ארכיון פוסטים מאת: זאב גלילי

למה נשכחת מורשת רצח רבין

דומה שאף מנהיג ממנהיגי המדינה לא זכה למפעלי הנצחה כמו יצחק רבין ז"ל. אין עיר או עיירה בארץ שאין בה כיכר, רחוב, בית ספר ובית תרבות  הנושאים את שמו. ושיא ההנצחה: בית מורשת רבין שהושקעו ומושקעים בו מיליונים רבים. אף על פי כן, ביום השנה  לרצח, הולך האיש ונשכח. וגרוע מזה: נשכחת גם  סיבת מותו ומשמעויותיה ההיסטוריות. ילדי הנרות של שנת 1995 כבר הפכו למבוגרים העושים לבתיהם. קם דור חדש שרבין הוא בשבילו שם רחוב או שם של מרכז רפואי. מספר הבאים לעצרות לזכרו הולך ומצטמצם ואלה עוברים מאולמות ענק לחדרים קטנים.

 

בית מורשת רבין [צילום זאב גלילי]

על הסיבות לכך ניתן ללמוד ממאמר שכתבתי בשנת 2000  שעיקריו מובאים בזה.

רבין לאחר תבוסת 77

זמן קצר לאחר תבוסת המערך בבחירות 1977, פנה אלי עורך ׳ידיעות אחרונות׳, דב יודקובסקי, וביקש שאפגש עם יצחק רבין, כדי לסייע לו בכתיבת סדרת מאמרים לעיתון.

נפגשתי עם רבין במשרדו שנמצא באחד הצריפים של משרדי הממשלה בקריה בתל-אביב. בשער עמד שוטר, שאפילו לא טרח לבדוק את זהותי. משרדו של רבין היה כמעט ריק. שולחן פשוט, כורסת מנהלים פשוטה ושני כיסאות לאורחים. שום תמונה או קישוט על הקירות. במהלך שיחתנו, שארכה כשעה, לא צלצל הטלפון אפילו פעם אחת. רבין קיבל אותי בהבעת הפנים המבוישת שלו, והתייחס אלי בכבוד רב, אף שלא הכרנו קודם לכן.

להמשיך לקרוא

איך השפיעה השפה הערבית על היידיש ועל העברית

יהודי הישוב הישן שיידיש היתה שפת אימם הקדימו את דור הפלמ"ח וראשית המדינה בקליטת מילים ערביות * המילים חדרו ליידיש וממנה לעברית. בין המילים: "באסה" , "סבאבה", "עלא כיף כיפאק", זיפת, דוגרי, יאללה, חביבי, יא בה יי, אודרוב, תפדאל, נאחס, מבסוט, ניג'ס, ועוד.

 בילדותי דיברו הורי עם ילדיהם עברית. בינם לבין עצמם דיברו או יידיש או ערבית, או שילוב מצחיק של שתי השפות. התוצאה היתה שקלטנו את כל שלוש השפות.

זהו מכשיר להעלאת דליים שנפלו לבור. צילום: זאב גלילי)

זוהי גאנג'ה מילה ביידיש צפתית שלא תמצאו בשום מילון. זה מכשיר להעלאת דליים שנפלו לבור. צילום: זאב גלילי מוצג במוזיאון המאירי

כשבאתי ללמוד יידיש מודרנית גיליתי שבני שיחי וגם מוריי לא מבינים מילים רבות השגורות בפי מילדותי. מילים שגם אינן מצויות במילונים, המשקפים את היידיש המזרח אירופית. מי שדיבר יידיש בוילנה או בווארשה לא יכול לדעת מה זה גאנג'ה. הגאנג'ה (ובגירסה אחרת ג'נגס) הוא מכשיר שימושי מאד בצפת: דולה דליים שנפלו לבור המים . זהו חישוק ברזל כבד אליו מחוברים קרסים ממנו משתלשל חבל ארוך. יהודי מווארשה לא יידע גם את פרוש המלה מגארה, שמשמעותה מערה או מרתף שרבות כמותן מצויות בצפת.

ערבית שחדרה ליידיש

הגיע לידיי בימים אלה גיליון מספר 3 של "דווקא", כתב עת המוקדש ליידיש ולתרבותה. ובגיליון זה דיווח מרתק על השפעת הערבית על היידיש הארצישראלית.

היידיש היא שפה  בזכות עצמה אך היא קלטה תמיד מן השפות שבסביבתה. חתן פרס נובל הסופר היידי יצחק בשביס זינגר אמר (בנאומו אחרי קבלת פרס נובל) כי "היידיש היא שפה קומוניסטית. דהיינו שלי שלי ושלך גם כן שלי". היידיש קלטה מן הגרמנית, העברית, השפות הסלאביות, וכאן בארץ קלטה גם מן הערבית.

454 מילים ערביות

מחברי המאמר, חנה עמית וישראל ברטל. מדווחים על הספר "יסודות ערביים ביידיש הארצישראלית", מאת מרדכי קוסובר ( שיצא לאור בהוצאת ראובן מס, ירושלים 1966). המחבר מונה 454 מילים ערביות שחדרו ליידיש. אנשי הישוב הישן קלטו מילים אלו עוד בטרם סיגלו את הלשון העברית. מילים רבות הקשורות בעבודת האדמה: ואדי, טוריה, מזבלה, טאבון. מילים ערביות רבות השגורות בעברית המודרנית נקלטו על ידי היידיש בתקופות קדומות. בין המילים: "באסה" , "סבאבה" ו"עלא כיף כיפאק" ו"עלא כיף כיפאק", זיפת, דוגרי, יאללה, חביבי, יא בה יי, אודרוב, תפדאל, נאחס, מבסוט, ניג'ס, פשלה, אהלן וסהאלן, דיר באלק, מברוק, מאפיש, טמבל, דחילאק, בלאדי, אינשאללה, כיף חאלק, חאלס, חמסה, אילחמדאללה, , חמסין, פינג'אן ועוד.

מילון ערבית - יידיש

מילון ערבית – יידיש

בשעתו רווחה הדעה שהמילים הערביות שחדרו לשפה העברית המודרנית משקפים את ההתנערות מן היידיש הגלותית. לא רצו לשמוע "אוי וויי" ו"געוואלד" ו"א מחייה" והעדיפו את "באסה" ו"על א כיפאק".

מסתבר שדווקא יהודים שיידיש היתה שפת אימם הקדימו את דור הפלמ"ח וראשית המדינה בקליטת אותן מילים ערביות.

האם חדרו מילים אלה לעברית המודרנית דרך היידיש או במישרין מן הערבית? לא ברור מן המחקר.

האיכר ממטולה והפועל הערבי

על המציאות הלשונית של שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ניתן ללמוד מתוך הסיפור "האיכר ממטולה" שבספר "ילקוט הכזבים" של דן בן אמוץ וחיים חפר.

ביום בהיר אחד, נאמר בסיפור, נכנסו שישה פלמחאים שחזרו מסוריה לגן עצי פרי במטולה. בגן היו איכר יהודי ופועל ערבי.

איש הפלמ"ח פנה לאיכר המטולאי ושאל בעברית:
"תסלח לי בבקשה אולי אפשר לקבל מעט מים?"
האיכר פנה לפועל הערבי שלו ביידיש: "מוחמד וואס זאגט ער". (ביידיש: "מוחמד, מה הוא אומר?").
מחברי המאמר על היידיש והערבית מציינים כי ייתכן שהסיפור הזה איננו  צ'יזבאט.

בן גוריון וז'בוטינסקי ויחסם ליידיש

על יחסו של בן גוריון לעם היהודי אפשר ללמוד מן המכתב שכתב לברוך קורצוויל. במכתב זה אומר בן גוריון בין היתר: "יהדותי מקורה בתולדות העם היהודי ובמקור מחשבתו: אברהם אבינו ומשה רבנו והושע ומיכה וישעיהו וירמיהו והלל ור' עקיבא ור' יהודה הלוי… המושג יהודי אומר לי הכל. הוא מקשר אותי עם כל הדורות שקדמו ועם כל הדורות שיבואו".

שאלה אחרת היא יחסו ליידיש.  בן גוריון עורר בשעתו סערה כשהגיב על עדות פליטים שניצלו מן השואה ואשר נאמרה ביידיש באומרו: "אף על פי שהדברים נאמרו בשפה זרה הצורמת את אוזנינו".

אמירה זו  היא ביטוי למגמת הציונות החילונית למחיקת העבר הגלותי, שהיידיש היתה סימן הכר מרכזי שלה.

זאב ז'בוטינסקי – שלא כבן גוריון וחבריו לעליה השניה,  שגדלו על בירכי היידיש – לא ידע יידיש כשפת אם. בבית הוריו המתבוללים דיברו רוסית. גם ז'בוטינסקי ייחס חשיבות מרכזית להשרשת השפה העברית ונתן לכך ביטוי פיוטי בשיר "הנדר":
"עברית: לשון חיי – בגיל, יגון וזעם
שפת עמל, הרהור, מזמור  – ושפת בני
שלשלת-פז נצחית בין שיר תל-חי ורעם
הפלא של סיני"

אף על פי כן החליט ז'בוטינסקי ללמוד יידיש  בגיל 34  ושלט בה (כמו בשפות רבות אחרות) עד כדי יכולת לנאום בה נאומים חוצבי להבות.  הוא הודה כי אינו אוהב במיוחד את השפה  אבל, כתב, "חשוב יותר מאשר אהבה: יחס של כבוד". והוא הסביר: "יודע אני  שלגבי מיליונים של יהודים, אם גם לא בשבילי, הרי היא לשון האם במובן העמוק ביותר של מלה זו, לשון שצלילה בלבד מרעיד את ליבותיהם, ויודע אני שגם בכך יש מקצת מן הקדושה".

מה זה "לך לעזאזל" לפי פרוש ביאליק

אפילו המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לא עקר את היידיש מתוכו ביום יום הירבה להתבטא בשפה זו עם ידידיו. ויעיד על כך הסיפור הבא:

באחד הימים הלך ביאליק ברחוב אלנבי עם ידידו י"ח רבניצקי ושותפו למפעל "ספר האגדה", והשניים שוחחו ביניהם, כדרכם, ביידיש.
זו היתה תקופה שבה היתה מלחמת השפות בעיצומה. אחד הלוחמים למען העברית, אהרון נחמני שמו, עקב אחרי השניים וכששמע שהם מדברים יידיש נזף בהם.
תגובת ביאליק לנזיפה היתה: "לך לעזאזל", בעברית כמובן.
אותו צעיר תבע את ביאליק לדין לפני "משפט השלום העברי'. אך את ביאליק אי אפשר לנצח לא ביידיש ובוודאי לא בעברית.

ביאליק שלח את נציגו וצייד אותו במכתב בו קבע כי "לך לעזאזל" בשפה העברית איננה קללה אלא הצעה לטיול להר עזאזל במדבר יהודה.

את הסיפור הזה מביא אבנר הולצמן שהוציא  מהדורה חדשה של שירי ביאליק  עם פרוש.

הולצמן מביא פרוטוקול מלא של המשפט, מיום 28 בינואר 1928, שנמצא בבית ביאליק ומתפרסם ב"דווקא" בפעם הראשונה.

מן הפרוטוקול עולה כי ביאליק השיב בציניות. ובהסבירו את המקום המדויק של הר עזאזל פסק כי זהו מקום "די מכובד לטיול בשביל אותו האיש".

בא כוחו של ביאליק אמר כי זה משפט אווילי אבסורדי פסיחיאטרי  (בכתיב זה – ז.ג.) ואין זה לכבודה של העיר לתבוע לדין אדם כביאליק.

התובע חזר בו מתביעתו ופסק הדין קבע כי עליו לשאת בהוצאות המשפט בסך 180 פרוטות.

שער "דווקא" גיליון 3

 על השפעת היידיש על העברית ראה:

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13889

 


מוסד הנשיאות: מאלברט אינשטיין ועד דליה איציק

הנשיא הראשון, חיים ויצמן, נבחר לתפקיד כתוצאה מטעות היסטורית * בן גוריון התנגד אך נכשל בניסיונו לתקן את הטעות על ידי מינוי "האישיות היהודית הגדולה ביותר על כדור הארץ" * מאז, הלך " מוסד הנשיאות" והידרדר – עזר ויצמן שפרש בקלון וקצב המרצה עונש בכלא *  פרס המשיך בתפקידו כנשיא למלא את תפקיד "החתרן הבלתי נלאה"  מתחת למדיניות נתניהו * ההמולה התקשורתית הנוכחית לקראת הבחירות לנשיאות  מעוררת את השאלה: האם לא הגיע הזמן לסגור את בית הנשיא * זה יחסוך 57.5 מיליון שקל [שעלתה כהונת פרס בשנה האחרונה] * ואיזו דמות תהיה לנשיאות עם אישיות דגולה כדליה איציק

כשנפטר הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, ב-9 בנובמבר 1952, החלה התרוצצות בין המפלגות למצוא יורש לנשיא המת.

ראש הממשלה, דוד בן גוריון, לא נטל חלק בהתרוצצות. הוא אמר כי צריך "לחפש את האישיות הגדולה ביותר שיש למצוא על כדור הארץ ולעשותה לסמל העליון של ישראל" . הוא החליט שאלברט אינשטיין הוא האיש הראוי והציע לו את המשרה הרמה. אינשטיין דחה את ההצעה ואז החל הסחר-מכר המפלגתי לבחירת נשיא חדש.

להמשיך לקרוא

אהוד אולמרט כפירומן מסוכן

עכשיו, לאחר הגילויים החלקיים של שולה זקן צריך להפנים: בראש ממשלת ישראל עמד עבריין, מוקף  עבריינים כמותו, מלחכי פינכה מושחתים.

 אהוד אולמרט הוא לא סתם עבריין אלא עבריין נמלט.  כל אזרח אחר שהיה נחשד בחשדות המיוחסים לו, היה נכבל בידיו וברגליו. היה נשלח למעצר באבו כביר או במגרש הרוסים, עם עוד כמה עבריינים מחבריו ומבלה כמה ימים בחברת כמה סתם פושעים קטנים.

אהוד אולמרט ויקיפדיה גרמנית photo Antônio Milena ABr

הוא היה נחקר ברציפות תוך הפעלת לחץ פיסי מתון. היה מתנתק מכל קשר עם האנשים שעשויים לשמש עדים כנגדו. בלי יכולת להשפיע עליהם ולשבש את החקירה. בלי יכולת להבטיח להם או לאיים עליהם. קרוב לוודאי שכבר היה מוגש נגדו כתב אישום, עם דרישה  להרבה שנות מאסר.

אך אהוד אולמרט הוא עבריין נמלט. הוא נמלט אל מאחורי החסינות שלו כראש ממשלה. הוא לא נלקח אזוק בידי החוקרים אלא נחקר בנוחיות בלשכתו, בזמן הנוח לו. על כורסא נוחה, עם מיזוג אוויר. הוא ממשיך לשחק עם פני הפוקר שלו, כאילו שום דבר לא קרה. כאילו עולם כמנהגו נוהג. ולאחר שסולק מראשות הממשלה הצליח להסתתר מאחורי סוללת הפרקליטים והיחצנים שלו.

להמשיך לקרוא

סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

                   –  מאת  טל גלילי

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט "חתיכות מחיי בישראל", הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי אנחנו באמת.

בעיני, זה פרוייקט ההסברה הישראלי  המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי.

להמשיך לקרוא

"הנחש עדיין מכיש" אמר רבין על שמעון פרס, קברניט אסון אוסלו

הנשיא שמעון פרס סיים את כהונתו כשהוא נישא על גלי אהדה בינלאומית וישראלים שזיכרונם קצר. חשוב שיוזמת פרס שבחתירה בלתי נלאית הביא אלינו את ערפאת את האינתיפאדות ואת החמאס ועזה לא תישכח. פרס מתכוון להמשיך ולזרוע את רעיונות הארס וההרס שלו. כשנשמע מפיו את ההצהרות על תהליך השלום ראוי שנזכור את האסון שהמיט עלינו. חשוב גם לזכור את הדברים ביום השנה לרצח יצחק רבין ז"ל [אוקטובר 2015]

רעי בני רומי, בני ארצי, הקשיבו

באתי לקבור, לא להלל את קיסר

הרע בפועלי איש, חי אחריו

הטוב,  יש עם עצמותיו נטמן…

…כאן ברשותם של ברוטוס והשאר

…כי ברוטוס איש כבוד הוא וזה דין כולם

הרי כולם אנשי כבוד

(נאום מרקוס אנטוניוס במחזה יוליוס קיסר   ויליאם שקספיר)

 "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין".

( יצחק רבין בספרו "פנקס שרות")

חודשיים לפני הרצח שאל מאיר פלבסקי את רבין

"מה שלום הנחש"

רבין: "עדיין מכיש"

אחת התוצאות החמורות ביותר של רצח יצחק רבין ז"ל היא העובדה שבעקבות מותו נתקדש הסכם אוסלו כמורשת לאומית שאין לגעת בה. ההסכם הזה, שהוא הצעד האסטרטגי החשוב ביותר מאז מלחמת ששת הימים,  נתקבל בהליך חשאי על גבול המירמה, גרם לכ-1500 הרוגים ואלפי פצועים בפיגועים והוביל את ישראל למבוי הסתום בו היא נמצאת היום.

חסידי אוסלו, ובעיקר יוזמיו, משמרים אותו ואת זכרו כחלק ממורשת רבין שאיננה. מתאמצים ללא הצלחה  רבה להעלות שוב ושוב את רצח רבין בהקשר להסכם האומלל. הם גורמים לכך שעד היום לא התקיים דיון ציבורי של ממש בהסכם ובהשלכותיו. כי הרי ההסכם הפך להיות חלק ממורשת רבין ואל קודש הקודשים אסור להתקרב. ומי שמטיל ספק בהסכם מואשם אוטומטית בשותפות לרצח.

 כתרומה צנועה לחידוש הדיון הציבורי בהסכם הדמים הזה (שכותב שורות אלה משוכנע כי רבין אילו חי היה חוזר בו ממנו) אני מביא כאן כמה תזכורות מתקופות שונות לגבי ההסכם ותוצאותיו.

שני חתני פרס נובל לשלום - שמעון פרס ויאסר ערפאת - ויקישיתוף

שני חתני פרס נובל לשלום – שמעון פרס ויאסר ערפאת – ויקישיתוף

להמשיך לקרוא

"יהודים ערבים" – מאלבר ממי ועד יהודה שנהב האם יש בסיס לרעיון ההזוי

נתגלגל לידי ספרו של יהודה שנהב "היהודים הערבים", שראה אור בשנת 2003. הכתיבה של שנהב – כמו כתיבתם של חבריו השמאלנים, הפוסט-מודרניים, פוסט-ציונים, פוסט-יהודים – היא "מייבשת מוח". זו הגדרה שנתן פעם חברי אמנון לורד, שמומחיותו בספרות המרכסיסטית הכשירה אותו לבחון ספרות זו. היא שוטפת את מוחך בים של מונחים ובמשפטים מפותלים שאין להם סוף.

היהודים הערבים שער הספר

הואיל ולספר הזה קדמו מאמרים ארכניים של שנהב וחבריו אפשר לחסוך את הצורך בקריאתו ולדון ברעיון ההזוי העומד במרכזו – "יהודים ערבים". כבר דנתי בנושא בכמה מאמרים (ראה קישורים בסוף המאמר) ואני חוזר לדון בו בכלי ביקורת חדשים.

המצאה של אלבר ממי

הראשון שטבע את המושג "יהודים ערבים" הוא הסופר היהודי-צרפתי אלבר ממי (שמו המקורי: מרדכי אלכסנדר בנילוש), בספרו "נציב מלח". הספר מתאר את התלבטותו של ילד יהודי שנולד בגטו היהודי בטוניסיה, את היחשפותו לתרבות הצרפתית ואת בעיות הזהות. הוא דומה בתולדות חייו ובהתלבטויותיו ליהודים המערב אירופיים, שנחשפו לתרבות עולם עם האמנסיפציה וניסו להיות "יהודי בביתך וגרמני בצאתך".

אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה

אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה

מיצירתו של ממי אפשר להבין שאת הקשר שלו ליהדות לא הצליח לנתק לגמרי, להיות צרפתי ככל הצרפתים לא הצליח. מאידך יש לו זיקה לתרבות היהודית ולתרבות הערבית שבתוכה בגר עד שהיגר לצרפת. הוא אינו ציוני אך בכתיבתו המאוחרת מצא איזו נוסחה המתיישבת עם הציונות.

  להמשיך לקרוא

ירד לטמיון – מקור הביטוי, משמעותו, גלגוליו והקשר לפרשת פישמן

מקור המלה טמיון הוא בשפה היוונית ומשמעותה בשפה זו הוא אוצר. וליתר דיוק אוצר המלך, או אוצר השלטון.ומנין בא הכסף לאוצר המלך? כמובן ממיסים, ארנונות והחרמות למיניהן. ומה שהולך לאוצר המלך איננו חוזר עוד. וכך נוצר הביטוי "ירד לטמיון" דבר שאבד, שהלך לאיבוד ולא יחזור עוד.

המלה היוונית חדרה לשפתנו בדרך הקשה. כך אנו מוצאים "שהיה (המלך) הורג את בעליהם ומענה את נשיהם ומכניס את ממונם לטמיון" (ויקרא רבה יט).

גובי מיסים באים לגבות מס לטמיון ופניהם של האזרחים נפולים. תבליט רומ י מימי הקיסר אוגוסטוס

גובי מיסים באים לגבות מס לטמיון ופניהם של האזרחים נפולים. תבליט רומ י מימי הקיסר אוגוסטוס

בתלמוד אנחנו מוצאים כי אנשים מאבדים כספם לאוצר המלך בשל מעשיהם הרעים: מלינים שכר שכיר, עושקים שכר שכיר, נוהגים גסות רוח, משתחררים מעול ציבורי ומטילים על זולתם ועוד (סוכה כט עמוד ב). בתלמוד משמש הביטוי עדיין במשמעותו המקורית. דהיינו: אובדן כספים לאוצר המלך.

להמשיך לקרוא

דן חלוץ – רמטכ"ל ההתנתקות והתבוסה בלבנון

דן חלוץ היה הרמטכ"ל הגרוע ביותר בתולדות צה"ל. הוא פתח את המלחמה במכירת מניותיו. ניהל אותה בהתרוצצות מאולפן טלוויזיה למשנהו. לא בילה אפילו שעה בבור הפיקוד, לא תפס בכלל שהוא נמצא במלחמה אלא באיחור של שבועיים יקרים. לא הכריז על גיוס משק לשעת חרום והפקיר רבבות אזרחים לחסדי הטילים של החיזבאללה.

"אחראי אישית ופיקודית"

ועדת וינוגרד בד"וח הביניים שלה קבעה בין היתר: "הרמטכ"ל לא שטח בפני הדרג המדיני את מלוא המידע שהיה נדרש לצורך החלטות מסוג אלו שהתקבלו באותו יום", ושגה ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב".

במקום לנהל את המלחמה  מן הבור התרוצץ מאולפן לאולפן. דן חלוץ מתראיין בעיצומה של המלחמה.

במקום לנהל את המלחמה מן הבור התרוצץ מאולפן לאולפן. דן חלוץ מתראיין בעיצומה של המלחמה.

חלוץ נמצא "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תכניות מוכנות ריאליות למצב הסלמה בזירת הלבנון, שיכלו לסייע לדרג המדיני לבחון בצורה טובה את האפשרויות שעמדו בפניו". כל אלה לדעת הוועדה "מצטרפים לכשלים חמורים של הצבא ושל הרמטכ"ל לשעבר בראשו" (עמ' 141-143).

להמשיך לקרוא

לעצור את העבריין לפני שימיט אסון (2); מן הראוי לקרוא לספרו של אולמרט: "אחריי המבול"

מאמר שנשא כותרת זהה  (בחלקה הראשון) פרסמתי ב-6 במאי 2008. אז היה עדיין אהוד אולמרט ראש ממשלה שנהנה מכל התפנוקים של עבריין פלילי המכתיב לחוקריו את תנאי החקירה.

 אולמרט כבר איננו ראש ממשלה אך הספר שכתב ופרקיו מתפרסמים עתה בעיתון של המדינה, העיתון שחיפה על מעשי השחיתות שלו כל השנים, מוכיח שסכנתו לא חלפה. הוא היה ונשאר עבריין. מפרסם סודות מדינה, מפרסם ספר שהחוק מחייב אותו להגישו לאישור הממשלה לפני פירסומו. כרגיל מצפצף על כל העולם.

באותו מאמר הבאתי גם ניתוח אופי שנעשה אז למקרה שאולמרט יחוש כי עניבת הצדק המשפטי נכרכת סביב צווארו.

התחזית הזו מוכיחה עצמה כנכונה.ואני מביא בזה את עיקרי אותו מאמר.

להמשיך לקרוא