ארכיון הקטגוריה: סרטים

כשזבוב נופל לכוס קפה של פלסטיני

בדיחה מתארת לפעמים מציאות בצורה ממצה יותר מאשר מאמר פובליציסטי.  כזו היא הבדיחה על הזבוב שנפל לכוס קפה של אמריקני, אנגלי, סיני, ישראלי ופלסטיני.

 

לבדיחה הזו שתי גירסות

הבדיחה בגרסה הישנה:

האמריקני משליך את כוס הקפה עם הזבוב; האנגלי מוציא את הזבוב ושותה את הקפה; הסיני אוכל את הזבוב ושופך את הקפה; היפני שותה את הקפה ואוכל את הזבוב כבונוס; הישראלי מוכר את הזבוב לסיני ואת הקפה לאנגלי וקונה לעצמו כוס קפה חדש בלי זבוב.

התוספת היא מה עושה הפלסטיני.

הוא מאשים את הישראלי בכך שהטיל את הזבוב לקפה שלו; רואה במעשה חלק מן הכיבוש; דורש גינוי של מועצת הביטחון; מבקש מן האיחוד האירופי תמיכה כספית כדי לקנות כוס קפה ומשתמש בכסף למימון טרור.

 

למה אין ערבים ב"מסע בין כוכבים"

 

שגריר איראן מסיים את נאומו במליאת האו"ם, יוצא ללובי ונתקל בנשיא טראמפ.  השגריר האיראני מציג שאלה לנשיא האמריקני: "בני צופה בתכנית מסע בין כוכבים שלכם. הוא רואה שם שחקנים בני כל הלאומים. קפטן קירק הוא אמריקני. יתר השחקנים הם ספרדים, רוסים, סינים תמהני שאין שם אפילו ערבי אחד" .

מתכופף הנשיא האמריקני לעבר האיראני ואומר: " זה, אדוני, מכיוון שהתכנית הזאת מתארת מה שיהיה בעתיד" .

סידרת הטלוויזיה " מסע בין כוכבים" ( STAR TREk) היא אחת הסדרות המצליחות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית. היא הגיעה כמעט לכל מסך טלוויזיה בעולם.

הסדרה החלה עוד בשנות השישים ותיארה מציאות של המאה ה-22 שבה בכדור הארץ כבר אין חלוקה בין מדינות. בעולם הדימויים האמריקני היא סימלה את הגבול החדש שיש לכבוש אותו, זכר לכיבוש המערב הפרוע. אחרי הסדרה המקורית הופיעו עוד חמש סדרות המשך וכן 10 סרטים באורך מלא.

כאחד הצופים הנלהבים של הסדרה אני זוכר בעיקר את משחקו המעולה של השחקן השקספירי פטריק סטיוארט שמילא את תפקיד קפטן ז'אן לוק פיקארד בסידרת " מסע בין כוכבים – הדור הבא" . ה" אנטרפרייז" היא ספינת דגל של הפדרציה הבינכוכבית שמשימתה לגלות עולמות חדשים. כל פרק בסידרה הכיל בדרך כלל רעיון מבריק שהיה בו משהו יותר מבידור של מדע בידיוני. הוא עסק בבני אדם וביחסים ביניהם לא פחות מאשר בכוכבים ובמכונות שבהן מגיעים אליהם.

בימים אלה מפיקים גרסה חדשה של הסדרה ויש להניח שגם בה לא יהיו ערבים.

טריילר של הסידרה החדשה

האנטישמיות של הבריטים הנחשפת בסידרה "ספוקס"

"האנטישמיות הבריטית אינה אלימה אך היא מרושעת *  מעל רמה אינטלקטואלית מסוימת הבריטים מתביישים להודות כי הם אנטישמים, אך אומרים שאינם אוהבים יהודים" – כך כתב בשעתו ג'ורג' אורוול * סידרת הריגול הבריטית שהקרנתה חודשה  בערוץ 23 ממחישה דברים שאמר אורוול ב-1945

 עידכון דצמבר 2015

ג'ורג' אורוול ויקישיתוף

להמשיך לקרוא

רצח ללא מניע – אחד מסרטי המופת של נילי טל

בימים אלה עולה לאקרנים סרט חדש של הבמאית והמפיקה נילי טל.  הסרט, "אנה אהובתי", עוסק בתופעה הקשה של אנורקסיה. נילי  נוגעת שוב באחד העצבים הרגישים של החברה הישראלית. וכדרכה – בהרבה חמלה, רגישות ואהבה. על הסרט אכתוב  בקרוב ובינתיים אני חוזר ומעלה כאן את הסיפור הנורא של הרצח ללא מניע של אסף שטיירמן  המתאר גם את דרך עבודתה של נילי, 

נילי טל [צילום באדיבות נילי טל]

להמשיך לקרוא

הפוליטיקה כתכנית ריאליטי – יאיר לפיד כגיבור מסרטי וודי אלן

מה מכשיר את יאיר לפיד, מגיש טלוויזיה יפה תואר, לתפקיד מנהיג מדיני * מה מבין יאיר לפיד בביטחון, בכלכלה, בחינוך * האם הוא מסוגל לקבל החלטות הרות גורל, כשכל נסיונו מצטמצם בהגשת תכניות טלוויזיה * חומר למחשבה למצביעי "יש עתיד" – המפלגה השניה בגודלה

יאיר לפיד [ויקישיתוף]

אחד הסרטים החשובים של וודי אלן, ולדעתי החשוב והעמוק ביותר, הוא "שושנת קהיר הסגולה", שהופק בשנת 1985.

להמשיך לקרוא

חנה ארנדט – הבנאליות של הרוע והרשעות שלה

מי היה באמת אדולף אייכמן? * האם היה רוצח סידרתי צמא דם או ביורוקרט שרצח אנשים מאחורי שולחן הכתיבה * הפילוסופית חנה ארנדט כתבה כי  הוא לא שנא כל כך יהודים (ואף האשימה במידת מה את היהודים בשואה) * ארנדט היתה אהובתו של הפילוסוף הנאצי מרטין היידגר ופעלה להפצת כתביו גם אחרי המלחמה * החוקר יעקב לזוביק חשף מסמכים שהוכיחו כי הרוצח לא היה כל כך בנלי * לקח היסטורי ערב יום השואה

אייכמן על ספסל הנאשמים מאחורי מחיצת הזכוכית

להמשיך לקרוא

השפעת "מיקי מאוז" על השמאל ההזוי

 
מיקי מאוס [ויקיפדיה אנגלית]

מיקי מאוס [ויקיפדיה אנגלית]

אי אפשר להבין את חילוקי הדעות בשיח הציבורי בישראל ואת עמדת השמאל ההזוי, בלי שנבחן את השפעתן של התפישות והדמויות אותן עיצב וולט דיסני.

בימינו התבלבלו היוצרות בין שמאל וימין כשההבחנה העיקרית היא בתחום היחס לשטחים, התנחלויות ו"תהליך השלום".
השמאל ההזוי ( בשונה מן השמאל הפוסט מודרני, הפוסט ציוני, הפוסט יהודי והמרושע) הוא שמאל האמונה התמימה והנאיבית.

להמשיך לקרוא

רצח ללא מניע – פרשת אסף שטיירמן

הרצח שליד החלון הרוצח שבדלת ממול

פרשת הרצח של אסף שטיירמן ביער בכפר סבא היא ישנה נושנה וכבר נשכחה מלב. אך היא אקטואלית היום כמו מבזק החדשות שאך זה יצא לבלוגוספירה. כבר התרגלנו למנה היומית של רציחות "נורמליות:. רצח בעקבות סיכסוך על מקום חניה, רצח בן זוג בשל קינאה, רצח למען "כבוד המשפחה", רצח בין יריבים בעולם התחתון ועוד ועוד.אך באחרונה התבשרנו בתופעה חדשה: רצח ללא מניע. סתם כך בשביל ההנאה הסדיסטית. רצח שקשה לתפוס ולהבין. גם הגבול בין רצח עם מניע לרצח בלי מניע היטשטש. איזה "מניע" יכול להצדיק רצח ילדים?
מטבעם של מבזקים שהם נמוגים מן התודעה ומן הזיכרון באותה מהירות בה הופיעו. אך לנו כחברה חשוב לזכור, ללמוד ולהבין את התופעה אם הדבר אפשרי. זאת עשתה נילי טל, בסרט "רצח ללא מניע", שהוא מסמך מדהים על אחת הפרשיות המזעזעות ביותר בהיסטוריה הפלילית של ישראל.

העובדות העיקריות הקשורות ברצח אסף שטיירמן ידועות. ביום רביעי, 4 בדצמבר 1996, עזב אסף שטיירמן את בית אמו ברחוב ארלוזורוב בכפר סבא. אסף, בן 18, הגיע זמן קצר לפני כן מארצות הברית, שם התגורר עם אביו בשנתיים האחרונות. הוא בא לכאן כדי להתגייס לצה"ל. עד לגיוס ישב בבית אמו באפס מעשה והאם האיצה בו באותו ערב לצאת ולשאוף אוויר צח. למחרת בבוקר נמצאה גופתו של אסף ביער אוסישקין, הסמוך לביתו.

 

"הרצח הזה קרע לי את הנשמה". הנרצח אסף שטיירמן

הנרצח אסף שטיירמן

בגופה היו עשרות דקירות. הראש היה מרוסק מפגיעת אבן כבדה. אחד החוקרים אומר בסרט: "הרצח הזה קרע לי את הנשמה". חוקר אחר אומר כי לא ראה רצח מזעזע בזה בכל הקריירה שלו, בה טיפל בכשלושים רציחות.

להמשיך לקרוא

חדוות המתמטיקה ונפלאות התבונה

נתמזל מזלי ובעת לימודיי בתיכון זכיתי במורה למתמטיקה שהוא מן המורים המטביעים חותמם על כל חייך. זה היה אלכסנדר בראלי' שהיה אז להערכתי בשנות החמישים לחייו. הוא עלה מרוסיה, כנראה בסוף שנות העשרים, לאחר שקנה לעצמו מעמד של מלומד בולט בתחום המתמטיקה והפיסיקה. בין היתר חקר שם את מעוף הבומראנג, כלי הנשק המופלא של ילידי אוסטרליה.

אלכסנדר בראלי בתקופה בה למדתי אצלו (באדיבות בנו קדמה בראלי)

אלכסנדר בראלי

תכונתו של הבומראנג שהוא חוזר למשלחו אם לא פגע במטרה. בראלי המשיך במחקר גם כאן בארץ ובאחד הניסויים פגע הבומראנג בסנטרו והותיר בו צלקת עמוקה. הסיפור הזה פורסם בשעתו בירחון "הטכנאי הצעיר" שכנער חובב מדע הייתי מקוראיו המכורים.
בראלי ניסה להתקבל כמרצה בטכניון, אך משרות לא היו אז בשפע ובלית ברירה הפך להיות מורה למתמטיקה, לפיסיקה ולשירטוט בכמה בתי ספר תיכוניים ומקצועיים. שם פגשתי בו והתקופה בה למדתי תורה מפיו לא תשכח ממני.

בגרות? חבל על הזמן

בראלי לימד כימיה, פיסיקה, מתמטיקה, שירטוט. אך עיקר כוחו היה במתמטיקה. הוא התייחס בזלזול למה שנחשב כמטרת הלימוד בתיכון, דהיינו בחינות הבגרות. חבל על הזמן, אמר לנו. הוא הסביר שמתמטיקה בכלל לא לומדים אלא חושבים. אין טעם לשנן נוסחאות ולחקות פתרונות שאחרים מצאו. כל בני האדם הם בעלי תבונה, אמר. ומתמטיקה היא עניין של תבונה, לא לימוד.

ללמוד מתמטיקה כמשחק. בראלי בציור קרירטורי (באדיבות בנו קדמה בראלי).

הוא התחיל אתנו מבראשית. מן המתמטיקאים היוונים. למשל אוקלידס, אבי הגיאומטריה. קחו סרגל ומחוגה וכל העולם בידכם. ציירו ישר יחיד העובר דרך שתי נקודות. ולישר אין ממדים אלא אורך ולנקודה אין שום מימד אלא מקום. ותוכלו לבנות מעגלים ומשולשים ומרובעים ורבי צלעות ולגלות את חוקיהם.

להמציא את משפט פיתגורס

משפט פיתגורס? אין צורך ללמוד. נמציא אותו מחדש. הבה נסתכל מה קורה עם משולש ישר זווית. נא ציירו ריבועים על כל אחד מצלעותיו. קיבלנו צורה דמויית מכנסיים, שיש בה שלושה ריבועים ומשולש. נא הוכיחו לי שצרוף שטח הריבועים של הצלעות הניצבות זו לזו שוות לשטח הריבוע של היתר של המשולש. תראו כמה זה קל.

קח מחוג וסרגל וכל העולם בידך. אוקלידס.

לשחק במקום ללמוד

בראלי לא לימד אותנו. הוא שיחק איתנו, משחק אינטלקטואלי מסעיר. מה יקרה עם נחתוך חרוט (קונוס) בקו מקביל לבסיס. כן, נקבל מעגל. אך איזה קו נקבל אם נחתוך את החרוט באלכסון? כך נתגלתה האליפסה, שהיתה קו תאורטי שבוחנים את תכונותיו למען התענוג האינטלקטואלי. ורק לאחר הרבה שנים נתברר כי הקו הזה הוא הקו שבו נעים הכוכבים במסילותם (ולא בקו עגול כפי שחשבו היוונים הקדמונים).

kapitolinischer_pythagoras_adjusted

domenico-fetti_archimedes_1620

או קחו למשל את חוק ארכימדס. איך נגלה אם הגוש שבידינו עשוי זהב טהור, או שמישהו הכניס בו סיגים של מתכת זולה יותר? הבה ניכנס לאמבטיה של ארכימדס ונצא בקריאה "אאוריקה" – מצאתי. כן, יש לנו את חוק ארכימדס על משקלו של הגוף המושקע במים והיחס בינו לבין המים שהגוף דחה. ואם מדברים על ארכימדס: תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם. וכך למדנו את חוקי המנוף של ארכימדס ולמדנו על הדרך בה ניסה להציל את סירקוז על ידי  מנופים שהרימו אוניית ענק והטילום הימה.

מספרים ראשוניים
ומספר מדומה

בשלב מסויים חרג בראלי לגמרי מתכנית הלימודים לכיוונים חדשניים, שלא היינו מודעים אז לחשיבותם. מה הם המספרים הראשוניים, אלה המתחלקים רק בעצמם וב-1 ? הנה רשימה קטנה: 1,3,5,7,11,13,17,19,23
קל למצוא מספרים אלה עד 100 נניח. אך מה הלאה? איך נמצא אותם? האם יש חוקיות מסויימת שניתן לגלות ולקבוע על פיה אם מספר כלשהו ראשוני או מתחלק?

ואם מדברים במספרים מה דעתכם למצוא את השורש של מספר שלילי? לכאורה אין מספר כזה כי זה אינו יכול להיות לא מספר חיובי ולא מספר שלילי, שכן בשני המקרים מכפלתו בעצמו לא תיתן לנו מינוס ארבע. אז נניח שיש מספר כזה ונכנה אותו i . מה יקרה כשנתחיל לשחק עמו קצת? יקרה הרבה מגלה לנו בראלי. המספר המדומה הזה משמש בסיס לחישובים באלקטרוניקה.

חיים בתוך חצוצרה

ואחרי ששבענו מלגלות את כל חוקי הנדסת המישור שואל אותנו בראלי ומה יקרה אם המישור שלנו איננו מישור אינסופי – כפי שתאר אוקלידס – אלא מישור סופי העוטף כדור? הרי כל החוקים ישתנו. למשל שני קווים הניצבים לקו המשווה של הכדור יוצאים כשהם מקבילים ובניגוד למקבילים שבמישור האוקלידי הם נפגשים בציר. ומה יהיה טיבה של גאומטריה של אנשים החיים על שטח עקום כמו חצוצרה למשל? או בהרבה חללים עקומים אחרים? ובלי שהבחנו מביא אותנו בראלי לתורת היחסות הכללית של איינשטיין, המדברת על עקמומיותו של החלל. וכך הקפיץ אותנו בראלי מיוון הקדומה לגאוני המתמטיקה והפיסיקה של הדורות האחרונים: גאוס, רימן, פואנקרה, פלנק, בוהר, הייזנברג, נורברט וינר, ג'ון פון נוימן ואינשטיין. ויש לי חשד שהמורה החביב שלנו קרא בעיתונות המקצועית גם את המשוואות של נאש שהוא הנושא שלנו. אך קודם אעיר כי אין פלא שהדור שבו היו מורים כאלה הצמיח ארבעה חתני פרס נובל ישראלים בתחום המדעים.

קטע מן המאמר ב"הטכנאי הצעיר" המתאר את מחקר הבומרנג של בר-אלי


"נפלאות התבונה"

אני מספר את זכרון הנעורים על המורה שלי למתמטיקה כדי להמליץ על הספר "נפלאות התבונה – סיפורו של גאון מתמטי". הספר הזה החזיר אותי לאותה חדוות נעורים של אהבת המתמטיקה. הספר  כבר הופיע מזמן, גם באנגלית וגם בתרגום עברי. אך זה טבעם של ספרים טובים: כמו יין טוב  הם משביח עם הזמן.

niflaot1

זהו סיפורו של גאון מתמטי, ג'ון פורבס נאש, שפרץ לעולם המתמטיקה בשנת 1948. בגיל 21 כתב מאמר קצר (בן 27 עמודים בלבד) שזיכה אותו בפרס נובל לכלכלה כמעט יובל שנים לאחר שנכתב. נאש לא הלך בדרכה של אף אסכולה וקשה להצביע על מורה ספציפי שהיה לו. הוא כמעט המציא לבד מחדש את כל המתמטיקה. יודעי דבר אומרים כי העבודה שעליה זכה בפרס נובל היא הפחות חשובה מבין מכלול עבודותיו. עבודה זו עסקה באחד האספקטים של "תורת המשחקים". על בסיס תורה זו פיתח נאש תובנה על יריבות אנושית, עימות רציונאלי ושיתוף פעולה בין שותפים ויריבים.

נאש הראה כי כשמספר גדול של פרטים פועלים באורח רציונאלי, גם בלי כל הסכמה ביניהם, נוצר "שיווי המשקל של נאש", שהוא בעצם ניסוח מעודכן של רעיון "היד הנעלמה" בכלכלה של אדם סמית בן המאה ה-.19 התאוריה שלו הפכה להיות בעלת השפעה אדירה בתחומים רבים ובמיוחד בתחום הכלכלה.

מחלה חשוכת מרפא

בהגיעו לגיל 30 חלה נאש במחלת נפש הנחשבת חשוכת מרפא – סכיזורפניה פרנואידית. הוא החל לשמוע קולות, סבל מהזיות ומחשבות שוא. הוא אושפז כמה וכמה פעמים, קיבל טיפולים של הלם באינסולין ובחשמל – תהליכים הנחשבים כמרפאים כמה מן הסימפטומים של המחלה אך מוחקים כל שריד של גאוניות.

משך שלושים שנה היה נאש נע ונד, צל חי של עצמו. נסע לאירופה וניסה לוותר על אזרחותו האמריקנית ולהיות "אזרח העולם". ניסה להקים ממשלה עולמית, לייצג את תושבי החלל בכדור הארץ ועוד יצירים פראיים של המחלה. כך ארע שבעוד נאש היה בחזקת מת-חי (ורבים מבני הדור הצעיר של המתמטיקאים חשבו כי הלך לעולמו) החל שמו לצוף בעשרות תאוריות בתחומי הכלכלה, הביולוגיה האבולוציונית, במדע המדינה ובעוד תחומים. בין אישפוז לאישפוז, בין התפרצות אחת לשניה, הסתובב נאש באוניברסיטאות שבהן ידע את ימי התהילה שלו, לבוש בלואים, מתנהג באורח מוזר, תולה כרזות משונות, עושה מעשי קונדס ומפחיד מזכירות צעירות.

בשנת 1990 לאחר שלושה עשורים שבהן נחשב לחולה חשוך מרפא, התחולל נס ונאש חזר להיות שפוי ורציונאלי ואף החל לתרום מחדש את תרומתו למתמטיקה.

חתן פרס ישראל אריאל רובינשטיין תרם למתן פרס נובל לנאש

אריאל רובינשטיין

ההמשך ידוע. נאש זכה בפרס נובל בכלכלה כשאחד התורמים להחלטה הוא אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל, שב-1982 כתב מאמר המשך למאמרו של נאש משנת 1950 והיה בין הממליצים להעניק לו את הפרס.

יצירת מופת עיתונאית

הספר "נפלאות התבונה" הוא יצירת מופת עיתונאית של סילביה נאסאר, בת 55, ילידת גרמניה (בת לאב אוזבקי ואם גרמניה). היא מוסמכת אוניברסיטת ניו יורק בכלכלה ומאז 1983 עבדה בשורה של עיתונים מובילים ולבסוף ככתבת כלכלית של הניו יורק טיימס. כיום היא פרופסור לעיתונות באוניברסיטת קולומביה.

היא ניגשה לכתוב את הספר כשלא נמצאה בשום מקום אף לא פיסת מידע כתובה על האיש. כדי לבנות את הסיפור היא ראיינה כאלף אנשים – החל בבני משפחתו של נאש וחבריו לאקדמיה משך השנים דרך פסיכיאטרים, מומחים לסכיזורפרניה, מומחים לתורת המשחקים, אסטרטגיה, מחשבים לוחמה גרעינית ועוד. עברה על אלפי מכתבים, פרוטוקולים, מסמכים וספרים.

הפרקים על מחלתו של נאש והחלמתו הם לטעמי הפחות חשובים בספר. מעניינים דווקא הפרקים על תקופת פעולתו של "המוח היפהפה" כפי שהיא מכנה את חטיבת הפרקים הזו וכן תקופת התחיה מחדש עד קבלת פרס נובל ואחריו. סילביה נאסר משכילה לתאר בלשון קולחת לא רק את הנושאים המתמטיים המורכבים שבהם עוסק הספר (וזאת בלי להשתמש כמעט בנוסחאות מתמטיות). היא מצליחה לשחזר את דמויותיהם של הגאונים שסבבו את נאש – כיצד נראו, איך התלבשו, איך התבדחו ואיך פעלו. היא מתארת בצבעים חיים את התקופה הרת הגורל שלאחר מלחמת העולם השניה כאשר העולם כולו היה על סף מלחמה גרעינית. היא מתארת בלשון אמן את האקדמיה האמריקנית על עליותיה ומורדותיה. על האנשים היפים והמכוערים שבה. היא גם לא נמנעת מלתאר את האנטישמיות שהיתה נחלת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר למרות התרומה הגדולה של יהודים למוסדות אלה. היא יורדת לפרטי הפרטים של צבע הלבוש, והריהוט בחדר ההסבה, וצבע הבניינים ומראה המדשאות. זהו ספר התורם להבנת התקופה, להבנת אמריקה, להבנת האקדמיה ולהבנת המתמטיקה. בעקבות הספר הופק גם סרט מצויין הנושא אותו שם.

זכה בנובל באחור של 50 שנה. ג'ון פורבס נאש. (ויקישיתוף)

זכה בנובל באחור של 50 שנה. ג'ון פורבס נאש. (ויקישיתוף)

ראה חידת היגיון

צעיר יהודי-ערבי פנה לנילי טל: אני מחפש את זהותי

בעקבות הסרט "הילדות מברזיל" מתדפקים רבים על דלתותיה של נילי טל בבקשת עזרה בחיפוש זהותם. הנה סיפור אחד, יוצא דופן.

נילי טל

נילי טל

נילי: "בחור צעיר נחמד בא לסינמטק ואמר לי תשמעי סיפור. שמי עדי. אמא שלי יהודיה ואבי ערבי. כשהייתי בן 3 היא נטשה אותי כי אבי היה אלים. אבי השאיר אותי אצל הסבא והסבתא בנצרת. אחר כך האבא התחתן עם עוד אשה. היה אלכוהוליסט ומכה ואלים. הכה גם את האשה השניה. אחרי כן הוא מת והחזירו אותי שוב לסבא ולסבתא. כשהייתי צריך להתגייס, כי אני יהודי, הסבא והסבתא לא נתנו. עכשיו אני עובד בחנות לא רחוק מהבית שלך ברמת אביב. ראיתי את הסרט שלך והרגשתי שזה מתרוצץ בתוכי. אני קרוע. אני לא יודע אם אני יהודי או ערבי

ראה

נילי טל חברת הפקות של אשה אחת

פרשת ברונה התינוקת שהוחזרה לברזיל

נילי טל וברונה, 21 שנה אחרי. (צילום: באדיבות נילי טל)

bruna-nili-tald79c

על ילדות ברזיל ראה עמך עמי

http://www.zeevgalili.com/?p=423

זו אולי פרשת האימוץ המסעירה ביותר שידעה המדינה. באורח מקרי נקלעתי גם אני לפרשה בעת שמלאתי תפקיד ראש כתבים בידיעות אחרונות.
באחד הימים של שנת 1986 הגיע למשרדי צעיר לבוש ג'ינס רשלני, פרוע שיער, והציג עצמו כנציג תכנית טלוויזיה בריטית (של איזו תחנה נידחת שלא קיימת כבר היום). הוא הציע למכירה סיפור אנושי מרתק. לדבריו הביאה התכנית הבריטית לארץ את אמה של ילדה, ברונה וסגונסואלוס שמה, שנמסרה כאן לאימוץ, על מנת להפגיש ביניהן. הוא הציע למכור את התמונות של הפגישה המרגשת. רכישת סיפור כזה של סקופ שמשיג אמצעי תקשורת אחר היתה מקובלת. הסכמנו על המחיר ומיניתי את הכתבת המוכשרת יהודית יחזקאלי לסקר את הפגישה. ואכן, הסיפור וצילום הפגישה בין ההורים המאמצים לבין האם הביולוגית הופיע באורח בלעדי ב"ידיעות אחרונות".

רק לאחר זמן נודע לי כי הייתי קרבן למניפולציה והמידע שקיבלתי מאותו צעיר לא היה מדויק. התכנית הבריטית לא עסקה בסיפור האנושי של פגישה בין אשה ובתה המאומצת, אלא בסרט שנועד לחשוף חטיפת ילדים והעברתם לאימוץ בישראל. הרבה אהבת ישראל לא היה בתכנית הזו.

נתברר שהמפיקים הבריטיים הביאו עמם הוכחה שהילדה לא אומצה כחוק. על מסמכי האימוץ נאמר כי הם מזויפים. כי הילדה נחטפה ונמסרה לרשת בינלאומית שמסרה את הילדה לאימוץ לבני זוג ישראליים, סימון ויעקב תורג'מן. הוריה של ברונה (רוזילדה גונזלס ולואיס אמריקו וסגונסואלוס) הגיעו לישראל ביחד עם צוות הטלוויזיה, כדי להשיב לעצמם את בתם לעיני המצלמות. הם הגישו תביעה לבית המשפט להחזיר להם את בתם. בית המשפט הכריע הכרעה קורעת לב – להוציא את הילדה מידי ההורים המאמצים שכבר התקשרו אליה בקשר נפשי עמוק ולהחזירה להוריה הביולוגיים. במהלך הדיון המשפטי הצעתי להורים המאמצים את סיוע העיתון במאבק המשפטי אך הם סרבו והילדה נקרעה מהם. מן המשפחה המאמצת בישראל שהעניקה לה כל טוב חזרה לברזיל וגורלה לא שונה מגורלן של מיליוני נשים שם. הריונות בגיל צעיר, עבודת פרך וניצול. כשנילי טל הגיעה אליה כבר היו לה שני ילדים בני 4 ו-6 שנלקחו ממנה. היום היא בת 20 ומגדלת שני ילדים.

נילי טל החליטה לחקור את הפרשה מן היסוד ומה שניתן לומר עכשיו על תוצאות התחקיר הוא שהיא מטילה כנראה ספק כלשהו בתאוריה של החטיפה.

בעקבות פרשת ברונה, מספרת נילי, נוצרה בברזיל אווירה אנטי ישראלית קשה. זוגות ישראליים שבאו לשם בתום לב כדי לאמץ ילדים כחוק הושלכו לכלא על לא עוול בכפם. בפועל, הישראלים היו הראשונים שהציעו ישועה לילדים ברזילאים. הם קדמו למדונה ואנג'לינה ג'ולי שאימצו ילדים לאור הזרקורים.יש שם שבעה מיליון ילדים מופקרים, רבים מהם מסתובבים ברחובות ונורים למוות בידי המשטרה. אך מישראלים רבים, המבקשים לתת מאהבתם לילדים המסכנים הנזרקים לרחובות, כבר נמנעת אפשרות זו.

להלן קישןר לסרט נילי טל על ברונה

http://www.mako.co.il/vod-index/documentary/VOD-c9576bc8ef07c11004.htm