פוגרום 1929 בצפת "עולמנו חרב עלינו"

 

ממראות החורבן

מוזיאון בית המאירי בצפת, המתעד את קורות הישוב היהודי במאתיים השנים האחרונות, הוא פנינת חמד בעיר המקובלים. זהו מבנה בן כמה מפלסים, שכל אחד מהם מייצג תקופה מתולדות העיר – החל במפלס התחתון, שבו מקווה טהרה מן המאה ה-16, וכלה במפלס העליון, בו שכן בית הספר העברי הראשון, שהוקם לפני כמאה שנים. במפלס זה שקראתי לו "בית החלומות" התגוררנו בצפת בשנתיים האחרונות לחיינו בעיר.

פרוכת משמלת כלה שנרצחה

שנים רבות לאחר שנפרדנו מבית החלומות, שמתי פעמיי אל המוזיאון עם בני משפחתי – ילדים, נכדים, אחיינים ואחייניות. עברנו בין האולמות וצפינו בתמונותיהם של זקני צפת לדורותיהם, באוסף של מקלות הליכה, תשמישי קדושה, כלי מלאכה ואביזרי בית של עיר שעד אמצע המאה העשרים התקיימה ללא חשמל וללא מים זורמים. צפינו באוסף המסמכים המתעד את האסונות הרבים שפקדו את צפת – רעש האדמה, המגפות, הרעב, המלחמות, הפוגרומים ועד למלחמת הקוממיות בה שוחררה העיר.

הגענו לקומה העליונה שהחזירה אותי למחוזות ילדותי. משפחתי התגוררה במבנה זה בשכנות למשפחת גָנוּן הספרדית. בחצר המשותפת, שהיא מרפסת גדולה המשקיפה אל נוף מרהיב של הרי הגליל, היינו משחקים כשההורים מזהירים אותנו שלא להתקרב לפתח בור המים.

התלבטתי אם לאפשר לנכדיי להיכנס לחדר הסמוך בו התגוררו שכנינו בני משפחת גנון. כי בחדר זה הוצגה פרוכת לארון קודש, שנתפרה לזכרה של איילה מזרחי [רזאלה] שנרצחה ערב כלולותיה בפוגרום ביהודי צפת ב-1929. הרוצחים היו שוטרים ערביים שהבריטים הציבו כדי לשמור על היהודים. הרצח התרחש בחצר הסָארָאיָה אליה הובאו יהודי העיר בעקבות הפוגרום שנערך ב-29 באוגוסט 1929.

אמה של איילה הכינה את הפרוכת משמלת המשי התכולה – שמלת הכלולות של רזאלה. הפרוכת נפרסה כקשת גדולה בארון התצוגה. השמלה נחתכה לפסים ארוכים שגולגלו וחוברו בעדינות אומן זה לזה. כמה אהבה, יגון, כאב ודמעות הושקעו בתפירה העדינה. עמדנו מול הפרוכת ורזאלה היפה והענוגה נשקפת מבעד לזכוכית והעלתה דמעות בעינינו.

משפחתנו בזירת הרצח בסאראיה

בזירת הרצח בסָארָאיָה נכחו אבי, אמי סבתי ושלוש אחיותיי (מרים, פנינה, חיה). הן היו אז בנות תשע, שש וחמש. נותרו בידי עדויות בכתב ובהקלטות של אחיותיי על מה שזכרו מאותו ארוע טראומטי. אני מביא כאן שילוב של עדויותיהן כפי שרשמתי והקלטתי.

"זה היה כשבועיים אחרי תשעה באב, ביום חמישי. אנחנו זוכרות היטב את היום כי זה היה תמיד יום עבודה קשה לכולנו. זה היה היום בו הכינו את הבצק לאפיית החלות, אותן היינו מחלקות בבתים ביום שישי לפנות בוקר, לפני שהלכנו לבית הספר.

"ביום רביעי כבר ידענו שעומד לקרות משהו. ערבי שהיה מספק לאבא קמח למאפייה אמר לו: "יא שמיל, השבוע יהיה פה דם שתיזהר". אבא ואמא דיברו כמובן ערבית כמו כל היהודים בצפת. ביום חמישי בבוקר אמא האיצה באבא שיחזור הביתה מוקדם, אך הוא כמעט אחר את המועד.

בנין הסאראיה

בנין הסאראיה

"אִידבָּח אֶל יָהוּד"

"ביום חמישי, בערך בחמש אחר הצהריים, נשמעו ברחוב הקריאות "אִידבָּח אֶל יָהוּד" ו"דין מוחמד בסיף". אבא כמעט אחר את המועד. הוא סגר את תריסי החנות ורץ בכל כוחו הביתה, כשהפורעים רודפים אחריו. אבא היה חיוור כסיד. הוא מיהר להגיף את הדלתות והחלונות ולחזק אותם בקרשים ובחפצים כבדים. הפורעים ניסו לפרוץ אל החצר ושכנים מלמעלה הצליחו להניס אותם, כששפכו עליהם שמן חם ומים רותחים. השליכו גם חפצים כבדים, מיטות ומכל הבא ליד. אפילו תפוחי אדמה ובצלים. הפורעים השליכו אבן כבדה לחצר והיא פגעה בכיסא ושברה אותו. אחד השכנים שלנו, יצחק ממאן שמו, ביקש למצוא מקלט בביתנו אך הותקף על המדרגות ונפל מתבוסס בדמו.

" היתה לנו חצר משותפת עם עוד כמה משפחות והתכנסנו יחד לתוך מרתף, רועדים וממתינים. שמענו את קריאות הרצח, שמענו את קולות האנשים שנטבחו. גם פה ושם שמענו ירייה בודדת. ירד הלילה והיתה דממה. מרחוק שמענו גניחות של פצועים וקריאות לעזרה.

"מאוחר בלילה שמענו קולות של אנשים שמקישים על הדלת של החצר. הקולות אמרו שאוספים את כל יהודי צפת לסארָאיָה כדי להגן עליהם. הלכנו ברגל כשאנחנו יחפות. אמא אמרה משהו שהבצק במאפיה בטח כבר תפח והתקלקל. יצאנו מהבית בלי לקחת אתנו דבר. בדרך עברנו ליד בית המופתי ומשם ירו עלינו אבל לא פגעו באיש. זו הייתה תהלוכה משפילה של אנשים שלא יודעים להגן על עצמם. הגענו למקום ריכוז מול בית ספר אליאנס שליד גן העיר ומשם עלינו לסָארָאיָה.

שוטרים ערבים יורים ביהודים

"בחצר הסָארָאיָה , ליד אורוות הסוסים, התקבצו כל תושבי העיר, קבוצות קבוצות, משפחות משפחות. הגענו למקום עייפות וזבות דם מפציעות זכוכיות שדרכנו עליהן בדרך. למרות שזה היה חודש אב היה קר. לא היו לנו מים ולא מזון. ישבנו על מחצלות ופשוט חיכינו, רעבות וצמאות. אבא ישן ואמא וסבתא הושיבו אותנו ביניהן.

"לפנות בוקר, כשעוד היה חשוך, נשמעו יריות ואחריהן זעקות נפגעים וקריאות לעזרה. סבתא ואמא כיסו אותנו בגופותיהן וצעקו "שמע ישראל". היורים היו שוטרים ערבים מעבר הירדן. הבריטים הציבו אותם כאילו כדי לשמור עלינו. היו להם חגורות אדומות רחבות וכובעים עם שפיצים. אנחנו לא נפגענו אך מפה לאוזן עברה השמועה כי יש הרוגים ופצועים.

ביום שישי כבר הגיעו מכוניות מהקיבוצים עם אוכל ומים אבל אנחנו התביישנו לבקש, למרות שהיינו רעבות. מגיל צעיר לימדו אותנו הורינו שאנחנו לא חיים על חלוקה וחיים רק מעבודתנו.

 לאחר כמה ימים חזרנו, כל איש לביתו. אבל לא מצאנו כמעט כלום. החנות והמאפיה היו שרופות. גם המחסנים שהיו בהן. הבית נבזז. מכל עבר היו קולות בכי ואבל והלוויות.

התקופה שלאחר מכן זכורה לנו דווקא כתקופה רגועה ומאושרת. לא היו חובות של עבודה כי העסקים נהרסו. לא היו חובות של לימודים. בני המשפחה התקרבו זה לזה. כל אחד דיבר בשקט וברכות כמו שמדברים ביום כיפור.

"תחושה שעולממו חרב"

אבל הייתה לנו תחושה שעולמנו חרב. אף אחת מאתנו לא הייתה במאורעות 1921 וכל מה שידענו על הערבים הוא שחיים אתם בהרמוניה ובשיתוף פעולה. הם קונים אצלנו ואנחנו קונים אצלם. תמיד הייתה בביתנו עוזרת ערביה ואפילו אומנת, שטיפלה באח הקטן שלנו, זאבי. כשהיינו קטנות. ביקרנו בבתיהם והם ביקרו בבתינו. במוצאי כל פסח היו מביאים לנו טסי נחושת ענקיים מלאי כל טוב: פיתות טריות, כדורי לַבָּנֶה צפים בשמן זית, רחת לוֹקוּם, פיסטוק חלבי, שקדים קלופים, משקה תָמָרִינדִי. מכל זה לא נשאר כלום.

אחות אמי, יוכבד, ביומנה מתארת במילים דומות את אירועי הפוגרום. גורלה המר רדף אחריה גם בארוע זה. וכך היא כותבת על מה שארע בסָארָאיָה:

"הכניסו אותנו לחצר מלוכלך שכל היום עמדו סוסים שם וכך שכבנו על הארץ כל הלילה אלפים אנשים ואחד לא ידע מהשני. כי קשה היה למצוא בחושך את המשפחה. אני ואבא ושני הילדים שכבנו על שמיכה התכסינו [בשמיכה שנייה] וכך עבר הלילה.

"בבוקר קמו הילדים. לא מבקשים אוכל רק טיפה מים. השפתיים יבשות ואין להשיג טיפת מים. השוטרים הערבים סגרו את כל הברזים. רק לסוסים מילאו מים. אבא מצא קופסא ריקה של סרדינים מלאה חלודה. שפשפנו אותה ואבא נגש למלאות מעט מים אצל הסוסים. שוטר ערבי נתן לו מכה בשוט על היד והקופסא נפלה ונשפכו המים.

האומנת הערביה שלי שהצילה

"הילדים סבלו נורא ואנחנו יחד אתם. רק בערב מצאנו את המשפחה בתוך כל ההמולה שהיתה. אחותי שושנה, ואמי וגיסי והילדים שלהם. היתה להם ערביה שעבדה אצלם הרבה שנים והילדים גדלו בחיקה. ערביה שהיתה משגיחה על הילדים. [הכוונה לחָאדגֶ'ה, ערביה שהיתה אומנת שלי לאחר מות סבתא וקודם לכן טיפלה באחיותיי] הערביה הזו באה בהחביאה תחת הסדין שהתעטפה בו כד מים, פיתות ותאנים וזאת היתה סעודה לילדים. והלכו לישון ביחד כולנו. [כך] שלא נאבד אחד את השני.

פתאום בעשר התחילו לירות לתוך כל הקהל שהיה בחצר וכבר היו עשרה הרוגים ואנחנו נמלטנו לתוך המרתפים של הסוסים. זרקנו את הלחם עם קופסת ריבה וברחנו כל עוד נפשנו בידינו. והילדים בכו. החבאנו אותם מתחת לסוסים.

ביום ראשון כל אחד הלך לראות את החורבן שלו. לנו לא היה מה לקחת. הדלת נשארה פתוחה כמו שהשארנו אותה. בבית לא היה כלום.

לאחר הפוגרום החליטה יוכבד שאינה יכולה להמשיך לחיות בעיר ועברה עם משפחתה לחדרה.

ב-20 דקות פוגרום עולמנו חרב

הפוגרום ביהודי צפת ארך 20 דקות בלבד ובפרק זמן זה הספיקו הפורעים לרצוח 18 יהודים. הם השתמשו בחרבות, גרזנים, סכינים ואלות. נשק חם כמעט לא היה להם.

3000 תושבי צפת היו אז, ברובם המכריע, בני הישוב הישן והמנטליות שלהם מנעה מהם את היכולת להילחם. היו כמה צעירים מבני העיר שגויסו ל"הגנה" והיו מסוגלים לפעול. היה בצפת מחסן נשק גדול, שכלל יותר משישים רובים עם תחמושת, 50 רימוני יד וכמות של אקדחים. אילו הופעל חלק קטן ממחסן זה היו הפורעים מוכרעים ונסים לכל עבר. אך כמה שנים לפני ה"מאורעות" הועבר המחסן כולו למקומות אחרים. שבוע לפני הפוגרום ניתנה הוראה להחזיר את הנשק או חלקו לעיר. אך בפועל הוחזרו רק שלושה אקדחים ושניים מהם לא פעלו. האחראי על העיר מטעם ה"הגנה" נעדר בעת שפרץ הפוגרום. [על פי ספר תולדות ההגנה].

מפקד משטרת צפת שהעיד במשפט רוצחי יצחק ממאן אמר בין היתר:

העדויות במשפטי הרוצחים

" ערכנו חיפוש אצל היהודים ולא מצאנו אצלם כלום. רק אצל יהודי אחד נמצא אקדח, אולם לא השתמשו בו. אני יודע בברור כי אצל היהודים בצפת לא נמצאו סכין, לא פצצה ולא שום נשק אחר כגון מקלות או אלות. ואצל הצעירים המוסלמים מצאתי עשרות פגיונות וסכינים" .

אחד מיהודי צפת שהעיד במשפט אמר:

" כשהייתי בבית הכנסת שמעתי צעקות. רצתי החוצה וראיתי שמונה ערבים מתנפלים על יצחק ממאן. הייתי במרחק 20 מטר מהם. בידי אחד המתנפלים הייתה חרב ובידיהם של השאר סכינים. אני מכיר את כל המתנפלים בשמותיהם, אני מכיר את הוריהם ואת זקניהם, הנה שניים מהם כאן. ממאן קרא לאחד המתנפלים: "אחמד תרחם"… [הציטוטים מתוך הספר "משפטי צפת" שבו רוכזו התאורים של המשפטים בעיתוני התקופה]

השבר העמוק שגרם הפוגרום הזה נבע בין היתר מן העובדה שהנרצחים הכירו את הרוצחים מימים ימימה. זהו הרקע לטראומה שאחותי מרים נתנה לו ביטוי קולע: "עולמנו חרב".

מה באמת קרה במלחמת העצמאות

זו היתה המלחמה הקשה והנוראה במלחמות ישראל * היא עלתה בחייהם של 6000 יהודים, כאחוז מאוכלוסיית המדינה שעוד לא קמה * בשלבים הראשונים של המלחמה לא היה ללוחמים היהודים אלא נשק קל בכמויות מוגבלות * בעולם ניבאו שהישוב היהודי לא יחזיק מעמד ובמטכ"ל חזו סיכוי של 50 אחוז * גבורת הלוחמים הצעירים שלחמו בחזות חשופים הגישה לעם ישראל את המדינה על מגש של כסף כבשירו של נתן אלתרמן

 

שני ספרים מתארים את המלחמה ההיא. ספרו של הסופר יורם קניוק [תש"ח] שלחם בה, וספרו של ההיסטוריון בני מוריס [1948] שחקר אותה. מי שקורא את שני הספרים הללו יכול היה לחשוב שמדובר בשתי מלחמות שונות.

יורם קניוק, סופר מחונן, מספר את זיכרונותיו מאותה מלחמה נוראה ומודה ששכח הרבה. חלק מן הדברים שהוא כותב אולי הם פרי הדמיון המתעתע. "ואולי חלק מן הזיכרונות המצאתי עם השנים".

בני מוריס, היסטוריון שהמציא את המונח "ההיסטוריונים החדשים", מתאר את המלחמה בקרירות של אורות הניאון בארכיונים. הוא חודר לפרטי הפרטים וחושף כאילו את האמת הסופית על אותה מלחמה.

אך לאחר קריאה בשני הספרים הללו הגעתי למסקנה שספרו קורע הלב של קניוק הוא התעודה האמיתית של המלחמה. מחקרו של בני מוריס חושף אמנם את פרטי הפרטים, אך מרוב עצים אינו רואה את התמונה האמיתית של מלחמת ההישרדות של העם היהודי שלאחר השואה.

תשח יורם קניוק

בני מוריס 1948

 

 

 

 

 

 

 

להמשיך לקרוא

ביום הזיכרון לשואה כל הקישורים

 

הילד שניצל בשואה תודות לברכת כוהנים

הילד שניצל בשואה תודות לברכת כוהנים

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים

היטלר הסתיר את השואה כי חשש מהיהודים

היטלר הסתיר השואה כי חשש מנקמת היהודים

אורי צבי גרינברג המשורר שחזה את השואה

אורי צבי גרינברג – המשורר שחזה את השואה

המנון התקווה התקדש בברגן בלזן

המעמד בו התקדש הימנון "התקווה" בדורנו

הרב שעמד בראש ישיבה גדולה בגרמניה הנאצית

הרב שעמד בראש ישיבה בגרמניה הנאצית

הרב שאמר קדיש על יהודי מומר

הרב שאומר קדיש על יהודי מומר

הקונסול האמריקני שהציל יהודים בניגוד להוראת רוזוולט

בינגהם הקונסול האמריקני שהציל אלפי יהודים בניגוד להוראות רוזבלט

דוד הלבני: מאש המשרפות לפסגת חקר התלמוד

מאש המשרפות אל המהפכה הגדולה בחקר התלמוד הבבלי

הערבים יותר נאצים מהנאצים

הערבים יותר נאצים מן הנאצים

במלכות הצלב הנבואה השחורה של אורי צבי גרינברג

במלכות הצלב – "הנבואה השחורה" של אורי צבי על השואה

קשר השתיקה סביב מלך בולגריה שהציל יהודים

"קשר השתיקה"סביב מלך בולגריה

כך ניצל הרב ליכטנשטיין מן התופת

" אבא רכב 500 קילומטרים על אופניים בשבת והציל את חיינו"

מצלמת "לייקה" שהצילה אלפי יהודים מן התופת הנאצית

מצלמת "לייקה" שהצילה אלפי יהודים מציפורני הנאצים


חיים של תלמוד תורה בצל המוות

" חיים של תלמוד תורה בצל המוות"


העיתונות הבריטית העלימה את השואה

כיצד העלימה העיתונות הבריטית את השואה


המצבות של פצצת הזמן היהודיתhttp://www.zeevgalili.com/?p=268

הכומר המומר שהציל מיליוני יהודים

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים

דודו של הגנראל הנאצי פון מנשטיין שהתגייר

סיפורו המופלא של גר הצדק אברהם פון מנשטיין, דודו של הגנראל הנאצי

אני רוצה להיות סכנה לעולם

"אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ"


הבנאליות של הרוע והרשעות של חנה ארנדט

חנה ארנדט – הבנאליות של הרוע והרשעות שלה

מבחן הילדים הבוערים כקנה מידה למדיניות ישראל

איך לפעול נגד מדינה מטורפת

יורם קניוק מישראלי ליהודי

יורם קניוק מישראלי ליהודי

הצעת בן גוריון לנוסח חדש של ההגדה

ערב פסח,ניסן 1956, חיבר דוד בן גוריון נוסח מקורי להגדה של פסח * בן גוריון היה אז שר הביטחון והזדהה עם קיבוץ שדה בוקר הבלתי מפלגתי, אליו עבר להתגורר לאחר פרישתו * מטרת ההגדה היא לשלב את תולדות הציונות בתולדות עם ישראל בחזקת "והגדת לבנך" *  ההגדה אף הוזכרה בישיבת ממשלה בה טען בן גוריון שלא או"ם הביא להקמת המדינה * כאן מובא נוסח ההגדה ונסיבות חיבורה

בן גוריון 1970 באדיבות שבתאי לרנר

להמשיך לקרוא

אליהו הנביא מגיע לליל הסדר

שילוב דמותו של אליהו הנביא בליל הסדר, מקשר את גאולת מצרים, בגאולת העתיד * אליהו מחולל ניסים, בא לעזור לנדכאים ולהציל את הנרדפים * הוא מוצא בחכמים את ידידיו ורעיו ופותר את קושיותיהם * אליהו מקודש גם בנצרות ובאסלם ואתרים הקשורים בשמו פזורים בכל רחבי ארץ ישראל

                                              מאת ד"ר יואל רפל

'כוסו של אליהו', הניצבת על השולחן בליל הסדר, מרמזת על תפקידו כמבשר הגאולה. הכוס החמישית, הגורמת לכך שכל ילד מתאמץ להיות ער, כדי לראות מתי תילגם ממנה לגימה קטנה, מעניקה פן אנושי לאליהו המלאך. שילוב דמותו של אליהו הנביא באווירת ליל הסדר, באמצעות כוסו של אליהו, נעוץ ברצון לקשור את הגאולה הראשונה שבה נגאל עם ישראל ממצרים, בגאולה שתבוא בעתיד.

שפוך חמתך

להמשיך לקרוא

מדוע הבריז אלקין לנתניהו וחיפש תקווה ב"יש תקווה"

ממקור המקורב לאלקין נודע לי על הגורם להחלטתו ההיסטורית. מאז מונה השר המוערך לתפקיד שר המים ישב במשרדו בחוסר מעש.
כי מה יכול לעשות שר המים? מפעלי ההתפלה פועלים כסדרם בלעדיו. המוביל הארצי כבר לא מוביל מים מהצפון לדרום אלא מהדרום לצפון. גם אין סיכוי לבצורת בעתיד הנראה לעין.
החליט לנצל את הזמן הפנוי ולשפר את העברית שלו. פתח מילונים וספרי לימוד ויום אחד הכריז כמו ארכימדס "אאוריקה". דהיינו מצאתי. הוא מצא את הביטוי "הבריז".

להמשיך לקרוא

קיצור תולדות הקורונה כקונספירציה של נתניהו

1. אין דבר כזה קורונה. זו המצאה של ביבי כדי להינצל מן המשפט.

2. איך זה שלא התכוננו למגפה. אין מתושים, אין מכונות הנשמה בתי החולים קורסים.

3. נתניהו שוב מנצל את המגפה לצרכיו . מוציא מיליונים על מכונות הנשמה שבכלל לא צריך.

4. ככה מנהלים מגפה? הכל פרוץ אין תקציב הממשלה לא מתפקדת, צריך להכריז מיד על סגר.

5. למה הסגר הזה. תלמדו משוודיה אין שום סגר ולא צריך מסכות. ולא קורה כלום. [רק כ-8000 מתים].

6. הסגר הרס אותנו. איך אפשר בלי מכוני כושר והליכה לים וישיבה בבתי קפה.

7. איך פתחו את הסגר בחוסר אחריות כזה ותראו כבר יש יותר ממיליון מובטלים. ובעלי עסקים קורסים. נתניהו מבזבז זמן על עשיית שלום ומבטיח חיסונים.

8. למה לא פתחו את בתי הספר . למה פתחו את בתי הספר והגבירו את המגפה. במקום למצוא פתרון למגפה. נתניהו מבלבל את המוח עם הסכמי שלום עם מדינות שכבר יש עמם שלום מזה שנים.

9. אין חיסון ולא יהיה חיסון. לפתח חיסון לוקח ארבע שנים.

10. נתניהו מבזבז מיליונים להזמנת חיסונים שלא יהיו.

11. החיסונים הגיעו. נתניהו יוצא לשדה התעופה לקבל את המטוס שהביא את המשלוח הראשון. שמעתם דבר כזה שראש ממשלה בא לקדם מטוס?

12. החיסונים לא בטוחים. בניסויים מתו ארבעה אנשים. אמנם שלושה קיבלו פלצבו אבל מה זה חשוב.

13. נתניהו אומר שהוא ייקח את החיסון הראשון. רק לעצמו הוא דואג.

14. נתניהו ניצל את קבלת החיסון ראשון לעשות לעצמו תעמולה. בטח לא לקח את החיסון והזריקו לו מים.

14. החיסון לא בטוח, נתניהו רימהו. בשבת הבאה הפגנת ענק נגד החיסונים ובעד הפלצבו. הביאו את הדגלים השחורים. 

"לשוטרי ישראל האחרת אין מושג מה זה דמוקרטיה"

ראו באיזו התנשאות וגזענות מדבר יוסי קליין  ב"הארץ" על השוטרים. כך הוא מתאר עד כמה השוטרים המזרחיים מוגבלים:

" המשטרה היא לא של נתניהו. היא ישראל האחרת. שוטרים לא שונאים מפגינים, הם פשוט לא מבינים אותם. הם לא מבינים איך אדם נורמלי מוכן לחטוף מכות רק כדי להגן על משהו לא ברור שנקרא דמוקרטיה. אין להם מושג מה זה דמוקרטיה. לא לימדו אותם איך מתמודדים בדמוקרטיה עם מפגינים, ולא איך לנהוג בעצורים".

יוסי קליין [עורך "חדשות" לשעבר]

מנין שאבו מפגיני הדגלים השחורים את השראתם

הרשעות של השמאל בשנאת נתניהו

המפגינה ציפי לבני מרוצה: נצחון הדמוקרטיה

המפגינה ציפי לבני מרוצה להלן ציוץ ותמונה שלה בהפגנה ובטוויטרר

ציפי לבני Tzipi Livni
@Tzipi_Livni
מרגשים. הנצחון בקרב הראשון על הדמוקרטיה, חוק פיזור הכנסת שייך למפגינים!

איך הפכה בתו של איתן לבני קצין המבצעים של האצ"ל לסמל השמאל הישראלי * בתה של האשה עליה שרו הלוחמים את "היום שרה הקטנה" שעברה את הקווים

ציפי לבני – משתי גדות לירדן לשתי מדינות לשני עמים

להמשיך לקרוא

הפשיזם היום הוא שמאל

                                            –   אמנון לורד  –

הפשיזם היום הוא שמאלי. האנטישמיות היום היא שמאלית. מי שלא מבין את זה חסר לו בורג. מושכלות יסוד: פשיזם שאין בו יסוד אנטישמי, הוא למעשה שפיר, חסר משמעות. האנטישמיות היא לא רק מגדיר זהות. היא חומר הנפץ החודר, שמאפשר לכוח הפשיסטי לחולל את ההרס שלו.

הפשיזם השמאלי מסמן מטרות. הוא מקארתיזם ברישיון. תם עידן הליברליזם. כל אחד רואה, בעיקר בארצות הברית אך גם בישראל, שליברליזם קיים כל עוד נשמרת לך הזכות לחשוב כמוני. כלומר, הסובלנות והליברליות התחלפו בטוטליטריות רדיקלית, שמחריבה חיי אדם, גם אם אינה גוזלת ממנו את חייו הפיזיים. בארצות הברית היא כרוכה ברשיון להשתולל ולזרוע אלימות ברחובות והיא כן עולה בחיי אדם משום ששלטון החוק מתפורר.

איך זה נוגע לענייננו.

אפי איתם

אפי איתם

מתנפלים על תא"ל (מיל') אפי איתם. כותבים דתיים חושבים שזה בגלל כיפתו הגדולה מדי, הצבע הסגול מדי. זה בוודאי לא עוזר אבל מתחת לכל זה קיימות שתי מגמות עומק, שהשתלטו במידה רבה על האינטלקטואלים הישראלים. המגמה הראשונה, שהיא תולדה של השואה ומלחמת העולם ה-2, והיא רואה בימין את מקור האנטישמיות, או שמכחישה לחלוטין את היסוד האנטישמי או הרלוונטיות של האנטישמיות. השניה: השואה הפכה לחומר גלם לתעמולה, בעיקר נגד מדינת ישראל. אין לשואה משמעויות יהודיות יחודיות או ציוניות. ההיפך – הלך הרוח השליט היום במדינה שבתוך המדינה, מדינת העומק, הוא ש"הציונות היא גזענות" ולכן זה תמיד "את, אני והנאציזם הבא". באיטליה למשל, ביום שבו מתו ממגיפת הקורונה יותר מ-600 בני אדם, הכותרות התפוצצו בגלל שפומפיאו שתה כוסית בפסגות. זאת אנטישמיות.

להמשיך לקרוא