על מלחמה, מדינאות וקריאה בספרים

1. מנהיגים שאינם קוראים

2. חננאל דיין אינו לוחץ יד

3.דליה איציק וראובן ברקת

4. מצגת של יאוש

5  הקולוניאליסט

מזה זמן מתרוצצים באינטרנט סטיקרים המלגלגים על רמת האנגלית של עמיר פרץ. כמו זה , האומר שעמיר פרץ אינו מסוגל לקרוא כתובת  (באנגלית). או סטיקר בו מתרגמים לאנגלית עילגת את סיסמתו " כי הגיע הזמן" BIKOZ IS TAIM. יש אכן מקום לדאגה, אם בראש מערכת הביטחון עומד אדם שאינו מסוגל לקרוא מאמר בעיתונות העולמית, או להגיע לספרי יסוד המצויים רק בשפה זו. אך יש מקום לדאגה רבה עוד יותר נוכח העובדה שבהנהגה הנוכחית של המדינה עומדים אנשים שאינם קוראים ספרים בשום שפה. כי אינם מסוגלים לכך, או שמעולם לא היה להם זמן לעשות זאת.

פוליטיקה ומלחמה

עורר אותי לבעיה זו הקורא איציק לוי מדגניה א'. הוא הביא לתשומת לבי ספר חשוב להבנת העולם בו אנו חיים. הספר, " פוליטיקה של לוחמים" ((Warrior Politics, פרי עטו של הוגה דעות, עיתונאי וסופר אמריקני, רוברט קפלן. הקורא איציק לוי מצא קשר בין ספר זה לבין מה שכתבתי כאן על כך שבראש המדינה בתקופה הרת גורל עומדת קבוצת אנשים חסרת כישורים בסיסיים להנהיג מדינה. האם אתה מעלה בדעתך, שואל הקורא, את שאול מופז, אהוד אולמרט ועמיר פרץ קוראים ספר זה. בטרם נשיב לשאלה זו, כמה מלים על הספר (שלא קראתי עדיין ואני מתבסס כאן על תאורם של אציק לוי ושל רמי טל, עורך בכיר בהוצאת הספרים של " ידיעות אחרונות" ).

" אתוס פאגאני"

רוברט קפלן מבסס את דבריו על ניסיונו כעיתונאי, שסקר וראה מקרוב את זוועות שלהי המאה ה-20 ותחילת ה-21 במרבית מוקדי הסכסוך הרעב והג"נוסייד של הדור האחרון. זאת, במשולב עם עיון נרחב ומעמיק בהגות המדינית לדורותיה – מיוון ורומי דרך הרנסנס וראשית העידן המודרני ועד למנהיגים בני ימינו, כמו וינסטון צ"רצ"יל הנרי קיסינג"ר ואחרים. הטיעון המרכזי של קפלן הוא שהפוליטיקאים במדינות הדמוקרטיות, ובעיקר בארה" ב, אימצו " אתוס יהודי-נוצרי" , שגורם להם לחשוב במונחים אוטופיים במקום פרגמטיים. הוא מציע להחליפו במה שהוא מכנה " אתוס פאגאני" . קפלן שולל את המושג " עולם מודרני" וטוען כי אין מודרני ופוסט-מודרני אלא רק המשכו של העתיק. עולם שטובי הפילוסופים של סין, יוון ורומי מסוגלים היו להבין ולנווט בו למרות חידושיו הטכנולוגיים.

מלחמה היא נורמה

הוא טוען שמלחמה איננה סטייה מן הנורמה, אלא הנורמה עצמה. יש לדחות בתוקף, הוא אומר, את הצעקות של השמאל האמריקני נגד המלחמה בעיראק ובאפגניסטן, מפני שהן מתבססות בעיקר על טיעונים מוסריים. הם אינם מבינים כי מלחמה איננה בלתי מוסרית אך ורק משום שזו מלחמה. כדוגמה בולטת הוא מביא את וינסטון צ"רצ"יל, שהעדיף את המלחמה על השלום, למרות שהוצע לו " שלום של כבוד" בתנאים אידיאליים. בהעדפה זו הציל את העולם משלטון נאצי. הדוגמה ההפוכה היא זאת של הנשיא האמריקני וודרו ווילסון, שניסה לנהל מדיניות חוץ המבוססת על מוסר, וסופו שסייע – באופן עקיף, אך משמעותי – לפרוץ מלחמת-העולם השנייה.

ללמוד מן העבר

המסר העובר כחוט השני לאורכו של הספר, הוא כי ניתן וצריך ללמוד מן ההוגים ומן המדינאים של ההיסטוריה על מנת להתמודד עם הבעיות והאתגרים העכשוויים. כי יש לחלץ מתוך העבר את הכלים האינטלקטואליים והמוסריים הנחוצים לצורך התמודדות עם ההווה. התמוטטות הסדר העולמי, כותב קפלן, ואי הסדר הנובע מכך, יחד עם התקדמות הטכנולוגיה והאורבניזציה ההמונית, הולידה קבוצות של לוחמים שהם אכזריים וחמושים טוב יותר מכפי שהיה אי פעם בעבר. ניצחון המערב על הלוחמים הללו יהיה תלוי במהירות התגובה שלנו ולא בחוק הבינלאומי. הוא כתב את הדברים לפני ה-11 בספטמבר ומבחינות רבות ניבא את מה שארע אז.

מי קרא את הספר?

האם מישהו בצמרת המדינה קרא את הספר הזה? אני מוכן להמר שאיש מהם לא קרא (פרט לבנימין נתניהו,שכבר איננו בצמרת. העובדה שקרא את הספר ידועה לי מידע אישי). האם קריאת ספרים היא תנאי למנהיגות גדולה? אפשר לומר כי קריאת ספרים היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק ויש דוגמאות לכאן ולכאן. שני המנהיגים הגדולים של המאה העשרים, וינסטון צ"רצ"יל ודוד בן גוריון, היו אנשי ספר מובהקים. האבות המייסדים של הציונות – הרצל, ויצמן, ז"בוטינסקי, בן גוריון – היו אנשי ספר מובהקים. מאידך יש מנהיגים די מוגבלים אינטלקטואלית שהצליחו – הנשיאים רייגן וטרומן הם דוגמאות בולטות. יש גם דוגמאות בולטות של מנהיגים אינטלקטואליים שהמיטו אסונות כמו ג"ימי קרטר שמנהיגותו האווילית גידלה את המפלצת האיראנית החומייניסטית. או שמעון פרס שהביא לנו את הסכם אוסלו ואהוד ברק שכבר ויתר על הכל ולא השיג כלום. אבל כשאתה מסתכל בגלריה שהצטלמה בבית הנשיא (ושלא במקרה נעדרו ממנה הפרופסורים אוריאל רייכמן ואבישי ברוורמן) אינך יכול שלא להתמלא דאגה עמוקה בידי מי נתון גורל המדינה. זו קבוצת אנשים שפילסה לעצמה את הדרך במסלול שכל כולו תככים פוליטיים. מסלול שאינו מותיר זמן לקריאה.

ראה מטרזן ועד הש"ס

=======================================================

2. איך אפשר לבטל

את חננאל דיין

(לא הצלחתי לברר האם שמו דיין או מגד בתקשורת הופיעו שני השמות) ב" 1984" של ג"ורג" אורוול, יכול " האח הגדול" לשלוט לא רק על ההווה ועל העתיד. הוא שולט גם על העבר. כך כנראה חושב האח הקטן מדובר צה" ל. רב" ט חננאל דיין עשה דבר איום ונורא. בטקס קבלת פנים לחיילים מצטיינים בבית הנשיא הוא סרב ללחוץ את ידיו של רמטכ" ל החורבן של גוש קטיף. בעקבות זאת הודיע דובר צה" ל כי " הצטיינותו של רב" ט מגד תישקל מחדש" . אפשר ללמוד מכך שבדובר צה" ל עובדים רובוטים כמו אלה שהופעלו בעת החורבן. רב" ט מגד קיבל את אות ההצטיינות בנימוק הבא: " חרף הקושי באובדנו האישי, המשיך לתפקד ולתרום ליחידה. החייל מקובל בקרב חבריו ושש לסייע לכל מטרה או משימה המוטלת עליו או על חבריו לפלוגה" , איך אפשר לבטל את ההצטיינות הזו? לקבוע שהוא לא המשיך לתפקד ולתרום? שאינו מקובל על חבריו? אינו שש לסייע לכל מטרה? רבותי בצמרת צה" ל: אתם יכולים להדיח את חננאל מק. אתם יכולים לכלוא אותו בצינוק. אפילו לתלות אותו. בישראל של 2006 אי אפשר למחוק את העבר.

=========================================================

3. דליה איציק וראובן ברקת

מינויה של חברת הכנסת דליה איציק ליו" ר הכנסת מחייב את כולנו להתפלל הן לשלומו של הנשיא והן לשלומה של דליה. יו" ר הכנסת הוא כידוע גם ממלא מקום הנשיא בהעדרו. דבר זה עלול להעמיד את המדינה במצבים מביכים. האם דליה איציק תייצג את ישראל בפגישה עם האפיפיור למשל? לא פחות חשוב מזה לאחל לדליה בריאות ואריכות ימים. זאת, לאור התקדים של ראובן ברקת.

ראובן ברקת

ראובן ברקת

ברקת היה יושב ראש הכנסת ובשנת 1972 הלך לעולמו. על פי כללי הטקס הורדו דגלי הלאום לחצי התורן. מוסדות ציבור, בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו. בתי העינוגים הושבתו. שלושה ימים נמשך האבל, על פי חוק. ראובן ברקת היה איש רב פעלים במושגי הימים ההם. חבר הוועדה המרכזת והמחלקה המדינית של ההסתדרות; ראש מחלקת הארגון ומנהל המרכז לתרבות של ההסתדרות; יו" ר הנהלת בית ברל; חבר לישכת מפלגת העבודה וראש המחלקה לקשרי חוץ; מזכ" ל מפא" י. הבעיה היתה שלמרות מגילת חייו רבת הפעלים איש לא ידע בכלל מיהו ראובן ברקת. התוצאה היתה לא רק אבל מאולץ. אלה היו ימי האבל העליזים ביותר שידעה המדינה. התלמידים בבתי הספר והסטודנטים באוניברסיטאות פרצו בקריאות גיל למשמע הבשורה שהוענקו להם שלושה ימי חופש חינם. עובדי המוסדות המושבתים נהרו לחנויות, לשפת הים ולכל מקום בו ניתן היה לבלות חופשה בלתי צפויה.

=========================================================

4. מצג של יאוש

תחרות הכרזות ליום העצמאות ה-58, שארגן בית הספר שנקר, יש בו משהו מפתיע. השוואה בין הכרזות של השנה (המוצגות במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו) לאלה עליהן דיווחתי כאן לפני שנתיים, מצביעה על תמורה דרמטית במצב הרוח הלאומי, כפי שהוא משתקף ביצירות הגראפיות. ביום העצמאות ה-56 הוצגה ישראל בכרזות כארץ רצחנית צמאת דם, התוקפת במטוסים ילדים פלסטינאים תמימים המתגוננים באבנים. שרון הוצג שם כ-GODFATHER, הסנדק של המאפיה. על אותה תערוכה כתבתי כי היא עושה את השרות הטוב ביותר לאש" ף.


intifada-56


bullet

למעלה: כרזות האנטי לקראת יום העצמאות ה-56 למטה: כרזות היאוש  ליום העצמאות ה-58 (צילומים: זאב גלילי)

herzel


sharon-58

גם בכרזות של השנה לא מצאתי יותר מכרזה ציונית אחת. אך כבר לא מצאתי את השנאה העצמית ואת הזעם הקדוש נגד ה" כיבוש" . היה יותר תיסכול, מבוכה, דיכאון ויאוש שבא לביטוי גם בהומור. המבוכה שבכרזות מתבטאת בראש ובראשונה בריבוי הטקסטים הכתובים, שאינם אופייניים ליצירות גראפיות. בכרזה אחת מודפס ההמנון הלאומי בהיפוך סדר המילים (" קדימה נפש יהודי חופשי/ עין מזרח צופיה" ). בכרזה מילולית אחרת מודפס פסוק מבראשית " וירא ה" כי רבה רעת האדם בארץ" . מגמת ההפרטה של המדינה ותכנית הנסיגה מוצגת גם היא בכרזה מילולית תוך חיקוי הסיסמה של חסידי ברסלב (נ-נח-נחלק/נ-נח-נחזיר/נ-נח-נחתום). אפילו האינתיפאדה מוצגת במילים על רקע רעול פנים (" ישראל 58 – לא יכול איתה לא יכול בלעדיה" ). שרון מוצג בתצלום תקריב כשמפיו יוצאת קריאת " עצור" באנגלית (PAUSE) ואולי אפשר כבר לראות בכרזה הזו אמירה חיובית על שרון. כרזת מחאה נגד הבחירות היא של טופס " הודעה לבוחר" של משרד הפנים כשהכיתוב הוא " הודעה לבורח" . והממשלה נבחרת בכרזה של עוגיות מזל עם הכיתוב " בקרוב תהיה ראש ממשלה" . מובן שלא חסרות כרזות אנטי ציוניות מסורתיות. הרצל ללא זקן (כאילו הורידו את המסכה מפניו) המדינה הציונית כבובת תיאטרון שמישהו מושך בחוטיה. תמונה של בן גוריון כשרעמתו נופלת על פניו ועליה הכתובת " חי חי וקיים" . מקום מרכזי תופסות גם כרזות על האלימות בחברה ועל העוני. אך גם אלו יותר משהן מבטאות מיליטנטיות הן משרות אווירה של מלנכוליה ותיסכול.

==========================================================

5. הקולוניאליסטים

" יש קולוניאליסטים בארץ ישראל" , כותב לי קורא המבקש לשמור על עילום שמו. ואלה דבריו: " תמצא אותם בנקל ברעננה, ברמת השרון, בקיבוצים, בכוכב יאיר, בעומר, בזכרון יעקב, בכפר שמריהו, בהרצליה, בכפר סבא, בצפון תל אביב ובגבעתיים. " אלה הם הקולוניאליסטים האמיתיים. הם חולמים על מצודה צלבנית אמריקאית מערב אירופאית, בלב המזרח התיכון. החלוצים שהזכרת בכתבתך שימשו עלה תאנה לשאיפות הקולוניאליסטיות של אלה שמניתי למעלה. " אכן אנחנו מדינה קולוניאליסטית . בשביל לחקות את המערב, מר גלילי, לא צריך מדינה. בטח ובטח לא באמצע המזרח התיכון. בשביל זה אפשר לחיות כמיעוט במדינות המערב" .

============================================================

 

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, אקדמיה, גרפיקה, הומור, יקה, ספרים, קולוניאליזם, תולדות המדינה, תערוכות | עם התגים , | 4 תגובות

"יקה" מקור השם, משמעותו, בדיחותיו וגילגוליו

 נשאלתי על ידי קוראים למקור השם " יקה" . מלה זו, , שמשה תחילה כינוי לכל יהודי שמוצאו מגרמניה. לעתים אף שמשה מילת גנאי והיו שאמרו כי " יקה" הם ראשי תבות של יהודי קשה הבנה.

במרוצת השנים הפכה המלה למושג המציין אדם בעל תכונות המיוחסות ליהודים גרמנים: דייקנות, יושר, קפדנות, חריצות וגם העדר מוחלט של חוש הומור. על רקע זה נולד גל של בדיחות הקשורות ליקים.

יהודי מספר ליקה בדיחה ופותח: שני יהודים נוסעים ברכבת.

שואל היקה : מנין ולאן?

משיב המספר: לא חשוב הרי זו בדיחה. נניח מתל אביב לחיפה. וממשיך: בדרך נכנסת הרכבת למנהרה.

 מקשה היקה: הרי אין מנהרה בין תל אביב לחיפה? משיב המספר: לא חשוב. נניח שנסעו ברכבת מאיטליה לשוויצריה. בדרך נכנסת הרכבת למנהרה. ואז…

שוב מקשה היקה: לאיזו מנהרה נכנסו. יש שלוש מנהרות בין איטליה לשוויצריה. המספר משיב בחוסר סבלנות: מה זה חשוב לאיזו מנהרה נכנסו. נניח למנהרת זילברקרנץ.

הייקה פורץ בצחוק ואומר: מנהרת זילברקרנץ? אכן זו בדיחה טובה.

 או הבדיחה על אותו יהודי שיכול היה לספר בדיחה שכל מי ששמע אותה מת מיד מצחוק. כשסיפר את הבדיחה לייקה הוא מת, אבל רק לאחר שלושה חודשים. בבדיחות הללו, היתה לא מעט רשעות, שאפיינה תמיד את היחס לעליות חדשות. במרוצת הזמן הפך הכינוי " יקה" לכינוי של כבוד והדבר אף נקבע בפסק דין של שופט באיזה משפט דיבה שהגיש מישהו.

 לגבי מקור המושג יש כמה דעות. יש הסבורים כי מקור הכינוי בגרמניה ומשמעותו ליצן. הסבר אחר הוא שמקור הביטוי במילה הגרמנית JECKE שמבטאים אותו יקה ומשמעותו מיקטורן או ז"אקט. לפי תאוריה זו נוצר הביטוי עוד בגרמניה במאה ה-19 כשיהודים מתבוללים הפסיקו ללבוש את המעיל היהודי השחור הארוך והחלו להתלבש בלבוש אירופי שכלל ז'אקט קצר ומכנסיים ארוכים.
מאותה תקופה נותרה אמירת לגלוג על היקים הראשונים. נאמר עליהם שהם מקצרים בעליונים ומאריכים בתחתונים. מספרים על הרב החסידי ר' שלום מבעלז (נפטר 1855) שנשאל איך הוא מסביר שהמשכילים הלובשים מעיל קצר כמו הגרמנים מצליחים בחייהם ואילו החסידים המקפידים על מעילם ארוך אינם רואים ברכה בפרנסתם. והוא השיב: בשעה שקיבל יעקב את הברכה מיצחק אביו (" ויתן לך אלוהים מטל השמים ומשמני הארץ" – בראשית כז 28) הוא לבש בגד קצר שהיה שייך לעשיו. (לקוח מהספר " אוצר המילים" של אברהם שטאל).

ה"שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו"ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל"שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה "לסגור את הים"), הזכירה לי נשכחות. ה"שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו "יקים" והייתה לו משמעות כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים "יקים" הקוראים לעברנו "שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה"שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב"רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ"שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה"יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה"יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה"יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה"יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ'כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות "גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

d79ed795d79bd7a8-d7a0d7a7d7a0d799d7a7d799d795d7aa-d79ed795d792d7a8d791d799-d7aad79c-d790d791d799d791

מוכר הנקניקיות ה"יקי" בכיכר מוגרבי בתל-אביב

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

אחד הקוראים העיר לי כי בעת ביקור בגרמניה נתברר לו כי המושג הזה בכלל לא מקובל שם. בלשנים הביעו דעתם באוזניו שמדובר בשיבוש המלה "שאפשו\טונדה" שהיא שעת המנוחה של רועי צאן עם הכבשים.

 

זו גירסה מאוחדת של שני מאמרים בנושא

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

על ה"שלאפשטונדה" של היקים ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=213


 

 בית "יקי" בירושלים

בית "יקי" בירושלים

פורסם בקטגוריה הומור, יהדות, יידיש | תגובה אחת

ספר מדע בידיוני משנת 1951 חזה את האינתיפאדה

1. מדע בידיוני


3. מוחמד דרוויש

4. השלאפשטונדה של ה"יקים"

ספר מדע בידיוני, " ישראל בשנת 2000" , שחובר בשנת 1951 בידי סופר אלמוני, חזה את האינתיפאדה ואת הסכנה הקיומית לישראל בגלל רקבון השלטון והביורוקרטיה

הספר הבידיוני נראה מוזר מאד על רקע התקופה. בארצות הברית הגיעה אז הסוגה הספרותית של המדע הבידיוני לאחד משיאיה. בישראל עדיין הסתפקו בסיפורי ז'ול ורן וה.ג. וולס. יצירה מקומית של מדע בידיוני כמעט שלא הייתה.

 

שער המהדור המקורית של הספר

 

שער המהדורה החדשה של הספר

את דבר קיומו של הספר הביא לידיעתי הקורא מנשה קפלן, אספן ספרים המחזיק עותק של ההוצאה המקורית. הוא היפנה את תשומת לבי לכך שהספר איננו מדע בדיוני אלא תיאור אפוקליפטי של הצפוי בישראל. יש בו גם חיזוי של האינתיפאדה. (ואכן, לספר הנשכח הזה הייתה עדנה והוא הופיע מחדש ללא שינויים בהוצאת "בבל" ספריית תרמיל).

חובבני ומוצלח

כספר מדע בדיוני הוא חובבני מאד, לעומת ספרים שהופיעו אז בעולם בסוגה זו. אם כי יש בו כמה רעיונות ותחזיות די מוצלחות. הוא חוזה את הטלוויזיה ומוסיף לה אפשרות להעביר ריחות. את הטיסה לירח רק לצורך צילומים הוא מאחר לשנת 2049. ליד תל אביב הוקם אי מלאכותי גדול המשמש כחוף רחצה לתושבי העיר. מעל העיר מרחף אי ענקי קשור בכבלים אל הקרקע. עליו יש שדה תעופה בתי מלון ומקומות נופש. המחבר צפה גם את ההנדסה הגנטית כשהוא מתאר פיתוח פירות וירקות חדישים. הרפואה מתקדמת מאד ומחסנת אנשים מפני כל המחלות. בשנת 1955 פרצה מלחמה עולמית שבעקבותיה באה שביתת נשק ופירוק כל החימוש וכל הצבאות בעולם. כתוצאה מכך אין בישראל של שנת 2000 צבא חמוש אלא יחידות של שרות בטחון.

מרד הבקר

דומה שכל המסגרת הבדיונית הזו לא נועדה אלא כדי לספר את העלילה המרכזית של הספר: מרד החיות.

בישראל של שנת 2000 פורצת בצורת קשה (לא ברור מדוע כי בחלק הבידיוני של הספר הוא אומר כי בעיית המחסור במים נפתרה והאדם שולט במזג האוויר). בעקבות הבצורת פושטים עדרי בקר על ישובים, משחיתים כל שיח וכל עץ ולבסוף גם מתחילים לטרוף בני אדם. מרד הבהמות מתחיל בישוב רימון שבדרום ומתפשט לכל חלקי הארץ.

מרד הבהמות מגיע לתל אביב וכך מתאר גולדפלוס את מה שקורה:

" בזרם רחב חדרו העדרים למרכז העיר שבין הבימה ומוצא רחוב דיזנגוף. אפיק הזרם הזה עבר דרך שדרות תרס" ט, שדרות חן ורוב שדרות קרן קיימת. מיד חסמו המגינים את כל מוצאות הרחובות האלה במתרסי מכוניות ועגלות הפוכות. הבהמות ניסו לפרוץ את המתרסים, נהדפו ושוב חזרו והתקיפום ביתר עוז. האבידות היו קשות לשני הצדדים… במתרס שבקרן רחוב אחד-העם מול כיכר הבימה: גיא-חזיון תופתי! מעל פני הכיכר מתאבכות תמרות עשן, געיי-שוורים, רעמי יריות, קול שמשות מנופצות, שעטה… ודם. לכל אשר תפנה העין – דם!… בשעה 4 אחר-הצהריים הצליחו השוורים לפרוץ את קו ההגנה שעל-יד הבימה ולפשוט באלפיהם בשדרות רוטשילד. מיד נעו ממוצא פינת הרחובות שינקין-שדרות רוטשילד… באותו זמן נעו טורי טנקים משדרות בן-ציון ועלו על כיכר הבימה, במעכם בנחשי שרשרותיהם כל אשר רוח חיים בקרבו."

" מלחמת שחרור"

המחבר מתאר גם את התגובות בעולם למה שמתחולל כאן תגובות הנשמעות ממש כנבואה.

וכך הוא כותב:

" חוגים מסוימים בארצות העולם הישן והחדש ראו במאורעות המתחוללים בישראל גילוי חדש של המסע נגד השעבוד והדיכוי. לפי השגתם לא הייתה ההתקוממות של ההולכים על ארבע נגד האנשים אלא שלב אחרון במלחמת השחרור עלי האדמות. נתקיימו אסיפות-עם וכינוסים. הושמעו נאומים, הוצהרו הצהרות אהדה לצד ה"מתקוממים". "אנחנו תובעים אמנסיפציה מוחלטת לבעלי-החיים ואת סיפוחם למשפחת בני-החורין" .

המחבר שולח אצבע מאשימה לעבר האחראים למצב והדברים נשמעים כאילו נכתבו אתמול: " משטר המדינה אשר טרם הגיע לגיבושו – סוציאליסטי קואופרטיבי עם יתרון לגורמים קפיטליסטים… ערערו את קיומו הכלכלי של הציבור הרחב. השלטונות עודדו את היזמה הפרטית אך שמו… מכשולים, חיזרו אחרי הקפיטל מארצות חוץ… להשלמת התמונה יש לציין את הגברת שיטת המונופולין… התפשטות נגע הביורוקרטיה והפרוטקציונליזם."

ובמקום אחר הוא אומר: " בדרך כלל רבים אצלנו המשרדים והסוכנויות שאבד עליהם הכלח. בביטחה אפשר לכלול אותם במדור אחד אשר שם "משרד לענייני שוא" יקרא לו."

החיות הוכרעו לבסוף באמצעות איזה נשק שהומצא נגדם לא לפני שהחליטו להסיר את תמונת הפרה מן השוקולד המפורסם. אך המחבר משאיר את הקורא תוהה לגבי כוונת חיבורו.


מיהו ס" גולדפלוס המסתורי

אף שחלפו כ-55 שנה מאז ראה אור הספר " ישראל 2000" לא פוענחה עד היום, ככל הידוע לי, זהותו של המחבר ס" גולדפלוס. הואיל וחוקר הספרות דב סדן כתב הקדמה לספר היתה בשעתו שמועה שגולדפלוס הוא שם עט של סדן עצמו. שאלתי את בנו, פרופסור עזרא סדן, אך הוא לא ידע להגיד לי דבר על הספר ועל מחברו.

בשער הספר כתוב תרגם ש. סקולסקי. סקולסקי היה מתרגם פורה מאד, שתרגם משפות רבות. קיימת אפשרות שתרגם את הספר מכתב יד (כי לא ידוע על פרסום ספר זה בשפה אחרת) שנכתב אולי בפולנית או ביידיש.

בדקתי ב" יד ושם" ומצאתי כ-75 שמות של קרבנות השואה הנושאים את השם גולדפלוס. 24 מהם מן העיירה סטאשוב.

במבוא לספר כותב פרופסור דב סדן: " לפנינו דיוקן של עולם כפי שמעלה אותו החרדה האפוקליפטית… (הוא) צופן בעומקו את גרעין הזוועה של תקופת חיינו וחיי תקופתנו"

האם חובר הספר בידי ניצול שואה והספר נותן ביטוי לאימה הקיומית שחש גם במדינה? – אולי.

============================================

=========================================

3. שירה על הדרך – מוחמד דרוויש בתל אביב

עיריית תל-אביב מקיימת, זו השנה השנייה, פרויקט ראוי לשבח: הצגת שירים בחוצות העיר. 70 שירים מוצגים בשדרות הסובבות את מתחם הבימה והיכל התרבות, בשדרות ירושלים ביפו, בשדרות החיל ביד אליהו וכן על תחנות אוטובוסים ואפילו על גב משאיות אשפה.

אשתקד הצליחה היוזמה מעבר למשוער וזכתה לתגובות חיוביות של הציבור. בעקבות זאת החליטה העירייה להפוך את הפרויקט למסורת תרבותית שתכלול עידוד יצירה. הוכרזה תחרות לכתיבת שירים ולזוכים הובטח ששיריהם יוצגו בחוצות וגם יקבלו פרסים.

השנה כללה הפרויקט חידוש נוסף: הצגת שירים של משוררים ערבים. בין היתר הוצג בחוצות שירו של משורר אש" ף מוחמד דרוויש " אני משם" . לכאורה שיר תמים האומר " אני משם ויש לי זכרונות… ובית רב חלונות… יש לי נוף והוא רק שלי" .

אין צורך להיות מומחה גדול לשירה כדי לפענח את השיר הזה. די אם נקרא שירים אחרים של המשורר שלא הוצגו בחוצות העיר. למשל:

" לכו לאן שתרצו/ אבל לא בינינו/ בשום אופן/ הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר/ צאו מפצעינו, מאדמתנו/ צאו מהיבשה, מהים, מהכל…/ וטלו עמכם את מתיכם.." .

מחמוד דרוויש

שאלתי את פרופסור זוהר שביט, חברת מועצת העיר שיזמה את הפרויקט, מי בחר בשירים הערביים ובשירו של דרוויש בפרט.

תשובתה: " בשירים הערבים בחרו שלושה מומחים לשירה ערבית. זה מה שהם בחרו. אני לא עושה צנזורות. אני חושבת שדווקא מהצד שאתה בא לשאול אותי, אם אורי צבי בפנים ולמה בחרו בדרוויש, זה ממש סתירה פנימית. הייתה ועדה הוועדה היא של מומחים, שעוסקים בשירה ערבית: פרופסור ששון סומך, ד" ר מחמוד גנאים וד" ר מחמוד כיאל. ההחלטה שלהם היא מקצועית" .

עוד על מחמוד דרוויש

http://www.zeevgalili.com/?p=236

ועל בג"ץ הקברים

http://www.zeevgalili.com/?p=259

=========================================

4. ה" שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז"בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו" ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל" שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה " לסגור את הים" ), הזכירה לי נשכחות. ה" שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו " יקים" והייתה לו משמעות

כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים " יקים" הקוראים לעברנו " שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה" שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב" רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל " מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ" שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה" יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה" יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה" יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה" יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ"כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות " גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

d79ed795d79bd7a8-d7a0d7a7d7a0d799d7a7d799d795d7aa-d79ed795d792d7a8d791d799-d7aad79c-d790d791d799d791

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

פורסם בקטגוריה לשון, מדע בידיוני | עם התגים , , , , , | 3 תגובות

" ציפור הנפש" של הדמוקרטיה שהפכה לעוף הטורף את המדינה

יש קשר ישיר בין בג"ץ " קול העם" משנת 1953, שהכשיר עיתון שהיה שותף לעלילת סטאלין על הרופאים היהודים, לבין הבעות התמיכה בחמאס היום בשל זכות " חופש הביטוי" * ויש קשר בין הכחשת השואה להכחשת הציונות

באוקטובר 1949 נשא ראש הממשלה דוד בן גוריון נאום בפני בני נוער, בו תקף בחריפות את ברית המועצות ואת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק" י). בן גוריון רמז בנאומו לתמיכתם של הקומוניסטים הישראלים בטרור הערבי (במאורעות שנות השלושים) ואמר עוד כי " הקומוניסטים היהודים ברוסיה ברכו על דם יהודי שנשפך בפרעות" .

בתגובה לנאום זה פרסם בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית " קול העם" , מאמר חסר תקדים בחריפותו נגד בן גוריון. במאמר נאמר כי " רק בוגדים בעמם ואויבי מעמד הפועלים" מעיזים להשמיע דברים כאלה.

תביעה פלילית

בעצה אחת עם היועץ המשפטי דאז, יעקב שמשון שפירא, החליט בן גוריון להגיש תביעה פלילית נגד האחראים על " קול העם" . התביעה הייתה על פי סעיף 201 לחוק הפלילי משנת ,1936 האוסר הוצאת שם רע על ראש הממשלה. העונש המקסימאלי על עבירה זו היה אז 3 שנות מאסר או מאה לירות קנס.

 

המשפט אמור היה להתחיל בשנת 1950 אך נדחה שוב ושוב. ההגנה במשפט ניצלה את בית המשפט כבמה לתעמולה חריפה נגד בן גוריון על ש"מכר את המדינה לאמריקנים" . מטעם ההגנה הובאו שורה של עדים בכירים. ביניהם היה מנהיג מק"י שמואל מיקוניס ואלוף יצחק שדה. האחרון תיאר את הנסיגה מסיני במלחמת השחרור ככניעה של בן גוריון לתכתיב אמריקני. בן גוריון עצמו הוזמן גם הוא להעיד והמשפט גרם לו טרחה רבה.

 

העיד בעד " קול העם" . אלוף יצחק שדה (ויקישיתוף)

העיד בעד " קול העם" . אלוף יצחק שדה (ויקישיתוף)

פסק הדין ניתן ב-29 ביולי 1951. השופט ש. גנוסר הרשיע את שני הנאשמים וגזר על כל אחד מהם קנס של 50 לירות והוצאות משפט בסך 25 לירות. הוא דחה את דרישת התביעה לצוות על סגירת העיתון לכמה ימים.

המשפט הזה של דוד בן גוריון נגד " קול העם" כמעט ונשכח. הוא לא השאיר את חותמו על הספרות המשפטית. לפי עדותו של ההיסטוריון מרדכי נאור (שחשף את פרטי המשפט בספרו המצוין " רבותי העיתונות" ) גם נעלמו התיקים של המשפט מבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עלילת הרופאים

שנתיים לאחר מכן, בראשית 1953, הורה שר הפנים, ישראל רוקח (ממפלגת " הציונים הכלליים" לימים המפלגה הליברלית שהתאחדה עם " חרות" לגח" ל) לסגור את " קול העם" לכמה ימים. זאת, על פי חוק מנדטורי, המאפשר סגירת עיתון, אם התפרסם בו דבר העלול לסכן את שלום הציבור.

העילה לסגירת העיתון הייתה פרסום ידיעות בהן תקף את ארגון הסעד היהודי ג'וינט והאשים אותו בכך שהוא קשור במזימה בינלאומית של רופאים יהודים לרצוח מנהיגים סובייטיים.

" קול העם" עתר לבג"ץ וביקש לבטל את צו הסגירה. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים יצחק אולשן, שמעון אגרנט ומשה זילברג, דחה את הפניה ואישר את סגירת העיתון.

גם פסק דין זה כמעט ונשכח במהלך השנים.

" מספסרים בדם"

אבל לא חלפו אלא תשעה חודשים וצו סגירה נוסף נגד העיתון הגיע לבג"ץ. ההחלטה שנתקבלה בבג"ץ זה הטביעה חותם בל ימחה על החברה הישראלית עד היום.

העילה לסגירה הפעם הייתה מאמר חריף נגד ממשלת ישראל בו קבע כי הממשלה " מחרחרת מלחמות" ו" מספסרת בדם הנוער הישראלי" . הרקע למאמר זה הייתה ידיעה חסרת כל בסיס שפורסמה בעיתונים, בה נאמר כי ישראל הבטיחה להעמיד 200 אלף חיילים לרשות ארצות הברית.

" זכות עילאית"

העיתון עתר לבג" ץ והשופט העליון ד" ר שמעון אגרנט החליט לבטל את הצו של שר הפנים. הפרשן המשפטי זאב סגל אומר (בספרו " דמוקרטיה ישראלית" ) כי זהו " מהחשובים בפסקי הדין שנתנו בבית המשפט העליון מאז הקמתו שבו נקבעו חופש הביטוי והעיתונות כבעלי ערך ציבורי משפטי גבוה, ביותר במשפט הנוהג במדינת ישראל"

חשיבותו של פסק הדין נבעה מכך שבפרשנות לאירוע המסוים התבסס בית המשפט על הנאמר במגילת העצמאות, בדבר השתתת המדינה על יסודות החרות והבטחת חופש המצפון.

מאז, אומר הפרשן המשפטי ד"ר זאב סגל סגל (בספרו " חופש העיתונות" ) נקבע כי חופש הביטוי הוא " זכות עילאית" ו" ציפור נפשה של הדמוקרטיה" .

ציפור טורפת

אפשר לומר כי יש קשר ישיר בין פסיקת " קול העם" ב-1953 להחלצותם של חברי כנסת ערביים לתמיכה במנהיגי החמאס בשנת 2006. פסק הדין שהצדיק את ההתבטאות הצמחונית כמעט של "קול העם" נגד בן גוריון, הכשיר את הקרקע לחופש הביטוי נוסח הסרטים " ג'נין ג'נין" ו"גן עדן עכשיו" ולמשנותיהם של היסטוריונים כמו אילן פפה. אפשר לומר כי " ציפור הנפש" של הדמוקרטיה הפכה לעוף טורף המבקש את נפשה של מדינת היהודים.

הקולוניאליסטים

המשותף לכל ההתבטאויות הללו, המנצלות את " הזכות העילאית" שהעניק להן בג"ץ, הוא הצגת ישראל כמדינה קולוניאליסטית. הצגה זו היא בראש ובראשונה שקר מתועב.

הקולוניאליזם מוגדר כ" מדיניות הדוגלת בהתיישבות קבוצתית מאורגנת של חלק מחברה מסוימת מחוץ לארצה כדי ליצור שם בסיס פוליטי, חברתי וכלכלי חדש… תוך שמירת זיקה למדינת האם" .

אלה ה"קולוניאליסטים" שגזלו את הארץ מ"ילידיה" . תימנים בירושלים מעולי תרמ"ב.

אלה הקולוניאליסטי - עולי תימן בירושלים משנת תרמב

מי הם הקולוניאליסטים שהקימו את מדינת ישראל? האם אלה 1500 החסידים שעלו עם יהודה חסיד בשנת 1700 לירושלים? הם זה המשורר יהודה הלוי שנדרס בפרסות סוס ערבי על הר הבית במאה ה-11? האם זה ר'משה חיים לוצאטו, שמת במגפה בעכו בשנת 1743. או אולי רק המתיישבים החדשים הם קולוניאליסטים. האם אלה יהודי תימן שבאו ברגל בשנת תרמ"ב, במקביל לעולי העליה הראשונה מרוסיה? האם הם יחפני העלייה השנייה שנאחזו באדמות הטרשים? או אולי פליטי השואה שבאו ממחנות העקורים הישר אל תוך מלחמת העצמאות?

מי הם " הילידים"

ומי היא מדינת האם שמתוכה נשלחו ה"קולוניאליסטים" ? האם זו בריטניה שהבטיחה " בית לאומי" ליהודים והעדיפה את האינטרס הערבי עוד בטרם יבש הדיו על הצהרת בלפור?

ומי הם ה"ילידים" שהקולוניאליסטים היהודים דחקו מאדמתם?

ראשית יש לזכור שהעולם הערבי בכללותו לא היה כמעט מעולם בצד המדוכא של הקולוניאליזם. הם כבשו חלק גדול מן העולם עד ספרד. ואם הקולוניאליזם התבטא למשל בסחר עבדים הם היו הסוחרים הגדולים בבשר אדם.

רוב ערביי ארץ ישראל יושבים כאן מעט יותר ממאה שנים. כל ערבי ששמו שאמי בא מסוריה (א-שאם); ומי ששמו אל מצרי בא ממצרים; ברמלה יש שבט אבו ג"ואריש שבא לכאן מלוב; ערביי ג"יסר א זרקא שבמבואות חיפה הם צאצאי סוחריו וחייליו של מוחמד עלי ממצרים; הזועבים, החיים בשבעה כפרים בעמק יזרעאל באו כולם מרמת אירביד שבעבר הירדן; מאות אלפי חורנים באו לכאן מן החורן שבעבר הירדן, בעידוד הבריטים, והפכו כאן ל" פלשתינאים" .

מכחישי הציונות

המנצלים את חופש הביטוי במדינת ישראל לתעמולה שתכליתה חורבן המדינה, הם " מכחישי הציונות" שאינם שונים מ" מכחישי השואה" . חלק גדול ממדינות התרבות אוסרות על הכחשת השואה ורואות בה עבירה פלילית. ההיסטוריון הבריטי מכחיש השואה דייויד אירווינג נדון לשלוש שנות מאסר באוסטריה על שהכחיש את השואה בשני נאומים שנשא בארץ זו. מכחישי שואה רבים נעצרו ונשפטו גם בגרמניה, בקנדה בבלגיה ועוד.

מכחיש השואה דייויד אירווינג נידון לשלוש שנות מאסר.

מכחיש השואה דייויד אירווינג נידון לשלוש שנות מאסר.

הקשר בין מכחישי השואה למכחישי הציונות איננו קשר רעיוני בלבד. מאות אתרים אנטישמיים באינטרנט מפיצים את שנאת ישראל בכל המישורים: הכחשת השואה, השוואת ישראל לנאצים ודלגיטימציה של הציונות. רבים מאתרים אלה נעזרים בפרסומים ישראליים.

לאור נתונים אלה אולי הגיע הזמן לדיון ציבורי ב" חופש הביטוי" . האם לחרות כזו התכוון דוד בן גוריון כשניסח את מגילת העצמאות?

==========================================================

קבוצי עוטף עזה " משלמים את המחיר"

שמעתי ברדיו מישהי, מיד מרדכי נדמה לי, המתאוננת על היריות של תותחי צה" ל, על הקסאמים הנופלים סביב, על שצה"ל לא מיגן אותם ועל הפחד של הילדים. אני חייב לומר שממש לא נשבר לי הלב. ככל הזכור לי הקיבוצים שבאזור עוטף עזה תמכו בחורבן גוש קטיף והסירו מעל עצמם את השכפ"ץ של גוש קטיף שהגן עליהם.

למרות הקסאמים, אמר אלון שוסטר ראש המועצה האזורית מקיבוץ מפלסים, לצפריר רונן, אנחנו מוכנים לשלם את המחיר כי זה היה שווה.

אז הנה המחיר, שלמו אותו.

עמדת התנועה הקיבוצית כולה לחורבן גוש קטיף ולחורבן המתוכנן של יהודה ושומרון היא הביטוי הקיצוני להתנוונותה של התנועה הזו, שהיתה פעם ראש החץ של המפעל הציוני.

ההגינות מחייבת לומר שמול הדקדנציה הזו של המושכים בעורלתם הציונית יש עדיין אחרוני מוהיקנים בתנועת ההתיישבות השומרים על הגחלת .

בכרוז שהופץ ערב חורבן גוש קטיף, נאמר:

" אנו, חברי קיבוצים ומושבים ממגוון תנועות ההתיישבות החלוצית, שחוללו את נס התחייה הציונית של עם השב אל ארצו ואדמתו – קוראים לכל בעל מצפון אנושי ולאומי לבוא להרים קול נגד נסיון העקירה והחורבן הבלתי חוקי והבלתי מוסרי של חבל קטיף וצפון השומרון… " .

יוזמי הכרוז הם מושבניקים וקיבוצניקים, חברי התק"ם, השומר הצעיר ותנועת המושבים, שהתארגנו במסגרת תנועה ציבורית נגד ההתנתקות.
בין מארגני התנועה: מאיר הר ציון (חברו של אריאל שרון ליחידה 101 ). אהוביה טבנקין (בנו של יצחק טבנקין מראשי תנועת העבודה מעין חרוד), רותי נוסבאום (אחותה של נעמי שמר) מכנרת וצפריר רונן איש עין חרוד (ממקימי גילגל בבקעת הירדן).

===================================================

תמונה אלמונית

עבר לפוסט סמוך

===========================================================

ישיבה בבית קפה

זכרון ילדות רחוק: אחותי " הגדולה" לוקחת אותי לבית קפה עם חבר שעתיד להיות בעלה. זה היה מקום קסום. על בימה קטנה היתה תזמורת קטנה, וזמרת שרה את השיר " ארצנו הקטנטונת" . ברחבה מול התזמורת רקדו זוגות צמודים לצלילי טנגו, או וואלס. מלצר לבוש חליפה מהודרת וענוב בעניבת פרפר הציג לנו תפריט ורשם בקפידה את ההזמנות. אני קיבלתי מנת גלידה ענקית ועוגת קצפת.

אולי זכרון ילדות רחוק זה גרם לכך שאני אוהב עד היום לשבת בבתי קפה. אין תזמורות ואין ריקודים, ובמקום מלצרים כסופי שיער אתה מקבל שרות מצעירים לבושים בג"ינס או צעירות בחולצת בטן. את רוב פגישות העבודה שלי אני מקיים בבתי קפה. פגישה במשרד יוצרת תלות במרואיין. פגישה בבית גוררת פמיליאריות ומחויבות של נימוס. בית קפה הוא מקום ניטרלי, ואם אתה מקפיד לשלם לפחות את חלקך בהזמנה אינך חייב מאומה למרואיין, גם לא מחיר כוס קפה. ישיבה בבית קפה נראית לי גם מקום נעים לבלות בו עם ידידים. שיחת רעים היא, כמאמר אריסטו, הגדולה בתענוגות אנוש.

בתנאי שזה בית קפה נעים. לא הומה מדי אבל גם לא ריק מדי. לא מרעיש מדי במוסיקה שלא הזמנת ובהמולת סועדים ובמידת הצורך יש בו פינה שקטה. וחשוב שההגשה תהיה מהירה ונעימה. שהמלצר או המלצרית יהיו מאירי פנים וזריזים, אבל שלא יציקו כל עשר דקות בשאלה אם הכל בסדר. רצוי גם איזה נוף אורבני או טבעי וגם אווירה שקשה להגדיר. אין הרבה בתי קפה כאלה אבל יש.

לא באתי לעשות כאן תעמולה לבית קפה זה או אחר אלא להתריע על תופעה שנתקלתי בה באחרונה באורח מקרי. בתי קפה העושים רווחים מהנטייה של בני אדם להימצא בעדר. כוונתי לרשתות בתי קפה המבוססים על הגשה עצמית (ארקפה, ארומה, סבארו ועוד).

נבצר מבינתי מה מביא בני אדם להזדקק לבתי קפה כאלה. אתה עומד בתור לקופה ומשלם וצריך להחליט מראש מה אתה מזמין. אחרי שאתה משלם אתה מקבל תלוש והולך לצד השני של הדלפק, עומד שוב בתור, כדי לקבל קפה או כריך או עוגה. אם אתה רוצה להזמין עוד משהו או לבטל הזמנה או להתלונן על טיב המוצר אתה צריך לעמוד בתור כדי שיואילו לשמוע את תלונתך.

מה מריץ אנשים לבתי קפה כאלה?. ההנחה במחיר היא שולית. הטורח רב. והתענוג מפוקפק. הואיל ושיטה זו מצליחה בכל העולם וגם בארץ עושה חיל נראה שהיא עונה על צורך אנושי בסיסי. להיות חלק מעדר הרץ אל המרעה או אל המשחטה. בתי הקפה הללו ראויים למי שבוחר לשבת בהם.

ראה איך נולדו זרעי הפורענות של מערכת המשפט

אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול

פורסם בקטגוריה בגץ, התנחלויות, מערכת המשפט, ציונות | 3 תגובות

תמונה אלמונית ממלחמת השיחרור

לפני כעשר שנים ביליתי שעות ארוכות בארכיון הציוני בירושלים בחיפוש אחר תמונות לפרויקט ספרותי-עיתונאי שהייתי קשור בו.

בארכיון הציוני יש אוצר בלום של צילומים, מראשית המפעל הציוני ועד ימינו. אבל החיפוש אחר צילום בנושא מסוים דומה לעיתים לחיפוש מחט בערימת שחת.

התמונה האלמונית

התמונה האלמונית

באחד הימים, לאחר שכבר נואשתי מלמצוא את מבוקשי, הביא אותי האחראי על הארכיון לארגז מלא תמונות ואמר לי: חפש, אולי תמצא כאן את מבוקשך. לאחר בדיקת כמה צילומים נתברר  כי עליתי על אוצר בלום. היו שם מאות צילומים נדירים, בעיקר מתקופת מלחמת השחרור, אבל גם צילומים של אירועים משנות העשרים והשלושים. צילומים שלא ראו אור בשעתם בעיתוני הארץ וגם לא פורסמו בפרסומים המוכרים לי בתקופה מאוחרת יותר. לשאלתי נאמר לי כי ארגז הצילומים נמסר לארכיון על ידי אנשי העיתון האמריקני " פילדלפיה אנקואייר" , שפעל בארץ שנים רבות.

בחרתי במהירות כמה עשרות צילומים וביקשתי לשלוח לי העתקים שלהם. הפרויקט האמור לא יצא אל הפועל ואני שכחתי מאותם צילומים.

ערב פסח, בעת בדיקת חמץ, גיליתי באחת המגרות הנדחות מעטפה ובה סרטי צילום לא מזוהים. מסרתי לסריקה דיגיטאלית והתוצאה הייתה מדהימה. יש שם צילומים של פליטים יהודיים בורחים מגבול יפו תל-אביב, של הפצצת המטוסים המצרים על התחנה המרכזית בתל-אביב, של ספיטפייר מצרי שהופל בתל אביב, תושבי ניצנים חוזרים אל הישוב לאחר כיבושו ומנסים לחשוף את קברי יקיריהם ועוד.

בין התמונות מצאתי את זו שלמעלה, שלא היה מצורף אליה שום טקסט לזיהוי. היא נראית כמו צילום בעת תקיפת חיל רגלים על מבנה לא מזוהה. אם יש מישהו מבין הקוראים שמכיר את המקום או את האירוע בו צולמה התמונה אודה לו אם ישלח לי נתונים.

הסיבה המיידית לכך שאני מפרסם את הסיפור הזה קשורה בסיפור עצוב על מצב העיתונות העולמית. ה"פילדלפיה אנקווייר" עומד להיסגר,כמו עיתונים רבים שנסגרו בעשור האחרון.

(בינתיים העיתון אכן נסגר – נובמבר 2009)


פורסם בקטגוריה מלחמות ישראל, תקשורת | תגובה אחת

על העיוורון של סאראמאגו ושל עמוס עוז וחבריו

הסופר חתן פרס נובל ז'וזה סאראמאגו הפורטוגזי הכריז בעת ביקור ברמאללה כי "מה שקורה פה אפשר להשוות לאושוויץ".

דברי סאראמאגו עוררו תגובה  של הסופר עמוס עוז. ברשימה תחת הכותרת "על העיוורון" (על שם אחד מספרי סאראמאגו) כתב עוז בין היתר: "זוהי משוואה החביבה בימים אלה על כל האנטישמים בעולם. מחבר 'על העיוורון' הפגין עיוורון מוסרי משווע… הכיבוש הישראלי הוא רע. אבל המרחק בינו לבין פשעי הנאצים הוא בערך כמרחק שבין סאראמאגו לסטאלין..".

ג'וזה סאראמגו ויקישיתוף

 

סראמאגו לא צריך להטריד אותנו. חתן פרס נובל? גם ערפאת חתן פרס נובל. עוד סופר אנטישמי שהיה בעבר גם קומוניסט ששרת את התעמולה הקומוניסטית.

ההסבר של בן עמי פיינגולד

השאלה איננה העיוורון של האנטישמים. השאלה היא העיוורון של אנשי הרוח בישראל. את ההשוואה בין ישראל לנאציזם לא המציא סאראמאגו. היא מצויה באינספור חיבורים ויצירות של אנשי רוח וסופרים ישראליים, בצורה גלויה או מוסווית.

הסבר מעניין על התופעה הזו שמעתי מפי ידידי, פרופסור בן עמי פיינגולד, שאף פרסם אותה בספרו "השואה בדרמה העברית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד תש"ן).

פיינגולד אומר (וזה ניסוח שלי לדבריו) כי האינטלקטואל החילוני (והיום הפוסט ציוני) אינו מעוניין בזהות היהודית שלו. מעמד הר סיני, תשעה באב, גרוש ספרד, גזרות ת"ח ת"ט, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ראשונים ואחרונים – כל אלה אינם מדברים אליו. הדבר היחיד כמעט שמקשר אותו לזהות היהודית זו השואה. השואה כופה עליו זהות יהודית.

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

הדרך להשתחרר גם משריד זה של זהות יהודית היא לתת משמעות אחרת לשואה. נירמול השואה, כארוע שאיננו יחידאי ואיננו "שייך" דווקא לעם היהודי, משחרר אותו מן הזיקה היהודית לשואה. ומכאן הדיבורים על הרבה שואות – של הארמנים, של בני שבט ההוטו בזאיר ועוד. ומכאן התפיסה שכל אחד יכול להיות נאצי וכל עם מסוגל למעשים נאציים. הצגת ישראל כמי שעושה מעשים נאציים מכשירה סופית את השרץ הנאצי ומשחררת את הישראלי מזהותו היהודית.

בני הקרבנות כנאצים

עדי אופיר, הפיסלוסוף הבולט של הפוסטמודרניזם הפוסט יהודי בישראל, כותב בספרו "לשון לרע": " …ייתכן שלבני הקורבנות ונכדיהם יש בעניין זה אחריות מיוחדת. צירוף מקרים היסטורי הפך את חברתם, החברה שבתוכה אני יושב וכותב, למעבדה נוראה שבה נבדקת מידת עמידותם של הניצולים וצאצאיהם לשותפות בחברה, שמתפתחים בה תנאים המאפשרים הן ייצור מתועש של מוות המוני, הן סלקציה מדוייקת ומפורטת של קרבנותיו". דברים דומים אמר אופיר בראיונות ברדיו ובטלוויזיה.

ובראיון בראיון ליאיר שלג ב"הארץ" (בנושא האנטישמיות האירופית) אומר עדי אופיר: "אם אירופה היתה משוחררת היום מצל האנטישמיות הייתה יכולה לעמוד מול ישראל כמו שעמדה בשנות התשעים מול יוגוסלביה. אני בטוח שגם הביקורת וגם הצעדים המעשיים היו הרבה יותר חריפים, ולדעתי בצדק. מכיוון שאנחנו ראויים לצעדים הרבה יותר חריפים. אולי לא הפצצות של נאטו"ו , אם כי בכיוון הנוכחי אולי נהיה ראויים גם לזה בעתיד."

שוליותה של הספרות בזהות היהודית

מחקר שפורסם בימים אלה יש בו כדי לאשש את התיזה של פיינגולד. מדובר במחקר שנערך על ידי מרכז גוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עבור קרן אבי חי. נושא המחקר "יהודים ישראלים: דיוקן" נערך בין יוני 1999 לינואר 2000 בקרב 2466 מרואיינים.
מטרת המחקר היתה לבדוק את ההתנהגות הדתית-יהודית ואת תפיסת הזהות העצמית של היהודים בישראל. מסקנות המחקר מחייבות דיון מקיף ומעמיק, אך לענייננו חשובים המימצאים

הבאים:
* יהודים בישראל הם בעלי זהות יהודית חזקה, רובם ככולם רוצים שלמדינת ישראל יהיה צביון יהודי.
* רובם ככולם מרגישים כי הם חלק מן העם היהודי.

* מרכיבי הזהות המשפיעים מאוד על תחושת ההזדהות היהודית הסובייקטיבית הם: השואה (,)59% הקמת המדינה (70%), מלחמות ישראל (68%), בית ההורים (68%), החיים בארץ ישראל (65%). אצל עולים מחבר העמים ממוקדת השואה בראש המידרג.

* הספרות העברית נמצאת בתחתית המידרג של מרכיבי הזהות המשפיעים על תחושת ההזדהות היהודית: 29 אחוז בלבד. לידיעתו של עמוס עוז.

עמוס עוז ויקישיתוף

עמוס עוז ויקישיתוף

 

אם מאמר זה עניין אותך תמצא עניין גם במאמרים הבאים:

 שינאה למתנחלים כאנטישמיות יהודית
http://www.zeevgalili.com/?p=282

האם הגולה חוזרת אלינו
http://www.zeevgalili.com/?p=348

עמוס עוז וחבריו כנביאי שקר
http://www.zeevgalili.com/?p=1269

עמוס עו והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה
http://www.zeevgalili.com/?p=4900

מצע משותף בין השמאל הפוסטמודרני ואחמדיניג'אד
http://www.zeevgalili.com/?p=4448
 

 

פורסם בקטגוריה אבטואנטישמיות, אנטישמיות, ספרות, ספרות עברית, פוסטמודרניזם | 3 תגובות

האם יש עתיד לעתידנות

במהלך המאה העשרים נכשלו רוב הניסיונות לחזות את העתיד בתחומי המדע, הטכנולוגיה והרפואה * בתחום המדיני רק מנהיגים יחידי סגולה היו בעלי חזון לנווט את עמיהם בבטחה במצעד האיוולת העולמי* בעידן בו עומדת ישראל בפני הכרעות גורליות עומד בראשה אדם שלא הוכיח עצמו באף תחום

ידידי דן ירדני הוא מהנדס במקצועו, איש עסקים (היי טק) בפרנסתו ואיש ספר במהותו. הוא מרבה לנסוע בעולם לרגל עסקיו ורוכש ספרים לספרייתו, שהריח הנודף ממנה עלול להביא אדם לידי סחרור, כמו ביקור במרתף יינות עתיקים. שלא כאספנים רבים נוהג ידידי גם לקרוא את הספרים שהוא רוכש ויש לי חשד רציני שבחר בעיסוקיו כדי שיוכל לרכוש ספרים.

" בעוד 100 שנים"

בימים אלה הראה לי ספר נדיר שברשותו, שיצא לאור בברלין בשנת 1909. שם הספר, " עולם בעוד מאה שנים"

(Die Welt in 100 Jahren), והוא עוסק בשאלה מה עתיד לקרות לדעת כותביו בימינו אלה. איני קורא גרמנית במידה מספקת ובוודאי לא גרמנית גבוהה בה כתוב הספר, המודפס באותיות גותיות. אך ירדני הצליח לפצח את הספר ובאדיבותו נתן לי תמצית של תוכנו.

 

 שער הספר הגרמני
שער הספר הגרמני

יתרונו של הספר על פני כל מיני ספרי עתידנות שנכתבו במהלך השנים הוא מועד כתיבתו, כמעט מאה שנים מהיום. הספר נכתב בידי שורה של מומחים בעלי שם עולמי בתחומם: קרימינולוג, תעשיין, סופרת כלת פרס נובל, מדינאי והוגה דעות, ועוד רבים.

מה הם לא צפו

הם צפו את התפתחות התקשורת האלחוטית כולל הטלוויזיה. אך לא חזו את השפעותיה על הכלכלה והחברה. הם נבאו כי צפוי שוויון לנשים, אך לא העלו בדעתם התמוטטות האימפריות הקולוניאליות. הם לא יכלו לנחש את הטרנזיסטור, המחשב, האנטיביוטיקה והפצצה האטומית. (למרות שאלברט אינשטיין פרסם כבר ב-1905 ארבעה מאמרים, שאחד מהם עסק ביחס בין מאסה לאנרגיה והשני בישר את תורת היחסות המיוחדת).

אם לסכם: בתחומים טכנולוגיים, בהם היה קצה חוט להתפתחות הצפויה, הצליחו פחות או יותר בחיזוי. אך גילויים והמצאות, פרי רוחו היצירתית של האדם או פרי המקריות, לא יכלו לחזות. הואיל וכל אחת מן ההמצאות הללו, השפיעו השפעה עמוקה על תהליכים חברתיים, מדיניים כלכליים ותרבותיים הם החמיצו בתחזיותיהם את הרוב.

אגדות המדע הבידיוני

 

 האגדה שחזה הכל מופרזת. ז'ול ורן.
האגדה שחזה הכל מופרזת. ז'ול ורן.

יש הרבה אגדות סביב כושר הניבוי של סופרי המדע הבדיוני. הגדולה שבהן אולי היא אגדת ז'ול ורן (שמת ב-1905) שכאילו חזה את הצוללת, הפקס, ההליקופטר, המנוע החשמלי, ואת הטיסה לירח. והאמת היא שבטיסה לירח קדמו לו בעלי דמיון אחרים ויתר ההמצאות שהוא מתאר כבר מומשו על ידי ממציאים לפני שורן תיאר אותם. ורן גם לא חזה את הטלוויזיה, הפצצה האטומית, הקולנוע ואפילו את המכונית.

כשלונות בחיזוי

רבים לא רק שלא חזו נכונה מהפכות טכנולוגיות, אלא אף לא חשו במתרחש מתחת לאפם.

בשנת 1865 בישר עורך עיתון לקוראיו: " אין כל אפשרות להעביר קול באמצעות חוטים" . עשר שנים לאחר מכן המציא אלכסנדר גרהם בל את הטלפון.

לא פחות מגוחך היה האסטרונום האמריקני סימון ניוקאם, שכתב בראשית המאה העשרים: " לא תיתכן תשלובת של חומרים, צורות מיכון ומקורות כוח, המסוגלת לשמש מכשיר מעשי להטסת בני אדם" .

כמה שנים לאחר מכן, ב-17 בדצמבר 1903, המריאו האחים וילבר ואולביר רייט לטיסה הראשונה שלהם.

 

 לא חזו את המטוס. המטוס של האחים רייט ממריא.

לא חזו את המטוס. המטוס של האחים רייט ממריא.

מומחה אחר באותה תקופה הכריז כי " ההנחה שמתנועת המרכבות ללא סוסים עתידות לנבוע תוצאות כלשהן, אינה אלא רפיון מוחין מוחלט" . כמה שנים לאחר מכן ירדה המכונית המיליון מפס הייצור של מפעלי " פורד" . עוד מומחה קבע שהבעיה העיקרית של התחבורה הצפויה ללונדון עלולה להיגרם מערמות הצואה של סוסי המרכבות שיחסמו את הכניסה לעיר.

תחזיות שהתאמתו

 אחד העתידנים שהצליחו לחזות, לטווח קצר יחסית, הוא אלווין טופלר בסידרה של ספרים שהחלו להופיע משנות השישים. ב" הלם העתיד" צפה את המשברים הנפשיים, החברתיים והכלכליים הצפויים בעקבות השינויים המהירים בטכנולוגיה. הוא צפה את התחלופה המהירה במקצועות, את השימוש בסמים ואת הפניה לכיתות דתיות כבריחה מן המציאות. הוא גם צפה שינוי טוטאלי בחיי המשפחה עד כדי ביטולה הגמור. בחיזוי זה נכשל עד כה.

עתידן אחר שהצליח חלקית לטווח קצר הוא הרמן קהאן בספרו שנת 2000 שחובר בשנת 1967. כבר ספרתי פעם כאן על שיחה שקיימתי עמו במהלך כינוס עתידנים שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב באותה שנה. קהאן צפה את נסיקתה הכלכלית המהירה של יפאן (באותה שנה זה נראה הזוי לחלוטין)  וסבר שתהפוך להיות המעצמה הכלכלית הראשונה בעולם. זאת תודות לשילוב מוצלח בין כלכלת שוק חופשי  לכלכלה ריכוזית. יפאן אכן נסקה אך לא הגיעה לדרגת המעצמה הכלכלית הראשונה.  בשיחה שהיתה לי עמו אמר  כי ניתן לחזות התפתחויות טכנולוגיות בגבול מסוים אך אי אפשר לגמרי לחזות התנהגות אנושית הואיל ו"האדם הוא היצור הפחות צפוי בטבע". באינטואיציה אמר הוא חש כי העולם צועד לא לקראת קידמה ושיכלול, כפי שהרוב סברו אז, אלא לכיוון של אי רציונליות ופונדמנטליזם.

הרמן קהאן ויקישיתוף אנגלית1965

 די לעקוב אחר מדורי האסטרולוגיה בעיתונים; לצפות בתורים  המתארכים של ידוענים ליד לשכותיהם של ידעונים למיניהם, הקוראים בקפה או בכף היד; ספיריטואליסטים המעלים באוב נשמות מעולם האמת ומוכרי קריסטלים מחוללי נפלאות, כדי לדעת שקהאן צדק באינטואיציה שלו.
הרמן קהאן נמנה עם צוות האסטרטגים של מכון ראנד הידוע ובניגוד לחבריו צפה אפשרות לנצחון במלחמה גרעינית. למרבית המזל (עד כה) לא עמדה תחזית זו במבחן. יש הסבורים שדמותו של קהאן עמדה לנגד עיניו של סטנלי קובריק בסרטו "ד"ר סטרנג'לאב"  המתאר מדען מטורף המוביל למלחמה גרעינית
.

ההיסטוריה נמשכת


התחזית שהתבדתה עוד בטרם יבש הדיו על הספר שנכתב עליה היא זו של " קץ ההיסטוריה" , פרי עטו של הפילוסוף האמריקני פרנסיס פוקויאמה. בספרו, שראה אור בשנת 1992, קובע פוקויאמה כי המאבק בין אידיאולוגיות בעולם הוכרע עם נצחונה הסופי של הדמוקרטיה הליברלית. אחרי ה-11 בספטמבר ועליית הפונדמנטאליזם האיסלמי בעולם נראית תחזיתו ממש מצחיקה. במכתב לנשיא בוש אחרי ה-11 בספטמבר המליץ להדיח את סאדאם חוסיין, גם אם אין קשר בינו לבין הפיגוע במגדלי התאומים.

פרנסיס פוקויאמה ויקישיתוף אנגלית

דפוס גוטנברג בימינו


הואיל ואני שייך לקו התפר בין התקופות אני יכול לספר משהו מניסיון חיי.  התחלתי את עבודתי העיתונאית במכונת כתיבה "הרמס בייבי" ואחר כך "אריקה" שליוו אותי עשרות שנים. התחלתי עבודתי בדפוס  שבו שלטה העופרת. בתי הדפוס שנחשבו אך לפני כמה עשורים כ"מודרניים" לא היו שונים מהותית מן הדפוס שהמציא גוטנברג באמצע המאה ה-15. היה לי דוד בירושלים שהיה לו  דפוס נוסח גוטנברג: ארגז ובו כמה עשרות תיבות, שבתוכן אותיות עופרת ועץ. סדרי הדפוס היו מסדרים את הטקסטים באותיות הללו במהירות מדהימה. חלק ממכונות הדפוס באותה תקופה אפילו לא הופעלו בחשמל אלא בכוח השרירים. תודות לכך יכול היה "ידיעות אחרונות" להוציא מהדורה ירושלמית של העיתון בעת המצור של מלחמת השחרור, שמהלכו אספקת החשמל היתהמצומצמת.

 

 כך נראה תא אותיות לסדר דפוס עופרת (ויקישיתוף)

כך נראה תא אותיות לסדר דפוס עופרת (ויקישיתוף)

 

מכונת הלינוטייפ

דפוס העופרת המודרני הוליד מקצוע חדש. במקום מסדר האותיות הבודדות – "הבחור הזעצער", הביטוי היידי לסדר במכונת לינוטייפ (או אינטרטייפ בתקופה מאוחרת יותר). החידוש הגדול של הלינוטייפ היה שבמקום לסדר את האותיות ביד סודרו האותיות במכונה.

 

 מכונת לינוטייפ

מכונת לינוטייפ

הסדר ישב ליד לוח מקשים דומה לזה של מכונת כתיבה אך יותר מסובך. כל הקשה גרמה להפלת אמהה עשויה נחושת של אחת האותיות. האמהות סודרו אוטומטית בשורות. לתוך השורות נוצקה עופרת וכך נוצרו במהירות רבה שורות הדפוס שסודרו בעמודים ומהם הוכנו גלילי העופרת להדפסת רוטציה. זה היה שיא התחכום של המחצית הראשונה של המאה העשרים. סדרי המכונות זכו לתנאי עבודה מצוינים. שכרם היה גבוה מזה של העיתונאים ובצדק. סדר מכונה צריך היה להיות גם אינטליגנטי ומשכיל. הוא היה צריך להיות בעל יכולת לפענח כתב-יד משובש (חלק מהם היו משכילים ומתוחכמים מן העיתונאים, ונהגו לערוך אותם בסתר).   הם היו גם בעלי חושים טכניים ויכולת לתקן את המכונה שהתקלקלה לעתים קרובות. כל זאת בתוך אדי עופרת רעילה, שנבעו ממיכל גדול בו הותכה העופרת. אדים אלה גרמו לחלק מהם הרעלת עופרת שהיתה מחלה לא קלה.

מהפכת הדפוס הממוחשב

בשנת 1977, במהלך ביקור בלונדון, ערכתי מסע השתלמות בעיתונים הבריטיים שב"פליט סטריט". רוב עיתונים הבריטיים היו אז ברמה טכנית שנפלה מן הרמה שהיתה נהוגה בארץ, אך כבר הנביטו הניצנים של מהפכת הדפוס הממוחשב. קראו לזה אז "סדר צילום". אנשים שלא הבינו מחשב מהו סברו שמדובר באיזו טכנולוגיה הגורמת לכך שהאותיות יצולמו  במקום שיוצקו בעופרת.  היו עיתונים שכבר דילגו על השלב של סדר הדפוס ועיתונאים כתבו מיד מול צג באמצעות מעבד תמלילים. מאוחר יותר, בסיור בהולנד צפיתי בהתפעלות בעבודתם של שלושה עיתונים (של אותם בעלים) שהוקמו מלכתחילה לעבודה במחשב. עולם חדשנתגלה לי.

החידוש הזה הפעים אותי בעיקר ברמה המקצועית האישית. פתאום אתה משוחרר מאימת הנייר הלבן שבמכונת הכתיבה. אינך צריך להכניס עוד ועוד ניירות למכונה ולכתוב שוב ושוב פתיחה שלא הצלחת להעלות על הנייר. פתאום יש לך צג מחשב שהוא כמו הנייר החלק אך עולה עליו לאין שעור. אתה יכול למחוק ולשנות ולהעביר קטעים ולבדוק איות ולחפש מילים ולהחליף מילים. חופשי לגמרי מן הצורך להכין טיוטה ולתקן בלי סוף.

המעסיקים שלנו ראו כמובן את היתרון הכלכלי הגנוז בשיטה החדשה. לדלג בבת אחת על שני שלבים בהפקת הדפוס –  סדר המכונה והמגיה.  עיתונאים יכולים לכתוב ישר אל הצג ומשם אל המחשב ואל מערכת ההפקה בלי שום צורך בתיווך נוסף. לא צריך לשלם משכורות לסדרים ולמגיהים.

כשחזרתי ארצה אמרתי לפועלי הדפוס שעליהם להתכונן נפשית שהמקצוע שלהם עומד לחלוף מן העולם. הם צחקו ממני. במקום לעבור הסבה למקצועות חדשים העדיפו לקיים מאבק. הם הצליחו – כמו חבריהם למקצוע בארצות המערב – לעכב את התהליך. הפועלים מנעו בכוח הנהגת סדר מחשב.

הפועלים ניהלו מלחמת מאסף. הסכימו להנהגת דפוס ממוחשב רק לאחר שהגנו על מקצועם ופרנסתם בחרוף נפש וקבלו זכויות מפליגות.  כשעמוס שוקן הוציא את "חדשות" זכרונו לא  לברכה מנעו פועלי הדפוס הישן של העיתון את הוצאתו והוא נאלץ לגייס הליקופטרים כדי להוציא את העיתונים המודפסים מן הדפוס החדש שהקים. המאבק הזה היה מאבק אבוד.  כתבנית שקיבלה הכשרה של חצי שעה יכולה להקליד חומר בשכר הנמוך במאות אחוזים משכרו של סדר מכונה שלהכשרתו נדרשו שנים רבות. העיתונאים מעבירים את החומר הכתוב מבתיהם באמצעות קו טלפון ופועלי הדפוס אפילו אינם רואים אותו. המאבק נמשך שנים ובמהלכו אף היתה שביתה גדולה. אך הכוחות של הכלכלה והטכנולוגיה החדשה ניצחו.

מעניין אגב שבשלב הראשון של המהפכה גם המעסיקים לא היו משוכנעים שהיא הכרחית. נוני מוזס אמר לי, בתקופה שהיה עוזר של אביו נוח מוזס, כי אינו משוכנע שההשקעה זו במחשוב בכלל כדאית.

על מי פסחה המהפכה

ומן המיקרו של הניסיון האישי למאקרו של מדינת ישראל. באף אחת מממשלות ישראל לא נמצא איש בעל חזון (פרט אולי לשמעון פרס)  שצפה את הלם העתיד בתחום הטכנולוגי. אבל היוזמה האישית והכשרונות הטבעיים עשו את שלהם. ישראל הפכה למדינה השנייה בעולם בתחום חברות הסטארט, לא תודות לממשלות ישראל אלא למרות.

אבל מי ומי בסטארט אפ? שמעתם על מפעל כזה בנתיבות? באופקים? בירוחם?

מי שלמד בתיכון יוקרתי  ברמת אביב  ברמת השרון או ברחביה הגיע ליחידת המחשוב בצה"ל ועם ציונים טובים  ופסיכוטכני גבוה והשיג תואר אקדמי המתאים לתמורות של התקופה.

על רקע זה נראה הפער בין מזרחיים ותושבי הפריפריה לבין תושבי המרכז כפצע ממאיר.  אדם בן חמישים שהמפעל שעבד בו רוב שנות חייו נסגר איננו מסוגל לפרנס את עצמו במציאות החדשה. אפשר לצעוק מבוקר עד ערב למה לא מקימים תעשיות היי טק בירוחם. אך העבודה היחידה שיכולים לבצע אנשים חסרי השכלה אקדמית והכשרה זו עבודה טכנית פשוטה שהצורך בה הולך ונעלם.


ומה ביחס לעתידנות מדינית?

הארכתי בדברים על עתידנות ועתידנים, נבואות שהתבדו ונביאים בבלי כבוד, כדי לומר את העיקר. אנו חיים בתקופה שבה דרושה מנהיגות מרחיקת ראות, מנהיגות נבואית. נביא במשמעות המודרנית זה אדם המסוגל לרכז במוחו אינסוף נתונים שאינם ניתנים לחישוב לוגי ויש לו היכולת האינטואיטיבית להחליט את ההחלטות הנכונות. מאז הקמת המדינה היה מנהיג אחד כזה, דוד בן גוריון. בתקופה שבה התעשיה הישראלית יכלה בקושי לייצר זוג אופניים הוא חזה ויזם פיתוח נשק גרעיני.

כל התיאור שהבאתי למעלה מעורר חרדות כבדות לגבי סיכויי הישרדותנו בעולם המטורף בו אנו חיים. ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, לא הוכיח עד כה שום יכולת הנדרשת ממנהיג בעל חזון, הדרוש למדינה בתקופה הרת גורל זו. האמירה " באין חזון ייפרע עם" מעולם לא הייתה אקטואלית יותר.

ראה ספר מדע בידיוני ישראלי משנת 1951

 

פורסם בקטגוריה ידיעות אחרונות, מדע, מדע בידיוני, מחשבים ואינטרנט, עתידנות, תקשורת | עם התגים , , , , , , , , , | 6 תגובות

אוצרות הגניזה של קהיר יגיעו בקרוב לכל מחשב בישראל

 

על השלמת המפעל ראה "כל הגניזה במחשב שלך"

פרופסור יעקב שוויקה, שפיתח את מאגר היהדות הממוחשב של בר-אילן ואת מילון " רב מילים" , נטל על עצמו למחשב את הגניזה * במסגרת מפעל ענק, במימונו של המיליארדר החרדי דב פרידברג מקנדה, מצולמים כל דפי הגניזה וירוכז כל החומר המתומלל במאגר דיגיטאלי* הגישה אליו תהיה חופשית באינטרנט

בשנת 1896 ביקרו בקהיר שבמצרים שתי אחיות סקוטיות מלומדות, גברת אגנס סמית לואיס והגברת מרגרט דנלופ גיבסון. בחנות עתיקות, הציע להם המוכר כמה דפים בלים של כתב יד עתיק, כתוב באותיות עבריות. השתיים קנו את הדפים בלי שהעלו בדעתן איזה אוצר הגיע לידיהן.

כשהגיעו לאנגליה הראו בגאווה את הדפים שקנו לפרופסור שלמה זלמן שכטר, שהיה אז מרצה לספרות רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. שכטר עמד מיד על כך שלפניו מסמך חשוב ותוך זמן קצר – ב-13 במאי 1896 – זיהה כי זהו קטע מכתב יד עברי של ספר בן סירא. זה היה גילוי סנסציוני שבעקבותיו נתגלתה " הגניזה" , גילוי שחולל מהפך אדיר במדעי היהדות.

בית התפוצות חדש

ספר בן סירא, שחובר במאה השניה לפני הספירה, לא זכה להיכלל בין ספרי הקודש (למרות שבתלמוד מרבים לצטט אותו כמקור מקודש). המקור העברי של הספר אבד במהלך ימי הביניים. האחרון בחכמי ישראל המעיד שראה את הספר במקורו העברי היה ר" סעדיה גאון, בראשית המאה העשירית.

כל מה שנותר מן הספר הוא תרגום יווני, שנעשה כנראה בידי נכדו של המחבר.

 

 הסולם באמצעותו נכנסו לגניזה

הסולם באמצעותו נכנסו לגניזה

בסוף 1896 יצא פרופסור שכטר למצרים, בתקווה לגלות את יתר החלקים העבריים של ספר בן סירא. הוא פנה לראש הקהילה היהודית, יוסף קטאווי, ולרב הראשי חכם רפאל אהרון בן שמעון, כדי שיסייעו בידו. אז נתברר לו שבמצרים מצוי אוצר כביר אשר לימים נודע כ" גניזה הקהירית" שבבית הכנסת " עזרא הסופר" .

הגניזה הקהירית

בית הכנסת " עזרא הסופר" , בפוסטאט שבקהיר העתיקה, הוקם בשנת 882, במבנה שהיה קודם כנסיה קופטית ונרכש על ידי יהודי הקהילה. לפי המסורת לימדו בו הרמב" ם ואחריו גם בנו, אברהם.

בבית הכנסת הקצו מקום מיוחד ל" גניזה" . למטרה זו בנו בנין מיוחד, סגור מכל צדדיו, ללא דלתות וחלונות. רק בעליית הגג התקינו פתח אליו היו עולים בסולם ומשליכים לתוכו כל דבר שבקדושה שההלכה מחייבת לגנוז – ספרים, כתבי יד, תשמישי קדושה, וכל דבר שמופיע עליו שם ה". בפועל הושלך לתוכו כל דף הכתוב באותיות עבריות, ואף של דברי חול, כגון: חוזים, מכתבים, פסקי דין של בתי הדין וכדומה. אלה הצטברו לערימה גדולה והמתינו כאלף שנים עד שראו אור.

עדותו של שכטר

קטע מבן סירא העברי שנמצא בגניזה

קטע מבן סירא העברי שנמצא בגניזה

את אשר ראה כשנתגלתה הגניזה לעיניו תאר פרופסור שכטר (במאמר שפרסם ב" טיימס" הלונדוני ב-3.8.1897): " …חושך רב שרר בגניזה והיא העלתה ענני אבק… האבק היה שוקע בתוך הגרון ומאיים בחנק… הרי זה מעין שדה קרב שספרים ויצירות ספרותיות של כמה וכמה מאות שנים נטלו חלק במערכה ופזורי אבריהם נפוצים על פני שדה הקטל… אתה מוצא פרק מתוך חיבור רציונליסטי השולל את עצם קיומם של שדים ומלאכים, שדבוק וצמוד לקמע שבו מתבקשים אותם יצורים עצמם… לא לקלקל את שורת אהבתה של פלונית לפלוני… הקמע מצורף לאיזה שטר חוב שנדחק לבין הדפים של בעל מוסר קדום, הדן ברותחין כל תאווה לממון…"

 

 שלמה זלמן שכטר בודק את קטעי הגניזה באוכספורד

שלמה זלמן שכטר בודק את קטעי הגניזה בקימבריג'

בעזרת שומרי המקום אסף שכטר את רבבות כתבי היד מתוך הגניזה והעבירם בעשרים ארגזים לאוניברסיטת קמברידג".

בסכמו את הגילויים הראשונים של הגניזה הוא מספר כי מצא בין הדפים קטעי תרגום קדום של המקרא ליוונית (תרגום עקילס), קטעים מן התלמוד ומפרשיו, פיוטים, קטעים נוספים מספר בן סירא. שכטר גם איתר טקסטים שהוא כינה אותם "צדוקיים" . הוא ניחש כי אלה נכתבו בידי כת שסטתה מדרך ההלכה הפרושית ואשר נחשפה רק ארבעים שנה מאוחר יותר, עם גילוי מגילות מדבר יהודה (שם גם נתגלו קטעים נוספים מספר בן סירא). בין אוצרות הגניזה מצא גם טקסטים קדומים ביידיש.

100 שנות מחקר

חלפו יותר ממאה שנים מאז נתגלתה הגניזה ואוצרותיה נמסרו למשמרת באוניברסיטת קמברידג'. בכל התקופה הזו הייתה קמברידג' מקום עליה לרגל לחוקרים מכל העולם.

אין כמעט תחום ממדעי היהדות: מקרא, תלמוד, פיוט, לשון, היסטוריה שלא נעזר באוצרות הטמונים בקמברידג'.

בתקופה זו נתגלה גם כי שכטר לא היה הראשון שהגיע לגניזה. קדמו לו בוזזים שהפיצו את הדפים היקרים בין סוחרי עתיקות. והוא גם הותיר בגניזה דפים רבים שלא הספיק לארוז. כיום מצויים בקמברידג' רק כ-60 אחוז מדפי הגניזה המפוזרים בתריסר ספריות בעולם. למרות אלפי המאמרים, הספרים והמחקרים שפורסמו מאז נתגלתה הגניזה, אין ספק שאוצרותיה רחוקים ממיצוי. מדובר בפאזל ענק, המורכב ממאות אלפי קטעים, המפוזרים בכל חלקי תבל. מצב זה ממש זעק לפתרון ממוחשב.

המפעל שנתקע

את המשימה למחשב את אוצרות הגניזה נטל על עצמו מיליארדר יהודי חרדי מקנדה, דב פרידברג. לפני כשש שנים פנה פרידברג לגדולי החוקרים בתחום הגניזה, בארץ ובעולם. הוא הציע לממן פרויקט שמטרתו כינוס כל דפי הגניזה באשר הם, וגם את כל המחקרים שנעשו בהם, תחת קורת גג דיגיטאלית. כמטרה סופית הוצב היעד להקים אתר אינטרנט שכל אדם יוכל להיכנס אליו ולהגיע לכל קטע בגניזה בלחיצת מקש על המקלדת.

הוקמו מספר צוותי מחקר של מומחי גניזה מכל העולם בפיקוחה של הנהלה אקדמית שעברה גלגולים רבים וכיום עומדים בראשה הפרופסורים מנחם בן ששון וחגי בן שמאי מן האוניברסיטה העברית. משימת המחשוב הוטלה על צוותי מחשוב באמריקה, שהתחלפו מספר פעמים. צוותי המחקר הזרימו משך השנים את ממצאיהם לצוותי המחשוב, אלא שקשיים רבים התגלו בניהול המפעל ובמחשובו וכל המפעל נקלע למצב בעייתי.

שיקום הפרויקט

 יעקב שויקה (צילום: זאב גלילי)

יעקב שויקה (צילום: זאב גלילי)

בקיץ שעבר פנה פרופסור בן ששון לפרופסור יעקב שויקה והציע לו ליטול על עצמו את המשימה של מחשוב מחדש של הפרויקט.

דומה כי פרופסור שויקה ממש נולד למשימה שהוצעה לו. הוא עמד בראש שורה ארוכה של פרויקטים  וחולל לפחות שתי מהפכות בתחום המחשוב והיהדות – מפעל מאגר היהדות הממוחשב של בר אילן (מפעל השו"ת), ומילון " רב מילים" . מעל לכל, יעקב שוויקה הוא תלמיד חכם, בקיא בספרות התלמודית. בן למשפחה של תלמידי חכמים מחלב, נינו של מי שהיה הרב הראשי של חלב בשנות הששים של המאה ה-19. הוא גם שולט בשפה הערבית, שרבים ממסמכי הגניזה כתובים בה.

פרופסור שוויקה היסס לפני שנתן הסכמתו. הוא כבר עמד בראש 11 פרויקטים גדולים ומוצלחים בתחום המחשוב, המשולב בנושאי יהדות ובטקסטים. אלא שהפעם מבקשים ממנו להתערב בשלב מאוחר בפרויקט שלא היה לו שום חלק בו. הוא הביע נכונות לבדוק את הנושא ולהחליט על פי תוצאות הבדיקה.

הוא השקיע בבדיקה כשלושה חודשים, נפגש עם כל החוקרים ואנשי המחשוב האמריקנים שהיו מעורבים בפרויקט והגיע למסקנה שבתחום המחשוב צריך להתחיל מבראשית.

הוא הכין תכנית חדשה שהתקבלה על דעתם של האחראים לפרויקט ושל ההנהלה האקדמית שלו בארץ. בדצמבר אשתקד החלה העבודה המעשית במשרדים שנשכרו בבית יד הרב ניסים שברחוב ז"בוטינסקי בירושלים.

" קולב" ליחידות המידע

על תכניתו ועל מה שנעשה בה עד כה סיפר לי פרופסור שויקה:

" המשימה הראשונה שהצבתי הייתה להכין אינוונטר של כל הגניזה בעולם. לא ייאמן, אבל לאחר מאה שנות גניזה אין בשום מקום רשימה של עמודי גניזה ואיפה הם נמצאים. המספר שפורסם, לדוגמה, בדבר 150 אלף דפים בקמברידג", אינו רלוונטי. זהו למעשה מספר " היחידות" שם; לכל יחידה יש מספר מדף שניתן לה על ידי הספרייה. ביחידה אחת יכול להיות דף ריק ובשניה עשרות דפים. האינוונטר נועד להיות ה" קולב" שעליו ייתלו כל יחידות המידע הרלוונטיות לקטעי הגניזה שיוזרמו לפרויקט.

 

יעקב ששוויקה במשרדי המפעל. ברקע כתב יד של הרמבם שנמצא בגניזה.

יעקב שוויקה במשרדי המפעל. ברקע כתב יד של הרמבם שנמצא בגניזה (צילום: זאב גלילי)

" התחלנו בעבודה באמצע ינואר והצבנו כמטרה להשלים עד פסח את רישום האינוונטר של דפי הגניזה שבקמברידג" ובסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק, שבהם מצוי חלק גדול מחומר הגניזה, ובעוד כמה אוספים קטנים יותר. בסך הכל השלמנו בתקופה קצרה ביותר את הרישום של מרבית דפי הגניזה שבעולם. עד ראש השנה אנו מקווים לסיים את רישומי האינוונטר של הגניזה כולה.

50 אלף תמונות

" השלב הבא הוא צילום דיגיטאלי איכותי של כל הדפים, בצבעים מלאים וברזולוציה של 600 DPI, המאפשרת להגדיל את התמונה כמעט ללא גבול תוך הוספת אבחנה ומידע לעין הבוחנת. רזולוציה כזו מאפשרת לחוקר לראות את המסמך באיכות יותר גבוהה מאשר בראיית המסמך המקורי. הוא יוכל לראות כל אות וכל סימן כולל הבדלים בסוג ובצבע הדיו. רק את הריח לא יוכל לחוש.

דוגמה לחדות הצילום הדיגיטלי - ברור יותר מהמקור.

דוגמה לחדות הצילום הדיגיטלי - ברור יותר מהמקור.

" הפעלנו צלם ישראלי שהתמחה בצילום שכזה, והוא התחיל לצלם את האוסף שבסמינר התיאולוגי היהודי שבניו יורק. פיתחנו שיטה של צילום מהיר ביותר, תוך ציון סימני זיהוי לצילומים באורח אוטומטי. צלם עם שני עוזרים המעבירים את הדפים יכול לצלם 500 דפים בשעה. כבר צילמנו 50 אלף תמונות בכשלושה חדשים בלבד. רק למען ההשוואה : עד היום היו בכל העולם לא יותר מאלף תמונות דיגיטליות של הגניזה. אוסף ניו יורק של הגניזה יוצג כבר בעוד חודשיים, באתר הזמני של הפרויקט, ובכך תחל המהפכה הגדולה בחקר הגניזה.

ומה בשלב הסופי?

" יהיה לנו מאגר מידע שיכלול את כל הקטעים מן הגניזה שזוהו, תועתקו ותורגמו מאז נתגלתה הגניזה ועד ימינו. במהלך השנים כבר זוהו קטעים רבים, אך הזיהויים והמידע הנוסף על הקטעים מפוזרים ונעלמים מעיני רבים. המאגר יכלול כמובן גם את פירות המאמץ שהושקע על ידי ציוותי החוקרים במסגרת הפרויקט בשש השנים האחרונות ואשר ימשיכו בעבודתם עד להשלמתו. לא הכל צריך לתעתק (למשל פרקי מקרא או גרסות החוזרות על עצמן) וזה מצריך כמובן שיקול דעת מה ראוי. (על כך יחליט צוות היגוי של מומחים שגויסו לפרויקט).

" החלק החשוב במחשוב הוא פיתוח תוכנה המאפשרת שיטה אחידה להזנת הנתונים ולאחזורם. יחידות המידע במאגר יכילו חותמת אלקטרונית חד משמעית שתזהה אותם.

" רק בשלב הסופי נקים אתר אינטרנט, שיאפשר גישה למאגר המידע מכל מחשב ביתי. אם אתה מתעניין, לדוגמה, בשיר מסויים של יהודה הלוי תוכל בהקשת מקש אחד להגיע לכל הקטעים בגניזה (שזוהו) המתייחסים לקטע הזה, לראות את צילומיהם, לראות את תעתוקיהם ולקבל מידע ביבליוגרפי מלא היכן מוזכר הקטע הזה במקום כלשהו במאה השנים האחרונות.

למה גונזים

ההלכה מחייבת גניזת כל דבר קודש שאינו ראוי לשימוש – ספרי תורה שנפסלו או שהתבלו, מזוזות, תפילין וכן מסמכים הכוללים את שם ה". כמו כן נהגו לגנוז ספרים חיצוניים שדעת חכמים לא הייתה נוחה מהם. במרוצת השנים נוספו לגניזה: ספרים שביקשו למנוע נפילתם בידי אויבים; חששו של מחבר שספרו אינו ראוי לבני דורו; מסמכים המעידים על פריצת ענייני דת; מסמכים שיש בהם חרפה למשפחה ועוד.

הנחש ששמר בפתח הגניזה

שתי סיבות לכך שדווקא במצרים נשמרה הגניזה שנים רבות כל כך. האחת: אקלימה של ארץ זו שהוא יבש בכל ימות השנה. השנייה: אגדה בדבר הנחש השומר בפתחה. " כל הנוגע בה ימות כי נחש כרוך על חור דלתה אשר ישוך כל החפץ לחפור בה" . הנוסע המפורסם יעקב ספיר ביקר בחדר הגניזה בשנת 1864, הוא היה צריך להפציר רבות על מנת לקבל רשות להיכנס לחדר: " התחננתי לפניהם והראיתי להם שיש עמדי מזוזה קטנה לשמירה מעולה, גם ידעתי לחש לנחש…" .

בעתיד תופעל בינה מלאכותית

שויקה: " אני כבר רואה לעתיד כיצד ניתן להפעיל בינה מלאכותית במסגרת הפרויקט. המחשב יוכל לזהות קטעים הנמצאים בחלקי תבל שונים ולחבר ביניהם. למשל, אם חלק מדף קרוע נמצא באוקספורד וחלקו השני בסינסינטי, המחשב יחבר ביניהם על פי צורת הקרע של הדף, על פי מספר ורוחב השורות על פי צורת האות ועוד.

עולם הדוגמנות בשרות הגניזה

" לצורך הצילום אנו נעזרים בטכנולוגיה חדישה ביותר. חברה ישראלית פיתחה לפני מספר שנים מלבן דיגיטאלי אותו מחברים, במקום סרט, למצלמה איכותית. המלבן הזה הוא בן 22 מגה-פיקסל, ולאחרונה ממש פותחו גם מלבנים בעלי 35 מגה-פיקסל. המלבן הקטן הזה עולה עד 30 אלף דולר והמצלמה כ-10,000 דולר. מן המלבן עוברת התמונה הישר לדיסק. הטכנולוגיה הזו לא פותחה כמובן למען מפעל ה" גניזה" . השוק העיקרי שלה הוא תצלומי דוגמניות, אופנה וארכיטקטורה.

לומד מורה נבוכים לצלילי אום כלת'ום

פרופסור שויקה משתתף זה שנים בשיעור שבועי מצומצם של בני משפחה וידידים יודעי ספר. הואיל ומשתתפי השיעור שולטים גם בערבית הם נהנים לקרוא טקסטים יהודיים שכתובים ערבית במקור. כך למדו את פרוש ר" סעדיה גאון לספר איוב הכתוב ערבית, וכך הם לומדים עתה את " מורה נבוכים" לרמב" ם שנכתב במקורו בערבית. משתתפי השעור הם גם חובבי שירה ומוסיקה ערבית קלאסית. " קורה לפעמים" , מספר לי שוויקה, " שאנו מתקשים בהבנת משמעותה המדויקת של מילה בספר. כמובן שאנו מעיינים במילונים. אולם קורה שאחד מאתנו נזכר בגרסא דינקותא, בשיר של אום כלת"ום בערבית קלאסית, ואז מזמזמים אותו ומאתרים את המשמעות שחיפשנו. המילה מזכירה את השיר והלחן ואז ההקשר מאיר את משמעותה. כאילו אמרת " אזדרכת" ומכאן נזכרת בשיר היפה של נעמי שמר, שבאופן מעשי הוא ההקשר היחידי כמעט שבו נשמעת מילה זו…

מגלה הגניזה שקדם לשכטר

נפלאות הן דרכי הרוח בעם ישראל.  ויעיד סיפורו של  הרב שלמה אהרון ורטהיימר, חכם ירושלמי שבאמצעים דלים  ובמסירות אין קץ, חשף ראשון את קטעי הגניזה הקהירית ופרסם אותם לפני שנודעו בעולם הגדול.

הדבר נתגלה לי רק לאחר שפרסמתי את המאמר שלמעלה. בעקבות פרסום מאמרי התקשרו אליי שני ניניו של הרב אהרון שלמה ורטהיימר. שמות שניהם כשמו של הסבא רבא שלהם.  האחד ירושלמי נושא גם את שם המשפחה של הסבא רבא ועיסוקו בתורה. השני מפתח תקווה,  עורך דין  במקצועו, ושם משפחתו לשם. בפי הנינים היתה קובלנה: כיצד זה העלמתי מקוראיי את העובדה שהסבא רבא שלהם הוא הראשון שגילה אחד מדפי בן סירא והוא פירסם קטעים מן הגניזה בספר "בתי מדרשות", שנדפס בשנת תרנ"ג (1893) יותר משלוש שנים לפני ששכטר הגיע למצרים.

הרב אהרון שלמה ורטהיימר, הראשון שגילה את הגניזה ופרסם קטע מבן סירא

הרב אהרון שלמה ורטהיימר, הראשון שגילה את הגניזה ופרסם קטע מבן סירא

שלמה אהרון ורטהיימר  עלה לארץ ישראל מהונגריה בשנת 1872 והוא אז בן 5.   למד בישיבת בית אל הספרדית ושם נתוודע לאוספים גדולים של כתבי יד שהיו בישיבה זו. בצד לימודיו ההלכתיים (הוא פרסם ספר ראשון בהלכה בהיותו בן  19 ) התמחה בפיענוח כתבי יד ועד  מהרה יצאה השמועה בקרב סוחרים  שורטהיימר מוכן לקנות הכל. אמצעיו היו דלים והוא חסך לחם מפיו ומפי בני משפחתו כדי לקנות כתבי יד.  בדרך זו הגיעו לידיו כתבי יד שמקורם בגניזה הקהירית (אליה הצליחו לחדור סוחרי עתיקות  שנים לפני בואו של שכטר). בין היתר הגיע לידיו  דף מתוך ספר בן סירא וכן שורה של מדרשים שלא נודעו קודם או שנחשבו לאבודים.  הוא  היה הראשון לפרסם קטעים מן הגניזה יותר משלוש שנים לפני פרופסור שכטר.

שער בתי מדרשות, הטקסט הספר הראשון בו פורסמו קטעי גניזה, שלוש שנים לפני שכטר

שער בתי מדרשות, הספר הראשון בו פורסמו קטעי גניזה, שלוש שנים לפני שכטר

לאחר מכן פרסם עוד עשרות ספרים. באחד מהם, שפורסם בשנת תרפ"ד,כתב: "זה לי שלושים שנה מאז החילותי להאיר אור מדרשי חז"ל אשר היו בכתובים, אני הייתי אז הראשון  אשר גיליתי אוצרות חשך מטמוני מסתרי כתבי יד עתיקים מתוך הגניזה הישנה שבמצרים ואני הייתי אז הראשון שהדפסתי מתוך הגווילים כתבי יד ההם ממדרשי חז"ל… ועל ידי זה נתפרסם בעולם מהות הגניזה ויבואו אחרי חכמים שונים וינצלו את מצרים ויוציאו לאור מהם דברים רבים וקנו להם שם עולם ואדם לא זכר את המסכן ההוא  אשר מילט את העיר".

ההוכחה. כרטסת מקימברידג' בה נרשמה קניית קטעי גניזה מהרב ורטהיימר לפני שכטר.

ההוכחה. כרטסת מקימברידג' בה נרשמה קניית קטעי גניזה מהרב ורטהיימר לפני שכטר.

צאצאיו של ורטהיימר חיים בתחושת העוול שנגרם לסבא רבא שלהם. הנין שלמה אהרון לשם נסע לקיימברידג' ולאוכספורד  והשיג שם הוכחות בכתב לעובדה שהסבא רבא היה חלוץ הגניזה. מסתבר שכדי לממן את קניותיו נהג הסבא רבא למכור  כתבי יד שפיענח  ומכר אותם לקימברידג' לאוכספורד ולבריטיש מוזיאון כמה שנים לפני שיצאה המשלחת של שכטר.

סקירה טובה על הגניזה ניתן למצוא במצגת שהכינו:

כתובת המצגת.חתוךJPG

פורסם בקטגוריה גניזה, מחשבים ואינטרנט | עם התגים , , , | 9 תגובות

ביום שבו תתרוקן שוב קופת האוצר

אחרי ש" החברתיים" יחלקו את הכסף לכל הנצרכים האמיתיים והמדומים (וישאירו גם משהו לעצמם) יעלה שער הדולר, האינפלציה תשתולל, האבטלה תגאה לשיאים חדשים * כשיזעיקו שוב את נתניהו כבר יתקדם העולם כולו צעד נוסף לקראת מצב של מחסור כרוני במקומות עבודה * תחזית אימים למפעל הציוני

 

עמיר פרץ הצליח והעלה על סדר היום את "הנושא החברתי" . אם יתגשם חזונו, תיפתח קופת האוצר לכל אלה שרעבו וקופחו באמת בשנות נתניהו. וגם לאלה המתחזים לרעבים ומקופחים. כולם ירצו ויקבלו עוד ועוד: הגמלאים, החד הוריות, משפחות ברוכות ילדים, עובדי שכר מינימום, החולים, הנכים, וגם השייכים הבדואים הנושאים 16 נשים מעזה ומביאים מאה ילדים לעולם.

כדי לממן את ההוצאה הזו יצטרכו להגדיל את המיסים ובעקבות זאת יבריחו מכאן את המשקיעים ויקטינו את המוטיבציה של יזמים. האבטלה תגדל, שער הדולר יעלה, האינפלציה תגאה ובעוד ארבע שנים יחפשו שוב את נתניהו, או תואם נתניהו, כדי להציל את המצב. אבל אז אולי יהיה מאוחר מדי.

סוף עידן העבודה

כשמדברים על אבטלה אנו חושבים במושגים של המהפכה התעשייתית הקודמת. אבטלה של פועלים במפעלי הסרט הנע נוסח " זמנים מודרניים" של צ'אפלין. לא זה המצב היום. אנו חיים בעידן שונה לגמרי. על כך ניתן ללמוד מן הספר "כאשר העבודה אוזלת לחברת העבודה" , שכתב פרופסור יוהאנו שטראסר, פילוסוף וסוציולוג מאוניברסיטת ברלין. זהו ספר שיש בו כדי להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי, החרד לעתידו ולביטחונו הכלכלי, על רקע תוצאות הבחירות.

שטראסר אינו מדבר על אבטלה מחזורית נוסח המאה ה-19 והמאה העשרים. הוא מדבר על עידן בו לא תהיה עבודה אלא למיעוט קטן.

עבודה בעולם השלישי

ואלה הנקודות העיקריות שמעלה שטראסר בתחזית האימים שלו:

  • · ההתפתחויות הטכנולוגיות והאוטומציה, פיתוח שיטות ארגון יעילות הולכים ומקטינים את הביקוש לעובדים מכל הסוגים במדינות מפותחות.
  • · הגלובליזציה מאפשרת לתאגידים בינלאומיים להעביר תעשיות שלמות לעולם השלישי, שבו השכר נמוך מאד. העברה זו מותירה אחריה המוני מובטלים במדינות המפותחות.
  • · כבר היום כוח העבודה שקיים בעולם השלישי יכול לייצר הרבה יותר מכל הביקוש העולמי לרוב המוצרים הלא מתוחכמים.
  • · הצמיחה במדינות המפותחות כמו ארה" ב אירופה וישראל אינה מגדילה את הסיכוי לעבודה. בין השנים 1970 ל-1995 עלה התוצר הלאומי הגולמי לנפש במדינות המערב בלמעלה מ-60%, אך מספר המועסקים בתעשייה פחת באותה תקופה בכ-20%.
  • · דוגמה פשוטה: " המענה הקולי" , שבו מצוייד היום כל ארגון קטן וגדול, ביטל למעשה את מקצוע ה" טלפנית" . הוא הדין בתחנות דלק העוברות לתפעול בשרות עצמי.

· גם עובדי היי טק מתוחכמים אינם מוגנים מן התהליך. מקצוע התכנות למשל הופך להיות " הודי" . מפעלים מעבירים את העבודה שנעשתה בעבר על ידי בעלי מקצוע מתוחכמים בארה" ב למתכנתים הודים זולים.

· ההפרטה יוצרת תחרות, מייעלת תהליכי ייצור, מוזילה מחירי מוצרים. גם אם לא נביא בחשבון את השחיתות המלווה תהליכים אלה (אצלנו) הפגיעה בעובדים היא לעתים אנושה. עובדים נפלטים לרחוב בלי סיכוי להשיג מקור פרנסה.

האופציה השלישית

במבט ראשון נדמה כי מדובר בשתי אסכולות כלכליות היסטוריות. האסכולה האחת אומרת שיש להרחיב את הפעילות המשקית ויחד עמה את התעסוקה. זאת, על ידי הקלה במיסוי לבעלי ההון, הפרטה וצמצום התמיכה של המדינה בחלשים. זו לכאורה האסכולה בה דגל נתניהו והצליחה לחלץ את המשק הישראלי מקריסה.

לעומתם סבורים אנשים מאסכולה הקרויה על שמו של הכלכלן קיינס שיש לעודד את הפעילות הכלכלית על ידי הגדלת הביקוש בסקטור הציבורי, כשהאמצעים לכך יבואו מהגדלת המיסוי. מצדדי אסכולה זו מביאים לדוגמא את מדינות סקנדינביה המצליחות לקיים רמת פריון ותעסוקה גבוהים. הן מגינות על עצמן מן הצונאמי של הגלובליזציה על ידי מניעת כניסת עובדים זרים ואי הצטרפות לגוש היורו.

הבעיה היא שהאסכולה הראשונה, זו שבה נקט נתניהו, מילאה את קופות האוצר בכסף אך הגדילה את הפערים החברתיים בהקף בלתי נסבל. האסכולה השניה (אסכולת פרץ ובמהדורה רכה יותר אסכולת ברוורמן) ספק אם היא ישימה בישראל על כל בעיותיה החיצוניות והפנימיות.

מה שעשה ביבי היה תנאי הכרחי להצלת המשק אך לא תנאי מספיק לבניית חברה יהודית סולידארית וציונית. מה שעתיד לעשות פרץ, אם יינתנן לו, עלול להחזיר אותנו הרבה שנים לאחור. ובינתיים העולם נע קדימה לכיוון משבר סוף עידן העבודה.

בעולם כולו זהו משבר חברתי, אצלנו זה עלול להיות משבר המאיים על המפעל הציוני.

===============================================================

ארבעה כשלונות מקימים תזמורת

סילבן שלום, לימור לבנת, דני נוה וישראל כץ חברו יחד כדי למרוד בנתניהו. הוא נכשל, הם אומרים, והגיע הזמן שיילך ואנחנו נחליף אותו בהנהגת הליכוד.

הוא נכשל? ואתם הצלחתם?

סילבן שלום היה שר האוצר הגרוע ביותר בתולדות המדינה. בתקופתו (2001-2002) הגיע המשק אל עברי פי פחת. חוסר אמון טוטאלי של משקיעים, תקציבים חסרי היגיון. השר " החברתי" הזה, הנשוי למיליונרית מידיעות אחרונות, גם החל בקיצוץ האכזרי בקצבאות הקשישים. כשר חוץ הוא לא כל כך נכשל כי בתפקיד הזה לא צריך לעשות כלום מלבד לטוס ולהצטלם ואת זה הוא יודע לעשות טוב.

ומה עם שרת החינוך? הרי רק האיבה שמגלים כלפיה 120 אלף מורים יש בה כדי להסביר את התרסקות הליכוד.

לגבי דני נוה קשה לדבר על כישלונות כי לא ברור מה הוא עשה בכלל. אולי אחרי שתיגמר החקירה בעניין המינויים הפוליטיים שלו נדע גם מה הוא עשה. ישראל כץ? מי זה?

הסיטואציה הזו כל כך מגוחכת שאי אפשר שלא ללכת לקרילוב מיודענו.

קרילוב מספר על " קופה שובבת, דב בטלן, חמור ותיש גדול זקן" , המחליטים להקים תזמורת. השיגו תווים וכלי נגינה, התישבו בצל עצים על דשא ירוק ומקסים, " הרימו קשתות" ואבוי כל מה שהצליחו להפיק הוא " שבר לאוזניים" .

הציעו החמור והקופה לשנות את סדר הישיבה ואז " ירקדו פה בלי לצון הרים ויער כבני צאן" . שינוי הסדר אך הגדיל את השבר.

שוב החליטו לשנות את סדר הישיבה הפעם ישבו בשורה ושוב אין שיפור והמהומה רבה.

שמע את הוויכוח הזמיר וכל בני החבורה פנו אליו בתחינה שיעוץ להם עצה. ואז השיב להם הזמיר:
" ראשית חכמת ניגון

היא אוזן מפותחת

המעודנת במחילה

מאזנכם הערלה

שבו כרצונכם אם כך או כך

מכם תזמורת לא תצמח" .

( הקטעים בגרשיים על פי תרגומו של חנניה רייכמן)

====================================================================

כמה עצות טובות לשרה ציפי לבני

העצה החשובה ביותר: אל תתקרבי יותר מדי לאהוד אולמרט. ראש הממשלה המיועד הוא חייכן, מאיר פנים, מחבק. אך כמו שאמר דון קורליאונה: את יריביך החזק קרוב אליך. חיבוק חזק משמעותו שהוציאו עליך חוזה. ההצעה למנות אותך לממלאת המקום שלו מעוררת חשד. אם תסכני את אולמרט יותר מדי בפופולאריות שלך, תמצאי עצמך במדבר פוליטי, אליו הצליח להשליך רבים מאלה שהיו מעליו מתחתיו.

עצה שנייה וחשובה לא פחות: אל תקבלי את תיק החוץ, למרות ואולי דווקא משום שאולמרט עשוי להציע לך אותו. השאיפה שאת מפגינה להפוך את התיק הזה לתיק משמעותי, היא חסרת סיכוי.

מדיניות החוץ של ישראל מתמצית ביחסים עם ארצות הברית, כל היתר זה רק עניין של נסיעות וקוקטיילים. מאז בן גוריון ועד אריאל שרון ניהלו ראשי ממשלה את היחסים עם ארצות הברית. כשמשה שרת, שר החוץ של בן גוריון, ניסה לגלות יוזמות משלו מיהר בן גוריון לסלקו.

לאבא אבן היה כשרון רטורי מדהים וידיעה כה עמוקה בלשון האנגלית שנאמר עליו כי גם שומעיו הבריטיים נזקקו למילון אוקספורד השלם, כדי להבין אותו. את הכוח הרטורי הזה ניצל אבא אבן כדי להגן על מדיניות בן גוריון, כשהיה נציג ישראל באו" ם, גם כשהתנגד למדיניות זו. מספרים שאבן הביע באוזני בן גוריון הסתייגות מפעולת התגמול של צה" ל בכינרת (דצמבר 1955 בה נהרגו 54 חיילים סורים, 30 נלקחו בשבי ורבים נפצעו). בתשובה אמר לו בן גוריון כי לאחר ששמע את נאום ההגנה של אבן על הפעולה בעצרת או" ם הוא, בן גוריון, שוכנע בנחיצותה. דברים דומים נאמרו גם על הסתייגותו של אבן מפעולת קיביה (באוקטובר 1953 בה נהרגו 69 גברים נשים וילדים בפעולת תגמול).

למרות כישוריו הדיפלומטיים הייחודיים של אבן נמנע בן גוריון מלמנות אותו לשר חוץ. אבן זכה להיכנס לתפקיד רק אחרי הדחתו של בן גוריון וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1966-1974. ובכל התקופה הזו לא עיצב מדיניות אלא ביצע את מדיניותם של לוי אשכול וגולדה מאיר.

פעם אחת ניסה לעצב מדיניות. זה היה ערב מלחמת ששת הימים. הוא נשלח לוושינגטון כדי לדווח על תגובה אמריקנית אפשרית להתקפה של צה" ל. בפגישה שקיים עם הנשיא ג"ונסון ביקש אבן התחייבות אמריקנית סודית בכתב לתמוך בישראל אם תיאלץ לצאת למלחמה. אלוף (מיל.) יוסף גבע שנכח בפגישה כנספח הצבאי של ישראל בוושינגטון סיפר לי כי ג"ונסון דחה את בקשת אבן. אך אמר לו שהנאום שנשא בפני האומה, בו כינה את סגירת מיצרי טיראן כמעשה תוקפנות, חזק יותר מהתחייבות סודית בכתב. מדברים אלה, אומר לי אלוף (מיל.) גבע ניתן היה להבין כי ארה" ב תתמוך בישראל אך לא תכריז על כך.

אבא אבן הבין מדברי ג"ונסון כי אם ישראל תצא למלחמה היא תישאר לבדה. במברק ששלח לראש הממשלה אשכול הוסיף דברים, שנבעו ככל הנראה מהשקפותיו המדיניות. הוא כתב כי אם לא נתקוף יש סיכוי שהמשבר ייפתר בדרך דיפלומטית, או באמצעות כוח בינלאומי.

מסקנה זו של אבן לא עוררה אמון בישראל. אשכול שלח לוושינגטון את ראש אמ" ן, מאיר עמית, לעמוד מקרוב על העמדה האמריקנית. עמית חזר עם מסקנה הפוכה: אם נתקוף האמריקנים יהססו אם לפעול נגדנו ויש סיכוי שאפילו יתמכו בנו. כך כתב בספר הזיכרונות שלו. חוות דעתו של עמית הכריעה לבסוף את הכף בעד יציאה למלחמה.

אחרי המלחמה היו לאבא אבן דעות מדיניות מגובשות. מחד הוא טבע את הביטוי שגבולות 1967 הם גבולות אושוויץ (בראיון ל" דר שפיגל" ינואר 1969). מאידך היה בעל השקפות יוניות והכריז (בוויכוח במזכירות מפלגת העבודה בדצמבר 1968) כי " אין שלום בלי דמעות" (דהיינו בלי נסיגה משטחים). אך בפועל לא הייתה לו שום השפעה על מדיניות ישראל.

====================================================

 ראה גם

האם יש עתיד לעתידנות

http://www.zeevgalili.com/?p=215

פורסם בקטגוריה כלכלה, משלים, עתידנות, פוליטיקאים, תנ"ך | עם התגים , , , , , , | 2 תגובות

מתי בכלל אהבו ללמוד תנ"ך

" במשך קרוב למאה שנה" – כותבת אניטה שפירא בספרה " התנ" ך והזהות הישראלית" – היה התנ"ך הטקסט מעצב הזהות הראשון במעלה בחברה היהודית המתגבשת בארץ ישראל" . זאת, עד לשנות השבעים של המאה הקודמת ו"א ז חל פיחות במעמד התנ"ך בתרבות העברית" .

את הסיבה לכך ייחסה למלחמת ששת הימים והמפגש עם הארץ ש"הרס את הרומנטיקה של המקרא" . וגורם לא פחות חשוב "הניכוס של המקרא על ידי הלאומנות הדתית" .

והנה עכשיו מתפרסם מחקר על דרך הוראת המקרא בבתי הספר בארץ, ממנו ניתן ללמוד שמעולם לא הצליחו להביא את התלמידים לאהבת התנ"ך. גם לא בתקופת הזוהר שמתארת אניטה שפירא.


המחקר פורסם בספר " שורש הדברים" , שראה אור לכבודו של יאיר צבן.

סיבות הכישלון

בעלת המחקר היא יאירה אמית מן החוג למקרא באוניברסיטת תל-אביב.

"הזהות הישראלית המתגבשת" , כותבת יאירה אמיתי, " כללה את היחס למקרא כרכיב משמעותי" . זה הוליד מיתוס " לפיו כולם אהבו ללמוד מקרא, מיתוס שבימינו הפך לנוסטלגיה פתטית" .

מעיון בדבריהם של העוסקים בהוראת התנ" ך מראשית המאה העשרים, כותבת אמיתי, עולה כי כבר אז לא אהבו ללמוד תנ"ך. היא מצטטת מאמר של בן ציון מוסינזון, מורה לתנ"ך בגמנסיה הרצליה, משנת 1910, המגיע למסקנה כי המסגרת החינוכית של הציונות החילונית לא הצליחה לקרב את הנער לתנ"ך . " מוסינזון נאלץ להודות שהלימוד ב"חדר" (המסורתי) קירב את התנ"ך ללב התלמידים יותר מאשר הלימוד בזמנו" .

ומ-1910 ל-1954. תכנית הלימודים שהוכנה אז בעקבות חוק החינוך הממלכתי מגדירה את מטרות לימוד התנ"ך "להקנות לילדים אהבה וכבוד לספר ואת הרצון להגות בו תמיד" . אבל כבר באותה שנה הגדיר מנהל "תיכון חדש" מאיר בלוך את מצב לימוד התנ"ך כמשבר מתמשך וכי כל המטרות שהוצבו בלימוד תנ"ך לא הושגו. התנ"ך הפך למקצוע שנלמד כדי לעבור בחינה " וששמחים שמתפטרים ממנו" .

ולסיום קטע ספרותי המאשש את המחקר של אמיתי. הוא לקוח מתוך הספר "הגולים" של הסופרת דבורה בארון (1887-1956). וכך היא כותבת: " … הביאה להם ברכה מן המטבח עדשים מבושלים בעגבניות , מרק ריחני ומרהיב בצבעו האדמוני… "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" אמר. "ברכה, היכן זה כתוב?"

"ה, הלעיטני נא" – קראה ברכה – "בסיפורי המקרא". (הכוונה ל"סיפורי המקרא" של חיים נחמן ביאליק בהם ריכז סיפורים מן המקרא)

והשניים ליד השולחן החליפו מבט רב משמעות ביניהם. על הקיצוצים שנעשו בספר התנ"ך דיברו כבר לא אחת. שוב אין מעתה בשביל הילד הישראלי לא חומש ולא פרשה כי אם רק סיפורי המקרא סתם…" (ותודה לחברי הסופר חיים באר שהפנה את תשומת לבי למקור זה).

ראה על

ננו תנ"ך התנ"ך הזעיר בעולם

התנך של השומר הצעיר ללא אלוהים

דרכו של יורם קניוק מישראלי ליהודי

בורות הנוער מן התנך ועד חומה ומגדל


פורסם בקטגוריה חינוך, תנ"ך | 3 תגובות