יורם קניוק בצעירותו בשער ספרו נייר של זכוכית
יורם קניוק, שנפטר אתמול, נמנה כאילו עם סופרי דור הפלמ"ח. זה נכון מבחינה כרונולוגית אך יורם לא היה שייך לשום אסכולה. הוא חרג מן המסגרת ובלט במקוריותו וביצירתיות השופעת שלו שנמשכה עד יומו האחרון. פרק מיוחד בחייו הוא המעבר שעשה הפלמ"חניק איש השמאל, מזהות ישראלית לזהות יהודית. תחילה דרך הזדהות עם יהודי השואה ואחריה עם חיפוש שורשים במקורות רחוקים יותר.
התנ"ך כמקור השראה
על נושא זה דיברתי עם יורם קניוק בעקבות ערב שנערך לכבודו בבית ביאליק, לפני כמה שנים, בו אמר שהתנ"ך הוא מקור ההשראה העיקרי שלו.
עלי להקדים ולומר כי אני אוהב את יורם קניוק למרות ששנינו בכלל לא מאותו הכפר. אמו של יורם קניוק הגיעה מאודיסה עם העליה השניה ב-1909. הגננת שלו, חיה ברוידא, היתה אלמנתו של הסופר חיים יוסף ברנר. סבו היה מורה בנוה צדק והיה חברם של ביאליק ורבניצקי. ביאליק היה הסנדק שלו.
קניוק הוא איש העולם הגדול שצייר בפריז וחי בניו יורק, כשרוב הישראלים עדיין לא ידעו היכן נמצאות ערים אלה על המפה. יורם קניוק נפצע קשה בקרב על הר ציון ולאחר מלחמת השיחרור הפך לתרמילאי הישראלי הראשון. יורם קניוק היה משך שנים רבות , הישראלי האולטימטיבי, בוגר תנועות הנוער, מכור לנופיה של ארץ ישראל ולריחותיה. הוא כתב ספרות שהיא תערובת של בידיון, מציאות ופנטזיה. אם אסכם את אהבתי לקניוק במשפט אחד אומר כי הוא הסופר הישראלי האמיתי ביותר שאני מכיר .
מהפך פוליטי
נפגשנו בדירתו השכורה במרכז תל אביב הישנה. מוקף ספרים וציורים ועל השולחן תנ"ך גדול בכריכה שחורה. סיכמנו לדבר תנ"ך בלי פוליטיקה. אך קניוק לא יכול היה להמנע מלהסביר את המהפך שחל בו מאז היה איש שמאל, שהאמין בשלום עם הערבים, קיים מגע עם אש"ף בשנות השישים וכתב בעד מדינה פלסטינית. הוא סיפר על האכזבה הקשה שבאה בעקבות הסכם אוסלו מידידיו הפלסטינים, על ההבנה שהפלסטינים בעצם הכניסו לתוכנו סוס טרויאני ועל המסקנה שאין סיכוי לפתרון של שלום. הוא לא הפך חסיד ארץ ישראל השלמה. יש לו ביקורת קשה על המתנחלים ועל המימסד הרבני. הוא מתגעגע לתבונה הבנגוריונית. אינו מאמין במאומה. לא באלוהים ולא בקידמה. כל הטבע בנוי על כך שהחזק מכה את החלש ושורד. ואני, אומר קניוק, רוצה להיות החזק. לא מפני שזה מוסרי יותר, אלא מפני שאני שייך לשבט הזה. השבט הישראלי והשבט היהודי.
"היינו אנטי יהודים"
"בדור שלי חינכו אותנו לא להיות יהודים. כי יהודי היה משהו גלותי. אני נהייתי יהודי, גם בכתיבה שלי וגם בחיים שלי, בעקבות הפגישה עם ניצולי שואה. פגשתי אלפים מהם, מיד לאחר הקמת המדינה. באוניות, בנמלים במקומות מסתור. משך השנה בה הייתי ימאי שהביא עולים. "לאט לאט הרגשתי כמה אנחנו, ילידי הארץ, קטנים לעומתם. כמה אנחנו אפס לעומתם. חשבנו פעם שאין כמונו הפלמ"ח. ופתאום ראיתי שמה שכל ילד בן 14 עבר שם כדי לשרוד את אושוויץ אני לא אעשה אף פעם בכל המלחמות שאני אשתתף בהן.
בר מצווה ללא אבא
"תמיד אהבתי את המסורת של עם ישראל. למרות שגדלתי בבית חילוני קראתי מחזור וסידור. נהייתי דתי מגיל 12 בהשפעת סבי, אבא של אבא, מרדכי קניוק. הוא הגיע לארץ ב-1938 כמה חודשים לפני המלחמה. פה הקים בית כנסת ליד בית המטבחיים בצפון תל אביב, נהיה אופה ועשה את החלות הכי יפות בעיר. הוא היה דתי מאד. לא כמו הדתיים היום. הוא היה פתוח מאד. לא ביקש מאמא שלי לעשות מטבח כשר בשבילו. אהבתי את האווירה של בית כנסת שהוא בנה. הייתי דתי לאיזה שנתיים. לא לגמרי דתי כי גם הייתי בתנועת הנוער "מחנות העולים". לא הלכתי עם כיפה אבל הנחתי תפילין שנתיים אחרי הבר מצווה. עליתי לתורה בבית כנסת בשדרות קרן קיימת. אבא שלי לא בא לבית הכנסת כי אמר שזה מנהג שלא מעניין אותו.
"פעם ראשונה שפגשתי עיר יהודית היה כשהגעתי לאמריקה. יצא לי לגור בלואאר איסט סייד. זה היה איזור יהודי שבו מכרו רק טליתות וספרים, בעברית וביידיש. היה תיאטרון יידי ודברו יידיש. במסעדה יכולת לאכול בשבת ולשלם ביום ראשון. היו שם קומוניסטים וסוציאליסם והיבראיסטים עולם מופלא שהועבר מוארשה ומאודסה.
אכזבה מאלוהים
"המפגש עם השואה חיזק את הצד היהודי שבי אבל גמר לי את העניין של אלוהים. את הענין של השגחה, או שיש אל שהוא קשור אלינו. קראתי רמב"ם אבל לא אהבתי לקרוא אותו. גם אלוהים לא קרא את הרמב"ם. יש לי משחק של חתול ועכבר עם אלוהים.
יש לי ספריה של ספרי קודש בבית. אני מאד אוהב לקרוא את מדרש רבא או את מדרש תנחומא. יש לי את ההכשרה הנפשית והטקסטואלית לקריאת הטקסט הזה. פיתחתי את זה בעצמי. לא ישבתי עם מישהו ולמדתי. אבי, שהיה "יקה" (כינוי ליוצאי גרמניה) כזה, וקרא רק גתה והיינה, היה גם למדן גדול. מצאתי אצלו שמאחורי הספרים שלו החביא כל מיני מדרשים.
"הייתי החילוני הראשון שלמד אצל גרשום שלום קבלה. שנה שלמה זוהר ושבתאות. וכולם היו מסתכלים עלי כי אז הקבלה לא היתה באופנה. כשאני נוסע לחוץ לארץ אני לוקח אתי מחזור. אני אוהב את השפה הזאת. הלשון נורא חשובה לי ואין עוד דבר כזה כמו השפה העברית.
"הקריאה במקרא במחזור ובמדרשים שרובם עברית זו חגיגה. זו הפילוסופיה שלנו, ההיסטוריה, חכמה, הומור, כישופים הכל יש שם. מה היו החסידים? הם היו עושי כשפים כאלה. קראתי המון ספרות חסידית, דווקא את המעשיות. הייתי קונה בירושלים במאה שערים ערמות ספרים. את כל המעשיות, שכתובות בעברית איומה אבל הספורים נפלאים. ר' נחמן הוא כמובן הגדול שבהם. זה השפיע מאד על הכתיבה שלי: הקשר בין מציאות ודמיון בין מגיה לריאליזם. אני הייתי הראשון בעברית שחיבר את זה בכל הספרים שלו, כמו שהדרום אמריקנים עשו עם האינדיאנים. הכישוף הזה שפתאום משהו נהיה זה אצלי טבעי ולא מרגישים שזה כישוף. חושבים שזה חלק מן המציאות. ככה זה ב"אדם בן כלב", "היהודי האחרון". כל הספרים שלי.
המקרא המורה הגדול
"אבל המורה הכי גדול שלי זה המקרא. קראתי השבוע את פרק ד' בבראשית. רק פרק אחד, עמוד וחצי, ותראה מה יש בו. קין והבל. אלוהים נותן לקין אות שלא יפגעו בו. ואז הוא נע ונד בארץ אבל כעבור שני פסוקים נמסר שנשא אשה והוליד ילדים ומנין הגיעו הבחורות האלה? וסיפור למך ונשיו ומופיע שת ופעם ראשונה בימי אנוש התחילו לקרוא בשם אדוניי. בפרק הזה יש מספיק לשבעה כרכים של רומן. כל היחס של שני האחים האלה לאלוהים. איך אלוהים מתעלל בהם. למה הוא לא שעה לקרבנו של קין? אין בתנך יפים ויפות ואין תאורי נוף ובתים. אבל איזה כוח יש בטקסט הזה. "או פרק כ בירמיהו. המאבק של ירמיהו עם עצמו ועם עמו ועם אלוהים. איזה עוצמה אדירה יש בפסוקים הללו: פתיתני ה' ואפת, חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום… ארור היום אשר יולדתי בו אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך. ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר יולד לך בן זכר שמח שמחהו… ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם. למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבושת ימי".
או תראה איך מספר התנ"ך סיפור ענק בכמה מלים: "וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עומד אצלה והאריה עומד אצל הנבלה". (מלכים א יג-24). או הסיפור על רצפה בת איה המגוננת בשק על עצמות ילדיה מפני ציפורי הטרף וחיית השדה.
הרומן הכי מדהים
"לדעתי כל הסיפורים שמתחילים עם דוד ונגמרים בסוף מרד אבשלום זה הרומן הכי מדהים שקראתי באיזו שהיא שפה אי פעם. דוד הוא גם בוגד וגם גנגסטר שלוקח כסף ונשים מהחוואים ובסוף הוא יוצא איש פנטסטי.
"התנ"ך תמיד מפתיע מחדש. שירת דבורה או שירת משה. זה משהו שכל פעם שאני קורא אותו מחדש אני לא מאמין למה שאני קורא. היכולת הזו, הכוח הזה, מנין זה בא.
"מאברהם ועד דוד כולם אנשים עם יצרים. הגדולה של התנך היא שהדמויות שמופיעות בו אינן מלאכים כמו ישו והשליחים בברית החדשה. שם כולם טובים ויפים. אין אצלנו מלאכים. מלאך בתנ"ך זה תמיד שליח. המלאך רואה את סדום ועמורה ואין לו נקיפות מצפון. איזה מן מלאך זה. אתה רואה ארץ שלמה נחרבת ולא זולגת לך דמעה אחת? והכל כדי להציל את לוט מפני שיש לו פרוטקציה אצל אברהם? אין בתנך הסברים והתנצלויות. למה דוד הולך לפלשתים, מוכר עצמו להלחם בשאול. ואחר כך הוא בוכה על מות שאול ויונתן.
קריאה בלי פרוש
אני קורא את התנך בלי פרושים. אני קורא רק את רשי. הוא נותן לי ידע על ימי הביניים. הייתי בכול המקומות שבהם חי רש"י. זו היתה ממלכה יהודית עם שירה גדולה ואנשים גדולים. איך הם הסבירו את הסיפורים האלה במציאות שבה חיו, שהיתה שונה לגמרי מן המציאות התנכית. קשה היה להם להבין פסוק כמו "אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו".(איוב ו-15.) נחל כזה קיים בארץ מדברית , בא ביעף מחריב הכל ומשאיר ואדי עם חריצים. בעיני, רש"י הוא המורה הכי טוב ליהדות ימי הביניים, יותר מכל הפרופסורים.
גמרא פחות עניינה אותי. למדנו בתיכון תלמוד. ניסיתי ללמוד בעצמי. גם בניו יורק הלכתי פעם לאיזו ישיבה וזה לא תפס אותי. אני אוהב את פרקי אבות ואת המשניות. אני פחות אוהב את התלמוד. ההרגשה שעם ישראל ברגע שיכול היה לעבור ללשון אחרת הוא נטש את העברית לטובת הארמית, האנגלית של אז, זה תמיד מעורר בי חימה.
"ההווה קבוע העבר משתנה"
לפני כמה שנים שלח יורם קניוק מכתב למערכת "הארץ", שמפאת חשיבותו אני מביא אותו כאן בקיצורים מעטים. וכך כותב קניוק:
"כידוע בישראל ההווה קבוע ורק העבר משתנה. ההווה היום מתאר את תולדות הציונות כמות שהיו, לא כמו שאנשים כמוני זוכרים…
"אם כן בשנות ה-30, כדי לעשוק את הערבים, החליטו הציונים להביא לארץ יהודים מגרמניה, אוסטריה ופולין… עם פרוץ מלחמת העולם סירבו הציונים לשלוח את הפלמ"ח להילחם בנאצים, שכן הבינו שבקרוב יהיה הרבה סבל יהודי שיסייע להם בגירוש הערבים. עם תום המלחמה אכן נשלחו מכשירי מדידת סבל לאירופה ונמצאו מאות אלפי יהודים מבולבלים, שהציונים מנעו מהם בכוח להגר למדינות אחרות. הם השיטו את הסבל באוניות רעועות, וכדי לעשות יחסי ציבור הביאו יותר מ-4000 יהודים באונייה 'יציאת אירופה', כדי שהוועדה האנגלו אמריקנית שנשלחה לחקור את הנעשה בארץ תראה במו עיניה את הסבל המפוברק. הם אף לא חסו על חיי כמה יהודים באונייה למען יראו וייראו.
"… כשישים אוניות כאלו הושטו אז בים והבריטים החמודים שלחו להם פרחים והובילו אותם מעדנות לנוח בחופי קפריסין הקסומה.
"אחר כך הטעו הציונים את הערבים בקבלם בעורמה אופיינית את הצעת החלוקה ובמבצעים השונים שנהיו למיתוס שנופץ כבר יצאו הארץ-ישראלים למלחמה . מעל הלוחמים הארץ-ישראלים חג צי של מבצרים מעופפים, מלווים בלהקי מטוסי קרב מסוג ספיטפייר. היו להם מאות טנקים ותותחים, כך שלערבים היחפים לא היה סיכוי. צבאות ערב שפלשו בלי נשק, על גבי חמורים וגמלים\ לא יכלו איפוא לסייע.
"…ועם צבא ענק שנקרא צה"ל ניקו היהודים את רוב חלקי הארץ מהערבים. 6000 ההרוגים היהודים נפלו, כפי שמתברר עתה באמצעות שחיטת הפרות הקדושות, בשל עיסוקם בטבח כדוגמת טבח טנטורה ובשל הטעויות הציניות שעשתה ההנהגה הציונית חסרת הלב.
"מיד לאחר תום המאבק חיפשה ישראל את הערבים שנשארו כדי לחסלם באמצעות פעולות תגמול מפוברקות. מה שלא הצליחו לעשות אז תוקן על ידי הטעיית הצרפתים והאנגלים וגרירתם למלחמת סיני. אולם כל זה לא הספיק ועל כן כדי להכין את המתקפה על כל מדינות ערב, במה שנקרא במיתוסים מלחמת ששת הימים, הביאו הציונים במירמה את אדולף אייכמן לישראל, כדי שבאמצעות משפטו הנמלץ תיווצר אימה גדולה, אשר תסייע במלחמה הקצרה, שבה לערבים לא היה סיכוי.
"חרף המשפט היהודים לא הפנימו את לקח השואה ועשו לערבים מה שהנאצים עשו להם. אבל למזלנו השקרים נופצו כולם וכבר אפשר לוותר על רעיון האיוולת של מדינת יהודים בתחומי הקו הירוק על ידי יצירת מדינת כל אזרחיה בתחום אותו קו למדינה שכולה פלשתינאית…
מה הביא אותו לכתוב
יורם קניוק, סופר מחונן ופופולרי, היה לוחם בפלמ"ח ונפצע בקרבות על ירושלים. בציבור הוא מזוהה כאיש שמאל. שאלתי אותו מה הביא אותו לכתוב מכתב זה.
וזו תשובתו:
נשארתי איש שמאל. שמאל אמיתי שהאמין כי אם יהיו שתי מדינות בארץ ישראל יהיה בסדר. אך השמאל איבד את שפיות דעתו. ברגע שערפאת דחה את הצעות ברק היה ברור שכולנו חלמנו חלום לא נכון. הגעתי למסקנה שלימין בישראל היתה הבנה עמוקה של הבעיה, אבל לא היה לו פתרון. לשמאל היה פתרון אבל הוא לא הבין את הבעיה.
ראה
,תשח של יורם קניוק מול 1948 של בני מוריס
http://www.zeevgalili.com/2010/08/10005
התנך ללא אלוהים של השומר הצעיר
http://www.zeevgalili.com/2006/01/229
================================================================
תגובות
בכל זאת איש שמאל
נימוקו של קניוק למכתבו שציטטת: "נותרתי איש שמאל", אחרי תיאור האהבה הרבה כל כך שהוא מרעיף על העברית ועל היצירות העיקריות שנכתבו בה, ועל היהודים, מעלה למחשבה את הסיפור על העקרב והצפרדע. האם משמעות נימוקו היא כי אם הוא איש שמאל – הוא יעקוץ את ה"צפרדע" לפני שזו תגיע לחוף מבטחים?
דפנה
תגובה
דה גול אמר על סארטר הקומוניסט כי גם סארטר הוא צרפת. יורם קניוק הוא תופעה מורכבת אך מייצגת מאד את הסתירות הפנימיות שבדור הזה, ביהדות של תקופתנו ובישראליות המתלבטת למציאת זהותה. גם קניוק הוא תופעה ישראלית מאד ובעיקר תופעה יהודית מאד. ואחרי מות קדושים.
זאב גלילי
הכתבה היותר טובה שקראתי על יורם קניוק ז'ל
חבל שלא קראתי את הכתוב כאן עוד בהיותו בחיים. לבטח הייתי בא אליו לחבקו
יפה, זה בהחלט היבט מעניין ופחות מוכר על אישיותו של קניוק.
מעניין מדוע אין בטור הזה שום אזכור או עימות עם המאבק שניהל קניוק למחיקת זהותו היהודית מתעודת הזהות, ורישומו כחסר לאום. זו נקודה משמעותית הרבה יותר בהבנה שלו את המקום של הזהות העצמית שלו, מאשר העובדה שהוא אוהב לקרוא מדרשי חז"ל…
אשמח אם תוכל להתייחס לנקודה זו, או אם שמעת על כך משהו ממנו בשיחה שקיימתם.
לעדיאל חרבש,
מאמרי לא התיימר להציג את כל הצדדים באישיותו של יורם קניוק שהוא מטובי הסופרים בארץ. הוא עבר תהפוכות רבות בחייו ופרשת מאמציו למחוק את זהותו כיהודי מתעודת הזהות שלו ידועה למדי. דווקא זיקתו לתנ"ך ולמדרשי חז"ל כמו גם הזדהותו עם ניצולי השואה הם המעניינים.
ז.ג.