הערב נפתח שוב שבוע הספר העברי. במקום לחטט בערמות המיגעות. במקום לחפש מציאות של ארבעה ספרים במאה שקל. מוגשת כאן רשימת ספרים שתמיד כדאי לרכוש ולקרוא – מלובנגולו מלך זולו ועד מורה נבוכים, מהנסיך הקטן ועד באה הרוח.
"דדליין" [DEADLINE] הוא אחד ממונחי היסוד בתקשורת. ליתר דיוק: התקשורת של פעם. הוא רלבנטי לתקשורת בעידן האייפון כמו הכרכרה הרתומה לסוסים בעידן הסילון.
משמעות הביטוי: נקודת הזמן האחרונה בה על הכתב או הצלם להביא את החומר לקראת פרסומו.
מקור הביטוי הוא במלחמת האזרחים האמריקנית. צבאות הצפון והדרום הצליחו לשבות לוחמים רבים. לא הייתה אפשרות להקים מחנות מאובטחים וגם לא גדר תיל. הם ריכזו את השבויים באזור מישורי, ציירו סביבם קו, או בנו מחיצה סמלית, אותם כינו .DEADLINE כלומר: קו המוות. כל שבוי שהעז לחצות קו זה אחת דינו למות בירייה ממגדלי השמירה שהוצבו מסביב לקו.
[מקור: BREWER'S DICTIONARY PHRASE& FABLE ]
– מאת בני גבירצמן –
בקיץ 1939, בעת שענני המלחמה התקדרו מעל אירופה, בדק זאב ז'בוטינסקי תכנית של אברהם (יאיר) שטרן [שהיה אז בין ראשי אצ"ל] להנחית בחופי הארץ צבא יהודי, שיתפוס את השלטון מידי הבריטים ויקים מדינה יהודית.
הבדיקה התבססה על כך ששלטונות פולין היו מוכנים לסייע למימושה ואצ"ל החל בהכנות מעשיות לביצועה. אלא שב-1 בספטמבר 1939 פלשו הנאצים לפולין ובמקום עצמאות ניחתה על העם היהודי השואה.
בשנות "המרד הערבי" 1936-1939 זכה אצ"ל לסיוע צבאי נדיב מאוד ממקור שלכאורה היה בלתי סביר לחלוטין: ממשלת פולין האנטישמית.
לא היה זה מ"אהבת מרדכי". המניע לסיוע הזה היה רצון להיפטר מן היהודים בפולין. אם תעזור פולין ליהודים להשתלט על ארץ-ישראל ולהקים בה מדינה עצמאית – יעלו אליה יהודי פולין בהמוניהם וישחררו את הפולנים מנוכחותם.
כדי לקבל החלטה זו נדרש מממשלת פולין אומץ רב. שכן, נוכח האיום הגובר מצד גרמניה הנאצית, נזקקה פולין לסיוע מבריטניה. אולם הרצון להיפטר מהיהודים גבר על כל השיקולים האחרים.
סכנה אוייב לפנייך ירושלים 1951 ויקישיתוף
הייתי ירושלמי שנה אחת בלבד. שנה בה למדתי באוניברסיטה העברית, לפני גיוסי לצבא. ירושלים של אז, לפני כשישים שנה, הייתה עיר קטנטנה. כל ירושלים התרכזה במשולש הרחובות יפו – המלך ג'ורג' – בן יהודה. התגוררתי אז בחדר ששכרתי יחד עם חברי יגאל כהן [לפני שהיה כהן-אורגד, לעתיד שר האוצר] ברחוב ישעיהו, הסמוך למאה שערים. חדר זול שחלק משכר הדירה שולם בסיוע לבעלת הדירה, קשישה נכה, בחליצת נעליה מדי ערב.
אישה אלמונית כתבה כי קראה באינטרנט מאמר שכתבתי לפני כתריסר שנים על סבי, משה רוזנטל, שנספה באסון שארע בל"ג בעומר 1911 במירון. הכותבת, שידעה כי היא נינה של משה רוזנטל, ביקשה לדעת כיצד אנחנו קרובי משפחה. היא הוסיפה כי יש בידה ספר זיכרונות, כתוב כיומן בכתב יד, שכתבה סבתה, יוכבד סגל ז"ל.
פרופ’ גד יאיר, מן המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית לא אוהב כנראה חרדים. יותר מזה, הוא חושב שהחרדים בכלל לא שייכים לעם היושב בציון.
נביא דברים בשם אומרם:
"החרדים והישראלים הם כמו שני עמים נפרדים. הם עומדים זה מול זה כבתמונת ראי, האחד היפוך של משנהו".
"ישראלים וחרדים הם עמים נבדלים. לא במשפחה מדובר, לא באחים ואפילו לא בשכנים טובים. מדובר בשתי קהילות המנהלות מלחמת חורמה של זהויות".
הביטוי הזה הוא אחת מאגדות העיתונות הישראלית. לפי הסיפור, עורך לילה בעיתון "דבר" התלבט בשאלה איזו כותרת לתת לעיתון.
זה היה יום שהתרחשו בו אירועים דרמטיים בכל פינות הגלובוס: שיטפונות בסין, התפרצות הר געש באיטליה, ומהפכה בדרום אמריקה. אותו עורך התקשה להחליט איזה מכל האירועים ראוי להבלטה בכותרת אחת והחליט על מתן כותרת כוללת – "העולם כמרקחה.
זאב גלילי
.
לאה אקסר
7.4.2013
מחברת השיר היא לאה אקסר, אחותו של מנחם לונץ לוחם לח"י שנפל, יחד עם חברו שבתי דרוקר, בקרב עם כוח בריטי גדול במושבה יבנאל בי"ג ניסן תש"ד [6.4.44 ].
סיפור הקרב ונסיבותיו הטרגיות סופר כבר באתר זה [וקודם לכן בעיתון "מקור ראשון" בשנת 2007].
כשנפל אחיה היתה לאה בת 19 . תלמידה בבית ספר לאחיות שליד בית החולים בילינסון, מאז היא נושאת את כאב האבדן ונסיבותיו, יום יום, שעה שעה.
וזה המכתב שכתבה במצורף לשיר
"כאחות שכולה, ביום זיכרון זה, אדגיש את כאבם המתמשך של האחים והאחיות השכולים,שאבדו אח צעיר, גם הם היו צעירים, ובגרו והזדקנו, ובתוכם הכאב גדל והשתרש והפך לחלק מישותם.הזיכרון והצער, לאחר פטירת הוריהם,נותר מנת חלקם הבלעדית !
"אחיות, אחים , זכרו כל עוד תוכלו לזכור !
"והעבירו לצאצאיכם, לדורות הבאים את המשימה והחובה לזכור את אלו שנתנו הכל למען הקמה ובניית המדינה היקרה הזו, ולא זכו לראותה בגידולה, עצמתה וביכולותיה להכיל חלק כה גדול מעם ישראל !
חבל על דאבדין ומשתכחין"
ראה