מלחמת קדש המושמצת והחשובה במלחמות ישראל

החודש ימלאו 49 שנים למלחמת קדש, המלחמה המושמצת ביותר בתולדות ישראל אבל לדעתי המלחמה החשובה ביותר לקיום ישראל.

זו הייתה מלחמה יזומה, שתוכננה על ידי דוד בן גוריון חודשים רבים מראש. "מלחמת ברירה" בלי שקדמה לה התקפה של מדינה ערבית. מלחמה ש"מחנה השלום" ראה בה הוכחה לשאיפות ההתפשטות והמלחמה של ישראל, המשתפת פעולה עם האימפריאליזם הבריטי והצרפתי.

המלחמה פרצה ב-29 באוקטובר 1956 בהצנחת כוח צנחנים במעבר המיתלה בסיני. היא נמשכה בהפצצות בריטיות וצרפתיות ובפלישה לערי תעלת סואץ. תוך כמה ימים השתלט צה"ל על כל חצי האי סיני ועל האיים שבכניסה לשארם א שייך. בן גוריון הכריז על הקמת מלכות ישראל השלישית אך חזר בו לאחר זמן קצר – בלחץ משותף של ארצות הברית וברית המועצות – והסכים לנסיגה מכל השטחים שנכבשו. הסובייטים, שראו במצרים מדינת חסות שלהם, אף איימו במלחמה גרעינית על המערב אם לא תהיה נסיגה.

הצנחנים מתבצרים במיצר המיתלה בםעולת הפתיחה למלחמת קדש

הצנחנים מתבצרים במיצר המיתלה בםעולת הפתיחה למלחמת קדש

 המניע העיקרי למלחמה היה החשש של בן גוריון ומשה דיין מפני יוזמת "סיבוב שני" של העולם הערבי שתביא את הקץ על המדינה היהודית. בין לבין הפכו החיים בישראל לבלתי נסבלים עקב פעולות מסתננים מעבר לגבולות, שיזמו המצרים הירדנים והסורים. פעולות תגמול של צה"ל הקיזו דם רב אך לא עצרו את ההסתננויות.

באותה תקופה החלו מדינות ערב לגבש שיתוף פעולה ובריתות שנועדו לאפשר העברת צבאות ממדינה למדינה, כולל ממדינות שאין להן גבול משותף עם ישראל. הרוח החיה בהתארגנות נגד ישראל היה מנהיג כריזמאטי שעמד בראש מצרים, גמאל עבדול נאצר, שקרא בגלוי להשמדת ישראל. בראשית 1955 הטילו המצרים מצור ימי על ישראל ומנעו מעבר אוניות דרך מצרי טיראן לאילת.

גמאל עבדול נאצר ויקישיתוף

גמאל עבדול נאצר ויקישיתוף

בספטמבר 1955 נחתמה עסקת נשק בין מצרים לבין צ'כיה, שאיימה להפר באורח מכריע את מאזן הכוחות בין ישראל לבין שכנותיה.

מעמדה המדיני של ישראל היה רופף. ארצות הברית יזמה את ברית בגדד, שנועדה לאגד מדינות ערביות בברית עם המערב נגד ברית המועצות. ישראל נדרשה לשלם את המחיר והופנו אליה תביעות לויתורים טריטוריאליים (בנגב) ולהחזרת פליטים ערביים לשטחה.

באותה תקופה – שמונה שנים בלבד לאחר מלחמת העצמאות והקמת המדינה – ישראל הייתה ישות שלא היה בטוח אם תתקיים. צה"ל היה צבא קטן וכמעט בלתי חמוש. צרפת הסכימה אמנם לספק נשק חדיש אך הוא עדיין לא נקלט. הצרפתים התחייבו לספק 60 מטוסי סילון מדגם מיסטר-4 אך בדיון שנערך זמן קצר לפני המלחמה אמר מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי לבן גוריון כי רק 12 טייסים יכולים להטיס את המטוסים ורק 6 מהם מסוגלים להלחם בהם. נדרשו למפקד חיל האוויר לפי הערכתו לפחות שנה כדי להכשיר את הטייסים להטיס את כל 60 מטוסי המיסטר שיגיעו.

למרות חולשתו של צה" ל החליט בן גוריון לצאת למלחמה ולנצל את ההזדמנות הנדירה שבה גם בריטניה וגם צרפת היו מוכנים להשתתף בה. מחשש שהמצרים יפציצו את ערי ישראל תבע הצבת טייסות צרפתיות כאן כדי שיגנו על שמי המדינה.

מדוע זו המלחמה החשובה ביותר בתולדות ישראל?

" במלחמה זו" , כותב ההיסטוריון מוטי גולני, בספרו "בקיץ תהיה מלחמה":" הפכה ישראל ממדינה שההצדקה לקיומה מוסרית למדינה שיש להתחשב בקיומה ובאינטרסים שלה בשל עוצמתה".

טנק מצרי  בלהבות

טנק מצרי בלהבות

הייתי מוסיף עוד מלה אחת. דווקא האיום הסובייטי לפתוח במלחמה גרעינית נגד המערב, כתגובה על הפעולה המשוחפת של בריטניה צרפת וישראל היא שנתנה פוליסת קיום למדינה. ישראל הפכה לילד הרע של העולם אבל ילד שצריך להרגיע אותו ולהתחשב בו.

קטגוריות: אישים היסטוריים, מלחמות ישראל, צהל | תגובה אחת

היום בו התחוללה מהפכת אהרון ברק

ערב ראש השנה תשל"ז הודיע היועץ המשפטי ברק לרבין על כוונתו לחקור את אשר ידלין * כשנכנס בגין ללשכתו, כמה חודשים לאחר מכן, גילה שהוא איננו בעל הבית היחיד במדינה * ידלין נשלח לכלא, אברהם עופר התאבד ורבין הודח * כך עברה המדינה לשליטת האוליגרכיות

ראה גם:

אשר ידלין הסיפור האמיתי מאחורי הסיפור

בין מהפך 1997 למהפך 2009
בהמשך מאמר זה:

  • כך הפיל ברק את אשר ידלין בפח
  • כאשר הזנב מכשכש בכלב)
  • מה זה ספין

ביום ראשון, 5 בספטמבר 1976, החליטה ממשלת ישראל פה אחד למנות את מנכ" ל קופת חולים, אשר ידלין, לנגיד בנק ישראל. שלושה ימים לאחר החלטת הממשלה התקשר היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, אל ראש הממשלה, יצחק רבין. הוא הודיע לו כי למשטרה הוגשה תלונה נגד ידלין על קבלת שוחד וכי הדבר מחייב חקירת משטרה.

היום בו מסר אהרון ברק הודעה זו לרבין יכול להירשם כנקודת מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל. הנקודה בה הגיע הקץ לשלטון האבסולוטי של מפא" י ההיסטורית. הנקודה בה עברה השליטה בעמדות הכוח במדינה לאוליגרכיות.

חודשים ספורים לאחר אותה הודעה הורה ברק לפתוח בחקירה נגד שר בכיר בממשלה, אברהם עופר. בעקבות החקירה שלח עופר יד בנפשו בירייה בראשו בחוף תל ברוך.

כשנה לאחר מכן החליט ברק להגיש כתב אישום נגד לאה רבין על החזקת חשבון דולרים בבנק אמריקני וגרם בכך לפרישתו של רבין.

כשארע מה שנוהגים לכנות " המהפך" , כמה חודשים לאחר מכן, גילה בגין כי הוא איננו בעל הבית היחיד במדינה. הוא מינה את אהרון ברק ליועצו המשפטי המיוחד ולמשתתף במשא והמתן על הסכמי קמפ דייויד. גם לאחר שמונה לשופט בית המשפט העליון הוסיף ברק להשתתף במשא והמתן על חוזה השלום עם מצרים.

תלונה למשטרה

את מעשיו של ידלין חשף יגאל לביב, עיתונאי עתיר סקופים, שכתב באותה תקופה ב" העולם הזה" . על הגילוי ומה שארע לאחריו סיפר לי בימים אלה:

" את הסיפור על מעשי השחיתות של ידלין פרסמתי בהעולם הזה כמה חודשים לפני ההחלטה על מינויו לנגיד בנק ישראל. אבל הדבר לא הזיז לאיש. הפעם החלטתי לנסות ולהאיץ במשטרה לחקור והגשתי תלונה. לפי החוק חייבת המשטרה לחקור כל תלונה המוגשת לה ולהשיב בתוך חצי שנה מה העלתה החקירה. ככל הידוע לי המשטרה לא עשתה כלום.

" בינתיים מונה מפכ" ל חדש, שאול רוזוליו. פעולתו הראשונה הייתה למנות את תת ניצב בנימין זיגל אחראי על חקירות כלכליות. זיגל היה בתפקיד זה עשר שנים קודם לכן, אך הואיל והצליח יותר מדי בחקירות של אנשי ציבור שסרחו הודח והועבר לארכיון המשטרה. רוזוליו החזיר את זיגל לתפקידו ונתן לו אור ירוק לפעול כראות עיניו. כשפורסמה החלטת הממשלה למנות את ידלין לנגיד נזכר זיגל שראה את התלונה שלי באיזה מקום והזמין אותי לשיחה כדי להשלים את החומר.

" מאוחר יותר התקשר אלי זיגל ורמז לי כי אחד מחבריו של ידלין מונע ממנו לחקור עד מרכזי, עורך דין שהגיש תצהיר כמי שביצע את עיסקות השוחד. נפגשתי עם אהרון ברק וסיפרתי לו על כך ואף נתתי לו העתק של התצהיר. ברק נתן הוראה שמרגע זה ואילך זיגל יהיה כפוף לו אישית."

עד כאן דברי העיתונאי יגאל לביב.

ההמשך ידוע. החקירה מוצתה עד תום ידלין נידון למאסר ובילה 1217 ימים ולילות בכלא.

פגישות עם ידלין

עורך ידיעות אחרונות באותה תקופה, דב יודקובסקי, הבין בחוש את החשיבות ההיסטורית של פרשת ידלין. הוא ביקר את האסיר בכלא והחתים אותו על חוזה לפרסום ספר עם שחרורו. החוזה נחתם על קופסת סיגריות ריקה.

על מנת שהספר יפורסם מיד עם שחרורו החל ידלין בכתיבה בכלא. חברתו לחיים, טליה לבני, עורכת דין במקצועה, ביקרה אצלו והביאה קטעים של כתב היד. יודקובסקי ביקש ממני לשכתב את החומר ולערוך אותו לכלל ספר קריא וכך עשיתי משך כמה חודשים.

כשידלין הועבר לטיפול בבית חולים נפגשתי עמו מספר פעמים. הייתי בקיא היטב בכל הפרשיות שעליהן נשפט וביקשתי ממנו הבהרות. הוא נמנע מלדבר עליהן ועיקר דבריו התייחסו לבגידת חבריו בו. הוא לא הבין כיצד זה שרי מפא" י בממשלה – רובם חברים מנוער, או חברים לפעילות משותפת בתנועה – לא מנעו בכלל את החקירה נגדו. הוא בכלל לא הבין שכללי המשחק במדינה השתנו וכי השלטון בישראל כבר איננו בידי המפלגה, למרות שהיא בממשלה.

"אין מלך בישראל"

עד לפרסום הספר כבר תפס ידלין מה קרה. הוא נתן לכך ביטוי במשפט הבא: "לא יכולתי שלא להיזכר בתקופה בה היה מלך בישראל ודוד בן גוריון שמו" .

הוא התייחס לפרשה בה הסתבך שר האוצר לוי אשכול בשנת 1955 כשקיבל דירת שרד מפוארת ומכר את דירתו הפרטית לאוצר במחיר גבוה. ועדת הביקורת של המפלגה העמידה אותו לעמוד הקלון (חקירת משטרה איש לא העלה על דעתו אפילו). אז יצא בן גוריון לרדיו והכריז: " לוי בן דבורה אשכול, מייסד דגניה ואבי ההתיישבות, עשה משגה אסתטי ויש להרפות ממנו, לתת לו להמשיך בתפקידו כשר אוצר מצליח ומסור. העם והמדינה זקוקים לו" .

ידלין ציפה שמישהו מראשי המפלגה יעשה כך גם בעניינו. אך הם לא עשו מאומה. הם לא בגדו בידלין. פשוט לא היה להם כוח. ידלין לא תפס שכבר אין מלך בישראל. שממשלת רבין היא חלשלושה ורועדת מכל עלה נידף. שריה נמנו עם " צעירי מפא" י" שכבר הזקינו. בניגוד לדור הנפילים שהקים את המדינה הם היו עסקנים אפרוריים. חברו של ידלין, שר השיכון אברהם עופר, הבין את המצב מהר יותר והתאבד כשהתעוררו נגדו חשדות.

שלטון האוליגרכיות

אי אפשר להבין את בעיות היסוד של ישראל היום – מהתנחלות סבסטיה ועד חורבן גוש קטיף – בלי להבין את אופיו של המשטר שקם בישראל, בעקבות קריסתה של מפא" י ההיסטורית.

לא שחיתותו של ידלין גרמה לקריסה. העמדתו לדין, כמו התאבדותו של אברהם עופר, וההתאבדות של יעקוב לוינסון (יו" ר הנהלת בנק הפועלים בשנת 1984) הם תוצאה של הקריסה הזו.

לאחר הקריסה השלטון לא עבר לגוף פוליטי אחר. הליכוד של בגין ב-1977 היה גוף קטן ומדולדל, חסר עמוד שדרה של אנשי מעשה וביצוע, חסר יכולת לשלוט. בגין נזקק לכל המנגנונים של מפאי ההיסטורית בלי שהיה לו הכוח של בן גוריון.

קריסת שלטון מפא" י מזכירה מעט את קריסת ברית המועצות. שם גרמה הקריסה להפרטה של המשק הסובייטי והעברתו לאוליגרכים, שהפכו בן לילה למיליארדרים. בישראל הופרטו לא רק מערכות המשק שהיה בשליטת מפאי. כאן ההפרטה היא של כל מערכות החיים.

לא נעים להודות אבל תנועת גוש אמונים לא הייתה מצליחה לשגשג בראשית דרכה אילו השלטון המרכזי היה חזק יותר. כשקיבל הרמטכ" ל מוטה גור הוראה לפנות את המתיישבים בסבסטיה הוא אמר לרבין כי צה" ל אינו מסוגל לבצע זאת. ההבדל בין סבסטיה לבין גוש קטיף איננו בכך ששוב קם בארץ שלטון חזק. כוחו של שרון נובע מן היכולת שלו לתמרן את האוליגרכיות השונות לשרת את מטרת האוליגרכיה של חוות שרון. גם האוליגרכיות התחזקו מאד מאז סבסטיה וראינו אותן בנוה דקלים.

מי ומי באוליגרכיות

משטר אוליגרכי הוא משטר בו קבוצת מיעוט שולטת בכל עמדות הכוח במדינה ומונעת מאחרים להתערב במעשיהם ובהחלטותיהם. כזה היה שלטון מפאי עד נפילתו. אבל שלטון מפא" י במיטבו היה אוליגרכיה ציונית שראתה לנגד עיניה את המטרות הלאומיות.

מה שיש לנו היום הוא קונפדרציה של אוליגרכיות שכל אחת מהן פועלת מתוך שיקולים של טובת חבריה והאינטרסים שלהם ולא פועלת למען רווחת החברה וקיום ערכיה. בין האוליגרכיות: הממשלה (כולה וכל אחד משריה ומשרדיה), הכנסת, מרכזי המפלגות, הפרקליטות, המשטרה, מערכת הביטחון על כל מרכיביה (צהל, שב" כ, מוסד, התעשיה הבטחונית), אמצעי התקשורת (כל אחד לחוד, כולל גלי צהל), בנק ישראל, הביטוח הלאומי, האקדמיה, ההסתדרות, קופות החולים, הרשויות המקומיות, הקואופרטיבים לתחבורה, חברת החשמל, מפעלי המים ועוד ועוד. כל ממזר מלך.

מעל כולם עומדת האוליגרכיה של בעלי ההון הגדול, המזינה את המערכת הפוליטית וניזונה על ידה.

אי אפשר להבין מה התרחש במדינה בשלושים השנים האחרונות בלי להיות מודע לעובדה שאנחנו נשלטים על ידי אוליגרכיות. רק כך אפשר להבין את הרודנות של הביטוח הלאומי כלפי החלשים, השחיתות בבנק ישראל, היוזמות והמחדלים של הפרקליטות, האלימות של המשטרה (כולל עשרות מקרים של העמדה לדין של חפים מפשע ובידוי ראיות), המחדלים של צהל ומערכת הביטחון. כל ארוע גדול בתולדות המדינה ניתן להסברה באמצעות העובדה שמדובר באוליגרכיות הלוחמות את מלחמת עצמן ונלחמות זו בזו – ארועי אוקטובר ועדת אור, חקירת מח" ש, החלטות מזוז. או פרשת קו 300 שבה השבכ והמשטרה והמערכת המשפטית נאבקו אלו באלו. ולבסוף חורבן גוש קטיף.

לא כללתי כאן את בית המשפט העליון שהוא לכאורה בעל הבית של המדינה. הוא קובע איזה חוקים יתקבלו ואיזה יתבטלו. מה מותר ומה אסור לרשויות המחוקקת והמבצעת, לכל מוסד ציבורי ולכל פרט. הכל שפיט.

הכל שפיט אבל בית המשפט העליון איננו ממשלה. בהעדר חוקה המחייבת את כולם, תרומתו העיקרית למצב היא בכך שהוא נותן גיבוי משפטי למעשים התואמים את השקפת עולמו (החילונית, יונית, " נאורה" ).

==============================================================

2. כאשר הזנב מכשכש בכלב

אייל ארד הוא ללא ספק אחד האנשים המוכשרים ביותר בפוליטיקה הישראלית. הוא נושא תארים רבים: יועץ ראש הממשלה, יועץ תקשורת, יועץ אסטרטגי, אסטרטג על.

הייתי מגדיר אותו כצדיק על פי " יודע צדיק נפש בהמתו" .

הבהמות מתחלפות אבל הצדיק לעולם עומד. לפעמים הוא מטפל בנפשותיהם של בהמות מרכז הליכוד. לפעמים במתפקדי הליכוד. המטרה הסופית היא כמובן כלל אזרחי ישראל. בין לבין יכול הצדיק שלנו לטפל גם בבהמות רומניות (כשניהל מסע בחירות למען האנטישמי קורנליו ודים טודור, שרץ לנשיאות ברומניה). צדיק כתמר יפרח.

כלי העבודה של הצדיק המודרני הוא ה" ספין" .

3. מה זה ספין

זהו מונח הלקוח דווקא מן הפיסיקה של תת חלקיקים ומתייחס לאיזו תכונה הנראית כתנועה סיבובית או סחרור. בתחום הפוליטי הגיע אלינו המונח מן הפוליטיקה האמריקנית. שם מדברים על דוקטור לספינים ( SPIN DOCTOR ) שהוא יועץ תקשורת או יועץ אסטרטגי, שיש לו יכולת לסובב את הדברים כך שהדברים ייראו כפי שרצוי לפוליטיקאי.

הספין הפשוט הוא של הפוליטיקאי המתחיל שבראיון הוא נותן תשובות שאינן קשורות כלל לשאלות שהוא נשאל. או שהוא משיב: " לא זו השאלה: אני אגיד לך מה צריכה להיות השאלה" .

פוליטיקאי מתקדם, שיש לו מספיק כסף כדי לשכור את שרותיו של רופא ספינים, נהנה משרות שלא יסולא בפז. לפעמים סיסמא קצרה או מלה אחת משנה את עמדותיהם של בני אדם. נתניהו למשל הביס את פרס וזכה בראשות הממשלה, לדעת כל המומחים, תודות לסיסמה " פרס יחלק את ירושלים" .

אם נחזור לצדיק שלנו הרי הישגיו בשבוע האחרון מרקיעים שחקים. לפני שבועיים היה שרון ברווז צולע שנגרר להקמת רשימה חדשה שסופה הצפוי כ" רשימת המרכז" של איציק מרדבי. ספין קטן סובב את הדברים במרכז הליכוד. במקום הצבעה על עניין טכני של מועד הפריימריס במפלגה הפך הספין את ההצבעה למשאל להדחת שרון. והשינוי הזה הביא לזכייה. ובתוך הספין הגדול היה גם ספין קטן של המיקרופון המנותק. אין לחשוד ביועץ האסטרטגי של שרון כי הוא יזם את הספין הזה. כי הרי צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

לפעמים מתעורר הרושם כי הספין משנה לא רק את האווירה ואת דעת הבריות על הפוליטיקאי. היא משנה את המציאות עצמה. כלומר דוקטור ספין הופך מיועץ תקשורת ואסטרטג הסברה לממלא מקום המנהיג.

הספין החדש

טרם חלפה יממה מאז הניצחון של שרון במרכז הליכוד ואייל ארד מופיע בכינוס במרכז הבינתחומי בהרצליה ושולף מן השרוול סיסמה חדשה: " ביטחון תמורת עצמאות" במקום הסיסמא " שטחים תמורת שלום" . וכדי לא להשאיר מקום לניחושים מיהר ארד להסביר: " אם נראה שלאורך זמן הקיפאון יימשך… יתכן ונשקול להפוך את ההתנתקות לאסטרטגיה ישראלית. ישראל תקבע את הגבולות שלה באופן עצמאי" .

מבחינה מקצועית זו סיסמה נהדרת וספין מצוין. הספין הזה הורג שתי ציפורים בירייה אחת: גם משכיח את חורבן גוש קטיף וגם הופך אותו להישג ולנקודת זינוק לחורבנות נוספים. פרשנים מיהרו להסביר כי אייל ארד משמש לאריאל שרון בלון ניסוי לבדיקת תגובות הציבור להמשך אסטרטגיית החורבן.

האמנם?

בי מתעוררת התחושה שהספין לא נועד לקדם מדיניות אלא הוא הוא המדיניות. האם תכנית ההתנתקות הייתה מדיניות או שהייתה ספין שנועד להשכיח את טיוטת כתב האישום על קבלת שוחד הנמצאת במגירתו של היועץ המשפטי לממשלה?

כשנשיא מסתבך

כל ההתנהלות הזו מזכירה לי את הסרט ההוליוודי המצוין " לכשכש בכלב" . הסרט מספר על נשיא אמריקני המסתבך בפרשייה רומנטית שבועיים לפני הבחירות. לבית הלבן מוזעק " דוקטור ספין" (רוברט דה נירו) המציע " ספין" שיפנה את תשומת הלב הציבורית מן הפרשה. ואין ספין טוב יותר ממלחמה, המאחדת את האומה סביב מנהיגה ומשכיחה את כל היתר. האסטרטג פונה אל מפיק הוליוודי (דסטין הופמן) בהצעה לביים איזו מלחמה וירטואלית עם אלבניה. המפיק מתלהב מאד מן הרעיון, מגייס את מיטב הכישרונות הקריאטיביים שלו והם מצליחים להפיק סיפור מלחמתי סוחט דמעות המסופק ל-CNN כחומר תעודי. העם כולו מתלכד סביב הנשיא ומלחמתו הצודקת.

אלא שכאן מתעוררת בעיה. המפיק ההוליבודי אינו תופס כי זה איננו סרט אמיתי אלא מניפולציה פוליטית. הוא רוצה קרדיט על יצירתו ואת זה לא יכולים לתת לו. כשהוא מתעקש על דרישתו דואג מישהו לספין ממוקד. מכוניתו מתפוצצת יחד אתו.


קטגוריות: אוליגרכיות, מערכת המשפט, ספין, סרטים | 4 תגובות

הספין כשטיפת המוח של הציבור

 

אייל ארד הוא ללא ספק אחד האנשים המוכשרים ביותר בפוליטיקה הישראלית. הוא נושא תארים רבים: יועץ ראש הממשלה, יועץ תקשורת, יועץ אסטרטגי, אסטרטג על.

הייתי מגדיר אותו כצדיק על פי " יודע צדיק נפש בהמתו" .

הבהמות מתחלפות אבל הצדיק לעולם עומד. לפעמים הוא מטפל בנפשותיהם של בהמות מרכז הליכוד. לפעמים במתפקדי הליכוד. המטרה הסופית היא כמובן כלל אזרחי ישראל. בין לבין יכול הצדיק שלנו לטפל גם בבהמות רומניות (כשניהל מסע בחירות למען האנטישמי קורנליו ודים טודור, שרץ לנשיאות ברומניה). צדיק כתמר יפרח.

כלי העבודה של הצדיק המודרני הוא ה" ספין" .

  מה זה ספין

זהו מונח הלקוח דווקא מן הפיסיקה של תת חלקיקים ומתייחס לאיזו תכונה הנראית כתנועה סיבובית או סחרור. בתחום הפוליטי הגיע אלינו המונח מן הפוליטיקה האמריקנית. שם מדברים על דוקטור לספינים ( SPIN DOCTOR ) שהוא יועץ תקשורת או יועץ אסטרטגי, שיש לו יכולת לסובב את הדברים כך שהדברים ייראו כפי שרצוי לפוליטיקאי.

הספין הפשוט הוא של הפוליטיקאי המתחיל שבראיון הוא נותן תשובות שאינן קשורות כלל לשאלות שהוא נשאל. או שהוא משיב: " לא זו השאלה: אני אגיד לך מה צריכה להיות השאלה" .

פוליטיקאי מתקדם, שיש לו מספיק כסף כדי לשכור את שרותיו של רופא ספינים, נהנה משרות שלא יסולא בפז. לפעמים סיסמא קצרה או מלה אחת משנה את עמדותיהם של בני אדם. נתניהו למשל הביס את פרס וזכה בראשות הממשלה, לדעת כל המומחים, תודות לסיסמה " פרס יחלק את ירושלים" . את הסיסמא הזו המציא האסטרטג מוטי מורל.

אם נחזור לצדיק שלנו הרי הישגיו בשבוע האחרון מרקיעים שחקים. לפני שבועיים היה שרון ברווז צולע שנגרר להקמת רשימה חדשה שסופה הצפוי כ"רשימת המרכז" של איציק מרדבי. ספין קטן סובב את הדברים במרכז הליכוד. במקום הצבעה על עניין טכני של מועד הפריימריס במפלגה הפך הספין את ההצבעה למשאל להדחת שרון. והשינוי הזה הביא לזכייה. ובתוך הספין הגדול היה גם ספין קטן של המיקרופון המנותק. אין לחשוד חלילה ביועץ האסטרטגי של שרון כי הוא יזם את הספין הזה. כי הרי צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

לפעמים מתעורר הרושם כי הספין משנה לא רק את האווירה ואת דעת הבריות על הפוליטיקאי. היא משנה את המציאות עצמה. כלומר דוקטור ספין הופך מיועץ תקשורת ואסטרטג הסברה לממלא מקום המנהיג.

הספין החדש

טרם חלפה יממה מאז הניצחון של שרון במרכז הליכוד ואייל ארד מופיע בכינוס במרכז הבינתחומי בהרצליה ושולף מן השרוול סיסמה חדשה: "ביטחון תמורת עצמאות" במקום הסיסמא " שטחים תמורת שלום" . וכדי לא להשאיר מקום לניחושים מיהר ארד להסביר: " אם נראה שלאורך זמן הקיפאון יימשך… יתכן ונשקול להפוך את ההתנתקות לאסטרטגיה ישראלית. ישראל תקבע את הגבולות שלה באופן עצמאי" .

מבחינה מקצועית זו סיסמה נהדרת וספין מצוין. הספין הזה הורג שתי ציפורים בירייה אחת: גם משכיח את חורבן גוש קטיף וגם הופך אותו להישג ולנקודת זינוק לחורבנות נוספים. פרשנים מיהרו להסביר כי אייל ארד משמש לאריאל שרון בלון ניסוי לבדיקת תגובות הציבור להמשך אסטרטגיית החורבן.

האמנם?

בי מתעוררת התחושה שהספין לא נועד לקדם מדיניות אלא הוא הוא המדיניות. האם תכנית ההתנתקות הייתה מדיניות או שהייתה ספין שנועד להשכיח את טיוטת כתב האישום על קבלת שוחד הנמצאת במגירתו של היועץ המשפטי לממשלה?

כשנשיא מסתבך

כל ההתנהלות הזו מזכירה לי את הסרט ההוליוודי המצוין " לכשכש בכלב" . הסרט מספר על נשיא אמריקני המסתבך בפרשייה רומנטית שבועיים לפני הבחירות. לבית הלבן מוזעק " דוקטור ספין" (רוברט דה נירו) המציע " ספין" שיפנה את תשומת הלב הציבורית מן הפרשה. ואין ספין טוב יותר ממלחמה, המאחדת את האומה סביב מנהיגה ומשכיחה את כל היתר. האסטרטג פונה אל מפיק הוליוודי (דסטין הופמן) בהצעה לביים איזו מלחמה וירטואלית עם אלבניה. המפיק מתלהב מאד מן הרעיון, מגייס את מיטב הכישרונות הקריאטיביים שלו והם מצליחים להפיק סיפור מלחמתי סוחט דמעות המסופק ל-CNN כחומר תעודי. העם כולו מתלכד סביב הנשיא ומלחמתו הצודקת.

 

דסטין הופמן הבמאי ש"כישכש בכלב"ן ויקישיתוף

אלא שכאן מתעוררת בעיה. המפיק ההוליבודי אינו תופס כי זה איננו סרט אמיתי אלא מניפולציה פוליטית. הוא רוצה קרדיט על יצירתו ואת זה לא יכולים לתת לו. כשהוא מתעקש על דרישתו דואג מישהו לספין ממוקד. מכוניתו מתפוצצת יחד אתו.ראה:

איך שוטפים את מוחנו בשיטת פבלוב

 ועדה לחקירת פשעי ההתנתקות


רוברט דה נרו עוזר הנשיא שהמציא מלחמה שלא היתה ויקישיתוף

קטגוריות: אישים פוליטיים, אסטרטגים, הון ושלטון, התנתקות, יחסי ציבור, ספין, פוליטיקאים, שחיתות, תקשורת | להגיב

המדליה שהוענקה למשתתפי ההתנתקות

המדליה שהוענקה למשתתפי החורבן

המדליה שהוענקה למשתתפי החורבן

1. מדליית הרגישות והנחישות

2. "מרכז הליכוד איננו מושחת"

3. מה עשה סילבן שלום כשר חוץ

4. מי מזיז את בתי הטמפלרים (הועבר)

5. הסידרה בטיפול והפוליטיקה

בימים אלה נערכה סעודה חגיגית באחת מיחידות חיל האוויר. השתתפו בה חיילים וקצינים, שנטלו חלק במבצע המפואר של גרוש יהודים מאדמתם וחורבן ישוביהם. מבצע שמכנים אותו משום מה התנתקות.

מסמר הערב היה חלוקת מדליה מיוחדת עליה נחרת: " בהוקרה על רגישותך ונחישותך – מחלקת חימוש ואוויוניקה" . על המדליה חתומה מחלקת חימוש ואוויוניקה.

האם מפקד חיל האוויר לשעבר ורמטכ" ל הגרוש דן חלוץ, בעל זכות היוצרים של  ידע על היוזמה?

בשעתו דחה חלוץ בתוקף הצעה (של השר סנה) לחלק אות למשתתפי החורבן. האם זו יוזמה מקומית של אחת מיחידות חיל האוויר? אבל מחלקת חימוש ואוויוניקה היא חלק ממטה חיל האוויר.

אז מה? הרמטכ" ל לא יודע מה שנעשה בחיל שלו? למה שלא נאמין לו ?

האם הוא ידע מה נעשה במלחמת לבנון השניה?

ראה גם: אלה השאלות שישאלו את דן חלוץ"

http://www.zeevgalili.com/?p=342

==============================================

2. " מרכז הליכוד איננו מושחת"

רעי לוי, חבר מרכז הליכוד, מהנדס תוכנה במקצועו, קבל באוזני על כך שכתבתי כאן כי מרכז הליכוד מושחת. השבוע פניתי אליו לקבלת הבהרות ואלה עיקרי דבריו:

" יש אנשים מושחתים במרכז הליכוד. אך המרכז כמוסד איננו גוף מושחת. אני אומר לך זאת כאדם שאביו היה חבר ליכוד בתקופה שבה אי אפשר היה להשיג עבודה בלי הפנקס האדום. אני עצמי חבר המרכז 15 שנה (עם הפסקה באמצע). אתה, כמו רבים אחרים, נפלת לצערי בפח שהתקשורת טמנה לציבור.

" האם רק במרכז הליכוד יש אנשים מושחתים? האם השחיתות כאן חמורה יותר מזו שבמפלגות אחרות? והעיקר: האם השחיתות הזו היא גורם מכריע בהחלטות המתקבלות במרכז? התשובות לכל השאלות הללו שלילית. ואני אומר זאת מידיעה אישית.

" שעור האנשים המושחתים במרכז הליכוד אינו עולה להערכתי על חמישה אחוזים מכלל החברים. אלה אנשים שימכרו את קולם ואת השפעתם לכל המרבה במחיר. כמחצית מחברי המרכז הם ליכודניקים טובים וישרים, אבל תלויים במפלגה לפרנסתם. אפשר להפעיל עליהם לחץ. אפשר להעניש אותם. אבל הם אינם מושחתים. יש ביניהם אנשים אמיצים מאד ששילמו מחיר אישי כבד על התנגדותם להתנתקות. מדובר באנשים שהשכלתם אינה גבוהה ואם מפטרים אותם ממקום העבודה לא בנקל ימצאו פרנסה. למרות זאת, רבים מהם ניסו לעצור את מסע ההרס של שרון ונענשו על ידי עומרי שרון. הוא פיטר אנשים ללא רחמים והביא במקומם את הנאמנים לו.

" כמחצית מחברי המרכז (ואני כולל עצמי בתוכם), אינם קשורים בשום דרך בשלטון, אינם זקוקים לו לפרנסתם, והם חופשיים בהצבעתם ובהבעת דעותיהם. אי אפשר לקנות אותם בשום מחיר. אבל אותם לא מראיינים בתקשורת.

יש הרבה יופי במרכז הליכוד. הוא מהווה חתך מייצג של עם ישראל – פרופסורים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים בצד "עמך" פשוטי עם. יהודים נפלאים – אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים, ותיקים ועולים מרוסיה. הליכוד כולו הוא תנועה מדהימה, המהווה חתך מאפיין של עם ישראל, יותר מכל תנועה אחרת בארץ. מרכז הליכוד הוא מיקרו קוסמוס של הליכוד כולו. מרכז הליכוד הוא עם ישראל.

בשנתיים האחרונות חלה התעוררות אידיאולוגית עצומה במרכז הליכוד, במידה רבה תודות להצטרפות אנשי "מנהיגות יהודית". הם הביאו למרכז אנשים החפים מכל שיקול אינטרסנטי. הם גם

עוררו כוחות אידיאולוגיים בליכוד אשר היו רדומים משהו, וסחפו אחריהם אנשי ליכוד ותיקים ונפלאים, אוהבי עמם וארצם. אלה הנחילו לשרון תבוסה אחרי תבוסה.

כאן נכנסה התקשורת לפעולה. המטרה הייתה להגן על האתרוג, לסייע לו לקדם את תוכנית ההתנתקות ולמסמס את משאל המתפקדים. כך יצאה התקשורת במתקפה על מרכז הליכוד דווקא. סביב משאל המתפקדים הופיעו מדי ערב על מרקעי הטלוויזיה צילומים של חברי מרכז אזוקים המובלים למשפט, כאילו היו ראשי העולם התחתון.

" לחגיגה הצטרפה המערכת המשפטית, מן היועץ המשפטי ומטה. לאחר שניקתה את שרון החלה לנכס לעצמה את הליכוד כולו. פתאום יועצים משפטיים של משרדי ממשלה נותנים הוראות לפקידים שלא להעביר מינויים אלא דרכם. המינויים הפוליטיים הפכו מכשיר של המערכת המשפטית לחזק את כוחה. עוד מעט ומני מזוז וחבריו הם שיקבעו את רשימת הליכוד לכנסת.

המרכז הראשון

על הישיבה הראשונה של מרכז " חרות" , תנועת האם ממנה צמח הליכוד, מספר אחד ממשתתפיה: " ראשית היו אנשים צעירים, לא היה ביניהם כמעט ראש עטור שיבה. בישיבה הראשונה של המרכז, (העיר אחד המשתתפים) בהעיפו עין על הנוכחים: "אפילו בשבילי יש יותר מדי חאקי" (דהיינו אנשים צעירים – ז.ג.) כי זה היה סודה של "חרות". הראשונים שנהרו אליה היו בני נוער שהצטרפו אליה לא על מנת לעסוק בפוליטיקה, אלא מתוך אמונה שהתנועה צעירה ברוחה ובדרכה ותחדש בכל השטחים את פני הדברים ביישוב" . (מתוך ספרו של פרופסור יחיעם וייץ " ממחתרת לוחמת לתנועה פוליטית – הקמתה של תנועת החרות 1947-1949).

=========================================

3. מה עשה סילבן שלום כשר חוץ

מפי בכיר במשרד החוץ: אני משרת עשרות שנים במשרד ועוד לא ראיתי דבר כזה כמו שר החוץ סילבן שלום. מאז שנכנס לתפקידו לא זכיתי להיפגש עמו, למרות התפקיד הבכיר שאני ממלא. הוא לא עושה שום דבר ולא מתעניין בשום דבר פרט לקידום העצמי שלו. נוסע לחוץ לארץ בעיקר כדי להצטלם. ברגע שיש צילום הוא גומר את הביקור. בארץ הוא מקבל חברי מרכז ליכוד בחדרו מבוקר עד ערב. לא מקיים ישיבות הנהלה. הוא השר הראשון שמתערב גם במינויים של הכתבניות והנהגים.

כל יום הוא מטלפן לעשרות אנשים, בעיקר חברי מרכז ליכוד. מה שלומך סולימן ומה אני יכול לעשות בשבילך. מזמין חברי ליכוד בהמוניהם גם לאירועים ממלכתיים. זה נותן להם הרגשה טובה שהתחככו בחלונות הגבוהים.

וכמובן הארועים הפרטיים שלו. באחד מהם, שהתקיים בבית הגדול של ג"ודי, באו אלפיים איש. המשטרה הייתה צריכה לחסום את הכניסה לרחוב הצר בשכונת תל בנימין.

=============================================

4. מי מזיז את בתי הטמפלרים הטמפלרים

הועבר והורחב בקישור הבא

==============================================

5. גם בסידרת "בטיפול" יש פוליטיקה

מזה כמה שבועות מקרינה HOT דרמה יומית מצוינת – "בטיפול" . הדרמה מכניסה אותנו לקליניקה של הפסיכולוג (אסי דיין) כשבכל יום ניתן לנו להציץ אל תוך חייהם של המטופלים. הפסיכולוג עצמו נמצא אף הוא בטיפול-ייעוץ של פסיכולוגית ותיקה (גילה אלמגור), שכבר יצאה לגמלאות.

שתי הדמויות המרכזיות שבין המטופלים הם נעמה וידין.

נעמה (איילת זורר), אשה בת 35, מסוכסכת עם עצמה ועם בן זוגה, שונאת את עצמה, מתאהבת בפסיכולוג המטפל בה ומפנטזת שתצליח לפתות אותו.

ליאור אשכנזיבתפקיד הטייס בסידרת "בטיפול"

ליאור אשכנזיבתפקיד הטייס בסידרת "בטיפול"

ידין (ליאור אשכנזי), טייס גרוש, מתחבט בזהותו המינית ובבעיות הקשורות במבצע שהשתתף בו. יתר המטופלים הם: מאיה מרון, ספורטאית בת 17, המסתבכת בפרשת אהבים עם המאמן הנשוי שלה ומנסה להתאבד. בני הזוג רמי הויברגר ועלמה זק, הנמצאים בסכסוך סביב השאלה אם להביא לעולם ילד אחרי חמש שנים של טיפולי הפריה או לבצע הפלה.

אסי דיין עצמו חוזר אל גילה אלמגור, שהייתה המנחה שלו לפני שנים רבות, כשהיה פסיכולוג מתחיל. לכאורה הוא מבקש סיוע והדרכה מקצועית, אך במהלך פגישותיהם מתגלה כי הוא עצמו מסובך ביחסים רעועים עם אשתו, מתחבט בשאלת יחסיו עם נעמה ובצורך להתגבר על תשוקתו אליה. בתחושה שהוא עייף ושחוק, מקצר הליכים עם מטופליו ועושה שגיאות גורליות בטיפול בהם.

אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג בסירה

אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג בסירה

התסריטאים עושים עבודה מצוינת. השיח בין הפסיכולוג והמטופלים קולח, אמין, מבריק. וכך גם בין אסי דיין והמטפלת שלו. בסך הכל מאפשרת הסדרה הצצה לאיזו חתיכת ישראל כפי שהיא משתקפת מן הספה או הכורסא של הפסיכולוג. מדובר בישראל השייכת לרובד החברתי של הכותבים. ישראלים היכולים לשלם 400 שקל לכל פגישה עם פסיכולוג, ושבעיותיהם נעות סביב יחסיהם עם בני זוגם, עם ילדיהם ועם עצמם. ישראלים " המתחבטים בין אספרסו קצר וסושי ארוך" ומחליטים על קציפת פסיפלורה. כמעט ואמרנו כי סוף סוף ראינו סרט ישראלי שאיננו עוסק בכיבוש.

אך זו היתה תקוות שווא. הטייס ידין ירושלמי נותן לנו את הכיבוש, ובגדול.

ידין, גבר גבה קומה, יפה תואר, בא אל הפסיכולוג אחרי שערך תחקיר יסודי ומצא כי הוא הטוב ביותר. הוא בוחר תמיד את הטוב ביותר מרופא שיניים ועד חשמלאי רכב. הוא לא בא לטיפול, רק להתייעצות קצרה.

ידין הטיל פצצת טונה על מטרה ברמאללה. המטרה הייתה נכונה אך היו בתוכה האנשים הלא נכונים. תריסר ילדים נהרגו והמבוקש אותו ביקשו לחסל יצא פצוע קל.

והוא ממהר להסביר בלי שנתבקש: אחרי הפצצה כזו אתה לא חוזר הביתה ומדליק CNNכדי לראות את גופות הילדים. אתה הולך לישון.

הטייס: " עכשיו אתה רוצה לשאול אם אני ישן טוב?"

פסיכולוג: " אתה ישן טוב?" .

טייס: " אני ישן מצוין. בהנחה שעשיתי מה שצריך לעשות הכי טוב שאפשר" .

פסיכולוג: " מה זה אומר הכי טוב?"

טייס: " הכי טוב זה אומר לפגוע במבנה הנכון. אם פגעת במבנה הנכון ורק היו שם האנשים הלא נכונים אז אין בעיה. אני ישן כמו תינוק… זה לא משהו שיושב לי על המצפון… ההפצצה הזו ברמאללה זה סתם עוד יום בהיסטוריה הארוכה של ידין ירושלמי" .

רק בהמשך מתבררת הסיבה לביקורו של הטייס אצל הפסיכולוג. לאחר אותה הפצצה הוא קיים משחק טניס ארוך מן הרגיל עם חבר, רופא במקצועו. הוא לקה בהתקף לב קשה שהביא אותו למוות קליני. החבר הרופא ביצע בו החייאה אשר יחד עם טיפול בחליפת הקפאה מיוחדת, השומרת על חום נמוך ומונעת קריסת מערכות הגוף, הוא חזר לחיים.

אותו חבר, רופא פעיל בארגון רופאים למען זכויות אדם בשטחים. חברי הארגון עומדים לבקר במקום בו הטיל הטייס את פצצת הטונה והוא מבקש להילוות אליהם. לפסיכולוג בא להתייעצות, לפי דרישתו של החבר.

למה הוא מבקש לבקר במקום הפיגוע?

" זה מסקרן אותי. איך זה נראה מלמטה. אין לי רגשי אשמה" .

בהמשך מסביר הטייס את פילוסופיית החיים של מקצועו. הוא לא בחר להיות טייס המקצוע בחר בו. המקצוע בוחר את הטובים ביותר והיפים ביותר. כמו שהוא בוחר בחלוצים של קבוצות כדורגל.

כאן חורג הפסיכולוג מן הגבולות הטיפול וזורק לעבר הטייס: אתה אומר שהחיים בחרו בך להיות טייס. זה מאפשר לך להוריד אחריות מעצמך ולהעביר את האחריות למפקד הטייסת ששלח אותך, או למפקד החייל. אולי אתה מסכים להיות ראש החייל של עצמך? נראה לי שאתה מאד רוצה לכפר על ההפצצה שלך.

מרגע זה הפסיק, לפחות פרק זה בסדרה, להיות יצירת אמנות והפך פמפלט פוליטי. ואם היה ספק בכך הוא ניתן בפרק של יום חמישי בו מודה אסי דיין באוזני גילה אלמגור כי הוא ממש מתעב את הטייס. ומאוחר יותר קיבל כיוון זה חיזוק עם התאבדותו של הטייס.

אמרתי כי הסדרה מציגה בצורה אמינה נתח של ישראל. אך זוהי ישראל של מחברי התסריטים והמפיקים. מאלה קשה לצפות שינסו להבין דרך ספת הפסיכולוג, למשל, את הרגשתו של מי ש" עבר דירה" מנווה דקלים לאריאל. או של מי שאשתו וילדיו נרצחו בפיגוע. הם לא יצליחו להיכנס לעורם ולשפתם של מטופלים כאלה.

סדרה מצוינת. בין היתר כי אפשר ללמוד ממנה כי המדינה כולה זקוקה לטיפול.


קטגוריות: התנתקות, טלוויזיה, טמפלרים, פוליטיקאים, פסיכולוגיה | תגים: , , , , , , | תגובה אחת

ההסתה שהכשירה את חורבן קטיף

תוספת יולי 2011

כך מסית ג'אד נאמן למלחמת אזרחיםם בישראל. אין חדש תחת השמש. בפרקליטות לא שמעו כלום.

https://www.youtube.com/watch?v=VDUgG6MB_5M&feature=player_embedded

כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, שהכשירו את רצח העם היהודי, כך מסע השיסוי והשינאה של השמאל כלפי המתיישבים * במסע הזה השתתפו פרופסורים, אנשי רוח, סופרים, עיתונאים וסתם אנשים אכולי שינאה * לקרוא ולא להאמין

מחקר במחלקה לסוציולוגיה אוניברסיטה עברית. שנאת השמאל לימין עולה באופן מובהק על שנאת הימין לשמאל.

פרופסורים

" למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם, לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז… כן, לאחוז בנשק." (ישעיהו לייבוביץ", הארץ, 27.9.85)

" אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (פרופסור זאב שטרנהל, דבר, 5.4.88(

פוליטיקאים

" בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר ,סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית."
(יצחק רבין. " פנקס שירות" . עמ 550)

" ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי-כנסת וקציני צה" ל"

(בנימין בן אליעזר, דבר (1.6.89 .

" תקופה לאומנית פשיסטית שמאפיין אותה פופוליזם ברוטאלי… בשם נצח העם ושליחותו האלוהית… כור ההיתוך של לאומנות מיסטית אגרסיבית, שרעיון העם הנבחר במרכזה ושאיפות ההתפשטות הטריטוריאלית מניעות אותה…"
(שולמית אלוני על שלטון הליכוד, פוליטיקה, אוקטובר 1987.(

" הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עופרה מוזס, הם שותים אותו."

(דדי צוקר בהרצאה, יום לאחר הירצחה של עופרה מוזס).

" הדתיים מכניסים פוליטיזציה לצבא. הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציי" ם.

(האלוף במיל. שלמה גזית, ידיעות אחרונות 8.3.98 ).

" צריך להבהיר כבר עכשיו שאנחנו נילחם בכל האמצעים באלימות של מתנחלים קיצונים. כולל הגנה עצמית בכל המובנים. ואם לא תהיה ברירה, אם חס וחלילה יכריחו אותנו, ניאלץ לפתוח באש… צריך יהיה לירות באוויר. אחר כך לירות כדי לפצוע. ובמקרה אחרון, כמוצא אחרון, צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע" .

(ח" כ אבשלום וילן בראיון ל" הארץ" )

אנשי ביטחון

" אגיד את זה במילים ברורות: בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת. מנהיגות יהודית במדינת ישראל קיבלה כבר החלטות קשות כשהיה ברור מה האלטרנטיבה, ומנהיגות מדינית בעתיד תצטרך לקבל החלטות כשברור מה האלטרנטיבה

(עמי איילון ידיעות אחרונות, 14.11.03)

" בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים. קחו 15 מהם, שימו אותם במעצר מנהלי, ותראו איך השאר לא עושים כלום… הם מוכנים להיהרג? לא. אז אני יותר אופטימי בעניין הזה. כשנשאיר אותם שם לבד, הם יבואו ועוד איך יבואו" .

(אברהם שלום, ראש השב" כ לשעבר, ידיעות אחרונות 14.11.03).

הקצין אמר לו: " מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה…. מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים" .

(ידיעות אחרונות ל" באב תשנט 12.8.99)

רב אלוף חיים בר לב, מיד לאחר הטבח בבית הדסה בחברון: " מי אמר להם להימצא שם" .

סופרים ואמנים

על " גוש אמונים" :" כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף" .

(עמוס עוז, " בשם החיים והשלום" , ידיעות אחרונות, 8.6.89(

" רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה" ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה "אלטלינה" …לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט"
(מאיר שלו, ידיעות אחרונות יט בחשון תשסג.(

" אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: "נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר" .

(יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל" בראיון לעיתון תל אביב פברואר 2004)

" אנחנו כיפות סרוגות… חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו, יום חג המצות הזה, בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים." (יצחק לאור, " המנון לגוש" )

אנשי תקשורת

" …היכולת שלי לראיית מתנחלים כבדים היא מאד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. שיעברו דירה, שיקבלו פיצויים נדיבים מאד, יגיעו המאכרים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית" .

(כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, נכדתו של ישראל גלילי, ממניחי היסוד להתישבות ביש" ע, בראיון למיכל קפרא במעריב).

" אם מישהו באמת עד כדי כך לא שפוי שהוא רוצה להתחיל פה מלחמת אחים הוא מוזמן לנסות. הוא עתיד לגלות שהיא תהיה קצרה במיוחד. הממלכה הישראלית נוטה באופן מסורתי לגמגם לא מעט לפני שהמלחמות שלה מתחילות. אבל כשהן מגיעות היא נוהגת להפגין יעילות תכליתית. אם הם לא מאמינים לזה שישאלו את השכנים הערבים שלהם" .

(יאיר לפיד בידיעות)

" מה שחסר בשעה זו הוא מטה פינוי בראשות אלוף מוכשר ומנוסה, שירכז יחידות מאומנות היטב למשימה ייחודית זו, שיעדה לא רק לנצח על הפינוי, אלא להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה" ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם."

(יואל מרכוס, " הארץ" )

" מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצידו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג… אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם. אם אתה פשטני, מתלהם, נבער ואכזרי – אתה ימני…"

(דן תדמור, עיתון ירושלים28.5.93 ).

" ביום ראשון השבוע הגיחו הכהניסטים ממחילותיהם האפלות והרעילו את אוויר העיר בנשימתם המצחינה… ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה, שניסו לתרגם כל טיפת דם וכל איבר פגוע לרווח פוליטי בזוי. התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96(.

" שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד"

(מעריב כ" ב תמוז תשסא 13 יולי 2001 מדור ההומור)

קיבוצניקים

התנועה הקיבוצית היא מחסום השפיות האחרון מול גל החומיניזם היהודי .. רצח החילוניות על ידי חזית השחור " (על המשמר 17.2.84 )

" אם צריך אני מוכן לירות למתנחל בין העינים " (הקיבוץ 1995)

" כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים, ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות…" (שושי נתן, קיבוץ, 4.1.89 (

" אלה לא האחים שלי, הם, לא… ואם יום אחד תהיה מלחמה… אני ארוץ לשם, אל מעבר לקווים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם, והארץ תשוב ותשקוט. אצא אל הקרב להילחם על ביתי, כדי להילחם פעם אחת, באמת, במלחמה צודקת. יירד הרבה דם, זו תהיה מלחמה ארוכה, אבל אחרונה. מלחמה בהם, באנשים שהחליטו להחריב את הבית שלי. קרב אחרון, כדי שהבנות שלי יוכלו לחיות בשלווה, ואני אוכל להביט בעיניהן ולומר להן שעשיתי כל מה שאפשר כדי להצדיק את אי קדושת האדמה." (הקיבוץ, 17.8.95)

באינטרנט לזרוק לים

רצו שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת – הסכמנו; רצו שלא נשתה קפה בבתי מלון בשבת – הסכמנו; בכל שכונה נבנו 2 בתי כנסת – אשכנזי וספרדי – הסכמנו וגם שילמנו; רצו חופי רחצה נפרדים – הסכמנו; מוהלים ביקשו " מזומן בלבד" – הסכמנו ושילמנו; מכריחים כלות ללכת למקווה -הסכמנו; הקימו התנחלויות – שתקנו; שיתקו את אל על בשבת – שתקנו; הקימו בצה" ל חטיבות לדתיים בלבד -שתקנו; לקחו את כספי החינוך לשטחים – שתקנו; שורפים חנויות לממכר בשר לא כשר – אנחנו שותקים; מתפללים במקומות עבודה ציבוריים על חשבון העבודה -אנחנו מחרישים; חלקם לא משרתים בצבא ומקבלים פטור " חוקי" – ואנחנו משלמים משכורותיהם; הוקמה רשת חינוך מקבילה של ש" ס – עודדנו; שידורי הערוץ הראשון מלאים בפרקי דת – אנחנו משלמים את האגרה; בכל עיר מועצות דתיות עם משכורות עתק – הכל משולם מהארנונה שלנו; רוצח רבין – ממניעים דתיים – אנחנו מממנים לו אוכל כשר ; שלטי חוצות של רבי שכבר שנים אינו בין החיים -וזה נראה לנו נורמלי; מודיעים ברמקולים על כניסת השבת בשישי אחה" צ כשאנו נחים – ואנו שותקים; מחזירים בתשובה נערות ונערים תמימים – ואנחנו מסכימים; על כל מוצרי המזון אנו מחויבים בתוספת כשרות ומשכורות לבודקי הכשרות – ואנחנו מבליגים.

ועכשיו: מקללים חיילים, מכים חיילים, מסרבים פקודה,

קורעים את העם. רוצים שנאמין בספר שנכתב לפני אלפי שנים ועכשיו רחוק מכל מציאות. והם בסה" כ 20% באוכלוסיה. חובה להפסיק את הסחיטה הדתית, לזרוק את המשיחיות לים.

כדור אחד בראש

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח" ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח" ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

(אתר " הפנקס הפתוח" , המפרסם " ספרות אלטרנטיבית" )

קללות

איך, איך נכנסתם בהם, איזה קללות,

נאצות, גידופים, חרמות ואלות

ביקשתם לצלק לנצח את נפשם

של חיילים צעירים שאין בהם אשם,

שלא ראויים אף לשמץ גינוי,

לא על הכיבוש, לא על הפינוי

מה את בכלל רוצה מהחיילת?

מספיק בילדים שלך את מתעללת…

אז אולי אסור לדון אותך בשעת צערך

אבל השביס אינו מסתיר את כיעורך

אז הנה גם אני הכנתי לך קללה

שבעלך יעזוב אותך לטובת גבר

נגיד ולרשטיין או זמביש חבר

שהבן שלך ייבחר מטעם מר" צ לח" כ

ושהנכדה שלך תלמד אצל גולדבלט משחק

ואת תזדקני אכולת צלוליטיס וקמטים

וטחורים בישבן וורידי רגליים בולטים,

ובלילות טרופים את חלומותייך יפקוד

שאול יהלום בחוטיני ורוד

(מקמה שבועית רדיו תל אביב 102 FM)

החורבן בעיניו של פסיכיאטר

ד" ר יוסי הטב הוא מנהל מחלקת ילדים ונוער של המרכז לבריאות הנפש בירושלים. הוא התמחה במיוחד בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר ופועל בתכניות וחינוכיות לרווחת ילדים.

כששמע על התארגנות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מכל הארץ לצאת לעזרת גוש קטיף ערב הגרוש הוא הציע את עזרתו.

על חוויותיו באותם ימים סיפר לי: " השאלה שחזרה ונשאלה בפי המפונים כלפי המפנים הייתה : "איך אתה יכול. מאיפה לך הכוח הנפשי לגרש אותי מביתי. לנתק את ילדיי מזרועותיי. איך זה קורה לך? מה עשו לך? איך עבדו עליך שאתה פועל כמו רובוט חסר רגשות".

" גם אני שאלתי את עצמי שאלות אלה , לאורך כל מפגשי הרבים עם החיילים והשוטרים. יכולתי להעריך, מבחינה מקצועית בלבד, מה שעשו עמיתי מהשרות הפסיכולוגי של הצבא. אין לי מידע בדוק, אבל אני מניח שהם שהם תכנתו את החיילים לאמץ במודע מנגנון הגנה, בדרך כלל לא מודע, הנקרא " בידוד האפקט" . לשלוט על הרגשות עד כדי לא להרגיש אותם בכלל. הרבה נאמר בספרי הפסיכולוגיה והאתיקה על חשיבות המבט בקשר הבינאישי , בהכרה בזולת כסובייקט.

חיילינו ושוטרינו חונכו או אולפו לא להסתכל. רובם, לא כולם, לא השפילו מבט כמקובל אצל מישהו שמתבייש במעשיו. הם הסתכלו הצידה כדי לא לראות. כי ראיה כזאת טומנת בחובה, סכנת התרגשות. שמעתי הרבה מבוגרים וילדים שהתחננו, ממש כך, בפני החיילים והשוטרים: "תסתכל לי בעניים, אני בן אדם , אני קיים, תסתכל עכשיו על מי שאתה עומד עכשיו מביתו , מעולמו, תסתכל".

" עד היום אני מתפלא ממה שראו עיניי. חשבתי ,חששתי, קיוויתי, הערכתי, שהרבה חיילים ושוטרים יישברו. לא יעמדו בלחץ הנפשי האדיר הבלתי אנושי בו היו נתונים. פניתי באופן אישי לחלק מהם. אמרתי להם, כפסיכיאטר ובדאגה אמיתית לשלומם, מותר לך לבטא את רגשותיך, ואם בא לך לבכות תבכה, תעשה את המוטל עליך ותבכה. כאב לי הלב לראות את הצעירים הנפלאים האלה המגויסים לצה" ל ולמשטרה, עוסקים במשימה כזו בלתי אנושית, בלתי הגונה עבורם. הם נשלחו למשימה הזאת לא כ" בשר תותחים" ,תודה לאל ולמפקדיהם ולתושבים, אלה כ" נפש תותחים" . כאשר המשימה היא הערך העליון ולא הבן אדם. זוהי הגדרה של עבודה זרה.

" קיוויתי שחלק מהם לפחות ייכנע לרגשותיו ויגיד, אני רוצה למלא את הפקודה כחייל טוב ממושמע ודמוקרט אבל אני לא יכול. פשוט לא יכול . קיוויתי כי לא רציתי פינוי זה או לפחות לא ככה .

אני מאוד מקווה ,מקרב לב , שהממונים על השירות הפסיכולוגי בצבא יעשו את עבודתם נאמנה וילוו לאורך זמן את המגויסים בעיבוד אופטימאלי של החוויות הרגשיות שעברו , ושל אף אחד מהם לא תוותר פגיעה נפשית כל שהיא ממה שעשה וממה שעבר , הייתי רוצה להיות בטוח בכך.

אני בטוח שיהיו מחקרים על כך אני מקווה שיפורסמו ברבים כמתבקש מחוקר הגון.

העובדה החשובה אולי ביותר שנחשפה במהלך העקירה היא העדר תגובות חריגות, חולניות, מצד המפונים. ההערכה מוקדמת שלי הייתה מוטעית. נפעמתי יחד עם עמיתי להיווכח עד כמה האנשים האלה בריאים בנפשם. בניגוד לכל המקובל באפידמיולוגיה של הטראומטולגיה הנפשית, לא אירעו בזמן הפינוי, אירועים נפשיים חריגים. לאורך כל הימים הארוכים והארורים האלה הסתובבתי בהרבה ישובים, הייתי זמין כל הזמן, ולא נדרשתי להתערבות פסיכיאטרית.

אותן המשפחות או האנשים שנשלחתי אליהם כי הוגדרו כבעיתיים במיוחד היו נפרדים ממני, לאחר הקשבה ושיחה קצרה. ביי, אל תבכה, דוקטור, אל תדאג, אנו נתגבר, אנו חזקים. הייתי צועד בשבילים בין בית לבית, ובוכה למראה הפגיעה, הסבל, הכאב שהתרחש מול עיני.

תמונה שלא אשכח: ותיקי נצר חזני, בוכים ומתייפחים. הכול היה ארוז, תיקי היד מוכנים, אך לא הצליחו לזוז, לעקור את עצמם בכוחות עצמם כפי שנקבע באסיפת התושבים. עזרתי להם להתחיל לקום ולצעוד לכוון בית הכנסת. לאט לאט צעדו, משפחה אחרי משפחה, מחובקים, הורים וילדים, בוכים, לעיתים מזמזמים שיר, אחת מנגנת בחליל. ומשני צידי השביל, שורת חיילים, פניהם אטומות.

תמונה איומה זו שחזרה על עצמה פעמים אין ספור, כמו זו של ילדים בנווה-דקלים שנלקחו מזרועות הוריהם " בנחישות" והוכנסו לאוטובוס. המבטים המבועתים של הילדים באוטובוס, ההורים הנסחבים בכוח מול עיני הילדים, הצעקות, הבכי, הכעס, כל המראות האלה העלו רק אסוציאציה אחת במוחי. אין לנו שליטה על האסוציאציות שלנו (זה כל הרוח של הפסיכואנליזה). כשפרויד היה רואה רכבת היה חושב מייד על נסיעתו לרומא ולפירנצה. כשאנו מטיילים בגרמניה, בפולין, בצ"כיה ורואים רכבת , עולים זיכרונות השואה. זו אכן האסוציאציה, אין שליטה על כך. זה לא אומר בשום אופן שההתנתקות היא שואה, שחיילנו הם קלגסים נאצים. לא, בשום אופן לא. המודע, ההיגיון, הרגש, החוש ההיסטורי הכול מדבר נגד השוואה כזו. אבל האסוציאציה נכפית על נפשותינו" .

ד" ר הטב נולד בטוניס לפני 63 שנים. סיים בית ספר לרפואה בפריס ועלה לארץ בשנת 1969 עם אשתו ושתי בנותיו. כאן נולדו להם שני בנים ו-14 נכדים. היה פעיל בשעתו בוועד המנהל של " מימד" אך נטש לאחר שה ארגון פנה לפוליטיקה.

החבר של שרון

צפיתי השבוע בסרט " פרנהייט 11/9" , יותר משנה לאחר שיצא לאקרנים. טוב שכך. כי מבחינת ישראל הסרט הזה היום יותר אקטואלי מאשר בעת שראה אור.

במאי הסרט, מייקל מור, מטיח האשמות כבדות ביותר כלפי הנשיא בוש על התנהלותו לפני ואחרי התמוטטות מגדלי התאומים ועל שיקוליו ומניעיו במלחמת עיראק. במקרה הטוב יוצא הנשיא בוש על פי הסרט כאידיוט מושלם. במקרה הרע מדובר באדם ששיקוליו האסטרטגיים מושפעים מהאינטרסים שלו ושל משפחתו ומקורביו בתעשיית הנפט ותעשיית הנשק ובקשרים עם סעודיה.

העובדות שמביא מור מצמררות ומעוררות שאלות קשות:

· מדוע אישר הבית הלבן ל-24 מבני משפחת בין לאדן לעזוב את ארצות הברית ביומיים הראשונים לאחר הפיגוע בתאומים?

· מהי השותפות העסקית בין הנשיא ומקורביו לבין משפחת בן לאדן בתעשיית הנשק?

· מדוע הזמין הנשיא את השגריר הסעודי לארוחת ערב יומיים לאחר הפיגוע בתאומים. זאת, לאחר שידע כי 16 מבין 19 הטרוריסטים שביצוע את הפיגוע בתאומים הם סעודים?

· מה היה טיב הקשרים של הבית הלבן עם משטר הטאליבאן לפני הפיגוע?

· מדוע שלחו לאפגניסטאן פחות חיילים ממספר השוטרים במנהטן?

· איך זה שעד כה לא שמו יד על בין לאדן?

· מה הקשר בין המלחמה בעיראק לבין העוני המכה חלק גדול מן החברה האמריקנית?

ועוד שאלות רבות.

אילו הייתי רואה את הסרט בזמנו הייתי אומר שזה איננו סרט דוקומנטרי אלא סרט תעמולתי. שמייקל מור משרת את מתנגדי המלחמה בעיראק ומציג את סאדאם חוסיין כאילו היה

נשיא שוויצריה. הייתי גם מצביע על כך שמייקל מור הוא חלק מתנועה עולמית המתארת קונספירציה בין שליטת ההון הגדול, זיהום הסביבה, החור באוזון, העוני בעולם השלישי, והאימפריאליזם האמריקני. הואיל וכל החוגים הללו בדרך כלל גם באים למסקנה שישראל היא מדינה נאצית והפלשתינאים צודקים כשהם מפוצצים לנו אוטובוסים אני לא מתלהב כל כך מן המסרים הללו.

אך במקרה הנוכחי יש לנו אינטרס מובהק לבחון היטב את הסרט הזה ולברור מתוכו את משמעויותיו המתייחסות אלינו. כוונתי לכך ששרון בונה את כל האסטרטגיה ההרסנית שלו על קשריו עם בוש ועל מפת הדרכים. גם חסידיו המובהקים של ג"ורג" בוש אינם רואים בו מאור אינטלקטואלי ומדינאי בעל שעור קומה. ההתנהגות האישית שלו אחרי אסון התאומים ועכשיו אחרי אסון ההוריקאן מטילות צל כבד על מנהיגותו. מפת הדרכים נחשבת, גם בעיני חסידי השלום נוסח אוסלו או ג"נבה, כקטסטרופה.

עכשיו בא שרון ומניח את כל הקופה על הקלף הרעוע הזה ואנחנו נשלם את המחיר. חבל שאין איזה מייקל מור ישראלי שיעשה סרט כזה על אריאל שרון.

קטגוריות: אבטואנטישמיות, התנחלויות, שמאלנות | תגים: , , | 9 תגובות

אקדמות לקינות חורבן י' באב תשס"ה

תחושת האבל על חורבן גוש קטיף אינה באה לביטוי בתקשורת * היא מוצאת פורקן בערוצי האינטרנט, בהם מופצים שירים עממיים, מקאמות, עדויות וצילומים * מדגם מייצג שהיא תעודה להיסטוריונים ולכותבי קינות * " אנחנו מגש הכסף שעליו קיבל שרון את הזיכוי" כותב חייל שהשתף בעקירה

עם ישראל למוד חורבנות. לאחר כל חורבן כתב קינות – ממגילת "איכה" של ירמיהו ועד " רחובות הנהר" לאורי צבי. בין לבין רבו החורבנות ונתרבו הקינות. גדולי המשוררים והפייטנים הנציחו את האסונות שפקדו את העם: חורבן הקהילות במסעי הצלב בעדות אשכנז; טבח קהילות ישראל בספרד, בבל, פרס ותימן; שריפת התלמוד בפאריס. ומעל לכל הקינות הקבועות הנפתחות במילה " ציון" – החל ברבי אליעזר הקליר, דרך יהודה הלוי (" ציון הלוא תשאלי" ) ועד משוררי ימינו (" ציון תמתי" לדולינסקי).

אורי צבי גרינברג [ויקישיתוף]

אורי צבי, גדול מקונני דורנו, ניבא את השואה שנים לפני שהתחוללה. דברים שכתב בשנות השלושים כאילו נכתבו בימינו אלה:

" קינה היא ולא קוננוה מקונני הדורות

על גניוס הכסל אצלנו

על חללי חרב ועל שפוני בורות

בכו הבוכים בקרבנו"

נתמעטו הדורות ואין עוד אורי צבי. ורוב סופרי ומשוררי הדור הזה נוהגים כסנבלטים. אבל יבוא יום ויקום הפייטן שיוסיף את קינת חורבן גוש קטיף לאוצר הקינות היהודי. לאותו משורר אלמוני מוגש צרור תעודות. אלה הם קטעי מכתבים, מסרי אינטרנט, שירים ומקאמות עממיות. אין בהם פיוט, אך יש בהם אמת פנימית שתשרת את ההיסטוריון ואת המקונן של העתיד.

מכתב מידיד נפש

לידידי כאח לי ורעי אשר כנפשי,

דבריך הנרגשים והמרגשים קרעו את לבי, ופוצצו את הקורים הדקים של הבועה שניסיתי לטוות סביבי, כדי שלא לצאת לגמרי מהדעת או לדפוק בקירות מרוב תסכול. זמן מה גם לא ידעתי מה לענות, ולכן דממו שפתי, אבל הנה המסך עוד לא ירד עד גמירא, ואנו נמצאים שוב (יום ו' 6/9 בצוהריים) בקלחת הסוריאליסטית של הריסת בתי הכנסת בישראל.

המחזה המביש של גדולי הרבנים בישראל המתחננים על נפשם ונפש קודשי ישראל וכורעים על ברכיהם בפני שר הביטחון היהודי, כדי שצה" ל לא יהרוס במו ידיו בתי כנסת, רק ממחישה את המדמנה שירדנו אליה (ואולי עוד לא הגענו לתחתיתה). ומערכת המשפט קובעת שאין כאן " הלכה חדשה" (הופעת " הלכה" בצירוף זה מצמררת), כאילו שהריסת בתי כנסת על ידי יהודים היא עניין שבשגרה. ואיני מזכיר כאן את התקשורת שלא לטמא את המקלדת.

והעולה על כולנה אותו שר בן בליעל שנזעק מכך ששר הביטחון התרצה לעכב את ההריסה ביומיים עד שיתקיים דיון נוסף בממשלה. הוא פנה מייד לראש הממשלה שלא להיעתר לכך ולא לקיים דיון, אלא להרוס, להרוס מיד, אבל מיד. כדי שלא יישאר זכר וזיכרון לנוכחות יהודית כלשהי, במקום שהייתה בו התיישבות יהודית חזקה ומתועדת משך למעלה מאלף שנים. עם רבנים רבים ובתי דין ידועים. קהילה שגם זרעה ונטעה ושתלה והייתה מתלבטת בחיוב תרומות ומעשרות מהתבואה שהיא הפיקה מאדמת המקום. אפילו היטלר ימח שמו – ואתו כל צוררי ישראל בכל הדורות – לא העלה על דעתו שתהיה לו שעת נחת שכזו. שהרי כדי לשרוף את בתי הכנסת באותו ליל בדולח היה צריך להשקיע הרבה תכנון ועמל. עמל שאף לא צלח לחלוטין עד הסוף, כפי שהוא יצלח לכאורה כאן.

 

בית כנסת עולה באש בגוש קטיף

ואגיד לך את אשר לדעתי עומד מאחורי טירופו של השמאל לפעול במרץ ובריצת אמוק לביצועו של הרס זה. לטענתם, הרי זה כדי שלא לראות את בתי הכנסת מתחללים. אלא שאלה טענות שקר, כזב ותרמית. שהרי חילול בתי הכנסת אכפת להם כקליפת השום. הגיון לבם הפנימי והאמיתי הוא שמצד אחד אין הם רוצים להשאיר שום זכר ושארית לשהות יהודית כלשהי במקום זה, כדי שלא תהיה ולו תקווה אוטופית שפעם אולי יתיישבו שוב יהודים שם. ומצד שני, אין הם רוצים שהעולם – ואנחנו אתו – יראה (כאשר יהיה וגם יהיה חילול נורא ) אלו יצורי שאול מטורפים אמורים להיות " הפרטנרים שלנו לשלום" , שלום הדמים הזה.

אין לי להוסיף, חוץ מאשר לתמוך בכל כוחי בקריאתך למצוא את הדרך (החוקית, החוקית, לפי כללי המשחק שלהם) להשתלט סוף סוף על המדינה ולהחזירה לידי העם היהודי, ועל מערכות השלטון שבה, כדי להתחיל במלאכה האינסופית של ניקויה מזוהמתה בחברה, בחינוך, במשפט, בתקשורת, ובעצם בכל פינה שרק נפנה אליה.

סוף למילים לעת עתה. ונשוב אל שקנו ואל תעניתנו.

(פרופסור יעקב שוויקה, מכתב אישי)

לכל המטיפים היושבים בשער

לכל המטיפים היושבים בשער
בין אספרסו קצר וסושי ארוך
שפתאום גילו את " בנינו"
" חיילינו" ," מולדתנו"
שבעבר ביטויים אלה
עוררו בהם קבס
ואף הוציאו להם את החשק
לסיים את קציפת הפסיפלורה

לאלה שיש להם מונופול על השואה
שרצו להעניק את פרס ישראל
לפרופסור שכינה את " חיילינו" יודונאצים

שמראות של זקנה פלסטינאיתמחטטת בהריסות ביתה

מזכירות להם את השואה
והתנהגות החיילים במחסומים
היא ממש,אבל ממש, כמו חיילי האס.אס
ולפתע פתאום רגש
פטריוטיות עז מציף את קרביהם
לשמע " הצווחנים" המעיזים
לקרוא ל" חיילינו" בכינויי גנאי
ללא אישור משולמית אלוני

לאלה שהצבא הפריע להם
להגשים את עצמם
וההשתמטות היא " אידיאולוגיה" עבורם

שיודעים שבשדרת הפיקוד בצה" ל
ביחידות החי" ר ובסיירות המובחרות
ובקרב " חיילינו" הנופלים הי" ד
ישנו אחוז נכבד לנוער " הלא מחונך" ההוא

שבני ישיבות ההסדר

משרתים ביחידות קרביות
ולא כמוהם – משתמטים או
אחראים על הממטרה בבסיס

שבנות השירות הלאומי משרתות
בבתי חולים, במוסדות חינוך
במוסדות סעד וקליטת עליה

לאלה שלא זעקו מרה
על מעצר קטינות בנות 14
עד תום ההליכים
בעוד רוצחים אנסים וגנבים

מכי נשים וילדים
מסתובבים ברחובות העיר
לאלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
פלורליזם וחופש דיבור נר לרגליהם
אך שתקו כשמנעו ממפגינים
את זכות היסוד הדמוקרטית – הפגנה
ושעצרו אוטובוסים בדרך להפגנה
שכל שוטר זוטר חוקק
חוקים אד-הוק על דעת עצמו

שבית המשפט העליון שתק לנוכח
מעשים חסרי תקדים אלה

ואף נתן להם יד, כאילו אין מחר

לאלה המשתאים על ההורים
שנותנים לילדיהם הלא מחונכים להפגין
להביע מחאה ואף ר"ל לחסום כבישים
בעוד ילדותיהם המחונכות
מסתובבות חצי ערומות בחוצות העיר
חוזרות בשעות הבוקר המוקדמות
לאחר בילוי לילי, הלומות אלכוהול

שבניהם מסתובבים עם סכינים
ודוקרים ורוצחים כלאחר יד
ילדים ללא ערכים, ללא דרך
אך העיקר- הם לא ישתתפו בהפגנות
אלא אם מדובר על הורדת טלנובלה
מלוח השידורים

לאלה שיודעים להכפיש ציבור שלם

בלהט דמגוגי ושנאה יוקדת בעיניהם
שמגלים " הבנה" (אך לא הצדקה)

לפעולות הטרור הנפשעות של הפלסטינים
שדוק של דמעות מציף את עיניהם
למראה כלב עזוב

שליבם נכמר לשמוע על רעב באפריקה
או שסניף הקפה שלהם נסגר
אך לא יכלו להמתין קמעה
עד שיבשו דמעותיהם של המגורשים
עד שימצאו מקום חדש להניח בו את רגליהם
והיו חייבים, אבל ממש חייבים
לנקר את גופם כעדת עורבים

מה אומר לכם מטיפים קשקשנים
צדקנים צייקנים וצקצקנים
שיודעים לטפוח על חזם של אחרים

יש לכם שנאה והיא לא תנצח

ת ת ב י ש ו
(טקסט המופץ מזה זמן באינטרנט. המחבר אלמוני)

 

הפגנה בכיכר מלכי ישראל נגד ההתנתקות (צילום: זאב גלילי)

לפקודה תמיד אנחנו

אנחנו מצייתים לכל פקודה
נתלוש מאמא ילד וגם ילדה
היא תבכה ותצעק

לא נפסיק גם אם תזעק
ניקח קלשון וגם את
נחפור ונוציא גוויות מהארון
אנחנו הצבא הפרטי של שרון

נשבור הדלת בבתי יתומים
ילדי חטואל בשמיים בוכים
לפינוי הם כבר לא מפריעים
נבדוק שאין אף אחד במטבח
נתלוש את תמונת האם שנרצחה
אל חדר המיטות נפרוץ בלי בושה
נמלא פקודה לגרור גם קשישה
ויאללא החוצה, ביד אותה נאחז
אנחנו מצייתים לפקודות של מופז

לחדריכם הפרטיים ניכנס מהחלון
על הפקודה חתום עמרי שרון
אין לנו לב ואין רחמים
מופז ציווה ואנחנו מקיימים

אלפי פגזים נפלו, אתם על הקרשים
זורקים אתכם, מה אתם, חרשים
אוסף של דוסים, אתם הרי לא אנשים
בפקודה תגלו מי גיבור על חלשים
הנה עכשיו את הוילון אנו תולשים
מוציאים מהסלון רהיטים כמו חדשים
ביד אחת תינוקת, ביד שנייה פטישים
מה את בוכה? זה אותנו לא מרשים
כי אנחנו צייתנים, בלי לב, בלי נשמה
נקבל ממופז צל" ש על דביקות במטרה

כן, אנחנו מבטיחים לציית לכל צו
ילדה נכה נגרור בפרוטזה עכשיו
מילה של מופז, בשבילנו היא פקודה
נגרור אב שכול בלי שמץ סלידה
ואחר כך נחזור עם עיטור הגבורה
כי הצלחנו לזרוק מהבית נערה
אנחנו מגש הכסף

שעליו קיבל שרון את הזיכוי

( מאת קצין אלמוני בצה" ל)

 

ילדי נוה דקלים המפונים  (צילום: זאב גלילי)

אשת הרב נכבלה לעיני ילדתה הבוכה

" אתמול הרבנית שלי הייתה כהרגלה במחסום. שוטר אלים דחף אותה והיא צעקה "אל תדחוף, תבקש שנזוז". אמר לה השוטר: את עצורה. הלכה אשתי אחרי השוטר עם הילדה הקטנה שלנו. ולעיני הילדה הבוכה שמו על ידי אשתי אזיקים לבל תברח להם.
בנקודת המשטרה הגיע השוטר האלים ומסר עדות שהוא ראה כאילו מכונית מתקרבת וחשש לחיי אשתי על כן הציל את חייה בדחיפה. לראיה הביאו שוטר שלא היה במקום למסור עדות" .

(מתוך עדותו של הרב יוסף אל נקווה, רבה של נווה דקלים החרבה).

" יש מפקד אחד שמעל דן חלוץ"

סמל אליאב פרידמן, מ" כ בקורס מכ" ים, הודיע למפקדיו שלא ייקח חלק בגירוש והודח מתפקידו. בשיחת פרידה מחייליו הבהיר להם את עמדתו שניסח לאחר מכן במכתב שאלה עיקריו:

" הגיע עכשיו רגע האמת, הרגע שבו אני מכריז: אני לא אבצע שום פעילות שמכוונת נגד יהודים. אני לא אשתתף בשום משימה שנוגדת את הערכים שלי ואת האמונות שלי. שום פקודה שסותרת את המצפון שלי.

" הייתי בכל ההכנה המנטאלית. עברתי את כל השיעורים, שמעתי את כל הסדרות, ראיתי את כל הסרטים, השתתפתי בכל הדיונים, סימלצתי את כל הסיטואציות האפשריות, ונשארתי בשלי. אני לא מתבייש להגיד את זה, אני אפילו די גאה בזה.

" נכון, חייל צריך להיות ממושמע, ולקבל את הדרגים שמעליו, ויעידו כל המפקדים שמעולם לא הייתה לי שום בעיה עם משמעת.

" אבל יש מפקד אחד בעולם שנמצא מעל דן חלוץ, ואפילו מעל הדרגים המדיניים, שמבחינתי הוא הסמכות העליונה והוא המילה האחרונה. אין עוד מלבדו.

" אפשר לקרוא לו בכל שם שרוצים. אתי הוא נפגש דרך הרבנים שלי או דרך המצפון שלי. כן, כן, המצפון, הנשמה, היא הבת קול שדרכה הוא משדר אליי את רצונו ופקודותיו. להם אני נשמע, להם אני כפוף ואותם אני מבצע.

" השבוע כשעמדתי עם החיילים מצד אחד של הגדר ומצד שני נמצאו כל האנשים שאני שותף לדרכם ולאמונתם – פתאום התבהרה התמונה האמיתית: אני שייך לצד השני של הגדר. נקודה. השקפתם – השקפתי. אמונתם – אמונתי. דרכם – דרכי. אלוקיהם – אלוקיי. בלי שום ספק בכלל. אין כאן שני מחנות, ואין "אנחנו" ו"הם". כולנו עם אחד.

ניסו מכות 1

" אתם יודעים שאני מאוד מאוד אוהב, מכבד, מעריך ואפילו מעריץ כל אחד ואחד מכם. אתם יודעים גם שאני מוכן למסור את כל החיים שלי למענכם. אבל יותר מזה, הרבה יותר מזה, אני אוהב את ארץ ישראל ובמיוחד את גוש קטיף. אני אוהב את הדת, אני אוהב את התורה, אני אוהב את המצפון, ואני נשאר נאמן להם. אני לא אשתתף במשימות שאחריהן לא אוכל להסתכל בעצמי במראה ושלא אסלח לעצמי עליהן כל החיים. (ואני מוכן גם לשלם על זה).

אני לא סרבן, אני נאמן. אני לא מסרב, אני פשוט אוהב, כואב, דואב – את השבר שמתחולל בי ומתחולל בעם ישראל.

" לא ישר, חסר אחריות , מתעתע"

" …הוא מחובר לצרכיו, לרצונותיו למניעיו האנוכיים והולך איתם בכל מחיר. מאוד לא חשוב לו מה יגידו עליו או כיצד יראו אותו. הוא אדם מעשי, תקיף, כוחני, שתלטן. כלפי חוץ הוא יוצר רושם של "סמוך עלי", אך באופן פנימי יותר הוא אדם חסר אחריות לחלוטין ושיקוליו נובעים מצורך לקדם אינטרסים אישיים הקשורים לסיפוק צרכי האגו.

 

לא ישר. אריאל שרון. (ויקישיתוף)

" מדובר באדם מאוד לא ישר, מסוגל לתעתע בזולת על מנת להשיג את מטרותיו האישיות וכל האמצעים אצלו מקדשים את המטרה בכל דרך אפשרית. נושא המוסר והצדק הם חיצוניים…

" הוא מחובר לצרכיו באופן יוצא מן הכלל. בחייו הפרטיים הוא משיג כל מה שהוא רוצה במניפולאציות כאשר הוא מציג חזות של אדם הנוהג בדרך ישירה ועניינית…"

(מתוך חוות דעת על אריאל שרון של הגרפולוגית בתיה כהן קרויטורו, שהתבססה על פתק שכתב שרון לרבי מלובביץ". בעת ניתוח כתב היד לא ידעה את זהות הכותב. פורסם על ידי שאול שיף ב" הצופה" )

קטיף ללא גדיד

על הרס עשרים ואחד ישובים

פורחים זכים כבדולח

על גוש קטיף בטרם גדיד

על תל קטיפא שהיה לתל חורבות

על נצר חזני שלא נשארו בה נצרים

על מורג שעבר על גן אור וגני טל

לא עוד כפר ים ונווה דקלים

ציפור כנף ושליו לא יבואו עוד שם

שירת ים לא היתה בחורבן דוגית ואלי סיני

ואותו גורל היה גם לרפיח ים וניסנית

בני עצמון וכרם עצמונה לא הושארו אפילו בפאת שדה

כפר-דרום, שהצבא המצרי לא יכול לו נמחק ביום אחד

(יחזקאל צוקר בן דור תש"ח השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף, שרת בחי"ר ובשיריון, נושא אותות של כל מלחמות ישראל).

מושב קטיף לאחר החורבן (צילום: מיכאל יעקובסון ויקישיתוף)

מושב קטיף לאחר החורבן (צילום: מיכאל יעקובסון ויקישיתוף)

 

מְנַחֵם אָב — פַנְטַזְיָה

 בְּלֵיל מְנַחֵם-אָב, לֵיל קַיִץ,שָׁרָב,
יָשֵׁן מַחֲנֶה אֶת שְׁנָתוֹ.
סִיְּמוּ אִמּוּנִים, הַחֹם הָיָה רַב,
כָּל אֶחָד כְּבָר מַכִּיר תַּפְקִידוֹ.

וְאַחִים מְחַכִּים בְּבָתֵי יִשּׁוּבָם,
מְחַכִּים בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית.
נֵס אֶחָד כְּבָר הָיָה, בְּיִשּׁוּב אַדְמָתָם,
הֲיַגִּיעַ הַנֵּס בַּשֵּׁנִית?

וְהַנֵּס הַמְּיֻחָל – לֹא מוֹתוֹ שֶׁל אוֹיֵב
אוֹ גְאוּלָה מִמ"ט שְׁעָרִים.
"רַק עֲצוֹר נָא, הַשֵּׁם, אֶת סִבַּת הַכְּאֵב:
יְהוּדִים מְגָרְשִׁים יְהוּדִים."

וְקוֹלָהּ שֶׁל רָחֵל בַּשָּׁמַיִם בָּקַע,
קוֹל נְהִי וּבְכִי תַמְרוּרִים.
רָחֵל אֶת בָּנֶיהָ כְמוֹ אָז מְבַכָּה,
מְבַכָּה שְׁנֵי מַחֲנוֹת הַבָּנִים.

"שָׁכְחוּ הַבָּנִים אֵיךְ מָכְרוּ אֲחִיהֶם,
לֹא זוֹכְרִים עַבְדוּתָם לַמִּצְרִים.
לוּ זָכְרוּ, זֶה הָרֶגַע פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם
וְסֵרְבוּ שׁוּב לִבְגֹד בְּאַחִים."

 וְהוֹפִיעָה פָנִים אָז מִרְיָם הַנְּבִיאָה,
שׁוֹמַרְתּוֹ שֶׁל משֶׁה מֵרָחוֹק:
"גַּם הַיּוֹם אֶתְיַצֵּב מוּל שַׁלִּיט כִּלְבִיאָה
וְאוֹמַר: לֹא אַתָּה הוּא הַחֹק!

"כִּי בְבוֹא יוֹם פְּקוּדָה עוֹד יֹאמַר לְךָ אֵל:
'לֹא לָזֹאת לַמְּלוּכָה פֹה הִגַּעְתָּ,
לְגָרֵשׁ יְהוּדִים מֵאַדְמַת יִשׂרָאֵל
וּלְדַרְדֵּר אֶת הָעָם מַטָּה, מַטָּה.'

"אָז אֶשְׁמֹר גַּם עַתָּה, וְלֹא רַק מִמֶּרְחָק,
פֶּן יָרִים מִי מֵהֶם יַד עַל רֵעַ,
כִּי לִבְנֵי דוֹר עָתִיד שֶׁל הָעָם הַנִּשְׁחָק
לֹא אֶתֵּן עָוֶל זֶה לְבַצֵּעַ!"

וְהַמֶּלֶךְ שָׁאוּל, כְּשֶׁשָּׁמַע הַמְּזִמָּה
בִּפְלִיאָה סָח: "רִבּוֹן עוֹלָמִים!
קִבְּלוּ מְלוּכָה, עַצְמָאִית, מַקְסִימָה
וְאִבְּדוּהָ בִגְלַל חֲמוֹרִים.

"לוּ הֵבִינוּ דָבָר, לוּ זָכְרוּ נִשְׁכָּחוֹת
לֹא יָכְלוּ לְשַׁתֵּף פְּעוּלָה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁלַח לָהֶם זִכְרוֹנוֹת
לְשָׁמְרָם עוֹד כְּעַם סְגֻלָּה."

וְאִשֵּׁר אַלְתֶּרְמַן דִּבְרֵי מֶלֶךְ נִפְעָם:
"אָכֵן, בַּזְּכִירָה יֶשְׁנוֹ סֶדֶק.
כְּבָר הִכְהָה הַשָׂטָן אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הָעָם
וְשָׁכַח מַה מּוּסָר וּמַה צֶּדֶק!

 "וְשָׁכַח כִּי גֵרְשׁוּנוּ מִכָּל הָעוֹלָם,
אַךְ לָנוּ פֹה אֶרֶץ וָאֵם!
מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו הֵן לֹא יִסּוֹג עַם!
לַמְּגָרֵשׁ – יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!"

כָּךְ אָמְרוּ הָאָבוֹת וְאָמְרוּ אִמָּהוֹת
מִכָּל דּוֹר, מִכָּל עֵת, עַד הֲלוֹם.
וְנָשְׁקוּ לַנָּמִים, חַיָּלִים, חַיָּלוֹת,
וְלָחֲשׁוּ נִשְׁכָּחוֹת בַּחֲלוֹם…

בְּבֹקֶר יוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם וְשָׁרָב,
הִתְעוֹרֵר מַחֲנֶה לַמִּבְצָע.
אַף חַיָּל לֹא דִבֵּר, לֹא שָׁרַק וְלֹא רַב,
אַף אֶחָד שָׁם אֶת פִּיו לֹא פָצָה.

בְּבָתֵּי הַיִּשּׁוּב שָׂרַר שֶׁקֶט נָחוּשׁ,
רָק פָּעוֹט, פֹּה וְשָׁם, קָרָא: "אִמָּא."
הַחֻלְיוֹת נִתְפָּרְשׂוּ; הַקְּרָב כְּבָר נָטוּשׁ
וְהִנֵּה הַפְּקוּדָה: "קָדִימָה!"

כְּאֶחָד הִתְקַדְּמוּ חַיָּלוֹת, חַיָּלִים
וְשׁוֹטְרִים וְשׁוֹטְרוֹת נָעוּ פְנִימָה…
וּפָרְצוּ – וְעָמְדוּ מוּל שְׁתִיקַת הָאַחִים
(רָק פָּעוֹט פּה וְשָׁם יִבֵּב: "אִמָּא…")

וְעָמְדוּ הַפּוֹרְצִים, לְלֹא זִיַע אוֹ קוֹל,
מַבִּיטִים נִיכְחָם כְּמוֹ לִזְכֹּר…
כְּנוֹשְׂאִים עַל שִׁכְמָם אֶת כָּל כֹּבֶד הָעוֹל
שֶׁל בְּרֵירַת: "הִתְקַדֵּם" אוֹ "עֲצוֹר"?

 

וְאוֹתָן הַדְּמוּיוֹת, שֶׁל אָבוֹת וְאִמּוֹת,
לָחֲשׁוּ לָעוֹמְדִים אֵין-אוֹנִים:
"לֹא יְהֵא כָאן הַיּוֹם, לֹא יְהֵא כָל עִמּוּת,
רַק נָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל בָּנִים."

אָז יָשְׁבוּ שָׁם יַחְדָּיו, צְעִירִים וְסָבִים,
נִשְׁכְּחוּ כָל דִּבְרֵי הָאִוֶּלֶת…
וְרוּחוֹת קַלִּילוֹת אָז יָצְאוּ מֵעָבִים
וְסָגְרוּ בְחִיּוּךְ אֶת הַדֶּלֶת.

מאת נילי שריון
תמוז תשס"ה       

 




קטגוריות: התנחלויות, התנתקות, תולדות המדינה | 3 תגובות

דם על הידיים

מערכת הביטחון מגלה יצירתיות מעוררת התפעלות. לקראת השיחרור הנוסף של רוצחים פלסטינים המציאו מונח חדש: דם בהיר. כלומר יש להבחין בין רוצחים שעל ידיהם דם אדום לבין רוצחים שעל ידיהם דם בהיר בלבד. עם אלה נמנים מחבלים שרק פצעו יהודים, או שכבר יושבים שנים רבות בכלא ועוד מבחנים דומים.

אם כבר אז למה לא להרחיב את הקריטריונים של דם על הידיים?

למשל:

דם ורדרד, דם נקי, דם הלב, דם קר, דם יזע ודמעות,דם מורתח, ברית דמים, גאולת דם, דם הנפש, דם נקי, לחץ דם, , מנת דם, סוגי דם, קשרי דם, שטף דם, שקיעת דם.

כל אחד מן המושגים האלה יכול לשמש עילה לשיחרור רוצחים. למשל אם האסיר סובל מיתר לחץ דם, או שקיעת דם גרועה יש לשחררו כדי שלא תיפגע חלילה בריאותו. אפשר גם לסווג את הרוצחים לפי סוג הדם של הנרצחים. בכל זאת יש הבדל אם הנרצח היה בעל סוג דם O שהוא סוג דם נדיר או  -Oשהוא נדיר עוד יותר לבין אם היה לנרצח סתם סוג דם נפוץ כמו Aאו Bיש גם להבחין בין רוצח של חייל, שדמו מותר, ואז סעיף השחרור ייקרא "דם המכבים", לבין מי שרצח אזרח שהוא "חף מפשע". יש להבחין בין רוצח שרצח בדם קר או רצח בדם לבו. אפשר גם להבחין בין מי שרצח כנקמת דם על פגיעה בבן משפחתו שיש לו אליו קשר דם לבין מי שרצח סתם יהודי.

ועדה מיוחדת תסווג את הרוצחים ואת הנרצחים ואט אט ישוחררו כולם.

ועל כך כבר אמר הנביא "ידיכם דמים מלאו" (ישעיהו א-15 ).

הדם על ידי ליידי מקבת

איך מסירים כתמי "דם על הידים"?
זאת אפשר אולי ללמוד מהמחזאי ויליאם שייקספיר.

הדרכה מפורטת ולקחים אפשר למצוא במחזה "מקבת" , בו זוג הרוצחים: מקבת וליידי מקבת עומדים מול הדם. בתחילה זה נראה ענין קל. מקבת מתחבט בייסוריו על הרצח ושנתו נודדת. ליידי מקבת מרגיעה אותו ואומרת:

" לך, קח קצת מים

ושטוף רבב עדות זו מידך"

 

אך מקבת איננו נרגע. מבוהל מכל רעש קטן הוא אומר לאשתו:

" ידים אלו מהן?…

כל מי האוקיאנוס של פוסידון

כלום די בהם למחות דם זה כליל

מעל ידי? לא…"

ליידי מקבת עדיין רגועה. גם לה דם על הידיים אך היא מעידה על עצמה כי ליבה צח להפליא וחוזרת על הצעתה הראשונה

" קצת מים ינקונו מהכל

הרי זה כל כך קל…"

 כל זה במערכה השניה.

 " צא כתם רע, צא כבר אני אומרת". ליידי מקבת עם דם על הידיים  איור בתוכניה להצגה לונדונית …

" צא כתם רע, צא כבר אני אומרת". ליידי מקבת עם דם על הידיים איור בתוכניה להצגה לונדונית …

 אך במערכה החמישית מגלה ליידי מקבת שזה לא כל כך פשוט. היא משפשפשת את ידיה במים והדם אינו יורד.

 " צא כתם רע, צא כבר אני אומרת…

מה אתכן ידים לעולם לא תהיינה נקיות?…

ריח דם כל הזמן: כל בשמי ערב לא יצליחו לבשם את היד הקטנה הזאת" .

הטקסטים בתרגום מאיר ויזלטיר.

ראה "פידיון שבויים לא בכל מחיר"

 

 
 

קטגוריות: טרור, מערכת הביטחון, פידיון שבויים, תיאטרון | תגים: , | 2 תגובות

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית

חשבון נפש ראשון בעקבות ההתנתקות

פשע חורבן גוש קטיף עשוי להפוך לנקודת זינוק * למאבק בממשלת הזדון, כמו מאבק הישוב המאורגן בספר הלבן הבריטי * למאבק על דמותה של המדינה וערכיה * למאבק על עתידו של העם היהודי בטיפוח המשפחה, בהעמקת החינוך ובערבות הדדית * למאבק על הוצאת השלטון מידי האליטות המושחתות

עדיין מתאבכים ענני האבק מעל הריסות גוש קטיף הגווע. העיניים עדיין אדומות מבכי ונאד הדמעות טרם יבש. והלב קרוע ושותת דם באין נחמה.

ובתקשורת כבר עברו לסדר היום ועוסקים ב"כוכב נולד" ובטלנובלה חדשה ובמאבק בין ביבי לשרון. וספסרי הנדל"ן הלאומי כבר רוקדים על הדם ומנהלים סחר מכר פוליטי. ויש תמימים המשלים עצמם כי הנה יבוא המהפך הפוליטי המיוחל. ויש המציעים התכנסות בתוך עצמנו והתנערות מן המדינה. ויש המתאווים למצוא ניחומים בחיק החמים של עולם התורה החרדי, מנותקים מהבלי העולם הזה, ממצוקותיו ומתביעותיו. ובינתיים המועקה כבדה, ותולעת הספק מכרסמת והייאוש מרעיל את הנשמה ומחלחל לעורקי הדם.

מצב נפשי זה, שהכותב שותף לו כמו רבים אחרים, אינו יועץ טוב לשיקול דעת מפוכח. לחיפושי דרך, להסקת מסקנות. אך איננו פטורים מניסיון כזה גם בימים השחורים הללו.

עובדות היסוד

  • · בחירות לא ישנו את המצב. יעלה ביבי, יחזור שרון, ינצח פרס, ימריא ליברמן. שום דבר לא ישתנה.
  • · המשחק הפוליטי מכור מראש. רשימת המועמדים נקבעת במרכזים מושחתים.
  • · לבוחרים אין השפעה לא על מדיניות החוץ והביטחון, לא על סדרי העדיפויות הלאומיים.
  • · הרוב המכריע של העם " ימני" בהשקפתו המדינית, יהודי בתחושתו הפנימית. אין לכך שום ביטוי במערכות הכוח המנהלות את המדינה.
  • · ישראל אינה מדינה דמוקרטית ומעולם לא הייתה. אם דמוקרטיה פרושה ממשל המייצג את רצון העם ואת ערכיו.

הרקע ההיסטורי

  • · דמות הממשל בישראל עוצבה בימי הבראשית על ידי אנשי העלייה השנייה, בראשית המאה העשרים.
  • · אף שהיו מיעוט קטן באוכלוסייה ההולכת וגדלה של פלשתינא הצליחו להשתלט על הישוב בלהט המהפכני שלהם, בנחישותם, בכוח הארגוני שלהם.
  • · דוד בן גוריון: " כשלפנינו עומדת מצד אחד פורמולה דמוקרטית ומצד שני ענייני החיים של המון העובדים, אנו מבקרים את העניינים הריאליים" .
  • · כשהוקמה מפא" י בראשית שנות השלושים הגיע מספר חבריה ל-5000 אך היא שלטה כבר אז על ישוב שמנה למעלה מ-300 אלף נפש.

· היא נתפסה (בצדק) כחוד החנית של מפעל הבנייה הציוני וההגשמה החלוצית. היא הקימה את הישובים שקבעו את גבולות המדינה שבדרך ואת המנגנונים לניהולה.

· כוחה נבע משליטתה על מוקדי הכוח: הקרנות הציוניות, מפעלים כלכליים, וההסתדרות שסיפקה מערכות בריאות סעד ושיכון. הכוח החמוש של הישוב, " ההגנה" , היה תחת מרותה.

והרי יש מדינה

  • · אותן השיטות שאפשרו את שלטון המיעוט האליטיסטי של טרום מדינה פעלו גם לאחר הקמתה.
  • · כל עמדות הכוח היו בידיה: המשק ההסתדרותי, לשכות העבודה, קופת חולים, קופות הפנסיה, מפעלי ההסתדרות, הקיבוצים, וגם צה" ל.
  • · הקיבוצים, האצולה הלוחמת, לא היוו מעולם יותר מ-3 אחוזים מן האוכלוסייה. אך חבריהם תפסו את רוב עמדות הכוח במדינה: קציני צבא, חברי כנסת, שרים, ראשי מינהל בממשלה ובמוסדות הלאומיים, שליחים לחוץ לארץ ועוד.
  • · כוח יוצר כוח ומושך כוח. אל האצולה נמשכו כל מי שרצה להתקדם בחיים: אנשי אקדמיה, מקצועות חופשיים, עיתונאים, סופרים ומשוררים.

שלטונה של מפא" י נמשך עד למהפך ב-1977.

שני מהפכים

  • · כוחה האלקטוראלי של מפא" י נבע מהצבעה של המון אפור, המצביע תמיד בעד הסדר הקיים שהוא תלוי בו. מפא" י השכילה ליצור תחושה של בטחון אישי, בטחון כלכלי וביטחון מדיני.
  • · מלחמת יום הכיפורים ערערה את אמון הציבור ביכולת שלטון מפא" י לשמור על הסדר הקיים והוליכה למהפך שהעלה את בגין לשלטון. רק אז נתגלה כי למהפכה הפוליטית קדמה מהפכה אחרת.
  • · זו היתה מהפכת האוליגרכיות, שהסמל הבולט שלה הוא אשר ידלין.

מהפכת ידלין

אשר ידלין היה בן למשפחת אצולה שבפסגת מפא"י, קשור בקשרי משפחה עם מפקד ההגנה אליהו גולומב ועם מי שהיה שר החוץ משה שרת. הגיע לתפקיד מנכ" ל קופת חולים. כשממשלת רבין הראשונה החליטה בספטמבר 1976 למנותו לנגיד בנק ישראל התעורר חשד כי קיבל שוחד. היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרון ברק, פתח בחקירה נגדו, העמידו לדין והוא נדון לחמש שנות מאסר. בספרו          " עדות" כתב ידלין: (חבריי)" בגדו בי והפקירו אותי כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית"

ידלין לא הבין שחבריו לא בגדו בו אלא שקצרה ידם מלהושיעו. בשנים שחלפו מאז הגיעה מפא" י לפסגת כוחה היא הלכה והתפרקה מנכסיה. תחילה הנכסים האידיאולוגיים ולאחר מכן הנכסים החומריים. המפעלים הכלכליים וקופת חולים פשטו את הרגל, הקיבוצים התרוקנו מיושביהם, קופות הגמל נבזזו, ההסתדרות איבדה מכוחה. מוקדי הכוח עברו לגופים שאינם תלויים כלל בשלטון ורובם אינם מונעים על ידי שום אידיאולוגיה, פרט לתאווה לשמור על כוחם. כשבגין קיבל את השלטון הוא גילה שהוא אינו שליט יחיד במדינה וזה מסביר הרבה מה שקרה מאז ועד חורבן גוש קטיף.

ומה עכשיו?

התשובה נמצאת בשירה המנחם של נעמי שמר:

"לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב.
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית".

כנראה שהגיע הזמן להתחיל מבראשית. להתחיל במאבק נגד ממשלת הזדון, כמו שנאבק "הישוב המאורגן" בספר הלבן הבריטי. למאבק על דמותה של המדינה וערכיה. למאבק על עתידו של העם היהודי בטיפוח המשפחה ברוכת הילדים, בהעמקת החינוך ובערבות הדדית. מאבק להוצאת השלטון מידי האליטות המושחתות והעברתו לידי העם. למאבק הזה דרוש קומץ חלוצים אבל יהיו שותפים לו כל מי שחרד לעתיד העם ולדמותו: כיפות סרוגות, חרדים, יוצאי מדינות ערב, יוצאי ברית המועצות לשעבר, חילונים לאומיים והעם היהודי בתפוצות.

=======================================================================

כך תיכנתו את חיילי העקירה

רפאל פרידמן, לוחם שיריון ואיש חינוך ממעלה אדומים, כתב לרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, מכתב בו הוא מבקש לשחרר אותו משרות מילואים. להלן עיקרי המכתב:

" כלוחם ותיק בשירות מילואים, הממלא בקפידה אחר כל צו קריאה. כחייל שנענה תמיד באהבה וברצון, גם לקריאה חברית מצד מפקדים לתת כתף למשימות חריגות. כמי שלא החסיר אף יום מילואים אחד – אני רואה לנכון להודיע לך שאין לי עוד אמון במערכת הצבאית. האמון בערכיותו, במוסריותו ובחוסנו של הצבא, ומעל הכל בהיותו נקי מכל פוליטיקה, התרסק לרסיסים.

" מה שהביא אותי למסקנה גורלית זו הוא המידע שהגיע אלי על מה שהתרחש במחנות האימונים לקראת העקירה שכונתה "פינוי הישובים".

" אדוני הרמטכ"ל. ציבור הלוחמים זכאי לקבל הסבר, אמיתי וממצה, על מה שהתרחש במחנות אלה. לפי מידע מהימן שהגיע אלי עברו חיילי צה" ל, נערים צעירים, שטיפות מוח נמרצת שנעשו בידי אנשי מקצוע. שטיפת מוח זו נועדה לעצב את עמדת הצעירים כלפי "המתנחלים". על היותם כאילו בעלי אמונה עיוורת, המחזיקים ערכים אוטופיים. על שהם מגלים כאילו בדלנות שבטית וקנאות עיוורת. על שעמדותיהם מכרסמות עד היסוד במעמדו של הצבא.

שכתוב ההיסטוריה

" הגיעו אלי עדויות אמינות כי ההסבר שניתן לחיילים להצדקת "המשימה הלאומית" התבסס על פרקים מרכזיים במשנת השמאל הפוליטי. לפי משנה זו ההתיישבות מעבר ל"קו-הירוק" איננה עומדת במבחן המציאות, לא מעשית, לא ערכית, לא יהודית, לא מוסרית ולא דמוגרפית.

" מן הידיעות שהתקבלו מכלי ראשון, מתברר שההדרכה כללה בין השאר שכתוב של ההיסטוריה הישראלית, באמצעות מצגות מולטימדיה שהופקו על ידי גורמים שמחוץ לצבא. דובר שם על "חילופי אש הדדיים" שהיו כאילו בפרשת אלטלנה. חזרו שם על העלילה שמפגיני הימין הם שהניפו תמונה של יצחק רבין ז" ל כשהוא לבוש במדי אס.אס. ועוד סילופים כהנה וכהנה.

" הכנה מנטאלית"

" עוד דווח ממחנות האימונים על "הכנה מנטאלית" שניתנה לחיילים הצעירים. הכנה זו כללה עיצוב התנהגותי והכוונת שפת הגוף. הכנה זו נדרשה הואיל ולמדריכים היה ברור כי מדובר במעשה לא מוסרי ולא אנושי. הפסיכולוגים עבדו אפוא על הקהיית ואיטום רגשות, כשהם פועלים מול החניכים "אחד לאחד".

החיילים פשוט תוכנתו איך לא לשמוע את זעקות המפונים. איך לא להקשיב למצוקתם. איך לבצע הנהוני חסד וחמלה עקרים. איך לבצע העמדות פנים מעושות. לימדו אותם אפילו איך "לבצע" בכיות מתוזמנות, לפי פקודה. היו לכך השלכות מעשיות בביצועים עצמם. חיילות בוכיות שבו למשימותיהם במשנה מרץ, בחלוף דקות בודדות בלבד.

אבל לפי עדויות מן השטח האימון הזה לא תמיד עלה יפה. חיילים וחיילות בכו בכי תמרורים אמיתי, לא לפי פקודה מגבוה אלא לפי הרגשת הלב.

נחישות בלי רגישות

" יש עוד הרבה דיווחים מהשטח, המטילים צל כבד על מוסריותו, אנושיותו ורגישותו, של צבא העם. צבא שהיה מושא האהבה של כולנו. במיוחד נחלת החיילים הפשוטים, שמעולם לא ראו בצבא מקפצת קריירה, המגלמת כוח, מעמד וכבוד.

" אדוני הרמטכ" ל. חורבן גוש קטיף הוא משימתך הראשונה בתפקידך החדש. זוהי "מלחמת ששת הימים" שלך. אתה ההוגה היוזם והמתכנן של המלחמה שהופנתה כלפי אזרחים יהודים, נשים וילדים. האם שאלת עצמך מה עשתה המלחמה הזו לדור הצעיר של החיילים, האם הצגת בפני הדרג המדיני את השאלה אם צה" ל הוא שצריך לבצע את המשימה הזו?

" כל עוד שאלות מאיימות אלו – עקרוניות, מקצועיות, אנושיות ומוסריות – לא נבחנו ונצרפו בדין ודברים אישי בינך לבין לוחמי הצבא בסדיר ובמילואים – אינני רואה עצמי שייך בצורה כלשהי למסגרת צבאית המשרתת שליט הפכפך.

אני מבקש אפוא בזאת לשחררני לאלתר משירות מילואים.

סמל ראשון רפי פרידמן מספר אישי 3797702.

========================================================

החיילות שאלו: " אנחנו נאציות?"

" האם אנחנו נאציות" – כך שאלו צוערות קצין שריון בדרגת סגן אלוף, במהלך אימון ההכנה לקראת העקירה והגרוש של גוש קטיף.

על הפרשה הזו שמעתי מפי אחד הרבנים הבכירים של הגוש. סיפר לי הרב:

" השתתפתי ביום עיון של חיל האוויר שהתקיים בבסיס עובדה, זמן מה לפני שהוקם מחנה האימונים לעקירה. הוזמנתי להשתתף בפאנל שבו שמעו המשתתפים דעות שונות על ההתיישבות ביש" ע. הואיל ויכולתי להגיע לבסיס רק בטיסה והיו צריכים גם להטיס אותי בחזרה שהיתי במחנה כל היום והייתי עד שמיעה, כשהחיילים עברו הכנה ראשונית לקראת העקירה.

" הקצין דיבר על פינויים שהוא חווה עם חייליו ביצהר וביישובי גב ההר. הקרינו סרט שראו בו תמונות קשות של פינוי מאחז. הראו איך הורסים בית כנסת עם פטישי חמישה קילו. איך גוררים אישה הרה על הרצפה עם ילד עליה. כל עת ההצגה הקצין חזר ואמר: אלה אנשים מצוינים. אלה מלח הארץ. הם נשלחו לשם על ידי ממשלות ישראל. יש ביניהם חיילים קרביים. אבל המוטו של כל ההרצאה היה "קדושת המשימה". בשם קדושת המשימה מותר להרוס בית כנסת. בשם קדושת המשימה, הוא אמר, תתקלו בדברים קשים כמו לתלוש אמא מידי בנה. ואז סיפר כי העביר שיחה דומה לצוערות והן הצביעו ושאלו: "מה זה אנחנו נאציות?".

" אחר כך עליתי ודיברתי שעה שלמה. הסברתי למה אי אפשר למלא פקודה כזו. אמרתי שאדם נורמאלי לא יכול לפנות אנשים ברגישות.

" בדיעבד הגעתי למסקנה שיכול להיות שעשיתי טעות שהלכתי לשם. כנראה הביאו אותי כחלק מן המשחק. רצו ללמוד אותי, ללמוד את הקושי שבמשימה. תכירו את הפנאט הזה הרב של גוש קטיף" .

========================================================

עיטורים צל"שים ואותות לעוקרים

הדברים שכתבתי כאן על הצורך בהענקת אות מיוחד למשתתפי חורבן גוש קטיף חשף גל של יצירתיות בנושא.

ד.ב., סגן אלוף במילואים, המצהיר כי הוא מתבייש ללבוש מדים, עיצב מערכת שלמה של אותות, עיטורים וצל" שים עוד לפני שהחלה העקירה. הוא גם קבע את הקריטריונים לחלוקתם.

האות הכללי שיש לחלק הוא אות " שבת אחים" (השם הקודם של המבצע). צבעיו מסמלים את תהליך העקירה: עם סגולה מושלך לים כחול, שטחי חקלאות ירוקים הופכים למדבר צהוב, והכתומים מוכים עד זוב דם אדום.

העיטורים יהיו משלושה סוגים: עיטור המפנה, עיטור העוקר, ועיטור התותח הקדוש. כל עיטור בהתאם להצטיינותו של העוקר. למצטיינים בפינוי פיסי, למפגינים אטימות ולמי שנאלץ לירות באש חיה.

הצל" שים אמורים היו להיות משלושה סוגים: צל" ש הרמטכ" ל, צל" ש אלוף הפיקוד, וצל" ש מפקד אוגדה. כל השלושה מעוטרים בראשי קרנפים.

גם הקורא מיכאל קארו מחיפה הקדים ועיצב את האות עוד לפני שהחל מסע העקירה. זהו " אות הגרוש" , שהכין לטקס החזרת דרגות ואותות צה" ל בגן הזיכרון בחיפה.

הקורא י.צ. עיצב את " האות לזיכרון ולדראון" . האות כולל חמישה צבעים המסמלים: בראשית, הפרחת שממה, הקזת דם, מאבק לקיום ושוב שממה.

שמעון ברט מאלקנה עיצב אות המראה סכין המפלחת את העם הכתום והכחול.


קטגוריות: התנתקות, תולדות המדינה | תגים: , , , , | 2 תגובות

ערב לזכרה של זלדה ב"צוותא"

נכחתי בערב שהוקדש למשוררת זלדה במועדון "צוותא" בתל-אביב והחוויה הזו החזירה אותי עשרות שנים לאחור.

אני זוכר היטב את התחושה שהייתה לי כאשר קראתי לראשונה שיר שפרסמה כשהייתה לגמרי אלמונית. השיר פורסם באיזה כתב עת נידח, או אולי במוסף ספרותי של אחד העיתונים.

איני זוכר את השיר, אך אני זוכר את התחושה. הייתה זו כתחושה של ילד שבא לפיו פרי חדש. באחד משיריה נתנה זלדה ביטוי לתחושה זו. וכך כתבה:

כי בתור הילדות אכילת פרי חדש
פותחת לפני הנפש שערי גן העדן
זה שאין בו עץ הדעת והנחש
שכרובים אינם שומרים לפתחו
בלהט החרב המתהפכת
כי בתור הילדות טבל דמיוני
בדבש הכהה של פרי התמר
זה שהררי הנחושת האצילו זיום לקליפתו
ונפתחה לפני חומת הזהב העגולה
של הרימון
ונכנסתי אל ארמון של חלונות שקופים
ומזרקות יין

זלדה מתוך הסרט עמדתי בירושלים-מחוה למשוררת זלדה

זלדה בסרט עמדתי בירושלים-מחווה למשוררת בימוי נורית יעקבס-ינון

פרשת לוי נויפלד

המפגש החדש עם זלדה גם החזיר אותי לזיכרונות הקשורים בעבודתי העיתונאית. הדבר היה בראשית שנת 1964. סידרה של מעשי רצח החרידה את המדינה. באותם הימים לא היינו מורגלים עדיין ברציחות סיטוניות כבימינו, והמדינה הייתה אחוזה אימה. ככל הזכור לי היה משהו משותף לכל מעשי הרצח הללו. כל הנרצחים היו קשורים איכשהו לשואה וכל מעשי הרצח בוצעו באותו כלי נשק, כנראה תת מקלע סטן.

באחד הימים עלו חוקרי המשטרה על חשוד אפשרי. קראו לו לוי נויפלד. סטודנט לרפואה, ניצול שואה, שנעלם מביתו ברמת גן, זמן קצר לפני שהחלה סידרת הרציחות. התיאוריה הייתה שמדובר במעשה נקם על מעשים שנעשו בתקופת השואה.

המשטרה פרסמה ברבים את תמונתו ותיאורו. הפעילה צוות פסיכולוגים כדי להבין את מניעיו ולנחש את צעדיו הבאים.

"בחיק העשבים בכה"

לימים נתברר כי המשוררת הירושלמית הצנועה הייתה בעלת חושים אנושיים חדים יותר משל "מיטב החוקרים". היא ניחשה שמדובר באדם חף מפשע וכתבה על כך שיר: "בחיק העשבים בכה".

וכך כתבה:

ארמון גופו נפל תחתיו
בחיק העשבים בכה
האובד –
לעשבים סיפר
מה נוראה כלימת מך
לפגוש בוקר בוקר
את חמדת השמש
העשבים לא האיצו בו שיחיה
העשבים לא האיצו בו שיקום
העשבים שרו על שמחת הנשמה
לפגוש בעולם הבא
את אביה ואת אמה
ואת בוראה

גופתו של לוי נויפלד נמצאה על ידי קבוצת ילדים ששיחקו במבנה נטוש בירושלים. ליד הגופה נמצא מכתב התאבדות ומבדיקה נתברר כי התאבד לפני שאירעו הרציחות. המשטרה הודיעה לבני משפחתו כי אינה מייחסת לו שום קשר למעשי הרצח (שככל הזכור לי נשארו בלתי מפוענחים עד היום הזה).

שירה של אשה חרדית

החדווה שבקריאת שיריה של זלדה – שהייתה בלתי מזוהה עם אף חוג ספרותי – נבעה בראש ובראשונה מאיכותם של השירים כמובן. אך היא נבעה גם מן הבשורה הטמונה בהם. בשורה של אישה אלמונית – בת ירושלים, חרדית באורח חייה, צאצאית של ה"צמח צדק", בת דוד של הרבי מלובביץ' – כותבת שירה מודרנית. והיא כותבת על פמוטות הכסף, ("נגוהות הירושה הפכו את חדרי לטירה עתיקה") ועל נר של שבת ("אמהות שרות לשמים / עד סוף הדורות") ועל קידוש ( את לבנו הוציא מן האופל / אל בדולח השבת) ועל הירח המלמד תנ"ך ("רקפת, כלנית והר/ מקשיבים בשמחה"), ועל ירושלים הגדולה והמאירה וגם ירושלים הקטנה של בית ישן ובית חינוך עיוורים, ועל השכן הסנדלר ועל השכנה הרעה. ומעל לכל על הבעל שהלך לעולמו, האיש ש"לבו פרח מתוק" והותיר אחריו "צפור מתה, עוטה מעיל אפור".

הייתה בערב הזה ב"צוותא" איזו סגירת מעגל שמבשרת אולי תקווה לתרבות הישראלית. מועדון "צוותא", שבמשך שנות דור היה מעוז השמאל הישראלי, משתף בערב הזה מלחינים ומבצעים, ביניהם חובשי כיפה ועטורי ציצית: יונדב קפלון, ראובן קסל, אלי חפץ, אנוש אברהם, אורי לשמן.

קישור לסרטון עמדתי בירושלים מחווה למשוררת זלדה של נורית יעקבס-ינון

 http://www.youtube.com/watch?v=CORYcIYawzc

 

 

קטגוריות: חרדים, שירה | 4 תגובות

לזרוק בהקדם את האתרוג הרקוב

יועצי החצר הביזנטינית מתכננים שטיפת מוח לציבור, כדי להבטיח את המשך שלטונו של שרון * אסור לשכוח את דברי מבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג: " השחיתות היא הסכנה הגדולה ביותר לקיום המדינה"

בשנת 1972, יום לפני שחרורו מצה" ל, התקשר אריאל שרון לשמואל תמיר (שהיה מראשי " חרות" והודח על ידי בגין). תמיר עסק אז בהקמת מפלגה חדשה, " המרכז החופשי" , ושרון הציע להצטרף למפלגה עם שחרורו.

השניים נפגשו ותמיר הציג בפני שרון את קווי היסוד של המפלגה המוקמת. שרון נטל את המסמך, קיפל והכניס לכיסו. סוכם כי שרון יצטרף למפלגה ובתוך יומיים יקיימו מסיבת עיתונאים משותפת, כדי לבשר על כך לציבור.

מסיבת העיתונאים התקיימה אך רק שרון השתתף בה. בלי להודיע לתמיר הוא כינס את העיתונאים והודיע כי הוא מתכוון להקים מפלגה משלו. קווי היסוד שלה צוטטו מילה במילה מן המסמך שמסר לו תמיר.

שמואל תמיר מספר בספרו " אוטוביוגרפיה" , כי שבועיים לאחר מכן התקשר אליו שרון.

" אתה בטח כועס עליי" גיחך שרון. ותמיר השיב:
" אני תמה, משתומם" .

על כך הגיב שרון במילים הבאות: " כל צה"ל יודע שאני נבלה ואתה לא ידעת?" .

מאז אותו ארוע חלפו יותר מ-33 שנים. היום לא רק כל צה" ל יודע. כל אדם במדינת ישראל יודע ששרון הוא המנהיג המושחת ביותר שקם אי פעם בישראל. יודעים על כך שרי הממשלה, חברי הכנסת, אלופי צה" ל, הצמרת המשפטית, צמרת המשטרה, צמרת התקשורת וכמובן צמרת בעלי ההון. יודעים ושותקים.

אסור לשתוק. את האתרוג הרקוב הזה, שהרקיב את חיינו הציבוריים עד שהצחנה עולה מכל עבר, צריך לסלק מן השלטון מה שיותר מהר. מי שהיה מסוגל ליזום ולבצע את תועבת העקירה כדי להציל את עורו מחבל תליה משפטי מסוגל לכל. כבר עכשיו יושבים יועציו ועוזריו בחצר הביזנטינית שלו ומתכננים מתקפה של שטיפת מוחות כדי שיישאר בשלטון. הם רומזים על תכניות גרנדיוזיות: שינוי שיטת הבחירות, מבצע גדול למלחמה בפשע (איזו אירוניה), פעולה דרסטית לעקירת העוני וכמובן שלום ובטחון.

ומה אם כל זה לא יילך? אולי יזום שרון איזו מלחמה קטנה ויקרא את כולם אל הדגל? הוא כבר עשה את זה פעם.

השאלות שלא נענו

מבקר המדינה, שופט בית המשפט העליון אליעזר גולדברג, הכריז בשעתו " השחיתות היא הסכנה הגדולה ביותר לקיום המדינה" . השאלות הבאות לגבי עלילותיו של שרון מעידות על כך כאלף עדים:

· מה הם בדיוק היחסים בין אריאל שרון לבין איש סודו ומתכנן תכנית העקירה דב ויסגלס.

· מה היחסים בין שרון לבין המיליארדר סיריל קרן.

· מה הקשרים בין שרון למרטין שלאף, המיליארדר האוסטרי מבעלי הקזינו ביריחו?

· האם קיבל גלעד שרון כספים מרווחי הקזינו ביריחו מידי מרטין שלאף.

· מה היה בפגישה שהתקיימה בווינה בינואר 2001 בביתו של מרטין שלאף מבעלי הקזינו ביריחו.

· האם בפגישה השתתפו עמרי שרון, דב ויסגלס, מוחמד ראשיד (יועצו הכלכלי של ערפאת) ומנהל קזינו אוסטריה ליאו ולנר.

· האם משרד עורכי הדין של דב וייסגלאס מייצג בארץ את מרטין שלאף.

לחברי שבשמאל

אתם מוחאים כפיים וזחוחי דעת נוכח שריפת פשפשי המתנחלים יחד עם הבית הדמוקרטי. שמרתם על האתרוג המושחת והרקוב. נתתם יד לחוק פינוי פיצוי הפשיסטי. עצמתם עיניים כשהמשטרה חסמה את כל הארץ בפני מפגינים. הרעתם לשחורי המדים העוקרים משפחות, נשים זקנים וטף מבתיהם. בהסכמתכם השקטה לאמצעים הדרקוניים שנקט הרודן המושחת נתתם הכשר לכל רודן עתידי. תקראו שוב את " הדרך לעין חרוד" .

" הדרך לעין חרוד"

ספרו של עמוס קינן, מתאר מציאות אפוקליפטית של ישראל הנתונה תחת משטר צבאי פשיסטי. רוב האזרחים לא יודעים מה קורה. אמצעי התקשורת ממשיכים לשדר כאילו לא קרה כלום. עין חרוד היא המקום היחיד בארץ שנשאר חופשי והגיבור מחליט לצאת לשם.

וכך כותב קינן: " ידעתי שאם אני רוצה להגיע חי לעין חרוד אסור לי לא רק לנסוע בכביש או ברכבת. אסור לי אפילו להראות בקרבתו של כביש כלשהו. כרגע הבעיה שלי היא כיצד להסתנן החוצה מתל אביב… דרך היבשה לא באה בחשבו. ראשית המחסומים בכל כבישי היציאה מהעיר. ושם אין חכמות. לא רק שלא מרשים לך להמשיך בדרכך. בשבועיים הראשונים ירו בלי חכמות ובו במקום בכל מי שנחשד, בצדק או שלא בצדק, שהוא בעצם מתכוון להגיע לעין חרוד. גם כאלה שחשבו שאם ייקחו את בני המשפחה לדרך, ייראו כמי שנוסעים צפונה בתום לב, נקצרו ללא היסוס עם הנלווים אליהם…"

הטלאי הצהוב כתעודת זהות

" הסתובבתי שבוע שלם עם מה שראיתי כתעודה מזהה שלי, אם אתבקש להציג. חבוי עמוק בתוך ארנקי היה טלאי צהוב שאמי ז" ל ענדה במשך כארבע שנים. לא טלאי כתום, לא דימוי, לא מקרטון. טלאי אמיתי. לרוב לא עשיתי בו שימוש, ביודעי את התגובות שזה יעורר. אך לעיתים נתקלתי פה ושם בסיטואציות בלתי אפשריות ופשוט לא יכולתי להימנע מלענוד אותו.

לפני חודשים ספורים, ערכתי עם רבבות אחרים את מסע " מצעד החיים" מאושוויץ לבירקנאו, והתייחדתי עם זכרם של בני משפחתי שלא חזרו משם. זיכרון השואה הקולקטיבי הוא שלי לא פחות משל אחרים. אינני מרגיש עצמי חייב דין וחשבון לאף אחד על תודעת השואה הפועמת בקרבי. ניסיתי, עם חלק מבני משפחתי לנחש איך הייתה אמי מתייחסת לכך שאני עונד את הטלאי הצהוב. לא הגענו למסקנה מוסכמת. אי-אפשר לטעון בוודאות שהייתה מתנגדת לזה, ורואה בכך זילות השואה. רובנו סבורים, אם כי לא בטוחים, כי הייתה רואה בענידתו מעשה ראוי ונכון. (הכותב הוא ברוך ליאור בן 52 תושב עינב. עלה לארץ מצרפת לפני 35 שנים. אב לארבעה ילדים ששלושה מהם שרתו בעת ובעונה אחת ביחידות קרביות).

חוות השקמים לעקורי הגוש

בתיה בזיז, ממושב בית יתר שבהר חברון, העלתה הצעה מקורית לפתרון בעיית עקורי גוש קטיף. במכתב לראש הממשלה היא כותבת בין היתר:

" יש לי הצעה שיכולה אולי להציל משהו מכבודך המפוקפק, ואולי להציל משהו מכבודם הרמוס עד עפר של המגורשים…

בנחישות וברגישות ובכל הרצינות אני פונה אליך בבקשה להתנתק מחוות השקמים שהקמת וטיפחת. ב 4,000 דונם שיש לך שם תוכל למצוא פתרון הולם למגורשי שני ישובים שלמים שעקרת. תוך מספר שעות אלפי שוטרים וחיילים יוכלו לעזור לך (כמובן בנחישות אך עם המון רגישות) להעביר את רכושך למשכנך בירושלים. את הכבשים תוכל לפזר בפינות חי ברחבי הארץ, הרי לכל כבש יש פתרון" .

מי השכפץ

" היינו השכפץ שלהם משך שנים ועכשיו הם מתלוננים" אמר קצין בכיר במהלך העקירה. בעוד ימים לא רבים, כשהטרור יתחדש ביתר עוצמה יתברר שגוש קטיף היה משך שנים השכפץ של מדינת ישראל.

איך לשרוד את הטראומה

איך שורדים את הטראומה של העקירה והגרוש?

לרב משה הר נוי יש תשובה. הוא הציג אותה בשעור שנתן במחנה שהקימו עקורי נצר חזני בצומת ארלוזורוב דרך חיפה, מול תחנת רכבת צפון בתל-אביב.

היה משהו סוריאליסטי בשעור הזה, שהתקיים על רקע אוהלי העקורים והרעש הבלתי פוסק של המכוניות החולפות. סביב הרב התקבצה קבוצה של צעירים כתומים, חלקם פליטים חלקם חברים שבאו לעזור. היו גם כמה מבוגרים ועוברי אורח.

באורח מפתיע פתח הרב את השעור, שאמור היה להיות תורני, בתיאור משנתו של ויקטור פראנקל. פראנקל, פסיכיאטר יהודי יליד גרמניה, היה שלוש שנים במחנות טרזיינשטאט, אושוויץ ודכאו ושרד. כל בני משפחתו, פרט לאחותו, הושמדו. לאחר המלחמה התמסר פראנקל לחקור את השאלה מה משותף לכל אלה שהצליחו לשרוד.

בהסתמך על החוויות שהוא עצמו עבר ומתוך התבוננות באנשים סביבו הגיע למסקנה ששרדו בעיקר אלה שהיו בעלי תודעה שיש לאן לחזור ויש למה לשאוף. דהיינו אנשים שמצאו משמעות לחייהם גם בתנאים הקשים ביותר.

התיזה הזו הוכיחה עצמה במחקרים שערך בניצולים (ומאוחר יותר גם באנשים ששרדו את השבי בוייטנאם). ספרו " האדם מחפש משמעות" (הופיע לראשונה ב- 1946 ובתרגום עברי בהוצאת דביר 1981) זכה להדים רבים בעולם. השיטה שפיתח פראנקל (לוגותראפיה) משמשת לטיפול באנשים שחוו טראומה קשה וכן במקרים רבים אחרים של אנשים שאיבדו טעם לחייהם.

בין דבריו של פרנקל:

· " סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו" .

· " מי שיש לו איזה "למה" שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל "איך""

אחרי שתאר את תורתו של פראנקל פנה הרב הר נוי לעיקר הרצאתו. תפיסתו של פראנקל מצויה אצל חז" ל, אמר, והביא שני מקורות. שניהם מתייחסים לנשים גדולות שמתוך שהאמינו בעתיד חוללו נפלאות. הראשונה היא מרים, אחות משה, שבהיותה ילדה קטנה העזה פניה בפני גדול הדור, האב עמרם.

וכך מספרת הגמרא:

" עמרם גדול הדור היה, כיוון שגזר פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשווא אנו עמלים. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולם וגירשו את נשותיהם. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא. פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת… עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהן.

(תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א).

האשה השניה שראתה את העתיד היא רחל, בתו של כלבא שבוע. עליה נאמר: " …בן ארבעים שנה היה (עקיבא) ורועה של בן כלבא שבוע היה. ראתהו בתו שהיה צנוע מכל רועים של בית אביה. אמרה ראוי זה שיהא מורה הוראה בישראל. ותיקרא תורה על שמו הלכה ונתקדשה לו בצינעה… (אבות דרבי נתן).

והמסקנה לזמננו, אמר הרב הר נוי, ללכת בעקבות מרים ורחל ולצפות לעתיד. יש משמעות למפעלנו ולחיינו ועוד נכונו לו גדולות.

הרב הר נוי למד בישיבת קריית ארבע, מתגורר באלעד, מלמד בקרית הרצוג, מסיים תואר בחינוך ולומד פסיכולוגיה. הוא נשוי ואב לחמישה ילדים.

אות העוקר

אחרי כל אחת ממלחמות ישראל הוענק למשתתפיה אות. יש לנו אות הקוממיות (מלחמת העצמאות), אות סיני (מלחמת קדש), ששת הימים, שלום הגליל.

עכשיו העלה השר אפרים סנה הצעה להעניק אות למשתתפי המבצע המפואר של העקירה. אולי התכוון שייקרא אות העוקר, או אות הרגישות והנחישות.

הרמטכ" ל דן חלוץ דחה את ההצעה על הסף. מה שמעיד שהוא חכם יותר מסנה. הרמטכ" ל הרי יודע שאות הרגישות והנחישות עתיד היה להיות אות קלון. אות שיבער על חזותיהם של אלו שיעיזו לענוד אותם. יבוא יום שילדים ישאלו את אביהם: אבא איפה היית בעשירי באב שנת תשס" ה. והאבא אפילו לא יוכל להגיד " הייתי ג"ובניק" כי הרי רוב המפנים היו ג"ובניקים שגויסו למשימה.

למרות זאת החליט פיקוד דרום לתת לעוקרים אות עידוד.

כמה זמן יידרש לפינוי המדינה

אם לפינוי 10,000 תושבי גוש קטיף נדרשו כעשרה ימים כמה זמן דרוש כדי לפנות את כל מדינת ישראל?

נעשה חשבון פשוט במספרים עגולים. חמישה מיליון יהודים לחלק לעשרת אלפים הם 500. נכפיל ב-10 ימים ונקבל 5000 ימים שהם כשלוש עשרה וחצי שנים.

האם זו תוחלת החיים של מדינת ישראל?

אילו הייתי פלסטיני

אילו הייתי פלסטיני הייתי בז לשמאל הישראלי על צביעותו ואטימותו. קחו למשל את המאמר שכתב הפרשן הכלכלי של הארץ, נחמיה שטרסלר, " נס החומוס והדגים" .

וכך הוא כתב:

" אם הרשות הפלסטינית והחמאס מבינים את לב הציבור הישראלי, עליהם להפוך את עזה למקום הכי שלו בעולם. הכי מזמין אורחים. לא עוד איומים, לא צלפים, לא פיגועים, לא מתאבדים, ומובן שלא "טילים על ערי ישראל".

" במקום זה הם צריכים למלא במהירות את חוף הים של עזה בשורה של מסעדות חומוס ודגים, ובמקביל לאפשר כניסה נוחה ומסבירת פנים של ישראלים לרצועה. אם יעשו זאת, הם יגלו חיש מהר את תאוות השוטטות ואת כוח הקנייה של הישראלי המצוי, כולל מתפקדי הליכוד.

" ברגע שיהיה אפשר לשבת בשקט במסעדה בחוף עזה, ליהנות מהגלים ומהבריזה, לנגב חומוס בעשרה שקלים וליהנות מארוחת דגים ב-30 שקל – חוף עזה ייהפך ללהיט הכי גדול בישראל" .

עד כאן דברי שטרסלר.

אילו הייתי פלסטיני הייתי אומר את הדברים הבאים: אדון שטרסלר הנכבד. אתה חושב שתוכל לקנות אותנו בעשרה שקלים תמורת חומוס. אתה חושב שאם סילקת מחלק אדמתנו את המתנחלים נסכים להיות המלצרים שלכם במסעדות שלנו? את המאמר שלך בוודאי כתבת במערכת הארץ שברחוב שוקן הנמצא על אדמת הכפר הערבי סלמה. ואת התואר שלך בכלכלה ודאי קיבלת באוניברסיטה היושבת על אדמה ערבית. תושבי האדמות האלה יושבים בעזה וצופים אל האדמות שלנו באשקלון ובאשדוד, בשדרות ובכיסופים. את כל זה נמכור ב-10 שקלים של מנת חומוס? אתם היהודים חסרי קשר אמית י לארץ הזו ומוכנים לפנות ישובים תמורת מסעדות חומוס ודגים. לא אנחנו.

קטגוריות: אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, שחיתות | 2 תגובות