יורם קניוק בצעירותו בשער ספרו נייר של זכוכית

יורם קניוק, שנפטר אתמול, נמנה כאילו עם סופרי דור הפלמ"ח. זה נכון מבחינה כרונולוגית אך יורם לא היה שייך לשום אסכולה. הוא חרג מן המסגרת ובלט במקוריותו וביצירתיות השופעת שלו שנמשכה עד יומו האחרון. פרק מיוחד בחייו הוא המעבר שעשה הפלמ"חניק איש השמאל, מזהות ישראלית לזהות יהודית. תחילה דרך הזדהות עם יהודי השואה ואחריה עם חיפוש שורשים במקורות רחוקים יותר.

לקרוא את ההמשך ←

 המושג היסודי הזה של התקשורת בעידן דפוס העופרת היה תקף כל עוד למלה הכתובה היה תוקף יותר ממראה עיניים

"דדליין" [DEADLINE] הוא אחד ממונחי היסוד בתקשורת. ליתר דיוק: התקשורת של פעם. הוא רלבנטי לתקשורת בעידן האייפון כמו הכרכרה הרתומה לסוסים בעידן הסילון.

משמעות הביטוי: נקודת הזמן האחרונה בה על הכתב או הצלם להביא את החומר לקראת פרסומו.

מקור הביטוי הוא במלחמת האזרחים האמריקנית. צבאות הצפון והדרום הצליחו לשבות לוחמים רבים. לא הייתה אפשרות להקים מחנות מאובטחים וגם לא גדר תיל. הם ריכזו את השבויים באזור מישורי, ציירו סביבם קו, או בנו מחיצה סמלית, אותם כינו .DEADLINE כלומר: קו המוות. כל שבוי שהעז לחצות קו זה אחת דינו למות בירייה ממגדלי השמירה שהוצבו מסביב לקו.
[מקור: BREWER'S DICTIONARY PHRASE& FABLE ]

לקרוא את ההמשך ←

ספרו  של דוד קרויאנקר (" רחוב יפו" – ביוגרפיה של רחוב, סיפורה של עיר) הוא בעל כוח לעורר בכל מי שהיה פעם ירושלמי את הביוגרפיה האישית שלו. כי לכל אחד הרי יש ירושלים משלו וגם לחתום מעלה יש חלקיק של ירושלים בנשמה.

סכנה אוייב לפנייך ירושלים 1951 ויקישיתוף

הייתי ירושלמי שנה אחת בלבד. שנה בה למדתי באוניברסיטה העברית, לפני גיוסי לצבא. ירושלים של אז, לפני כשישים שנה, הייתה עיר קטנטנה. כל ירושלים התרכזה במשולש הרחובות יפו – המלך ג'ורג' – בן יהודה. התגוררתי אז בחדר ששכרתי יחד עם חברי יגאל כהן [לפני שהיה כהן-אורגד, לעתיד שר האוצר] ברחוב ישעיהו, הסמוך למאה שערים. חדר זול שחלק משכר הדירה שולם בסיוע לבעלת הדירה, קשישה נכה, בחליצת נעליה מדי ערב.

לקרוא את ההמשך ←