"ולמלשינים אל תהי תקוה
וכל הרשעה כרגע תאבד
וכל אויבי עמך מהרה יכרתו
והזדים מהרה תעקר ותשבר
ותמגר ותכלם ותשפילם
ותכניעם במהרה בימינו"
(מתוך תפילת שמונה עשרה)
ברכה זו נוספה לתפילת שמונה עשרה בשלהי ימי הבית השני, לאחר שהתרבו קבוצות שונות של מינים (גנוסטים ונוצרים). קבוצות אלה לא רק פרשו מן היהדות, אלא גם שיתפו פעולה עם אויבי ישראל על ידי מעשי הלשנה ותככים פוליטיים. מטרת הברכה הזו – אומר הרב עדין שטיינזלץ בספרו "הסידור והתפילה" – נועדה מצד אחד להתפלל על כיליונם של המינים ומצד שני להרתיע.
ברכה עתיקה זו הפכה אקטואלית בימינו. גם בימינו יש "מינים" ממינים שונים, שפרשו למעשה מעם ישראל ומשתפים פעולה עם האויב על ידי מעשי הלשנה ותככים. אלא שבימינו אין תפילה יכולה עוד להרתיע.
ה"מינים" של ימינו הם אנשי "גוש שלום" "שלום עכשיו" אנרכיסטים ועוד (ראה רשימת הארגונים בנספח).