הם אינם "נטורי קרתא" כמו שרבים נוטים לחשוב כי ארגון כזה כבר לא קיים * הם מחזיקים בדעות של הרבי מסאטמר אך חסידי סאטמר מחרימים אותם * הסופר חיים באר: אלה קיצונים שעברו את הגבול, כשהתאולוגיה הפכה לפתולוגיה

שנים רבות נראו בכל הפגנה אנטי ישראלית ופרו פלסטינית כמה יהודים חובשי שטריימל ועטופים בטליתות, נושאים כרזות נגד ישראל.

התופעה הזו הצטלמה יפה בדיווחי רשתות הטלוויזיה אך לא עוררה התרגשות – לא בישראל ולא בעולם היהודי. "החסרים משוגעים אנו". יש לנו די והותר משלנו.

זה פיקנטי לראות חובש שטריימל בהפגנה פרו פלסטינית אך במה הוא שונה מאנשי גוש שלום, שלום עכשיו ואנשי שמאל רבים בישראל בעולם היהודי ששכחו כבר איך נראים תפילין.

אך לפני חמש שנים עוררה חבורת חובשי שטריימל סערה זוטא כשהופיעו ליד בית החולים בו היה מאושפז צדיק הדור יאסר ערפאת והתפללו לשלומו. גם בכך עדיין לא עברו השטריימלים את הגבול. הרי אורי אבנרי נפגש עם ערפאת בעיצומה של מלחמת לבנון וכמוהו כמה מן האליטות של השמאל הישראלי.

 אך זמן מה לאחר מכן עברו השטריימלך את הקו האדום אפילו בעיניהם של שמאלנים קיצונים. הם הלכו לאחמדיניג'אד, התחבקו עמו, נשקו אותו, ישבו עמו במועצת חכמים ואפילו השתתפו בכנס להכחשת השואה.

לא רק שלא התביישו במעשיהם אלא הפיצו – בעזרתה האדיבה של מערכת ההסברה האירנית – תמונות למכביר של חיבוק הרעים הסחבאקי בין ההמן מטהרן לבין צאצאיו המוצהרים של מרדכי היהודי.

באותה תקופה כתבתי טור בעיתון "מקור ראשון" והואיל ובעבודתי האקדמית עסקתי ביסודיות רבה במשנתו של הרבי מסאטמר נתבקשתי לכתוב על המשנה הזו ועל הקשר בינה לבין חסידי אחמדיניג'אד.

ההנחה היתה שהואיל ולובשי הקפוטות השחורות מחזיקים בעמדות תיאולוגיות דומות לאלו של הרבי מסאטמר הם נמנים עם חסידות זו.

בעקבות פרסום המאמר (ראה קישורים בסוף) זכיתי למקלחת של צוננים, הן מאישים בארץ והן מאנשי סאטמר בחו"ל. נתברר לי לבושתי כי העללתי על קבוצה גדולה של יהודים – שאף שאנו חולקים חריפות על עמדותיהם- עלילה קשה. ידיהם לא שפכו את הדם.

רק לאחר זמן פיענחתי את התעלומה, בעזרת ידידי הסופר חיים באר.

אך כדי להבין את התעלומה ופתרונה צריך קודם לרדת מעט לעומקה של תפיסת הרבי מסאטמר.

מיהו הרבי מסאטמר

הוא נולד בשנת 1888, בעיירה סאטמר בהונגריה, בן לשושלת אדמו"רים. בשנת 1928 התמנה לרב קהילת סאטמר. הוא ניצל מתאי הגזים בשואה כשנמלט ב"רכבת המיוחסים" מברגן בלזן, שארגן רודולף קסטנר.

 

עלה לארץ בתום מלחמת העולם ולאחר שנה היגר לארצות הברית. ברובע ויליאמסבורג שבברוקלין ניו יורק הקים את קהילת חסידיו מחדש. קהילה זו עוצבה כהעתק מדויק של עיירה יהודית מזרח אירופית.

הרב טייטלבוים נתגלה לא רק כבעל אישיות כריזמטית בעלת השפעה. הוא גם כוח ארגוני כלכלי שהצליח להקים בארצות הברית אימפריה המונה יותר ממאתיים אלף איש. זוהי מערכת מסועפת של מוסדות חינוך ומוסדות כלכליים. על אף השלילה המוחלטת שהוא שולל את מדינת ישראל הוא ביקר בארץ כמה וכמה פעמים והקים גם כאן מערכת חינוכית (מבוססת על טוהרת לשון יידיש) ושיכונים לחסידיו. בשנת 1953 הוא נבחר לרב העדה החרדית בירושלים. הוא ביקר בארץ שש פעמים. מביקור לביקור גדל מספר מקבלי הפנים עד שהגיע לרבבות. רכבת ישראל העמידה לרשות חסידיו רכבת מיוחדת ומכרה להם כרטיסים בלי שם וסמל המדינה עליהם.

 

בליל יום הכיפורים עלה לבמת בית הכנסת, לפני תפילת כל נדרי, והכריז שכל מי שמאמין שהמדינה הציונית היא "אתחלתא דגאולה" אל יתפלל בבית הכנסת שלו. את חסידיו הזהיר שמי שישתתף בבחירות לכנסת, או ישתף פעולה בדרך כלשהי עם המדינה הריהו כמי שעובר על כל התורה כולה.

הגאולה כעוון פלילי

הרב יואל טייטלבוים ממשיך למעשה מגמה של כמה מגדולי ישראל שהתנגדו – מאז האמנסיפציה – לתהליכי ההשכלה, החילון ובעקבותיהם הציונות, שעברה החברה היהודית באירופה.

ייחודו של הרבי מסאטמר בכך שהוא פיתח תיאולוגיה המתמקדת בהתנגדות לציונות ולעליה לארץ ומאוחר יותר לעצם קיומה של המדינה. התנגדות זו היא עקרונית ואינה קשורה דווקא בחילוניותה של הציונות.
בספר האידאולוגי הבסיסי שלו ("ויואל משה") הוא כותב בין היתר: "אף אם יהיו כל חברי הממשלה, כולם אהובים כולם
ברורים, אף כתנאים ואמוראים… אף אילו היו חברי הכנסת צדיקים וקדושים, הוא עוון פלילי איום ונורא גאולה וממשלה טרם שהגיע הזמן". טייטלבוים היה עקבי בנושא זה והדברים שהוא כותב על יהודים חרדים המשתפים פעולה עם השלטון הציוני, כמו אנשי אגודת ישראל, אינם חריפים פחות מן הדברים שהוא כותב על החילוניים.

ר' יואל טייטלבוים לא פרסם אף לא חיבור אחד לפני המלחמה וכל תורתו מאותה תקופה נכתבה מפיו על ידי תלמידיו. קבצי איגרות שלו משנות העשרים והשלושים, מלמדים שהתנגדותו לציונות לא נפלה בחריפותה מהתנגדותו למדינה. ספרו הראשון , "ויואל משה" הופיע בברוקלין בשנת 1959 ובו התווה את יסודות התיאולוגיה שלו נגד המדינה. הוא ביסס והרחיב את הדברים בספר "קונטרס על התמורה ועל הגאולה" שהופיע בברוקלין ב-1967. במקביל חיבר פרושים לתורה ולתהלים ועוד חיבורים רבים.

שלוש השבועות

הבסיס ההלכתי לתיאולוגיה של טייטלבוים הוא שלוש השבועות המוזכרות במסכת כתובות (דף קיא עמוד א): "שלוש השבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".

לפי פרשנותו של ר' יואל טייטלבוים יש בפיסקה זו איסור מוחלט של עליה המונית מאורגנת לארץ ישראל ("עליה בחומה") ושל כל פעולה לדחיקת הקץ. דהיינו להביא את הגאולה באמצעים טבעיים. יותר מזה. אם לפני השואה הוא פרש את הפסוקים הללו כאיסור לעליה מאורגנת לארץ ויוזמה להשגת עצמאות מדינית. הנה לאחר השואה הוא מוצא בעובדה שעם ישראל עבר על השבועות את הגורם לשואה. המפעל הציוני ומדינת ישראל הפכו לשיטתו לגורמים דמוניים שהצלחתם הזמנית מוסברת בכך שמאחוריהם עומד הסיטרא אחרא, השטן בכבודו ובעצמו.

זו התאולוגיה בה מחזיקה חסידות סאטמר שהיא גדולה ומקיפה רבבות חסידים בארץ ובעולם. ומחזיקים בה גם חוגים שוליים שאינם חלק מן המימסד הסאטמרי.

כאמור נתברר לי, למעלה מכל ספק, כי השטריימלך שהלכו לאחמדיניג'אד אינם נמנים עם חסידי סאטמר. יותר מזה: מיד לאחר ביקורם הראשון בטהרן יצא כרוז עליו חתמו כל החצרות החסידיות בארצות הברית וסאטמר בכללם, שגינה אנשים אלה וקרא להחרימם.

מי הם בכל זאת?

בבקשת פתרון פניתי לחברי הסופר חיים באר, שאין טקסט יהודי שהוא אינו מכיר, ובעניין סאטמר הוא מומחה ממש, גם בשל יחסים משפחתיים.

בין תאוריה למעשה

הרבי מסאטמר, אומר לי חיים באר, כתב דברים איומים על הציונות ומדינת ישראל. אבל באופן פרקטי הרבי ורוב מניינם ובניינם של חסידיו לא התירו לעשות משהו בפועל כדי לפגוע במדינה. זו תופעה מרתקת: הפער בין ההשתלחות המילולית, לבין ההתנהגות בפועל. קיבלתי המחשה לכך כשביקרתי פעם בבית כנסת של חסידי סאטמר. מצאתי שם בשער של אחד הסידורים כתובת מודפסת בחותמת ובה נאמר: "כל המתפלל בסידור זה יכוון לבו לסופה של המדינה הציונית, בלי לגרום נזק לבר ישראל".

הריסון הזה של אמונה מוחלטת כי אסור למדינת ישראל להתקיים ויחד עם זאת להימנע מכל פעולה העלולה להזיק ליהודים נובעת ממנהיגותו של ר' יואל טייטלבוים.

 

אז מי אם כן עומד מאחורי המטורפים שהלכו לטהרן? הרי הם מדקלמים אותה אידיאולוגיה של הסאטמרים?

עשבים שוטים

חיים באר: סביב הסאטמרים נתגבשו קבוצות קטנות של פורקי עול, עשבים שוטים במלוא מובן המלה, המסירים כל רסן. הם חיים בקרבת הסאטמרים אבל אינם חלק מהם. אנשים כמו משה הירש למשל שערפאת מינה אותו "שר לענייני יהודים ברשות הפלסטינית" לא מייצג אלא את עצמו או קבוצת שוליים. כאלה הם כל האנשים המופיעים בכל מקום בעולם בו תוקפים את ישראל. המראה של יהודים לבושים כחרדים, עטופים בטליתות, הצועדים יחד עם אנטישמים הוא חומר טוב לטלוויזיה. הם זוכים לפרסום מעבר לכל פרופורציה. בחסידות סאטמר הבחינו מזמן בפוטנציאל ההרס הטמון באנשים אלה והתבדלו מהם.

פרשת "לב טהור"

על פוטנציאל ההרס של הקבוצות, מספר לי חיים באר, עמדתי מקרוב. במהלך ההתעניינות שלי בקבוצות הללו הגיעו אלי טקסטים ממש מפחידים. אלה נכתבו בידי חוזר בתשובה, ארז אלברנס שמו. הוא בן להורים חילוניים מקרית יובל, אביו אף היה לוחם בצנחנים. בגיל צעיר התחיל לחפש את עצמו ועבר מקבוצת חסידים אחת לאחרת. לאחר שקרא את "ויואל משה" נתפס לאידיאולוגיה הסאטמרית והקים שטיבל קטן בירושלים ברוח סאטמר.

בטקסטים שכתב נאמר כי לא רק שלא צריך להכיר במדינת ישראל אלא צריך לעשות מעשה. הוא עורר בי עניין ונפגשתי עמו ומה ששמעתי מפיו נראה לי מסוכן עד מאד.
לאחר זמן פורסם בעיתונים כי שרותי הבטחון עלו על החבורה הזו על פי מידע שהגיע אליהם ממקורות ערביים. ערכתי ביקור שני במקום כי זה ריתק אותי. ואז ראיתי מישהו מביא חבילה של דרכונים ולאחר זמן פורסם בעיתונים שכל החבורה שמנתה 30-40 אנשים עזבה את הארץ. זה היה בשנת 1990.

חטיפת ילד ומאסר

בארצות הברית הקים ארז חצר משלו (בינתיים גם שינה את שמו לשלמה ארז אלברנס ושלמה העלברנץ). אנשי סאטמר חשו בסכנה הכרוכה בו והתבדלו ממנו. בשנת 1994 הוא נעצר על ידי ה-FBI כחשוד בחטיפת ילד בן 13 שבא אליו כדי ללמוד לבר מצווה. הוא החזיק בו בניגוד לרצון הוריו משך שנתיים. הוא הועמד לדין ונידון למאסר שנתיים עד 12 שנים. לאחר שנתיים גורש לישראל. מכאן נסע לקנדה וביקש שם מקלט מדיני כפליט שסכנה מרחפת על חייו בישראל. שם כבר הספיק לפרסם ספר בשם "דרך הצלה" בו הוא מדבר "על ביטול המדינה הברור הקרוב מאד …"

אז מה ההסבר לכל התופעות הללו, שאלתי את חיים באר.

"חצו את הקווים"

באר: החבורות הללו כמו אלברנס ודומיו אינם סאטמר אף שהם שואבים את רעיונותיהם מן התיאולוגיה הסאטמרית. ההבדל בינם לבין סאטמר הוא שהם חצו את הקווים. אין ספק שמדובר פה בתופעה פתולוגית של אנשים שחצו את הגבול. גם בשמאל הישראלי יש שמאל קיצוני שהם בחזקת סאטמרים אבל שומרים על הגבול. אודי אדיב, כמו אלברנס וכמו החבורה שהגיעה לטהרן, עבר את הגבול.

 למדתי עם תלמידיי, מספר באר, את פרק כא בשמואל ב'. מסופר שם על דוד שביקש את עזרת הגבעונים. אלה בתמורה ביקשו להיפרע מנכדיו של המלך שאול שהמית בגבעונים. בפסוק ב' נאמר "והגבעונים לא מבני ישראל המה". לכאורה משפט מיותר. וכי לא ידוע שהגבעונים אינם מבני ישראל?

רש"י אומר על משפט זה: "הראו בעצמם מידת אכזריות שאינן מזרעו של אברהם אבינו ואינן ראויין לידבק בישראל ולכך גזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל. אמר שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים וביישנים וגומלי חסדים. מי שיש בו ג' סימנים הללו ראוי לדבק בו".

השאלה שאני שואל עצמי, אומר באר, אם נוכח היחס שאנחנו מגלים כלפי העובדים הזרים וכלפי הדלים והאביונים שבתוכנו עוד נותרו בנו המידות של רחמנות ביישנות וגמילות חסדים.

ומה עם נטורי קרתא

אם הפסיכופטים של טהרן אינם סאטמרים אזי הם לכאורה "נטורי קרתא" – כך בתקשורת. מסתבר שגם זה אינו נכון. "נטורי קרתא" הוא מותג של מוצר שירד מזמן מן המדפים ורבים משתמשים בו.

 הארגון הוקם לפני למעלה מחמישים שנה על ידי שני אברכים צעירים ר' עמרם בלוי ואהרון קצנלבויגן שנשאו את נס המרד נגד הציונות. אך מאז עבר הארגון גלגולים רבים ולא נותר ממנו אלא השם בלבד ובפועל לא קיים ארגון כזה, אך רבים מתקשטים בו.
במאמר שפורסם ב"העדה", בטאון העדה החרדית בירושלים, נאמר: "…לדאבוננו קמה בשנים האחרונות קבוצה קטנה של אנשים בלתי אחראיים הלבושים בלבוש חסידי והולכים יד ביד שלובי זרוע עם הערבים… ושוב נוסעים אותה חבורה בלתי אחראית הקוראים לעצמם קנאים אנטי ציוניים לטהרן להתחבק ולהתנשק עם רשע כזה שלא חדל לדבר על תכניותיו לבנות פצצה אטומית שתמחוק את כלל ישראל לא רק את המדינה …זה ביזיון גדול ועצום שאותה כת, חבורה קטנה בלתי מרוסנת, חמסו להם את השם הקדוש נטורי קרתא שבראשותו של הלוחם הידוע והאגדתי ולמען קדושת ארץ ישראל, הרב הצדיק רבי עמרם בלוי …"

בהמשך לשאלה ששואל עצמו חיים באר, הייתי מציע גם לאנשי סאטמר לעשות חשבון נפש. אולי ישאלו עצמם האם יש בהם מן התכונות היהודיות שרש"י מונה. ואולי החבורה הזו שיצאה לטהרן היא עונש משמיים על שהוציאו דיבתם של ישראל. הרבי מסאטמר אמר פעם בראיון עיתונאי כי הציונים הם ה"ערב רב" שנספחו לבני ישראל שיצאו ממצריים. והנה עכשיו יש לסאטמרים "ערב רב" משלהם, גבעונים שאינם מבני ישראל הממררים את חיי כולנו.

גם מחללים שבת בפרהסיה

מאז פרשת החיבוק שחיבקו חובשי השטריימלך את אחמדינג'אד בטהרן אני עוקב בשקדנות אחר פרסומים הקשורים בקבוצה זו.

 באחד האתרים מצאתי עוד תעלול של הפסיכופטים מטהרן. "הרב" משה פרידמן מניו יורק מופיע בקליפ בהפגנה אנטישמית של מוסלמים בברלין, בשבת פרשת בראשית. הדברים שאמר היו כנראה בעיניו פיקוח נפש, שכן למענם חילל שבת בפרהסיה בדברו במיקרופון.

בין הדברים שאמר שם:

" בשם אללה הרחום… בתור נאמן ובן ברית שנים רבות של האסלאם… הנביא הקדוש מוחמד… אני נמצא כאן במסגרת החג הקדוש רמאדאן… אין בכוונתי בשום אופן לדון או אפילו לתקוף את העבר הגרמני… אבל הציונים… בגלל שהיה בעבר רצח של חסרי ישע, חייבים להמשיך ברצח חסרי ישע… המשטר הציוני מתכנן… להשמיד את האוכלוסייה הפלסטינית … אילו היתה ברלין רוצה לכפר על עברה, היה עליה להגן על על הפלסטינים והאסלמיים.. במקום לתמוך במלחמה ולספק צוללות בעלי ראש נפץ גרעיני לישראל…"

משה פרידמן חייב בדיני שמים על חילול ה' וחילול שבת. ובינתיים מוסר לי האיש שלי בסאטמר כי הוא כבר נענש בידי אשתו. כשחזר לניו יורק מצא בית ריק והאשה ברחה להוריה.

קישורים

נאום אנטי ציוני של מאיר הירש מראשי המופרעים – הוא אינו מנטורי קרתא

    http://www.youtube.com:80/embed/QAPMoFn5Oio

מה מריץ אותם לשינאת ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=322

יש משהו בדברי הרבי מסאטמר

http://www.zeevgalili.com/?p=323

 

בהמשך למה שכתבתי כאן בשבוע שעבר על הגלות החוזרת אלינו אני מביא כאן מאמר של ידידי דן ירדני המאיר את הנושא באור מקורי.

אחד האירועים הפחות מוכרים במיתולוגיה היוונית הוא המאבק בין הרקולס לענק אנתיאוס. אנתיאוס, בנה של אלת האדמה גאיה, היה כופה על עוברי אורח להיאבק עמו, מנצחם והורג אותם. כך עד שפגע בהרקולס, הגיבור האגדי. במאבק ביניהם, ככל שהכריע הרקולס את אנתיאוס והפילו ארצה פעם אחרי פעם, נראה היה שזה רק מחדש את כוחו, נרפא מפצעיו ומתחזק עוד יותר. בסופו של דבר הבין הרקולס שבמגע של אנתיאוס עם האדמה מזרימה לו אמו גאיה חיות. אז הרים הרקולס את אנתיאוס מעל פני הקרקע, נאבק בו עד שתש כוחו והרגו.

איך מתקשר הסיפור האגדי לציונות ולמדינת ישראל?

בעולם האידיאות של העם היהודי מתקיים בדור האחרון ויכוח נוקב בין שתי גישות. האחת היא של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שראה בשיבת העם היהודי לציון את הגשמתו של חזון "ושבו בנים לגבולם" והשנייה של הרב יואל טייטלבאום, הרבי מסאטמר, שראה בשיבת ציון ובהקמת מדינת ישראל סכנה קיומית לעם היהודי.

ישנם לדעתי קווי דמיון בין שתי אסכולות אלו ובין השקפת העולם של זרמים חילוניים בעת החדשה. קל להראות קרבה רעיונית בין הרב קוק לבין התנועה הציונית לכל פלגיה כמו שיש קרבה רעיונית בין תנועת      ה"בונד" האנטי ציונית לבין האסכולה ה"סאטמרית" .

מבט על בפרספקטיבה היסטורית של תולדות העם היהודי יכול להציע מודל של סינתיזה בין שתי האידיאולוגיות.

שלושה מחזורי ניתוק וחזרה אל פיסת האדמה הקרויה ארץ ישראל עבר העם היהודי במהלך ההיסטוריה שלו – גלות מצרים, גלות בית ראשון וגלות בית שני. באף לא אחת מהן נותק לגמרי הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל, אך מרכזי הכובד של קיומו הרוחני והגשמי עברו למחוזות מרוחקים.

אין לתאר את קיום העם היהודי ללא המחזוריות הזו של ניתוק ושיבה לארץ ישראל. בתקופות בהן היה מרכז הכובד של העם היהודי בארץ ישראל הוא התחזק מבחינה דמוגרפית והתגבשה מחדש זהותו התרבותית וההיסטורית. אלו אפשרו לו להמשיך ולהתקיים כעם נפרד בהיותו בגולה מבלי להיטמע בה. מאידך, פיזורו הגיאוגרפי בשנות הניתוק מארץ ישראל שמר עליו מהכחדה פיזית ותרבותית בתקופות קשות.

אם נחזור לימינו נוכל לומר שאין זה כה חשוב אם " שיבת ציון" הנוכחית תתקיים לנצח. חשוב מזה הוא שהעם היהודי כאנתיאוס היה זקוק, לאחר הטראומה הנוראה שעבר לפני אך כמה עשרות שנים, למגע בלתי אמצעי עם אדמת מולדתו כדי להירפא מפצעיו הגשמיים והרוחניים, להתחזק, ורבים יאמרו שגם להתחדש. אפילו אם תהיה זו חזרה לזמן מוגבל, זהו הדבר הנכון לעשותו. לכמה זמן? ככל שנוכל. ואז, אם כך יעלו הנסיבות ההיסטוריות ועם ישראל יצטרך לצאת שוב לגולה, הוא יעשה זאת לאחר ששאב מתקופת שהותו בכור המצרף הקרוי מדינת ישראל כוחות חדשים להמשיך ולמלא את היעוד להיות " אור לגויים" .

הרקולס מרים את אנתאוס ומונע ממנו את מקור הכוח שלו באדמה. פסל מן המאה ה-15.

על משנת הרבי מסאטמר ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=322

ראה "האם הגולה חוזרת אלינו"

http://www.zeevgalili.com/?p=348

1.  התלבטות קול צף.

2. השינדלר של מצלמת " לייקה" (עבר לפוסט סמוך)

3. נטורי קרתא בטהרן

בשנת 1983 כתב יעקב חסדאי: " החבורה ששרפה את הקומה הראשונה, קוראת להציל אותנו מאלה השורפים את הקומה השנייה. ביתם בוער והם מתפארים בטפטים שהדביקו" * מה השתנה מאז וכיצד הפכנו למדינה המושחתת בעולם

בעת שנכתבות שורות אלה, שלושה ימים לפני הבחירות, כבר אינני יכול להשפיע בכתיבתי על איש. אך כמי שהיה כל השנים " קול צף" סידרתי, אוכל אולי לנחם במשהו אלו מבין קוראיי שיתאכזבו מתוצאות הבחירות.

אין כמעט מפלגה יהודית ציונית שלא הצבעתי לה. כשהייתי נער והאמנתי עדיין בבגין הצבעתי "חרות" , שנשאה את נס "שלמות המולדת" . כשבגרתי הצבעתי לרפ"י של בן גוריון. קיוויתי שהוא יעצור את הסחף של השחיתות שהחלה לפשות אז במדינה. נתתי קולי גם   לש"ס, כשעוד הייתה מפלגה תמימה. הייתי אחד מבין 7591 המצביעים שנתנו קולם ל"רשימה למען ארץ ישראל" , שבראשה עמד ד" ר ישראל אלדד (שייב), אביו של ח"כ פרופסור אריה אלדד. הצבעתי פעם ביבי ואפילו רבין. והיו לי עוד כמה הצבעות שאני בוש להודות בהן.

אך יש הצבעה אחת שאני גאה להכריז עליה היום. זו ההצבעה לרשימתו של יעקב חסדאי בבחירות 88.

בעל עיטור העוז

הייתי אחד מכ-5000 בוחרים שהטילו לקלפי את הפתק של תנועת " לאור" (לב אחד ורוח חדשה). חסדאי, כיום ד" ר להיסטוריה של עם ישראל ועורך דין, שרת שנים רבות בצה" ל – פעולות התגמול, מלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום הכיפורים. נפצע פעמיים. פעם במלחמת ששת הימים, בה זכה לעיטור העוז ובשנית ביום האחרון של מלחמת יום הכיפורים, כשחייל מצרי שנפל בשבי פתח עליו באש. בוועדת אגרנט שרת כחוקר מטעם הוועדה וסיפר לי אז כי תחושתו היא כמי שעולה על ספינה שכל דריכה על סיפונה מגלה לו את ריקבונה. לאחר המלחמה הרבה לפרסם מאמרים ולהופיע בהרצאות בהן מתח ביקורת על צה"ל ועל החברה הישראלית שלא הפיקה את הלקחים מן המלחמה. הוא סיים את שירותו ב-1976. הביקורת שמתח לא מצאה חן בעיני הפיקוד הבכיר ובמיוחד בעיני הרמטכ"ל, מוטה גור.

" לאור" לא הגיעה אפילו למחצית אחוז החסימה. אין פלא בכך. אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת. והאמצעים של התנועה היו מזעריים. (חסדאי סיפר לי השבוע כי כל מה שהשקיעו הוא וחבריו באותן בחירות היה סכום של 20 אלף שקל).

" מליצות וסיסמאות"

בכל הגלריה הפוליטית המוצגת היום, קשה למצוא פוליטיקאי אחד שמעיז לומר לחברה הישראלית את האמת. זו האמת אשר צפה חסדאי לפני שלושים שנה ויותר. לומר: שהבעיה העיקרית שלנו היא בעיית הריקבון הפנימי שהיא הסכנה הקיומית המאיימת עלינו, יותר מכל סכנה חיצונית.

הנה קטע שכתב בספרו " בעט ברזל" , שפורסם בשנת 1983:

" הביטו אל עצמכם. קבוצה של כמה מאות אנשים היושבים בכל המשרות הבכירות, מציגים את עצמם כטובי המדינה, ונושאי הערכים ותקוות העם. קבוצות מתוכם נפגשות מדי פעם בכפר המכביה, בקיסריה, או באפעל. ומארגנות להם גיבור חדש או קואליציה חדשה. ואם מצטרפים לעניין גם מיליונר וחברת פרסום – נתבשר העם על "תנופה לאומית" ו"דרך חדשה". הרבה מליצות, הרבה סיסמאות, מעט רעיונות ומעט תשובות, לא מעשים של דוגמא אישית, אפילו לא חברות אמיתית. רק זאת, הצביעו בעדנו כי אנחנו יפים וטובים" . וכיצד אתם פונים אל העם? הביטו אל הסיסמא "יחד להציל את המדינה". החבורה ששרפה את הקומה הראשונה, קוראת להציל אותנו מאלה השורפים את הקומה השנייה. וממול "מסמך ההישגים של הממשלה". ביתם בוער והם מתפארים בטפטים שהדביקו"

הדברים הללו יכולים היו להיכתב היום על כל אחת מן המפלגות הגדולות המתחרות על קולו של הבוחר. הם היו נכונים לפני 20 שנה ונכונים היום כשהמצב גרוע פי כמה.

" כזב, שקר, שוחד"

לכולם כבר נמאס לשמוע על השחיתות. ויש המתנחמים בכך שהשחיתות היא תופעה אנושית שהייתה מאז ומעולם והיא קיימת בכל המדינות. כבר בירושלמי אנחנו מוצאים את המימרא: " רשות שלמטה שיש בה כזב ושקר וגניבת דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו נאמר בה הקרובים באים ושואלים שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם" (סנהדרין פרק ו).

מעשי שחיתות – במשמעות של ניצול מעמדו של נבחר או עובד ציבור להשגת טובת הנאה אישית – היו כאן מאז קום המדינה. כבר ב-1953 התריע מבקר המדינה על מעשי שחיתות וכתב: " קיים אצלנו גורם המסכן בחומרה את הגשמתו של טוהר המידות" . מאז זרמו נהרות של כסף וטובות הנאה למיניהם מן הקופה הציבורית לכיסיהם של נבחרים ועובדי ציבור. ביניהם: שרים, סגני שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות, מנהלי תאגידים ממלכתיים, מנהלי חברות ממשלתיות, מנהלי מוסדות ציבור. יש שנתפסו ונשלחו לכלא. רבים נתפסו ויצאו זכאים ורבים אחרים לא נתפסו, איש אינו יודע את מספרם.

חצר ביזנטינית

מה שקרה מאז עלייתו של שרון לשלטון היה שינוי מהפכני בממדי השחיתות. כל עוד נעשו מעשי השחיתות בסתר. כל עוד התביישו בכך גרמה השחיתות נזק לקופה הציבורית.

השיטות שהנהיג שרון מאז עלייתו לשלטון הפכו את השחיתות לנורמה מקובלת. השחיתות הפכה מתופעה הגורמת נזקים לקופה הציבורית לאיום אסטרטגי קיומי. והגרוע מכל: הציבור כבר איננו מתעניין בה, כאילו מדובר בפגעי מזג האוויר. בכל הסקרים שנערכו בחודשים האחרונים נתברר כי השחיתות איננה מפריעה לבוחר הישראלי.

תמונה מדהימה של החצר הביזנטינית שהקים שרון נתנו העיתונאים נחום ברנע ושמעון שיפר בגיליון השבת האחרונה של ידיעות אחרונות. הם דובבו את מעגל הסייענים של שרון בדרגים השונים. מן התאור מצטיירת מערכת מפלצתית שבידיה הופקד גורל המדינה.

בחצר הזו תוכנן חורבן גוש קטיף. הואיל ויש להניח שגם כיום לא מוכנים עוזרי שרון לשעבר לגלות הכל, אין אזכור לשאלה עד כמה הושפעה ההחלטה מן האיום להגשת כתב אישום נגד שרון.

משפט אחד בכתבה חושף הכל. איש הסתרים דובי וייסגלס הציג לשרון את תכנית ההתנתקות בסתיו 2003. תגובתו של שרון הייתה שלילית. כעבור שבוע אמר שרון לוייסגלס שיציג את התכנית בפני הבן גלעד, האיש שקיבל מיליונים מדודו אפל בתמורה לשיטוט באינטרנט.

" כאשר גלעד פגש את וייסגלס" – כותבים ברנע ושיפר –    היתה לו רק משאלה אחת: "תסביר לי למה זה טוב לאבא". וייסגלס הסביר: הוא ייכנס להיסטוריה כמו בן גוריון  וגלעד השתכנע" .

שני כתבי ידיעות אחרונות לא ידעו לספר מה עוד אמר וייסגלס.  אולי אמר לגלעד שטיוטת כתב האישום נגד שרון כבר נמצאת במגרה של עדנה ארבל?

ואם לחזור למבוכתו של " הקול הצף" אומר לך בוחר יקר דבר אחד. שאל עצמך אם לאחר שלושים שנה (ובימינו לאחר שלושים חודש או אפילו שלושים יום) תהא גאה או תתבייש בעד מי הצבעת.

================================

2. השינדלר של מצלמת " לייקה"

עבר לפוסט סמוך

http://www.zeevgalili.com/?p=8516

====================================

3. נטורי קרתא בטהרן

קל מאד לגנות את נטורי קרתא, שביקרו באחרונה בטהרן, ולחזור ולכנות אותם בוגדים ועוכרי ישראל. מדובר בקבוצה של יהודים, המופיעה בכל הפגנה נגד ישראל בכל מקום בעולם, ואינה מחמיצה אף הזדמנות להשמיץ את המדינה ואת הציונות. זוהי אולי הקבוצה המנודה ביותר בעם היהודי. לא רק יהודים ציונים מגנים אותה. גם חוגים אנטי ציוניים במוצהר בקרב היהדות החרדית, כמו חסידי סאטמר, מסתייגים ממעשיה. כשנטורי קרתא הופיעו ליד בית החולים בצרפת בו אושפז ערפאת, והתפללו לשלומו של הרוצח הפלשתיני פירסמו חסידי סאטמר בארצות הברית גילוי דעת חריף נגד המעשה.

למרות מעלליהם יש לי כמה מילים חיוביות לומר עליהם. ראשית לא מדובר בחבורת מטורפים אלא בקבוצה שיש לה תיאולוגיה מגובשת. חסידי סאטמר מסתייגים ממעשיהם אך מחזיקים באותה תיאולוגיה.

אין לחשוד בפרופסור רבקה ש"ץ ז"ל באהדה יתרה לאידיאולוגיה של הקבוצה הזו. אך היא מיטיבה להסבירה במאמרה " עימות הספרות החרדית עם הציונות" . (נמצא בספר " הרעיון המשיחי מאז גרוש ספרד" . הספר הופיע בשנת תשס"  בהוצאת מאגנס. ניתן להשיגו ב-25 ₪ במכירה מוזלת הנערכת בבית ציוני אמריקה התל אביב).

האידאולוגיה הסאטמרית מבוססת על שלוש השבועות המופיעות במסכת כתובות. נאמר שם שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל שלא לעלות בחומה (דהיינו לעלות לארץ במאורגן) לא למרוד בגויים ובמקביל השביע את הגויים שלא יפגעו בישראל.

לפי פרופסור ש" ץ מפרש הרבי מסאטמר את הדברים הללו כהלכה וכגזרה המחייבת את ישראל להיות בגולה ורק כל עוד הם בגולה תעמוד לישראל התחייבותו של הקדוש ברוך הוא. ולדבריו " ישיבת ישראל בגולה כגזירת הבורא יתברך שמו היא המצלת את תושבי ארץ ישראל" .

מעשיהם של נטורי קרתא מעוררים שאט נפש. אך חייבים להודות שהמניע שלהם הוא אידיאולוגי, המערער לגמרי על האידיאולוגיה הציונית.

מאידך, אי אפשר שלא לומר שיש גרועים מהם בתוכנו. כוונתי לכל המוציאים את דיבת הארץ בכל האוניברסיטאות בעולם. המצלמים התנחלויות ומלשינים לאירופים ולאמריקנים. המוסרים שמותיהם של קציני צהל ששפכו דמם להגנתנו, כדי שייעצרו ברגע שיגיעו לאירופה. מדובר באנשים היושבים על משכורות מכובדות באוניברסיטאות, מקבלים תקציבי מחקר ושבתון בחוץ לארץ, מילגות ופרסים ספרותיים. נהנים ממנעמי הארץ וכורתים את הענף עליו יושבים כולנו. נטורי קרתא, גם הגרועים שבהם, לפחות שלמים עם דרכם. אינם מכירים במדינה ואינם נהנים ממנעמיה והיושב במרומים יעשה חשבונו וחשבוננו עמם.

מאמר מרבזי בנושא ראה

מי המטורפים המתחבקים עם אחמדיניג'אד

http://www.zeevgalili.com/?p=3520

המאמר על התיאולוגיה של ר' יואל טייטלבויים חשפה תופעה של ישראלים החצויים בנפשם * חובש כיפה סרוגה שעבר לסאטמר: שנים הנפתי את הדגל הדתי לאומי. עד שנתברר לי שאני מחזיק את המוט אבל אין עליו דגל" * וחסיד סאטמר מניו יורק כותב לי: אנחנו איננו המטורפים שרצים לחבק את ערפאת

אפתח בהתנצלות. התמונות של יהודים חובשי שטריימל ועטופים בטליתות, המתפללים לשלומו של ערפאת, שפורסמו בתקשורת העולמית, אינם אנשי סאטמר.

בכיתוב לתמונות הסתמכתי על אמצעי תקשורת רבים בעולם, שזיהו את המצולמים כאנשי חסידות סאטמר. בעקבות פרסומים אלה הסתייגה חסידות סאטמר מפעולותיהם של אותם יהודים. כל הקהילות החרדיות בארצות הברית פרסמו גילוי דעת, המגנה את פעילותם. על גילוי דעת זה חתומה גם קהילת חסידי סאטמר.

קיבלתי כמה עשרות תגובות למאמרי. תגובות שחשפו תופעה מדהימה. נתברר כי יש רבים שאינם סאטמרים אבל חצויים בנפשם בהתייחסות לאידיאולוגיה של ר" יואל טייטלבוים. היו גם כאלה שנמנו בעבר עם המחנה הדתי לאומי ו" חזרו בתשובה" לחיק ההשקפה הסאטמרית.

להלן מידגם מייצג של התגובות.

ציונות וסאטמר במשפחה אחת

" אין לי אהדה לדעות של חסידות סאטמר על מדינת ישראל" -כותבת רחל סילבצקי, מנהלת כפר הנוער הדתי, כפר חסידים –

" אבל יש לי היכרות עמוקה וידידותית עם אנשי הקהילה בארה"ב. בנעורי בקרתי הרבה עם אמי הצדקת ז"ל אצל הרבנית, אשתו של הרב יויליש זצ" ל. הרבנית הייתה מיודדת עם אמי למרות שהיינו משפחה ציונית מאד.

" אחותי נשואה לאב בית דין בקהילת סאטמר בניו יורק ואני מבקרת אצלה הרבה. אני מכבדת מאד את בעלה, תלמיד חכם, שאיבד את משפחתו בשואה.

" אחות שנייה שלי היא אלמנתו של מי שהיה בן דוד ראשון של הרבנית. הרב יויליש היה מסדר הקידושין בחתונתם. גיסי ז"ל הוא מן הבודדים במשפחתו ששרדו בשואה. הוא עלה לארץ, לחם במלחמת השחרור, נפצע והפך נכה. היה ציוני וחקלאי. רוב ילדיהם של בני הזוג גרים ביש"ע. כל ימי חייו שמר על קשר עם עם בת דודתו הרבנית.

" סאטמר אינם שונאי ישראל. הם נגד מדינת ישראל ואנטי ציונים. אבל אינם שונאים. סאטמר הם אוהבי יהודים, שונאי מרצחי יהודים ושונאי ערפאת.

" לרב יואליש היתה משנה סדורה נגד הציונות. היא הייתה עקבית, וניתן להבין אותה כשקוראים את ספרו "ויואל משה", גם אם לא מסכימים לדעתו. אני לעולם לא אומר זאת לאחותי שבניו יורק, אבל ההיסטוריה של מדינת ישראל הוכיחה שיש משהו בדבריו של הרבי מסאטמר. אי אפשר להימלט מההכרה שהציונות נתנה ליהדות הונגריה להירצח (ראה הספר " כחש" ).

מדינת ישראל הפכה היום למקום המסוכן ביותר לילד יהודי ודם יהודי נשפך כמים. המדינה הביאה לכאן מאות אלפי גויים במכוון. חלק ממנהיגינו מדברים על "מדינה כל אזרחיה", מפלגת שינוי רומסת כל היקר ליהדות.

" כל השנים אמרתי לאחותי שאני שומרת לה חדר בשביל היום שהאנטישמיות בניו יורק תגרום ליהודים לברוח משם. ביום החתימה על הסכמי אוסלו היא צלצלה אלי ואמרה שגם היא שומרת לי חדר.

" אנחנו ציונים ומאמינים שיש תכלית לכל המאבק והסבל שלנו. הרבי מסאטמר חשב אחרת. לדעתו היה אסור להקים מדינה מלכתחילה. הוא אסר להגיע לכותל ולקבר רחל לאחר מלחמת ששת הימים כי נשפך שם דם יהודי. אני הלכתי לקבר רחל עם הסידור של אמי כמעט כל שבוע.

" הוא לא חשב שכל היהודים הם ערב רב. אבל ראה ביהודים שונאי יהדות צאצאי הערב רב. זו הדרך היחידה שהצליחו להסביר את השנאה העצמית שיש בתוכנו" .

בית כנסת של נטורי קרתא בשכונת מאה שערים, ירושלים וקישיתוף

מכיפה סרוגה לחסיד סאטמר

ש.ח., בן 51 מפתח-תקווה, היה רוב ימיו חובש כיפה. על הדרך שעבר עד שהגיע למסקנה כי חסידות סאטמר צודקת הוא מספר:

" הוריי היו חילוניים אבל בהשפעת סבתא שלחו אותי לחינוך דתי לאומי. למדתי בבתי הספר "נועם" ו"ישורון", התגייסתי לצבא, שרתתי בשריון, לחמתי במלחמת יום הכיפורים ועד גיל 45 עשיתי מילואים. הייתי נלהב לשרת בצבא כי האמנתי בחזון הציוני כמו שלימדו אותי. האמנתי בהשקפה הדתית לאומית על כל תגיה ורזיה.

" האמונה שלי בהשקפה הזו החלה להתערער לפני כעשרים שנה. באותה תקופה החלו להתארגן ההפגנות נגד פתיחת קולנוע "היכל" בלילות שבת בפתח תקווה. ההפגנות נמשכו למעלה משנתיים. בחצי השנה הראשונה השתתפו למעלה משלושים אלף איש, רובם מן המחנה הדתי לאומי ומיעוטם חרדים. זה היה מחזה מרנין לב ונפש של מאבק משותף על כבוד השבת. ההפגנות היו מסתיימות בחצות אך לאחר מכן המשכנו להתגודד, דתיים לאומיים וחרדים, ולהחליף דעות.

" הציבור הדתי לאומי הפסיק ליטול חלק בהפגנות לאחר חצי שנה. מזכ"ל בני עקיבא דאז אמר שההפגנות גורמות חילול שבת לשוטרים ופתאום נעלמו כל הכיפות הסרוגות. בחור צעיר, שכל השכלתו מחליבת פרות ועבודה בפלחה, מעלה טענה הילכתית מצוצה מן האצבע וכולם נשמעים לו.

" אני המשכתי להשתתף בהפגנות עוד שנה וחצי. הייתי עוזב את שולחן השבת ויוצא אל הרחוב עד שתיים שלוש לפנות בוקר. היינו קומץ כיפות סרוגות והרוב המכריע בהפגנות היו כיפות שחורות. בשיחות הממושכות אל תוך הלילה המשכתי להחזיק בדגל הדתי לאומי. אך אט אט הרגשתי שאני מחזיק את המוט אבל אין עליו דגל. באותה תקופה הייתי משרת במילואים 70 יום בשנה. כשהחלה המשטרה להכביד ידה על המפגינים ושלחה את משמר הגבול להכות בנו, שאלתי את עצמי לאיזה צבא אני שייך.

" אז התחיל אצלי המשבר הגדול. הייתי בן 30, אבא לשלושה ילדים. לא ביום אחד חל אצלי המהפך. היה קשה לעזוב את החלום המתוק והאופטימי של ההשקפה הדתית לאומית.

" באותה תקופה נפל לידי באורח מקרי הספר "ויואל משה" של

ר יואל טייטלבוים. זה פתח לי את העיניים. דבר דבור על אופניו כמו תפוחי זהב במשכיות כסף. כל הדברים שחשתי באינטואיציה קיבלו פתאום אישור.

" החלטתי לשנות את אורחות חיי. הוצאנו את הטלוויזיה מהבית. העברתי את הילדים לבתי ספר חרדיים וכבר בהתחלה ראיתי שבני בן ה-13 יכול ללמד אותי תלמוד. כי אני הרי למדתי תלמוד במסגרת שלומדים בה גם מתמטיקה, וספרות וביאולוגיה וערבית. והגמרא הופכת גורם מטריד ומאוס.

" התחלתי להתלבש כחרדי (פרט לסנדלים התנכיות שמהם איני יכול להיפרד). עברתי להתפלל בבית כנסת ליטאי. המשכתי לנהל ויכוחים עם עצמי. בתחילה חשבתי שיש הרבה חורים בגבינה של אמונתי הקודמת, עד שגיליתי שבכלל אין גבינה.

" אני רואה עצמי כחסיד סאטמר למרות שאין לי כל קשר ארגוני לחסידות זו. רוב בני משפחתי ממשיכים להיות ציונים דתיים. רבים מהם מתגוררים בישובי יש" ע. ואני מסכים עם הרבי מסאטמר שאת מדינת ישראל לא היה צריך להקים מלכתחילה" .

ה" שטיקים" של נטורי קרתא

" שיטת סאטמר מתנגדת בעוצמה רבה נגד התופעה המוזרה שעושים אנשי "נטורי קרתא" – כותב לי מ.ו. חסיד סאטמר מניו יורק.

" יש מלחמה פנימית משמעותית נגדם בעתוני הקהילה, בבתי המדרשים, בישיבות ובכוללים.

" כעיתונאי תבין את זה טוב. אנשי הנטורי קרתא טוענים, בתגובה לביקורת מאנשי סטמאר, שהם הנטורי קרתא מוצלחים הרבה יותר במלחמתם בציונות ממלחמת סאטמר. שהרי התקשורת העולמית מדווחת ה"שטיקים" שלהם. בה בשעה שאינה מדווחת בכלל על ההפגנות שסאטמר עורכת מפעם לפעם נגד ממשלת ישראל" .

"גם בציבור שלנו הם מנודים"

" כחרדי, שמכיר קצת מהנעשה בעולם החרדי, אני מבקש להבהיר שאין לחסידים האלה שהתפללו למען ערפאת שום קשר לסאטמר" – כותב לי חסיד סאטמר מבני ברק
" מדובר בקומץ קטן של "ימין קיצוני", שגם בציבור של סאטמר הם מנודים. קוראים להם נטורי קרתא (שומרי העיר ). יכול להיות שהאידילוגיה שלהם יונקת משיטת הרבי מסטמר, כמו שכתבת. אבל הם הלכו כל כך רחוק, שאין אף סמכות רבנית חרדית שתומך בהם.
" בבחירות לעיריות הרבי מסטמר התיר ללכת לבחור ואז הקבוצה התמהונית הנ" ל כתבו עליו: "רבינו סר מהדרך". פה אתה רואה כמה הם נחשבים אצלנו.
" חסידי סאטמר מתנדבים בזק"א וגם במד"א שהם בוודאי גופים ציוניים. ההתנגדות שלהם לציונות לא כל כך קשה, כמו שהובן מהכתבה.
" אני מכיר את האיש שנראה בתמונה. ידוע לנו גם על משה הירש שהוא שר אצל הפלשתינאים. כל יהודי חרדי מתחלחל לשמוע השם שלו בבני ברק.

   החלום שהציל את הרבי מסאטמר

מה הביא את רודולף קסטנר, שהיה עסקן ציוני, לצרף את המתנגד החריף ביותר של הציונות לרכבת ההצלה שיצאה מברגן בלזן לשווייץ?

בביאוגרפיה של ר" יואל טייטלבוים, שפרסם אחד מחסידיו, אברהם פוקס, מובאת עדותו של קסטנר במשפטו נגד מלכיאל גרינוואלד.

בעדות אמר כי צרף את הרבי לרשימה לפי בקשת חותנו, ד" ר פישר. החסידים מוסיפים כי הרבי לא רצה לעלות לרכבת. הוא הסכים רק לאחר שד" ר פישר סיפר שאמו נתגלתה לו בחלום ואמרה שאם האדמו" ר לא יצורף לרכבת ייכשל כל נסיון ההצלה.

כמה מילים לסיכום

אין ספק שקבוצת החרדים ההופכת עולמות כדי להזדהות עם שונאי ישראל אינה נמנית עם חסידות סאטמר הממוסדת. השבועון החרדי " משפחה" פרסם כתבה שבה הוא מזהה בשמותיהם את האנשים המופיעים בתמונות. מסתבר שאלה אנשי "נטורי קרתא" העוברים ממדינה למדינה ומהפגנה להפגנה. העיתון ראיין גם את אחד המפגינים, הלל דיייטש, שאמר: " תמיכתנו בעם הערבי היא תמיכה על תביעתם בצדק להשתלט על כברת ארץ הקודש" .

דברים דומים אמר איש נטורי קרתא, משה הירש, " השר לענייני יהודים ברשות הפלשתינית" בראיון שהופיע ב" מקור ראשון" .

בשנים האחרונות הרבה הירש להצטלם עם הראיס, שידע לעשות שימוש תעמולתי בתמונות הללו.

על כך שתי הערות. על אף ההסתייגות של חסידי סאטמר מנטורי קרתא אין להתעלם מכך שנטורי קרתא דוגלים באותם רעיונות של ר' יואל טייטלבוים ורק קיצוניים בהתנגדותם.

ועל רקע זה אפשר לומר גם " מלה טובה" על נטורי קרתא. במה הם גרועים מאנשי שמאל ישראלים, המכרכרים זה שנות דור סביב ערפאת? במה טוב אורי אבנרי למשל, שבא למוקטעה כדי לשמש מגן חי לערפאת מ" השר" משה הירש שביקר אצל הראיס?

ולסיום חשוב לזכור ש"נטורי קרתא" הוא שם מותג שרבים משתמשים בו בלי קשר להיסטוריה הספציפית של אירגון זה.
ראה:
מה מריץ את סאטמר לשינאת ישראל
=====================================================================