מי אתה יגאל סרנה

מאמר זה פורסם  לראשונה בשנת 2000 אבל נראה שהוא מעניין גם היום

אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו לא שאבו עתונאינו החמודים והעוקצניים, אף לא טיפה אחת, לך אל כתבותיהם. תקרא מה הם יודעים ומה הם אומרים כשמדובר בנושא יהודי כלשהו.כמעט כולם "מנוגבים מדבר תורה" (כמאמרו של עגנון), פשוט נבערים מדעת.

יגאל סרנה ויקיפדיה dolly hase

יגאל סרנה ויקיפדיה dolly hase

  להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שמאלנות, תקשורת | 2 תגובות

מה עשה פישמן בכסף שלווה בבנקים

 מאמר זה פורסם לפני כעשר שנים לרגל הופעת ספרו של חברי אריה אבנרי ז"ל. אני מביא אותו כאן ללא שינוי והוא נשאר אקטואלי כשהיה בזמן פרסומו.

זאב גלילי

 למיליארדר אליעזר פישמן יש זיכרון פנומנאלי, מספר העיתונאי אריה אבנרי בספרו החדש " חידת פישמן" . הוא יכול לדקלם בשעת בוקר מוקדמת ובשעת לילה מאוחרת כמעט כל נתון שיבקשו ממנו: שערי מטבע בעולם, מאזני חברות, שערי מניות בישראל ובוולסטריט, מצב חשבונות בנקים, ריכוז זכות וחובה על הלוואות שלקח, נזילות של חברות שבבעלותו ועוד.

" רק בנושא אחד" , כותב אבנרי, " מאבד פישמן משום מה את חוש הזיכרון המופלא שלו: כשהוא מתבקש לפרט כמה כסף הלווה עד היום לחוות השקמים של ראש הממשלה, אריאל שרון. במפתיע, הוא גם לא זוכר אם ההלוואות, שניתנו מספטמבר 1994, נפרעו מאז, או שעדיין עומדת יתרת חוב לזכותו בהתחשבנות עם חוות שקמים" .

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הון ושלטון, ספרות, שחמט | 2 תגובות

כך גייס ב. מיכאל את הרבי מסאטמר נגד הציונות הדתית

במאמר ב"הארץ", מייחס חובש הכיפה איש השמאל ב. מיכאל את האידיאולוגיה של הפלג האנטי ציוני בחסידות לכלל היהדות האורתודוקסית * דבר שאין לו שחר במציאות ההיסטורית * ומה פרוש "קיבינימט" בשפה הרוסית

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%98%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%99%d7%9d4

הרבי מסאטמר יואל טווטלבוים

                                                     – מאת דן ירדני  –

 

ב. מיכאל פרסם בעיתון "הארץ" ב-29.12.2016 מאמר שכותרתו :
"האומות עשו את שלהן, הן יכולות ללכת קיבינימט"
לידיעת מי שאינו שולט במכמני השפה הרוסית "קיבינימט" – פירושו "זיין את אמך".
מי יגלה עפר מעיניך, גרשום שוקן? עם כל הכבוד לחופש הכתיבה של מחבר המאמר, גרשום שוקן לא היה מרשה לכותרת כזו להופיע בעיתון שהוא היה בעליו ועורכו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה סאטמר, ציונות, תולדות המדינה | 10 תגובות

שירי מולדת כתפילה בנוסח כליזמר

בימים אלה יצא לאור דיסק, שהוא ציון דרך במוסיקה הישראלית * לא עוד דיסק של להקת פופ חדשה. * גם לא אלבום של אחד השירים, עבריים ולועזיים, שאנו שומעים יומם ולילה ב"פליי ליסט"  של גלי צה"ל * הדיסק החדש כולל רק שירי מולדת, שכולנו גדלנו עליהם, מתגעגעים אליהם ושומעים ברדיו רק לעתים רחוקות * מוסא ברלין הצליח להפוך שירי חולין לשירי קודש

כולנו מכירים את  שלום רב שובך צפורה נחמדת, יצאנו אט, דודו, החליל, שיר העמק, יצאנו אט  ועוד שירים דוגמתם. לכאורה  אלבום נוסטלגי שיש רבים כמותו.  אבל ביצוע חדשני של בכיר הכליזמרים בישראל,  משה [מוסא] ברלין, בכיר הכליזמרים בישראל. הפך את שירי החולין הללו למשהו הנשמע כשירי קודש.
את התואר "בכיר הכליזמרים" לא אני נתתי למוסא ברלין. העניק אותו פרופסור אדווין סרוסי, ראש המכון לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים. הדברים נכתבו במבוא לספר "מסורת הכליזמרים בישראל".
החוקרים הקדישו עשרות שנים כדי לעקוב אחר מוסא ברלין והתפתחותו, הקליטו את ניגוניו וראיינו אותו. וביססו על יצירתו ואישיותו את התיזה בדבר מסורת הכליזמרים הארצישראלית, שהוא נושא הלפיד האחרון שלה. על המחקר הזה כתבתי כאן בשנת 2008 .

Moshe Berlin rehearsing for KlezFest Concert in West London Synagogue 13/8/08 pic: Vicky Alhadeff

משה ברלין צילום Vicky Alhadeff

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כליזמר | תגובה אחת

מצעד האיוולת של ברק אובמה

מאמר זה פורסם זמן קצר לאחר עליית אובמה לשלטון. מאמר זה והקישורים למאמרים שבסופו, שנכתבו במהלך כהונתו, יש בהם כדי להסביר את כניסתו של דונאלד טראמפ לבית הלבן


ברברה טוכמן מנתה בספרה "מצעד האיוולת", שורה של מנהיגים במהלך ההיסטוריה שהמיטו אסון על עמיהם * מתרבים הסימנים שברק אובמה (שבאוקטובר 2009 קיבל פרס נובל לשלום על הלא כלום שעשה) עומד לתפוס מקום מכובד במצעד * כשהצנטריפוגות מסתובבות בטרוף בטהרן מעסיקה אותו אשקובית במיגרון

ברברה טוכמן היתה היסטוריונית גדולה, אך רק בערוב ימיה לימדה בהרווארד (נפטרה ב-1989). רוב ימיה עשתה קריירה עיתונאית: סיקרה את מלחמת האזרחים בספרד, את מלחמת העולם השניה בלונדון המופצצת ועוד. רוב השנים עסקה בכתיבה היסטורית וזכתה פעמיים בפרס פוליצר היוקרתי על השגיה. מה שמייחד את כתיבתה ההיסטורית הוא כשרון הכתיבה שלה, ההופך את העובדות היבשות לאפוס מסעיר. ויותר מזה היא היכולת של ברברה טוכמן לרדת לפרטי הפרטים הקטנים של גיבוריה: איך הם מתלבשים, איך הם מדברים, מה הם אוכלים ושותים, מה המניעים הגלויים והנסתרים שלהם, מה הן חולשותיהם. ברברה טוכמן לא מעמיסה על הקורא ערימות של הערות שוליים מיגעות. רק בסוף הספר היא מונה את המקורות מהם שאבה את הסיפורים המרתקים. הכל מתועד, הכל מבוסס. אבל הכתיבה מרתקת כמו טלנובלה לבנות טיפשעשרה. היא אורגת את הסיפור מאלפי פרטים קטנים ממקורות השאובים מיומנים אישיים, מכתבים, פרוטוקולים, ספרי זכרונות וקטעי עיתונים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אסטרטגיה, אקדמיה, ארצות הברית, ביון, גרמניה, הסברה | 10 תגובות

הסטטיסטיקה צודקת רק המצביעים טועים או משקרים

פרופסור קמיל פוקס, הסטטיסטיקאי הרציני ביותר בתחום הסקרים,  אמר פעם שהסטטיסטיקה תמיד צודקת רק הבוחרים טועים או משקרים * לפרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל, יש דעה מעט  אחרת * לדעתו אי אפשר לסמוך על סקרים * חומר למחשבה לאחר הנצחון המפתיע של טראמפ על הסוקרים

  

"הטפשים זה אנחנו". חתן פרס נובל ישראל אומן. (ויקישיתוף)

"הטפשים זה אנחנו". חתן פרס נובל ישראל אומן. (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה סטטיסטיקה | 5 תגובות

האמת המדכדכת על ספרות המקור שלנו

                           –יוסף אורן –

למעלה מעשור, גם הידועים מבין סופרי הדור פרסמו יצירות בינוניות עד גרועות * רומן אַלִּים ומבעית כמו "שתיים דובים" של מאיר שלו * רומן אוֹפֶּרָאִי מאולץ כמו "ניצבת" של א"ב יהושע * רומן מעורפל-מטרה כמו "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז * ובעקבותיהם כותבים חדשים המפרסמים ספרי בוסר * הגל הדֶפיטיסטי המבטא את תמיכת השמאל הפוליטי בנסיגה מן החזון הציוני מניב סיפורת רדודה

הסיכומים המסורתיים בראשי-השנה האחרונים על מצב סיפורת המקור היו מדכדכים מאוד. וכדי להעלים עובדה מרה זו המציאו עורכי המוספים הספרותיים פתרונות שונים להעלים מהקוראים את מצבה האמיתי של הסיפורת העברית.
במקום סיכום ההישגים בסיום השנה, שילבו עוד קודם לכן, במהלך השנה, אחד מהתחליפים הבאים:
• יזמו משאל סופרים על יצירת הביכורים שלהם,
• הזמינו סופרים להמליץ על ספר של כותב אחר,
• הדפיסו קטעים מספרים שיופיעו במהלך השנה החדשה,
• פירסמו קטעי-סיפורת על נושא רב-עוֹנָתי כלשהו (הטבע, הילדות, האהבה),
• יזמו משאל של כותבים ישראליים המתגוררים בחו"ל על כתיבה בשפה העברית בניכר.
תחליפים אלה יצרו הרגשת שפע וערך שלא תאמו את מצבה המציאותי של סיפורת המקור. חמור מכך: הם העלימו את העובדה המרה, שמזה למעלה מעשור גם הידועים מבין סופרי הדור שחררו לפרסום יצירות בינוניות עד גרועות.
גרועות לא רק בהשוואה ליצירות המופת של הטובים מבין סופרי התחייה והעליות. אלא בהשוואה להישגי עצמם בספרים שפרסמו בעבר.

%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%a2%d7%95%d7%96-%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a3

עמוס עוז [ןיקיפדיה]

מביך, מבעית, מעורפל, מאולץ
יעידו על כך הרומאנים המביכים שהוסיפו הסופרים הללו בשנים האחרונות למדפם האישי: רומאן אַלִּים ומבעית כמו "שתיים דובים" של מאיר שלו; רומאן אוֹפֶּרָאִי מאולץ כמו "ניצבת" של א"ב יהושע; רומאן מעורפל-מטרה כמו "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז; רומאן לַהֲטוּטי-סְטֶנְדַפּיסטי כמו "סוס אחד נכנס לבר" של דוד גרוסמן; רומאן בוסר דו-עלילתי כמו "כְּאֵב" של צרויה שלו; רומאן תומך נראטיב-פלסטיני כמו "גדר חיה" של דורית רביניאן; ורומאן שְׁטוּתִי ומייגע כמו "המִקְוֶה האחרון בסיביר" של אשכול נבו.
המציאות החדשה בשדה הספרות

בעבר התמודדו סופרים עם משימות כתיבה מאתגרות, אם בנושאים ואם בדרכי הכתיבה. הם הניבו ספרים אשר הפכו אותם לסופרים מוערכים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ספרות עברית, שמאלנות | 13 תגובות

שישים שנה למלחמת קדש – החשובה במלחמות הקיום של ישראל

בימים אלה מלאו שישים שנה למלחמת קדש, המלחמה המושמצת ביותר בתולדות ישראל *  אבל בפרספקטיבה היסטורית  היא  המלחמה החשובה ביותר לקיום ישראל * ומדוע ביקש אב שכול לרצוח את אריאל שרון

זו הייתה מלחמה יזומה, שתוכננה על ידי דוד בן גוריון חודשים רבים מראש. "מלחמת ברירה" בלי שקדמה לה התקפה של מדינה ערבית. מלחמה ש"מחנה השלום" ראה בה הוכחה לשאיפות ההתפשטות והמלחמה של ישראל, המשתפת פעולה עם האימפריאליזם הבריטי והצרפתי.

המלחמה פרצה ב-29 באוקטובר 1956 בהצנחת כוח צנחנים במעבר המיתלה בסיני. ההצנחה הוצגה כעוד פעולת תגמול ישראלית. אבל היא נתנה לצרפת ולבריטניה להתערב כאילו כדי להפריד בין הכוחות של ישראל ומצרים. אך מטרתם היתה להשתלט על תעלת סואץ, שמנהיג מצרים גמאל עבדול נאצר הלאים אותה, ולהפיל את שלטונו.

בעקבות ההצנחה הישראלית הפציצו הבריטים והצרפתים את ערי התעלה ופלשו כדי לתפוס אותה. במקביל השתלט צה"ל על כל חצי האי סיני ועל האיים שבכניסה לשארם-א-שייך. הבריטים נכשלו בפלישה ולא השתלטו על התעלה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, צהל, תולדות המדינה | 7 תגובות

מה אפשר ללמוד ממסיבת התה של בוסטון

"מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל אחד מאתנו ללמוד את לקחיו.

מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים.

באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מיסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בגץ, פוליטיקאים, תקשורת | 23 תגובות

עלילת הדם בעיר ראגוזה [דוברובניק] ערב חג הסוכות שנת 1622

 "מעשה ישורון" – סיפור נורא על עלילת דם 

                                                  – הביא והוסיף הערות והארות  דן ירדני –

בספרייתי מצוי ספר בעל שם מוזר: "ספר שמן הטוב, על הראש שיורד על הזקן, זקן אהרון". הספר נדפס בשנת 1657 בוונציה. בסופו מצורף קונטרס המספר על אירוע נורא שחווה המחבר, אהרון בן דוד הכהן. המחבר היה ילד בעת הארוע שהתחולל בעיר מולדתו ראגוזה, היא דוברובניק בקרואטיה של ימינו. רישומו של אותו ארוע נותר בו עד סוף חייו והוא העלה אותו על הכתב.

קורא עברית בן ימינו יתקשה לא מעט להבנת הטקסט. המחבר נזקק לתבניות לשון ומובאות ממקורות שאינם שגורים בעולם הדימויים שלנו. הרבה מהן מהתנ"ך. הלשון העברית שנהגה במאה ה17 נראית תכופות כמשובשת מבחינה דקדוקית. שכיחה בה החלפת מינים בין שמות עצם זכריים ונקביים. גם הזכרת ההתערבות האלוהית בכל התרחשות ומפנה במהלך העלילה אינה תואמת את דרך הסיפור המקובלת עלינו היום. לכן שילבתי הערות נחוצות להבהרת הדברים בסוגריים מרובעים [ —- ] ופה ושם השלמתי מילים ואותיות בסוגריים רגילות ( ….).

הקורא בוודאי ישים את ליבו כי לא מספר מקצועי כתב את הדברים. ניסיונו של אהרון לנסח את הסיפור בלשון נקייה ויבשה, מתחלף עד מהרה בסגנון שבו מילה רודפת מילה, מאוחר בא לפני מוקדם ודברים חוזרים על עצמם. לכן הרשיתי לעצמי לקצר. עם זאת, שמרתי על עיקרי הדברים שנכתבו בדם ליבו של המחבר. כותרות הביניים הן שלי, להקלת הקריאה.

%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a0%d7%a6%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%a0%d7%99

ארמון ספונצה וארמון הרקטור בדוברובניק

וזה סיפור המעשה:

"עיר קטנה ואנשים בה מעט מהיהודים, כמו עשרים בתים ושמה ראגוזה, והיא שררה בפני עצמה.
[עיר בעלת שלטון עצמי, מאורגנת כרפובליקה בנוסח הוונציאני של המאה ה-17].

ויהי בשנת חמשת אלפים ושלש מאות ושלשה ושמונים לבריאת העולם [היא שנת 1622], ביום הראשון לחג הסוכות, נשמע קול בעיר שנאבדה בת גוי אחד מסוחרי העיר, ויבקשוה ולא נמצאת. ובו ביום, לעת ערב, יצא קול אחד שנמצאת. וישמע הדבר לאביה, והוא עומד עם גויים אחרים ועמהם גם יהודי אחד. ויען אחד מהגויים שם ויאמר בפני היהודי: "טוב הוא לכם שנמצאת, שאילו לא נמצאת, עליכם ליתן את הדין, שמא הרגתם אותה לחגכם". והיהודי לגלג עליו. ויעבור היום, והנה חושך ואפילה והנערה לא נמצאת, כי אותו הקול שנשמע שנמצאה, לא היה אמת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה היסטוריה יהודית, ספרים | 13 תגובות