תרבות המוות הפלסטינית

"היום תמותי" אמרה האם מרמאללה לבתה  ש"חיללה את כבוד המשפחה" *  האם כיסתה את ראש בתה בשקית ניילון, חתכה את ורידיה בתער  והכתה במקל כבד על ראשה * זה העונש בחברה הפלסטינית לנערה ששני אחיה אנסו אותה * הם רוצחים גם את עצמם והעולם מצפה מהם לשלום"

המאמר בו תואר רצח הנערה בידי אמה ברמאללה

המאמר בו תואר רצח הנערה בידי אמה ברמאללה

 

חברי יהושע חלמיש ז"ל, שהיה מומחה לשפה ולהווי הערביים, אמר לי פעם כי אופיו של עם מתבטא בפתגמיו.  כשיהודי מדבר על קור הוא אומר: כל כך קר בחוץ שאפילו לכלב לא אתן לצאת החוצה.
הערבי מתאר קור בפתגם הבא: כל כך קר בחוץ שאפילו אם רצחת את אבא ואמא שלך תישאר עם גופותיהם הקרות כל הלילה בבית.


כתבת המכירה את העולם הערבי


נזכרתי באמירה הזו למקרא כתבתה של סוראיה סרהאדי נלסון   Soraya Sarhaddi Nelson ) ) ב"ג'ואיש וורלד רביו".
סוראיה עשתה קריירה עיתונאית מזהירה, שבמהלכה למדה להכיר היטב את העולם הערבי. היא הייתה כתבת לוס אנג'לס טיימס בקהיר ובירושלים, וכן בשורה של מדינות ערביות ומוסלמיות. הייתה  כתבת ועורכת ב"ניוזדיי" וזכתה יחד עם אחרים בפרס פוליצר על סיקור התרסקות ה-TWA800 ועוד ידה נטויה.
הכתבה פורסמה בשנת 2003 ב Jewish World Review אך היא לא איבדה מן האקטואליות שלה. היא אולי מסבירה תופעות מזוויעות שאנו עדים להן מדי יוםבכל רחבי העולם הערבי.


האחים אנסו ולנערה נולד בן


בכתבתה היא חושפת את מה שהיא מכנה "תרבות המוות הפלסטינית", כפי שבאה לביטוי ברצח צעירה ערביה בגיל העשרה. הצעירה, רופאידה,  שהתגוררה עם משפחתה  בפרבר של רמאללה, נאנסה בידי שני אחיה  – פאהדי בן 22 ועלי בן 20.  ההריון שלה נתגלה רק בהיותה בחודש התשיעי, כשהוחשה לבית החולים בגלל פציעה ברגלה. אנשי הרשות הפלסטינית העבירו אותה למקלט לנשים מוכות בבית לחם ושם ילדה את בנה. בניסיון להציל את חייה היא נמסרה לאימוץ למשפחה פלסטינית.
אך רופאידה ביקשה לחזור לחיק משפחתה. היא האמינה כנראה כי נוכח הנסיבות בהן חולל כבוד המשפה בידי אחיה ולא באשמתה, לא יפגעו בה לרעה. איש הרשות הפלסטינית קיים פגישה עם המשפחה וביקש  שלא יגעו בה לרעה. הוא ביקש התחייבות בכתב מכל אנשי המשפחה שלא יאונה לה רע, אך לא קיבל התחייבות כזו.
למרות זאת החליטה רופאידה לחזור לבית משפחתה בלי שהודיעה על כך לשלטונות הרשות.

האם הרוצחת: "הבושה הרגה אותי"


על מה שקרה לאחר מכן סיפרה האם הרוצחת לכתבת: "הבושה היתה קשה מנשוא". קרובי משפחה וחברים סרבו לדבר עם המשפחה.  הבעלים של האחיות הבוגרות של רופאידה (היא השישית במשפחה) הפסיקו לבקר בבית ההורים.
רופאידה חשה שעניבת החנק מתהדקת סביב צווארה והיא שיגרה קריאות עזרה לגוף המטפל במקרים כאלה במזרח ירושלים. אך היא אחרה את המועד האם החליטה " להציל את כבוד המשפחה".
"היום את תמותי" אמרה לרופאידה. היא ניצלה הזדמנות שהיא נותרה לבת בבית עם הבת הסוררת. האב יצא לטיפול רפואי בביר-זית ושלושת האחים הקטנים נשלחו לבית בני דודים.

האם יעצה לה להתאבד ואף הביאה לה תער, כדי שתחתוך את ורידי ידיה.

הנערה סרבה להתאבד והאם, עמירה אבו חנן קואוד, בת 43,  עשתה מה שאמא ערביה טובה חושבת שצריך לעשות כדי להציל את כבוד המשפחה.

רצח בתער, מקל ושקית


הרצח בוצע בחדר האמבטיה בו  נאנסה הצעירה. האם נטלה שקית פלסטית, תער ומקל. היא עטפה את ראשה בשקית הפלסטית. לאחר מכן חתכה את ורידי ידיה, למרות תחינותיה של הבת שצעקה "לא אמא,  לא". כשחשה שכוחותיה של הבת אזלו חבטה בראשה במקל הכבד.
בסך הכל ארכה הפעולה הזו של רצח הבת כעשרים דקות.  כך סיפרה למבקרים כשהיא ממררת בבכי ומעשנת סיגריות בשרשרת. והסבירה: "היא הרגה אותי לפני שאני הרגתי אותה.  זו הייתה הדרך היחידה להציל את כבוד המשפחה".

אם רחמניה מחנכת את ילדה להיות שהאיד עם חגורת נפץ

העונש חצי שנה עד שנת מאסר


לאחר הרצח נמחק כל זכר לנרצחת. כל שמלותיה, תמונותיה וחפציה נשרפו. חדר האמבטיה בו נאנסה ונרצחה  הפך למחסן.
האם נעצרה והוחזקה בכלא ארבעה חודשים עד שנשלחה לביתה. בעת כתיבת הכתבה לא התקיים עדיין משפטה ולא ברור מה יפסקו לה  בהתחשב ב"נסיבות המקילות" של המקרה.  הכתבת בדקה פסקי דין של נאשמים ברצח למען כבוד המשפחה ומצאה כי אם אדם תופס את אשתו ממש בעת מעשה הוא נידון לשישה חודשי מאסר עד שנה. במקרים אחרים העונש חמור יותר עד חמש שנות מאסר.לאחים האונסים נגזרו 10 שנות מאסר . אונס חמור יותר מרצח בעיני הפלסטינים..
בשיחה עם האם היא אומרת שהיא מתנחמת באהבתה לשלושת הילדים שנשארו בבית. פטימה בת ה-9 מבינה מה עשתה אמה לאחותה הבוגרת ואומרת בביישנות: "אני אוהבת את אמא עכשיו הרבה יותר מאשר קודם".

תופעה נפוצה בעולם הערבי


(מכאן: על פי הוויקיפדיה העברית והאנגלית)
לפי הערכות או"ם נרצחות מדי שנה בעולם המוסלמי כ-5000 נשים. אך יש המטילים ספק רב בהערכה זו. רציחות רבות לא מתגלות או לא מדווחות. ובמקרים רבים מסווים את הרציחה כתאונה. בשנת 2000 כשני שלישים מן הרציחות בשטחי הרשות הפלסטינית היו על רקע "חילול כבוד". (פעילת זכויות אזרח ביהודה ושומרון מסרה לכתבת סוראיה סרהאדי נלסון כי מספר מקרי הרצח האמיתי גדול פי 15 ממספר מקרי הרצח המדווחים).
השלטונות במדינות הערביות והמוסלמיות מתייחסים בסלחנות יחסית לרצח למען כבוד המשפחה. בשטח הרשות הפלסטינית שריר עדיין החוק הירדני הקובע עונשים קלים על רצח למען כבוד המשפחה.
סעיף 340 לחוק העונשין הירדני קובע כי "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו 'נואפות' והורג, פוצע או פוגע בהם, פטור מעונש". בנוסף ממשיך החוק, "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו עם אחר במצב של "ניאוף" והורג, פוצע או פוגע בהם זכאי להפחתת עונש. בפועל, במקרים רבים בירדן העונש אינו עולה על שלושה חודשי מאסר.

 רצח בגלל התקשרות ב"פייסבוק"


רצח על חילול כבוד המשפחה ייחודי לחברות ותרבויות שבהן כבוד המשפחה נחשב ערך עליון העומד, בתנאים מסוימים, מעל לערך חיי האדם. מחקר בירדן הראה ש-80% מהנשים שנרצחו על רקע כבוד המשפחה היו בתולות. כלומר, הן לא חיללו את כבוד המשפחה במעשה. הן נרצחו מכיוון שנחשדו בסטייה, וחשד זה היה מספיק לפגוע בכבוד המשפחתי.
אין צורך במעשי זימה כדי לרצוח למען "כבוד המשפחה". בסעודיה נרצחה אשה בשנת 2008 על ידי אביה בעוון התקשרות עם גבר דרך ה"פייסבוק".
בטורקיה דיווחו השלטונות ב-2008 כי באיסטנבול לבד יש מדי שבוע רצח למען כבוד המשפחה. ב-2010 נקברה נערה בת 16 בחיים על ידי קרובי משפחתה לאחר שקיימה פגישה עם נערים בדרום מזרח טורקיה.

קישורים

ההסתה של הרשות הפלסטינית שהכשירה את הטבח באיתמר

http://www.zeevgalili.com/?p=14314

הרוצחת היפה מקפה סבארו

http://www.zeevgalili.com/?p=2015

שתי כלות שנרצחו בתרפ"ט ובתשס"ג

http://www.zeevgalili.com/?p=310

רעידות אדמה בא"י  –  הערבים עשו פוגרומים היהודים עזרו

http://www.zeevgalili.com/?p=8205

למה אין טרור במדינות ערב

http://www.zeevgalili.com/?p=610

הערבים יותר נאצים מהנאצים

http://www.zeevgalili.com/?p=610

הפלסטינים: המדינה היא מציאות חולפת

http://www.zeevgalili.com/?p=454

דמוקרטיה ערבית? אין חיה כזו

http://www.zeevgalili.com/?p=258

אנחנו וערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=47

 

קישור לכתבה המקורית http://www.jewishworldreview.com/1103/honor_killing.php3

פורסם בקטגוריה ערבים, פלסטינים, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא תרבות המוות הפלסטינית

  1. מאת גד שליו‏:

    המונח "תרבות מוות ערבית", במקרה זה של רציחות על רקע "אי סדרים חברתיים", לא מדויק. אמנם האיסלאם יצר, ומגלם, עידוד ו"ליבון" אלימות, אולם מכלול מעשי האלימות והרצח על רקע חברתי הוא מאובן התנהגותי שהחברה המוסלמית-ערבית שימרה בתוכה פשוט משום שלא התפתחה והתקדמה לנקודה בה הכלל מורכב מאוסף של פרטים שווי זכויות. הכלל בחברה הערבית נותר מאובן שכמו נלקח מהחברה המשתקפת מארכיונים מנהלתיים אשוריים, או חיתיים: חברה מרובדת של מעמדות – חברה שבה ה"סדר החברתי" עליון על כל דבר אחר: חברה שבה החוק הוא בעיקר, בעצם "רק", משמרו של הסדר החברתי. החוק אינו מיועד להיות שוויוני, חסר פניות או עקבי: החוק מיועד לאפשר אכיפת הנוהג החברתי, ולתת גושפנקא לאכיפתו. בחברה מאובנת כזאת אין מקום לסלוגן החביב מאוד כסיסמא בחברות אחרות "רצח הוא רצח הוא רצח", לדוגמא. "רצח" אינו אקט בדיד שניתן לתארו במילה אחת, משום שאינו מצוי בחלל ולזהות ומניעי הרוצח, כמו זהות ו"אשמת" הנרצח, ישנה חשיבות רבה כאשר מגדירים את הרצח, או בכלל קובעים שמקרה מוות הוא רצח. רצח מזוויע של בחורה מוסלמית שהתרועעה עם נוצרי, יתקבל, לדוגמא, די בהבנה, או בכלל בברכה. זהו אקט שמחזיר (לדעת אנשי הקהילה) את הסדר החברתי על כנו, ולכן "משפטית" לא ממש נורא. המוציאים לפועל אינם נחשבים לעבריינים מועדים, בדיוק כפי שבחברה מערבית שוטר שירה בפושע מסוכן אינו נחשב לאדם קטלני ומסוכן למשפחתו. באותה מידה רצח בשוגג של עובר אורח במסגרת "ריב חמולות", יכול גם הוא להיפתר במסגרת מהלכים מעולם ה"סולחה". בכל אשר פניתי, במגעי עם החברה הזו, כמעט ולא נתקלתי באזרחים אשר היו נכונים לגלות שמץ של רגשות אשם בשל האפשרות שנגרמו פגיעות או נזקים לאי אילו אנשים בשל
    פעולות של "החזרת הסדר החברתי על כנו". שום תחושת בטן מציקה ש"משהו לא בסדר בזה שנרצחה בחורה צעירה, גם אם היא הייתה בושה וחרפה" – שום עכבות אפילו בקשר לכך שהנרצח/ת לא פעם סבל והתענה. שום כלום. לא פעם קרה שאנשים שבכל קנה מידה יכלו להחשב ל"אנשי העולם" בשלל תחומים, גילו גישה חשוכה להפליא כאשר נגררו, כמשיח על פי תומו, לדיון אודות נושאים הקשורים ב"סדר חברתי". אותם אנשים שהיו כה שובי לב במסגרת שיחות על "הימים הטובים של שנות התשעים בתל אביב", או על שנה שבילו באוניברסיטה באמסטרדם, הגיבו ב"מה פתאום, איך בכלל אתה חושב שיכול להיות דבר כזה" כאשר נשאלו האם ישנן בנות מן הכפר שיצאו למחנה נוער בארה"ב כבודדות.

  2. פינגבאק: הרקע לשינאה הערבית למערב ולישראל | היגיון בשיגעון

  3. פינגבאק: מדינה פלסטינית אסור שתקום ולא תוקם | היגיון בשיגעון

  4. פינגבאק: " הלנצח תאכל חרב?" – כן, לנצח | היגיון בשיגעון

  5. מאת עדי בן-ישראל‏:

    פתגם "יפה" אחר: אילי ענדו פלוס, יא ביקטול ראג'ל, יא ביג'וז תאניה, יא ביחיג' (מי שעשיר – או יהרוג מישהו, או ישא אשה שניה, או יעלה למכה לחאג'). לא כל אחד יכול להרשות לעצמו להרוג בגלל תשלום כופר נפש (דיאה.)

השאר תגובה