ארכיון שנתי: 2003

איך הצליח שודד ה"ברינקס" לשדוד 4.7 מיליון ₪ בקלות ואפה הכסף

השודד אילן קופרמן-סגל שוחרר מהכלא אחרי שריצה 11 שנים. עכשיו הוא נמצא במעקב המשטרה, חברות הביטוח ואולי פושעים כדי לברר איפה הכסף [יוני 2014]

מכונית ברינקס אמריקנית  - ויקישיתוף ארהב

מכונית ברינקס אמריקנית – ויקישיתוף ארהב

 

באחד הימים נכנס למשרדי ב"ידיעות" (באותה תקופה כיהנתי כראש כתבים של העיתון) בחור צעיר שעשה רושם טוב למדיי. הוא סיפר כי השתחרר לא מכבר מצה"ל וכי במהלך שרותו עבד ככתב בעיתון צבאי. הוא הציע עצמו לתפקיד כתב באילת, אליה עמד לעבור. באותה תקופה נזקקנו בדחיפות לכתב בעיר הדרומית והצעתו של הבחור באה בדיוק בזמן.

לא נותר הרבה זמן עד ליציאתו אך לא ויתרתי על כמה בדיקות שיגרה שנהגתי לעשות לכל מועמד. שאלון מפורט על עיסוקיו בעבר ובדיקה גרפולוגית. את שניהם עבר באורח גבולי ונותר עוד לבדוק אם יש לו רישום פלילי. הוא נתבקש למסור את מספר תעודת הזהות שלו ומיד יצא לאילת. הוא כבר החל לעבוד וגילה חריצות רבה בעבודה אך לאחר כמה ימים קיבלתי תשובה מן הבדיקה: מספר תעודת הזהות שלו אינו תואם את שמו. התקשרתי לבחור ושאלתי לפשר הדבר. הוא השיב לי כי איבד את התעודה ומסר את המספר על פי הזיכרון ולכן טעה. ביקשתי שישלח לי צילום של דרכון, תעודה צבאית או כל תעודה אחרת הכוללת את מספר הזהות האמיתי שלו. אך הוא טען כי כל תעודותיו נשארו בתל-אביב.

אין בעיה גדולה למצוא מספר זהות של אדם ובבדיקה חוזרת נמסר לי כי לאיש יש רישום פלילי (בלי לציין את סיבת הרישום). התקשרתי לבחור והודעתי לו כי הוא מפוטר בו במקום. הוא התחנן על נפשו וטען כי הרישום נעשה בגלל שיק שחזר. השבתי לו כי לא מפריע לי הרישום הפלילי שלו (שכאמור לא ידעתי את תוכנו) אלא כוונתו להונות. היום אתה מוסר מספר תעודה מזוייף ומחר תעביר ידיעה מפוברקת.

מצאנו בחור אחר שעבר את כל הקריטריונים לתפקיד באילת, אך הבחור בעל הרישום הפלילי לא נשאר מחוסר עבודה. תוך כמה ימים שמעתי את קולו ברדיו – הוא קיבל תפקיד של כתב גלי צה"ל. לא טרחתי כמובן לרדוף אחריו ולספר למפקד התחנה על ניסיוני עם הבחור.

 

נחמן שי ויקישיתוף

נחמן שי [ויקישיתוף]

זמן קצר לאחר מכן נתברר כי הבחור משיג סקופים שאף כתב אילתי לא השיג. הוא גילה כתובות שיטנה של אש"ף שצוירו על קירות בעיר ובמקרה אחד אף גילה ניסיון הצתה שבוצע על ידי ארגון מחבלים. לא חלף זמן רב ונתברר כי לבחור נרשמו עוד רישומים פליליים. הוא נחשד כי יצר בעצמו את הסקופים שהשיג – צייר את כתובות השיטנה וביצע את ניסיון ההצתה.

כעבור זמן פגשתי את מפקד גלי צה"ל דאז, נחמן שי. שאלתי אותו מדוע הסכמת לקבל בחור עם רישום פלילי והוא השיב לי: לא עלה בדעתי בכלל לבדוק.

נזכרתי בפרשת הבחור הזה בעקבות השוד של מכונית הברינקס. בתחילה נדמה היה שמדובר במוח מזהיר ובכנופיה נוסח שוד הרכבות הגדול בבריטניה לפני יותר מחצי יובל. עכשיו נתברר שמדובר בסך הכל בפושע קטן, שניצל רשלנות גדולה של חברה המעבירה מיליונים ומנהלת את עניניה כמו בקלושמרל.

השודד הכל יכול היה עבריין קטן, אילן קופרמן סגל שמו, בעל עבר פלילי שניתן היה לגלות בקלות. אך הוא בא עם תעודת זהות מזוייפת ואיש לא חשב שמשהו לא בסדר עם הבחור. הוא גם עבר בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. מה שמלמד על ערכו של הפוליגרף. כמה ימים לאחר שנכנס לעבודה ברח עם מכונית הכסף, הוציא את הכסף מתוכה 4.7 מיליון ₪ נטש את המכונית ונעלם. לאחר מצוד שנערך אחריו הוא הסגיר עצמו למשטרה והועמד לדין. נגזרו עליו 11 שנות מאסר וקנס של 3 מיליון. הוא החזיר 706 אלף ₪ וזכה להקלה של שנתיים במאסר, אך יתר הכסף לא נמצא עד היום.

המסקנה: השוד הזה התאפשר אך ורק בגלל רשלנות המערכת שאישרה את קבלתו לעבודה.

זו הזדמנות להעלות מחדש פרשה נושנה נושנה עליה כתבתי ב-1997 והריהי לפניכם ככתבה וכלשונה.

יש לי רישום פלילי


עכשיו כבר מותר לגלות – יש לי רישום פלילי.  הסתרתי את הדבר עשרות שנים ואיני יכול עוד.

הדבר היה לפני שנים רבות, הייתי אז כבן 16.  רכשתי רובה "טו טו" כדי להתאמן בקליעה למטרה. שילמתי תמורתו כ-15 לירות בחנות "להב" שליד התחנה המרכזית (הישנה כמובן).  קבלתי רשיון  וזמן רב השתעשתי יחד עם חברי באימוני קליעה.

בטרם חלפה שנה נזקקתי לכסף (משכורתי אז כנער שליח היתה 18 לירות לחודש) ומכרתי את הרובה לחבר, משה גול שמו. הוא הבטיח להסדיר את ענין העברת הרשיון לרובה על שמו ושכחתי מן הענין.

באחד הימים קבלתי הודעה כי עלי להתייצב במשטרת יפו. כשהגעתי לשם נאמר לי כי אני "חשוד בהחזקת כלי יריה ללא רשיון" וכי זו עבירה פלילית. שוטר לא עדין במיוחד הכניס אותי לחדר בו נלקחו ממני טביעות אצבעות. הוא הצמיד בכוח כל אחת מאצבעות שתי ידי למשטח שחור דביק,  שהזכיר לי את המשטחים ששימשו לצורך מריחת הגליל ששימש להכנת הגהות בעידן דפוס העופרת. הוא לחץ בחוזקה על פרקי אצבעותי והטביע אותן על כרטיס  שנשא את שמי (ונדמה לי גם את תמונתי). מרגע זה, ועד היום אני מניח, יש לי רישום פלילי.

המשפט היה קצר ומהיר. השופט היה במקרה אבא של חבר שלי מתנועת נוער. בתמימות הנעורים שלי חשבתי שהוא יתחשב בכך ויקל על עונשי. (הואיל והשניים אינם בחיים עוד איני מזכיר את שמותיהם).  אך במשפט זה למדתי פרק אלף במשפטים. כשטענתי כי לא ידעתי את הסעיף בחוק בו אני נאשם אמר לי  השופט: "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש".  הרובה הוחרם (וזה היה הפסד של חברי) ועלי הוטל קנס  שלא היה קל לשלמו.

אז הטריד אותי הקנס, אך במרוצת הימים למדתי לדעת כי אני נושא אות קין על מצחי: רישום פלילי.
מעכשיו לא אוכל לבצע פשע מושלם כי טביעות אצבעותי בידי המשטרה. הזכרון שיש לי מן הרישום הזה הוא שבכל מקום בו באתי לראיון לקבל עבודה, ראיתי איזה ריצוד בעיני המראיין, כששאל: האם יש לך רישום פלילי. במרוצת השנים למדתי שיש מקומות שהכניסה אליהם חסומה בפני בעל רישום פלילי. בעל רישום (אולי נקרא לו "רשומון") איני יכול להיות מאבטח בשגרירות בחו"ל, לשרת ביחידה או במיתקן סודי.

לימים, כשאני עצמי ראיינתי מועמדים לעבודה, למדתי לדעת כמה קל להשיג את האינפורמציה  הרשומונית. אפשר לדעת על כל אדם אם יש לו רישום פלילי, אך קשה מאד לקבל אינפורמציה על סיבת הרישום.  כך שאפשר לדעת שיש עליך כתם, אבל לא תמיד ברור אם גנבת מיליון דולר, היכית את אשתך או שלא עצרת באדום.

אני מספר את כל הסיפור האישי הבלתי חשוב הזה כדי להביא לידיעת קוראי לקח חשוב. כל חיי בוזבזו לריק. יכולתי לפחות לנסות להיות ראש השב"כ, או ראש אמ"ן, או לפחות מאבטח אישי של ראש הממשלה.

כי הנה בימים אלה  נתגלה כי המאבטח של ראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, הוא בעל ארבע הרשעות פליליות. הדבר נתגלה כאשר הורשע על הכאת אשתו ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל ולמאסר שנה על תנאי. בגזר הדין הביע השופט תמיהה על כך שאדם בעל ארבע הרשעות קודמות, שכולן עבירות אלימות נגד גוף ורכוש שימש מאבטח של ראש הממשלה וגם של שגריר צרפת. הרשעתו האחרונה היתה על תקיפת אשתו לשעבר – הוא שבר את שיניה במכת אגרוף. במהלך המשפט לא הביע חרטה  על מעשיו. את מלוא האחריות למעשה הטיל על אשתו המוכה. לפי  גירסתו היא כנראה קירבה את שיניה אל אגרופו החף מכל פשע.

סיפור השוד באתר מקו

http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-43b363486f1e541004.htm

 

ראה

איך משיגים תעודת יושר

נכתב ב-1997

למרות מרחק הזמנים אולי לא מאוחר לשאול את השאלה אם אותה רשלנות שנתגלתה בשמירה על מכונית הברינקס ובאבטחת שמעון פרס היתה גם ברצח רבין ? (נכתב באוקטובר 2009)

איזה מורשת הותיר יצחק רבין

חלוצים אלמונים שבנו את ארץ ישראל

על משמעות המושג "חלוץ" ראה
http://www.zeevgalili.com/?p=228

מדינת ישראל הוקמה בתאריך ה' באייר תש"ח? לא מדוייק. בתאריך זה הוכרזה המדינה. תהליך הקמתה נמשך שנים רבות של כיסופים, של תלאות, של ישוב ישן ועליות חדשות. בלעדיהם לא היתה קמה המדינה ולא היה אפשר להכריז עליה. זה הזמן לספר את סיפורם של כמה מגיבורי העבר. חלוצים אלמונים שכל אחד מהם הניח לבנה לבניית הבניין בו אנו יושבים.

מחולל המהפכה התעשייתית

חלוצי התעשיה הישראלית הגיעו לארץ בערך באותה תקופה בה הגיעו חלוצי העליה הראשונה והשניה. הם היו שונים מאד מן היחפנים האידאליסטים שהקימו את המושבות, ויסדו את תנועת ההתיישבות הקיבוצית. חלוצי התעשיה היו אנשי העולם הגדול. הם באו לכאן בחליפות ובעניבות, הביאו עמם לא מעט כסף (שאת רובו הפסידו) והרבה ידע ומומחיות (אותם היקנו לישוב). איש לא שר להם שירי תהילה כפי ששרו למייבשי הביצות ולסוללי הכבישים. אולי מפני שהם לא היו כל כך רומנטיים ונמנו עם חוג הסילון, עוד בטרם היו מטוסי סילון. הם היו בתנועה מתמדת מכאן לאירופה, הקימו חברות, מכרו מניות, לקחו הלוואות, השקיעו ותרמו לבניית המדינה לא פחות מן החלוצים היחפנים. רובם נשכחו מלב.

ליאון שטיין

 

אחד מחלוצי התעשייה הוא אדם ששמו אינו אומר כמעט מאומה לרוב בני הארץ. זהו ליאון שטיין שרושמי העתים מציינים אותו כמחולל המהפכה התעשייתית הראשונה בארץ ישראל.

שטיין נולד בביאליסטוק שבפולין בשנת 1864. למד בגימנסיה ריאלית בעיר הולדתו ורכש השכלה טכנית בבית ספר טכני גבוה בצרפת. עלה ארצה ב-1887 והוא בן 23 שנים בלבד. כאן הצטרף לאחיו המבוגר ממנו, מנחם שטיין, רופא שהיה מחלוצי העליה הראשונה.

האח הרופא רכש למען אחיו שני מגרשים צמודים בשכונת נוה צדק (שהוקמה אז) ושיכנע אותו להקים מפעל מתכת. ליאון שטיין נסע לצרפת רכש ציוד ופתח את המפעל בשנת 1888. זה היה בעצם בית מלאכה קטן לעבודות מתכת, שנועד לענות על הצרכים הגדלים של הישוב המתפתח: תיקון כרכרות, תחזוקת משאבות, תחזוקת מסילות וכדומה. בהעדר חשמל ומנועים הופעלו המחרטות בתנועת רגלי הפועל, כמו מכונות תפירה של אותם ימים.

לאחר זמן הצטרף לשטיין שותף רב יכולת, גדליהו וילבושביץ, בן למשפחת תעשיינים שהטביעה את חותמה על התעשיה הבראשיתית בארץ ישראל ועל המפעלים שצמחו ממנה. וילבושביץ הוסיף למפעל אגף יציקות ברזל וברונזה שנועד ליצור מיתקנים לשאיבת מים מבארות, תיקון משאבות והכנת חישוקים לכרכרות ולעגלות.

המפעל התפתח במהירות. הובאה מכונת הקיטור למפעל ולאחר זמן הוחלפה במנוע קרוסין, ראשון מסוגו בארץ. המפעל ייצר מכשירים חקלאיים, מדרגות, מעקות ומערכות שאיבה.

באותה תקופה עמדה הפרדסנות בארץ בפני קושי שנראה היה שאי אפשר להתגבר עליו. מכונות השאיבה הקיימות יכלו לשאוב מים רק מעומק של 8-10 מטרים. תחילה פעלו המשאבות בכוח בהמות. אלו הוחלפו במשאבות קיטור שהופעלו בפחם ואחר כך במנועי קרוסין. שיכלול המנועים לא סייע לבעיה של שאיבת מים מעומק רב. המשאבות סחפו חול לתוך צינורות המנועים ונסתמו.

כאן בא שטיין והמציא אמצעי סינון שאיפשר שאיבה שוטפת של מים. המצאה זו ועוד שורה של שיכלולים הגדילו את כושר השאיבה של המשאבות מ5-6 מטרים מעוקבים לשעה (במשאבות המופעלות על ידי בהמות) למאה מטרים מעוקבים לשעה במשאבות קרוסין ששאבו מעומק רב. התוצאה: תוך 14 שנים גדל שטח הפרדסים בארץ פי שלושה. הפרדסנות הפכה לענף כלכלי משגשג.

חוקר התעשיה ואורח החיים בארץ במאה ה-19, שמואל אביצור, אומר כי זו היתה המהפכה התעשייתית הראשונה של ארץ ישראל.

המפעל המשיך להתפתח. ייצר מכשירים לטחנות קמח, מכונות לעשיית קרח, שערי ברזל וכדומה. מספר עובדיו של שטיין עלה מ-40 ב-1905 ל-125 ב-1907 ול-150 ב1909-. המפעל התפרש על כמה מגרשים, הקים סניף בפתח תקווה. ב-1907 כבר ייצר המפעל 50 מנועים. טכנאי המפעל יצאו לכל חלקי הארץ לסייע

בהרכבת המנועים והמפעל ייצא מתוצרתו גם לסוריה, לבנון, עבר הירדן ומצרים. במושגים של ארץ ישראל הקטנה זה היה מפעל ענק. שטיין השקיע את כל אונו והונו במפעל. התגורר בו וישן בו (עד שנשא אשה בגיל מאוחר.)

סופו של הסיפור לא היה טוב. שטיין חיפש משקיעים ולקח הלוואות והקים חברת מניות. בתחילה נדמה היה כי יש רווחים ואפשר לחלק דיווידנדים. אבל ניהול כספי כושל בצד סיכסוך עם הפועלים על תנאי העבודה ולחץ של בנק אפ" ק (אביו של בנק לאומי) להחזר החוב גרמו לפשיטת רגל של המפעל. בבדיקה שלאחר מעשה נתברר כי לא היתה הצדקה לפרוק המפעל. הציוד עם המלאי היו שווים יותר מן החובות. אך הבנק התעקש לקבל את כספו וסרב לכל הצעה להוריד את הריבית ולהאריך את זמן הפרעון. כבר אז היתה הבנקאות החנקן של המדינה.

מנהל הבנק, זלמן דוד לבונטין, הצטער לאחר מעשה על שגרם להתמוטטות המפעל. באסיפת בעלי המניות אמר כי " ליאון שטיין עשה לטובת הארץ ויישובה יותר מהברון רוטשילד" .

על סופו של שטיין כותב החוקר שמואל אביצור (" ממציאים ומאמצים" , יד יצחק בן צבי, 1985): " ביום חורף אפור בשנת תרפ" ו (1926) ליוותה חבורה לא גדולה של ידידים את ליאון שטיין בדרכו האחרונה לבית הקברות בעיבורה של "חיפה הקטנה". בהעדר אמצעים כספיים לאלמנתו העמידו תלמידיו-פועליו מסנן (פילטר) כמצבה על קברו וכזיכרון למעשה ידיו ולהמצאותיו. אולם הוא נעלם מעל הקבר אחרי זמן לא רב ואיתו הלך ונעלם גם זכרו של האיש שתרם כה רבות להתפתחותה הטכנולוגית של הארץ. רק כעבור כשלושים שנה הוקמה מצבה על קברו, שמומנה במגבית פנימית בין פועליו לשעבר" .

בונה מסילת הברזל לירושלים

רבים ניסו לבנות את מסילת הברזל הראשונה של ארץ ישראל ונכשלו. החל בכך משה מונטיפיורי עוד ב-1839 אך הרעיון נגנז. מונטיפיורי לא התייאש ובשנת 1856 ניצל את ביקורו של הווזיר הטורקי הגדול, עלי פחה, בלונדון. הוא הציע אז לראש הממשלה הבריטי, חלורד פלמרסטון, להקים חברה שתרכוש את מסילת הברזל שהקימו האנגלים בחצי האי קרים ותעביר את הפסים ואת האדנים לארץ ישראל. הווזיר הטורקי נענה להצעה, חתם הסכם אבל לא קיים אותו. הטורקים לא היו מעוניינים במסילה שתשרת בעיקר צליינים נוצרים ומתיישבים יהודים. מונטיפיורי התייאש מן התכנית ופרש ממנה.

שורה של יזמים מהנדסים ומדינאים ניסו כוחם בשנים הבאות, חלקם הצליחו להשיג את הסכמת השלטונות הטורקים, אך נכשלו במאמציהם לגייס הון. בין הנכשלים היה גם הדיפלומט הצרפתי פרדיננד דה לספס, שפיקח בהצלחה על בניית תעלת סואץ.

מי שהצליח בסופו של דבר היה יהודי ירושלמי, יוסף נבון, בן למשפחה ספרדית מפוארת, שמשך דורות היו בה רבנים, מנהיגים ושליחי ציבור.

 

יוסף נבון ב-1910 צילום תמר הירדני ויקיפדיה

יוסף נבון ב-1910 צילום תמר הירדני ויקיפדיה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יוסף נבון נולד בשנת 1858 בירושלים. בילדותו למד בתלמוד תורה של העדה הספרדית ובגיל 13 שלח אותו אביו ללמוד בבית ספר תיכון במרסיי שבצרפת. בשובו עסק במסחר ובבנקאות בשותפות עם בנקאי גרמני. הוא נשא לאשה את בוליסה, בתו של סנדר פרומקין, הבעלים והעורך של עיתון " החבצלת" .

לפני יוזמתו בבניית קו הרכבת לירושלים פעל רבות בבניין הארץ: סייע ברכישת הקרקעות ששימשו לייסוד פתח תקווה וראשון לציון; הקים שיכונים לעולים עניים מתימן; סייע בייסוד שכונות בית יוסף, מחנה יהודה וסוכת שלום ועוד ועוד.

בשנת 1881 החל לפעול להנחת מסילת הברזל מיפו לירושלים. הוא ידע שהמכשול הגדול הם השלטונות הטורקיים. לפיכך נסע לאיסטנבול והתגורר שם ארבע שנים, כשהוא מפעיל קשרים ולחצים בחלונות הגבוהים. מאמציו נשאו פרי והוא קיבל זיכיון לבניה והפעלת מסילת ברזל מיפו לירושלים ל-71 שנים וכן רשות לבנות קווים נוספים מיפו לעזה ולשכם.

כשהזיכיון בידו חזר לירושלים והחל לחפש משקיעים. הוא פנה לתיאודור הרצל אך לא נענה. לבסוף הצליח למצוא בפאריס חברה צרפתית שקנתה מידו את הזיכיון תמורת מיליון פרנקים צרפתיים. בניית המסילה החלה ב-30 במרץ 1890 וביום חמישי, ה" בתשרי תרנ" ג, 26 בספטמבר 1892 הגיעה הרכבת הראשונה מיפו לירושלים. משך הנסיעה: שלוש שעות וחמישים דקות.

הרכבת נתקבלה בהתרגשות רבה. בעיתון " האור" של אליעזר בן יהודה, פורסם שיר תהילה לרכבת המסתיים במילים הבאות:

" שמעו המונים: נהמת הקיטור היא נהמת נצחון ההשכלה על הבערות, העבודה על העצלות, חכמה על ההבל, הקידמה על האחBר, השכל על הסיכלות, נצחון הרוח הצח והמבריא על רוח הקוטב והמרירי, נצחון המשכילים על המהבילים. שימחו מאורי האור, משכילי ירושלים" .

על השיר חתום " המאור הקטן" .

על מפעלו קיבל נבון תואר כבוד " ביי" מטעם ממשלת טורקיה וכן קיבל גם אותות כבוד מממשלות בריטניה ופורטוגל.

ראה החמור שקבע נתיב הרכבת לירושלים

http://www.zeevgalili.com/?p=60&

הדיפלומט הראשון של ארץ ישראל

שאו ציונה נס ודגל

דגל מחנה יהודה

מי ברכב מי ברגל

נעש נא לאגודה

יחד נלכה, נא נשובה

ארצה אבותינו

אל ארצנו האהובה

ערש ילדותנו

השיר הזה, שהיה מן האהובים על אנשי הישוב במאה הקודמת, כמעט ועלה בחייו של אברהם משה לונץ. רק התערבותו של אברהם (אלברט) ענתבי מנעה מן השלטון הטורקי לעשות בלונץ הקשיש והעיוור את אשר נהגו לעשות במי שנראה בעיניהם מסית למרידה.

d79cd795d7a0d7a5-d790d791d7a8d794d79d-d79ed7a9d794 אברהם משה לונץ

הדבר היה זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914). הטורקים היו אז רגישים לכל גילוי של מרדנות בתחומי ממלכתם המתפוררת. עיניהם נפלה על ספר שנראה בעיניהם כפרסום מחתרתי הקורא למרד. את הספר הוציא לונץ, חלוץ חוקרי ארץ ישראל שהיה אז כבן שישים. לונץ (שהיה עיוור מגיל 23) יסד וערך את המאסף " ירושלים" לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה וכן את " לוח ארץ ישראל" , המהווה מקור ממדרגה ראשונה לתולדות הישוב. לא היה גבול לפעילותו הספרותית והעיתונאית של לונץ: מוסף חקלאי לעיתון " הצבי" , מהדורות חדשות לספרי יסוד על תולדות ארץ ישראל, ומאות מאמרים שכתב כשליח עיתונים יהודיים בחוץ לארץ. בנוסף לכל אלה ייסד את הספריה העברית הראשונה, הקים בית דפוס והיה מיוזמי בית חינוך עיוורים.

עם פרוץ המלחמה גילו בלשי השלטון הטורקי את הספר " כינור ציון" , שבו כונסו שירי עם עבריים. בעיני הטורקים נראו חשודים שני שירים: " שאו ציונה" ו" התקווה" . לונץ נאסר והובא לחקירה. נילוותה אליו רחל ינאית בן-צבי ששלטה בצרפתית. החוקר ראה בשיר " שאו ציונה" ביטוי של קריאה למרד ולונץ השיב, באמצעות רחל ינאית, כי זהו שיר המבוסס על פרק ד" בירמיהו.

לונץ שוחרר אך הוזמן לחקירות נוספות והפעם נילוותה אליו בתו, חנה. הוא נתבקש להסביר מה פרוש " כל עוד בלבב פנימה" והאם אין כאן רמז לקשר מחתרתי נגד השלטון. לונץ הסביר כי מדובר בשיר שנכתב לפני עשרות שנים ומבטא את כיסופי הדורות. אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות.

החקירה נמשכה ונמשכה ובמציאות אותם ימים היה אך כפשע בין לונץ לבין חבל התלייה. למזלו נחלץ לעזרתו אברהם (אלברט) ענתבי, שנחשב ל" דובר הישוב היהודי לפני שלטונות טורקיה" . בתפקיד זה גילה ענתבי כשרונות בלתי רגילים ובצדק ניתן לראות בו את

ענתבי נולד בדמשק בשנת 1869, בן למשפחת רבנים עשירה. למד בישיבה אחר כך בבית ספר " אליאנס" וכתלמיד מצטיין נשלח ללימודים בפריז. הוא עשה חייל בלימודיו נתמנה לעוזר מנהל מוסדות כל ישראל חברים (כי" ח) בארץ ישראל ולאחר מכן למנהל הרשת.

anteby אברהם (אלרט) ענתבי

במקביל לעבודתו עסק בפעילות ציבורית וגילה יכולת יוצאת דופן להשפיע על האנשים הקובעים במימשל הטורקי המושחת והאכזרי. כך, למשל, הצליח לשכנע את הפחה של ירושלים לנטוע עצים בחולות ראשון לציון דבר שאיפשר לספח שטח גדול לתחום המושבה. בדרכים דומות רכש 2000 דונם מאדמות רמלה, עליהן הוקמה באר יעקב ועוד רכישות רבות.

עיקר הצלחתו של ענתבי היתה בתחום היחסים עם השלטון הטורקי. הוא שלט שליטה מוחלטת בצרפתית, טורקית וערבית וגם ידע לנצל את קשריו לטובתו ורווחתו של הישוב. הוא היה נציג חברת יק" א (חברת ההתיישבות שהקים הברון הירש) והיה בקשרים טובים גם עם הנדיב הידוע, הברון רוטשילד. הפחה של ירושלים אמר עליו כי יש בידיו של ענתבי שלושה מפתחות זהב: יק" א הברון ואליאנס.

בשת 1915 עזב את עבודתו בכי" ח והתמסר כולו להגנת הישוב היהודי. הצליח לקשור קשרים עם המושל הצבאי הטורקי, אחמד ג"מאל פאשה, והשפיע עליו לבטל את הגזירה לגרש את כל המנהיגות היהודית מארץ ישראל ולהמירה בגרוש זמני לטבריה. בשנת 1918 יצא לדמשק שם נפגש עם כמה ממנהיגי הישוב ולפי בקשתם יצא לקושטא לבקש מן השלטונות על פליטי הגרוש מן הארץ.

אך הכשרון הדיפלומטי בו הגן בחרוף נפש על אחיו היהודים לא עמד לו כשהיה צריך להגן על עצמו. הוא גוייס לצבא וכעונש נשלח לחזית באסיה הקטנה כחייל פשוט. כעבור כמה חודשים הוחזר לקושטא חולה. הוא מת ב-1919 מטיפוס הבהרות.


חלוץ מדעי הטבע

אהרן אהרנסון איננו אלמוני. אבל בזיכרון הקולקטיבי הלאומי אהרנסון הוא לוחם, האיש שהקים את מחתרת ניל" י. הוא גם מדינאי שהרחיק ראות, ובניגוד לדעת הישוב כולו סייע לבריטים לסלק את הטורקים מן הארץ.

אך אהרן אהרנסון היה ביסודו איש מדע, בעל שיעור קומה בינלאומי, בתחומי הגיאולוגיה והבוטניקה. הוא האיש שגילה את " אם החיטה" . המחקרים שערך בארץ ישראל ובארצות הסמוכות מקנים לו את התואר " חלוץ מדעי הטבע של ארץ ישראל" .

d790d794d7a8d795d79f-d790d794d7a8d795d7a0d7a1d795d79f אהרון אהרונסון

הגילוי של " אם החיטה" (או " חיטת הבר" ), נחשב לבעל חשיבות החורגת מן התחום הצר של המחקר הבוטני. הגילוי הזה משליך על תולדות התרבות ועונה על השאלה היכן ארץ המולדת של חיטת הבר, ממנה הסתעפה חקלאות הדגנים בעולם.

אהרנסון הגיע לגילוי הזה כמעט במקרה. ביוני 1906 יצא לסיור בראש פינה, במטרה לערוך סקר גיאולוגי. כשגילה את אם החיטה היה נרגש כל כך שכתב ביומנו כמה מלים קטועות שרובן התייחסו לצד הגיאולוגי של הסיור. במאמר שפרסם מאוחר יותר בכתב עת מדעי שהופיע בוןינה הוא מתאר כך את הגילוי: " כאשר סיירתי… בכרמי המושבה היהודית ראש פינה…שמתי לב פתאום לשיבולת-דגן אחת, בודדת, בנקיק סלע…" ובמקום אחר כתב:" לא יכולתי להאמין למראה עיני כי זהו הצמח שחיפשתיו כל כך" .

המזל שיחק לו ולאחר כמה ימים, בעת סיור במורדות המערביים של החרמון, גילה " שדות שלמים" של חיטת הבר.

הגילוי של אהרנסון עורר התרגשות רבה בעולם המדעי. הגילוי הכריע בוויכוח סביב השאלה בדבר התחלות הציוויליזציה המערבית. היכן החל האדם לפתח את הדגנים והפך אותם לגידולים חקלאיים. היתה אסכולה שסברה כי ערש הציווילזציה במצרים והאחרת סברה כי ארם נהריים היא ערש החקלאות וממנה למדו המצרים את גידול הדגנים וביות הבקר. היו שטענו כי מקור החיטה המתורבתת באירופה. אחרים סברו שמקור החיטה המתורבתת הוא טרום היסטורי ואין אפשרות לאתרו.

אהרונסון דחה את האסכולות השונות וטען כי מקור החיטה המתורבתת בקידמת אסיה ולארץ ישראל שמור בה במקום מיוחד. הוא נימק עמדה זו בין היתר בגילויים נוספים שלו: שעורת בר, שיפון בר, שיבולת שועל ושיפון.

בהרצאה שנשא בשיקאגו אמר: " חבל זה של העולם הוא ערש הציוויליזציה…"

על דברים אלה כותב אליעזר לבנה (בספרו אהרן אהרנסון האיש וזמנו, מוסד ביאליק תשכ" ט): " ההתלהבות לייחודה של ארץ ישראל מתחברת בלבו של אהרנסון להתלהבות המדעית" .

מסקנותיו של אהרנסון לא היו לטעמם של כמה מדענים גרמנים, שהתעקשו להחזיק בדעה שמקור החיטה באירופה. אם נימקו עמדתם ב" דרגתם התרבותית הנמוכה של התושבים ביבשת אסיה" .

אהרנסון הגיב בחריפות על עמדה זו. בפגישה עם מדענים אמריקנים הזהיר מפני " המדע הגרמני המורעל" , פרי הרוח הרעה המתהלכת בחברה הגרמנית.

אהרנסון עמל רבות לזהות שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל וראה בתלמוד את המקור העיקרי.

" מי שמכיר את הספרות התלמודית והספרות העברית מימי הביניים תהא עבורו השפה העברית גמישה ועשירה" – אמר.

על העמל הרב שהשקיע אהרנסון בתחום זה אומר ליבנה: " אהרנסון שיקע עמל רב בזיהוי שמות לצמחים בעברית. לא היתה זו בשבילו משימה בוטאנית או לשונית בלבד. כאן חיפש פענוח לנשמת העם, סגולותיה וגלגוליה" .

על אהרונסון אפשר לומר איפוא שהיה לא רק חלוץ מחקר מדעי הטבע אלא חוקר נשמת העם.

ראה גם סבי שהיה מבוני ראש פינה

בבוקר לח בשנת תרלח יצאו הרוכבים לגיא אוני

http://www.zeevgalili.com/2014/03/19152

מסע בעקבות סבתא בארץ ישראל 1911

http://www.zeevgalili.com/2014/02/18998

מסע במנהרת הזמן למחוזות הילדות שלי

http://www.zeevgalili.com/2014/01/18897

סוד חייו ומותו של סבי

http://www.zeevgalili.com/2011/07/15514

סיפורה של משפחה צפתית

http://www.zeevgalili.com/2011/08/15824

זיקני צפת אינם זוכרים סופת שלגים כזו

http://www.zeevgalili.com/2013/12/18805

למה החרימו רבני צפת את אז"ר

http://www.zeevgalili.com/2012/07/16951

 

כלה אלמנה בעיר לא קסומה

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17446

צפת במאה ה-19 תחיה לאחר חורבן [ מאת רבקה אמבון]

http://www.zeevgalili.com/2011/11/16086

שתי כלות שנרצחו בצפת

http://www.zeevgalili.com/2004/08/310

דפוס הגליל

http://www.zeevgalili.com/2012/07/16997

אנחנו וערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=4

 

 

 

זיכרונות הילדות שלי והתיאבון של אסד

http://www.zeevgalili.com/2010/02/8244

 

 

שבת שירה  והקאשע שחילקנו לציפורים

http://www.zeevgalili.com/2008/01/588

 

 

בבוקר לח בשנת תרלח יצאו הרוכבים לגיא אוני

http://www.zeevgalili.com/2014/03/19152

 

 

 

"היטלר היה מרגיש טוב בעצרת או"ם" – אמר נציג ישראל חיים הרצוג

 

דבריו נאמרו בתגובה על החלטת העצרת ,בנובמבר 1975, שקבעה כי הציונות היא גזענית * האם השתנה משהו מאז ב-2003 (וגם ב-2009) * האם סופו של או"ם יהיה כסופו של "חבר הלאומים" * ואיך נולד הביטוי או"ם שמום

בשנת 1920, כשנתיים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הוקם חבר הלאומים שמרכזו בז'נבה. זה היה ארגון בינלאומי, שמטרתו לשמור על השלום בעולם. הארגון קבע את "אמנת חבר הלאומים" ששולבה בכל חוזי השלום שנחתמו לאחר המלחמה.

הארגון החל דרכו ברגל שמאל. ארצות הברית, שכבר הסתמנה אז כמעצמה הגדולה בעולם, סירבה להצטרף אליו. הסרוב נומק בהתנגדותה לחוזה השלום שנחתם בוורסאי, אך הוא נבע גם מן המסורת הבדלנית של ארצות הברית. היא הצטרפה לארגון רק ב – 1930, כשהארגון כבר החל לגסוס.

 

ארמון האומות בז'נבה  ששימש מטה ל"חבר הלאומי,. היום הוא משמש את האו"ם.

ארמון האומות בז'נבה ששימש מטה ל"חבר הלאומי,. היום הוא משמש את האו"ם.

ארגון ללא שיניים

בשנות קיומו הספיק חבר הלאומים לקיים ועידות בינלאומיות, ליישב מחלוקות, וליזום פעולות הומניטריות. אך בשנות השלושים נתברר כי לארגון אין שום ערך כשהוא נקרא להתמודד עם תוקפנות של ממש. הוא לא הצליח למנוע את התוקפנות של יפן כלפי סין, את פלישת איטליה לאתיופיה ומעל לכל את האגרסיביות הגוברת של גרמניה הנאצית. גרמניה עזבה את הארגון ב -1933 ועם פרוץ המלחמה ב – 1939 נמוג הארגון כלא היה.

כך הוקם האו"ם

ארגון האומות המאוחדות הוקם, בתום מלחמת העולם השניה, בנסיבות דומות לאלו של הקמת חבר הלאומים. חמש "המעצמות הגדולות", שכללו את ארצות הברית, בריטניה, ברית המועצות, סין וצרפת (שהמעמד שניתן לה כ"מעצמה מנצחת" היה שערורייתי לאור העובדה שהצרפתים ברובם המכריע שיתפו פעולה עם הנאצים, לחמו נגד בעלות הברית בצפון אפריקה והתגייסו לס.ס.) חתמו בסן פרנציסקו על אמנה להקמת ארגון שימנע מלחמה ויפתור את הבעיות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות וההומניטריות של העולם. על סמך אמנה זו הוקם ארגון האומות המאוחדות ב-24 באוקטובר 1945 אליו הצטרפו 51 המדינות המייסדות.

מטה או"ם שוכן בניו יורק ומוסדותיו העיקריים היו העצרת הכללית, המתכנסת מדי שנה לשלושה חודשים ומועצת הביטחון בה יש חמש חברות קבועות ("המעצמות הגדולות") ועוד עשר חברות, הנבחרות למועצה בידי העצרת הכללית אחת לשנתיים. החלטות המועצה חייבות להתקבל ברוב של תשע קולות. לחמש החברות הקבועות של המועצה זכות וטו. כלומר הצבעה של כל אחת מהן נגד מבטלת את החלטת המועצה. על פי אמנת או"ם רשאית המועצה להפעיל כוח צבאי בכל מקרה של הפרת השלום בעולם.

 

בנין אום בניו יורק (ויקישיתוף)

בנין אום בניו יורק (ויקישיתוף)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מן הרגע הראשון לקיום או"ם מילאה בו ארצות הברית את התפקיד המרכזי ובלעדיה לא היה למעשה קיום לארגון. ארצות הברית מימנה את רוב פעולותיו וצבא ארצות הברית (ככוח או"ם) הוא שפעל נגד פלישת צפון קוריאה לדרומה בשנת 1950 – מעשה התוקפנות הגדול ביותר אחרי מלחמת העולם השניה.

כדור הארץ שטוח

מיד לאחר הקמתו הפך או"ם מארגון שלום לזירה של התגוששות מדינית. מהתגוששות זו יצאה ישראל נשכרת רק פעם אחת, כאשר ברית המועצות החליטה להצביע בעד הקמת המדינה ב-1947. לא מתוך אהבת העם היהודי אלא מרצונה לסלק את הבריטים מהמזרח התיכון. אך ככל שעברו השנים והארגון גדל עד שהקיף את כל מדינות העולם (כמעט) הפך הארגון לחותמת גומי של המשטרים האפלים ביותר. בעצרת או"ם – בה לכל אחת מן המדינות יש קול אחד – היה רוב קבוע למדינות הגוש הקומוניסטי ולמדינות ערב.

 

אבא אבן

אבא אבן

אבא אבן, שהיה שנים רבות נציג ישראל באו"ם אמר פעם כי בעצרת או"ם עשויה להתקבל ברוב גדול החלטה שכדור הארץ שטוח. זאת, אם הדבר יעלה בקנה אחד עם האינטרס של הרוב בארגון.

או"ם שמום

על רקע זה נולד הביטוי "או"ם שמום", אותו טבע דוד בן גוריון בעת ויכוח חריף בישיבת הממשלה בשנת 1955. הוויכוח נגע לשאלה כיצד לטפל בהסתננות "פידאיון" חוליות טרור שהסתננו  מעזה, בסיוע המודיעין המצרי, ורצחו אזרחים ישראליים. בן גוריון אמר כי צריך לסלק את המצרים מעזה. על כך הגיב שר החוץ, משה שרת, באמרו כי יש לחשוש מתגובת או"ם. לולא או"ם, אמר שרת, לא היתה קמה המדינה. בן גוריון הגיב בשצף קצף: "רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא או"ם שמום".

בנימין נתניהו חזר על הביטוי הזה ביולי 1997 כשעצרת או"ם קיבלה החלטה המגנה את הקמת השכונה החדשה בהר חומה. "אם זה מה שיש לאו"ם לעשות אז הוא באמת שמו"ם", אמר נתניהו.

ההחלטות האנטי ישראליות שנתקבלו בעצרת יכולות למלא כרכים רבים. לשיא הגיעה העצרת כאשר הכריזה ב-10 בנובמבר 1975 כי "הציונות היא גזענות". ההחלטה התקבלה ברוב של 72 נגד 35 מדינות. 32 נמנעו מהצבעה.

 

חיים הרצוג ויקישיתוף

חיים הרצוג ויקישיתוף

שגריר ישראל באו"ם חיים הרצוג הצהיר כי "לגבי דידנו בני העם היהודי משוללת הצעה זו המושתתת על שנאה כזב ושחצנות כל ערך מוסרי ומשפטי….. אין זו אלא פיסת נייר ונתייחס אליה כך". ואז קרע בדרמטיות את הנייר עליו הופיע נוסח ההחלטה.

מאוחר יותר בראיון לעיתון מעריב התבטא בצורה חריפה יותר והנה הכותרת לראיון:


היטלר היה מרגיש כאן בבית -הכותרת במעריב

היטלר היה מרגיש כאן בבית -הכותרת במעריב

ההחלטה אמנם בוטלה (ב – 1991 לאחר ועידת מדריד) אך או"ם נשאר אותו שמום.
ברית המועצות אמנם התפרקה והגוש הסובייטי איננו קיים. אך לצד המדינות החשוכות של הערבים והמדינות הטוטליטריות של העולם השלישי נוספה אירופה, אשר הפכה שותף לציר הרשע.

לוב אבירת זכויות האדם

דוגמא לדמותו של הארגון ולתפקיד שממלאות בו מדינות אירופה (המערבית) יכולה לשמש פרשת בחירתו של נציג לוב ליושב ראש הוועדה לזכויות האדם של האו"ם. בעד הנציג הלובי הצביעו 33 מדינות ונגד הצביעו רק שלוש – ארצות הברית, קנדה וגואטמלה. 17 מדינות נמנעו, רובן מדינות אירופיות. אך לשיא הציניות הגיע או"ם כשבחר בנציג עיראק לוועדה לפרוק נשק. ויש לזכור זו היתה עיראק של סאדאם חוסיין.

על רקע זה, אומר ג'ף ג'קובי ב"בוסטון גלוב", ארצות הברית עשתה טעות חמורה בכך שפנתה לאו"ם ולמועצת הבטחון כדי לקבל אישור לתקוף את עיראק. היה צריך להיות ברור מלכתחילה כי ציר הרשע, הנתמך על ידי ציר הצביעות והציניות יעשה הכל כדי לטרפד את הניסיון האמריקני לרוצץ את ראשו של הנחש מבגדד.

הפיקוח כמערכת הונאה

ההחלטה להסתמך על פקחי או"ם היא דוגמא קלאסית לאחת מדרכי המרמה וההונאה האופייניים למערך הכוחות שהתגבש באו"ם. דייויד קיי, לשעבר, מפקח ראשי לנשק גרעיני, כתב ב"וושינגטון פוסט" כי הפיקוח הוא בדיחה. פקחים יכולים לאשר אולי שממשלה החליטה לפרק את נשקה מרצונה. הם אינם יכולים לפרק מנשקה ממשלה הנחושה ברצונה לשמור על הנשק שבידיה ונוקטת אמצעי הטעיה כדי למנוע את גילויו. שבע שנים של פיקוח בשנות התשעים לא הצליחו לעצור את מכונת הייצור העיראקית של נשק להשמדה המונית. שום אדם רציני אינו יכול להניח שהמפקחים הנוכחיים, בראשם עומד אדם מפוקפק כמו האנס בליקס, יצליחו יותר.

עד כה בדקו הפקחים 300 מתוך 813 האתרים שהעיראקים הסכימו שייבדקו וכצפוי לא מצאו כמעט כלום. כי העיראקים לא היו מסכימים לבדיקת אתרים אמיתיים והם גם יודעים מראש להיכן יגיעו הפקחים. הפקחים חקרו רק שבעה מתוך 3896 המדענים העיראקיים הקשורים בפיתוח נשק להשמדה המונית ואיש מהם לא נחקר מחוץ לגבולות עיראק, כפי שדורשים האמריקנים . "גם אם יתנו להם עוד ארבע שנים ולבליקס יהיו עוד עשרת אלפים פקחים הם לא ימצאו כלום", אומר דייויד קיי.

על ערכו של פיקוח או"ם למדנו על בשרנו בסיני ערב מלחמת ששת הימים בלבנון בין מלחמת לבנון הראשונה והשניה ובימים אלה כאשר משלוחי הנשק זורמים ללא הפרעה לחיזבאללה (3009)

(ראה הערות משנת 2009 בסוף הטור)

"בלוף קולקטיבי"

שר ההגנה האמריקני, דונאלד ראמספלד, אמר לא מכבר כי או"ם נמצא בנקודת השפל שלו וצריך לקוות שזו תהיה נקודת מפנה לקראת אחריות כלל עולמית.

 

דונלד ראמספלד ויקישיתוף

דונלד ראמספלד ויקישיתוף

"על מנת לדעת מה עומד על כף המאזניים צריך לזכור את ההיסטוריה של הארגון שקדם לאו"ם, חבר הלאומים. אותו ארגון נכשל בנקיטת אמצעים נגד פלישת איטליה לאתיופיה והדבר גרם לקריסתו" . ראמספלד ציטט את מי שהיה אז ראש ממשלת קנדה, שאמר "בלוף קולקטיבי אינו יכול להביא לביטחון קיבוצי".

"הלקח הזה", אמר ראמספלד, "נכון גם לזמננו. השאלה היא אם נלמד אותו. יש רגעים בהיסטוריה שבהם כושר השיפוט וההחלטיות של מדינות חופשיות עומדים במבחן. המציאות לתוכה אנחנו נכנסים היא מן המסוכנות שידעה האנושות. חיי ילדינו ונכדינו תלויים על כף המאזניים. כאשר הם יסתכלו לאחור על תקופתנו – מה הם יאמרו? האם הבחנו במועד בסכנה של הקשר בין נשק להשמדה המונית, מדינות טרור ורשתות טרור? האם הם יגידו כי עמדנו קפואים וחסרי מעש? או שעמדו בעוד מועד על טיב הסכנה ונקטנו בצעדים הנכונים. הימים הבאים יגידו."

הערות למאמר מנקודת מבט של 2009

המאמר נכתב לפני שנתברר כי התקפת ארצות הברית על עיראק היתה מוטעית. כל שרותי הביון בעולם היו משוכנעים כי סאדאם מפתח נשק להשמדה המונית. אך נתברר שהמידע היה מוטעה. או שסאדאם ביקש ליצור רושם שיש לו נשק כזה כדי להרתיע את האיראנים שנואי נפשו או שהמדענים שלו הוליכו אותו שולל.

אך כל מה שנאמר במאמר על או"ם ומוסדותיו תקף היום אף יותר מאשר בעבר. די להציץ בדו"ח גלדסטון המתועב (גם הדו"ח וגם האיש). די להחליף במאמר בכל מקום שמופיעה המלה עיראק להציב את המלה אירן ונבין מה שווה הפיקוח ומה שווה המאמץ הבינלאומי כביכוללעצירת ההיטלר מטהרן.
זאב גלילי

עידכון ספטמבר 2014

שום דבר לא השתנה. בסוריה נרצחו מאתיים אלף בני אדם ושליש מתושבי המדינה הפכו פליטים. בעיראק ובסוריה משתוללות כנופיות דעאש וכורתות ראשים. החמאס יורה אלפי רקטות על אוכלוסיה אזרחית בישראל. וכל מה שמעניין את האו"ם אלה "פשעי המלחמה של ישראל". היטלר היה מרגיש טוב באו"ם גם ב-2014


.ראה ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים