דמוגרפיה וגיאוגרפיה בארץ ישראל

 
 TO THE ENGLISH SITEhttp://www.zeevgalili.com/english
 אני שמח לארח אצלנו מאמר חשוב של  יונה לוי מעין הבשור. המאמר התפרסם באתר מקסים של הכותבת ושל בעלה דני. הגעתי למאמר הזה ולמחברת שלו במהלך "עופרת יצוקה". באחד הימים קיבלתי דיווח מגוגל על כניסה מסיבית של כ-1500 קוראים לאתר שלנו. לקוראיי הוותיקים: חשוב שתדעו כי גוגל ממקם את חשיבותם של מאמרים באתרים השונים על פי מספר הכניסות ומספר ההפניות מאתרים אחרים. כתוצאה מכך רבים מן המאמרים שבאתר שלנו מופיעים בעשיריה הראשונה שגוגל מציע לכל מי שמחפש ערך כלשהו. בדיקה העלתה כי הכניסה הגדולה הזו באה בעקבות  הפניה לשני מאמרים שלי מן האתר של יונה לוי. מעולם לא שמעתי על האתר של יונה לוי ומביש לא פחות שלא שמעתי על יצירתה. ואין פלא בכך. כי אילו כתבה על זוועות ה"כיבוש" ועל אומללות הפלסטינים היתה זוכה ודאי לחשיפה רחבה. אבל יונה כותבת את האמת על בלוף הפליטים הפלסטיני וחושבת, כמה מוזר, שאנחנו צודקים. האוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב אף אמרה לה כי לעולם לא תציג מיצירותיה במוזיאון כי איננה פוסט ציונית. אני פונה איפה לכל הקוראים הקבועים של טור זה להיכנס בהמוניהם לאתרה ש יונה לוי וכך יפגינו את אמונתם בציונות ואת תמיכתם באוהבי ישראל. על יונה ויצירתה, ראו בסוף הכתבה.plitim-miafat1
פליטים בורחים מצפת. כמה מהם היו כאן "מאז ומקדם"

                                         – מאת יונה לוי גרוסמן –
מושב עין הבשור

www.ART-GALLERY-YONA.com

http://www.art-gallery-yona.com/demogra-2.html

ההגדרה האוניברסלית של האו"ם לפליט היא:

"כל אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם ייחשב לפליט".

למקרה אחד ויחיד הורחבה הגדרה זו, בלחץ הליגה הערבית. בהרחבה זו נאמר:

"כל ערבי שעזב את פלסטינה-א"י בשנת 1948 ושהה בה שנתיים ייחשב גם הוא לפליט".

מדוע טרחו ארצות ערב להרחיב הגדרה זו? כיוון שרוב הערבים המכנים עצמם "פלסטינים" היגרו לפלסטינה-א"י 

  תמיד עלו יהודים

 לתעמולה הערבית יש עניין רב לקבע בזיכרון הקולקטיבי של הציבור הערבי והעולמי גם יחד את שנת 1948 כנקודת מפנה בשינוי הדמוגראפי של ארץ-ישראל. לצערי גם היהודים, בגלל עצלות או בשל בורות ואולי שניהם גם יחד, אינם מטריחים עצמם לבדוק את האמיתות הדמוגראפיות לאשורן.
מה שנקרא בפי החלוצים "שיבת ציון השניה" החלה בשנת 1882 עם עליית ה"חלוצים" הראשונים. אבל, גם לפני שנה זו לא בודדים ואף קבוצות גדולות שמנו אלפי יהודים שהגיעו להתיישב בארץ. בשנת 1740 לדוגמא, הגיעו עשרות אלפי חסידים שהתיישבו בחברון, ירושלים, צפת וטבריה. והייתה גם עליה מתימן ומספרד. יהודים תמיד עלו לארץ גם אם לעיתים קרובות סיכנו בכך את חייהם. עד תחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 שמונים אחוז מאוכלוסיית ירושלים היו יהודים.

 

הרובע היהודי בחברון  1862הרובע היהודי בחברון 1862

 

התעמולה הערבית מעלה על נס את העובדה כי בשנת 1948, שנת העצמאות של מדינת ישראל ושנת ה"נכבה" שלהם, במרחב שבין הירדן והים היו שני שליש ערבים ושליש יהודים. ובמסגרת תעמולה זו מתמקדים תמיד אך ורק על העלייה היהודית לארץ-ישראל. הערבים חיים כאן כאילו מאז ומקדם.

 האמנם?

מי הם באמת הפלסטינים

 העובדות ההיסטוריות מספרות לנו סיפור אחר.
ההתיישבות היהודית והערבית בארץ לא החלה ב-1882 ולא ב-1948. כדי לבסס את טעוני לא אחזור לאחור, אל התקופה הביזנטית ותקופת החליף עומר – תקופות בהן רוב תושבי הארץ היו יהודים, די לנו בבדיקת 150 השנים האחרונות, כדי לדעת כי אלה הקוראים לעצמם "פלסטינים" הם מתיישבים חדשים בארץ-ישראל.

 אם רוצים תמונה אמינה של מפת ההתיישבות בארץ, צריך לבדוק את כל גלי ההתיישבות בה ולא רק את אלו של היהודים.

מיהו פליט פלסטיני

 אתחיל במסמך בינלאומי המגדיר מיהו פליט.
לאו"ם יש הגדרה אוניברסאלית לפליט. כל אדם העומד בדרישות הגדרה זו ייחשב לפליט ויקבל את התמיכה הכלכלית והמשפטית שהאו"ם נותן לפליטים. ההגדרה אומרת: "כל אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם,ייחשב לפליט". במקרה אחד ספציפי ובלחץ הליגה הערבית נוסף להגדרה אוניברסאלית זו משפט האומר: "כל ערבי שעזב את ארץ-ישראל ב-1948 ושהה בה שנתיים ייחשב גם הוא פליט".

עם פרוץ הלחימה על ארץ-ישראל ב1948 היו אמנם בארץ שני שליש ערבים ושליש יהודים. אבל, לא כל הערבים היו בארץ-ישראל מאז ומקדם. או שיש מי שיטען (כמו בנספח להגדרת האו"ם לפליט) כי כאשר ערבי נמצא בארץ שנתיים הם שווי ערך ל"מאז ומקדם".

מדוע התעקשו מדינות הליגה הערבית לקבוע שנתיים? מדוע לא חמש שנים? או עשר? ואם כל הפליטים, לטענתם, היו מילידי הארץ אז לשם מה כל המאבק לשינוי ההגדרה?
התשובה לשאלה זו תאפשר לנו דיון נכון בנושא הדמוגרפיה של א"י ותהליך ההתיישבות הערבית בארץ-ישראל בעת החדשה.

השלטון העות'מאני הזניח את ארץ ישראל שהייתה פריפריה נידחת עבורו. רוב האוכלוסייה באותה תקןפה, הייתה יהודית ונוצרית, והתרכזה בערים המרכזיות שגם הן היו מדולדלות ונחשלות והתמקדו בעולי הרגל שהגיעו למקומות הקדושים. מחוץ לערים נדדו הבדואים שארץ ישראל שימשה בשבילם ארץ מעבר בין מצרים למדינות ערב. ספרים של שליחים אשר מיפו את אוכלוסיית הארץ מטעם האפיפיור, ממלאים את ארכיוני הוותיקן ומעידים על כך.

ההתיישבות המצרית

שנת 1831 היא נקודת ציון בשינוי הדמוגראפי בארץ ישראל. איברהים פאשא, בנו של שליט מצרים, כובש את הארץ כמעט עד קושטא ומסיבות לוגיסטיות ופוליטיות מיישב פלאחים מצרים על אדמת ארץ-ישראל. במסגרת ביסוס שלטונו הוא טובח בבדואים ואוכלוסיות אחרות. ב-1841 צבאו נהדף על ידי העות'מאנים ושארית צבאו מתפזר בין השכונות תוך כדי שריפת מקומות יישוב כמו חברון ורציחת אוכלוסייתן. זוהי תחילת ההתיישבות הערבית בא"י. כמחצית מאוכלוסיית יפו הפכה מצרית. מאוחר יותר הם יתפשטו לתל כביר ויבנו את סכנת אבו-כביר ואת סכנת אל-מצריה שתבנה מלבנים שהוחרמו בתקופת מלחמת העולם הראשונה מבוני תל-אביב ותקרא, עם הזמן, מנשייה.

מתיישבים מאלג'יר ומצ'צ'ניה

ב 1857 כאשר השלטון העות'מני מבין שהפריפריה של האימפריה ריקה מאדם ובכך מזמינה פלישות עוינות, הוא יוצא בקריאה לעולם לבוא וליישב את הארץ. כך התיישבו בא"י פליטים אלג'ירים כמו משפחת אל-חוסייני שברחו ממולדתם אחרי מאבק רווי דמים על השלטון שם, צ'צנים שברחו ממכורתם על רקע מלחמתם ברוסים. ובוסנים, לאחר שנכשלו במאבקם באוסטרים. וכמובן, גם הטמפלרים, האמריקנים ואחרים.

מתיישבים אלו זכו לקבל אדמות ותמיכה כלכלית מהשלטון העות'מני. לעומת הקשיים בהם נתקלו היהודים של אותה תקופה. זאת, משום שהיהודים היו הקבוצה היחידה שהיו לה שאיפות לאומיות בחבל ארץ זה. יהודים שהצליחו להגיע לארץ ישראל נאלצו לרכוש במחיר מופקע אדמות שלא היו ראויות להתיישבות באותה עת, בין היתר בגלל קדחת ומלריה. היהודים רכשו גם אדמות מידי אלג'ירים שמאסו בהן ועברו לחיות בדמשק או בבירות.

חיפה 1865

חיפה 1865

התישבות מובטלי התעלה

גל נוסף של התיישבות מצרית בארץ ישראל התחולל אחרי גמר כריית תעלת סואץ ב-1869. פלאחים מצרים שעבדו בעבודות הכרייה לא יכלו לחזור לבתיהם ולאדמותיהם שנמסרו לאחרים. אלה נדדו צפונה ותיגברו את היישובים המצרים שקדמו להם.

יישור חולות לבניה בתל-אביב 1909

יישור חולות לבניה בתל-אביב 1909

הבגידה בהצהרת בלפור

ההתיישבות הערבית המאסיבית ביותר חלה עם כיבוש הארץ עלידי הבריטים, ב–1917. "הצהרת בלפור" (שפורסמה ב-1 בנובמר 1917) התחייבה להקמת בית לאומי לעם היהודי בשטחי שלטונה בפלסטינה. פלסטינה דאז חלשה על שתי גדות הירדן. אך הבריטים התכחשו במהירות להצהרה. שטחי פלסטינה המזרחית לירדן נמסרו לעבדאללה כאות תודה על עזרתו במלחמה נגד העות'מאנים. "התודה" ליהודים, שעזרו במלחמה זו הייתה בחקיקת חוקי "הספר הלבן", שלושה במספר, הראשון ב1922. חוקים אלו נועדו להשקיט את כעסם של הערבים במדינות ערב, ושל ערביי ארץ ישראל שהתנגדו למתן זכויות ריבונות ליהודים. במסגרת חוקים אלו הוגבלה עלייתם של יהודים לארץ במכסות אשר גודלן היה תלוי במידת הלחץ של הערבים על השלטון הבריטי.

שערים נעולים ליהודים

חוקי הספר הלבן מנעו מיהודים רבים לעלות לארץ לפני מלחמת העולם השניה ואף למלט את נפשם מציפורני הנאצים תוך כדי המלחמה. בה בעת לא הייתה כל מניעה מערבים להגר מארצותיהם – מצפון, ממערב ומדרום אל תוככי ארץ ישראל. והם עשו זאת בהמונים. חלקם בעקבות פרנסה ויחס טוב שקיבלו אצל היהודים שעסקו בהפרחת השממה ויבוש ביצות. חלקם מצאו עבודה במחנות הצבא הבריטי. חלקם הובאו ביוזמת הבריטים וחלקם נהרו לקריאתו של חאג' אמין אל-חוסייני לבוא ולהתיישב בארץ וכך למנוע מיהודים להתיישב בה.

בשנת 1946, שנה לאחר סיום מלחמת העולם השניה, התדפקו שרידי הפליטה ממחנות ההשמדה באירופה על שערי הארץ. ניסו להגיע באניות רעועות, אך ברוב המקרים אוניות המעפילים נתפסות על ידי הצי הבריטי ומורחקות מהמולדת.

והערבים נוהרים בהמוניהם

ועדת אונסקו"פ (הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ישראל) כהמשך לועדת פיל מסתובבת בארץ-ישראל המערבית וממפה את אוכלוסייתה, במטרה לחלקה בין היהודים לערבים על-פי מפקד האוכלוסייה. היהודים נבלמים מלהגיע למולדתם אך הערבים ממדינות ערב השכנות נוהרים בהמוניהם לפלסטינה. התוצאה לכל זה היא מפת החלוקה של ארץ-ישראל 1947. בשנתיים אלו, עוד לפני שנורתה היריה הראשונה במלחמת השיחרור, נוצרה בעיית הפליטים. פליטים שזמן ישיבתם בארץ ישראל אינו עולה על שנתיים. בשנתיים אלו נקבע היחס של שני שליש ערבים לעומת שליש יהודים שחיו בארץ ישראל עם פרוץ מלחמת העצמאות ב–1948.

 

פליט מחזיק מפתחות בתעמולת אש"ף

ומה עם המפתחות שלנו

הפלסטינים בתעמולת הכזב שלהם הפכו את המפתחות של בתי ה"פליטים" כסמל לצידקת מאבקם. ועל כך יש לי כמה תהיות:

היכן המפתחות של בתי משפחתי שהושמדו בשואה? והיכן מפתחות בתי היהודים שנרצחו בחברון ב- 1928? והיכן המפתחות של בתי 250 משפחות היהודים שחיו מאות שנים בעזה ונסו על נפשם מהעיר בשנת הטבח בחברון?

מדינת ישראל קלטה פליטים לרוב, היכן המפתחות של כל הפליטים היהודים שהגיעו מכל ארצות ערב ומאירופה?
תהיה נוספת:

בעקבות מלחמת העולם השנייה, מאות מיליוני בני אדם הפכו פליטים. מאז, אותם פליטים בנו בתים, נטעו כרמים וגידלו בנים, נכדים ונינים. וכולם משקיעים את מרצם למען יהיה השלום בקרבם ועם שכניהם.

כל זאת הם השיגו ללא התערבות וללא תמיכה כלשהי מן האו"ם. כך גם עשו כמליון פליטים יהודים שברחו על חייהם מארצות ערב, ביניהן, קהילות
רבות שהתקיימו שם אלפי שנים, כמו קהילת יהודי עיראק.

רק "הפליטים הפלסטינים" זוכים לתמיכה כלכלית.
הם, בניהם, נכדיהם וניניהם. ציבור ההולך וגדל, היושב על שולחנו של האו"ם.

עד כדי כך דבוק הוא לשולחן זה, שתעודת הפליט שזכה בה, הפכה לנכס העובר לסוחר במזומנים בשוק. אף זיופים לרוב מתקבלים בברכה. וכך, חורבה במחנה פליטים מוזנח מוערכת כשווה יותר מדירת פנטהאוז.

אני שואלת: מדוע האו"ם משקיע כספים רבים כל כך בטיפוח מסכנות והזנחה זו?
התשובה היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה היא: לאו"ם ולמדינות ערב יש אינטרס לטפח את מוקדי השינאה כלפי מדינת ישראל, מדינתו היחידה של העם היהודי במולדתו.

אם כך, שאלתי היא, האם האו"ם הינו ארגון גזעני אנטישמי?
על שאלה זו עליכם לענות.

ספרים מומלצים

אני ממליצה מאד לקרוא את הספרים הבאים:

"יומן מזרח תיכוני" מאת ריצ'רד מיינרצהאגן שהיה קצין המודיעין הראשי של גנרל אלנבי.
"מאז ומקדם" מאת ג'ואן פיטרס. פיטרס מביאה לפנינו מסמכים שעינו של יהודי לא הורשתה עד כה לשזוף.

וכמובן, תשוטטו באתרים רבים של אנשים אשר מצאו את בתי סבות סביהם מופיעים כנכסים השייכים לערבים באתרי התעמולה והשקר ה"פלסטינאים"
לדוגמא :

http://www.zeevgalili.com/?p=306

http://www.zeevgalili.com/?p=325

השתמרות שמות שמות עבריים בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13803

המפה הגדולה של הארץ הריקה

http://www.zeevgalili.com/?p=325

הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=5929

אונר"א אירגון אנטישמי לחיסול ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=C-omIlOSFvQ

 

הגלריה של יונה לוי גרוסמן

http://www.art-gallery-yona.com/patih-heb-4-new-2.html
יונה לוי גרוסמן היא אמנית ומשוררת. חיה ויוצרת במושב עין הבשור, במועצה האזורית אשכול שבנגב המערבי – "עוטף עזה".

קישור ליצירת קשר

ראה "היטלר היה מרגיש טוב בעצרת או"ם"

קישור לשיחה עם יונה לוי על "מאז ומקדם"

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=73085

 

פורסם בקטגוריה או"ם, ארץ ישראל, פליטים, פלסטינים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

18 תגובות בנושא דמוגרפיה וגיאוגרפיה בארץ ישראל

  1. פינגבאק: ללמד את הנאכבה או לאסור אותה | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: החוקה הפלסטינית של עדאלה – הכשר לחיסול המדינה | היגיון בשיגעון

  3. פינגבאק: הגירת פועלים ממצרים לארץ ישראל בתקופת המנדט | היגיון בשיגעון

  4. פינגבאק: גוש קטיף כמדגם של הבעיה הדמוגרפית במדינת ישראל | היגיון בשיגעון

  5. פינגבאק: יום הנכבה וההונאה

  6. פינגבאק: ג’ואן פיטרס – החוקרת שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים | היגיון בשיגעון

  7. פינגבאק: אוצר צילומים של PALESTINE הריקה | היגיון בשיגעון

  8. פינגבאק: הביאור המלא של הנראטיב הקדוש « שחרור יונים

  9. פינגבאק: כל הקישורים לכל המאמרים על בלוף הנכבה | היגיון בשיגעון

  10. פינגבאק: פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח | היגיון בשיגעון

  11. פינגבאק: מי באמת גרש את הבריטים ואיך היו החיים בימי המנדט | היגיון בשיגעון

  12. פינגבאק: כמה קיבוצים יושבים על "אדמה פלסטינית" | היגיון בשיגעון

  13. מאת בלה וקסלר‏:

    זאב שלום רב,
    כתבה מעולה, תמציתית ועניינית, תודה!
    אני מנסה ללא הצלחה למצוא מקורות או קישורים בנוגע לקטע הבא ולספרים המוזכרים: "רוב האוכלוסייה באותה תקופה, הייתה יהודית ונוצרית, והתרכזה בערים המרכזיות שגם הן היו מדולדלות ונחשלות והתמקדו בעולי הרגל שהגיעו למקומות הקדושים. מחוץ לערים נדדו הבדואים שארץ ישראל שימשה בשבילם ארץ מעבר בין מצרים למדינות ערב. ספרים של שליחים אשר מיפו את אוכלוסיית הארץ מטעם האפיפיור, ממלאים את ארכיוני הוותיקן ומעידים על כך." (דמוגרפיה וגיאוגרפיה בארץ ישראל, 15 בפברואר 2009 ).
    אשמח להכוונה.
    תודה שוב!
    בלה וקסלר

    • מאת זאב גלילי‏:

      לבלה וקסלר,
      המאמר הזה לא נכתב על ידי. הוא פרי עטה של יונה לוי. אני מסכים שהמשפט שציטטת הוא בעייתי אך הואיל ורוב חלקי המאמר מדוייקים לא מצאתי לנכון לתקן.
      ז.ג.

  14. מאת יוני רייני‏:

    ממלי. לקרוא את הספר של אבנרי!! ספר מדהים ואיכותי. זכה לביקורות טובות יותר בקרב אקדמאים מאשר זה של פיטרס!

    • מאת זאב גלילי‏:

      ליוני רייני,
      קראתי את כל הספרים שהזכרת כולל את ספרו של א.ל. אבנרי. עם כל הכבוד למקצוע העיתונאי [שאני נמנה עליו] אבנרי היה בסך הכל עיתונאי וחוקר חובב. גם ג'ואן פיטרס לא היתה חוקרת מקצועית אלא עיתונאית. ולמרות גל הביקורות עליה [כולל איומי פלסטינים לרצוח אותה] חשיפה אחת שלה אי אפשר לשלול ממנה. והוא הבלוף של הפליטים הערביים. העובדה שהערבים נלחמו בחרוף נפש להשיג הכרה של אונר"א כפליטים לא באלו שגרו כאן "מאז ומקדם" כי אין ערבים כאלה, כשם שאין ולא היו פלסטינים. כפליטים מוכרים גם ערבים שהגיעו לארץ ישראל בשנים האחרונות למנדט הבריטי. רשימת המספרים שאתה מביא לגבי מספר התושבים הערביים בשנים השונות נראית כאילו הייתה כאן לישכה מרכזית לסטטיסטיקה שערכה רישום מדויק. רוב המספרים צריכים עיון וביקורת. מה שחשוב הוא כמה ערבים היו כאן ב-1948 וכמה מהם הם מהגרי עבודה מדור שני או שלישי. ואלה הרוב המכריע אפילו לפי דוברי חמאס. שה"פלסטינים" הם מצרים או סעודים ראה http://www.zeevgalili.com/2014/07/19692
      ולבסוף לגופו של עניין אין חשיבות קריטית לשאלה מה מספר הערבים שהיו כאן. מי שמכיר בכך שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי לא זקוק להוכחות על בעלות זו שהוכרה על ידי אומות העולם לא רק בהצהרת בלפור אלא במאות השנים שהשם פלשתינא היה שם נרדף ל"ארץ הקודש". העובדה שהערבים שישבו כאן אימצו את השם שנתנו הרומאים לארץ לא הפכה מעולם את ארץ ישראל לפלסטיין. ראה http://www.zeevgalili.com/2005/04/9673

      • מאת יוני רייני‏:

        הי זאב ותודה על התגובה המהירה. נכון שאבנרי היה גם כן עתנואי אבל החומרים שהוא מתבסס עליהם הם מדוייקים ומצויינים. הוא מסתמך על כל החוקרים האקדמים המוכרים בניגוד לעבודה של גואן פיטרס. הרי מגוכך שהיא מתארת את המאה ה-19 ע"י ספרו של המשפטן ארנסט פרנקנשטיין. הוא מסתמך על הערכה של רופין לגבי 1882 שכביכול היו 300,000 תושבים ומהם 34,000 יהודים. בפועל כל החוקרים מסכימים על 24,000 יהודים ומספר הערבים היה 440,000. אבנרי מסתמך על ה-PEF שאותם הזכרת בעבר (כתבה שמאוד אהבתי) אבל מצד שני גם אתה לא בדיוק מציג שם נתונים מדוייקים לגבי דמוגרפיה. אני כן מסכים שלא ניתן לקבל את הערכות של ג'סטין מקארתי וניתן לראות אי דיוקים במקרים רבים אצלו אבל אלכסנדר שולך הוא חוקר מוכר ומסתמך על נתונים מוכרים כולל המחקר של יהושע בן אריה.

        לגבי בלוף הפליטים הפלסטינים, אבנרי כבר חשף ואף פרסם באנגלית כשנתיים לפני פיטרס. בוא נודה שבין 1922 עד 1946 היגרו 100,000 ערבים ולא מספר מנופח של 170,000 כפי שפיטרס מציגה. צריך לזכור שאותם חורנים שהגיעו הנה ב-1934 עזבו (לפי המחקר של אילת). פיטרס צריכה לשים לב לדברים ולא לתת נתונים עבור הגירות ערבים שגם ככה חזרו למשל בעקבות 1936. אם תסתכל על הדמוגרפיה של המאה ה-19 אז בניגוד לטענה שטענת במאמר על המפה הגדולה בשלהי המאה ה-19 לא היו 100,000 ערבים אם כי בוא נגיד ב-1880 היו 440,000 ולקראת הסוף בין 500,000 ל-600,000. לפי המפקד של רופין היו ב-1915 590,000 ערבים. בוא לא נתעלם מהעובדה שבמקד של 1922 היו חסרים 34,400 ערבים תושבים קבע שלא נכללו. למעשה המוסלמים ב-1922 היו 617,000 אבל כאשר אומרים שבשלהי תקופת המנדט היו 1.25 מיליון ערבים אז זה כולל את הנוצרים ואת זה הרבה אנשים לא מספרים ונוצרת אשליה שכביכול היה ריבוי טבעי מטורף. חוץ מזה שבשנתיים האחרונות למנדט היו אולי לכל היות 15,000 מהגרים.

        אגב, לומר שמעולם לא היו פלסטינים, אני מסכים שערבים בעצמם אינם אומה ומכאן שגם אין עם פלסטיני בגלל השתייכות כל אחד מהם לשבט ספציפי. אבל בכל זאת כבר ב-1919 היו 565,000 ערבים. תלוי ממתי סופרים. אולי כדאי לספור משלהי 1922 כאשר כללו את עמק החולה. אז יש לנו 617,000 מוסלמים, מה איתם? בוא נגיד שבשנתיים האחרונות למנדט לא נשיג הרבה מהגרים. בכלל זמן שהות מעולם לא היה גורם וכנראה הערבים לא ידעו כמה באמת הגיעו אז הם הניחו שבשנתיים יוכלו להשיג כמה שיותר.

        אני מכיר את מה שאמר דובר חמאס, נכון! באזור של עזה באמת הערבים הם ממוצא מצרי והגיעו בתקופות שונות אפילו בתקופת המנדט. יש על זה מחקר של פרופ' ברוור. אבל גם אם כן, תחשוב שבמאה ה-19 היו ערבים שכבר כמה דורות בארץ ומכאן שהם כבר בני המקום. אם אתה רוצה לדבר על מפקדים אז בבקשה. היה מפקד של נפוליון ב-1799. אגב, היו תיירים כולל ה-PEF, שומאבר ועוד שערכו מפקדים ודמוגרפים מומחים הצליחו להעריך כמה ערבים היו בכל תקופה. ממליץ לך על מיכאל אסף שהוא חוקר רציני. רוברטו באקי, יהושע בן אריה, אלכסנדר שולך ועוד. אבל מה עם המפקד של רופין? הוא ערך מפקד ב-1915 כפי שאמרתי ואף נתתי את המספר שהוא הגיע אליו.

        אגב, לגבי השם, עזמי באשרה, פיליפ חיטי ועוד מלא מנהיגים ערבים שמצוטטים אומרים שאין כזה דבר פלסטין טוענים בעצם שהשם הוא סוריה הדרומית ולמעשה זו סתם מחלוקת על סימנטיקה. הערבים אימצו את השם פלסטין בעקבות סאן רמו כאשר חילקו את סוריה הגדולה למנדטים ואז נאלצו להכיר במציאות החדשה.

        • מאת זאב גלילי‏:

          ליוני רייני השלום,
          תודה על תגובתך המלומדת והמפורטת.
          במקום להמשיך ולהסתבך במספרים ראוי שנרד לתשתית. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לא רק כי הובטחה לו על ידי הקב"ה. היא שייכת מכוח העובדה ש"ארץ-ישראל היא המקום בו קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ובה קיים ממלכה עשירה בתרבות. על אדמת ארץ-ישראל גובש ונכתב "ספר הספרים הנצחי" (כלשון ההכרזה) – התנ"ך. לפיכך לעם היהודי קשר הדוק אל כברת ארץ זו" – כנאמר במגילת העצמאות. האמירה עם ללא ארץ לארץ ללא עם היא סימה שהטביע דווקא לא יהודי זכות היוצרים לסיסמה הציונית מגיעה דווקא לגוי, הלורד שפטסברי. הואיל ויש רבים הנושאים שם זה הנה שמו ותוארו המדוייקים: Anthony Ashley-Cooper, 7th Earl of Shaftesbury. בשנת 1839 כתב שפטסברי מאמר תחת הכותרת «The State and the rebirth of the Jews». בו מופיע בין היתר המשפט הבא «Earth without people – people without land»וכמה שנים מאוחר יותר במכתב שכתב לראש ממשלת בריטניה ניסח זאת כך: “a country without a nation” in need of “a nation without a country…
          ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בין היתר כי היה כאן ישוב פורח שמנה מיליונים עד שנחרב כמה מאות שנים לאחר חורבן הבית. משך כל הגלות לא פסק הישוב היהודי בארץ ישראל אף יום אחד. הארץ נקראה בפי אומות העולם הארץ הקדושה או פלסטינה השם שנתנו לה הכובשים הרומיים.
          בעת העליה הראשונה היתה הארץ ריקה מעם אחר כי לא היה כאן עם אלא מהגרים או כובשים ערביים שאין הבדל בינם לבין שבטי ערב האחרים. מהגרים שלא בנו כאן כלום והפכו את הארץ לשממה. גם אם היו כאן כמה מאות אלפים מעולם לא היתה פה מדינה פלסטינית כי לא היה עם פלסטיני. ודי לנו בכך.
          זאב גלילי
          ראה מפות הישובים היהודיים בתקופות שונות וכן מפה של הישובים הערביים החדשים שהוקמו לאחר העליה הראשונה.
          http://www.zeevgalili.com/2014/02/18949

השאר תגובה