אהוד אולמרט כפירומן מסוכן

עכשיו, לאחר הגילויים החלקיים של שולה זקן צריך להפנים: בראש ממשלת ישראל עמד עבריין, מוקף  עבריינים כמותו, מלחכי פינכה מושחתים.

 אהוד אולמרט הוא לא סתם עבריין אלא עבריין נמלט.  כל אזרח אחר שהיה נחשד בחשדות המיוחסים לו, היה נכבל בידיו וברגליו. היה נשלח למעצר באבו כביר או במגרש הרוסים, עם עוד כמה עבריינים מחבריו ומבלה כמה ימים בחברת כמה סתם פושעים קטנים.

אהוד אולמרט ויקיפדיה גרמנית photo Antônio Milena ABr

הוא היה נחקר ברציפות תוך הפעלת לחץ פיסי מתון. היה מתנתק מכל קשר עם האנשים שעשויים לשמש עדים כנגדו. בלי יכולת להשפיע עליהם ולשבש את החקירה. בלי יכולת להבטיח להם או לאיים עליהם. קרוב לוודאי שכבר היה מוגש נגדו כתב אישום, עם דרישה  להרבה שנות מאסר.

אך אהוד אולמרט הוא עבריין נמלט. הוא נמלט אל מאחורי החסינות שלו כראש ממשלה. הוא לא נלקח אזוק בידי החוקרים אלא נחקר בנוחיות בלשכתו, בזמן הנוח לו. על כורסא נוחה, עם מיזוג אוויר. הוא ממשיך לשחק עם פני הפוקר שלו, כאילו שום דבר לא קרה. כאילו עולם כמנהגו נוהג. ולאחר שסולק מראשות הממשלה הצליח להסתתר מאחורי סוללת הפרקליטים והיחצנים שלו.

אולמרט כאדם מסוכן

 אולמרט הוא אדם מסוכן. אפשר ללמוד זאת לא מכתב האישום, אלא מדברים שאומרים עליו אנשים המכירים אותו מראשית דרכו.

אחד מהם הוא שמואל תמיר, שעמד בראש תנועת "המרכז החופשי". התנועה הוקמה לאחר ניסיון נפל להדיח את בגין מראשות "חרות".  אולמרט היה שותפו של תמיר  בהקמת התנועה.
תמיר מספר (בספר זכרונותיו "בן הארץ הזו") על המאבק שהתקיים ב"מרכז החופשי"  על המקום השלישי ברשימה. המאבק היה  בין אהוד אולמרט לבין עקיבא נוף. הקולות בוועדה המסדרת היו שקולים ותמיד הכריע בעד נוף. 

על מה שארע לאחר מכן מספר תמיר: "בשלוש לפנות בוקר מגיע אהוד עם רעייתו… ראיתי שאולמרט נרעש כולו. ירדנו לכביש להמשיך לשוחח תוך הליכה וכאן ארע דבר מוזר מאד. הלכנו לאורכו של הכביש הצר ליד ביתי ואולמרט הלך סמוך למדרכה. הוא בעט בה ללא הרף. אנחנו מתקדמים והוא בועט ובועט. אמרתי… מה קורה לך. והוא ממשיך ללכת ולבעוט במדרכה וכשהוא נתקל באבן הוא מציב אותה לצד השני…."

הציע לסלק את אביו

במקום אחר בספר מספר תמיר :

" אביו של אולמרט…  היה המזכיר הכללי של המרכז החופשי… היו לו חיכוכים בלתי פוסקים ועלי היה ליישבם… בוקר אחד …  נכנס אהוד לחדר. נאנחתי עמוקות ואמרתי: אבא שלך, שיהיה בריא, לא קל. תשובתו של אהוד הלמה בי. שמואל, אם אתה רוצה לסלק אותו אני אסדר את זה בתוך עשרים וארבע שעות. אמרתי: אני לא מציע לסלק אותו. אני רק חושב שקשה אתו. אולי תשכנע אותו להתגמש. טוב אמר אהוד אולמרט איך שאתה רוצה. אבל אם אתה רוצה שיעזוב את העבודה אסדר זאת בעשרים וארבע שעות. נחרדתי. פן זה באופיו העביר בי צמרמורת ותחושה קשה…  אמר לי ידיד: האיש הזה יהיה מוכן לעשות הכל, אם לנקוט בלשון המעטה ובלבד שישיג קידום אישי אפילו בצעד אחד".

"ישלחו אותי לגהינום"

האיש שתרם אולי יותר מכל אדם אחר לכניסתו של אולמרט לפוליטיקה הוא חבר הכנסת לשעבר, עקיבא נוף. ואלה הדברים שאמר לי נוף:

"כשיגיע יומי ואעמוד בפני בית דין של מעלה אין ספק שישלחו אותי לגהינום על תרומתי לקריירה של אהוד אולמרט. אני מוניתי למזכיר סיעת "המרכז החופשי" בכנסת וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי מלגת לימודים בהולנד. באתי לשמואל תמיר ואמרתי לו על כוונתי לנסוע והוא ניסה להניא אותי. אמרתי לו: יש לי בשבילך מחליף והצעתי את אהוד אולמרט. שמואל תמיר בכלל לא הכיר אותו והסכים לקבלו. תוך זמן קצר נתגלה אופיו של אולמרט. חנפן לאיש שבצמרת עד כדי בחילה, כשהוא מסתיר סכין מאחורי גבו. הייתי עד לכך שבתום יום עבודה הוא מצלצל לרות, רעייתו של שמואל תמיר, ומספר לה עד כמה בעלה גדול.

עקיבא נוף (הצילום והפיזמון באדיבות עקיבא נוף)

עקיבא נוף (הצילום והפפיזמון באדיבות עקיבא נוף)

מסלול הפילוגים

"כשנבחר אולמרט לכנסת הוא שלף את הסכין. היה תוקף את תמיר על דברים שלא היו ולא נבראו ויוצר סערה. לאחר מכן הופיעו הדברים בעיתונות והיה ברור שהוא מדליף אותם  בצורה מדויקת, אולי  על ידי הקלטה סמויה של הדיונים.

"התנהגותו זו הביאה לפיצוץ ולפילוג ומכאן דרכו רצופה שורה של פילוגים בשורה של תנועות. מהמרכז החופשי ל"מרכז העצמאי", לע"ם, הרשימה הממלכתית, הליכוד ולבסוף "קדימה".  בכל אחת מן התנועות הללו הוא היה הגורם המתסיס והמפלג. השיטה היתה להחניף למנהיג הרשימה, לבסס את מעמדו, תוך שהוא מחזיק סכין הננעצת במיטיבו.

"עובדה בלתי מוסברת עד היום היא כיצד לאחר שיחה של חצי שעה עם שרון (שלפניה הובטח לו רק להיות שר המסחר והתעשיה)  יצא במעמד של  ממלא מקום ראש הממשלה ושר בכיר".
עד כאן דברי עקיבא נוף.

הפירומן

בצד הקריירה הפוליטית שלו עשה עקיבא נוף קריירה די מוצלחת בתחום הפזמונאות. בין יצירותיו הידועות: מים לדוד המלך, שישו את ירושלים, כוכבים בדלי, איזבל ועוד.

על אולמרט כתב את הפזמון הבא:

ביום של חורף, יום סגריר,                       ,
ילד קט קם והצהיר:
"כאן קר מדי בזאת העיר,
לשם חימום אותה…אבעיר"
חכמי הדור חייכו מעט, –
"איזו 'חוכמה' של ילד קט",
כי לא עלה בדעת איש,
שהילדון את זאת ימחיש.

אמנם, אחד שם, במבוכה,
אמר שזו כלל לא בדיחה,
אבל כלם אמרו: – "שטויות!
אתה מגזים, רואה שחורות,
רק הסתכל על הפעוט,
ראה כמה שהוא חמוד,
היעלה בדעת איש,
שהילדון את זאת ימחיש ?"

אך הילדון, ללא היסוס,
טיפס עלה על גב של סוס,
וברכבו בכל העיר
הוא אש שלח מקיר אל קיר.
אז המומחים, בתדהמה,
אמרו בקול מלא אימה:
"זה לא עלה בדעת איש
שהילדון את זאת ימחיש"

היום הילד, כבר, גדול,
הוא מפורסם, ידו בכל,
היום הוא "רץ" להנהלה
של פעולות ההצלה.
אך פה ושם, על גבול העיר,
הוא, בחשאי, גפרור מבעיר,
כי אם תחדל האש כליל,
מי יצטרך את המציל?

[מאמר זה הוא גירסה מעודכנת למאמר שפורסם   ב-6 בנאי 2008]
כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה אולמרט, אישים פוליטיים, תולדות המדינה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.