האתר עובר תהליך שידרוג ותחזוקה

אתרנו הוותיק זקוק לניעור דיגיטאלי. עקב עבודות תחזוקה ושידרוג ייתכנו קשיים בכניסה לאתר או בקריאת חלק מן המאמרים ובצפיה בחלק מן התמונות ועם הקוראים הסליחה.
חג חנוכה שמח
זאב גלילי

פורסם בקטגוריה כללי, קורא יקר | כתיבת תגובה

התקשורת כשותפה ב"אונס השני" בחשדות נגד אורי בר-לב

                         – מאת משה נגבי –

לפני כעשרים שנה, במהלך הדיון המשפטי בפרשה הנוראה והטראומטית של "אונס שומרת", הוקיע הנשיא דאז של בית-המשפט העליון, מאיר שמגר, את הטקטיקה המגונה של חשודים בעבירות מין לנסות לנקות עצמם מהחשד באמצעות הטלת רפש במתלוננת והצגתה כמופקרת, שלא לומר נפקנית.

"חלק אינטגראלי מכל דיון בעבירת מין במשפט שלנו הוא הפיכת המתלוננת לסמרטוט", אמר שמגר, והתריע שבכך עוברת המתלוננת מעין "אונס שני", מילולי, המתבטא בפלישה חוזרת – הפעם של הציבור המציצני כולו – למרחב האינטימי ביותר שלה, והמבזה והמשפיל אותה לא פחות מן הפשע המיני שעליו התלוננה.

מאיר שמגר ויקישיתוף

מאיר שמגר ויקישיתוף

השופט שמגר הדגיש באותו דיון כי "האונס השני" הזה הוא לא רק בזוי מבחינה מוסרית, אלא פסול מבחינה משפטית. הרי הסכמתה של מתלוננת לשכב עם גבר פלוני, כך הסביר, ואפילו עם שורה ארוכה של גברים, אינה שוללת את זכותה הבסיסית לסרב בתוקף לשכב או לקיים מגע אינטימי כלשהו עם גבר פלמוני. לכן הניסיון להעלות פרשות מין של המתלוננת עם גברים אחרים "ראוי הוא שיידחה מכל וכל".

אין עכבות מוסריות לתקשורת

דברים מכוננים אלה של נשיא בית-המשפט העליון, וגם תיקוני חקיקה שנעשו בהשראתם, אכן הצליחו לצמצם במידה מסוימת את תופעת "האונס השני" של המתלוננות בין כותלי בית-המשפט. בעקבות הדברים והתיקונים האמורים, שופטים רבים אכן מונעים כיום מסנגורים לחקור מתלוננות על חייהן האינטימיים בעבר או להביא ראיות על מתירנותן המינית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה תקשורת | תגובה אחת

משנתו הפוסט יהודית של עדי אופיר ופרוקה בדרך של דקונסטרוקציה ואיך הוא רואה את השפעת ההגדה על המדיניות של ישראל

פרופסור עדי אופיר הוא ללא ספק האישיות הבולטת ביותר בקהילה הפוסטמודרנית בישראל. רבים מבני קהילה זו באים מדיסציפלינות של היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, חינוך, ספרות, קולנוע . אופיר בא מן העמדה הפילוסופית והוא עצמו יותר מפרופסור לפילוסופיה – הוא פילוסוף בעל שיעור קומה.

אופיר נותן ביטוי לעמדותיו בעשרות מאמרים – בכתבי עת פוליטיים ומדעיים, בשורה של ספרים חשובים וגם באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. השפעתו רבה גם בקרב חוג נרחב של תלמידים באקדמיה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אבטואנטישמיות, ארץ ישראל, היסטוריה יהודית, היסטוריונים חדשים, יהדות, לשון, פוסט ציונות, פוסטמודרניזם, פילוסופיה, ציונות | 5 תגובות

מה תרמו הקיבוצים למדינה ומה קיבלו ממנה

היו זמנים שהערצנו אותם. הם היו מלח הארץ, החלוצים ההולכים לפני המחנה, קובעי גבולות המדינה, מקימי ישובי חומה ומגדל. בתוכם חושלו לוחמי הפלמ"ח, הם חסמו את הצבא המצרי מלהגיע לתל-אביב  את הצבא הסורי לחדור לעמק בית שאן ואת הצבא הירדני לפרוץ לירושלים. מתוכם יצאו  מיטב הלוחמים במעולות שביחידות צה"ל.

קיבוץ תל עמל (ניר דוד) ראשון ישובי חומה ומגדל 1939 (ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

קיבוץ תל עמל (ניר דוד) ראשון ישובי חומה ומגדל 1939 (ארכיון השומר הצעיר יד יערי) ויקיפדיה

היו זמנים שקינאנו בהם: על הזכויות המיוחדות שהיו להם בקרן השפע הלאומית, על רמת החיים הגבוהה אליה הגיעו – חיים בחיק הטבע, בריכות שחיה, מזון מעולה, זכויות ללימודים ולנסיעות לחו"ל ומה לא.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה קיבוצים, תולדות המדינה | 22 תגובות

"הנחש עדיין מכיש" אמר רבין על שמעון פרס, קברניט אסון אוסלו

הנשיא שמעון פרס סיים את כהונתו כשהוא נישא על גלי אהדה בינלאומית וישראלים שזיכרונם קצר. חשוב שיוזמת פרס שבחתירה בלתי נלאית הביא אלינו את ערפאת את האינתיפאדות ואת החמאס ועזה לא תישכח. פרס מתכוון להמשיך ולזרוע את רעיונות הארס וההרס שלו. כשנשמע מפיו את ההצהרות על תהליך השלום ראוי שנזכור את האסון שהמיט עלינו. חשוב גם לזכור את הדברים ביום השנה לרצח יצחק רבין ז"ל [אוקטובר 2015]

רעי בני רומי, בני ארצי, הקשיבו

באתי לקבור, לא להלל את קיסר

הרע בפועלי איש, חי אחריו

הטוב,  יש עם עצמותיו נטמן…

…כאן ברשותם של ברוטוס והשאר

…כי ברוטוס איש כבוד הוא וזה דין כולם

הרי כולם אנשי כבוד

(נאום מרקוס אנטוניוס במחזה יוליוס קיסר   ויליאם שקספיר)

 "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין".

( יצחק רבין בספרו "פנקס שרות")

חודשיים לפני הרצח שאל מאיר פלבסקי את רבין

"מה שלום הנחש"

רבין: "עדיין מכיש"

אחת התוצאות החמורות ביותר של רצח יצחק רבין ז"ל היא העובדה שבעקבות מותו נתקדש הסכם אוסלו כמורשת לאומית שאין לגעת בה. ההסכם הזה, שהוא הצעד האסטרטגי החשוב ביותר מאז מלחמת ששת הימים,  נתקבל בהליך חשאי על גבול המירמה, גרם לכ-1500 הרוגים ואלפי פצועים בפיגועים והוביל את ישראל למבוי הסתום בו היא נמצאת היום.

חסידי אוסלו, ובעיקר יוזמיו, משמרים אותו ואת זכרו כחלק ממורשת רבין שאיננה. מתאמצים ללא הצלחה  רבה להעלות שוב ושוב את רצח רבין בהקשר להסכם האומלל. הם גורמים לכך שעד היום לא התקיים דיון ציבורי של ממש בהסכם ובהשלכותיו. כי הרי ההסכם הפך להיות חלק ממורשת רבין ואל קודש הקודשים אסור להתקרב. ומי שמטיל ספק בהסכם מואשם אוטומטית בשותפות לרצח.

 כתרומה צנועה לחידוש הדיון הציבורי בהסכם הדמים הזה (שכותב שורות אלה משוכנע כי רבין אילו חי היה חוזר בו ממנו) אני מביא כאן כמה תזכורות מתקופות שונות לגבי ההסכם ותוצאותיו.

שני חתני פרס נובל לשלום - שמעון פרס ויאסר ערפאת - ויקישיתוף

שני חתני פרס נובל לשלום – שמעון פרס ויאסר ערפאת – ויקישיתוף

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוסלו, רבין, תהליך השלום | 7 תגובות

למה נשכחת מורשת רצח רבין

דומה שאף מנהיג ממנהיגי המדינה לא זכה למפעלי הנצחה כמו יצחק רבין ז"ל. אין עיר או עיירה בארץ שאין בה כיכר, רחוב, בית ספר ובית תרבות  הנושאים את שמו. ושיא ההנצחה: בית מורשת רבין שהושקעו ומושקעים בו מיליונים רבים. אף על פי כן, ביום השנה ה-15 לרצח, הולך האיש ונשכח. וגרוע מזה: נשכחת גם  סיבת מותו ומשמעויותיה ההיסטוריות. ילדי הנרות של שנת 1995 כבר הפכו למבוגרים העושים לבתיהם. קם דור חדש שרבין הוא בשבילו שם רחוב או שם של מרכז רפואי. מספר הבאים לעצרות לזכרו הולך ומצטמצם ואלה עוברים מאולמות ענק לחדרים קטנים.

על הסיבות לכך ניתן ללמוד ממאמר שכתבתי בשנת 2000  שעיקריו מובאים בזה.

רבין לאחר תבוסת 77

זמן קצר לאחר תבוסת המערך בבחירות 1977, פנה אלי עורך ׳ידיעות אחרונות׳, דב יודקובסקי, וביקש שאפגש עם יצחק רבין, כדי לסייע לו בכתיבת סדרת מאמרים לעיתון.

נפגשתי עם רבין במשרד שנמצא באחד הצריפים של משרדי הממשלה בקריה בתל-אביב. בשער עמד שוטר, שאפילו לא טרח לבדוק את זהותי. משרדו של רבין היה כמעט ריק. שולחן פשוט, כורסת מנהלים פשוטה ושני כיסאות לאורחים. שום תמונה או קישוט על הקירות. במהלך שיחתנו, שארכה כשעה, לא צלצל הטלפון אפילו פעם אחת. רבין קיבל אותי בהבעת הפנים המבוישת שלו, והתייחס אלי בכבוד רב, אף שלא הכרנו קודם לכן.

יצחק רבין - ויקישיתוף

יצחק רבין ויקישיתוף

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוסלו, אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, בן גוריון, מלחמות ישראל, צהל, רבין | עם התגים , | 8 תגובות

"יהודים ערבים" – מאלבר ממי ועד יהודה שנהב האם יש בסיס לרעיון ההזוי

נתגלגל לידי ספרו של יהודה שנהב "היהודים הערבים", שראה אור בשנת 2003. הכתיבה של שנהב – כמו כתיבתם של חבריו השמאלנים, הפוסט-מודרניים, פוסט-ציונים, פוסט-יהודים – היא "מייבשת מוח". זו הגדרה שנתן פעם חברי אמנון לורד, שמומחיותו בספרות המרכסיסטית הכשירה אותו לבחון ספרות זו. היא שוטפת את מוחך בים של מונחים ובמשפטים מפותלים שאין להם סוף.

היהודים הערבים שער הספר

הואיל ולספר הזה קדמו מאמרים ארכניים של שנהב וחבריו אפשר לחסוך את הצורך בקריאתו ולדון ברעיון ההזוי העומד במרכזו – "יהודים ערבים". כבר דנתי בנושא בכמה מאמרים (ראה קישורים בסוף המאמר) ואני חוזר לדון בו בכלי ביקורת חדשים.

המצאה של אלבר ממי

הראשון שטבע את המושג "יהודים ערבים" הוא הסופר היהודי-צרפתי אלבר ממי (שמו המקורי: מרדכי אלכסנדר בנילוש), בספרו "נציב מלח". הספר מתאר את התלבטותו של ילד יהודי שנולד בגטו היהודי בטוניסיה, את היחשפותו לתרבות הצרפתית ואת בעיות הזהות. הוא דומה בתולדות חייו ובהתלבטויותיו ליהודים המערב אירופיים, שנחשפו לתרבות עולם עם האמנסיפציה וניסו להיות "יהודי בביתך וגרמני בצאתך".

אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה

אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה

מיצירתו של ממי אפשר להבין שאת הקשר שלו ליהדות לא הצליח לנתק לגמרי, להיות צרפתי ככל הצרפתים לא הצליח. מאידך יש לו זיקה לתרבות היהודית ולתרבות הערבית שבתוכה בגר עד שהיגר לצרפת. הוא אינו ציוני אך בכתיבתו המאוחרת מצא איזו נוסחה המתיישבת עם הציונות.

  להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקדמיה, היסטוריה יהודית, מזרחיים, פוסטמודרניזם, שמאלנות | 21 תגובות

ירד לטמיון – מקור הביטוי, משמעותו, גלגוליו והקשר להשקעותינו בבנקים ובבתי השקעות

מקור המלה טמיון הוא בשפה היוונית ומשמעותה בשפה זו הוא אוצר. וליתר דיוק אוצר המלך, או אוצר השלטון.ומנין בא הכסף לאוצר המלך? כמובן ממיסים, ארנונות והחרמות למיניהן. ומה שהולך לאוצר המלך איננו חוזר עוד. וכך נוצר הביטוי "ירד לטמיון" דבר שאבד, שהלך לאיבוד ולא יחזור עוד.

המלה היוונית חדרה לשפתנו בדרך הקשה. כך אנו מוצאים "שהיה (המלך) הורג את בעליהם ומענה את נשיהם ומכניס את ממונם לטמיון" (ויקרא רבה יט).

גובי מיסים באים לגבות מס לטמיון ופניהם של האזרחים נפולים. תבליט רומ י  מימי הקיסר אוגוסטוס

גובי מיסים באים לגבות מס לטמיון ופניהם של האזרחים נפולים. תבליט רומ י מימי הקיסר אוגוסטוס

בתלמוד אנחנו מוצאים כי אנשים מאבדים כספם לאוצר המלך בשל מעשיהם הרעים: מלינים שכר שכיר, עושקים שכר שכיר, נוהגים גסות רוח, משתחררים מעול ציבורי ומטילים על זולתם ועוד (סוכה כט עמוד ב). בתלמוד משמש הביטוי עדיין במשמעותו המקורית. דהיינו: אובדן כספים לאוצר המלך.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כלכלה, שואה | 13 תגובות

דן חלוץ – רמטכ"ל ההתנתקות והתבוסה בלבנון

דן חלוץ היה הרמטכ"ל הגרוע ביותר בתולדות צה"ל. הוא פתח את המלחמה במכירת מניותיו. ניהל אותה בהתרוצצות מאולפן טלוויזיה למשנהו. לא בילה אפילו שעה בבור הפיקוד, לא תפס בכלל שהוא נמצא במלחמה אלא באיחור של שבועיים יקרים. לא הכריז על גיוס משק לשעת חרום והפקיר רבבות אזרחים לחסדי הטילים של החיזבאללה.

"אחראי אישית ופיקודית"

ועדת וינוגרד בד"וח הביניים שלה קבעה בין היתר: "הרמטכ"ל לא שטח בפני הדרג המדיני את מלוא המידע שהיה נדרש לצורך החלטות מסוג אלו שהתקבלו באותו יום", ושגה ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב".

במקום לנהל את המלחמה  מן הבור התרוצץ מאולפן לאולפן. דן חלוץ מתראיין בעיצומה של המלחמה.

במקום לנהל את המלחמה מן הבור התרוצץ מאולפן לאולפן. דן חלוץ מתראיין בעיצומה של המלחמה.

חלוץ נמצא "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תכניות מוכנות ריאליות למצב הסלמה בזירת הלבנון, שיכלו לסייע לדרג המדיני לבחון בצורה טובה את האפשרויות שעמדו בפניו". כל אלה לדעת הוועדה "מצטרפים לכשלים חמורים של הצבא ושל הרמטכ"ל לשעבר בראשו" (עמ' 141-143).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, התנתקות, וינוגרד, מלחמת לבנון השניה, צהל | 4 תגובות

לעצור את העבריין לפני שימיט אסון (2); מן הראוי לקרוא לספרו של אולמרט: "אחריי המבול"

מאמר שנשא כותרת זהה  (בחלקה הראשון) פרסמתי ב-6 במאי 2008. אז היה עדיין אהוד אולמרט ראש ממשלה שנהנה מכל התפנוקים של עבריין פלילי המכתיב לחוקריו את תנאי החקירה.

 אולמרט כבר איננו ראש ממשלה אך הספר שכתב ופרקיו מתפרסמים עתה בעיתון של המדינה, העיתון שחיפה על מעשי השחיתות שלו כל השנים, מוכיח שסכנתו לא חלפה. הוא היה ונשאר עבריין. מפרסם סודות מדינה, מפרסם ספר שהחוק מחייב אותו להגישו לאישור הממשלה לפני פירסומו. כרגיל מצפצף על כל העולם.

באותו מאמר הבאתי גם ניתוח אופי שנעשה אז למקרה שאולמרט יחוש כי עניבת הצדק המשפטי נכרכת סביב צווארו.

התחזית הזו מוכיחה עצמה כנכונה.ואני מביא בזה את עיקרי אותו מאמר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אולמרט, אישים פוליטיים, מערכת המשפט, פלילים, שחיתות, תקשורת | כתיבת תגובה