בעל המאה או בעל המעה הוא בעל הדעה

בקטע שפרסמתי כאן לפני כמה שבועות על מצב העיתונות כתבתי ש"בעל המאה הוא בעל הדעה" . רוצה לומר: מוזס, שוקן או נמרודי לא רק סופרים את הכנסותיהם אלא גם קובעים את התכנים בעיתוניהם.

אחד הקוראים הגיב: צריך לומר "בעל המעה" כמו "מעות חיטין".

מיהרתי לבדוק ולהפתעתי גיליתי כי בכל ספרות חז"ל אין בנמצא לא "בעל המאה" ולא "בעל המעה" .

בדיקה מילונית העלתה כי המונח "מעה" , שמקורה ארמי, מתייחס בדרך כלל למידות קטנות – גרגר, פרור, חלק קטן. גרעין פרי – של אבטיח או של תפוח (אבותינו לא הכירו את גרעינו הענק של האבוקדו).

מאידך, המונח "מאה" מבטא בדרך כלל ערכים גדולים: "מאה אמה ארכו" , "בן מאת שנה" , " אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" , "הודאת בעל דין כמאה עדים" .

מתקבל אפוא על הדעת שהביטוי "בעל המאה הוא בעל הדעה" הוא הפתגם ה"נכון" , מבחינת ההיגיון הפנימי של השפה.

אבן שושן מביא אותו במילונו ומציין "פתגם עממי" , השייך ללשון העברית החדשה.

חיפשתי שוב במקורות והפעם בדקתי את מאגר השו"ת של בר-אילן. וכאן אכן מצאתי מציאה.

ב"פסקי דין ירושלים" מצאתי שתי תשובות העוסקות בשאלת היחסים בין משגיח כשרות לבין בעל הבית. בפסק דין אחד נאמר "ולא פשוטה היא בעיית השכר שמקבל המשגיח ישירות מבעל המקום ולא מן הרבנות וקיים חשש שבסופו של דבר "בעל המאה הוא בעל הדעה" (הגרשיים במקור – ז.ג.).

בעל המאה הוא העל הדעה מול הארץ עמוס שוקן העין השביעית (cc-by-nc-sa)

בעל המאה הוא בעל הדעה מו"ל עמוס שוקן העין השביעית (cc-by-nc-sa)

והמסקנה: העם יצר פתגם נאה שנקלט במידה כזו עד שהוא נשמע כאילו מקורו בחז"ל. דיינים בני ימינו מצאו בביטוי זה יתד להיאחז בה כדי לפסוק.

אך דעתי לא נחה מן המסקנה הזו. הפתגם נשמע מתוחכם מדי מכדי שהשפה הישראלית תמציא אותו. ואז עלה בדעתי שאולי מקורו ביידיש. ואכן חיפוש באוצר הלשון היידית של סטוצ'קוב העלה כי אכן זה המקור. "וער עס האט די מאה דער האט די דעה" . כלומר: בעל המאה הוא בעל הדעה.

פורסם בקטגוריה חז"ל, יידיש, לשון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא בעל המאה או בעל המעה הוא בעל הדעה

  1. פינגבאק: מקור המנגינה ל"ירושלים של זהב" | היגיון בשיגעון

  2. מאת יהודית‏:

    מעניין מאוד מאוד!
    תודה רבה !
    השפעת האידיש על השפה העברית…

השאר תגובה