5=2+2 לכן, ביבי מושחת

שטיפת המוח של התקשורת משכנעת אותנו כמו את גיבורו של ג'ורג' אורוול ב-1984 * מלחמה היא שלום, בורות היא כוח, חרות היא עבדות *  לכן צריך שתי מדינות במערב הירדן, וההתנחלויות הן מכשול לשלום * שתיים ועוד שתיים הם כמובן חמש

נסעתי באוטובוס ובספסל שלפני ישבו זוג קשישים, גבר ואשה, שהחזיקו בידיהם את אחד הצהובונים – איני זוכר איזה ואין זה חשוב. כי כולם נקטו אותה עמדה. הכותרת דיברה על פרשת הצוללות.
בלא רצון נקלעתי לשיחה בין השניים. הם אמרו משהו כמו: נתניהו קנה צוללות שלא צריך כדי להעשיר את בן הדוד שלו ואולי את עצמו.
חשבתי לעצמי: מה מביא אנשים קשי יום אלה, שבוודאי אינם בוגרי פקולטה למדע המדינה, או תלמידים במכללה לביטחון,  לדבר בהחלטיות כזו על נושא מורכב כמו רכישת צוללות.

"הנטייה לדבוק במקובל"

פניתי לחברי הפסיכולוג המלומד והוא, כרגיל, לא הופתע. אתה מדבר, אמר לי, על תופעה שנחקרה עוד בשנות החמישים והקרויה "ניסוי אש לקונפורמיזם" ובאנגלית Asch conformity experiments. ההגדרה של קונפורמיזם  היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. קונפורמיוּת או קוֹנְפוֹרְמִיזְם, (בעברית: תַּלְמָנוּת) היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. ובניסוח של המחקר: "נטיה לדבוק במהלך המקובל".

לאחר שהסביר לי חברי המלומד את העניין נזכרתי שאני עצמי למדתי את הנושא באחד מגלגוליי האקדמיים בקורס מבוא לפסיכולוגיה. הנושא תפס ככל הזכור  לי פרק שלם בספר "מבוא לפסיכולוגיה" של ארנסט הילגארד, שהיה אז ספר לימוד סטנדרטי באוניברסיטאות.

ציור מ-1830 הממחיש את הקונפורמיזם

הניסוי ותוצאותיו

הילגארד מתאר שם ניסוי שערך החוקר היהודי סולומון אש בשנת 1951. אש ביקש לבדוק את השפעת ה"קונפורמיות" (הדעה הכללית הרווחת בציבור) על דעתו של אדם יחיד, בין אם הדעה נכונה והגיונית ובין אם לאו.

הוא שיתף בניסוי שבעה אנשים בחדר וחילק לכל אחד מהם קלפים זהים. הם היו צריכים להשוות בין צורות ולהחליט אילו זהות ואילו שונות. למשל קווים באורך שונה וכדומה.
החוקר תכנן את הניסוי כך שבפעמיים הראשונות ענו כל המשתתפים את התשובה הנכונה. בהמשך ענו סטודנטים שגויסו כמשתפי פעולה את התשובה הנכונה רק ברבע מהפעמים. בשאר הפעמים ענו כולם את התשובה השגויה.
אחד מן השבעה, שהיה המושא העיקרי של המחקר, לא ידע על הסיכום הזה עם חבריו לשולחן. החוקר כיוון את הדברים כך שכל אחד מן המשתתפים בניסוי ישיב בתורו והאחד לפני האחרון יהיה תמיד זה שנבחר כדי לבדוק את השפעת ה"קונפורמיות" עליו. כך שתמיד שמע את תשובותיהם של חמישה מאנשי הקבוצה.

שער ספרו של אורוול

השפעת שטיפת המוח

תוצאות המחקר הזה היו מעניינות והן מלמדות משהו על התנהגות הציבור ואת השפעת שטיפות המוח שהוא עובר על ידי אמצעי התקשורת. במחצית מן המקרים מסרו הנבדקים תשובה שגויה כמו זו של האחרים בלפחות ממחצית מהניסויים. רק רבע מהנבדקים לא ענו בצורה קונפורמית ועמדו על דעתם שהם צודקים – כלומר: השיבו את התשובה הנכונה.
לאחר מעשה, כשהנבדקים נשאלו למה השיבו מה שהשיב,ו ענו חלק כי ידעו שהתשובה שגויה. אך הם לא רצו להיות שונים מן הרוב. האחרים אמרו כי השתכנעו שהם טועים והרוב צודקים.

במחקרים שנערכו מאוחר יותר נתברר כי כאשר הקבוצה אינה מציגה עמדה אחידה, אפילו אם יש רק אדם אחד המציג עמדה שונה, יורדת מידת הקונפורמיות במידה דרסטית. וגם לכך יש השלכות חשובות על כל מי שרוצה להגן עלינו מפני הספינולוגים למיניהם.

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול ו-1984

וכאן אנו מגיעים לכותרת מאמרנו. הניסוי של סולומון מזכיר כמובן את 1984 של ג'ורג' אורוול. הביטוי שתיים ועוד שתיים שווים חמש משמש בהוראה של דבר שאין בו שום היגיון. בשפה האנגלית הוא משמש בהתייחסות לרעיון פוליטי אווילי.
מקורו כנראה בספרו של ג'ורג' אורוול 1984. בפרק השביעי של החלק הראשון מראה הסופר הבריטי איך אפשר לשטוף את המוח של גיבורו וינסטון סמית – אחרי ששוכנע שמלחמה היא שלום בורות היא כוח וחרות היא עבדות הוא משתכנע כי שתיים ועוד שתיים הם חמש.

איך הפכה ישראל למדיהקרטיב

איך הפכה ישראל למדיה-קרטיה

 

"שטיפת המוחות כסכנה אסטרטגית"

 

שטיפת המוחות כסכנה אסטרטגית

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, פוליטיקאים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

9 תגובות בנושא 5=2+2 לכן, ביבי מושחת

השאר תגובה