עידגון דצמבר 2015

28.6 אחוזים מכלל הזוכים בפרס נובל במאה ה-21 יהודים *חוקר אמריקני טוען שההסבר נמצא כבר בחורבן בית ראשון ואף לפני כן * אורח חיים של קשיחות אינטלקטואלית ומערכת חינוך עיצבה עם בעל מנת המשכל  הגבוהה בעולם * עם שנחן באמביציה, דמיון וסקרנות * הגאונות היהודית אינה מתבטאת רק בפרסי נובל אלא בכל תחומי החיים – אמנות, ספרות, מדע, כלכלה ומדינאות * ומה מקשר בין שפינוזה, קפקא, פרויד ומאיר לנסקי *

ובנספח: מה אמרו גדולי עולם על היהודים

שוב זכו שלושה יהודים בפרס נובל לכימיה. אריה ורשל, מייקל לוימ ומרטין קרפלוס מצטרפים לשורה ארוכה של יהודים שזכו בפרס הנכסף. ושוב שואלים: כיצד זוכים היהודים שנה אחר שנה להכרה בגאוניותם. מה ההסבר לכך שבמאה ה-21 בלבד זכו היהודים ב-36 מתוך 126 זכיות. דהיינו 28.6 אחוזים מכלל הזוכים. שעור הזוכים היהודים בפרס נובל מאז החלו בחלוקת הפרס מגיע ל-22.7 אחוזים [לא כולל הפרס המהולל לשלום שבו זכו רבין פרס וערפאת]. תשובה מקורית לשאלה זו ולשאלות רבות אחרות על הגאונות היהודית נותן ד"ר צ'ארלס מוריי, במאמר שפרסם באפריל 2007 . המאמר, "הגניוס היהודי" פורסם בכתב העת "קומנטרי" באפריל 2007 . [Charles Murray JEWISH GENIUS COMMENTARY]

אריה ורשל [ויקישיתוף]

מייקל לויט ויקישיתוף

להמשיך לקרוא ←

עתה ניתן לשמוע את הניגון 

ערב הימים הנוראים אשתקד, זכיתי לחוויה מרגשת ויחידה במינה: שמעתי ניגון. הניגון הזה ליווה אותי משך כל התפילות של ראש השנה ויום הכיפורים והוא הוסיף להתנגן בתוכי ללא הרף, משך כל השנה. הניגון עורר בי תובנות לגבי מקומו של הניגון בהוויה היהודית בכלל ובתפילה בפרט, ואני מבקש לשתף בהן את קוראיי.

המדובר בניגון החשוב ביותר של חסידות מודז'יץ. הוא הולחן, על ידי אבי השושלת, ר' ישראל ממודז'יץ, לפיוט נורא הוד, הנאמר בתפילת ראש השנה ובתפילת נעילה של יום הכיפורים.

להמשיך לקרוא ←

יום הכיפורים, ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)

 ונתנה תוקף  – פרוש התפילה ותולדותיה

 http://www.zeevgalili.com/2007/10/477

להמשיך לקרוא ←

"העיקר לדבר." צ'מברלין נפגש עם היטלר.

המאמר נכתב זמן קצר לאחר עליית אובמה לכס הנשיאות ומובא כאן כלשונו

[יולי 2016 – החלטת אובמה למנוע את הסיוע לפיתוח כיפת ברזל מאששת את התחזית הקודרת ]

 הנשיא הכוכב של ארצות הברית פותח במסע חינחונים לעבר המשטרים המתועבים ביותר שידעה האנושות. הוא הפך במחי יד את ציר הרשע לציר הבירבורים. העיקר לדבר: עם אסאד, עם אחמדיניג'אד, ובקרוב עם החמאס. ובינתיים הצנטריפוגות באיראן מסתובבות במהירות מטורפת. שנת 1938 כבר כאן.

להמשיך לקרוא ←

חורבן ירושלים ובנייתה – באגדה ובפיוט

http://www.zeevgalili.com/2000/07/54

 הניגון של חסידי מודזיץ' ל"אלה אזכרה"

http://www.zeevgalili.com/2009/09/6383

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים

http://www.zeevgalili.com/2004/07/300

זעקת האבות על נפילת הל"ה

http://www.zeevgalili.com/2006/03/219

החורבן בגלל שינאת חינם – סיפור

http://www.zeevgalili.com/2010/07/9771

אורי צבי – המשורר שחזה את השואה

http://www.zeevgalili.com/2009/04/2847

האם הגיע הזמן לאחד את תשעה באב ביום השואה

http://www.zeevgalili.com/2013/07/18599

תגובות

בתצלום  רואים כי נשים התפללו צמוד לכותל. וזכור לי , מביקורי שם בילדותי, כי אכן כך היה. אז לא היתה מדינת ישראל ולא היה "רב הכותל".ואשר לפולחני תשעה באב : הרבנות במשך הדורות הצליחה ליצור את פרדיגמת "שנאת חינם" ולמחוק את הסיבות הפוליטיות/גיאו-פוליטיות שגרמו לחורבנים.

אליעזר רמון

– ד"ר יואל רפל –

תשעה באב חל תמיד בחופשת הקיץ, עם תום שנת הלימודים. יום האבל הזה, בו חרבו שני המקדשים, אינו כלול בתכנית הלימודים. זו אולי אחת הסיבות לבורות הנוער בתחום זה ולהתאדות היום הזה מן התודעה הציבורית.
מי חושב על הסיבות לצום בפתח החופש הגדול ?
על חשיבותו של יום זה והצורך לציין אותו עמד  אחד המעצבים הגדולים של תנועת העבודה, ברל כצנלסון.

להמשיך לקרוא ←

צעיר בן ימינו לא יבין זאת * בעבר הלא רחוק כדי לשמוע מוסיקה היית צריך להיות עשיר * לא רק כדי לרכוש כרטיס לקונצרט * גם כדי לרכוש רדיו ולהאזין לתקליט * בין כל מהפכות הטכנולוגיות של ימינו תופסת המוסיקה מקום מרכזי כמהפכת תרבות

לפני כמה שנים נזקקתי לנסוע נסיעות רבות באוטובוסים – בעיר ומחוצה לה. החלטתי לנצל את הזמן הרב שביליתי בהמתנות ובנסיעות להאזנה למוסיקה. וכשאני אומר מוסיקה הרי בהקשר זה כוונתי בעיקר למוסיקה קלאסית.

האזנה למוסיקה, לטעמי, היא בראש ובראשונה באולם קונצרטים ובמגע המחשמל עם האמן והתזמורת. במקום השני: האזנה לתקליטור בכורסה, בעיניים עצומות ובריכוז. איני מתנזר כמובן מהאזנה, תוך כדי עבודת הכתיבה שלי. האזנה כזו היא גורם מפרה, מעורר ומרגיע. אך אין בה מן ההנאה השלמה של האזנה בלבדית. מעולם לא נמניתי עם חובבי המוסיקה המתרוצצים ברחובות כשאוזניות צמודות לאוזניהם.

אך במציאות החדשה בה אנו חיים ההכרח לא יגונה. פניתי אפוא לחנות גדולה למכשירי אלקטרוניקה. ביקשתי לרכוש "דיסקמן" – מכשיר שהיה אז בתודעתי הדבר החדיש ביותר כאמצעי להאזנה מחוץ לאולם הקונצרטים או הבית. מכשיר שיאפשר לי לשמוע גם בדרכים את אוצר התקליטורים שבביתי.

המוכר הסתכל עלי קצת בתימהון כשהצגתי את בקשתי. חיטט במעמקי המחסן וחזר עם המוצר בפנים מאירות.
"יש לך מזל", אמר לי, "זהו המכשיר האחרון. ויותר לא יהיו". שמחתי על המציאה, אך כשהבאתי אותה הביתה הסתכל עלי בן הזקונים שלי במבט מזלזל, כמעט ברחמנות.

"לרכוש היום דיסקמן", אמר לי, "זה כמו לרכוש עגלה רתומה לסוס במקום המכונית שלך". הוא שלף מכיסו גליל קטן בגודל של קופסת גפרורים, שאני עצמי קניתי לו כמתנה ליום הולדתו.
"קח", אמר , "בתוך הקוביה הזו תוכל להכניס את כל הסימפוניות של בטהובן, את כל הרביעיות והחמישיות של שוברט ועוד יישאר מקום לבאך ולויואלדי".

להמשיך לקרוא ←

                                                        יורם קניוק בצעירותו בשער ספרו נייר של זכוכית

יורם קניוק, שנפטר אתמול, נמנה כאילו עם סופרי דור הפלמ"ח. זה נכון מבחינה כרונולוגית אך יורם לא היה שייך לשום אסכולה. הוא חרג מן המסגרת ובלט במקוריותו וביצירתיות השופעת שלו שנמשכה עד יומו האחרון. פרק מיוחד בחייו הוא המעבר שעשה הפלמ"חניק איש השמאל, מזהות ישראלית לזהות יהודית. תחילה דרך הזדהות עם יהודי השואה ואחריה עם חיפוש שורשים במקורות רחוקים יותר.

להמשיך לקרוא ←