מיזם חדש של גוגל סורק מיליוני ספרים * סריקה זו נותנת תשובה ניצחת לשאלה אם וממתי קיים עם פלסטיני * בחמישה מיליון ספרים לא מופיע המושג "פלסטיני" או "עם פלסטיני" לפני שנות העשרים של המאה העשרים * מה שהוליד את "האומה הפלסטינית" אומרים היסטוריונים פוסט מודרניים אלה רציחות * ומדוע ניוט גינגריץ' וגולדה צודקים שאין עם פלסטיני
[לתשומת לב הקורא בשנת 2021. כל סרטוני יו טיוב המוכיחות שהערבים עצמם לא מכירים ב"עם פלסטיני" נמחקו. ]
למהפכה התרבותית שחולל האינטרנט מאז הקמתו נוסף באחרונה מכשיר מדהים: סריקת מיליוני ספרים. התוכנה החדשה של גוגל נגישה כמו כל אתר בעולם. אתה יכול לחפש כל מלה המופיעה בכל אחד מהספרים הסרוקים ובתוך שניות תקבל תשובה. במסגרת המיזם נסרקה כמות שלא תאמן של ספרים מהמאות השבע עשרה שמונה עשרה ועד ימינו. כל אחד מן הספרים הללו ניתן לקרוא במלואו. ספרים בני ימינו, שיש עליהם זכויות יוצרים, לא ניתן לקרוא אבל ניתנים לסריקה ולקבל עליהם מידע ביבליוגרפי מלא, כולל הקטע בו מופיעה המלה שמחפשים. הסריקה נעשית בחצי תריסר שפות, ביניהן עברית. החשיבות התרבותית של האפשרות להגיע באמצעות המחשב הביתי למיליוני ספרים נדירים אינה צריכה הסבר. אך למיזם החדש יש חשיבות רבה למחקרים היסטוריים, ספרותיים, לשוניים, חברתיים ועוד. אפשר להגיע לא רק לכל מלה אלא לצייר גרפים של תדירות הופעתה. מתי נתגלה "העם הפלסטיני" כזה הוא הגרף הבא שבו חפשתי את המלה PALESTINIANS
הגרף הזה מוכיח שמשנת 1800 עד 1920 אין זכר לעם פלסטיני בחמישה מיליון ספרים. כך בספרים בשפה האנגלית ותוצאה דומה מתקבלת גם בחצי תריסר שפות אחרות, כולל עברית. כלומר: המושג "פלסטיני" [או בעברית של אז "פלשתינאים] הופיע רק עם ראשית המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בתקופה זו התייחס המושג לפלשתינאים כמו אבי, אחיו ואחיותיו, ילידי הארץ, שקיבלו אזרחות פלשתינאית עם הכיבוש הבריטי,. כמו גם פלשתינאים נוצרים, דרוזים וערבים.
כך נולדה הבדותה
לפני כמה שנים יזמה הרשות הפלסטינית תרגום לערבית של הספר "פלסטינאים – עם בהיווצרו" מאת ברוך קימרלינג ושמואל מגדל. מה הביא את הפלסטינים לתרגם ספר של שני מחברים פוסט-ציונים? היסטוריונים רציניים שחקרו את תולדות "העם הפלסטיני" לא נאלצו להמתין לתוכנה של גוגל כדי להגיע למסקנה מתי הומצא העם הזה. אחד החשובים בהם הוא פרופסור יהושע פורת, מחשובי המזרחנים. פורת תיאר זאת בספרו "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית: 1929-1918".
החלק השני של הספר, "ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929" מראה שהפלסטינים בעצמם לא הכריעו אם הם ערבים או פלסטינים. אם הם היו צריכים את מדינות ערב הכריזו על עצמם כערבים ואם לא אז היו פלסטינים. לכן קרא לספריו "התנועה הערבית הפלסטינית" ולא "הערבית" או "הפלסטינית" בנפרד. שני ספריו של פורת מבוססים מחקר בארכיון הבריטי, בגנזך המדינה ובארכיונים ערביים. מספרו של פורת עולה כי ערביי ארץ ישראל הפכו ל"פלסטינים" בתקופה די מאוחרת – בראשית שנות העשרים – בעיקר כתוצאה של ההתיישבות הציונית.
ה"תגלית" של קימרלינג
לא כך חושב ברוך קימרלינג. לפי ספרו, העם הפלסטיני כבר היה קיים בשנת 1834 – השנה בה התחולל כאילו מרד פלסטיני נגד השלטון המצרי של מוחמד עלי. שאלתי את פרופסור פורת [זה היה בסמוך לפרסום הספר במהדורה העברית בשנת 2004] כיצד זה נעלמו בספרו מאה שנים ראשונות של ישות פלסטינית.
"זה מגוחך" – אמר לי פרופסור פורת – "להציג אותו מרד – שהיה מרד פלחים נגד השלטון המצרי המדכא – כמרד לאומי. עובדה היא שאחרי הסתלקות השלטון המצרי בא השלטון העות'מני ושוב אין מרד לאומי.
ומכאן קופץ קימרלינג למרד הערבי של 1936. ומה קרה במאה השנים הללו ללאומיות הפלסטינית?" – שואל פרופסור פורת. "בכלל אינני יודע", הוסיף פורת, "איך יכול אדם שככל הידוע לי אינו שולט בשפה הערבית לכתוב ספר בנושא כזה. מעניין שאפילו היסטוריונים ערבים לא טענו את הטענה שלו לגבי מרד 1834. זה לא ספר מדעי אלא ספר תעמולתי המשרת את הפלסטינים".
ואכן, אלה הקוראים לעצמם היום "פלסטינים" ניסו במהלך מאבקם נגד הציונות להוכיח כי הם צאצאי הכנענים, העמקלים, החיתים, האמורים ועוד. {משום מה לא ייחסו עצמם לגירגשים].
נדרשתי לספרו הנשכח של קימרלינג [שהלך לעולמו בשנת 2007] ולשאלת "האומה הפלסטינית", בעקבות מסמך שנתקלתי בו במסגרת מחקר שאני עורך לכתיבת ספר תולדות משפחתי.
עליית סבה של סבתי
הסבא של סבתי, שמואל שיינקיר שמו, הגיע עם אביו לצפת מן העיר סאמבור [שבגליציה, סמוך לפולין] בשנת 1820. הוא היה אז כבן 15. צפת של 1820 לא הייתה עיר מסבירת פנים לבאים בשעריה. מאז ראשית המאה אמנם גדלה אוכלוסיית היהודית של העיר מכ-300 לכ-2000 נפש. אך ב-1823 ירד מספר התושבים ל-1500 – תוצאה של מגפה שהפילה מאות חללים ובריחה של תושבים לירושלים.
עד שנת "המרד הפלסטיני", 1834, ידעה צפת עליות ומורדות. את מקום הנספים במגפות מלאו עולים שנהרו אליה ומספר התושבים היהודים עלה לכ-3000. [החוקרים חלוקים בדעתם וייתכן שהמספרים גדולים יותר]. העולים שנהרו לצפת באו מרוסיה, פולין, פורטוגל, ספרד, אוסטריה וממדינות צפון אפריקה. הנהירה לצפת, שנבעה בעיקר ממניעים דתיים, קיבלה דחיפה תודות לשיפור יחסי במצב הביטחוני של היהודים בתקופת הכיבוש המצרי. [1831-1841].
גם משטר ה"קפיטולציות" ,שבמסגרתו לקחו מעצמות אירופיות את היהודים תחת חסותם, סייע לתחושת הביטחון. תהליך השגשוג היחסי של צפת בא אל קיצו עם פרוץ המרד של הפלחים. הסיבה למרד הייתה התנגדות הכפריים הערבים לחובת הגיוס לצבא של השליט המצרי איברהים פאשא.
על מה שעוללו הפלחים המורדים ליהודים מספר ר' מנחם מנדל מקאמיניץ [העדות מופיעה בספרו של אברהם יערי "זכרונות ארץ ישראל" חלק א' עמ' 148].
התנפלות הפלחים על יהודי צפת
ר' מנחם מנדל עלה לארץ ישראל בחודש אלול 1833 והתיישב בצפת. על הפוגרום הגדול שהיה שלב ראשון בגיבוש ה"פלסטינים" הוא כותב: "…ביום א' שמונה ימים בחודש סיוון, [15 ביוני 1834] באו שוללים יושבי כפרים ונתחברו עם יושבי הערים, ובידם כלי מלחמה ומגן וצינה ורומח, ונפלו על כל היהודים ופשטו את בגדיהם מאנשים ונשים, וגרשום ערומים מן העיר, ויבוזו כל רכושם, והכרים קרעו והשליכו הנוצות לחוץ…
"והעם הנשאר עונו למשכב, אחד זכרים ואחד נקבות. וקרעו כל ספרי תורה וטלית ותפילין שלהם, ונשארה העיר שמה ושאיה… עד שעלו בתוכם נחשים ועקרבים ונמרים. והיה כן עד שלשים ושלשה ימים. כן עשו בעיר צפת וכן עשו בשאר עיירות… "… וכאשר עשו כן בחצר שהייתי בו ופשטו בגדינו, ראינו שרוצים גם כן להרוג אותנו בקנה משרפה [רובה], אז ברחנו אל בית המדרש דפרושים. והיה שם הרב ר' ישראל, בעל המחבר ספר ״תקלין חדתין״, ועוד יהודים רבים מלאים פצע וחבורה, והתפללנו,. גם היינו מתריעים בשופר על צרה הזאת, והנה צווחה ברחובותינו — ״אויה איך שודדנו״ — וגרשום ערומים החוצה, והעם הנותר עינו במשכב, הן זכרים והן נקבות… עד כאן דברי מנחם מענדיל מקאמיניץ בספרו "קורות העתים".
33 ימים נמשכו מעשי הביזה, האונס הפציעות והרציחות. בתי היהודים נבזזו והוחרבו. המקומות הקדושים הושחתו.מהתפילין עשו הפורעים רצועות לשקים ולסוסיהם.מהטליתות אבנטים ומהקלף של ספרי התורה עשו נעליים. באחד מבתי הכנסת נאנסו נשים יהודיות על קרעי ספרי תורה. בית הדפוס של ישראל ב"ק נהרס, הספרים שנמצאו בו הושחתו, ציוד הדפוס נהרס ואותיות העופרת היקרות הותכו ליצירת כדורים לרובים. ניסיונות התגוננות סוכלו באכזריות – באחד הבתים בו ניסתה קבוצת יהודים להתבצר נורו שני מגייו וכל הנשים בתוכו נאנסו. בגלל בידודה של העיר, ריחוקה ממרכזי השלטון, חלף יותר מחודש עד שהגיעו כוחות צבא והכריעו את המורדים.
"אין דבר כזה עם פלסטיני"
באחרונה הכריז, ניוט גינגריץ' – המועמד המוביל מטעם הרפובליקנים לנשיאות ארצות הברית – כי הוא שולל את הלגיטימיות של הפלסטינאים כעם, ובכך הוא פוסל את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
להגנתם של הפלסטינים יצאו כמובן היסטוריונים פוסטמודרניים בישראל. אחד מהם הופיע בתכניתם של לונדון וקירשנבוים. הוא לא התבסס על התיאוריה המופרכת של קימרלינג, אלא שינה את ההגדרה מה זה עם. הוא רק שינה את ההגדרה של הלאומיות .
עם לדבריו זו כל קבוצת אנשים המגדירה את עצמה כעם. ומה בדבר תרבות, לשון, ספרות והיסטוריה? זה לא חשוב. מאז הופיעו אלה שקוראים לעצמם אומה פלסטינית על בימת ההיסטוריה הם חיפשו נואשות היסטוריה רבת שנים וקשר ממשי לארץ. בתזכיר שהגישו מדינות ערב לחבר הלאומים בשנת 1922 נאמר כי האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל מורכבת "מצאצאי האנשים היושבים בה משחר ההיסטוריה. בתוספת האלמנטים האמורי, החיתי, הפיניקי, הפלישתי ואחרים". [משום מה לא ייחסו עצמם לגירגשים].
הרצח כאמצעי לגיבוש "עם"
מהו בכל זאת הדבר המגבש את קבוצת האנשים שהיגרו לארץ בתקופות שונות [רובם אחרי העליה הציונית] והופך אותם ל"עם". קימרלינג משיב על כך במילים הבאות: "שלוש התקוממויות הגדירו את ההיסטוריה המודרנית של ערביי פלסטין". ההתקוממויות הן הפוגרום שערכו הפלחים ב-1834; ה"מרד" בשנים 1936-1939 איתיפאדה הראשונה שפרצה ב-.1987 . מחברי הספר שכחו או לא הספיקו לציין את הגיבושונים של האומה הפלסטינית בין לבין – במאורעות 1921 ו-1929 ופיגועי הטרור באינתיפאדת אל אקצה, טרור המתאבדי ויתר ההתגבשויות הנמשכים עד ימים אלה. במילים אחרות: פתאום קם ערבי בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח.
נציג החמאס מצהיר: מחצית הפלסטינים מצרים ומחציתם סעודים
מישהו טרח לתרגם את המאמר לרוסית האחריות היא על תרגום גוגל
https://translate.google.ru/translate?depth=1&prev=_t&sl=iw&tl=ru&u=http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257
תגובות בפייסבןק
בעקבות מאמר של Zeev Galili בדקתי כלי של גוגל בוקס שמאפשר בדיקת אזכור מושגים שונים בספרים שנסרקו בפרויקט גוגל בוקס.
זאב גלילי הראה שהמושג Palestinian לא הופיע בספרים עד שנות ה 60 של המאה הקודמת אבל אני, בעקבות אחד המגיבים למאמר של זאב גלילי, Alon Goldberg רציתי להשוות אזכורים של עמים שונים.
בתמונה לא תראו אזכורים לאמריקאים או גרמנים או לרומא שבאמת מוזכרים המון ומגמדים את השאר אבל אפשר לראות כמה היהודים וישראל מוזכרים בספרים. הרבה יותר ממשקלם היחסי באוכלוסיה.
למעשה האזכורים האלה נראים כמעט כמו קיבעון ספרותי על היהודים.
בכל מקרה, מדובר בכלי מצויין לשעשוע.
מצ"ב קישור.
https://books.google.com/ngrams/graph…
http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257
קודם כל: מומלץ.
דבר שני, גוגל האלה פשוט פנטסטיים. מייד הרצתי כמה חיפושים בעצמי, והשוואתי את המונח "פלישתי" (חיפשתי באנגלית, ה"טעות" – בכוונה) מול המונחים "פרסי", "ירדני", "סורי", "עירקי" וכן "יהודה" בנפרד ו"שומרון" בנפרד:
http://books.google.com/ngrams/graph?content=Palestinian%2CJordanian%2CSyrian%2CIraqi%2CPersian%2CJudea%2CSamaria&year_start=1800&year_end=2000&corpus=15&smoothing=3&share=
מייד רואים משהו "מפתיע": פעם היה עם פרסי ועם סורי, אבל פעם לא שמעו על "העם הירדני", ולא על "העם העירקי" ובטח שלא על השקר הפלישתי. דווקא ההשוואה בין המושגים, לטעמי, ממחישה את גודל השקר ועזות המצח של "ההיסטוריונים" – התועמלנים הסמולנים, ההזויים, המנווולים, האנטישמים והפוסט-ציונים.
עוד נקודה רלוונטית לטעמי הן המושגים "יהודה" ו"שומרון" מול "הגדה המערבית" המופלצת מהאוויר, בדיוק באותו האופן שהפליצו את המושג הזה "העם הפלסטיקקי" (הנה… המצאתי שם):
http://books.google.com/ngrams/graph?content=Judea%2CSamaria%2C+West+Bank&year_start=1800&year_end=2000&corpus=15&smoothing=3&share=
עכשיו צריך לקום הסמולן התורן ולהמציא תירוצים. אולי מתכנתי מנוע גוגל הם איסלמופובים במסווה? לאללה פיתרונות.
קישורים
התוכנה של גוגל הסורקת מיליוני ספרים
הסבר על שימושי התוכנה באתר TED
http://www.ted.com/talks/what_we_learned_from_5_million_books.html
עזמי בשארה" "אין עם פלסטיני"
http://www.youtube.com/watch?v=qp1OS-20Bzc
האם יש עם פלסטיני? – סרטון
http://www.youtube.com/watch?
הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/2009/08/5929
צפת במאה ה-19 תחיה לאחר חורבן
http://www.zeevgalili.com/2011/11/16086
דמוגרפיה וגאוגרפיה של ארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/2009/02/1390
המפה הגדולה של הארץ הריקה http://www.zeevgalili.com/2004/10/325
מעניין שעל פי משרד החוץ עוד לא היה זמן לעבד את נתוני הרוגי הטרור מאז 1996… כי ב – 2000 היו כבר כ-1500 הרוגים בשנה אחת. ומספר כזה מעבדי הנתונים של משרד החוץ לא מכירים…
נהדר – תודה!
עכשיו נשאר לבדוק האם המונח "העם היהודי" היה קיים לפני התעוררות התנועה הציונית.
אני מאמין שלא נמצא את המונח הזה. במקומו נמצא רק את "עם ישראל"!
מעניין למי היה נוח השינוי הזה? …
ולמה? ….
במגילת אסתר כתוב "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם". אלא אם אתה רוצה לטעון שמגילת אסתר נכתבה בזמן "התעוררות התנועה הציונית" – נראה לי שהטיעון שלך "קצת רופף" – וזה עוד לפני שניסיתי לחפש דוגמאות נוספות…
תגובה
מר לנדא הנכבד,
הואיל ואתה בוגר ישיבה אשיב לך ביידיש. ווס אקסטע א צ'ייניק?
העם היהודי. הוא שם שניתן לנו על ידי אומות העולם.. לאחר שאדריאנוס.. כביכול "שינה" את השם "ממלכת יהודה" ל-"פּלשתינה"(שם זה קיים כ-800 שנה טרם היוולדו של אדריאנוס) והיה השם הלועזי של א"י(ארץ ישראל) בשביל להבין טוב יותר מומלץ לשמוע את הנאום הראשון שברק אובאמה.. נשא.. לאחר הפסח האחרון תשע"ג.. ולקרוא את הספר "מדינת היהודים" של הרצל בשפת המקור..תוכל גם לקרוא את החלטה 81 של חבר הלאומים.. בדבר שייכות "היהודים" לאדמתם ההיסטורית "פלשתינה" בקיצור.. העולם קרא לנו יהודים כיוון שאנחנו לרוב.. התנערנו מן השם הזה "פּלשתינאים" כיוון שהאמנּו שאדריאנוס הקיסר קרא לנו ולאדמתינו בשם הזה.(על מנת למחוק את זהותנו.. ומשום מה זרמנו איתו! כמו צאן..)!!!! ד"א אם תחקור קצת תגלה.. שה"תלמוד הירושלמי" נקרא בעבר הרחוק.. "תלמוד פּלשתינאי".. כמו גם "בנק אנגלו-פלשתינה" שהרצל הקים וקיום נקרא.. בנק לאומי!
מה המקור שלך לכינוי תלמוד פלשתינאי לבבלי?
בענין פלסטינא וארץ ישראל ראה
http://www.zeevgalili.com/2005/04/9673
גולדה לא אמרה שאין עם פלסטיני.
היא אמרה שהעם הפלשתינאי הוא העם היהודי
שנית, ניוט גינגריץ' טועה:
יש עם פלשתינאי – העם היהודי.
צודק!
ניוט גינגריץ' צודק שאין עם פלסטיני. פלסטין היא כינוי של זרים לארץ ישראל.
יש שני ציטוטים ידועים של גולדה מאיר לעניין הפלסטינאים- שים לב לדקויות:
1. "לא היה דבר כזה פלסטינאים. מתי לאורך ההיסטוריה חי עם פלסטיני עצמאי בארצו פלסטין? לפני מלחמת העולם הראשונה האזור נקרא דרום סוריה וכלל את כל ירדן. זה לא שהיה בעבר עם פלסטיני שחי בפלסטין והחשיב את עצמו לעם פלסטיני ובאנו והעפנו אותם החוצה ולקחנו את ארצם. הם מעולם לא היו עם." ~ עיתוני הסאנדיי טיימס והוושינגטון פוסט, 15 ביוני
גולדה אמרה בפירוש שאין עם פלסטיני (או פלשתיני).
2. "כולנו פלשתינאים, רוצים הוכחה? עדיין יש לי את הדרכון הישן."
בתקופת המנדט הבריטי כל תושבי הארץ שהיו בני עמים שונים נקראו פלשתינאים.
כפי שבימינו תושבי סיני אינם עם סיני ואזרחים ישראלים אינם עם ישראלי, אין ביניהם דבר במשותף מלבד הגיאוגרפיה.
נסכים שהעם שישב בארץ ישראל מאז ומקדם הוא עם ישראל, בני הלאום היהודי.
השאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא לא אם הפלשתינים "קיימים" כקבוצה, או אם אנחנו צריכים להתעלם מההגדרה שהם נתנו לעצמם במאה האחרונה.
השאלה החשובה היא: האם נרוויח יותר ממצב שתקום לידנו מדינת טרור נוספת על מדינות חמאסטן ודאעש בדרום ומדינת חיזבאללה בצפון, או שמא חובה עלינו למנוע מהג'יהאדיסטים מלממש את זממם ולבצע בנו רצח עם.
אני תומך באפשרות של מקסימום יהודים בריבונות ישראל- ומקסימום ערבים באוטונומיה ערבית. זה כל כך הגיוני שהפלשתינים כמובן מתנגדים לכך בכל תוקף.
הפיתרון הוא סיפוח שטחי C ומתן אזרחות לכל אלה הגרים שם. ביטול הממשל הצבאי יעקר את הטענות על "כיבוש" "אפרטהייד" ו"שליטה על עם אחר".
ללא גירוש של אף אדם, ללא אלימות, ללא המרת דת בכפייה, וללא הגזענות האנטישמית של הערבים בחתירה שלהם ליודנריין- טיהור אתני מיהודים.
זו תהיה מכה אנושה לשקר הפלשתיני והסיוט של השמאלנים הקיצוניים שטענותיהם יהפכו לנחלת ההיסטוריה והם ייתגלו במערומיהם כשונאי יהדות ותו לא.
נו, עכשיו תחפש את המקורות של העם היהודי. שים לב, שהזמנים בהם העם היהודי הופיע לא רחוקים מאד מאילו בהם הופיע העם הפלסטיני. שתי פיקציות במקום אחד. העם היהודי (שמבחינה סמנטית כלל אינו קיים- לפחות מאז ממלכת יהודה) נולד בראשיהם של הוגי התנועה הציונית. לפני כן, היהדות היתה כמו שאר הדתות. דת ולא לאום.
מזל שהזכרת את ממלכת יהודה וטוב שאתה מודע לעובדה שהעם התפרק לכמעט 2000 שנה, אבל בטח אתה זוכר מאיפה העם הזה ('עם ישראל') צמח …
מסתבר רק שהוא לא נעלם וגם לא הופיע פתאום, הוא פשוט היה "רדום" ובעודו מתחיל להתעורר הוא עדיין לא זוכר מי הוא ומהו. כחלק מהסימפטומים האלה הוא קורא לעצמו בשם הראשון שעולה לו בראש – 'העם היהודי' (אם נחשוב לרגע, הצירוף הזה קצת לא מתקבל על הדעת גם מבחינה לשונית …).
אם התאור המחודש של העם נולד בראשיהם של הוגי התנועה הציונית, אולי יש מקום לחשוב על תפקיד הדור שלנו לברר מי אנחנו באמת…?
העברים, בני ישראל, היהודים והעם היהודי הם שמות לאותו עם, שנוצר לאורך יותר מאלפיים שנה בארץ ישראל ושרד כאלפיים שנה ללא שליטה על ארץ ישראל (למרות שתמיד ישבו יהודים בארץ ישראל). הללו שמות שנוצרו בקונטקסטים היסטוריים שונים והצטרפו בזמנים שונים וליוו במקביל את העם מאז ועד היום. צריך להזכיר שבשפות הסלאביות נקראים היהודים "עברים" (היבּריי), קרוב לודאי בזכות העובדה שראשוני היהודים שהגיעו למרחב הקווקז ודרום רוסיה של היום היו קבוצות של גולי בית ראשון וגלויות אשור ובבל. האשורים והבבלים היגלו בעיקר את האצולות של ממלכת ישראל וממלכת יהודה, והללו השתלבו מהר יחסית בחיי המסחר של המרחב מהודו ועד רוסיה של היום, שסוחרים נעו בו דרך המפרץ הפרסי, מסופוטמיה, ארמניה, קווקז ורוסיה. אנחנו מדברים על המאות ה-4 לפנ"ס ולאורך כל האלף הראשון לספירה.
המונח יהודי, להבדיל מ-"בן שבט יהודה" מופיע לראשונה לפני כ-2500 שנים בספר אסתר, ב, ה : "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר … איש ימיני". כלומר, הוא היה בן שבט בנימין. המונח הזה מצביע על העובדה שכבר מסוף בית ראשון, קרוב לודאי עם גלות אשור והעובדה שרובם של בני ישראל שנותרו בארץ ישראל היו מבני יהודי, כונו איש מבני ישראל בשם יהודי – ירמיהו לד, ט, ירמיהו לו, יד; נחמיה יג, כג; ועמם נקרא העם היהודי. השפה העברית נקראה גם 'יהודית' ככתוב במלכים ב, יח, כו; ישעיהו לו, יא; נחמיה יג, כד דיברי הימים ב, לב, יח.
למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר " העם התפרק…" התפרק? בדוק שוב. העם לא התפרק העם הוגלה. כך עשו עמים כובשים בתקופות עתיקות. והעם הזה לא הוגלה לראשונה ע"י הרומאים. כבר 800 שנה קודם עשו זאת האשורים לממלכת ישראל (724 לפנה"ס) ו600 שנה קודם עשו זאת הבבלים (586 לפנה"ס). מימוש הציונות בארץ היא חזרה לארץ ישראל. לא לארץ פלסתין. בכלל… השימוש במילה הזו לא הומצא ע"י הרומאים הוא רק חודש. מקורו בעם הפלישתי, כן… היה עם כזה, שרק היווה אחד מחמשת עמי גויי הים שמקורם בארצות הים התיכון (?) ולא בישראל. כאשר נלחמו המצרים בגויי הים במאה ה 13 לפנה"ס הם הושיבו את הפלישתים בארץ פלשת שהייתה בדרום מערב ארץ ישראל ובזמן הזה הייתה תחת שלטון מצריים וכללה את הערים: אשקלון, אשדוד, עקרון, גת ועזה (חמשת סרני פלישתים) ולא את כל ארץ ישראל.
ההגיון אומר שבית המקדש שסימל את ריבונות עם ישראל היה בירושלים בתחום השליטה של שבט יהודה וכך כאשר הרומאים כבשו את ירושלים והחריבו את בית המקדש האוכלוסיה שנתפסה לעבדות והגליה היתה בעיקרה של שבט יהודה ומכאן שכאשר הגדירו הכובשים את זהות העבדים שהוגלו לרומי הם היו בני שבט יהודה ולפיכך יהודים. וכך התגלגל שמם של הגולים כ juif בצרפת ו yude בגרמניה וייד באידיש ו jew באנגלית ו יהוד בערבית ועוד כולם חוזרים לשרש השם יהודה השבט שהגלו הרומאים ביחד עם המנורה המופיעה על שער טיטוס ברומא מזה 2000 שנה.
העם היהודי קיים לפחות 1500 שנים לפני הספירה. כלומר, כיום הוא בן כ-3500 שנים לפחות. יש קו רציף ומרכזי שנמשך לאורך כל ההיסטוריה הכתובה ומבהיר לנו את גבולותיו, אופיו ותוכנו של העם היהודי. הסיפור מתחיל מבני שבטי העבריים שמתגבשים בתהליך ארוך והירואי, המתואר בתנ"ך (למרות שהתנ"ך הוא ספר אמונה ולא ספר היסטוריה, הרי אנחנו רואים שהוא מבוסס על סיפור היסטורי אמין שאומת ומתאמת כל הזן ככל שהמחקר ההיסטורי וארכיאולוגי מתקדמים) ומנחלים בארץ ישראל משני עברי הירדן. בתהליכי הגיבוש והתפתחות של עם ישראל אנחנו רואים שהעם הזה נקרא עם ישראל והפרטים בו בני ישראל, כשם כולל של כל השבטים. גם הפיצול הפוליטי בין שתי ממלכות של עם ישראל – הממלכה הצפונית ישראל והממלכה הדרומית יהודה, לא ביטלה את קיומו של עם ישראל אחד המגובש קודם כל לפי חוקי הקיום של העם הזה – חוקי הדת ומשמעות האמונה. עם חורבן ממלכת ישראל והגליית האליטה הישראלית לאשור, תפסה ממלכת יהודה את ההובלה המדינית והאמונית של עם ישראל. בשל ההגמוניה של ממלכת יהודה בהובלת ובגיבוש האמונה היהודית, נקראו בני ישראל גם בשם יהודים (המונח הזה מופיע כבר בתנ"ך), כשם שבני צרפת היום נקראים צרפתים, למשל. לעניין זה צריך לתקן טעות נפוצה שהמניחה שיהודים היו רק בני שבט יהודה, או רק אזרחים שגרו תחת שלטון ממלכת יהודה או ממלכת החשמונאים מאוחר יותר. ולא היא, גם בני יתר השבטים שנותרו בארץ והמשיכו לאחוז בקרקע, נקראו יהודים, כשם שבני ממלכת יהודה קודם לנפילתה נקרו בני ישראל. הכינוי נוצר כאמור לפי המבנה הפוליטי שהנהיג את בני ישראל לאורך ההיסטוריה.
מכאן שהטענה שהעם היהודי מופיע רק בזמן שעם פלסטיני חדש כאילו נולד היא פשוט שקר. עם יהודי ועם ישראל שהם כינויים חופפים מופיעים לאורך כל ההיסטוריה הכתובה באין ספור מקורות כתובים שונים לאורך כל ההיסטוריה, מאז החלו לתעד היסטוריה בכתובים (בערך במאה ה-13 לפני הספירה).
לעומת זאת עם פלסטיני לא מוכר ולא מוזכר בשום ספר היסטוריה לפני ה-40 השנים האחרונות. אני שולל את הטענה שעם ערבי פלסטיני קם בשנות ה-20 של המאה ה-20, וטוען שהמהומות וההתארגנויות היו על ציר של תקומת הם הערבי בכלל, ולא עם ערבי פלסטיני פרטי ומקומי. דווקא מרכזיותה של הפאן-ערביזם גם בקרב ערביי ארץ ישראל מעידה יותר מכל שכך הוא. עובדה היא שלא היה שם לעם הזה (הרי גם יהודי בארץ ישראל נקרא ע"י שלטון הכיבוש – פלסטיני), לא מוסדות לאומיים (אלא רק מוסדות דתיים, בניגוד ליהודים שהיו להם גם מוסדות מדיניים). ההתארגנות של ערביי ארץ ישראל בסיוע סוכנים ערביים מחוצה לה להקים עם פלסטיני החלה רק לאחר מלחמת 1967. עובדה היא שאומות העולם עדיין לא זיהו עם פלסטיני ערבי מקורי בהחלטת האו"ם 242 בסוף 1967. הם גם לא ידעו על קיומו של עמם כזה ב-1973 והוא לא מוזכר בהחלטת או"ם 338. הייה בטוח שאם היה קיים עם ערבי פלסטיני הוא היה מוזכר בודאי לפחות בהחלטה אחת, ולא חשוב איזו מבין השתיים!!!!
ידעת שהשם פלשתינה הוא שם לועזי לארץ א"י.. אותה אברהם ירש..
כ800 שנה טרם היוולדותו של אדריאנוס??? תקרא על הרודוטוס "אבי ההסטוריה "על פי הסטוריונים..
אני לא יודעת איפה את חי אבל אני שנולדתי מוץ לישראל תמיד ידעתי שאני יהודיה (לאום) למרות שבאותה תקופה לא ידעתי על שום תנועה ציונית.
יהודה היה בנו של ישראל. לכן צאצאי שבט יהודה הם גם צאצאי עם ישראל.
כמו כן, אם צאצאי ממלכת יהודה נקראים יהודים, ויהודה התפלגה מממלכת ישראל, הרי שמדובר באותו עם.
שני המקרים מובילים לאותה מסקנה.
למרות שכתיבתך נשעמת כמו חידת חמצר מסקנך כנראה שהמהגרים הערבים הקרויים פלסטינים הם צאצאי הישראלים. ובכן עורבע פורח. לא היו דברים מעולם.
ז.ג.
מתנצל אם לא הייתי ברור מספיק. המסקנה היא שהעם היהודי = עם ישראל.
כמובן שהערבים אינם צאצאי הישראלים, שכן הם אינם צאצאי ישראל אלא צאצאי ישמעאל. כמו כן לערבים לא היה קשר לממלכות ישראל העתיקות, שכן ערבים התיישבו בארץ ישראל לא לפני המאה ה-7 לספירה.
פוסט מצויין, כרגיל
אין דבר כזה עם יהודי. אלא עם עברי.
העם העברי מאמין ביהדות – שהיא דת הייחודית רק לו. אבל יש בהחלט לאום עברי ועם עברי.
ככה, אגב, זה גם אצל הדרוזים.
לא מאמין שיהודי שיודע קרוא וכתוב ,לא מכיר את מקורותיו . מתי ולמה גורש לגלות ?. סע לרומא טייל בפורום
תראה את שער הניצחון של טיטוס ומה חקוק עליו ?. למד קצת יהדות ומה כתוב בתפילות "בשנה הבאה בירושלים"
בורות שלא תאמן, "ציון" זו מילה נרדפת לירושלים וארץ ישראל, חבל על הזמן להתווכח עם כאלה .
אמנם בגוף הכתבה הכותב רשם שהוא חיפש את"העם הפלסטיני" אך למעשה בחיפוש בגוגל ניתן לראות שהוא פשוט רשם "פלסטין"
הוא כתב Palestinians
אין עם פלסטיני! רק נדמה לכם שיש בין הים והירדן 3 מיליון איש שאינם יהודים וציונים גאים כמו הכותב. צריך פשוט להתעלם מהם בכל הכוח ואז הם נעלמים! כך ניתן לרשת את רכושם, להשפילם ולהתעלם מזכויותיהם וכל זה אפילו ללא יסורי מצפון קלים! עכשיו תתאמנו על להתעלם מהשמאלנים המעטים שנשארו וכל בעיותיכם יפתרו.
טיפוסים מסוגך יטענו עוד 50 שנה שיש עם "מסתנני״ ושיש לתת לו מדינה וזכויות, נכון אדון גיל?
דבר ראשון – ע"מ לתקן את ההפרזה השמאלנית הרגילה: בכל ישראל כולה(!), ישנם בסה"כ כ-1,600,000 ערבים המכנים עצמם פלסטינים (http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03017.pdf).
דבר שני – עצם קיומם אינו מעיד על נכונות טענתם שמופרך ע"י עיון בסיסי והגיון בריא.
דבר שלישי – בלי להיכנס לוויכוח על העובדה שהקישקוש "לרשת את רכושם, להשפילם ולהתעלם מזכויותיהם וכל זה אפילו ללא יסורי מצפון קלים!" הוא גיבוב בלבולי-שכל-שמאלני-אופייני-דמגוגי גרידא, כדאי שתלמד קצת היסטוריה לגבי "התרבות המוסלמית" שמאופיינת לאורך כל השנים מאז שההר בא אל מוחמד ברציחות , על כל פני הגלובוס!
דבר רביעי – אכן נשארו מעט מאוד שמאלנים (וטוב שכך) ואכן טוב יהיה אם נתעלם מהזיותיהם!
החברה הערבית בארץ ישראל היתה חברה מפוצלת עם ניגודים פנימיים חריפים. ניגודים בין פלאחים לבעלי אדמות ואוכלוסיה עירונית. פיצולים אזוריים: הגליל מול אזור ההר, שכם מול ירושלים וכדומה. פיצול דתי, שסעים חמולתיים עמוקים. מוצאים שונים: סודאנים ומצרים אל מול סורים שהתחברו בינהם במרחבי ואדי ערה והשומרון; הגירות של ערבים מהמדבר הערבי; הללו מהווים את רוב ה"פלסטינים של היום בארץ ישראל המערבית. אליהם התמזגו ערבים ומוסלמים לא ערבים (מאלבניה, בוסניה, הודו) מכל מרחבי העולם האסלאמי, כתוצאה מהגירות פנימיות בשל רדיפות. ההנהגה של ערביי ארץ ישראל בתקופת המנדט היתה אליטה מסורתית, נכבדים עירוניים שפעלו בעיקר בחצרות פוליטיות אינטרסנטיות וחששו מעימות צבאי עם היהודים, מפחד שזה יביא למהפכה חברתית שתפעל נגדם. אותם מנהיגים שדיברו נגד היהודים היו אלה שגם מכרו ואיפשרו למכור קרקעות ליהודים. חמור מזה, ערביי ארץ ישראל לא השכילו להקים מוסדות וארגונים במישור הארצי -לאומי, צעד שהיה קריטי לעימות המתבקש בארץ. הערבים לא הקימו ארגון לאומי ציבורי כולל, כמו 'כנסת ישראל' עם 'אספת הנבחרים' ו'הוועד הלאומי' שלה. הדבר הוצע להם על ידי ממשלת המנדט, אך נדחה על ידם בשל אי בשלות ואי משילות. היה קיים ארגון עדתי-דתי – 'המועצה המוסלמית העליונה' וגופי ייצוג וניהול שונים לעדות הנוצריות, אבל הם לא היוו מסגרת מדינית-לאומית. המשמעות של העדר מסגרת מדינית היא עוד הוכחה פרקטית להעדר קיומו של לאום ערבי פלסטיני בפועל שביטא את התודעה של ציבור הערבים בארץ שראה את עצמו קודם כל ציבור ערבי אסלאמי השייך לעם הערבי שהחל להתגבש בסוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20 ולבסוף הוא הגדיר עצמו כ"עם הסורי הגדול", ביטוי מקומי לתהליכי ההגדרה העצמית המדינית שהחלה לנשוב עם התגבשות הקולוניאליזם הנוצרי בסוף מלחמת העולם הראשונה. רבים נוטים לטעות ולפרש את תהליך התגבשות תודעת העם הערבי, כהתגבשות ה"עם הפלסטיני". אבל כל העובדות בשטח ובזמן שוללות את ההנחה הזאת.
כאשר הבריטים הציעו לערבים וליהודים להקים סוכנות מדינית מייצגת שתעמוד מול שלטון המנדט, היהודים הסכימו והקימו את 'הסוכנות היהודית' שהיתה לזרוע המבצעת של התנועה הציונית. ההנהגה הערבית הקימה ב-1936 את "הועד הערבי העליון" (לא "הועד הפלסטיני העליון"!!!) – ע"י חג'בי אל חוסייני אבל הוא פורק ע"י הבריטים בראשית 1937 כי לא מילא את ייעודו ובעצם שימש את מטרות החוסיינית אל מול החמולות הערביות האחרות וגרם רק להאצת המאבקים בחברה הערבית. גוף ההנהגה הארצי שכן המשיך להתקיים היה "המועצה המוסלמית העליונה" שהוקמה ב-1922 ע"י הבריטים. חאג' אמין אל חוסייני היה המנהיג שלה והוא קיבל את תואר המופתי של ירושלים. הוא השתמש בה לצרכיו האישיים לרוב. גם גוף זה לא ביטא זהות 'פלסטינית' אלא אסלאמית, ערבית.
ב-1946 היה ניסיון מכוון ומודע לחקות את הציונים בבניית מוסדות לאומיים (כמו לדוגמא – מוסד מקביל לקק"ל, בנק ערבי מקומי). הניסיון נכשל. התופעה הזו של חיקוי התנועה הציונית בלטה שוב בשנות ה-70-80. גם המפלגות הפוליטיות בשנות ה-30 פשוט לא תיפקדו כי לא ייצגו ציבור או עם אלא רק את הבוס המקומי (נשאשיבים, חוסיינים וכו').
בדרך כלל מדברים על שני סוגים של לאומיות:
1. לאומיות טריטוריאלית: אוכלוסייה שחיה במסגרת של מדינה מסוימת, ומהווה קבוצה בעלת זהות משותפת. מה שיוצר את גבולות הקבוצה אלו גבולות המדינה, ולכן המסגרת וההזדהות היא למדינה.
לאומיות כזו צמחה באותן ארצות שבהן המדינה כישות היסטורית, קדמה לתנועה הלאומית (דוגמאות: צרפת, ארה"ב).
במזה"ת יש שתי ארצות בעלות לאומיות טריטוריאליות: מצרים, טורקיה שמתאפשרת בשל העדיפות המספרית של קבוצת אנשים בעלי זהות אתנית, דתית, שיבטית אחת. למשל, באיראן לא קיים 'עם איראני' בעל הסטוריה משותפת ועתיד משותף, אלא עם פרסי שמהווה כ-50% מאוכלוסיית המדינה ומנהיג את המדינה לצרכיו. יחד עם זאת טריטוריה כשלעצמה אינה בהכרח יכולה לגרום ליושביה להגדיר לאומיות משותפת, בשל הצורך במאפיינים משותפים נוספים בתוך קבוצת האנשים היושבת בה.
לעומת זאת, הוגי דיעות מרקסיסטיים, כמו אריק הובסבאום וארנסט גלנר נתנו משקל מכריע לטריטוריה בהגדרת הלאומיות. המטריאליזם היא ערך נשגב בתורת המחשבה המרקסיסטית. הללו דגלו בדיעה שהלאומיות (Nationality) היא מושג חדש שנבנה רק עם המהפיכה התעשייתית כמשיר לשלוט על הפרולטריון. כמובן שטענתם לא מסבירה את קיומם של עמים (Peoples) עם תודעת לאום מראשית ההיסטוריה הכתובה של האנושות. למשל, עם שמקים ממלכות לעצמו, כותב את חוקי תורת החיים ומגילת העצמאות של עצמו, מעצב את תודעתו, מטרתו ונכסיו לאורך אלפי שנים, מבחינת ההיסטריונים המרקסיסטים אינו נחשב לעם רק משום שעדיין לא הומצאו מכונות היצור לעיבוד הכותנה (והמשתמע מכך, שהעם הזה לא גוייס ולא נוצל בצורה תעשייתית לעבוד בעבור הפריץ).
2. לאומיות אתנית/דתית: נאמנות לקבוצת אנשים בעלת זהות וערכים משותפים. תחושת זהות קיבוצית שמבוססת גם בין היתר על קשרים של שפה, תרבות, עבר וחזון משותפים. זיכרון קולקטיבי משותף.
מה שהופך את הזהות האתנית ללאומית, הוא הרצון של הקבוצה לזכות בריבונות פוליטית בטריטוריה המשותפת שלהם.
ערביי ארץ ישראל לכאורה ישבו בטריטוריה אחת. אבל לא התקיימו תנאים נוספים הכרחיים שיצרה תודעה לאומית משותפת, בודאי לא בחצי הראשון של המאה ה-20. ערביי ארץ ישראל אינם ניזונים ממוצא אתנו ודתי משותפים. מדובר על אוכלוסיה גרעין ממהגרי עשרות עמים שונים שאין קשר בינהם. לכן רוב ערביי הארץ ראו עצמם כחלק מהעם הערבי הגדול, כעם הסורי הגדול וארץ ישראל היתה רק ביטוי של שם מחוז (השם הושאל מהתרבות היודו-נוצרית).
אם כן מה מפריד את 'הפלסטינים' מערביי לבנון, מצרים, ירדן? למה הגבול שלנו עם סוריה, לבנון ומצרים עובר היכן שהוא עובר? האם הגבול הזה מפריד בין בני לאומים שונים? כמובן שלא. מדובר בגבולות מלאכותיים שהכובשים האירופאים העבירו בשרירותיות כי לא היו לפניהם שום תבניות של עמים ערבים מקומיים.
ישנם 3 שלבים בהתפתחות של תנועות לאומיות (תנועות לביטוי ולמימוש עצמי ועצמאי של עמים) בעמים קיימים:
1. שלב הרעיון – אינטלקטואלים שמגדירים רעיונות בתוך אוכלוסיית היעד.
2. שלב הארגון – הקמת ארגונים שרואים כמטרה להפיץ ולממש את רעיונות הלאומית.
3. שלב הביצוע – התגבשות והתאחדות כל הכוחות למעשה היצירה והבניה עד הגשמתה.
רעיון ללא עָם אינו עָם עִם רעיון. גם אם הרעיון היה נישא ע"י כמה אינטלקטואלים זה עדיין לא הופך את הציבור הרחב פתאום לעָם. בחצי הראשון של המאה ה-20 המאסה הגדולה של ערביי ארץ ישראל ראו עצמם אחלק מהעם הערבי ומימשו את ביטויים המדינה ב"סוריה הגדולה". המהפיכה הגדולה בקרב הערבים היתה דווקא הפ'אן ערביזם' שהיה חזק ומרכזי עד אמצע שנות ה-60 כשהקרשנדו שלו היה האיחוד המדיני של מצרים, סוריה ועיראק ב-1958- 1961.
במזה"ת יש מתח שקיים בין הרעיון הלאומי לבין האסלאם, מפני שהאסלאם, בדומה ליהדות, היא דת אוניברסאלית. בשונה מהיהדות, היא שואפת לאחד בין כל עמי העולם תחת האידיאל האיסלמי. (היהדות היא תורת החיים של העם היהודי). האסלאם אינו מקבל מבחינה אמונית את קיומן של הדתות אחרות, אף שבפועל הוא מתפשר ככורח הזמנים בקיומן של היהדות והנצרות ומתייחס למאמיניהן כבני החסות –"אהל אל ד'ימה".
השפה המשותפת לכלל הערבים היא הערבית הספרותית שהיא שפת הקוראן, מה שחשוב ומלד את הערבים הוא הדת. העמך מתנהל בשפה ערבית מדוברת בניבים מקומיים. אצל ה'פלסטינים' היו בעיות של אי הסכמות בהגדרת זהות, הגדרת מטרות (עם ערבי? עם סורי גדול? עם פלסטיני מקומי?). צריך לזכור שעד להקמת מדינת ישראל המושג "פלסטין" לא הביע זהות ערבית כלל, אלא היה חופף לזהות גיאוגרפית של ארץ ישראל בלשונות אירופה.
צריך לראות איך שעמים אירופאיים התגבשו מסוף האלף הראשון לספירה ועד המאות ה-15-17 , כאשר תקופות הרעיון והארגון נמשכו מאות שנים, תוך מאבק בין הכנסיה לבית המלוכה, בין בתי אצילים ובתי מלוכה, מלחמות בין נסיכויות ובין 'מדינות שבדרך', מהפיכות ומלחמות עד שנוצרו לאומים עם זהות משותפת ומטרות משותפות בתוכם.
הבלבול בהגדרת 'עם ערבי פלסטיני' אצל ערביי ישראל קיים גם היום.
ד"ר מוסא חוג'יראת מאוניברסיטת בן גוריון כותב:
• "רודא סלמאן, היסטוריון פלסטיני, התייחס לקבוצה כקבוצה ששייכת מבחינה לאומית ללאום הערבי, ומבחינה אתנית לעם הפלסטיני ומבחינה אזרחית למדינת ישראל."
• 'נאפע בשיר, היסטוריון פלסטיני, מפריד בין שתי זהויות; אתנית ולאומית. לדעתו, גיבוש זהות אתנית והקמת מדינה עצמאית מובילים לזהות לאומית שתתגבש במדינת הלאום. לגבי הפלסטינים הנושא מורכב בגלל הדמיון הרב בין שתי הזהויות; האתנית והלאומית. בתחילת המאה העשרים היה קשה לדבר על זהות אתנית פלסטינית, או, אפילו, על זהות לאומית ערבית, כי האיגודים העותמאנים בתחילת המאה היוו את הגורמים שיוצרים את הזהויות בנסיכויות ערביות וגם בפלסטין. הפלסטינים עצמם בהתייחסום לזהותם התכוונו לתכני הזהות בהקשרים לאומיים, דתיים, קשרי משפחה, מסורת אחידה, קשרים כלכליים וגיאוגרפיים. לכן, הם מצאו קשר הדוק בין המרכיבים הללו לבין מרכיבי הזהות של הסורים, דבר שהביא להזדהות מלאה עם העם הסורי, ובזה בקשו שיוכר בהם כחלק אנטגרלי של העם הסורי וש"מדינתם" תהיה "סוריה הדרומית".
ועוד הוא כותב: "בשנות השלושים, התנועה הלאומית הפלסטינית ביחד עם התנועה הלאומית הערבית דרשה עצמאות פלסטינית כחלק מפרויקט איחוד העמים הערבים ."
• "אם מניחים כי זהות קשורה לטריטוריה, עצם המושג "פלסטיני" הוא בעייתי כי לא קיימת הגדרה ברורה למושג פלסטין. שטח הארץ הנקרא פלסטין עבר גלגולים רבים; חלק מהאימפריה העותמנית, טריטוריה בשליטת המנדט הבריטי, שטחים מחולקים בין מדינת ישראל, ירדן ומצרים, ולבסוף חלק שכולו בשליטת מדינת ישראל."
http://www.articles.co.il/article/2859/%D7%94%D7%99%D7%91%D7%98%D7%99%20%D7%94%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%91%D7%A0%D7%99%20%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%98%20%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%20%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
היכן מופיעים "פלסטינים" בשנות ה-20?
חיפשתי בגוגל וחיפשתי בספריה של אוניברסיטת תל אביב ולא מצאתי "עם פלסטיני" לפני קום המדינה, ואף עשוריים לאחר מכן. המונח "ערבי פלסטיני" במנדט הבריטי לא התייחס ל'פלסטיני' במשמעות של עם אלא במשמעות של אזרח. במינוח הזה ה"פלסטיני" היה שם תואר לנושא הערבי. כלומר ערבי בשלטון המנדט נחשב לערבי בעל תעודת נתין של המנדט הבריטי עפ פלסטיין. באותו אופן "היהודי הפלסטיני" לא היה פלסטיני אלא יהודי שגר בפלשתינה. המונח פלשתינה / פלסטַיין התייחס להגדרה הגיאו-פוליטית של גבולות המנדט הבריטי בלבד. הגדרה זו היתה מצומצמת מההגדרה הגיאוגרפית של ארץ ישראל – פלשתינה, שכוללת בתוכה גם את עבר הירדן במשמעות רמת גלעד, רמת מואב ורמת אדום. ב-1922 נקרע עבר הירדן מבחינה פוליטית מפלסטיין, והשם פלסטַיין ביטא מבחינה פוליטית רק את הגדה המערבית של ארץ ישראל (הגדה המערבית במשמעותו המקורית – כל השטח מהנהר לים. רק הכיבוש הירדני של 1948 עיוות את המונח "הגדה המערבית" וייחס אותה רק לתחום הכיבוש הירדני שממערב לידן, ממערב לשטח הריבונות הירדנית).
מיטב החוקרים שלנו מתבלבלים כשהם מדברים על תחילתו "העם הפלסטיני" ומקורו. קימרלינג טועה כשהוא מייחס את ראשית הלאומיות הפלסטינית בהתקוממויות פועלים במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ההתקוממויות האלה לא נבעו מתחושת הייחודיות של ערביי יושבי פלסטַיין, אלה יותר מתחושת ניצול של השליט והתנגדול למדיניות הניצול שלו. אפשר אולי לייחס את אותן מרידות לתחילת הביעבוע של הקלחת שאיפשרה מאוחר יותר את ההתעוררות הלאומית הפאן ערבית שהיתה פופולרית בעיקר בשנות ה-20 של המאה ה-20 ונמשכה תוך דעיכה והתעוררות (עליית נאצר לשלטון והובלת המפכה החברתית הערבית ואחר כך הקמת הקע"מ 1963-1957). בכל אותה עת ערביי ארץ ישראל לא הקימו יישות נפרדת וייחודית בתוך הערביוּת, אלא ראו עצמם יותר כחלק מהעם הערבי או כעם הערבי הסורי. אישור להערכתי זו היא שערביי ארץ ישראל – פלסטַיין לא הקימו כלל מוסדות ל א ו מ יי ם ייחודיים משלהם, אלא מוסדות דתיים או שהיו חברים במוסדות כלל-ערביים. אם הפלסטינים היו מתחילים לחשוב על עצמם כעם כבר אז, הרי שהם היו מקימים בהכרח מוסדות שייחודיים לאותו עם, כמו שהיהודים בארץ ישראל הקימו מוסדות (הועד הפועל כממשלה, הקונגרס הציוני, ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל, הכשרת הישוב וכו'; וארגונים כמו קופת חולים, בנק, הסתדרות פועלים, המשביר לצרכן, סולל בונה וכו'). אלא שערביי ארץ ישראל ראו את עצמם כחלק מהעם הערבי. הנטיה היום לפרש את התעוררות הערביות הזאת כאילו היתה התעוררות של עם פלסטיני היא בלתי סבירה ומטעה.
מעבר לכך, מאחר שהערבי הממוצע מחובר לאסלאם הוא רואה עצמו כמוסלמי. המוסלמי היא הביטוי הקיומי הראשוני והחזק. מעבר לכך, לא התגבשו עמים ערביים אותנטיים והערבי הממוצע רואה את לאומיותו כשייך לערביוּת, במובן הרחב. היווצרות המסגרות המדיניות נכתפתה על הערבים על ידי הכיבוש הקולוניאליסטי. הקולוניאליזם הוא ששרטט את הגבולות הנוכחיים של המזרח התיכון (בגדול), ואלה לא נוצרו מתוך האוכלוסיה הילידית שלו. מכאן שלא נכון לטעון שהגבולות משרטטים את העמים הערביים החדשים שנוצרו. אנחנו רואים את הדבר היטב ב"אביב הערבי" בו מתקיימים מאבקים שיבטיים, חמולתיים ודתיים בין האזרחים לקביעת אופי המסגרת המדינית. בלוב נאבקו בינהם כ-100 שבטים שחברו בשתי קואליציות גדולות אלה כנגד אלה. חלק מהשבטים האלה הם שבטים ערביים מאזור החוץ ואחרים הם שבטים שחורים ללא קשר היסטורי קודם להקמת לוב, בינהם או עם השבטים הערביים שבצפון. סוריה היא מדינה שאזרחיה מתחלקים לפי דתם – רוב סוני ומיעוטים עלאווי, שיעי, דרוזי ונוצרי (שגם הם חלוקים בתוך עצמם). הסונים לא רואים את העלאווים כבני עם סורי אלא רק כאזרחי סוריה. עיראק מפוצלת בגדול בין שני גושים עיקריים של סונים (בעיקר במרכז) ושיעים (בעיקר בדרום) ומיעוט כורדי גדול בצפון. לא אחת הם דיברו בינהם על חלוקת עיראק ל-3. ואין צורך להרחיב את המילים על לבנון. רק במצרים יש רוב מצרי-מוסלמי גדול ומיעוט קופטי גדול שרואה את עצמו כצאצאים האותנטיים של המצרים הקדמונים. כאן נשארת לנו ירדן, בעלת רוב פלסטיני מובהק, שמקיימת משטר מלוכני שנשען על מיעוט בדואי גדול. אם רק היו בחירות דמוקרטיות הירדן, הרי שהפרלמנט בעמאן היה בעל רוב ברור של חברים פלסטינים ברוחם ובתודעתם.
ערביי ארץ ישראל החלו להגדיר את עצמם כעם פלסטיני רק כריאקציה לתקומתה של ישראל וכאנרגיה מיותמת שנותרה לאר פירוק הקע"מ, שהיה בארגון המשמעותי האחרון לביטוי הפאן-ערביות. אנחנו מדברים על תהליך שנמשך משנות ה-60 המוקדמות, כולל בתוכו את הקמת הפת"ח בדצמבר 1964, ואת הרה-ארגון של האסטרטגיה הפלסטינים לפצח את מדינת ישראל ב"מדיניות השלבים" שהוגדרה ב-1974-5. עובדה לכך שלא היה קיים פלסטיני בתודעת הערבים והעולם כולו היא העובדה שהם אינם מתייחסים ל'עם פלסטיני' – עם פלסטיני אינו מופיע בצ'רטר של הפת"ח עצמו. לא בגרסה הראשונית של 1964 ולא בגרסה המעודכנת של 1968. מנהיגי הפלסטינים מכנים את עצם "ערביי פלסטין" ולא 'פלסטינים'. הרי אף אחד לא יטען שכש"יהודי אמריקה" מפרסמים אג'נדות והצהרות שמאן דהוא ישתכנע שיש עם יהודי אמריקאי ייחודי. קיומו של עם ייחודי וחדש צריך לבוא לידי ביטוי בתודעת עצמו, בפעילות עצמו, במוסדות עצמו ובכתובים. גם אומות העולם לא ידעו על קיומו של 'עם פלסטיני" בשנת 1967 כשהצביעו על החלטת או"ם 242 ומאוחר יותר בהחלטת 338. רק החל מסוף שנות ה-70 אנחנו מזהים יותר ויותר התייחסויות ערביות וזרות לעם פלסטיני.
השאלה מבחינתנו היא האם לאותו עם פלסטיני ראוי שיהיו 2 (או שלוש, כולל עזה) מדינות – ירדן של אחרי "אביב ערבי" ו"הגדה במערבית" (במשמעותה המצומצמת)? האם הפלסטינים באמת יסתפקו במדינה ביו"ש (שסביר שבעתיד תחבור לירדן) ויזנחו את "זכות השיבה" שמשמעותו היא אי-קבלת זכות היהודים למדינת לאום משלהם במרחב "דאר אל אסלאם" (כפי שאבו מאזן "המתון" הכריז לא מזמן בפעם האלף)?
מאמר מצויין!
עד כמה שהייתי רוצה להיאחז ב"ממצא" הזה, למדתי שאסור להצדיק פוליטיקה באמצעות היסטוריה. בסוף מגלים דברים שלא רוצים לגלות:
http://www.hayadan.org.il/palestine-in-the-12th-century-bc-1405105/
תגובה
למי שמתעצל להיכנב לקישור שהביאה לנו האלמונית המכנה עצמה פילוסופית אספר שמדובר במאמר המגלה שלפני כאלף שנים היתה בצפון סוריה ממלכה שנקראה פלסטינה והיא קמה על חורבות האימפריה החיתית. SO WHAT
מאמר בהחלט מעניין אבל מה זה שייך לענייננו. איש לא מכחיש שהיו בארץ פלישתים שבהם נלחם דוד המלך. אני טוען במאמרי ובמאמרים שבקישורים שערביי ארץ ישראל הקוראים לעצמם פלסטינים אינם אומה נפרדת משאר העמים הערביים והתגבשו כ"אומה" רק בעקבות העליה הציונית והגירת ערבים ממדינות האזור אל תוך ארץ ישראל המערבית.ץ
אני לא מבין את ההתעסקות הדבילית הזו במוצא שני העמים. הסוגיה נידונה באינספור מחקרים וקשה להצביע על עובדה מוצקה אחת לגבי השניים. אבל נניח ואתה צודק והעם היהודי הוא עם עתיק ואילו זה הפלסטיני קיים רק 100 שנה, האם זה משנה משהו? כמו שנולד העם היהודי לפני כמה אלפי שנים, נולד גם עם פלסטיני לפני כמה עשרות שנים. זה לא משנה מי ותיק יותר, מדובר בקיומם של שני עמים, עם תרבות וזהות יחודית לכל אחד מהם, שכרגע חיים על אותה טריטוריה וחותרים לריבונות כל אחד מסיבותיו שלו. אין כאן צד טועה וצד צודק, מדובר ברוב דומם – שזו מרבית האוכלוסיה בשני העמים שפשוט חיים כאן. משפחות, ילדים, יחידים פלסטינים ויהודים שזה הוא ביתם. שום מחקר היסטורי עם תוכן מבוסס ככל שיהיה, לא יצליח להניע את תושבי הארץ הזו מלחוש שייכות לאדמה בה הם נמצאים. כמעט כולם נולדו פה או גדלו פה.
הניסיון של שני הצדדים (פלסטינים ויהודים כאחד) להוכיח את עליונותו של האחד על האחר בכדי להשיג אחיזה רחבה ככל שתהיה על הארץ איננה רלוונטית נקודה. רק התדיינות ויצירת שיח וניסיון להגיע להבנה כנה והדדית של שני העמים יחד יולידו תקווה בארץ שסועה שכזו. אי אפשר לצפות מאחד העמים שיקום וילך למקום אחר כי הפלסטינים היו כאן קודם או מכיוון שהיהודים יצליחו להוכיח רציפות היסטורית מימי יהודה וישראל. פתחו את העיניים ותבינו שצריך לחיות ביחד ולהפסיק עם הטחת ההאשמות ופגיעה בתרבות של אחת על חשבון אחרת.
תגובה
1. מה לעשות אבל אני לא אובייקטיבי ולא מהאו"ם ומצדד בעם שלי.
2. לא ראיתי עד עכשיו שום התבטאות דומה לזו שלך מן הצד הפלסטיני.
3. הבעיה איפוא איננה בין מי שרוצה לחיות בשלום [אנחנו] לבין צד אחר שרוצה לחיות אף הוא בשלום. המציאות היא שהם רוצים הכל.
4. והאם שאלת עצמך למה לא היה עם פלסטיני לפני 1967? למה הם לא הקימו מדינה בגבולות 67 כשהם שלטו בכל הגבולות האלה?
ז.ג.
תשובות:
1. לא ענין לאו"ם, הצד שלך הוא דווקא זה שעדיף לו חלוקה – כי רוב פלסטיני עוין ונטול זכויות בגבולות מדינת הלאום היהודי הוא מתכון מובהק לחיסולה. אין זה משנה כלל מה הגדרת אותה קבוצה, ולאיזה לאום היא שייכת.
2. לא מדויק אבל בהכללה נכון, זה בדיוק הענין, שהצד הפלסטיני לא שותף לאינטרס הזה שלך, הוא מעדיף להמנע מחלוקה בכדי לנסות ולערער את קיומה של מדינת הלאום היהודי.
3. ראה 2.
4. הסברתי באריכות בתגובה אחרת, הלאום הפלסטיני אכן אינו מגובש, והוא בתהליכי הקמה, ממש כמו העם היהודי מאז ראשית הציונות, בכ"א הטענה שכביכול קם פיקטיבית ב-1967 לא נכונה עובדתית, ועדיין אין זה משנה כלל את עובדת קיומה של אוכלוסיה עויינת גדולה – מליוני אנשים – ששייכת לארץ הזו, ואין זה משנה כלל מה הגדרתה הלאומית. אתה מבקש להניח שאתה יכול פשוט להעלים אותם בדרך כלשהי, או לשלול את זכותם כאן – ואם אינם בני עם אחד, זה משנה?
כל הרעיון הלאומי הוא פיקציה מודרנית, אין לאום שלא ניכס לעצמו בדיעבד את ההיסטוריה של היחידה המדינית שקדמה לו באותו מיקום גאוגרפי, אבל זהו מיקום אקראי למדי, שלא לדבר על מיתולוגיות קדומות שנוכסו בדיעבד. גרמניה, איטליה, צרפת, ספרד… כל אלו היו אחוזות של מלכים לפני שהפכו פתאום ללאומים – אפילו השפות בארצות אלו אוחדו רק לאחר איחודן כמדינת לאום (בספרד זה בולט במיוחד כי השפות הנפרדות נותרו וכיום זוכות להכרה – לא רק באסקית וקטלונית שהן שפות שונות ממש, אלא גם גליסיאנית ולאונזית למשל – אבל גם בצרפת למשל יש הרבה מיעוטים מקומיים שזוכים לאוטונומיה, למשל הברטונים והבאסקים).
בדיוק כך גם העם היהודי, שבמקור היה דת עם הגדרה אתנית, בדומה לדרוזים בימינו – ההגדרה הלאומית היא מן העת החדשה בלבד, מראשית הציונות ולא לפני כן. גם ניכוס התנ"ך כמיתולגיה של העם היהודי נעשה בדיעבד – אין סיבה להניח קשר אתני ישיר לאותם שבטים ומלכים שהיו פה בימי בית ראשון, כל הקשר הוא דתי – המסגרת האתנית המוכרת לנו כיום גובשה לא לפני חורבן בית שני, שרק בעקבותיו קמה הדת שאנחנו מכירים כיום כיהודית – היו הרבה זרמים דתיים נוספים באותה תקופה שינקו מאותם שורשים תאולוגיים, מהם נותרו היהדות המוכרת לנו כיום (הפרושים של אז) והנצרות שויתרה על הזהות האתנית ולכן הפכה לאוניברסלית.
האם הזהות הלאומית הפלסטינית מגובשת – לא ממש, אבל היא הולכת ומתגבשת לנגד עינינו. אני בספק אם זה ממש תלוי בנו, לטוב ולרע – ולא בטוח שזה חסרון דווקא.
תגובה
הכל נכון – לפי מה שלומדים במדעי המדינה המדומיינים על מדינות מדומיינות ועמים מדומיינים. אך הדברים הללו מגלים חוסר הבנה טוטלי בייחודו של העם היהודי בתרבותו בהיסטטוריה שלו ובמסורתו. עמדה כזו היא פרי החינוך הישראלי. הדברים שכתבת נכונים בעיקר לגבי אותו חלק מהיהודים החיים בארץ שהפכו לישראלים ושהם מיעוט מבוטל.
ז.ג.
"מדעי המדינה המדומיינים" – נגד זה באמת אין הרבה מה לומר – אתה שולל דיסציפלינה אקדמית שלמה רק על מנת להצדיק טענה, לפחות ברמת ההנמקה והויכוח כדאי להמנע מכך גם אם זו דעתך.
אם אתה מזהה את העם היהודי עם הדת היהודית ושולל את הרעיון הלאומי המערבי, שמפריד בין השניים, כלומר מתנגד ל"עם ככל העמים" במובן המערבי – אין לנו דרך לגשר על הפער. בפרט זה דומה יותר לעמים שסביבנו, וד"ל.
"מיעוט מבוטל"? האמנם? היהודים החילונים בני הארץ הזו כלל אינם מיעוט מבוטל, והגדרתם העצמית היא לאומית ולא דתית.
תגובה
מר הימן הנכבד,
דיסציפלינה אקדמית אינה תורה מסיני. אני מניח לפי דבריך שאתה מצוי לא רק בדיסציפלינה אלא בביקורת הנמתחת עליה, מערערת את תקפותה האקדמית ורואה בה אידאולוגיה בחסות המדע. אני מציע לך לקרוא מעט ממאמרי דניס פרגר והוגים דומים המותחים ביקורת קשה על מדעי החברה בכלל ומדעי המדינה בפרט. אפילו אם תקרא מומחה גדול במדעי המדינה, שהוא גם מומחה בפילוסופיה יהודית, כמו ליאו שטראוס תבין שהביטוי דיסציפלינה מדומיינית אינה תקפה פחות מן המונחים כמו ממדינות ועמים מדומיינים פרי ההגות של דיסציפלינה זו.
נגעתי בשאלה שבין ישראלים ליהודים בשני מאמרים
בין ישראלים ליהודים
http://www.zeevgalili.com/2005/07/267
בין ברל ליורם
http://www.zeevgalili.com/2005/12/249
ואתה מוזמן לקרוא בהם.
יש פער גדול בין *הכרה* במקורות שלך לבין הפיכתם לקדושים ומחייבים גם עבורך. הדת היהודית האורתודוקסית היא חשוכה ונבערת, אין חולק על כך – אין זה אומר שצריך למחוק אותה מההסטוריה הלאומית היהודית, אלא רק שבימינו, כשאנחנו חיים בדמוקרטיה ליברלית, דת צריכה להיות ענין פרטי של כל אזרח ולא ענין לאומי. אינך יכול לגשר על הפער הזה, אתה חייב לבחור צד. אם אתה בוחר במדינת הלכה על פני דמוקרטיה ליברלית, פירושו שאתה מעדיף להיות חלק מהמרחב הלבנטיני ולא העולם המערבי.
ה"ישראלים" שאתה מדבר עליהם לא כופרים במקור העם היהודי, ולא מזהים עצמם כלא יהודים – אני הנני יהודי ואתאיסט, ישראלי זו אזרחות ולא זהות לאומית – הויכוח הוא על הגדרתו *בימינו*.יש אכן כאלו שהיו רוצים למחוק את הזהות היהודית לטובת ישראלית, אלו אכן מיעוט מבוטל, ועובדה היא שאזרחים ישראלים שאינם יהודים ולו במוצאם, לא רואים עצמם כבני "עם ישראלי", מכאן שאין משמעות להגדרה כזו.
תגובה
קל לומר "למחוק אותה מההיסטוריה הלאומית היהודית". יש לי הרבה ביקורת על האורתודוקסיה שאיננה המשך ישיר של המסורת היהודית אלא סוג של רפורמה הנוגדת את דרך היהדות ההיסטורית.
השאלה איננה בחירה בין מדינה דמוקרטית לבין מדינת הלכה. הבעתי לא פעם את דעתי שיש להפריד את הדת מן המדינה כי במצב הנוכחי הממסד הדתי-מדינתי ממאיס על כלל היהודים בישראל לא רק את הדת אלא גם את מכלול התרבות היהודיים.
בעיניי אתה יכול להיות יהודי אתיאיסט כל עוד אתה מזדהה עם הגורל היהודי, מפנים את מכלול התרבות היהודית מן המגילות הגנוזות ועד הרמב"ם והרב סולובייצ'יק [שני יהודים שלא תוכל לייחס להם בערות חשוכה].
א אפשר למחוק את היהודים החרדים ובדיון יותר מעמיק ממה שניתן לעשות באינטרנט הבעיה היא סבוכה ומורכבת.
זאב גלילי
,
לגבי הרמב"ם – כדאי שתבדוק שוב, נכון שבהשוואה לרבים אחרים מאבות היהדות הוא נחשב משכיל, נאור זה משהו אחר – כך למשל, את הגזענות ביהדות – היחס לגוי – בהחלט ניתן לייחס לו.
אין לכך כל קשר להזדהותי עם ה*עם* היהודי. את המורשת הדתית אפשר ללמוד, וכדאי ללמוד בכדי שנדע מה בדיוק הוא הדבר שהיה ולא נחוץ עוד. הגיע הזמן להתקדם – שמירת הידע הזה נחוצה בדיוק כמו שימור מוצגים ארכיאולוגיים, למען יידעו הדורות הבאים מאין באנו, לא בכדי להשאר שם.
תגובה
דבריך מלמדים שאתה לא מכיר לעומק את מורה נבוכים. אני ממליץ שתקרא את הספר "סודותיו של מורה נבוכים" מאת מיכה גודמן. איני מטיף לחזור בתשובה אך אם אתה מתייחס לציביליזציה היהודית כאל מוצגים ארכיאולוגיים ואם כך ינהגו כל הישראלים, סופה של ישראל להפוך למוצג ארכיאולוגי, אבל מוצג דל מאד לעומת הקורפוס האדיר שמבראשית ברא ועד גרשום שלום.
http://www.zeevgalili.com/2008/11/837
ותודה על האישור, לא זכור לי שמישהו "הרשה" לי עד כה להיות בן לעם היהודי, להיפך, אף אחד לא שאל אותי לאיזה עם אני מבקש להוולד.
תגובה
על כך אמרו חז" "על כורחך אתה נולד". אתה יכול להיוולד יהודי או להיות כבן העם היהודי מתוך בחירה. לפי ההלכה אינך יכול להפסיק יהודי. אך אם נולדת לא יהודי אתה יכול להיספח לעם היהודי ולהיות חלק ממנו. אתה יכול גם להמיר את דתך לכל אחת מן הדתות כמעט אך לא יכול להיות נורבגי או אנגלי.
ז.ג.
נדמה לי שאוכל להקל מעט על איציק הימן במצוקה שלו.
הבעיה המשותפת ליהודים חילונים רבים היא חוסר הזדהות עם מוטיבים בהלכה וכן עם חלק מסיפורי התנ"ך, למשל סיפור הסקילה של נבות היזראעלי.
ובכן ישנן פרשנויות שונות למצווה דתית כזו או אחרת. לאדם שאינו מאמין באל, כל אלה אינן רלוונטיות.
יהודי יכול להזדהות עם התרבות היהודית, שהיא תרבות עתיקה והיא גם תרבות מתחדשת בימינו.
ליהדות יש ביטויים נוספים שמייחדים יהודים רבים, למשל השפה העברית, סמלים אתניים-לאומיים כמו מגן דוד, מסורת ופולקלור, מנהגים ומועדים כמו חג החנוכה, פורים ול"ג בעומר.
ישנו הומור יהודי מקורי, גסטרונומיה יהודית (בעל שורשים מגוונים), פילוסופיה יהודית ובכן הלאה.
קיימת מוסיקה יהודית, ספרות, שירה, מחול, קולנוע, תיאטרון, סוגי אמנות כמו ציור ופיסול, ספורט, חקלאות, תעשיה ואף מדע וטכנולוגיה.
לצורך העניין בית המקדש היה יצירה ארכיטקטונית יהודית בעת העתיקה, וכיום קניון עזריאלי על שלושת מגדליו (בקרוב ארבעה) הוא יצירה ארכיטקטונית יהודית מודרנית, שכן אף הוא תוכנן ונוצר ע"י יהודים.
אתה יכול להתגאות בכך שערכי העולם המערבי והחופשי, זה שעיני כל העולם נשואות אליו, נטועים עמוק בשורשי היהדות.
"העם היהודי, שבמקור היה דת עם הגדרה אתנית"- טעות. מתי העם היהודי לא היה עם? מדינת ישראל היא הוכחה ניצחת לכך שעם ישראל היה ועודנו.
אפילו אברהם אבינו קיבל את ההבטחה על הארץ ועל העם ("כחול אשר על שפת הים") בטרם קיבלו צאצאיו את עיקרי הדת. לעומת זאת, דתות כגון הדת הדרוזית והבהאית לא תבעו לעצמן מדינה וטריטוריה.
ראוי לציין שאתניות ודת הם מרכיבים משמעותיים בהווייה של עם. אפילו ההגדרה של ויקיפדיה ליהודים היא "קבוצה אתנו-דתית" https://en.wikipedia.org/wiki/Jews
פינגבאק: הרקע לשינאה הערבית למערב ולישראל | היגיון בשיגעון
פינגבאק: " הלנצח תאכל חרב?" – כן, לנצח | היגיון בשיגעון
פינגבאק: מדינה פלסטינית אסור שתוקם ולא תוקם | היגיון בשיגעון
פינגבאק: דובר החמאס בעזה: אנו מצרים | היגיון בשיגעון
מעניין מה היה קורה אם הרומאים שכבשו את יהודה היו קוראים לטריטוריה הכבושה בשם שוויצריה: אולי היה לנו היום עם שוויצרי ביהודה ושומרון?
פינגבאק: הגירת פועלים ממצרים לארץ ישראל בתקופת המנדט | היגיון בשיגעון
עפ"י ההגיון הזה גם העם היהודי לא היה קיים עד 1920:
https://books.google.com/ngrams/graph?content=%22Jewish+people%22&year_start=1800&year_end=2000&corpus=15&smoothing=3&share=&direct_url=t1%3B%2C%22%20Jewish%20people%20%22%3B%2Cc0
עם פלסטיני לא היה קיים מעולם לפני שהתחיל לרצוח. העם היהודי קיים כ-3500 שנה. בחרת לחפש מונח שהוא מודרני [דהיינו לאום]. גם אם תחפש יהודים עם קרניים וזנב לא תמצא הרבה.
מחר יכולים לקום מהגרים מוסלמים בצרפת ולהכריז על עצמם כעל העם הגאלי ולדרוש לסלק את הכובש הצרפתי. הקשר בין הגאלים למהגרים שבאו זה מקרוב, לא שונה מהותית מהקשר בין מהגרי העבודה הערבים שנמצאים בארץ ישראל לבין הפלישתים. באותה מידה יכולים האריתראים בתל אביב להכריז על עצמם כחיתיים, לדרוש הכרה בלאומיותם וזכויות על "ארצם ההסטורית".
את המצאת ה"עם הפלסטיני", עם שלא היה ולא נברא, יש ללמוד בבתי ספר למיתוג, שיווק ותעמולה, ובבתי ספר לחקר האנטישמיות והטרור.
אני פשוט אניח את זה פה:
https://books.google.com/ngrams/graph?content=Palestinian%2CJewish+State&year_start=1500&year_end=2008&corpus=15&smoothing=3&share=&direct_url=t1%3B%2CPalestinian%3B%2Cc0%3B.t1%3B%2CJewish%20State%3B%2Cc0
בס"ד
שלא נדבר על עם ירדני, לבנוני, עירקי….
כדאי גם להכיר את מדיניותו של לורד ביירון שסבר שגיבוש הילידים לקבוצות קוואזי לאומיות ישרת את האימפריה הבריטית במדיניות הפרד ומשול.
דבר נוסף – – שרפות הצתה בזדון של יערות בישראל – גורמים לאסון לאומי גם ביערת הכרמל ועכשיו ביער ליד שלומי – והתקשורת השמאלנית כרגיל מסתירה את זה.
על כך שאין עם פלשטינאי כתב, אם אינני טועה, גם ד"ר מרדכי קידר.
על מוצא הפלשטינאים ישנן דיעות חלוקות. יש הטוענים כי באמצעות בדיקת דם – ד.נ.א. אפשר יהיה לראות מי במקורו היה בעצם יהודי. העובדה שישנה התנגדות לא קטנה לכך מוכיחה שכנראה התוצאות עלולות לפגוע באנשים מסוימים…
לפי בדיקת דם תוכל למצוא סביב כדור הארץ מיליוני אנשים שיש להם עבר יהודי. אך ראה מה כותבת הויקיפדיה על מוצא הפלסטינים
שמות המשפחה של רבים מהפלסטיניים מעידים על מוצאם דווקא מחוץ לארץ ישראל, כדוגמת: "אל-מסרי" שפירושו הוא מצרי הנפוץ מאוד בקרבם, ושמות משפחה אחרים המעידים על מוצא מעיראק (למשל: "אל-תכריתי"), סוריה (למשל: "חלבי"), לבנון (למשל: "אל-לובנאני"), כורדיסטן (למשל: "אל-כורד"), טורקי (למשל: "עות'מאן"), בחריין, עומאן וערב הסעודית (למשל: "אל-חיג'אזי"). שמות משפחה פלסטיניים אחרים אף מעידים על מוצא מאזור המגרב (אל-מגרבי למשל), ממדינות כמו אלג'יריה (למשל: "אל-ג'זאיר") ומרוקו ("אל-ארג'), מסודאן (חמולות שנקראות "עביד" ומוצאם הוא מאפרו-ערבים שהביאו השלטון הממלוכי כחיילים וכעבדים) ומבוסניאקים ("אל-בושנק"), צ'צ'נים (אל-שישני) וצ'רקסים שהובאו לכאן על ידי האימפריה העות'מאנית במאות ה-18 וה-19
.