ראה "מי מפחד ממשה פייגלין"
http://www.zeevgalili.com/?p=902
1. השחיתות של מרכז הליכוד
2. מדוע הם שונאים מתנחלים ודתיים
3. "הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום"
4. מהי מהירות הקריאה של מזוז
5.. המתקרנפים של יונסקו ויאסר עראפת
6. מיצובישי
7. אמא יש רק אחת מר שי בזק
BOOK HIM .8
" חונכתי בבית" ר, גדלתי בתנועה, ואני מסתכל בראי ומתבייש * התנועה לא בגדה באידיאולוגיה שלה, כי כבר שנים שאין לה שום אידיאולוגיה * מרכז הליכוד הפך להיות איגוד לחלוקת טובות הנאה * שם המשחק הוא שחיתות" *מונולוג של חרות"ניק מתוסכל
הייתה לי השבוע שיחה עם אחד החרות"ניקים הוותיקים שבליכוד, הכואב את כאב הידרדרותה של התנועה. האיש ממלא תפקיד ממלכתי ולפיכך מבקש לשמור על עילום שמו. אני מביא את דבריו כלשונם, בקיצורים קלים:
" אבי היה באצ" ל, אני חונכתי בבית" ר והצטרפתי לליכוד בגיל צעיר. הייתי ילד כשאבי לקח אותי לכיכרות בהן נאם בגין. כשאני מסתכל בראי אני מתבייש. האם זו תנועת ז"בוטינסקי?
" אי אפשר להבין את הדררותה האידיאולוגית של התנועה, שחרטה על דיגלה את "שתי גדות לירדן", אלא על רקע השחיתות שפשתה בה" .
ההלם של 1977
" תהליך ההידרדרות של התנועה החל מיד לאחר המהפך ב-1977. דור הוותיקים, חוט השדרה האידיאולוגי והאנושי, כבר היה זקן מכדי לתפוס את השלטון. אבי, למשל, כבר היה אז על סף פנסיה. אילו היה צעיר יותר יכול היה לקבל תפקיד בכיר.
" שלושים שנות ישיבה באופוזיציה, תחת מנהיגותו של בגין, לא הצמיחו כישרונות ארגוניים וניהוליים גדולים. לליכוד לא היו עתודות של אנשים צעירים ומוכשרים שיכולים לנהל מדינה. כתוצאה מכך התנהלה המדינה על-ידי מפאיניקים. כשבגין נכנס ללשכתו הוא השאיר על כנם את כל העוזרים המפאיניקים של יצחק רבין ז" ל (פרט לאחד). פשוט לא היו מועמדים משל הליכוד. ואם היו כאלה הם היו מן הזיבורית. אלפי ג"ובים חשובים נשארו בידי מפאיניקים. רבים מהם היו אולי מוכשרים ויעילים, אך לא חשבו בראש אחד עם השלטון החדש. הם נהגו לתקוע יתדות בגלגלים, לעכב, לדחות. זה היה שלטון ימני עם ידיים שמאליות. הראש של הליכוד נשען על רגליים מפאיניקיות.
" האופורטוניסטים"
" המצב הזה שאב לתוכו אלפי אופורטוניסטים, שמעולם לא הזדהו עם הליכוד לפני עלייתו לשלטון. ראשית, מפני שזה לא היה כבוד גדול. שנית, משום שזה לא היה משתלם בכלל. פתאום נוצרו אלפי הזדמנויות חדשות לאלפי אנשים שאמרו: אני אגיד שאני ליכוד ואקבל ג'וב.
" האופורטוניסטים הללו הפכו להיות בעלי תפקידים בכירים בתוך תקופה מאד קצרה. מדובר באנשים שבדרך הטבעית לא הצליחו להסתדר. אנשים מוכשרים, שהיו להם משרות טובות, לא חיפשו ג'ובים פוליטיים. רק מובטלים ובטלנים, מפאת חוסר כשרון וחוסר יכולת, פנו לערוץ הזה. בתעשייה האווירית היה איזה פקידון, שהיה אחראי למשכורות או משהו כזה. הוא מצא דרך לעלות למעלה בהצהרה "אני ליכוד". תוך כמה חודשים הגיע לתפקיד מרכזי. ומקרים דומים היו למאות ולאלפים בתפקידים קטנים וגדולים: ראשי דירקטוריונים, מנכ"לים של חברות ממשלתיות, מנכלים של משרדים ממשלתיים, סגניהם ועוזריהם.
" הגל הזה נעצר קצת בתקופת ממשלת האחדות של שמיר רבין ופרס (85 עד 90). גם מפני שמפא"י חזרה לחלק שלל, כמו במשרדו של פואד בן אליעזר למשל.
" הסכרים נפרצים"
" עם עלייתו של נתניהו לשלטון עלה גל נוסף וגדול מקודמיו של השתלטות כדאיניקים על משרות ציבוריות באמצעות הליכוד. כל העסקנים כבר למדו את מפת הג'ובים. ידעו איפה יש דירקטוריון ואיפה יש חברה ממשלתית. כל הסכרים נפרצו. במהלך הבחירות פנימיות בליכוד כתב שר בכיר לבוחרים מכתב, בו נאמר כי הצליח להכניס 80 חברי מרכז למשרד שלו.
" מרכז הליכוד, שהתנפח לממדים מבהילים של יותר מ-3000 חברים, הפך לארגון הנאבק להשגת טובות הנאה לחבריו.
" נוצר מצב שרבים מחברי מרכז הליכוד, מספרם מגיע אולי לאלף או אלפיים, מתפרנסים מחברותם במרכז. ואפילו לא טורחים להסתיר את זה. כמו המקרה של אותו חבר מרכז התובע 300 אלף דולר מחברה המייצרת את טנק המרכבה. זאת, בתמורה לכך שסידר לנציגי החברה פגישה עם שר הביטחון בנושא התכנית לבטל את ייצור המרכבה.
" המנכ" ל צריך למהר"
" סיפר לי איש עסקים ידוע, שפנה למנכ" ל חברה ממשלתית באיזו הצעת עסקה. הדיון היה כללי ללא החלטה. שעה לאחר מכן, כך סיפר לי אותו איש עסקים, הגיע אליו שליח מטעם אותו מנכ"ל וביקש תמורה לכך שיסדר את העסקה. המנכ"ל הסביר כי הוא יודע שלא יהיה בתפקיד תקופה ארוכה והוא צריך למהר.
" ואין גבול לטובות ההנאה, גלויות ונסתרות, חוקיות ובלתי חוקיות. הנה קראתי היום בעיתון כי חילקו את הזיכיונות של שמונה מרחבים של מפעל הפיס לשמונה אנשים חדשים. זיכיון של מפעל הפיס פירושו מכונה המדפיסה בשבילך כסף בלי שאתה זז ממקומך.
" הגונב מגנב פטור"
" אינני חסיד של "מנהיגות יהודית" ושל מה שקוראים "הפייגלינים". אבל כשאומרים שהם "גנבו" את הליכוד אפשר רק לומר שהגונב מגנב פטור. הם לא המציאו את השיטה שאין קשר בין מספר המתפקדים לבין מספר המצביעים לליכוד. קח לדוגמה את רמת-גן. בעיר זו היו פריימריס שבהם הצביעו כ-10,500 מתפקדים לליכוד ורק כ-6000 מהם הצביעו בעד נציג הליכוד בבחירות לעירייה.
" כולם שוכחים שבפריימריס של הליכוד היו כשלוש מאות אלף מתפקדים. אבל בזמן שחלף מאז נשרו כמאה אלף מתפקדים ובמשאל על ההתנתקות היו רק כמאתיים אלף מתפקדים. ההסבר לכך פשוט. לפריימריס התפקדו אנשים שמישהו שילם בשבילם את דמי החבר. אחר כך לא היה חשוב לא להם ולא למי שגייס אותם אם הם חברי ליכוד.
" אני כבר לא מדבר על שוחד ושלמונים שמשלמים בכירי הליכוד לחברי מרכז בכל מיני צורות. למשל מתנות לבר מצוות ולשמחות. השתתפות באירועים כמו פתיחת חנות.
" מה שמאפיין את המציאות הזו בליכוד הוא שאבדה כל בושה. הנה באחרונה הגישו חברי הכנסת גלעד ארדן וגדעון סער הצעת חוק שתאפשר הגדלת מספר המינויים הפוליטיים על חשבון עובדים מדינה מקצועיים ללא מגבלות.
================================================
2. מדוע הם שונאים מתנחלים ודתיים
השאלה שבכותרת איננה מתייחסת לשמאל הפנאטי, שכבר שכח מזמן מה זה להיות ציוני. השאלה היא מה מביא אנשים, מימין ומשמאל, הרואים עצמם ציונים רציונאליים, לייחס את כל הצרות של מדינת ישראל למתנחלים ולדתיים.
מה משותף ליוסי שריד ולדן מרידור, ליוסי ביילין ולציפי לבני.
הנימוקים, המעשיים כאילו, שמביאים בעלי תפישה זו עומדים על כרעי תרנגולת.
השורשים של התפישה הזו הם עמוקים יותר מן הנימוקים שמביאים המצדדים בה. המניע העיקרי נעוץ לדעתי בחשש שמא הציונות הייתה מוטעית מעיקרה, וכי היא "החטא הקדמון" עליו מבוססת מדינת ישראל.
נדמה לי שפרופסור זאב שטרנהל הוא דוגמא טובה לבעלי תפישה זו. במאמר שפרסם ב" הארץ" , בעקבות אירועי רפיח, הוא חוזר על מכלול הנימוקים לגבי נזקי "הכיבוש" . אבל הוא חושף את המניע העיקרי של מי שרואה עצמו ציוני, ובעצם סבור כי הציונות לידתה בחטא קדמון (אף שהוא מכחיש זאת).
וכך הוא כותב בין היתר: " כפי שאפשר היה לצפות, סופו של הקולוניאליזם ההתנחלותי שיערער את אושיות הציונות… מלחמת העצמאות הייתה פסגתו של תהליך הכיבוש, שבא לענות על צורך קיומי ובכך הייתה הצדקתו המוסרית. לפיכך, לא בחמישים השנים שקדמו למלחמת העצמאות טמון החטא, אלא ב-37 שנות הקללה שבאו אחרי מלחמת ששת הימים… ההבדל בין שתי התקופות הוא הבדל של מהות. ההתנחלות היא שמטשטשת גבול זה, ובכך חותרת תחת הלגיטימיות המוסרית של הישגי הציונות…" .
הטיעון של פרופסור שטרנהל מבוסס על כשל לוגי. מדוע כיבושי מלחמת העצמאות שונים מהותית מכיבושי ששת הימים? מה ההבדל בין התנחלויות חניתה, דגניה וכפר דרום של המאה העשרים, לבין דוגית, נצרים וכפר דרום של שנת 2004 ? האם מישהו בעולם מקבל הבחנה כזו?
==================================================
3. "הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום"
הקורא משה נחום שטרנברג מירושלים כותב לי:
" נולדתי בשנת 1928. הייתי בין מאה הצעירים האחרונים שהגיעו ארצה מאירופה בעליית הנוער ב-1943.
" במוצאי יום הכיפורים של שנת 1946 הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום. אחר כך הייתי חבר משק בני דרום לשם עברנו ובנינו אותו לאחר מלחמת השחרור.
" ברצוני להסב את תשומת ליבם של המצדדים בהתנתקות לתוצאה הדסטרוקטיבית של מעשה כזה. אם חלילה יפנו את גוש קטיף מתושביו היהודים, מיום זה והלאה אף אדם נורמאלי במדינתנו לא יתנדב עוד להתיישב במקום כלשהו. פרוש הדבר שלא יהיו עוד חלוצים בישראל. כי מי יהיה מוכן לסכן עצמו ובני משפחתו ולהשקיע את כל משאביו במקום חדש כאשר קורות גוש קטיף לנגד עיניו?
================================================
4. מהי מהירות הקריאה של מזוז
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שוקל אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. ואני תמה כיצד שוקלים.
יש להניח כי תהליך השקילה כולל קריאת החומר הנוגע בדבר. כמה זמן צריך בשביל זה? מחקרים העלו כי מהירות הקריאה של אדם בוגר, משכיל ואינטליגנטי, מגיעה ל-280 עד 300 מילים בדקה. היועץ המשפטי משכיל ואינטליגנטי. בהנחה שהוא בוחן כל פרט בקפידה, אפשר להניח שמהירות הקריאה שלו מגיעה ל-250 מילים בדקה, לפחות. כלומר 15 אלף מילים בשעה. אם הוא מקדיש לפרשת שרון ארבע שעות ביום הוא מגיע לתפוקה של 60 אלף מילים ביום.
מזוז התמנה לתפקידו ב-25 בינואר. אם ננכה שבתות וחגים ועוד עשרה ימים להתאקלמות נותרו למזוז מאה ימי עבודה מלאים. אם ניצל 4 שעות ביום לקריאה יכול היה לקרוא בפרק זמן זה 6,000,000 מילים.
האם זה לא מספיק כדי להגיע להחלטה? מדוע צריך לחכות עד סוף יוני?
==============================================
5. המתקרנפים של יונסקו ויאסר עראפת
בשנת 1959 עלתה בפריז הצגת הבכורה של " קרנפים" , פרי עטו של יוג'ין יונסקו. המחזה טבע מושג חשוב, בעל משמעות חברתית ופוליטית – " התקרנפות" .
עלילת המחזה פשוטה: בישוב כלשהו מתחיל פתאום להסתובב קרנף. לא רואים אותו בתחילה. רק שומעים את הרעש שלו – ריצה כבדה וקולות נחירה. כשהוא רץ ברחובות, הוא מעלה ענני אבק, פוגע באנשים, דורס אותם והורג כמה מהם.
בתחילה, האזרחים מזועזעים וכועסים, ומנסים לחשוב איך להיפטר מן הצרה. אבל הקרנף ממשיך להסתובב, ולפתע אתה שומע דעות שאולי בעצם הקרנף הזה טוב, אולי הוא ממלא תפקיד חיובי. אולי הוא בכלל צודק. אנשים גם מתחילים לדבר בהערצה על כוחו הגדול, וכעבור זמן מה, אחד מהמעריצים הופך בעצמו לקרנף. אט אט הופכים כל התושבים, פרט לאחד, לקרנפים.
הפרשנות טענה שזו סאטירה שמשקפת את מה שקרה לעם הצרפתי בעת הכיבוש הנאצי. יונסקו, בראיונות, לא שלל את זה לגמרי, אבל רמז שהמחזה נכתב יותר כאזהרה לעתיד. הוא גם אמר שלימין אין מונופול על התקרנפות, וזה יכול לקרות גם בשמאל, וכמובן שעל כך זכה לביקורת שוצפת מן השמאל בצרפת.
מהו הנמשל במקומותינו? מכירים קרנף ששמו יאסר ערפאת? זוכרים כמה מתקרנפים קיפצו ויש עדיין מקפצים סביבו?
כמו כל יצירה גדולה גם " הקרנפים" איננו חד ממדי. ערפאת כבר לא רלבנטי. אך האיש שהפך אותו לא רלבנטי ממלא את תפקיד הקרנף. ותראו כמה מתקרנפים יש סביבו – בליכוד, בשמאל, בתקשורת.
=================================================
6. מיצובישי
לידיעת המתקרנפים, העריקים והמתנדנדים למיניהם: מיצובישי כבר לא IN. מאז קנה רבין את הצבעתו של אלכס גולדפרב תמורת מיצובישי, המכונית הזו כבר לא מי יודע מה. באחרונה נתגלה פגם בטיחותי במערכת הבלימה של המכונית שהוסתר משך שנים מבעלי המכוניות. כדאי לבקש מכונית אחרת.
===============================================
7. אמא יש רק אחת מר שי בזק
שי בזק היה יועץ התקשורת של בנימין נתניהו ונעלם מן המרקעים כשזה הובס על ידי ברק. בשבוע שקדם למשאל ההתנתקות הייתה לבזק עדנה תקשורתית. הוא הוזמן לראיונות על כל גבעה תקשורתית רמה ומתחת לכל עץ רענן. והייתה לכך סיבה טובה. שי בזק הטיף להתנתקות למרות שהוא עצמו גדל בנוה דקלים ואמא שלו מוסיפה להתגורר בישוב המיועד לעקירה.
היה קשה מאד להזיל דמעה לשמע דברי בזק. להפך. למראה הצהרותיו החגיגיות שנאמרו בחיוך רחב הוא הזכיר לי כל מיני בדיחות. למשל על אותו איש שרצח את אמו וביקש מבית המשפט להתחשב בעובדה שהוא יתום. או אותו איש מבדיחה אחרת שרצח את אמא בגלל שקל אחד. וכששאל השופט האם בשביל שקל רוצחים אמא השיב: אדוני השופט אני אדם חסכן, שקל פה ושקל שם מצטבר לסכום גדול.
שי בזק מבין בתקשורת ואת התפקיד שעשה בשרותו של נתניהו מילא בהצלחה רבה. אפשר להבין אותו על שלא עמד בפיתוי לנצל את ההזדמנות ולחזור למרקעים. הרי איש לא היה מקדיש לבזק שנייה אחת של טלוויזיה אילו היה מתנגד להתנתקות, או אילו התגוררה אמו ברמת-גן. אבל בן המוכן לעשות טרנספר לאמא שלו זה סיפור ולא איש כשי בזק יחמיץ אותו.
הבעיה של שי בזק היא שאמא יש רק אחת ואת הסחורה הזו כבר לא יוכל למכור שוב.
וזה שוב מזכיר לי בדיחה.
מורה מבקש מתלמידיו לכתוב חיבור בנושא "אמא יש רק אחת" .
רוב הילדים כתבו משהו כמו: הייתי חולה מאד אמא טיפלה בי במסירות ובאהבה, אמא יש רק אחת.
מוישל'ה כתב משהו אחר: באתי הביתה ונורא התחשק לי משהו מתוק. אמא אמרה לי: גש למקרר יש שם שתי חפיסות שוקולד. נגשתי למקרר פתחתי ואמרתי: " אמא, יש רק אחת" .
===============================================
BOOK HIM .8
ידיד מארצות הברית המבקר בארץ צפה בטלוויזיה במרואן ברגותי המרים את ידיו הכבולות מעל לראשו ומסמן באצבעותיו את סימן הנצחון הצ"רצ"יליאני V.
הידיד שאל אותי: "מה קרה לכם. האם כבר לא מציגים כאן סדרות פשע בטלוויזיה. האם קציני המשטרה שלכם אינם רואים כיצד כובלים חשודים ונאשמים בארצות הברית? שם מעולם לא יכבלו עציר או אסיר כשידיו מלפנים. צורת כבילה כזו נחשבת מסוכנת. בעבר, כשנהגו לכבול כך, היו מקרים שאסירים תקפו את שומריהם, חנקו אותם ונמלטו. אצלנו כובלים אדם רק מאחורי גבו. זה אולי נוגד את כבוד האדם וחירותו. אבל אם אתם מעדיפים לתת כבוד לרוצח המתועב הזה אתם אולי יודעים מה שאתם עושים" .
כיתוב לצילומים
" הייתי ילד כשאבי לקח אותי לאספות של בגין" . בגין בנאום בחירות בראשית שנות החמישים. בכרזה ציור ארץ ישראל משני גדות לירדן והכתובת " מולדת וחרות" .
" קח את מפעל חייך וברח" . סטיקר אינטרנטי נגד תכנית ההתנתקות.
" אולי הקרנף דווקא צודק?" . יוג'ין יונסקו.
פינגבאק: מי מפחד ממשה פיגלין | היגיון בשיגעון
פינגבאק: האם משה פייגלין הוא "ליכודניק אמיתי"? | היגיון בשיגעון
הברכה והשלום לזאב.
מחד ונוקב ! תודה רבה.
הראשון שהציג את הלך-הרוח, שקראת לו, "עכשוויזם" , היה עשו הרשע.. כשנכנס לאוהלו של יעקב והריח את ריחו הנודף והנעים של הנזיד המתבשל, הוא דרש מאחיו,"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה…"
המלה "נא" מציינת "לא מבושל די צורכו" כבקורבן פסח הראשון,"אל תאכלו ממנו נא…" ( לא צלוי די צרכו)
וכן, כידוע לכל טבח, שכשמבשלים עדשים אדומות צבען אובד ומתמוסס עם בישולן. עשו לא היה מוכן לחכות עד גמר-בשול הנזיד. הוא דרש להלעיטו למרות שהן עדיין אדומות ולבוא על סיפוקו מיד- עכשוויזם
מוקירך והדורש בשלומך.
יצחק ר. דויטש