תרגום השיר לאנגלית ולגרמנית ונוסח שירו של גראס
בתשובה לשיר שפרסם הסופר הגרמני גינטר גראס, איש הוואפן ס.ס. , בו אמר כי "לישראלים יש כוח גרעיני המסכן את השלום העולמי השברירי" פירסם המשורר איתמר יעוז-קסט, ניצול ברגן בלזן, את תשובתו המובאת כאן.
איתמר יעוֹז-קֶסְט
זכות הקיום : איגרת-שיר לסופר הגרמני
סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם,
כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
אוֹ פִּסַּת עָלֶה 'גְּרַאס' – לְמִקְטַרְתּוֹ שֶׁל מַר גִּינְטֶר גְּרַאס
עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ, מֵאָז יוֹם הִוָּלְדִי, מְהַוֶּה אֲנִי סַכָּנָה לָעוֹלָם.
כִּי זְכוּתִי הִיא זאת!
זְכוּתִי הִיא לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁמָדַת מַשְׁמִידַי, מִבְּלִי לִנְסועַ עוֹד כְּיֶלֶד-בֶּכִי בְּרַכֶּבֶת-מַשָּׂא
אֶל וָקוּם-הָעוֹלָם, בְּעוֹדִי מֵנִיחַ אֶת ראשִׁי בְּחֵיק אֵם הַנְּמוֹגָה בָּאֲוִיר הַצַּח שֶׁל אֶרֶץ ווֹטָאן,
וּפַח-הַשֶּׁתֶן מַתִּיז נִיצוֹצוֹת צְהֻבִּים-אֲפֵלִים אֶל קִירוֹת הַקָּרוֹן – כְּמוֹ יְרִיּוֹת-רוֹבֶה הַמַּתִּיזוֹת
נוֹזֵל צְהַבְהַב-אֲדַמְדַּם מִצַּד שׁוֹמְרֵי הָרַכֶּבֶת וּבֵינֵיהֶם – אוּלַי – גַּם הַחַיָּל ג.ג., כְּשֶׁהוּא חֲבוּשׁ קַסְדַּת-פְּלָדָה.
וְעַכְשָׁו לִבִּי מִתְפַּתֶּה לְהַקְשׁוֹת וְלִשְׁאול: לְאָן זֶה נָסַע הַחַיָּל גִּינְטֶר גְּרַאס בְּאוֹתָהּ הָעֵת?
בְּעֶצֶם, כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
וּמַה עוֹד יִכָּתֵב בְּנוֹשֵׂא זֶה? אוּלַי כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
הֲגַם כִּי נוֹשֵׁם אַתָּה יוֹם-יוֹם אֶל רֵאוֹתֶיךָ, סוֹפֵר מְכֻבָּד עַד-מְאד, אֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַנָּקִי, אַךְ הַמָּהוּל
בְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר, בְּגֶרְמַנְיָה הַיְּשָׁנָה-חֲדָשָׁה.
אָכֵן, אֲנִי נָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, בְּעֵת נוֹסְעִי אֶל אַרְצְךָ יְפַת-הַנְּהָרוֹת ,(לְאַחַר הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה- הָרִאשׁוֹנָה וְהַקַּדְמוֹנִית)! וְהִנֵּה אָסַרְתִּי עַל שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלֵי לִדְרךְ עַל אַדְמַת אֲבוֹתֶיךָ.
וְאוּלָם, עוֹדִי מִתְעוֹרֵר מֵעֵת לְעֵת, גַּם בֶּעָשׂוֹר הַשְּׁבִיעִי שֶׁל שְׁנוֹת חַיַּי, וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה לִי,
אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָרַעְיָה, כְּדֵי לְהִוָּדַע כִּי הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג עַכְשָׁו.
וְכָךְ, בְּהָגִיחַ אוֹר הַיּוֹם הָעַז שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּיתִי, אֲנִי פּוֹתֵחַ טֶלֶוִיזְיָה וַאֲנִי פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ וּמַאֲזִין כִּכְפוּא-שֵׁד לִדְרָשַׁת האֲיָטוּלוֹת שֶׁל אִירָן וּלְדִבְרֵי הַשַּׂר נְשׂוּא-הַפָּנִים שֶׁל אִירָן, הַמַּרְאֶה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו אֶת מַפַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: "הִיא קְטַנָּה כָּל-כָּךְ…תּוֹךְ שִׁשָּׁה-שִׁבְעָה יָמִים אֶפְשָׁר לִמְחק אוֹתָהּ מֵעַל הַמַּפָּה",אוֹ בִּלְשׁוֹנְךָ: "אַוּסרַדִירֶן". וְהִנֵּה אֲנִי מַאֲזִין גַּם לִדְרָשׁוֹת מַטִּיפֵי הַמִּסְגָּדִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְצוֹת-עֲרָב בְּהַכְרִיזָם "אַוּסרַדִירֶן!", אַךְ כַּוָּנָתָם תָּמִיד אֵלַי וּלְעוֹלָם לא אֵלֶיךָ, גִּינְטֶר גְּרַאס.
וּבְכָל זאת, יֵשׁ זְכוּת הַשְּׁמוּרָה רַק לָנוּ הַיְּהוּדִים (אִם אָכֵן יֵשׁ זְכוּת כְּעֵין זוֹ לְבֶן-אֱנוֹשׁ עֲלֵי-אֲדָמוֹת): לְהִשָּׁמֵד וְלִטול עִמָּנוּ אֶל הָאֵין-יֵשׁ אֶת הָעוֹלָם שְׂבַע-הַיָּמִים, עַל סִפְרִיּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת וְעַל מַנְגִּינוֹתָיו מַכְמִירוֹת-הַלֵּב – כָּךְ-כָּךְ, לְאַחַר רִדְתֵּנוּ אֶל הַקֶּבֶר, בְּעוֹד הָאֲדָמָה פּוֹלֶטֶת קַרְנַיִם רַדְיוֹאַקְטִיבִיּוֹת
לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
אָכֵן – לָנוּ הַזְּכוּת! וּזְכוּת זוֹ – גַּם שֶׁלִּי הִיא!
כִּי זְכוּתוֹ שֶׁל עַם-יִשְׂרָאֵל לְהָגִיף סוֹפִית אֶת שַׁעֲרֵי הָעוֹלָם לְאַחַר לֶכְתּוֹ מִכָּאן (שֶׁלּא מֵרְצוֹנוֹ הַחָפְשִׁי!),
וְלָנוּ הַזְּכוּת לְהַגִּיד, בִּמְחִיר הַחֲרָדָה בַּת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַשָּׁנָה: " אִם תְּאַלְּצוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁנִית לָרֶדֶת מֵעַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ אֶל מַעֲמַקֵּי כַּדּוּר-הָאָרֶץ – יִתְגַּלְגֵּל-נָא כַּדּוּר-הָאָרֶץ לְעֵבֶר הָאַיִן".
הֲלא זְכוּת-הַחַיִּים הִיא זְכוּת דּוּ-כִּוּוּנִית: גַּם לְךָ וְגַם לִי, אוֹ/לא לִי וְלא לְךָ.
גִּינְטֶר גְּרַאס, סוֹפֵר נַעֲלֶה! תֻּופֵּי-הַפַּח שׁוּב רוֹעֲמִים בְּתֵבֵל!
הוֹ, כַּמָּה שִׂחַקְתִּי בְּתֻופֵּי-פַּח בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ בְּבֵית אַבָּא-אִמָּא, אַךְ נוֹתַר הַתוף בִּידֵי הַדַּיָּרִים
אֲשֶׁר בָּאוּ תַּחְתֵּינוּ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן קוֹלוֹ עוֹד הוֹלֵם בְּאָזְנַי בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת.
וְזוֹ סִבָּה-מִן-הַסִּבּוֹת לְכָךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ גּוּפֵי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים,
אַחַר מְחוֹז-חֵפֶץ שֶׁהוּא חֶמְדַּת אָבוֹת וְגַם חֶרְדָתָם.
וְאוּלָם, לא הַשֶּׁקֶט קָרָא לָנוּ לָבוֹא, בְּקוֹלוֹ הַתַּת-עוֹרִי, כִּי אִם הָרָצוֹן לִחְיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ עַד תום,
כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה חַי אֶת עַצְמְךָ עַד תום – סוֹפֵר וּמְשׁוֹרֵר נִכְבָּד.
כֵּן, אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ: מַדּוּעַ זְכוּתְךָ לִחְיוֹת, הִיא – כֵּן!
וּמַדּוּעַ זְכוּתִי לִחְיוֹת, הִיא – קוֹל הַדּוּמִיָּה? וַאֲנִי הַמְהַוֶּה סַכָּנָה לָעוֹלָם?!
אוּלָם אֲנִי – אִישׁ-הַסַּכָּנוֹת, הֲגם כִּי בֵּן-הַנֶּצַח – שׁוֹאֵל אוֹתְךָ:
אִם נִגְזַר עָלַי לְהִכָּחֵד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלִצְמוחַ מִמֶּנָּה מֵחָדָשׁ בִּדְמוּת גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב,
מַה טַעַם וּמַה מִדַּת הַצֶּדֶק, כִּי אַתָּה וְצֶאֱצָאֶיךָ תּוֹסִיפִו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב הַנִּיחוֹחִיִּים
וּלְהַבִּיט בְּשֶׁמֶשׁ-הַמַּרְפֵּא שֶׁבְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ,
בְּעוֹד אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ – חַיֵּינוּ בְּסָפֵק-הַתָּמִיד?
ראה תשובת איתמר יעוז קסט למוחמד דרוויש
http://www.zeevgalili.com/2005/06/12708
==================================================================
הנה השיר המקומם של המשורר הגרמני:
גינטר גראס
מה שחייב להאמר
מדוע אני שותק ומסתיר זמן רב מדי
את אשר יתורגל במשחקי מלחמה שבסופם כולנו, השורדים
נהיה לכל היותר הערת שוליים.
נתבעת זכות המכה הראשונה
אשר יכולה להשמיד את העם האירני
המשועבד על ידי מרחיב פה ומובל לחג יובל מאורגן
כי קיים חשד שבשטחם נבנית פצצה.
עם זאת, מדוע אני נמנע מלהזכיר את שם המדינה האחרת
אשר בה במשך שנים, אם כי בסתר, הולכת וגדלה יכולת גרעינית
אבל ללא בקרה מאחר ולא מבוצע שום פיקוח?
ההסתרה העולמית של עובדות אלה
אשר גם שתיקתי להם משועבדת
רואה אני כשקרים מרשיעים
וכוח – העונש מובטח מייד כאשר מתעלמים ממנו
פסק הדין "אנטישמיות" מוכר.
כעת, בכל זאת, ארצי
אשר התמודדה עם פשעיה היא שאינם בני השוואה
הודיעה על בסיס מסחרי טהור, גם אם בשפתיים זריזות
קראה לזה פיצויים, שצוללת נוספת תסופק לישראל
אשר יחודה במוכנות לראש נפץ הורס כל
כאשר קיומה של פצצת אטום יחידה איננה מוכח
אבל כאשר יש רצון להפגין אימה
אני אומר את אשר יש להגיד
מדוע שתקתי עד כה?
כיוון שמוצאי הפגוע על ידי כתם שאין למחקו
מנע ממדינת ישראל, לה אני קשור ורוצה להמשיך להיות קשור,
מלקבל עובדה זאת כאמת מוצהרת.
מדוע אני אומר רק עתה
רב שנים ובטיפת הדיו האחרונה שלי
שהכוח הגרעיני של ישראל מסכן את שלום העולם השברירי ממילא?
כי יש להגיד את אשר כבר מחר יכול להיות מאוחר מדי
וכיוון שכגרמנים כבדי אשמה דיים,
יכולים אנו להיות הספקים של פשע שניתן לחזות מראש
ושיתוף הפעולה שלנו איננו ניתן לכפרה על ידי התירוצים הרגילים
ואכן אינני שותק יותר
כי עייף אני מצביעות המערב
נוסף לכך יש לקוות שהדבר ישחרר רבים אחרים משתיקה
וזה ימריץ את יוזמי הסיכון לוותר על האלימות
כמו כן לעמוד על כך שפיקוח קבוע על היכולת הגרעינית הישראלית
ועל האתרים הגרעיניים האירניים
על ידי סוכנות בינלאומית יוסכם על ידי ממשלות שני הצדדים
רק בדרך זאת כולנו, ישראלים ופלסטינאים, יותר מכך – כל העמים
אשר באיזור זה, מוכה שגעון, חיים בצפיפות זה ליד זה כאוייבים,
וגם אנחנו יכולים לקבל עזרה.
הערה
ה"שיר" מנוסח בצורה מאוד מתוחכמת. המטרה הפוליטית ברורה – לפרק את ישראל מיכולת ההתגוננות שלה מול סכנות השמדה.
יש בו תשובה מראש לטענות על אנטישמיות יחד עם מחוות צבועות של דאגה והכרה באשמה גרמנית המוסבת לחובה לפעול נגד סכנת השמדה – הפעם מצד ישראל…"
[ ותודה לקורא מאיה אבי מור שהעבירה לי את תרגום השיר]
==================================================================
והעיר טהרן צהלה ושמחה
אם היה צורך כלשהו כדי להבין את משמעות השיר שפרסם גינטר גראס היא ניתנה על ידי האייתולות מטהרן.
סגן שר התרבות של איראן ג'וואד שאמאקדרי שיבח את גראס במכתב פומבי בו נאמר: "אמירת האמת בצורה זו עשויה לעורר את המצפון המושתק והרדום של המערב. סופרים מסוגלים במו ידם למנוע טרגדיות אנושיות באופן שצבאות אינם יכולים".
וגם הניאו נאצים מרוצים
גם מפלגת הימין הניאו נאצית בגרמניה NPD שיבחה את גראס על דבריו.
באתר של הניאו נאצים נאמר: "גראס ניפץ את הטאבו כאשר העביר ביקורת על המדיניות התוקפנית של מדינת היהודים.
וולפגאנג גרקה, חבר הפרלמנט ממפלגת השמאל הקיצוני, "די לינקה", אמר כי "גראס צודק".
וגראס בשלו
בראיון לעיתון הגרמני "זידדויטש צייטונג" אמר גראס כי לא כיוון את ביקורתו נגד ישראל כולה אלא נגד הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו.
בתקופה הארוכה בה הסתיר גראס את העובדה שבצעירותו היה חבר בוואפן ס.ס. והתחפש ל"גרמניה אחרת" הוא הרבה להציג את העם הגרמני כקורבן, למשטר הנאצי שסבל לא פחות מעמים אחרים.
.מי היו הוואפן ס.ס.
האס אס הוקם כיחידת שומרי ראש של אדולף היטלר. אנשי האס. אס. נבחרו על פי העקרונות של טוהר הגזע ועל פי נאמנות ללא תנאי לפיהרר ולמפלגה הנאצית.
הזרוע הצבאית של האס אס, וואפן אס אס, התפתחה להיות צבא גרמני שני, בנוסף לוורמאכט, הצבא הגרמני. לוואפן אס אס יצאו מוניטין של לוחמים פאנאטיים ואכזריים מאד; יחידות וואפן אס אס סייעו בחיסול ההתנגדות היהודית במרד גטו וורשה באפריל 1943 ורצחו שבויי מלחמה אמריקניים במחנה ליד העיר מלמדי במהלך קרב הארדנים ב-1944.
האס אס נבדל מהצבא הגרמני, מהמפלגה הנאצית וממנגנון הפקידות הרשמי על ידי דרגות, תגים ומדים ייחודיים לארגון.
וראה גם
תשובת איתמר יעוז קסט למוחמד דרוויש
http://www.zeevgalili.com/2005/06/12708
לאיים על אירן במכת מנע גרעינית
תגובה שנשלחה בדוא"ל
מיה ברטל
מצטטת את דבריו של אייל שחל, ילד בן עשר וחצי, חברי לפייסבוק.
הוא כתב בצורה הקצרה ביותר והטובה ביותר מה שאני חושבת ומרגישה.
"רשע מה הוא אומר? – 'מה האנטישמיות הזו לכם. עוד תחריבו את איראן ברשעותכם'. לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל [מכלל האנושות] כפר בעיקר. (גבולות השפיות וההגינות שבין אדם לאדם ובין עם לעם כנראה מוגבלים אצלו עד מאוד). ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: 'בעבור זה עשה ה' לי בצאת אבי-סבי מגרמניה, גינטר גראס. לו – ולא לך. אילו היית שם כיהודי, הר גראס, ולא כחבר אס.אס., אתה – בטוח לא היית נגאל'".
גינטר גראס, איש מכוער מבחוץ ומבפנים, מעז בחוצפתו לקרוא לעצמו "ניצול". יש לי בחילה מהאיש הזה שזקנתו מביישת את נעוריו. מי הוא בכלל. יבחוש בן שלולית.
מיה ברטל
==================================================================
מאת דורית לנץ:
אני הגעתי לאתר ברגע זה, כאשר שלחו לי קישור לשירו של איתמר יעוז – מחנכי הדגול מתיכון ה. המורה הכי לא סטנדרטי שהיה אי פעם. ואז גיליתי את גלילי . גם אני זוכרת אותך מ"ידיעות" בשנים שהייתי סתם סטודנטית שהקלידה חדשות בבוקר ואחר כך עבדה עם להב וורדי. כמה נעים לגלות ששניכם כותבים במלוא המרץ.
אני רחוקה – כנראה – מרחק רב מהדעות המובעות ומובאות כאן – אבל מענין לי לקרוא אותן. ואם התגובה מגיעה גם למשורר – שלא בטוח שיזכור מי אני – אז הנה הזדמנות להודות על שנים מיוחדות.
תודה לאיתמר יעוז קסט – על תגובתו לגינטר גרSS – בשמנו ובשם הורינו ומשפחותינו – והעם היהודי
תודה רבה!
אכן כן רונה רון.
כשגינטר צועד על העשב (גראס) בדרך, לא דרך. ונופל פתאום הוא קם וממשיך ללכת לעוד איזה פרס, או מענק מעולם הספרות והאקדמיה.
כשבני עמי נפלו בצעדה אז חבריו של גראס הרגו בהם.
כשאחיו הגרמנים חשבו אז, בברלין של הדיקטטור, אחרת. חיילי הדיקטטורה הגרמנית הרגו בהם.
היום, בגרמניה, מותר לחשוב אחרת. מותר שוב לחשוב, בצורה מתוחכמת, על זכות קיומו של העם היהודי – ואין איש שיורה.
הלוואי שיכולתי להתבטא כמו המשורר איתמר יעוז קסט. אבל לשם כך יש משוררים נפלאים שיבטאו את שאנו מרגישים ויביעו בשמנו את הכעס והמחאה. תודה
אביחיל בן חנן
בשם העם היהודי, ביום זה ובכל הימים עיני זולגות דמעה תדיר למרות היותי דור שלישי כמו הייתי שם ממש. תודה לאיתמר היה חזק ומבורך. איילת כהן.
חזק וברוך איתמר. למרות שכל שנה יש את יום השואה ויום הזיכרון, סיפור יציאת מצרים, יום העצמאות…. אנחנו נוטים לשכוח את הזכות שלנו לחיות במדינה שלנו. זה עצוב.
סוף סוף תשובה אמיתית גם ל
Iranians we love you…
יישר כח,
יש סופרים ומשוררים שפויים זו התגובה המרגשת והאצילת ביותר שקראתי מעודי כך צריך להיות והרי יש תקדים לכך "ברירת שמשון" תמות נפשי עם פלשתים אך אנו עם שימשיך להתקיים לעולמי עד כי אמונתנו ובסיס קיומנו הוא בבורא העולם בו מבטחנו.
איתמר היקר, תודות על המחשבה העוצמתית, חלק ממני מסכים ביותר, אבל מכושר שיפוטי כאזרח העולם, אפילו אם חס וחלילה יעילימו אותנו היהודים בשנית, עדיין לא הייתי רוצה בהשמדת העולם. כדור יפה ומופלא עם חיות והרים וימים, קשה לדמיין שהכל ימות כנקמה, זה לא אופיינו כעם, אנו עם רחמן.
חג חרות שמח! יהיה טוב :)
היכן פורסם השיר במקור והאם יש תרגום באנגלית?
השיר טרם פורסם בספר. הוא נמסר לידי על ידי המשורר. אני מקווה שייעשה תרגום לאנגלית אולי לגרמנית ונפיצו בעולם.
The Hunter Gunther Grass
It is the custom of German hunters to put a twig in the mouth of the killed animal. Here is a poem written by Asher Torren on 5/18/87 which goes like this:
An Evening With Gunther Grass
An evening with Gunther Grass
At the Hebrew Y. May First',
The eve of Yom HaShoa.
We are given a list of his books:
Dog Years, Cat an Mouse, The
Flounder, The Rat…
I wonder what is in these books
For the bubbling Germanophilles,
Third generation Kristalnachters–
These aging orphans.
A German that irritates Germans, he is.
I understand–a good and generous person,
A winner in rumpled clothes,
Speaking a tongue so much like Mother's.
When he reads from Show Your Tongue,
He is with the people of Calcutta;
Perceptive of their dignity, assimilating
Their agony into the life of the Grass family–
A hunter's respectful twig–in–the–mouth
Proferred to the fallen Calcuttans.
The poem is taken from Asher Torren's Seven Portholes in Hell, Poems of the Holocaust, published in 1991 by the Holocaust Library which is now part of the United States Holocaust Memorial Museum in Washington , DC
איך אמר המשורר הדגול דברי השירה
ברגע של השראה מאירה
לזכור שיש צד יפה לעולם ויש גם צד מושחת
השמש זרחה השיטה פרחה והשוחט שחט
למה שתמות נפשי עם פלישתים?
למה שאשכב בין המתים?
ימותו הקנאים ואנשי הרישעה
יגיע משפטם מדוכן התביעה
אראה אותם נעלמים באחת
כי טחנות הצדק טוחנות לאט
יפיפה
לאיתמר שלום
הזוועות שעבר העם היהודי מחייבות אותנו להיות חזקים אך גם אנושיים ולהזהר בכבודם של החיים – חיי כל בן אנוש ויהיו דתו, לאומיותו, גזעו וצבעו אשר יהיו. הציווי שהונחל לנו להיות אור לגויים מחייב מבחינה מוסרית וערכית.
לצערי, השיר של גינטר גראס יש בו מן האמת הכואבת – אנחנו שהיינו קורבנות הפכנו לשיכורי כוח, ובשם הסבל שעברנו אנחנו מצדיקים דברים הנעשים בשמנו בשם הביטחון, כביכול, אך בעצם הם מבטאים לאומניות בוטה ודיכוי החלשים החיים לצידנו – העם הפלשתיני.
העם האירני אינו צמא דם כפי שהוא מוצג באמצעות התעמולה המערבית צמאת הנפט. זהו עם תרבותי עתיק אף מעמנו וחבל שאינטרסנטים מחברות הנשק והנפט מתמרנים אותנו – העם היהודי והעם האירני להיות אויבים ולהעשיר את קופתם.
וצודק גינטר גראס, שנשק גרעיני, אינו אמצעי הגנה לגיטימי והוא אכן מסכן את שלום העולם!
הייתי מצפה ממך, דווקא ממך,
מר מנצר הנכבד,
בידך הברירה להיות אור לגויים לאור תל אביב הבוערת או לאור טהרן הבוערת.
זאב גלילי
"אור לגויים" אינו הכוונה להיות אלו שתמיד מגישים את הלחי השניה ומוכנים לקבל כל גזירה שהגויים גוזרים עלינו ואף להצדיק אותה.
אור לגויים פירושו לנהוג במירב האנושיות כאשר זה מתאפשר…אך גם לדעת לא לחמול בכלל ..כאשר חיינו נתונים בסכנה קיומית.
מכיון שחיינו עדיין רחוקים מרחק שנות אור מההבטחה האלוהית של "איש תחת גפנו ותאנתו" ואנחנו יותר מתמיד …למרות עוצמתו של צה"ל ..נמצאים בסכנה קיומית…וזאת בעיקר בגלל הפילוג בעם והאמונה שרק אם נוותר ונגיש את הלחי השניה…ונתחשב כל הזמן ברצון האחרים…יפרוץ לו לפתע השלום…והיהודים יגיעו אל המנוחה והנחלה.
"אור לגויים" פירושו להתריע בפני העולם החופשי…על הסכנות שלפתחו…כמו הערבים והאיסלאם…ולא להרפות עד שזה יחדור דרך שכבות ההגנה ,העיוורון והחרשות….גם במחיר בידוד עולמי…כי בינינו,מה יותר פשוט מלברוח מהמציאות…ולבחור ב"שעיר לעזאזל " ולנגוח בו …
אכן צודק אתה איתמר בדבריך, העולם כולו מורגל בחד צדדיות של הצגת המלחמה שבה היה מעורב, ויכיר בכך כל מי שראה את המוזאונים השונים לתולדות מלחמה זאת או אחרת בארצות שתושביהן נלחמו עם מי שנלחמו. תמיד אתה שואל את עצמך, ומהו הצד השני?,אבל לעובדה שזכותינו להגן על עצמנו בכל האמצעים אין צד שני בכלל כשם שלהצגת אירועי השואה ביד ושם ובמוזאונים אחרים אין צד שני בכלל, ויש רק את נוראיות הזוועות שהטילה על כתפי מדינת ישראל לקיים את השבועה "שנית מצדה לא תיפול" וכל זאת בזכות יכולתנו להגן על עצמנו ללא תלות אלא במצפוננו שלנו. אולם אם יגזר עלינו לחדול, יחדל נא העולם איתנו ולא יוסיף יום זיכרון ללוחות השנה.
הרבה תודה.מרגש.אפיץ לכל העולם !
הרבה תודה.מרגש.אפיץ.
מפחיד אך נכון במאה אחוז
מדוע עלינו לפקוח אוזן למי שרצה להשמיד את עמי, ועכשו את ארצי?
מדוע אני צריכה להתנצל על פרור האדמה המיקרוסקופי שאני ועמי תופסים ע"פ כדור הארץ?
מדוע לכל העמים הרוצחים והמתעללים מגיע כבוד ל"אחר", והיהודי לעולם יהיה האשם והקורבן לרוע של
ה"אחרים" הללו?
מדוע אני בכלל מנסה לענות לערל לב וערל עט הלז. שפתי אינה שפתו וההיפך.
ברשות כולם, אני רוצה לצלול אל תוך נפשו של גינתר גראס, כדי להסביר מהיכן נובע ה"שיר" שלו, ואולי כך לשפוך אור על מהותו האמיתית של ה"אנטישמי" הגרמני והאירופאי.
במחוזותינו נהוג לחשוב על "אנטישמיות" בכפיפה אחת עם "שנאה". כאשר אנחנו רואים את האנטישמי מדבר בלהט כנגד היהודי, אנחנו נוהגים לפרש זאת כשנאה.
ואני רוצה לומר: אין זו שנאה, אלא פחד. הפחד מדבר מגרונו של האנטישמי. הפחד המצמית והמשתק הוא שדוחף אותו לזעוק ולהזהיר מפני היהודי ומפני הסכנה העולמית.
כי האנטישמי אינו שונא יהודים. הוא מפחד מהם. האנטישמי מפחד מהיהודים פחד מוות, פחד מצמית של כליון. כליון גמור שיתרגש עליו, אם לא יזהיר את העולם מפני הסכנה האיומה שביהודי, אם לא יפעל להשמיד את הסכנה הזו בכל אמצעי שהוא.
האנטישמי אינו חושב שהוא אנטישמי. הוא חושב שהוא רואה את המציאות כהוויתה. ובמציאות שהוא רואה, היהודי הוא כוח הרס עצום, חובק עולם, שאין לו סייגים בתשוקתו להשתלט ולהרוס את העולם.
זה טיבו של מה שאנחנו נקרא "שגעונו של האנטישמי".
קחו לעצמכם תרגיל: נסו לקרוא עכשיו את ה"שיר" של גינתר גראס לאור הדברים האלו, לאור ההבנה הזאת של טיבו של האנטישמי, ותראו אדם שזועק בכוחותיו האחרונים כדי להציל את העולם מן הסכנה האיומה שביהודי.
לאחר מכן, אפנה אתכם לנאום המפורסם של היטלר. הקשיבו לו, לדבריו, נסו לדמיין אותו נאנק תחת האימה המצמיתה של הסכנה היהודית.
http://www.youtube.com/watch?v=eS5Pixh1dAo&skipcontrinter=1
גינתר גראס, בגתיבת ה"שיר" שלו, הוכיח לעולם שהוא אנטישמי אמיתי. לא משום שזהו כתב שנאה ערמומי שנועד לעזור לאויבי ישראל להשמיד אותה, כפי שאולי מפרשים זאת אצלנו. לא. הוא אנטישמי משום שהאימה מן היהודי, זו שקיננה אצלו מילדות, זו שדחפה אותו להתנדב לאס אס כדי להגן על העולם מפני היהודי, זו שהצליח לשלוט בה בדרך זו או אחרת בבגרותו, שבה ופרצה בזקנתו כזעקת אזהרה נרגשת וכנה לעולם, ממש כמו מורו ורבו היטלר, כשהיא חושפת את טיבו האמיתי של השגעון האנטישמי האירופאי: האימה המחרידה מן היהודי השטני והכל יכול.
פינגבאק: אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם | ShilohInSense
כן, יהודה, הפחד הוא אמיתי. הגוי לא מוכן (עדיין) לוותר על סמכויותיו לטובתו של הטמיר והנעלם (היהודי). הוא בונה מאיצי חלקיקים אדירים (CERN) להוכיח שאין אלוהים אבל הוא לא תופס שמשכנו של השם יתברך הוא לא בשווייץ אלא בלב ליבו של המאמין. הגוי מתפתל ונפתוליו מביאים אותו אל תהומות הקומוניזם, הפאשיזם ושאר מרעין בישין… הכל רק לא היהודי ומשנתו. אפילו את הנצרות הוא תפר לעצמו בצלמו הנפחד ורק העטיפה היהודית (כאילו) נשארה עוטפת את התוכן האלילי השתקן. ועכשיו הגיע תורו של האיסלם (במקום הסוציאליזם הנכשל) לפטם את הכישלון הגויי בגינוני אכזריות דמויי דת. הוא יקנח בשמאלו ויאמר, אני מוסרי; הוא יכרות ידי גנבים ויאמר אני מוסרי. הכל, הכל… רק לא להכיר שיש מקום יחודי שבו שוכנת השכינה והוא לב ליבו של כל אדם (יותר מדי יהודי).
התגובה נהדרת, אך לדעתי אדם (?) כגראSS, בתחפושתו האינטלקטואלית, לא שווה כתיבה כזו, חבל לבזבז עליו את היכולת הספרותית הזו שבאה מהלב השותת, התגובה הנכונה והאפקטיבית ביותר מבחינתנו היא לשקף אותו, ולשאול את עמו, אם מישהו הבין באמת מה רוצה הזקן חסר הבינה הזה
תודה איתמר
על כבודנו הלאומי צריך עדין להלחם והיום בעידן התקשורת המודרנית יותר מתמיד. גבולות הצביעות ,הבושה, ההגינות ההיסטורית – נפרצו, רמת השיקריות הניבזית מתעלמת מהעובדות ,מהנתונים והארועים – ואיש הישר בעיניו יכתוב. מגעיל ומבחיל באופן יוצא דופן שירו של המשורר גינתר גראס ,שבמשך שנים יצג את הקו של גרמניה החדשה,חתן פרס נובל ומעצב דעת קהל, אכן הוא עזר בשירו לעוד כמה משונאינו להסיר את מסכותיהם ולצאת בהגנה על שירו ודעותיו הבזויות. כן,התקשורת ודעת הקהל זוהי זירת מלחמה ושדה קרב לכל דבר,בו לצערי איננו מפגינים נחישות ועוצמה כמו בזירות אחרות ואתה בשירך ירית ואמרת באופן חד משמעי – עם ישראל חי – במולדתו הריבונית ובארצו מימים ימימה ושום גרמני בודאי לא בוגר הוואפן אס אס לא יערער את זכותנו להמשיך ולחיות כאן , את זכותנו להתגונן ולהבטיח את קיומנו , לא עוד פתרונות סופיים. זהו ניצחוננו האמיתי על אותם חיות צמאות דם עם נימוסים נפלאים תרבות ותארים אקדמיים שעשו הכל שלא נהיה כאן,נצחוננו עליהם ועל שונאינו החדשים . שוב תודה לך אדוני על תגובתך , אני מקוה שאמצעי התיקשורת ידעו לתת את אותה חשיפה לשירך , כמו לשירו של המשורר האנטישמי.
מלים כדורבנות, על אפו וחמתו של הצורר עם ישראל חי! וימשיך להתקיים כי זה הצו האלוהי !!!
כי הגראס הזה נשמתו ומוחו בגובה עשב יבש חסר תוחלת. אשר העלים את היותו שותף לרצח יהודים, והיום הוא מרים ראשו כמו רבים אחרים כדי להכחידנו. מקומו לא בין בני אנוש ולא בין מקבלי
פרסי נובל. תהי נשמתו זרויה בפח האשפה של ההיסטוריה.
כבר ביאליק כתב ב"על השחיטה", לאחר הפוגרום בקישינוב ב-1903, כשליהודים לא היתה מדינה, ובוודאי שלא צבא ויכולת גרעינית:
וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!
הערהף
בקישינב נרצחו 49 יהודים.
ז.ג.
השיר מרשים מאד. תשובתך חייבת להיות מתורגמת לפחות לאנגלית. אנחנו, יוצאי השואה יודעים האמת. ברצוני להפיץ בין חבריי בחו"ל גם.
חזק ואמץ
אליק
Dr.Alik Peretz, 145 Hanassi,Haifa 34632, Israel
T.972-4-8386642 / miralik@netvision.net.il
תשובה
תרגום אנגלי תמצא בקישור הבא
http://www.zeevgalili.com/2012/04/16586
ובמאמר סמוך תמצא גם תרגום לגרמנית.
שלח לכל מי שתוכל.
זאב גלילי
גינטר גראס הוא אדם משוגע. משוגע כמוהו צריך להיות סגור ומסוגר במקום המתאים למשוגעים.
איתמר יעוז, אני מחזק את ידיך ומבקש לא להירתע ולהמשיך לחבר
שירים מסוג זה. רבים תומכים בך. יישר כוח.
פינגבאק: "מבחן הילדים הבוערים" כנימוק מכריע להחלטה לתקוף את איראן | היגיון בשיגעון
פינגבאק: כלים חדשים לשיפור הקריאה וההפצה של "היגיון בשיגעון" | היגיון בשיגעון
כי טחנות אלהים טוחנות אט לאט ובבוא יום ותבֻשַר הבשורה בפתח…
אך העם בינתים נטחן ונכרת לאט לאט אבל לבטח. אלתרמן
פינגבאק: יום הזיכרון לשואה ולגבורה | היגיון בשיגעון