מסר באינטרנט היהודי מאליהו בחור

 בימים אלה קיבלתי מסר חשוב מאליהו בחור. הוא הגיע אלי באינטרנט היהודי, הפועל זה אלפי שנים. בגלקסיה היהודית מתרוצצות מיליארדי מילים, העוסקות בנגלה ובנסתר, בהלכה ובאגדה, בפיוט ובתפילה, בהגות ובשירה. חלק גדול מן הטקסטים גלויים לעין. אך בין המילים הרבות גנוז מדי פעם מסר מקודד, שצריך מנוע חיפוש מעולה כדי לאתרו ולפצחו. גוגל לא יצלח למלאכה זו. רק תלמידי חכמים אוהבי ספר מסוגלים לאתר את הקודים הנסתרים המועברים אלינו ממרחק של מאות ואלפי שנים.

אחד ה"מנועים" הללו הוא ידידי, איש הספר דן ירדני, שכבר סיפרתי עליו כאן לא פעם.

מספר ירדני:

אליהו בן אשר הלוי, אליה לויטה בפי הנוצרים, המכונה אליהו בחור, היה גיבור תרבות ססגוני בתקופת הרנסנס. מגדולי המדקדקים של השפה העברית. בלשן, מורה, מתרגם, סופר ועורך, פולמוסן ומשורר, זמר והומניסט.

הוא נולד בגרמניה בשנת 1469 ומת ונקבר בוונציה בן 80 שנה, גיל מופלג מאד באותם ימים. במהלך חייו נדד בין ערים ומדינות, עבד בבתי דפוס רבים, בעיקר בתי דפוס נוצריים שהדפיסו ספרים עבריים. בין לבין חיבר קונקורדנציה למקרא, מילון ארמי עברי, מחקר על טעמי המקרא והניקוד (בו גילה שאלו אינם קדומים אלא הומצאו בתקופה מאוחרת). הוא גם חיבר מילון יידי עברי והיה חלוץ המחברים של ספרי יידיש חילוניים. "באבע בוך", שהיו חומר קריאה מרתק לנשים יהודיות.

דו ירדני מעיין בספר עתיק

דו ירדני מעיין בספר עתיק

בפרק זמן קצר של 3 שנים, בין השנים 1540 ל-1542 שהה אליהו בחור בעיר קטנה ויפהפייה בבוואריה, אליה נקלעתי באחרונה.

אליהו בחור הוזמן על ידי חובב העברית והרפורמטור הדתי פאולוס פגיוס לעבוד אצלו כעורך ומגיה בבית הדפוס שיסד זה עתה. אליהו, הרפתקן בטבעו, קיבל את ההזמנה ועל אף עומס 71 שנותיו, חצה את האלפים מאיטליה לגרמניה.

בסך הכל ידועים לנו 15 ספרים שנדפסו בבית הדפוס הזה, רובם ככולם בשפה העברית. בכמה מהם מגמה מיסיונרית מובהקת, אך מנוסחת במתינות. אפשר רק לנחש מה היו תחושותיו של אליהו בחור, יהודי מאמין ושומר מצוות, שטרח להגיה ספרים אלה.

בכנסייה אשר בה שירת פגיוס כמטיף, נשתמרו חדר עבודתו וספרייתו כמות שהיו בימיו. מקום כבוד תופסים בספריה הספרים שנדפסו בדפוס שלו. ביקרתי בחדר עם המטיף היושב היום על כיסאו של פגיוס ותוך עיון בספרים נזדקרה תגלית מפתיעה לעיני.

"להוכיח שאמונת המשיחיים נכונה". ספר אמנה המיסיונרי.

"להוכיח שאמונת המשיחיים נכונה". ספר אמנה המיסיונרי.

ספר אחד בלבד מן הספרים שהדפיס פגיוס הוא ספר מיסיונרי מובהק ובוטה. "ספר אמנה" שמו. בפתיח למהדורה העברית כותב פאולוס פגיוס: "ספר אמנה, יקר טוב ונעים אשר חיבר אותו איש ישראלי חכם ונבון לפני כמה שנים להורות ולהוכיח בו בראיות גמורות וברורות שאמונת המשיחיים שיש להם בהקב"ה באב ובן ורוח הקדש ובדברים אחרים שלימה, נכונה ובלי ספק …"

כמנהג הימים שבהם התגאו המדפיסים במלאכתם, הדפיס פאולוס פגיוס בסוף ספריו, את "דגל המדפיס" שלו. חיתוך עץ יפהפה, מוקף פסוקים שאותם החשיב כמוטו של חייו. בתחתית הדגל נהג לכתוב "תקוותי במשיח הנשלח, אשר הוא יבוא לדון את חיים ומתים".

 
דגל המדפיס עם הטקסט המקורי "המשיח הנשלח"

דגל המדפיס עם הטקסט המקורי "המשיח הנשלח"

תוך עלעול בספר הזה הגעתי לתגלית המפתיעה. במוטו לספר המיסיונרי נכתב "המשיח הנשלך" במקום "המשיח הנשלח" (כלומר המשיח שהיהודים השליכו אותו ולא המשיח שנשלח אל היהודים).

דגל המדפיס עם הטקסט שהמגיה שיבש "המשיח הנשלך"

דגל המדפיס עם הטקסט שהמגיה שיבש "המשיח הנשלך"

ממרחק של 450 שנה שלח אליהו בחור באינטרנט היהודי מסר מחוייך לאחיו היהודיים וגילה את דעתו על הספר שהגיה.

אליהו בחור זכה לאריכות הימים מופלגת, אך לא זכה לכך שאשת נעוריו תאריך ימים כמוהו כפי שתאר בשירו הנפלא:

אנא אלי, לי ולאשתי החסד גם האמת מן
שהיא לא תהיה אלמנה ואני לא אהיה אלמן
יחד נמות, ובגן עדנות תוך חיקה אישן עד לזמן
יבוא הקץ ואזי נקיץ ולחיי עד יחד נזדמן.

אליהו התשסי מספריו של אליהו בחור

אליהו התשסי מספריו של אליהו בחור

 

פאולוס פג ]ויקיפדיה]

פאולוס פג ]ויקיפדיה]

[גירסה למאמר שפורסם ב-2005]

 

קטגוריות: היסטוריה יהודית, יהדות, יידיש | 2 תגובות

דוד טרטקובר: מעצב פניה המכוערות של ישראל

tain

דוד טרטקובר מציג בתערוכה בצרפת את ישראל ככתם דם בתוואי יהודה ושומרון * זהו, לדבריו, " כתם הבושה המכסה את פנינו" והתשובה לסרט הכתום * חתן פרס ישראל שהציג את סמל הס.ס. בין סמלי היחיידות בצה" ל

התבונן בפוסטר שלמעלה – כתם דם המכסה פניו של אדם. הכתם הוא בתוואי של יהודה ושומרון והאיש שמאחורי הכתם הוא דוד טרטקובר. האיש שעיצב יותר מכל אדם אחר את פניה המכוערות של ישראל.

את הפוסטר הזה מציג עכשיו טרטקובר בפסטיבל הצילום שבעיר ארל בצרפת. יחד עם עוד כרזות, שבכולן חוזר כתם הדם שהוא מכנה (בראיון ל-NRG) " כתם הבושה המכסה את פנינו" ו" תשובה לסרט הכתום" .

טרטקובר הוא אחד המעצבים הגדולים של ישראל, אם לא הגדול שבהם. כגרפיקאי הוא מעצב סמלים, כרזות ומוצרים. סמליו הם בעלי אפקט כה חזק שהם גורמים להשפעה ואולי גם לעיצוב השקפותיהם של בני אדם.

טרטקובר הוא האיש שעיצב את הלוגו " שלום עכשיו" וצייר פלקט ובו תמונותיהם של רבין ושל נתניהו והכתובת " לא נשכח ולא נסלח" . בין יתר יצירותיו: פלקט שבו אקדח והכתובת HAPPY NEW FEAR (אחרי זה התגאה

noy-forget

שבפלקט הזה הוא צפה את רצח רבין); " להחזיר את המתנחלים הביתה" ; " מי ימלל גבורות ישראל" (וברקע תמונת פלשתינאית אבלה). דומה שלשיא הגיע כשעיצב את עמוד השער של " העיר" בסגנון כרזת יום העצמאות. בכרזה נראים סמלי יחידות צה" ל שביניהם סמל גולגולת ועצמות שהיה סימלם של חיילי ס.ס. במחנות ההשמדה.

טרטקובר הציע לרשום באתר ההנצחה ליצחק רבין ז" ל את הכתובת האומרת שרבין נרצח על ידי " צעיר יהודי חובש כיפה" . למלחמת חומת מגן הציע את השם " מלחמת יגאל עמיר" .

על תרומותיו אלה, לתפארת מדינת ישראל, זכה טרטקובר בפרס ישראל.

האם בנוסף לציור דמותה המכוערת של ישראל עיצב טרטקובר גם את דעת הקהל בארץ?

לכאורה התשובה צריכה להיות חיובית. הוא הקדים את אריאל שרון בארבע שנים כשפרסם ב-2001 כרזה " להחזיר את המתנחלים הביתה" .

על ההשפעה שיש לתעמולה באמצעות כרזות וסמלים על המונים קיימים מחקרים רבים, המתייחסים בעיקר למשטרים טוטליטאריים. הנאצים הבינו את הכוח האדיר שיש לסמלים ועשו בהם שימוש תדיר בתעמולתם ובראש ובראשונה בסמל צלב הקרס. כמוהם גם רוסיה הסובייטית, סין וקוריאה הצפונית עד היום.

jerusalem-stain

אזרחי ישראל חשופים פחות להשפעה כזו. אחרת היה השמאל הקיצוני מקים את הממשלות בישראל. אבל אין ספק ששטיפת המוח של יוצרים כטרטקובר (ויש מעצבים רבים המושפעים ממנו) תרמו לאווירה שהפכה את המתנחלים לאויבי העם ואת מלחמת הישע ב-67 למלחמת כיבוש.

d79cd794d797d796d799d7a8-d790d7aa-d794d79ed7aad7a0d797d79cd799d79d-d794d791d799d7aad794-7

קטגוריות: אבטואנטישמיות, גרפיקה | תגים: , , , | 4 תגובות

ברי חמיש כשרלוק הולמס


מאז חשף הבלש ברי חמיש את תעלומת רצח רבין, אני כוסס את צפורני ידיי בהמתנה מתוחה ליתר הגילויים שלו. וכי דבר קל הוא בעיניכם? אדם בודד, בעל מוח חריף יותר משל שרלוק הולמס והרקולה פוארו, מגלה את הקשר הגדול ביותר בהיסטוריה מאז רצח יוליוס קיסר. קשר בו נטלו חלק ראשי מפא" י, ראשי השב"כ, המשטרה, מערכת הביטחון, הרופאים והשופטים גם יחד.

ספרו של חמיש ירד מהמדפים

ספרו של חמיש ירד מהמדפים

מי רצח את יצחק רבין מאת ברי חמיש

מי רצח את יצחק רבין מאת ברי חמיש

 

אנדרטת שרלוק הולמס בלונדון (ויקישיתוף)

אנדרטת שרלוק הולמס בלונדון (ויקישיתוף)

ואכן ציפייתי לא ארכה וברי חמיש יוצא שוב ושוב בגילויים מסעירים. אתם חושבים שרפאל איתן ניספה בתאונה ונסחף לים? טעות בידכם. זו לא הייתה תאונה, זו הייתה הוצאה להורג. יד נעלמה דחפה את רפול אל תוך הים.

והאם רצח השופט עדי אזר היה סתם מעשה פלילי? רק טיפשים חושבים כך. השופט אזר נרצח כי היה מכשול בפני תהליך השלום (בפסק דין שהוציא נגד ערפאת לתשלום פיצויים לנפגעי הטרור).

מתכנני הרצח של אזר לא היו בעלי דמיון מפותח כמו הבלש ברי חמיש. הם תכננו אותו ממש באותה מתכונת של רצח רבין. העבריין רפי נחמני, המרצה מאסר עולם, ממלא את התפקיד של יגאל עמיר. הוא יוצא לחופשה ולא חוזר לכלא ובכלל לא מחפשים אחריו.

ואז מופיע אבינעם חג'בי, הממלא בפרשה הזו את תפקיד מרגלית הר שפי. לקלחת מצטרף עורך דין וינר, סגן ראש הסנגוריה הציבורית שמתאבד " בצורה מסתורית", כשברור לכל שהוא נרצח. לקשר מצטרף צציאשווילי, שהוא ספק הנשק של הרצח, וממלא כאן את התפקיד של חגי עמיר ברצח רבין.

ממש לא ייאמן. איך פישלו מתכנני רצח השופט וחזרו על מה שעשו ברצח רבין. וכך אפשרו לבלש חמיש לחשוף את הקשר.

 ומה בדבר עופרה חזה? האם אתם חושבים שהיא מתה מאיידס? לא אצל החוקר ברי חמיש. ברור לגמרי שהיא נחטפה ונרצחה בגלל ניסיונה לגלות מי חטף את ילדי תימן.

לאחר הפענוחים המושלמים האלה אני שוב כוסס ציפרניים. מתי יבואו הגילויים הנוספים שאנו מצפים להם: האם ערבים רצחו את גנדי, או שזו הייתה עבודה עברית? האם מנחם בגין מת מוות טבעי? מי רצח את ארלוזורוב? מי רצח את יעקב דה האז?

אם תהיה לנו סבלנות, בסוף עוד נדע מי רצח את הבל. ממקורות מהימנים נודע לי שזה לא מה שחשבנו עד עכשיו. זה לא קין. אלוהים וברי חמיש יודעים את התשובה.

רפאל איתן 1948 ויקי/שיתוף

קישורים

מורשת רבין או מורשת רצח רבין

 http://www.zeevgalili.com/2000/11/71

 אסון אוסלו מורשת רבין או מורשת פרס

http://www.zeevgalili.com/2010/11/1119

 למה נשכחת מורשת רבין

http://www.zeevgalili.com/2010/10/11171

 תכנית הטרנספר של יצחק רבין

http://www.zeevgalili.com/2005/11/11616

כיכר רבין לפני ואחרי חורבן גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2006/09/8731

 כשרבין שיחד סוחר סמים כדי להעביר את אוסלו ב'

http://www.zeevgalili.com/2012/07/17107

 

 

 

קטגוריות: הומור, מערכת המשפט, רבין | תגים: , , , , | תגובה אחת

אחרי מותי סיפדו לי – אזכרה לביאליק

 טקס האזכרה לחיים נחמן ביאליק החל בשעה 5 בערב, שעת בין השמשות:  

 "ובעת רחמים בין השמשות  

שחי ואגל לך סוד יסורי"  

 

בין הבאים לא היתה אף אישיות ציבורית אחת, פרט ללובה אליאב, שביאליק היה חבר נעורים שלו:  

"אומרים יש בעולם נעורים היכן נעורי"

 בית הקברות ברחוב טרומפלדור, אי של ירק ושל היסטוריה בתוך הכרך הסואן. ממקלטי הרדיו שבמגדלי הדירות המקיפים את בית העלמין בקעו קולות מכינוס מרכז מפלגת העבודה.

 ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה

איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע

איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה"

 היו שם זקנים רבים:

 שוב לפני: זקן בלה

פנים מצומקים  ומצוררים

צל קש יבש, נד כעלה,

נד ונע על-גבי ספרים"

 זקנים שהתקבצו להתחמם לאורו של המשורר, להרגיש הרגשת יחד בעולם שהפך להיות קר ומנוכר:

 מה רב, אוי מה רב השממון

בארץ המלאה הפתוחה,

שהכל נותנת היא לנו,

רק אחת לא תיתן – מנוחה

 גם פנים לך לא יאירו

גם שלום לך לא יאמרו

בין הבאים לאזכרה (צילום: זאב גלילי)

גם אבני הרחוב, גם שמים על ראשך לך יתנכרו"

 והיו שם גם צעירות יפהפיות. כל אחת מהן כאילו היתה מושא אהבתו של ביאליק. כל אחת מהן כאילו כתבה לו איגרת קטנה:

 "מה שנתן נשמת רוח חיים אחת אל אפינו

מה שהדליק שמש אחת על ראש שנינו

מה שיצק חלום פז אחד על רוחנו המאוחדת"

 והיו שם גם תינוקות שאבותיהם הביאום בסל על גבם וילדים חובשי כיפות שבאו עם סבא, פיזזו בין הקברים וכאילו שרו בליבם :

 בין נהר פרת ונהר חידקל

על ההר מתמר דקל

ובדקל בין עפאיו

תשכן לה דוכיפת זהב"

 

יש  לי גן ובאר יש לי

ועלי בארי תלוי דלי

מדי שבת בא מחמדי

מים זכים ישת מכדי"

 

שמחת החיים של הילדים הסיחה לרגע את הדעת מן המעמד. אך החזן שאמר אל מלא רחמים וקדיש הזכיר כי אנו נמצאים בבית עולם:

 דומם נעו האלות,

דומם שחו אלי בואה חסה בצילנו,

רק תחתנו איש חי חיה תחיה בכל,

באשר תהיה שם – אל תחתינו,

תחתינו בואה בשר ודם

ככה דומם האלות  נעו  שחו אלי

אלמות עמדו מצבות – אף הן חמלו עלי"

 המשורר ממשיך לחיות מתחת למצבה הגדולה ואילו אנו נותרנו לבד:

 וגדול מאד, מאד הכאב היה איש

וראו איננו עוד ושירת חייו באמצע נפסקה

עוד שיר מזמור אחד היה לו

והנה אבד המזמור לעד אבד לעד".

קבר ביאליק ביום האזכרה (צילום: זאב גלילי)

================================================================

קטגוריות: אישים פוליטיים, ביאליק, שירה | תגובה אחת

אינתיפאדה באינטרנט של ערביי ישראל

הזיופים במפלגת העבודה חשפו את העובדה שכמה אלפי מתפקדים ערביים יכריעו מי יהיה מועמד המפלגה לראשות ממשלה * וזאת בתקופה בה ערביי ישראל מזדהים עם העמדות הקוראות לחיסול המדינה * ישראל בורחת מן הדפוגרפיה בעזה והיא מחכה לנו כאן

שנת 1963, הקריא ראש הממשלה דוד בן גוריון בכנסת, קטעים מתוך מחברות של תלמידים במגזר הערבי. מן הציטוטים הללו ניתן היה ללמוד על הערצה גוברת של התלמידים הערבים לרודן המצרי, גמאל עבדול נאצר. האיש שזמם להשמיד את ישראל.

בן גוריון " לא סיפר כיצד הגיעו המחברות לידיו" אומר ההיסטוריון תום שגב, המביא סיפור זה בספרו " 1967" . אבל הכל ידעו אז כי מקור המחברות הוא שרות הבי טחון הכללי, שקיים מעקב של קבע אחר הנעשה בבתי הספר הערביים.

המעקב הזה נמשך (בצורה כזו או אחרת) עד ימים אלה, באמצעות נציג השב" כ, שכיהן כמנהל האגף לחינוך ערבי במשרד החינוך. בידי הנציג הזה הייתה הסמכות למנוע מינויים של מורים בעלי רקע אנטי ישראלי. הממונים עליו במשרד החינוך לא היו רשאים לערער על החלטותיו.

באחרונה בוטל תפקיד הנציג. על הביטול נודע מהודעת פרקליטות המדינה, בתשובה לעתירה שהגיש ארגון " עדאלה" לבג" ץ. מעכשיו יכולים תלמידים ערבים לכתוב כל מה שיעלה על דעתם על המדינה. מוריהם יוכלו להטיף להם מה שירצו, בלי שלמדינה תהיה יכולת להתערב.

פיגועי התאבדות

למותר לציין שביטול פיקוח השב" כ על בתי הספר הערביים אינו נובע מהתערות ערביי ישראל במדינה ומהזדהותם עם ערכיה. ההפך הוא הנכון. במרוצת השנים חלה עליה תלולה במספרם של ערבים אזרחי המדינה הנוטלים חלק במלחמת הטרור נגד ישראל. השתתפות ערביי ישראל בטרור גברה מאז האינתיפאדה האחרונה, ובמיוחד בפיגועי התאבדות. ראש השב" כ, אבי דיכטר, אף הצהיר בזמנו בכנסת כי הוא רואה את מנהיגות ערביי ישראל אחראית לפריצת האינתיפאדה.

 

 מצבה לשאהיד. הכותרת היא " נשק הכוח - חיל השדה" . המסקנה: רק כך אפשר לגמור על הישראלים. ומול השאהידים משמאל אנשי הרשות מתהוללים ומשחקים בקלפים. (מתוך אר הזיכרון בחלק של ערביי ישראל)

מצבה לשאהיד. הכותרת היא " נשק הכוח - חיל השדה" . המסקנה: רק כך אפשר לגמור על הישראלים. ומול השאהידים אנשי הרשות מתהוללים ומשחקים בקלפים. (מתוך אתר הזיכרון בחלק של ערביי ישראל)

בין הפיגועים שערבים ישראלים היו מעורבים בהם:

  • · פיגוע ההתאבדות באוטובוס בצומת מירון באוגוסט 2000.
  • · הפיגוע בדולפינריום, יוני 2001.
  • · מחבל ערבי ישראלי מתאבד, תושב אבו סנאן, ביצע את הפיגוע בתחנת הרכבת בנהרייה – ספטמבר 2001.
  • · מחבלת מתאבדת שהתפוצצה במחסום מכבים הוסעה על ידי שני ערבים תושבי לוד, פברואר 2002.
  • · מחבל מתפוצץ בצומת אום אל פאחם באותו חודש.
  • · פיגוע התאבדות במסעדת מצה בחיפה. המתאבד היה ערבי אזרח ישראל תושב ג"נין. מרץ 2002

והרשימה ארוכה.

 

 עמודהבית של אתר הזיכרון הפלסטיני

עמוד הבית של אתר הזיכרון הפלסטיני

פיגועי אינטרנט

על הפיגועים בהם השתתפו ערבים ישראליים ניתן היה לומר כי מדובר במיעוט מבוטל. כי הרוב המכריע של האזרחים הערבים שומרי חוק ונאמנים למדינה.

הטענה הזו אינה עולה בקנה אחד עם גילויים של הזדהות הולכת וגוברת של ערביי ישראל עם האסטרטגיה הפלסטינית לחיסול ישראל. אחד מגילויים אלה הוא ההשתתפות במה שהם מכנים " טרור אלקטרוני" .

על מידת מעורבותם של ערביי ישראל במלחמה הזו למדתי משיטוט ב"אתר הזיכרון הפלשתינאי" , שעליו סיפרתי כאן פעמים אחדות.

זהו אתר התעמולה המרכזי של אש"ף. הוא מתעד סיפוריהם של פליטים, מביא סיפורים וצילומים על רכוש ערבי שכאילו נשדד, מעלה את התביעה להחזרת כל הפליטים למקומות מגוריהם בכל שטח ישראל ועוד. האתר קורא בפרוש ל"זכות השיבה" הטוטאלית של כל הפליטים ולחיסול המדינה. הוא מערער על עצם צדקת קיומה של המדינה ועל זכות היהודים על ארץ ישראל (בין היתר בנימוק שאנחנו צאצאי הכוזרים).

בשיטוט האחרון שלי באתר מצאתי כי הם מפנים לקישור העוסק ב"ערביי 1948" – הכינוי הפלסטיני לערביי ישראל. בעוד שאתר הזיכרון המרכזי כתוב כולו אנגלית (ויש בו גם נישה בעברית, בה ניתן ביטוי ל"גוש שלום",   "זוכרות" וארגונים שמאלניים אחרים), הנה האתר החדש כתוב כולו ערבית.

על פענוח הכתוב בו סייעו בידי שני קוראים נאמנים יודעי ערבית – עזריאל נאור ויואל אליצור.

האתר הוא לכאורה תמים. הוא נראה כמו מסגרת קהילתית, המצרפת את ערביי ישראל אל מדורת השבט הכלל פלשתינאי. יש כאן פינת חדשות, מועדונים,ספורט, מוסיקה, מדע, וטכנולוגיה. כמו כן יש קישורים לתחנות שידור ערביות וגם ישראליות כולל גלי צה" ל.

בפועל יש כאן אמירה ברורה של הזדהות הציבור הערבי במדינת ישראל עם מטרות החיסול הקיצוניות של הפלשתינאים.

על אופיו של האתר ניתן ללמוד מחידושים המתפרסמים בו חדשות לבקרים. למשל: גילוי של מסמך עותמני על "מזימה וקשר" למכירת אדמות ליהודים בשנת 1890.

" כיכר העיר מלאה"

מן האתר נמצאתי למד גם על שיתוף פעולה בין ערבים ישראליים לשמאל הרדיקלי בפעילות שיטתית לאיתור, שילוט וסימון כפרים ערביים שננטשו ונהרסו בשנת 1948. בין היתר נערך ב-21 במאי השנה אירוע בכיכר רבין בתל-אביב שכותרתו "כיכר העיר מלאה" . משתתפי האירוע הביאו עמם כרטיסים עם שמות הכפרים הערביים ההרוסים, הניחו אותם ברחבה וכך בנו מחדש את העבר הפלסטיני, לתפארת חורבנה של מדינת ישראל.

 

פליט ערבי מכפר סומייל (רחוב איבן גבירול פינת ארלוזורוב בתל-אביב), מצביע בעת סיור על בית ילדותו אותו נטש עם משפחתו ערב מלחמת העצמאות. צילום ווזכות יוצרים מיכאל יעקובסון (ויקיפדיה)

 

בתאור האירוע נאמר בין היתר: " בשיטחה של תל אביב היום היו עד 1948 6 כפרים פלסטינים שאחד מהם, סומייל, נמצא פחות מקילומטר מכיכר רבין" .

במקום אחר מתוארת פניה לנשיא אוניברסיטת תל-אביב להקים בשטח האוניברסיטה אנדרטה לזכר הכפר הערבי שייך מוניס שעל אדמותיו שוכנת האוניברסיטה.

לכאורה ניתן לומר כי מדובר באמצעי נוסף לביטוי השאיפות של המיעוט הערבי. זה היה לגיטימי לו היה מדובר במאבק אזרחי על זכויות. אבל כאן מדובר בהזדהות גמורה עם מלחמה שתכליתה החרבת המדינה (כפי שניתן ללמוד מן הקריקטורות המובאות כאן).

האתר הזה הוא ביטוי להתחזקות המגזר הערבי שיש בו חיזוי חמור לעתיד. בראשית שנות החמישים היו בישראל כ-150 אלף אזרחים ערביים כמחציתם פליטים שחזרו. ערב מלחמת ששת הימים כבר הגיע מספרם ל-300 אלף וכיום הם מונים כמיליון ו-130 אלף נפש. ב-1950 הכריז בן גוריון " הערבים האלה לא צריכים לשבת פה, כמו שיהודי אמריקה לא צריכים לשבת באמריקה" . בן גוריון הקפיד כל תקופת כהונתו כראש ממשלה שלא לבקר באף כפר ערבי. מפא"י לא קיבלה אז חברים ערביים לשורותיה. היום עשויים כמה עשרות אלפי ערבים המתפקדים למפלגת העבודה (בצורה ישרה או בזיופים) לקבוע מי ירוץ בראשה לכנסת ואולי גם מי יהיה ראש הממשלה הבא. ומתן וילנאי שפתח את מסע הבחירות שלו לפריימריס שנדחו בינתיים עשה זאת בנצרת והכריז שם: " כל השנים, מאז שאני בפוליטיקה, אני אומר שאחד הנושאים המרכזיים, אחד הדגלים של העבודה, זה הלגיטימיות של המגזר הערבי. אני הייתי הראשון שמינה סמנכ" ל ערבי במשרד ממשלתי" .

אנחנו בורחים מן הדמוגרפיה בעזה והיא מחכה לנו כאן בבית.

כתובת אתר " ערביי 48" :

http://www.arabs48.com/

כתובת אתר הזיכרון הפלשתינאי:

http://www.palestineremembered.com

ראה "החזון  הפלסטיני לחיסול המדינה"

==============================================================

על "זוכרות" ועל חירייה – בורות ומגוחכות

סמל ארגון זוכרות

סמל ארגון זוכרות

- מאת  יואל אליצור -

הסמל של אגודת זוכרות כולל את המילה זוכרות בשלוש שפות – ערבית עברית ואנגלית, הראשונה שבין השלוש היא, איך לא, הערבית, אלא שהמילה הערבית היחידה הזאת כתובה בצורה שגויה: "תַד'כֻּרְן" (בדומה לעברית 'תזכורנה') במקום "יַדְ'כֻּרְן" המתבקש לפי חוקי הערבית.

מסתבר שחברות העמותה לא הצליחו למצוא ערבי אותנטי אחד לרפואה שיסייע להן לכתוב את המילה הערבית כראוי (אגב, לא זכינו להסבר למה באנגלית נכתב תעתיק של המילה העברית – ZOCHROT ואילו בערבית נכתב כביכול תרגומה של המילה).

ה'ערביות' הזאת בלי ערבים היא מחלה יהודית נפוצה, פושטת צורה ולובשת צורה. גרשום שלום מספר בספרו 'דברים בגו' איך גילה את יהדותו בעודו ילד. הוריו היו אינטלקטואלים מתבוללים שהיו בטוחים שהם גרמנים. היה להם חוג חברים שהיה מתאסף בביתם אחת לשבועיים ומסב על קפה עם קצפת לשמוע יצירות ספרותיות ומוסיקליות גרמניות. בנם הצעיר היה, כנהוג במקרים כאלה, מציץ בגניבה אל תוך הארוע של הגדולים. יום אחד הציץ אל המפגש של הוריו והבחין פתאום שכל הנאספים ללא יוצא מן הכלל – יהודים! כששאל את אביו למה כל הבאים יהודים, נתקף האב בפרץ של זעם והגיב בצעקות שגרשום שלום לא יודע לחזור עליהן.

היה לי דוד יקה וחילוני מאד שחי שנים רבות בנהריה. לעת זקנתו סיפר לי שהוא וכמה חברים בנהרייה הקימו "חוג לאחוות עמים", ולאחר מאמץ הצליחו לצרף לחוג גרמני אחד חובב תנ"ך שהגיע לארץ. הדוד הודה שלמרות כל המאמצים לא רצה שום ערבי להצטרף לחוג, ובסופו של דבר נרצח הגרמני בידי ערבים בשומרון.


כאילו זוכרות אבל שוכחות

'זוכרות' שוכחות או משכיחות את העובדה שח'ירייה הוא שם חדש שנוצר באופן מלאכותי בשנת 1929 מסיבות לאומניות. שמו האמיתי של הכפר היה אבן אִבְּרַאק השומר את השם בני ברק המנויה בין ערי שבט דן (יהושע יט, מה) שהיתה בזמן התנאים עירו של ר' עקיבא (סנהדרין לב ע"ב ועוד) ובזמן האמוראים נחשבה המייצג המובהק של "ארץ זבת חלב ודבש" (כתובות קיא ע"ב). ההתעניינות שעורר שם הכפר אצל היהודים המכירים כולם מתוך ההגדה של פסח את סיפור החכמים שהיו מסובים בבני ברק, גרם לערבים להחליט לשנות את השם. יחד איתו שינו גם את שם הכפר הסמוך יהודייה היא יהוד המקראית (יהושע יט שם; כיום בתוך שטח העיר יהוד) לעבאסייה. מקומה של בני ברק הקדומה ויורשה הכפר אבן אבראק-ח'ירייה היה מדרום מערב למחלף 'מסובים', בצמוד למחלף, כחצי ק"מ צפונית מזרחית לאתר האשפה הגדול 'ח'ירייה'. העיר בני ברק שהיתה בראשיתה מושבה עטורת פרדסים, נוסדה בשנת 1924 על אדמות שנרכשו מהכפר אבן אבראק, כ-5 ק"מ מצפון לכפר ונקראה על שמו.

 

חיריה שהיא אבן אבראק שהיא בני ברק (צילום דובב ויקיפדיה)

חיריה שהיא אבן אבראק שהיא בני ברק (צילום דובב ויקיפדיה)

סיפורים דומים אפשר לספר על עשרות כפרים ערביים ש"זוכרות" רוצות להעלות מאוב את עברם הערבי הקצר והקרוב ושוכחות את כברם היהודי.

הכותב הוא מזרחן

ראה אנחנו וערביי ארץ ישראל

============================================

" סוד המוח היהודי?"

הועבר והורחב http://www.zeevgalili.com/?p=5305

=============================================================

מי רצח את השופט אזר ומי רצח את הבל

הועבר לברי חמיש כשרלוק הולמס

===================================================================


קטגוריות: טרור, מחשבים ואינטרנט, ערביי ישראל, פלסטינים | 6 תגובות

סוד המוח היהודי

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

הגניוס היהודי מאינשטיין ועד מאיר לנסקי

בדיחהידועה מספרת על גוי שהתחנן בפני חברו היהודי שיגלה לו את סוד השכל היהודי. אמר לו היהודי כי יש בעולם דג, יקר המציאות, שהיהודים נוהגים לאכול את ראשו ומכאן שיכלם.


הסכים היהודי למכור לגוי את הדג היקר. לאחר שזה טעם ממנו אמר: הרי זה דג מלוח רגיל.

השיב לו היהודי: אתה רואה? כבר יש לך שכל יהודי והבחנת שזה דג מלוח רגיל.

יש אינסוף בדיחות כאלה על עליונות המוח היהודי על מוחו של הגוי.

כשגוי רוצה ללמוד גמרא

מעשה בכומר שהפציר בידידו הרב וביקש שילמד אותו גמרא.
אמר לו הרב: איני מאמין שאדם עם ראש של גוי יוכל להבין דף גמרא.  אבל אלמד אותך אם תענה לי על שאלה אחת.  שני אנשים יוצאים מארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי, מי משניהם ילך להתרחץ?
המלוכלך יתרחץ והנקי לא – משיב הכומר.
בדיוק להיפך, אומר הרב ומסביר: הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.
על זה לא חשבתי, מסכים הכומר. שאל אותי עוד שאלה.
שואל הרב שוב אותה שאלה.
הפעם עונה הכומר בביטחון: הנקי מתרחץ והמלוכלך לא.
שוב טעית, אומר לו הרב. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ. המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ.  לפי הגמרא, מסביר הרב, צריך לחשוב על כל האפשרויות.
טוב, נאנח הכומר, בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה.
פעם אחרונה, אומר הרב, ומציג שוב אותה שאלה.
זה פשוט, מחייך הכומר. אם יש שם מראה המלוכלך יתרחץ. אם אין מראה הנקי יתרחץ.
אומר לו הרב: אמרתי לך שעם ראש של גוי לא תצליח להבין גמרא. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים ייצאו מארובה, והאחד ייצא מלוכלך והשני נקי?

 

סוד המוח היהודישער הספר

נזכרתי בבדיחות הללו למקרא הידיעה שהיפנים תרגמו את הספר "סוד המוח היהודי" של ערן כץ והספר כבר תופס מקום נכבד ברשימת רבי המכר.

האם נתגלה הסוד?

ערן כץ מחייך ודאי כל הדרך לבנק ועינינו אינה  צרה בהצלחתו של יהודי למכור משהו לגויים. הואיל ואין יפנים רבים הקוראים טור זה, יש להניח שמה שייכתב כאן לא יקלקל לו את השמחה.  איש לא ייקח מערן כץ את השיא העולמי של גינס בזכירת מספרים. הוא הפגין יכולת זו בצורה מאד משכנעת בתכניתם של לונדון וקירשנבוים. אבל לעניות דעתי הסיכוי של הגויים לזכות במוח יהודי באמצעות "סודות המוח היהודי", איננו גדול מן הסיכוי של הגוי שקנה את הדג מלוח.

הוא כתוב כסיפור די ילדותי על אחד בשם ג'רום (בן דמותו של המחבר), המשוטט במאה שערים ובמקומות אחרים, נפגש עם רבנים, מתבונן בתלמידי ישיבה, מחטט בספרים ישנים – הכל כדי לגלות את סודות המוח היהודי.

הוא מתאר כגילוי אמריקה את שיטות הלימוד הישיבתיות (חברותא, לימוד ושינון בקול רם,  נענועי גוף וכדומה). מפזר תיאוריות שהביסוס שלהם בסימן שאלה (כמו זרימת דם למוח ועמידתו של בן גוריון על הראש). החלק הזה של הספר גם גדוש בבדיחות טפשיות למדי.  הוא מביא ציטוט מפי הרב בלשון זו: "על כך כתוב במסכת עירובין, ש'אדם צריך לשים עצמו כבושם שהכל מתבשמים ממנו'".
ועל כך מגיב ג'רו: "ניסיתי את הענין הזה פעם  אבל זה היה בושם זול שקניתי בשקמית בצבא וזה השיג  תוצאה הפוכה. במשך שנה אף אחד לא התקרב אלי. אפילו לא זבובים".


מילא בדיחה תפלה. אבל המחבר לא  טרח לבדוק את הציטוט במקור. המקור שהוא מציין אינו מדוייק (נג עמוד א במקום נד עמוד א) וגם הציטוט אינו מדוייק.

כמי שעיקר התמחותו בתחומי שיפור הזיכרון  עיקר הספר מוקדש לנושא זה והחשיבות שהוא מייחס לנושא בהקשר היהודי מופרז ביותר. תמיד היה עדיף כמעיין המתגבר על פני בור סיד.

ערן כץ (יוצר ערן כץ רישיון השימוש ויקיפדיה)

מהו באמת סוד המוח היהודי?

אם השאלה מתייחסת לעובדה ששבט קטן באזור מדברי  הטביע את חותמו על האנושות כולה באמצעות ספר הספרים. אזי לשאלה הזו אין תשובה טובה יותר ממה שנאמר בברכת התורה ("אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו").

אבל בשאלה הזו מתכוונים גם לעובדה שבפחות ממאה וחמישים שנים (מן האמנסיפציה ועד לראשית המאה העשרים) עבר העם היהודי מטמורפוזה מופלאה מחברת גטו לעם הכי אקדמי בעולם.  הביטוי הבולט בתמורה הזו הוא במספר חתני פרס נובל יהודיים.

מאז החלו בהענקת פרסי נובל זכו בפרס יותר מ-170 יהודים או יהודים למחצה,שהם כ-22 אחוזים מכלל מקבלי הפרס בעולם כולו. זאת, כשהעם היהודי מונה כ-0.02 אחוזים מכלל האנושות. שעור פרסי נובל יהודיים מבין מקבלי פרסי נובל בארצות הברית מגיע ל-37 אחוזים. שעורם באוכלוסיה 2 אחוזים. (למען ההשוואה: העולם הערבי כולו העמיד שישה חתני פרס נובל, ביניהם יאסר ערפאת).

אין צורך במחקרים סוציולוגיים מסובכים כדי להסביר תופעה זו. די לפתוח בהלכות תלמוד תורה ב"ספר המדע" של הרמב"ם כדי להבין את מרכזיותו של הלימוד בתרבות היהודית. וכך הוא אומר: " כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן… עד אימתי חייב ללמוד תורה ? עד יום מותו… וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימים את אנשי העיר… אין מבטלים התינוקות אפילו לבנין בית המקדש… תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן" .

תרבות שאלה הכללים המכוננים שלה מזה שלושת אלפים שנה. תרבות שלא היו בה אנאלפביתים, שעה שברוב התרבויות הייתה ידיעת קרוא וכתוב נחלת מיעוט. תרבות ששרדה את כל המעצמות הגדולות שחרבו – תרבות זו מצמיחה אינשטיינים כדבר מובן מאליו.

לרשות העם היהודי עמד מפעל אדירים כמו התלמוד ונושאי כליו, שהפכו כמעט כל יהודי בעיירה קטנה, באזורים הנחותים ביותר של מזרח אירופה, לפרופסור בפוטנציה.

רק עם הארץ כמו טומי לפיד יכול היה להצהיר (בהיותו שר משפטים) את הדברים הבאים: " אם תחשוב על עשרות מיליוני שעות שיהודים עם המוח הנפלא שלהם השקיעו במרוצת הדורות בשאלת שור נגח. אם היו משקיעים את אותן האנרגיות הנפשיות במדע, כל העולם היה נראה אחרת. בוזבזו 2000 שנות אנרגיה נפשית של אחד העמים הכי מוכשרים שקמו אי פעם עלי אדמות" .

 

תרבות שלא היו בה מעולם אנאלפבתים. תלמידי חדר במזרח אירופה לפני השואה

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

קטגוריות: הומור, היסטוריה יהודית, הלכה, חינוך, יהדות, נובל, ספרים, תלמוד | 5 תגובות

" חיים של תלמוד תורה בצל המוות"

גירסה מעודכנת של מאמר זה, לאחר שהלבני זכה בפרס ישראל, ראה:   מאש המשרפות

דוד הלבני, מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו, ידע על פה את התלמוד בעודו נער * בספרו " עלה לא נידף" הוא מספר איך המשיך ללמוד גם במחנה ההשמדה וכיצד ניצל תודות לסיפורי זימה מהתלמוד שסיפר לקאפו * ועוד שני ספרים שכדאי לרכוש גם אחרי שבוע הספר

אילו היה דוד הלבני אדמו" ר, היו חסידיו מפרסמים את " שבחי דוד" ומספרים את נס הצלתו המופלאה מידי הצורר הנאצי. היו מספרים על חוזק אמונתו וגדולתו בתורה. היו מספרים כיצד הצליח לדחות מיום ליום את שילוחו למשרפות, על ידי כך שסיפר לקאפו סיפורים מן התלמוד, גם סיפורים שהצנעה יפה להם. היו מספרים כיצד גילה דף מן השולחן ערוך, עוטף כריך של קלגס נאצי. כיצד סיכן חייו כדי להשיג את הדף הזה, הספוג כתמי שומן. כיצד קיים שעורי תורה בתוך מחנה המוות, שעורים מתוך התלמוד אותו ידע על פה. היו מספרים על הרבי שהתריס כלפי מעלה, על שתינוקות דבית רבן הנזרקים למשרפות. היו מספרים את המדרש הידוע על הקדוש ברוך הוא שעיניו זולגות דמעות כשהוא רואה בצרתם של ישראל. היו מספרים כיצד הרבי רואה בעיני רוחו את הדמעות הזולגות אל כוס הייסורים האגדית, שכאשר תתמלא תבוא הגאולה לישראל.

אבל דוד הלבני (וייס) איננו אדמו" ר. הוא פרופסור לתלמוד באוניברסיטת קולומביה, מגדולי החוקרים של התלמוד בדורנו. את סיפור חייו כתב הוא עצמו בספר קטן, המחזיק כמאה וחמישים עמודים. כמעט כל מה שהיה נאמר על שבחי האדמו" ר ניתן להיאמר על פרופסור הלבני. אלא שהלבני מספר כי כוס הייסורים האגדית עולה על גדותיה והמשרפות ממשיכות לפעול.

נתקלתי בספרו של הלבני " עלה לא נידף" , כשחיטטתי בערימת ספרים, בדוכן שבוע הספר. זהו ספר ישן (1966) במושגי המולות התזזיתית שלנו1966. היתרון היחיד שיש לדעתי לשבוע הספר, הוא בחשיפת ספרים שנעלמו מן המדפים.

תורה בבית המרחץ

דוד הלבני (וייס) נולד לפני 77 שנים בעיירה קטנה בצ"כוסלובקיה. ילדותו עברה עליו בבית סבו, שהיה תלמיד חכם, בעיירה סיגט שבצפון טרנסילבניה שברומניה.

בני המשפחה ישנו על שקי קש, הלחם היה מצרך נדיר בבית והעוני רב. לימים, כאשר הגיע הלבני לגטו הוא לא חש שום מצוקה לדבריו. החיים בגטו לא היו קשים יותר מהחיים הרגילים בבית בסיגט.

עוד כשלמד ב" חדר" בלט הילד בחריפותו, כשהקשה למלמד קושיות על רש" י, שהמלמד לא יכול היה להשיב עליהן. באחד הימים, כשרחץ עם סבו בבית המרחץ, אמר לתומו כי הוא יכול למנות את כל האבות שהיו מימי אדם הראשון ועד דוד המלך. הסב היה כל כך מופתע שהתיר לילד להשמיע דברים שבקדושה במקום אסור.

עד מהרה נפוצה השמועה על העילוי ואנשים שפגשוהו ברחוב נהגו לשאול אותו: " מי היה הנכד העשרים של אדם הראשון" . במרוצת הזמן נתגלה הזיכרון המופלא שלו בעשרות דפי תלמוד. אנשים נהגו לשאול אותו ברחוב שאלות כגון " במה מתחיל הדף הארבעים ושמונה של התלמוד" ; " כמה פעמים נזכר רב יוסף במסכת זו וזו" ; " מה הוא אומר בפעם הארבעים ואחת" . ולעתים היה מישהו נועץ סיכה במילה כלשהי בדף תלמוד ושואל: " מה כתוב בנקודה זו בדפים שמתחת" .

200 דפים על פה

בגיל תשע כבר ידע הלבני על פה 200 דפים מן התלמוד עם פרוש רש" י ותוספות. שמו יצא למרחוק ונמצאו בעלי ממון שהרעיפו עליו פרסים. בהיותו בן 14 זכה בפעם הראשונה בחייו למערכת בגדים שתרמו לו סוחרים עשירים. " היתה זו הפעם הראשונה שבה לבשתי בגדים חדשים" , מספר הלבני.

פעם נבחן על ידי הרב החסידי ר" מנחם מענדל האגער. הרב כה התרשם מן העילוי עד שהכריז שהיה רוצה אותו כחתן לנכדתו ציפורה.

" שנים חלפו" , מספר הלבני, " העולם עלה בלהבות, יהודי האזור גורשו לאושוויץ והניצולים התפזרו בעולם. את ציפורה פגשתי בניו יורק בשנת 1949. שנינו למדנו בברוקלין קולג" ועם סיום הלימודים, בשנת 1953, נישאנו" .

נאמנות לטקסט

סבו של הלבני היה רבו בתורה ונפשותיהם נקשרו. הסב ראה בנכדו את הגשמת שאיפת חייו והוא הקנה לו דרך לימוד השונה ממה שהיה מקובל בישיבות. הלבני: " היה בו ניצוץ של גאוניות וייחוד… סבא ניסה להיות נאמן ככל הניתן למילותיו של הטקסט עצמו. אפשר לכנות זאת דרך לימוד מדעית אובייקטיבית" .

חלפו שנים והלבני הפך לחוקר תלמוד מפורסם בעולם כולו. לצורך מחקרו הוא משתמש בכלים מודרניים: ספריות, צילומים, כתבי יד ודפוסים ראשונים . " כל אלה" , אומר הלבני, " שינו את הלימוד שלי באופן משמעותי. אך עדיין אני הולך בעקבותיו של סבא…"

הנבואה שהתקיימה

דרכיהם של הסב ונכדו נפרדו ב-18 במאי 1944. הצורר מנגלה שלח את הסב לימין, אל המשרפות, ואת הלבני לשמאל אל החיים. כשקפץ מן הרכבת שמע את דודתו אטל אומרת לו: " התורה שעליה יגעת כל כך תגן עליך" . נבואה שהתקיימה.

הלימוד,אומר הלבני,היה לי לדרך חיים מילדותי. הוא המשיך ללמוד גם כשגורשו היהודים אל הגטו. הלימוד הסדיר נפסק ב-10 במרץ 1944 עם פלישת הגרמנים להונגריה. " סגרתי את מסכת התלמוד שאותו למדתי, ולא פתחתי שוב את הספר עד סוף 1945" .

לא פתח ספר אבל לא פסק ללמוד. " ידיעותי בעל פה הספיקו כדי להזין אותי… וכך שגרת חיי לא הופרעה" .

לימודים קבועים

למזלו הועבר הלבני מאושוויץ למחנה עבודה. זה היה מחנה של עבודת פרך שבכל יום יכולת למצוא בו את מותך. אך זה היה מחנה שהיו בו יהודים רבים מהונגריה וגם מפולין, רבים מהם שומרי מצוות ולמדנים.

ידענותו הפנומנאלית של הלבני אפשרה לו לקיים מסגרת לימודית קבועה. למדו מסכת שבת,כי רוב הלומדים הכירו אותה ו" כאשר לא זכרתי מלה אחת או שתיים תמיד היו רבנים אחרים שיכלו להשלים את החסר" .

הקאפו שהציל

במחנה זה היה קאפו ששמו היה וייס כשמו הקודם של הלבני. וייס זה התרשם מן העובדה שהלבני מלמד תורה ונתן לו זכויות מיוחדות. " קאפו אחר בשם לפקוביץ, שסיפר לי שהיה לפני כן חסיד גור, עקץ אותי תמיד בגלל הקטעים הארוטיים בתלמוד ורצה שאצטט אותם בפניו, אבל פעם הוא גם הציל אותי מסלקציה, שמשמעותה הייתה קרוב לוודאי מוות" .

דוגמא לדיון בחוגי הלימוד של הלבני: מה היה קורה אילו היה אליעזר עבד אברהם, שנשלח על ידי אדונו למצוא אישה ליצחק, היה מת בדרכו חזרה. זאת, בלי שהיה מספיק להודיע במי בחר. אם שליחותו הייתה רק לצורך מציאת אישה הרי הכל היה מסתדר. אך אילו היה אליעזר שליח לקידושין והיה מת בדרכו חזרה לא יכול היה יצחק לשאת אף אישה אחרת, מחשש שאותה אישה היא קרובה של המאורסת לו בידי השליח.

" לא היה לנו כל טקסט" , מספר הלבני, " שום דבר שיכולנו להתבונן בו. היינו תלויים בזכרון."

דף משולחן ערוך

באחד הימים סוף סוף נמצא טקסט. הוא פגש אחד השומרים האוכל כריך שנעטף " בדף משולחן ערוך אורח חיים… בראותי נייר עטיפה זה נפלתי באופן אינסטינקטיבי לרגלי השומר בלי שהבנתי אפילו מדוע. האותיות עצמן דחפו אותי לכך. כשדמעות בעיניי התחננתי בפניו שייתן ל את ה"בלעטל" (דף ביידיש), את הדף. בתחילה הגרמני לא הבין מה קורה. הוא הניח מיד את ידו על אקדחו… הסברתי לו שהיה זה דף מספר שאותו למדתי בבית. בבקשה, התייפחתי, תן לי אותו בתור מזכרת. הוא נתן לי את הדף… " .

הדף הזה הפך מקור השראה ולימוד ליושבי המחנה. " הייתה לנו כעת לא תורה שבעל פה בלבד אלא גם תורה שבכתב. הבלעטל הפך לסמל מוחשי לקשר בין המחנה ובין מעשיהם של יהודים במהלך ההיסטוריה…" .

הדף נמסר למשמורת בידי יהודי בשם פינקלשטיין שלקח על עצמו את הסיכון שהיה כרוך בכך (עונש מוות על הברחה). היה מביא את הדף לכל שעור.

הוא נשא את הדף על גופו עד אשר התמוטט יום אחד נלקח למשרפות ואותיות הדף פרחו עם נשמתו.

אין הסבר לשואה

השואה לא ערערה את אמונתו של הלבני והוא ממשיך עד היום לשמור על קלה כחמורה. הוא לא מחפש (ואף דוחה בתעוב) הסברים תיאולוגיים לשואה – בין המצדיקים את האל ובין המאשימים את חטאי היהודים.

סיפור חייו של הלבני לאחר השואה גם הוא דרמה גדולה במרכזה תלמוד תורה. הוא התגלגל לבית יתומים בארצות הברית כשמלבד הידע התורני הפנומנאלי שלו לא היה בידו כלום. הוא שאף להמשיך בחיים של תורה, אך שאף גם להרחיב אופקיו בלימודי חול, כשאינו יודע אף שפה מודרנית – רק הונגרית משובשת שלמד ממילון, יידיש ברמה של שיחה משפחתית וכמובן את שפת המקורות היהודיים.

הברירה שעמדה בפניו הייתה בין ישיבה של הרבי מסאטמר אותו הכיר מילדותו לבין הליכה לאקדמיה. הוא בחר באקדמיה בהשפעת פרופסור שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדורנו. שלושים שנה חקר ולימד בבית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים כשהוא עצמו שומר על אורח חיים אורתודוקסי. במהלך שנים אלה חולל מהפך בחקר התלמוד, אך זהו נושא למאמר אחר.


=========קטע חדש ============

אלטרנטיבה יהודית לציונות

ספר שני שמצאתי בחיטוטי שבוע הספר הוא " איש ההשקפה" , ספרו של אבישי בן חיים, על האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך. זהו ספר קטן, מעט המחזיק את המרובה, המנסח בצורה תמציתית, מדויקת ומתועדת את תפיסת העולם של הרב שך.

הרב שך (מייסד ש" ס ודגל התורה) הוא הרביעי בשושלת גדולי תורה שגיבשו את התפיסה האורתודוקסית מראשית המאה ה-19. התפיסה הזו, בעצם התנועה הזו, באה כתגובה על החילון, ההשכלה, הרפורמה והציונות. אבי האורתודוקסיה הוא ה" חת" ם סופר" (1762-1839) שעמד מול הרפורמה וההשכלה בסיסמה " חדש אסור מן התורה" . אחריו בא ה" חפץ חיים" (1838-1933) שלחם בציונות. השלישי הוא ה" חזון איש" (1878-1953) שהתמודד עם מדינת ישראל (" העגלה הריקה" ) בשנים הראשונות לקיומה והקדיש עצמו לשיקום היהדות החרדית לאחר השואה. הרב אלעזר מנחם שך פעל מול ה" ישראליות" , תוך שהוא משמר את החברה החרדית בתוככי המדינה.

חשיבותו של הספר איננה בסיפור חייו של הרב שך וגם לא בניסוח התיאולוגיה שלו, הדומה מאד לזו של הרב יואל טייטלבוים (הרבי מסאטמר). חשיבותו בתיאור התמודדותו של הרב שך עם זרמי המחשבה המודרניים ובראשם הציונות.

נקודת המוצא של הרב שך היא ששנאת הגויים לעם ישראל היא נתון בסיסי בהיסטוריה העולמית שאיננו ניתן לשינוי. " במשך אלפיים שנה סבל העם מגזירות ושחיטות ומכל האומות לא נמצאה אפילו אומה אחת שעמדה לצד עם ישראל כדי לעזור לו" .

וכבר חז" ל קבעו: " הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב" .

ומנקודת מוצא זו נגזרות תפיסותיו לגבי המדינה, הציונות, והדרך בה צריך ללכת העם היהודי. אי אפשר לסמוך על אף אומה, כולל ארצות הברית, שהיא " משענת קנה רצוץ" . כשכולם שמחו על השלום עם מצרים אמר על סאדאת: " הערל הזה היום מראה לך פנים שוחקות בשביל איזה פוליטיקאי ובקרבו ישים עורמה" .

שום דבר איננו יכול לבטל את שנאת ישראל. בעבר שנאו אותנו כי היינו שונים מן הגויים. כשנהיינו דומים לגויים בעקבות החילון (" באמרם היה נהיה ככל הגויים" ), לא רק שהאנטישמיות לא קטנה אלא אף גדלה.

הפתרון הציוני איננו פתרון לאנטישמיות. הרב שך יוצא מנקודת המוצא התיאולוגית של " שלוש השבועות" , שלפיהן אסר הקדוש ברוך הוא על ישראל לעלות בחומה (עליה מאורגנת לארץ) ולהתגרות בגויים. אך הוא נותן לנקודת המוצא הזו הסבר רציונאלי ומסיק ממנה מסקנות מדיניות.

פתרון ההישרדות היהודי, לפי הרב שך, הוא להוריד את הראש מול גזרות הגויים ולא להתגרות בהם. כך ניצלו היהודים בכל הדורות. העמים שרדפו אותנו נעלמו מבמת ההיסטוריה. " ניצלנו מידיהם וידינו על העליונה כי עם ישראל חי וקיים לנצח" .

ואילו מי שרואה ערך מקודש במדינת ישראל, ורואה מצווה בישוב ארץ ישראל " מסיע אותנו במדרון של התגרות באומות העולם" .

" אלפיים שנה חיינו בגלות… בית הכנסת ובית המדרש החזיקו אותנו הם היו המבצרים… לא לממשלה, לא לצבא ולא לשטחים יש חלק בקיומו של עם ישראל. רק התורה היא המקיימת אותו" .

כמו הרבי מסאטמר מחייב הרב שך את קיום הגלות. לא מטעמים מיסטיים (הרבי מסאטמר מביא נימוק קבלי לגבי שורש נשמתו של כל אדם ומקומו בעולם), אלא מנימוקים מעשיים לגמרי. קיומה של מדינת ישראל אינו בטוח מול מאה מיליון ערבים ועדיף לפזר את העם בין הגויים. הבסיס לקיום היהודי הוא לימוד תורה. אבל בראש המדינה עומדים רשעים המבזים את התורה ועלולים להמיט אסון על עם ישראל.

=========קטע חדש ============

" 1967 והארץ שינתה פניה"

תום שגב הוא היסטוריון חרוץ ויסודי, סופר מבריק ועיתונאי מיומן. הצרוף הזה הופך את מחקריו ההיסטוריים של שגב לספרים מרתקים, הנקראים בנשימה עצורה. כזהו גם ספרו החדש על מלחמת ששת הימים. שגב מספר לנו לא רק על האירועים הגדולים של התקופה. הוא מתאר וממחיש את

הריחות והטעמים, המאכלים, המוסיקה, אפנת הלבוש, אורחות החיים. ובעיקר את היצרים של האנשים העומדים מאחורי האירועים הגדולים. שגב עושה שימוש במכתבים וביומנים אישיים של אנשי התקופה – מהם ממלאי תפקידים בכירים ומהם פשוטי עם.

הבעיה עם שגב, בספר זה כמו בספריו הקודמים, היא תפישת עולמו השמאלנית. תפישה זו מתארת תמונה היסטורית ברוח השקפות המחבר. אף על פי כן אני ממליץ על קריאת הספר .


קטגוריות: שואה, תלמוד | תגים: | 2 תגובות

"זכות השיבה" למה הם מתכוונים

1. הערבים התנגדו תמיד וזה הציל אותנו

2. העשור היפה בחיי ביילין

3. כך נלכד הסוס הטרויאני שחדר ל"ידיעות" – מאמר נרחב בקישור הבא

4. מה יהיה על חבצלת החוף

ראש השב"כ היוצא, אבי דיכטר, מכריז שהוא מצדד בהתנתקות, כי לא צפוי חידוש הטרור וכי אבו מאזן " תוכו כברו" . ואלה חדשות טובות.

הרמטכ"ל היוצא, בוגי יעלון, מכריז כי ההתנתקות עלולה להתגלות כאסון; כי ה"חמאס" עלול להשתלט על עזה ולהפוך אותה ללבנון; כי קסאמים יגיעו בקרוב למרכז הארץ.

753px-dichter

"ההתנתקות לא תביא לחידוש הטרור". אבי דיכטר (צילום: ויקישיתוף)

גם אלה חדשות טובות.

אלה הן חדשות טובות כי הן מלמדות שהערבים לא למדו דבר ולא שכחו דבר. בין אם יצליח אבו מאזן – מכחיש השואה, הדורש אולטימטיבית את זכות השיבה – בין אם יעלה החמאס, צפוי המשך המפעל הציוני.על היהודים כבר אי אפשר לסמוך שימשיכו במפעל. על הערבים כן.

מתנגדים תמיד

תזכורת קצרה: ההתנגדות הערבית היא שאפשרה לנו להגיע לאן שהגענו. אילו הסכימו הערבים להצעות " ברית שלום" בשנות העשרים (ויתור על מדינה יהודית ועל עליה והסתפקות במרכז רוחני); אילו הסכימו לכמה הצעות בריטיות לחלוקת הארץ כשתשעים אחוזים ניתנים לערבים; אילו הסכימו להחלטת החלוקה של האו" ם ב-1947; אילו הסכימו לתכנית אלון ב-1967. אפילו אם היו מסכימים ומיישמים את הסכם אוסלו ואת הצעות אהוד ברק. אם היו מסכימים לכל אלה מדינת ישראל לא הייתה קיימת, או שהייתה נחנקת באיבה.

סכנת ה" מתונים"

כל אי הסכמה ערבית הובילה לעוד התקדמות ציונית. את התבוסות העיקריות ספגנו ממנהיגים ערביים שהיו כאילו מתונים. סאדאת הצליח בהבל פה להשיג את כל סיני, להרוס את חבל ימית ולהפוך את מצרים למעצמה אזורית חמושה בנשק אמריקני. זאת, כשהוא מניח בפתחנו פצצת זמן ושמה עזה, שבגין הסכים לקבלה לחיקו ברוב איוולת.

ערפאת לא היה מסוכן כמנהיג טרור אלא כחתן פרס נובל לשלום. מרגע שחכמי אוסלו מינו אותו לסוס טרויאני, הפכו הפלסטינים לסכנה קיומית. אחרי שהאינתיפאדה הודברה עולה אבו מאזן  ה"מתון", שאינו מצליח להסתיר את עמדתו, שהיא תביעה חסרת פםשרה לזכות השיבה.

  

מוחמד עבאס (אבו מאזן) המתון מסוכן יותר מערפאת הטרוריסט

מה הם רוצים

הציבור בארץ, מונהג על ידי ממשלות שעצמו עיניהן, לא הפנים את עוצמת הדרישה הערבית לזכות השיבה. עובדה היא שלא נשמע אף קול רציני אחד במחנה הערבי שאמר: בואו נעשה שלום עם היהודים וניישב את הפליטים במדינות ערב.

סקירה של פרסומים ערביים של השנים האחרונות יש בו כדי להבהיר למה הם מתכוונים ב" זכות השיבה" .

בספר " זכות השיבה" שיצא בלונדון בשנת 2001 מופיעים מאמרים של אנשי אקדמיה פלשתינאים הרואים כך את ה" זכות" :

  • · הישוב היהודי ירוכז בשטח הכולל את גוש דן, חיפה הקריות ומערב ירושלים ובסך הכל כ-8 עד 14 אחוז משטח ישראל בגבולות 67.
  • · בשטח שיתפנה ייושבו חמישה מיליון פליטים וצאצאיהם בכל המקומות שבהם התגוררו לפני 48.
  • · בנוסף תשלם ישראל לפליטים פיצויים בסך 253 מיליארד דולר.
  • " יישומה המלא של תכנית זו" , כותב ג'אבר סוליימן, לשעבר מרצה באוכספורד, "היא תנאי בל יעבור לכינון המדינה הפלסטינית" .
  •  

אבו מאזן ויקישיתוף

במקום תכנית 2020

אך יש גם תכנית " מתונה" של ד" ר סלמן אבו סיטה המציג עצמו כפליט מבאר שבע.

לפי תכניתו תראה כך השיבה (בספר "מפליטים לאזרחים בביתם" שהופיע בלונדון 2001):

  • · 175 אלף פליטי יפו ישוכנו ברבי קומות בפארק איילון (מקווה ישראל חירייה);
  • · 45 אלף פליטי צפת (אבו מאזן הוא אחד מהם) ישוכנו בשמורת הטבע של נחל עמוד.
  • · פליטי חיפה רבתי ישוכנו בפארק הכרמל;
  • · 20 אלף פליטי טבריה ישוכנו ברבי קומות לחוף הכינרת.
  • · אבו סיטה מתייחס לתכנית האב " ישראל 2020" שמתוכה למד כי 80 אחוז מהיהודים מתגוררים על 15 אחוז משטח המדינה. בכל יתר השטח יש מקום ל-5 מיליון פליטים במקום שיהיו למדינה ריאות ירוקות.

plitim

פליטים ערבים בורחים מצפת. אותם מתכניםה"מתונים" ליישב בואדי עמוד.

נוכח תכניות כאלה של הערבים אי אפשר שלא להיות אופטימיים.

======================================

2. " העשור היפה" בחיי יוסי ביילין

ביום השנה ה-38 למלחמת ששת הימים נתמלא יוסי ביילין געגועים עזים למדינת ישראל שלפני המלחמה. במאמר ב" הארץ" תאר בנוסטלגיה איזו ארץ נהדרת היינו לפני שהפכנו לארץ כובשת.

" במשך אותה תקופה נהרגו בפעולות איבה רק כ-20 בני אדם, משטר הצנע התחלף בצמיחה מואצת. ההשכלה, התרבות והמדע פרחו כפי שלא פרחו מעולם… ישראל של שנות ה-60 הייתה מדינה בטוחה בעצמה ופורחת – קולטת עליה, קשורה עם מזרח ומערב, אחות בכירה למדינות אפריקה שקיבלו עצמאות. העולם הצדיע להצלחותיה בתחומי החקלאות, הצבא והקליטה" .

האמנם?

תאור מהימן של התקופה ניתן למצוא בספרה המצוין של יונה הדרי,  "משיח רכוב על טנק", המבוסס על עבודת דוקטור שכתבה. העבודה בוחנת ומתארת את מצב הרוח הלאומי בין מבצע קדש למלחמת יום הכיפורים.

" סיכום ממצה של מצב הרוח הציבורי" (בשנת 1967 , לפני המלחמה), כותבת יונה הדרי, "נותן הרב שמחה בונם אורבאך: "הלכי רוח של דיכאון" ומועקה, שחיתות, בזבזנות יתירה, חוסר תכנון הם בפיו "מראות הנגעים ההולכים ופושים במדינה". אורבאך מתאר מצב של "תוהו ובוהו כלכלי ותרבותי, רפיון מוח וידיים כאחד, אנרכיה יתירה, חוסר מעש ואובדן עצות"" .

זה באשר לאווירה. ולהלן העובדות:

הדיכאון הציבורי

נבע בעיקר מן המצב הכלכלי – מיתון עמוק ואבטלה קשה. מספר האנשים שחיו מתחת לקו העוני לפי דו"ח בנק ישראל הגיע ל-400 אלף. בכמה עיירות פיתוח הגיע שעור האבטלה ל-20 אחוזים.

מהומות ואדי סאליב.

ביולי 1959 הרג שוטר שיכור שהתפרע בואדי סאליב, שכונת עוני של יוצאי צפון אפריקה, בחיפה תחתית. בעקבות זאת יצאו אלפים מתושבי השכונה להפגין במרכז חיפה, שרפו מכוניות, פרצו ובזזו חנויות. ההפגנה פוזרה בכוח ורבים מן המפגינים והשוטרים נפצעו.

resize-of-waddy-salyv

מהומות ואדי סאליב בשער "העולם הזה"

המוראל הירוד

התבטא בירידה מאסיבית מהארץ. בשנת 1966 הגיע מספר היורדים ל-11 אלף, ב-3000 יותר מאשר בשנה הקודמת. חלק גדול מאד מהיורדים היו אקדמאים.

ישראל מבודדת

בכל זירה בינלאומית. בראש ובראשונה באו"ם, בו היה רוב אוטומטי של מדינות הגוש הקומוניסטי והגוש הערבי בעד כל החלטה אנטי ישראלית.

החרם הערבי

פעל ביד רמה. חברות בינלאומיות סרבו לסחור עם ישראל, או שעשו זאת בהיחבא. היפאנים לא מכרו לנו מכוניות אלא דרך מדינה שלישית.

הבריטים סרבו למכור

נפט וחומרים אסטרטגיים אחרים. הצרפתים מכרו מטוסים וטנקים, כל עוד ראו בנו בני ברית, ובגדו ערב פרוץ מלחמת ששת הימים. מהאמריקנים לא קיבלנו כמעט כלום.

רגיעה, אבל.

התקופה שבין מבצע קדש ב-1956 ומלחמת ששת הימים ב-1967 התאפיינה אמנם ברגיעה ביטחונית יחסית. זו הושגה תודות למפלה שספגו המצרים במלחמת קדש.

הגבולות היו פרוצים

להסתננויות רצחניות בלתי פוסקות מרצועת עזה, מירדן, מסוריה ומלבנון. היו אזורים שלמים בארץ, בעיקר בדרום, שהנסיעה בהן בלילה הייתה אסורה מחשש חדירת מחבלים מסתננים.

ירושלים הייתה מבותרת

בין ישראל לבין ירדן ומדי פעם היו חיילים ירדנים יורים לתוך ירושלים היהודית ומפילים קרבנות.

הסורים התנכלו

באורח שיטתי ליישובי הצפון – חדירות, מיקושים, רציחות, הפגזות. גם הירדנים לא טמנו ידם בצלחת. התקופה התאפיינה בפשיטות גמול ישראליות בחילופי אש ארטילריים ובקרבות אוויר.

הסורים פעלו במרץ

להטיית מקורות הירדן במטרה לייבש את מוביל המים הארצי. ההסלמה בתקריות הגבול עם סוריה סביב המוביל הביאה בסופו של דבר למלחמה.

מה שנכון בתיאורו של ביילין הוא שלא היו לנו הרבה צרות עם הפלסטינים. טיפלו בהם המדינות הערביות, ירדן מצרים וסוריה, שהחזיקו אותם על אש קטנה כפצצת זמן נגד ישראל.

אבל אש" ף הוקם ב-27 במאי 1964, שלוש שנים לפני " הכיבוש" . ב-3 בינואר 1965 ביצע הארגון את פעולת הטרור הראשונה – ניסיון פיגוע במוביל המים הארצי.

=====================================

3. כך נלכד הסוס הטרויאני שחדר לידיעות אחרונות

מאמר מורחב בקישור הבא

את סיפור הפריצה למחשב של " ידיעות אחרונות" סיימתי כאן לפני שבועיים בכך שמפקד היחידה לחקירת פשעים חמורים, ניצב יורם גונן, הרים ידיים. למשטרה לא היה אז מושג איך מטפלים בסוג כזה של פשע.

למרות זאת נתפס הפורץ לאחר זמן. זה היה תלמיד מצפון הארץ, שהחדיר לעיתון ידיעה בה נאמר כי המורה של אותו תלמיד נעצר בארצות הברית כחשוד בסחר בסמים.

באיחור של עשרים שנה נודע לי על הדרך בה נלכד הפורץ, מפי הקורא האנק נוסבכר, מומחה לתקשורת נתונים ולאבטחת מידע.

nusbacher-1

גילה  את החדירה למחשב  של "ידיעות אחרונות". האנק נוסבכר (צילום: זאב גלילי)

נוסבכר, תושב גינות שומרון, הוא יליד ניו יורק. עלה לארץ בשנת 1982 ונתקבל כמדען אורח במכון ויצמן.

מספר נוסבכר: " יום אחד הגיעו אלי חוקרי משטרה וסיפרו לי את סיפור החדירה לידיעות אחרונות. אמרו שיש להם חשוד אחד, מסרו לי את שמו וכן מסרו כי אחותו עובדת במכון ויצמן. אין לי מושג איך הם הגיעו לאותו צעיר (שהיה תלמידו של המורה. אולי הם הגיעו בדרך שהציע בנך למפקד היחידה לחקירת מחשבים). הם חשדו בבחור, אך לא היו להם הוכחות שיאפשרו העמדתו לדין.

" באותה תקופה לא היה עדיין אינטרנט. הרשת שידיעות אחרונות היה מחובר אליה נקראה TELENET. כתב בארצות הברית היה מחייג למספר גישה של הרשת בארצות הברית, מקליד שם משתמש וסיסמה וזו הייתה מאפשרת לו להתחבר למחשב של העיתון. הוא היה מקליד את הידיעה וזו הייתה מגיעה בדרך דומה לזו שבה מגיע היום קובץ דרך האינטרנט.

" נכנסתי לתוך המחשב של מכון ויצמן ובדקתי אם מישהו משתמש בתא של אחות התלמיד החשוד. התקנתי תוכנה שהייתה כעין מצלמה שהחדרתי לתא שלה. התוכנה קיימה מעקב אחר כל פעולה שנעשתה בתא הזה. אחרי כמה ימים גיליתי שהבחור מתחבר למחשב של מכון ויצמן באמצעות התא של אחותו. כנראה שידע את שם המשתמש והסיסמה של האחות.

" במהלך המעקב אחר פעילותו של הבחור גיליתי שהוא סורק את הרשת כדי לגלות שמות משתמש וסיסמאות של מנויי הרשת. הוא הצליח לצבור רשימה של מאות משתמשים שניתן להיכנס לתאים שלהם.

כיצד עשה זאת? מסתבר שה-TIMENET נתן לכל משתמש סיסמה זמנית שהייתה זהה לשם המשתמש שלו, וביקשה לשנות את הסיסמה. שם המשתמש והסיסמה היו מורכבים מצרוף של אותיות וספרות למשל 123ABC. אם המנוי בחר סיסמה השונה משם המשתמש שלו אי אפשר היה להיכנס לתא שלו בלי לדעת את השם והסיסמה. אך רבים התעצלו לשנות את הסיסמה הראשונית. הבחור בנה תוכנה, שסרקה רבבות צרופים של שם משתמש שבכל אחד מהם ניסה להיכנס לתא באמצעות סיסמה המורכבת משם המשתמש. הוא הפעיל אותה מדי לילה ובבוקר היה הבחור מקבל רשימה של שמות משתמשים, שהיו זהים לסיסמה של אותם משתמשים. לכל אלה יכול היה להיכנס ולעשות בכל תא כבתוך שלו.. כך צבר כמה מאות שמות וביניהם היה באורח מקרי התא של כתב ידיעות אחרונות בניו יורק, יעקב אילון.

" כאשר החליט להתנקם במורה שלו ניצל הבחור את האפשרות להתחזות ככתב ידיעות אחרונות בניו יורק והעביר את הידיעה המשמיצה. כלומר: הבחור ישב בביתו ושלח ידיעה וזו הגיעה לעיתון כאילו יצאה מניו יורק. לא הייתה אז שום אפשרות טכנית בידיעות אחרונות לגלות מנין הגיעה הידיעה, או לחשוד שהיא מזויפת.

" במהלך המעקב אחריו גיליתי שהוא משתמש ברשת גם כדי להעביר לחבריו בארצות הברית שאלונים של בחינות בגרות. הוא ניצל את הפרשי הזמן בין ישראל לארצות הברית וכך יכלו חבריו להיבחן בקונסוליה כשהשאלות והתשובות ידועות להם מראש.

" אחרי שאספתי את כל הנתונים מסרתי אותם למשטרה ואלה שימשו בסיס להגשת כתב אישום נגד הבחור" .

עד כאן דברי נוסבכר.

סופו של הסיפור: השופט פסק לפורץ עבודת שרות בהדרכת זקנים במחשבים. כשהתגייס לצבא נקלט ביחידת מחשבים אך נמצא מי שהעיר שלבחור לא מגיע פרס על מה שעשה והוא הועבר לשרות בלבנון. לאחר שחרורו הקים חברה לאבטחת מידע והיה מי שדאג לכך שלקוחותיו יידעו על עברו. בשנתיים האחרונות הוא מבלה בהודו ובנפאל.

נוסבכר הוא יועץ עצמאי בתחום תקשורת נתונים ואבטחת מידע. עם לקוחותיו נמנים חברת החשמל, משרד האוצר, משרד הבטחון, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת בר אילן, האוניברסיטה הפתוחה ועוד.


——————————————————————————————————————-

4. " מה יהיה על חבצלת החוף"

קיבלתי מן החברה להגנת הטבע מצגת יפהפיה על חולות ניצנים. כותרת המצגת " לא בונים במרחב ניצנים" . היא כוללת תמונות נפלאות (צילם: אייל ברטוב) של הנוף, החי והצומח בפינת חמד זו של ארץ ישראל.

 

הכתוביות המלוות את המצגת מרגשות: " המרחב האחרון של חולות החוף בישראל" " פגיעה בחולות בכיה לדורות" ; " כל אחד זקוק לבית" (לתמונה בה נראים חרקים המתנחלים על עץ); " היכן יטילו צבות הים" ; " מה יהא על קיפוד החולות" ; " מה יהיה על חבצלת החוף" ; " אל תקחו את החולות" .

למצגת צורפה עצומה הקוראת לבטל את התוכנית ליישב את עקורי גוש קטיף באזור זה.

 

השבתי ליוזמים כי לצערי לא אוכל לחתום על העצומה למרות ובגלל שאני אוהב את ארץ ישראל, על החי והצומח שבתוכה. מה שמפריע לי במצגת הוא שהיא מתעלמת לגמרי מן העובדה שגם תושבי גוש קטיף הם בעלי חיים הזקוקים להגנה. גם הרס המפעל שלהם יהיה בכיה לדורות. גם כל אחד מתושבי גוש קטיף זקוק לבית. גם "המתנחלים" הם מין נדיר של מסירות נפש ואהבת ישראל שעלול חלילה להיכחד.

ואם לומר את האמת: למרות אהדתי לקיפוד החולות ולחבצלת החוף תושבי גוש קטיף יותר קרובים לליבי.

===========================================

החלטת בג"ץ

WHAT A SURPRISE


קטגוריות: התנחלויות, התנתקות, זכות השיבה, ידיעות אחרונות, מחשבים ואינטרנט, פוליטיקאים, פלסטינים, תולדות המדינה | תגים: , , , , , , | 7 תגובות

מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

ראה גם איך הידרדרה מערכת החינוך

הידרדרות החינוך כאסון לאומי

תכנית דוברת רפורמה בשיטת צ'פלין

ומאמרים נוספים בנושא מרוכזים בקטגוריה "חינוך"


school-in-yanneel

"אהבה לנכסי הרוח של עמנו, " . כיתת בית-ספר ביבנאל בראשית המאה הקודמת.

 

תכנית הלימודים שעיצב שר החינוך הראשון, בן ציון דינור, קבעה כי " יש לטפח בילדים את ההכרה כי שקידת היהודים על לימוד התורה, אמונתם בנצח ישראל, קשריהם הבלתי פוסקים עם מולדתם ואמונתם בגאולה, הם שהביאוהו למולדתנו ולהקמת המדינה" * ומי אשם במצב הנוכחי

ארגוני המורים הציפו בימים אלה את חוצות הערים בכרזות: " לימור, הרסת את החינוך, תתפטרי" .

לבנת אולי עוד תהרוס את מערכת החינוך, יותר מכפי שהיא הרוסה, אך היא אינה אחראית למצבה הנוכחי. היא רק הסימפטום, לא המחלה. כשם שהעברית הלקויה שבה נסחו המורים את קריאתם היא סימפטום.

מה קרה למערכת החינוך שלנו ב-57 שנות מדינה?

השוואה בין דור התלמידים של שנות החמישים לדור התלמידים הנוכחי מלמד שקרה כאן משהו רע.

מה ידעו אז

כל מי שלמד במערכת החינוך (הממלכתית) של העשור הראשון למדינה ידע לפחות 200 פרקי תנ" ך על בוריים והיה מסוגל לקרוא רש"י; הוא גם ידע על פה כמה פרקים נבחרים (שירת דבורה, קינת דוד, שירת הים ועוד); מדרשי חז" ל, לפחות ברמה של כמה עשרות דפים מ" ספר האגדה" של ביאליק; התמצא בכמה דפי תלמוד (בדרך כלל " אלו מציאות" מבבא מציעא); דיבר, כתב וניקד עברית בלי שגיאות דקדוק ותחביר; הכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה, ידע את תולדותיה ואת החי והצומח שבה; ידע היסטוריה יהודית (מחורבן הבית דרך גזרות ת" ח ת" ט ועד מלחמת השחרור); הכיר את הקלסיקונים של הספרות העברית – משירת ספרד ועד ביאליק (גם ידע על פה כמה יצירות מופת).

והעיקר: במערכת הזו לא עסקו רק בציונים אלא גם בציונות, דבר שסייע לטפח גם את המצוינות. לא רק במקצועות העבריים וההומאניים אלא גם במתמטיקה, כימיה, פיסיקה, גיאוגרפיה ועוד.

איך למדו פעם

המורה (גבר או אישה) הייתה דמות נערצת. בכניסתם לכיתה קמו כל התלמידים לכבודם. איש לא קרא למורה בשמו הפרטי (פרט אולי בבתי הספר של התנועה הקיבוצית ובחלק מבתי הספר של זרם העובדים). תלמיד שהפריע, אחר לשיעור או נעדר, נשלח למנהל ובמקרים חמורים הוזעקו הוריו. התביעות מן התלמיד היו רבות. הרבה שעורי בית, שחייבו את התלמיד לשבת לפעמים עד שעת לילה מאוחרת. לשנן על פה הרבה טקסטים נבחרים. לעמוד במבחנים רבים, כולל מבחני פתע. סדר וניקיון, מחברות מסודרות, כתב יד קריא, כתיב מדויק היו דרישות בסיסיות. לא הייתה אלימות.

על תלמיד שלא עמד בדרישות היה איום קבוע, שנחשב להשפלה קשה – להישאר כיתה לשנת לימודים נוספת. דרישות המורים והמערכת זכו לתמיכה גורפת של ההורים.

מי היה שר החינוך

האיש שעיצב את מערכת החינוך ואת תכנית הלימודים היה בן ציון דינור (דינבורג), מגדולי אנשי הרוח של תנועת העבודה. דינור היה היסטוריון ומחנך וזכה פעמיים בפרס ישראל במדעי היהדות ובחינוך. היה שר החינוך בשנים 1951-1955. יזם את ביטול הזרמים בחינוך והקים את מערכת החינוך הממלכתי.

בהוראת דינור – כותב אריה קיזל, דוקטוראנט במחלקה לחינוך באוניברסיטת חיפה, בספר שייצא בקרוב (" היסטוריה משועבדת" , בהוצאת מכון " מופת" ) – נקבע כי תכנית הלימודים צריכה להיות מושתתת על המטרות, שנקבעו בחוק החינוך הממלכתי.

החוק קבע שיש להשתית את החינוך הממלכתי על " ערכי תרבות ישראל והישגי המדע, על אהבת המולדת ונאמנות למדינת ישראל ולעם ישראל" .

דינור, כותב קיזל בספרו, היה חד משמעי בתביעתו מן המורים: " כל מה שנלמד בבית הספר צריך לסייע להנחיל לתלמיד ערכים אלה, להכשירו לקליטתם בנפשו ולהעלאתם כגורם מכוון בעיצוב דמותו" .

אלה היו המטרות

ברוח זו נקבעו מטרות החינוך:

· לטפח בילדים את ההכרה כי היסודות הנעלים של תורת ישראל, חזונם של נביאי ישראל, שקידת היהודים על לימוד התורה, הם שהביאוהו למולדתנו ולהקים בה מחדש את מדינת ישראל.

· להקנות לתלמידים את ידיעת העבר הגדול של עם ישראל – מורשתו הרוחנית, פועלו, וחזונו.

· לטפח בלב התלמידים אהבה לנכסי הרוח הנעלים של עמנו ולעורר בהם את הרצון לפעול על פיהם.

· לנטוע בלבם רגשי הערצה לדמויות גדולי ישראל, קדושיו וגיבוריו.


ben-zin-di-nur

·שר החינוך בן ציון די נור

להשריש בלב התלמידים את ההכרה כי עמנו, שהוא מעתיקי העמים שימש כוח מניע להתקדמותו המוסרית של העולם.

· להקנות לתלמידים את ההכרה שהקמת מדינת ישראל היא פרי כיסופים ונאמנות של דורות.

· לנטוע בהם את האהבה למדינת ישראל ואת הרצון לפעול למענה ולשמור על קיומה. אין פלא שהמערכת הזו הצמיחה מתוכה ארבעה  חתני פרס נובל בתחום הטכנולוגיה.

מה קרה לנו

שוחחתי עם מנהל, בגיל העמידה, של בית ספר מעולה במרכז הארץ. שאלתי אותו שאלה אחת: מה קרה לנו.

להלן דבריו: " אפשר להצביע על מאה ואחד גורמים – הצפיפות בכיתות, הרמה הנדרשת מן המתקבלים לסמינרים למורים, השכר הנמוך. אבל אני אתמקד בנקודה אחת, תרומת ההורים למצב. אני רואה בהורים את האשמים העיקריים.

רוצים חיים קלים

" יש הסכמה כללית שצריך חינוך ברמה. אבל היום אף אחד אינו מוכן לשלם את המחיר. ההורים שלך וההורים שלי ציפו שבית הספר ילמד אותנו. היום הציפייה של ההורים היא שנעשה לילדים חיים קלים. הנה ישבו אצלי היום זוג הורים שהתלוננו על מורה המעיזה לתת שעורי בית. מה פתאום לתת שעורי בית, הם אומרים לי. מה הדבר הפרימיטיבי הזה. אני מחייב את המורים לתת שעורי בית כי יש מורים שכבר לא עומדים בלחצים של ההורים.

" במו עיניי ראיתי הורים ניגשים למורה שהתנדבה להשתתף עם תלמידיה במדורת לג בעומר ועשו בה לינץ". ועל מה ? על כך שנתנה לילדים ללמוד בעל פה את שירת דבורה. מי את שתגידי לילדים ללמוד בעל פה.

למה גערו כך במורה? כי הילד בא הביתה ואמר שקשה לו. כשאני באתי הביתה ואמרתי שקשה לי ללמוד בעל פה את "קינת דוד" אז אמא שלי אמרה לי: זה קשה אבל אתה תעשה את זה. עכשיו אומרת האמא: מה השטויות האלה שנתנים לילד ללמוד. אני עייפה, אין לי כוח לנדנוד שלו. ורצה להתעמר במורה.

" תנו לילד חוויות"

" באים אלי הורים, שהם עצמם אקדמאים ברמה גבוהה, ואומרים לי: תפסיקו לנבור בחומר. תן לילד חוויות, תן לו עומק אינטלקטואלי. בעצם הם מתכוונים: תן לילד גוד טיים. וכשאני שואל את ההורים: תאמרו לי אתם מה האג"נדה שלכם. מה לדעתכם צריך ללמוד אני מגלה שאין להם כל אג"נדה. הם מבטאים את המצב הפוסטמודרני בו אנו מצויים.

הזלזול במורים

" המציאות הזו מובילה לזלזול נורא במורים. שר האוצר נתניהו לועג בפומבי למורה וכולם צחקו.

" אכן, יש מורים טיפשים ויש מורים בורים. אבל האם יעלה על הדעת שרמטכ" ל יצחק כך על החיילים והקצינים שלו? האם מפכ" ל המשטרה יצחק על השוטרים שלו, שרמתם נמוכה מרמת רוב המורים, גם אם לשוטרים יש תארים מאוניברסיטת לטביה.

הורים המגיעים אליי מביעים זלזול קשה במורים. הילדים שומעים את דברי הזלזול ואחר כך לועגים למורים בכיתות. מיליון דוחות דברת לא יתקנו את המצב. הלעג הוא לא רק על המורים ועל רמתם. עכשיו יש ערעור על הלגיטימציה שלהם ללמד.

אין הסכמה כמעט על כלום היום. אין שום קו חינוכי. הכל אקראי ואגבי. הכל טרנדlimor-resign

כרזה נגד שרת החינוך לימר לבנת (צילום: זאב גלילי)

הצפיפות בכיתות

ומה עושה המערכת? מגדילים את מספר הילדים בכיתות ובכל תכנית דברת המפוארת אפילו לא מדברים על הקטנת הצפיפות. בכל כיתה יש ים של בעיות. ילדים עם ליקויי למידה שונים: היפראקטיביים, דיסלקטים ומה לא. בכל כתה יש לפחות שבעה ילדים עם לקויים קשים, עם בעיות התנהגות קשות. הכיתות גדולות ומפוצצות. וכל הזמן התקשורת נותנת פרסום לאלימות בבתי הספר, כאילו המורים יצרו את האלימות. וכשהמורה עומדת ומלמדת שר האוצר יורק לה בפרצוף והוא יורק גם לי בפרצוף" .

ראה "איך הידרדרה מערכת החינוך"

===========================================================

2. " כניסה להיסטוריה" ו" ציונות שפויה"

 

עבר לקישור הבא

===========================================================

3. פון מנשטיין היה

גם סופר סת"ם

גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין (דודו של הגנראל הנאצי אריך פון מנשטיין) היה גם סופר סת" ם. בין היתר כתב את מגילת אסתר ונתן אותה במתנה לבני משפחת גוטמן. על כך סיפר לי אחד מצאצאי המשפחה, יצחק גוטמן מאלון שבות.

וזה הסיפור: " סבי אליעזר דב גוטמן עסק בהוראת מקצועות קודש. הוא נפטר שם עוד לפני השואה. לסבי היו שלושה בנים, יצחק, שמעון ויעקב. הם עברו את שבעת מדורי הגהנום של השואה. האח הבכור, יצחק, נרצח באושוויץ, אבי יעקב ואחיו שמעון עלו ארצה אחרי השואה. שלושת האחים קיבלו מן הברון פון מנשטיין, בשנות העשרים, מתנות ספרים עם הקדשות בעברית קליגרפית.

באחת ההקדשות נאמר בין היתר: " לזכרון הבר מצווה של הנער היקר יצחק שיחי" … בן ידידי מורי ורבי החבר ר" אליעזר בן מ" ר ר" יצחק נ" י… המכבדו אברהם בן אברהם , המכונה ערנדט פאן מאנשטיין עם אשתו" . ההקדשה היא משנת 1926.

" לסבי ר" אליעזר דב גוטמן נתן הברון במתנה מגילת אסתר שכתב במו ידיו. את ספרות הסת" ם למד אצל סבא שלי שהיה סופר סתם כעיסוק לשעות הפנאי. פון מנשטיין למד תורה אצל סבי וכן אצל הסבא רבא. המגילה נמצאת בידי בן דודי אהרון גוטמן המתגורר בקרית אתא" .

manstein-hakdasha


מאמר מקיף על פון מנשטיין ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=268


קטגוריות: גרים, חינוך, נאציזם, ציונות, קבלה | תגים: , , , , | 10 תגובות

היטלר הסתיר את השואה כי חשש מניקמת היהודים

הנאצים, ובראשם אדולף היטלר (ימח שמו), הסתירו את השמדת יהודי אירופה עד היום האחרון למלחמה. ההסבר המקובל להסתרה זו היה שהם חששו מפני תגובת בעלות הברית (הם לא ידעו שהעולם יעבור בשתיקה), או מפני תסיסה שהמידע הזה יעורר בשטחי הכיבוש הנאציים.

 

אבל הנאצים הסתירו את מעשי הזוועה שלהם לא רק מן העולם החיצון אלא אפילו מן החוגים המצומצמים ביותר שבצמרת הנאצית. עובדה היא שלא נמצא אף מסמך אחד שבו ניתן למצוא פקודה מפורשת של היטלר להקמת מכונת ההשמדה.

ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו, בביוגרפיה הענקית שלו  "היטלר" (שהופיעה  בתרגום עברי בהוצאת עם עובד) מביא שורה של עובדות הממחישות את החשאיות בה נקטו היטלר ועושי דברו בנושא ההשמדה.

ב-29 במאי 1942 אמר היטלר בארוחת צהריים, לשר התעמולה שלו גבלס ולאורחים אחרים, שהוא " מעדיף" לפנות את היהודים למרכז אפריקה. היטלר, אומר קרשו " נקט אותה מראית עין שהיה הכרח לשמור עליה אפילו ב"חוג החצר" שלו כאילו היהודים מיושבים מחדש במזרח ומועסקים שם בעבודה" .

דבריו של היטלר, אומר ההיסטוריון הבריטי, לא היו אלא " עלה תאנה להסתיר את מה שידע שמתרחש בפועל" .

עמדת ההסתרה הקיפה את כל הקשורים להשמדה. הימלר דיבר בפני ראשי ס.ס. על " דף מפואר בתולדותינו" כשהוא מתכוון להשמדת היהודים אך הטעים כי הדף הזה " לא ייכתב לעולם" . ובדוחות פנימיים ששלח הימלר להיטלר על " הפתרון הסופי של שאלת היהודים" הוא נמנע לא רק מלהזכיר במפורש את מעשי ההרג אלא אפילו במונח "טיפול מיוחד" שהיה שם קוד להשמדה נמנע מלהשתמש.


האמין ב"קשר היהודי"

את החשאיות הזו מסביר קרשו בחששו של היטלר ושל הצמרת הנאצית מפני נקמת היהודים. וכך הוא כותב: " …היה כנראה רובד פסיכולוגי לדיבוק החשאיות של היטלר… לרייך השלישי יש עוצמה אדירה, אבל אפילו עכשיו, כך פעולה מן הסתם מחשבתו המעוותת, אולי עוצמתו אדירה פחות משל היהודים – זה "הקשר היהודי", שבו הוסיף להאמין בכל לבו. עדיין לא היו בידו האמצעים להתמודד עם היהודים, שלדעתו אחראים למלחמה עם בריטניה ובעיקר עם ארצות הברית.

למרות האופטימיות שהקרין בציבור, יש פה ושם רמזים מצועפים שבחשכת לילותיו נטולי השינה קיננה בו מחשבה מציקה שהוא עלול להפסיד במלחמה, שאויביו יגברו עליו. היו גם גרמנים מן השורה שניזונו מן התעמולה הנאצית והסגירו את דעותיהם הקדומות, ובאמצע המלחמה הביעו חשש מפני "נקמת היהודים" אם תובס גרמניה במאבק. קשה להעלות על הדעת שחשש שכזה לא קינן גם בירכתי מוחו של היטלר. הסתרת המידע על "הפתרון הסופי", אפילו מבני חוגו הקרובים הבטיח שהמידע לא יגיע לאויביו המושבעים" .

 שער הביוגרפיה של היטלר מאת איאן קרשו

שער הביוגרפיה של היטלר מאת איאן קרשו

רשו הוא פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת שפילד ונחשב כיום לגדול המומחים להיטלר. קרשו נולד שנתיים לפני שהיטלר התאבד בבונקר שלו. בשנת 1972 ביקר בגרמניה ונדהם לשמוע מפי נאצי זקן כי " היהודים הם כינמת" . המפגש הזה הביא אותו להשקיע כעשר שנים בכתיבת הביאוגרפיה בשני כרכים עבי כרס " היבריס" ו" מימזיס" ). ספרו של קרשו, המבוסס על רבבות פרטים קטנים מחיי היטלר, עוסק במפלגצת הזו מנקודת מבט שונה מזו שטיפלו בה היסטוריונים אחרים. במקום הגישה של מחקר על " אדם גדול" התבסס קרשו על האווירה החברתית בה צמח היטלר ואשר איפשרה את עלייתו לגדולה ואת מעשיו הנוראים.

(מאמר זהה הופיע ב-29 באוקטובר )http://www.zeevgalili.com/?p=7531

קטגוריות: גרמניה, שואה | תגובה אחת