איך טובחים הערבים באחיהם

נכתב ב-2008 עודכן יוני 2014 נכון גם ב-2015

ישראל לא תוכל לשרוד, אם במציאות המזרח תיכונית  תמשיך לפעול לפי עקרונות אמנת ג'נבה, מול טרור שכל מטרתו לרצוח יהודים * אנחנו חייבים להוציא מידי החמאס את היתרון האסטרטגי שנתנו לו: רצח יהודים מאחורי מחסה של ילדים * פגיעה במשפחות של מחבלים מתאבדים תצמצם את הקף ההתנדבות לשיטת הרצח הזו, כמו שהפגזת מקורות הירי של הקסאמים תשים קץ לאיום * אין צורך לסכן חיי חיילינו בפעולה שלא תשנה את המציאות לאורך ימים

הערבים הם מחוללי הטרור הגדולים בעולם. היו אמנם, פה ושם, תנועות טרור לא ערביות (הכורדים בטורקיה, קבוצת באדר מיינהוף באירופה, ועוד) אך אלה הם בחזקת "כסף קטן." המאה העשרים היא המאה של הטרור הערבי.

הטרור הזה מגיע לכל קצווי תבל, אך באף אחת ממדינות ערב אין טרור. על כל פנים לא טרור בהקף גדול. (לבנון אמנם מדינה ערבית, אך הטרור שם הוא פרי של התערבות מדינות ערביות אחרות ולא תנועה פנימית. וכשיש טרור פנימי של קבוצות קיצוניות מדכאים אותן בכוח).

 

שלטון של מיעוטים

לכאורה אין סיבה לטרור במדינות הערביות, אך אין הדבר כך. בירדן קיימת אוכלוסיה ענקית של פלסטינים – אותם פלסטינים כמו אלה שבעזה, יהודה ושומרון – והם נשלטים על ידי בית מלוכה, המייצג מיעוט קטן של "ירדנים" שהם בדואים.

סוריה נשלטת על ידי מיעוט עילאווי השולט שלטון ללא מצרים על הרוב הסוני. מצרים נשלטת (לפחות מאז המהפכה של גמאל עבדול נאצר) על ידי שלטון חילוני המייצג חלק קטן מן העם המצרי. הרוב הוא מוסלמי דתי וקיימת תנועה עצומה של "האחים המוסלמים". אך מי שמע על איזו פעולת טרור שלהם בשנים האחרונות. כך הדבר ביתר מדינות ערב, מעיראק של סאדאם חוסיין ועד סעודיה, הנשלטת על ידי בית מלוכה מושחת. בעיראק של היום יש אמנם טרור רצחני בהקפים אדירים, אך עיראק לא נשלטת על ידי ערבים אלא על ידי אמריקנים.

[בינתיים היתה הפיכה במצרים וההפיכה שכנגד. בסוריה מטפל אסד במתמרדים כמו שערבים יודעים לטפל. ובעיראק שוב מרים הטרור ראש – יוני 2014]

הטבח בספטמבר השחור

מה סוד השקט הזה?

התשובה פשוטה. הערבים הם היחידים היודעים לטפל בטרור ערבי. כשהפלסטינים בירדן (ביוזמת אש"ף) ניסו לרצוח את המלך חוסיין, ואיימו על יציבות ממלכתו הוא פתח נגדם בפעילות צבאית אינטנסיבית שכללה טבח במחנות הפליטים בספטמבר 1970. בטבח זה מצאו את מותם, לפי אומדנים שונים, בין 2500 ל-3400 גברים נשים וילדים. מספר הפצועים הגיע ל-10000 עד 20000. במהלך הטבח ביקשו רבים מאנשי אש"ף מקלט בישראל. העדיפו את הכלא הישראלי הנוח על פני הטבח שהמתין להם בירדן.

מאז יש שקט בירדן. פה ושם יש איזו הפגנה. השלום עם ירדן הוא שלום עם השלטון לא עם האוכלוסיה. השגרירות הישראלית שם היא מבצר מוגן והשגריר נוסע ממקום למקום במכונית משורינת. אך טרור נגד השלטון? בל ייראה ובל יישמע.

הטבח בחמאת שבסוריה

גם בסוריה שורר שקט מוחלט, למרות שהמדינה נתונה תחת שלטון רב שנים של מיעוט עילאווי מבוטל.

השקט הזה הופר פעם אחת בלבד. חוגים איסלמיסטיים קיצוניים (האחים המוסלמים) עירערו על הלגיטימיות של השלטון העילאווי (כת דתית שמחזיקיה נחשבים בעיניהם כופרים גרועים מן הנוצרים ומן היהודים). הם ארגנו מרד נגד משטרו של הנשיא חאפז אל אסד. ביצעו שורה של התקפות על המשטר: הריגת צוערים בבית ספר לארטילריה של הצבא הסורי, מכוניות תופת ליד בנייני ממשלה וניסיון התנקשות בחיי חאפז אסד שנכשל.
תגובתו של אסד היתה מיידית וקטלנית. הוא קבע עונש מוות על כל מי שמשתייך לאחים המוסלמים. הוציא להורג ביריה 625 אסירים איסלמיסטיים.

ההתנגדות לאסד התרכזה בעיקר סביב העיר חמאת שבצפון סוריה שבה היה ריכוז גדול של המורדים. אסד לא היסס הרבה. הוא ריכז כוחות צבא גדולים סביב העיר שהתגוררו בה כ-250 אלף איש. הצבא קרא לתושבים לעזוב את העיר. רבים ברחו והנשארים הותקפו בארטילריה כבדה שהרסה את העיר עד היסוד. חיילי חי"ר סוריים באו אל ההריסות והשלימו את מלאכת ההשדמה באמצעות גאזים רעילים. מספר ההרוגים נאמד בעשרת אלפים עד עשרים אלף, אך אין שום ודאות לגבי הקף הטבח. כל ההרוגים נקברו בקברי אחים המוניים שמעולם לא נפתחו.
הטבח הזה עורר אמנם גל מחאות של ארגוני זכויות אדם בעולם. אך עד מהרה נמצא להם נושא אחר לעסוק בו – הטבח שטבחו ערבים נוצרים בפלסטינים בסאברה ושאתילה (סמוך לטבח בחמאת) והאפשרות להטיל את האחריות לכך על ישראל.

ריסון "האחים" במצרים

האחים המוסלמים מהווים גורם רב השפעה וכוח גם במצרים. הם עברו גלגולים רבים מקבוצה מיליטאנטית שהוצאה אל מחוץ לחוק עוד בתקופת נאצר ועד לניסיון לנצל את הדמוקרטיה למראה של מצרים לביסוסם. הם מהווים אופוזיציה חריפה לכל שלטון חילוני, אך מדוכאים בכוח הזרוע בכל פעם שהם מרימים ראש. אלפים מושלכים לכלא ומעונים.

מה אנחנו יכולים ללמוד מן ההתנהגות של השלטונות הערביים כלפי טרור?

סמל האחים המוסלמים (מקור: ויקישיתוף)

מה אפשר לעשות

ברור שאיננו מסוגלים נפשית למעשי טבח נתעבים בנוסח של המשטרים הערביים. אך לא נוכל לשרוד, אם הערבים ימשיכו לרצוח בנו בשיטתיות ובלא הבחנה ואנחנו נשמור בקפדנות על אמנת ג'נבה. איננו חיים בשוויצריה ובמזרח התיכון צריכים לנהוג לפי הכללים של המזרח התיכון.

אסור לנו לסכן אף ציפורן קטנה אחת של ילדינו החיילים ב"פעולה נרחבת" בעזה וכפי שכתבתי כבר, הדרך היחידה להפסקת הקסאמים היא לקבוע תג מחיר לכל קסאם – פגז לנקודה ממנו נורה. אנחנו בסכלותנו אפשרנו לחמאס להפוך את את המחסה של אזרחים נשים וילדים לאסטרטגיה המנצחת שלו.

ומה בנוגע למחבלים מתאבדים, כמו אלה שהגיעו השבוע לדימונה?

משפחות המתאבדים

לכאורה מדובר באנשים שמוכנים להקריב את חייהם ושום דבר אינו יכול להרתיע אותם.

טעות. יש דבר שיכול להרתיע כל מחבל מתאבד ובעיקר להפעיל את משפחתו כדי לעצור בעדו. המצב בו אחרי כל פעולת התאבדות יש חגיגה תקשורתית סביב משפחת המתאבדים צריכה להסתיים. אילו היינו שלטון ערבי היינו מפציצים את סוכות האבלים. איננו יכולים לנהוג כך. אך אנחנו יכולים לפחות לנהוג כפי שנהגו הבריטים כשלחמו בטור הערבי של הפלסטינים.

תדע כל אם ערביה המחנכת ושולחת את בנה להיות שאהיד כי היא ומשפחתה ישלמו את המחיר. פעם נהגו לפוצץ בתי מחבלים כאלה עד שבגץ ברוב אדיבותו הפסיק את הנוהג הזה, שגם לא היה מועיל. כי כל משפחה של שאהיד הפכה את השאהידיות לעסק מכניס. מענקים של רבבות דולרים – בעבר באו הכספים מסאדאם חוסיין היום הם באים מאיראן וקרוב לודאי גם מהרשות הפלסטינית.

יש הרבה דרכים הומניות לפגוע במשפחות מחבלים מתאבדים. להחרים את כל רכושם עד הפרוטה האחרונה. לעצור את כל הגברים במשפחה במעצר מינהלי, והעונש המרתיע מכל: הגליה – לכפר שכן, לעזה, או לכל מקום אחר שיימצא.

ואם כבר להשתגע אז למה לא עד הסוף. יש בידינו מאות מחבלים "עם דם על הידיים". החוק מאפשר להטיל עליהם עונש מוות. אך ישראל רחמנים בני רחמנים, הוציאו להורג עד כה רק את אייכמן.

יש לי שאלה: מדוע לא להטיל עונש מוות על כל רוצח ולהתנות את הביצוע באישור נניח הרמטכ"ל או ראש הממשלה או הנשיא. בכל פעם שיוחזק שבוי ישראלי אצלם לא ננהל עוד משא ומתן כמה רוצחים לשחרר אלא כמה רוצחים להוציא להורג. ואם להם לא איכפת אפשר תמיד להגיע לכאלה שיש מי שאיכפת להם. ישראל כבר יודעת מי אחראי ומי מחזיק בגלעד שליט. אליו אולי אי אפשר להגיע בלי לסכן אותו ואת מחלציו. אבל לאיש הזה יש אחים והורים ובני דודים וכל מני שארי בשר, שגם להם דם על הידיים. למה לא להגיע לקלפי מיקוח כאלה? חיי גלעד שליט תמורת חיי אחיך או אביך או מי שלא יהיה.

נכון, מדינות תרבות לא נוהגות כך. אבל אנחנו צריכים לבחור ביו להיות מדינת תרבות לבין לשרוד בין פריצי חיות

נכון שיהיה לנו עניין עם בג"ץ שהאינטרס הקיומי שלנו הוא להחזיר אותו מממעמד של מנהל המדינה בלי שיש לו אחריות עליה לגודל טבעי של פרשן חוקים. יהיה לנו גם עניין עם עולם שיאשים אותנו במעשים נאציים (דבר שעושים ביו כה וכה), בגינויים במועצת הבטחון, אפילו בסכנה של סנקציות.

כרגע אנו נמצאים בסיטואציה של אותו אדם שאקדח מכוון לרקתו והשודד שואל: חייך או כספך. והקרבן משיב: תן לי רגע לשיקול דעת.

אין לנו רגע לשיקול דעת. הגענו לאן שהגענו בגלל השיתוק שאחז בנו מאז ה"הבלגה" של שנות השלושים ועד למלחמה המשתבללת בעצימות נמוכה במלחמת לבנון.

די. אנחנו רוצים לחיות

ןכך מציגה אותנו התעמולה הערבית כשאנו מקפידים על חיסולממוקד ועושים דכל מאמץ להמנע מפגיעה באזרחים

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה איסלם, טרור, ערביי ישראל, ערבים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.