הפוליטיקה כתכנית ריאליטי – יאיר לפיד כגיבור מסרטי וודי אלן

מה מכשיר את יאיר לפיד, מגיש טלוויזיה יפה תואר, לתפקיד מנהיג מדיני * מה מבין יאיר לפיד בביטחון, בכלכלה, בחינוך * האם הוא מסוגל לקבל החלטות הרות גורל, כשכל נסיונו מצטמצם בהגשת תכניות טלוויזיה * חומר למחשבה למצביעי "יש עתיד" – המפלגה השניה בגודלה

יאיר לפיד [ויקישיתוף]

אחד הסרטים החשובים של וודי אלן, ולדעתי החשוב והעמוק ביותר, הוא "שושנת קהיר הסגולה", שהופק בשנת 1985.

סיפור הסרט מתרחש בעיירה אמריקנית קטנה בשנות השלושים. ססיליה (מיה פארו) היא מלצרית, הנשואה לאיטלקי גס רוח (דני איילו) המבזבז את משכורתה על הימורים. היא בורחת מן המציאות הקשה בה היא חיה אל קסמי מסך הכסף, באולם האפל של הקולנוע המקומי.

מדי ערב היא צופה שוב ושוב באותו סרט: "שושנת קהיר הסגולה". הופעתה המתמדת באולם הקולנוע מעוררת את תשומת לב הדמות המרכזית בסרט, טום בקסטר ( אותו מגלם ג'ף דניאלס). בהגיעה לאולם בפעם החמישית, מנהל עמה בקסטר שיחה מתוך המסך ולאחר מכן יוצא ממנו אל אולם הקולנוע. השניים יוצאים יחד מן האולם ומשאירים מאחוריהם קהל צופים המום ושחקני קולנוע, שאינם יכולים להמשיך בעלילה, בהעדר השחקן הראשי.

בין המלצרית קשת היום לבין הכוכב הזוהר מתפתח רומן סוער. היא בורחת מחייה העלובים וגם הוא רוצה להימלט מן התפקיד הסיזיפי בסרט. המלצרית מוקסמת מדמותו של הכוכב, אף שהיא יודעת שזו דמות וירטואלית. "פגשתי אדם נפלא" , היא אומרת, "הוא אמנם פיקציה, אבל זה מה שיש" . הכוכב טוב הלב, נאיבי ואינו מבין את המציאות האמיתית. כשהוא נכנס למכונית ומנסה להניע אותה, כמו בסרט, הוא אינו מבין מדוע אינה נעה. הוא גם לא מבין מדוע אינו יכול לקנות בשטרי כסף המשמשים בסרטים.

מכאן ואילך מתפתח הסרט לקומדיה מטורפת, כמיטב כישרונו של וודי אלן (שביים את הסרט). השחקן ג'ף דניאלס האמיתי בא לעיירה כדי להתמודד עם דמותו הקולנועית שחרגה מן המסך. מיה פארו צריכה לבחור בין השניים וביניהם לבין בעלה האלים.

זהו סרט רציני. הוא משקף את המצב הפוסטמודרני בו מיטשטש הגבול בין מציאות לבין הייצוג שלה – בקולנוע, בטלוויזיה, באמנות ובתקשורת.

מיה פארו [ויקישיתוף]

בין עיתונות לבידור

יאיר לפיד הוא ללא ספק איש טלוויזיה מחונן, שיודע גם לכתוב מאמרים שנונים וגם חיבר כמה ספרים לא רעים. במהלך פעילותו הספרותית והעיתונאית הביע לא מעט עמדות בהוויות העולם ובמציאות הפוליטית. אך רבים הצביעו על טעויות עובדתיות בכתיבתו ובהתבטאויותיו שנבעו לא מעט מכך שהשכלתו הפורמלית מוגבלת. הדבר נחשף כשאוניברסיטת בר-אילן ניסתה לאפשר לו לימודים לדוקטוראט "על סמך השגיו העיתונאיים והספרותיים" ונתברר שגם תעוד בגרות אין לו.

השגיו הספרותיים אינם ניתנים למדידה, ענין של טעם. אך השגיו העיתונאיים מוגבלים מאד. מעולם לא היה חיית חדשות, תחקירן או מראיין המטיל אימה על מרואייניו. הפעם היחידה בה פרסם משהו שנראה כתחקיר עיתונאי הוא נתבע על הוצאת דיבה ושילם פיצויים בסך 12000 ₪ לתובע. נתברר שהוא פרסם באחד מטוריו עובדות שנסמכו על מסמכים שהעביר לו ראש אכ"כ דאז, אלוף אלעזר שטרן [כיום מספר 4 ברשימת לבני לכנסת], אך לא טרח לבדוק את העובדות.

ספק רב אם המוני מצביעיו עקבו אחר הקריירה העיתונאית והספרותית של יאיר לפיד והתעמקו בהגותו. מה שאפשר לומר בבטחה שכל מי שצפה בו יכול היה לומר כי מדובר באדם נחמד. אחד שהוא ה"מאמי" של אמא, שכל אם יהודיה היתה מאחלת לעצמה כבעל לבתה.

השפעת הטלוויזיה על השקפותינו

להמחשת ההשפע של הופעה בטלוויזיה על עמדות של הצופים אספר שני סיפורים קטנים מניסיוני.

לפני שנים פנו אלי מן ההנהגה הארצית של "השומר הצעיר" בבקשה לתאם הרצאת אורח בסמינר רעיוני. הם ביקשוני להסדיר הרצאה של העורך של "ידיעות אחרונות" דאז, דב יודקובסקי. יודקובסקי היה עסוק ואני הצעתי להם חבר מערכת בכיר אחר, יעקב כרוז. כרוז היה בעבר מראשי המוסד, נמנה עם המתכננים והמבצעים של חטיפת אייכמן. איש משכיל מאד, אינטלקטואל ששורשיו בתנועת העבודה. הנחתי שאדם כזה יתאים להרצות בסמינר רעיוני של תנועה כמו "השומר הצעיר" .

הצעתי נדחתה על הסף. לא, אמרו לי שני נציגי ההנהגה הארצית שבאו למשרדי. אין להם מושג מיהו יעקב כרוז ואינם מעוניינים לשמוע על סגולותיו. הם מעוניינים בחבר מערכת אחר, גדעון רייכר.

הבחירה שלהם הפתיעה אותי מאד. רייכר אכן אדם מוכשר מאד, אפשר לומר שהוא אחד הבדרנים הטובים בארץ. הוא אדם מצחיק מאד, שהרצינות ממנו והלאה. ישעיהו לייבוביץ' הוא לא. מה יוכלו חכמי השומר הצעיר לשמוע מפי רייכר? אבל את רייכר הם מכירים מן הטלוויזיה ורק אותו הם רוצים.

וסיפור דומה, מכיוון הפוך. ידידתי בלה אלמוג הייתה משך שנים עורכת בכירה, מוכשרת מאד. משכילה ודעתנית, שיש לה מה לומר בנושאים שברומו של עולם. כמו אנשי תקשורת רבים, העוסקים במלאכה מאחורי הקלעים הייתה בלה אלמוג אלמונית. לפני שנים רבות הופיעה באיזו שעשועון מטופש בטלוויזיה [משהו בשם עשרה מי יודע]. ההופעה הזו הפכה אותה לדמות ידועה ומוכרת ועד היום מזהים אותה אנשים ברחוב כמי שהשתתפה באותו שעשועון.

כשלא אומרים כלום

מה יודעים מצביעי "יש עתיד" על כישוריו של יאיר לפיד? – שום דבר.

חוקר התרבות ניל פוסטמן מספר בספרו "לשעשע עצמנו עד מוות" על תכנית של טד קופל בה הופיעו שישה אישים בולטים, ביניהם הסופרים אלי ויזל וקארל סאגאן, המדינאים רוברט מקנמארה והנרי קיסינג'ר. זה אמור היה להיות דיון אינטלקטואלי בנושא הסכנה הגרעינית. בפועל דיבר כל אחד מן המשתתפים בסך הכל 5 דקות לא רצופות, איש מהם לא התייחס לדברי רעהו, איש לא הספיק להשלים רעיון או תיזה. בסופו של דבר לא הותיר ה"דיון" הזה שום רושם על הצופים.

גם אם נניח שיאיר לפיד לפיד הוא אינטלקטואל בסדר גודל של ישעיהו ליבוביץ, ומדינאי ברמה של דוד בן גוריון (ואפשר לנחש שהוא לא) – לא היינו יודעים על כך מהופעותיו בטלוויזיה, גם לא מטורו ב"ידיעות אחרונות" או מספריו. כי גם לפיד, למרות נוכחותו המושכת באולפן, כפוף לכללי הטלוויזיה המדלגת מתמונה לתמונה כל שלוש וחצי שניות. לא נותנת לדבר יותר מעשר שניות בממוצע. והמצלמה אוהבת בעיקר בדרנים ואת זה לפיד יודע לעשות טוב.

" הטלוויזיה היא בידור" , אומר פוסטמן, " בכך אין חידוש. מה שחמור הוא שהטלוויזיה הפכה את הבידור לתבנית הטבעית לייצוג הניסיון והמציאות… הבעיה איננה שהטלוויזיה משדרת נושאים משעשעים. הבעיה היא שכל הנושאים מיוצגים כבידור…"

המצב הפוסטמודרני הזה שהשפעת הטלוויזיה היא רק אחד מגילוייו הרבים מטביע חותמו על כל העולם כמובן. מן המפורסמות הוא שקנדי ניצח את ניכסון בוויכוח טלוויזיה כי המאפרת של קנדי הייתה טובה יותר וניכסון לא היה מגולח. ארנולד שוורצנגר נבחר למושל לא בגלל כישוריו הרוחניים. וכך גם רונאלד רייגן.

בתקופת נשיאותו של רייגן בארצות הברית יזם מישהו סרט מדהים: אוסף קטעים מכל הסרטים ההוליוודיים שבהם הופיע רייגן וההשוואתם לקטעים מנאומיו הפוליטיים. למרבית התדהמה והמבוכה נתברר כי בנאומיו הפוליטיים משתמש רייגן במשפטים שלמים הלקוחים מתוך סרטיו. אותן הבעות פנים, אותה שפת גוף.

רונלד רייגן [ויקישיתוף]

רייגן כנשיא שיחק את התפקיד של רייגן כאקדחן במערב הפרוע. כמו במערב יש גם בעולמנו טובים ורעים. הטוב השולף ראשון מנצח. רייגן שלף ראשון וניצח את ממלכת הרשע. הוא החליט על פיתוח תכנית מלחמת הכוכבים והאיץ בכך את קריסת האימפריה הסובייטית. זה היה הפי אנד כמו בסרטים. רייגן הוא דווקא דוגמא מוצלחת של בחירה וירטואלית. לא בטוח שיאיר לפיד הוא כזה. חוץ מזה רייגן לא הגיע לנשיאות היישר מסט הקולנוע. הוא כיהן שמונה שנים כמושל קליפורניה והצלי מאד בתפקיד זה.

לפיד הוא מנהיג וירטואלי שבוחריו העניקו לו כוח פוליטי בזכות בדרנותו. וכך קיבלנו מנהיג מפלגה שתקבע את סדר היום הציבורי בשנים הבאות [או עד שתימוג כמו מפלגתו של האבא, טומי לפיד].

מה המורשת שהותיר אבא טומי לפיד בתפקידו כשר המשפטים?
הוא נזכר בסבתא שלו מן השואה והשווה את מצבה למצב הפלסטינים בעזה. הוא פעל בנחרצות לבחירת עדנה ארבל לעליון והצהיר כי הוא לא מוכן שנייר הטואלט שלו יהיה כשר בגלל הכפייה של החרדים.

האם צמח לנו מנהיג חדש?

אינני יודע וגם בוחרי לפיד אינם יודעים. כמעט כל מנהיגי המדינה בעבר הגיעו להנהגה לאחר שורה של פעילויות ציבוריות או צבאיות, שבהן הוכיחו את יכולתם.
בן גוריון, אשכול, גולדה, רבין, בגין, שמיר, ברק, שרון, פרס, נתניהו. כך הדבר גם בארצות הברית שבה המועמד לנשיאות חייב לגלות יכולת מוכחת בעולם העסקים, בתפקידי מושל או בפעילות בקונגרס.

אצלנו, היחיד שהגיע לראשות הממשלה מתוך עסקנות ותככנות הוא אהוד אולמרט, שכמו לפיד החל דרכו בעיתון "במחנה". גם ציפי לבני קורצה מאותו חומר. בשני המקרים ראינו את התוצאות.

לשבחו של יאיר לפיד ייאמר שהוא לא התיימר להציג עצמו כמועמד לראשות ממשלה. זאת בניגוד לשלי יחימוביץ'. אצלה עלה לראש אותו חומר שבתפילה נאמר כי שפין בו את הציפורן במקדש. הייתה לה החוצפה להציג עצמה כראש ממשלה.

על תגובת הציבור אפשר לומר שהחזיר את שלי למקומה הטבעי [ואת חיסולה השאירו לסכינאים המסורתיים של מפלגתה]. ליאיר לפיד נתן הבוחר את ההזדמנות לרכוש ניסיון ולהוכיח שהוא הרייגן הישראלי, או שיסיים את הקריירה שלו כאביו.

בכל מקרה הייתי ממליץ לכל אחד מרבבות המצביעים שנתנו קולם ללפיד בבחירות לראות את "שושנת קהיר הסגולה" . זה יעזור להם להבין מה הסיכוי שאדם כמוהו יקים תנועה מציאותית שהיא בת קיום.


הערה: מאמר זה הוא עיבוד ועדכון של מאמר שפורסם בתאריך 16 ביולי 2004 והתייחס למפלגת "שיחנוי" של טומי לפיד, אביו של יאיר לפיד
ראה

סרטונים

פלונטר יאיר לפיד

http://www.youtube.com/watch?v=gvGBhvbkDIE&feature=em-subs_digest-vrecs

ב. מיכאל על יאיר לפיד

 

שטיפת המוח כסכנה אסטרטגית

http://www.zeevgalili.com/2004/09/294

הצפרדע המבושלת וסכנת הטלוויזיה

הבורות של יאיר לפיד 

לפיד נמר של נייר  – אריה אבנרי
http://www.avneri-a.co.il/blogInside.asp?id=752

תגובות

"היזהר בבני סופרים"

בלוגך המכובד מזכיר את הסופר הגדול ההוא כשנשאל איזה ספרים קרא, השיב, אני איני קורא ספרים, אני כותב אותם… עצתי לך, כתבן סופר,הזהר בבני סופרים שמהם ייצא אדם, מענטש ואפילו ח"כ שונה,שאינו גנב, מגיע לו הצ'אנס שהכניס אותו לכנסת כבעל המפלגה השניה בגודלה לאחר כשנה בלבד כשכולם גיחכו על היהיר הזה, הסר מסכת העיתונאי-מבקר-מגחך מפניך והתמודד כמוהו, היה ותוכיח עצמך, אוריד כובעי, אך בינתיים, הזהר בדבריך. כל טוב,

 ואגה

תשובה

מר ואגה הנכבד.

אם היכרותך עם יאיר לפיד דומה להיכרותך אותי ,אתה צריך לשקול פעמיים את דבריך. אני עדיין נמנה עם האנשים שקוראים יותר מאשר כותבים ואם יש לך זמן אשלח לך ביבליוגרפיה. איני משמיץ את יאיר לפיד אלא מעלה שאלה חיונית במציאות הפוסטמודרנית: מה הקשר בין המציאות ובין הייצוג שלה. מה היכולת שלך לדעת מה מסוגל לפיד לעשות מעבר להצגת פניו היפים בטלוויזיה ולהפריח סיסמאות. אולי הוא גאון נסתר, בן גוריון מספר שניים שימציא את מדינת ישראל מחדש. אולי הוא גאון כלכלי שיוציא אותנו מהבוץ. כתרגיל מחשבתי שאל עצמך מה היו סיכויי רשימת יש עתיד להגיע למה שהגיעה אילו בראשה לא היה עומד כוכב טלוויזיה אלא כל אחד מתריסר וחצי האנשים שמאחוריו [שחלק מהם עתירי מעש]. הדוגמה של אביו מלמדת. בתנועה שאליה הצטרף לפיד האבא היו כמה אנשים בעלי שעור קומה, אך התנועה דשדשה עד שבא טומי והפך אותה לתנועה גדולה. וזאת בזכות הפה הגדול שלו בעיקר בפופוליטיקה. ראינו איך נגמרה "שינוי" וזה כנראה יהיה הסוף של יש עתיד. נחיה ונראה.

בברכה

זאב גלילי

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, טלוויזיה, סרטים, פוליטיקאים, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

16 תגובות בנושא הפוליטיקה כתכנית ריאליטי – יאיר לפיד כגיבור מסרטי וודי אלן

  1. מאת אשה אחת מהיישוב‏:

    ריגן לא הגיע לנשיאות ישירות ממשחק אלא לאחר שפשוף רציני בעסקונה של אירגון השחקנים כולל עמידה בראשו מספר שנים ולאחר שמונה שנים כמושל קליפורניה (שכמדינה עצמאית הייתה הכלכלה הששית בעולם).

    תגובה

    אכן נכון. וראי התוספת בסוף המאמר.
    ז.ג.

    • מאת גיורא כץ‏:

      גלילי נסחפת למחוזות לא ידועים לך.
      אני מציע לכולנו לחכות בסבלנות שמא יתרחש נס וסופו של הלפיד לא יהיה כסופן של דש שינוי גמלאים רפול וקדימה.

  2. מאת האיש ברחוב‏:

    אכן שושנת קהיר הסגולה הוא סרט מופלא.

    למסך הקולנוע\טלויזיה היה ויהיה תמיד תכונה "לכשף" את הצופים. זהו המדיום וכך הוא עובד. חלק גדול מהמסרים אינם מודעים ואינם עוברים את המסננת של המודע., וכך הם מסתננים לתוך מוחנו. ואכן אתה צודק, מר גלילי, יאיר לפיד כמשל.

  3. מאת ניק‏:

    אכן, אני מבין את סלידתך מאולמרט, אבל להגיד שהוא נהיה ראש ממשלה משום מקום, ונתניהו מילא שורה של תפקידים לפני כן – זו איוולת.
    הרי לפני שנבחר לראשונה לרשות הממשלה ב96 כל נסיונו של ביבי היה 8 שנים ח"כ, סגן שר חוץ ונציג באו"ם. שום נסיון ניהולי.
    לאומתו אולמרט כיהן בכנסת משנות ה70 המוקדמות, כיהן כשר בריאות, נבחר פעמיים לראשות עריית ירושלים.
    אי אפשר לשים אותו ואת לפיד על אותו ספסל.
    תגובה
    שכחת להוסיף את הניסיון הפלילי העשיר של אולמרט.

  4. מאת צביקה‏:

    צנזור חזק בלהתעלם מהמציאות ולברוא עובדות משלו.
    מי שהיה עיתונאי כל כוחו בלדווח על מה שכבר היה. איך אתה כבר יודע לדווח על מה הוא לא??????????

  5. פינגבאק: הצפרדע המבושלת והסכנה האסטרטגית שבטלוויזיה | היגיון בשיגעון

  6. מאת ארז‏:

    תודה על הטור המעניין.
    כמוכך, אני מחבב את הסרט של וודי אלן, אבל עם התזה שהעלית על לפיד אני לא מסכים ואשמח להסביר למה.

    זהו כנראה מלכוד 22 הקלאסי ביותר, מלכוד ההזדמנות לחסר הנסיון.
    למה שנקבל לתפקיד את העובד שלא הוכיח עצמו עדיין?
    למה שנשקיע בחברה שעדיין לא הניבה מליונים?
    למה שנאמין לפוליטיקאי שעוד לא היה פוליטיקאי?

    הצבעתי ללפיד מתוך מחשבה ולא בלאחר יד ואלו סיבותיי:

    1. אני מעריך את יאיר לפיד ואת מה שהוא מייצג.
    קראתי את הטורים והספרים שלו. אני מכבד את זה שהוא לימד ביפו לצד הקריירה התקשורתית המצליחה שלו. הוא בעיניי אדם נבון וערכי. היה לו הכל והוא עדיין בחר לעזוב את לב הקונצנזוס ולהכנס לקו האש הפוליטי. אני באמת מאמין שאכפת לו.

    2. הוא יהיה בקואליציה.
    אני רוצה שהקול שלי ישפיע. אני רוצה לקחת חלק בבחירת האישים שישפיעו על עתידי וזה אומר להכניס אדם לא רק לכנסת אלא גם לראשות המבצעת של הממשלה. אני רוצה מפלגה שיהיה לה כח לקדם את האג'נדה. לא מעניין אותי הפריוילגיה של להיות צודק וחסר כח באופוזיציה, וממש מש לא מעניין אותי לבחור במי שלא עובר את אחוז החסימה.

    3. סדר היום השתנה והוא לא מדיני-בטחוני אלא פנים-חברתי.
    לאחר עשורים של הזחה פושעת של הרווחה, הבריאות, בטחון הפנים, לאחרון דרדור מזעזע של החינוך ופגיעה מתמשכת ברמת החיים, מוצא חן בעיניי שיש מי שאומר בגלוי את מה שמרבית הציבור מבין. העניין המרכזי הוא לא המדיני-בטוחוני אלא החיים שלנו פה והשירות שהמדינה הזו מחוייבת לנו כאזרחיה.
    יש עתיד הסכימה להיות חותמת גומי לכל הסדר בטחוני סביר ובכך הפכה להיות המפלגה החילונית (כי החרדים הבינו כבר מזמן שזה הכרטיס לממשלה) שהודתה שאין פתרון קסם, שהתהליך המדיני תקוע, ושאם יתקדם, יש פחות או יותר מתווה יחיד למימוש שתי המדינות לשני העמים (ואם לא יתקדם אז חובתנו לקיום לפני הדו-קיום). זו האג'נדה שלי.

    4. אהבתי את מה שראיתי ברשימה של יש עתיד. אנשים ערכיים, אנשים שעשו משהו, אנשים שהייתי רוצה לראות בכנסת. לדעתי זו תוצאה ישירה של היעדר הפיירמריס של הסיעה, ואני מברך על כך כי הפריימריס היא השיטה המקולקלת שבה דילים, עסקנים, סוסים-טרוייאנים ושחיתות שלטונית מתחילים.

    היום, יש עתיד מבחינתי היא לא סיעה אלא רגש.
    לאחר זמן רב שבו עקבתי בחרדה גוברת על המציאות שלי, התעוררתי מתוך התחושה שאולי לא הכל אבוד פה ושיש עוד עתיד לי ולילדיי.

    • מאת אלון‏:

      אני מבין שבעיני לפיד העניין החברתי הוא בראש העדיפות הלאומית, ולא העניין הפוליטי-מדיני. אבל נשאלת השאלה אם שאר חבריו של יאיר לפיד במפלגה כמו עופר שלח ויעל גרמן חושבים כך? אני מסופק. האם יאיר ידע לבור את המוץ מן התבן ולרסן את חבריו? אני לא בטוח אבל ימים יבואו ויגידו…

  7. מאת אורי שמחוני‏:

    שתי הערות:
    1. לפיד שמש ברירת מחדל – בוחריו אולי לא יודעים מי הוא אבל הם יודעים יפה מאד מי זלזל בהם בארבע השנים האחרונות. הבוחרים הצליחו גם לשים פתק לבן וגם שקולם יהדהד.
    2. כשבנימין נתניהו הציג מועמדות לראשות ממשלה ב-96 הרקורד שלו היה דומה לזה של שלי כיום. יש במועמדות משום חוצפה, אבל משום שהאלטרנטיבה כה גרועה לדעתה (והיתה כזו לדעת ביבי אז) זה יותר "חוצפה" אידישאי במלעיל מאשר חוצפה במלרע.

  8. מאת אלה ארד‏:

    שלום,

    תודה לך על עוד טור מרתק.
    אני רוצה להגיד שאני עומדת אחרי כל מילה שכתב ארז.
    ורק להוסיף שהצבעתי ליאיר לפיד לא רק בגלל האדם שעומד בראש המפלגה , אלא שמאוד חשוב לי מי האנשים שהוא מביא איתו.
    והם אנשים טובים ערכיים וראויים.

  9. מאת מנשה‏:

    כאשר מחפשים, לדוגמא, מנהל שיווק לעסק קטן, דורשים בדרך כלל לפחות כמה שנים ניסיון בניהול צוות. כנראה לניהול מדינה זה לא כל כך נחוץ על פי מצביעי יש עתיד. נתניהו לפחות פיקד על אנשים בצבא, בנט גם ניהל חברה.
    לפני הבחירות לונדון וקירשנבאום הזמינו סקר, שיבחן כמה מנדטים ישיגו אם ירוצו כצמד, והסתבר שנצפו להם כעשרה מנדטים. זה לא מתקרב להישג של לפיד, אבל בכל זאת מכובד. נראה שכדאי לנינט , אם לא יצליח הדיסק האחרון שלה, לרוץ בראש רשימה בבחירות הבאות – אולי היא תשפר את ההישג. אין מה לעשות זה הציבור, זה מצב החינוך, ונקווה לטוב.

    לגבי ההערה על שינוי סדרי העדיפויות, מי שחלילה מאבד את היקר לו בפיגוע או במלחמה, לא מעניין אותו מחיר הקוטג', הוא ממילא לא נהנה מטעמו. צריך להצביע למפלגה ששומרת עלינו קודם ואחרי כן על ארנקינו.

  10. מאת רות‏:

    מה מכשיר אותו? מה עושה אותו מנהיג? העובדה שהוא קם לעשות משהו ולא נשאר כתב מתוסכל או סופר צללים. העובדה שהוא לומד, מתעדכן, מנסה, נכשל, מנסה שוב…. העובדה שהוא עוד לא גנב אותנו, לא שיקר, לא הרס. העובדה שהוא רגיש לדעת הציבור שבחר בו. מקשיב ומגיב וזה הרבה יותר מהרבה אנשים אחרים בעלי תואר אקדמאי שכוונותיהם רעות, הנצלנות שלהם מרקיעה שחקים, שמנצלים את מקומם כדי להטריד נשים או לגנוב את כספי הציבור….אם אני צריכה לבחור גנב בעל תואר אקדמאי לאדם ישר ללא תואר…אבחר בשני… אז לפיד לא יודע הכל…האם אתה בטוח שאתה (למשל) כן יודע? בגלל התואר? כל כך יודע עד שאתה מרשה לעצמך לצלוף באנשים שהיה להם האומץ להחשף ולשים עצמם ללעג ע"י מגבבי מילות ארס וביקורת מתוך כורסתם הנוחה, כמוך?
    אולי הפוסט הבא שלך יהיה תמריץ לאנשים בעלי תואר וידענים…לעשות משהו?

  11. מאת צביקה‏:

    רות כל הכבוד. דברים כדרבנות.
    עיתונאים ברחבי העולם היו כלבי השמירה של…..וגם נוצרי זכות הציבור לדעת.
    העיתונאים בישראל נסחפו אט אט ובבטחה לעמדה של קול אדונם. כאשר אדונם פישל ובגדול הם שמחו אתו ואמרו כאותו ילד שחטף: "זה לא כאב! נצחנו!!!!!. לכן קשה להם עם העובדה שקם מתוכן גבר לעניין ואמר עד כאן.
    למען הגילוי הנאות לא בחרתי י. ל. אבל לא בגלל ההכפשות שכאן.
    תגובה
    מר צביקה הנכבד. אני עוקב אחר תגובותיך ואני חושב שחמיצר יכול להצדיע לך. כל מה שאתה כותב הוא חידה כזו שאיש אינו יכול להבין מה אתה אומר וזה כנראה טוב.

  12. מאת מירה‏:

    לצערנו, נכון הדבר שעד 2008 צפו האמריקאים מנבחריהם להוכיח ידע בנהול, אבל מאז זה 'עבר להם', ועכשיו יושב קומוניסט-מוסלמי-לא-אמריקאי (לפי כמה גירסאות) בבית הלבן, ומוכיח שוב שחוסר ידע יוריד את אמריקה שאולה. ואם אמריקה כך, ישראל על אחת כמה וכמה!

  13. פינגבאק: נפתלי בנט – משיח השקר הוירטואלי | היגיון בשיגעון

  14. פינגבאק: מכתב גלוי לנפתלי בנט | היגיון בשיגעון

השאר תגובה