כך ניצל חתן פרס ישראל אהרון ליכטנשטיין מציפורני הנאצים

lichtenstein-1

הרב אהרון ליכטנשטיין (צילום: באדיבות ישיבת הר עציון)

לפני 74 שנים הצליחו בני משפחתו של הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, להיחלץ ברגע האחרון מצפורני הנאצים *  האיש שחתם את דינם לחיים הוא קונסול ארצות הברית במארסיי, חירם בינגהם* הוא נתן להם ויזות, בניגוד להוראות שקיבל, ובדרך זו הציל אלפי יהודים * ולמה הוא לא קיבל בינגהם תואר חסיד אומות העולם * היום זכה הרב בפרס ישראל לספרות תורנית

 

הרב ליכטנשטיין נפטר  א' באייר ה'תשע"ה20 באפריל 2015י

לפני כחמש שנים פרסמתי כאן את הסיפור המופלא על חירם בינגהם, קונסול ארצות הברית במארסיי, שהציל אלפי יהודים מציפורני הנאצים. הסיבה המיידית לפרסום הסיפור אז היתה העובדה שלאחר מאבק שנמשך כשישים שנה הצליחו בני משפחתו של בינגהם להביא את משרד החוץ האמריקני לתת לו רהביליטציה. היתה לי גם סיבה אישית לאותו פרסום. בין הילדים שניצלו, תודות לויזות שהוציא בינגהם (בניגוד להוראות שקיבל), היה יוסף שכטר, לעתיד הרב יוסף שכטר משיקאגו, שהוא הסב של נכדיי. באותה תקופה, במאמרי על האנטישמיות בארצות הברית, הזכרתי שוב את פרשת בינגהם, לרגל החלטת הדואר האמריקני להנפיק בול לזכרו. הארכיון המשפחתי בעקבות הפרסום הזה קיבלתי טלפון מרגש מהקוראת הדסה קליימן, אחותו של הרב אהרון ליכטנשטיין , ראש ישיבת אור עציון, ואלה דבריה (בקיצורים ובשינויי סדר): עד פרסום הסיפור על בינגהם תלינו את נס הצלתנו בסיוע שקיבלנו משלושה גורמים: פקיד צרפתי גבוה, קרוב משפחה בארצות הברית וקרוב אחר שהיה בליסבון. כשפורסם הסיפור על בינגהם מיהרתי לבדוק את המסמכים שבארכיון המשפחתי (שהקמתי מאז יצאתי לפנסיה) ולהפתעתי גיליתי שעל הויזות שלנו חתום חירם בינגהם. עד כה לא ידענו כלל שהאיש שחתם על הויזות הוא האיש לו אנו חבים את חיינו. 2 - as a child before  escaping

ליכטנשטיין כילד בן 7 לפני הבריחה

הבריחה מפריז

כשפרצה המלחמה בשנת 1939 התגוררנו בפריז. היינו משפחה בת חמש נפשות: הוריי, יחיאל ובלומה ליכטנשטיין, אחותי הגדולה שושנה בת 8, אחי אהרון בן 6 ואני שהייתי בת 4. אבא החליט שכולנו נברח. היתה בעיה עם אחי, שחלה באיזו מחלה מדבקת והוכנס להסגר בבית חולים. אבא הוציא אותו משם ממש בכוח ולקח אותו עמנו. כמה חודשים לאחר מכן נפלה פריז לידי הנאצים. הגענו לדרום צרפת, לאזור שהיה נתון לשלטון ממשלת הבובות של וישי. עוד לא ידעו אז הרבה על השואה המתקרבת, אך אבא הבין שעלינו למלט את נפשנו מאירופה. הוא תלה תקוות בשני גורמים. האחד היה פקיד גבוה במשרד החינוך הצרפתי, שמו בוהל (L Boehel). אבא סייע לאותו פקיד, בתרגום לעברית של מבחנים כתובים צרפתית, שנועדו לרשת בתי ספר של אליאנס בצפון אפריקה. אבא עשה את העבודה בהתנדבות משנת 1936 ועד 1940. הוא המשיך בכך גם לאחר שברחנו מפריז. 3 - the chotemet which saved out lives

החותמת של הויזה שהצילה חיים.

למארסיי באופניים

בוהל אמור היה להשיג לנו אזרחות צרפתית. ברוב תמימות חשבו אז כי אזרחות כזו תגן עלינו. מסיבה זו החליט אבא לצאת למארסיי, מרחק 500 קילומטר על אופניים. אבא לא היה טיפוס אתלטי, כולו רוח ולימוד. הנסיעה היתה בשבת וכל ימיו היה אבא גאה על אותו חילול שבת שנעשה להצלתנו. אזרחות צרפתית אבא לא קיבל אבל ויזות כניסה לארצות הברית הוא קיבל. אבא ייחס את קבלת הויזות למאמצים שעשה אחיו, דוד מרדכי, שהתגורר בארצות הברית. האח הצליח למצוא קהילה יהודית בממפיס טנסי, שחבריה התחייבו שאם נבוא לארצות הברית לא נהיה לנטל על השלונות. 4 - the father

האב ד" ר יחיאל ליכטנשטיין. הוציא בכוח את בנו מבית חולים.

תקלה בספרד

את הויזות של בינגהם קיבלנו ב-10 באוקטובר 1940. עכשיו נזקקנו לאישורי יציאה מצרפת. האישורים נתקבל רק לאחר כחודש וכאן לפי דעתי היתה ידו של בוהל.. בדצמבר 1940 יצאנו דרך מארסיי לספרד. בגבול ספרד היה כפשע בינינו לבין האפשרות שנחזור לתופת של אירופה. הואיל וההורים היו בעלי אזרחות פולנית ואנחנו הילדים ילידי צרפת ביקשו להחזיר אותנו למקום ממנו באנו. כאן התערב למעננו נציג הג"וינט באירופה, שישב בליסבון. זה היה יוסף שוורץ, שהיה במקרה קרוב משפחה שלנו. ב-8 בינואר 1941 הגענו לארצות הברית. זה היה ט בטבת, חזרנו לחיים והתחלנו חיים חדשים.

מטלז לפריז

" אבא, ד" ר יחיאל ליכטנשטיין, נולד בפולין אך גדל בגרמניה. הוא הקפיד על קלה כחמורה ועם זאת היה גם מעורה בתרבות העולם. בשנות השלושים עשה תואר דוקטור בשוויצריה בנושא השפעת התנ"ך על המחזאי הצרפתי בן המאה ה-17, ז'אן רסין. 5 mother bloma

האם, בלומה. כל ימיה ראתה עצמה כבת טלז.

" אמא, בלומה לבית שוורץ, נולדה וגדלה בטלז שבליטא והיתה גאה על כך כל ימי חייה. אביה היה מזכיר הישיבה המפורסמת של טלז והמשפחה גרה בחצר הישיבה. בשנת 1930 נסעה לבקר את אחיה, ששהה בישיבה שהוקמה במוטנרה שבשווייץ. אחיה, תלמיד ישיבת טלז, נשלח למונטרה כדי לשמש דוגמא לתלמידים חדשים. הוא חזר לטלז וניספה בשואה. אמי הכירה את אבי בשווייץ, הם נישאו ועברו לפריז שם קיבל אבא משרת מורה. עד כאן סיפורה של הדסה קליימן.

" העביר בי צמרמורת"

סיפור ההצלה של משפחת חותני, הרב יוסף שכטר, דומה. משפחת שכטר נמלטה מאוסטריה לצרפת ובני משפחה בארצות הברית הצליחו להשיג למענם אישור לויזה. אך בצרפת החזיקו אותם כבני ערובה עד למסירתם לידי הגרמנים. חתימתו של בינגהם הצילה את חייהם. וכאן נסגר המעגל. חתני, ד" ר אלי שכטר, למד בישיבת הר עציון. כששמע על דרך ההצלה המופלאה של רבו, אמר: 6 shoshana the big sister

האחות הגדולה שושנה בגיל 8.

" הסיפור העביר בי צמרמורת. נזכרתי בהלכה שכבוד רבו קודם לכבוד אביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. חשבתי לעצמי לכמה כבוד ראוי הגוי הזה שהציל גם את הרב וגם את האב". 7 hadasa sister האחות הקטנה הדסה בת 5

מה אומר " יד ושם"

עד היום לא הוכר חירם בינגהם כראוי לתואר " חסיד אומות העולם" . ד" ר מרדכי פלדיאל מנהל המדור לחסידי אומות העולם ביד ושם הסביר כי בינגהם אינו עומד בקריטריונים שנקבעו. מעשיו אמנם הצילו יהודים אך לא היו כרוכים בסיכון חייו. 8 chiram binghem . חירם בינגהם בתקופת שרותו במארסיי.

דרכו של הרב ליכטנשטיין

" הכרעה חד משמעית: תלמוד תורה מסורתי"

לאחר שהגיעה משפחת ליכטנשטיין לארצות הברית התגוררה שנים אחדות בשיקאגו ואחר כך עברה לניו יורק. אהרון ליכטנשטיין למד תחילה בישיבת הרב חיים ברלין ובשנת 1951 עבר ל" ישיבה אוניברסיטה" , שם למד אצל מי שהפך להיות רבו המובהק, הרב יוסף דב סולובייצ"יק. ב-1960 נשא לאשה את הבת של רבו, טובה סולובייצ"יק.

בנוסף ללימודיו התורניים למד ספרות אנגלית באוניברסיטת הארווארד וב-1957 כתב דוקטוראט על הגותו של הנרי מור, תיאולוג אנגלי בן המאה ה-17. בשנות השישים שימש ראש כולל בישיבת רבנו יצחק אלחנן ובמקביל לימד ספרות אנגלית בקולג" לבנות ליד ישיבה אוניברסיטה. בשנת 1971 עלה עם משפחתו לארץ ומאז הוא מכהן כראש ישיבת " הר עציון" באלון שבות.

על הגותו בתלמוד תורה כותב תלמידו, הרב חיים נבון: " המזיגה בין מורשת עולם הישיבות ובין השכלה מערבית רחבה אינה מביאה אצל הרב ליכטנשטיין לסינתיזה. הכרעתו היא חד משמעית לטובת תלמוד תורה מסורתי. אך גם בנושא זה מבצבץ מבין השיטין העושר התרבותי שניחן בו הרב ליכטנשטיין… תפיסותיו… מציבות בפנינו דוגמה מובהקת לעוצמה שיכולה להכיל השקפת עולם ישיבתית גם במאה העשרים ואחת" (" אקדמות" גיליון יז שבט תשס" ו)

===============================================================

גירסה קודמת של מאמר זה פורסמה כאן בשנת 2005

ראה המאמר על חירם בינגהם

http://www.zeevgalili.com/?p=1501

פורסם בקטגוריה פרס ישראל, שואה, תלמוד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה