ערב הימים הנוראים ראוי שנזכור שאנחנו משפחה

 

– מאת דו ירדני –

האם היהדות היא דת?

כלומר: יהודי הוא רק מי שמקיים את מצוות הדת היהודית? בוודאי שלא.
גם יהודים המאמינים באלוהים בורא עולם (ובשפה גבוהה יותר – מאמינים בבריאה תבונית) אינם שומרי מצוות ברובם. לא מעטים מהם אתאיסטים גמורים, אך מזהים עצמם כיהודים. יתרה מכך. גם המחמירים בין היהודים שומרי המצוות אינם שוללים את יהדותם של אלה שאינם שומרים אותן. הם מכנים אותם עבריינים ואפיקורסים, אך אינם מפקפקים ביהדותם.

האם היהדות היא תרבות?

הגדרה מקובלת לתרבות היא שילוב של שפה, ידע, מנהגים, לבוש, אמנות. כל אותם כישורים והרגלים, שאדם רוכש בהיותו חלק מהחברה והמקום בו הוא חי, אך רוב היהודים אינם מתגוררים בארץ אחת, רובם מבחירתם שלהם, הם אינם חולקים אותה שפה ותרבותם שונה ומגוונת להפליא.

האם היהודים הם ישות אתנית?

גם זאת לא. בישות אתנית אנו מזהים קווי דמיון פיזיים והתנהגותיים שאין ליהודים. ועם זאת, יהודי צפון אפריקה, פולין, תימן ואתיופיה שייכים לאותה מהות יהודית חמקמקה המאפשרת לרבים מאתנו זיהוי הדדי אינטואיטיבי. יתרה מזו, איש ואישה לא יהודים שמתגיירים נחשבים, הם וצאצאיהם, יהודים לכל דבר ועניין, עד עולם.

להמשיך לקרוא ←

שטיפת המוח של התקשורת משכנעת אותנו כמו את גיבורו של ג'ורג' אורוול ב-1984 * מלחמה היא שלום, בורות היא כוח, חרות היא עבדות *  לכן צריך שתי מדינות במערב הירדן, וההתנחלויות הן מכשול לשלום * שתיים ועוד שתיים הם כמובן חמש

נסעתי באוטובוס ובספסל שלפני ישבו זוג קשישים, גבר ואשה, שהחזיקו בידיהם את אחד הצהובונים – איני זוכר איזה ואין זה חשוב. כי כולם נקטו אותה עמדה. הכותרת דיברה על פרשת הצוללות.
בלא רצון נקלעתי לשיחה בין השניים. הם אמרו משהו כמו: נתניהו קנה צוללות שלא צריך כדי להעשיר את בן הדוד שלו ואולי את עצמו.
חשבתי לעצמי: מה מביא אנשים קשי יום אלה, שבוודאי אינם בוגרי פקולטה למדע המדינה, או תלמידים במכללה לביטחון,  לדבר בהחלטיות כזו על נושא מורכב כמו רכישת צוללות.

"הנטייה לדבוק במקובל"

פניתי לחברי הפסיכולוג המלומד והוא, כרגיל, לא הופתע. אתה מדבר, אמר לי, על תופעה שנחקרה עוד בשנות החמישים והקרויה "ניסוי אש לקונפורמיזם" ובאנגלית Asch conformity experiments. ההגדרה של קונפורמיזם  היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. קונפורמיוּת או קוֹנְפוֹרְמִיזְם, (בעברית: תַּלְמָנוּת) היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. ובניסוח של המחקר: "נטיה לדבוק במהלך המקובל".

להמשיך לקרוא ←

– מאת עופר רגב –

צפת, שבקפלי הגליל העליון, נמנית עם הערים המסקרנות ועתירות המשמעות בארץ ישראל. נוף ההרים מרחיב דעת, סמטאות ציוריות בהן בתי כנסת אפופי קדושה. דמויותיהם עתירות הוד של חכמי הקבלה, ההלכה והפיוט שהגיעו לצפת בשנים שאחרי גרוש ספרד וחורבן המרכז היהודי שם.
מעיר זו הטביעו המקובלים חותם עז על התרבות היהודית עד ימינו. ולא לחינם נחשבת צפת כאחת מערי הקודש לצד ירושלים חברון וטבריה.

עיר למודת אסונות

להמשיך לקרוא ←

מראשית המפעל הציוני גזר על עצמו הישוב היהודי מדיניות של ריסון ואיפוק מול ההתקפות הערביות. המדיניות הזו התגבשה לא רק כתפיסה מוסרי. זו היתה תורת לחימה אסטרטגית ב"מאורעות" 1936 וכונתה         "הבלגה" .

על מדיניות זו כותבת ההיסטוריונית, פרופסור אניטה שפירא: " דומה שלא היה נושא שבו התבלט כל כך חוסר הסימטריה מבחינת יחס היהודים והערבים כמו בנושא ההבלגה. בעת שלגבי הערבים כל יהודי באשר הוא יהודי נחשב כאויב , שכן המאבק הועמד מלכתחילה על חודו הלאומי, הרי מצדם של היהודים נעשה מאמץ אינטלקטואלי נפשי ופוליטי לשמור על ההבחנה בין סוגי הערבים, כמרכיב יסודי בתפיסת העולם… (" חרב היונה" 322).

מדיניות ה" הבלגה" נומקה בנימוקים משני סוגים: מוסריים ופרגמטיים.

להמשיך לקרוא ←

                         -מאת נתן רועי –

 

"צפת – אגדה בכחול" הוא סרטון, בשפה הצרפתית, שהופק על ידי משרד התיירות הישראלי לאחר הקמת המדינה. הסרטון, הגנוז בארכיון המדינה, מציג את צפת, כאחת הערים המסתוריות והיפות בעולם.
https://www.youtube.com/watch?v=X9F49DfWqyE

מי שביקר בצפת לרגע, או אפילו לסופשבוע, לא נחשף לסיפורים האפלים  של העיר הזאת אלא לנרטיב התיירותי.
העיר אוצרת מסתורין של אור וצל. חשכה וזריחה.

אפלולית ומוארת

הסופר והעיתונאי זאב גלילי נטל לידיו את סיפורה של צפת במאתיים השנים האחרונות וחשף, כעיתונאי ברוך סקרנות , את סיפורי האור והצל של העיר צפת, במאה וחמישים השנים האחרונות.
צפת האנושית, שמתאר זאב גלילי ברוב כישרון, היא אפלולית ומוארת.
האפלוליים הם הקנאים שרדפו את המשכילים. בפי בני הדור ההוא נקראו "עורבים שחורים". המוארים הם האנשים הפשוטים שנאבקו על חייהם ורצו להיות משכילים, לפרנס עצמם בעבודת כפיים, לקרוא ספרים, להיות פתוחים לעולם הגדול.

"היד השחורה" של אנשי הזרם הקנאי נידו וגרשו מי שהיה משכיל או רצה להיות משכיל. גלילי חושף שהיה אחד שאף נעשה ניסיון להתנקש בחייו כי לא הלך בדרכם של הקיצוניים והנבערים.

צפת של זאב גלילי היא עיר שונה מהמוצגת בדרך כלל. קדושתה של המאה השש עשרה, שמשכה אליה  את ר' יוסף קארו, משה קורדובירו, אלעזר אזיכרי,  שלמה אלקבץ האר"י הקדוש,  ר' חיים ויטאל. צפת זו, שממנה יצאה תורת הסוד ששינתה את פניה של היהדות. לאותה צפת קדושה אין זכר בצפת  של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.

להמשיך לקרוא ←

על שיקולי בן גוריון ביוזמת דימונה  ראה "הלנצח תאכל חרב"

http://www.zeevgalili.com/?p=286

 כולל: ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

הצנטריפוגות באיראן הפסיקו אולי להסתובב בעקבות ההסכם המביש שחתם אובמה עם האירנים. אולי, כי אי אפשר לסמוך על מלה של האיאטולות כפי שאי אפשר היה לסמוך על אסד שיסלק את כל מאכרי הנשק הכימי.

אך גם אם האיראנים מקיימים את ההסכם ככתבו וכלשונו במוקדם או במאוחר הם ייצרו את הפצצה. ההסכם עם אובמה בעצם נתן להם רישיון בינלאומי להיות מעצמה גרעינית. וכאשר זה יקרה עצם הקיום של ישראל יהיה תלוי במשוגע התורן שיעמוד אז בראש איראן. הפיתוי לחסל את "הישות הציונית" בפצצה אחת יהיה גדול מכדי שמנהיג איראני כלשהו יוכל לעמודבו.

הדרך היחידה למנוע את השמדת ישראל לקיים כוח הרתעה שיאפשר מכה שניה אנושה על אירן. מכה שתשמיד את כל הערים המרכזיות באיראן.

להמשיך לקרוא ←

לרגל שחרור של אולמרט שחרור מוקדם מהכלא שורה של קישורים למאמרים שסיפרו את עלילותיו.

 

אולמרט

הלקח – להרוג אותם כשהם קטנים

http://www.zeevgalili.com/2014/05/19435

 פירומן מסוכן

לאחר הגילויים החלקיים של שולה זקן צריך להפנים: בראש ממשלת ישראל עמד עבריין, מוקף  עבריינים כמותו, מלחכי פינכה מושחתים.

http://www.zeevgalili.com/2014/03/684

 

בעל הבית השתגע

התנהגותו של אולמרט בימים אלה מזכירה את הממרה הזו של המלך הבורבוני, "אחריי המבול"

http://www.zeevgalili.com/2008/12/869

דון אולמרט איש המאפיה

ועדת וינוגרד חיפשה את כשליו של אולמרט ב-60 השעות האחרונות של המלחמה * היא היתה צריכה לחפש אותם בתקופה שבין עליית שרון להקמת "קדימה" * תקופה בה שחיתות המערכת האזרחית, חילחלה גם אל המערכת הצבאית

http://www.zeevgalili.com/2008/01/607

 על העיתונאים שחיפו על אולמרט

Master's Voice

http://www.zeevgalili.com/2008/01/598

משוגעים תרדו מהגג

כששני מנהיגים פושטי רגל מדברים על תהליך שלום

http://www.zeevgalili.com/2008/01/575

 

מצעד האיוולת של אהוד אולמרט

http://www.zeevgalili.com/2007/12/544

 

המנוולים שינו את כללי המשחק

http://www.zeevgalili.com/2007/10/490

 

 

מלחמת לבנון השניה – החכם, התם, הרשע ושאינו יודעת לשאול

http://www.zeevgalili.com/2007/05/416

 

אולמרט ומשל האריה והחמור

http://www.zeevgalili.com/2007/05/415

 

דניאל פרידמן – הספין הגדול של אולמרט

http://www.zeevgalili.com/2007/02/384

 

הבית הטמפלרי של אולמרט

http://www.zeevgalili.com/2006/03/221

 

אדוני השופט אינני אשם

http://www.zeevgalili.com/2010/04/8620

 

 

מוזאיקה ספרותית, שאבניה מתגלגלות כמפולת מירון

                                                   – מאת איתמר יעוז-קסט –

 נסעתי כאחוז כישוף, בעודי יושב בכיסא שבאוטובוס וספר פתוח על ברכיי. ספרו של הסופר אהרון קבק – ״שלמה מולכו״. מעת לעת הבטתי אל הנוף הגלילי תוך חוסר-מנוחה. עיר אגדית ריחפה מול עיניי הדמיוניות: צפת נסוכת-המסתורין. הייתה זאת נסיעתי הראשונה לעיר המקובלים – לפני כשישים וחמש שנה.

בתודעתי חיה עיר זו כהשתקפות של איזו מציאות אחרת. ספק ארצית וספק שמימית. כעין תחליף לירושלים-של-מעלה. ואכן, פעמים רבות ביקרתי מאז ב״כתר הגליל״. ראיתי גם את ארציותה, ובכל זאת נותרה צפת חרותה בנפשי כעיר-פלאות – כבתיאוריו של הסופר קבק.

 

 

 

 

 

אמנם שמעתי מדי פעם סיפורי-ילדות מפי גיסי – העיתונאי זאב גלילי, שהינו דור שביעי בצפת – תיאורים שהחיו לעיניי מציאות חונקת ומדכאה. אך צפת נותרה ללא שינוי בשבילי. עד שבא לידי, בימים אלה ספרו של גלילי, כשהוא מגלה לפניי עולם שונה בתכלית. ברצוני להדגיש מן ההתחלה כי צפת לאחר קריאת הספר הוסיפה לשמור על הילתה! ואולי מנקודה זו צומחת אהבתי לספר. הרי לא רציתי לאבד את הקסם האגדי של העיר – אך קיננה בי כל העת סקרנות ביחס ל״ראלייה״ שלה.ואמנם ספרו של זאב גלילי הוא ספר ראליסטי. אך בזכות האירועים ההיסטוריים הייחודיים והאגדות שנספגו בה – נוסח הספר, מניה וביה, זוכה לתאורה מיוחדת. לעתים קרובות – כמעט סוריאליסטית (שלא במכוון).

להמשיך לקרוא ←

הסופר היהודי שטפאן צווייג הטיף נגד לאומיות וטען כי גרמה להרס התרבות האירופית *  ראה באוסטריה את מולדתו אך נאלץ לברוח בעקבות עליית היטלר והתאבד *  מחבר המאמר רואה בשמאל הישראלי והעולמי המשך לתפיסה הפתולוגית של דת השלום     

                                                      – מאת נאום ויימן –

הלכתי לסרט "שטפן צוויג – פרידה מאירופה" בכיכובה של מריה שרדר. באולם הגדול של הסינמטק בתל-אביב נכחו צופים שהייתי מגדיר כאנשי העולם של אתמול.

היו שם אינטליגנטים, אפילו אינטלקטואלים. לא רק בעלי עניין בתרבות אלא גם בעלי דעה ולבטח בעלי השפעה בתרבות הישראלית. הגיל הממוצע של הצופים היה 70 – אכן, העולם של אתמול.
הסרט, לטעמי, די משעמם, אם כי מסוגנן בשעמום שהוא משרה. זוהי הסרטה של הופעה תיאטרלית: כמה סצנות סטטיות בתחנות שונות בנדודי הגלות של שטפן צוויג, ודיבורים, דיבורים, דיבורים.

 

להמשיך לקרוא ←