ארכיון הקטגוריה: היסטוריה יהודית

זאב טויסטר – סיפורה של משפחה צפתית

עידכון קודם 1ביוני 20014

בינתיים הושלם הספר "בריחה מצפת" שהמאמר הזה מהווה טיוטה של חלקקטן ממנו. לרכישה ראה תיבה משמאל [21.5.17]

מה הביא את שלמה שטאפף הישיש לצאת  מעיירה משגשגת בגליציה לצפת החרבה *  מדוע בא עמו נכדו בן ה-10 * איך שרד הילד את המגפות והחורבנות והקים משפחה המונה אלפים* מנין האזרחות האוסטרית ומדוע שינה את שמו  * סיפור שורשים יהודי

 

צפת בשלהי המאה התשע עשרה

 

לכל משפחה יש סיפור מכונן, המעצב את דמותה של המשפחה לדורות. סיפור משפחתו של אבי, שמואל טויסטר מצפת, הוא סיפורו המופלא של אבי השושלת, זאב.

להמשיך לקרוא

The secret life and death of my grandfather, uncovered after one hundred years

 

                                            By Zeev Galili

Translated by Leah Keshet 

For years, I have been walking in the footsteps of my grandfather who was killed in the disaster at Meron one hundred years ago* I interviewed tens of family members and historians of the period * I dug through memoirs and books of historical research and discovered only part of the pieces of an ancient puzzle * And suddenly there appeared an unknown great-grand-daughter from Canada and the diary of her grandmother describing the whole period, and the picture emerged * Following this discovery – a reunion with family members of my uncle, who had emigrated from our land 103 years ago * A story about family from the land of Israel and a story about personal rediscovery.

 

A few weeks ago, I turned on my computer in the morning, and the first email that flashed on the screen leapt at me like a bolt of lightning.

 

An unknown lady wrote that she had read an article I had written on the internet some dozen years earlier, about my grandfather Moshe Rosenthal, who had been killed in the disaster on Lag Ba'Omer, 1911 in Meron.

The writer, who knew that she was the great-grand-daughter of Moshe Rosenthal, wanted to find out how we were related. She added that she had in her possession a copy of memoirs, the handwritten diary of her grandmother, Yocheved Segal Z"L 

I almost fell off my chair in surprise and excitement. Yocheved Segal was the youngest sister of my mother, and a beloved aunt. I had no idea that she had a granddaughter in Canada – a mathematics ..professor, Leah Edelstein-Keshet

להמשיך לקרוא

מה בין הומור יהודי להומור אנטישמי ואיך זה קשור ל"אמא פולניה"

מה בין רב שאישר כהונה תמורת 25 אלף דולר לרב שהכיר ביהדותו של כלב תמורת אותו סכום * איך הפכה האמא היהודיה המגינה על ילדיה ל"אמא פולניה" שמתביישים בה * איך הפכו רגשות האשם כלפי ה"יידישע מאמע" לתחום פסיכיאטרי * ולמה יש כל כך הרבה פסיכיאטרים ומופרעים יהודים  ואיך כל זה מתבטא בבדיחות

 – מאת ד"ר מיכאל ונילי שיריון –

הבדיחות הישראליות על "האמא הפולניה" הן למעשה העתקה של בדיחות יהודיות הרווחות בארצות הברית (ובגלויות אחרות) כבדיחות ״האם היהודיה".

הכנוי ״אמא פולניה״, שניתן לבדיחות אלה בארץ, אינו אלא כיסוי ותחפושת שסיבותיו ראויות למחקר בפני עצמו.

על מנת להבין בדיחות אלו, יש ללכת אל מקורן ואל סיבות היווצרותן אצל יהודים בגולה.

אמא יהודיה,1903 פרי מכחולו של הצייר  פן . אמא יהודיה פרי מכחולו של יהודה פן 1903

מקורן של בדיחות אלו ודומות להן, טמון בהתפצלות ובמוטציה של ההומור היהודי, בעקבות ההשכלה החילון וההתבוללות. עד אז שימש ההומור היהודי מצד אחד לביקורת פנימית לגיטימית של הקהילה היהודית, ומאידך כביטוי לתסכול ולהרגשת חוסר האונים מול הרדיפות ושנאת היהודים.

הצהרת נפוליאון

ההתבוללות באה בעקבות "אביב העמים", , המהפכה הצרפתית והאמנסיפציה. העידן החדש בא לביטוי בהצהרות כגון זו של נפולאון בונאפרטה: ״ליהודים כצרפתים – הכל; ליהודים כעם – לא כלום״.

ההבטחה למתן זכויות ושוויון, דרשה מהיהודים להידמות ככל האפשר לגויים שבתוכם ישבו. כך החל התהליך הדומה לתסמונת הפסיכולוגית הנקראת ״הזדהות עם התוקפן״ (הידועה בימינו לעיתים גם כ״תסמונת שטוקהולם״). יהודים מתבוללים, החלו מאמצים לעצמם תכונות, התנהגויות ואפילו השקפות של הגויים, על מנת להידמות ככל האפשר לחברה שלתוכה השתוקקו להתקבל. וכך קרה שיהודים מתבוללים אימצו אף את הדעות הקדומות והשנאות האנטישמיות של אותם הגויים, ובמקרים רבים הפכו אף לאנטישמים בעצמם. (תופעה שקנתה לה אחיזה נרחבת גם בישראל היחס לחרדים ולמתנחלים – ז.ג.)

בין הומור יהודי ל"הומור יהודוני"

תהליך זה יצר פיצול בהומור היהודי, אשר הוליד את המוטציה הנקראת ״הומור יהודוני." (השימוש כאן במונח ״יהודוני״ הינו מכוון ומתייחס לאופי האנטישמי השלילי של הומור זה ותכונותיו).

ההומור היהודי לוחם באויבי היהודים ומגן על היהודים ועל היהדות. הוא גם מבקר, ולעיתים אף ביקורת קשה וחריפה ביותר, את היהודים, את מנהיגיהם, ואת דרך חייהם. אך לעולם אינו משפיל או מבזה – לא את היהדות ולא את היהודים.

לעומתו, הומור יהודוני לועג, משפיל ומבזה – אפילו בסגנונם ובלשונם של האנטישמים – את היהדות, את היהודים. את חייהם ומנהגיהם ולעיתים אף את מספר הבדיחות עצמו ואת בני משפחתו.

את ההבדל בין הומור יהודי לבין הומור יהודוני ניתן לראות, על קצה המזלג, בשתי הדוגמאות הבאות:

היהודי שרצה להיות כהן

יהודי בארה״ב בא אל הרב, ומבקש שהרב יעשה אותו לכהן. הרב אומר לו שזה בלתי אפשרי. אבל היהודי אינו מרפה ממנו, ואפילו מציע לתרום $25,000 לבית הכנסת. הרב עומד בסירובו, אבל שואל את היהודי: ״מדוע כל כך חשוב לך להיות כהן?׳׳ והיהודי מסביר לו: "תראה, רבי, הסבא שלי היה כהן וגם האבא שלי היה כהן. אז החלטתי שגם אני צריך להיות כהן…״

זהו הומור יהודי: הוא אינו משפיל את היהודים בבדיחה או את היהדות. הוא מתריס ומתריע נגד הבורות הממארת בקרב יהודים מתבוללים, שאינם יודעים שכהונה עוברה בירושה, מאב לבן.

הבדיחה השנייה דומה, אך שונה מאד:

יהודי בארה״ב בא אל הרב ואומר: ״רבי, יש לי כלב שאני אוהב אותו כמו בן. אני רוצה שתבטיח לי לקבור אותו על ידי בבית הקברות. הרב מסביר לו שאי אפשר לקבור כלב בבית קברות יהודי. היהודי מתעקש ואומר: ״רבי, אם תעשה את הדבר הזה בשבילי, אתרום $25,000 לבית הכנסת.״

והרב אומר: ״מדוע לא אמרת לי תיכף שהכלב יהודי ?"

זהו הומור יהודוני: יש לנו כאן סטראוטיפ אנטישמי של יהודים רודפי בצע. רב מוכן לעשות כל דבר גם בניגוד לאמונתו, תמורת כסף.

האם היהודייה – מנכס לעול

מקומה המרכזי של האם היהודייה במזרח אירופה היה בהישרדות המשפחה היהודית – הן מבחינה רוחנית חינוכית והן מבחינה פיזית. נושא זה עדיין ממתין לחוקרים, לסופרים ולמשוררים.

אולם ברגע שנפתחה הדרך להתבוללות ול"קידמה", הפך שימור המשפחה היהודית למעצור ועיכוב בעיני הדור הצעיר. האם היהודייה הפכה לאבן נגף. תופעה זו בלטה במיוחד עם ההגירה ההמונית של יהודי מזרה אירופה לארה״ב (בסוף המאה ה־19 ותהילת המאה ה-20). בפני היהודים נפתחו אפשרויות רבות שלא היו להם מעולם, האם היהודייה לא הייתה נחוצה עוד למלא את תפקידה המסורתי.

אך האם היהודייה לא הסתגלה בזמן למציאות החדשה. היא המשיכה במאמציה לשמור על המשפחה היהודית ועל ההישרדות הפיזית של ילדיה גם בסביבה החדשה, שהייתה זרה ולעיתים אף קשה.

אך בעוד שבסביבה המזרח אירופית היתה האמא היהודיה מקור לחום, אהבה והגנה, הנה בסביבה החדשה הפכה לעול, לגורם שמתביישים בו. במיוחד בעיני הדור הצעיר, שעשה כל מאמץ אפשרי להשיל מעצמו את זהותו הישנה וללבוש זהות חדשה. זאת על מנת להתקבל וליהנות ממה שהוא ראה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. על המקום המרכזי שתופס נושא זה בהוויה היהודית האמריקנית ניתן ללמוד מן המספר העצום של אתרים העוסקים בנושא. די להיכנס לגוגל ולחפש JEWISH MOTHER ולגלות זאת.

 רגשי אשם שהפכו לתסביך

הדור הזה, שנתאפיין בזניחת מורשת הוריו ובגידה בערכיהם, פיתח רגשי אשמה על נטישת האם, ה״יידישע מאמע״.

על מנת להסיר מעצמו את רגשי האשמה האלה, השליך דור זה את האשמה על האמא היהודייה עצמה, תוך הקצנה ועיוות של תכונותיה ופעולותיה.

וכך הפך מושג ה״אמא היהודייה״ למושג של בוז, של זלזול ושל עיוות. הדברים הגיעו עד כדי כך, שהיום המושג ״האם היהודיה" הוא מושג דיאגנוסטי בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה (ולא מקרה הוא שחלק גדול מאנשי בריאות הנפש – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים – הם יהודים).

יש כמובן עוד הרבה מה לומר על מה שמאחורי הבדיחות על האם היהודיה, ובולט בחומר מאמרך על האמא הפולניה. אך עדיין קיים מחסור רב בידע – הן בתחום ההומור היהודי והן בתחום התהליכים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים שבשורשיהן.

"המאהבת שלנו יפה יותר"

חסר כזה בלט במיוחד בבדיחה על הפולניה היושבת עם בעלה בקונצרט. הוא רומז לה על השורה שלפניהם ולוחש: ״הבלונדינית שם, היא המאהבת של רוזנבלום.״ עונה לו האשה: ״שלנו יותר יפה".

הניתוח ש״בדיחה זו מבטאת את החשיבות שמייחסת הפולניה למראית העין״ שטחי ושגוי. הבדיחה הזו חודרת הרבה יותר עמוק, ומתייחסת למושג יותר חשוב וחיוני בקרב היהודים בגולה, המקום בו נוצרה הבדיחה. זהו המושג ״שלנו״ כמבדיל את היהודים מסביבתם הלא יהודית ומתרבות הרוב הפולשנית. הבדיחה על ״המאהבת שלנו״ היא ניסיון ללעוג למושג ״שלנו״ הזה, ללעוג ליהודים שהבדלה כזו חשובה להם (בין אם מבחינה אמונית ובין אם מבחינה תרבותית), ולנסות להפוך את המושג ״שלנו״ למושג ריק, זול וחסר משמעות.

כשבאים לנתח בדיחות בכלל, ובדיחות יהודיות ויהודוניות בפרט, חשוב מאד לבדוק את הרקע והקונטקסט שבם נוצרה הבדיחה במקור ולהיזהר שלא להוציא אותה מהקשרה.

כתבנו כמעט רק בראשי פרקים ובתקוה ש״די לחכימא ברמיזא״.

=====================================================================
מאמר זה נכתב על ידי ד"ר מיכאל שריון וד"ר נילי שריון בשנת 2003 בתגובה למאמרי
"יחסי חמות כלה בבדיחות על אמא פולניה"
http://www.zeevgalili.com/?p=393

תגובה זו אבדה בשעתה ונמצאה בימים אלה. בשל איכות התגובה והעובדה שלא איבדה מאקטואליותה החלטתי לפרסמה כמאמר נפרד, למרות השנים שחלפו מאז נכתבו הדברים.

ז.ג.

קישורים לסרטונים על אמא יהודיה:

איך בני הרס את חיי

http://www.youtube.com/watch?v=FRbL46mWx9w

טוויטל'ה – אמא, החברה הטובה ביותר בטוויטר

http://www.youtube.com/watch?v=uhilbbeUc0g

כל מה שרצית לדעת על ל"ג בעומר

מה מקור החג *למה מדליקים מדורות * מה עניינם של תפוחי אדמה בנייר כסף* מדוע עושים תספורות לילדים בני שלוש במירון * מה בין בר כוכבא, בן כוזיבא ובר כוסבא * החג באתוס הציוני

 

מדורת לג בעומר ויקישיתוף יוצר Yoninah

 

                                                          – מאת ד"ר יואל רפל –

ל"ג בעומר, היום השלושים ושלושה {ל"ג=33 } לימי ספירת העומר, הוא מעין חצי חג. הוא שונה מן החגים המבוססים על אירוע היסטורי. אין חג בחגי ישראל שתכניו לוטים בערפל כל"ג בעומר .

המקורות ליום זה דלים. אין לו אזכור מפורש בתורה, במשנה, בספרות חז"ל ובמדרשים. אם תשאל ילד על מקורה של מדורת ל"ג בעומר, שאת העצים להבערתה הוא אוסף מלפני פסח הוא ימלמל משהו שלמד אולי בבית הספר. על אלפי תלמידיו של ר' עקיבא, לוחמי בר כוכבא הגיבור, שמתו במגפה שנפסקה בל"ג בעומר.

נער מוביל עצים למדורה ויקישיתוף יוצר יעקב

מה נאמר בתלמוד

במקור התלמודי, שנערך כשלוש מאות שנה לאחר מרד בר כוכבא, נאמר: "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם. עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה { לימדה} להם, רבי מאיר ,רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה אותה שעה… וכולם {התלמידים} מתו מפסח עד עצרת {שבועות}" {יבמות סב ע"ב}

האם ל"ג בעומר נזכר בטקסט הזה המשמש לכאורה אבן יסוד לקיומו? כלל וכלל לא.

לדעתי, המספר "שנים עשר אלף זוגים" שהם עשרים וארבעה אלף איש, הוא מספר מטאפורי שנלקח מספר "במדבר". בסוף פרשת בלק {כה,ח} מסופר: "ותעצר המגפה מעל בני ישראל ,והיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף" .

מהו אפוא ייחודו של ל"ג בעומר?

האם אחרי מגפה בה נספו עשרים וארבעה אלף איש יש סיבה למסיבה? האם יש למישהו רצון לחגוג סביב מדורה?

חלפו כמה מאות שנים עד שרב האי גאון מבבל, מזכיר את מנהגי האבלות הנהוגים בימי ספירת העומר. הוא מזכיר שלושה מנהגי אבלות בימי הספירה: לא להסתפר, לא להתחתן ולא לעשות מלאכה משקיעת החמה. שני המנהגים הראשונים נהוגים עד ימינו.
אינני מכיר מישהו מהמקפידים על ספירת העומר ומקיימי 'מצוות' המדורה בל"ג בעומר, המקיים את הסעיף השלישי. לשניים הראשונים נוספו חומרות ככל שאפשר היה לייבא מתעניות אחרות בלוח השנה היהודי. אבל מדבריו של רב האי גאון ניתן להבין שגם בימיו לא היו נהירים המקורות לחג.

יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי

מיעוט המקורות וחוסר הבהירות פתחו בפני תורת הסוד והמסתורין (הקבלה) מקום להתגדר בו. לפי המסורת רבי שמעון בר-יוחאי, תלמידו של ר' עקיבא, נפטר בל"ג בעומר. לפני מותו גילה לתלמידיו סתרי תורה ואת סודות הספר המיוחס לו, "הזוהר הקדוש".

[המחקר המדעי שולל את ייחוס הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי. לדעת החוקרים נתחבר "הזוהר" בספרד על ידי ר' משה די ליאון בסוף המאה ה-13. ]

לפנינו אפוא שתי מסורות שונות למהותו של ל"ג בעומר. לדעת אנשי ההלכה מקור החג בעצירת המגפה שהביאה למותם של רבים מתלמידי רבי עקיבא. לדעת אנשי הקבלה סיבת החג נעוצה ביום פטירתו של רשב"י, תלמידו של רבי עקיבא.

בול עם ציור ראובן רובים הרוקדים במירוןL

בול עם ציור ראובן רובים הרוקדים במירוןL

ולמה מדורת בל"ג בעומר

שני מקורות מרכזיים להדלקת המדורות. לפי דעה אחת ראשיתו של מנהג ההדלקה במרד בר-כוכבא, כאשר השיאו משואות- כדי להודיע על תחילת המרד ועל ניצחונות שהושגו.

דעה אחרת מייחסת את מקור הדלקת המדורות למסופר בזוהר. נאמר שם כי בעת פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי בל"ג בעומר נתמלא ביתו אור גדול ואש שלא פסקה כל אותו היום. את קברו של רשב"י מזהים במירון ועל-כן מתכנסים שם המונים ביום פטירתו, משתטחים על הקבר, מדליקים נרות ומקיימים את טקס ה"הדלקה".

החורבן שהביא המרד

לפני שנפרט סיבות נוספות למדורות נתמקד ברבי עקיבא ובבר כוכבא מנהיגי המרד בשנים 132-135 . תוצאותיו המרד היו איומות וחמורות בהרבה מחורבן בית שני. הן סוכמו על ידי ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס: "חמישים ממצודותיהם העיקריות {של היהודים} ותשע מאות שמונים וחמישה מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. חמש מאות ושמונים אלף איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב ,ממגפה ומאש אי אפשר היה לברר. כתוצאה מכך התרוקנה מתושביה כמעט יהודה כולה" {תולדות הרומאים 60, 14, תרגום פרופ' ב. אייזק}.

בר כוכבא או בן כוזיבא

מקובל לראות בר' עקיבא מנהיג רוחני של המרד, ובבר-כוכבא את המנהיג הצבאי. שניהם נושאים בשורה פוליטית–משיחית. בשורה זו מנוגדת לחלוטין להשקפתו של רבן יוחנן בן-זכאי, המחדש הגדול של היהדות אחרי חורבן בית המקדש השני וכשלון המרד הגדול ברומאים.

 

מטבעות כסף מימי מרד בר כוכבא ויקיפדיה אנגלית

 

השמות שכינו בהם את מפקד המרד ביטאו השקפות פוליטיות מנוגדות. חכמים שהתנגדו למרד, ודגלו בהשלמה עם השלטון הרומי כרע במיעוטו, כינו אותו 'בן כוזיבא' מלשון 'כזב'. רבי עקיבא שנשא את בשורת הריבונות הלאומית ושלטון התורה ראה בבר-כוכבא 'משיח' המביא את הגאולה. (""דרך כוכב מיעקב"). נגדו התייצב רבי יוחנן בן תורתא והתריס "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן-דוד לא יבוא" {ירושלמי ,תענית ,ד:ה}.

סביר להניח ששמו האמיתי לא היה בר כוכבא ולא בן כוזיבא אלא בן כוסבא כפי שכתוב באגרותיו שנתגלו על ידי ייגאל ידין במערות שבאזור ים-המלח.

עוד דעות על מקור המדורות

שתי דעות נוספות הועלו לסיבת הדלקת המדורות. יתכן שזהו מנהג קדום מאוד הקשור ל"חגי המיומס", המוכרים מתקופת התלמוד.
אלה חגים מקומיים: שבט, משפחה, כפר שבהם היו יוצאים לזבח, אכילה ושתייה סביב מדורת ענק.

מדרש תנחומא מציין: "כל שבט היו לו מיומס בפני עצמו".

דעה נוספת העולה במחקר המדעי גורסת כי מקור הדלקת המשואות במרכז אירופה של ימי הביניים. נהגו אז (ויש שעדיין נוהגים) לצאת ב-1 במאי ליערות, להדליק מדורות ולשחק בחץ-וקשת . הסבר זה מלא יותר כיוון שהוא כולל בתוכו גם הסברים למנהגים השונים של החג.

מחפשים תםוחי אדמה ברמץ ויקישיתוף יוצר Roi Boshi

תספורת לילדים ("חאלאקה")

מנהג גזיזת השיער לילדים בני שלוש במירון, בחגיגות ל"ג בעומר, הוא מנהג קבלי שהנהיגו תלמידי האר"י. למנהג הנקרא "חאלאקה" אין שום מקור הלכתי (לא ברמב"ם ולא בשולחן ערוך). הוא לקוח ממסורת עממית מזרחית שקשה לזהות את מקורה. במרוצת השנים אומצה המסורת וניתן לה הסבר שעל פיו גזיזת השיער על קברו של רשב"י נחשבת כסגולה לאריכות ימים.

 

 

ילד מובא לתספורת חלאקה במירון צילום אלי שני ויקיפדיה

בשנים האחרונות הולך ופוחת מספרם של השוקדים על הכנת חץ-וקשת כדי לחגוג את ל"ג בעומר. לדעת אלה המקשרים את היום עם מרד בר-כוכבא מתפרש השימוש בחץ-וקשת כמסמן את "ללמד בני יהודה קשת". לדעת הנוהים אחרי רשב"י מסמלת הקשת בצורתה הקמורה את הקשת בשמיים שלא נראתה בימיו, שכן זכותו וקדושתו של רשב"י הם שהגנו על ישראל.

לדעת המחקר המדעי מקור הקשת והחץ במשחקיהם של ילדים שאינם יהודים במרכז אירופה שהיו יוצאים בעונה זו של השנה אל יערות העד. שילוב החץ וקשת בל"ג בעומר הוכר תחילה בין יהודי אשכנז שביקשו למנוע מצב של שונות במשחקים בין ילדי ישראל לאלו שאינם ישראל.

ל"ג בעומר באתוס הציוני

התנועה הציונית אימצה את ל"ג בעומר ואת דמותו של בר-כוכבא, מנהיג המרד ברומאים, כאנטי-תיזה ליהודי הגלותי כפוף הגב. הלוחם היהודי, מפקד המרד שהסתיים לפני 1875 שנה, שימש סמל למאבק לאומי לעצמאות מדינית .רבי עקיבא הוא האידיאולוג הקדום של הציונות הדתית שאת תנועת הנוער שלה 'בני עקיבא' קראה על שמו. ב-1885 נוסד ארגון "אהבת ציון" במסגרת טיול ל"ג בעומר. בוורשה היה ל"ג בעומר יום תנועות הנוער הציוניות. והמסורת בגולה עברה לארץ-ישראל. בל"ג בעומר של שנת 1941 – היום לפני 70 שנים – הוקם הפלמ"ח וכעבור שבע שנים, סמוך לל"ג בעומר של 1948, ניתנה הפקודה לייסוד צה"ל.

מירון  כמרכז עולמי לאמנות הכלזמר

רבני ארץ ישראל  אסרו על נגינת כלזמר בארץ ישראל כאבל על החורבן. את האיסור הזה עקפו  אמני כלזמר מקומיים שנגנו במרון בל"ג בעומר. הם שאבו ממסורות כלזמר של נגנים שהגיעו לכאן  משך מאות שנים מכל רחבי הפזורה היהודית. כך נוצרה כאן מסורת יחידה במינה של אמנות הכלזמר שבדור הקודם נשא אותה אברום סגל ובדורנו משה (מוסא) ברלין.

אברום סגל מנגן בחצר עבו בצפת לפני יציאת ספר התורה למירון

ראה

בכיר הכלזמרים בישראל


קישור לצילום פנורמי של מירון מלווה בפיוט בר יוחא אשריך

http://www.p360.co.il/360-projects/miron/miron.html

קישורים לחגי ישראל

 כל מה שרצית לדעת על פסח ועל ליל הסדר

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17915

 ליל הסדר בעיני זאב ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17840

 סביבון סוב סוב חנוכה הוא חג טוב

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17472

 הימים הנוראים כל הקישורים

http://www.zeevgalili.com/2012/09/17306

 כל מה שרצית לדעת על שבועות

http://www.zeevgalili.com/2011/06/15349

 הלכות יום העצמאות

http://www.zeevgalili.com/2011/05/14937

 יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

http://www.zeevgalili.com/2011/05/14911

  


אנו מכריזים בזאת

קישורים  למאמרים על תקומת העם היהודי בארצו

העיתון שיצא במשותף על ידי כל העיתונים ביום הקמת המדינה

להמשיך לקרוא

"הגדת ימינו" נוסח דוד בן גוריון

ערב פסח,ניסן 1956, חיבר דוד בן גוריון נוסח מקורי להגדה של פסח * בן גוריון היה אז שר הביטחון והזדהה עם קיבוץ שדה בוקר הבלתי מפלגתי, אליו עבר להתגורר לאחר פרישתו * מטרת ההגדה היא לשלב את תולדות הציונות בתולדות עם ישראל בחזקת "והגדת לבנך" *  ההגדה אף הוזכרה בישיבת ממשלה בה טען בן גוריון שלא או"ם הביא להקמת המדינה * כאן מובא נוסח ההגדה ונסיבות חיבורה

בן גוריון 1970 באדיבות שבתאי לרנר

להמשיך לקרוא

משנתו הפוסט יהודית של עדי אופיר ופרוקה בדרך של דקונסטרוקציה ואיך הוא רואה את השפעת ההגדה על המדיניות של ישראל

פרופסור עדי אופיר הוא ללא ספק האישיות הבולטת ביותר בקהילה הפוסטמודרנית בישראל. רבים מבני קהילה זו באים מדיסציפלינות של היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, חינוך, ספרות, קולנוע . אופיר בא מן העמדה הפילוסופית והוא עצמו יותר מפרופסור לפילוסופיה – הוא פילוסוף בעל שיעור קומה.

אופיר נותן ביטוי לעמדותיו בעשרות מאמרים – בכתבי עת פוליטיים ומדעיים, בשורה של ספרים חשובים וגם באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. השפעתו רבה גם בקרב חוג נרחב של תלמידים באקדמיה.

להמשיך לקרוא

"יהודים ערבים" – מאלבר ממי ועד יהודה שנהב האם יש בסיס לרעיון ההזוי

נתגלגל לידי ספרו של יהודה שנהב "היהודים הערבים", שראה אור בשנת 2003. הכתיבה של שנהב – כמו כתיבתם של חבריו השמאלנים, הפוסט-מודרניים, פוסט-ציונים, פוסט-יהודים – היא "מייבשת מוח". זו הגדרה שנתן פעם חברי אמנון לורד, שמומחיותו בספרות המרכסיסטית הכשירה אותו לבחון ספרות זו. היא שוטפת את מוחך בים של מונחים ובמשפטים מפותלים שאין להם סוף.

היהודים הערבים שער הספר

הואיל ולספר הזה קדמו מאמרים ארכניים של שנהב וחבריו אפשר לחסוך את הצורך בקריאתו ולדון ברעיון ההזוי העומד במרכזו – "יהודים ערבים". כבר דנתי בנושא בכמה מאמרים (ראה קישורים בסוף המאמר) ואני חוזר לדון בו בכלי ביקורת חדשים.

המצאה של אלבר ממי

הראשון שטבע את המושג "יהודים ערבים" הוא הסופר היהודי-צרפתי אלבר ממי (שמו המקורי: מרדכי אלכסנדר בנילוש), בספרו "נציב מלח". הספר מתאר את התלבטותו של ילד יהודי שנולד בגטו היהודי בטוניסיה, את היחשפותו לתרבות הצרפתית ואת בעיות הזהות. הוא דומה בתולדות חייו ובהתלבטויותיו ליהודים המערב אירופיים, שנחשפו לתרבות עולם עם האמנסיפציה וניסו להיות "יהודי בביתך וגרמני בצאתך".

אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה

אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה

מיצירתו של ממי אפשר להבין שאת הקשר שלו ליהדות לא הצליח לנתק לגמרי, להיות צרפתי ככל הצרפתים לא הצליח. מאידך יש לו זיקה לתרבות היהודית ולתרבות הערבית שבתוכה בגר עד שהיגר לצרפת. הוא אינו ציוני אך בכתיבתו המאוחרת מצא איזו נוסחה המתיישבת עם הציונות.

  להמשיך לקרוא

לובה אליאב על פגישתו עם בן דוד של המשורר חיים נחמן ביאליק

 

לובה אליאב (צילום: זאב גלילי)

לובה אליאב (צילום: זאב גלילי)

לובה אליאב  בן דור הנפילים שהקים את המדינה והיה דוגמא ומופת לחלוציות עד יומו האחרון הלך לעולמו.לזיכרו מובא כאן סיפור שטרם פורסם על פגישתו עם בן דוד של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. הפגישה התקיימה בשנת 1959  באחת התקופות החשוכות ביותר של המשטר הקומוניסטי. אליאב סיפר על הפגישה בערב לציון שבעים שנה למותו של חיים נחמן ביאליק, שהתקיים בבית ביאליק בתל-אביב.

ואלה דבריו של לובה אליאב כפי שהוקלטו על ידי:

דיפלומט בשרות המוסד

הדבר היה בשנת 1959 בה שלט הסטליניזם שלטון ללא מצרים בברית המועצות. לישראל הייתה נציגות דיפלומטית במוסקבה, אך השלטונות הקומוניסטיים מנעו כל מגע בינינו לבין היהודים הכלואים מאחורי מסך הברזל. שרתי אז כדיפלומט בדרגת מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה. אך עיקר פעילותי הייתה בארגון "נתיב", שהיה שלוחה של המוסד ותפקידו היה לקיים קשר עם "יהדות הדממה".

באחד הימים נסעתי לז'יטומיר, עיר הולדתו של חיים נחמן ביאליק. נילווה אלי חבר, מזכיר שני בשגרירות, שגם הוא היה פעיל ב"נתיב".

ביקור בבית הכנסת

לא קל היה להגיע לז'יטומיר כי שרות הביון הסובייטי ק.ג.ב. הצר את צעדינו ועקב אחרינו לכל מקום שאליו הלכנו. בכל זאת הצלחנו להגיע לעיר, כשם שהגענו לערים רבות בכל רחבי ברית המועצות. השמועה על בואם של שני דיפלומטים ישראליים לעיר עברה מפה לאוזן וכל יהודי העיר התרכזו בבית הכנסת המקומי.

לפי הכללים של הק.ג.ב. אסור היה לנו להיות בקשר פיסי קרוב מדי ליהודים. לכן דחקו אותנו הגבאים לעבר הבמה, שם עמדנו שנינו לבד, מבודדים מן הקהל הרב שגדש את בית הכנסת.

"ביאליק, ביאליק"

החלה תפילת מנחה ולפתע נכנס מישהו לבית הכנסת ומכל עבר
שמענו קריאות: "ביאליק, ביאליק".
ואני שואל את אחד הגבאים מי זה ביאליק? והוא משיב יש כאן איש אחד ששמו ביאליק.
אני אומר לו: אתה יודע שיש ביאליק שהוא משורר גדול ?
לא. הוא לא יודע.
ביקשתי: תקראו את ביאליק לבמה. בא יהודי כבן 75 או 80, לבן כולו. ואני אומר לו, ביידיש: אתה יודע שהיה משורר, פואט גדול, ששמו ביאליק.
השיב לי: הוא בן דוד שלי, בן דוד שני.

לא ידעו מי זה ביאליק

עכשיו הקהל כבר לא נתן לו לרדת מן הבמה. אמרתי לכל באי בית הכנסת: זהו קרוב של המשורר הלאומי שלנו שכתב את השירים הגדולים של האומה. איש מן הנוכחים לא ידע מאומה על חיים נחמן ביאליק. אך הם חשו בחשיבותו של המפגש הזה בין שני שליחים מישראל לבין קרוב של המשורר הלאומי הבלתי מוכר להם.

חילקנו סידורים וספרי תנ"ך למתפללים. זו הייתה העבודה שלנו: לחלק חומר ליהודים מברית המועצות. היינו לוחצים ידיים, אומרים שלום עליכם ומשאירים בידיהם סידורים וספרי תנ"ך בגודל מיניאטורי.

ביקור בפרוור הזפתים

לבסוף יצאנו מבית הכנסת בכיוון המלון שלנו . אבל ביאליק לא הרפה מאיתנו ואנחנו לא הרפינו ממנו. הוא הלך אחרינו ואנחנו אתו. הוא מראה לנו את פרוור הזפתים בו התגורר המשורר, והוא מספר לנו על המשפחה שלו ועל ביאליק ומה קרה במלחמה ומה קרה בשואה. הבאנו אותו למלון הקטן שלנו. הוא רץ והביא לנו מכתב ביידיש שכתב ביאליק. הוא היה מאד גאה במכתב הזה. נכס מאד גדול. הוא נתן לנו את המכתב ומאוחר יותר הבאנו אותו לארכיון בית ביאליק.

בית ביאליק בז'יטומיר (צילום באדיבותו של יואל רפל)

בית ביאליק בז'יטומיר (צילום באדיבותו של יואל רפל)

"לילה טוב" ביידיש

עשינו לאיש הזה את היום. לא את היום. את חייו. בסביבות השעה 10 בלילה נאלצנו להיפרד ממנו. אמרנו לו שאנו צריכים לצאת למחרת בבוקר ברכבת היוצאת מברדיצ'ב לז'יטומיר לכיוון קייב.
הענקנו לביאליק סידור ותנ"ך וטלית ותפילין. נפרדנו ממנו ואמרנו לו: ביאליק, אנחנו מחבקים אותך ועכשיו א גוט נאכט שלאף געזונט (ביידיש: לילה טוב שינה בריאה).

הוא הלך לביתו ואנחנו שכבנו ללינת לילה קצרה. הרכבת אמורה הייתה לצאת ב-5 לפנות בוקר. אנו יצאנו מן המלון בשעה ארבע וחצי, בטקסי היחידי שהיה בז'יטומיר. היה לילה מושלג וקר. תחנת הרכבת שכנה במרחק של כשלושה קילומטר מן העיר ז'יטומיר.

יהודי עטוף בטלית עומד בשלג

כשהתקרבנו לתחנה הבחנו ביהודי עטוף בטלית עומד בודד בתוך השלג. כשהגענו אליו נתברר כי זהו ביאליק שלנו. הוא עשה את כל הדרך מז'יטומיר לתחנת הרכבת ברגל, למרות הכפור והשלג.
אמרנו לו: מה אתה עושה ביאליק, הרי קר כאן.

והוא משיב לנו: אני עוד רוצה לראות אתכם. אתם האנשים האחרונים שאני אראה בחיי שעוד יודעים מי היה חיים נחמן ביאליק.

והנה הגיעה הרכבת וביאליק עולה אתנו לרכבת ונשאר אתנו עד שנשמעת הצפירה. והוא יורד עטוף בטלית אל תוך השלג ואנחנו מנפנפים לו: שלום ביאליק שלום ביאליק.

פסל דיוקנו של ביאליק בבית ביאליק בתל-אביב. צילום: זאב גלילי

פסל דיוקנו של ביאליק בבית ביאליק בתל-אביב. צילום: זאב גלילי

 

קישורים:

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים
http://www.zeevgalili.com/?p=330
רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני
http://www.zeevgalili.com/?p=228

רעידות אדמה בארץ ישראל – צפת ושכם

 משה רבנו הביא את עם ישראל לארץ זבת חלב ודבש, אך גם לארץ מוכת רעידות אדמה. השבר הסורי אפריקני, שביקעת הירדן היא חלק ממנו, הוא הגורם לכך שמתרחשות בארץ רעידות אדמה מימים ימימה. הרעידות, בעוצמה זו או אחרת, מתועדות מתקופת התנ"ך ועד לימים אלה ממש.

השבר הסורי אפריקני מתחיל בדרום טורקיה, עובר דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. אורכו של השבר כ-6,000 ק"מ, ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ. הוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך שנמשך עד היום. בלשון הגיאולוגים השבר משמעותו שהאזור יושב על שני לוחות טקטוניים שכל תזוזה בהם מביאה בעקבותיה את רעידת האדמה.

השבר הסורי אפריקני

השבר הסורי אפריקני. צילום לוויין של נאסא (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא