מדוע כתב ביאליק שיר עליז בקישינב

שני שירי זעם ותוכחה כתב ביאליק בעקבות הפוגרום בקישינב, במוצאי פסח אפריל 1903. השיר שכתב כתגובה מיידית על הפוגרום הוא " על השחיטה" (" נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" ). כחודשיים אחרי הפוגרום בא ביאליק לקישינוב בראש משלחת שאספה עדויות וממצאים. תחת רישומי הביקור כתב את " בעיר ההרגה" (" השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" ).

ליתוגרפיה על קישינב ויקישיתוף

ליתוגרפיה בעקבות הפוגרום ב-1903: באיור נראה "יהודי רוסי" הסוחב על גבו שק כבד הנושא את הכיתוב "דיכוי". מן השק משתלשלות משקולות שעליהן התוויות "אוטוקרטיה", "שוד‎", "אכזריות", "התנקשות", "הולכת-שולל" ו"רצח". ברקע, מימין, נראה יישוב יהודי עולה באש. משמאל נראים נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט וצאר ניקולאי השני (ויקישיתוף)

בין שני השירים הללו, בעודו שוהה בקישינוב, חיבר ביאליק את השיר " עם שמש" , מלא אור תקווה ואופטימיות.

ההסבר המקובל לעובדה שבתוככי זוועות קישינוב חיבר ביאליק שיר אופטימי כזה היה, שבאותם ימים התכנס הקונגרס הציוני השישי, שהשיר נכתב לכבודו.

מנחם פרי  (צילום זאב גלילי)

מנחם פרי (צילום זאב גלילי)

פרשנות אחרת נותן חוקר הספרות פרופסור מנחם פרי, שדיבר בארוע, שנערך בשבוע שעבר לרגל ההוצאה המחודשת של שירי ביאליק, בעריכתו של פרופסור אבנר הולצמן.

ההכרות עם הציירת אירה יאן

ייחודה של ההוצאה החדשה הוא בכך שהשירים כאן מסודרים לפי סדר כתיבתם, דבר המאפשר לחשוף את הנסיבות הביוגרפיות של כתיבת השירים. הולצמן נותן ל"עם השמש" את ההסבר המקובל. אך פרופסור פרי מוצא את ההסבר בלוח התאריכים שמפרסם הולצמן כנספח לספר. מן הלוח הזה נמצאנו למדים כי בעת שביאליק שהה בקישינוב הוא הכיר את הציירת אירה יאן (אסתר סליפיאן), שהייתה תושבת קישינוב ואז החל הקשר הרומנטי ביניהם. קשר זה הוא שתלה את השמש מעל ראש השניים בתוך חשכת הפוגרום.

סיפור הרומן בין המשורר הלאומי לבין הציירת אירה יאן ידוע מכבר. הוא פורסם בעיתונים וכן הופיע מחקר, פרי עטה של חוקרת ביאליק הוותיקה, זיוה שמיר. השניים קיימו קשרים שנמשכו כחמש שנים. במהלכם איירה אירה יאן את דיוקנו של ביאליק ותרגמה לרוסית כמה משיריו.

 דיוקנו של ביאליק פרי מכחולה של אירה יאן

מה משמעות הביטוי "כמכחול בשפופרת"

ביוני 2000הופיע הספר "לנתיבה הנעלם" של פרופסור זיוה שמיר, החוקרת זה עשרות שנים את יצירתו של חיים נחמן ביאליק. הספר שופך אור על מערכת יחסים שקיים המשורר עם הציירת אירה יאן. החוקרת מסתמכת על קובץ מכתבים של הציירת שנכתבו אל ביאליק ונמצאו בעזבונו. מכתבים אלו שופכים לדעת פרופסור שמיר אור חדש על מכלול יצירתו. עולה מתוכם שחלק גדול משיריו – לא רק הליריים ולא רק שירי האהבה – הושפעו ממערכת היחסים שקיים עם הציירת.

לנתיבה הנעלם שער הספר

לנתיבה הנעלם שער הספר

בין היתר מביאה החוקרת קטע ממכתב שכתב ביאליק לידידו הסופר יעקב כהן.

וכך נאמר במכתב: "אישה גדולה אחת, אישה חשובה, אישה הגונה ו"אירא יאן" שמה. ציירת היא ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת, ומקצת גם עם ספרות. אם פוגע אתה בה לפעמים אמור לה בשמי שלום".

על הביטוי "ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת" נכתב באחת הביקורות בעיתונים כי זהו "ביטוי זול ומזלזל כלפיה".

לו היתה הכותבת לומדת פעם דף גמרא היתה יודעת כי הביטוי הזה לא רק שאיננו ביטוי זול ומזלזל אלא הוא ביטוי מעודן של חז"ל לדרך גבר בעלמה.

כך למשל נאמרבמסכת מכות (ז.) על חקירת עדים בבועל את הערווה. אביי ורבא אומרים כי יש לשאול אם "ראיתם כמכחול בשפופרת". שמואל אומר כי יש לשאול אם נראו כמנאפים.

לא הייתי נדרש לנושא זה לולא היה סימפטום לרדידותה של השפה בפי הדור הגדל בארץ, שכמאמר עגנון הוא "מנוגב מדבר תורה ומצוות". כוחה של שפה הוא בעומק ההיסטורי והתרבותי של דובריה ושל הכותבים בה.דור שאיננו מכיר את ספרות חז"ל ושאפילו התנ"ך הוא כספר החתום בשבילו, איננו מדבר עברית שהיא לשון הקודש אלא מדבר ישראלית, שפה שרדידותה יכולה להתחרות רק באספרנטו. הסופר היחיד אולי מבין סופרי דור מקימי המדינה שניסה לחזור למקורות הוא משה שמיר. הסופר היחיד בן דורנו הכותב בשפת המקורות הוא חיים סבתו.

אנו משתבחים בכך שכיום יכול ילד בכיתה ד לקרוא בישעיהו ולהבין את הכתוב בו למרות שאלפי שנים מפרידות בין כותבי הטקסט לבין ימינו. אנו הולכים ומתקרבים ליום בו לא יוכל ילד עברי להבין פרק בתנ"ך. על פרק בספרות חז"ל הרי כבר ויתרנו מזמן.

 החבורה של אירה יאן  ויקישיתוף

 החבורה של אירה יאן. ירושלים החדשה, הקומונה הירושלמיתשליד בצלאל. אירה יאן יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה:רחל ינאית בן צבי (עומדת מימין), בוריס שץ (לידה), יצחק בן צבי (יושב מימין).
קטגוריות: אמנות, ביאליק, ספרות עברית, ספרים | תגים: , , , , , , , , , | להגיב

גאולת קרקע בארץ ישראל

רכישת אדמות היתה הפעילות העיקרית של הציונות מראשיתה * גדול הפושעים בתחום זה היה יהושע חנקין, שרכש 600 אלף דונם * היסטוריון שמאלני האשים אותו כי נהג בנוכלות, שוחד ואלימות * אבל בלעדי חנקין ויתר גואלי האדמה לא היתה קמה המדינה

אילו חקרה טליה ששון את רכישות הקרקע בתוך הקו הירוק הייתה חייבת להגיע למסקנה שמדינת ישראל כולה בלתי חוקית. ליועץ המשפטי מני מזוז לא הייתה אז ברירה אלא להכין כתב אישום נגד גדול פושעי רכישת הקרקעות בארץ ישראל, יהושע חנקין.

חנקין, יליד אוקראינה, עלה לארץ בעליה הראשונה (1882) והתיישב בראשון לציון, שאביו היה ממייסדיה. החל משנת 1890, והוא אז בן 26 בלבד, החל במפעל רכישת קרקעות לצורך התיישבות יהודית. באותם ימים רכש את האדמות עליהן הוקמו חדרה וגדרה.

האשה המיילדת

חנקין נתגלה כבעל כישרון יוצא דופן בתחום זה. הוא התמצא היטב בחוקי המקרקעין, דיבר ערבית שוטפת, הכיר את מנהגי הערבים וקשר קשרים ענפים עם בעלי קרקעות. לידו עזרה אשתו, אולגה לבית בלקינד, מיילדת במקצועה, שיילדה בין היתר את נשותיהם של בעלי הקרקעות הערביים.

 

יהושע חנקין

פעולתו הייתה בראשיתה יוזמה פרטית לגמרי. הוא פנה למשקיע יהודי מרוסיה, שמעון דומיניק שמו, והציע לו להשקיע ברכישת אדמות עמק חפר. במכתב לדומיניק תאר חנקין אדמות אלה במילים הבאות: " מקום אשר בו יתאחדו כל המעלות אשר בהן משתבחת ארצנו הקדושה, מקום חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון. מקום נהר נחלי מים ועל חוף ימים ישכון" .

היה צריך הרבה דימיון כדי לתאר כך את הפוטנציאל של עמק חפר, שהיה אז אזור של חולות נודדים וביצות ממאירות. תושבי המקום המעטים היו בדואים שהתפרנסו בעיקר ממרעה ומשוד עוברי אורח.

רכישת העמקים

מאמצי הרכישה נמשכו שנים רבות, במהלכן טווה חנקין את הקשרים. רק בשנת 1929, הפעם כפקיד "הכשרת הישוב" , הושלמה הרכישה. בשלושים השנים שחלפו עלה מחיר הקרקע פי עשרים ושלושה. אך העמק נרכש והפך לאחד האזורים הפורחים בארץ ישראל. חנקין המשיך במפעל הרכישות שלו כמעט עד יום מותו בשנת 1945. הוא רכש את אדמות עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק החולה ועוד. בסך הכל רכש במהלך חייו כ-600 אלף דונם.

גאולה או כיבוש

רכישת אדמות הייתה הפעילות הציונית העיקרית מראשיתה. קראו לזה " גאולת קרקע" או " כיבוש הקרקע" . האדמות שנרכשו היו בעיקר במישור החוף, בין יפו לחיפה, ובעמקי יזרעאל והירדן. אלה היו אזורים מוכי ביצות ורובם לא היו מיושבים ולא מעובדים. בין 1878 ל-1908 נרכשו כ-400 אלף דונם, בשנות ה-20 נרכשו 533 אלף דונם ובשנות ה-30 עוד 300 אלף דונם. עד סוף המנדט הבריטי רכשו היהודים כשני מיליון דונם. קרקעות אלה שימשו להקמת הקיבוצים ולהרחבת ישובים חקלאיים ועירוניים.


 

יהושע  חנקין ואשתו המיילדת אולגה

 

הביקוש היהודי לקרקע העלה את מחירה באופן תלול. משנת 1910 ועד 1944 עלו מחירי הקרקע ב-5000 אחוזים. הקרקע נקנתה בדרך כלל ממי שנחשבו בעליה, שהגיעו לבעלות הזו במניפולציות ובשחיתות שאפיינה את התקופה העותמנית. אלה היו נכבדים עשירים, שרובם ישבו בביירות , ביפו, בשכם, בג"נין ובעזה. רבים מן המוכרים היו בני המשפחות המכובדות בציבור הערבי של ארץ ישראל: נשאשיבי, אל חוסייני, אל עלאמי, דג"אני. בני משפחות אלה עמדו בראש התועמלנים נגד הציונות ונגד מכירות קרקע ליהודים. נאמר עליהם כי היו " פטריוטים בגלוי ובוגדים במחשך" .

" החטא הקדמון"

על האדמות שנרכשו ישבו אריסים ערביים (שחדרו לשפלת החוף במאה ה-19). סילוק אריסים אלה מן האדמות היה חומר תבערה לתעמולה הערבית האנטי ציונית. ה"נישול" משמש עד היום נימוק של השמאל הישראלי לראות בציונות מפעל שבחטא יסודו. ההיסטוריון תום שגב כותב על שיטותיו של חנקין ורוכשי אדמה אחרים: " הימור ומזל, אילתור, נוכלות, ושוחד, סיכון אלימות וחזון" .

חולות עמק חפר 1930

אך מחקרים שנערכו בנושא, כולל על ידי הבריטים, העלו שהמנושלים הסתדרו היטב במקומות אחרים. ההתיישבות היהודית רק העלתה את רמת החיים של כלל האוכלוסייה הערבית וזו הרחיבה את השטחים שעיבדה.

 

גאולת אדמה בצל עונש מוות

 

מנחם אוסישקין

מנחם אוסישקין, מראשי " חובבי ציון" , אמר ב-1904 כי " בלי זכות בעלים על האדמה מעולם לא תהיה ארץ ישראל יהודית" . הוא הוסיף כי ארץ נרכשת או בכסף או בכוח או בשלטון. הואיל ואין לנו היהודים כוח ושלטון לא נותר לנו אלא לרכוש קרקע בכסף.

 

מלחמת השחרור ב-1948 העבירה בכוח לבעלות העם היהודי את כל אדמות המדינה המנדטורית, בתחום הקו הירוק. במלחמת 1967 השתלטה ישראל על יהודה ושומרון. הפעם היה ליהודים בארץ ישראל גם שלטון וגם כוח. אך מדינת ישראל החליטה שזהו שטח כיבוש של ארץ זרה.

ואז התחיל המוח היהודי לחפש פטנטים איך לרכוש אדמות מולדת, שהחוק החל עליהן הוא החוק הירדני. שוחחתי עם ידידי  עו"ד ד" ר יעקב חרותי, לשעבר לוחם לח"י, שרתם את ידיעותיו המשפטיות בשלבים הראשונים של רכישת קרקעות ביהודה ושומרון.

שרי המערך חתמו

חרותי: " צריך לזכור כי החוק הירדני קובע איסור מוחלט על מכירת קרקעות לזרים ועונש מוות למי שמוכר קרקע ליהודים. היה צריך למצוא דרך לאפשר למוכרים הערביים למכור קרקע ליהודים בלי שיסתכנו בחבל התליה.

עו"ד ד"ר יעקב חרותי

יעקב חרותי צילום: זאב גלילי

" בשלב הראשון, ב-1967, נעשה מיפוי של אדמות מדינה. זה איפשר להקים ישובים, בלי שתהיה למישהו עילה לטעון שנגזלו אדמות פרטיות. עד 1974 הקימו ממשלות המערך על אדמות אלה 13 ישובים ושבע היאחזויות צבאיות. אבל גם אז היה צורך ברכישת אדמות, למשל בגוש עציון. הקרקע הייתה דרושה להרחבת ישוב ולבניית כביש. איתרנו את בעל הקרקע שהיגר לצ"ילי, הבאנו אותו לכאן והחתמנו אותו על המכירה. על ההיתר לרכישת הקרקע חתמו שלושה מראשי מפלגת העבודה, ביניהם שר הביטחון שמעון פרס.

רכישות פרטיות

" ב-1977 בגין עולה לשלטון ואחרי שהבטיח הרבה אלוני מורה התחיל לעשות במכנסיים. גוש אמונים לחץ וממשלת בגין התחילה להפקיע אדמות, כולל אדמות פרטיות, בכמויות לא גדולות. רכישות אלה נועדו להקמת ישובים.

" ההפקעות גררו אחריהן בדרך כלל התנגדויות של ערבים שטענו לבעלות על קרקעות. הדברים הובאו בפני ועדות ואני הופעתי בוועדות אלה כנציג המינהל האזרחי (זה היה במסגרת שרות מילואים שעשיתי בהתנדבות). ניצלתי את הידע שלי בחוקי הקרקעות מן הפרקטיקה המשפטית ואת שליטתי בשפה הערבית.

" במקביל החלו רכישות פרטיות. חלק מהן נעשו במטרה להקים ישובים ויש אכן כמה ישובים היושבים על קרקעות שנרכשו מערבים באורח פרטי. אני ייצגתי אנשים שרכשו קרקעות כאלה.

פירצה בחוק

" החוק הירדני אסר מכירת קרקעות לזרים אך התיר לארגונים ולחברות זרות, וגם לחברות שנרשמו בירדן, לרכוש קרקע לצרכי בתי חולים, מנזרים, כנסיות וכדומה. אבל לא לצרכי מסחר. באותה תקופה היה אורי בראון עוזר שר הבטחון של אריאל שרון. הצעתי לבראון לנצל את הפירצה בחוק הירדני. לרשום חברה שבעליה יהודים שתהיה חברת בת של חברה ירדנית, שיש לה אפשרות לרכוש אדמות בלי איום בפסק דין מוות. לאחר הרכישה היה ראש המינהל האזרחי יכול להתיר שימוש בקרקעות הנרכשות למטרות מסחריות. בעקבות הפירצה הזו צצו חברות כפיטריות וערבים עמדו בתור כדי למכור אדמות. עד שבאה פליאה אלבק מהפרקליטות ועצרה את זה. אלבק היתה המהדורה הקודמת של טליה חסון. פליאה אלבק הומלצה על ידי אהרון ברק, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. בגין נישק את ידה וקיבל את הדין שחרצה" .

==================================================================

ביאליק: כמה אדמה צריך אדם

דברים שאמר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לפני למעלה משמונים שנה לרגל חג " הקרן הקיימת" :

" … פרופסור אחד שאל את השומעים: בכמה אדמה יש צורך לאדם, שירגיש עמידה בטוחה ומאוששת?

" ענו השומעים: די לו רק בכברת אדמה, כדי עמידה על כפות הרגלים. מפני שאין האדם עומד אלא על אותו הקרקע שכפות רגליו נעוצות בה, ומיד הוא מרגיש עצמו עומד עמידה איתנה וחזקה.

" אמר להם: כן הדבר בשעה שעומד אדם במישור, אבל אם יעמוד במקום גבוה שאין סביבו שטח גדול, כמה אדמה צריכה לו שלא ירגיש חרדה ברגליו ובברכיו מפחד הנפילה? שאל והשיב:

צריך אדם להרגיש סביבו אדמה מלוא קומתו. שאם ייכשל ויפול יהא בטוח שיתמתח על האדמה ולא יהא תלוי באוויר אף במקצת גופו…

<

קטגוריות: ארץ ישראל, ציונות | 10 תגובות

הרפורמה של דברת במערכת החינוך בשיטת צ'פלין

תכנית דוברת לרפורמה במערכת החינוך היא תוכנית הגיונית שתייעל מאד את מערכת החינוך. ייעול נמדד בזמן ובכסף. שבוע לימודים של חמישה ימים יותר יעיל כלכלית משבוע לימודים של שישה ימים. שכר גבוה המשולם למורים מעטים ומוצלחים יעיל יותר משכר נמוך המשולם למורים רבים שהעבודה המפרכת שחקה אותם והגיע הזמן לזרוק אותם. יום לימודים ארוך אמור להשיג תפוקה גבוהה יותר מיום לימודים קצר. בתי ספר מופרטים, יהיו על פי עצם הגדרתם כלכליים יותר. אין פלא שהתכנית יעילה כל כך כי הרי שלמה דוברת, האיש שעל שמו נקראת התכנית, איננו איש חינוך אלא איש כלכלה שכבר עשה מיליונים לביתו.

  

שלמה דברת ויקישיתוף

 

אם כל כך טוב מה לקוי פה? 

מחאת התלמידים

השבוע היו שני אירועים שיש בהם כדי לחשוף את הליקוי המרכזי של התוכנית. קבוצת אמהות החלה להתארגן נגד התוכנית בנימוק פשוט: אנחנו רוצות את הילדים בבית בצהריים. לילדים די ביום לימודים קצר. הם אינם צריכים לעמוד במתח ובלחץ של יום לימודים ארוך. ילד צריך לאכול צהריים בבית, לפנות לפינה שלו ולעיסוקיו. 

במקביל ארגנו כמה תלמידים שביתת מחאה "פיראטית" באמצעות האינטרנט. לא פחות מ-250 אלף תלמידים שבתו יום אחד. הנער הג'ינג'י שארגן את השביתה, גולן שירצקי מרעננה, אמר דברים של טעם: מן הראוי לשאול גם את פי התלמידים כאשר מתכננים רפורמה בחינוך. 

מה שהאמהות והתלמידים חשים, בלי לנסח זאת כך, הוא שהתכנית הזאת היא יישום הטיילוריזם במערכת החינוך.
 

מהו טיילוריזם 

הטיילוריזם היא שיטה ניהולית, הנקראת על שמו של פרדריק וינסלאו טיילור , מהנדס ומדען אמריקני, שהניח את היסוד ל" ניהול מדעי" , בראשית המאה הקודמת. 

  

 פרדריק וינסלאו טיילור

פרדריק וינסלאו טיילור

 

טיילור ערך תצפיות על פעולותיהם של פועלים במפעלים והגיע למסקנות מהפכניות. למשל: פועל העוסק בפריקה וטעינה של מטילי ברזל. על סמך תצפיותיו הגיע טיילור למסקנה שהפועל המבצע פעולה פשוטה זו אינו מבצע אותה בצורה " הנכונה" , שהיא הפעולה היעילה ביותר. לכאורה הוא בסך הכל משתמש בידיו וברגליו כדי להזיז עצמים. אך פעולה פשוטה זו כרוכה בשורה של החלטות קטנות שמחליט הפועל באורח עצמאי. הוא מחליט כיצד לערוך את מטילי הברזל לערימה. הוא מחליט אם לכופף את ברכיו בלבד או לכופף את כל גופו ממותניו ומטה וכו". 

טיילור פיתח טכניקה למדידת זמן תנועה, שאפשרה לקבוע בצורה מדעית אילו תנועות צריך הפועל לעשות כדי להשיג תפוקה מכסימאלית. 

לאחר שהגיע במעבדה למסקנה כיצד התנועה צריכה להיעשות חזר טיילור אל הפועל ואמר לו: מעכשיו אתה מפסיק לעבוד כפי שהיית רגיל עד כה. תעשה את הפעולות כפי שאני אדריך אותך. הרם את המטיל בידך הימנית במקום השמאלית. כופף את ברכיך בלבד ולא את כל גופך וכו". טיילור הסביר לפועל כי מה שהוא מציע ייטיב עם הפועל וייטיב עם המפעל. בשיטות העבודה שהוא מציע תפוקת הפועל תגדל ובתום יום העבודה יהיה הפועל עייף פחות מאשר ביום עבודה בשיטה הקודמת. עליית התפוקה תאפשר לשלם לפועל תוספת שכר וכולם יהיו מרוצים ומאושרים. 

מן הדוגמא הפשוטה הזו התפתחה קונספציה של ניהול מדעי מתוכנן בדקדקנות, הקובע לכל אדם מה יעשה וכיצד יעשה בכל ענפי התעשייה.
 

  

מטיילור לצ'פלין

הטיילוריזם נחל כישלון חרוץ. ואת סיבת הכישלון ניתן ללמוד מן הסרט " זמנים מודרניים" של גאון הקולנוע צ'רלי צ'פלין. בסרט מגלם צ'פלין דמות של פועל במפעל ענק המייצר משהו בשיטת הסרט הנע. ליד הסרט שורת פועלים שכל אחד מהם מבצע פעולה מכאנית פשוטה, החוזרת על עצמה ללא הרף. מהירות הסרט הולכת וגוברת על פי החלטות המנהל. כשצ'פלין יוצא לזמן קצר לשירותים ומנסה לנפוש מעט ולעשן הוא נתפס על ידי המנהל הצופה בו ממסך ענק וקורא לו לחזור לעבודה.
 

צ'רלי צ'פלין ויקישיתוף

אכילה " יעילה"

הסצינה המצחיקה ביותר בסרט, ואולי בתולדות הקולנוע, היא מכונת ההאכלה. ברוח היעילות עורך מנהל המפעל ניסוי במכונת האכלה אוטומטית לפועלים. צ"פלין נבחר לניסוי. כובלים אותו בתוך מיתקן הנועל את ראשו ומכוון את פיו לצלחת מתוכה מוזרם המזון לפיו. קלח תירס מותקן על ציר המחובר למנוע מתקרב אל הפה ומסתובב בקצב האכילה. לפתע מתרחשת איזו תקלה. קלח התירס מסתובב במהירות מטורפת בין שיניו של צ"פלין, המרק ניתז על פניו. אבל המכונה ממשיכה בשגרת פעולותיה ומקנחת בעדינות את פניו של צ"פלין במקנח האוטומטי. 

צ"פלין לא עומד בלחץ יוצא מדעתו ומתחיל להשתולל, תוך שהוא נבלע בתוך המכונה הגדולה. 


 

החינוך כסחורה

בימינו כבר לא עומדים בני אדם ליד הסרט הנע המייצר מכוניות. רובוטים מחליפים בני אדם ועושים עבודה יעילה יותר. הם אכן מגשימים את הטיילוריזם. התלמידים ששבתו רצו אולי לומר למשרד החינוך כי בדור בו פועלי המפעלים הם רובוטים אי אפשר עוד להתייחס לתלמידים בשר ודם כאל רובוטים. 


 

  

  "בדו”ח אין כלל התייחסות לתלמידים," - פרופסור אילן גור זאב

"בדו”ח אין כלל התייחסות לתלמידים," - פרופסור אילן גור זאב

 

על דו"ח דברת אומר פרופסור אילן גור זאב, פילוסוף מאוניברסיטת חיפה העוסק בחינוך: " בדו”ח אין כלל התייחסות לתלמידים, לדיאלוג שבין המורה לתלמיד… הנחות המוצא הן, שהמרחב החינוכי אינו אלא איבר מאיבריו של שוק הסחורות והידע, כמו הערכים, כמו הדיאלוג, כמו חיבוק וכמו ניצוץ של רעיון חדש, שאינם אלא סחורה ככל הסחורות, שיש לייצר, לשווק, לצרוך ולתפעל באופן יעיל… הצלחת דו”ח ועדת דוברת מהווה העצמה משמעותיתבדהירתה של החברה הישראלית אלי קיצה" . 

ולסיכום: חתני פרס נובל לא ייצאו ממערכת חינוך כזו.
 

כרזה בעד התכנית 

ראה מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן 

כ
קטגוריות: חינוך | תגים: , , , , | 2 תגובות

דמוקרטיה ערבית? אין חיה כזו

מדינות ערב הן המפגרות בעולם * השעור הגבוה ביותר של אנאלפבתיות וההשקעה הנמוכה ביותר בחינוך * אין אף אוניברסיטה ברמה בינלאומית * אין עיתונות חופשית, אין זכויות אזרח, מעט מחשבים, מעט אינטרנט * והם אוהבים את הרודנים שלהם (עד שכורתים את ראשיהם ומחליפים ברודנים אחרים) * מזרח תיכון חדש-ישן

 

מדינות ערב. מה שחסר להן זה השטח הקטן של ישראל (ויקישיתוף)

האירועים האחרונים – בטוניסיה, במצרים, בתימן ועכשיו בסוריה – עוררו תקוות כי הנה, או טו טו, הופכות מדינות ערב לדמוקרטיות. עיראק כבר " כזה כאילו" כמעט דמוקרטית. בעקבותיה יתמוטטו יתר הרודנויות הערביות כמגדל קלפים ומזרח תיכון חדש יפציע באופק.

חלומות באספמיה של המימשל האמריקני התמים ושל השמאל הישראלי ההזוי. אף אחת ממדינות ערב לא תהיה דמוקרטית. העם הערבי איננו עם אחד אלא מגדל בבל של שבטים העוינים אלה את אלה. הם אינם סובלים מיעוטים זרים בתוכם. בין אם אלה נוצרים, דרוזים או יהודים. השחיטה שם היא מחזורית.

כל המדינות הערביות והמוסלמיות – מאלג'יריה ועד טהרן – הן רודנויות, חילוניות או מוסלמיות אין הבדל. אין שום סיכוי שתהיינה דמוקרטיות.

מפגרות בכל

מה ששולל בעיקר כל סיכוי לדמוקרטיזציה ערבית הוא מצבן התרבותי והחומרי של המדינות הערביות.

שעור האנאלפאביתים במדינות ערב הוא הגבוה בעולם. ההשקעה בחינוך היא כעשירית מן ההשקעה במדינות המערב ובתוכן ישראל. התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב היא כאלף עד 3000 עותקים. אין במדינות ערב אפילו אוניברסיטה אחת בעלת רמה בינלאומית. מספר הפרסומים המדעיים מגיע לכ-2 אחוזים מכמות הפרסומים היחסית של פרסומים מדעיים במדינות מפותחות. שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא כ-0.2 אחוז מהתל"ג לעומת 2.35 בישראל ו-3 אחוזים ביפן. והתל"ג עצמו עלוב. והשכר לנפש כעשירית מן השכר הממוצע בישראל.

לא מייצרים כלום

מספר המחשבים במדינות ערב הוא 18 לכל 1000 לעומת ממוצע של 78 לאלף במדינות מפותחות. רק 1.6 אחוז מן האוכלוסייה מחוברים לאינטרנרט (לעומת כ-79 אחוזים במדינות מפותחות). אף מדינה ערבית איננה מייצרת אפילו מוצר אחד בעל איכות שניתן לשווקו בשוקי העולם.

אף מדינה ערבית אינה מכבדת זכויות אדם. באף מדינה ערבית אין תקשורת חופשית. באף מדינה ערבית אין מכבדים זכויות של מיעוטים ונשים.

אוהבים רודנים

למרות שמצבם הכלכלי של ההמונים הערביים הוא הירוד בעולם.  הערבים אוהבים את רודניהם. סאדאם חוסיין, גמאל עבדול נאצר, אנואר סאדאת, יאסר ערפאת, ואפילו המלך חוסיין היו שליטים אהובים בחייהם וגם לאחר מותם. למרות שכל אחד מהם, הרג יותר ערבים מאלה שנהרגו בכל המלחמות עם ישראל. למרות שהם דנים את עמיהם לפיגור נצחי, לרעב, לדיכוי ולבערות. גם את מובארק אהבו אך הוא לא הספיק למות או להרצח לפני שיפסיקו לאהוב אותו.

הפרשן האמריקני ראלף פיטרס הסביר פעם את התופעה הזו במאמר ב"וושינגטון פוסט" : " זהו סימפטום של רגשות התסכול של חברה שהייתה פעם תרבות גדולה ואשר נחרבה עד היסוד. חוסר היכולת של הערבים להתמודד עם המערב בתחום כלשהו הדורש מאמץ הוא בעל השפעה הרסנית על הפסיכולוגיה שלהם. הם מיואשים וזקוקים נואשות להאשים מישהו בעליבות שלהם. אילולא היה להם את ארצות הברית וכמובן את ישראל כדי להאשים היו צריכים לשאול עצמם איך קרה שהגיעו למצב עלוב כזה" .

והעיתונאי הערבי-נוצרי-אמריקני ג"וזף פארח אומר כי אין הבדל בין המשטרים המוסלמים הדתיים למשטרים הערביים החילוניים. המשותף לשניהם הוא אידיאולוגיה " איסלאמו פשיסטית" .

כל מה שנאמר על כלל מדינות ערב מתייחס גם לרשות הפלשתינאית ולמדינה שתקום שם חלילה. מפת הדרכים ותוכנית ההתנתקות מבוססות על חלומות באספמיה.

מאמר זה נכתב ופורסם במארס 2005  בעקבות המהפכה הכאילו דמוקרטית בלבנון. הוא עודכן בעקבות ארועי מארס אפריל 2011 ונשאר אקטואלי כמו בעת שנכתב
ז.ג.

========================================================

הרב שקיים ישיבה בגרמניה הנאצית

גירסה מורחבת של כתבה זו ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=1666

אתר " אש תורה" :

(www.aish.co.il)

=========================================================

תכנית דוברת בעקבות צ'פלין

עברנו דירה. ראה

===========================================

קטגוריות: אסלם, היסטוריה יהודית, חינוך, יהדות, ערבים, פלסטינים | תגים: , , , , , , , , | 6 תגובות

הכיפה הסרוגה באוהל הדוד תום

ראה "איך קם דור הכיפות הסרוגות"

" הגיע הזמן שנפסיק להניף את דגל אחדות העם והממלכתיות * להפסיק להתבכיין ולהתחנן למשאל עם * העקירה היא מעשה גזעני, הפוגע בשבט שלנו ויש להאבק בה בשיטות של מרטין לותר קינג * חובשי הכיפה המשתפים פעולה עם התכנית הם כמו הכושי המתרפס "הדוד תום" " * דעה מקורית של חובש כיפה, חקלאי, המגדיר עצמו שמאלן טהור

יהושע (סידני) פריש, בן 56, מגדיר עצמו " שמאלן טהור" . לא שמאלן בנוסח הישראלי, הוא מדגיש. שמאלן אמיתי לפי הגדרתו מאמין שלכל אדם זכויות בסיסיות. גזען הוא כל מי שמפלה אדם בגלל צבע עורו, דתו, מינו, או לאומיותו.

tehoshua-frish

יהושע פריש


הרשות הפלשתינית, הוא אומר, היא ארגון גזעני, הואיל והיא תובעת שכל שטח שיועבר אליה יהיה נקי מיהודים. גם כל " שמאלני" ישראלי, התומך במדיניות זו, הוא גזען. יוסי שריד, א.ב. יהושע, עמוס עוז, ושמאלנים ישראלים אחרים אינם שונים מכל גזען מצוי בדרום ארצות הברית.

יהושע פריש נולד בארצות הברית להורים ניצולי שואה. הוא חונך בבני עקיבא והיה מזכיר ארצי של הארגון שם. עלה ארצה עם גרעין של התנועה בשנת 1972. כיום הוא מתגורר במושב בני דרום שממזרח לאשדוד. לולן, חקלאי בדם, נשוי, אב לחמישה וסב לחמישה. הוא מגדיר עצמו אדם מתון, הממוקם בדעותיו הפוליטיות בנתיבות שלום. אך קלות הדעת בה החליטו הכנסת והממשלה הניעה אותו להרים קול. ואלה הדברים שהוא אומר.

לותר קינג כמשל

" כיליד ארצות הברית אני מבקש להעלות כאן מושג אמריקני . זהו המושג " הדוד תום" ((UNCLE TOM, הלקוח מן הספר " אוהל הדוד תום" (ראה מסגרת). זהו מושג המסמל את הכושי השפוף, הכנוע, ללא עמוד שדרה. הכושי שמאפשר לאיש הלבן לדרוך עליו ולרמוס אותו.

 

מרטין לותר קינג 1962  -ויקישיתוף צרפתית

 

" העבדים הכושים שוחררו לכאורה בשנת 1865, אך עבדותם הנפשית נמשכה עוד שנים רבות, והאדם הלבן המשיך לרמוס אותם. עד שקם כומר שחור, מרטין לותר קינג, והכריז שהשחורים אינם מבקשים לקבל זכויות – הם דורשים אותן. הוא אירגן מרי אזרחי לא אלים. הקרב נגד הלבנים היה ארוך וקשה. למרות שלותר קינג וההמונים שהלכו אחריו לא הפעילו אלימות היה המאבק כרוך בקורבנות רבים. אולם בסופו של דבר הצליח. הכושים זכו להכרה בני חורין ושווים לזולתם.

" מרטין לותר קינג נרצח בידי מתנקש לבן, אבל היום הוא נחשב גיבור לאומי ויש חג רשמי לזכרו" .

השבטיות בישראל

" במדינת ישראל, יש "שבטים" רבים: רוסים, חרדים, אשכנזים חילוניים, ערבים, ספרדים וכן השבט שלנו – הדתיים הלאומיים. כל שבט עומד על זכויותיו, חוץ מהשבט שלנו. אנו מניפים דגלים של "אחדות העם", "להיות גשר" ו"ממלכתיות".

" והתוצאה? בעוד כמה חודשים, השבט השולט, האשכנזים החילוניים, בהסכמת השבטים האחרים, הולך לגרש חלק מאיתנו מבתינו ומיישובינו. להרוס או להעביר למשפחות השאהידים את בתי הכנסת שלנו. לנפץ את בתי הקברות שלנו. בין היתר את קברו של יוחנן הילברג ז" ל מנצר חזני, שנפל באסון השייטת.

" ומה אנחנו עושים? אנחנו יוצאים להפגנות, ומבקשים "משאל עם", ומותחים שרשרת אנושית, ומכריזים ש"האהבה תנצח". במקום לקחת את גורלנו בידינו, אנחנו בוכים: "זה לא פייר"; "אריק שרון נבחר על מצע אחר ושינה את דעתו"; "לא בסדר"; "לא יפה".

" הדוד תום" שבתוכנו

" ונחזור לרגע ל uncle Tom. חשבתי שהדוד תום מת. לצערי, לא כך הדבר. הוא פשוט עזב את קנטאקי ועלה ארצה. ופה בישראל, כמו ישראלי טוב, הוא עיברת את שמו. קוראים לו יונתן בשיא והוא אחראי על הפינוי. ואחר כך הוא התגייס לצה" ל ושוב עיברת את שמו, וקוראים לו אלעזר שטרן, והוא מפרק את יחידות ההסדר. ואז הוא מצא עבודה בעיתון מעריב ושוב עיברת את שמו. וקוראים לו חנוך דאום.

" ויש עוד כמה Uncle Tom, חובשי כיפות סרוגות, המתנדבים לצאת לגוש קטיף ולסלק במו ידיהם את היהודים משם. "הדוד תום" חי וקיים במדינת ישראל, בתוככי השבט הדתי לאומי" .

נשתנו כללי המשחק

" רבותי, חבל שבשביל להמחיש מה צריך לעשות בעת הזו, אני נאלץ להביא כדוגמא שחור עור מהמאה הקודמת. אבל אין ברירה. כשהשוטרים הלבנים באו אל המפגינים השחורים ושיסו בהם כלבי זאב אימתניים, השחורים לא נהגו באלימות אבל הם גם לא אמרו "האהבה תנצח" ו"רוצים משאל עם".

" לדעתי, אנחנו צריכים לבוא אל אריאל שרון ולומר לו שעד עכשיו היינו מוכנים להשתתף ב"משחק הדמוקרטי". אבל כעת נגמרו המשחקים. מכאן ואילך, אנחנו נגד משאל עם, אפילו אם אתה בעצמך תביא הצעת חוק כזו. ניפגש ביום הפקודה בגוש קטיף. ואז נצטרך להיערך בנוסח מרטין לותר קינג. " יש לי כמה רעיונות לגבי ההיערכות הזו, אבל זה לא הזמן והמקום להעלות אותם. אולם באופן מיידי יש לזנוח את התביעה למשאל עם ולפתוח מייד את ערוץ 7 מחדש.

" רבותי, למשך החודשים הבאים, בואו ונהיה ניו יורקים -

בואו נחגוג את MARTIN LUTHER KING DAY ברוחו וכהלכתו" .

האשה הקטנה שחוללה את המלחמה הגדולה

הספר " אוהל הדוד תום" הוא מן הספרים הבודדים בהיסטוריה שעשו היסטוריה. הוא היה בין הגורמים שהשפיעו על דעת הקהל והניעו למלחמת האזרחים בארצות הברית (1861)

מחברת הספר היא הריאט ביצ"ר סטו. נולדה ב-1811 בעיירה קטנה בקונטיקט. אביה היה כומר שקרא לבתו מדי יום את כתבי הקודש עד שידעה אותם על פה. בבית אביה ספגה את ההתנגדות העזה לעבדות.

בהיותה בת 40, כשכבר הייתה אם לשישה ילדים, החלה לכתוב את " אוהל הדוד תום" . זה החל כסיפור בארבעה המשכים, המתאר את מצוקתם של העבדים הכושים, שהתפרסם בכתב עת קטן. ארבעת ההמשכים התרחבו ל-40 ונכרכו לספר בחודש מאי 1852. תוך שנה נמכרו באמריקה מיליון עותקים ועוררו זעזוע עמוק בלב הקוראים.

לאחר תום מלחמת האזרחים נפגשה הסופרת עם הנשיא אייב לינקולן שכינה אותה " האישה הקטנה שחוללה את המלחמה הגדולה" .

harriet-beecher-stowe-200x304

הריאט ביצ'ר סטו

הדעות על ערכו האמנותי של הספר חלוקות. אך אין חולק על השפעתו האדירה לא רק לפני מלחמת האזרחים אלא עד ימינו אלה. הספר תורגם לעשרות לשונות, הומחז והוסרט עשרות פעמים. שמו של הספר היה לשם נרדף למלחמה לצדק ו" הדוד תום" הפך (בפי שחורי עור) כינוי למי שמתרפס בפני אדוניו. הספר תורגם לראשונה לעברית ב-וארשה ב-1896 ומאז תורגם פעמים רבות.

==============================================================

חוק פינוי פיצוי קיבוץ שפיים

כדאי אולי לעשות ניסוי קטן, מה שקוראים בשיטות מחקר " קבוצת ביקורת" . לחוקק חוק לפינוי-פיצוי ישוב קטן, או שכונה עירונית במרכז הארץ. כפר שמריהו למשל, או אפקה, או צהלה, או רמת אביב ג", או קיבוץ שפיים.

קיבוץ שפיים הוא אולי יעד המתאים לניסוי. שוכן במרכז הארץ, כחמישה קילומטרים צפונית להרצליה, שטחו קרוב ל-5000 דונם. זו אדמת מדינה ששווה מיליארדם. אפשר להזיז את הקיבוץ ממקומו בשביל יעד לאומי חשוב. למשל: מפעל גדול להמתקת מי ים.

קל מאד. מחוקקים חוק פינוי-פיצוי בכנסת. מאמנים את יחידות צה" ל והמשטרה לביצוע המשימה ומבצעים. הקיבוץ יוקף גדרי תיל ויוכרזו שטח צבאי סגור, אין יוצא ואין בא. מי שיפר את הצו צפוי לעונשים שייקבעו בחוק.

שמאים יעברו מבית לבית ויקבעו את ערכו על פי השטח, המיקום ומצב המבנה. ביום הקובע ינתקו את המים והחשמל. התושבים ייקראו לצאת מבתיהם ולפנות את השטח. מי שיתנגד יזכה לטיפול מיוחד של היחידות שאומנו לכך. על כל חבר קיבוץ יופעלו ארבעה חיילים או שוטרים מצוידים באזיקים. הם יועברו בכוח לאוטובוסים וייאזקו באזיקים כדי שלא יעשו צרות בדרך.

מי שיתפנה מרצון יקבל כסף ויישלח לחפש דירה במקום אחר. אם הקיבוץ ירצה לעבור בשלמות יוכל לקבל מקום בנגב. מי שיתנגד יוענש כדין – קנסות, מאסר, ביטול הזכות לקבל פיצויים.

=============================================================

מכירה כללית של ההתנחלויות

המעלה החשובה ביותר של " חוק פינוי פיצוי" היא התקדים שהוא יוצר והניסיון שנרכוש. כמה שווה כל בית וכל חממה. מה מחירו של לול וכמה מגיע על חלקת אדמה. מה הן זכויותיו של מתנחל בודד וכמה מגיע לו אם הוא בעל משפחה. איך מכמתים את השווי של עשר שנים בהתנחלות וכמה מגיע למי שכאן נולדו נכדיו ונקברו אבותיו. את הכל יחד שמים בחבילה אחת, כולל הוצאות הובלה, צער, שבת ובושת. מקבלים משהו כמו 300 אלף דולר בממוצע.

כשחושבים על זה בהיגיון זה ממש סכום מגוחך לעומת התועלת שעבודת היסוד הזו מבטיחה לעתיד. תכפילו את הסכום הזה בתושבי הגולן וכבר יש לנו גולן נקי מיהודים. גם פינוי כל היהודים מכל שטחי יהודה ושומרון כבר לא נראה מי יודע מה במחירים האלה. במיוחד כשיעברו לתחשיב סיטוני. יותר מזה. חבר הכנסת אפרים סנה כבר מצא מיליארדר ממדינות המפרץ המוכן לקנות את ישובי הפיתחה, בכמה עשרות מיליוני דולרים. כך שעוד יתברר שמכל פינוי כזה נצא ברווח.

אבל עיקר העיקרים הוא פתרון הקבע. במחיר כזה אפשר הרי לפנות את כל מדינת ישראל. תכפילו 300 אלף דולר במיליון וחצי משפחות ותקבלו סכום שהוא לא בשמיים. שישו ושמחו יהודים. יש פתרון לבעיה היהודית במזרח התיכון.

=============================================================

סיריל קרן שוב מאחוריך שרון?

רחובות הערים מוצפים עכשיו בכרזות: " שרון, העם איתך – תמשיך" . סיקרן אותי לדעת מיהו העם הזה שעומד מאחורי שרון. למה העם הזה לא שולח פקס, או דואל, או כותב מכתב. אפשר גם סתם להרים טלפון, זה הרבה יותר זול. ובסקייפ זה חינם אין כסף. למה העם צריך להוציא הון עתק על שלטי ענק.

בדקתי אצל מנהלי קמפיינים ואמרו לי כי שלט אחד עולה בממוצע אלף עד אלף ומאתיים דולר ל-10 ימים. אם מציבים מאות שלטים המחיר יכול לרדת ל-550 ואפילו ל-350 דולר. מובן שלשלטי ענק, כמו זה המוצב בכיכר " עלית" ברמת-גן, יש מחירים מיוחדים. לא ספרתי את מספר השלטים. אבל בהנחה שכל העם באמת עומד מאחורי שרון, אז מדובר ב-500 עד אלף שלטים. אולי יותר. כלומר: מדובר בהוצאה של 250 אלף עד 350 אלף דולר לפחות. ואם השלטים יישארו 20 ו-30 יום ההוצאה כבר עשויה להתקרב למיליון דולר ויותר.

למי יש כל כך הרבה כסף כדי להכריז הכרזה פשוטה כל כך?

פתאום עלה בי חשד שלא העם עומד מאחורי שרון. אולי מישהו אחר. האם זה יהיה ניחוש פרוע להגיד שאולי זה הבן האהוב עומרי? . אם כן, אזי מדובר באמת בבן נאמן, אם הוא מוציא מכיסו סכום כזה. אבל, רגע, מאיפה הכסף. אולי הלוואה מגלעד, מן הכספים שקיבל על הייעוץ שנתן לדודו אפל? אולי. ואולי נשאר קצת מהכספים של סיריל קרן? ואולי יש עוד איזה סיריל קרן?

אם כך הדבר צריך לשאול את עמרי: עוד לא גמרת עם כתב האישום הנוכחי ואתה שוב מסתבך?

============================================================

שמות מבצעי צה"ל

לכל מבצע של צה" ל יש שם. לקראת מבצע העקירה מגוש קטיף נבחר שם מקורי: " כזוהר הרקיע" . האם זה המחשב שברוב טיפשותו שלף צרוף זה באורח מקרי? או שמדובר באווילות אנושית? מישהו טרח להגיד למתכננים ש" כזוהר הרקיע" לקוח מתפילת " אל מלא רחמים" . ואז נתקבלה החלטה לא פחות מטומטמת. לקרוא למבצע " שבת אחים" . אולי כדי שהמפונים יפזמו " הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" כשיובלו כבולים באוטובוסים למקומות הריכוז.

לא ברור למה לא נשארו המתכננים צמודים לסידור התפילה. יש שם שפע של שמות יצירתיים למבצע כזה: " עלינו לשבח" , " אשרי יושבי ביתך" , " זה כפרתי" , " יתגדל ויתקדש" , " שינאת חינם" , " לכל העם בשגגה" , " יעצנו רע" , " ריצת רגלים להרע" .

נדמה לי שאפשר לשרטט את דמותה של המדינה לפי שמות מבצעי צה" ל. בעבר נקבעו השמות על ידי בני אדם, והשמות שבחרו משקפים את שעור קומתם הרוחני. מבצעי צה" ל במלחמת השחרור שואבים מלוא החופניים מן התנ" ך. מבצע נחשון (פריצת הדרך לירושלים); מבצע יפתח (שחרור הגליל העליון המזרחי); מבצע חירם , נפתלי, יפתח, חמץ, יבוס, אברהם, ברק, יואב, לוט, אסף ועוד.

גם בתקופה שלאחר מלחמת השחרור ניתנו למבצעים, לפעולות תגמול ולתכניות שמות דומים: בני שחץ, ברנע, דוד, יוטבת, לשבור שבר, מקבת, עשיו, פלשת, צפע ועוד הרבה עד מלחמת קדש/

בסוף שנות השישים ארעה תקלה חמורה לאחר ששתי יחידות שונות נתנו שם זהה לשני מבצעים. בעקבות זאת הוחלט למסור את קביעת שמות המבצעים למחשב. ניתנה הוראה חד משמעית האוסרת על מפקדים בצה" ל לבחור שמות למבצעים.

למאגר גדול במחשב של אג" ם הוזנו אלפי מילים, בודדות ובצמדים, והמחשב העלה מדי פעם צרופים אקראיים לגמרי, בלי קשר בינם לבין אופי המבצע.

שנים רבות היו שמות המבצעים סודות שהצנזורה הצבאית מנעה פרסומם. אך ככל שהתקשורת חדרה יותר ויותר לצה" ל חזרו להפעיל את המוח האנושי, כדי להמציא שם שישמש גם להסברה. כך למשל השם המקורי למלחמת לבנון היה " אורנים" והוא הוחלף ל" שלום הגליל" , שהסביר את מטרות המבצע. השם הזה הפך לרועץ כשנתברר שהארבעים הקילומטרים שמצפון לגליל מתקרבים במהירות לגבול טורקיה. כך קרה גם למבצע " דין וחשבון" . האיש שקבע את שם המבצע סיפר לי כי המבצע התכוון לומר שעושים דין (נקודה) וחשבון. כלומר נקמב ברוצחי יהודים (בהתקפת קטיושות). בתקשורת קלטו זאת כ" דין וחשבון" דו" ח, כאילו מדובר בדוח של מס הכנסה. גם שם מבצע " חומת מגן" נקבע על ידי מישהו במטכ" ל כי הרי המחשב עשוי היה להוציא שם כמו " מזרח תיכון חדש" .

============================================================

שרון מראיין את יצפאן

אלי יצפאן הוא חקיין מעולה. הוא מצליח לחדור לתוך הדמות – לא רק במראה החיצוני, שפת הגוף וגוון הקול. הוא חושף את אופיה. הטקסטים שהוא שם בפי דמויותיו אינם מי יודע מה. וגם זה חלק מן העניין. הוא מדבר כאילו צרפתית או גרמנית או כל שפה אחרת באוסף צלילים חסרי מובן. וכשגיבוריו מדברים בעברית פלצנית זה נשמע אותו דבר. לפעמים החיקויים שלו הפכו סימן הכר לדמויות שהוא מחקה. למשל פרצי הצחוק העצורים של שרון הם המצאה של יצפאן ולא צורת דיבור של שרון.

קרה לי לא פעם שזיפזפתי בין הערוצים וכשהגעתי לערוץ של יצפאן חשבתי לרגע שמדובר במהדורת חדשות. כך קרה לי גם בשבוע שעבר, אבל בהיפוך. הגעתי לערוץ יצפאן וחשבתי שזה עוד חיקוי ונתברר שהפעם זה הדבר האמיתי. שרון לא היה חיקוי אלא שרון ממש ולידו המראיין, מרכיב משקפי שמש, בלתי מוכר במבט ראשון. זה היה יצפאן. השניים דיברו על כבשים, על מזון ודיאטה ופה ושם הייתה איזו שאלה בענייני דיומא.

מדינת ישראל עומדת בפני אירוע טראומטי. " רכבת ההתנתקות שועטת קדימה" (ניסוח של אלכס פישמן, ידיעות אחרונות). לראש הממשלה אין זמן לדבר עם הציבור אז הוא מתראיין בתוכנית בידור.

לא יכולתי להימלט מן המחשבה שממשלה בראשותו של יצפאן היתה אולי ממשלה רצינית יותר מן הממשלה

sharon-yazpan3

יצפאן מראיין את שרון או להפך

קטגוריות: אישים פוליטיים, הומור, התנחלויות, כיפה סרוגה, ספרות, פינוי פיצוי, צהל, שחיתות | תגים: , | 4 תגובות

צינור הדם לאילת – הסיפור המלא

 

פרופסור בטכניון הטיל על תלמידיו לתכנן צינור להעברת דם * התלמידים נחלצו למשימה בהתלהבות וכשהגישו את עבודותיהם קיבלו ציון נכשל * חומר למחשבה למפקדי צה"ל שתכננו את ההתנתקות

לפני שבועיים פרסמתי כאן את הסיפור הבא:

הסיפור הזה נשמע כמו אגדה אורבנית. אך הוא אמת לאמיתה (לפחות כרעיון). שמעתי אותו מפיו של פרופסור פרנץ אולנדרוף, בראיון שקיימתי עמו בראשית שנות השישים.


פרנץ אולנדורף בתקופה בה ראיינתי אותו (צילום: קישרי ציבור של הטכניון)

פרנץ אולנדורף בתקופה בה ראיינתי אותו (צילום: קישרי ציבור של הטכניון)

אולנדורף, יליד ברלין (1900), עלה לארץ בשנת 1937, הצטרף לסגל המורים בטכניון ולימד בו 44 שנים ברציפות. אולנדורף פרסם מחקרים חשובים בתחומים של ביו-פיסיקה, ביו-אלקטרוניקה וביו-רפואה. על מחקריו זכה בפרס ישראל למדעים מדויקים בשנת 1950.

בצעירותו פירסם אולנדורף עבודה שעקרונותיה הביאו בשלב מאוחר יותר להמצאת הראדאר. בין היתר פיתח גם נוסחה שהביאה לשיכלולו של המיקרוסקופ האלקטרוני.

ראיינתי אותו על פיתוח שעורר אז תקוות רבות: מכשיר שיאפשר לעיוורים לראות. הרעיון היה להתקין עין אלקטרונית שתעביר מראות אל המוח באמצעות אלקטרודות.

אף שבאתי לראיין את אולנדורף בתחום המחקר שלו הוא העדיף להקדיש את רוב שיחתנו לנושאי חינוך. חשוב יותר לדבר על חינוך – אמר לי. אולנדורף עסק בחינוך בבית ספר יהודי בברלין, לאחר שהודח ממשרתו האקדמית עם עליית היטלר לשלטון. הוא עבר עם בית הספר לירושלים בשנת 1934 וחזר לגרמניה כדי לטפל בהעברת ילדים לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. לארץ חזר סופית ב-1937.

פרוייקט הצינור

במהלך שיחתנו סיפר לי, בין היתר, את הסיפור אותו ייחס לאחד הפרופסורים, או לנשיא הטכניון דאז. לפי הסיפור הטיל אותו פרופסור על תלמידיו תרגיל שנועד כאילו לבדוק את יכולתם המקצועית. הוא ביקש מהם לתכנן צינור שנועד להעביר דם מחיפה לאילת.

הסטודנטים, חרוצים ומוכשרים, התיישבו ליד לוחות השרטוט, חישבו חישובים באמצעות סרגלי הלוגריתמים (מחשבנונים ומחשבים עדיין לא היו אז) והכינו תכניות מפורטות. בדקו את מתווה הצינור והמצב הטופוגרפי לאורכו. מה צריך להיות אורך הצינור וקוטרו. בדקו מהי צמיגות נוזל הדם וההרכב הכימי שלו, האם הוא עלול לגרום לקורוזיה בצינור. בדקו חומרים שונים המתאימים לעמידה בקורוזיה כזו. בחנו את מהירות הזרימה ואת הלחץ בתוך הצינור. החרוצים שבהם בחנו גם אפשרות של נקב או חבלה בצינור, ומה יקרה אם הדם ייצא לאטמוספרה.

רגישות מוסרית

כשסיימו הסטודנטים את מלאכתם והגישו את עבודותיהם הודיע אותו פרופסור לתלמידיו כי כולם נכשלו.

והוא הסביר: "לא ביקשתי לבחון את היכולת שלכם לתכנן צינור דם, אלא לבחון את הרגישות המוסרית שלכם. איש מכם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם מחיפה לאילת, של מי הדם הזה ומי שפך אותו" .

כשפרסמתי את הסיפור לא ידעתי אם אכן התרחש  במציאותו, או רק משל היה.

אך בעקבות הפרסום הגיע אלי גל מכתבים ממנו למדתי כי הסיפור אמיתי והאיש שיזם את הפרויקט המצמרר  היה פרופסור חיים חנני.

אינג'ינר יעקב אלעזר

אינג'ינר יעקב אלעזר (צילום: זאב גלילי)

פניתי לידידי, אינג'ינר יעקב אלעזר, לוחם אצ"ל ומוותיקי הטכניון. פניתי אליו כי הוא אנציקלופדיה מהלכת של תולדות ארץ ישראל ובביתו ארכיון ענק של ספרים, מסמכים וצילומים של תולדות המחתרות.  הואיל ופרופסור חנני היה גם איש אצ"ל הנחתי  שאלעזר יידע משהו בנושא. ואכן הוא ידע הכל.

ואלה דבריו של יעקב אלעזר:

"פרופסור חנני התמנה משנה לנשיא הטכניון בשנת 1961. עם מינויו הציע להנהיג לימודי הומניסטיקה בטכניון. הפרופסורים צחקו: אין מספיק זמן ללימוד המקצועות העיקריים ואתה רוצה לגזול זמן ללימודי הומניסטיקה, אמרו לו.

"החליט פרופסור חנני לעשות מעשה. כינס מאה סטודנטים באולם אחד והציג לכולם מבחן שכלל שאלה אחת בלבד: לאיזו אינפורמציה טכנית אתה זקוק, כדי לתכנן צינור להעברת דם מאילת לאשדוד.

 

 פרופסופסור חיים חנני בתקופה שהיה משנה לנשיא הטכניון (צילום: קשרי ציבור)

פרופסופסור חיים חנני בתקופה שהיה נשיא הטכניון (צילום: קשרי ציבור הטכניון)

"הסטודנטים שאלו שאלות על אורך הקו, הטופוגרפיה, האם יש זרמים חשמליים בקרקע שיגרמו להקרשת הדם, ועוד שאלות טכניות לרוב. איש לא שאל לאיזו מטרה צריך להעביר דם. חנני הביא את תוצאות המבחן לסנאט של הטכניון. הפרופסורים נזדעזעו והסנאט החליט להנהיג לימודים הומאניים. חנני הביא שורה של מרצים בתחומי קולנוע, משפט, היסטוריה וספרות. בין היתר הביא את ד"ר ישראל אלדד (אביו של ח"כ אריה אלדד), שהיה חבר מרכז לח"י בתקופת המלחמה בבריטים, מתרגם כתבי ניצ'ה לעברית ומגדולי אנשי הרוח של התנועה הלאומית. אלדד לימד את שירי אורי צבי, פרקי תנ"ך, תולדות המחתרות ועוד. הוא זכה לנוכחות סטודנטים הגדולה ביותר בקמפוס.

ישב בכלא

"פרופסור חנני עלה לארץ מפולין בשנת 1935. בשנים הראשונות לא הצליח להיקלט באקדמיה, היה עובד ספריה, מורה בבית ספר, פקיד מזכירות כספית ועוד. כבוגר בית"ר פולין התגייס לאצ"ל ותרם את דירתו להפעלת המשדר שאצ"ל החל להפעיל.

בשנת 1937 הוא נעצר על ידי הבריטים והושלך לכלא, בו היו כלואים גם פושעים פליליים. באחד הימים נודע לאסירים כי בתו של "רב האסירים" , הרב ר' ארי'ה לוין,שהייתה בהריון מתקדם, לקתה בארוע מוחי, הפכה צמח ואפסו סיכוייה לחיות. למרות מצב בתו הגיע הרב לכלא בשבת כדי לקיים תפילה עם האסירים. בעת קריאת התורה קם אחד האסירים הפליליים, מולכו שמו, והכריז : אני מנדב שנתיים מחיי למען הצלתה של הבת. אותו מולכו, היה קצב שישב בכלא על רצח שני ערבים שמכרו לו בשר פיגולים. למרות שלא ברור אם היה בסיס כלשהו בהלכה או במנהג לנכונות לנדב שנות חיים, מיהרו גם אסירים אחרים לנדב שנים מחייהם. חיים חנני הצטרף למנדבים והודיע כי הוא מנדב את כל ימי חייו למען הצלתה של בת הרב.

"ואכן נעשה נס. הרופאים הצילו את חיי התינוק בניתוח קיסרי. אחרי כמה שבועות קמה האם ממיטתה בריאה ושלמה.

"חנני הסביר את נכונותו לנדב את כל חייו באמרו שהיה בטוח שהבריטים יחזיקו אותו בכלא כל החיים. הוא שוחרר אך לאחר כמה שנים נעצר שוב והפעם נשלח עם יתר גולי המחתרת לאריתריאה וקניה. הוא חזר ארצה לאחר הקמת המדינה.

"הוא טיפס במהירות בסולם האקדמי, בארץ ובעולם. בשנת 1969 נתמנה לרקטור אוניברסיטת באר שבע".

עד כאן סיפורו המופלא של יעקב אלעזר.

 

 יעקב אלעזר בארכיון שלו (צילום: זאב גלילי)

יעקב אלעזר בארכיון שלו (צילום: זאב גלילי)

מי הגה את הרעיון

הקורא משה  (מוזס) פינקל העביר לי את התוספת הבאה ואת צילום אביו:

הסיפור נכון אך לוקה במספר פרטים

היוזמים של "צינור הדם" היו אבי המנוח, פרופ' חיים יעקב פינקל בעצה אחת עם פרופ' חנני. חנני היה אז משנה לנשיא הטכניון ואבי היה אחראי על מבחני הכניסה.
המבחן נעשה במסגרת מבחני הקבלה לטכניון בשנת 1961 או 1962. לימודים הומניסטיים בטכניון החלו רק כעבור מספר שנים ביוזמתו של אבי

פרופ' חיים יעקב פינקל (באדיבות המשפחה)

פרופ' חיים יעקב פינקל (באדיבות משפחת פינקל)

כאשר היה משנה נשיא הטכניון לעניינים אקדמאים (במסגרתם אף הוקמה תזמורת הטכניון בה אבי ניגן באבוב). לצורך שכנוע הסנט הציג אבי את המבחן אשר ערכו הוא ופרופ' חנני מספר שנים קודם.
10.10.10

 

ראה

"משאל עם ודמוקרטיה"

קטגוריות: אקדמיה | תגים: , , , , , | 11 תגובות

איך להיפטר מזבובי הבית ולפתור את בעיית היונים

הזבוב הוא מכה שאינה כתובה בתורה. אבל פרשנים רבים הסכימו כי היצור הזה הוא שנמצא בכוס שהגיש שר המשקים למלך מצרים. הוא ניצל מגורלו של שר האופים כי " לא היה לו יכולת לשמור הכוס מזבובים הפורחים" .

מני קדם ידוע הזבוב כמכה שקשה להיפטר ממנה. הנביא ישעיהו תאר את הזבוב כשליח להענשת בני אדם. והמשנה מתארת את העדר זבובים בבית המקדש כאחד מעשרת הניסים שנעשו בבית ה".

 

אני זוכר שבילדותי נהגו להילחם בזבובים (ללא הצלחה מרובה) באמצעות חומר הדברה שנקרא " פליט" . אמצעי אחר, יותר מוצלח, היה סרט ברוחב כ-5 סנטימטרים ובארוך כמטר, שהיו תולים על התקרה. הסרט היה מכוסה חומר דביק, משך אליו את הזבובים ואלה היו נדבקים בו. המראה לא היה מלבב ותמיד נמצאו עוד ועוד זבובים שהמאיסו את חיינו.

והנה בימים אלה ממש נתגלתה לי שיטה שבאמצעותה הצלחתי להיפטר מן הזבובים המופיעים במטבחנו בכל עת שנמצא שם מזון גלוי. את הפטנט הזה גילה לי הקצב שלנו.

כששאלתי אותו כיצד הוא מצליח להרחיק את הזבובים הנמשכים כידוע אחרי מאכלי בשר הוא הצביע על שקית ניילוןבגודל בינוני מלאה מים שהיתה תלויה במקום בולט מעל לשולחן העבודה של הבשר. זה הפטנט שלנו אמר.

הוא הסביר כי הזבובים נבהלים ממה שנשקף אליהם מבעד לשקית הנילון המלאה מים המשמשת כזכוכית מוגדלת. ההסבר המדעי הזה נראה לי מפוקפק אבל החלטנו לנסות. מילאנו במים שקית נילון (המשמשת להקפאת מזון אך הקפדנו שתהיה שקופה) ותלינו אותה מעל לברז בסמוך לשיש. למרבית הפלא נעלמו הזבובים כלא היו.

 

מבריח הזבובים במטבחנו

זבוב הבית החודר לכל פינה בבית ניזון ממאכלי אדם ומרקבובית אורגנית. הוא מצויד בזוג כנפיים המאפשרים לו תעופה מהירה מאד, מחושים קצרים ואיברי פה המשמשים למציצת המזון וגם לעקיצה. יש מינים רבים של זבובים וחלק מהם מהווים סכנה בשל היותם מפיצי מחלות זיהומיות כמו דיזנטריה וטיפוס.

זבוב  הבית

זבוב הבית(ויקישיתוף)

ומבעיית הזבובים לבעיה קשה וסבוכה יותר, בעיית היונים

 

קול התור נשמע בארצנו


בתודעה הקולקטיבית שלנו מצטיירת היונה כעוף המסמל יופי ואהבה, שלום וטוהר. בספר תהלים  משולה היונה לכנסת ישראל, על נאמנותה לבן זוגה. ישעיהו מנבא על ישראל כי ישובו כיונים אל ארובותיהם. בשיר השירים משולות עיני האהובה ליונים והאהובה עצמה נקראת יונתי תמתי.

במפגש היומיומי שלנו עם היונה איננו מוצאים מאומה מכל הדימויים הללו. מבין המספר הרב של מיני יונים אנו נפגשים ומוטרדים בעיקר מ"תור העיר", הקרוי גם צוצלת, המקנן במרפסות, במרזבים, על גגות, במסתורי כביסה ובכל פינה פנויה. אל מקום הקינון הם מביאים עמם את חומרי הבניה של הקן, הכוללים  עלים וזרדים וגם חוטי ברזל חלודים.

תור העיר הנקרא צוצלת. היא אינה זהה ליונה התנ"כית והובאה לארץ על ידי ערבים (ויקישיתוף)

תור העיר הנקרא צוצלת. היא אינה זהה ליונה התנ"כית והובאה לארץ על ידי ערבים (ויקישיתוף)

אך החמור מכל הם מביאים עמם גם כינים וכפי שקראתי באחד ממדורי הבריאות קיימת סכנה שהם מפיצים את קדחת הנילוס. תוך זמן קצר הופך אזור הקינון למרבץ של צואת עופות הקרויה בלשון המקורות לשלשלת. חכמי התלמוד יודעים לייעץ לנו  "היתה עליו לשלשלת יקנחה בסמרטוט". עצה זו טובה לשפריץ קטן הניתז על הבגד. אך כיצד נקנח לשלשת המצטברת לגובה של עשרות סנטימטרים?

מרזבים סתומים

נתקלנו לראשונה בבעיה עוד בדירתנו הקודמת בבני ברק. התגוררנו מתחת  לגג רעפים וכל היממה שמענו את המיית היונים. שמענו והרחנו. וכשהגיע החורף נתברר כי המרזבים סתומים ועל הגג הצטברה שיכבה עבה של לשלשת. לא היתה ברירה אלא לבצע פעולת ניקוי בסיסית.

בניסיון לפתור את הבעיה פנינו למומחים למיניהם העוסקים בהדברה. אלה הבהירו לנו שהבעיה קשה אך יש באמתחתם פתרון. מפה לאוזן לחשו לנו שאפשר לפזר גרעינים מורעלים, אך אלה אינם חוקיים וגם לא יועילו. שכן הגג יתמלא בפגרי יונים.  במקום זאת הציעו דבק מיוחד שהיונה נדבקת אליו. הציגו לנו ספרות מקצועית על יעילותו של הדבק. שאלנו מה יקרה אם היונה תידבק ותמות? והם השיבו לנו כי לפי הספרות המקצועית היונה תלמד לקח וחברותיה לא יחזרו אל הגג. ההסבר היה משכנע אך היונים כנראה אינם קוראים ספרות מקצועית. הרעפים כוסו בדבק והיונים המשיכו לקנן בפינות שונות של הגג. מדביר אחר הציע חומר דוחה יונים שריחו מבריח אותם מהגג. הריח אכן היה חריף וכמעט הבריח אותנו מן הבית. היונים לא התרשמו. ועוד הצעה היתה להניח דוקרנים. גם תרופה זו עזרה כמו כוסות רוח למת.

אין מנוס מהיונים

לפני כמה שנים עברנו דירה. הפעם יש מעלינו דירה אחרת וחשבנו שסוף  סוף נפטרנו מעונשן של היונים. כמה שנים הניחו לנו. לפני זמן מה נתברר לנו כי אין מנוס מן היונים. בדירה החדשה יש מרפסת קטנה, המשמשת מסתור לתליית כביסה ומאוכסנים בא המנוע של המזגן ודוד המים. חמימותה וסגירותה של המרפסת שימשה מקום קינון אידאלי ועד מהרה זכינו לביקור יומיומי של היונים. תחילה ערכו גישושים בשטח ואט אט קנו אחיזה במקום וכך עשו גם למרפסת של שכנינו  שממול. נלחמנו בגבורה בפולשים. הבן התיז עליהם מים והפעיל רוגטקה. היונים הוברחו לכמה ימים וחזרו. שוב פנינו למומחים וביקשנו גם עצת ידידים. ידידה שהיתה בעבר חברת קיבוץ וטיפלה בבריכות דגים הציעה להפחיד את
היונים על ידי כך שננפנף בכוח בידינו. היונה תחשוב שמולה עוף טורף גדול יותר ותימלט. העצה היתה טובה אך קיבלנו התכווצות שרירים לפני שהיונים שמו לב אלינו. השכן ממול ניסה עצות אחרות שקיבל: דחליל עשוי מטאטא, בקבוקי מים נוצצים, ציפוי של נייר כסף על המעקה. מאומה לא עזר. שוב פנינו למומחים ולמאכערים למיניהם ושוב קיבלנו את העצות שכבר הכרנו. המאבק נמשך חודשים ארוכים והמרפסת נתמלאה לשלשת עד שאי אפשר היה עוד להשתמש בה לתליית כביסה ואפילו לפתוח חלון.  לבסוף ניתנה לנו עצה פשוטה ויעילה אם כי לא זולה. סגירת המרפסת ברשת  חוסמת את כניסת היונים וחסל.

מה קרה מאז התור של "שיר השירים"

ניסיתי לברר מה קרה ליונים שכה השתנו מאז ימי שיר השירים. פניתי  לספר הנפלא  "צפרים בישראל" של הסופר וחוקר הטבע אליעזר שמאלי ("אנשי בראשית", "בני היורה") ומצאתי הסבר.  מסתבר ש"תור העיר"  היא הצוצלת שאנו קוראים לה בשם הכללי יונה, איננו אותו תור שראו אבותינו.

 

התור המצוי (ויקישיתוף)

כותב שמאלי: "יושב אני  על מרפסת ביתי שבשרון וכותב על עוף נעים-נהימות זה. ומולי בשיפולי הגג יושב תור העיר לתומו ונוהם לו את נעימתו הכבושה והלבבית… יכולים אנו לציין בדיוק את התאריך שבו  שמענו את קולו בפעם הראשונה ברמתיים , 20 במאי אלף תשע מאות ארבעים וחמש.

"הציפור מסע היא הצוצלת?

"לא. היא יציבה בארץ וחיה בתוכה משך כל השנה. אך משנה לשנה היא מתרבה והולכת וכובשת לה אזור אחרי אזור לקינון ולמחיה.

התור של ימינו הובא בידי ערבים

"מרכזה הראשון של הצוצלת בגבולות ארצנו לוטה בערפל. התור המצוי, הידוע לכולנו, שוכן בארצנו מאז ומעולם ושמו נזכר בתנ"ך פעמים אחדות.  אך התור העירוני, אזור קינונו הוא אפריקה ומשם הובא לארצנו על ידי הערבים.

"מפי אחד הערבים שביפו שמענו לפני שנים סיפור זה: התור הובא לארצנו בכלובים  על-ידי המוסלמים בגלל קולו הנעים. כי המוסלמים האדוקים רואים בו  מעורר לתפילה. ובקולו הבכייני והחסוד… הם שומעים מלים מזרזות להודיה לאלוהים .
"ואמנם לפני דור אחד היתה הצוצלת קשורה בעיקר למסגדי המוסלמים שבערים ירושלים יפו, חיפה, רמלה, עזה וכו'.  אך לאט לאט חרגה מתחומים אלה… מיפו פשטה לתל-אביב, לפתח תקווה,  למושבות השרון, לעמק חפר והשומרון. מעזה עברה למושבות הדרום… ומחיפה ועכו פרצה לישובים שבמפרץ והיא מרחיבה את גבולה לעינינו  שנה אחרי שנה.

 

איש הטבע אליעזר שמאלי חזה את הבעיה לפני שנים

"אין לכם פינה בבניין, שהתור העירוני  איננו מנצלה לקינון: עליית גג וגג שטוח, אדן חלון וכרכוב, מרפסת וחור בקיר,  על גבי מרזב וצינורות ביוב וכדומה. ואפילו עציץ על גבי מרפסת מחבוא לקינו. גיגית תלויה על הקיר למענו הועלתה  על מסמר ופיה אל הקיר, אם כי במקרה נשאר רווח  מעט בינה ובין הבנין.

שמאלי כולל בדבריו אזהרה נבאית (ספרו נכתב ב-1957 כשהבעיה עדיין לא היתה חמורה כל כך): "האין תור העיר עתיד להיות לנו לרועץ בשנים הבאות?"

הוא התכוון לכך שהריבוי הגדול יהפוך את תור העיר למזיק גדול לחקלאות. הוא לא תאר לעצמו שיהפוך את חיי יושבי העיר עצמה לגהינום.

עוד פתרונות לבעיית היונים

בעקבות הדברים שפרסמתי קיבלתי תגובות רבות של קוראים. חלקם  נתנו עצות חדשות איך להיפטר מן היונים אחרים נזפו בי על מה שנראה בעיניהם אכזריות לבעל חיים חביב.

שרה קולודני מכפר מימון כתבה  לי כי גם היא סבלה קשות מיונים שהשתכנו מעל חבל הכביסה שלה. מצוקתה היתה גדולה ולא פעם נאלצה לכבס מחדש את הכביסה.
ואז באה הישועה: "גילו את אוזני כי בד או חפץ כחול מבריח יונים. תליתי רצועת נילון כחול ברוחב חצי מטר (אפשר לגזור שקיות אשפה) ותליתי לאורך גג המרפסת ולאורך חבלי הכביסה. אחרי כמה ימים נעלמו היונים  מחצרי.
עוד קורא הציע פטנט אחר: בקבוקי פלסטיק גדולים של משקאות קלים מצופים בנייר כסף. ובכן את הפטנט הזה כבר ניסיתי בשעתו וזה עזר כמו כוסות רוח למת.

מצוות "שילוח הקן" כעסק

הקורא קובי דויטש העלה רעיון מקורי ואלה דבריו: מצוות שילוח הקן היא מהתורה ונוהגת גם בימינו. לדעת הרבה רבנים ומקובלים מצוה על כל אדם לקיימה לפחות פעם אחת בחייו.

לפי אחד הפירושים שילוח הקן מעורר רחמי שמים על ישראל כשם שהיונה הומה על בניה.
השיטה :
מרגע בניית הקן חולפים בדרך כלל 24-48 שעות עד להטלת הביצה הראשונה , יש שמקפידים לחכות עוד יום נוסף להטלת הביצה השניה ( כי בפסוק כתוב ביצים ברבים).

 

ציפור עם גוזלים מאפשרת לקיים את המצווה

מאחר שאצל הצוצלת הנקבה היא זו שדוגרת ביום והזכר דוגר בלילה יש לבדוק בבוקר כשמתבצעים החילופין כמה ביצים יש.
כשיש שתי ביצים יש לקחת מקל מעץ ולהציק ליונה עד שהיא עפה ואז אפשר לקחת את הביצים כשהיא חוזרת ורואה שאין ביצים היא עפה ולא חוזרת יותר.
העצה :
פשוט תפרסם בריכוזים חרדים ש"יש הזדמנות בלתי חוזרת וחד פעמית לקיום המצוה הנדירה וכו' בסכום סימלי של כך וכך שקלים וכו'
אם כל זה קשה אתה יכול ליצור קשר עם כל מיני קבלני מקובלים למיניהם שגם יפרסמו אותך וגם יגבו את התשלום.

 

הרבי מסאטמר ר' ואל טייטלבוים ביצע מצוות שילוח הקן בעת ביקור בירושלים

במשך כל הקיץ גם תרויח הרבה כסף וגם תגרום ליונים להסתלק מביתך.
עד כמה חשובה מצוות שילוח הקן ניתן ללמוד מסיפור על הרבי מסאטמר ר' יואל טייטלבויום. בבואו לירושלים נמסר לו כי ריימת הזדמנות לקיים את המצווה.למרות גילו המתקדם טיפאל מרוי גג במאה שערים וביצע את המצווה.

איך הרעיון שואל הקורא דויטש??
נראה לי מקורי אבל לא ניסיתי אותו עד כה.

ינשופים מלאכותיים

לקורא הרש טאוב יש פתרון אחר. לדבריו ניתן לפתור את הבעיה באמצעות שתי בובות ינשוף עשויות פלסטיק. בובות כאלה, בגודל 60 סנטימטר  שעיניהן צבועות בצבע זורח,  נמכרות בחנויות לכלי בית בארצות הברית. "תליתי את הבובות בשני צידי הבית ובדרך קסם נעלמו היונים". עוד הוא מספר כי שמע שבלוס אנג'לס משתמשים בבלונים גדולים עליהם מצוייר ינשוף ושמשיגים אותה תוצאה.
עכשיו מצפה העם  ליזם שייבא בובות כאלה ויפיץ ותבוא תשועה לישראל בלי להתאכזר ליונים.

לאכול את היונים או לטפח אותם

הקורא יהודה לבבי מעיר כי החסרתי בסיפור על היונים את העובדה החשובה שזה עוף כשר. אם  הוא מהווה בעיה די היה אם יתירו השלטונות לצוד אותו לאכול וכולם ייצאו נשכרים.

עוד העיר כי היונה המצויה ביותר בישראל היא יונת הבית שהיא גדולה יותר מן התור ומן הצוצלת, חיה בלהקות ומקננת בבתים.  ההבדל בין היונה של שיר השירים לבין זו שבימינו, אומר לבבי, הוא שהיונים למיניהן התרגלו לבני האדם והתבייתו.

מזועזעת מעצות אכזריות

 

המרחיקים ראות. מודעה של מרחיקי יונים.

הקוראת שרה ק. הביעה זעזוע על אמצעי ההגנה שננקטים נגד היונים – דבק, דוקרנים וכו', שהיא רואה בהם אמצעים אכזריים ביותר. הקוראת מציינת כי הדימויים הספרותיים של היונים אכן אינם הולמים את המציאות – הן אינן נאמנות לבני זוגן, מרבות לריב ביניהן וגם אינן חכמות. "אבל זה עדיין לא אומר שמגיע להן מוות בייסורים". עוד אומרת הקוראת כי היונים אינן אשמות שנתקעו בעיר והיו מעדיפות לעבור למרחבי האחו בכפרים.  גם בני אדם תקועים בעיר ובעלי הכנף למיניהם רק מקלים את שהותם בעיר הצפופה והמזוהמת לבל נהיה רובוטים מנותקים.

עוד היא כותבת:

למה דווקא יונים? מה עם הכלבים הרבים שמלכלכים את רחובות העיר בהפרשותיהם, בלי שבעליהם ינקפו אצבע? וכל המקרים שכלבים ענקיים ופראיים הכלואים ימים שלמים בדירות קטנטנות בקופסאות הגפרורים של בתי המגורים העירוניים – וסוף סוף משלחים אותם החוצה ואז – יש מקרים איומים של נשיכות – שאני רואה במסגרת עבודתי כאחות בקופ"ח, ואפרופו ענין רפואי: קדחת הנילוס מועברת דרך יתושים ולא הזבובונים/פרעושים שחיים בין כנפי היונים ומציקים להם בקיץ. אם תחזיק יונה בידך אף פרעוש לא יעבור אליך. בטוח. יש רק סוג נדיר של דלקת ריאות שמועבר דרך יונים. אבל זה מאוד מאוד נדיר ורק במגע הדוק ביותר.
לדעתי, אפשר וצריך להשתמש בבעלי החיים סביבנו: לחנך ילדים לקחת אחריות על סביבתם – לתת מים לחתולי הרחוב בקיץ הלוהט. לפזר לחם לציפורים במקום לזרוק לפחים. אני נדהמת כל פעם מחדש – מדי יום – מהכמויות האדירות של לחם שאני רואה זרוק בתוך ובצידי הפחים ברחובות. כיכרות לחם שלמות! וכמעט טריות!. לא להאמין אבל למרות שרואים אנשים מתים מרעב באפריקה – וזאת בשעה שברגע שמנסים להעלות טיפה את מחיר הלחם המסובסד למחירו הריאלי – נשמעות זעקות. ואגב, אני גרה במה שנקרא "שכונת מצוקה" – ורק ממה שאני מוצאת בטיול בוקר או ערב אחד! ברחוב שלי – אפשר להציל מרעב שבט שלם באפריקה. ואני לא מגזימה!
בכל אופן, לענייננו — אני חושבת שאם לא לתת אוכל – אז לפחות לא לגרום לעינויים ליונים. כי לפחות דבר אחד למדתי מהיונה שבסיפור נח בתיבה:
הפעם הראשונה שנשלחה החוצה – היונה חזרה. בלית ברירה.
הפעם השניה – היא הביאה בשורה טובה כשעלה טרף בפיה.
ובפעם השלישית – כשלא חזרה לתיבה – דווקא אז היא לימדה אותנו את הדבר החשוב הבא: לפי מדרש אגדה: אמרה היונה: יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוקים כדבש בידי אדם.
עד כאן דברי הקוראת שרה ק.

להלן תשובתי

אף שאני מבין לרוחה של הכותבת קשה לי לקבל את עמדתה. היונים הפכו מכבר למיטרד  הגורם נזק סביבתי. בכיכר טרפלגר בלונדון בו  נהגו עוברי אורח להאכיל יונים אוסרים השלטונות להמשיך בנוהג הזה. גם בכיכר אורדע ברמת-גן כבר אוסרת העיריה על האכלת יונים.  כמות הטינופת שהם מייצרים היא מעל היכולת האקולוגית. סגירת המרפסת היא פתרון למי שהיונים מקננות במרפסת אך אין פתרון דומה ליונים המטנפות גג רעפים.

ולסיום בדיחה עכשווית על יונים.

היונה הכחולה ובעיית המוסלמים

 בעיר פרת שבאוסטרליה הייתה מכת יונים…כל תושבי העיר סבלו קשות

בכל מקום הייתה לשלשת, רעש מחריד אוזניים של המיה וכאוס טוטאלי שלט בעיר.

ראש העיר לא ידע את נפשו, לא ידע מה לעשות, לא ידע מה לומר לתושביו.

יום אחד, הגיע לעיר אדם וביקש להיפגש עם ראש העיר.

בפגישה הוא הצהיר בפני ראש העיר שהוא יכול להעלים את היונים מהעיר בקלות – וללא תשלום.אבל בתנאי אחד -  בכל מקרה אסור לשאול שאלות לכל אורך התהליך ולאחריו.

אם תישאל שאלה יחויב ראש העיר במיליון דולר.

 ראש העיר המופתע היה סקפטי, אך היות והאיש לא רצה תמורה כלשהי – הוא הסכים.

 למחרת הגיע האיש למשרד ראש העיר ובידו כלוב מכוסה.

הניח את הכלוב, הרים את הכיסוי ופתח את שער הכלוב.

מהכלוב יצאה יונה כחולה והתעופפה מהחלון.

 ראש העיר עקב בעיניו אחרי היונה וראה כיצד היא עפה ברחבי העיר.

אל היונה הצטרפו עוד ועוד יונים.

כך המשיכה היונה במעופה וכל היונים אחריה…

היא יצאה מהעיר למקום מרוחק ואחריה כל היונים.

 לאחר מספר שעות – חזרה היונה הכחולה, נכנסה לכלוב שלה וקיבלה את גמולה – אוכל ומים.

 האיש לקח את הכלוב כיסה אותו והלך לכיוון היציאה.

ראש העיר קרא לו לחזור וביקש ממנו לבוא למחרת.

האיש ענה בחיוב והם נפרדו.

למחרת הגיע האיש אל משרד ראש העיר.

ראש העיר הגיש לו צ'ק על סך מיליון דולר.

האיש אמר שאין צורך, שכן הוא עשה זאת ללא חיוב.

 ראש העיר אמר לו שהוא משלם לו כי הוא חייב לשאול שאלה.

 

 אולי יש לך במקרה מוסלמי כחול ???

קטגוריות: בריאות, ספרים, ערבים, תנ"ך | תגים: , , , , | 3 תגובות

משאל עם ודמוקרטיה

מאמר זה נכתב ערב ההתנתקות כשדובר על תכנית למשאל עם (ששרון טירפד).

אילו נערך משאל עם ב-1948, אם להקים את המדינה, הרוב היה מצביע נגד * מחוללי המהפכה הציונית היו קומץ חלוצים שהלכו לפני המחנה * הם השתלטו על הישוב באמצעי כפיה ועיצבו את דמות המדינה בה הדמוקרטיה היתה " כאילו" * שרון חוזר לשיטות מפא"י, הפעם נגד המפעל הציוני

דוד בן גוריון נהג לומר כי לא חשוב מה רוצה העם, חשוב מה רצוי לעם. בדברים אלה נתן בן גוריון ביטוי להשקפתו שאת המהפכה הציונית יגשימו רק מתי מעט, בלי להתחשב בדעת הרוב.

מדינת ישראל הוקמה על ידי המהפכה הציונית, שמעולם לא הייתה דמוקרטית. העלייה הראשונה (1882-1904) מנתה 25 אלף איש – חלקיק זעיר מן העם היהודי, שמנה אז כ-16 מיליון נפש. בני העלייה השנייה והשלישית ( 1904-1923) היו גם הם מתי מעט. הם היו מהפכנים, שעיצבו את דמותה של החברה הארץ ישראלית למאה השנים הבאות.

מתנחלת מתקופת חומה ומגדל

מתנחלת מתקופת חומה ומגדל

הם קבעו את גבולות המדינה בהתנחלויות. הם הקימו את מערכת החינוך והנחילו את הלשון העברית. הם בנו מערכת בריאות (קופת חולים). הם בנו את התשתית הכלכלית וקבעו את יחסי העבודה (סולל בונה, ההסתדרות והמלחמה לעבודה עברית). הם עיצבו את הכוח הצבאי של הישוב (השומר, ההגנה שמהם צמחו אצ" ל ולח" י).

אצולת לוחמים

רוב בני העליות הבאות, שהתרכזו בעיקר בערים הגדולות, תרמו תרומה מכרעת לפיתוח התעשייה, התרבות, ההשכלה הגבוהה והמדע. אך הם לא היו חלוצים ולא מנהיגים. הישוב כולו – עד הקמת המדינה ב-1948 – הונהג על ידי קומץ החלוצים הראשונים, אנשי תנועת העבודה לזרמיה. זו הייתה הנהגה של אצולת לוחמים. הם היו אולי בחירי העם אבל לא נבחריו. הקונגרסים הציוניים, והבחירות לתנועה הציונית היו תפאורה. גורל הארץ הוכרע במעשים ובעובדות שנקבעו כאן.

שלטון בכפייה

השלטון הזה של קומץ חלוצים אידיאליסטים היה בעל אופי בולשביקי. אין פלא שלמנהיגות הגיע דוד בן גוריון, שהיה ממעריצי לנין. מאות האלפים שעלו ארצה במהלך שנות המנדט קיבלו את שלטונם בלית ברירה. השליטה נעשתה בכפייה – מי שלא קיבל מרות לא יכול היה לקבל עבודה (כי לשכות העבודה היו בידיהם), לא יכול היה לקבל טיפול רפואי (כי קופת חולים בידיהם). רוב הישוב היה ציבור " אזרחי" – איכרי המושבות, תושבי הערים הזעיר בורגנים. אך הם קיבלו את המרות.

בן גוריון בתקופה הנאיבית

דיכוי המתנגדים

מי שלא קיבל את המרות נרדף עד צוואר. זה היה גורלם של אנשי התנועה שהקים ז'בוטינסקי. הם לא קיבלו עבודה ולא קיבלו טיפול רפואי. וכאשר גיבשו כוח צבאי משלחם למלחמה בבריטים הם נודו מכלל הישוב (" הפורשים" ), הוכו והוסגרו לבריטים (" הסזון" ), ובנקודת השיא דוכאו בכוח הזרוע ובשפך דם (" אלטלנה" ). בדרך דומה, אם כי פחות אגרסיבית, דיכא בן גוריון את המאיימים על שלטונו משמאל. הוא פרק את הפלמ" ח, הדיח מעמדות מפתח יריבים רעיוניים וגימד בהדרגה את הדוגלים באוריינטציה פרו סובייטית (מפ" ם). שנים לפני כן הסגירו את " הפורשים" הראשונים, אנשי מחתרת ניל" י, לטורקים. וכשראו באנטי ציונות של החרדים מכשול רצחו את יעקב דה האן.

כאילו דמוקרטיה

מגילת העצמאות הבטיחה לכאורה הקמת משטר דמוקרטי. אך זו היתה דמוקרטיה " כאילו" . לכאורה היו בחירות דמוקרטיות ומפא" י זכתה כבר מן הכנסת הראשונה ב-46 מנדטים. בכל מערכות הבחירות יכול היה בן גוריון להקים בקלות ממשלה עם שותפים רצויים לו ולשלוט שלטון ללא מצרים.

 

דיוקן של בן גוריון באחת ממערכות הבחירות

האם זו הייתה דמוקרטיה? הקולות הרבים שקיבלה מפא" י היו תוצאה של שליטה טוטאלית בכל מערכות המדינה.

האמצעים, שהיו טובים כדי לשלוט על הישוב שקדם להקמת המדינה, היו יעילים פי כמה כדי להשפיע על דרך הצבעתם של מיליוני העולים חסרי הכל, שהגיעו לארץ לאחר הקמתה. הם נזרקו למקומות ישוב נידחים, חשופים לשרירות ליבם של מזכירי לשכות עבודה וקבלני קולות בבחירות. השלטון של מפא" י מחק בשיטתיות את הזהות התרבותית והדתית של העולים יוצאי ארצות המזרח. אך גם של עדות אשכנז. בשנים הראשונות למדינה העלאת הצגה ביידיש הייתה עבירה פלילית.

 

בן גוריון לא רצה טלוויזיה, אז לא הייתה טלוויזיה. הוא התנגד לכך שינהיגו יומני חדשות, אז ביטלו את יומני החדשות ברדיו הממלכתי, שהיה יחיד במדינה. הוא קבע סיסמה שכל ממשלה תהיה " בלי חרות ומק" י" וכך יכול היה לפעול בתחומים המדיניים, הצבאיים והכלכליים ללא ערעור. הוא גם לא נרתע מלהפעיל את השב" כ (שנקרא אז " שין בית" ) שהשתיל מכשירי האזנה אצל מנהיגי מפלגות יריבות. את האזרחים הערביים כלא בממשל צבאי. על היציאה למלחמת " קדש" ב-1956 החליט בעצמו.

מהפך? דמוקרטי?

המהפך של 1977 היה האירוע הדמוקרטי הראשון בתולדות המהפכה הציונית ומדינת ישראל. אך המהפך הזה לא הפך את ישראל למדינה דמוקרטית. יצחק בן אהרון, מן הדמויות המרכזיות של דור המהפכנים, הצהיר בליל המהפך כי הוא לא מקבל את דין הבוחר.

השלטון הפך להיות ימני, אך הידיים נשארו שמאליות. שלטונו של בגין לא הצליח לעקור את שרידי הטוטליטריות של מפא" י, שחלקם נותרו עד היום. אלה התבטאו ומתבטאים ברודנות המנגנון הביורוקרטי, בהיווצרות שכבת אליטות (במערכת המשפט, בכלכלה, באקדמיה), במונופולים פרטיים וציבוריים, באלימות של המשטרה, בפערים החברתיים, בהתנשאות השמאל האשכנזי.

במבט לאחור אי אפשר שלא להעריץ את המהפכנים שהקימו את המדינה. הם היו המיעוט שהוליך את הרוב, גם אם לא רצה בכך. כמוהם גם ה" פורשים" , שהיו מיעוט בתוך מיעוט, ובלי תרומתם לא הייתה קמה המדינה.

משאל עם ב-1948?

בן גוריון צדק כשאמר שצריך לעשות מה שרצוי לעם ולא מה שרוצה העם. אילו נערך משאל עם בשנת 1948 קרוב לודאי שרוב הישוב בארץ היה מצביע נגד. שנות המלחמה העולמית ואחריה (1939-1948) היו שנים של שגשוג כלכלי חסר תקדים בארץ ישראל. ב-1948 חששו רבים מן הסיכון הכרוך בהכרזת המדינה, חשש מוצדק נוכח הפלישה הצפויה של מדינות ערב. היו אז הרבה אלטרנטיבות מפתות – משטר בינלאומי, ערבות אמריקנית, כוח או" ם ואפילו השארת המנדט הבריטי. יהודים רבים בארץ העדיפו את הוודאות הזו על פני מימוש החזון הציוני. הדעות נגד הקמת המדינה רווחו גם בצמרת. ההכרעה על הכרזת המדינה התקבלה על חודו של קול.

מישאל ההינתקות

האם אפשר להקיש ממשאל 1948 (שלא היה) למשאל עם על ההינתקות (שכנראה לא יהיה)? בהחלט כן.

מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון היה המשך המפעל הציוני. רוב מחולליו הם חלוצים מן הציבור הדתי לאומי. המתיישבים היו ונשארו מיעוט. גם אם פעלו רוב הזמן בסמכות וברשות של ממשלות ישראל, הם עדיין מיעוט שהלך נגד הזרם.

תובעי המשאל מציבור המתיישבים מקווים אולי לנס, שהרוב יכריע נגד ובתקווה ששרון יקבל את הדין. הרב יואל בן נון אולי יותר ריאלי. בראיון עם ארי שביט ב" הארץ" אמר כי בתביעתם למשאל מגישים המתיישביםש את כניעתם. שרון מתנגד למשאל בכוונת מכוון כדי ליצור טראומה לאומית כזו שתשלול בעתיד כל נסיגה נוספת. המדברים בזכותו של שרון אומרים כי הוא מוכן להקריב את מתיישבי חבל קטיף כדי להיות חופשי לפעולה נגד הסכנה הקיומית הגדולה של אירן גרעינית. אולי.

אבל קיים חשש רציני שהמניע של שרון היה והנו לחלץ עצמו מהעמדה לדין על קבלת שוחד. אם כך הדבר פרוש הדבר שמדינת ישראל הלא דמוקרטית הפכה מכשיר בידי רודן נוסח בן גוריון. לא כדי להגשים את הציונות אלא כדי להרוס אותה.

ראה מורה דרך למטריקס נוסח ישראל


קטגוריות: אישים היסטוריים, בן גוריון, התנתקות, סטטיסטיקה, תולדות המדינה | תגים: , , , | 2 תגובות

ההתנתקןת החלה בחורבן חבל ימית בידי בגין – "העקירה היא כמו צונאמי"

נחום שפר, יליד קיבוץ תל-יוסף ,מלח הארץ,  נענה ב-1971 לקריאת המדינה ליישב את חבל ימית והיה ממקימי " שדות" * במהלך הפינוי נפצע קשה * " זה פצע נפשי שלא הגליד" * שיקם עצמו בהקמת מושב עין הבשור * קורא למשאל עם ולהפסיק את ההסתה נגד המתיישבים * " הם טובי בניה של הארץ"

נחום שפר, בן 64, אב לשלושה ילדים, ממפוני חבל ימית, משווה את העקירה הצפויה של מתיישבי גוש קטיף לצונאמי.

" המראות הקשים ביבשת אסיה" , הוא אומר, " עדין חקוקים בזיכרוננו. מראות של אנשים שעולמם נחרב. העולם כולו התגייס לסייע לניצולים.

" ואצלנו? כשמדובר בהריסת בתיהם וחלומותיהם של אחינו עומד הציבור מהצד. לא רק שלא תומכים, מעודדים ומחבקים אלא מתעמרים באלו שהכי זקוקים עכשיו לסיוע" .

 

 נחום שפר

נחום שפר

שפר הוא מה שנוהגים לכנות " מלח הארץ" ולא כמליצה. נולד בקיבוץ תל יוסף וגדל בקיבוץ בית השיטה. לאחר שחרורו מן הצבא התגייס לסייע לקיבוץ הצעיר " נווה אור" , חי כמה שנים עם משפחתו בקיבוץ בית גוברין. בשנת 1971 נחלץ לקריאת המדינה והמוסדות המיישבים להקים את ישוב " שדות" בחבל ימית. עשר שנים לאחר מכן נעקר ובנה את חייו מחדש במושב עין הבשור.

על מה שעבר עליו סיפר ביום עיון שנערך בימים אלה בקיבוץ יפעת. הכנס נערך לזכרו של שר החקלאות לשעבר, חיים גבתי, בנושא ההיבטים ההתישבותיים של הניתוק.

ואלה עיקרי דבריו:

" פצע שלא הגליד"

" כל מה שיש לי לומר בהקשר זה, נאמר בדם ליבי וכל התעסקות בעניין מגרדת פצע שמעולם לא הגליד. אני חש חובה מוסרית לומר את הדברים בקול רם, על מנת להתריע מפני הטרגדיות הצפויות, אם לא נדע לטפל נכון בעקורים של שנת 2005.

 

 כרזה של חבל ימית מלפני החורבן (ויקיפדיה)

כרזה של חבל ימית מלפני החורבן (ויקיפדיה)

בשנות ה- 70 התגבשה התוכנית לעיבוי הגבולות – ברמת הגולן, בבקעה ובמרחבי סיני. ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר ובסיוע תנועת המושבים, הובילו את התוכנית כולה עד שלבי הביצוע. התנועה גייסה את מיטב בנייה וגיבשה "נבחרת", אשר החלה להתכונן למבצע.

מעשה חלוצי

הסבירו לנו בצורה חד משמעית שנרקמת תוכנית רבת היקף של ישוב צפון סיני מקו ניצנה ועד רצועת החוף של אל-עריש. התיישבות מסיבית, שתשמש חיץ ביטחוני בינינו לבין המצרים.

לכל המשפחות הראשונות שעלו על הקרקע של מושב שדות ניתן ציוד אישי וציוד חקלאי ביד נדיבה. המסר הברור שקיבלנו היה שמדובר במעשה חלוצי, חשוב מאין כמוהו לביטחון המדינה" .

יצירת יש מאין

" הימים הראשונים היו קשים – ללא חשמל, ללא מים וללא אמצעים בסיסים לניהול חיים תקינים. אך ההתרגשות הייתה גדולה, והיא חיפתה על הקשיים הפיסיים. כולנו היינו חדורי אידיאולוגיה ואמונה" .

" קבוצת המשפחות שלא היה ביניהן כל קשר, למעט מפגשי ההכנה הבודדים בתנועת המושבים, הפכה לימים לחבורה מגובשת עם קשרים תרבותיים וחברתיים שאני אישית לא הכרתי לפני כן. עם השנים הפכנו למקצוענים בתחום גידולי חורף חסויים והיינו לחלוצי היצואנים של תוצרת חקלאית משובחת.

" אלו היו שנים של התרוממות רוח, תחושה עילאית של יצירת יש מאין. מדיונות צהובות, צרובות מלחמה הפכנו את האזור לגן עדן עלי אדמות" .

שמועות ראשונות

" בשנת 1977, כשאנחנו עדיין שיכורים מההצלחה שלנו, מתחילות להגיע, השמועות על אפשרות של עקירה ופינוי.

התגובה הראשונית הייתה שוק. אתה שואל את עצמך: הכיצד ? הרי אני באתי לכאן בשליחות. מה השתנה פתאום?"

הסברים ואשליות

" כשאין הסברים משכנעים לשאלה מדוע אתה צריך לפנות את ביתך, אתה מתחיל לספק לעצמך כל מיני הסברים "מרגיעים". הנה אריק שרון ממשיך בבניין החבל, מגדיל לעשות בעודו בונה מאחזי דמה (מה שנקרא "מגדלים פורחים"). ההיגיון הבריא כאילו מספק לך את התשובה הרצויה: אם כל זה קורה, סימן שאף אחד לא מתכוון באמת לפנות את החבל.

" המפוכחים שבינינו החלו להבין שקיים איום אמיתי ושצריך לקום ו"לעשות מעשה", כדי לבטל את רוע הגזרה. ואז אתה נקרע בינך לבין עצמך לגבי אופן המאבק ושיטת המחאה.

סיפור " גן הירק"

" המבחן הראשון היה ב"גן הירק" בנאות סיני. לא השתייכתי לגרעין הקשה והקיצוני שהתנגד לנסיגה. אבל האמנתי שאם נצליח למנוע את פינוי "גן הירק", נצליח במאבק על הפינוי כולו. עם האמונה החזקה הזו, הלכתי למקום מתוך כוונה למחות באמצעות נוכחותי במקום (וחלילה לא מתוך כוונה להשתתף פיזית במאבק).

" כשהגענו ל"גן הירק" נתקלנו בתכונה של "לקראת מלחמה": חולקו פקודות, ניתנו הוראות, מילאו מקלות וצינורות בחול, כהכנה ל"קרב" עם הצבא. הלכנו לישון באוהל שהבאנו איתנו.

החיילים מסתערים

" בארבע לפנות בוקר התעוררנו, לקול צופרי האזעקה שהפעילו המתיישבים ברגע שהצבא החל בסגירת השטח. חיילים החלו להסתער על המבנה המרכזי שבו התבצרו המתיישבים. בתוך המבנה היו נשים, ילדים ואפילו תינוקות. על הגג עמדו המתיישבים והדפו, גל אחר גל, את החיילים, עם המקלות והצינורות שמולאו בחול.

 

 ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

" אני זוכר את עצמי עומד שם לבד, ורואה כיצד קצין (יובל, המכונה " הפרד" , בן קיבוץ מסילות), מסתער בראש מחלקת חיילים חבושי קסדות. הקצין חטף מכות מהמתיישבים, אך המשיך להסתער בעודו צועק לחייליו: "אחרי". בסופו של דבר, החיילים נסוגו ובכך מנעו שפיכות דמים.

בשלב זה הצבא הביא שופל גדול ועליו חיילים במטרה לטפס בעזרתו על הגג. מאחורי אחד הבתים הסמוכים יצא טרקטור, שגרר אחריו קונצרטינות, וחסם את דרכו של השופל.

חיילים מכים אותי

מספר חיילים החלו להתנפל על נהג הטרקטור. לא יכולתי להתאפק וקפצתי על הטרקטור על מנת לסייע לנהג. באותם רגעים הבחנתי במיכלית כיבוי אש ענקית של חיל האוויר, בעלת זרנוק מים אימתני שמטרתה להתיז מים על המתיישבים. נסעתי לעברה עם הטרקטור על מנת שלא תוכל להתקרב. ברגע זה החלו חיילים להכות אותי. למרות זאת לא עזבתי את ההגה ונכנסתי בפגוש של המיכלית. החיילים משכו אותי בידיים וברגליים, תפשו בשערות ראשי וממש תלשו לי אותם.

פתאום הרגשתי שהלחץ נחלש, הסתכלתי הצידה וראיתי את דן שומרון נותן הוראה לחיילים להפסיק להסתער.

מוכה וחבול

רק בשלב זה הצליחו לנתק אותי מהטרקטור וגררו אותי לאוטובוס שהוביל את התושבים למעצר ברפיח. בזמן שניסו להעלות אותי לאוטובוס, ראיתי כיצד איציק טל מתמוטט ליד דלת האוטובוס, לאחר שחיילים הכו על ראשו עם אלה.

כשנסגרו הדלתות, והאוטובוס החל בנסיעה לכיוון מחנה המעצר ברפיח, התחלתי להרגיש בגופי את עוצמת הכאב הפיסי והנפשי של המכות שספגתי.

 

 ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

עשרות אמבולנסים

" הייתי בסערת רגשות נוראה. ניגשתי לקצין שעמד ליד דלת האוטובוס ואמרתי לו: "עכשיו אנחנו אחד מול אחד, בוא ונראה אני או אתה". הקצין החוויר ונהג האוטובוס עצר, פתח את הדלתות ונטש את האוטובוס. נוסעי האוטובוס חילצו עצמם במהירות מן האוטובוס והחלו לצעוד לכיוון הישוב.

רק אז, בדרכי חזרה ל"נאות סיני", הבחנתי, שבצידה הימני של הדרך המובילה לישוב, בתוך חורשת האשלים, חונים עשרות אמבולנסים צבאיים, ולידם פרוס תאג" ד עם אלונקות פתוחות" .

בית דין צבאי

בדרך הביתה התברר שהרגל שלי מרוסקת. למחרת בבוקר, לאחר שהרגל התנפחה למימדי ענק והכאבים התעצמו, הסיע אותי חבר לחדר המיון בבאר שבע. נתברר שהפציעה קשה, אך קשה ממנה הפגיעה הנפשית. עד היום אינני יכול לשכוח את המאבק עם חילי צה" ל, החיילים שלנו.

בהמשך קיבלתי, יחד עם תושבים נוספים, זימון למשפט בבית דין צבאי בעזה. המשפט היה עבורי חוויה קשה ומשפילה, הושבתי על כסא נאשמים המיועד בימים כתיקונם למחבלים, נגזר עלי קנס כספי ומאסר על תנאי ועד היום אני בעל תיק פלילי. בתקשורת הוצגנו כגדולי המתפרעים וכמפירי חוק.

הפינוי והחורבן

" הגיע שלב שהתחילו לדבר על הפיצויים. לא הייתי נגד קבלתם, אבל לא היה לי ראש ופנאי להתעסק בעניינם. כשהגיע השמאי לאמוד את הרכוש, אמרתי לו: "תעזוב אותי במנוחה, תסתובב בבית ובמשק ותרשום מה שאתה רוצה".

" החתימו אותי על מה שרצו ואני מצידי קיבלתי את מה שנתנו.

בעצתו של פקיד הבנק השקעתי את כל כספי במניות הבנקאיות ולימים נכנסתי לרשימת המפסידים בנפילת המניות הבנקאיות.

להתחיל מהתחלה

" במעט הכסף שנותר לי יכולתי לרכוש נחלה ב"עין הבשור" ועליה מבנה זמני. הכסף הספיק בקושי לתשלום עבור התשתית. למעשה הייתי צריך להתחיל הכל מן ההתחלה, ללא כל אמצעים.

חזרתי בדיוק לאותה נקודת התחלה בה הייתי לאחר שעזבתי את הקיבוץ. אלא שהפעם הייתי מבוגר בעשר שנים, נתון בתוך סיטואציה אישית ומשפחתית מורכבת ולאחר חוויית פינוי מכאיבה וצורבת" .

מבט אחרון לסיני

" בלחץ הבנים חזרתי למה שהיה הבית שלנו בשדות יום לפני החזרת השטח למצרים. עמדתי על חורבות מה שהיה עד אתמול חלקת האלוהים הקטנה שלי. הבטתי בהרס הנורא שהותירו הדחפורים. ערמות חול שמתחתם מבצבצים שלדי מתכת ועץ, מה שהיה פעם בית, הבית שלי. לא יכולתי יותר לראות איך הבנים מנסים לזהות היכן עמד הבית, היכן הלול וכל השאר. פניתי לאחור כדי שבני לא יראו את הבכי. ברחתי משם מבלי להסב פני ולו עוד פעם אחת. ועדיין המראות הללו רודפים אותי יום יום, שעה שעה" .

לא למדנו כלום

מה למדנו מאותו אירוע טראומתי? אני יכול לומר בוודאות שלא למדנו כלום. מה שהיה הוא שיהיה, רק שהפעם, בגלל משך השנים של ההתישבות (דור שני ושלישי – דור שנולד… ודור שנקבר…), הדברים עלולים להיות הרבה יותר קשים.

אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולפנות בראש וראשונה לאלו שמובילים את המהלך.

* בואו ננסה להיות קשובים למתיישבים ונקיים משאל עם או בחירות.

* להפסיק את ההסתה הפרועה ההופכת את המתיישבים לאויבים. יש להתייחס אליהם כאל חלוצים אמיתיים.

* עלינו לקבל אותם באהבה, לאמץ אותם אל ליבנו, לפתוח את בתינו בפניהם ולעשות ככל יכולתנו לעזור להם לשקם את חייהם בתוכנו ובקרבנו.

* מדובר בטובי בניה של הארץ, אלו הבנים שאנחנו, תנועת העבודה וההתיישבות העובדת, חינכנו.

ראה סיפורי סבתא שסיפר בגין לנכדתו

קטגוריות: אישים היסטוריים, ארץ ישראל, גוש קטיף, התנתקות, טרור, יהדות, מתנחלים, צהל | תגים: , , , | 2 תגובות

"אני יריתי על אלטלנה"

הסיפור המלא על אלטלנה ראה

"האם אנו מתקרבים לאלטלנה שניה"

http://www.zeevgalili.com/?p=246

אלטלנה לא נשכח לא נסלח

יעל שרז-פולקובסקי היא אישה נאה, בעלת מראה שאינו מסגיר את גילה. היא הייתה לוחמת בפלמ"ח, ליוותה שיירות לירושלים, ניצלה בנס כשהמשוריין שלה עלה על מוקש. אך האירוע שהטביע את חותמו על שירותה בפלמ"ח, ובעצם על כל חייה, היה השתתפותה בהטבעת אוניית האצ"ל אלטלנה.

גיוס בגיל 16

זה סיפורה:

" התגייסתי לפלמ"ח בסוף שנת 1947. הייתי רק בת שש עשרה ומשהו, ולמדתי בכיתה יב בבית הספר הריאלי בחיפה. הארץ געשה ולא מצאתי מנוח לעצמי.

יעל שרז כפלמ"חניקית צעירה. עם הקוקו והסרפאן.

יעל שרז

" לא הייתי פלמ"חניקית רגילה. הורי היו אמנם פעילים ב"הגנה", אך לא היינו מה שנקרא אז "משפחה פועלית". אבא עסק בתעשייה והיה "ציוני כללי" בהשקפותיו. תנועת הנוער בה חונכתי היתה " מכבי הצעיר" .

" הצטרפנו לפלמ"ח כגרעין ויצאנו להכשרה בניר-עם שבנגב. בגלל מחלה בה לקיתי העבירו אותי לתל-אביב והתגוררתי אצל סבתי, שביתה היה ברחוב גרוזנברג.

ליווי שיירות

" כשהחלמתי שמעתי על גיוס לליווי שיירות והתייצבתי. השיירות היו יוצאות מדי בוקר מן התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. הייתי קמה ב-4 לפנות בוקר, מגיעה לתחנה ושם היו מציבים אותי באחד המשוריינים שליוו את שיירות המזון. היינו יושבים בתוך קוביות הפח הללו, שהשריון שלהן דק וגגותיהם פתוחים, ומתפללים שנעבור את הדרך בשלום. כך מדי יום ביומו. לא הייתה כמעט שיירה שלא הותקפה. לא הייתה כמעט שיירה שלא היו בה הרוגים ופצועים.

הפגיעה ממוקש

" באחד הימים הייתי במשוריין שנע בראש השיירה. על הכביש היתה מונחת גויית כלב. כשעברנו עליה נתברר כי זהו מוקש. ההתפוצצות העיפה את המשוריין ומן הזעזוע איבדנו כולנו את ההכרה. אני הייתי הראשונה להתעורר. האיש שהיה אחראי על המקלע ("ברן" ) לא התעורר ואני לקחתי את הכלי והתחלתי לירות מכל החרכים שבמשוריין. הפלטתי כמה קללות ועזרתי ליתר החברה להתעורר. בינתיים עקף אותנו המשוריין שמאחורינו. אחד הפלמ"חניקים שם יצא מפתח שבתחתית המשוריין, ותחת אש חיבר כבל למשוריין שלנו וכך גרר אותנו משער הגיא עד ירושלים.

יעל שרז במשוריין כמלווה שיירות

יעל שרז במשוריין כמלווה שיירות

" ירינו על האנשים שקפצו מן האוניה"

" לחמתי כחודשיים שלושה בליווי שיירות. כשהגיעה ההפוגה קיבלתי חופשה, אותה ביליתי בבית סבתי בתל-אביב. יום אחד הגיע לביתנו איש קשר ונתן לי הוראה להתייצב מייד בבית האופרה הישן, שבסוף רחוב אלנבי בתל-אביב, על שפת הים. זה הבית שמאוחר יותר שכנה בו הכנסת הראשונה.

" לבשתי את המדים של אז, שהיו בגדי חאקי פרטיים – חולצה ומכנסייים קצרים הדוקים בגומיה לרגליים. הגעתי תוך זמן קצר לבית האופרה. עוד ממרחק שמעתי את קולות הנפץ והיריות. עליתי על גג הבניין שרחש אנשי פלמ"ח שאת רובם לא הכרתי. נתנו לי ביד רובה צ'כי ואמרו לי לירות לעבר "אלטלנה", שהייתה תקועה על שרטון לא רחוק מן החוף. האוניה כבר החלה לבעור ולהתפוצץ.

אלטלנה בוערת

אלטלנה בוערת

ההוראה שקיבלתי היתה לירות לעבר האוניה וגם על האנשים שקפצו מתוכה אל תוך המים.

" היה לי בלקאאוט"

" אני לא זוכרת הרבה פרטים מאותו יום איום ונורא. נדמה לי שהיה לי בלקאאוט, שנמשך זמן רב. חלפו שנים עד שיכולתי לספר את מה שעבר עלי באותו יום. זה רודף אותי עד היום ואני לא יכולה להשתחרר מן הטראומה הזו.

" אם אתה שואל אותי למה השתתפתי במעשה הנורא הזה אני יכולה להגיד רק שהייתי בעצם ילדה קטנה. אמרו לנו שבאוניה נמצאים אויבי ישראל וכי האוניה הביאה נשק כדי לחולל מרד במדינת ישראל. על הגג הייתי כארבע חמש שעות. אחר כך כשפסקו היריות ירדתי למטה. לא יכולתי לשאת את המראה של העשן העולה מן האוניה הבוערת. אבל התמונה שנגלתה לנגד עיניי למטה הייתה גרועה יותר. היה שם אולם גדול, שעל ריצפתו פוזרו אלונקות. הובאו לכאן פצועים, כארבעים במספר. לא יכולתי לשאת את המראה הזה של אנשים הזועקים מכאב, אנשים הנתלים על כתפי חבריהם הפחות פצועים, אנשים רעבים ומותשים. קיבלתי בחילה נוראה וברחתי מן המקום" .

קריירה בימתית

יעל שרז היום

יעל שרז היום

יעל שוחררה בתום שנה וחצי של שרות. מאז ידעה סערות רבות בחייה האישיים והמקצועיים. החלה דרכה האזרחית כמורה לעברית במחנה העולים בעתלית. לאחר כשנה וחצי עברה לקריירה אמנותית. שיחקה בתיאטרונים "אהל", " זירה" ו"סמבטיון" . קיימה סיורי הופעות של שירה עם גיטרה. הייתה הראשונה ששרה את " הליצן" של בני ברמן. הקימה את מועדון " השעות הקטנות" , גייסה להופעות את שייקה לוי כשזה השתחרר מן הלהקה הצבאית, שהתה בארצות הברית, הביאה לעולם בן ובת, היתה אשת יחסי ציבור של בית החולים תל השומר ועוד ועוד.

" קולה של אמא"

מה מביא אשה בת 73, סבתא לארבעה נכדים, לחזור לזיכרונות" אלטלנה"?

יעל: " כשראיתי בטלוויזיה את ההתגוששות בין חיילים למתנחלים חזרו אלי המראות הקשים של אלטלנה. וכשפנתה אלי איזו ידידה בהצעה להתארגן כדי לעצור את ההיסחפות החלטתי שאי אפשר עוד לשבת מן הצד. הקמנו יחד קבוצה של נשים הנקראת "קולה של אמא – נגד קרע בעם". הקבוצה הוציאה כרוז בו נאמר בין היתר: " אנחנו אמהות וסבתות בנות ואחיות של חיילים מכל גווני הקשת הפוליטית, ובינינו שלחמו על הקמת המדינה בהגנה באצל ובלח" י קוראות: נתקו את צה"ל מאסון ההתנתקות. חיסכו מילדינו את הלם הציות לפקודה בלתי מוסרית ואת טראומת החורבן והגרוש. שמרו על צה" ל ממלחמת אחים. הקשיבו לקולה של אמא, הקשיבו לזעקתה" .

================================================

צינור הדם כאגדה אורבנית

הסיפור המלא  של צינור הדם ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=269

פרופסור בטכניון הטיל על תלמידיו לתכנן צינור להעברת דם * התלמידים נחלצו למשימה בהתלהבות וכשהגישו את עבודותיהם קיבלו ציון נכשל * אגדה או משל וחומר למחשבה למפקדי צה" ל המתכננים את ההתנתקות

הסיפור הזה נשמע כמו אגדה אורבנית. אך הוא אמת לאמיתה (לפחות כרעיון). שמעתי אותו מפיו של פרופסור פרנץ אולנדרוף, בראיון שקיימתי עמו בראשית שנות השישים.

אולנדורף, יליד ברלין (1900), עלה לארץ בשנת 1937, הצטרף לסגל המורים בטכניון ולימד בו 44 שנים ברציפות. אולנדורף פרסם מחקרים חשובים בתחומים של ביו-פיסיקה, ביו-אלקטרוניקה וביו-רפואה. על מחקריו זכה בפרס ישראל למדעים מדויקים בשנת 1950.

ראיינתי אותו על פיתוח שעורר אז תקוות רבות: מכשיר שיאפשר לעיוורים לראות. הרעיון היה להתקין עין אלקטרונית שתעביר מראות אל המוח באמצעות אלקטרודות.

פרופסור פרנץ אולנדורף (קישרי ציבור)

פרופסור פרנץ אולנדורף (קישרי ציבור)

אף שבאתי לראיין את אולנדורף בתחום המחקר שלו הוא העדיף להקדיש את רוב שיחתנו לנושאי חינוך. חשוב יותר לדבר על חינוך – אמר לי. אולנדורף עסק בחינוך בבית ספר יהודי בברלין, לאחר שהודח ממשרתו האקדמית עם עליית היטלר לשלטון. הוא עבר עם בית הספר לירושלים בשנת 1934 וחזר לגרמניה כדי לטפל בהעברת ילדים לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. לארץ חזר סופית ב-1937.

פרוייקט הצינור

במהלך שיחתנו סיפר לי, בין היתר, את הסיפור אותו ייחס לאחד הפרופסורים, או לנשיא הטכניון דאז. לפי הסיפור הטיל אותו פרופסור על תלמידיו תרגיל שנועד כאילו לבדוק את יכולתם המקצועית. הוא ביקש מהם לתכנן צינור שנועד להעביר דם מחיפה לאילת.

הסטודנטים, חרוצים ומוכשרים, התיישבו ליד לוחות השרטוט, חישבו חישובים באמצעות סרגלי הלוגריתמים (מחשבים עדיין לא היו אז) והכינו תכניות מפורטות. בדקו את מתווה הצינור והמצב הטופוגרפי לאורכו. מה צריך להיות אורך הצינור וקוטרו. בדקו מהי צמיגות נוזל הדם וההרכב הכימי שלו, האם הוא עלול לגרום לקורוזיה בצינור. בדקו חומרים שונים המתאימים לעמידה בקורוזיה כזו. בחנו את מהירות הזרימה ואת הלחץ בתוך הצינור. החרוצים שבהם בחנו גם אפשרות של נקב או חבלה בצינור, ומה יקרה אם הדם ייצא לאטמוספרה.

רגישות מוסרית

כשסיימו הסטודנטים את מלאכתם והגישו את עבודותיהם הודיע אותו פרופסור לתלמידיו כי כולם נכשלו.

והוא הסביר: " לא ביקשתי לבחון את היכולת שלכם לתכנן צינור דם, אלא לבחון את הרגישות המוסרית שלכם. איש מכם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם מחיפה לאילת, של מי הדם הזה ומי שפך אותו" .

את הסיפור שמעתי כאמור מפי פרופסור אולנדורף. עד היום איני יודע אם היה אכן במציאות פרופסור שהטיל מטלה כזו על תלמידיו, או שרק משל היה. אבל בעצם זה לא חשוב.

בעת כתיבת רשימה זו לא היה בידי המידע שזו לא אגדה אלא סיפור אמיתי. ראה קישור למעלה.

תכנוני צה"ל

נזכרתי בסיפור הזה כשקראתי בעיתונים על ההכנות שעושה צה"ל לביצוע תכנית ההתנתקות. כל הכבוד לצה"ל ולמתכנניו.

המתכננים יושבים על המפות, בודקים איזה צירים יש לבחור ולאבטח לצורך העברת המפונים. איזה ציוד יש להכין להעברתם ולהעברת הציוד שלהם. מתאמנים על התנחלויות דמה. לומדים מלקחי העבר, איך מפנים מבתיהם גברים נשים ילדים וזקנים. מכינים כוחות עתודה למקרה של אובדן שליטה. הכל טיפ טופ.

האם זו דרישה מופרזת לקוות שמישהו מבין מפקדי צה" ל – מן הרמטכ" ל וסגנו ועד לאחרון הסמלים – יקום וישאל: למה בעצם מנקזים את הדם הזה? בשביל מה הצינורות להעברתו?

חלילה מלסרב פקודה. חלילה מלהתנגד. אבל מותר לשאול כדי להבין את הפקודה.

=

===============================================

נרון קיסר כמשל

האגדה מספרת כי נרו קלאודיוס קיסר, הידוע במקורותינו בשם נרון, הצית את העיר רומא ולמראה הלהבות ניגן בקאתרוס. וכששאל את פילוסוף החצר שלו, סנקה, לדעתו על נגינתו השיב סנקה בלשון חלקות: נאה נגינתך לך ונאה אתה לנגינתך.

נרון

נרון

סנקה הוא האיש שליווה את נרון מראשית דרכו, כתב לו את נאום ההכתרה שלו, יעץ לו בניהול המדינה והחניף לו. זה לא עזר הרבה לסנקה, כשהחליט נרון לסלקו מדרכו. הוא אילץ את הפילוסוף להתאבד בחיתוך ורידי ידיו.

על החיים תחת שלטונו של קיסר כתב סנקה בחיבורו " על הפנאי" : " החכם ישתתף בחיי המדינה כל זמן שלא ייתקל במכשולים, והם רבים למדי; אבל אם קלקלה המדינה עד שאין לה תקנה, אם הרע שולט בהחלט במדינה, לא ימשיך החכם להיאבק לשווא, לא יבזבז את כוחותיו לריק" .

סיפור הצתת רומא הוא אגדה, בעקבות שמועה שנפוצה עוד בימיו של נרון. היה בסיס הגיוני לשמועה הזו. נרון היה איש שסילק כל דבר שעמד בדרכו. בין היתר הרג גם את אשתו וגם את אמו. הוא תכנן לבנות את רומא מחדש והשריפה (שפרצה בשנת 64 לספירה) כילתה שני שלישים מהעיר ופינתה את השטח לתכניות הבניה הגרנדיוזיות שלו.

סנקה (ויקישיתוף)

סנקה (ויקישיתוף)

נרון קשור בתולדותינו בהחלטתו לשלוח את אספסיאנוס לדכא את המרד ביהודה. הוא מת במהלך המרד לאחר שנכבש הגליל. לפי מסורת חז" ל היה ר" מאיר, גדול התנאים בדור הרביעי ומתלמידיו של ר" עקיבא, בן למשפחת גרים מצאצאי נירון קיסר.

נרון הוא המשל. ישפוט כל אחד מהו הנמשל.

============================================

גוליבר בליליפוט

הסופר האירי יונתן סוויפט (1867-1745) קנה לעצמו תהילת עולם בעיקר בשל סידרת " מסעי גוליבר" . סיפורי גוליבר תורגמו לרוב השפות והודפסו במאות מהדורות ובמיליוני עותקים, מהם נהנים ילדים בכל עולם מזה דורות עד ימינו.

בסדרת גוליבר ארבעה סיפורים: ממלכת ליליפוט, בה כל האנשים זעירים כגודל אצבע; ארץ הענקים שתושביה חביבים למראה אך מגוחכים; ארץ הסוסים בה מושלים סוסים ובני האדם משרתים אותם וארץ האי המעופף לאפוטה, שתושביו חכמים בעיני עצמם. אך כמו האי המעופף עליו הם יושבים הם מנותקים מן המציאות.

סוויפט לא התכוון לכתוב סיפורים משעשעים אלא סאטירה מדינית חברתית, שתשים ללעג את אנגליה על מדינאיה ומנהיגיה. במיוחד בולט הדבר בסיפור על הביקור בליליפוט. אנשיה קטנים וכקומתם גם קטנוניותם, השלטון נלעג והמפלגות מושחתות.

סיפורי גוליבר תורגמו לעברית פעמים רבות, החל משנת 1900 ורובם בעיבודים מקוצרים. בשנים האחרונות הופיעו תרגומים חדשים ומן הראוי שנקרא את הספר מחדש, הפעם כמבוגרים.

גוליבר בליליפוט. ציור מאחת המהדורות הראשונות של הספר.

גוליבר בליליפוט. ציור מאחת המהדורות הראשונות של הספר.

גוליבר בארץ ליליפוט הוא ספר מאד אקטואלי. הוא יכול ללמד משהו על המשטר המושחת בישראל ועל המציאות החברתית המאפשרת לשרון לעשות מה שהוא רוצה. אריאל שרון הוא הענק בליליפוט הישראלית. הוא ענק רק מפני שהוא מוקף גמדים ושולט במדינה שאזרחיה מעופפים ומנותקים מן המציאות.

שרון רוצה להידמות לענק אמיתי, דוד בן גוריון. אך דוד בן גוריון היה מוקף בנפילים, במפלגתו וגם בתנועות של יריביו: אשכול, גולדה, ספיר, דיין, אלון, גלילי, בגין, חזן, יערי.

ומי מקיף את אריאל שרון?

גמדים. במפלגתו יושבים אומרי הן סדרתיים. (פעם קראו לעסקנים כאלה יס-מנים. " יס-מן הוא אדם העושה כל מה שאומרים לו, אדם המציית באופן עיוור לכל דבר; חנפן" ). מי מסוגל להתמודד נגד שרון? סילבן? לימור? עזרא? מופז?

היחיד המעז לצאת נגדו הוא עוזי לנדאו אך הוא כמו מתאגרף במשקל קל המתמודד עם מתאבק סומי. ומה בדבר ביבי? שבשבת רוח כבר אמרנו?

============================================

בעל הבית של המדינה

ההחלטות האחרונות שקיבל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מחייבות שינוי ההגדרה המילונית של התואר " יועץ" .

" יועץ" בשפה העברית (של פעם) הוא מי שנותן עצה או מי שמסייע בדבר עצה. כנאמר בספר משלי " הפר מחשבות באין סוד וברוב יועצים תקום" .

בימי קדם " יועץ" היה גם נושא משרה רשמית בחצר המלך. . " אחיתופל הגילוני יועץ דוד" , נאמר בשמואל ב". והנביא ישעיהו מבטיח " ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועצייך כבתחילה" .

בעת החדשה מתייחס המושג יועץ למומחה בתחום מסוים (משפטי, כלכלי, צבאי וכדומה). תפקידו לייעץ לבעלי סמכות ההחלטה איך לבצע את תפקידם. הוא גם משמש כתואר ודרגה בשרות הדיפלומטי.

המשותף לכל ההגדרות הללו, שהיועץ הוא במעמד מסייע, שאפשר לקבל או לא לקבל את עצתו.

המושג "יועץ משפטי לממשלה" הרחיב את תחומי המשמעות של המושג יועץ. בראשית שנות המדינה היה אכן האיש בתפקיד נותן העצות לממשלה בתחומים משפטיים וגם מי שייצג אותה בבית המשפט. אבל סמכויותיו הורחבו להחלטה על העמדה לדין או ביטול הליכים משפטיים, פתיחת חקירה משטרתית או עיכובה. למרות סמכויות נרחבות אלה נשאר עדיין היועץ בגדר מסייע, ביחסיו עם הרשות המבצעת.

מאז מונה אהרון ברק ליועץ משפטי לממשלה הלכה והתרחבה הסמכות שהיועץ המשפטי נטל לעצמו. הוא כבר לא נותן עצות, הוא קובע הלכות פסוקות בעניינים קטנים וגדולים. הסמכות הזו הלכה והתעצמה במהלך השנים.

דומה כי בתקופה הקצרה בה מכהן מני מזוז כיועץ המשפטי לממשלה חלה הרחבה נוספת של התפקיד.

בדיקת החלטותיו של מזוז מאז נתמנה לתפקידו מרחיקה אותו מרחק שנות אור מן המונח " יועץ" . כל אמירה של מזוז איננה בחזקת עצה. היא בעצם החלטה או פקודה.

הוא החליט בעניין אדמות קרן קיימת, וגם בעניין אדמות ערבים במזרח ירושלים. הוא הודיע כי הוא יחליט אם צריך ומתי יש להפעיל מעצר מנהלי נגד יהודים. הוא ביקר בציר פילדלפיה ובלעדיו לא יזוז שם אף בית פלשתיני. הוא נתן הנחיות בנושא איך ומתי אפשר וכיצד מותר להקים ישובים חדשים (בתוך הקו הירוק); והרשימה ארוכה.

המשך השימוש במונח " יועץ משפטי" לתפקיד הזה נראה מאד אנכרוניסטי. נראה שהתואר ההולם את התפקיד הוא " בעל הבית של המדינה" .


קטגוריות: אקדמיה, התנתקות, מחתרות, מערכת המשפט, משלים, ספרות, תולדות המדינה | תגים: , , , , , , , , | 3 תגובות