שמעון פרס – האיש שזיקנותו ביישה את צעירותו

שמעון פרס. (צילום: דוד שנקבון ויקישיתוף)

שמעון פרס. (צילום: דוד שנקבון ויקישיתוף)

 שמעון פרס עשה גדולות בצעירותו * מנכ"ל משרד הביטחון בתקופת בן גוריון * האיש שקשר את קשרי הנשק עם צרפת * הרוח החיה מאחורי הברית שאיפשרה את מבצע קדש * הכוח המניע של בניית דימונה*  בכל הפרוייקטים היה האדם הנכון במקום הנכון, אבל תמיד כמספר 2 * מן הרגע שניסה להיות מספר 1 נתגלה כחתרן בלתי נלאה וכלוזר סידרתי * המיט עלינו את אסון אוסלו וכנשיא עשה הכל כדי לערער את עמדותיה של ישראל בעולם * די, שיילך כבר וייעלם מאופק חיינו

בראשית שנת 1981 פנה אלי חברי, רמי טל, בבקשה שאסייע לו בכתיבת ספר למען שמעון פרס. רמי טל היה אז עורך זוטר ב"ידיעות אחרונות". הוא הגיע לעיתון כאחד מפליטי "היום הזה", העיתון הכושל בעריכת משה דיין. טל היה עדיין חסר ניסיון בעריכה וגם לא היה לו כל ניסיון בכתיבת ספרים. לי היה אז כבר ניסיון רב הן בעריכה עיתונאית וגם בכתיבת ספרים פוליטיים. את ההצעה לכתוב למענו את הספר קיבל טל משמעון פרס עצמו, בעקבות יחסי ידידות שהתפתחו בין השניים בהיותם שכנים באותו בניין ברמת-אביב.

כמעט ראש ממשלה

זו היתה שנת בחירות. בתקופה שחלפה מאז מפלת המערך בבחירות 1977 הצליח שמעון פרס במאמץ אדירים לשקם את המפלגה, כשהוא פועל כמעט יחיד במשימה הזו. קרנו של פרס ושל מפלגת העבודה עלתה ואילו ממשלת בגין היתה באחת מתקופות השפל שלה, לאחר כל הקלקולים שהיו מנת חלקה. נצחונו של פרס בבחירות נראה אז כמעט ודאי. על רקע זה קיבל פרס הזמנה מפריץ מולדן, אחד מגודלי המו"לים (אם לא הגדול שבהם) של הארצות הדוברות גרמנית. ספר של אדם שמגיע לראשות ממשלה נחשב בארצות מערביות רבות ערובה להצלחה ודאית. עצם הבחירה מעוררת עניין וסקרנות באישיותו של הזוכה בבחירות. עוד בטרם הותוותה תוכנית הספר כבר היתה באמתחתו של מולדן התחייבות של כמה מגדולי העיתונים בעולם לרכוש פרקים של הספר.

אני אישית ראיתי בהצעה אתגר מקצועי ואינטלקטואלי. לא נמניתי מעולם עם אוהדי מפלגת העבודה. אך שמעון פרס ייצג אז בעיניי את הבנגוריוניזם הצרוף. את האיש שתרם לבטחון ישראל תרומה אדירה. אישיות מרשימה ורבת פנים שכדאי להכיר אותה.

גם לא היתה בעיה מצפונית לעבוד עם מו"ל גרמני. מולדן היה אנטי נאצי ופרו יהודי מוכר וידוע. במלחמת העולם השניה נמלט מאוסטריה לאנגליה ונלחם כצנחן בשורות בעלות הברית.

תכנית הספר

קיימנו פגישה עם פרס והצגנו לו את תכנית הספר. לאחר מכן נשלחה התוכנית למולדן והוא אישר את עיקריה. לאחר זמן הגיע מולדן לארץ ובפגישה שהתקיימה בלשכתו של פרס, בהשתתפות עוזריו של פרס,הסביר מולדן כי הוא רואה בספר פרוייקט חשוב. הוא אמר כי הספר עשוי להיות קול חשוב של ישראל במערב. הוא הביא כדוגמא את אנואר סאדאת שהוציא את ספרו בעיצומו של תהליך השלום עם ישראל והוא גרם לכך שאנשים יבינו שלפניהם אדם חשוב ובעל כוונות רציניות.

סוכם שהספר ייקרא "לא ככל המדינות" וכי יכלול שלוש חטיבות עיקריות: מקורות הסיכסוך במזרח התיכון; מאבק ישראל לקיומה; חזון העתיד.

נפרדנו ממולדן בלחיצת יד והסתערנו על העבודה כשלרשותנו זמן קצר בלבד. הפגישה עם מולדן התקיימה באפריל 1981 והספר היה צריך להיות מושלם עד אוגוסט , כלומר מיד לאחר הבחירות שהתקיימו ב-30 ביוני  1981

עשרות ראיונות

המלאכה לא היתה קלה. לא רק שלא היה לנו כתב יד של מי שאמור היה להיות חתום על הספר שנכתוב. גם לא היה לו פנאי להיפגש עמנו אלא לכמה שעות ספורות של הקלטות.

על רקע אילוצים אלו סוכם שנבסס את הספר על ראיונות עם אישים שליוו את פרס במהלך חייו, מילדות ובעיירה הפולנית-רוסית וישנייבה ועד לתפקידיו בצמרת המדינית והבטחונית של ישראל. קבלנו לידינו גם כל מה שכתב ונאם פרס אי פעם, כמעט כל מכתב שכתב או קיבל, כולל אלה הנמצאים בארכיון צה"ל.

הסתערנו על המשימה בנוסח עיתונאי ("ידיעות אחרונות", שהיה מעוניין גם הוא לרכוש את זכויות פירסום הספר בעברית שיחרר אותנו מחלק מעבודתנו כדי שנוכל להתרכז במלאכה). בתוך זמן קצר ראיינו כ-25 אישים, עם חלק מהם קיימנו כמה פגישות ובסך הכל קיימנו כארבעים פגישות. נפגשנו עם בני משפחתו של פרס, עם אנשים שעברו עמו כברות דרך בחייו, החל משולמית אלוני שהתגוררה בבן שמן בחדר אחד עם בני הזוג פרס ("פרימוס" קראו לזה בלשון אותה תקופה) ועד פרופסור יובל נאמן – שותף לפרויקט הגרעיני ויריב פוליטי.

בין האישים שראיינו היו מוטה גור, אלחנן ישי, חיים ישראלי, מוניה מרדור, שרגא נצר, צבי צור, שייקה דן, גיגי פרס ועוד.

בין האישים שראיינו היו מוטה גור, אלחנן ישי, חיים ישראלי, מוניה מרדור, שרגא נצר, צבי צור, שייקה דן, גיגי פרס ועוד.

קראנו כמעט כל מה שניתן להשיג משל פרס ועליו – אלפי מסמכים, ראיונות, מאמרים, קטעי עיתונים ועשרות ספרים.

מזלו הרע של פרס

ההמשך ידוע. פרס לא נבחר והספר שכבר כתבנו כמה פרקים מרכזיים שבו לא ראה אור מעולם. הסיבות לאי בחירתו של פרס ידועות. לאחר שכל הסקרים, מסוף 1980 ניבאו את  נצחונו, חלה תפנית דרמטית ביום הבחירות. בגין שכבר נראה כ"עובר בטל" חזר אל עצמו ומצב בריאותו השתפר. הוא הספיק עוד לפני הבחירות להפציץ את הכור העיראקי (בהתנגדות פרס שטען כי הפעולה תשאיר את ישראל בודדה "כערער בערבה"). שר האוצר, יורם ארידור, הוריד את המיסים על סחורות היבוא ועם ישראל שקע בבולמוס קניות וחי בהרגשה שהכלכלה של הליכוד היא הכלכלה הנכונה.

בליל הבחירות נותר פרס שוב בודד. שוב מובס. הלוזר הנצחי

מדינאי שהוא גם עסקן

מה שקרה לפרס בבחירות קרה גם לספר. הוא לא ראה אור מעולם ופרקיו מצויים בעליית הגג של ביתי. הסיבות לכך רבות והכשלון בבחירות הוא אחד מהם. אך סיפור הרקע למעשה יש בו כדי לשפוך אור על אופיו של פרס, דרכי עבודתו ואולי גם על הסטיה מדרך המלך הפוליטית בה הלך שנים רבות.

בכל הזדמנות מדגיש פרס כי הוא רואה עצמו ממשיך דרכו של בן גוריון. הדבר היה נכון שנים רבות מבחינת השקפת העולם אך הוא לא היה נכון מעולם מבחינת דרכי ההתנהגות השלטונית. לבן גוריון היה שרגא נצר. פרס היה ה"שרגא נצר" של עצמו. לדור אשר לא ידע את שרגא נצר אספר כי נצר היה מנהיג "הגוש" של מפא"י בתל-אביב. אדם בעל כוח עצום של שליטה במנגנונים, בכספים ובאמצעים עלומים. הוא היה עושה את "העבודה המלוכלכת" בשביל בן גוריון. החל מארגון פלוגות הבריונים של "הפועל", בעלי זרוע שיעשו סדר באסיפות, וכלה במינויים ובהדחות. בן גוריון יכול היה לרחוץ בנקיון כפיו. הוא לא היה צריך להתעסק בנושאים הארגוניים. היה מי שעשה לו את העבודה. (במהלך עבודתנו ראיינו את שרגא נצר ושאלנו אותו היכן תאוות השלטון המפאיניקית. שאלנו אותו זאת לאחר שכל ביקור בסניפי מפלגת העבודה עורר בנו רושם של מפלגה ישנונית, שאינה רוצה בכלל להגיע לשלטון. נצר השיב: מפא"י כבר אינה קיימת.

 

שרגא נצר

 

אצל פרס היתה באותה תקופה תערובת של מדינאי בעל חזון ופוליטיקאי קטן ברמה של עסקן דרג ג'. אני זוכר שבפגישות עמו היה מדבר גבוהה גבוהה על חזון אחרית הימים ותוך כדי כך מקיים שיחות טלפון על מינוי בנתיבות, או על עיסקה עם עסקן דרג ז' בסניף אור עקיבא. השיטה הזו הביאה לתסכוליו של פרס ולכשלונותיו. 

סופו של הספר

הדרך בה התנהלה הפקת הספר אופיינית אולי לדרכו של פרס גם בפוליטיקה. אני ועמיתי רמי טל היינו רגילים לקצב וליעילות של "ידיעות אחרונות". קצב המכתיב החלטות על הוצאת עיתון בן 120 עמודים בישיבה של עשר דקות. יעילות בה הכל עומד לרשותך בזמן ובמקום כדי להגיע למטרה ויהי מה.

פה נתקלנו פתאום בעוזרים ששום דבר לא זז אצלם. חוזה עם המו"ל? הוא כבר מגיע, הוא בדרך, הוא עומד להישלח. חוזה עם המתרגם? או טו טו. וכך הלאה וכך הלאה.

ובינתיים הלכו הבחירות והתקרבו. והמו"ל שלח מברק המודיע כי הוא מבטל את החוזה, הואיל ולא העברנו אליו את הפרקים הראשונים בזמן. אנחנו טענו כי לא היה הסכם על מועדי הפרקים והם טענו כי יש סעיף כזה בחוזה. אך החוזה נשלח בדואר ימי והגיע לאחר המועד שבו היינו אמורים כאילו למסור את הפרקים. וגם המתרגם (פרץ קדרון) סרב לעבוד לפני שמתחייבים על חוזה וכך הלאה וכך הלאה. וגם המזל הרע של פרס: בדיוק אותה תקופה היתה שביתה בדואר ונזקקנו לשרותי הדואר הדיפלומטי כדי להעביר את הפרקים המתורגמים לווינה.

ולאחר ביטול החוזה נשאלה השאלה מה עם הכסף. שלא כמקובל במקרים כאלה איש לא דרש מהמו"ל מיקדמה ולא נמצא מי שישלם לנו את המגיע לנו עבור 400 שעות עבודה. וגם לא נמצא מי שישלם לחנות הספרים את הכספים שהגיעו לה עבור ספרים שרכשנו לצורכי העבודה. עם פרס לא היה מה לדבר. הוא התנער מכל אחריות. את העניינים הכספיים  ניהל עבורו עורך דינו שניסה בכל דרך להשתמט מן המחויבות לשלם לנו על עבודתנו.  רק אחרי חודשים רבים של התרוצצויות ודרישות (ולאחר שפניתי לעורך הדין שמואל תמיר שהיה אז אימת מפא"י) סוף סוף קיבלתי את  שהגיע לי.

ערב הבחירות לנשיאות כתבתי את הדברים הבאים:

למה לא לנשיאות

אני חייב תשובה לקורא על השאלה מדוע לא ראוי שפרס יהיה נשיא המדינה. תשובתי קשורה ואינה קשורה לסיפור שסיפרתי כאן. קשורה בכך שפרס ביחסים אתנו נתגלה כעסקן קטן ופשוט לא ישר.

איני יודע מה בדיוק הביא את פרס לתפנית החדה בעמדותיו המדיניות. האם היו אלה התסכולים, והכשלונות והאכזבות? האם ראה בשינוי הזה דרך לקדם עצמו על חשבון האידאלים הקודמים שלו? או אולי זיקנותו שבישה את אמונת נעוריו.

מכל מקום פרס אינו ראוי להיות נשיא מן הנימוקים הבאים:

  •  פרס הוא האיש שהקים את מדינת פלסטין. הוא ראוי להיות נשיא מדינת פלסטין לא נשיאמדינת ישראל.
  •  פרס הוליך שולל (לפי הבנתי) את יצחק רבין ז"ל, שלעולם לא היה מגיע להסכם אוסלו ובוודאי לא לתוצאותיו.
  •  פרס אחראי להונאה של הציבור כולו, שקנה את הסכם אוסלו כהסכם שלום וקיבל הסכם המוביל לסיכון עצם קיום המדינה.

 עד כאן דבריי אז. במהלך נשיאותו עשה פרס כל דבר אפשרי כדי לטרפד ולחבל במדיניות הממשלה.

תגובות במייל

למזלו של פרס, הוא הגיע לנשיאות אחרי נשיא שנשפט על כמעט אונס ונכלא. כך שכיום נדמה לציבור הפתי, שהוא משכמו ומעלה ולכן איש לא זוכר לו את חטא אוסלו.
בני

 

עוד מאמרים על שמעון פרס ראה:

כל האמת מאחורי יום ההולדת  של שמעון פרס

http://www.zeevgalili.com/2013/06/18561

 אחרון משיחי השלום

http://www.zeevgalili.com/2013/01/17511

 כך ניסה פרס לטרפד הפצצת הכור בעיראק

http://www.zeevgalili.com/2012/08/17213

 "הנחש עדיין מכיש" אמר רבין על פרס

http://www.zeevgalili.com/2010/11/11192

 שמעון פרס לא אוהב יהודים

http://www.zeevgalili.com/2007/06/433

 ממשה סנה עד שמעון פרס

http://www.zeevgalili.com/2000/12/64

 איך הפשפ עלה למעלה והעיקרון הפיטרי

http://www.zeevgalili.com/2005/06/259

 רק לא פרס לנשיאות

http://www.zeevgalili.com/2000/07/52

 כך התגשם החזון של מזרח תיכון חדש

http://www.zeevgalili.com/2007/07/446

 אליהו שפייזר האיש שחזה את קיצה של מפלגת העבודה

http://www.zeevgalili.com/2009/11/7800

 חידת היגיון כמה פוליטיקאים דוברי אמת

http://www.zeevgalili.com/2007/03/403

 הראיון של פרס בניו יורק טיימס

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4330644,00.html

 

 

 

כך תרשם כמנוי חינם להיגיון בשיגעון http://www.zeevgalili.com/2013/04/18091
פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, בן גוריון, דימונה, שמאלנות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא שמעון פרס – האיש שזיקנותו ביישה את צעירותו

  1. מאת רפי חתוכה‏:

    לזאב גלילי שלום !
    מסכים עם כל מילה שלך.
    להערכתי, למרות הכחשותיו של פרס, תאוות השררה שבו לא באה על סיפוקה ב- 7 שנות נשיאות. מיד לאחר שיפרוש, ועוד קצת קודם, יתחיל פרס לתקוף את בנימין נתניהו גלויות וחזיתית , בסיוע התקשורת בארץ ובחו"ל , בגיוס של אישי ציבור ידועים בארץ, ובסיוע של מנהיגי העולם במערב, במגמה להפיל את הממשלה. אם לא יקרה משהו מהתהליכים הביולוגיים, יכפה מחנה השמאל את "דין התנועה" על פרס והוא "יתרצה" לבסוף לרוץ בראש רשימת השמאל המורחבת – שתכלול את מר"צ, העבודה, התנועה, יש עתיד, שרידי קדימה וש"ס של דרעי (ותמיכה שקטה של הערבים) . הרבה תורמים , כולל מדינתיים, ישפכו המון כסף כדי להריץ את "משיח השלום" לכס ראשות הממשלה. שנת 2015 הולכת להיות שנה מרתקת…
    אבל, ה' ישמרנו ויצילנו !!!

    רפי חתוכה
    חשמונאים

  2. מאת אצה רצה‏:

    למה לא לפרסם כאן את מה שנכתב אז, אפילו כחומר גלם עם עריכה לשונית בסיסית?

  3. למה לאיש אין אומץ לחשוף את חלקו של פרס ברצח רבין… רבין לא נרצח ע"י יגאל עמיר… זה ברור… רבין נרצח ע"י בחורי השב"כ… מדוע דמתי, נהגו של פרס החליף את נהגו של רבין בליל הרצח… ושאלות נוספות רבות לא נותנות מנוח…

  4. מאת אלון פלג‏:

    אתה עושה עם פרס חסד שלא מגיע לו. פרס הוא האיש שהקים את מפעל ההתנחלויות כדי לקדם את עצמו ובאותה נשימה הוא האיש שמוכן להרוס את מפעל ההתנחלויות כדי לקדם את עצמו. פרס הצעיר אינו שונה מפרס המבוגר: איש שאינו בוחל בדבר ע"מ לקדם את עצמו.

  5. מאת הארי‏:

    מודה ואתוודה שהגעתי לדף הזה בטעות. אולם אני חש שעליי לומר מספר מילים ולו כדי לאזן במעט את הדברים שנאמרים כאן בין עם בטור ובין אם בתגובות.

    כואב לי שבישראל 2014 המציאות היא שכל מי שרומז ולו במעט על הסכם שלום או להבדיל תומך במפלגת שמאל או להבדיל תומך באיש שנקרא שמעון פרס נמצא הלכה למעשה מספר צעדים מהגדרתו כבוגד ולתלייתו בכיכר העיר לשמחת ההמונים המשולהבים. כואב לי שאנשים שתרמו את חייהם למדינה הזאת כגון פרס, רבין ורבים אחרים הופכים לכלי משחק בידיהם של אנשים שכל ייעודם הוא הקצנתה של הדעת הציבורית.

    שלום ידידיי, לא עושים עם אחים או חברים מהילדות, שלום עושים עם אוייבים ובדרך כלל עם אלו שהם הכי נגדנו. מבחינה היסטורית מלחמות לא פתרו אף פעם בעיות, הבעיות נפתרו כאשר העמים למדו לחיות יחד. אין אני בא לומר שהערבים נקיים מאשמה, חלילה, הרוע שממנו הם פועלים הינו מתועב בעיני, אולם אני מבין שאין בנשק תשובה לבעיות שמעסיקות את המדינה היהודית.

    פרס תרם יותר ממה שכולנו יחד נתרום אי פעם למדינה במשך כל חייו, מה שקרה עם הסכם אוסלו נמצא באחריות שני הצדדים שכרגע לא מעוניינים להגיע לדו קיום, כמובן שבהלך הרוח היום קשה להביע דעה שכזאת.

    ובאם אדוני כל כך מתמצא הרי יודע הוא על ישיבות הממשלה מיד לאחר כיבוש שטחי 67 שבהם נטען בצורה מסודרת על גבי חוות דעת משפטיות מנומקות היטב מדוע העולם לא יקבל את ההשתלטות הישראלית על אותם שטחים ושיש להששתמש בהם אך ורק כקלף מיקוח לכשיבוא יומו של המשא ומתן להסדר של קבע. אולי גם יספר אדוני על תכניות מגירה של הממשלות לגבי אותם שטחים שבהן נטען שחור על גבי לבן שאין עלינו לנהל אוכלוסיה אזרחית . היום לצערי כבר אין מי שיגיד את האמת, מי שמעז להסב את תשומת לב הציבור לפרטים הללו מיד נשלח לקבוצת הסמולנים שבוגדים, שעוכרים את ארצנו ועוד כהנה וכהנה.

השאר תגובה