בשנת 1953 הוציאה קבוצת צעירים קומוניסטים מחיפה את הגדת סטאלין שנכתבה בכתב יד ושוכפלה בסטנסיל. להלן שער ההגדה וקישור לנוסח המלא שלה.

הגדת סטאלין א 1953

הקישור לנוסח המלא

הגדת סטאלין 1953

וראו גם הגדה שיצאה לאור ברוסיה הקומוניסטית

http://blog.nli.org.il/communist_haggadah/

עיתון מעריב מפרסם צילומי גרפיטי תחת הכותרת "חכמת רחוב". בימים אלה פרסם העיתון את הצילום שלמעלה וזה תכנו:

"לכולם קשה במיוחד למי שצריך לאסוף את סבתא מהבית אבות בדרך לסדר"

הנוסח הנואל הזה עורר את תגובתה של לאה אקסר. היא כתבה ל"מעריב" את התגובה הבאה ושלחה לי העתק, שאני מביא את תכנו לידיעת קוראיי.

לעורך ,מעריב׳ !

תגובת  ,סבתא׳ ,  לחוכמת הרחוב מאת שי גולדשטיין שהוצגה בעתונכם היום , 19.4  

הוכיתי בתדהמה ,  ממש לא האמנתי לאשר ראו עיניי. הצגתי זאת בפני צעירים ממני, שתעסוקתם בביתנו, בית דיור מוגן, בתפקידים שונים , ואף הם הזדעזעו !

למה רצה המפרסם לגרום במיצג זה  ?

הלהדגיש עד כמה סבתא ואולי גם סבא, אם עדיין לא מת, מכבידים על הדורות הבאים ?

או שבית האבות עדיין לא משחרר דיו מעול את בני המשפחה ?

האם לא הרגיש הכותב עד כמה אכזריות באותה מודעה עלובה, הגוזלת את הרגשת האמון של האדם הזקן בצאצאיו ? וגם מקהה את רגש החובה שמרגישים הצעירים אל הדור הקודם. כמובן, אלו שחשים זאת, ויש רבים כאלו !

האם אזלו למר גולדשטיין כל סממני ההומור, ואולי הנושאים המקוממים להדגישם על מנת למשוך תשומת לב ל"חכמת הרחוב"  ?

שמא בדעתו להוסיף לדיבר : כבד את אביך ואת אמך (גם הסבתא כלולה) למען יאריכון ימיך , …. אבל רחוק ממך –

נכתב ע׳י סבתא ממגדלי הים התיכון ( דיור מוגן) המבקשת לא להסיעה לסדר על מנת לא להקשות  ! 

על לאה אקסר ראה הקישור הבא

חלפו הזמנים  בהם תפקיד הנשים הצטמצם בניקוי קרצוף ובישול *  נשים דעתניות ופוסקים אמיצים  הופכים על פיה את קערת הפסח *  כוסה של מרים ליד כוס אליהו * והיא שעמדה לאמהותינו במקום והיא שעמדה והגישה*  ומה עושה תפוז בין הביצה למרור

                                       מאת: ד"ר יואל רפל

חסידים מספרים: רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ביקר פעם קודם הפסח במאפיית מצות בעירו. בראותו את הנשים שעבדו שם בפרך מהבוקר עד שעת לילה מאוחרת, לאחר שטרחו בניקיון ביתן,זעק מנהמת ליבו:"שונאי ישראל מעלילים עלינו עלילה, שאנחנו אופים חס ושלום את המצות בדם ילדים נוצרים. העלילה הזאת היא שקר נתעב. לא בדם ילדים נוצרים אנו אופים את המצות אלא בדם נשים יהודיות צדקניות אנו אופים את המצות".
נזכרתי בסיפור על רבי לוי יצחק, סניגורם של ישראל, כאשר קראתי את שירה של טליה גלזר "והיא שעמדה" בהגדת נשים של קבוצת 'ניגון נשים' מהמדרשה ליהדות באורנים.

להמשיך לקרוא ←

לקראת שידור תכנית "עובדה" על רחבעם זאבי ["גנדי"] אני מביא כאן שורה של פרסומים מתקופות שונות הנוגעות לגנדי מורשתו ורעיון הטרנספר.

רחבעם זאבי

המורשת של רחבעם זאבי

פורסם בתאריך 24 במרץ 2006

להמשיך לקרוא ←

העובדות הבסיסיות הקשורות בפרשה לכאורה ידועות וברורות ואין עליהן מחלוקת: מחבל שתקף חיילים בחברון נורה ונפצע קשה. חייל שהגיע לזירת האירוע הבחין במחבל המדמם, דרך את נשקו וירה בראשו למוות.

פרסום הקלטת עורר סערה ציבורית בישראל ובעולם ונפתחה חקירת מצ"ח. החייל היורה, אלעור עזריה נעצר והובא בפני שופט כבול באזיקים, שהורה לעצור אותו.

לכאורה קיימות רק שתי אפשרויות, שתוצאות החקירה [ואולי המשפט] יכריעו איזו מהן היא הנכונה.
אפשרות האחת היא שהחייל ידע והבין כי מדובר בפצוע אנוש שאינו מסכן איש והרג אדם חסר אונים. האפשרות השנייה היא שהחייל היורה באמת חשב שבמעשהו הוא מציל את עצמו ואת חבריו.

להמשיך לקרוא ←

כשברחובות תל אביב  צהלו המונים מצא ראש העיר המיתולוגי מאיר  דיזנגוף כי בחדר המיטות של אשתו היפה צינה נמצא גבר זר * לא סתם גבר זר אלא איש רוח מהוגי הדעות של הדור * אברהם שלונסקי וחבריו חיברו על הפרשה שיר ליצני מפולפל

אדם המוצא גבר זר במיטת אשתו איננו חיזיון נדיר בימינו. אך כשהגבר הזר הוא אשר גינצברג הופך הסיפור הפיקנטי גם לסיפור היסטורי.  כי אשר גינצבורג הוא מי שמוכר בשם העט "אחד העם"*האיש הנחשב לאחד ההוגים הגדולים של הציונות הרוחנית. האיש שדורות של תלמידים התחנכו על הגותו ["כהן ונביא" "על פרשת דרכים"], שמנהיגים הלכו לאורו וביאליק כתב עליו שיר מיוחד בו נאמר בין היתר:

ולְמִיּוֹם שֵׁבֶט אוֹרְךָ, הַמּוֹרֶה, עָלֵינוּ יָנוּחַ –
רְאִינוּךָ כַּאֲרִיאֵל הָאֱמֶת וּכְאֵיתַן הָרוּחַ,
נְקִי-דַעַת, צָנוּעַ וְטָהוֹר בַּסֵּתֶר כְּבַגָּלוּי,
בָּטוּחַ בַּאֲמִתּוֹ וּבְדַעַת אֲחֵרִים לֹא-תָלוּי,
דּוֹרֵךְ בִּשְׁבִילוֹ הַמְיֻחָד, בְּהִיר-עַיִן וְתַקִּיף,
נוֹשֵׂא גַחַלְתּוֹ בִּלְבָבוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים

על הפרשה הזו מספר יונתן שלונסקי בספרו "אררט" והרי הדברים בקיצורים מעטים.

להמשיך לקרוא ←

"בהיסגר מאחורי גבך הבריחים, נשללת ממך לא רק חרותך. ניטל ממך גם טעם חייך." – כך כתב אשר ידלין בספרו "עדות" * זו הייתה הרגשתו של איש ציבור שלפי הגדרת השופטת הדסה בן עתו שגזרה את דינו "נשם אוויר פסגות" * זה אולי מה שמרגיש אהוד אולמרט היום

אהוד אולמרט [צילום: זזאב גלילי]

"האנטישמיות הבריטית אינה אלימה אך היא מרושעת *  מעל רמה אינטלקטואלית מסוימת הבריטים מתביישים להודות כי הם אנטישמים, אך אומרים שאינם אוהבים יהודים" – כך כתב בשעתו ג'ורג' אורוול * סידרת הריגול הבריטית שהקרנתה חודשה  בערוץ 23 ממחישה דברים שאמר אורוול ב-1945

ג'ורג' אורוול ויקישיתוף

להמשיך לקרוא ←

                                          – מאת: ד"ר יואל רפל –

אחת התשובות לשאלה זו ניתן למצוא בשירה המופלא של נעמי שמר "שלג על עירי". העיר עליה שרה נעמי שמר היא מטאפורה לקיום העם בגלות והשיר מביע געגועים לארץ ישראל.
הסמל של ארץ ישראל לפי השיר הם פירותיה של הארץ. וכך היא כותבת

מארצות החום לי יביא תמר
דבש התאנה, מתק החרוב
ואורחת גמלים עמוסי כל טוב
הֵנָה שׁוֹב יָשׁוּב שמש לבבי
ומשם תפוח זהב יביא.
והשיר מסתיים במלים
ובתוך הפרי כל געגועי

געגועים לארץ ישראל המתבטאים ביחס לפירותיה מבטא מנדלי מוכר ספרים ב"מסעות בנימין השלישי".
הוא מספר שם על מעשה באדם מישראל שהביא לעיירה תמר וכל בני העיר למקטנם ועד גדולם רצו לראות את הפרי המוזכר בתורה. אכילת פירות ארץ ישראל בטו בשבט היה לפי סיפורי מנדלי מוקד חלומם של יהודים שכאשר אכלו אותם היו "עיניהם מקור דמעה".

קערת פירות יבשים [ויקיפדיה]

היו ימים בהם הערצנו את הכנסת וחבריה מכל הסיעות * החגיגות לרגל יובל הכנסת מעוררות הרהורים נוגים לגבי רמת הנבחרים של היום לעומת אלה של פעם * מה קרה בין תקופת נשיאותו של יצחק בן צבי לבין הנשיא משה קצב

הייתי ילד כשקמה המדינה ואני זוכר היטב כי מנהיגי המדינה ונבחריה היו ממש מורמים מעם. כך לפחות הרגשנו. הערצנו אותם כמו שילדים מעריצים היום שחקני כדורגל או זמרי רוק.
הכנסת הראשונה שכנה זמנית ב"בית האופרה" על שפת ימה של תל-אביב, במקום בו שוכן היום מגדל האופרה. היינו עומדים שעות ארוכות בפתח הכנסת וממתינים ליציאתם של חברי הכנסת כדי לזכות בחתימת ידם.

משכן הכנסת הזמני ב"בית האופרה" בתל אביב בתל אביב

להמשיך לקרוא ←