הנשיא שמעון פרס סיים את כהונתו כשהוא נישא על גלי אהדה בינלאומית וישראלים שזיכרונם קצר. חשוב שיוזמת פרס שבחתירה בלתי נלאית הביא אלינו את ערפאת את האינתיפאדות ואת החמאס ועזה לא תישכח. פרס מתכוון להמשיך ולזרוע את רעיונות הארס וההרס שלו. כשנשמע מפיו את ההצהרות על תהליך השלום ראוי שנזכור את האסון שהמיט עלינו. חשוב גם לזכור את הדברים ביום השנה לרצח יצחק רבין ז"ל [אוקטובר 2015]

רעי בני רומי, בני ארצי, הקשיבו

באתי לקבור, לא להלל את קיסר

הרע בפועלי איש, חי אחריו

הטוב,  יש עם עצמותיו נטמן…

…כאן ברשותם של ברוטוס והשאר

…כי ברוטוס איש כבוד הוא וזה דין כולם

הרי כולם אנשי כבוד

(נאום מרקוס אנטוניוס במחזה יוליוס קיסר   ויליאם שקספיר)

 "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין".

( יצחק רבין בספרו "פנקס שרות")

חודשיים לפני הרצח שאל מאיר פלבסקי את רבין

"מה שלום הנחש"

רבין: "עדיין מכיש"

אחת התוצאות החמורות ביותר של רצח יצחק רבין ז"ל היא העובדה שבעקבות מותו נתקדש הסכם אוסלו כמורשת לאומית שאין לגעת בה. ההסכם הזה, שהוא הצעד האסטרטגי החשוב ביותר מאז מלחמת ששת הימים,  נתקבל בהליך חשאי על גבול המירמה, גרם לכ-1500 הרוגים ואלפי פצועים בפיגועים והוביל את ישראל למבוי הסתום בו היא נמצאת היום.

חסידי אוסלו, ובעיקר יוזמיו, משמרים אותו ואת זכרו כחלק ממורשת רבין שאיננה. מתאמצים ללא הצלחה  רבה להעלות שוב ושוב את רצח רבין בהקשר להסכם האומלל. הם גורמים לכך שעד היום לא התקיים דיון ציבורי של ממש בהסכם ובהשלכותיו. כי הרי ההסכם הפך להיות חלק ממורשת רבין ואל קודש הקודשים אסור להתקרב. ומי שמטיל ספק בהסכם מואשם אוטומטית בשותפות לרצח.

 כתרומה צנועה לחידוש הדיון הציבורי בהסכם הדמים הזה (שכותב שורות אלה משוכנע כי רבין אילו חי היה חוזר בו ממנו) אני מביא כאן כמה תזכורות מתקופות שונות לגבי ההסכם ותוצאותיו.

דליה רבין: אבא שקל לעצור התהליך

שאלה: "מה היה קורה לדעתך אלמלא הרצח של אביך?"

 דליה רבין: "הרבה אנשים שהיו קרובים לאבא אמרו לי שערב הרצח הוא שקל לעצור את תהליך אוסלו, מפני שהטרור השתולל ברחובות וערפאת לא סיפק את הסחורה. אבא הרי לא היה עיוור שרץ קדימה בלי מחשבה. אני לא מוציאה מכלל אפשרות שהוא שקל לעשות רוורס גם בצד שלנו. בסך הכל הוא היה אדם שביטחון המדינה עמד בעיניו מעל לכל."

(ראיון עם אמירה לם "ידיעות אחרונות" 8.10.10)

בוגי יעלון: רבין לא האמין לערפאת

 

"עד עצם היום הזה אני משוכנע שאילו רבין לא היה נרצח, דברים היו מתנהלים אחרת בצד הישראלי. רבין שבע מערפאת מרורים, ולא נתן בו אמון. כאשר ערפאת היה משקר לנו, רבין היה אומר- ערפאת משקר.

הוא לא טאטא מתחת לשטיח כמו אחרים. הוא פשוט עשה הערכת מצב פוליטית – פנימית ובינלאומית –  שגרמה לו לבחור עיתוי מאוחר יותר לרגע העימות. ההבנה שלי היתה שאילו רבין היה בחיים, הוא היה מגיע לעימות עם ערפאת בראשית 1996."

 ( משה (בוגי) יעלון, לשעבר רמטכ"ל והיום סגן ראש הממשלה בספרו "דרך ארוכה קצרה")

ערפאת רימה ופרס החליט להתעלם

בכל יום שחולף, מתגלה עוד אחת מן ההונאות של הסכם אוסלו, עכשיו מגלה לנו יואל זינגר, שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ כתקופת הסכמי אוסלו, את ההונאה הקשורה בביטול האמנה הפלסטינית.
במאמר שפרסם ב׳מעריב׳ הוא אומר כי על פי הנחיות ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, הוא קיים מספר פגישות עם אבו מאזן, והגיע עימו לסיכום בדבר נוסח ההחלטה.
נוסח זה, שאושר על ידי פרס וערפאת, קבע כי האמנה תבוטל כליל.
יומיים לפני ישיבת המועצה הלאומית הפלסטינית, הודיע לו אבו מאזן כי הוא אינו מצליח להעביר את הנוסח שסוכם.
מספר זינגר: ״תוך כדי מושב המועצה הלאומית הפלסטינית, נערכו התייעצויות קדחתניות בין שני הצדדים, שבסופן אישר ראש הממשלה נוסח אחד להחלטת המל״פ (המועצה הלאומית לשחרור פלסטין). הנוסח החדש כבר לא ביטל את האמנה, אלא רק תיקן אותה על ידי השמטת הוראותיה הסותרות את הסכם ההכרה ההדדית מ־1993. יודגש כי הנוסח החדש קבע במפורש כי התיקון נכנם לתוקפו באופן מיידי. ראש הממשלה נתן אישורו לנוסח החדש, לאחר שכינס ועדת שרים בצירוף מומחים שונים, כולל החתום מעלה, שכולם סברו כי אף שהנוסח הקודם עדיף על הנוסח החדש, גם הנוסח החדש עונה על ההתחייבות הפלסטינית. בסופו של דבר, הנוסח שאומץ בפועל על ידי המל״פ היה שונה מהנוסח האחרון שהוגש לאישור ראש הממשלה. השינויים שהוכנסו בנוסח שאומץ יצרו מצב. שבו הטקסט יכול היה להתפרש הן כתיקון מיידי לאמנה והן כהחלטה לתקנה רק בעתיד״,

בסופו של דבר הסתפק פרס במכתב מערפאת שבו נאמר כי הפירוש של ההחלטה הוא כי התיקון לאמנה – מיידי, פרם קיבל את הפרוש הזה וזינגר מציין כי: "מעולם לא נתבקשתי לחוות דעתי בשאלה אם מבחינה משפטית מוסמך היה ערפאת להסיר את הספק שהותירה החלטת המל׳׳פ״.

("מקור ראשון"  28.8.98)

מו"מ חשאי ללא סמכות וללא רשות

 

התהליך שהביא להסכם אוסלו התחיל לכאורה בינואר 1993.  שני אקדמאים ישראלים – ד"ר יאיר הירשפלד וד"ר רון פונדק,  שאיש לא שלח אותם ואיש לא הסמיך אותם – נפגשו עם איש אש"ף אחמד עלי סלימאן קריע, הידוע כאבו-עלא, ועם נציגים פלסטינים נוספים. באותה תקופה, עצם הפגישה עם אנשי אש"ף הייתה עברה על חוקי המדינה. (על פגישות כאלה נידון אייבי נתן ל-18 חודשי מאסר בשנת1991.)

הפגישה התקיימה ב"מכון למדעי חברה שימושיים" באוסלו שבנורווגיה – FAFO . המגעים החלו ביוזמת הנורווגים שפנו בעניין לד"ר יוסי ביילין. כשפנו אליו גם ביילין לא מילא תפקיד שהסמיך אותו לקיים פגישה בלתי חוקית עם נציגי ארגון טרור. התהליך שהוביל לפגישות לוטה בערפל. בדיעבד נתברר כי הגישושים הראשונים לפגישות החלו עוד ב-1992, כשיוסי ביילין היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה באופוזיציה.

באותה תקופה הקים ביילין (שיצחק רבין כינה אותו "הפודל של פרס") יחד עם יאיר הירשפלד ורון פונדק את "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי" (ECF), ששימשה אותו  בפעולותיו המדיניות והפוליטיות. האיחוד האירופי היה לאורך השנים אחד מהתורמים הבולטים לקרן, דבר  שעורר ביקורת  חריפה מצד המחנה הלאומי. היו שראו  בכך התערבות האיחוד האירופי בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל ובשרות אינטרסים זרים

לאחר כניסת ביילין לתפקיד סגן החוץ שמעון פרס "אישר" ביילין את קיום המגעים, "כמגעים בלתי רשמיים".  לא ברור באיזו סמכות נתן אישור כזה  – בלי ידיעת ראש הממשלה יצחק רבין ובלי ידיעת הממשלה כולה. מאימתי ידע פרס על המפגשים לא ברור. רשמית נמסר כי הוא הוכנס בסוד העניינים על-ידי ביילין מייד לאחר המפגש הראשון. (ומתי התקיים המפגש הראשון? כמה זמן הוסתר מרבין?)
ראש הממשלה, יצחק רבין,  היה האחרון לדעת על קיום המגעים. המידע נמסר לו על-ידי פרס, כך נאמר,  בשבוע הראשון של פברואר. רק באמצע אוגוסט שוכנע רבין שהפלסטינים מוכנים להיכנס למשא ומתן לשלום וכי בשלב הביניים: ההתנחלויות יישארו על תילן; ירושלים תישאר תחת שליטה ישראלית מלאה. וישראל תמשיך להיות אחראית לביטחונם של הישראלים בשטחים ולביטחון החוץ.

האיש שמעולם לא אמר: "טעיתי"

שמעון פרס הופיע בתכניתו של אלי יצפאן (ערוץ 3 בכבלים) ונתגלה כבדחן לא קטן. הוא השתלב במהירות באווירה הפורימית של התכנית, השיב תשובות חדות כתער מלאות הומור וגם סיפר בדיחות. בין היתר סיפר כי נסע  פעם עם משה דיין במכונית ושוטר עצר אותם על מהירות מופרזת. ואז אמר דיין: מה אתה רוצה שבעין אחת אסתכל גם על הכביש וגם על מד המהירות?

לסיום הציג יצפאן לפרס שאלה רצינית אחת: "מתי אתה אומר 'אתה צודק, אני טעיתי'". פניו החייכניות והמבודחות של פרס לבשו ארשת רצינית והוא השיב במהירות הבזק: "אני אף פעם לא אומר זאת".

 

אם ביילין היה אמריקני היה נכלא

אם  יוסי ביילין היה אזרח אמריקני הוא היה יושב כבר מזמן בכלא. כי בארצות הברית יש חוק מפורש האוסר על אדם לא מוסמך לנהל משא ומתן עם מדינות זרות בנושא מדיני.  הואיל ויוסי ביילין הוא אדם חרוץ ותכליתי יש להניח כי הדבר לא היה מרתיע אותו. הוא יכול היה למשל לנהל משא ומתן עם מכסיקו על החזרת טקסס, שהיא כידוע שטח שאמריקה כבשה מידי מכסיקו במלחמת יש ברירה.

לפי החוק הישראלי נחשבת יוזמתו של ביילין לנהל משא ומתן מדיני לויתור על טריטוריה ישראלית כמעשה בגידה.

עבירת הבגידה כלולה ב"חוק העונשין" תשל"ז 1977. ואלה העברות  בסעיף בגידה, שהעונש המרבי עליהן הוא מאסר עולם או מוות, אם העבירה נעשתה בשעת מלחמה:

* פגיעה בריבונות המדינה  או בשלמותה (סעיף 97)

"מי שעשה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך".

 

אוסלו: אמצעי להחרבת ישראל

 – מאת פרופסור אפרים קארש –

 עבור יאסר ערפאת ומנהיגות הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ), תהליך אוסלו מעולם לא היה אמצעי להשגת פיתרון של שתי מדינות, אלא אמצעי לכינונה של מדינה פלסטינית על חורבותיה של מדינת ישראל.

כבר באוגוסט 1968 הגדיר ערפאת את יעדו האסטרטגי של אש"פ כ"העברת כל בסיסי ההתנגדות" לחבלי יש"ע שנתפסו על-ידי ישראל ביוני 1967, על מנת "להפוך בהדרגה את ההתנגדות למהפכה עממית מזוינת".

כך, חשב, יוכל אש"פ לערער את אורח החיים בישראל, "למנוע עלייה ולעודד ירידה… להרוס את התיירות… להחליש את כלכלתה של ישראל ולהטות את חלק הארי ממשאביה לצורכי ביטחון… ליצור ולשמר אווירה של לחץ וחרדה שיאלצו את הכוחות הציוניים להגיע למסקנה שבלתי-אפשרי עבורם לחיות בישראל".

 הסכמי אוסלו אפשרו לאש"פ להגשים בהינף-יד את מה שלא הצליח להשיג במשך שנים ארוכות של אלימות וטרור. כי הנה ישראל, למעלה מעשור לאחר שחיסלה את תשתיות אש"פ בלבנון, מבקשת מהארגון הפלסטיני, באחת מנקודות השפל בתולדותיו, להקים נוכחות פוליטית וצבאית אמיתית. לא בארץ ערבית שכנה כלשהי, אלא כאן, על סף ביתה. ישראל אף הייתה מוכנה לחמש אלפי טרוריסטים, שיהיו חלק ממנגנוני ביטחון חדשים שהוקמו במטרה לשמור על סמכותו של אש"פ בשטחים.

 בספטמבר 2000 פתח ערפאת במלחמת טרור נגד ישראל, כשבאמתחתו יעדים דומים לאלה שקבע עבור התנועה הפלסטינית ב- 1968. חלק מהפרשנים טוענים עתה שהפלסטינים הפסידו במלחמה. אך עצם העובדה שערפאת ניהל את המלחמה והביא את ישראל לאחת הטראומות הגדולות שידעה, הנו בבחינת ניצחון לאסטרטגיה שלו. ערפאת הגשים את יעדו: באמצעות פוליטיקה של התגנבות העביר את המלחמה הפלסטינית, מגבולותיה של ישראל אל תוך-תוכה. יש לו את כל הסיבות לקוות שהמלאכה בה החל גם תימשך בידי הדור הבא של מנהיגים פלסטינים. והמלאכה אינה אלא פירוקה של ישראל.

פרופסור אפרים קארש עומד בראש התוכנית ללימודי המזה"ת בקינגס קולג' שליד אוניברסיטת לונדון ועורך הרבעון Israel Affairs. קטע זה לקוח ממאמר שראה אור ב- Quarterly Middle East באביב 2004 והתפרסם ב"נתיב" .

פרופסור משה שרון: אין שלום

הגיע הזמן להתפכח מן האשליות שהִנְחוּ את המדיניות הישראלית בדור האחרון. אין שלום. אין מזרח תיכון חדש. להפך עדיין חי וקיים המזרח התיכון הישן של ימי הביניים, מזרח תיכון שטוף אסלאם קנאי, לוחם, משיחי, אפוקליפטי מונהג ברוחם של אנשי דת מלאי משטמה לכל מה שאיננו מוסלמי על ידי נושאי כלים פוליטיים, אשר חרתו על דגלם לחדש את הח'ליפות ולהשתלט על העולם.
הקנאות האסלאמית הזאת מקיפה עתה צבורים גדולים ומדברת אל ההמונים בלשון שהם אוהבים לשמוע. אין טעם לנתח ניתוח פסיכולוגי בפרוטה את הסיבות לכך. ישנן עובדות המדברות בעד עצמן. זהו האסלאם ששם את שפיכות הדמים, ובמיוחד של היהודים, כערך עליון ואת הטרור כדרך פעולה. "אִדְ'בַּח אלְיַהוּד! – זְבַח את היהודים!" היא הוותיקה שבסיסמאותיו.
הטרור הופיע כמכשיר יעיל למדי אצל המוסלמים הראשונים והוא מלווה את תולדותיהם במינונים שונים של אינטנסיביות. לעתים זהו טרור של קבוצה קטנה או יוזמת בודדים ולעתים הוא טרור מאורגן, אך תמיד הוא נשען על חינוך ואינדוקטרינציה.

משה שרון הוא פרופסור להיסטוריה של האסלאם והמזרח התיכון
באוניברסיטה העברית בירושלים

 נתניהו: מדינת אש"ף סכנת מוות

"אש"ף הוא סוס טרויאני פאן-ערבי – מתנה שהקיצוניות הערבית מנסה לשכנע את המערב לקבל זה למעלה מעשרים שנה, כדי שזה יאלץ את ישראל להכניס מתנה זו בשעריה. התועמלנים הערביים  צובעים את מתנתם  בצבעיה היפים של הלגיטימיות, בפתוס של סבל, בביטויי אהבה לרעיונות המקודשים של החירות, הצדק והשלום.

 אבל מתנה צבועה ומוסווית זו מטרתה אחת, להיכנס דרך חומת המגן של ישראל, לחנות על הגבעות החולשות על תל- אביב, ולבצע  משם בהדרגה את תכנית ההשמדה שלה. כל שמץ של הסכמה מצד המערב  ומצד ישראל  – כתבות השער הנדיבות, קבלות הפנים החגיגיות, מעמד המשקיף, השגרירויות, כל שטח שהצליח  אש"ף  אי פעם להניח את ידו עליו – כולם משמשים  כדי להתקרב צעד אחר צעד אל המטרה.

 אמנם קשה לרבים לדמות לעצמם את הקיצונים הערביים משמידים את ישראל בדרך שהחריבו היוונים את טרויה. אך אין הדבר קשה למי שמכיר את תנאי קיומה של ישראל: מדינת אש"ף שתושתל 15 קילומטרים מחופי תל-אביב  תהווה סכנת מוות למדינה  היהודית – ממש כפי שערפאת מבטיח".

  (בנימין נתניהו,בספרו " מקום תחת השמש, מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביחון ולשלום", עמוד 240).

 ּ"אוסלו ביטוי לפתולוגיה לאומית"

"היסטוריון יהודי אמריקני, קנת לוין (Kenneth Levin), שהוא גם פסיכיאטר, ניתח בספר "סינדרום אוסלו –  הדלוזיה של אומה תחת מצור". את מדיניות ממשלות ישראל מאז הסכם אוסלו ועד מלחמת לבנון השניה מנקודת מבט פסיכולוגית. הסכם אוסלו הוא לדעתו ביטוי לפתולוגיה לאומית שבה שרויה החברה הישראלית.

את שורשי התנהגותה של ישראל מוצא לוין בהרגלי חשיבה והתנהגות שהשתרשו לאורך שנות הגלות. החיים הממושכים בסכנה מתמדת של רדיפות, פוגרומים, שחיטות ודיכוי יצרו תופעת קבע של הונאה עצמית בהתייחסות למציאות.

מן הצד האחד מנסים היהודים לשכנע את עצמם שהמצב לא חמור כל כך כפי שהוא נראה. במקביל קיימת  גם תופעה של האשמה עצמית במה שהגויים עושים לנו. הוא מצטט את מכס נורדאו שאמר כי היהודים רואים את עצמם בעיניים של האנטישמים.

המציאות הישראלית יצרה תופעות דומות ובממדים חמורים יותר. מדובר באומה קטנה הנתונה במצור מאז הוקמה, מוקפת באויבים השונאים אותה ומערערים על עצם זכות הקיום שלה.

על רקע זה נולדו, בעיקר בקרב שכבות עילית אינטלקטואליות, תפיסות שאמרו כי השנאה לישראל נובעת מן ההתנהגות של ישראל ואם תשנה ישראל  את התנהגותה  היא תצא למרחב מן המצור של שנאה ואלימות בהם היא נתונה.

לוין מצטט את דברי צ'רצ'יל שאמר: "צ'מברלין עמד בפני החלטה בין כניעה לבין מלחמה. הוא בחר בכניעה וקיבל גם מלחמה".

T)he Oslo Syndrome Delusions of a People under Siege)

תרומת אוסלו להקצנת ערביי ישראל

 מרגע הגעתו לעזה ביולי 1994, כל מה שביקש ערפאת היה לנצל עד כמה שאפשר את מה שהעניקה לו ישראל, ודאג לחנך את הערבים תושבי השטחים, ולא רק אותם, אלא גם את הערבים הישראלים, לשנאת ישראל, לשנאת היהודים והיהדות. כוונתו נעשתה ברורה כבר בנאום הברכה שלו, שבו לעג לשותפיו החדשים לשלום וכלל בו הפניות רבות ל"פרוטוקולים של זקני ציון", נאום שהסתיים בקריאה "לשחרר" את הערבים הישראלים הנתונים לדבריו תחת כיבוש: "אנו מבקשים לעשות חסד עם מי שהושפלו בתוך הארץ, ולהפוך אותם למנהיגים, ולהפוך אותם ליורשים, ולבסס את ישיבתם בארץ".

 בתוך חודש מיום שהגיע לעזה הורה ערפאת בחשאי להרחיב את פעולות הרשות הפלסטינית ולהחילן על הערבים הישראלים, להקצות 10 מיליון דולר כמימון ראשוני, ולמנות את אחמד טיבי, יועצו המדיני, אזרח ישראל, לעמוד בראש הפעילות החתרנית. בשנים הבאות התרחבו ממדי ההתערבות של אש"ף והרשות הפלסטינית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל מתיווך במחלוקות ערביות פנימיות עד לניסיונות בוטים להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל והפצת תעמולה שפלה הקוראת להרס ישראל. אם באמצע שנות ה-70 אחד מכל שני ערבים ישראלים התכחש לזכותה של המדינה להתקיים, עד 1999 עשו כך ארבעה מכל חמישה.

 בקלטת וידאו שהוכנה בידי כוח 17, המשמר הנשיאותי של ערפאת, והופצה בנצרת באמצע שנות ה- נאמר: "זה אשר גזל את אדמתי בכוח יחזיר אותה רק בכוח. (כוח) 17 בעזה וביפו, 17 בירושלים ובחיפה, 17 בג'נין וברמלה, 17 בלוד ובעכו".

(מתוך מאמרו של ההיסטוריון אפרים קארש "ערביי ישראל נגד ישראל").

 

מה עשה שמעון שבס בלשכת רבין

"שמעון שבס בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה – איש שריכז בתקופת רבין כוח אדיר בידיו – פעל בצורה ברוטאלית לקדם עסקים ענקיים של חברים שלו; חברים שנתנו לו כסף גדול לפני שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בשעה שהיה מנכ"ל ומיד לאחר שעזב את תפקידו.

חבריו הקרובים של שבס, הקבלנים גיל ודורון שולדנפריי, גרפו רווחים אישיים של עשרות מיליוני שקלים הודות לטיפול המיוחד שהם קיבלו מלשכת ראש הממשלה בתקופת כהונתו של שבס: המנכ"ל עסק באופן אישי בקידום הפרויקטים שלהם בביורוקרטיה הנדל"נית; רתם רבים מעובדי הלשכה לעניין ואירח אותם לעתים תכופות בלשכה – כך שכולם ידעו שמדובר ביזמים הקרובים למלוכה".

(גיא רולניק הארץ  1.12.04)

בית המשפט העליון הרשיע את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס, בהפרת אמונים, בשתי הפרשות שבהן הואשם. "בית המשפט הכיר בעבירה של הפרת אמונים ככלי חשוב ומרכזי במלחמה בשחיתות ובעיצוב נורמות שלטוניות", אמר המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד יהושע למברגר.

פרשת שבס עברה גלגולים לא מעטים: בדצמבר 2000 הוא הורשע בבית המשפט המחוזי, עירער על ההרשעה, ובינואר 2003 קיבל העליון את ערעורו וזיכה אותו. בדיון נוסף בבית המשפט העליון הורשע שבס סופית.

ההחלטה  התקבלה ברוב של שמונה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק.

(הארץ 1.12.04)

ראה גם

קישורים אוסלו

ממשה סנה עד שמעון פרס
http://www.zeevgalili.com/?p=64

למה נשכחת מורשת רבין
http://www.zeevgalili.com/?p=11171

הסכם אוסלו כסוס טרויאני
http://www.zeevgalili.com/?p=418

יעלון: בתכנית ההתנתקות מוביל שרון למחדל
http://www.zeevgalili.com/?p=295

למה לא חיסלו את ערפאת בזמן
http://www.zeevgalili.com/?p=68

כל מה שרצית לדעת על יוסי ביילין
http://www.zeevgalili.com/?p=788

אפרים קארש: ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות
http://www.zeevgalili.com/?p=35

פרופ' שרון: הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=5929

תכנית עדאללה לחיסול ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=392

 

ראה קליפ של דוד אלהרר על יוזמת ג'נבה כעברה על חוק הבגידה

http://www.youtube.com/watch?v=TcZsSF6cMOw