ארכיון חודשי: יוני 2004

ננו טכנולוגיה: ”שמים חיידק בתוך שבב אלקטרוני ושואלים אותו: אתה מרגיש טוב?” ולפי תשובתו יודעים אם המים מורעלים

yosi-shacham

"זה נשמע כמו מדע בידיוני" פרופסור יוסי שחם (צילום: זאב גלילי)

פרופסור יוסי שחם מאוניברסיטת תל-אביב מפתח מכשיר שנועד לאתר במהירות פיגוע לא קובנציונאלי במאגרי מים * המכשיר מבוסס על שילוב בין חיידקים הרגישים לרעלים לבין מערכת ננואלקטרוניות * בשלבי פיתוח של מדעני הננו: תרופה שתפעל כטיל מונחה להשמדת תאים סרטניים * " אבל שמיכת התקציב למחקר מלאה חורים"

" תאר לך" , אומר לי פרופסור יוסי שחם, " שאתה קם בבוקר, מצחצח שיניים ומפעיל את מד הסרטן שלך. המכשיר מגלה שיש לך אירוע סרטני. אתה הולך לסופרמרקט, קונה תרופה ובולע. התרופה הזו היא בעצם טיל מונחה המשוטט בגופך, מאתר את התא הסרטני ומשמיד אותו" .

להמשיך לקרוא

להעביר את ספרי הלימוד לאינטרנט

" עומס המחיר ומשקל הספרים". בסיסמה זו יצא מידען אלמוני ,צבי שורצמן, שנטל על עצמו משימה: לשחרר את התלמידים ואת ההורים מן העומס הכספי ומן המשקל הפיסי של ספרי הלימוד. מהר מאד למד כי הרעיון הטוב הזה ניתן למימוש  כמו מלחמתו של סנשו פנשו בטחנות הרוח.

נלחם בטחנות רוח. צבי שורצמן.

צבי שורצמן [צילום זאב גלילי]

 שורצמן, בן 56, יליד מעברת גבעת אולגה ובן להורים ניצולי שואה, לא עסק רוב ימיו בחינוך או בספרי לימוד. כהנדסאי בנין ואדריכלות היה קשור בעיסקי בניה.

לפני כמה שנים, בגיל שבו אנשים כבר רואים את הפנסיה שבאופק, החליט שורצמן לעשות הסבה.   (" כל השנים הרגשתי שאני לא נמצא במקום הנכון" ). הוא פנה ללימודי מידענות. למד קורס שארך 400 שעות (" במקביל השקעתי עוד 4000 שעות" ). כיום הוא כבר מומחה ומסייע לאקדמאים לעשות הסבה בקורסים מטעם משרד העבודה.

הוא פיתח שורה של טכניקות באינטרנט, המאפשרות למי שמחפש נושא במנוע החיפוש " וגל" לקבל חמש תוצאות משמעותיות במקום 50 אלף תוצאות אקראיות. מרגע שגילה את פלאי האינטרנט הוא חותר בנחישות למימוש הרעיון של ביטול מוחלט של ספרי הלימוד. בניסיון לשכנע ברעיונותיו נפגש עם מנהלים ומורים, אנשי משרד החינוך, מומחי היי טק ועם מחברי ספרי לימוד. שורצמן משוכנע שיעלה בידו להביא למימוש הרעיון כי הוא כורח המציאות. (" לא איכפת לי מי יעשה את זה העיקר שייעשה. אין לי שום עניין כספי בפרוייקט" ).

800 ש"ח וחמישה ק"ג

שורצמן יזם סקרים לבדיקת המצב בתחום ספרי הלימוד וזה מה שהעלה. הוצאה ממוצעת של משפחה על ספרי לימוד מגיעה לכ-800 שקלים בשנה לכל תלמיד. כל תלמיד סוחב על גבו משקל של 4.25 קילוגרם בממוצע . ויש שמשקל התיק עם הספרים מגיע לחמישה קילו. (" הלכתי מבית ספר לבית ספר עם משקל ביתי ושקלתי" ).

הפתרון שמציע שורצמן כל כך פשוט ומובן מאליו עד שלא ברור מדוע איש לא יישם אותו עד כה. הרעיון הוא להעלות את כל ספרי הלימוד על מחשב. בסך הכל יש בארץ כ-3200 ספרי לימוד. בטכנולוגיות של היום ניתן לבצע את העבודה בפחות משנה. רוב הספרים מצויים כבר היום במדיה דיגיטלית ואת האחרים ניתן לסרוק במהירות וביעילות.

ברגע שיהיה מאגר כזה של ספרי לימוד יוכל כל תלמיד להוריד לעצמו, במחשב ובמדפסת שבביתו, כמה דפים הדרושים ללימוד ולתרגול לאותו יום לימודים, או לאותו שבוע. תלמידים חסרי מחשב יוכלו לקבל את הדרוש להם באמצעות מחשב בית הספר או בתמורה לאגורות בודדות בתחנות מיוחדות שיתפתחו (" כמו חנויות המספקות שרותי מכונת צילום" ).

גמישות בבחירת ספרים

המורה יוכל לגלות גמישות רבה בבחירת ספרי הלימוד. כיום, בגלל העלות הגבוהה של הספרים, לא יעיז מורה להורות על החלפת הספרים, אם הוא מגלה שהכיתה ברמה נמוכה מדי או גבוהה מדי בשביל הספר שנרכש. המורה יוכל גם לבחור פרקים שונים מספרים שונים ולייעל בכך את ההוראה.

מחברי הספרים יוכלו לעדכן את ספריהם בכל יום. כיום מתיר משרד החינוך להוציא מהדורה חדשה של ספר לימוד רק אחת לחמש שנים. ספרים שנכללו בהם שגיאות או שטעונים עדכון צריכים להמתין שנים לתיקון.

למחברים זה ישתלם

השאלה הראשונה המתעוררת לגבי תכניתו של שורצמן היא מה בדבר זכויות היוצרים של הספרים הקיימים ואיך יתוגמלו המחברים בעתיד.

לגבי העתיד הבעיה פשוטה יחסית ומחברי הספרים ירוויחו יותר ממה שהם משתכרים עכשיו. כיום, על כל ספר שנמכר באופן חוקי נמכרים עוד ארבעה ספרים משומשים, שהמחברים והמו"לים אינם מרוויחים מהם פרוטה. זכויות המחברים והמו"לים מופרות גם באורח ממוסד על ידי כל מיני מוסדות חינוך. אלה מצלמים קטעי ספרים, כורכים את הקטעים לספרי כילאיים ואינם משלמים פרוטה לבעלי הזכויות.

בעתיד יתוגמל המחבר על ידי הגוף שיספק את הספרים לבתי הספר, משרד החינוך או גורם מסחרי. השיטות לגביה פשוטות. ניתן לגבות תשלום עבור כל כניסה לאתר המספק את הספר. ניתן גם לקבל מכל בית ספר תשלום גלובאלי (כ-250 שקל לכל תלמיד) על הזכות להיכנס לאתר. השיטה הזו כבר נהוגה באוניברסיטאות רבות שבהן יכול כל תלמיד להוריד מידע המסופק על ידי חברה לאספקת מידע.

גם לגבי הספרים הקיימים במחזור, אומר שורצמן, יש פתרון קל יחסית. זכויות היוצרים על חלק נכבד מספרי הלימוד נמצאים כיום בידי משרד החינוך, או גופים ציבוריים כמו מט"ח, שהוציאה לאור כשבע מאות ספרים, מכון ויצמן, האוניברסיטה הפתוחה ועוד.

התכנית זכתה להרבה מחיאות כפיים ושבחים, נידונה בוועדת החינוך של הכנסת והכל דיברו גבוהה גבוהה על חשיבותה. חלפו שנים והילדים עדיין סוחבים ספרים כבדים בילקוטיהם וההורים נאנקים תחת מחיריהם. תנחשו למה.

כשיהודי עזה סייעו למתנחלי רוחמה

תולדות הישוב היהודי בעזה

עזה ניתנה נחלה לשבט יהודה יחד עם בנותיה: באר שבע, אשדוד, דימונה וחצור * מלכי בית חשמונאי כבשו את העיר והתנחלו בה * הישוב היהודי בעזה התקיים משך כל ימי הביניים עד ראשית המאה העשרים * לידיעתו של שר הבטחון שאול מופז

שר הבטחון שאול מופז לא נכח כנראה בשיעור היסטוריה, שבו למדו על תולדותיה של עזה. אחרת אי אפשר להסביר את הצהרתו כי " עזה מעולם לא הייתה חלק מארץ ישראל" .

להרחבת השכלתו של השר מובאות כאן העובדות הבסיסיות, הקשורות בתולדותיה של אחת הערים היהודיות העתיקות בעולם.

  • · בעת כיבוש הארץ בידי בני ישראל נועדה עזה ל" נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם" . הנחלה כללה גם את " בנותיה וחצריה עד נחל מצרים" (יהושע טו מז): באר שבע, אשדוד, דימונה, חצור ועוד.
  • · ההתנחלות בעזה מומשה על ידי מלכי בית חשמונאי, שכבשו את העיר וסיפחו אותה.
  • · בעזה נמצאו שרידים רבים לעברה היהודי. מנורה וכתובת עברית חקוקות על עמוד הניצב במסגד הגדול. כן נמצאו מנורה וסמלים יהודיים אחרים חקוקים על שיש.
  • · שרידי בית כנסת עתיק נחשף בחוף עזה ובו פסיפס עליו חקוק שמו של דוד מלך ישראל.
  • · בעזה התקיים ישוב יהודי משך מאות בשנים, כמעט ללא הפסקה, עד ראשית המאה העשרים.
  • · על פי עדויות נוסעים שעברו בעיר בימי הביניים, עסקו היהודים בעזה במסחר ובחנוונות. הם שיווקו לחוץ לארץ שעורה שגידלו הערבים בסביבות עזה וכן אבטיחי בר שגדלו בנגב.
  • · בעת שעלו המתיישבים הראשונים באזור ג'ממה והקימו את רוחמה הייתה קהילה יהודית בעזה שסייעה למתיישבים.
  • · במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודי העיר בגלל הקרבות שהתנהלו בעיר ובסביבותיה. בתום המלחמה חזרו אליה. הם הקימו בית כנסת. גם סניף של בנק אפ" ק (לימים בנק לאומי) הוקם במקום.
  • · בשנת 1931 נותר בעיר רק יהודי אחד. כל היתר נמלטו ממנה בעקבות מאורעות הדמים של שנת 1929.

ראה מנורה שופר ולולב בעזה

חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

===============================

כאשר קר בחוץ

מספרים על פרופסור אברהם הלוי פרנקל, מגדולי המתמטיקאים של האוניברסיטה העברית, כי היה נוהג לתקן לבני אדם התבטאויות חסרות היגיון.

 

 אברהם הלוי פרנקל

אברהם הלוי פרנקל

פעם נסע באוטובוס ביום חורפי גשום. אחד הנוסעים פנה אל הפרופסור וביקש: הואל נא לסגור את החלון, קר בחוץ.

שאל הפרופסור: ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?

נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי ברדיו את עורך הדין רם כספי מגן בהתלהבות על תכנית ההתנתקות ונימק: כל רבע שעה נולד שם פלשתינאי.

ואני שואל את הפרקליט המלומד: ואם נתנתק מעזה לא ייוולד שם כל רבע שעה תינוק פלשתינאי?

==========================================================

מתקרנפי המאפיה

המאפיה האמריקנית פרסמה מכרז לתפקיד רואה חשבון.

למועמדים נערך מבחן קבלה, שכלל שאלה אחת בלבד: כמה הם שתיים ועוד שתיים.

ראשון המועמדים השיב שהתוצאה היא ארבע . הוא הוצא מייד להורג.

" הם ודאי רוצים לרמות את מס הכנסה, חשב המועמד השני. תשובתו הייתה: שתיים ועוד שתיים הם שלוש. גם הוא הוצא להורג. זה גם היה גורלו של השלישי שהשיב כי שתיים ועוד שתיים הם חמש.

לעבודה התקבל רק המועמד הרביעי. כאשר נשאל כמה הם שתיים ועוד שתיים השיב: כמה שאתם רוצים.

זו בדיחה, אבל היא משקפת מציאות אנושית. יש בה כדי להסביר כיצד תמיד יש מומחים המתגייסים להגן על כל דעה והיפוכה. על אלה ניתן לומר כי הם המתקרנפים של המאפיה.

ההתקרנפות היא תופעה אוניברסלית. כל משטר כוחני מעלה את החנפנים, חסרי עמוד שדרה, המיישרים קו עם העמדות של השלטון.

אך המומחה, המשנה פתאום דעותיו, איננו סתם קרנף. הוא דומה יותר לרואה חשבון שהתקבל למאפיה האמריקנית. כאלה הם אנשי מערכת הביטחון, משר הביטחון ומטה. אתמול הצהירו כי ההתנתקות היא רוח גבית לטרור, גורם להגברת הטרור, ניצחון לטרור. היום הם או שותקים, או מוצאים נימוקים טובים בעד ההתנתקות.

 

 עמוס מלכא

עמוס מלכא ויקישיתוף

כזה הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא, שפתאום מגלה שכל ההערכות לפיהן ערפאת לא התכוון מעולם לעשות שלום אין להן בסיס במציאות.

בן גוריון ודאי מתהפך בקברו כשהוא שומע קצין בכיר בצה"ל מעיז להשמיע הערכות מדיניות, שרק מנהיג יכול ורשאי להעריך. מה פרוש " אין מסמכים המאשרים את התיזה שערפאת רוצה להשמיד את מדינת ישראל" ? איזה מסמכים יכולים להיות הוכחה למה שחושב מנהיג אוייב.

התפקיד של שרות מודיעין הוא להביא עובדות. למשל " קארין A" . היא עובדה. למשל, ה" תנזים" , שהוא זרוע של הפת" ח וקיבל את מימון הטרור הישיר שלו מערפאת, זו עובדה. למשל, אי הפעלת מה שקרוי " הבטחון המסכל" הפלשתינאי נגד החמאס והג"יהאד זו עובדה.

מה המשמעות המדינית והאסטרטגית של העובדות אין ביכולתו ואין זה מתפקידו של איש מודיעין להעריך. מה שמדאיג בכל הפרשה הזו של עמוס מלכא איננה ההתקרנפות שלו. אולי הוא בכלל לא מתקרנף אלא שמאלן שעם הסרת המדים יצא מן הארון.

מה שמדאיג הוא שמן הוויכוח בין עמוס מלכא לבין עמוס גלעד מתברר כי המדינאים לא טורחים כלל לקרוא חומר מודיעיני ולהסיק את המסקנות המדיניות. הם סומכים על הערכותיהם של אנשי צבא, שרוחב דעתם הוא כרוחב האתנח של הכוונת האחורית.

הקרנף

אנחנו עושים עוול למתקרנפים. כי הרי מי ששועט ובועט והורס ומחריב הוא הקרנף.

===================================================

מזבולון עד זבולון

שלושה דורות נדרשו לתנועה הדתית לאומית, בגלגוליה השונים, לעבור ממעמד מחלק התה ברכבת הציונית של מפא" י למעמד שותף בכיר בקטר המוביל של הליכוד.

שלושה שבועות נדרשו לזבולון אורלב כדי להחזיר את התנועה לקרון האחרון ברכבת הדוהרת של שרון.

האתנן שביקש אורלב משרון, בתמורה להישארות המפד" ל בממשלה, משקף את דמותה של התנועה היום: סמכויות במשרד הדתות; ביטול הקיצוץ למועצות הדתיות; השתתפות במינויים למועצות הדתיות; שמירת הסטאטוס ; ביטול הקיצוץ בתקציב הישיבות וכו".

בבחירות הבאות יוכל אורלב להצהיר בלב שקט: החזרנו עטרה ליושנה.

===============================================

הכרעת מזוז

ההכרעה איננה בשאלה אם יש מספיק ראיות להרשיע את שרון בקבלת שוחד. ההכרעה היא בשאלה מה עדיף: אי יווני אחד או 22 ישובים יהודיים.

===================================================

בג" ץ החתולים

בג" ץ מצא זמן ומחשבה לפסוק הלכה משפטית, שקבעה את מעמדם של חתולי הרחוב וזכויותיהם. הוא לא מצא לנכון להתערב בהחלטת ראש הממשלה לפטר שני שרים על מנת למנוע הצבעת רוב נגדו.

==================================================

האם הפאשקוויל מירושלים הטריף המים בניו יורק

ב-1 ביוני השנה הופיעה ב" ניו יורק טיימס" ידיעה בולטת שכותרתה: " יש משהו במים ומאד ייתכן שאינם כשרים למהדרין" .

כתב העיתון, מיכאל ברי, כתב בין היתר: " ניו יורק היא מקום טוב בשביל יהודי המבקש אוכל כשר. יש בה חנויות לאולטרה חרדים וגם ליהודים פחות דתיים. כל זה נכון כל עוד אינך צמא. כמה רבנים קבעו עכשיו שמי הברז בניו יורק אינם כשרים" .

" מים של הציונים"

לקורא יוסי קלבן מגינות שומרון, שקרא את הידיעה ב" ניו יורק טיימס" , הדברים נשמעו מוכרים. הוא נזכר כי לא מכבר קרא פאשקוויל, שהודבק על קירות שכונת " מאה שערים" , בו נאמרו דברים דומים על המים בירושלים.

באותו פאשקוויל נאמר בין היתר: " שמועה שמענו ותרגז נפשנו, הנה לאחר בדיקה יסודית במעבדות… נמצא שבכל המים שמספקים הציונים הכופרים ימ" ש (=יימח שמם), בין המים הנוטפים מן הברזים בין המים הזוחלים מן המעיינות, מסתתרות כמויות מחרידות של מזיקים קטנים ר" ל הנראים לעיני הדיין דרך המכשירים המכונים מיקרוסקאפען – אוי לעינים שכך רואות… ולכן פשוט וברור שקיים איסור חמור לשתות מים שלהם ח" ו" .

גם בידיעה ב" ניו יורק טיימס" ניתן אותו נימוק לאיסור לשתיית המים הניו יורקים: " הרבנים גילו באחרונה שבמים מצויים יצורים קטנים ממשפחת הסרטניים. אלה אינם מזיקים אך הם אינם כשרים" . הידיעה הופצה על ידי סוכנות איי.פי. והופיעה בכל אמצעי התקשורת האמריקניים.

" פאשקוויל פורימי"

האם יכול להיות שיש קשר בין הפאשקוויל מבני ברק לפסק ההלכה בניו יורק?

הצגתי את השאלה לידידי, פרופסור משה קופל, המוכר לי כמומחה לפאשקווילים. בפנייתי אליו חשפתי את הסוד כי את הפאשקוויל שהודבק על קירות מאה שערים, חיבר הוא עצמו יחד עם חברו, הרב דניאל קוטנמכר. הפאשקוויל הודבק בפורים והוא כמובן פורימי בתוכנו ובכוונותיו.

פרופסור קופל הוא מתמטיקאי, איש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. מה לפרופסור למתמטיקה ולכתבי הפלסתר המודבקים על קירות מאה שערים?

נגד " מניין מעורב"

התחביב של חיבור פאשקווילים החל עוד בחוץ לארץ, מספר פרופסור קופל. הוא וחבריו, תלמידי ישיבה לשעבר, נדדו בין האוניברסיטאות היוקרתיות של ארצות הברית (הרווארד, פרינסטון ועוד). הם חשו עצמם קצת לא שייכים ובאחד הימים, כמעשה קונדס, חיברו פאשקוויל בגנות מנין משותף של גברים ונשים בהרווארד.

שנה לאחר מכן עלה קופל לארץ יחד עם ידיד, הרב דניאל אריה גוטנמכר (כיום ר" ם). " היינו אז רווקים וחופשיים. הסתובבנו בסמטאות מאה שערים וקראנו פאשקווילים. כשהגיע פורים החלטנו שגם אנחנו יכולים" .

" נגד יציאת נשים"

אמרו ועשו. הפאשקוויל הראשון נכתב כהמשך לפאשקווילים אמיתיים, שקראו לנשים שלא לצאת לרחוב אלא בלבוש צנוע. קופל וחברו קראו לאסור על נשים לצאת לרחוב בכלל, גם בלבוש צנוע. " התעוררו ושובו סגרו דלתותיכם בעד נשותיכם" .

השניים הדפיסו את הפאשקוויל בבית דפוס של השכונה והדביקו אותם במו ידיהם על הקירות. מעטים מאד ניחשו שמדובר בסאטירה. " פעם ביקר אצל שכן שלנו יהודי, בן ישיבה מארצות הברית. הוא ראה את הפאשקוויל שלנו וכשנשאל לדעתו אמר: הדברים נראים לי קצת קיצוניים, אבל אם גדולי הדור פסקו כך יש לקבל זאת" .

לאחר הפאשקוויל הראשון הפכו השניים את כתיבת הפאשקוויל למסורת פורימית. בכל שנה המציאו חומרות, אזהרות ואלות חדשות. בשנה השנייה הזהירו מפני לימוד נביאים וכתובים. אחר כך קראו להטיל חרם על כסף ציוני והבטיחו להחליף את השטרות הטמאים בכסף שידפיסו. בפאשקוויל הבא קראו לטבילה המונית והטפת דם ברית בליווי תזמורת.

לא היה קץ לרעיונות של השניים. בפאשקוויל אחד קראו לבחורי ישיבה להתגייס, כדי שיוכלו לסרב לשרת מטעמי מצפון. ובאותה הזדמנות קראו לאיחוד דגל התורה עם רץ של שולמית אלוני. אחר כך הכריזו כי " מלך המשיח בא" . כשסערו הרוחות סביב כביש בר אילן קראו להעביר את הכביש לרשות הפלשתינאית.

האם מקור השראה?

פאשקוויל האיסור לשתות מים טמאים הוא האחרון בסדרה. האם הפאשקוויל הזה היה מקור השראה למה שהתרחש בניו יורק ?

פרופסור קופל אינו חושב שהיה קשר כזה. אבל במהלך השנים התייחסו אנשים רבים לפאשקווילים שלו כאל מסמכים אמיתיים. כשפורסם הפאשקוויל הקורא להחרים את הכסף הציוני פורסם תוכנו כידיעה בעיתון " דבר" . קופל וחברו מיהרו להעמיד את העתון על טעותו במכתב למערכת. הסופר חיים באר, שהיה אז בעל טור ב" דבר" , ביקש לברר מה אמיתי ומה בדוי, הפאשקוויל או המכתב.

אך כפי שמציין חיים באר במאמרו: " לפתחה של כל סאטירה רובץ איום המציאות" . אחרי שפרסמו את הפאשקוויל, הקורא לאסור יציאת נשים מהבית, פרסם אחד מרבני העדה החרדית פסק הלכה: " צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב" .

אני יכול להוסיף כי הן מחברי הפאשקוויל והן אותו חכם מחכמי העדה החרדית לא חידשו דבר. לאחר שסבי נהרג בהתמוטטות מרפסת בעת הדלקת ל" ג בעומר במירון ( בשנת 1911) פסקו חכמי צפת כי הסיבה לאסון (בו נספו 21 אנשים) היא שנשים יוצאות מבתיהן אל השוק.


מה זה פאשקוויל

זו מלה ביידיש שמשמעותה כתב פלסתר. פי גרסה אחת נוצרה המלה משבוש של שתי מלים עבריות פתקי-עוול. בהברה אשכנזית ליטאית זה נשמע כמו " פשקי עוול" ומכאן זה הפך לפאשקוויל. לפי גרסה אחרת זהו שיבוש של צרוף המילים " פתק אווילים" .

לפי המילון הלועזי-עברי של אלקלעי מקור המילה " פסקויל" איטלקי. היא נקראת על שם פסקינו, פסל שבור ברומא שנתגלה ב-1501, שנהגו לכתוב עליו כתבי פלסתר. במילון הלועזי-עברי של פינס יש הסבר אחר: " בעל מלאכה ברומא, שהיה ידוע בחריפותו והיה נוהג לתלות על פסל עתיק כתבים עוקצניים" .

הפאשקוויל הוא אחד מאמצעי התקשורת המקובלים ביותר בקרב היהודים החרדים בירושלים ובבני ברק. כל הרוצה מדפיס מודעה ענקית עם אותיות גדולות יותר מאותיות קידוש לבנה ומדביק על הקירות. לרוב זהו כתב פלסתר אנונימי, שמטרתו להשמיץ אישיות או מוסד.

רבנים רבים גינו את התופעה ופסקו " ארור מכה רעהו בסתר" . דבר זה לא מנע את המשך הפרסום וההפצה של כתבי הפלסתר. לרבי מסאטמר מיוחסת האמירה כי בתי מאה שערים היו מתמוטטים מזמן לולא הדבק של הפאשקווילים הרבים שהודבקו עליהם.


מאמר מורחב בנושא המשקווילים

בינה מלאכותית ומשחק השחמט

הפילוסוף היהודי בן המאה ה-19, משה מנדלסון, אמר פעם על משחק השחמט כי "בשביל משחק זה עיסוק רציני מדיי ובשביל עיסוק רציני זה יותר מדיי משחק" .

משה מנדלסון

משה מנדלסון

השבוע צפיתי בקבוצת אנשי אקדמיה, המרוכזים בלוחות שחמט. נהנים ממנו כמו ממשחק אך מתייחסים אליו כאל ענף מדעי רציני. ליד לוחות השחמט ישבו אמנם אנשים בשר ודם אך את המשחק ניהלו תוכנות מחשב, תוכנה מול תוכנה, שפותחו על ידי השחקנים. זה היה באליפות העולם לשחמט מחשב בהשתתפות נציגים מ-14 מדינות. האולימפיאדה התקיימה בבנין לחקר המוח שבאוניברסיטת בר-אילן.

מארגן אולימפיאדת המוחות הזו הוא פרופסור נתן נתניהו (כן, הוא הבן דוד של), מומחה לבינה מלאכותית מן המחלקה למדעי המחשב בבר-אילן.שאלתי את נתניהו מה לאנשי מדע רציניים ולמשחק השחמט.

 

 פרופסור נתן נתניהו

פרופסור נתן נתניהו צילום זאב גלילי

נתניהו: " תוכנות היודעות לשחק שחמט שייכות לקטגוריה של בינה מלאכותית. כמה עובדות בסיסיות יסבירו זאת. מספר האפשרויות של מהלך ראשון במשחק הוא 20 לכל שחקן ובסך הכל 20 בריבוע.  במהלך המשחק, בכל מצב נתון, יש לכל שחקן בממוצע כ-35 מהלכים אפשריים. מספר הפוזיציות שתיתכנה במהלך משחק מגיע לסדר גודל אסטרונומי 10 בחזקת 100, שזה מספר גדול יותר ממספר האטומים ביקום המוכר לנו.

המוח האנושי מסוגל לשחק משחק כזה וזה כוחה של הבינה האנושית".

מחקים את המוח האנושי

מדעני המחשב העוסקים בפיתוח בינה מלאכותית מנסים לחקות מה שהמוח האנושי מסוגל לעשות בתחומים שונים, וזה קשה מאד. אתן לך דוגמא מן התחום שאני עוסק בו: עיבוד תמונה. אדם מסתכל סביבו רואה חדר חפצים, בני אדם, הבעות פנים, פרצופים מוכרים ומבין את הסיטואציה. חיקוי יכולת זו באמצעות מכונה היא בעיה קשה מאד. למשל בעיה של זיהוי פרצוף. כל ילד יכול לזהות אדם על פי תמונה שלו גם אם צולמה לפני שנים גם אם צולמה בפרופיל. תוכנות זיהוי יכולות להגיע רק לחלק מן ההישג הזה.

" תוכנות השחמט נמצאות בקטגוריית הבינה המלאכותית משום שהן תוכנות "חושבות". משחק השחמט הוא משחק בעל אפשרויות אינסופיות, ולכן תוכנות השחמט נאלצות לחשוב במהלך המשחק. רמתה של הבינה המלאכותית בא לידי ביטוי ביכולת שך התוכנה ל"זיהוי על פי ראיה" והיכולת שלה לעבד את הנתונים המשתנים על פני הלוח על הצד הטוב ביותר.

מדוע דווקא משחק השחמט?

" לפיתוחים בתחום תוכנות שחמט יש שימושים מדעיים חשובים. השח מהווה זירת ניסויים לבחינת הטכניקות של בינה מלאכותית. מעין מעבדה לאפליקציות. כי הבעיה מוגדרת היטב (בניגוד לאפליקציות הלקוחות מחיי יום יום). בשחמט החוקים ברורים העיצוב קל ומוגדר היטב. זו כאילו מעבדה שכבר שלושים שנה בוחנים בה את התוכנות שפותחו ואת השילוב בין תוכנות לחומרות. וכבר הגיעו להשגים מפליאים כמו התמודדות עם מוח שחמטאי גדול כמו קספרוב. בתחום המדעי פרופר ניתן להצביע על השג במשחק הרבה יותר פשוט: דמקה. אלגוריתם שפותח על ידי פרופסור קנדי למשחק זה מצא ביטוי בעיבוד מחרוזות די.נ.א."

 

משחק שחמט בין מחשבים

משחק שחמט בין מחשבים

עמדה באולימפיאדתהשחמט

עמדה באולימפיאדת השחמט

צילומים: זאב גלילי

ראה השחמטאי שהמציא פצצות חכמות

חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

מאמר זה איננו עוסק בשאלה איך השיג מנהיג מושחת את הכספים לרכישת חווה רחבת ידיים * גם לא בשאלה איזה מעשי שחיתות נעשו כדי לתחזק את החווה * או בשאלה כיצד הוליך "צוות החווה" שולל את עם ישראל ויזם את פשע ההתנתקות * המאמר עוסק רק בנושא האדמות עליהם הוקמה החווה * אדמות  הרוויות בזעתם ובדמם של יהודים מאז ראשית המאה העשרים

בשנת 1911 רכשה משלחת של ארגון "שארית ישראל" , ארגון ציוני שהוקם ברוסיה, 7000 דונם של אדמת חול תחוחה במה שנחשב אז לדרום הרחוק. אחד מיוזמי הרכישה כתב אז: " ניסיתי לקנות דריסת רגל בדרום של ארץ ישראל" . האדמה נרכשה בסמוך לישוב בדואי קטן, ג'מאמה, דרומית לבאר שבע מזרחית לרפיח, במרחק של כעשרים קילומטרים מחוף הים. זה היה ממש סוף העולם. דרך חולות מבותרת בערוצים הובילה למקום ואפשר היה לנסוע בה רק בעגלה רתומה לסוסים ולאחר טלטולים רבים.

קבוצת פועלים יהודיים הגיעה למקום והתנחלה בו. הם בנו חצר רבועה ובה חדרי מגורים קטנים והקיפו את המקום בגדר אבנים ולבנים.

להמשיך לקרוא

" מי באמת גנב לנו את הליכוד"

ראה "מי מפחד ממשה פייגלין"

http://www.zeevgalili.com/?p=902

1. השחיתות של מרכז הליכוד
2. מדוע הם שונאים מתנחלים ודתיים
3. "הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום"
4. מהי מהירות הקריאה של מזוז
5.. המתקרנפים של יונסקו ויאסר עראפת
6. מיצובישי
7. אמא יש רק אחת מר שי בזק

BOOK HIM .8

" חונכתי בבית" ר, גדלתי בתנועה, ואני מסתכל בראי ומתבייש * התנועה לא בגדה באידיאולוגיה שלה, כי כבר שנים שאין לה שום אידיאולוגיה * מרכז הליכוד הפך להיות איגוד לחלוקת טובות הנאה * שם המשחק הוא שחיתות" *מונולוג של חרות"ניק מתוסכל

הייתה לי השבוע שיחה עם אחד החרות"ניקים הוותיקים שבליכוד, הכואב את כאב הידרדרותה של התנועה. האיש ממלא תפקיד ממלכתי ולפיכך מבקש לשמור על עילום שמו. אני מביא את דבריו כלשונם, בקיצורים קלים:

" אבי היה באצ" ל, אני חונכתי בבית" ר והצטרפתי לליכוד בגיל צעיר. הייתי ילד כשאבי לקח אותי לכיכרות בהן נאם בגין. כשאני מסתכל בראי אני מתבייש. האם זו תנועת ז"בוטינסקי?

בגין באספת בחירות. ברקע ציור ארץ ישראל משתי גדות לירדן

בגין באספת בחירות. ברקע ציור ארץ ישראל משתי גדות לירדן

" אי אפשר להבין את הדררותה האידיאולוגית של התנועה, שחרטה על דיגלה את "שתי גדות לירדן", אלא על רקע השחיתות שפשתה בה" .

ההלם של 1977

" תהליך ההידרדרות של התנועה החל מיד לאחר המהפך ב-1977. דור הוותיקים, חוט השדרה האידיאולוגי והאנושי, כבר היה זקן מכדי לתפוס את השלטון. אבי, למשל, כבר היה אז על סף פנסיה. אילו היה צעיר יותר יכול היה לקבל תפקיד בכיר.

" שלושים שנות ישיבה באופוזיציה, תחת מנהיגותו של בגין, לא הצמיחו כישרונות ארגוניים וניהוליים גדולים. לליכוד לא היו עתודות של אנשים צעירים ומוכשרים שיכולים לנהל מדינה. כתוצאה מכך התנהלה המדינה על-ידי מפאיניקים. כשבגין נכנס ללשכתו הוא השאיר על כנם את כל העוזרים המפאיניקים של יצחק רבין ז" ל (פרט לאחד). פשוט לא היו מועמדים משל הליכוד. ואם היו כאלה הם היו מן הזיבורית. אלפי ג"ובים חשובים נשארו בידי מפאיניקים. רבים מהם היו אולי מוכשרים ויעילים, אך לא חשבו בראש אחד עם השלטון החדש. הם נהגו לתקוע יתדות בגלגלים, לעכב, לדחות. זה היה שלטון ימני עם ידיים שמאליות. הראש של הליכוד נשען על רגליים מפאיניקיות.

" האופורטוניסטים"

" המצב הזה שאב לתוכו אלפי אופורטוניסטים, שמעולם לא הזדהו עם הליכוד לפני עלייתו לשלטון. ראשית, מפני שזה לא היה כבוד גדול. שנית, משום שזה לא היה משתלם בכלל. פתאום נוצרו אלפי הזדמנויות חדשות לאלפי אנשים שאמרו: אני אגיד שאני ליכוד ואקבל ג'וב.

" האופורטוניסטים הללו הפכו להיות בעלי תפקידים בכירים בתוך תקופה מאד קצרה. מדובר באנשים שבדרך הטבעית לא הצליחו להסתדר. אנשים מוכשרים, שהיו להם משרות טובות, לא חיפשו ג'ובים פוליטיים. רק מובטלים ובטלנים, מפאת חוסר כשרון וחוסר יכולת, פנו לערוץ הזה. בתעשייה האווירית היה איזה פקידון, שהיה אחראי למשכורות או משהו כזה. הוא מצא דרך לעלות למעלה בהצהרה "אני ליכוד". תוך כמה חודשים הגיע לתפקיד מרכזי. ומקרים דומים היו למאות ולאלפים בתפקידים קטנים וגדולים: ראשי דירקטוריונים, מנכ"לים של חברות ממשלתיות, מנכלים של משרדים ממשלתיים, סגניהם ועוזריהם.

" הגל הזה נעצר קצת בתקופת ממשלת האחדות של שמיר רבין ופרס (85 עד 90). גם מפני שמפא"י חזרה לחלק שלל, כמו במשרדו של פואד בן אליעזר למשל.

" הסכרים נפרצים"

" עם עלייתו של נתניהו לשלטון עלה גל נוסף וגדול מקודמיו של השתלטות כדאיניקים על משרות ציבוריות באמצעות הליכוד. כל העסקנים כבר למדו את מפת הג'ובים. ידעו איפה יש דירקטוריון ואיפה יש חברה ממשלתית. כל הסכרים נפרצו. במהלך הבחירות פנימיות בליכוד כתב שר בכיר לבוחרים מכתב, בו נאמר כי הצליח להכניס 80 חברי מרכז למשרד שלו.

" מרכז הליכוד, שהתנפח לממדים מבהילים של יותר מ-3000 חברים, הפך לארגון הנאבק להשגת טובות הנאה לחבריו.

" נוצר מצב שרבים מחברי מרכז הליכוד, מספרם מגיע אולי לאלף או אלפיים, מתפרנסים מחברותם במרכז. ואפילו לא טורחים להסתיר את זה. כמו המקרה של אותו חבר מרכז התובע 300 אלף דולר מחברה המייצרת את טנק המרכבה. זאת, בתמורה לכך שסידר לנציגי החברה פגישה עם שר הביטחון בנושא התכנית לבטל את ייצור המרכבה.

" המנכ" ל צריך למהר"

" סיפר לי איש עסקים ידוע, שפנה למנכ" ל חברה ממשלתית באיזו הצעת עסקה. הדיון היה כללי ללא החלטה. שעה לאחר מכן, כך סיפר לי אותו איש עסקים, הגיע אליו שליח מטעם אותו מנכ"ל וביקש תמורה לכך שיסדר את העסקה. המנכ"ל הסביר כי הוא יודע שלא יהיה בתפקיד תקופה ארוכה והוא צריך למהר.

" ואין גבול לטובות ההנאה, גלויות ונסתרות, חוקיות ובלתי חוקיות. הנה קראתי היום בעיתון כי חילקו את הזיכיונות של שמונה מרחבים של מפעל הפיס לשמונה אנשים חדשים. זיכיון של מפעל הפיס פירושו מכונה המדפיסה בשבילך כסף בלי שאתה זז ממקומך.

" הגונב מגנב פטור"

" אינני חסיד של "מנהיגות יהודית" ושל מה שקוראים "הפייגלינים". אבל כשאומרים שהם "גנבו" את הליכוד אפשר רק לומר שהגונב מגנב פטור. הם לא המציאו את השיטה שאין קשר בין מספר המתפקדים לבין מספר המצביעים לליכוד. קח לדוגמה את רמת-גן. בעיר זו היו פריימריס שבהם הצביעו כ-10,500 מתפקדים לליכוד ורק כ-6000 מהם הצביעו בעד נציג הליכוד בבחירות לעירייה.

" כולם שוכחים שבפריימריס של הליכוד היו כשלוש מאות אלף מתפקדים. אבל בזמן שחלף מאז נשרו כמאה אלף מתפקדים ובמשאל על ההתנתקות היו רק כמאתיים אלף מתפקדים. ההסבר לכך פשוט. לפריימריס התפקדו אנשים שמישהו שילם בשבילם את דמי החבר. אחר כך לא היה חשוב לא להם ולא למי שגייס אותם אם הם חברי ליכוד.

" אני כבר לא מדבר על שוחד ושלמונים שמשלמים בכירי הליכוד לחברי מרכז בכל מיני צורות. למשל מתנות לבר מצוות ולשמחות. השתתפות באירועים כמו פתיחת חנות.

" מה שמאפיין את המציאות הזו בליכוד הוא שאבדה כל בושה. הנה באחרונה הגישו חברי הכנסת גלעד ארדן וגדעון סער הצעת חוק שתאפשר הגדלת מספר המינויים הפוליטיים על חשבון עובדים מדינה מקצועיים ללא מגבלות.

================================================

2. מדוע הם שונאים מתנחלים ודתיים

השאלה שבכותרת איננה מתייחסת לשמאל הפנאטי, שכבר שכח מזמן מה זה להיות ציוני. השאלה היא מה מביא אנשים, מימין ומשמאל, הרואים עצמם ציונים רציונאליים, לייחס את כל הצרות של מדינת ישראל למתנחלים ולדתיים.

מה משותף ליוסי שריד ולדן מרידור, ליוסי ביילין ולציפי לבני.

הנימוקים, המעשיים כאילו, שמביאים בעלי תפישה זו עומדים על כרעי תרנגולת.

השורשים של התפישה הזו הם עמוקים יותר מן הנימוקים שמביאים המצדדים בה. המניע העיקרי נעוץ לדעתי בחשש שמא הציונות הייתה מוטעית מעיקרה, וכי היא "החטא הקדמון" עליו מבוססת מדינת ישראל.

נדמה לי שפרופסור זאב שטרנהל הוא דוגמא טובה לבעלי תפישה זו. במאמר שפרסם ב" הארץ" , בעקבות אירועי רפיח, הוא חוזר על מכלול הנימוקים לגבי נזקי "הכיבוש" . אבל הוא חושף את המניע העיקרי של מי שרואה עצמו ציוני, ובעצם סבור כי הציונות לידתה בחטא קדמון (אף שהוא מכחיש זאת).

וכך הוא כותב בין היתר: " כפי שאפשר היה לצפות, סופו של הקולוניאליזם ההתנחלותי שיערער את אושיות הציונות… מלחמת העצמאות הייתה פסגתו של תהליך הכיבוש, שבא לענות על צורך קיומי ובכך הייתה הצדקתו המוסרית. לפיכך, לא בחמישים השנים שקדמו למלחמת העצמאות טמון החטא, אלא ב-37 שנות הקללה שבאו אחרי מלחמת ששת הימים… ההבדל בין שתי התקופות הוא הבדל של מהות. ההתנחלות היא שמטשטשת גבול זה, ובכך חותרת תחת הלגיטימיות המוסרית של הישגי הציונות…" .

הטיעון של פרופסור שטרנהל מבוסס על כשל לוגי. מדוע כיבושי מלחמת העצמאות שונים מהותית מכיבושי ששת הימים? מה ההבדל בין התנחלויות חניתה, דגניה וכפר דרום של המאה העשרים, לבין דוגית, נצרים וכפר דרום של שנת 2004 ? האם מישהו בעולם מקבל הבחנה כזו?

כרוז נאצה אנטי דתי שהופץ בכפר סבא

כרוז נאצה אנטי דתי שהופץ בכפר סבא

==================================================

3. "הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום"

הקורא משה נחום שטרנברג מירושלים כותב לי:

" נולדתי בשנת 1928. הייתי בין מאה הצעירים האחרונים שהגיעו ארצה מאירופה בעליית הנוער ב-1943.

" במוצאי יום הכיפורים של שנת 1946 הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום. אחר כך הייתי חבר משק בני דרום לשם עברנו ובנינו אותו לאחר מלחמת השחרור.

כפר דרום ביום העליה  לקרקע 1946

כפר דרום ביום העליה לקרקע 1946

" ברצוני להסב את תשומת ליבם של המצדדים בהתנתקות לתוצאה הדסטרוקטיבית של מעשה כזה. אם חלילה יפנו את גוש קטיף מתושביו היהודים, מיום זה והלאה אף אדם נורמאלי במדינתנו לא יתנדב עוד להתיישב במקום כלשהו. פרוש הדבר שלא יהיו עוד חלוצים בישראל. כי מי יהיה מוכן לסכן עצמו ובני משפחתו ולהשקיע את כל משאביו במקום חדש כאשר קורות גוש קטיף לנגד עיניו?

================================================

4. מהי מהירות הקריאה של מזוז

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שוקל אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. ואני תמה כיצד שוקלים.

יש להניח כי תהליך השקילה כולל קריאת החומר הנוגע בדבר. כמה זמן צריך בשביל זה? מחקרים העלו כי מהירות הקריאה של אדם בוגר, משכיל ואינטליגנטי, מגיעה ל-280 עד 300 מילים בדקה. היועץ המשפטי משכיל ואינטליגנטי. בהנחה שהוא בוחן כל פרט בקפידה, אפשר להניח שמהירות הקריאה שלו מגיעה ל-250 מילים בדקה, לפחות. כלומר 15 אלף מילים בשעה. אם הוא מקדיש לפרשת שרון ארבע שעות ביום הוא מגיע לתפוקה של 60 אלף מילים ביום.

מזוז התמנה לתפקידו ב-25 בינואר. אם ננכה שבתות וחגים ועוד עשרה ימים להתאקלמות נותרו למזוז מאה ימי עבודה מלאים. אם ניצל 4 שעות ביום לקריאה יכול היה לקרוא בפרק זמן זה 6,000,000 מילים.

האם זה לא מספיק כדי להגיע להחלטה? מדוע צריך לחכות עד סוף יוני?

==============================================

5. המתקרנפים של יונסקו ויאסר עראפת

בשנת 1959 עלתה בפריז הצגת הבכורה של " קרנפים" , פרי עטו של יוג'ין יונסקו. המחזה טבע מושג חשוב, בעל משמעות חברתית ופוליטית – " התקרנפות" .

עלילת המחזה פשוטה: בישוב כלשהו מתחיל פתאום להסתובב קרנף. לא רואים אותו בתחילה. רק שומעים את הרעש שלו – ריצה כבדה וקולות נחירה. כשהוא רץ ברחובות, הוא מעלה ענני אבק, פוגע באנשים, דורס אותם והורג כמה מהם.

בתחילה, האזרחים מזועזעים וכועסים, ומנסים לחשוב איך להיפטר מן הצרה. אבל הקרנף ממשיך להסתובב, ולפתע אתה שומע דעות שאולי בעצם הקרנף הזה טוב, אולי הוא ממלא תפקיד חיובי. אולי הוא בכלל צודק. אנשים גם מתחילים לדבר בהערצה על כוחו הגדול, וכעבור זמן מה, אחד מהמעריצים הופך בעצמו לקרנף. אט אט הופכים כל התושבים, פרט לאחד, לקרנפים.

הפרשנות טענה שזו סאטירה שמשקפת את מה שקרה לעם הצרפתי בעת הכיבוש הנאצי. יונסקו, בראיונות, לא שלל את זה לגמרי, אבל רמז שהמחזה נכתב יותר כאזהרה לעתיד. הוא גם אמר שלימין אין מונופול על התקרנפות, וזה יכול לקרות גם בשמאל, וכמובן שעל כך זכה לביקורת שוצפת מן השמאל בצרפת.

מהו הנמשל במקומותינו? מכירים קרנף ששמו יאסר ערפאת? זוכרים כמה מתקרנפים קיפצו ויש עדיין מקפצים סביבו?

כמו כל יצירה גדולה גם " הקרנפים" איננו חד ממדי. ערפאת כבר לא רלבנטי. אך האיש שהפך אותו לא רלבנטי ממלא את תפקיד הקרנף. ותראו כמה מתקרנפים יש סביבו – בליכוד, בשמאל, בתקשורת.

=================================================

6. מיצובישי

לידיעת המתקרנפים, העריקים והמתנדנדים למיניהם: מיצובישי כבר לא IN. מאז קנה רבין את הצבעתו של אלכס גולדפרב תמורת מיצובישי, המכונית הזו כבר לא מי יודע מה. באחרונה נתגלה פגם בטיחותי במערכת הבלימה של המכונית שהוסתר משך שנים מבעלי המכוניות. כדאי לבקש מכונית אחרת.

===============================================

7. אמא יש רק אחת מר שי בזק

שי בזק היה יועץ התקשורת של בנימין נתניהו ונעלם מן המרקעים כשזה הובס על ידי ברק. בשבוע שקדם למשאל ההתנתקות הייתה לבזק עדנה תקשורתית. הוא הוזמן לראיונות על כל גבעה תקשורתית רמה ומתחת לכל עץ רענן. והייתה לכך סיבה טובה. שי בזק הטיף להתנתקות למרות שהוא עצמו גדל בנוה דקלים ואמא שלו מוסיפה להתגורר בישוב המיועד לעקירה.

היה קשה מאד להזיל דמעה לשמע דברי בזק. להפך. למראה הצהרותיו החגיגיות שנאמרו בחיוך רחב הוא הזכיר לי כל מיני בדיחות. למשל על אותו איש שרצח את אמו וביקש מבית המשפט להתחשב בעובדה שהוא יתום. או אותו איש מבדיחה אחרת שרצח את אמא בגלל שקל אחד. וכששאל השופט האם בשביל שקל רוצחים אמא השיב: אדוני השופט אני אדם חסכן, שקל פה ושקל שם מצטבר לסכום גדול.

שי בזק מבין בתקשורת ואת התפקיד שעשה בשרותו של נתניהו מילא בהצלחה רבה. אפשר להבין אותו על שלא עמד בפיתוי לנצל את ההזדמנות ולחזור למרקעים. הרי איש לא היה מקדיש לבזק שנייה אחת של טלוויזיה אילו היה מתנגד להתנתקות, או אילו התגוררה אמו ברמת-גן. אבל בן המוכן לעשות טרנספר לאמא שלו זה סיפור ולא איש כשי בזק יחמיץ אותו.

הבעיה של שי בזק היא שאמא יש רק אחת ואת הסחורה הזו כבר לא יוכל למכור שוב.

וזה שוב מזכיר לי בדיחה.

מורה מבקש מתלמידיו לכתוב חיבור בנושא "אמא יש רק אחת" .

רוב הילדים כתבו משהו כמו: הייתי חולה מאד אמא טיפלה בי במסירות ובאהבה, אמא יש רק אחת.

מוישל'ה כתב משהו אחר: באתי הביתה ונורא התחשק לי משהו מתוק. אמא אמרה לי: גש למקרר יש שם שתי חפיסות שוקולד. נגשתי למקרר פתחתי ואמרתי: " אמא, יש רק אחת" .

===============================================

BOOK HIM  .8

ידיד מארצות הברית המבקר בארץ צפה בטלוויזיה במרואן ברגותי המרים את ידיו הכבולות מעל לראשו ומסמן באצבעותיו את סימן הנצחון הצ"רצ"יליאני V.

הידיד שאל אותי: "מה קרה לכם. האם כבר לא מציגים כאן סדרות פשע בטלוויזיה. האם קציני המשטרה שלכם אינם רואים כיצד כובלים חשודים ונאשמים בארצות הברית? שם מעולם לא יכבלו עציר או אסיר כשידיו מלפנים. צורת כבילה כזו נחשבת מסוכנת. בעבר, כשנהגו לכבול כך, היו מקרים שאסירים תקפו את שומריהם, חנקו אותם ונמלטו. אצלנו כובלים אדם רק מאחורי גבו. זה אולי נוגד את כבוד האדם וחירותו. אבל אם אתם מעדיפים לתת כבוד לרוצח המתועב הזה אתם אולי יודעים מה שאתם עושים" .

כיתוב לצילומים

" הייתי ילד כשאבי לקח אותי לאספות של בגין" . בגין בנאום בחירות בראשית שנות החמישים. בכרזה ציור ארץ ישראל משני גדות לירדן והכתובת " מולדת וחרות" .

" קח את מפעל חייך וברח" . סטיקר אינטרנטי נגד תכנית ההתנתקות.

" אולי הקרנף דווקא צודק?" . יוג'ין יונסקו.

ראה הליכוד ושס ראשיתה של מהפכה

"כבדהו וחשדהו" – מה פרוש ומעשה בהונאה של אסיר ש"חזר בתשובה"

הסיפור הבא נשמע כתסריט לסרט " עוקץ" , אך הוא אמת לאמיתה, אף שטרם הגיע ליומני המשטרה ולטורי הפלילים.

סיפורנו מתחיל ביום ראשון ה-23 במאי השנה. מנהל מוסד צדקה גדול התקשר בטלפון לרב, הנחשב לפוסק חשוב, ובפיו השאלה הבאה: הגיע אלי אדם, שלפי מראהו ודרך דיבורו הוא ירא שמיים. הוא סיפר לי כי בעבר היה פושע ואף גנב סכום כסף גדול בארצות הברית. הוא נידון ל-12 שנות מאסר ושוחרר בניכוי שליש על התנהגות טובה. הכסף שגנב נמצא במקום סתר והוא התלבט בשאלה מה לעשות בו. הוא סיפר לי כי התייעץ עם רב וזה אמר לו כי עליו להחזיר את הכסף לבעליו. אך נתברר כי הבעלים נפטר ולא הותיר יורשים. לפיכך פסק אותו רב, כך סיפר לי הבעל תשובה, כי עליו לתת את כל הכסף לצדקה. ועכשיו אני שואל: האם אני רשאי לקבל את הכסף, סכום רציני מאד – 300 אלף דולר.

השיב הרב הפוסק למנהל מוסד הצדקה כי פסיקת הרב של החוזר בתשובה נראית לו מוזרה. הוא ביקש לדבר עם אותו רב אך הבעל תשובה טען כי אינו יכול למסור את שמו. אם כך, אמר הרב הפוסק למנהל מוסד הצדקה: עליך להגיד לאיש כי לפי ההלכה אינו חייב לתת את הכסף לצדקה.

למחרת היום, יום ב' 24 במאי, התקשר שוב מנהל מוסד הצדקה לרב הפוסק, והפעם הייתה בפיו בשורת איוב. וכך סיפר: הגיע אלי אותו חוזר בתשובה והביא עמו מזוודה ובה לדבריו 300 אלף דולר. אמרתי לו מה שהגדת לי, אך הוא עמד על דעתו לתרום את הכסף לצדקה. הוא רק ביקש כי אתן לו 5000 דולר כדי שיוכל לתרום גם למעשי הצדקה של הרב שלו. הוא עמד על כך שהכסף לא יוצא מכספי הגניבה. נתתי לו 5000 דולר מכספי המוסד והאיש הלך לדרכו. כשפתחתי את מזוודה נתברר כי אין בה מאומה ו-5000 הדולר הלכו. האיש היה רמאי ולא חוזר בתשובה.

אמר הרב הפוסק: עליך להחזיר את הכסף למוסד שלך מכיסך. כי לא נהגת לפי הכלל " כבדהו וחשדהו" . וכאסמכתא הביא את הסיפור הבא מדברי חז"ל  " לעולם יהיו בני אדם חשובים לפניך כלסטים והווי מכבדם כרבן גמליאל. ומעשה בר' יהושע שהשכים אצלו אדם ונתן לו אכילה ושתייה והעלהו לגג לשכב ונטל סולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש עמד בחצי הלילה ונטל את הכלים וכרכם בטליתו, וכיון שביקש לירד נפל מן הגג. לשחרית השכים ר' יהושע ובא ומצאו כשהוא נופל. אמר לו (ר' יהושע לגנב): ריקה, כך עושים בני אדם שכמותך? אמר לו (הגנב): רבי, לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי. אמר לו (ר' יהושע): ריקה אי אתה יודע שמאמש היינו זהירים בך?"

וסיים הרב הפוסק ואמר: היה עליך לנהוג כר' יהושע ולהתייחס לאותו בעל תשובה מדומה במנהג כבדהו וחשדהו. לא נהגת כך – עליך לשלם.

 


" במדינת היהודים" רעש מהומה

הסדרה המצוינת על תולדות הסאטירה של מודי בראון מתעדת גם את תולדות המדינה * סיפורה של ישראל, המידרדרת מחברה מגובשת המאמינה ביעדיה לחברה שסועה שאיבדה את דרכה * מ" המטאטא" ועד " מלכת האמבטיה" * והאם דן אלמגור היה מקור ההשראה לגוש אמונים

ייאמר מייד: סדרת " במדינת היהודים" של מודי בראון, המשודרת מזה כמה חודשים בערוץ הראשון, היא אחת מתכניות התעודה הטובות ביותר שהפיקה הטלוויזיה. הסדרה, המתעדת את הסאטירה הישראלית מראשיתה ועד ימינו, עשויה מצוין. אין פלא שהיא זוכה לרייטנינג גבוה, על רקע הצחיחות המוחלטת של הערוץ הראשון וההידרדרות לתת רמה של יתר הערוצים.

מודי בר און (תמונת מסך מהסידרה)

יש בסדרה הזו כל מה שאפשר לצפות מסדרה תיעודית טובה: תחקיר יסודי, איסוף קטעי ארכיון נדירים, תסריט מצוין, חיתוך מצויין, שילוב נבון של שחקנים המשחזרים אירועי בידור מן העבר והגשה נהדרת של מודי בראון.

 

הסדרה מתחילה מבראשית, מן התקופה של טרום מדינה. המדינה הייתה בדרך אבל הסאטירה צעדה לפני המחנה. לצופים של 2003 צריך להסביר מה מצחיק בהצגות של " הקומקום" ו" המטאטא" . אך מתוך קטעי ההומור המיושן בלטו קווים של תרבות גבוהה (הסופר אביגדור המאירי הוא שכתב את הטקסטים ל" המטאטא" ) ובלטה גם האהבה לארץ והנאמנות לרעיון הציוני, שאפיינו את התקופה. כזה גם היה הפרק על התיאטרון היידי, שבמרכזו דמותם המדהימה של דז"יגאן ושומאכר. שני קומיקאים בעלי שעור קומה שהצחיקו דור שלם של דוברי יידיש. אבל הם גם נאלצו להיאבק נגד החוק הלא ייאמן, שאסר הצגות יידיש במדינת ישראל.

ככל שהסדרה התקרבה לתקופתנו כן היה צריך להסביר פחות את ההומור. הפרק שהוקדש לאפרים קישון ודן בן אמוץ – שני עולים, האחד המציא עברית חדשה והשני המציא את הצבריות – הוא ממש יצירת מופת. גם בפרק זה עדיין מילאו ההומור והסאטירה את תפקידם הלאומי: להצחיק, לבקר אבל באהבה. באותה תקופה דן בן אמוץ עדיין לא התהלך יחף, עדיין לא היה לבוש כפייה ולא היה עטוף בצעיף בצבעי אש" ף.

הפרק על הגששים הוא אולי השיא של הסדרה. אין ספק שהלהקה הזו היא היצירה הישראלית האוטנטית ביותר. יצירה משותפת של שייקה אופיר, יוסי בנאי וניסים אלוני ובראש כולם פשנל, המפיק האגדי. המערכונים קלעו בול לקונסנזוס הישראלי. הם ביקרו וצחקו אבל מעולם לא ערערו על אמיתות היסוד של חיינו. וכאשר פעם, באיזו תאונת עבודה, השתתפו במסע הבחירות של מפלגת העבודה מיהרו לתקן את הדבר במערכון בו הסבירו כי הם אמנם אנשי מערך אבל מצביעים רק ליכוד. המערכונים של הגששים מצחיקים עד היום גם למי ששמע אותם מאה פעמים. אולי מפני שהבידור השתנה אבל לא הקונסנזוס.

הסדרה מתעדת את הסאטירה הישראלית, אבל ככזו היא בעצם מתעדת את מה שקרה לעם הזה בשנות המדינה. הבידור והסאטירה משקפים אולי יותר מכל תחום אחר את התהליך שעברה החברה הישראלית. מאמונה תמימה, מהסכמה לאומית רחבה בצדקת הדרך, מחיי צנע והסתפקות במועט – לנהנתנות, לאובדן דרך ולאובדן ערכים, לקרע עמוק.

שנות השישים התאפיינו בהתפרצות מופעי בידור שמילאו אולמות. יוצאי להקות צבאיות המשיכו דרכם לבמה האזרחית ומילאו קופות וכמוהם מגוון מופעי בידור מקומיים ומיובאים. מודי בראון לא יכול היה לעמוד בפיתוי של אופנת זמננו לייחס את כל צרותינו למלחמת ששת הימים, לגנרלים, ל" שיכרון האימפריאליזם הישראלי" שהוביל למלחמת יום הכיפורים להתנחלויות וכו" וכו".

דוגמא לכך הוא הקטע על " איש חסיד היה" , פרי עטו של דן אלמגור ובהפקתו של יעקב אגמון. מדובר בהצגה שזכתה להצלחה רבה. היא התחזתה לאוסף סיפורי חסידים אבל לטעמי הייתה קיטש זייפני, חיקוי של הצגת פרינג" אמריקנית על חיי הכושים.

גם הסיפור על הצגה תמימה ובלתי חשובה זו נוצל לניגוח " המתנחלים" . וכך אומר דן אלמגור בראיון עמו: " בחוגי גוש אמונים, בעיתון "נקודה" שלהם, חגי סגל, מנאשמי המחתרת היהודית כתב מאמר גדול הפותח במילים "דן אלמגור הוא בעצם מאבות גוש אמונים. ההצגה הזו סללה לנו את הדרך לחברון כי את השירים האלה שרנו והנוער החילוני התחיל לדבר אתנו" .

ויעקב אגמון מוסיף: " אם אני הייתי יודע שזה ייתן תמריץ לגוש אמונים לא הייתי מעלה את ההצגה" .

שאלתי את חגי סגל על העניין והוא השיב לי: אני אהבתי מאד את ההצגה הזו אותה ראיתי כנער צעיר מאד. לפני שש שנים, במוסף לכבוד יום העצמאות החמישים של מדינת ישראל, הוזמנו כמה כותבים לכתוב כל אחד על " שיר כלבבו" .

אני כתבתי על השיר אי די די די די די די מהמחזמר "איש חסיד היה". כותרת המאמר הייתה " הסיסמא הסודית של גוש אמונים" .

כתבתי בהומור, שהפזמון היה אות פתיחה מוסיקלי של כניסתו של דור הכיפות הסרוגות לזירת ההתרחשויות הישראלית. כתבתי שהעובדה שלשיר הזה לא היו מילים עלתה בקנה אחד עם הסודיות שאפפה את הגוש במהלך מבצעיו הראשונים בשומרון. עוד ציינתי שהשיר זומזם בסניפי בני עקיבא, כור מחצבתו של גוש אמונים, שבהם לא הייתה הקפדה על הפרדה בין המינים, כמו שבמחזמר הזה שבו היו שחקנים ושחקניות.

ועוד כתבתי כי בסופו של דבר בסבסטיה לא שרו את אי די די די

אלא את "עוצו עצה ותופר" הישן והפרובוקטיבי. אבל אני זוכר כמו היום שהוא התנגן אז ברקע ההתרחשויות.

המשך סיפורה של הסאטירה הוא סיפורה של החברה הישראלית המידרדרת מחברה מגובשת המאמינה ביעדיה לחברה שסועה שאיבדה את דרכה. חנוך לוין מנסה להעלות את " מלכת האמבטיה" בקאמרי, אך הקהל מוריד בכוח את ההצגה. אבל החנוך לוניזים מחלחל אל רקמות החברה הישראלית. באוניברסיטה העברית בירושלים מתגבשת קבוצה של כותבים הכוללת את חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון וב. מיכאל. הם ממשיכים את הקו הלויני, תחילה בבטאון הסטודנטים אחר כך בביטאונים אחרים, מגיעים ל" העולם הזה" מעלים הצגות קברט והופכים לצוות הכותבים של " ניקוי ראש" . מכאן ואילך סיפורה של הסאטירה, הוא סיפורה של הפתולוגיה הרוחנית של החברה הישראלית.