"דמוקרטיה מתגוננת" – מי מסכן אותה

טליה ששון רואה בחרדים, בהתנחלויות וביוזמות חקיקה איום לדמוקרטיה *  אך את חנין זועבי ואת יציאת חברי הכנסת הערבים למדינות ערב "הדמוקרטיה הישראלית יכולה לספוג" * יעקב פרי קרא לזרוק את זועבי מהכנסת ולהעמיד לדין ח"כים שעברו על החוק * העצני: ואיך להתגונן נגד מי שיוצא לסעודיה ומגייס שם כסף נגד ישראל ?

 מרכז יצחק רבין יזם  כנס בנושא "דמוקרטיה מתגוננת". ניתן היה לצפות כי ידונו בשאלה הקריטית של כל דמוקרטיה: איך להגן עליה מפני גורמים המנצלים את החרות ואת הזכויות שהיא מעניקה לאזרחיה, כדי להרוס אותה מבפנים

    

שולחן הפאנל בבית רבין (צילום: זאב גלילי)

 אבל הדיון נשא אופי אחר לגמרי: אויבי הדמוקרטיה הישראלית הם החרדים והמתנחלים. וגם יוזמות חקיקה לשקיפות במקורות מימון של גופים הפועלים נגד ישראל. וגם יוזמות חקיקה  להגבלת פעולות הסתה ועוד.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה התנחלויות, כללי, מערכת המשפט, שמאלנות, תקשורת | 2 תגובות

המהפכה במצרים: מדינת המהומה והאנדרלמוסיה

 

מצרים נכנסת למערבולת של גופים ומגמות, של ערכים ואינטרסים* על ממשלת ישראל להיות ערנית ודרוכה * לשמוע ולהבין את הקולות הבוקעים מתוך המהומה, על מנת לזהות במועד מצב העלול לסכן את ישראל.

– מאת ד"ר מרדכי קידר –

חבר מצרי, דיפלומט נבון מאוד שכיהן כמה שנים בשגרירות מצרים בישראל, אמר לי פעם  כי דמוקרטיה היא לאמיתו של דבר דיקטטורה קשה.

בדמוקרטיה, אמר הדיפלומט המצרי, כל אזרח הוא דיקטטור על עצמו. האזרח בדמוקרטיה מכריח את עצמו להתנהג על פי כללי התנהגות נוקשים: לא לדחוף, לא לגנוב, לא לפגוע באחר, לא להעליב, לעצור באור אדום גם בשעה שלוש בלילה, לא לרמות במסחר, להחזיק את הדלת לנכנס אחריך, לעמוד בתור, ועוד ועוד.
כל אלה "מצוות עשה ולא תעשה", שהאזרח בחברה דמוקרטית חש שהוא מחויב בהן בכל רגע.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אסלם, אקדמיה, מצרים | כתיבת תגובה

"השפה בה אנו מדברים אינה עברית אלא ישראלית"

 פרופסור גלעד צוקרמן, פילולוג בעל מוניטין בינלאומי, השולט ב-11 שפות, טוען כי השפה העברית של  הנביא ישעיהו אינה השפה שבפינו * הישראלית היא הכלאה של שפות רבות והדקדוק שלה איננו הדקדוק של טהרני  העברית * מותר להגיד עשר שקל  ולקחתי את הספר * היידיש לא מתה כי הישראלית  היא תוצר של השפה בה דיברו היהודים אלף שנים

 לפני כתריסר שנים ביקר עזר ויצמן, אז הנשיא השביעי של ישראל,  באוניברסיטת קמברידג' במטרה לראות את הגניזה הקהירית. כשהציגו בפני הנשיא את הפרופסור המלכותי לעברית, טפח הצבר המחוספס על כתפו ושאל: "מה נשמע".

 לתדהמתו של ויצמן לא הבין הפרופסור המומחה לעברית את השאלה. הוא חשב שויצמן מתכוון  לתפילת "שמע ישראל".

 אותו פרופסור עמד במצב מביך עוד יותר כשבא לארץ ונשאל על ידי אנשי הביטחון בלוד  לאיזו מטרה הגיע. כשהשיב שבא ללמד עברית באוניברסיטה העברית ביקשו ממנו לפתוח את מזוודתו לבדיקת שיגרה. הוא לא הבין את הבקשה. פרופסור לעברית שאינו מבין עברית עורר מיד את חשדם של אנשי הביטחון והוא הובל אחר כבוד לחדר החקירות.

 את שני הסיפורים המשעשעים הללו מביא פרופסור גלעד צוקרמן, בספרו "ישראלית שפה יפה", כדי לומר לנו שהשפה שאנו מדברים בה איננה עברית.  אנחנו מדברים ישראלית והפרופסור האנגלי לעברית אינו יודע ישראלית. שטיפת המוח של החינוך הציוני שיכנעה אותנו כי תנועת התחייה הלאומית הצליחה להחיות את השפה העברית המתה. כי השפה שבפינו היא שפת הנביאים  ורק כמה מלים מודרניות נוספו מ"מוחו הקודח" של אליעזר בן יהודה, כנאמר בשירו המפורסם של ירון לונדון..

  

שפת אם קובעת את הדקדוק שלה ולא הפילולוגים. שער הספר

 לא ולא, אומר פרופסור צוקרמן. השפה שבפינו היא שפה אחרת. מה שנחשב בעיני טהרני הלשון (אותם הוא מכנה "פסיקופתים") כשגיאות לשון אינן שגיאות. הישראלי האומר עשר שקל  נאמן לדקדוק הנכון של השפה הישראלית. כי הישראלית היא שפת אמו של הישראלי ואת דקדוק שפת האם קובעים דובריה, לא הפילולוגים.

 פצצה אינטלקטואלית

 ספרו של צוקרמן הוא לא פחות מפצצה אינטלקטואלית, שנזרקה לשיח הציבורי שלנו וזעזעה כמה מהנחות היסוד של תרבות התחייה העברית. אני חייב להודות שכאדם ששפת אמו  עברית (ולא ישראלית), ושפת סבתו יידיש התקוממתי תחילה נגד התיזה של צוקרמן.  לבחינות הבגרות בלשון למדתי על פה את כל לוח השמות והפעלים של ברקלי.  כל ימי טרחתי לעקור מפי את השגיאות שבשפה המדוברת ולסגל לעצמי עברית "נכונה". והנה בא חוקר צעיר ואומר שכל המאמץ היה ברכה לבטלה.

 אך אחרי שקראתי את ספרו (וספר נוסף "טינגו", עליו אכתוב בנפרד). ולאחר ששמעתי הרצאה שנשא בבית ליוויק וקיימתי עמו שיחה ארוכה, לא יכולתי להימלט מן התחושה שיש אמת בדבריו.

כשהופיע הספר ב-2008 הוא עורר אמנם סערה זוטא בתקשורת. אך דברי השבח ודברי הביקורת כאחד לא התמודדו ממש עם התיזה של צוקרמן. כי מי מסוגל להתמודד עם אדם השולט ב-11 שפות.

לכן הדברים הבאים אינם בחזקת ביקורת אלא דיווח על מה שהבנתי ממשנתו של האיש המופלא הזה.

     

 

גלעד צוקרמן (באדיבות המצולם)

  מהי השפה הישראלית

 הישראלית, אומר צוקרמן, היא תוצאה של היברידיזציה (הכלאה). היא יונקת בו זמנית מעברית, יידיש, רוסית, פולנית, לדינו, גרמנית, ערבית, ערבית יהודית, צרפתית, ארמית ועוד.

 האם הישראלית ביחס לעברית דומה ליוונית המודרנית ביחס ליוונית הקלאסית?

 לא, אומר צוקרמן.

 הישראלית איננה התפתחות של העברית. היוונים דברו יוונית מאז ימי אריסטופאנס ועד ימינו.  איש לא דיבר עברית מן המאה השניה לספירה ועד המאה ה-19. כתבו עברית, התקשרו בכתב, אך לא דברו עברית. לא היו יהודים ששפת האם שלהם עברית עד "הילד העברי הראשון", איתמר בן אב"י.

 

איתמר בן אבי הילד העברי הראשון 1912

 איך נוצרה הישראלית

 את הישראלית יצרו ילדיהם של אלו שביקשו להחיות את השפה העברית. אין אפשרות להחיות שפה שאין בה דוברים ילידים שזו שפת אמם, ללא הפרייה הדדית עם שפות האם של מחיי השפה.
גם הלטינית היא שפה שניתן לדבר בה אך גם היא כמו העברית חסרת ילידים ששפת אמם לטינית. "וכשאני מדבר עם האפיפיור", אומר צוקרמן, "אני יכול לדבר לטינית לפי הבנתי והוא לא יכול לקבוע לי מה הדקדוק הנכון של הדיבור בשפה זו".

 הישראלית נוצרה על ידי קבוצה לא גדולה של אנשים שהיידיש היתה שפת אמם. הם עשו מאמצים כבירים להחייאת הדיבור העברי, אך מראשית המאה ה-20  כבר הפך הדיבור שנחשב עברי לדיבור ישראלי.

 מדברים יידיש במלים עבריות

 הישראלית איננה חד הורית. העברית היא הבסיס שלה אך מקורותיה בשפות רבות ובראשן היידיש – באוצר המלים הלא-בסיסי, בצלילים, במבנה ההברה, בתחביר, בסמנטיקה, בקונוטציות, במטבעות הלשון ובכל המרכיבים האחרים המאפיינים שפה.
 הסיבה להשפעה המפליגה של היידיש נובעת מכך שהקבוצה של מחיי העברית חשבו יידיש, חלמו יידיש, ספרו יידיש, והעבירו את היידיש שלהם לעברית. עד כדי כך שיש הטוענים שאנחנו למעשה מדברים יידיש במלים עבריות. אילו מחיי העברית היו באים מיהודי ארצות המזרח הישראלית שלנו היתה שונה לחלוטין.

 יותר מזה. הישראלית אינה שפה שהושפעה מן היידיש  אלא יצאה מן היידיש. לא חשוב כלל שרוב דוברי הישראלית כבר אינם יודעים יידיש.  תימני שבא לארץ מדבר למעשה יידיש במילים עבריות בלי לדעת זאת.

 צוקרמן מביא שפע של דוגמאות להוכחת התאוריה שלו.

 ביטויים שהם בבואה מוסווית מיידיש

 מה נשמע (וואס הערט זיך), משוגע על כל הראש, לב שבור, סנונית ראשונה. יום הולדת, לא כל הנוצץ זהב, הכה בברזל בעודו חם, מפחד מהצל של עצמו,  לכל כלל יש יוצא מן הכלל, רך כמשי.

נהיה לו חושך בעיניים, נתן מבט (במקום הביט), עשה צבא, עשה צחוק, עשה כבוד, עשה שוק, עשה מכה, עשה עיניים, דפק הופעה, דפק רושם.

 מילים שהישראלית שאלה מן היידיש תוך שינוי האיות

 שוויץ, שפיץ, שוונג, שלוק, שמוק, שלומפר, שמונצס, שמאטס, שפכטל, קונץ, גרפס, ברוך, פיצ'פקס, נעבך, מייד'לע, בוב'לה, פרווה, אוטוטו, קוטר, פלונטר, בוק, בוידעם, אלטע זאכן, גפילטע פיש, בייגלה, קניידלך, קרפלך, לטקס, בלינצ'ס, קישקס, גטקס, קפוטה, שטריימלך.

 מילים עבריות שנכנסו לישראלית דרך היידיש

 חבר'ה, חבר'מן, חוכם, בקיצר, העיקר, מילא, משיגנה, מישפוחה, בלבוסתה, כלבויניק, תכל'ס, שולם, טוכס.

 מילים ביידיש שקשה לתרגם ועברו לאמריקנית

 מענטש, חוצפה, שמאק, שלאגער, שפיל, שמענדריק, שמאלץ, שמעגעגע, שמאטע, קוועטש.

 מנין באה המברשת

 איש איננו מעלה בדעתו שמלה זו אינה מלה עברית למהדרין.  במילון אבן שושן הוא מסמן אותה כ"לשון עברית חדשה", אך קובע שקיים שורש ב.ר.ש. שממנו יוצאים הבריש, התברש, בורש כאילו אבותינו הברישו את נעליהם מימים ימימה במברשת.

 אליעזר בן יהודה (שצוקרמן משבח את מילונו כמילון האטימולוגי  הטוב ביותר) אומר "מברשה". הוא מציין כי זה "נהוג בדבור הערבי בארץ ישראל".  עוד הוא אומר שאולי הוא לקוח מן הפועל הערבי ברש, אך מביע ספק אם למלה זו יש שורש שמי.

 בא צוקרמן ואומר כי  מברשת היא מסוג המלים שהוא מכנה "הסגלות מורפמיות", הדומות למה שהוא מכנה תשמו"צים  (תרגום שומר משמעות וצליל). מדובר במלים הלקוחות משפה אחרת כשהמקור מוחלף במלה  הקרובה לה במשמעות או בצליל.

 אין בעברית הקדומה שורש ב.ר.ש. ולעומת זאת יש ביידיש בארשט (שקלטה את המלה משפות אירופיות). הישראלית יצרה איפה מלה חדשה מן היידיש  תודות לקרבת המשמעות והצליל. גיור המלה הצליח כל כך עד שהיא נראית כצברית מבטן ומלידה.

 איך נולדה המלה משקפיים

 עוד תשמו"ץ שמביא צוקרמן הוא סיפור מקסים על הולדת המלה משקפיים. אבותינו אולי נזקקו למשקפיים אך אלו הומצאו כידוע רק במאה ה-13.

 ראשוני המשכילים שחיפשו מלה עברית למשקפיים המציאו כל מיני צרופי מילים: כלי ראות, כלי ראי, בתי עיניים, כלי מחזה ועוד.

 את המלה משקפיים המציא חיים לייב חזן, שהתגורר בגרודנו שבבלארוס. את החידוש שלו פרסם בעיתון העברי הצפירה באפריל 1890.

 

יהודי חמרכיב משקפיים קורא בהיינט. ציור של יהודה פן

"עלה על לבי לקרוא משקפיים, הנה איש לא יכחש  כי טוב שם בן מלה אחת משם מרבה מלים" – כתב חזן.

 חזן הסביר כי בחר בשורש העברי  ש.ק.פ. בשל דמיונו למלה היוונית סקופאו שמשמעותה "אני מסתכל על".

ולא פחות חשוב: ביידיש קוראים למשקפיים שפקולן.

 הנה כי כן, אומר צוקרמן, המלה הישראלית משקפיים יש לה אבא עברי, אמא יוונית והיא גם נשמעת כמו שפת האם של יוצרי הלשון הישראלית או מחיי השפה העברית.

 תרגום בבואה היוצר משמעות חדשה

 צוקרמן מצביע על עשרות מילים שהושאלו מן היידיש ואף שיש להן משמעות בעברית קיבלו בישראלית משמעות אחרת.  ידועה הבדיחה על הילד הישראלי  שנתבקש לבדוק במילון את משמעות המלה אלמן. הילד השיב למורה כי אלמן הוא מי שאשתו אוהבת מאד, כי כך מצא במילון "מתה עליו אשתו".

 "מת" במשמעות חושק "אני מת עליה" "אני מת לכוס קפה עם קרואסון" באה מן היידיש בה יש ביטוי "אני מת להשתין".

 "בוער" בעברית זה משהו שעלה  באש. בישראלית קיבלה המילה משמעות של דחיפות.  ביידיש בוער משמעותו דחוף. ובעברית אומרים "זה בוער" כשמתכוונים "דחוף מאד".

 ואם מדברים על אש הרי מי ששרוף  על בית"ר ירושלים, שיש להניח כי הוא והוריו אינם מבינים מלה ביידיש, אינו יודע ששרוף במשמעות "אוהד נאמן" בא מן היידיש. היידיש כמובן לא המציאה את הביטויים האלה, וניתן למצוא דוגמתן ברוסית ובפולנית אומר צוקרמן.

 איך נוצרו הצעצועים

 משמעות המלה צעצוע בעברית היא "מלאכת גילוף או פיסול".

 איך הפכה מלאכת גילוף לצעצוע בו משחקים ילדים?

היו שניסו לקשר זאת עם קעקוע.

 צוקרמן סבור שמקור הצעצועים במילה היידית צאצקע  שמשמעותה צעצוע (וגם תכשיט או קישוט, וגם כינוי לאשה צעקנית).  היידית קלטה את המלה מפולנית ו/או רוסית.

 ואכן בתרגום ליידיש של הסיפור העברי "אריה בעל גוף" תורגם הביטוי "מעשה צעצועים" לצאצקעס.

 בישראלית הפכה המלה צאצקע עצמה לבעלת משמעות חדשה = שובב. בדומה למלה תכשיט ביידיש שבעברית המשנאית משמעותה תכשיט וביידיש הפכה משמעותה לשובב.

 איך נולד התחת

 בעברית של אבותינו  תחת משמעותו "למטה מ.." ההפך מ"מעל ל..).  משמעות אחרת לתחת היא "תמורת". עין תחת עין, רעה תחת טובה.

 ביידיש מערבית אומר צוקרמן  המלה העברית תחת הפכה לטוכס שקיבלה שתי משמעויות. האחת התחת המקורי העברי דהיינו מלמטה והשניה אחוריים ועכוז. זאת, כנראה בהשפעת שפות אחרות שהיידיש קלטה מהן. מן היידיש חזר הטוכס לעברית והפך לתחת שאבן שושן מכנה אותו "שפה המונית".

 מילון רב מלים של שוויקה כבר רואה בה מלה תקנית ומביא דוגמאות של כל משמעויותיה  ושימושיה בישראלית: זריקה בתחת, כיסוי תחת, תזיז את התחת, פרצוף תחת, קריעת תחת ועוד.

יוסי שריד, שהוא טהרן מדופלם מתח במאמר בהארץ ביקורת חריפה על התיאוריה של צוקרמן ועשה זאת בלשון תנ"כית גבוהה. אך גם הוא הידרדר לישראלית בזויה לדעתו וכתב: " שיבושים שהם סימנים לעם הארצות מדאורייתא; "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת".

 האם הישראלית שפה רזה?

 צוקרמן מביא סטטיסטיקה  המראה שהישראלית לא רק אינה שפה רזה, אלא בשל שפע מקורותיה היא עשירה בהרבה מן העברית.

ואלה הנתונים:

 עברית מקראית כ-8000 מלים

 עברית משנאית כ-20 אלף מתוכן 6000 מקראיות והיתר ארמיות שקיבלו צורה עברית

 עברית של ימי הביניים  הוסיפה עוד למעלה מ-6000  מילים

  ישראלית (ערכים מילוניים חדשים) – כ-17000. יחד עם מילים בינלאומיות, מילים שאולות ומילים ממוצא תנכי, מישנאי וימי ביניימי –  37,260 מילים. (זה מספר המלים שבמילון אבן שושן).

 ======================================================================

 פרופסור גלעד צוקרמן, 39,  בעל תואר דוקטור  מאוניברסיטת  אוקספורד וקיימברידג'.  הוא שולט ב-11 שפות ולומד עתה 11 שפות נוספות. מכהן כפרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה לבלשנות ושפות בסיכון באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. נשוי ואב לשני ילדים, מחלק את זמנו  ואת פעילותו האקדמית בין ישראל, אוסטרליה וסין, בה הוא מדריך את הסינים איך לשפר את מערכת החינוך שלהם.

 בשבוע הבא יפורסם כאן מאמר של פרופסור צוקרמן וכן שיחה עמו .

קישורים

כל הגניזה במחשב שלך
http://www.zeevgalili.com/?p=9606

ונתנה תוקף בתרגום ליידיש
http://www.zeevgalili.com/?p=477

סיפורי יידיש של לוין קיפניס
http://www.zeevgalili.com/?p=382

שפת יידיש בין צחוק לבכי
http://www.zeevgalili.com/?p=383

ראיון עם יעקב שויקה מפתח מפעל השו"ת ומלון רב מלים
http://www.zeevgalili.com/?p=9693

גרשום שלום על ציונות,משיחיות ואנרכיה בלשון
http://www.zeevgalili.com/?p=837

אהרון אמיר אחרון הכנענים
http://www.zeevgalili.com/?p=649

האם פרחה היא כינוי גנאי
http://www.zeevgalili.com/?p=498

 

 

 

באחרונה ראה אור הספר "טינגו", המכיל אוסף מילים בעלי משמעות יוצאת דופן משפות רבות, שאליו תרם פרופ' צוקרמן שלושה פרקים על יידיש, סלנג ישראלי ואטימיתולוגיה (אטימולוגיה עממית).

פורסם בקטגוריה יהדות, יידיש, ישראלים, לשון, לשון עברית | עם התגים , , , | 14 תגובות

החוק לעידוד ולתמיכה באמנים המשתמטים

                       – מאת דודו אלהרר –

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לקבור את "חוק האמנים המשתמטים". בכך היא סללה את הדרך לעוד ועוד משתמטים מן החובה הבסיסית – להגן על עצמם ועל משפחותיהם, ולשאת בנטל שבלעדיו אין למדינה קיום.

ההחלטה האומללה הזאת מסיגה את מדינת-ישראל עוד צעד אחד אחורה בדרך להתהוות עַם רפוס של הדוניסטים טפילים בצד עוני מחפיר. גיבורי ישראל הם כיום הבורחים מן המערכה ומשליכים על כתפי אחרים את האחריות לביסוס המדינה וחיזוקה.

דודו אלהרר (צילום באדיבות יצחק אלהרר)

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אליטות, מערכת המשפט, צהל, שמאלנות, תיאטרון | 2 תגובות

השתמרות שמות ישובים בארץ ישראל כבסיס לחקירת עברה

                      – ד"ר יואל אליצור –

האם פקיעין של ימינו היא פקיעין הקדומה ? *  מדוע פניאס הקדומה הפכה בפי הערבים לבניאס *  מה סוד הנס של השתמרות שמות יהודיים בארץ ישראל אלפי שנים *  "חוקי הדיקדוק של הגיאוגרפיה" נותנים את התשובה

 שמות המקומות זורמים בארץ ישראל מדור לדור במשך אלפי שנים. יש מהם שהם בני ארבעת אלפים שנה ויותר. שמות מקומות רבים הנזכרים במקרא ובמקורות קדומים אחרים נשמרו בין השמות החיים בארץ ישראל.

לפני כ-690 שנה הבחין ר' אשתורי הפרחי בחשיבותם של השמות שבפי הערבים לידיעת הארץ ולאיתור המקומות הנזכרים בכתבי הקודש,

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, לשון, תלמוד, תנ"ך | 8 תגובות

האם אפשר לסמוך על ארצות הברית?

ב-5 במארס 1945 התקיימה פגישה היסטורית  של נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלנו רוזוולט, עם מלך סעודיה,  אבן סעוד.

 הפגישה התקיימה  על סיפון אוניית המלחמה  האמריקנית "קווינסי" שעגנה באגם המר הגדול שבתעלת סואץ. רוזוולט היה אז בדרכו מוועידת יאלטה שבה סיכם, פחות או יותר, עם סטאלין על חלוקת העולם בין המעצמות לאחר המלחמה. זאת, תוך הפקרה והתעלמות מבעלת בריתו, בריטניה.

  זמן קצר קודם לכן קיבל רוזוולט דו"ח של מומחי נפט, שבו נאמר כי משאבי הנפט של ארצות הברית מידלדלים. היה ידוע אז שסעודיה יושבת על  עתודות הנפט הגדולות בעולם.

 המלך הסעודי הגיע למקום המפגש במשחתת האמריקנית "מרפי". יחד עמו באה פמליה של חמישים איש, ביניהם שניים מבניו, ראש ממשלתו, אצטגנין ושומרי ראש רבים.

 

הפגישה עם אבן סעוד קצין אמריקני כורע ברך ויקישיתוף

  להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אנטישמיות, ארצות הברית, בן גוריון, מלחמות ישראל, מלחמת העולם השניה, תולדות המדינה | 3 תגובות

יאיר נווה כאלוף "אוי אוי אוי"

כולם אומרים שאם אכן יתמנה האלוף יאיר נווה כפקק זמני עד למינוי רמטכ"ל  הוא יעשה היסטוריה. כי זו תהיה הפעם הראשונה שבה יהיה רמטכ"ל אלוף חובש כיפה.

זו אינה סיבה לשמחה גדולה. כי אם לדון לפי התנהגותו של יאיר נווה והתבטאויותיו בעבר, לא ברור מה ההבדל בינו לבין רמטכ"ל גלוי ראש שמאז הבר מצווה לא הונחו תפילין על קרקפתו.

אם אכן ימונה נווה לרמטכ"ל זמני מן הדין יהיה לכנותו רב אלוף "אוי אוי אוי".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, התנחלויות, התנתקות, יידיש, צהל | תגובה אחת

מה ההפתעה במה שקורה במצריים

32 שנים חיה ישראל באשלייית השלום עם מצרים. שלום בו נתנה ישראל הכל ולא קבלה אלא פיסת נייר שבעוד זמן קצר יתברר שאינו שווה את הנייר שעליו נכתב. רק מי שחי באשלייה הזו הופתע מן המהומות, שבמוקדם או במאוחר יציבו בגבולנו צבא איסלמיסטי חמוש עד לעור שיניו בנשק אמריני. והפעם הגבול יהיה ממש ליש הבית בלי שמדבר סיני מפריד בינינו.

לא הכל האמינו בשלום הזה ובמסקנותיו האוויליות של "שטחים תמורת שלום". מצורף מאמר שפרסמתי במרץ 2009, שהיה סיכום של מאמרים שפרסמתי ופרסמו רבים אחרים שהשמיעו אזהרות במהלך 32 השנים של השלום המדומה.
גם הבגידה המחפירה שבגדו האמריקנים במנהיג המצרי אין בו כדי להפתיע. הם עשו את זה לנו ועתידים לעשות שוב.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, ארצות הברית, כללי, מצרים, תהליך השלום | 6 תגובות

כל מה שרצית לדעת על טו בשבט

                                     – מאת יואל רפל –

ט"ו בשבט איננו "חג" במשמעות ההלכתית, כמו יתר חגי ישראל *הוא אינו מוזכר בסידור התפילה ואפילו בתלמוד תהו לגבי מקורו *  טו בשבט מוזכר במשנה כתאריך בו מתחילה הבשלת הפירות *  רב האי גאון הסביר את המועד על בסיס אגדה ערבית לפיה זהו תאריך בו עולה מפלס מי התהום * בגולה התגבש מנהג לאכילת פירות ארץ ישראל (מיובשים) * מקובלי צפת יצרו "סדר טו בשבט" בנוסח סדר פסח* בארץ ישראל עם התחייה הציונית התגבש המנהג לטעת עצים ביום זה * סיפורו של חג שכולו יצירת העם

 

הסופר ש"י עגנון קובל על שט"ו בשבט, החג האהוב כל כך על הילדים, אינו מוזכר כלל בסידור התפילה.

וכך הוא כותב:

"ריבונו של עולם, כמה ימים, כמה שבועות, כמה פרשיות יש בתורה בין חנוכה לפורים, ובעל הסידור הלז הסמיך פורים לחנוכה. אחר במקומי היה מתרעם שהניח את חמישה-עשר בשבט שאוכלים בו פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אני אינני מתרעם, שאני יודע שמאהבתו שאוהב בעל הסידור את התינוקות, לא הזכיר חמישה-עשר בשבט, שאין התינוקות פטורים בו מן החדר." (ש"י עגנון, סיפור נאה על סידור תפילתי, אלו ואלו, עמ' רלח)

 

פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. קערת פירות יבשים. ויקישיתוף

 

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה, חגים, חז"ל, כללי | 3 תגובות

דרכו של משה קצב מן הפריפריה לכס הנשיאות וחזרה

  
 
 
 
 

מעברת קסטינה 1950 שממנה צמחה קרית מלאכי בה החל קצב את דרגו. ויקיפדיה

[מאמר זה נכתב בינואר 2002 ומצורפים אליו קטעים שונים שפרסמתי במהלך כהונתו של קצב* הדברים מובאים כפי שפורסמו במקור ללא שינויים פרט לקיצורים הכרחיים* הערות עדכניות מובאות בסוגריים מרובעים ובצבע אדום * הערות על הכרעת הדין בסוף]

יש כנראה משהו במוסד הנשיאות המעצים את התכונות של האדם הנכנס לכס הרם הזה.

יצחק בן צבי היה אדם צנוע כל ימיו וצניעותו רק בלטה בתקופה שישב בצריף ששימש אותו כבית הנשיא.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, מערכת המשפט, פלילים | 2 תגובות