. ד" ר יוסי לשם.(צילום: זאב גלילי)

יוסי לשם מכיר אישית כל אחת מחמש מאות מיליון הציפורים הפוקדות מדי שנה את הארץ * עבודת הדוקטור שלו על מסלול הנדודים של הציפורים חסכה לחיל האוויר חיי טייסים ונזקים של מאות מיליוני דולרים * ד" ר לשם הפך את תחביבו ומקצועו מנוף לתכנית חינוכית * אהבת ארץ ישראל ממעוף ציפור

תת אלוף (מיל.) ישראל בהרב הוא אחד מאלופי ההפלות של חיל האוויר. במהלך שירותו הפיל בהרב 12 מיגים. הוא הופל רק פעם אחת. לא בידי מטוס אויב אלא על ידי עוף דורס שפגע במטוסו וריסק אותו.

לימים סיפר תא" ל בהרב: " היה זה עוף ענקי… מעצמת ההתנגשות, המטוס ממש הזדעזע. המנוע השמיע רעשי גריסה איומים, חריקות וחרחורים…"

האירוע הזה התרחש לפני כעשרים שנה. באותה תקופה חשבו בחיל האוויר כי התנגשות בציפורים היא מכת טבע בלתי נמנעת. הנזקים שגרמו ציפורים לחיל האוויר הגיעו להיקף כזה שהנושא היה מסווג.

הפיל 12 מיגים והופל על ידי ציפור. תת-אלוף (מיל.) ישראל בהרב. ( באדיבות יוסי לשם)

הבעיה החמירה לאחר הנסיגה מסיני, כששטחי האימונים של חיל האוויר הצטמצמו לגבולות ארץ ישראל הישנה. בין השנים 1972 ו-1982 ארעו מאות תאונות כתוצאה מהתנגשויות בציפורים. 35 תאונות היו חמורות או חמורות מאד. חמישה מטוסים התרסקו. בשנת 1974 נהרג הטייס, רב סרן ספי לוין ז" ל, שמטוסו התנגש בשקנאי. בשנים 1970-1984 הגיע הנזק הכספי השנתי שנגרם לחיל האוויר עקב תאונות עם עופות נודדים לסכום ממוצע של 3.2 מיליון דולר בשנה. זו הייתה תקופה שבה מטוסי חיל האוויר (מיראז", סקייהוק) היו זולים יחסית.

החל משנת 1989 הצטמצם מספר התאונות הנגרמות על ידי בעלי הכנף החולפים בשמי ארצנו ב-88 אחוזים. במחירי המטוסים של היום פירושו מניעת תאונות שנזקן האפשרי נאמד בכ-600 מיליון דולר. הדבר הושג תודות לד" ר יוסי לשם, המשוגע מספר 1 בישראל לציפורים.

טיולים בכרמל

פגשתי ביוסי לשם בסדנה ל" מדע טכנולוגיה ובטחון" שקיימה אוניברסיטת תל-אביב. בין המדענים המעונבים בלט לשם בפשטות הליכותיו. נראה יותר כמדריך בני עקיבא מאשר כאיש אקדמיה.

יוסי לשם נולד לפני 56 שנים להורים יוצאי גרמניה שהתגוררו בהדר הכרמל. לצבא התגייס במסגרת גרעין של בני עקיבא. הלך לקורס קצינים ועשה הסבה לתותחנים. את שירותו הצבאי סיים כסמג" ד בתותחנים. (במילואים עלה לדרגת סגן אלוף וכיום הוא עושה 45 ימי מילואים בשנה בחיל האוויר בהתנדבות).

לאהבת הציפורים נתפס לאחר שירותו הצבאי, אך הוא מייחס את אהבתו לטבע " לקילומטראז" שהייתי עושה עם אמא על הכרמל בכל יום שישי" .

אחרי הצבא הלך ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך בתל-אביב. עשה תואר ראשון, התחתן, עבר להתגורר בהר גילה, התחיל לעבוד בחברה להגנת הטבע והמשיך בלימודיו לתואר שני.

הדוקטוראט שנכחד

בשנת 1979 החל לשם, בעבודת דוקטור. הנושא היה על אוזניית הנגב, שהייתה אז בסכנת הכחדה. הוא השקיע 14 חודשי עבודה ואז נתברר שסכנת ההכחדה התממשה. בכל הארץ נותר רק זוג אחד של אוזניות הנגב ואי אפשר היה לסיים את העבודה. " לא רק העופות הוכחדו אלא גם הדוקטוראט שלי" , אומר לשם.

משך כל אותה תקופה, במקביל ללימודיו, המשיך לעסוק בציפורים. בחברה להגנת הטבע התקדם ממדריך למנהל בית ספר שדה ומנהל אגף שמירת טבע. . הקים מרכז מידע על עופות דורסים בהר גילה והתקבל למסלול של חצי מישרה חוקר וחצי משרה מדריך. במסגרת פעילותו הציע לפרוס מתנדבים בכביש חוצה שומרון ולערוך תצפית בציפורים הנודדות על מנת לעמוד על מספרם וסוגיהם. לא הייתה שום מטרה מעשית ליוזמה הזו פרט לסיפוק הסקרנות.

הפעילות של המתנדבים העלתה כמה תוצאות שלא היה להן הסבר. בשנה אחת ספרו חמש מאות אלף ציפורים ובשנה השנייה 700 אלף. הייתה השערה שחלק מן הציפורים טסות בגובה כזה שהצופים מן הקרקע לא רואים. ואז עלה הרעיון לפנות לחיל האוויר ולבקש את סיועו.

הבעיה של חיל האוויר

כשפנה לשם לחיל האוויר נתברר לו כי החייל הוא שזקוק לסיוע יותר מחובבי הציפורים. מפי ראש המדור לבקרת איכות טיסה (מבקא), אלוף משנה שלמה אגוזי, למד לדעת על הנזקים החמורים שנגרמים על ידי ציפורים. במיוחד מאז הנסיגה מסיני והצטמצמות שטחי האימונים והטיסה.

" שאלתי" , מספר לשם, " מה אתם עושים בנושא. ונתברר שאין להם פתרון. ואז עלה במוחי רעיון: לעשות עבודת דוקטור בנושא הציפורים הנודדות מעל ישראל ובדרך זו לסייע לחיל. הגשתי הצעה מסודרת ומפקד החייל דאז, אלוף עמוס לפידות, התלהב ואישר. זה היה בראשית 1983. שמחתי שקיבלו את ההצעה וביקשתי להתחיל מייד בעבודה. אבל נתברר שההצעה צריכה לעבור הליכי אישור ותקצוב שיארכו כמה חודשים. אמרתי להם אז כי בין ה-3 ל-18 במאי עובר בארץ גל של איות צרעים. זהו עוף דורס שבא בגל גדול ותוך עשרה ימים עוברים בארץ כמיליון איות, העלולות לגרום לתאונות קשות. השיבו לי: "תתאזר בסבלנות"" .

הסקייהוק שהתרסק

אך תוך זמן קצר הוזעק בדחיפות למטה חיל האוויר. " באתי ואמרו לי: לא תאמין. אבל הציפור הזו שדיברת עליה גרמה לנו לאובדן מטוס" .

התאונה ארעה באזור חברון. איה התנגשה מטוס סקייהוק שטס בגובה נמוך. היא חדרה לתוך תא הטייס פגעה בידית כיסא המפלט וכתוצאה מכך הטייס נפלט החוצה. מן החבטה נשברה חוליה בצוואר הטייס והוא צנח ארצה ללא הכרה. התאונה הזו האיצה את תהליכי אישור התקציב ולשם החל מיד במחקר. זה היה באמצע שנת 1983.

500 מיליון ציפורים

בראשית הדרך היו ששאלו את לשם אם אי אפשר לגרש את הציפורים מן הארץ. אלה לא ידעו שמדובר בחמש מאות מיליון ציפורים, מ-540 מינים שונים, העוברים את הארץ מדי שנה. צפיפות הציפורים בארץ ישראל היא הגבוהה בעולם – 16.9 לאלף קילומטרים מרובעים לעומת 2 באנגליה והרבה פחות מזה בארצות אחרות.

ארץ ישראל איננה היעד של הציפורים. יעדן של הציפורים היא יבשת אפריקה. " רובן עוברות כאן עם ויזה ללילה אחד" , אומר לשם. הן נוחתות בלילה וממריאות עם שחר. הסיבה שהן עוברות כאן היא שארץ ישראל מהווה צומת של שלוש יבשות. הן מעדיפות לנוע מעל יבשה תודות לזרמי האוויר החם העוזרים להן לדאות. מטרת המחקר הייתה, למפות את נתיבי הציפורים, כיוון וגובה, מועדי בואן והסתלקותן ואיתור הגורמים המשפיעים על תנועתם.

 

500 מיליון ציפורים מגיעות לכאן עם ויזה ליום אחד (באדיבות יוסי לשם)

מתן תשובה לשאלות הללו חייב מבצע לוגיסטי רב ממדים וגם לא מעט תושייה ואלתור. המעקב אחר תנועת הציפורים נערך בשיתוף פעולה ותזמון של גורמים שונים: רשת צופים מן הקרקע של החברה להגנת הטבע, תצפית ממטוס קל, ראדאר, הפעלת מזלטים, שיוט עם הציפורים בדאון ממונע ועוד. לשם עצמו טס בדאון 1400 שעות וכיסה את הארץ בסיוריו לאורכה ולרוחבה.

התוצאה הסופית של המחקר הייתה מפת אזור מוכה ציפורים (אמ" ץ) שבו נאסרה טיסה בגובה נמוך ונקבעו נהלים של מותר ואסור בתקופות שונות של השנה. השלב הבא היה הקמת " מוקד ציפורים" בחיל האוויר, המספק מידע שוטף על תנועת הציפורים בזמן אמיתי. מידע זה מאפשר לחייל להרחיב למכסימום את שעות הפעילות שלו, תוך סיכונים מינימאליים.

איך מחברים טנקים לציפורים

לשם סיים את עבודת הדוקטור שלו בשנת 1989 ויכול היה להתפנות ולעשות לביתו. אך קדחת הציפורים לא הרפתה ממנו. בצד עבודתו כמרצה וחוקר במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב יזם שורה של פעילויות חינוכיות, שבהן מעורבים עשרות אלפי תלמידים. הבולטת ביוזמותיו היא הקמת המרכז החינוכי באתר השריון בלטרון.

לשם: " חיפשתי מקום שיהיה במרכז הארץ, ששם עוברות הציפורים הנודדות, וחיפשתי אתר שמביא קהל מאד גדול. אתר השריון מושך ארבע מאות אלף איש בשנה. פניתי למנהל האתר, מוסה פלד. אמרתי לו: אני בא עם משהו משוגע לגמרי. לחבר ציפורים לטנקים. אתה מביא אנשים כדי לחנכם על מורשת הקרב וסיפורי העבר. אני בא עם סיפורי עתיד: היי טק, מחשבים, מכ" מ, לוויינים. ביקשתי עשרים דונם וקיבלתי" .

 

ללמוד ציונות דרך השמיים. צפרים עוקבים אחר תנועת ציפורים. (באדיבות יוסי לשם)

כך הוקם המרכז בלטרון המשותף לחברה להגנת הטבע, אוניברסיטת תל אביב וחיל האוויר. כיום יש שם מכ" ם, כיתת מחשבים המשמשת להשתלמויות מורים, מוזיאון ואכסניה. אבל זהו רק הגרעין. לשם כבר גייס כמה מיליוני דולרים, וכשיינתנו האישורים ייבנה שם מבנה גדול שישמש מרכז של מדע תיירות וחינוך.

לימוד עברית ברוסיה

היוזמות האלה של לשם מצליחות בין היתר תודות לכושר האלתור שלו. את המכ" ם הביא מדען עולה מברית המועצות בפרוטות ששולמו על ידי הקרן למדענים עולים. כיתת המחשבים מומנה על ידי האמריקנים שביקשו לעודד את שיתוף הפעולה האזורי שיזם לשם בנושא הציפורים עם ירדן טורקיה ויוון. מימון של ממשלת גרמניה לחקר לוויינים משמש לתכנית חינוכית " לטוס עם ציפורים" . במסגרת זו יעקבו תלמידים אחרי נדידת ציפורים באינטרנט באמצעות מידע המשודר במישרין מלוויינים. היוזמות החינוכיות של לשם הגיעו גם לסאן פטרבורג. בבית ספר של הסוכנות לומדים מאה תלמידים יהודיים על נדידת הציפורים כאמצעי ללימוד עברית.

 

לימוד עברית באמצעות ציפורים ברוסיה (באדיבות יוסי לשם)

איך בעל כנף יכול לרסק מטוס

התשובה היא פיסיקה פשוטה. עורב אפור, שמשקלו 450 גרם בלבד, הפוגע במטוס הנע במהירות של 800 קילומטרים לשעה יוצר פגיעה בעוצמה של יותר מ-15 טונות. ואילו עוף כבד כמו שקנאי, שמשקלו 7.5 קילוגרם הפוגע באותו מטוס יוצר עוצמת פגיעה של 100 טונות.

מדוע הן נודדות

הסיבה העיקרית לנדידת הציפורים היא חיפוש אחר מזון. בחצי הכדור הצפוני יש במהלך הקיץ שפע של מזון זמין לציפורים. בחורף, עם קפיאת הנהרות, מצטמצמת כמות המזון והציפורים נודדות דרומה. הן עוברות אלפי קילומטרים וחורפות באזורים החמים בהם הן מוצאות את מזונן.

איך הציפורים מנווטות דרכן

זהו אחד מפלאי הבריאה. בעלי הכנף למיניהן נודדות אלפי קילומטרים מגיעות ליעדן בדייקנות מרבית וחוזרות לקן שעזבו באירופה . היכולת הזאת צרובה במוחם של הציפורים. שכן, הן עושות את הדרך בפעם הראשונה מבלי לקבל הדרכה מהוריהן. נראה שהציפורים נעזרות בניווט באמצעים רבים: תודות לכושר הראיה שלהן. ניסויים הראו כי הציפורים מנווטות באמצעות גרמי השמיים, זווית השמש יחסית לאופק, השדה המגנטי של כדור הארץ זיהוי עצמים בולטים בשטח. כדי לנווט בדרך זו יש במוחן של הציפורים שעון פנימי המאפשר להן לקשר בין ציר הזמן לשינוי מקום העצמים.

" לכל אדם יש חלום שהוא רוצה לעוף"

שאלתי את ד" ר לשם מה מושך אותו כל כך בעולם הציפורים. לשם: " אנחנו בני האדם מחוברים כל העת לקרקע. אין לך אדם שלא היה לו בשלב זה או אחר בחייו חלום לעוף. החלום הזה הוא חלום ההתנתקות מן הגשמיות. אני הוקסמתי במיוחד מן העופות הדורסים. יש בהם המון עוצמה וכוח. הם השליטים בשמיים. הם מסוגלים לצלול על טרפם במהירות של 300 קילומטר לשעה. עוף דורס קוטל את הטרף ברגליים. יש להם כוח עצום. בדקו ומצאו שלעיט הסלעים יש ברגליים כוח לחץ של 300 קילוגרם לסנטימטר מרובע. עיט הסלעים הזה היה סמלו של הלגיון הרומאי העשירי. לא פלא שעופות אלה היו סמלי ממלכות רבות: האשורים, המצרים, הרומאים, היוונים הקדמונים ועד האמריקנים בימינו.

מהי צפרות

זהו התחביב השלישי בפופולאריות שלו, אחרי גננות וספורט.
לפי סקר שעשה ה"אקונומיסט"  יש בעולם שישים מיליוןזנים של  ציפורים. הצפרות  מפותחת במיוחד באנגליה ובארצות הברית.  בגלל ייחודה של ישראל באים לכאן, ובמיוחד למרכז הבינלאומי לצפרות באילת,  אלפי צפרים. בפעולות החברה להגנת הטבע  משתתפים רבבות חובבי טבע.

"בדאון אתה מרגיש

כאילו היית ציפור"

"בטיסה בדאון", מספר לשם, "אתה מרגיש כאילו היית ציפור. המראה של ארץ ישראל מלמעלה הוא מדהים. הציפורים עצמן התרגלו לנוכחותנו. הדורסים כמעט לא התייחסו. לחסידות לקח זמן להתרגל.  רק השקנאים  היו בפאניקה כי חשבו שאני עוף טורף.  לכן היינו צריכים לטוס במרחק של כמאתיים מטרים מהן.  הייתי טס יום יום, עם הטייס,  מגבול הלבנון ועד מצרים.  הדאון היה מצוייד מנוע ובמיכל דלק רזרבי וכך הארכנו את זמן השהייה באוויר. השיא היה אחת עשרה וחצי שעות".

כושר הראיה של

העופות הדורסים

לעופות הדורסים יש כושר ראיה גדול פי עשרה משיש לבני אדם.  עיט סלעים  יכול לראות חוגלה ממרחק שלושה קילומטר. ראיה חדה פרושה כושר ההפרדה של העין. אדם  יכול לראות את מגדל עזריאלי ממרחק, אך העוף יראה גם את האנשים שבחלונות. עשו פעם ניסוי  והניחו חגב ירוק על רקע באותו צבע.  אדם לא מבחין בחגב ממרחק עשרים מטרים.  דורס ממרחק מאתיים מטר עט על החגב. במסכת חולין יש דיון בנושא האיה והדיה ונאמר שם כי האיה מסוגלת לעמוד בבבל  ולראות נבלה בארץ ישראל.

התנשמת כמדביר

ציפורים יכולות להיות גם ענף כלכלי חשוב. זאת מוכיחה התנשמת, שגויסה לשרות החקלאים. ישובי עמק בית שאן סבלו תקופה ארוכה ממכת מכרסמים, שכילו כל חלקה טובה. מישהו הביא מחוץ לארץ רעיון לגייס את התנשמת, הניזונה ממכרסמים. לשם נטל על עצמו לדחוף את הרעיון בארץ, יחד עם צוות חוקרים. בקיבוץ שדה אליהו נבנו עשרות תיבות קינון לתנשמות, שהוצבו בנקודות מפתח. זוג תנשמות אוכל כ-200 מכרסמים בשנה. בעקבות הצלחת המחקר נבנו תיבות כאלה גם בישובים אחרים באזור. גם לירדנים נמסר מידע בנושא במסגרת תכנית שיתוף הפעולה עמם.

תנשמת מביאה טרף לגוזליה. צילום: אמיר עזר באדיבות יוסי לשם

 

 

עוד על חיל האוויר "השחמטאי שהמציא פצצות חכמות"

השחמטאי שהמציא פצצות חכמות

על חלוקת מזון לציפורים בשבת שירה

http://www.zeevgalili.com/?p=588

צטוס פ-15 נחת עם כנף אחת

http://www.zeevgalili.com/?p=8492

על הציפורים בחולה

http://www.zeevgalili.com/?p=248

 המופתי תכנן להביא לארץ את "הפתרון הסופי"

https://www.youtube.com/watch?v=ctUJb69cxoc

ראה גירסה מעודכנת לאוקטובר 2015 "הבטחתם יונה"

מנהיגי השמאל והימין גם יחד שותפים להסתרת האמת מן העם * והאמת היא שאין שום סיכוי לשלום בעתיד הנראה לעין * הערבים מעולם לא השלימו ולעולם לא ישלימו עם קיומנו כאן * כל ויתור רק מגביר את תאבונם ואת כוחו של הטרור הרצחני * זו אינה השקפה פסימית, זו המציאות
  בחודש נובמבר 1948, כחמישה חודשים לפני תום מלחמת השחרור, כינס דוד בן גוריון את מפקדי החזיתות והחטיבות של צה" ל ואמר להם את הדברים הבאים:

" קץ המלחמה. היהיה קץ – גם אם המלחמה תיגמר עכשיו? … ואם ייכרת שלום – האם יש מלחמה שלא היה לפניה שלום? יש לראות לא החלטות וניירות, אלא מציאות היסטורית. מהי מציאותנו? עמי ערב הוכו על ידינו. הישכחו זאת מהר? 700,000 איש היכו 30 מיליון. הישכחו עלבון זה? … היש בטחון שלא ירצו להתנקם בנו?…"

צילום נדיר של בן גוריון בעת ביקור בקיבוץ עין גדי ב-1970. באדיבות הצלם שבתאי לרנר

פרופסור שלמה אהרונסון, המביא את הציטוט מדברי בן גוריון בספרו על פיתוח הנשק הגרעיני בישראל (" נשק גרעיני במזרח התיכון" , אקדמון, 1994) אומר כי דברים אלה מקפלים בתוכם את מחשבתו הביטחונית של בן גוריון. הם הרקע ליוזמת פיתוח היכולת גרעינית שבה החל כבר אז.

על היכולת הגרעינית של ישראל ראה

לאיים במכת מנע גרעינית

"הערבים יקבלו אותנו בזרועות פתוחות"

בראשית הדרך הייתה לבן גוריון עמדה נאיבית ורומנטית כלפי הערבים. עמדה זו, שהייתה אופיינית לציונות בראשית דרכה, הניחה כי ההתיישבות הציונית תביא ברכה ליושבי הארץ הערביים, תעלה רמת חייהם ואת השכלתם. דבר זה יביא אותם להסכים למדינה יהודית שבה יחיו כמיעוט. בן גוריון חישב ומצא כי בשטח ארץ ישראל משני עברי הירדן יש מקום לשישה מיליון תושבים, יהודים וערבים. באותה תקופה אפילו ניסח תיאוריה שערביי ארץ ישראל הם בעצם צאצאי העברים הקדמונים. אבל על רוב יהודי לא ויתר.
בתקופה מאוחרת יותר נקט בן גוריון עמדה מרכסיסטית שלפיה יש ברית טבעית בין הפועל הערבי והפועל היהודי. הוא אף הציע להקים הסתדרות פועלים ערבית שתפעל בשיתוף עם ההסתדרות היהודית. לימים כתב בן גוריון כי הייתה אז אמונה "כי הערבים יקבלו אותנו בזרועות פתוחות".

בן גוריון בפגישות עם מנהיגים ערביים

התפכחות מרה

ראשית התפכחותו של בן גוריון באה בעקבות "מאורעות 1929" ,

שבמהלכן נרצחו 133 יהודים ומאות נפצעו – בחברון, בצפת, במשמר העמק, במוצא ובחולדה.

חברון אחרי פרעות 1929

אך בן גוריון לא אמר נואש מן הסיכוי להשיג הסכמת הערבים למטרות הציונות. משך שנות השלושים, בעיצומם של מאורעות הדמים, קיים בן גוריון שורה של פגישות עם מנהיגים ערביים. השיחות נמשכו עד כמעט ערב פרוץ המלחמה העולמית.

בתום הפגישות הגיע למסקנה כי הערבים לא יסכימו לעולם למדינה יהודית בארץ ישראל. כל מה שניתן להשיג מהם בהסכמה הוא שהיהודים יהיו מיעוט נצחי בארץ. המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, קבע גם את המיכסה – 7 אחוז יהודים.
לימים נתגלה כי המופתי לא התכוון להשאיר אפילו יהודי אחד בארץ ישראל. המזרחן הנודע ברנארד לואיס מגלה בספרו "שמים ואנטישמים" , שהופיע ב-1986, כי מייד לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933 התקשר המופתי לקונסול הגרמני בירושלים. הוא החל לרקום אז את השתתפות הערבים בפתרון הסופי של הרייך השלישי, פתרון שנועד גם ליהודי ארץ ישראל.

המופתי חאג' אמין אל חוסייני

בן-גוריון לא ידע על היוזמה של המופתי בעת התרחשותה. אבל בכנס מפקדי צה"ל במוצאי מלחמת העצמאות, כבר ידע על חלקו של המופתי ברצח יהודי אירופה.

מה נשתנה מאז?

שום דבר לא נשתנה. " הערבים הם אותם הערבים והים הוא אותו הים" , כפי שאמר בשעתו יצחק שמיר. אפשר להוסיף כי גם היהודים הם אותם היהודים. ממשיכים באשליה של שלום ופשרה וויתורים. ואין להם מנהיג בעל שעור קומה כבן גוריון.

אליעזר לבנה, מגדולי אנשי הרוח של דורנו, היה אחד הראשונים שעמד על סכנת הנאציזם הערבי-איסלמי לאנושות כולה. הרבה לפני ה-11 בספטמבר הוא התריע מפני הטרור שמתנכל לישראל ועתיד להיפרע מן העולם כולו. בשנת 1974 פרסם מאמר ב"הארץ" בו כתב בין היתר:  "הטרור הקרוי פלסטיני הוא מהלך פוליטי כלל ערבי לחיסולה ההדרגתי של מדינת ישראל… העם היהודי חייב להעלות את מיטב כוחות ההסברה שלו, כדי לגלות את האמת, לחזור עליה ללא הרף ולהחדירה קבל עולם: אש"ף הוא בזוי במטרתו (הכחדתה של ישראל), מתועב באמצעיו… (רצח יהודים ללא אבחנה), מגונה בהרכב פעיליו (חלאת אדם מרחבי ערב)…"

אליעזר ליבנה ויקישיתוף

   ומה עשו היהודים? הביאו את אש"ף לתוככי ישראל ועכשיו מבקשים לצאת מעזה כפתרון לכל תלאותינו.

השלום עם מצרים

יאמרו האומרים יש שלום עם מצרים. שלום קר אבל שלום.

האמנם?

פרט לעובדה שאין יריות, מצרים מתנהגת כמדינת אויב. היא נלחמת נגד ישראל בכל במה בינלאומית. פועלת בשיטתיות לפרוק ישראל מנישקה הגרעיני. אמצעי התקשורת שלה מפיצים דברי הסתה בלתי פוסקים נגד ישראל."הפרוטוקולים של זקני ציון" ו"מיין קמפ" של היטלר בתרגום ערבי הם רבי מכר בקהיר. הזמר הפופולארי ביותר במצרים הוא שעבן עבד אל רחים והלהיט הגדול שלו הוא "אני שונא את ישראל" . 15 מיליון עותקים של השיר הזה כבר נמכרו ונמצאים כמעט בכל בית מצרי.
מצרים היא גם ספק הנשק העיקרי של הפלסטינים בעזה. אם לא במישרין אז בעצימת עין.

מייו קאמף בתרגום ערבי בהוצאה רשמית מצרית

[אפריל 2013 : ארועי "האביב הערבי" במצרים מוכיחים כי התתזית הזו שנכתבה לפני שמונה שנים התאמתה]. 

[יוני 2014 : אחרי מהפכת סיסי רואה גם מצרים סכנה בחמאס זברצועת עזה והרסה את המנהרות בהן הבריחו נשק. אך ביתר הנושאים מדיניות מצרים נשארה כבעבר]

י

מ"ברית שלום" עד " גוש שלום"

בשנת 1925 הוקמה בירושלים אגודה ששמה לה למטרה "לסלול דרך והבנה בין עברים לערבים" . עם מקימי האגודה ואוהדיה נמנו כמה מאנשי הרוח הבולטים של התקופה: הפרופסורים הוגו ברגמן, מרטין בובר וגרשום שלום; הסופר ר'בנימין; יהודה לייב מאגנס; ארתור רופין.

מרטין בובר ויקישיתוף

הקבוצה דגלה בשיוויון זכויות מלא לערבים והייתה מוכנה להסכים להגבלת העלייה לארץ ישראל ולהסתפק בהקמת "מרכז רוחני" לעם היהודי. למרות נכונות הקבוצה לוויתורים על עיקרי המטרות הציוניות הם לא זכו לאוזן קשבת בצד הערבי.

הגלגול המודרני של "ברית שלום" הן תנועות "שלום עכשיו" ו"גוש שלום" . המשותף לשתיהן הוא האשמת ישראל ותביעה לויתורים כדרך להגיע להסדר. שתיהן תובעות נסיגה לגבולות 1967 ופינוי כל ההתנחלויות. "גוש שלום" , בראשות אורי אבנרי, תובעת גם החזרת כל הפליטים לשטח ישראל.

גבולות הארץ לפי בן גוריון

בשנת 1936 קיים בן גוריון שיחות עם ערבי נוצרי, אנטוניוס שמו, שנחשב המורה הרוחני של התנועה הלאומית הערבית בירושלים.

אנטוניוס שאל את בן-גוריון מה הם גבולות ארץ ישראל לדעתו. בן גוריון השיב: הים במערב והמדבר במזרח כולל הבשן והגלעד, סיני בדרום ומוצא הירדן בצפון.

ז'בוטינסקי שינה דעתו על הערבים

בהגותו המוקדמת שלו (1905) הייתה לזאב ז'בוטינסקי עמדה רומנטית כלפי ערביי ארץ ישראל. הטיף למשוך את ילדיהם לבתי הספר העבריים, קרא לנהוג בהם בכבוד ובצדק והאמין כי תרומת היהודים לקידומם הכלכלי והתרבותי תיצור בקרבם אהדה למפעל הציוני. כך נולד "שם ירווה לו משפע ועושר בן ערב בן נצרת ובני" (המנון בית" ר).

זאב ז'הוטינסקי במדי הגדוד העברי

אך לאחר הכרות מעמיקה יותר של המצב בארץ שינה ז'בוטינסקי את דעתו מן הקצה אל הקצה. הוא שלל כל סיכוי לפתרון הקונפליקט במשא ומתן. וכך כתב: " על הסכם מרצון בינינו לבין ערביי ארץ-ישראל אי אפשר לחלום. לא עתה וגם לא בעתיד הנראה באופק… אין תקווה – תהיה הקלושה ביותר – להשיג את הסכמתם של ערביי ארץ יראל להפיכתה של פלשתינה לארץ בעלת רוב יהודי" . וכך נולד רעיון קיר הברזל. זאת, בתקווה שהערבים ישלימו עם קיומנו כשייווכחו שאין סיכוי להכחיד את המפעל הציוני.

 ראה סרט על הקשר בין הנאצים לבין המופתי חאג' אמין אל חוסייני

 http://www.youtube.com/watch?v=3b0wEuKVU6E

. הסרטון נמחק כאילו בגלל הפרה של זכויות יוצרים. ניתן לראות סרטונים דומים בחיפוש ביו טיוב "המופתי והנאצים".
ז.ג.

 קישורים

 פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

 פלסטינים רוצים קבר לבן לאדן

http://www.zeevgalili.com/2011/05/14981

 תרבות המוות הפלסטינית

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14705

 ההסתה של הרשות הפלסטינית שהכשירה הרצח באיתמר

http://www.zeevgalili.com/2011/03/14314

 יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

 הערבים יותר נאצים מהנאצים

http://www.zeevgalili.com/2008/01/590

 כך הומצא הטבח שלא היה בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/2008/01/559

 הפלסטינים רוצים הכל –מירושלים עד עכו

http://www.zeevgalili.com/2007/11/522

 ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/2007/10/492

 חזון הערבים הישראלים לחיסול המדינה

http://www.zeevgalili.com/2007/02/381

 למה אין טרור במדינות ערב

http://www.zeevgalili.com/2008/02/610

 דמוקרטיה ערבית? אין חיה כזו

http://www.zeevgalili.com/2005/03/258

 אנחנו וערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/category/ערבים/page

 "הערבי הופך כל גן פורח למדבר"

http://www.zeevgalili.com/2000/08/5452

 למה אנחנו נכשלים בכל משא ומתן עם הערבים

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17481

בתערוכה של כרזות ליום העצמאות מוצגת ישראל כמדינת דמים רצחנית * תערוכה אחרת מפארת את ואנונו כגיבור * אבל יש תקווה: הדור הצעיר של אמנים מתיכון עירוני א" מציג אמנות במיטבה

בימים אלה [2004] מוצגת במרכז עמיעד שביפו תערוכה תחת הכותרת 56×56. חמישים ושישה מעצבים גרפיים מציגים באולם לא גדול שבלב שוק הפשפשים כרזות לרגל יום העצמאות ה-56 של מדינת ישראל. אם אני אש"ף הייתי רוכש את רוב הכרזות שבתערוכה ומפיץ אותן בכל העולם. כי הכרזות האלה מציגות את ישראל כארץ רצחנית ואת אזרחיה כצמאי דם. אנחנו תוקפים במטוסים ילדים קטנים המתגוננים במקלע אבנים, אנחנו בונים חומה שתכליתה לכלוא ולדכא, אנחנו סדום ועמורה.

קשה למצוא בתערוכה כרזה שהיא ממש פרו ישראלית. כרזה המציגה את צדקת הציונות, את היותנו מדינה המותקפת ללא הרף מאז קמה, את הפלא שחוללו אודים מוצלים מן התופת של השואה, את חזון הדורות שהתגשם.

להלן תאור כמה מן הכרזות המוצגות:

· קצת דם לקינוח

כרזה המתארת משהו הנראה כמו ריקוד סביב עגל הזהב ובמרכזה הכתובת " קצת דם לקינוח…"

· סדום ועמורה

צילומי פרצופים ובמרכזם הכתובת " סדום ועמורה" . המצולמים הם מכל קצווי הקשת הפוליטית, הכלכלית, האמנותית והפלילית: בני אלון לצד אתי אלון, שאול מופז ליד נעמי בלומנטל, אודטה דנין ליד בנימין נתניהו, בוגי יעלון ליד שרי האריסון, צביקה פיק ליד איש העולם התחתון זאב רוזנשטיין, הרב עובדיה יוסף ליד דודי אפל וכמובן אריאל שרון ליד עמרי שרון.

· הסנדק

תמונת ראש הממשלה אריאל שרון ומתחתה הכתובת

THE GODFATHER.

· ארטיק עם דם

כרזה הנראית כמו פרסומת לשלגוני ארטיק אך במקום ארטיק כתוב אריק (שרון) והשלגון אדום כדם.

· נרות זיכרון

ילד יושב ליד נרות במקום הנראה כאתר זיכרון לפיגוע ועליו הכתובת " שתזכה לשנה הבאה" .

· מגילת העצמאות

הכרזה מתארת את המגילה כשהיא נפלטת ממכונה לגריסת נייר.

· DIE דיינו

זו הכתובת של כרזה על רקע שחור. הסברים מיותרים.

· סליחה

קיר מנוקב כדורים ועליו הכתובת " סליחה" .

· צלב קרס

כרזה שבה נראה המספר 56 כצלב הקרס.

מי שמחפש יכול למצוא שתי כרזות, שאולי אינן בדיוק ביטוי לחזון הדורות, אך מגלות איזו אמפתיה למדינת ישראל. האחת מציגה שני צילומים: טקס הכרזת המדינה ובית הדין הבינלאומי בהאג. במרכז הכתובת " 56 שנים של בדידות" . השנייה מציגה צילום של המוזיאון בשדרות רוטשילד 16 בתל-אביב בו הוכרזה המדינה.

להלן מבחר כרזות שהוצגו בתערוכה:

צילומי התערוכה: זאב גלילי

כרזות היום ואתמול

נוכח שיטפון כזה של שנאה עצמית אי אפשר שלא להשוות את הגרפיקה הזו עם הגרפיקה שמשך עשרות שנים נשאה את הדגל הציוני. בכרזה של מפ"ם משנות החמישים נראים חלוץ וחלוצה נושאי נשק והכתובת " מגן למולדת – יישובי מפ"ם מבצרי עוז לגבולות הארץ" .

הישובים כמבצר לגבולות הארץ

אז הישובים לא היו עדיין מכשול לשלום. כרזה של ההסתדרות משנת 1940 – ציור של המוני עולים והכתובת " לעליה ופדות במולדת" . כרזה של הקרן הקיימת מאותה שנה קוראת "התנדבות העם לגאולת הארץ" והאיור של איכר החורש את אדמתו. והכרזה מוסיפה: " האזינו, הסערה גם היא קוראת לנו: ההינו" . כרזה של קרן היסוד מכריזה בגאווה: תל אביב העיר העברית. אפילו איורי מודעות מסחריות מפגינות פטריוטיות: " חייל לדוגמא דוגמא לחייל" מכריזה מודעה של סיגריות "דוגמא" . והחברה המייצרת את סיגריות "מגדל" מציגה את מגדל דוד כמקדם מכירות.

כאמור יש בתערוכה גם כרזה שאפשר אולי לפרש כציונית. רואים בה צילום של מוזיאון תל-אביב בשדרות רוטשילד בו הוכרזה המדינה ב-14 במאי 1948. בשולי הכרזה מצאתי את הטקסט הבא: " מטרתם של סמלים היא לאגד את יחידי הקבוצה סביב מוקדי הזדהות משותפים… להוות מכנה משותף תרבותי פוליטי יסודי. סמלים מיתוסים וטקסים הם מכשירים לאומיים היוצרים זיקה בין חברי קהילה ורותמים אותם להגשמת מטרות משותפות לאורם של האידיאלים הקבוצתיים" .

אני מוכן לחתום על המילים הללו. אף אחת מן הכרזות שבתערוכה, פרט לזו האחרונה, אינה ממלאת את היעדים האמורים של הסמלים אלא להיפוכם.

מרדכי ואנונו כגיבור לאומי

בצד השני של העיר, ב"גלריית המדרשה לאמנות" , מתקיימת תערוכה שנושאת את השם " נשורת" . אני הייתי מכנה אותה " לתפארת הבוגד מרדכי ואנונו" . או אולי "נשורת של נמושה".

מרדכי ואנונו כגיבור

באולם קטן מוצגות כתריסר יצירות, שהמשותף להן הוא הפצצה הגרעינית וסכנותיה. יש כאן צילומים מתערוכת " מוזיאון הפצצה" בלוס אלמוס, אתר הניסויים הגרעיניים בארצות הברית: ילדים משחקים בפינת הפעלה של המוזיאון וזוג גמלאים יושבים ליד דגמי הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי; יש ציור של הכור הפקיסטאני; דגם של כור גרעיני עשוי לגו ועוד. רק תמונה אחת בתערוכה היא דיוקן של ואנונו כאסיר מעונה.

אך עיקר המטרה של התערוכה היא לפאר את מעשהו של ואנונו. האוצרת גליה יהב אומרת זאת בפרוש בטקסט המחולק כאן. אין בטקסט הזה כל התייחסות ליצירות המוצגות אלא לתולדות חייו של ואנונו, מן הבגידה ועד לשחרור ולביקורת מדיניות העמימות של ישראל.

וכך אומרת האוצרת, בין היתר: " תערוכה קבוצתית זו עוסקת בנושא "העמימות" בכל הנוגע למדיניות הגרעין של מדינת ישראל… התערוכה באה להאיר נקודה מסוימת של תפישת הרצון לשלום, כפי שהיא באה לידי ביטוי באמנות – לא רק בעיסוק בכיבוש על נזקיו, לא רק יחסי ישראל פלסטין, אלא גם דרך הדיבור על החומרים המסוכנים, על הנשורת או הדליפה שלהם, על הרתעה, על הכחשה, על האפשרות של חומר (או ידע טכנולוגי מתקדם) לעבור מטמורפוזה ולשמש נשק, על הענשת מי שמפר את קוד השתיקה לגבי הנ" ל… התערוכה מעוניינת להדגיש סיטואציה מורכבת, בה סודות, הטעיות, חוסר באינפורמציה ודיסאינפורמציה משמשות בעירבוביה… זו סיטואציה שמי שהפך גיבור בעל כורחו שלה, מרדכי ואנונו, נתפש הן כ"מרגל האטום", כבוגד, והן כגיבור במובן הפשוט של המלה, כאסיר מצפון שהעז וחשף "תכניות שטניות"" .

בהמשך מפורטים את תולדות חייו של ואנונו מיום לידתו במרוקו ועד שחרורו מן הכלא.

באחרית דבר מוזכרת העלילה הבאה: " פברואר 2001. שימוש בנשק לא מזוהה ובגז מסוג חדש ברצועת עזה. עשרות אנשים סובלים מעוויתות ומאושפזים. ישראל מסרבת לבקשת שר הבריאות הפלסטיני , ד" ר מוחמד סלמה, לזהות את סוג הגז שהיה בשימוש על מנת לבדוק תסמינים ולבצע טיפול יעיל."

סמלי הדבר למה שקרה במדינה הזו מאז הקמתה הוא שגלריית המדרשה לאמנות שוכנת ברחוב דיזינגוף 34, מרחק שני בתים מדיזינגוף ,30 שהיה זירה של אירוע היסטורי. ב-27 בינואר 1942 פרצו בלשים בריטיים לדירה בקומה השלישית בה הסתתרו כמה מלוחמי לח" י. הם ירו ופצעו קשה ארבעה לוחמים, שנים מהם מתו מפצעיהם: אברהם אמפר וזליג ז"ק. התקפת הדמים הזו לא הכריעה את המחתרת וחבריהם של החללים המשיכו במלחמתם ואפשרו את הקמת המדינה, בה שוכנת הגלריה המפארת את בוגדיה.

פרץ כשרון של אמנים צעירים

את מי מייצגים ציירי הכרזות וחסידי ואנונו?

הם ודאי לא מייצגים את עם ישראל שחגג את יום העצמאות בהמוניו – למרות הכרזות, למרות ואנונו. אך נראה שהם גם לא מייצגים את קהיליית האמנים העתידית של ישראל. זאת ניתן ללמוד מתערוכה שלישית המוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות שברחוב דובנוב.

כאן מוצגת תערוכת בוגרים של תלמידי המגמה לאמנות פלסטית של תיכון עירוני א" לאמנויות בתל-אביב. עשרים וכמה צעירים וצעירות מציגים מגוון מדהים של יצירות שיש בהן פרץ של כשרון והרבה תמימות, תהיות וחיפושי דרך. יש כאן אמנות במיטבה. לא פלקטים כמו בתערוכת הכרזות ולא אמנות פלקאטית כמו בתערוכת ואנונו. יש כאן ביטוי להרבה מצוקות וכאב (" כואב לי לכן אני קיים" כותב אחד האמנים הצעירים), אבל גם להרבה שמחת חיים, אהבה והומור.

ואז נוחת לרגלי מיטתו ספר תנ"ך ענקי. יוצרת הסרטון היא טופי סטולר.

אין בתערוכה התייחסויות פוליטיות מן הסוג הפלקטי אלא רמזים לפחדים ולמצוקה. יש בכניסה פסל הנראה כחייל קטוע ידיים ועל כל גופו תלויים צעצועים קטנים. אני הבנתי את הפסל כאמירה של צעירים שהם עדיין ילדים וצריכים להתעמת מול מציאות קשה. מוצג גם דגל ישראל שבו הפסים והמגן דוד צבועים אדום. ניתן להבין שהוא מבטא את ימי הדמים שאנו חיים בהם.

השמאל בישראל נתון בהלם חורבן אמונותיו אומר להט גולן, דוקטוראנט בן 28, בספרו " הפיתוי המשיחי" * תהליך השלום לא היה מבוסס על חשיבה רציונאלית אלא על עמדה משיחית חילונית, שהתעלמה מן המציאות * ראשית ההתפכחות של השמאל מן הטרוף המשיחי של אוסלו

כמו החמור במסורת היהודית, המבשר את בוא המשיח, מילא חבר הכנסת אברהם בורג את תפקיד המבשר של עידן משיחיות השלום של השמאל.

 

שער הספר "הפיתוי המשיחי"

ימים ספורים לאחר החתימה על הסכם העקרונות שנתבשל באוסלו הוא הכריז מעל בימת הכנסת: " בימים אלה תם עידן ביהדות הדתית, תם עידן המפגש של משיח מבית הרב קוק ומשיח מבית לובביץ". בימים אלה חוזר העידן של היהדות הרציונאלית, שרגליה על הקרקע ואינן במחוזות הגאולה" .

" חלפו עשר שנים" – כותב גולן להט בספר " הפיתוי המשיחי – עלייתו ונפילתו של השמאל הישראלי" – " ורגליהם של אזרחי ותושבי ישראל אכן על הקרקע, ואולם לא על זו הרציונאלית מלאת התקוות, אלא דווקא על זו האלימה, המיואשת… קבוצת מצדדי אוסלו אולי סיימה את עידן המשיחיות מבית לובביץ/, אך החלה… את עידן המשיחיות המדינית של השלום" .

גולן להט, בן 28, דוקטוראנט לפילוסופיה מדינית באוניברסיטת תל-אביב, מגדיר עצמו כאיש שמאל. חבריו, הוא אומר, נתונים בהלם חורבן אמונותיהם, חורבן אותו הוא משווה להלם שהכה את הקומוניסטים בעולם עם היוודע פשעי סטאלין. וכמו הילד בסיפורו של אנדרסן אומר להם להט: המלך הוא עירום. טעיתם לאורך כל הדרך. אינכם רציונאלים מפוכחים הנטועים בקרקע המציאות. אתם מרחפים בהזיות שווא. אתם משיחיסטים. (הניסוחים שלי – ז.ג.)

חבריו מהשמאל, נתונים בהלם חורבן אמונותיהם. להט גולן (באדיבות המצולם)

המשיחיות החילונית

במונח " משיחיות" אין להט מתכוון למשמעותו במסורת היהודית. הוא מתכוון למשיחיות ללא משיח. זוהי " משיחיות חילונית" , מושג שהתגבש בקרב היסטוריונים של העידן המודרני (שמייצגם הבולט בישראל הוא פרופסור יעקב טלמון). אלה מאפיינים את העידן המודרני באידיאולוגיות המעצבות חזון גאולה אנושי, שהוא תוצר האמונה ביכולתו של האדם לעצב את העולם ואת העתיד.

האידיאולוגיות שונות מן הקצה אל הקצה – מן הקומוניזם ועד הנאציזם. אך יש להן מאפיינים משותפים:

• · שלילת המצב הקיים . החזון המשיחי פורץ אל תוך המציאות הקיימת ושולל אותה.
• · גאולה. החזון המשיחי לא בא לתקן את המצב הקיים, לשנותו או לשפרו, אלא לשנות את פני המציאות.
• · שינוי מהיר . הגאולה בחזון המשיחי חייבת להיות מהירה מיידית. קפיצה גדולה מן ההווה החשוך אל העתיד הגואל. " שלום עכשיו" .
• · אמונה ודאית . המשיחיסט החילוני סבור כי יש לו ידיעה רציונאלית ודאית שאין להטיל בה ספק לגבי מה שצופן העתיד הגואל.

מנקודת מוצא זו בודק להט את דרכו של השמאל הישראלי מן החתימה ההזויה על הסכם אוסלו ועד הפיאסקו של אהוד ברק בשיחות קמפ דייויד. הוא בוחן את ההצהרות בכתב ובעל פה, את התנהלות המשא והמתן, את האשליות ולבסוף את השבר הנורא של אל השלום שהכזיב.

" שינוי ההיסטוריה"

מן המחקר מצטיירת דמותו של שמעון פרס כמשיח הראשי של משיחיות השמאל. בפסקת הפתיחה לספרו " בראשית חדשה" כותב פרס: " הרצף ההיסטורי של ההוויה האנושית עד כה נקטע, ומציאות חדשה הולכת ונרקמת לנגד עינינו… התמורה כה יסודית, שאפשר לומר כי אנו עומדים בפתחה של ראשית חדשה, של היסטוריה חדשה" .

וסביבו של פרס מתרוצצים המשיחונים הקטנים וחמוריהם. אריאל הירשפלד, מן התמהונים שהזו את אוסלו, אומר כי ההסכם " שינה למעשה את מהלך ההיסטוריה" . ורן כהן אומר : " אנו נוגעים במשק כנפי ההיסטוריה" . ושולמית אלוני אמרה בספטמבר 1993 כי " זהו מאותם הימים בהיסטוריה שמתחילה בהם ספירה חדשה" .

" קפיצה מעל לתהום"

ואמירות כאלה מלוות באיזו תחושה של ודאות ותחושת דחיפות כאילו פעלו הדוברים על פי ספר לימוד למשיחיות חילונית. " שלום עכשיו" מסתבר איננה רק סיסמה מוצלחת. היא תודעה של המימוש המיידי המשיחי. ושמעון פרס כרגיל ממריא על כנפי הפיוט כשהוא נותן ביטוי לתחושת הדחיפות: " מי שרוצה לדלג מעל פני תהום מן הדין שיעשה זאת לא בשני צעדים אלא רק בצעד אחד" (ציטוט שהוא מביא מצ"רצ"יל).

אחת מסיסמאות שלום עכשיו

תחושת הוודאות מבוססת על אמונה בדבר חוקיות המבטיחה את המשך התהליך. חוקיות היסטורית, חוקיות הקידמה הטכנולוגית, חוקיות רציונאלית. וכל אלה מובילים למסקה ש" התהליך הוא בלתי הפיך" .

ושום דבר לא יכול לערער תחושת ודאות זו. ההצהרות הערביות הן " רק כלפי חוץ" . מעשי הטרור נועדו לעצור את התהליך הבלתי נמנע של השלום. אלף החללים הם " קרבנות השלום" .

הוויתור על העבר

להט איננו נכנס לעבי הקורה של מכלול הנושאים שהפכו את כל " תהליך השלום" לחסר סיכוי מראשיתו. הוא מתמקד בעיקר בשני נושאים מרכזיים – היחס אל העבר והיחס לגלובליזציה.

הצד הישראלי ערך " מסע נגד צללי העבר" עד כדי נכונות להתכחש לשואה, להתכחש למקורות הסכסוך היהודי ערבי, להתכחש להיסטוריה היהודית ולזיקה היהודית לארץ ישראל ולאתריה הקדושים. על בעיית ירושלים אמר יוסי ביילין כי היא " סימבולית ואמוציונאלית" .

אך הצד הפלשתיני סרב להתחיל בספירה חדשה של ההיסטוריה ולראות בירושלים בעיה סימבולית. הוא סרב לשכוח את ה" נכבה" , סרב לוותר אפילו על גרגר אחד מהר הבית ומירושלים.

המרוץ לגלובליזציה

הנושא המרכזי השני שהתפוצץ מול פניהם של המשיחיסטים של אוסלו ובמיוחד שמעון פרס היה החזון של " מזרח תיכון חדש" . משמעות החזון הזה הייתה למעשה לשלב את המדינה הפלשתינאית ואת מדינות המזרח התיכון כולן בתהליך הגלובליזציה. לצרף אותן לכפר הגלובלי. משיחי אוסלו כבר תכננו חיבור מיידי של רשת החשמל של כל מדינות האזור, בניית מסילות ברזל מנמלי ישראל אל כל מדינות ערב, תנועה בלתי פוסקת של סחורות, ידע והון. קהילייה אירופית לחופי הים התיכון.

אין זה מקרה, אומר להט, שלחזון הזה נדבקו הלאוטמנים וההורביצים. אנשי התעשייה וההון הגדול הריחו את פוטנציאל הרווחים העצום הטמון ב" תהליך השלום" .

החזון הדמיוני הזה לא הביא בחשבון את פיגורה של החברה הפלשתינאית והערבית כולה, את חששותיה (המוצדקות) מהשתלטות כלכלית ישראלית, את חוסר יכולתה לעבור תהליכי דמוקרטיזציה שהם תנאי למשק חופשי.

" על מול דרישות ההנהגה הישראלית" – כותב להט – " לשינוי פוליטי מהיר נוצרה הכרה כלל ערבית שלפיה קצב ההתקדמות המדינית מהיר מקצב היטמעותה בחברה הערבית" .

משיחוני אוסלו אטמו עיניהם ואוזניהם מללמוד את לקח השלום הקר עם מצרים ועם ירדן. את העובדה שמרבית האליטה האינטלקטואלית בשתי מדינות אלה (איגודי רופאים, מהנדסים, עיתונאים וסופרים) מתנגדים לתהליך השלום ומגלים עוינות לישראל.

ראה מאמרי גלובליזציה או כלכלה ציונית

http://www.zeevgalili.com/?p=329

ועדיין נשאר בשמאל

מי שמצפה למצוא ב" הפיתוי המשיחי" חשבון נפש נוקב המוביל לראשיתה של דרך חדשה עשוי להתאכזב. זה איננו " האל שהכזיב" של ארתור קסטלר; אין בו התפכחות נוסח משה שמיר או אמנון לורד. להט גם ממשיך לראות עצמו מחויב לשמאל. אך כל מה שיש לו להגיד על השמאל זה שהוא צריך לפעול למען " מציאות חיים הוגנת שפויה וראויה יותר" . במקום אחר הוא כותב שבשמאל ישראלי הוא מתכוון " לכל המצדד בפשרה טריטוריאלית מקיפה כבסיס להסדר קבע עם הפלשתינאים שבמסגרתו יפונו מרבית ההתנחלויות" . כלומר: לשמאל של הבחור הצעיר הזה אין שום מהות משל עצמו וכל קיומו מבוסס על שלילת ההתנחלויות.

התיאור שמתאר להט את המשיחיות היהודית ההיסטורית רדוד ולוקה בחסר. חמור מזה חוסר ההבנה שהוא מגלה במהותה של הציונות החילונית. הוא מזהה בה אמנם את הגורם המשיחי, שהיה הכוח המניע המרכזי שלה. אך הוא אינו תופס כי זו לא הייתה משיחיות חילונית נוסח האידיאולוגיות של המודרנה אלא משיחיות יהודית. ניכר בו שלא התעמק בכתבי ההיסטוריון בן ציון די נור ולא למד את הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

הוא גם מתעלם מכך שהמשבר של השמאל ושל הציונות החילונית בכלל לא החל עם תהליך אוסלו, אלא במפגש עם ארץ ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. בהיחשפות לגורל היהודי, שהציונות החילונית הצליחה להסתירו משך שנות דור. שהמשבר הזה הוא פרי השקר הטבוע בציונות החילונית מראשיתה. השקר של הנורמליות – " שיבה להיסטוריה" ו" להיות ככל העמים" .

אין גם בספר התייחסות של ממש לשמאל היהודי הדסטרוקטיבי שמחוץ לציונות (הבונד, פ.ק.פ., מצפן) ובתוכה (השומר הצעיר, מפם, שיח, שלי, רץ). הוא גם איננו מאתר את השפעת המשיחיות הסטליניסטית על משיחיות השמאל של תהליך השלום.

למרות כל החסרונות הללו אין ספק שספרו של להט הוא ספר חשוב ביותר, שעשוי לתרום להתפכחות השמאל הישראלי.

ראה מאמר מורחב בנושא "השמאל מת"

http://www.zeevgalili.com/?p=1425

==========================================

" הפייגלינים"

כשעלה בגין לשלטון בשנת 1977 הוא לא היה מוכר בעולם. השבועון האמריקני האנטי ישראלי TIME פרסם אז כתבת שער ובו כתב ששמו של בגין מתחרז עם השם פייגין. זה היה יותר מרמז אנטישמי. כי חיים פייגין הוא הנוכל היהודי רודף הבצע, העומד בראש חבורת פושעים, ב" אוליבר טוויסט" .

בגין על שער ה"טיים". "מתחרז בפייגין".

אינני יודע אם שרת החינוך לימור ליבנת קראה את " אוליבר טוויסט" , ספרו הנודע של הסופר הבריטי בן המאה ה-19, צ"ארלז דיקנס. אבל את דברי בגין ודאי קראה ושמעה.

כשדברה לבנת בוועידת הליכוד על " הפייגלינים, המשתלטים על התנועה" , בנשימה אחת עם דיבוריה על גורמים פליליים, היא זיהתה את הפייגליניזם עם הפשע.

אם היה צורך בהוכחה לכך שלא רק פליטת פה כאן נתן אותה השבוע יועץ התקשורת של אריאל שרון, אייל ארד. בכמה ראיונות רדיו חזר ואמר ש" לפייגלינים יש המון כסף" . כל הכבוד לארד הממשיך לשרת את ראש הממשלה גם כשקופתו ריקה. טוב שלארד יש מקור הכנסה אחר.

כפי שפורסם בתקשורת מנהל ארד קמפיין תקשורתי ברומניה למען הלאומן הרומני קורנליו ואדים טודור, מנהיג מפלגת " רומניה מארה" , המתמודד על הנשיאות ברומניה. טודור התפרסם בהתבטאויות אנטישמיות ובהכחשת השואה. כשנשאל ארד איך הוא נותן יד לאישיות כזו השיב כי הוא מאמין שטודור חזר בו מהשקפותיו.

==============================================

חיכינו לנס וקיבלנו בוץ

לאחר נצחונו של שרון בבחירות האחרונות פרסמתי כאן את הדברים הבאים:

" קניתי ב"סופר" שקית קפה טורקי רג"ואן. 11.90 ש" ח למאתיים גרם. לא זול במיוחד. בשוק ניתן להשיג קפה מצויין, עם הל, בארבעה שקלים למאה גרם.

" קניתי את קפה רג'ואן כי, כמו כל עם ישראל, גם אני נופל מדי פעם קורבן למסעי פרסום. הסיסמה "קפה רג'ואן בלי גרגרים", שבה מפטמים אותנו בוקר וערב, חדרה כנראה להכרתי , או לתת הכרתי, ובלי לחשוב הרבה רכשתי את הקפה.

שקית קפה רג'ואן

" בבית בחנתי את האריזה וחיפשתי בה את ההבטחה "בלי גרגרים". הייתי זקוק לזוג משקפיים ולזכוכית מגדלת כדי להבחין בכתובת קטנטנה המכריזה "חידוש בלעדי – ללא גרגרים צפים".

" אני אוהב טורקי קטן ובאמת לא משוגע על הגרגרים הצפים שברוב סוגי הקפה הנמכרים בסופר. בחנויות קפה טובות טוחנים לך את הקפה דק דק, אם אתה מבקש. מקבל תערובת מצוינת (קולומביה ואורוגואי אהובה עלי במיוחד) בלי אף גרגר צף. הפעם קניתי חתול בשק. אבל, כאמור, נפלתי קורבן למסע הפרסום ואני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

" קפה טורקי טוב עושים בפינג"אן קטנטן. מרתיחים את המים ומטילים את כפית הקפה. בתנועת הנוער למדנו כי יש להרתיח שוב ושוב שבע פעמים. אך מניסיוני אני יכול לומר כי הדרך הטובה ביותר היא לערבב את הקפה במים מיד לאחר הרתיחה ולכבות את האש לפני שהקפה גולש.

" אבל למי יש זמן לבשל קפה? הדרך המהירה והפשוטה היא להכין קפה "בוץ". כפית אחת לתחתית הספל, מים רותחים, לערבב טוב ולהמתין עד שישקעו הגרגרים.

" כך גם הכנתי את קפה רג"ואן. אכן, לא היו הרבה גרגרים צפים. אבל למען האמת לא הרגשתי הבדל גדול בין הקפה הזה לקפה "עלית" למשל.

" היתה סיבה נוספת לכך שרכשתי קפה רג'ואן. בעצם סיבה תת הכרתית שהבנתי אותה לאחר מעשה. האיש שהמציא את הסיסמה "קפה רג"ואן ללא גרגרים צפים" הוא הפרסומאי ראובן אדלר. האיש שמכר לנו גם את אריאל שרון במסע הבחירות.

" עם הצלחה אי אפשר להתווכח ואדלר הוא האיש שעמד בראש מסע הבחירות בו הביס את היריב תבוסה חסרת תקדים. אהוד ברק אמנם עזר לו אבל הצלחה היא הצלחה.

" אך מה שמעניין אותי איננה ההצלחה בשיווק אלא מה טיב המוצר שקנינו. האם אריק שרון הוא אכן קפה בלי גרגרים צפים או שאיננו שונה ממתחרהו. בימים הבאים נדע אם אדלר מכר לנו מוצר מעולה, או שיש לנו שוב קפה בוץ רגיל. אם נתאכזב מקפה רג"ואן נוכל תמיד לחזור לקפה עלית. או אפילו לקפה נמס, נס-קפה בלשון העם. אבל מה יהיה אם אריק שרון יאכזב אותנו? נחזור לאהוד ברק? נמתין לנס? "

עד כאן הדברים שכתבתי אז.

מה נשתנה?

ירדתי למכולת וביקשתי קפה רג'ואן. המכולתניק הסתכל בי בתמיהה והשיב: " אין, זה לא הולך" .

אדלר הבטיח לנו כי שרון יביא שלום בלי טרור וקפה בלי גרגרים.

ומה יש לנו?

אמא שלי תמיד אמרה לי שלא לסמוך על פרסומת.

=================================================

מצעד ההתבהמות

בערב בו שידרו כל תחנות הטלוויזיה בעולם את סיפור חיסולו של שייך יאסין שידר ערוץ 10 ראיון עם המאהבת של שחקן הכדורגל הבריטי דייויד בקהם. היה לה דברים חשובים מאד להגיד לאומה. בין היתר שהיא מכירה כל חלק בגופו של השחקן כולל משהו שאיש לא יודע. חשוב מאד.

למסע ההתבהמות הזה הצטרף הערוץ השני. בתכניתו של יאיר לפיד. הסטנדאפיסט קיציס תיאר באומר ובצליל כיצד נראים יחסים בין שחקן הכדורגל והמאהבת יחד עם האביזרים המיוחדים הצמודים לחלקים הצנועים בגופם.

הערוץ הראשון הממלכתי לא נשאר מאחור. בתכנית פוליטיקה בהנחייתו של עודד שחר מצאו נושא חשוב לעסוק בו: חילופי זוגות.

חוה (אבלין) אוחיון מירושלים כתבה מכתב לשרת החינוך לימור לבנת בו מחתה נגד שתיקתה של השרה לבנת נוכח התכנית לטרנספר יהודים מחבל עזה.במכתב כתבה בין היתר: " כאשר תרימי את ידך לפינוי הישובים לא יהיו לפנייך כמה תמונות של תושבי הגוש. חשבת למשל כיצד תביטי בעיניה התכולות ובפניה האצילות של מרים נ. מנוה דקלים, שעברה את גיל ה-80 , כאשר תפני אותה מביתה? מרים נ. ידעה על בשרה מהו "יודנריין", אבל זה היה בהונגריה. היא עברה את זוועות אושוויץ ובחסדי הבורא שרדה. עלתה לארץ ולפני שנים מספר קבעה את ביתה בנוה דקלים בקרבת נכדתה. וכאן היא מצאה רוגע ושלווה לנפשה. האם היא צריכה לעבור שוב טראומה ולהיזרק מביתה? כיצד תביטי בעיניה של גב" פנינה שלוה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90. גם אותה תזרקי מביתה?"המכתב נשלח ב-10 בפברואר ותוך שבוע ימים קיבלה חוה אוחיון מכתב תשובה, חתום בידי שרת החינוך. " הנידון: פרס ישראל בפיסול" . מכתב ארוך ומנומק מדוע ואיך ולמה ומדוע קיבל יגאל תומרקין את פרס ישראל. אף לא מלה על הגרוש הצפוי מנוה דקלים.

לימור לבנת. אינה קוראת מכתבים או שיש לה בעיות בהבנת הנקרא. ויקישיתוף

מה קרה כאן?

מסתבר שבפתח מכתבה התריעה הכותבת בשתי שורות על החלטות שגויות שמשרד החינוך אחראי להן והזכירה את בירנבאום ותומרקין. אך עיקר המכתב נגע כאמור לטרנספר הצפוי מחבל עזה.

מתעוררות כמה שאלות. האם ייתכן ששרת החינוך קראה את המכתב ולא הבינה את תוכנו? לא מתקבל על הדעת. או אולי מישהו מעובדי המשרד קרא ולא הבין? או אולי מישהו קרא רק שתי שורות מן המכתב והניח שגם המשכו עוסק בתומרקין?

חידה היא. אבל הכותבת הטמינה מלכודת קטנה לצוות משרד החינוך. את כתובתה הירושלמית רשמה כך: " נוה דקלים והתנחלות פלמ"ח 42 ירושלים 92542" .

למה זכה בפרס ישראל. יגאל תומרקין ויקישיתוף

נוה דקלים רחוקה כמה עשרות קילומטרים מרחוב הפלמ"ח בירושלים שאיננו מוגדר עדיין כהתנחלות. אבל במשרד החינוך לא מבינים רמזים וכתבו, הן בגוף המכתב והן על המעטפה, את הכתובת בנוסח הזה.

בדואר ישראל יש כנראה יודעי קרוא והמכתב הגיע ליעדו ברחוב הפלמ" ח.

אז מה יש לנו כאן?

ודאי שיש רשלנות בקריאת מכתב ואולי גם קצת קשיים בהבנה.

גם אז היה העולם כולו נגדנו * החרם הכלכלי של הערבים הקיף את כל העולם * יפאן סרבה למכור לנו מכוניות וקוקה קולה הגיעה רק ב-1968 * אש" ף הוקם במזרח ירושלים ב-1964 וכבר אז דרש שניסוג מכל השטחים אל הים * מצב הרוח הלאומי היה בשפל והנחמה הייתה בבדיחות שחורות: " האחרון שייצא מלוד יכבה את האור"

הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה פעם. אבל את הימים הנפלאים שהיו כאן לפני ה"כיבוש" מזכירים תאבי ההינתקות בערגה. קם כאן דור שלא נולד עדיין לפני 1967 והוא יודע על אותם ימים רק מפי השמועה. הדור הזה עבר שטיפת מוח שמציירת את התקופה ההיא באור יקרות. בלי מחסומים, בלי התנחלויות, בלי חמאס, בלי "הכיבוש המשחית" , בלי כל הצרות שהביאו עלינו המתנחלים. ומכאן המיתוס של התשועה שתבוא עם פינוי התנחלויות, עם התנתקות, חזרה לקו הירוק. כמה פשוט לבנות תקוות לעתיד מזהיר על ידי שיבה לתור הזהב של העבר. נוריד כמה קרוואנים ונביא שלום על ישראל.

לשרותם של אלה שלא יודעים, ולאלה ששכחו או שהעדיפו לשכוח, רפרפתי על כמה עיתונים ישנים ועיינתי בכמה ספרי היסטוריה וזה מה שהעליתי.

מצב הרוח הלאומי בשפל

" בחודשים הראשונים של 1967" – כותב דוד שחם בספרו " ישראל ארבעים השנים" – " הגיע מצב הרוח הלאומי לשפל שלא היה כמותו מאז תקופת הצנע והמחסור הכבד של ראשית שנות החמישים" .

הרקע למצב הרוח הירוד באותה תקופה היה המיתון הממושך שהביא לאבטלה גדולה וגם לירידה מאסיבית מהארץ. מספר האנשים שחיו מתחת לקו העוני לפי דו"ח בנק ישראל הגיע ל-400 אלף. בכמה עיירות פיתוח הגיע שעור האבטלה ל-20 אחוזים. מספר העולים לארץ הגיע ל-15 אלף בלבד, כמחצית מאשר שנה קודם לכן. מספר היורדים באותה תקופה היה גדול ממספר העולים.

הרקע למצב הרוח הלאומי הירוד באותה תקופה לא נבע רק מן המצב הכלכלי אלא גם מן המצב הבטחוני והמדיני. ישראל הייתה מבודדת בכל זירה בינלאומית. בראש ובראשונה באו"ם בה היה רוב אוטומטי של מדינות הגוש הקומוניסטי והגוש הערבי בעד כל החלטה אנטי ישראלית. החרם הערבי פעל ביד רמה ומאות חברות בינלאומיות סרבו לסחור עם ישראל, או שעשו זאת בהחבא. היפנים לא מכרו לנו מכוניות אלא דרך מדינה שלישית. " קוקה קולה" לא העזה לפתוח סניף בישראל (הוא נפתח רק ב-1968).

לפני הכיבוש החרימה קוקה קולה את ישראל בגלל החרם הערבי. היא החלה לשווק את המשקה בישראל רק ב-1968

ומעל לכל האיום הבטחוני הבלתי פוסק. הגבולות היו פרוצים להסתננויות בלתי פוסקות מרצועת עזה, מירדן, מסוריה ומלבנון. היו אזורים שלמים בארץ, בעיקר בדרום, שהנסיעה בהן בלילה היתה אסורה מחשש של מחבלים. מדינות ערב עדיין לא למדו את היתרונות שבהכרזות שלום ואיימו כל העת במלחמה. ירושליים היתה מבותרת בין ישראל לבין ירדן ומדי פעם היו חיילים ירדנים יורים לתוך ירושליים היהודית ומפילים קרבנות. אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין, הוקם שלוש שנים לפני הכיבוש. הדבר היה ב-27 במאי 1964 בוועידה שהתקיימה במלון אינטרקונטיננטל בירושלים המזרחית. לראש הזרוע הצבאית של הארגון פת"ח נבחר צעיר שהיה בלתי ידוע עד אז, יאסר ערפאת.

כמה חודשים לאחר ייסוד האירגון ב-3 בינואר 1965, שנתיים וחצי לפני ה" כיבוש" , ביצע האירגון ניסיון פיגוע במוביל המים הארצי. הנזק היה מועט אבל הוא סימן ראשיתה של תקופה חדשה.

האידאולוגיה של פראנץ פאנון

אי אפשר להבין את מטרותיו של פת"ח שלא השתנו מאז הקמתו בלי להבין את האידאולוגיה של פראנץ פאנון, המוזכר בפרסומי אש"ף מראשיתו.

פראנץ פאנון נולד בשנת 1925 במרטיניק, למד פסיכיאטריה בצרפת ועבד בבית חולים באלג'יר. בימי מלחמת אלג"יריה התפטר מעבודתו ופרסם ספר " האומללים עלי אדמות" שהפך להיות מורה דרך לאש"ף ולארגוני טרור אחרים וגם להשפעה רבה בחוגים אינטלקטואליים של השמאל החדש בשנות השישים (פאנון מת בשנת 1961).הרעיון המרכזי של פאנון הוא שהעמים המדוכאים על ידי הקולוניאליזם צריכים " לטהר עצמם" באמצעות אלימות נגד הכובשים האירופים. האלימות תאפשר לנדכאים לשחרר עצמם מן הדימוי העצמי הנמוך על ידי " קתרזיס קולקטיבי" .

פרנץ פאנון ויקישיתוף

את הרעיון הזה סיגלו לעצמם ראשי פת"ח כבר מראשית דרכם עוד בטרם היה כיבוש ישראלי. בפרסומים הראשונים של פת" ח מתוארת האלימות כדרך הכרחית לא רק ל"גרוש הקולוניאליזם" . האלימות נועדה לשחרר את הערבים מחסרונותיהם ומדאגותיהם, היא מטפחת בהם אומץ לב ומשחררת אותם מפחד המוות. בפרסום החוברת הראשונה של אש"ף נאמר: " האלימות תטהר את האנשים מארס, תשחרר את המשועבד לקולוניאליזם מתסביך הנחיתות שלו ותשיב את אומץ הלב לבן המולדת… הבערת המהפכה שלנו בתוך השטח הכבוש (הדברים נכתבו לפני 1967 והדברים מכוונים לישראל שבתוך הקו הירוק) היא תרופה ומזור לכל נגעי עמנו" . (ראה " פתח באסטרטגיה הערבית" מאת אלוף יהושפט הרכבי).

שום דבר לא נשתנה בתפיסות של אש"ף מאז הוקם ב-1964 ועד שכסילי אוסלו פתחו בפניו את הדלת לחזור ל" שטח הכבוש" .

מקבץ של אירועי התקופה ה"שקטה"

הטבח במושב פטיש

 בתאריך 24 במרץ 1955 חדרו מחבלים מרצועת עזה למושב פטיש בשעה שבמושב נערכה חתונה בבית משפחת קלימי, והטילו שני רימוני יד לקהל החוגג. בהתקפה נהרגה מדריכה חקלאית, ורדה פרידמן מכפר ויתקין, ונפצעו 19 אחרים. זס היה ראשיתו של גל פיגועים ורציחות בכל חלקי הארץ כשישראל משיבה בפעולות תגמול נגד בסיסי צבא וריכוזי מחבלים מעבר לגבול – הירדן בסוריה בלבנון וברצועת עזה.

פיוס ה-6 בישראל -5 בינואר 64

ביקור היסטורי ראשון של של אפיפיור בארץ. הביקור אורך 12 שעות ובמהלכן מספיק האפיפיור לשבח את קודמו, פיוס ה-12, ששיתף פעולה עם הנאצים.

פיסגה ערבית -13 בינואר 64

בוועידה משתתפות 13 מדינות ערביות. נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מפרט תכניות מלחמה בישראל, אם תשלים את מפעל המוביל הארצי.

אנטישמיות ברוסיה 20 במארס 64

ספר אנטישמי,"הסרת המסכה מעל פני היהדות" ,יוצא לאור בברית המועצות בחסות האקדמיה הרוסית למדעים.

נאצר מאיים

נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מאיים כי מצרים תתקוף את ישראל אם זו לא תחזיר לשיטחה את הפליטים הערביים.

טילים במצרים

מצרים החלה בתכנית לפיתוח טילים ונעזרת במדענים גרמנים. ישראל מוחה בפני ממשלת גרמניה.

נחנך סכר אסואן

סכר אסואן שנבנה במימון סובייטי נחנך על הנילוס. מנהיג ברית המועצות כרושצ'ב מבקר במצרים בראש משלחת צבאית, מכריז על תמיכת ברית המועצות ב"תביעות הצודקות" של מצרים מישראל.

נדון על פורנוגרפיה

אדם שמכר תמונות פורנוגרפיות ברחובות תל-אביב הועמד לדין והורשע ב"השחתת מוסר הציבור:הוא נדון למאסר על תנאי.

אזהרה חמורה לירדן

ישראל העבירה אזהרה חמורה לירדן בעקבות אש שנפתחה על משמר בהר הצופים והתקפת סיור צבאי באזור גיא בן הינום בעיר.

יחסים עם גרמניה

חמש מדינות ערביות ניתקו יחסיהן עם גרמניה המערבית בתגובה להחלטתה לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

פעולת תגמול בג'נין

בתגובה לפעולות חבלה של פת"ח פשט צה"ל על מספר יעדים בירדן. נהרס בסיס פת"ח בעיירה שונה, מרכז דלק בקלקיליה וטחנת קמח בג'נין.

פשיטה בלבנון

צה"ל פשט על שני כפרים בלבנון בתגובה על עשרות מעשי חבלה בישובים בצפון.

פת"ח חודר מירדן

חוליית פת"ח חודרת מירדן למושב גבעת ישעיהו. היא פוצצה בית אך בדרך נס לא נפגע איש.

הוצאות הבטחון

דו" ח המכון הבריטי למחקרים אסטרטגיים קובע כי הוצאות הבטחון של ישראל הן הגבוהות בעולם ביחס לתל"ג.

כל בדיחות אשכול

בדצמבר 1966 יצאה לאור חוברת "כל בדיחות אשכול" , בה רוכזו בדיחות שרווחו בציבור על ראש הממשלה לוי אשכול. " חוברת זו"  – כותבת יונה הדרי בדוקטורט שלה "משיח רכוב על טנק" – "מנסחת מצב רוח ציבורי דיכאוני שהגיע לשיאו" . מחברי החוברת מסבירים במבוא כי מטרתם לספק לציבור בדיחות שהן "ההנאה היחידה שתקופה זו הביאה לישראל" . הבדיחות מבטאות דיכאון כבד, מתובל בהומור שחור וגס. בין הבדיחות: " בנמל התעופה לוד תלו שלט: היוצא אחרון מתבקש לכבות את האור" ; " אספן בולים מוכרח להישאר בארץ בשביל להשיג את מעטפת היום האחרון למדינה" ; " השר ישראל גלילי שבר את ידו כשניסה להרים את המורל של העם" .

זמן קצר לאחר הופעת החוברת פתחה המשטרה בחקירה כדי לאתר את מחברה. העילה לחקירה הייתה שהמו"ל של החוברת לא ציין עליה את שם בית הדפוס שבו הודפסה ולא את שם המחבר. החקירה לא העלתה דבר. עכשיו מותר לגלות כי מחבר החוברת היה חברי ורעי הטוב אורי סלע ז"ל. הוא עשה זאת לשם פרנסה אך גם מתוך תחושה שחוברת זו נותנת ביטוי אמיתי למצב הרוח הציבורי.

הכנסת נגד החיפושיות

ועדת החינוך של הכנסת החליטה פה אחד שלא לאשר את בואה לארץ של להקת החיפושיות. בתשובה לשאילתא בעניין זה הסביר שר החינוך אהרון ידלין: " מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו" . הוא ציין שהלהקה גורמת צריחות היסטריות השתוללויות והתפרעויות של בני נוער בעת הופעת הלהקה" .

אלה היו ימי הזוהר שלפני הכיבוש.

יוזמה של אדם אחד, המהנדס יעקב בליימן מרפא"ל, חוללה מהפך בחימוש חיל האוויר * הוא פיתח מערכת ההופכת כל פצצה " טיפשה" לפצצה חכמה וזולה, המסוגלת לפגוע בדייקנות ממרחק עשרות קילומטרים * האסטרונאוט אילן רמון ז" ל ואלוף דן חלוץ היו בין התומכים בפרוייקט * ולמה לא סיפרו לנו על זה

י

יעקב בליימן בתקופת פיתוח הפרוייקט (ציום באדיבות "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים")

אחד האנשים שתרמו תרומה משמעותית לביטחונה של ישראל הוא אדם שכמעט איננו מוכר מחוץ למעגל המשפחתי והמקצועי שלו. זהו המהנדס יעקב בליימן, איש הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). ביוזמה אישית יחידה במינה הצליח להפוך את כל הפצצות ה"טיפשות" של חיל האוויר לפצצות "חכמות" . תודות להמצאה שלו יכול היום כל טייס של כל אחד ממטוסי חיל האוויר להטיל כל אחת מן הפצצות (הטיפשות והזולות) שבמחסני החייל ולפגוע בכל מטרה במרחק עשרות קילומטרים בדייקנות של סנטימטרים. הפצצה מתכננת את מסלול מעופה ללא מקור הנעה רקטי ובלי כל צורך במפעיל מיומן. היא מאתרת את המטרה גם בחושך ובתנאי ראות קשים, אי אפשר להסיט אותה או להתגונן מפניה.

פצצה כחול לבן

ההמצאה הזו היא כולה כחול לבן, פרי מוחו המבריק של איש אחד, שבעבר היה שחמטאי מצליח. הפצצה הזו היא ישראלית גם ואולי בעיקר בכך שהיא לא עולה מיליון דולר כמו שעולה פצצה חכמה בעלת ביצועים דומים. מחירה נמוך מאד ומתאים לתקציב הביטחון המצומק.

בליימן, הראוי ללא ספק לפרס ישראל לביטחון על המצאתו, זכה עד כה רק בפרס המנהל המצטיין של רפא"ל. לטקס קבלת הפרס הוא הגיע בקושי, על כיסא גלגלים. בדצמבר 2002, זמן קצר לפני שהשלים את הפרויקט, לקה בליימן במחלת ניוון שרירים. הוא רותק לכיסא גלגלים, הדיבור קשה עליו והוא נאלץ לעזוב את מפעל חייו. בשארית כוחותיו הוא עדיין עוסק בייעוץ ומשתתף באירועי המפעל. בלית ברירה חזר לעיסוק הנעורים שלו, השחמט, ומוחו עדיין מספיק חריף וצלול כדי לנצח את יריביו, אם כי לא באותה מהירות כבעבר.

" הגאון מווילנה"

היו זמנים שיעקב בליימן היה יותר מפורסם מכפי שהוא ידוע היום בציבור. זה היה בראשית שנות השישים כשהחל כוכבו לדרוך כאמן שחמט.

הוא החל לשחק שחמט בגיל 7 בברית המועצות ונחשב עילוי.

בליימן הגיע לארץ עם הוריו בשנת 1959 מברית המועצות והוא אז בן 12. המשפחה התיישבה בקריית חיים ובליימן הצעיר החל לשחק שחמט במועדון " לאסקר" בחיפה. תוך זמן קצר היכה את יריביו במועדון ובתחרות על אליפות חיפה הגיע למקום השישי. בגיל 16 זכה פעמיים באליפות הנוער בשחמט. בתחרות בינלאומית שנערכה בירושלים זכה במקום השלישי והביס בין היתר את האמן הישראלי משה צ"רניאק. צ"רניאק אמר עליו אז: " זה הכשרון השחמטי הגדול ביותר שיש לנו בישראל" .

מכאן ואילך הוא צבר שורה של הישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות בהן ייצג את ישראל – בהולנד, בספרד וברומניה. עוד בטרם סיים את לימודיו התיכוניים כבר הסתמנה דרכו של בליימן לצמרת השחמט העולמית. נאמר עליו כי הוא מסוגל לחשב 12 עד 14 מסעים מראש וזכה לכינוי "הגאון מווילנא" .

בליימן כאמן שחמט בנעוריו

תפנית לאקדמיה

עם סיום הלימודיו התיכוניים עשה בליימן תפנית במסלול חייו. הוא התקבל לעתודה האקדמית, נרשם ללימודי הנדסת חשמל בטכניון, ובמשך שנות לימודיו הדיר עצמו מכל השתתפות בתחרות שחמט. רק כשסיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה" ל בדרגת סגן השתתף בנבחרת ישראל באולימפיאדת השחמט בגרמניה. הוא צבר אז 6.5 נקודות מתוך תשע אפשריות. בשנת 1971 זכה בתואר "אמן בינלאומי" בשחמט. אך מכאן ואילך נטש לגמרי את הקריירה השחמטאית. אפשר לתלות זאת אולי בתאונת דרכים, בה נפצע באורח בינוני. מה שידוע הוא שבליימן המיר את עולם השחמט בעולם אחר – מתמטיקה, מחשבים, אלקטרוניקה, טילים.

פיתוח ה" פופאיי"

בליימן נתוודע לעולם הטילים והאלקטרוניקה במהלך שירותו הצבאי בחיל הים, בו עסק בתיקון מערכות אלקטרוניות של ספינות טילים. עם שחרורו הצטרף לחטיבת הטילים של רפא" ל והשתתף בצוות המהנדסים שפיתח את הטיל אוויר-קרקע  "פופאיי" . זהו טיל כבד, במשקל טונה, המופעל ממטוסי קרב הפצצה כבדים כמו פנטום או אף-15. הטיל מצויד במצלמת טלוויזיה בחרטומו והוא מסוגל לפגוע בדייקנות במטרות כמו חלון בית ממרחק של כמאה קילומטרים. חלק מן הדרך הוא עושה בעצמו וחלק הוא מנווט על ידי מפעיל, המכוון אותו על פי התמונות המשוגרות ממצלמת הטלוויזיה שבחרטומו. הטיל הוכיח עצמו ככלי נשק יעיל ביותר ונרכש גם כחימוש סטנדרטי על ידי חיל האוויר האמריקני. לימים פותח בשיתוף עם האמריקנים דגם קל יותר של ה"פופאיי" , הנקרא " פופאיי לייט" שניתן לשאת אותו במטוסים קלים יותר והטווח שלו קטן יותר – כ-45 קילומטרים.

פופאי דגם 3 באדיבות צחי בן עמי מרחב אווירי

פופאיי,טיל נגד טנקים, שבליימן נמנה עם מפתחיו.

רעיון מהפכני

בליימן השתתף בפיתוח שני דגמי הפופאיי, אך הוא היה רק אחד מתוך 250 מהנדסים. במהלך העבודה על טילים אלה עלה במוחו של בליימן ראיון מהפכני. הפופאיי, הגדול והקטן, יעילים מאד אבל גם יקרים מאד והפעלתם מסובכת ודורשת אימון מיוחד.

הרעיון של בליימן היה להתקין מערכת שתוצמד לפצצות הברזל ה" טיפשות" שלפני עידן החימוש המדויק. זאת, במטרה להפוך אותן לחכמות במחיר זול מאד.

הרעיון היה לכאורה פשוט מאד. לבנות מערכת שתכלול מצלמת טלוויזיה, כמו שיש בראש טילי ה"פופאיי" . אך מצלמה זו לא תשדר תמונות לנווט המכוון אותה, אלא למחשב שיהיה חלק מן המערכת. המחשב יוזן מראש בתמונות של מטרות מאזור התקיפה. ברגע שתגלה מצלמת המערכת תמונת מטרה החופפת את התמונה שבמחשב תינעל הפצצה על המטרה ותפגע בה בלי שתהיה לאיש יכולת להסיטה.

פרוייקט של איש אחד

הרעיון פשוט אך מימושו נראה בשעתו כמדע בידיוני. בליימן החליט להוכיח שאפשר להפוך מדע בידיוני למציאות.

הדבר היה בראשית שנות התשעים. בליימן הביא את הרעיון לממונים עליו ואלה הביעו אמון ביכולתו. הם העמידו לרשותו את האמצעים הראשוניים שנועדו להוכיח את ייתכנותו של הרעיון. אלה היו אמצעים פשוטים, שכללו חדר במרכז הטילים של רפא"ל וזמן לפתח את החישובים ואת היישום של הרעיון.

משך שנתיים ימים (1992-1994) היה בליימן ראש פרויקט של איש אחד. לבדו ערך את החישובים, לבדו חשב על הטכנולוגיות האפשריות, לבדו תיכנן את דרכי הפיתוח.

אילן רמון תמך

כשהגיע בליימן למסקנה כי הרעיון שלו ניתן למימוש הוא החל להציגו בפני ראשי רפא"ל, מערכת הביטחון וחיל האוויר. כולם היללו את האיש ואת הרעיון אך כולם גילו ספקנות לגבי הסיכוי לממשו. ולא בכדי היתה הספקנות. רק כדי להוכיח את ייתכנות הרעיון צריך היה להשקיע עשרות מיליוני שקלים. לפיתוח מוצר של ממש נדרשה השקעה של מאות מיליוני שקלים.

מאמצי השכנוע לא היו קלים, אבל לבסוף החליט משרד הביטחון להמר על הניסוי והעמיד לרשותו את התקציב הראשוני לבניית דגם אב. בליימן אסף צוות קטן ואיכותי מאד של מהנדסים שהאמינו ברעיון ועוד יותר האמינו בו עצמו. בין האנשים שנתנו אמונם ברעיון ובאיש שהמציא אותו היה איש החלל הישראלי, אלוף משנה אילן רמון ז" ל, שהיה אז ראש מחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר. במכתב למינהלת הפרויקט של רפא"ל כתב רמון בין היתר: "בפרוייקט הנוכחי שבליימן מנהל יש פוטנציאל מבצעי עצום בעלות נמוכה תוך ניצול טכנולוגיות קיימות וחדשות … שבמידה ויצליח ישפר את כושרו ויכולתו המבצעית של חיל האוויר…"

ספייס-4 באדיבות צחי בן-עמי מרחב אווירי

השלמת דגם האב

בשנת 1998 הושלמה בניית דגם האב של הפרויקט. הניסוי בדגם זה הוכיח שהרעיון המהפכני של בליימן הוא מעשי. הוא הצביע גם על אפשרות שהפיכתו למערכת מבצעית תאפשר לחיל האוויר להקדים את חילות האוויר בעולם כולו בשש שבע שנים. בין האנשים שהתרשמו מדגם האב היה אלוף דן חלוץ, שהיה אז ראש מטה חיל האוויר וכיום מפקד החיל. הוא כתב לבליימן מכתב מלא התפעלות בו נאמר כי ההמצאה פורצת את דרך המלך במרוץ לחימוש חיל האוויר.

מכאן ואילך החלה העבודה המעשית על פיתוח המערכת שניתן לה השם SPICE ראשי תיבות של משפט ארוך באנגלית שפרושו: "ערכת הנחיה אלקטרואופטית, עצמאית חכמה מדוייקת ובעלות נמוכה" .

 הפוטנציאל: מיליארד דולר

מערכת הביטחון וחיל האוויר היקצו את הכספים הדרושים לפרוייקט ועל בליימן הוטל להפוך את הרעיון שלו למוצר מדף שניתן לחמש בו את מטוסי חיל האוויר וגם למכור אותו למדינות ידידותיות. מכאן ואילך הוכיח עצמו בליימן לא רק כמוח טכנולוגי מזהיר אלא גם כמנהל צוות פיתוח בעל כושר ניהול ומנהיגות ממדרגה ראשונה. הוא אסף כמאה מהנדסים וטכנאים, תיכנן ואירגן את העבודה של הצוותים השונים ובתוך תקופה של חמש שנים השלים את הפיתוח הסופי של המוצר. משנת 2003 החל החיל האוויר להתחמש ב-spice דבר הנחשב לפריצת דרך בחיל. עם השלמת הפיתוח לא הושלמה המלאכה. לדעת מומחים המערכת החדשה פתחה פתח למשפחה חדשה של מערכות חימוש בחיל האוויר.

ההמצאה כבר עוררה עניין בעולם כולו ומדינות רבות הביעו עניין לרכוש אותה. שכן לא קיימת מערכת נשק כזו בשום מדינה בעולם. לפי הערכה יש למערכת הזו פוטנציאל מכירות בהקף של מיליארד דולאר עד שנת 2010 . ועד אז יש להניח המוח היהודי ימציא לנו עוד פטנטים.

כאן אני רואה חובה להודות לקורא אלעזר אליאש מחיפה שהיפנה את תשומת לבי לנושא. הוא מסר לי כי כתבה על יעקב בליימן והמצאתו פורסמה בכתב העת  "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים" . זהו כתב עת מקצועי חשוב, אך הוא איננו מגיע לציבור הרחב, אלא לקבוצה קטנה של אנשי מקצוע. פניתי אל כתב העת ונתברר לי כי עורכו הוא ידיד ותיק, העיתונאי  אלי תבור. תבור הוא אחד העיתונאים הטובים ביותר שקמו אי פעם. עבד שנים ככתב ואחר כך כעורך " העולם הזה" , עבר ל"ידיעות אחרונות" ויצא באחרונה לגימלאות. איני נוהג להעתיק כתבות ממקור אחר אלא לראיין את האנשים בעצמי. אך במקרה זה, בשל מצב בריאותו של בליימן, נבצר ממני לעשות זאת. נאלצתי להסתפק במידע שמסר לי אלי תבור, שכדרכו עשה עבודה מושלמת. שאלתי את תבור מדוע לא הביא את הסיפור המופלא הזה לידיעת ציבור רחב יותר לפני שפניתי אליו. הוא סיפר לי שניסה לעניין בנושא את אחד מעיתוני הערב הנפוצים. אבל שם כנראה לא מעוניינים ביספורים חיוביים על ישראל.

ראה

מרחב אווירי אתר לתולדות התעופה בישראל

 בינה מלאכותית ומשחק השחמט

      גרי קספרוב אלוף העולם הלוחם למען ישראל ונאבק בפוטין
=========================================================

" מדוע פילוסופים יהודים צרפתיים מעוררים רתיעה"

מאמר זה עבר <קישור>