חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

מאמר זה איננו עוסק בשאלה איך השיג מנהיג מושחת את הכספים לרכישת חווה רחבת ידיים * גם לא בשאלה איזה מעשי שחיתות נעשו כדי לתחזק את החווה * או בשאלה כיצד הוליך "צוות החווה" שולל את עם ישראל ויזם את פשע ההתנתקות * המאמר עוסק רק בנושא האדמות עליהם הוקמה החווה * אדמות  הרוויות בזעתם ובדמם של יהודים מאז ראשית המאה העשרים

בשנת 1911 רכשה משלחת של ארגון "שארית ישראל" , ארגון ציוני שהוקם ברוסיה, 7000 דונם של אדמת חול תחוחה במה שנחשב אז לדרום הרחוק. אחד מיוזמי הרכישה כתב אז: " ניסיתי לקנות דריסת רגל בדרום של ארץ ישראל" . האדמה נרכשה בסמוך לישוב בדואי קטן, ג'מאמה, דרומית לבאר שבע מזרחית לרפיח, במרחק של כעשרים קילומטרים מחוף הים. זה היה ממש סוף העולם. דרך חולות מבותרת בערוצים הובילה למקום ואפשר היה לנסוע בה רק בעגלה רתומה לסוסים ולאחר טלטולים רבים.

קבוצת פועלים יהודיים הגיעה למקום והתנחלה בו. הם בנו חצר רבועה ובה חדרי מגורים קטנים והקיפו את המקום בגדר אבנים ולבנים.


תחילה כינו את הישוב החדש ג'מאמה. מאוחר יותר בחרו בשם רוחמה, על פי הפסוק מהושע (ב כה): " וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה…" בעתון " הפועל הצעיר" משנת 1911 סופר על הישוב החדש: " את האורווה שבנו הקיץ סגלו לדירות בשביל הפועלים. על-ידי זה ניתן פתרון במקצת לשאלת הדירות…"

סמוך לרוחמה הייתה באר השייכת לבדואים. המים מבאר זו נשאבו באמצעות מתקן פרימטיבי – גליל עץ אליו נקשר חבל נושא דליים והשאיבה נעשית בכוח רגליו של הבדואי.

 

שיחזור הבאר משנת 1913 ב"אתר הראשונים בנגב" ברוחמה

 

באר מים באזור  באר שבע

שנתיים לאחר מכן נכתב ב"האחדות" : " במושבה חדשה זו החלה העבודה בכל תוקפה. נוטעים שקדים גפנים ואקליפטוס. את החצר מאירה מנורת לוקס גדולה והיא כמגדל המאור במדבר" .

באותה שנה גם נבנה מבנה שבו הותקנה משאבה שנועדה להבטיח כי הישוב החדש לא ייאלץ להמשיך ולקנות מים מן השכנים הבדואים.

משך שנים רבות הייתה רוחמה נקודת הישוב הדרומית ביותר של ארץ ישראל ובישוב נפוצה הממרה " מרוחמה עד מטולה" כמו " מדן ועד באר שבע" של תקופת המקרא.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מצאה עצמה רוחמה בלב החזית בין הביצורים והגייסות הטורקיים והגרמנים שהגנו אל ארץ ישראל מול הצבא הבריטי שפלש לארץ מסיני. באותה תקופה מילאה הנקודה תפקיד לאומי חשוב בכך ששימשה נקודת תצפית לאנשי מחתרת ניל"י (" נצח ישראל לא ישקר" ) שהעבירו מידע חיוני לבריטים.

הקרבות גרמו להרס המטעים שהיו מטה לחמם של המתיישבים והם עזבו את המקום. בתום המלחמה, לאחר שארץ ישראל נכבשה בידי הבריטים, חזרו תושבי רוחמה וביקשו לקומם את הריסותיה. אך מצב הישוב היה בכל רע. לפני המלחמה נעזרו המתיישבים בתרומות של יהודי רוסיה. אחרי המהפכה הקומוניסטית נסתם מקור זה ובישוב שררה דלות איומה. אהרון אהרונסון כתב ביומנו: " דלותם משוועת וניכר בהם כי שכניהם הטובים הבדואים בזזום והציגום ככלי ריק" .

למרות קשיי החיים והדלות נאחזו המתיישבים במקום בציפורניהם. הם ידעו כי אם יטשו את המקום ישתלטו הבדואים על אדמתם. הם החזיקו מעמד עד שפרצו " מאורעות 1929" . הנקודה הבודדה לא יכלה להחזיק מעמד מול נחשול האלימות הערבית ותושביה נטשו את המקום.

שלוש שנים לאחר מכן חודשה ההתיישבות ברוחמה על ידי חברת " גן שלמה" שהושיבה במקום פועלים שנטעו פרדס הדרים. הישוב החזיק מעמד שלוש שנים בלבד. עם פרוץ מאורעות 1936 נאלצו שוב לנטוש את המקום ורוחמה נחרבה בשלישית.

שבע שנים עמדה רוחמה בשיממונה עד שיושבה מחדש במארס 1943 על ידי גרעין של השומר הצעיר. שוב נתכסו חולות המדבר במטעים ושדות ירוקים וגם הוקמה תשתית לתעשייה. רוחמה הפכה בסיס חשוב לארגון ה" הגנה" , שחבריו נטלו על עצמם את עול הבטחון של הישוב ושל הישובים האחרים שהוקמו באזור.

יום לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הותקפה רוחמה על ידי מטוסים מצריים ושניים מהם הופלו באש מן הקרקע. במהלך מלחמת העצמאות שימשה רוחמה בסיס למפקדת חטיבת הנגב של הפלמ" ח וממנה יצאו לוחמים לשדות הקרב הסמוכים. בסמוך לרוחמה הוכשר גם מנחת למטוסים ששימש את חיל האוויר שאך הוקם. הקשר האווירי דרך המנחת של רוחמה היה צינור החיים של הנגב בתקופה הארוכה בה היה מנותק מלב הארץ על ידי הצבא המצרי.

 

מטוס "פרימוס" בשמי הנגב

רוחמה הייתה החלוץ שלפני המחנה. במרוצת השנים הוקמו ישובים רבים באזור: דורות, שדה צבי, שדרות ועוד. ב-1954 הוקמה באזור חווה לגידול כבשים על ידי יהודי מאוסטרליה. ב-1960 נמכרה החווה וניתן לה השם מרעית. ב-1976 נמכרה החווה שוב וניתן לה השם חוות שקמים. הרוכש היה אלוף אריאל שרון. לולא רוחמה גם לא הייתה חוות שקמים.

חוות השיקמים ויקישיתוף

חוות השיקמים

שלט זיכרון למקימי רוחמה

שלט זיכרון למקימי רוחמה ויקישיתוף

ראה

כמה כסף נתן שיפמן לשרון

http://www.zeevgalili.com/2005/10/11051

הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, מאורעות, מלחמות ישראל, תולדות המדינה. קישור קבוע.