החוצפה של אבו מאזן – מנהיג של עם שלא קיים שאומר כי אנו לא יהודים

התבוננו בתמונה החלקית שמתחת לדברי הפתיחה האלה. מפה זו נותנת תשובה לשאלה מתי וכיצד הומצא "העם הפלסטיני". היא מוכיחה את אמיתות ססמת הציונות "עם ללא ארץ לארץ ללא עם"

המפה הזו היא גם תשובה לדברי הרהב של אבו מאזן, מנהיג של עם שאינו קיים שאומר שמדינת ישראל אינה מדינה יהודית כי רוב תושביה אינם יהודים.

התישבות ערבית 9

מפת ההתיישבות הערבית 1871-1948

אם תלחצו על הקישור הבא תצפו במפה כולה

התיישבות ערבית 1871-1948

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה יהודית, היסטוריונים חדשים, ערבים, פלסטינים | כתיבת תגובה

בנימין נתניהו בעקבות דוד בן גוריון

"עסקת המאה" של טרמפ שהוכנה בהשראת ובתאום עם נתניהו לא תוליד מדינה פלסטינית * היא תביא להשתלטות מלאה של המדינה היהודית על ארץ ישראל * היא עתידה להירשם בהיסטוריה כמאורע המשמעותי ביותר מאז הכרזת המדינה

אי אפשר להבין את משמעות האירוע אתמול בבית הלבן בלי לחזור לשנת 1937 ולתכנית פיל לחלוקת ארץ ישראל.
תכנית פיל הוצעה על ידי ועדה שהקימו הבריטים בראשות לורד ויליאם פיל ומטרתה היתה "לפתור את הסכסוך בין היהודים והערבים". הערבים עדיין לא ידעו שיש "עם פלסטיני". הסכסוך היה בין הישוב היהודי הקטן [400 אלף נפש בלבד] לבין העולם הערבי כולו. אלה שהפכו בעתיד ל"פלסטינים" מנו אז כמיליון בשטח ארץ ישראל משני עברי הירדן

ועדת פיל הציעה לחלק את ארץ ישראל המערבית כך שהשטח הצבוע ירוק במפה יועד עבור המדינה הערבית לערביי ארץ ישראל ויהיה חלק מהמדינה הערבית ממזרח לנהר הירדן – אמירות עבר הירדן ואילו יתרת השטח, הצבוע תכלת, כ-17% מארץ ישראל המערבית נועדה למדינה היהודית. השטח בצבע בז' נועד להשאר בידיים בריטיות. לפי התכנית צריך היה גם להעביר חלק מן הערבים שנועד לשטח המדינה היהודית לשטח הערבי. להערכת הוועדה, כ-225,000 ערבים לעבר הירדן ולמדינה הערבית, וכ-1,250 יהודים למדינה היהודית.

הערבים כמובן התנגדו לכל אחיזה יהודית בארץ ישראל. בצד היהודי היו הרבה חילוקי דעות והרוב היה נגד. בן גוריון שהעיד בפני הוועדה אמר בין היתר: "לא המנדט הוא התנ"ך שלנו, אלא התנ"ך הוא המנדט"

מנהיגות המוסדות כולל דוד בן-גוריון, חיים ויצמן וגולדה מאיר הייתה בעד הצעות ועדת פיל, לפחות בעד הצעת החלוקה. כנגדם עמדה קואליציה של הקומוניסטים ואנשי שמאל (שהיו בעד מדינה דו-לאומית), הדתיים (שהתנגדו לויתור על נחלת אבות), הרוויזיוניסטים, הימין המתון בהנהגת מנחם אוסישקין, .

דוד בן-גוריון, שמח מאד כשקרא את דו"ח הוועדה והיה כאמור בעד קבלת ההצעה והקמת מדינה יהודית מיד. אולם בחר בטקטיקה של התנגדות פומבית לחלוקה כדי שהתכנית תוצג כבריטית וכך לא תגרור התנגדות אוטומטית מצד הערבים, והודיע לשר המושבות כי התנועה הציונית כולה מתנגדת לחלוק

לימים הביע בן גוריון [כך לפי הביוגרפיה שלו פרופסור מיכאל בר זוהר } צער רב על שלא קיבלנו את הצעת החלוקה של ועדת פיל. אילו היתה מוקמת אז מדינה יהודית בחלק קטן של ארץ ישראל ייתכן שניתן היה להציל מיליון או שני מיליון יהודים מציפורני הנאצים. ובשלב מאוחר יותר היתה המדינה מתפשטת כפי שארע בעקבות תכנית החלוקה ב-1947.

מפת תכנית טרמפ

מפת תכנית טרמפ

מדינה פלסטינית אסור שתקום ולא תוקם

 

לאבו מאזן מגיעה תודה עמוקה מכל חובבי ציון * בהחלטתו לדחות את תכנית טקאמפ ["כלב בן כלב"] ולכרות ברית עם החמאס הוא הרחיק שוב את הסכנה שתקום מדינה פלסטינית * מדינה כזו אם תקום תאיים על ישראל לא רק בטילים ובטרור אלא גם בלחץ של אוכלוסיית עולם שלישי * קווים לדמותה של המדינה שלא תקום

מתנגדי המדינה הפלסטינית מדברים בעיקר על הסכנה הבטחונית – השתלטות החמאס, חבירה לאירן, איומי טילים, פיגועים.

אך קיימת סכנה גדולה במדינה הפלסטינית, גם אם הפלסטינים יכתתו את חרבותיהם לאתים ואת מטעני החבלה למזמרות. זו הסכנה שבשכנותנו תוקם מדינת עולם שלישי. תושבי מדינה זו [שתקלוט אולי מיליונים הקרויים פליטים] יראו במרחק זריקת אבן מדינה פורחת ומשגשגת שקוראים לה ישראל. בעוד הם חיים במדמנה הצפויה והבלתי נמנעת של עולם שלישי.

 

מה זה "עולם שלישי"

יש כמה דברים המשותפים לכל מדינות העולם השלשי.

* רובן ככולן נשלטות בידי משטרים רודניים מושחתים.

* המשטר המושתח אינו משקיע בתשתיות, בחינוך, ברווחה, בפיתוח ובייצור.

התוצאה היא:

שירותי בריאות עלובים, שיעור תחלואה גבוה, תוחלת חיים נמוכה ושיעור תמותת תינוקות גבוה.

שיעורי ילודה גבוהים, אשר יחד עם תוחלת החיים הנמוכה, יוצרים פלח רחב של אוכלוסייה צעירה.

רמת הכנסה לנפש נמוכה.

אחוזי האבטלה גבוהים מאוד.

שיעורי אלימות גבוהים.

כך בדיוק נראית המדינה הפלסטינית שנקראת עזה.

מדינת עולם שלישי מקצה את המיליארדים הרבים המגיעים אליה (מסיוע מן המדינות העשירות, שזו בעצם דמי חסות לטרוריסטים, מתמלוגי נפט, ממכירת אוצרות טבע) בעיקר לרווחת שיכבה קטנה שמסביב לשליטים. בהעדר השקעה בתשתיות ובחינוך, בלי השקעה בפיתוח ובייצור, אין שום סיכוי למדינות אלה לצאת ממצבן. סיוע של מיליארדים וההכנסות העצמיות נבלעות ברובן לכיסי השליטים. ההמונים נשארים בבערותם, בפיגורם, בסבלם, בעוניים הנצחי.

קו נוסף המאפיין את מדינות העולם השלישי הוא השקעת המשאבים בעיקר למטרות של האדרת השלטון, פיתוחים צבאיים, תוקפנות כלפי מדינות קרובות ורחוקות.

מדינת פלסטין, אם תוקם, לא תהייה שונה מהן בקווי המתאר היסודיים. לכן לא תוקם ואסור שתקום.

 

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, ארץ ישראל, פלסטינים | תגובה אחת

מלחמת הגבורה של תושבי לנינגרד

 

הטקס המרגש שנערך היום לרגל הצבת האנדרטה לזכר הקרב על לנינגרד הזכיר לתושבי ישראל את אחד הקרבות האכזריים ביותר במלחמב שלא היה קץ לאכזריותה ולקורבנותיה. זהו סיפורה של עיר, שהיטלר החליט להרעיב את כל תושביה עד מוות. ב-900 הימים של המצור שהטילו הגייסות הנאציים על העיר מצאו את מותם כשליש מתושבי העיר – בין 750 ל-850 אלף נפש – פי ארבעה ממספר הנספים בהטלת פצצות האטום על נגסאקי והירושימה.

 

בתכנון הרצח ההמוני של לנינגראד נטלו חלק ראשי הצבא הגרמני.שנמלטו  מחבל התלייה. עם הרוצחים האלה, שהיו חתומים על פקודות הרצח, נמנה גנרל פרנץ האלדר. האלדר זכה גם לשבחי הס.ס. על שיתוף הפעולה "ההדוק והלבבי במיוחד" ברצח עשרות אלפי יהודים במדינות הבלטיות.

האלדר נעצר על ידי הגסטפו ב-1944 כחשוד בשותפות לקשר לרצוח את היטלר, אף שלא היה לו שום חלק בקשר. הוא נכלא במחנות ריכוז. בסוף המלחמה שוחרר על ידי האמריקנים והפך שבוי מלחמה. כך ניצל מגורל חבריו למטה הכללי הגרמני שחלקם נתלו וחלקם נידונו למאסר.

לא ברור איזה עניין ותועלת מצאו האמריקנים בגנרל הנאצי האלדר. אך הוא הובא אחר כבוד לארצות הברית והועמד בראש מחלקת המחקר ההיסטורי של צבא ארצות הברית.

"חייל מוערך ומכובד" – פרנץ האלדר

"חייל מוערך ומכובד"

בתפקיד זה, אומרת אנה ריד,בספרה "לנינגרד", הוא "סייע לבסס את המיתוס שהוורמאכט, צבא גרמניה, היה נקי כפיים, לא ידע דבר על השואה ואולץ לצאת למלחמה על ידי רודן מטורף".

כך בילה בנחת 14 שנים. כשפוזרה היחידה העניק לו הנשיא קנדי את אות "השרות האזרחי הראוי לשבח", שהוא האות הגבוה ביותר שנשיא ארצות הברית מעניק לאזרח לא אמריקני.

האלדר פרסם ב-1976 את יומן המלחמה. בפתח התרגום האמריקני של היומן כתב העורך "הוא היה חייל מוערך ומכובד".

סיפור המלחמה של הטוראים והאזרחים.

אנה ריד איננה היסטוריונית מקצועית. אך היא הולכת בעקבות הז'אנר של חוקרי מלחמת העולם השניה כמו אנטוני ביוור, [נפילת ברלין, סטלינגרד], איאן קרשו [היטלר], פרדריק טיילור [דרזדן], מקס הסטינגס [ארמגדון] ועוד רבים.

המשותף לחוקרים אלה הוא סיפור המלחמה מנקודת המבט של משתתפיה הזוטרים – הטוראים והאזרחים – מחוללי המלחמה וקרבנותיה. מינימום אסטרטגיה ותכניות של גנרלים ומקסימום סיפורים אישיים. חומר הגלם של היסטוריונים אלה הם מכתבים ויומנים של חיילים ואזרחים.

ממראות המצור – גוויות מתי רעב מוטלות ברחוב

אנה ריד עוקבת אחר 900 ימי המצור על לנינגראד כמעט יום אחר יום.

הצבא הגרמני, שדהר במהירות מדהימה לעבר מוסקבה רצח בדרכו רבבות, שרף כפרים, גרש אנשים מבתיהם, גזל רכוש ומשאבים. אך גם באזורי הכיבוש נמשכו החיים. ומאחורי החזית היה תמיד עורף עמוק של משאבים אינסופיים בכוח אדם, אספקה, נשק ותחמושת. אפילו סטלינגרד – הסמל הבולט ביותר של המלחמה שבה החלה התפנית – מעולם לא היתה מנותקת. המשך הלחימה בה התאפשר, גם לאחר שהצבא הגרמני נכנס לתוכה, בעיקר תודות להזרמה בלתי פוסקת של לוחמים וציוד מן העורף.

לא כך היה בלנינגרד. ביצוריה החזקים שנבנו עוד בימי הצאר וחוזקו בשנות השלטון הסובייטי עמדו בפני הצבא הנאצי. אך מן הרגע שנחסמו כל הדרכים אליה נדונו תושבי העיר למוות ביסורים נוראים.

המרכז התרבותי של רוסיה

לנינגרד או בשמה הקודם סנט פטרבורג ממלאת מקום מרכזי בהיסטוריה הרוסית המודרנית. מאז הקמתה והפיכתה לבירת האימפריה הרוסית [בשלהי המאה ה-19] היתה "חלון לאירופה" כפי שכינה אותה פושקין.

הצאר פיוטר הראשון, הוא שהפך אותה לבירת האימפריה הרוסית [בשנת 1712]. כדי לבנותה ריכז הצאר את כל בנאי האבן בבניית העיר ואסר על בניה באבן בכל רחבי רוסיה. כך הפכה העיר לפנינה ארכיטקטונית ומרכז התרבות הרוסית. במאה ה-18 וה-19 פרחו כאן המוסיקה, התיאטרון והספרות ובמקביל גם מרכז תעשייתי שעובדיו שימשו קרקע פוריה לתסיסה האינטלקטואלית שהובילה למהפכה הקומוניסטית.

מבנים היסטוריים בלנינגרד

הסיפורים שמביאה אנה ריד הוא סיפורם של פרופסורים ומוסיקולוגים ומהנדסים ופועלי תעשיה ופשוטי עם שהמצור הכניס אותם לסיר לחץ, שבו נחשפו אנשים למעשי גבורה והקרבה נעלים בצד הידרדרות למעשי פשע מחרידים ואובדן צלם אנוש.

אנדריי ז'דאנובזמן רב יחסית הצליח ז'דנוב להסתיר מתושבי העיר את ידיעת הנעשה בחזית. וכל עוד הגיעו רכבות אספקה ואף היו חנויות פתוחות שבהן יכלו לקנות מזון באורח חופשי יחסית לא היה לאיש מושג מה הולך לקרות. רק כשכל החנויות נסגרו וחולקו תלושים להקצבות מזון התחילו תושבי לנינגרד להבין שממתין להם משהו גרוע יותר מהפצצות והפגזות.

עיר ללא רזרבות

עד המצור על לנינגרד ב-1941, אומרת אנה ריד, חווה כל רוסי בן 50 ומעלה שלוש תקופות של רעב כבד – אחת לפני המהפכה ושתיים אחריה.

למודי ניסיון מיהרו אזרחי העיר להתנפל על חנויות המזון ולקנות מכל הבא ליד, כולל סבון. רבים מיהרו להפוך פרוסות לחם לצנימים שניתן לשמרם לזמן ארוך.

שלטונות העיר, שהיו אמורים להעריך שבגלל מצבה הטופוגרפי עלולה העיר להיקלע למצור, לא הכינו כל מלאי חרום. כשנסגרה טבעת המצור היו בעיר דגנים וקמח ל-35 ימים, קטניות ל-30 יום, בשר ל-33 ימים, שומנים ל-45 ימים, סוכר וממתקים ל-60 יום.

גם המלאי הזעום הזה, שנועד לכלכל 3.3 מיליון פיות [אזרחי קבע, פליטים וחיילים] הושמד בחלקו בהפצצות שגרמו לשרפות ענק במחסנים.

המחסור הביא את שלטונות העיר לנצל כל מקור להכנת מזון ותחליפי מזון. בטחנות הקמח גרדו שרידי קמח מהקירות ומתחת לקרשי הרצפה, 8000 טונות של לתת נלקחו ממבשלות שיכר, הצבא תרם שיבולת שועל שנועדה להאכלת סוסים, צוללנים שלו מטעני חיטה מדוברות שטובעו, נלקחו זרעי כותנה דחוסים ששימשו להסקת דודי ספינות, תאית מנסורת של אורנים ועוד. כל אלה יחד שימשו להכנת משהו שקראו לו לחם, או תחליף לחם. לשימון התבניות השתמשו בתרחיף של מים ושמן חמניות ומשקעי סבון שהם תוצר של תזקיק שמנים אכילים לדלק.

הלחם היה בעל מרקם בוצי וטעם מר של עשב. הוא הכיל מעט מאד קלוריות.

125 גרם לחם ליום

כל מדינה שהייתה במצב מלחמה או מצב חרום הנהיגה משטר של קיצוב. משטר כזה מוליד אוטומטית שחיתות, ספסרות, מרמה ושוק שחור. [כך היה גם בישראל במלחמת השחרור ובתקופת הצנע שבאה אחריה].

אבל בלנינגרד הנצורה הועצמו תופעות אלה, אומרת אנה ריד, בשל הברוטליות וחוסר היעילות של המשטר הסובייטי. במקומות אחרים גרם הקיצוב לרעב מציק ותפריט משעמם. כאן משמעותו היה מוות המוני.

יותר מזה. השימוש במזון בברית המועצות שימש מאז הרעב שלאחר מלחמת האזרחים גם אמצעי כפיה וגם אמצעי לחיסול חסרי התועלת ולשימור המועילים.

בשלב הראשון של הקצבת המזון נקבע כי כשירים לעבודה קשה יקבלו 800 גרם לחם ליום, כשירים לעבודה קלה 500 גרם ונכים קיבלו 400 גרם.

החלוקה הייתה לא רק לפי כושר העבודה. היו חנויות ומסעדות סגורות לחברי מפלגה בכירים. במוסדות אקדמיים נקבע סולם מזון לבעלי תואר דוקטור למדעים, לעובדי מחקר לעובדי מעבדה בכירים ולטכנאים.

אך השלב הראשון של החלוקה לא שרד ימים רבים. היה שלב שני ושלישי שבו עובדי כפים קיבלו 250 גרם לחם, וכל יתר האוכלוסיה [77 אחוזים] קיבלו 125 גרם לחם. מחקרים שנערכו לאחר המלחמה העלו שבפועל קיבלה רוב האוכלוסיה מזון בכמות של 300 קלוריות ביום. זה היה פסק דין מוות בעיקר לקשישים, ילדים ונכים.

אכלו חיות מחמד ועכברים

מכאן ואילך הגבול בין חיים ומוות היה תלוי במקריות וביכולת האילתור. במשפחה אחת גילו קופסה של צנימים מאובנים שנותרו מתקופת המהפכה ועדיין היו ראויים למאכל. חיפשו אגוזים בקישוטי חג המולד. אנשים חיפשו תחליפי מזון בשמן של טנקים, בחומרים קוסמטיים בדבק נגרים. התפתח שוק חליפין, חמאה תמורת נרות, מעיל פרוות ארנב תמורת 16 קילו תפוחי אדמה, שעון כיס תמורת קילו וחצי לחם. היה גם שוק של תלושי מזון שנלקחו ממתים למרות שהשימוש בהם היה כרוך בסכנת חיים. והיו בלי סוף מעשי שוד של מזון שנלקח מפיותיהם של אנשים או מתיקיהם.

יומניה של טניה סביצנה, ילדה בת 11, הכותבת על הרעב ומספרת על מות סבתה בתחילה ואחר כך מות דודה, אימה ואחיה. טניה מתה מרעב זמן קצר לאחר המצור.

כשכלו כל המקורות האחרים החלו לאכול את חיות המחמד, כלבים וחתולים. רבים לא יכלו לעמוד בצער של הריגת חיות המחמד שלהם והחליפום עם חברים, כך שהיה להם קל יותר להרוג למאכל כלב או חתול שלא הכירו. כשנגמרו החתולים והכלבים הגיע תור החולדות שהביולוגים של האוניברסיטאות התמחו באיתורם ובלכידתם.

השלב של קניבליזם ורצח ילדים היה השלב הסופי.

עיר של מוזלמנים

מוות ברעב הוא כנראה המוות המכוער ביותר וכרוך ביסורים נוראים. התיאורים של תושבי לנינגרד בשלב הגסיסה של העיר מזכיר תיאור מחנות ההשמדה. איך אנשים שהחזיקו מעמד איכשהו בתנאי הרעב ועבודת הפרך עד שהפכו למוזלמנים.

המוזלמנים בלנינגרד התאפיינו ברזון קיצוני, צבע עור כהה, עינים מתות, פנים שחורות, הבעת פנים מאובנת ותנועה "כמו רובוט מקולקל". רגליים ובטן נפוחות. המוזלמן הלנינגרדי איבד כל עניין בסביבתו , לא טרח להשיב שלום או לעשות מאמץ כלשהו שיגזול את משאבי האנרגיה האחרונים שלו.

המוזלמנים מתו בהמוניהם. התמוטטו ברחוב, בחדרי המדרגות, במיטתם, או במקום העבודה אליו הגיעו בשארית כוחותיהם רק כדי לזכות במרק הדלוח שחילקו שם.

לתמותה היה דפוס דמוגרפי קבוע בהתאם לשיטת קיצוב המזונות. במשפחה רגילה שלא הייתה בעלת זכויות יתר מתו קודם הסב והפעוטים אחר כך הסבתא ולבסוף האם והילדים הגדולים יותר.

השלב שבו נחרץ גורל משפחה היה כשאחרון בני המשפחה שהיה עדיין נייד נחלש במידה כזו שלא יכול היה לעמוד בתור לקבלת מנות הקיצוב. אמהות רבות עמדו בדילמה קורעת לב. לקחת לעצמן יותר ולהבטיח את המשך קיום המשפחה או לתת לילדיהן ולסכן את כולם. מספרם הגדול של היתומים מלמד שאמהות רבות נתנו קדימות לילדים שהפכו יתומים.

אך היו אמהות שנהגו אחרת.

קניבליזם ורצח ילדים

אכילת בשר מתים החלה כנראה בשלב של הרעב הקשה ביותר והיתה חלק מפשיעה נרחבת. הפשעים בוצעו לרוב בידי קבוצות שבגלל מחדלי המשטר היו אחרונים בשרשרת המזון של העיר הרעבה.

במאי 1942 מספרת המשוררת אולגה ברגולץ ששמעה על קניבליזם מפי פסיכיאטר, שהעיד במשפטם של קניבלים שאכלו בשר גוויות ורוצחי ילדים למען אכילת בשרם.

במהלך המלחמה היו רק שמועות לא מאושרות על קניבליזם ורציחות. היו עבריינים שנשפטו אך היו שהוצאו להורג ללא משפט. רק עם חשיפת הארכיונים ב-2002 הצטברו עדויות על בשר קציצות ממקור בלתי ידוע שנמכר בשוק החליפין, על עובדת ניקיון במפעל שרצחה את בתה ואכלה את גופתה, על מנקה אחרת שהרגה את בתה בת השנה והאכילה את בנה בן השנתיים.

על פי רישומים שנמצאו בארכיונים נעצרו עד דצמבר 1942 2015 קניבלים. נראה שרק חלק קטן מהם היו רוצחים. לפי הרישומים יותר מ-90 אחוז מן הקניבאלים היו אנאלפאביתים או בעלי השכלה יסודית בלבד.

מתוך 1913 שהובאו למשפט עד תחילת יוני 1942 586 הוצאו להורג ו-668 לעונשי מאסר. לא ברור מה היה גורל היתר. לא ברור אם הרישומים הללו כוללים את כל המקרים.

מן הדיווחים עולה שהיו דיונים אם הקניבלים שפויים משפטית או שהם מודעים למעשיהם וחייבים לשאת בעונש. הטיעונים בדבר אי שפיות נדחו ונקבע כי אלה פושעים שחייבים לתת את הדין.

קישורים

ידידתנו ובת בריתנו האנטישמית

http://www.zeevgalili.com/2006/06/233

 האם אפשר לסמוך על ארצות הברית

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13734

 מלחמתה של רוסיה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8755

 למה הסתיר היטלר את השואה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8755

פורסם בקטגוריה מלחמת העולם השניה | כתיבת תגובה

התאבדותה הסופית של מפא"י ההיסטורית

מאמר זה נכתב בשנת 2009 כשמפלגת העבודה כבר היתה בשלבים מתקדמים של גסיסה. אתמול  התנועה המפוארת הזו סיימה סופית את חייה באיחוד עם מר"ץ. כך הפך המוות הטבעי של המפלגה להתאבדות מרצון על ידי התמזגות עם תפיסת העולם שבן גוריון לחם בה מאז הבין שיש לעבור "ממעמד לעם", כשם ספרו.

 

בשנת 1981 ראיינתי את שרגא נצר, שהיה משך עשרות שנים איש אמונו של דוד בן גוריון ו"האיש החזק" של מפא"י. הראיון נערך במסגרת תחקיר שערכנו, אני וחברי רמי טל (אז עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" וכיום עורך בהוצאת הספרים של העיתון) לצורך הוצאת ספר של שמעון פרס. ( פרס התמודד אז בבחירות מול מנחם בגין שבהן הפסיד).

שאלנו את נצר: אמור לנו, היכן נעלמה מפא"י. כיצד זה התנועה ששלטה בישראל משך שנות דור אינה מגלה שום יכולת ארגונית, אינה מעלה שום רעיון חדש, אינה מוציאה מתוכה אף מנהיג, אף בשורה. שרגא נצר הרהר מעט ואמר: אני המפא"יניק האחרון. מפא"י כבר לא קיימת. היא מתה.

ben-guryon-poster כרזת בחירות שלמפאי  שנות החמישים

עכשיו נעץ אהוד ברק את המסמר האחרון בארונה של התנועה האדירה הזו. ואפשר לומר חבל על דאבדין.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | תגובה אחת

האם היועץ המשפטי של הכנסת מדבר עם בת זוגו?

אייל ינון [ויקיפדיה]היועץ המשפטי לכנסת אייל ינון הוא אחד מ-333 עדי התביעה במשפטי נתניהו. בת זוגו כיום היא עו"ד עמית מררי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. ובתוקף תפקידה השתתפה בהכנת כתבי האישום נגד נתניהו.

עכשיו עומד אייל ינון להכריע בשאלה אם הכנסת רשאית לכנס וועדה שתאפשר למעשה שלילת חסינות מנתניהו והדחתו מן האפשרות להקים ממשלה. ברור שקיים ניגוד אינטרסים מובהק בין היועץ המשפטי לכנסת והתפקיד של אשתו לבין ההחלטה הצפויה של ינון.

בתגובה לטענה זו נאמר כי השניים לא דיברו ביניהם מעולם על תיקי נתניהו. זה אכן מצב מיוחד המחייב טיפול. בהזדמנות זו שכבר מקימים את ועדות הכנסת מן הראוי יהיה למצוא תקציב למימון טיפול זוגי ליועץ המשפטי של הכנסת ולבת זוגו. כל פסיכולוג מתחיל יאשר לכם שאי דיבור בין בני זוג איננו ערובה לזוגיות טובה.

[פורסם בפייסבוק]

 

פורסם בקטגוריה מערכת המשפט | כתיבת תגובה

כשצפונבונית מתנשאת על ד"ר אבישי בן חיים מ"ישראל השניה"

שני ליטמן כתבה ב"הארץ" ביקורת קטלנית על הפרק הראשון בסדרה "ישראל השניה" של אביחי בן חיים.

במשפט הפתיחה שלה לביקורת על הסידרה הוכיחה שני ליטמן עד כמה התיזה הבסיסית שלו צודקת. עד כמה האליטה האשכנזית נוהגת בהתנשאות כלפי יוצאי המזרח.
וכך כתבה: "לשמו של כתב ופרשן ערוץ 13, אבישי בן חיים, צורף בחודשים האחרונים התואר "דוקטור". דוקטור הוא תואר המושג בדם, יזע ודמעות, ועל כן הגיוני שבן חיים ביקש כי התחילית "ד"ר" תתווסף לקרדיט שלו, גם אם זה לא כל כך מקובל בתחום. חשוב שידעו צופי החדשות כי כל האחרים הם סתם פרשנים, אבל בן חיים הוא דוקטור"

ד"ר אבישי בן חיים [ויקיפדיה]

אם נתרגם משפט זה ללשון של "ישראל השניה" הוא יישמע כך: "הצפוובונית הזו חושבת כי לא ייתכן שפרענק יגיע לדרגת דוקטור שצריך "דם יזע ודמעות" כדי להגיע אליו. אבל היא עצמה לא הצליחה להגיע אלא לתואר שני בקולנוע, אף שתודות למעמדה יכלה ללמוד גם בפריז. אבישי לחם בצנחנים והגיע לדרגת סגן אלוף והמבקרת הנמרצת שלו בילתה את שרותה הצבאי בגלי צה"ל".
האם הגברת ליטמן טרחה לקרוא את הדוקטורט של אבישי בן חיים על הרב עובדיה יוסף? האם הצליחה לקרוא את 631 עמודי ספרו "מרן הרב עובדיה יוסף" האם יש לה כלים להבין את התיזה שלו?. האם קראה את ספרו על הרב שך?
אולי תטרח ותקרא, ואחר כך תבקר את התיזה החברתית שלו, אבל לא ללגלג על תואר הדוקטור שניתן לו אכן לאחר עמל בדם יזע ודמעות.
ושני ליטמן היא באמת "סתם פרשנית" ואבישי בן חיים הוא דוקטור. והתיזה החברתית שלו מבוססת לא פחות מן התיזה האקדמית.

פוסט זה פורסם בפייסבוק ראה את כמות התגובות הלייקים והשיתופים

מה זיעזע את השופט לשעבר יצחק זמיר

 

שופט בית המשפט העליון לשעבר יצחק זמיר אמר ל"כאן": "אני פוחד כפי שלא הייתי מעולם בגלל המערכה נגד בית המשפט… זה איום קיומי…"

מן הראוי להגיד לכבוד השופט לשעבר בדימוס כי הוא אוכל עכשיו את הדייסה שהוא בישל יחד עם אהרון ברק.

השופט בדימוס יצחק זמיר [ויקיפדיה]

ראו מה כותב דניאל פרידמן על תפקודו בעת שכיהן כיועץ משפטי: "בסדרת מהלכים… עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שאין לו אח ורע בעולם – דין שערער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים". [דניאל פרידמן "הארנק והחרב" עמוד 1]

פורסם בקטגוריה פוסטים מפייסבוק | כתיבת תגובה

המאבק האמיתי הוא בין היהודים לבין הישראלים

 מאמר זה נכתב ב-2005. ומדהים לגלות עד כמה הדברים שנכתבו ונאמרו אז הוכחו והתגשמו בישראל של 2019. לא ימין נגד שמאל, לא ליכוד נגד כחול לבן. המאבק בבחירות האחרונות הוא בין היהודים לבין הישראלים.

בחודש יולי 2005 פרסמתי בטור זה [בעיתון "מקור ראשון"] את המאמר " המאבק על גוש קטיף הוא ההתחלה" . כתבתי בין היתר: "זהו ראשיתו של מאבק על דמותה של מדינת ישראל… זה איננו מאבק בין דתיים לחילונים. גם לא בין חסידי ארץ ישראל לחסידי הנסיגות. זהו מאבק בין הרוב היהודי במדינת ישראל לבין המיעוט הישראלי…"

זמן קצר לאחר פרסום המאמר קיבל עורך " מקור ראשון" , עמיתי אמנון לורד, פניה בדואר אלקטרוני מאדם בעל השפעה בממשל האמריקני, המזוהה עם הניאו שמרנים. בפנייתו כתב האיש (יהודי הקורא עברית) כי "המאמר חשוב מאד" , ויש להביא את תוכנו לידיעת גורמים בממשל. הוא ביקש לשלוח לו תרגום של המאמר לאנגלית. המאמר הופץ ברשתות קשר ואני מקווה שתרם משהו לכך שבארצות הברית יבינו שהקרקס הנוכחי, הקרוי פוליטיקה ישראלית, איננו משקף את זרמי המעמקים האמיתיים של החברה הישראלית.

מלחמת התרבות

זמן קצר לאחר פרסום מאמרי הופיע ספרו של פרופסור יורם פרי "יד איש באחיו -רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל" , המעיד כי הרעיון הזה של מאבק בין הישראלים ליהודים הולך ומחלחל לשיח הציבורי בישראל.

יד איש באחיו. שער הספר.

יד איש באחיו. שער הספר.

 

פרופסור יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי. לימד תקשורת וסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית.

במקביל הוא מעורה מאד בחיים הציבוריים בישראל. במחקריו הוא משלב זוויות ראיה עיתונאית פוליטית ואקדמית, המשקפת את ניסיון החיים שלו. את השכלתו רכש באוניברסיטה העברית ו"לונדון סקול אוף אקונומיקס" . שנים רבות היה פעיל בכיר במפלגת העבודה. בשנות ה-70 היה דובר המפלגה ובשנות ה-80 היה נציגה באירופה. שנים רבות היה חבר מערכת עיתון ההסתדרות " דבר" ומילא בו תפקידים בכירים, בין היתר מזכיר המערכת וסגן העורכת. לאחר פרישתה של חנה זמר מעריכת העיתון ב-1990 היה לעורכו עד לסגירתו בשנת 1995. (העיתון קרטע עוד כשנה והעיתונאי רון בן ישי ניסה להצילו. אך הוא משך ידיו מן המשימה לאחר שעובדי העיתון בסיוע עמיר פרץ חיבלו במאמצים לשיקומו).

מקורב לרבין

 יורם פרי היה מקורב ליצחק רבין. הוא מעיד על עצמו כי בתקופת היותו דובר המפלגה " הנחיתי אותו במבוכיה של הפוליטיקה המפלגתית" . לאחר שנהיה לראש ממשלה שימש פרי יועץ פוליטי לרבין. בתקופה שהיה נציג המפלגה באירופה, והוא אז בן 30 בלבד, שימש פרי איש קשר בין רבין לבין מנהיגי אירופה.

יורם פרי [צילום: זאבג גלילי]

ספרו של פרי עוסק במכלול ההיבטים של רצח רבין: מיתוס רבין והתקשורת, ההנצחה, השפעת הרצח על החברה הישראלית, והעיקר: השסע בחברה הישראלית.

הביוגרפיה של פרי מכשירה אותו ללא ספק לכתיבת ספר פוליטי.

אך זהו ספר שאמור להיות מחקר מדעי אובייקטיבי. פרי עומד על הקושי הזה ואומר: " האמנתי כי קירבתי למושא המחקר… תאפשר לי להשתמש במתודה שאנתרופולוגים מכנים "השתתפות מתבוננת"" . לחוקר הנוקט שיטה זו יש יתרון… אם רק ינקוט איפוק " יוכל החוקר להגיע לתובנות מדעיות שלא יושפעו משיקולים זרים…" .

אני מרשה לעצמי לערער על הנחה זו של פרופסור פרי.

בין רטרו למטרו

הלוז של הספר הוא הפרק העוסק בשסע העמוק בחברה הישראלית, שנחשף בעקבות רצח רבין. פרי דוחה את הפרשנות המקובלת שהתפתחה בשיח הציבורי בעקבות הרצח. " חברי המעמד הכותב" , הוא אומר, לקו " בחשיבה סטראוטיפית" . המתודה הנפוצה בישראל של חוקרי החברה הוא שימוש בקטגוריה לאומי, דתי , פוליטי, השכלתי , מגדרי, גילי, השכלתי. הנתונים לפי קטגוריות אלה זמינים ונגישים ולכן אין ניסיונות לגזור את החברה על פי קטגוריות אחרות שחשיבותן רבה.

במקום המתודה המקובלת בארץ מציע פרי – בעקבות מחקרים שנעשו על דפוסי הצבעה בארצות הברית – חלוקה אחרת. מה שמשפיע בארצות הברית, אומר פרי, אינם כל הפרמטרים האמורים אלא תפישת עולם והעדפות תרבותיות. פרי מסתמך על חוקר אמריקני, ג'ון ספרלינג, שעושה הבחנה בין רטרו לבין מטרו. כל אחד מן המושגים הללו מבטא מקבץ שונה של ערכים, השקפות ואמונות.

באמריקה מייצגת תרבות המטרו עמדה קוסמופוליטית, אמונה בחידושי המדע וברצון לעצב את העולם. תרבות הרטרו באמריקה היא התרבות השמרנית המאמינה בתאוריית הבריאה ולא באבולוציה מדגישה את הסמכות והחובה ומעלה על נס את ערכי המשפחה והמסורת.

ההתאמה לישראל

החלוקה בישראל, אומר פרי, היא בין שתי מסגרות אב החלוקות בשאלה מי אנחנו, כיצד ננהל את חיינו, מה החזון שלנו, מה הן מערכת הנורמות שלנו.

קל לראות שההבחנה בין רטרו למטרו איננה בין ימין לבין שמאל או בין דתי לחילוני. באורח סימבולי מבטאת ההבחנה בין רטרו למטרו את ההבחנה בין יהודים (שהם כמובן רטרו) לבין ישראלים שהם מטרו. ההבחנה בין ארץ ישראל למדינת ישראל, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, בין שימור וחידוש, בין ירושלים לבין תל אביב בין אוריינטציה סכסוכית לבין אוריינטציה פוסט סכסוכית.

ובהגיעו למאמר שלי אומר פרי: " בלהט הוויכוח של קיץ 2005 עלו טיעונים מסוגים רבים ושונים. אבל מעט מאד בין הררי הפרוזה ותלי המילים נחשף פה ושם גם הרציונל העמוק של מלחמת התרבות הזו וכך ביטא את הדבר הפובליציסט זאב גלילי בטור שלו בשבועון "מקור ראשון".

פרי מצטט את מאמרי ומציין: " לא מצאתי תיאור ספרותי אחר הקרוב כל כך למסגרת הניתוח שהצגתי כאן, של מלחמת התרבות בין הרטרו והמטרו בישראל" . פרי מערער רק על קביעתי כי היהודים הם הרוב בישראל. טענה מוזרה נוכח העובדה שכל הסקרים משנות השבעים ועד היום, שיזמו גופים רציניים – החל במכון למחקר חברתי שימושי של גוטמן וכלה במכון " שלם" – העלו כי רוב מכריע של תושבי ישראל היהודיים מזהים עצמם כיהודים.

מיהו ישראלי

במאמרי אמרתי כי הישראליות היא הלך רוח (" אכול ושתה" " עכשוויזם" ). יש בה ניסיון לברוח מן הגורל היהודי – החל בנכונות להתבולל במרחב הערבי על ידי נשואי תערובת (כמו שהציע עורך הארץ גוסטב שוקן), דרך הקמת " מדינת כל אזרחיה" וכלה בנסיגה אל מאחורי גדר הפרדה, כדי לקיים כאילו " מדינה יהודית ודמוקרטית".

הישראליות חוצה גבולות של מפלגות, מוצא, השקפה פוליטית ומעמד חברתי. היא אופיינית אמנם לאליטות החילוניות המזוהות עם השמאל, אך יש גם אנשי ימין ופשוטי עם שנסחפו אליה. וגם חובשי כיפה שהם בחזקת ישראלים בני דת משה.

 

אליעזר ליבנה

אליעזר ליבנה

ציטטתי במאמרי מדבריו של אליעזר לבנה, מחשובי ההוגים של תנועת העבודה, שאמר: " היהדות שוללת את עולם המושגים המערבי ואת סגנון החיים הנובע ממנו: רדיפת אושר קדחתנית; פולחן השפע החומרי; אכסהביציוניזם מיני ומתירנות טוטאלית; מגלופוליס שורץ על סביבתו; הינתקות מהבריאה. היהדות היא תרבות המקבלת את הכאב כחלק מההישג ואת הייסורים כדרך ליצירה. את הוויתור כאמצעי להתעלות ואת הנכונות להסתכן כיתרון… היהדות המקראית לא מובנת ללא עקדת יצחק והיהדות הגלותית אינה מסתברת ללא מקדשי השם של וורמיזא ומגנצא. אהבת ארץ ישראל אינה נקנית ללא ייסורים" .

קל לראות שייחוס הפער בין הרוב היהודי בארץ למיעוט הישראלי לתאוריית מטרו-רטרו אין לה בסיס. למרות מאמציו לאובייקטיביות מדעית אין פרופסור פרי מצליח לטשטש את העובדה כי הוא מייצג את הישראליות ומטרו שלו הוא בעל עדיפות על הרטרו הישראלי המפגר.

השקפותיו הרדיקליות של פרי

פרי נתן ביטוי להשקפותיו  ב-2007 באוניברסיטת תל אביב.

בין הרעיונות הרדיקליים שהעלה בהרצאתו:

  •   האם בכלל צריך להמשיך בעליה? ישראל היא המדינה הצפופה ביותר בעולם (אם לא נביא בחשבון את הנגב הדגיש).
  •   האם אפשר לקרוא לישראל מדינה דמוקרטית כשהיא מנהלת מדיניות כיבוש הנמשכת ארבעים שנה – שאל.
  •   ואולי קרטר לא כל כך בלתי צודק בביקורת שלו על ישראל (בספר אנטי ישראלי ואנטישמי שפרסם באותה תקופה) ספק שאל ספק קבע.
  •   וגולת הכותרת בדבריו של העסקן האקדמי רדיקלי: אפשר להבין את אנשי האקדמיה הבריטית המחרימים את האקדמיה הישראלית.

אולי כדאי שהפרופסור הנכבד יתפנה פעם לקרוא את כתבי ברל וימצא שם את המשפט הבא:
"היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות?"

עגנון על ברל

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון, ממייסדי תנועת העבודה ומהוגיה הגדולים, היה יהודי בכל רמ"ח אבריו. ש"י עגנון, בחוברת הספד שהוציא ב-1944, לאחר מותו של ברל, מספר על טיול שטייל עם הסופר חיים יוסף ברנר בסמוך לביתו של ברל: " …רציתי לשאול את ברנר מה ראה לטרוח כל כך על אדם זה (על ברל)… הציץ עלי פתאום בעיניו הכחולות והנאות והחזיר פניו כלפי דירתו של ברל כצנלסון ואמר: …הוא איש יהודי, מבין אתה מה אני אומר… רוצה אתה שאפרש לך מה זה איש יהודי, לא אפרש לך, שכבר הגיעה השעה שתבין מעצמך" .(ש" י עגנון על ברל כצנלסון, הוצאת שוקן תש" ד).

כמה סמלי שברל היהודי ייסד את עיתון "דבר" והיה עורכו הראשון. עורכו האחרון של העיתון, האיש שנעץ את המסמר האחרון על ארון המתים של העיתון (ושל תנועת העבודה) הוא ישראלי, פרופסור יורם פרי.

 

ברל ביום הראון לייסוד דבר

ברל ביום הראון לייסוד דבר

ראה המאבק בין ישראלים ליהודים

ראה אנחנו המשוגעים של ר' נחמן מברצלב


פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

בכל זאת רק נתניהו

מאמר זה נכתב ב-2012, בתקופה האפלה של ברק חוסיין אובמה * הוא הוכח כנכון אז והדברים תקפים גם היום בתקופת טראמפ * רצחו את אופיו גם אז והוא שרד וישרוד את רצח האופי שעושים לו היום

 

נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. מאז הסכם וואי ועד נאום בר-אילן. אף על פי כן אנחנו חייבים לבחור בו לראשות הממשלה.

סטיקר שהפיצה חב"ד בתקופת ההתמודדות בין נתניהו לפרס

סטיקר שהפיצה חב"ד בתקופת ההתמודדות בין נתניהו לפרס

ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לעצור את הסחף שהחל עם הסכם אוסלו ומוביל אותנו לתהום. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו "מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את התהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.

למרות הכל אין ברירה אלא לבחור בו. בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים | תגובה אחת

והעיר תל אביב צהלה ושמחה – מדונה מלכת הקבלה הגיעה

ראה גם מלכת אסתר או מלכת הקבלה

http://www.zeevgalili.com/?p=3841

העיר תל אביב צהלה ושמחה – מדונה מלכת הקבלה הגיעה לארוויזיון בישראל – מאי 2019]

הזמרת מדונה כמלכת אסתר [יולי 2004]

העיר ניו יורק צהלה ושמחה וליהודים הייתה אורה ושמחה. וכי דבר קל הוא בעיניכם? נס פורים בחודש תמוז. מלכת הפופ, מדונה, הפכה למלכת אסתר. הכוכבת הנערצת, שנשאה עד כה את שם אמו של "אותו האיש" , הכריזה כי מעתה ייקרא שמה בישראל אסתר. היא תהיה בשר מבשרנו ועצם מעצמנו. והרי אין כמו השם אסתר מתאים למי שהייתה מדונה. מדונה, כמו אסתר, היא, כמאמר חז"ל, "ירקרוקת וחוט של חסד משוך עליה" . מדונה-אסתר גם צנועה כאסתר המלכה, שעליה נאמר כי שבעים וחמש שנים לא הסתכלה בפני גבר, חוץ מפניו של מרדכי. והרי עצם שמה מעיד, כפי שנאמר בספר הזהר הקדוש, שהיא נסתרה מעיניו של אחשוורוש.

מדונה. צילום: David Shankbone (ויקישיתוף)

וכמו אסתר, המשולה ללבנה המאירה לישראל בחשכה, אף אסתר שלנו מביאה אורה ליהודים. ואולי שינוי שמה של מדונה מבשר את בוא הגאולה. שהרי קבעו רבותינו שאסתר המלכה משולה לאילת השחר. מה אילת השחר, כשאורה בוקע הוא בא קמעא קמעא, כך גם אסתר שבמגילה, שהביאה גאולתם של ישראל. ולכן אין להאיץ בה במדונה-אסתר שתבוא לארץ, כי רק עם הגאולה תבוא, קמעא קמעא. ועל אסתר זו שלנו אפשר לומר כי היא אהובה על כל אחיה, שלא כמרדכי היהודי שהיה רצוי רק לרוב אחיו.

אבל לאחר השמחה הגדולה של היהודים באו הרהורי ספק. והיו שנזכרו במאמר חז" ל שקבע כי עם אסתר שבמגילה בא " סוף כל הניסים" . כי אחרת איך להסביר את העובדה שמדונה-אסתר מסתפחת אל עם ישראל לא כרות המואביה, שאמרה עמך עמי. ללא טבילה כדת. ללא גיור כהלכה.

זאת ועוד. איך עוברת מדונה-אסתר על איסור מפורש של " כתובת קעקע לא תתנו בכם" ולא עוד אלא שהיא מקעקעת בבשרה את אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא ועוברת אל " לא תשא" . ואם לא די בכך מניחה מדונה-אסתר תפילין, כאילו בעקבות בתו של רש" י, שהייתה מנחת תפילין. אך מדונה, אוי לאותה בושה, מניחה תפילין בלבוש לא צנוע. והש" בתפילין שהיא מתעטרת בהן איננה נכרכת על גב כף ידה אלא על קיבורת זרועה.

עד כאן הקפה א", לכבוד פורים דתמוז.

גאונית בשיווק

ועכשיו נעבור לדון ברצינות בתופעה הזו הנקראת מדונה והקבלה. וראשית כמה מילים על מדונה ועל הדרך שעשתה עד שקראה לעצמה אסתר.

אין ספק שמדונה היא גאונית שיווק. הכוכבת בת ה-46 – שהחלה דרכה בראשית שנות השמונים כזמרת להיטים קלילים – הפכה בתוך עשרים שנה לאלילה ולאייקון תרבותי. אלילה שאנשים מוכנים לשלם 7000 דולר לכרטיס כדי לראות אותה. לשלם 24 אלף דולר במכירה פומבית לאספנים, עבור חזייה שלה. היא הגיעה למעמדה ללא ספק בזכות כישרונותיה המוסיקליים, אך גם, ואולי בעיקר, ביכולתה לשווק עצמה בפרובוקטיביות ובתעוזה.

דוגמא, אחת מרבות, לשיטות השיווק של מדונה: קליפ שבו היא מצולמת כצ'ה גווארה, מדגמנת במדים צבאים על מסלול דוגמניות, זורקת רימון לעבר הנשיא בוש. הקליפ הופק לפני המלחמה בעיראק ומדונה החליטה שלא לשדרו ("אני לא נגד בוש אני בעד השלום" ) אבל הקליפ שלא שודר כבר עשה את שלו.

למות ביום אחר"

לענייננו שייך הקליפ " למות ביום אחר" , שהפיקה מדונה ובו היא משלבת מוטיבים קבליים על רקע סרט של ג'יימס בונד. בקליפ נראית מדונה כשעל זרועה מקועקעות האותיות לא"ו, שמסמלות אחד משמות הקדוש ברוך הוא לפי המסורת היהודית. הסצינה מתרחשת במחנה שבויים בו עוברת מדונה עינויים. במקביל מתנהל דו קרב בין מדונה לבנה למדונה שחורה.

מדונה הלבנה מנצחת את יריבתה השחורה בכוח התפילין (מתוך הקליפ)

הסצינה מתרחשת באולם בו אביזרים השייכים לסרטי ג'יימס בונד ההולכים ונהרסים. בסצינת העינויים, במהלך המאבק שלה עם שוביה, כורכת מדונה רצועת תפילין סביב זרועה. היא מצליחה להשתחרר משוביה, המדונה הלבנה מנצחת את המדונה השחורה.

האם זה רק  גימיק שיווקי

פניתי לד" ר בועז הוס מן המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בקבלה בת ימינו, וביקשתי ממנו הסבר לתופעה " מדונה והקבלה" . ד" ר הוס נשא הרצאה בנושא זה לפני שבועיים, במוזיאון היהודי בברלין. ההרצאה נדפסה בספר הקטלוג של תערוכה העוסקת במשמעותם של מספרים ביהדות.

האם הקליפ שאתה מתאר במאמר שלך איננו חלק מגימיק שיווקי, כמו גימיקים רבים אחרים של מדונה, שאין להם שום קשר לקבלה.

 

ד" ר הוס: " הוידאו קליפ משתמש באופן מפורש במוטיבים יהודיים וקבליים. השימוש בגימיקים שיווקים בתוצרים תרבותיים הוא מאפיין מובהק של התרבות הפוסטמודרנית" .

האם מדונה בקיאה בספרות הקבלה? האם יש לה ידע כלשהו ביהדות?

ד" ר הוס: " מדונה למדה קבלה במכון ללימודי הקבלה של הרב שרגא ברג. אני מניח שהיא בקיאה בתורות ובספרות הקבלית של הרב ברג. אני מניח שבאמצעות כתביו של ברג והלימודים שלה במכון ללימודי הקבלה היא רכשה ידע מסוים ביהדות (לצד ידע כללי על היהדות כפי שהוא נפוץ בעולם המערבי). ידע זה משתקף בוידאו שלה, כמו גם בספרי הילדים שלה. אינני סבור שהיא מכירה ספרות קבלית או מושגים ביהדות שלא דרך התיווך של ברג והמכון" .

ד"ר בועז ההוס

איזה קשר אתה מוצא בין הופעות מדונה לבין מה שאנו מכנים קבלה?

ד"ר הוס (במאמר שפרסם בנושא): "בפרשנויותיו לספרות הקבלית הקנונית, הרב אשלג (שהרב ברג הולך בעקבותיו) פיתח שיטה קבלית חדשנית ומורכבת, שביסודה עומדת הבחנה בין שני עקרונות יסודיים  ומנוגדים  של ההוויה –   ה'רצון לתת', הפרינציפ האלוהי הנמשך מן האין סוף כ'יש מיש'  והרצון לקבל הנברא 'יש מאין' קבלה פוסט-מודרנית.
המשמעות של האותיות לא"ו, על פי  המרכז לחקר הקבלה, מאפשר לנו לקרוא את סרטון הוידאו 'למות ביום אחר', כטקסט קבלי ברגיאני. הכוח של השם לא"ו מציל את מדונה, בסצינת מחנה שבויים, מן הכאב והסבל שמטילים כוחות הרע. הניצחון על כוחות הרע החיצוניים –  כך אנו לומדים מסצינת הדו-קרב, וממילות השיר – תלוי בנצחון במאבק פנימי כנגד האגו – נצחון המדונה הלבנה (האור האלוהי, הרצון לתת) על המדונה השחורה (האגו, הרצון לקבל) –  נצחון, שכפי שמלמד הרב ברג, ניתן להשיג בעזרת כוחו של השם לא"ו…
מן הראוי אם כן, לקרוא את 'למות ביום אחר' כמטה-טקסט פוסטמודרני…
האם יש בכלל קשר בין התופעות הקרויות  "קבלה בת זמננו" למה שאנחנו מכירים במושג " קבלה" ההיסטורי.

ד" ר הוס: " יש קבוצות רבות העוסקות בקבלה בימינו והן מקיימות זיקות מסוגים שונים לתופעות קבליות מתקופות היסטוריות קודמות. הזיקה היא בעצם הגדרת הפעילות והתוצרים התרבותיים של הקבוצות הללו כ"קבלה", כמו גם בשימוש במושגים קבליים, בלימוד ובפירוש טקסטים קבליים ובשימוש בפרקטיקות קבליות (תיקונים, כוונות, מדיטציות קבליות וכיו" ב)" .

מה הוא הקף התופעה של " קבלה בת זמננו" ?

ד" ר הוס: " לא מדובר בתופעה אחת, אלא במגוון רחב של תופעות. החל משנות השמונים, ובעיקר בשנות התשעים והאלפיים, ישנה פעילות נרחבת של קבוצות קבליות במגזרים שונים. כמו גם של יחידים המתעניינים בקבלה, לומדים וכותבים ספרי קבלה. ישנה פעילות נרחבת של הדפסה מחודשת של ספרי קבלה מסורתיים, כמו גם של חיבורים קבליים חדשים. הפעילות מתקיימת בחוגי לימוד, קורסים, ישיבות, ברדיו – ובמידה רבה ביותר, באינטרנט. ההתעניינות המחודשת בקבלה מאפיינת את מרבית המגזרים בחברה הישראלית היהודית – חרדים, דתיים לאומיים מסורתיים וחילוניים. עניין רב בקבלה ובחסידות מאפיין גם קהילות יהודיות בחוץ לארץ, בעיקר בארה"ב. יש לציין גם את העניין הרב בקבלה בחוגים בעולם המערבי, לא רק בקרב יהודים" .

מה לדעתך מושך אנשים בימינו לעסוק בקבלה או במה שהם חושבים שזה קבלה.

ד"ר הוס: " התערערות המודרניזם בעולם המערבי ושל ההגמוניה התרבותית החילונית ציונית (שהיא בעיקרה מערבית-אשכנזית) בארץ, הביאו לעניין במסורות שנדחו לשוליים של התרבות המערבית המודרנית. העניין בקבלה משתלב בעניין במסורות מזרחיות, ילידיות, מיסטיות ואוקולטית בעולם המערבי כולו. בחברה הישראלית, העניין בקבלה נבנה גם מכך שהקבלה הייתה נדבך מרכזי בעולמם של הקבוצות המסורתיות שנדחו לשולי החברה הישראלית – החרדים המזרח אירופים והמזרחים יוצאי ארצות האסלאם"

עצות למאזינים

המראיין: יש כמה ערוצי רדיו שבהם מופיעים כל מיני "מקובלים" , הנותנים עצות למאזינים. השאלות והתשובות נשמעות כך:

המאזין: אתה חייב לעזור לי. אני לא מצליח למצוא עבודה, אשתי רוצה להתגרש ממני, אבא שלי חלה בסרטן, אחד הילדים שלי מתמכר לסמים. מה עוויתי ומה פשעתי שמענישים אותי כך.

" המקובל" : האם חלמת באחרונה חלום קשה? (המאזין: כן הרבה חלומות).

המקובל: תנסה להיזכר האם לא נדרת איזה נדר בחלום שלך?

המאזין: אולי, אני לא יכול להיזכר אבל יכול להיות.

המקובל: זו בטח הסיבה לכל המכות שהוכית. וחוץ מזה יש עליך כנראה עין רעה. אבל אל דאגה הכל אפשר לתקן בקבלה.

אמור לי את שמך, את תאריך ושעת הלידה שלך. עכשיו בחר מספר בין אחת לעשר ובין 10 למאה. אמור לי את שם אמא שלך. עכשיו תמתין ואבדוק ואמצא מזור לצרותיך.

לאחר הפסקה מוסיקלית ה"מקובל" נותן את הרצפט: אכן בדקתי בספרים ומצאתי שנדרת נדר בחלום והפרת אותו. התיקון שלך יהיה אם תשנה את שמך ואתה צריך לעשות את זה מהר. אחר כך תיקח את האבקה שלנו תערבב טוב ביין. תשפוך קצת יין בכניסה לבית זה טוב לפרנסה. תטביל אצבע ביין ותסמן על המשקוף מול המזוזה. חוץ מזה תקבל כאן קמיע טוב. תעשה זאת ותזכה לחיים ארוכים לבריאות טובה לפרנסה ולנחת.

שאלתי את ד" ר הוס: מה דעתך על דו שיח כזה (שמורכב מהרבה שאלות ותשובות ששמעתי והקלטתי).

ד" ר הוס: עצם הפרקטיקה של מתן תיקון על עוון מסויים, היא גלגול של תופעה שמקורה בקבלת האר"י (ואולי עוד קודם לכן). התיקונים של האר"י  אמנם שונים, הם מורכבים בעיקר מאמירת פסוקים וצרופי אותיות, אבל בפרקטיקה עצמה – פנייה למקובל, אבחון החטא על ידו, ומתן "תיקון" לעוון ולסבל של החוטא, יש דמיון.

שאלה: איך אתה מבחין בין תופעות אמיתיות לבין תופעות שרלטניות.

ד" הוס: " שרלטן לדעתי הוא אדם המתיימר להיות בעל מקצוע, מבלי שיהיו לו הכשרה ומיומנות במקצוע זה. בגלל שלא ברור מה היא ההכשרה והמיומנות של "מקובל", אי אפשר לקבוע מי הוא מקובל שרלטן ומי הוא מקובל אמיתי. הרושם שלי הוא שמרבית האנשים המגדירים עצמם כמקובלים בימינו עושים זאת מתוך כנות ושכנוע עצמי" .

" שרלטניות, שטחיות "

התלמידה המפורסמת ביותר של " המרכז לחקר הקבלה" של הרב שרגא ברג היא מדונה הקתולית. על גישתו של המרכז אומר ד"ר הוס במאמר שפרסם כי המרכז אינו מבחין בין דתיות לחילוניות. לפי תפיסתו הקבלה פתוחה לאנשים מכל הדתות והיא מערערת על החלוקה המודרנית של הדת ליחידות דתיות המובחנות זו מזו. כמו גם על התפיסה הלאומית של גרשום שלום, שראתה בקבלה את כוח החיות של העם היהודי.

" המרכז ללמוד קבלה מעורר התנגדות עזה, הן בקרב חוגים מסורתיים, הן באמצעי התקשורת והן בקרב חוקרי היהדות באקדמיה" כותב ד"ר הוס,  "בעוד שהחוגים המסורתיים יוצאים כנגד החריגה של המרכז מן הנורמות המקובלות, בעיקר בקשר להוראת קבלה והפצתה, הרי שאמצעי התקשורת וחוקרי האקדמיה מאשימים את המרכז ללמוד קבלה בשרלטנות, שטחיות ומסחריות (במילה אחרת – בפוסטמודרניות), כמו גם בשטיפת מוח ושימוש לרעה בכוח" .

================================================

 

פורסם בקטגוריה בידור, קבלה | תגובה אחת

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל – כל הקישורים

אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל

אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל

תש"ח של יורם קניוק מול 1948 של בני מוריס

מה באמת קרה במלחמת העצמאות

ראה הנה מוטלות גופותינו

ראה הנה מוטלות גופותינו

קרב הגבורה ביבנאל

קרב הגבורה ביבנאל שכמעט נשכח

טיבוע סטרומה וחיסול הלורד מוין

טיבוע "סטרומה" חיסול הלורד מוין ותגובת חיים ויצמן

לא קול ענות לא קול תופים

לא קול ענות, לא קול שופר לא קול תופים, רק כאב צורב

כשלח"י תכנן לחסל את שר החץ הבריטי

למה נכשל לח"י בחיסול רוי פראן

זעקת האבות על נפילת הל"ה

" זעקת האבות" – על נפילת הל"ה וגלגולו של אחד מסיפורי החורבן

החיים בצל החלל שנפער

"החיים בצל החלל שנפער"


קרב הגבורה ביבנאל

קרב הגבורה ביבנאל שכמעט נשכח


לזכור אחרי 74 שנים

"החיים בצל החלל שנפער"

פורסם בקטגוריה צהל | כתיבת תגובה