אחת עם הגיון בריא), שחוותה את הכיבוש העותומני, את המנדט הבריטי וזכתה לראות את איחוד ירושלים.
    אבל אף אחד לא הקשיב לה….

    • מאת זאב גלילי‏:

      גם סבתא שלי. אך למי שמשמיע את דבריו ההגיוניים של הפרופסור אומרים לו ספר את זה לסבתא.

  16. מאת ישראל דיטל‏:

    תעזבו ימין ושמאל תעזבו דתיים וחילוניים.כבשנו את רמת הגולן במלחמה שלא אנחנו התחלנו והחשוב ביותא שאנחנו צריכים אותה למען הבטחון של ישובי הכנרת והגליל ומפה יוצאים לדרך מומ.

  17. מאת Chaia Ashkenazy‏:

    דוגמה ומופת לאיך אדם מכניס את השקפת עולמו הפוליטית לתוך מה שנחשב למיומנותו המקצועית, כדי להמיר אנשים תמימים לחשוב כמוהו. בואו נאמר למר אומן הנכבד: מקצועיות לחוד ואידיאולוגיה פוליטית לחוד. אל תערבב ואל תזרה חול בעיני אנשים תמימים. נדמה שבשלב זה אנחנו מחזיקים בכל הכוח ב- 100,000 הדולרים. מחזיקים בכל הכוח ולא מרפים!

    • מאת זאב גלילי‏:

      לחיה אשכנזי השלום,
      אני מסכים עמך שעמדתו של פרופסור אפילו הוא חתן פרס נובל איננה תקפה יותר מעמדתו של רוכל בשוק מחנה יהודה.
      אבל יכול להיות שבמקרה פרופסור המומחה לרציונליות אומר דברים רציונליים.
      הייתי חושב אחרת אילו הייתי שומע ממקורות מהימנים יותר מאשר אמצעי התקשורת הישראליים שהערבים ממש מתחננים לעשות עמנו שלום. מוכנים לוותר על זכות השיבה, על גבולות 67 ואפילו על השמדת מדינת ישראל.
      אם כך היה צריך לשקול לשלול מן הפרופסור הן את פרס נובל והן את הפרופסורה שלו.
      אבל במקרה הוא צודק, מה לעשות?
      זאב גלילי

השאר תגובה