1. המומיה בארון
2. מגן דוד בהודו
DOGVILLE .3 כמשל
4. הגיע הזמן למה?
הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנתהם נפטר לפני 173 שנים * מותו איננו מפריע לו להשתתף, מדי שנה, בישיבות הסנאט של אוניברסיטת לונדון * הוא אפילו משגיח על התנהגות הסטודנטים* חומר למחשבה לתנועת " קדימה"
גופתו החנוטה שלבנתהם בכניסה לאוניברסיטה
ההצעה הנואלת של האסטרטג ראובן אדלר, להציב את אריאל שרון בראש רשימת "קדימה" – כשהכל יודעים ששרון הוא בחזקת צמח – הזכיר לי שתי דמויות היסטוריות. האחת ידועה מאד והשנייה פחות ידועה.
הפרשיה הראשונה קשורה בקלמנס מטרניך , המדינאי האוסטרי (1859-1773), שהיה הדמות המרכזית בדיפלומטיה האירופית בתקופה שבין מפלת נפוליאון לבין מהפכת 1848. מטרניך היה ארכי תככן, שהוליך שולל את יריביו ושלט בדיפלומטיה האירופית. מיוחסת לו האמירה שהשפה נועדה להסתיר את המחשבות. לאחר מותו אמרו כי מתעוררת השאלה "למה הוא התכוון במותו?" .
למה הוא התכוון במותו. מטרניך.
הדמות ההיסטורית השניה היא ג"רמי בנתהם, הפילוסוף והמשפטן הבריטי (1748-1832), שהתפרסם בזכות " תורת התועלתנות" . תורה זו הטיפה לרפורמות משפטיות וחברתיות שתכליתן להביא לאושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של בני אדם.
בנתהם היה נשיא אוניברסיטת לונדון, השוכנת לא הרחק מן המוזיאון הבריטי, ונמנה עם מייסדיה. בצוואתו כתב בנתהם כי הוא מצווה לחנוט את גופתו, להלביש את הגופה בבגדים שנהג ללבוש כולל כובע קש, להושיבה על כיסא עליו נהג לשבת, ולהניח אותה בארון שיוצב באולם הכניסה לאוניברסיטה.
זאת, כדי שהסטודנטים בדורות הבאים יוכלו לראות במו עיניהם את האיש שנמנה עם מייסדי האוניברסיטה. אולי ביקש בדרך זו גם להשגיח באופן אישי על התנהגות הסטודנטים.
עוד ביקש בנתהם כי בכל פעם שיתכנס סנאט האוניברסיטה לישיבה יעבירו את המומיה החנוטה למקום הישיבה, כדי שיוכל לעקוב מקרוב אחר הנעשה.
הצוואה קוימה כרוחה וכלשונה. למרות שאמנות החניטה העתיקה של המצרים נשכחה מכבר נמצאו מומחים לחניטה, ששימרו את הגופה במידה סבירה. הגופה הולבשה בבגדיו של הוגה הדעות, ועל ראשו חבשו את כובע הקש. את הגופה הכניסו לתוך ארון סגור בזכוכית ובתוכו נראית דמותו של בנתהם כשהוא יושב, כפי שביקש בצוואתו.
שנים רבות חלפו מאז מותו של בנתהם. בכל השנים הללו הארון מוצב בכניסה ומעבירים אותו לחדר ישיבות הסנאט כשזה מתכנס. הפרופסורים שם כבר התרגלו לריח הפורמלין (חומר מונע ריקבון) הנודף מן הארון.
אך במרוצת השנים נתברר כי אמנות החניטה בבריטניה אינה כה משוכללת כמו זו של המצרים הקדמונים. במוזיאון הבריטי הסמוך מצויות כמה עשרות מומיות חנוטות המחזיקות מעמד אלפי שנים. אך גופתו של בנתהם החלה להתפורר עוד בטרם מלאו 200 שנים לחניטה. הראש נפל וכמה סטודנטים חמדו לצון וגנבו אותו. לפני כ-25 שנים החליט סנאט האוניברסיטה להמיר את הראש המקורי בראש עשוי שעווה. המומיה עם ראש השעווה מוסיפה לקדם את פני הסטודנטים הבאים בשערי האוניברסיטה ולהשתתף בישיבות הסנאט.
הקמפוס של UNIVERSITY COLLEGE נמצא ברחוב GOWER, מרחק של כעשר דקות הליכה מן המוזיאון הבריטי. כל מי שמבקר בלונדון יכול לצפות במוצג המוזר הזה.
=================================================
2. מגן דוד בהודו
תרמילאי שטייל בהודו שלח לחבריו כאן תמונה של מגן דוד שמצא חצוב על קיר אחד המקדשים שם. לפני שמגיעים למסקנה שעשרת השבטים הגיעו גם להודו כדאי לצנן מעט את ההתלהבות ולברר כמה פרטים על המגן דוד ותולדותיו.
זהו המגן דוד שצולם בהודו
מסתבר שהסמל הזה – כוכב עשוי שני משולשים המונחים זה על זה במהופך – הוא עתיק יומין, בלי קשר לעם היהודי. הוא נמצא בהודו ובארצות אחרות במזרח (כמו גם סמל צלב הקרס) וגם בקרב עמי הקדם באזורנו – במצרים בבבל. גם באתרים יהודיים בארץ ישראל נמצא הסמל הזה מימי קדם – במגידו, בחפירות האופל בירושלים, על ידית כד מלפני תקופת החשמונאים, על חזית בתי כנסת בגליל מן המאה ה-2 וה-3 לספירה, בקיר מערות הקבורה בבית שערים ועוד. בכל המקרים הללו לא שימש מגן דוד כסמל יהודי ייחודי.
המבנה בהודו ממנו נלקח הצילום שלמעלה
צרוף המלים " מגן דוד" מופיע בתלמוד (פסחים קיז ב) ובסידור התפילה אבל לא במשמעות של סמל אלא כסיום לאחת הברכות לאחר קריאת ההפטרה בבית הכנסת בשבתות. המגן דוד כסמל הופיע כקמע במזוזה מן המאה השביעית – בארץ ישראל ובבבל. הוא מופיע גם על מצבות באיטליה ובספרד באותה תקופה לערך.
העדות הקדומה ביותר בספרות למגן דוד כסמל יהודי מופיע בספרו של הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12. בספרו " אשכל הכפר" הוא מוקיע את האנשים שהפכו את סמל מגן דוד לפולחן.
כסמל יהודי מובהק מופיע המגן דוד בקהילת פראג באמצע המאה ה-16 ומאז התפשט לקהילות רבות. מאז הופיע על גבי מצבות ובבתי כנסת וכשהוקמה התנועה הציונית החליטה לאמץ אותו כסמלה.
עלהמגן דוד ביהדות והיווצרות הדגל הלאומי ראה
http://www.zeevgalili.com/?p=3878
===============================================================
DOGVILLE .3 כמשל
הסרט, בבימויו של לארס פון טראייר. זעזע אותי כל כך שאני מוצא לנכון לשתף את הקורא ברגשות שהסרט עורר בי.
דוגוויל היא עיירה נידחת, בקצה הדרך אל מכרה נטוש, בהרי הרוקיס בארצות הברית. המספר מתאר את העיירה כעיר של " אנשים הגונים" האוהבים את עירם.
הדמות הבולטת בעיירה הוא גבר צעיר, תום אדיסון, בנו של רופא בגמלאות. הוא סמוך על שולחן אביו, פטור מבעיות פרנסה, מטפח יומרה להיות סופר מצליח אף שבינתיים לא העלה על הנייר אפילו משפט אחד. הוא קונה לעצמו מעמד של אינטלקטואל העיירה והרועה הרוחני שלה, מעין תחליף לכומר שאיננו. הוא מכנס את התושבים לאספות ומטיף לצדק ולאחווה ורואה את ייעודו בזיכוך נשמותיהם של בני אדם.
" כולם אנשים טובים"
ערב קיום האסיפה המתוכננת שיזם תום מתחולל אירוע המוציא את העיירה משלוותה המנומנמת. נשמעות שתי יריות ובשולי העיירה מופיעה צעירה יפהפיה, גרייס (ניקול קידמן), הנמלטת מחבורת גנגסטרים הרודפת אחריה. תום מסתיר את הצעירה במכרה הנטוש וכשמגיעות מכוניות הגנגסטרים הוא מטעה אותם ואומר שלא ראה את הצעירה שהם מחפשים. הוא עומד בפיתוי גם כשראש הגנגסטרים מציע לו פרס גדול ונותן לו כרטיס ביקור על מנת שיתקשר, אם יידע משהו על הצעירה שהם מחפשים.
בשיחה עם גרייס מציע לה תום מקלט בעיירה ומסביר לה: הם כולם אנשים טובים.
תום מביא את גרייס לאסיפה ומעמיד בפני תושבי הכפר אתגר: להעניק לה מקלט. לאחר ויכוחים והיסוסים נענים התושבים להצעה: גרייס תקבל מקלט לשבועיים שבהם יוכלו לעמוד על אופיה.
גיבורי הסרט, גרייס בתו של הגנגסטר ותום הצדיק המזויף
כאילו סיפור נאיבי
השבועיים חלפו מהר ובמהלכם עשתה גרייס ככל יכולתה לסייע לתושבים בעבודות הבית ובמלאכות שונות. שוב התכנסו התושבים לאסיפה ולאחר היסוסים החליטו פה אחד להשאירה בעיירה. עידן חדש נפתח בחייה של גרייס -היא אוהבת את התושבים והם מחזירים לה אהבה. הם אף מתחילים לשלם לה את שכר עבודתה והיא קונה לעצמה חפצי מותרות האהובים עליה – פסלוני קרמיקה שמייצרת אחת מנשות העיירה. דומה כי הכל מוביל להפי אנד הוליוודי של סיפור נאיבי.
הגירוש שלא היה
ירח הדבש הקצר נפסק באיבו עם הופעת שריף מקומי, התולה בעיירה את תמונתה של גרייס כמבוקשת על השתתפות בשוד. אף שהשריף מספר כי השוד ארע בתקופה בה שהתה בעיירה עלה לפתע המחיר שתושבי גודוויל תבעו בתמורה למקלט שנתנו לגרייס. לפי הצעת תום היא תכפיל את עבודתה למען התושבים ושכרה יקוצץ.
העיירה מחליטה לגרש את גרייס ובעל משאית המוביל את התפוחים שמגדלת העיירה מחביא אותה בין ארגזי התפוחים, לא לפני שהוא אונס אותה וגובה ממנה " שכר נסיעה" . את הכסף קיבלה מתום שאמר כי יבקשו מאביו. לאחר מסע ממושך מורידים את הכיסוי מעל המשאית וגרייס, שחשבה כי יצאה לחופשי, מוצאת עצמה שוב בעיירה.
כבולה בצווארה
מאשימים אותה כי גנבה כסף מאביו של תום. תום איננו מגלה לאיש שהוא גנב את הכסף מאביו ונתן אותו לגרייס. התושבים מחליטים שיש למנוע ממנה אפשרות לברוח. ממשיכים להעביד אותה ולנצלה אבל היא כבולה בצווארה לשרשרת ונאלצת לסחוב גלגל מתכת כבד בעוברה מבית לבית. בימים משמשת גרייס שפחה חרופה של כל הגברים והנשים שבעיירה ובלילות היא שפחת המין של הגברים. תום, שבמהלך הסרט עד כה מפתח עמה רומן אהבה כאילו, עומד מן הצד נוכח ההתעללות בה ולכל מעשה נבלה שנעשה בה יש לו נימוק והסבר אינטלקטואלי. הוא מצהיר באוזני גרייס כי הוא אוהב אותה, כי הם מאמינים באותם אידיאלים.
הוא מנסה לתנות עמה אהבים אבל היא אומרת לו: זו תהיה טעות מצידך. בצדקנות הוא אומר לה : כל גבר בעיירה שכב עמך מלבדי ואנו הרי אמורים להיות מאוהבים. גרייס, באיזו הארה פתאומית, אומרת לו: אתה יכול להשיג אותי כמו כל האחרים. פשוט איים עלי שתסגיר אותי למשטרה.
קורא לגנגסטרים
תום חש שעולמו חרב עליו. גרייס חשפה בפניו את העובדה שהוא איננו טוב מכל אנשי העיירה. וברגע שנחשף והתעורר ספק לגבי מוסריותו מתמוטט העולם הדמיוני שברא, שבו הוא איש המוסר האולטימטיבי. הוא מרים טלפון ומזעיק את אנשי המאפיה שיבואו לחסל את הצעירה.
שיירה של שמונה מכוניות שחורות התקרבה לעיירה. תום מארגן משלחת של אנשי העיירה כדי לקבל את פני הבאים. הוא עומד בראש המשלחת ומכוון את המכוניות המתקרבות. " ברוכים הבאים" הוא אומר לגנגסטרים.
גרייס משוחררת מאזיקיה ונלקחת על ידי הגנגסטרים. תום אומר שהעיירה לא מבקשת תמורה על השרות שנתנה להם. אך הוא יבין אם הם ימצאו לנכון לגמול לעיירה על שרות זה.
אבא מאפיונר
או אז מגיעה קדילאק שחורה וארוכה ובתוכה הדון הגדול ראש המאפיה. וההפתעה: הוא אביה של גרייס. היא מוכנסת למכוניתו ובין השניים מתפתח דו שיח פילוסופי על טבע האדם.
מן הדו שיח עולה כי גרייס מאסה בחיי הפשע של אביה וברחה ממנו. את האנשים שרצח הוא מכנה כלבים, אשר כמו הכלבים הם נכנעים לטבעם. והיא אומרת שאלה העושים מעשים רעים, רוצחים ואנסים, ראויים לסליחה כי אינם עושים מה שעושים אלא בגלל טבעם. אנשים צריכים להיות אחראים למעשיהם, אומר האב. על ידי כך שאת סולחת להם את משחררת אותם מאחריות זו. היא מנסה להגן על תושבי העיירה. הם עושים כמיטב יכולתם בנסיבות הקשות שהם חיים בהם, היא אומרת.
חיסול העיירה
האב מציע לה לצאת להרהר ולהחליט. גרייס מגיעה למסקנה שההבדל בין הגנגסטרים שהכירה מבית אביה לבין התושבים של דוגוויל קטן מכפי שחשבה. אילו נהגה כמו שתושבי העיירה נהגו כלפיה לא הייתה יכולה להגן על אף מעשה אחד שלהם. ואם בכוחה לתקן את מעשיהם היא צריכה לעשות זאת. למען עיירות אחרות ולמען האנושות כולה. למען הגזע האנושי.
היא חוזרת למכונית. האב מציע להרוג את הכלב של העיירה ולתלות אותו. אך היא לא מסתפקת בכך. הריגת הכלב תפחיד אותם אבל לא תהפוך את דוגוויל למקום טוב יותר.
אני רוצה להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר – היא אומרת לאביה – והשמדת דוגוויל אכן תעשה את העולם למקום טוב יותר.
האב קורא לשרוף את העיירה ולירות בתושביה. והפקודה מבוצעת מיד. את תום משאירים בחיים. גרייס יוצאת ובידה אקדח טעון. הוא עוד מנסה להתפלסף ואומר: " האילוסטרציה שלך טובה משלי. היא מפחידה וברורה. האם אוכל להרשות לעצמי להשתמש בה כהשראה בכתיבה שלי?" והיא יורה בראשו.
" יש דברים שאתה צריך לעשות במו ידיך" אומרת גרייס ויורה בתום
מדוע הזדעזעתי מן הסרט? מדוע אני מספר עליו? אם הקורא לא הסיק עד עכשיו אומר בקצרה. דוגוויל היא משל לעולמנו. מי מאתנו איננו מכיר את צדיקי העולם שרוממות אל בגרונם וחרב הנבלה בידם. מי איננו מכיר את חסידי הפלסטינים וחסידי החיות וחסידי
הבמאי לארס פון טרייר
השיווין והצדק בכל העולם. צדיקים גמורים אשר ברגע שניתנת להם אפשרות הם מתגלים כמנוולים. דוגוויל היא משל למצב האנושי שבו משטרים אפלים – מן הפאשיזם ועד הקומניזם – הופכים בני אדם לחיות טרף. למשטרים צדקניים המדברים גבוהה גבוהה על פער חברתי, ועניים רעבים ובפועל הם שותפים למעשי הנבלה הגדולים ביותר.
====================================================
4. הגיע הזמן למה?
מסע הבחירות של עמיר פרץ החל בסיסמה מוזרה: " כי הגיע הזמן" . לא צריך להיות קופירייטר גאון או אסטרטג רב ניסיון כדי להגיע למסקנה שזו סיסמה שלא אומרת כלום.
מנסח הסיסמה רצה אולי להגיד שהגיע הזמן להחליף את האג'נדה של השיח הציבורי מבעיות ביטחון לפערים חברתיים. אולי רצה להגיד שהגיע הזמן להחזיר סוף סוף את מפלגת העבודה לשלטון, או לבחור ראש ממשלה מזרחי, או שהגיע הזמן שגם לבעלי שפם יהיה משהו.
מעניין שהסיסמה הזו היא העתק של סיסמת הבחירות של אהוד אולמרט משנת 1993 במרוץ על ראשות עיריית ירושלים. אז היה טעם לסיסמה הזו. כי אולמרט הצליח באותן בחירות להדיח את ראש העירייה המיתולוגי כמעט, טדי קולק, ששלט בירושלים כמעט שלושים שנה. כשאולמרט יצא להתמודד עמו היה קולק בן 82 והסיסמא של אולמרט הייתה רמז דק לכך שהגיע הזמן להעביר את השלטון בירושלים מן הקשיש רב הפעלים לראש עיר צעיר (אז היה בן 48).
אם כבר ממחזרים סיסמאות ישנות אולי כדאי למחזר את הסיסמה "ירושלים חרדה מאולמרט" (שנפוצה בשנת 2000 בגלל כוונת אולמרט לסלק שכונות עוטפות ירושלים). צריך רק שינוי קל " ישראל חרדה מאולמרט" . (ותודה לאליהו כהן שהפנה את תשומת לבי).
