אוצרות הגניזה של קהיר יגיעו בקרוב לכל מחשב בישראל

 

על השלמת המפעל ראה "כל הגניזה במחשב שלך"

פרופסור יעקב שוויקה, שפיתח את מאגר היהדות הממוחשב של בר-אילן ואת מילון " רב מילים" , נטל על עצמו למחשב את הגניזה * במסגרת מפעל ענק, במימונו של המיליארדר החרדי דב פרידברג מקנדה, מצולמים כל דפי הגניזה וירוכז כל החומר המתומלל במאגר דיגיטאלי* הגישה אליו תהיה חופשית באינטרנט

בשנת 1896 ביקרו בקהיר שבמצרים שתי אחיות סקוטיות מלומדות, גברת אגנס סמית לואיס והגברת מרגרט דנלופ גיבסון. בחנות עתיקות, הציע להם המוכר כמה דפים בלים של כתב יד עתיק, כתוב באותיות עבריות. השתיים קנו את הדפים בלי שהעלו בדעתן איזה אוצר הגיע לידיהן.

כשהגיעו לאנגליה הראו בגאווה את הדפים שקנו לפרופסור שלמה זלמן שכטר, שהיה אז מרצה לספרות רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. שכטר עמד מיד על כך שלפניו מסמך חשוב ותוך זמן קצר – ב-13 במאי 1896 – זיהה כי זהו קטע מכתב יד עברי של ספר בן סירא. זה היה גילוי סנסציוני שבעקבותיו נתגלתה " הגניזה" , גילוי שחולל מהפך אדיר במדעי היהדות.

בית התפוצות חדש

ספר בן סירא, שחובר במאה השניה לפני הספירה, לא זכה להיכלל בין ספרי הקודש (למרות שבתלמוד מרבים לצטט אותו כמקור מקודש). המקור העברי של הספר אבד במהלך ימי הביניים. האחרון בחכמי ישראל המעיד שראה את הספר במקורו העברי היה ר" סעדיה גאון, בראשית המאה העשירית.

כל מה שנותר מן הספר הוא תרגום יווני, שנעשה כנראה בידי נכדו של המחבר.

 

 הסולם באמצעותו נכנסו לגניזה

הסולם באמצעותו נכנסו לגניזה

בסוף 1896 יצא פרופסור שכטר למצרים, בתקווה לגלות את יתר החלקים העבריים של ספר בן סירא. הוא פנה לראש הקהילה היהודית, יוסף קטאווי, ולרב הראשי חכם רפאל אהרון בן שמעון, כדי שיסייעו בידו. אז נתברר לו שבמצרים מצוי אוצר כביר אשר לימים נודע כ" גניזה הקהירית" שבבית הכנסת " עזרא הסופר" .

הגניזה הקהירית

בית הכנסת " עזרא הסופר" , בפוסטאט שבקהיר העתיקה, הוקם בשנת 882, במבנה שהיה קודם כנסיה קופטית ונרכש על ידי יהודי הקהילה. לפי המסורת לימדו בו הרמב" ם ואחריו גם בנו, אברהם.

בבית הכנסת הקצו מקום מיוחד ל" גניזה" . למטרה זו בנו בנין מיוחד, סגור מכל צדדיו, ללא דלתות וחלונות. רק בעליית הגג התקינו פתח אליו היו עולים בסולם ומשליכים לתוכו כל דבר שבקדושה שההלכה מחייבת לגנוז – ספרים, כתבי יד, תשמישי קדושה, וכל דבר שמופיע עליו שם ה". בפועל הושלך לתוכו כל דף הכתוב באותיות עבריות, ואף של דברי חול, כגון: חוזים, מכתבים, פסקי דין של בתי הדין וכדומה. אלה הצטברו לערימה גדולה והמתינו כאלף שנים עד שראו אור.

עדותו של שכטר

קטע מבן סירא העברי שנמצא בגניזה

קטע מבן סירא העברי שנמצא בגניזה

את אשר ראה כשנתגלתה הגניזה לעיניו תאר פרופסור שכטר (במאמר שפרסם ב" טיימס" הלונדוני ב-3.8.1897): " …חושך רב שרר בגניזה והיא העלתה ענני אבק… האבק היה שוקע בתוך הגרון ומאיים בחנק… הרי זה מעין שדה קרב שספרים ויצירות ספרותיות של כמה וכמה מאות שנים נטלו חלק במערכה ופזורי אבריהם נפוצים על פני שדה הקטל… אתה מוצא פרק מתוך חיבור רציונליסטי השולל את עצם קיומם של שדים ומלאכים, שדבוק וצמוד לקמע שבו מתבקשים אותם יצורים עצמם… לא לקלקל את שורת אהבתה של פלונית לפלוני… הקמע מצורף לאיזה שטר חוב שנדחק לבין הדפים של בעל מוסר קדום, הדן ברותחין כל תאווה לממון…"

 

 שלמה זלמן שכטר בודק את קטעי הגניזה באוכספורד

שלמה זלמן שכטר בודק את קטעי הגניזה בקימבריג'

בעזרת שומרי המקום אסף שכטר את רבבות כתבי היד מתוך הגניזה והעבירם בעשרים ארגזים לאוניברסיטת קמברידג".

בסכמו את הגילויים הראשונים של הגניזה הוא מספר כי מצא בין הדפים קטעי תרגום קדום של המקרא ליוונית (תרגום עקילס), קטעים מן התלמוד ומפרשיו, פיוטים, קטעים נוספים מספר בן סירא. שכטר גם איתר טקסטים שהוא כינה אותם "צדוקיים" . הוא ניחש כי אלה נכתבו בידי כת שסטתה מדרך ההלכה הפרושית ואשר נחשפה רק ארבעים שנה מאוחר יותר, עם גילוי מגילות מדבר יהודה (שם גם נתגלו קטעים נוספים מספר בן סירא). בין אוצרות הגניזה מצא גם טקסטים קדומים ביידיש.

100 שנות מחקר

חלפו יותר ממאה שנים מאז נתגלתה הגניזה ואוצרותיה נמסרו למשמרת באוניברסיטת קמברידג'. בכל התקופה הזו הייתה קמברידג' מקום עליה לרגל לחוקרים מכל העולם.

אין כמעט תחום ממדעי היהדות: מקרא, תלמוד, פיוט, לשון, היסטוריה שלא נעזר באוצרות הטמונים בקמברידג'.

בתקופה זו נתגלה גם כי שכטר לא היה הראשון שהגיע לגניזה. קדמו לו בוזזים שהפיצו את הדפים היקרים בין סוחרי עתיקות. והוא גם הותיר בגניזה דפים רבים שלא הספיק לארוז. כיום מצויים בקמברידג' רק כ-60 אחוז מדפי הגניזה המפוזרים בתריסר ספריות בעולם. למרות אלפי המאמרים, הספרים והמחקרים שפורסמו מאז נתגלתה הגניזה, אין ספק שאוצרותיה רחוקים ממיצוי. מדובר בפאזל ענק, המורכב ממאות אלפי קטעים, המפוזרים בכל חלקי תבל. מצב זה ממש זעק לפתרון ממוחשב.

המפעל שנתקע

את המשימה למחשב את אוצרות הגניזה נטל על עצמו מיליארדר יהודי חרדי מקנדה, דב פרידברג. לפני כשש שנים פנה פרידברג לגדולי החוקרים בתחום הגניזה, בארץ ובעולם. הוא הציע לממן פרויקט שמטרתו כינוס כל דפי הגניזה באשר הם, וגם את כל המחקרים שנעשו בהם, תחת קורת גג דיגיטאלית. כמטרה סופית הוצב היעד להקים אתר אינטרנט שכל אדם יוכל להיכנס אליו ולהגיע לכל קטע בגניזה בלחיצת מקש על המקלדת.

הוקמו מספר צוותי מחקר של מומחי גניזה מכל העולם בפיקוחה של הנהלה אקדמית שעברה גלגולים רבים וכיום עומדים בראשה הפרופסורים מנחם בן ששון וחגי בן שמאי מן האוניברסיטה העברית. משימת המחשוב הוטלה על צוותי מחשוב באמריקה, שהתחלפו מספר פעמים. צוותי המחקר הזרימו משך השנים את ממצאיהם לצוותי המחשוב, אלא שקשיים רבים התגלו בניהול המפעל ובמחשובו וכל המפעל נקלע למצב בעייתי.

שיקום הפרויקט

 יעקב שויקה (צילום: זאב גלילי)

יעקב שויקה (צילום: זאב גלילי)

בקיץ שעבר פנה פרופסור בן ששון לפרופסור יעקב שויקה והציע לו ליטול על עצמו את המשימה של מחשוב מחדש של הפרויקט.

דומה כי פרופסור שויקה ממש נולד למשימה שהוצעה לו. הוא עמד בראש שורה ארוכה של פרויקטים  וחולל לפחות שתי מהפכות בתחום המחשוב והיהדות – מפעל מאגר היהדות הממוחשב של בר אילן (מפעל השו"ת), ומילון " רב מילים" . מעל לכל, יעקב שוויקה הוא תלמיד חכם, בקיא בספרות התלמודית. בן למשפחה של תלמידי חכמים מחלב, נינו של מי שהיה הרב הראשי של חלב בשנות הששים של המאה ה-19. הוא גם שולט בשפה הערבית, שרבים ממסמכי הגניזה כתובים בה.

פרופסור שוויקה היסס לפני שנתן הסכמתו. הוא כבר עמד בראש 11 פרויקטים גדולים ומוצלחים בתחום המחשוב, המשולב בנושאי יהדות ובטקסטים. אלא שהפעם מבקשים ממנו להתערב בשלב מאוחר בפרויקט שלא היה לו שום חלק בו. הוא הביע נכונות לבדוק את הנושא ולהחליט על פי תוצאות הבדיקה.

הוא השקיע בבדיקה כשלושה חודשים, נפגש עם כל החוקרים ואנשי המחשוב האמריקנים שהיו מעורבים בפרויקט והגיע למסקנה שבתחום המחשוב צריך להתחיל מבראשית.

הוא הכין תכנית חדשה שהתקבלה על דעתם של האחראים לפרויקט ושל ההנהלה האקדמית שלו בארץ. בדצמבר אשתקד החלה העבודה המעשית במשרדים שנשכרו בבית יד הרב ניסים שברחוב ז"בוטינסקי בירושלים.

" קולב" ליחידות המידע

על תכניתו ועל מה שנעשה בה עד כה סיפר לי פרופסור שויקה:

" המשימה הראשונה שהצבתי הייתה להכין אינוונטר של כל הגניזה בעולם. לא ייאמן, אבל לאחר מאה שנות גניזה אין בשום מקום רשימה של עמודי גניזה ואיפה הם נמצאים. המספר שפורסם, לדוגמה, בדבר 150 אלף דפים בקמברידג", אינו רלוונטי. זהו למעשה מספר " היחידות" שם; לכל יחידה יש מספר מדף שניתן לה על ידי הספרייה. ביחידה אחת יכול להיות דף ריק ובשניה עשרות דפים. האינוונטר נועד להיות ה" קולב" שעליו ייתלו כל יחידות המידע הרלוונטיות לקטעי הגניזה שיוזרמו לפרויקט.

 

יעקב ששוויקה במשרדי המפעל. ברקע כתב יד של הרמבם שנמצא בגניזה.

יעקב שוויקה במשרדי המפעל. ברקע כתב יד של הרמבם שנמצא בגניזה (צילום: זאב גלילי)

" התחלנו בעבודה באמצע ינואר והצבנו כמטרה להשלים עד פסח את רישום האינוונטר של דפי הגניזה שבקמברידג" ובסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק, שבהם מצוי חלק גדול מחומר הגניזה, ובעוד כמה אוספים קטנים יותר. בסך הכל השלמנו בתקופה קצרה ביותר את הרישום של מרבית דפי הגניזה שבעולם. עד ראש השנה אנו מקווים לסיים את רישומי האינוונטר של הגניזה כולה.

50 אלף תמונות

" השלב הבא הוא צילום דיגיטאלי איכותי של כל הדפים, בצבעים מלאים וברזולוציה של 600 DPI, המאפשרת להגדיל את התמונה כמעט ללא גבול תוך הוספת אבחנה ומידע לעין הבוחנת. רזולוציה כזו מאפשרת לחוקר לראות את המסמך באיכות יותר גבוהה מאשר בראיית המסמך המקורי. הוא יוכל לראות כל אות וכל סימן כולל הבדלים בסוג ובצבע הדיו. רק את הריח לא יוכל לחוש.

דוגמה לחדות הצילום הדיגיטלי - ברור יותר מהמקור.

דוגמה לחדות הצילום הדיגיטלי - ברור יותר מהמקור.

" הפעלנו צלם ישראלי שהתמחה בצילום שכזה, והוא התחיל לצלם את האוסף שבסמינר התיאולוגי היהודי שבניו יורק. פיתחנו שיטה של צילום מהיר ביותר, תוך ציון סימני זיהוי לצילומים באורח אוטומטי. צלם עם שני עוזרים המעבירים את הדפים יכול לצלם 500 דפים בשעה. כבר צילמנו 50 אלף תמונות בכשלושה חדשים בלבד. רק למען ההשוואה : עד היום היו בכל העולם לא יותר מאלף תמונות דיגיטליות של הגניזה. אוסף ניו יורק של הגניזה יוצג כבר בעוד חודשיים, באתר הזמני של הפרויקט, ובכך תחל המהפכה הגדולה בחקר הגניזה.

ומה בשלב הסופי?

" יהיה לנו מאגר מידע שיכלול את כל הקטעים מן הגניזה שזוהו, תועתקו ותורגמו מאז נתגלתה הגניזה ועד ימינו. במהלך השנים כבר זוהו קטעים רבים, אך הזיהויים והמידע הנוסף על הקטעים מפוזרים ונעלמים מעיני רבים. המאגר יכלול כמובן גם את פירות המאמץ שהושקע על ידי ציוותי החוקרים במסגרת הפרויקט בשש השנים האחרונות ואשר ימשיכו בעבודתם עד להשלמתו. לא הכל צריך לתעתק (למשל פרקי מקרא או גרסות החוזרות על עצמן) וזה מצריך כמובן שיקול דעת מה ראוי. (על כך יחליט צוות היגוי של מומחים שגויסו לפרויקט).

" החלק החשוב במחשוב הוא פיתוח תוכנה המאפשרת שיטה אחידה להזנת הנתונים ולאחזורם. יחידות המידע במאגר יכילו חותמת אלקטרונית חד משמעית שתזהה אותם.

" רק בשלב הסופי נקים אתר אינטרנט, שיאפשר גישה למאגר המידע מכל מחשב ביתי. אם אתה מתעניין, לדוגמה, בשיר מסויים של יהודה הלוי תוכל בהקשת מקש אחד להגיע לכל הקטעים בגניזה (שזוהו) המתייחסים לקטע הזה, לראות את צילומיהם, לראות את תעתוקיהם ולקבל מידע ביבליוגרפי מלא היכן מוזכר הקטע הזה במקום כלשהו במאה השנים האחרונות.

למה גונזים

ההלכה מחייבת גניזת כל דבר קודש שאינו ראוי לשימוש – ספרי תורה שנפסלו או שהתבלו, מזוזות, תפילין וכן מסמכים הכוללים את שם ה". כמו כן נהגו לגנוז ספרים חיצוניים שדעת חכמים לא הייתה נוחה מהם. במרוצת השנים נוספו לגניזה: ספרים שביקשו למנוע נפילתם בידי אויבים; חששו של מחבר שספרו אינו ראוי לבני דורו; מסמכים המעידים על פריצת ענייני דת; מסמכים שיש בהם חרפה למשפחה ועוד.

הנחש ששמר בפתח הגניזה

שתי סיבות לכך שדווקא במצרים נשמרה הגניזה שנים רבות כל כך. האחת: אקלימה של ארץ זו שהוא יבש בכל ימות השנה. השנייה: אגדה בדבר הנחש השומר בפתחה. " כל הנוגע בה ימות כי נחש כרוך על חור דלתה אשר ישוך כל החפץ לחפור בה" . הנוסע המפורסם יעקב ספיר ביקר בחדר הגניזה בשנת 1864, הוא היה צריך להפציר רבות על מנת לקבל רשות להיכנס לחדר: " התחננתי לפניהם והראיתי להם שיש עמדי מזוזה קטנה לשמירה מעולה, גם ידעתי לחש לנחש…" .

בעתיד תופעל בינה מלאכותית

שויקה: " אני כבר רואה לעתיד כיצד ניתן להפעיל בינה מלאכותית במסגרת הפרויקט. המחשב יוכל לזהות קטעים הנמצאים בחלקי תבל שונים ולחבר ביניהם. למשל, אם חלק מדף קרוע נמצא באוקספורד וחלקו השני בסינסינטי, המחשב יחבר ביניהם על פי צורת הקרע של הדף, על פי מספר ורוחב השורות על פי צורת האות ועוד.

עולם הדוגמנות בשרות הגניזה

" לצורך הצילום אנו נעזרים בטכנולוגיה חדישה ביותר. חברה ישראלית פיתחה לפני מספר שנים מלבן דיגיטאלי אותו מחברים, במקום סרט, למצלמה איכותית. המלבן הזה הוא בן 22 מגה-פיקסל, ולאחרונה ממש פותחו גם מלבנים בעלי 35 מגה-פיקסל. המלבן הקטן הזה עולה עד 30 אלף דולר והמצלמה כ-10,000 דולר. מן המלבן עוברת התמונה הישר לדיסק. הטכנולוגיה הזו לא פותחה כמובן למען מפעל ה" גניזה" . השוק העיקרי שלה הוא תצלומי דוגמניות, אופנה וארכיטקטורה.

לומד מורה נבוכים לצלילי אום כלת'ום

פרופסור שויקה משתתף זה שנים בשיעור שבועי מצומצם של בני משפחה וידידים יודעי ספר. הואיל ומשתתפי השיעור שולטים גם בערבית הם נהנים לקרוא טקסטים יהודיים שכתובים ערבית במקור. כך למדו את פרוש ר" סעדיה גאון לספר איוב הכתוב ערבית, וכך הם לומדים עתה את " מורה נבוכים" לרמב" ם שנכתב במקורו בערבית. משתתפי השעור הם גם חובבי שירה ומוסיקה ערבית קלאסית. " קורה לפעמים" , מספר לי שוויקה, " שאנו מתקשים בהבנת משמעותה המדויקת של מילה בספר. כמובן שאנו מעיינים במילונים. אולם קורה שאחד מאתנו נזכר בגרסא דינקותא, בשיר של אום כלת"ום בערבית קלאסית, ואז מזמזמים אותו ומאתרים את המשמעות שחיפשנו. המילה מזכירה את השיר והלחן ואז ההקשר מאיר את משמעותה. כאילו אמרת " אזדרכת" ומכאן נזכרת בשיר היפה של נעמי שמר, שבאופן מעשי הוא ההקשר היחידי כמעט שבו נשמעת מילה זו…

מגלה הגניזה שקדם לשכטר

נפלאות הן דרכי הרוח בעם ישראל.  ויעיד סיפורו של  הרב שלמה אהרון ורטהיימר, חכם ירושלמי שבאמצעים דלים  ובמסירות אין קץ, חשף ראשון את קטעי הגניזה הקהירית ופרסם אותם לפני שנודעו בעולם הגדול.

הדבר נתגלה לי רק לאחר שפרסמתי את המאמר שלמעלה. בעקבות פרסום מאמרי התקשרו אליי שני ניניו של הרב אהרון שלמה ורטהיימר. שמות שניהם כשמו של הסבא רבא שלהם.  האחד ירושלמי נושא גם את שם המשפחה של הסבא רבא ועיסוקו בתורה. השני מפתח תקווה,  עורך דין  במקצועו, ושם משפחתו לשם. בפי הנינים היתה קובלנה: כיצד זה העלמתי מקוראיי את העובדה שהסבא רבא שלהם הוא הראשון שגילה אחד מדפי בן סירא והוא פירסם קטעים מן הגניזה בספר "בתי מדרשות", שנדפס בשנת תרנ"ג (1893) יותר משלוש שנים לפני ששכטר הגיע למצרים.

הרב אהרון שלמה ורטהיימר, הראשון שגילה את הגניזה ופרסם קטע מבן סירא

הרב אהרון שלמה ורטהיימר, הראשון שגילה את הגניזה ופרסם קטע מבן סירא

שלמה אהרון ורטהיימר  עלה לארץ ישראל מהונגריה בשנת 1872 והוא אז בן 5.   למד בישיבת בית אל הספרדית ושם נתוודע לאוספים גדולים של כתבי יד שהיו בישיבה זו. בצד לימודיו ההלכתיים (הוא פרסם ספר ראשון בהלכה בהיותו בן  19 ) התמחה בפיענוח כתבי יד ועד  מהרה יצאה השמועה בקרב סוחרים  שורטהיימר מוכן לקנות הכל. אמצעיו היו דלים והוא חסך לחם מפיו ומפי בני משפחתו כדי לקנות כתבי יד.  בדרך זו הגיעו לידיו כתבי יד שמקורם בגניזה הקהירית (אליה הצליחו לחדור סוחרי עתיקות  שנים לפני בואו של שכטר). בין היתר הגיע לידיו  דף מתוך ספר בן סירא וכן שורה של מדרשים שלא נודעו קודם או שנחשבו לאבודים.  הוא  היה הראשון לפרסם קטעים מן הגניזה יותר משלוש שנים לפני פרופסור שכטר.

שער בתי מדרשות, הטקסט הספר הראשון בו פורסמו קטעי גניזה, שלוש שנים לפני שכטר

שער בתי מדרשות, הספר הראשון בו פורסמו קטעי גניזה, שלוש שנים לפני שכטר

לאחר מכן פרסם עוד עשרות ספרים. באחד מהם, שפורסם בשנת תרפ"ד,כתב: "זה לי שלושים שנה מאז החילותי להאיר אור מדרשי חז"ל אשר היו בכתובים, אני הייתי אז הראשון  אשר גיליתי אוצרות חשך מטמוני מסתרי כתבי יד עתיקים מתוך הגניזה הישנה שבמצרים ואני הייתי אז הראשון שהדפסתי מתוך הגווילים כתבי יד ההם ממדרשי חז"ל… ועל ידי זה נתפרסם בעולם מהות הגניזה ויבואו אחרי חכמים שונים וינצלו את מצרים ויוציאו לאור מהם דברים רבים וקנו להם שם עולם ואדם לא זכר את המסכן ההוא  אשר מילט את העיר".

ההוכחה. כרטסת מקימברידג' בה נרשמה קניית קטעי גניזה מהרב ורטהיימר לפני שכטר.

ההוכחה. כרטסת מקימברידג' בה נרשמה קניית קטעי גניזה מהרב ורטהיימר לפני שכטר.

צאצאיו של ורטהיימר חיים בתחושת העוול שנגרם לסבא רבא שלהם. הנין שלמה אהרון לשם נסע לקיימברידג' ולאוכספורד  והשיג שם הוכחות בכתב לעובדה שהסבא רבא היה חלוץ הגניזה. מסתבר שכדי לממן את קניותיו נהג הסבא רבא למכור  כתבי יד שפיענח  ומכר אותם לקימברידג' לאוכספורד ולבריטיש מוזיאון כמה שנים לפני שיצאה המשלחת של שכטר.

סקירה טובה על הגניזה ניתן למצוא במצגת שהכינו:

כתובת המצגת.חתוךJPG

פורסם בקטגוריה גניזה, מחשבים ואינטרנט | עם התגים , , , | 9 תגובות

ביום שבו תתרוקן שוב קופת האוצר

אחרי ש" החברתיים" יחלקו את הכסף לכל הנצרכים האמיתיים והמדומים (וישאירו גם משהו לעצמם) יעלה שער הדולר, האינפלציה תשתולל, האבטלה תגאה לשיאים חדשים * כשיזעיקו שוב את נתניהו כבר יתקדם העולם כולו צעד נוסף לקראת מצב של מחסור כרוני במקומות עבודה * תחזית אימים למפעל הציוני

 

עמיר פרץ הצליח והעלה על סדר היום את "הנושא החברתי" . אם יתגשם חזונו, תיפתח קופת האוצר לכל אלה שרעבו וקופחו באמת בשנות נתניהו. וגם לאלה המתחזים לרעבים ומקופחים. כולם ירצו ויקבלו עוד ועוד: הגמלאים, החד הוריות, משפחות ברוכות ילדים, עובדי שכר מינימום, החולים, הנכים, וגם השייכים הבדואים הנושאים 16 נשים מעזה ומביאים מאה ילדים לעולם.

כדי לממן את ההוצאה הזו יצטרכו להגדיל את המיסים ובעקבות זאת יבריחו מכאן את המשקיעים ויקטינו את המוטיבציה של יזמים. האבטלה תגדל, שער הדולר יעלה, האינפלציה תגאה ובעוד ארבע שנים יחפשו שוב את נתניהו, או תואם נתניהו, כדי להציל את המצב. אבל אז אולי יהיה מאוחר מדי.

סוף עידן העבודה

כשמדברים על אבטלה אנו חושבים במושגים של המהפכה התעשייתית הקודמת. אבטלה של פועלים במפעלי הסרט הנע נוסח " זמנים מודרניים" של צ'אפלין. לא זה המצב היום. אנו חיים בעידן שונה לגמרי. על כך ניתן ללמוד מן הספר "כאשר העבודה אוזלת לחברת העבודה" , שכתב פרופסור יוהאנו שטראסר, פילוסוף וסוציולוג מאוניברסיטת ברלין. זהו ספר שיש בו כדי להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי, החרד לעתידו ולביטחונו הכלכלי, על רקע תוצאות הבחירות.

שטראסר אינו מדבר על אבטלה מחזורית נוסח המאה ה-19 והמאה העשרים. הוא מדבר על עידן בו לא תהיה עבודה אלא למיעוט קטן.

עבודה בעולם השלישי

ואלה הנקודות העיקריות שמעלה שטראסר בתחזית האימים שלו:

  • · ההתפתחויות הטכנולוגיות והאוטומציה, פיתוח שיטות ארגון יעילות הולכים ומקטינים את הביקוש לעובדים מכל הסוגים במדינות מפותחות.
  • · הגלובליזציה מאפשרת לתאגידים בינלאומיים להעביר תעשיות שלמות לעולם השלישי, שבו השכר נמוך מאד. העברה זו מותירה אחריה המוני מובטלים במדינות המפותחות.
  • · כבר היום כוח העבודה שקיים בעולם השלישי יכול לייצר הרבה יותר מכל הביקוש העולמי לרוב המוצרים הלא מתוחכמים.
  • · הצמיחה במדינות המפותחות כמו ארה" ב אירופה וישראל אינה מגדילה את הסיכוי לעבודה. בין השנים 1970 ל-1995 עלה התוצר הלאומי הגולמי לנפש במדינות המערב בלמעלה מ-60%, אך מספר המועסקים בתעשייה פחת באותה תקופה בכ-20%.
  • · דוגמה פשוטה: " המענה הקולי" , שבו מצוייד היום כל ארגון קטן וגדול, ביטל למעשה את מקצוע ה" טלפנית" . הוא הדין בתחנות דלק העוברות לתפעול בשרות עצמי.

· גם עובדי היי טק מתוחכמים אינם מוגנים מן התהליך. מקצוע התכנות למשל הופך להיות " הודי" . מפעלים מעבירים את העבודה שנעשתה בעבר על ידי בעלי מקצוע מתוחכמים בארה" ב למתכנתים הודים זולים.

· ההפרטה יוצרת תחרות, מייעלת תהליכי ייצור, מוזילה מחירי מוצרים. גם אם לא נביא בחשבון את השחיתות המלווה תהליכים אלה (אצלנו) הפגיעה בעובדים היא לעתים אנושה. עובדים נפלטים לרחוב בלי סיכוי להשיג מקור פרנסה.

האופציה השלישית

במבט ראשון נדמה כי מדובר בשתי אסכולות כלכליות היסטוריות. האסכולה האחת אומרת שיש להרחיב את הפעילות המשקית ויחד עמה את התעסוקה. זאת, על ידי הקלה במיסוי לבעלי ההון, הפרטה וצמצום התמיכה של המדינה בחלשים. זו לכאורה האסכולה בה דגל נתניהו והצליחה לחלץ את המשק הישראלי מקריסה.

לעומתם סבורים אנשים מאסכולה הקרויה על שמו של הכלכלן קיינס שיש לעודד את הפעילות הכלכלית על ידי הגדלת הביקוש בסקטור הציבורי, כשהאמצעים לכך יבואו מהגדלת המיסוי. מצדדי אסכולה זו מביאים לדוגמא את מדינות סקנדינביה המצליחות לקיים רמת פריון ותעסוקה גבוהים. הן מגינות על עצמן מן הצונאמי של הגלובליזציה על ידי מניעת כניסת עובדים זרים ואי הצטרפות לגוש היורו.

הבעיה היא שהאסכולה הראשונה, זו שבה נקט נתניהו, מילאה את קופות האוצר בכסף אך הגדילה את הפערים החברתיים בהקף בלתי נסבל. האסכולה השניה (אסכולת פרץ ובמהדורה רכה יותר אסכולת ברוורמן) ספק אם היא ישימה בישראל על כל בעיותיה החיצוניות והפנימיות.

מה שעשה ביבי היה תנאי הכרחי להצלת המשק אך לא תנאי מספיק לבניית חברה יהודית סולידארית וציונית. מה שעתיד לעשות פרץ, אם יינתנן לו, עלול להחזיר אותנו הרבה שנים לאחור. ובינתיים העולם נע קדימה לכיוון משבר סוף עידן העבודה.

בעולם כולו זהו משבר חברתי, אצלנו זה עלול להיות משבר המאיים על המפעל הציוני.

===============================================================

ארבעה כשלונות מקימים תזמורת

סילבן שלום, לימור לבנת, דני נוה וישראל כץ חברו יחד כדי למרוד בנתניהו. הוא נכשל, הם אומרים, והגיע הזמן שיילך ואנחנו נחליף אותו בהנהגת הליכוד.

הוא נכשל? ואתם הצלחתם?

סילבן שלום היה שר האוצר הגרוע ביותר בתולדות המדינה. בתקופתו (2001-2002) הגיע המשק אל עברי פי פחת. חוסר אמון טוטאלי של משקיעים, תקציבים חסרי היגיון. השר " החברתי" הזה, הנשוי למיליונרית מידיעות אחרונות, גם החל בקיצוץ האכזרי בקצבאות הקשישים. כשר חוץ הוא לא כל כך נכשל כי בתפקיד הזה לא צריך לעשות כלום מלבד לטוס ולהצטלם ואת זה הוא יודע לעשות טוב.

ומה עם שרת החינוך? הרי רק האיבה שמגלים כלפיה 120 אלף מורים יש בה כדי להסביר את התרסקות הליכוד.

לגבי דני נוה קשה לדבר על כישלונות כי לא ברור מה הוא עשה בכלל. אולי אחרי שתיגמר החקירה בעניין המינויים הפוליטיים שלו נדע גם מה הוא עשה. ישראל כץ? מי זה?

הסיטואציה הזו כל כך מגוחכת שאי אפשר שלא ללכת לקרילוב מיודענו.

קרילוב מספר על " קופה שובבת, דב בטלן, חמור ותיש גדול זקן" , המחליטים להקים תזמורת. השיגו תווים וכלי נגינה, התישבו בצל עצים על דשא ירוק ומקסים, " הרימו קשתות" ואבוי כל מה שהצליחו להפיק הוא " שבר לאוזניים" .

הציעו החמור והקופה לשנות את סדר הישיבה ואז " ירקדו פה בלי לצון הרים ויער כבני צאן" . שינוי הסדר אך הגדיל את השבר.

שוב החליטו לשנות את סדר הישיבה הפעם ישבו בשורה ושוב אין שיפור והמהומה רבה.

שמע את הוויכוח הזמיר וכל בני החבורה פנו אליו בתחינה שיעוץ להם עצה. ואז השיב להם הזמיר:
" ראשית חכמת ניגון

היא אוזן מפותחת

המעודנת במחילה

מאזנכם הערלה

שבו כרצונכם אם כך או כך

מכם תזמורת לא תצמח" .

( הקטעים בגרשיים על פי תרגומו של חנניה רייכמן)

====================================================================

כמה עצות טובות לשרה ציפי לבני

העצה החשובה ביותר: אל תתקרבי יותר מדי לאהוד אולמרט. ראש הממשלה המיועד הוא חייכן, מאיר פנים, מחבק. אך כמו שאמר דון קורליאונה: את יריביך החזק קרוב אליך. חיבוק חזק משמעותו שהוציאו עליך חוזה. ההצעה למנות אותך לממלאת המקום שלו מעוררת חשד. אם תסכני את אולמרט יותר מדי בפופולאריות שלך, תמצאי עצמך במדבר פוליטי, אליו הצליח להשליך רבים מאלה שהיו מעליו מתחתיו.

עצה שנייה וחשובה לא פחות: אל תקבלי את תיק החוץ, למרות ואולי דווקא משום שאולמרט עשוי להציע לך אותו. השאיפה שאת מפגינה להפוך את התיק הזה לתיק משמעותי, היא חסרת סיכוי.

מדיניות החוץ של ישראל מתמצית ביחסים עם ארצות הברית, כל היתר זה רק עניין של נסיעות וקוקטיילים. מאז בן גוריון ועד אריאל שרון ניהלו ראשי ממשלה את היחסים עם ארצות הברית. כשמשה שרת, שר החוץ של בן גוריון, ניסה לגלות יוזמות משלו מיהר בן גוריון לסלקו.

לאבא אבן היה כשרון רטורי מדהים וידיעה כה עמוקה בלשון האנגלית שנאמר עליו כי גם שומעיו הבריטיים נזקקו למילון אוקספורד השלם, כדי להבין אותו. את הכוח הרטורי הזה ניצל אבא אבן כדי להגן על מדיניות בן גוריון, כשהיה נציג ישראל באו" ם, גם כשהתנגד למדיניות זו. מספרים שאבן הביע באוזני בן גוריון הסתייגות מפעולת התגמול של צה" ל בכינרת (דצמבר 1955 בה נהרגו 54 חיילים סורים, 30 נלקחו בשבי ורבים נפצעו). בתשובה אמר לו בן גוריון כי לאחר ששמע את נאום ההגנה של אבן על הפעולה בעצרת או" ם הוא, בן גוריון, שוכנע בנחיצותה. דברים דומים נאמרו גם על הסתייגותו של אבן מפעולת קיביה (באוקטובר 1953 בה נהרגו 69 גברים נשים וילדים בפעולת תגמול).

למרות כישוריו הדיפלומטיים הייחודיים של אבן נמנע בן גוריון מלמנות אותו לשר חוץ. אבן זכה להיכנס לתפקיד רק אחרי הדחתו של בן גוריון וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1966-1974. ובכל התקופה הזו לא עיצב מדיניות אלא ביצע את מדיניותם של לוי אשכול וגולדה מאיר.

פעם אחת ניסה לעצב מדיניות. זה היה ערב מלחמת ששת הימים. הוא נשלח לוושינגטון כדי לדווח על תגובה אמריקנית אפשרית להתקפה של צה" ל. בפגישה שקיים עם הנשיא ג"ונסון ביקש אבן התחייבות אמריקנית סודית בכתב לתמוך בישראל אם תיאלץ לצאת למלחמה. אלוף (מיל.) יוסף גבע שנכח בפגישה כנספח הצבאי של ישראל בוושינגטון סיפר לי כי ג"ונסון דחה את בקשת אבן. אך אמר לו שהנאום שנשא בפני האומה, בו כינה את סגירת מיצרי טיראן כמעשה תוקפנות, חזק יותר מהתחייבות סודית בכתב. מדברים אלה, אומר לי אלוף (מיל.) גבע ניתן היה להבין כי ארה" ב תתמוך בישראל אך לא תכריז על כך.

אבא אבן הבין מדברי ג"ונסון כי אם ישראל תצא למלחמה היא תישאר לבדה. במברק ששלח לראש הממשלה אשכול הוסיף דברים, שנבעו ככל הנראה מהשקפותיו המדיניות. הוא כתב כי אם לא נתקוף יש סיכוי שהמשבר ייפתר בדרך דיפלומטית, או באמצעות כוח בינלאומי.

מסקנה זו של אבן לא עוררה אמון בישראל. אשכול שלח לוושינגטון את ראש אמ" ן, מאיר עמית, לעמוד מקרוב על העמדה האמריקנית. עמית חזר עם מסקנה הפוכה: אם נתקוף האמריקנים יהססו אם לפעול נגדנו ויש סיכוי שאפילו יתמכו בנו. כך כתב בספר הזיכרונות שלו. חוות דעתו של עמית הכריעה לבסוף את הכף בעד יציאה למלחמה.

אחרי המלחמה היו לאבא אבן דעות מדיניות מגובשות. מחד הוא טבע את הביטוי שגבולות 1967 הם גבולות אושוויץ (בראיון ל" דר שפיגל" ינואר 1969). מאידך היה בעל השקפות יוניות והכריז (בוויכוח במזכירות מפלגת העבודה בדצמבר 1968) כי " אין שלום בלי דמעות" (דהיינו בלי נסיגה משטחים). אך בפועל לא הייתה לו שום השפעה על מדיניות ישראל.

====================================================

 ראה גם

האם יש עתיד לעתידנות

http://www.zeevgalili.com/?p=215

פורסם בקטגוריה כלכלה, משלים, עתידנות, פוליטיקאים, תנ"ך | עם התגים , , , , , , | 2 תגובות

מתי בכלל אהבו ללמוד תנ"ך

" במשך קרוב למאה שנה" – כותבת אניטה שפירא בספרה " התנ" ך והזהות הישראלית" – היה התנ"ך הטקסט מעצב הזהות הראשון במעלה בחברה היהודית המתגבשת בארץ ישראל" . זאת, עד לשנות השבעים של המאה הקודמת ו"א ז חל פיחות במעמד התנ"ך בתרבות העברית" .

את הסיבה לכך ייחסה למלחמת ששת הימים והמפגש עם הארץ ש"הרס את הרומנטיקה של המקרא" . וגורם לא פחות חשוב "הניכוס של המקרא על ידי הלאומנות הדתית" .

והנה עכשיו מתפרסם מחקר על דרך הוראת המקרא בבתי הספר בארץ, ממנו ניתן ללמוד שמעולם לא הצליחו להביא את התלמידים לאהבת התנ"ך. גם לא בתקופת הזוהר שמתארת אניטה שפירא.


המחקר פורסם בספר " שורש הדברים" , שראה אור לכבודו של יאיר צבן.

סיבות הכישלון

בעלת המחקר היא יאירה אמית מן החוג למקרא באוניברסיטת תל-אביב.

"הזהות הישראלית המתגבשת" , כותבת יאירה אמיתי, " כללה את היחס למקרא כרכיב משמעותי" . זה הוליד מיתוס " לפיו כולם אהבו ללמוד מקרא, מיתוס שבימינו הפך לנוסטלגיה פתטית" .

מעיון בדבריהם של העוסקים בהוראת התנ" ך מראשית המאה העשרים, כותבת אמיתי, עולה כי כבר אז לא אהבו ללמוד תנ"ך. היא מצטטת מאמר של בן ציון מוסינזון, מורה לתנ"ך בגמנסיה הרצליה, משנת 1910, המגיע למסקנה כי המסגרת החינוכית של הציונות החילונית לא הצליחה לקרב את הנער לתנ"ך . " מוסינזון נאלץ להודות שהלימוד ב"חדר" (המסורתי) קירב את התנ"ך ללב התלמידים יותר מאשר הלימוד בזמנו" .

ומ-1910 ל-1954. תכנית הלימודים שהוכנה אז בעקבות חוק החינוך הממלכתי מגדירה את מטרות לימוד התנ"ך "להקנות לילדים אהבה וכבוד לספר ואת הרצון להגות בו תמיד" . אבל כבר באותה שנה הגדיר מנהל "תיכון חדש" מאיר בלוך את מצב לימוד התנ"ך כמשבר מתמשך וכי כל המטרות שהוצבו בלימוד תנ"ך לא הושגו. התנ"ך הפך למקצוע שנלמד כדי לעבור בחינה " וששמחים שמתפטרים ממנו" .

ולסיום קטע ספרותי המאשש את המחקר של אמיתי. הוא לקוח מתוך הספר "הגולים" של הסופרת דבורה בארון (1887-1956). וכך היא כותבת: " … הביאה להם ברכה מן המטבח עדשים מבושלים בעגבניות , מרק ריחני ומרהיב בצבעו האדמוני… "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" אמר. "ברכה, היכן זה כתוב?"

"ה, הלעיטני נא" – קראה ברכה – "בסיפורי המקרא". (הכוונה ל"סיפורי המקרא" של חיים נחמן ביאליק בהם ריכז סיפורים מן המקרא)

והשניים ליד השולחן החליפו מבט רב משמעות ביניהם. על הקיצוצים שנעשו בספר התנ"ך דיברו כבר לא אחת. שוב אין מעתה בשביל הילד הישראלי לא חומש ולא פרשה כי אם רק סיפורי המקרא סתם…" (ותודה לחברי הסופר חיים באר שהפנה את תשומת לבי למקור זה).

ראה על

ננו תנ"ך התנ"ך הזעיר בעולם

התנך של השומר הצעיר ללא אלוהים

דרכו של יורם קניוק מישראלי ליהודי

בורות הנוער מן התנך ועד חומה ומגדל


פורסם בקטגוריה חינוך, תנ"ך | 3 תגובות

מה היה בעיתון "חרות"

הגעתי לעיתון " חרות" כנער, תלמיד תיכון. מערכת העיתון שכנה בקומה השלישית של מצודת זאב, שהייתה הקומה האחרונה של בנין עלוב ומוזנח. בבניין זה הסתופפו, בנוסף למערכת העיתון, משרדי המפלגה, (שנקראה עדיין "חרות" אולם קטן ששימש לדיוני המרכז, מעוז בית" ר ומכון ז'בוטינסקי במרתף.

התלהבות נעורים

באתי לעיתון " חרות" בהתלהבות נעורים. גדלתי בבית"ר וחייתי את המיתוס של מלחמת המחתרות בזמן אמיתי. המדריך שלי בבית" ר היה עולה הגרדום יעקב וייס. רבים מבני משפחתי שרתו במחתרות (אחותי, חיה שכטר, הייתה חברתו של מיכאל אשבל – לוחם שנידון למוות, קיבל חנינה ונהרג בעת הפריצה לכלא עכו. הוא מחבר השיר "היום שרה הקטנה" שהוקדש לאמה של ציפי ליבני ).

כגודל ההתלהבות שבה הגעתי לעיתון כך היה גודל האכזבה. עיתון " חרות" היה, מבחינה מקצועית, העיתון הגרוע ביותר במדינה. אפילו התאריך שמתחת לכותרת לא תמיד היה נכון. העיתונים המפלגתיים האחרים של אותה תקופה (" דבר" , " על המשמר" , " למרחב" , " הבוקר" , " הצופה" ) עלו עליו מכל בחינה. והעיתונים המסחריים (" הארץ" , ידיעות אחרונות" ו" מעריב" ) קל וחומר. " מעריב" , בעריכת עזריאל קרליבך, נמצא אז במלוא התנופה ונקט עמדות ימניות מובהקות. בין היתר תודות לכך שעם מייסדיו נמנו עיתונאים בעלי שעור קומה שבאו מן העיתונות הרביזיוניסטית (ביניהם: שלום רוזנפלד, אריה דיסנצ"יק, שמואל שניצר, ד" ר דוד לאזר, דוד גלעדי ועוד).

לא היה כסף

לעיתון לא היה כסף לכלום. המשכורות היו עלובות ושולמו באיחור רב. הייתה תקופה שלא שולמו משכורות שישה חודשים רצופים. אני זוכר עצמי מהלך בנעליים קרועות כי לא היה לי כסף לתקנן. העיתון חי מן היד אל הפה. כשנתגלה נפט בשדה חלץ שבדרום נאלצתי להתחנן באוזני הנהלת "למרחב" , שתסכים לצרף אותי כטרמפיסט (בתשלום) למונית שהם שלחו. אף פעם לא היה מלאי של נייר ולא פעם בהגיע מועד ההדפסה נאלצו לשאול גליל מאחד העיתונים. פעם אחת אף נעשתה פריצה למחסני "על המשמר" ונלקח משם גליל נייר (כי לא מצאו את האחראי למחסן).

העיתונות המפלגתית, בעיקר של השמאל, נשענה על אלפי מינויי קבע בקיבוצים, ומינויי כפיה בקואופרטיבים ובמפעלים ההסתדרותיים. זאת, בנוסף לתמיכה נדיבה מקרנות ההסתדרות. מספר המנויים של "חרות" היה אפסי. הבדיחה שנפוצה אז בין חברי המערכת הייתה: מהו שיא המהירות? – ללחוץ על כפתור ההפעלה של מכונת הרוטציה המדפיסה את העיתון ולעבור מייד לכפתור העוצר את ההדפסה.

cherut-daily2

שממה רוחנית

גרועה מן הדלות החומרית הייתה השממה הרוחנית ששיקפה את דלות הרוח של תנועת החרות בהנהגתו של מנחם בגין. אנשי הרוח של התנועה לא פרסמו ב" חרות" . אורי צבי גרינברג פרסם ב" הארץ" , ובמעריב. פרופסור ישראל אלדד (איש רוח מזהיר, ממפקדי לח"י, מתרגם כתבי ניטשה) פרסם ב"הבוקר" וב"ידיעות אחרונות" . וכך עוד רבים. היחיד שהציל את כבוד העיתון היה ד" ר אבא אחימאיר, שמאמריו בכל תחום נקראים עד היום בשקיקה.6

כל יתר חלקי העיתון היו שממה גמורה. עמודים שלמים של מאמרים מפרי עטם של ראשי התנועה ועסקניה ובראשם מנחם בגין. רובם קש וגבבה (הכינוי של מאמרים אלה היה "פלאכטות" , מן המילה היידית פלאך שמשמעותו שטוח, שטחי, מישורי). יוצאי דופן היו מאמריו של ד" ר יוחנן בדר – פובליציסט משכיל ומבריק – שהצליח לשרוד את מסע הטיהורים שערך בגין בקרב ותיקי התנועה ואנשי הרוח שלה. את העיתון הצילו משיממון גמור מאמריו של ז'בוטינסקי – אוצר בלתי נדלה של גדלות רוח ואמנות הסגנון, שפורסמו שוב ושוב עשרות שנים לאחר מותו.

כוכבים ומקורבים

למרות דלותו של העיתון הוא משך אליו לא מעט עיתונאים מוכשרים, שהביאו לעיתון השגים נאים. רבים מהם עשו חייל בתקשורת הישראלית וחלקם מככבים בה עד היום. ביניהם: יואל מרקוס, שלמה נקדימון, איתן הבר, דן מרגלית, יעקב אחימאיר, עוזי בנזימן, סילבי קשת. אפילו עמוס קינן פרסם ב" חרות" בתקופה שבה עזב את "הארץ" בגלל החשד שהטיל פצצה על ביתו של שר התחבורה דוד צבי פנקס, מן המפד" ל (במחאה על השבתת מכוניות בשבת). לי זכור שאפילו יעל דיין הגיעה פעם למערכת וביקשה לפרסם מפרי עטה.

התנהלותו של עיתון " חרות" שיקפה את התנהלותה של " תנועת החרות" באותה תקופה: דלות רעיונית בצד אימפוטנציה ארגונית. כל מי שבא אז במגע עם העיתון ועם התנועה נהג לומר: אינכם מצליחים לנהל בנין בן 3 קומות ועיתון עלוב ואתם רוצים לנהל את המדינה?

האכזבה מבגין

וכאן אני מוכרח לומר כמה מילים על מי שאחראי לדעתי למצב הזה כפי שנראה לי בעיני נער: מנחם בגין. כשפגשתי בו בראשונה במסדרונות הבניין חשתי שאני נוגע בכנפי ההיסטוריה. מילים נעתקו מפי מרוב התרגשות. כשהוטל עלי ללוות אותו ולסקר את נאומיו במסע הבחירות לכנסת ה-3 ב-1955 ראיתי בכך זכות גדולה.

פגישתי הראשונה עמו התקיימה בדירתו הצנועה ברחוב רוזנבלום. הוא היה לבוש כרגיל בחליפה מחויטת. דיבר עמי בכבוד רב, פנה אלי בגוף שלישי (" האם אדוני ישתה קפה" ?). מכאן ואילך ליוויתי את מסע נאומיו בכל חלקי הארץ.

הנאומים הראשונים הלהיבו אותי מאד. אך לאחר כמה נאומים התחיל קסמו של בגין עלי לפוג. נאומיו, שמעולם לא נישאו מן הכתב, חזרו על עצמם כמעט מילה במילה. בכל פעם שהייתי צריך לנסח ידיעה עמדתי בפני דילמה. מנאום בן שעתיים לא הייתי יכול להוציא משפט אחד ששווה ידיעה בעיתון. מאלפי המילים שהשמיע אי אפשר היה למצוא אפילו רעיון מקורי אחד.

אפשר עוד לספר הרבה על העיתון כמשקף את מצב התנועה: השחיתות, התככים, הנפוטיזם – הכל התחיל אז.

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, תנ"ך, תקשורת | תגובה אחת

התלבטויותיו של קול צף סידרתי

1.  התלבטות קול צף.

2. השינדלר של מצלמת " לייקה" (עבר לפוסט סמוך)

3. נטורי קרתא בטהרן

בשנת 1983 כתב יעקב חסדאי: " החבורה ששרפה את הקומה הראשונה, קוראת להציל אותנו מאלה השורפים את הקומה השנייה. ביתם בוער והם מתפארים בטפטים שהדביקו" * מה השתנה מאז וכיצד הפכנו למדינה המושחתת בעולם

בעת שנכתבות שורות אלה, שלושה ימים לפני הבחירות, כבר אינני יכול להשפיע בכתיבתי על איש. אך כמי שהיה כל השנים " קול צף" סידרתי, אוכל אולי לנחם במשהו אלו מבין קוראיי שיתאכזבו מתוצאות הבחירות.

אין כמעט מפלגה יהודית ציונית שלא הצבעתי לה. כשהייתי נער והאמנתי עדיין בבגין הצבעתי "חרות" , שנשאה את נס "שלמות המולדת" . כשבגרתי הצבעתי לרפ"י של בן גוריון. קיוויתי שהוא יעצור את הסחף של השחיתות שהחלה לפשות אז במדינה. נתתי קולי גם   לש"ס, כשעוד הייתה מפלגה תמימה. הייתי אחד מבין 7591 המצביעים שנתנו קולם ל"רשימה למען ארץ ישראל" , שבראשה עמד ד" ר ישראל אלדד (שייב), אביו של ח"כ פרופסור אריה אלדד. הצבעתי פעם ביבי ואפילו רבין. והיו לי עוד כמה הצבעות שאני בוש להודות בהן.

אך יש הצבעה אחת שאני גאה להכריז עליה היום. זו ההצבעה לרשימתו של יעקב חסדאי בבחירות 88.

בעל עיטור העוז

יעקב חסדאי

יעקב חסדאי

הייתי אחד מכ-5000 בוחרים שהטילו לקלפי את הפתק של תנועת " לאור" (לב אחד ורוח חדשה). חסדאי, כיום ד" ר להיסטוריה של עם ישראל ועורך דין, שרת שנים רבות בצה" ל – פעולות התגמול, מלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום הכיפורים. נפצע פעמיים. פעם במלחמת ששת הימים, בה זכה לעיטור העוז ובשנית ביום האחרון של מלחמת יום הכיפורים, כשחייל מצרי שנפל בשבי פתח עליו באש. בוועדת אגרנט שרת כחוקר מטעם הוועדה וסיפר לי אז כי תחושתו היא כמי שעולה על ספינה שכל דריכה על סיפונה מגלה לו את ריקבונה. לאחר המלחמה הרבה לפרסם מאמרים ולהופיע בהרצאות בהן מתח ביקורת על צה"ל ועל החברה הישראלית שלא הפיקה את הלקחים מן המלחמה. הוא סיים את שירותו ב-1976. הביקורת שמתח לא מצאה חן בעיני הפיקוד הבכיר ובמיוחד בעיני הרמטכ"ל, מוטה גור.

" לאור" לא הגיעה אפילו למחצית אחוז החסימה. אין פלא בכך. אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת. והאמצעים של התנועה היו מזעריים. (חסדאי סיפר לי השבוע כי כל מה שהשקיעו הוא וחבריו באותן בחירות היה סכום של 20 אלף שקל).

" מליצות וסיסמאות"

בכל הגלריה הפוליטית המוצגת היום, קשה למצוא פוליטיקאי אחד שמעיז לומר לחברה הישראלית את האמת. זו האמת אשר צפה חסדאי לפני שלושים שנה ויותר. לומר: שהבעיה העיקרית שלנו היא בעיית הריקבון הפנימי שהיא הסכנה הקיומית המאיימת עלינו, יותר מכל סכנה חיצונית.

הנה קטע שכתב בספרו " בעט ברזל" , שפורסם בשנת 1983:

" הביטו אל עצמכם. קבוצה של כמה מאות אנשים היושבים בכל המשרות הבכירות, מציגים את עצמם כטובי המדינה, ונושאי הערכים ותקוות העם. קבוצות מתוכם נפגשות מדי פעם בכפר המכביה, בקיסריה, או באפעל. ומארגנות להם גיבור חדש או קואליציה חדשה. ואם מצטרפים לעניין גם מיליונר וחברת פרסום – נתבשר העם על "תנופה לאומית" ו"דרך חדשה". הרבה מליצות, הרבה סיסמאות, מעט רעיונות ומעט תשובות, לא מעשים של דוגמא אישית, אפילו לא חברות אמיתית. רק זאת, הצביעו בעדנו כי אנחנו יפים וטובים" . וכיצד אתם פונים אל העם? הביטו אל הסיסמא "יחד להציל את המדינה". החבורה ששרפה את הקומה הראשונה, קוראת להציל אותנו מאלה השורפים את הקומה השנייה. וממול "מסמך ההישגים של הממשלה". ביתם בוער והם מתפארים בטפטים שהדביקו"

הדברים הללו יכולים היו להיכתב היום על כל אחת מן המפלגות הגדולות המתחרות על קולו של הבוחר. הם היו נכונים לפני 20 שנה ונכונים היום כשהמצב גרוע פי כמה.

" כזב, שקר, שוחד"

לכולם כבר נמאס לשמוע על השחיתות. ויש המתנחמים בכך שהשחיתות היא תופעה אנושית שהייתה מאז ומעולם והיא קיימת בכל המדינות. כבר בירושלמי אנחנו מוצאים את המימרא: " רשות שלמטה שיש בה כזב ושקר וגניבת דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו נאמר בה הקרובים באים ושואלים שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם" (סנהדרין פרק ו).

מעשי שחיתות – במשמעות של ניצול מעמדו של נבחר או עובד ציבור להשגת טובת הנאה אישית – היו כאן מאז קום המדינה. כבר ב-1953 התריע מבקר המדינה על מעשי שחיתות וכתב: " קיים אצלנו גורם המסכן בחומרה את הגשמתו של טוהר המידות" . מאז זרמו נהרות של כסף וטובות הנאה למיניהם מן הקופה הציבורית לכיסיהם של נבחרים ועובדי ציבור. ביניהם: שרים, סגני שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות, מנהלי תאגידים ממלכתיים, מנהלי חברות ממשלתיות, מנהלי מוסדות ציבור. יש שנתפסו ונשלחו לכלא. רבים נתפסו ויצאו זכאים ורבים אחרים לא נתפסו, איש אינו יודע את מספרם.

חצר ביזנטינית

מה שקרה מאז עלייתו של שרון לשלטון היה שינוי מהפכני בממדי השחיתות. כל עוד נעשו מעשי השחיתות בסתר. כל עוד התביישו בכך גרמה השחיתות נזק לקופה הציבורית.

d794d7a7d7a5-d79cd791d796d791d795d796-1

כשהליכוד היה עדיין " חרות" ודיבר נגד שחיתות. כרזת בחירות משנות החמישים.

השיטות שהנהיג שרון מאז עלייתו לשלטון הפכו את השחיתות לנורמה מקובלת. השחיתות הפכה מתופעה הגורמת נזקים לקופה הציבורית לאיום אסטרטגי קיומי. והגרוע מכל: הציבור כבר איננו מתעניין בה, כאילו מדובר בפגעי מזג האוויר. בכל הסקרים שנערכו בחודשים האחרונים נתברר כי השחיתות איננה מפריעה לבוחר הישראלי.

תמונה מדהימה של החצר הביזנטינית שהקים שרון נתנו העיתונאים נחום ברנע ושמעון שיפר בגיליון השבת האחרונה של ידיעות אחרונות. הם דובבו את מעגל הסייענים של שרון בדרגים השונים. מן התאור מצטיירת מערכת מפלצתית שבידיה הופקד גורל המדינה.

בחצר הזו תוכנן חורבן גוש קטיף. הואיל ויש להניח שגם כיום לא מוכנים עוזרי שרון לשעבר לגלות הכל, אין אזכור לשאלה עד כמה הושפעה ההחלטה מן האיום להגשת כתב אישום נגד שרון.

דובי ויסגלס

דובי ויסגלס

משפט אחד בכתבה חושף הכל. איש הסתרים דובי וייסגלס הציג לשרון את תכנית ההתנתקות בסתיו 2003. תגובתו של שרון הייתה שלילית. כעבור שבוע אמר שרון לוייסגלס שיציג את התכנית בפני הבן גלעד, האיש שקיבל מיליונים מדודו אפל בתמורה לשיטוט באינטרנט.

" כאשר גלעד פגש את וייסגלס" – כותבים ברנע ושיפר –    היתה לו רק משאלה אחת: "תסביר לי למה זה טוב לאבא". וייסגלס הסביר: הוא ייכנס להיסטוריה כמו בן גוריון  וגלעד השתכנע" .

שני כתבי ידיעות אחרונות לא ידעו לספר מה עוד אמר וייסגלס.  אולי אמר לגלעד שטיוטת כתב האישום נגד שרון כבר נמצאת במגרה של עדנה ארבל?

ואם לחזור למבוכתו של " הקול הצף" אומר לך בוחר יקר דבר אחד. שאל עצמך אם לאחר שלושים שנה (ובימינו לאחר שלושים חודש או אפילו שלושים יום) תהא גאה או תתבייש בעד מי הצבעת.

================================

2. השינדלר של מצלמת " לייקה"

עבר לפוסט סמוך

http://www.zeevgalili.com/?p=8516

====================================

3. נטורי קרתא בטהרן

קל מאד לגנות את נטורי קרתא, שביקרו באחרונה בטהרן, ולחזור ולכנות אותם בוגדים ועוכרי ישראל. מדובר בקבוצה של יהודים, המופיעה בכל הפגנה נגד ישראל בכל מקום בעולם, ואינה מחמיצה אף הזדמנות להשמיץ את המדינה ואת הציונות. זוהי אולי הקבוצה המנודה ביותר בעם היהודי. לא רק יהודים ציונים מגנים אותה. גם חוגים אנטי ציוניים במוצהר בקרב היהדות החרדית, כמו חסידי סאטמר, מסתייגים ממעשיה. כשנטורי קרתא הופיעו ליד בית החולים בצרפת בו אושפז ערפאת, והתפללו לשלומו של הרוצח הפלשתיני פירסמו חסידי סאטמר בארצות הברית גילוי דעת חריף נגד המעשה.

למרות מעלליהם יש לי כמה מילים חיוביות לומר עליהם. ראשית לא מדובר בחבורת מטורפים אלא בקבוצה שיש לה תיאולוגיה מגובשת. חסידי סאטמר מסתייגים ממעשיהם אך מחזיקים באותה תיאולוגיה.

אין לחשוד בפרופסור רבקה ש"ץ ז"ל באהדה יתרה לאידיאולוגיה של הקבוצה הזו. אך היא מיטיבה להסבירה במאמרה " עימות הספרות החרדית עם הציונות" . (נמצא בספר " הרעיון המשיחי מאז גרוש ספרד" . הספר הופיע בשנת תשס"  בהוצאת מאגנס. ניתן להשיגו ב-25 ₪ במכירה מוזלת הנערכת בבית ציוני אמריקה התל אביב).

האידאולוגיה הסאטמרית מבוססת על שלוש השבועות המופיעות במסכת כתובות. נאמר שם שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל שלא לעלות בחומה (דהיינו לעלות לארץ במאורגן) לא למרוד בגויים ובמקביל השביע את הגויים שלא יפגעו בישראל.

לפי פרופסור ש" ץ מפרש הרבי מסאטמר את הדברים הללו כהלכה וכגזרה המחייבת את ישראל להיות בגולה ורק כל עוד הם בגולה תעמוד לישראל התחייבותו של הקדוש ברוך הוא. ולדבריו " ישיבת ישראל בגולה כגזירת הבורא יתברך שמו היא המצלת את תושבי ארץ ישראל" .

מעשיהם של נטורי קרתא מעוררים שאט נפש. אך חייבים להודות שהמניע שלהם הוא אידיאולוגי, המערער לגמרי על האידיאולוגיה הציונית.

מאידך, אי אפשר שלא לומר שיש גרועים מהם בתוכנו. כוונתי לכל המוציאים את דיבת הארץ בכל האוניברסיטאות בעולם. המצלמים התנחלויות ומלשינים לאירופים ולאמריקנים. המוסרים שמותיהם של קציני צהל ששפכו דמם להגנתנו, כדי שייעצרו ברגע שיגיעו לאירופה. מדובר באנשים היושבים על משכורות מכובדות באוניברסיטאות, מקבלים תקציבי מחקר ושבתון בחוץ לארץ, מילגות ופרסים ספרותיים. נהנים ממנעמי הארץ וכורתים את הענף עליו יושבים כולנו. נטורי קרתא, גם הגרועים שבהם, לפחות שלמים עם דרכם. אינם מכירים במדינה ואינם נהנים ממנעמיה והיושב במרומים יעשה חשבונו וחשבוננו עמם.

מאמר מרבזי בנושא ראה

מי המטורפים המתחבקים עם אחמדיניג'אד

http://www.zeevgalili.com/?p=3520

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, התנתקות, חרדים, מלחמות ישראל, סאטמר, צהל, שואה, תולדות המדינה, תקשורת | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

מצלמת "לייקה" שהצילה אלפי יהודים מציפורני הנאצים

 אחת המהפכות הגדולות בתולדות התקשורת המודפסת התחוללה בשנת 1936 עם הופעת הירחון המצולם LIFE. זו הייתה הפעם הראשונה שעיתון נבנה לא סביב כותבים ועורכים אלא סביב צלמים ועורכי צילומים.הירחון הביא לביתו של כל אזרח, בכל חלקי תבל, את העולם כפי שהוא נראה מבעד לעדשת המצלמה. מחדרו של נשיא ארצות הברית ועד שלגי הקילמנג'ארו. מן הפלישה לאירופה ועד תמונת הדגל המפורסמת מאיבו ג'ימה. 36 שנים הופיע הירחון, עד לסגירתו בשנת 1972. בעידן הטלוויזיה כבר לא היה צורך בכתב עת מצולם.

 

 המכשיר שאיפשר את מהפכת " לייף" הייתה מצלמת " לייקה" מתוצרת חברת ליץ ( Leitz ) שבגרמניה. עד אז היו מצלמים בתיבה גדולה שעמדה על חצובה. הצלם כיסה את ראשו בכיסוי בד שחור, כיוון את העדשה מתוך התא החשוך שבתוכה ומצלם על לוח זכוכית שעליו חומר רגיש לאור. תהליך הפיתוח וההדפסה של תמונה כזו ארך שעות. המצולם צריך היה לחייך ולעמוד קפוא במקומו, אחרת התמונה הייתה מטושטשת.

20המשחתת הגרמנית דויטשלנד שער לייף 20 בנובמבר 1939

20המשחתת הגרמנית דויטשלנד שער לייף 20 בנובמבר 1939

 

מצלמת לייקה הדגם הקלאסי

מצלמת לייקה הדגם הקלאסי

מצלמת " לייקה" פותחה עוד באמצע שנות ה- 20 אך רק בראשית שנות השלושים היא שוכללה. היא הפכה למצלמת כיס. הצילומים נקלטו על סרט צילום ברוחב 35 מ" מ והשיגו איכות מעולה בכל תנאי תאורה כמעט. עד מהרה נפוצה המצלמה בכל העולם. במהלך השנים יוצרו כמיליון וחצי מצלמות " לייקה" .

אחת התמונות המפורסמות ביותר של "לייף" כיבוש איבו ג'ימה באוקיאנוס השקט

אחת התמונות המפורסמות ביותר של "לייף" כיבוש איבו ג'ימה באוקיאנוס השקט

עד כאן סיפור מתולדות הצילום והתקשורת. אך לסיפור הזה יש אספקט יהודי. באחרונה נתגלה שהבעלים של מפעלי לינץ, ארנסט ליץ השני, הוא חסיד אומות העולם. הוא הציל את עובדיו היהודים מציפורני היטלר.

רכבת החרות של "לייקה"

ליץ החל ביוזמה מיד עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. הוא סייע לעובדיו (וגם לרבים מקרוביהם וידידיהם) לברוח מגרמניה. לינץ ניצל את העובדה שלמפעלו יש סוכנויות בכל חלקי תבל ומינה יהודים לתפקידים (לרוב פיקטיביים) בנציגויות בצרפת, בריטניה, הונג קונג ובעיקר ארצות הברית.. עד מהרה הפכה יוזמתו של ליץ לתנועה המונית שחוקרים כינו אותה " רכבת החרות של לייקה" .

ליץ הגביר את מאמציו לאחר " ליל הבדולח" ב-1938. הפעם המאמץ היה בכיוון ארצות הברית, שם נתקבלו הבאים על ידי נציגיו האמיתיים של ליץ בסוכנויות. הבאים קיבלו דמי מחיה בגובה משכורת לשלושה חודשים ועוד חצי משכורת לשלושת החודשים שלאחר מכן. עד שסידרו להם עבודות של ממש בתעשיית הצילום האמריקנית.

 

חסיד אומות העולם ארנסט ליץ השני

חסיד אומות העולם ארנסט ליץ השני

בשיטה זו ניתן היה להמשיך עד פרוץ המלחמה בספטמבר 1939. אך גם לאחריה המשיך ליץ לסייע ליהודים להימלט. היכולת המופלאה של ליץ לעשות זאת נבעה בין היתר מן המעמד שקנה לעצמו בעיני השלטונות הנאציים. הוא היה ספק של ציוד חשוב לצבא הגרמני. מפעליו גם היו מקור הכנסה של דולרים מארצות הברית, כל עוד זו לא הייתה מעורבת במלחמה. המבצע כולו נשמר בסוד ובאחד המקרים נתפס עובד בכיר של החברה ונעצר כחשוד. ליץ הצליח לשחרר אותו תמורת שוחד.

בתו של ליץ, אלסי קוהן ליץ, נעצרה על ידי הגסטאפו לאחר שנתפסה בעת ניסיון לסייע לאישה יהודיה לעבור את הגבול לשוויצריה. היא עונתה קשות במהלך חקירתה אך לבסוף שוחררה.

בתו של ליץ מקבל אות כבוד בשם אביה

בתו של ליץ מקבל אות כבוד בשם אביה

כך נחשפה הפרשה

כיצד קרה שסיפור מופלא זה לא נתגלה עד היום ולפתע עלה עתה?

מסתבר שזמן מה לאחר המלחמה הוצע הסיפור למכירה ל"רידרס דייג'סט" , שתפוצתו אז הגיעה ל-12 מיליון. אך המשפחה איימה בתביעה ואסרה על פרסום הפרשה כל עוד הקשורים בה בחיים.
רק אחרי שנפטר האחרון מבני משפחת ליץ מאותה תקופה הוסר האיפול. ב-1987 סופר הסיפור בקצרה וראה אור בכתבי עת מקצועיים העוסקים בצילום, אך לא עורר תשומת לב. עשר שנים לאחר מכן פורסמה הפרשה באלמנך " מי הוא מי בעולם הצילום היהודי" .

חושף הפרשה פראנק דאבה

חושף הפרשה פראנק דאבה

הסיפור ראה אור בספר "רכבת החרות של ליקה" שחובר על ידי פראנק דאבה סמית, רב יליד קליפורניה החי בלונדון. The Leica Freedom Train,” by Frank Dabba Smith.

פורסם בקטגוריה שואה, תקשורת | 5 תגובות

זאב ז’בוטינסקי מי מכיר מי יודע

הקורא איליה קמינסקי מרחובות, שעלה מברית המועצות בשנת 87, כותב לי:

איליה קמינסקי

 

 

 

 

 

איליה קמינסקי

" בהיותי  בברית המועצות, בשנות ה-80, קראתי לקט מאמרים של זאב ז’בוטינסקי. הלקט, בשפה הרוסית,  הופץ  במחתרת, מודפס במכונת כתיבה. הלקט ניתן לי בהשאלה לזמן קצר  ולאחר שקראתי העברתי הלאה. זה היה מצרך יקר המציאות ומבוקש מאד. גם היה מסוכן להחזיק בו.

המאמרים של ז’בוטינסקי חדרו לעומק לבי (ונמצאים שם עד היום). בשלהי שנות ה-80 (כבר בארץ) היו לי ויכוחים עם אנשים סביבי. חשבתי לעצמי: למה אני מנסה לנסח מחדש  את הטיעונים שלקחתי מז’בוטינסקי? פשוט אמצא את הספרים שלו ואתן לאלה שהתווכח עמי.

איפה מוצאים את ספרי ז’בוטינסקי?. בדקתי בסטימצקי – הם בקושי ידעו מי זה בכלל. התקשרתי למצודת זאב בשיא ההתרגשות, מסביר מי אני, מה אני רוצה. הם עונים לי בקול מפוהק: " קשה היום למצוא ספרי ז’בוטינסקי, תנסה אולי בחנויות יד-שנייה" .

לא התייאשתי. מצאתי בספריה עירונית עותק ישן של ז’בוטינסקי שלמזלי כלל את המאמר ’קיר הברזל’. צילמתי את הדפים מהספר. נתתי למתווכחים עמי וזה השפיע.

אמרתי לעצמי: לא מגיע לליכוד להיות בשלטון. אחרי שהיו בשלטון כמעט שלושים שנה, איפה ז’בוטינסקי בתכנית הלימודים? איפה כתבי ז’בוטינסקי בהוצאה ממלכתית? איפה עקרונות ז’בוטינסקי אצל פוליטיקאים המגדירים עצמם כתלמידיו.

 

 =======================================================================

במסגרת ריענון מאמר זה פניתי לידידי, מר יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי וביקשתי את הסברו. דבריו מתייחסים למועד הפניה יולי 2010.

תשובת מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי

כידוע לך, השנה –  2010  – היא שנת ה-70 לפטירת זאב ז'בוטינסקי ובקרוב ימלאו גם 130 שנה להולדתו.

בן פחות מ-60 היה המנהיג הציוני והוגה הדעות הפורה הזה במותו. אנחנו במכון ז'בוטינסקי עושים הכל להפצת מורשתו, שאין לה אח ורע בתנועה הציונית במאה העשרים.

מאז כתב מר קמינסקי את מכתבו, ניתן למצוא בחנויות הספרים לפחות את "שמשון" של ז'בוטינסקי. בתרגומו החדש, מעשה ידי פטר קריקסונוב, ובהוצאה משותפת למכון ז'בוטינסקי, כתר וסטימצקי.

מכון ז'בוטינסקי מציע למכירה כתבים של ז'בוטינסקי, חלקם ספרים יד שניה, שמגיעים אלינו מעזבונות של נפטרים. אנו באופן טבעי משמשים כתובת לכל המתעניינים בכתביו.

מפליא שלא עלה על דעת הקורא לפנות למכון – אם באופן ישיר ואם דרך אתר האינטרנט של המכון, שמציע בין השאר חנות מקוונת ודרכה אפשר לרכוש ספרים, חדשים כמשומשים.

אפשר להיעזר באחראי על מחסן הספרים של המכון, מר אילון קפלן, טלפון 03-6210806.

 כרכי זאב ז'בוטינסקי ראו אור לפני למעלה מ-60 שנה. מכון ז'בוטינסקי קיבל עתה על עצמו להפיק מהדורה חדשה, מעודכנת ומותאמת לקורא בן המאה ה-21, וכן להוסיף במסגרתה מאמרים רבים, רובם נכתבו במקור ברוסית בראשית המאה ה-20, שגילינו רק בשנים האחרונות.

במקביל אנו שותפים למפעל ההוצאה לאור של כל כתביו בשפה הרוסית. עד כה ראו אור 4 כרכים בסדרה זו.

ומפעל שלשי: אנו עוסקים בהוצאת כרכי איגרותיו של זאב ז'בוטינסקי. בעוד כחודשיים יראה אור הכרך ה-11!

 ואני שואל:

היש עוד מוסד מורשת ומחקר כשלנו, העוסק בעת ובעונה אחת בשלושה מפעלים מחקריים-ספרותיים-מו"ליים-מונומטאליים,

כמו מכון ז'בוטינסקי?

 ועל כך יש להוסיף, כי לפני שלוש שנים הוצאנו לאור ביבליוגרפיה של כל כתביו, בכל השפות. לכרך האדיר הזה, בעריכתה של ד"ר מינה גראור, מצורף תקליטור,

כך שאפשר להעלות את כל המידע על כל כתבי ז'בוטינסקי גם על המחשב.

אין קשר ישיר בין מכון ז'בוטינסקי לתנועה פוליטית כלשהי. המכון הוא עמותה ציבורית.

אבל אני יכול לומר, כי בממשלה הנוכחית זוכה המכון לתמיכה יותר מכל ממשלה בעבר,

ואציין כי ממשלה זו יותר מכל קודמותיה משקיעה בשמירת המורשת הציונית על כל פלגותיה.

 בברכה

 יוסי אחימאיר

מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי

 ahimeir@jabotinsky.org
 

 קישורים

 

ראה צוואת ז'בוטינסקי בשמשון ברזל מלך וצחוק
 

 

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, ז'בוטינסקי, ציונות | 2 תגובות

אפרים הלוי מתחפש לאיסמעיל הניה

ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, החליט להתחפש עוד לפני פורים.  לפני שבועיים  הוא " נכנס לנעליו" של ראש המודיעין הפלסטיני ובמאמר ב" ידיעות אחרונות" הוא משיא שורה של עצות ל" אדוני ראש הממשלה" .  האדון הזה הוא איסמעיל הנייה.

מה פתאום מוצא ראש המוסד הישראלי לשעבר, היודע בדיוק מיהו הנייה וכמה דם יש על ידיו,  לייעץ לאיש הזה כיצד להתמודד נגד ישראל.

הלוי מדבר בגוף ראשון כאילו הוא באמת ראש המוסד של הנייה. הניתוחים והעצות שהוא נותן לו טובות מאד: מעמדנו הבינלאומי (כלומר: שלנו הרשות הפלסטינית) לגמרי לא רע. פוטין הזמין אותנו, מצרים טורקיה וירדן השלימו עם נצחוננו וההתנגדות לנו באירופה ובארצות הברית נחלשת. חסל את האנרכיה ברשות כי אם לא תעשה זאת, הישראלים ינצלו זאת כדי להיכנס שוב. תיזהר מאמריקה. היא בת ברית של ישראל אך כשהיא פועלת למען האינטרסים שלה היא מסוגלת לפעול גם נגד ישראל.

לא נוכל לקיים את האג’נדה שלנו בלי שיתוף פעולה עם ישראל. הישראלים רואים בך איום אמיתי והם מחכים שתכיר בהם אבל " השינוי בתפיסת המציאות של ישראל קרוב" .

המאמר פורסם בידיעות אחרונות ובמקביל ב" ניו רפאבליק" .

איני יכול להסביר את המאמר של הלוי אלא בכך שנועד להכשיר את דעת הקהל בישראל ובעולם, להשלים עם החמאס כמו שהוא.

 לא להתקיף את אירן (תוספת יוני 2010)

 ביולי 2998 פורסם ראיון של הלוי בשבועון "טיים".

"תקיפה באיראן עלולה להשפיע על ישראל למשך 100 שנה", כך אומר ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי בראיון למגזין "טיים" האמריקני. לדבריו, תקיפה באיראן עלולה להיות הרסנית לישראל ולאזור. עם זאת, אומר הלוי כי תקיפה איראנית בישראל לא תגרום נזק רב משום שמרבית הטילים האיראניים ייורטו על ידי מערכות ההגנה של ישראל.

הלוי מסביר בראיון, כי לתקיפה ישראלית תהיה השפעה שלילית על דעת הקהל בעולם הערבי וכי תקיפה כזו צריכה להתבצע רק כמפלט אחרון.

הלוי לא התייחס לשאלה מה יקרה אם אחד הטילים שלא תצליח ישראל ליירט יהיה טיל גרעיני.
 
 
 
 
י

טיל אירני על כן שיגור

טיל אירני על כן שיגור

פורסם בקטגוריה אירן, המוסד, פלסטינים, תהליך השלום | עם התגים | כתיבת תגובה

המורשת של רחבעם זאבי

לכידת רוצחיו של רחבעם זאבי הי" ד היא הזדמנות להטיל עונש מוות על הרוצחים. עד היום נהגה ישראל ברחמנות כלפי רוצחים מתועבים ולא הטילה עליהם את עונש המוות הקבוע בחוק.   תליית הרוצחים תוכל להיות פתיחה הולמת למערכת היחסים עם ממשלת החמאס. רוצים שאהאידים? תפאדל. נשלח את כל הרוצחים המתועבים ואת שולחיהם לשבעים הבתולות שבגן עדן, במקום לבית הבראה בכלא ישראלי.

 זו גם הזדמנות להקים את בית מורשת גנדי.   כיום יש לנו בית מורשת רבין בלי מורשת ומורשת גנדי בלי בית. הנה כמה מילים של מורשתו (כפי שאמר לסופר מיכאל ששר בספרו " שיחות עם גנדי" ):

" (ברל כצנלסון) הוא אבי תורת הטרנספר הציונית. אני משתמש בו כאסמכתא מוסרית… ברל היה זה שאמר לאנשי ’השומר הצעיר’ : לא היינו יכולים להקים את מרחביה ומשמר העמק בלי טרנספר… הרי כל 80 הקיבוצים של השומר הצעיר עד האחרון שבהם יושבים על 80 כפרים או שבטים ערביים שנקנו, שסולקו, שברחו, שטרונספרו… רוב הערבים יושבים כאן קצת יותר ממאה שנים… כל ערבי ששמו א-שאמי בא מסוריה ומי ששמו אל-מצרי בא ממצרים… ברמלה יש שבט ערב-ג’ואריש שבא לכאן מלוב…… אתם הפלסטינים רוצים להחשב לעם? בבקשה. רצונכם במולדת? ירדן היא פלסטין והיא מולדתכם…"

גנדי לא היה שונא ערבים. "אני בעד אחוות עמים" אמר לששר. "סע אתי לגליל ותראה כפר בדואי שהרחוב הראשי אצלם נקרא רחוב גנדי… בכל יום מתדפקים אצלי ערבים  המבקשים עצה, עזרה וסיוע.  ואני עוזר לאלה שהם לויאליים למדינה  ולחמו והושיטו לנו יד… (אבל) ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ורק לעם ישראל."

=========================================================================

 כמה קיבוצים של השומר הצעיר יושבים על אדמה פלסטינית

http://www.zeevgalili.com/?p=11316

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, טרור, טרנספר, ערביי ישראל, פלסטינים | 3 תגובות

" זעקת האבות" – על נפילת הל"ה וגלגולו של אחד מסיפורי החורבן

סיפור המבוסס על אחד ממדרשי החורבן פורסם ב-1948 בעיתון " ההד" של הציונות הדתית כקינה על נפילת הל"ה * הסיפור הועתק לביטאון "הנוער העובד" בלי ציון המקור * אכן היו נערי גבעות  גם בתש"ח

 

בשבוע שעבר פרסמתי כאן   סיפור שהכתרתי בכותרת " נוער הגבעות 1948" . הסיפור, המתאר בלשון תנ"כית את זיקתנו לחברון ולארץ ישראל, פורסם ב"במעלה" , בטאון "הנוער העובד" . הבאתי סיפור זה להוכחת טענתי על זיקתו של מה שהיה פעם השמאל הציוני לארץ ישראל.

יעל אריאלי

                                    יעל אריאלי

הסיפור הזה נראה מוכר לקוראת יעל אריאלי, אם לארבעה ילדים מדולב. אריאלי היא דוקטורנטית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטה בר אילן. נושא הדוקטורט שלה הוא "ייצוגים ספרותיים של חברון בספרות העברית" .

במהלך עבודתה גילתה אריאלי את הסיפור " זעקת האבות", שהתפרסם בכתב העת "ההד" בראשית שנת 1947, בסמוך לנפילת הל"ה. [" ההד" הוא כתב עת של הציונות הדתית שראה אור  בירושלים בשנים תר"פ – תשי"ג].

הסיפור מתאר בלשון מקראית את המתרחש במערת המכפלה, לאחר נפילת הל"ה בדרך לגוש עציון, כשזעקת הנרצחים מגיעה לשערי מערת המכפלה.   גרעין הסיפור לקוח ממדרש איכה רבה (פתיחתא כד). נאמר שם שכאשר ראה הקב"ה בחורבן הבית ובגלות העם היה בוכה ומקונן על האסון הגדול. הוא ביקש מירמיהו, נביא החורבן, שילך ויקרא לאברהם ליצחק ליעקב ולמשה מקבריהם כיוון ’שהם יודעים לבכות’. המדרש מביא את דברי האבות המבקשים ללמד זכות על עם ישראל אולם אף אחד מהם לא מצליח לשנות את הגזירה.

ירמיהו מקונןעל החורבן

רחל אמנו, קפצה ואמרה לפני הקב"ה: כשם שאני  מחלתי לאחותי, כך אני מבקשת שיהא הקב"ה רחמן ולא יהיה קנאי לעבודה הזרה שחטאו בה ישראל. והמדרש מסיים: " מייד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן" .

קבר רחל 1931

על הגרעין הזה בנה מחבר הסיפור ד. כהן ב"ההד" את הקינה על נפילת הל"ה, כשהוא נאמן למקור במדרש רבא ומשלב את סיפור לחימת הגבורה של הבחורים שנפלו בדרכם להצלת הגוש.

כחב העת "במעלה" גיליון ראשון

כחב העת "במעלה" גיליון ראשון

נראה שעורכי "במעלה" , החליט שקינה זו ראויה לפרסום בביטאון "הנוער העובד" . אך הוא טרח להתאים אותו לרוח קוראיו. הוא השמיט מן הסיפור משפטים בעלי אופי דתי. כמו למשל  בתיאור אנשי גוש עציון כ"אנשי עבודה ושלום הולכים בדרך אלוהים ושומרים את תורתו ומצוותיו" . העורך ב"במעלה" גם קיצר חלק מן הסיפור המקורי המתאר את זעקת האמהות ובראשן רחל אמנו.

אך בסך הכל שמר הסיפור המקוצר על רוח המקור  והעתיק ממנו חלקים שלמים מילה במילה. אכן היו נערי גבעות ב-1948.

כך נפלו הל"ה בדרך לגוש הנצור

ב-15 בינואר 1948 יצאה מחלקה ובה 35 לוחמים לכיוון גוש עציון. בראש המחלקה עמד דני מס ורוב הלוחמים היו סטודנטים של האוניברסיטה העברית.

דני מס

דני מס

מטרת המחלקה הייתה לתגבר את גוש עציון הנצור, שעמד בהתקפות בלתי פוסקות של אלפי ערבים מן הכפרים הסמוכים.

בגלל השעה המאוחרת בה יצאה המחלקה לדרכה  היא נתגלתה לאור היום. לפי אחת הגרסות פגשו אנשי המחלקה ברועה ערבי ובמקום להרגו או לקחתו בשבי שחררו אותו והוא הזעיק את אנשי הכפרים שבסביבה.

הקרב בין הלוחמים היהודים לבין המוני הערבים שתקפו אותם נמשך שעות רבות עד שאזלה תחמושתם ואז עלו עליהם הערבים והרגום. אחרון הלוחמים השליך רימון יד ונטל אבן כדי להטילה והיא נמצאה בידו על ידי  קצין משטרה בריטי שהגיע למקום הקרב. הפורעים הערבים התעללו בגוויות ההרוגים, ניקרו את עיניהם וקטעו את אבריהם.  שירו של חיים גורי " הנה מוטלות גופותינו" נכתב בעקבות נפילת הל"ה.

ראה הנה מוטלות גופותינו

 

 

 

פורסם בקטגוריה אמנות, היסטוריה יהודית, חז"ל, טוהר הנשק, מלחמות ישראל | עם התגים , , , | 6 תגובות