ארכיון חודשי: פברואר 2004

המנצח הקורא פרטיטורה כדף גמרא

אלי יפה, מנצח כשציציותיו בחוץ. (צילום: באדיבות אלי יפה)

0-eli-yafe

אלי יפה, מנצח כשציציותיו בחוץ. (צילום: באדיבות אלי יפה

החל ללמוד מוסיקה בגיל 19 * השקיע 18 שעות ביממה (" כמו מתמיד בישיבה" ) וסיים בהצטיינות * ממנצח מקהלת חזנות הפך למנצח המבוקש על ידי מיטב התזמורות בעולם * מקפיד להופיע חבוש כיפה וציציות בחוץ * " אי אפשר לנגן את מנדלסון בלי פרושי רש" י ורד" ק" * שיחה עם אלי יפה על יהדות ומוסיקה ועל הקשר ביניהן

הכרתי את המנצח אלי יפה בקונצרט שבסדרת " קלאסיקה במימד אישי" של ד" ר אסתרית בלצן. היא מצליחה למלא אולמות לא רק בכוח נגינתה, אלא גם ובעיקר ברוח החיים שהיא מפיחה ביצירות, בהסברים מרחיבי דעת, ובהמחשות – בצליל, בסיפור, באמצעים חזותיים. תמיד היא מדגישה את הצד היהודי והישראלי שבתרבות המוסיקלית שלה. בקונצרט האמור הפתיעה ד" ר בלצן בכך שהקדישה אותה לסימפוניה השלישית (" הרואיקה" ) של בטהובן בביצוע הסמפונייטה באר-שבע. על הבמה עלה המנצח – חובש כיפה סרוגה גדולה וציציותיו בחוץ. היה לו מה להגיד לקהל במילים: ציטוט מדברי הרב קוק על ההתנגשות שבין הרגש לבין השכל. לאחר מכן נטל את שרביט המנצחים ומשך את התזמורת בתנופה לביצוע מבריק של היצירה.

בהפסקה עליתי אל מאחורי הקלעים והוא קידם אותי במאור פנים, עוד לפני שפתחתי את פי. הוא קורא נלהב של מקור ראשון ושל הגיון בשיגעון. הוא זכר את מראה פניי מן הפעם היחידה שבה פורסם תצלומי בעיתון. ביקשתי לשמוע מפיו את האני מאמין היהודי והמוסיקלי שלו וקבענו פגישה בדירתו שבמרכז ירושלים.

" ילד טוב ירושלים"

אלי יפה נולד בירושלים לפני חמישים שנה. למד בישיבה התיכונית קרית משה וכמה חודשים בישיבת הכותל. הוא התגייס לצה" ל אף שלא היה חייב (" ראיתי בזה זכות" ) , בשל שיתוק ילדים בו לקה בילדותו.

עד גיל 19 לא למד מוסיקה אלא במסגרת מאד רדודה: חלילית, קצת פסנתר באצבע אחת." גם שרתי כמו ילד טוב ירושלים במקהלה של בית הכנסת" .

באחד הימים האזין לקונצרט שעליו ניצח זובין מהטה והחליט שהוא רוצה להיות מנצח. הוא היה אז בן 19, גיל מאד לא רגיל בשביל מוסיקאי מתחיל. הוא חיפה על כך בעבודת פרך. " מרגע שהתחלתי ללמוד באקדמיה על שם רובין בירושלים השקעתי 18 שעות עבודה ביממה ועוד שעה אחת ללמוד גמרא" . למד תיאוריה ואחר כך ניצוח וקומפוזיציה. וכן למד לנגן בכמה כלים (" בבחינת דע לפני מי אתה עומד" ): צ"לו, אבוב, פסנתר, קרן.

" לימוד בסגנון ישיבתי"

" כל החיים שלי הפכו להיות מוסיקה. נשמתי מוסיקה. הייתי מבלה באקדמיה מרגע שפותחים בשבע בבוקר עד שהשומר היה מסלק אותי בלילה. אין ספק שהרגלי הלימוד של הישיבה הכשירו אותי לזה. מה שנקרא מתמיד גדול. הייתי הולך לכל החזרות האפשריות של תזמורות, בירושלים ובתל אביב. לא היה מנצח גדול שלא ראיתי בחזרות. התחלתי לפתח את השמיעה ואת הזיכרון, כדי שאוכל לנצח תמיד בעל פה ולרדת לעומק. לא רק לדעת את הפרטיטורות אלא להבין אותן" .

אלי יפה (צילום: זאב גלילי)

אלי יפה (צילום: זאב גלילי)

"זה נמשך כך ארבע שנים עד שסיים תואר אמן בהצטיינות. נסע ללונדון, למד שם שנה באקדמיה המלכותית למוסיקה וסיים בהצטיינות. במהלך לימודיו בלונדון ניצח על הסימפוניה הרביעית של ברהמס. בעקבות הביקורות הטובות בהן זכה הציעו לו לייצג את האקדמיה בתחרות כלל בריטית על שם סיר ג"ון ברבירולי. " לא יכולתי לעשות את זה כי התחרות התקיימה בשבת" . בסוף אותה שנה ניצח על הסימפוניה השנייה של מהלר" וזכה בתואר " עמית" של האקדמיה המלכותית.

בתום הלימודים בלונדון חזר לארץ. כאן השתתף בכיתת אמן עם ליאונרד ברנשטיין שהגיע אז לארץ. " זה היה תענוג לא נורמאלי שנמשך בסך הכל יום אחד. אבל מה שלומדים אצלו ביום אחד לא לומדים עשר שנים במקום אחר" (ראה מסגרת).

" המנצח כשותף ליצירה"

" התזמורת" , אומר אלי יפה, " היא הכלי של המנצח, כשם שהכינור הוא הכלי של הכנר. אבל כמנצח אני רואה עצמי כמי שמשתתף בתהליך היצירה.

" השלישית של בטהובן שלי איננה השלישית של מנצח אחר. זה כאילו אותם תווים, אותה דינמיקה אותם אפקטים. הכל אותו דבר, אבל זה לא נשמע אותו דבר. כי כשאני מנצח יש לי חלק ביצירה. למנצח יש אמירה אישית. הוא חלק מן היצירה.

" המנצח כראש ישיבה"

" למה אוהבים בפראג כשאני מנצח על מהלר?

" כי אני בא עם מהלר אחר. עם השקפה פילוסופית אחרת. עם השקפה מוסיקלית אחרת. עם הפן היהודי שבזה. והשילוב בין קומפוזיציה וניצוח מפרה אחד את השני. וכאשר מלבישים על זה את כתר התורה אז מגיעים לתוצאה נפלאה.

הייתי משווה את זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, לשעור של ראש יישיבה. אתה שומע שני ראשי ישיבה דנים באותה סוגיה בגמרא. נקח לדוגמא את סוגיית חרדל ודבורים במסכת בבא בתרא. הסוגיה הזו הייתה הסיוט הגדול שלנו בבגרות. בא ראש ישיבה ומלמד את הסוגיה בדרך אחת ובא ראש ישיבה אחר ומסתכל על אותה סוגיה בגמרא ומביא לך דברים אחרים לגמרי.

ממה נובעות המחלוקות בין בית הלל לבית שמא? הם הרי מסתמכים על אותם המקורות, אבל מסקנותיהם שונות.

ושוב להבדיל אלף אלפי הבדלות גם במוסיקה זה ככה. נקח לדוגמא את בטהובן. אומרים עליו שהוא מהפכן. במה באה לביטוי המהפכנות שלו? אז איכא דאמרי שהוא קלסיקן מאד ואיכא דאמרי שהוא רומנטיקן מאד. אני רואה בבטהובן גם מלחין מודרני מאד לפעמים. למשל בפוגה הגדולה הוא מאד מודרני. וזה יבוא לביטוי בביצוע שלי.

מנדלסון עם רש" י ורד" ק

" וכאן אני מגיע לצד היהודי במוסיקה העולמית. נצחתי פעם על האורטוריה "אליהו" של מנדלסון. לקחתי את כל הטקסט ולמדתי אותו עם רש" י ורד" ק. ואז אמרתי לעצמי: מה רבו מעשיך ה". הפרוש כל כך תואם את המוסיקה של מנדלסון זו ממש מתנה משמים. הקדוש ברוך הוא אומר למנדלסון אתה תעשה את זה ככה. ולרש" י ולרד" ק אמר אתם תכתבו את זה ככה, להבדיל אלף אלפי הבדלות.

" ואותו הדבר אמרתי לתלמידים שלי בבית הספר לחזנות שהקמתי בירושלים בראשית דרכי המוסיקלית. אל תחקה לי את יוסל"ה רוזנבלט. בוא תביא תהילים, תקח את המשפט הראשון ששרת עם רש" י ורד" ק ועכשיו תשיר את זה. והוא שר את זה אחרת.

" וכשאני בא לתזמורת בפראג אני אומר להם: אתם רואים את המקום הזה והזה? חכמינו אמרו כך וכך. תראו איך זה מתאים למוסיקה של מנדלסון. ופתאום הם שומעים את זה אחרת.

מוסיקה תנכית

" חשוב לי מאד לבצע מוסיקה תנכית. עשיתי עכשיו קונצרט של מוסיקה תנכית בפסטיבל האביב בפראג שכלל יצירה של סטרווינסקי, " אברהם ויצחק" , שמושרת בעברית (היצירה בוצעה לראשונה בארץ, על ידי המורה שלי מנדי רודן). אחר כך עשיתי את " הפליט מווארשה" של שנברג ואת " משתה בלשאצר" של וולטון. אני מביא המון יצירות תנכיות צד בצד עם פרקי חזנות ואת הספרות הקלאסית המקובלת שגם בה אני מנסה להאיר את הפן התנכי. לדעתי בכל יצירה יש פן תנכי בצורה זו או אחרת, אפילו בהרואיקה.

" מוסיקה כעבודת קודש"

" היהודים היו הראשונים שהשתמשו במוסיקה לעבודת קודש. אני מאמין באמונה שלמה שאם לא הייתה הדת היהודית שהכירה במוסיקה לא היה הרקוויאם של ורדי, לא הייתה המיסה סולמיס של בטהובן, לא הייתה המיסה בדו של מוצרט. הם לקחו את זה מאיתנו. כמו שנאמר בירושלמי מסכת סוכה: " בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תהילים – באישור, בניצוח, בניגון, בשיר, במזמור, בהשכל, ברינה, בתודה, בתפילה, בברכה. המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו" .

" אתה יכול להגיד את זה בצורה אחרת: שתי מתנות נתן העם היהודי לעולם את התנ" ך ואת המוסיקה כחלק החשוב בעבודת הקודש. לעתים די קרובות אני משלב פרקי חזנות סמפוניים עם סימפוניות של בטהובן, מהלר וברוקנר. אני רואה בזה חשיבות עליונה. שליחות.

מהי מוסיקה יהודית

" המוסיקה היהודית מוגדרת לדעתי על פי תפקידה. נכון שיש כל מיני מוטיבים יהודיים. יש אפילו רביעיה של דימיטרי שוסטקוביץ שנקראת " רביעיה יהודית" . יש כל מיני מוטיבים שנחשבים יהודיים. אבל אם נלך לפי קריטריון זה נמצא כי במוסיקה שנכתבה לבתי הכנסת אין מה שהאתנו-מוסיקולוגים קוראים מוסיקה יהודית. כל האסכולה החזנית המערב אירופאית, אינה יהודית מנקודת מבטם של האתנו מוסיקולוגים. אלה רואים במוטיבים המוסיקליים את השורש של מוסיקה יהודית.

" תקח דוגמא קיצונית . ויליאם וולטון לא היה יהודי. הוא כתב את "משתה בלשאצר", המבוסס על חלומו של דניאל. יש שם סולו לבריטון ואתה פתאום שומע נגינת איכה. מה לכוהן בבית קברות? מה לויליאם וולטון ולמגילת איכה? אני מאמין שזו הוראה מלמעלה. הקדוש ברוך הוא הישרה אותו לדבר הזה בלי שהוא ידע. כנראה שמישהו מנהיג את העולם. כך אני מאמין.

מפראג עד בולטימור

כיום מלא הלוח של אלי יפה ברשימת הופעות בכל חלקי תבל: מנצח כבוד של התזמורת הסימפונית של פראג; מנהל מוסיקלי של " זהות" מטעם תזמורת סימפונית ירושלים המרבה להופיע בעולם ביצירת של מוסיקה יהודית; התזמורת הסימפונית של פראג ; המקהלה הפילהרמונית של פראג; התזמורת הפילהרמונית המלכותית של לונדון; תזמורת הרדיו של וינה; הקאמרית של וינה; תזמורת ברצלונה; הקאמרית של ציריך; בית האופרה בוינה.

" קדיש" לנופלים בלבנון

אלי יפה הוא מלחין פורה בתחום המוסיקה היהודית והאמנותית. הלחין עשרות יצירות חזנות, רביעיית מיתרים, חמישייה לכלי נשיפה מעץ. גולת הכותרת של יצירותיו היא הסימפוניה " קדיש" . הסימפוניה מבוססת על טקסט שכתב אבי דנטלסקי מקרני שומרון, לזכרם של שבעה חיילים שנפלו בלבנון. הסימפוניה בוצעה לפני כמה שנים בפילהרמונית ותנוגן השנה על ידי התזמורת הסימפונית של בולטימור. הפיק 15 תקליטורים של נוסח התפילה בכל ימות השנה.

נושא שליחות

" מה שהניע אותי בתקופת לימודיי היה שראיתי עצמי כנושא שליחות. אמרתי אז לאמא שלי: אני אהיה הראשון שינצח עם הציציות בחוץ בחוץ לארץ. ואני לא אוותר על שום דבר. לא קל לעשות קריירה מוסיקלית כשאתה שומר מצוות. אני דוחה הרבה מאד עבודות בגלל שבת ומועדים. זה לא רק מועדי הופעות אלא גם מועדי חזרות. אך במשך הזמן לאט לאט מקבלים אותי. הקדוש ברוך הוא טוב אתי.

המשפחה במרכז

" החיים של מוסיקאי בינלאומי קשים. אבל מה עשה הקדוש ברוך הוא. הוא אמר לי קודם כל תתחתן עם האשה הכי מתאימה לך. אתה תגדל ילדים ואז תעלה. וזה מה שקרה. אנחנו נשואים עשרים ואחת שנה ונולדו לנו שלושה ילדים. הולכים בדרכי אבותיהם מבחינה דתית. מבחינה מוסיקלית לא בדיוק. אשתי אומרת משוגע אחד במשפחה מספיק. אשתי צודקת, כל מה שתאמר אליך שרה שמה בקולה. אצלי המשפחה עומדת במרכז.

yafe-home

מדגים את תורת הניצוח בביתו (צילום: זאב גלילי)

למדתי מליאונרד ברנסטיין

" יש חשיבות רבה לכך שאני לומד את הפרטיטורה בעל פה ומנצח ללא תווים. התזמורת מרגישה תוך כמה דקות אם אתה בטוח בעצמך ואתה שולט ביצירה. כשאני מנצח על הסימפוניה השלישית של בטהובן, ואני יודע שבתיבה השלישית יש מי במול סול, הקושי הוא מה רצה המלחין להגיד במי במול סול הזה. מה רצה המלחין להגיד בשני האקורדים שפותחים את היצירה. זה שאני יודע מה מנגן כל כלי זה עשרים אחוז מן העבודה. את הדבר הזה קיבלתי מברנשטיין. באותו יום בודד ( וכן גם בהמון חזרות שלו שבהן נכחתי ובפגישות שקיימנו).

עצת הרב שרעבי

" ראשית הקריירה שלי כמנצח לא הייתה קלה. לא יכולתי ללכת כמעט לשום תחרות בגלל שמירת שבת ומועדים. הלכתי לרב

שרעבי, המקובל הירושלמי הידוע, לשאול בעצתו – האם בחרתי בכלל במקצוע הנכון.

" הוא השיב בחיוב ואמר שאני אפרוץ בפסח. ואכן לאחר שנה, בחול המועד פסח, הוזמנתי לנצח על קונצרט חזנות עם הפילהרמונית. שבוע אחרי זה נסעתי לנצח בשטרסבורג וניצחתי שם על תזמורת צ"כית – פרקי חזנות והראשונה של מהלר.

מנגן את ואגנר אבל רק בחו" ל

" ואגנר היה אנטישמי ומנוול גדול, אף על פי כן אני מנגן אותו, אבל רק בחוץ לארץ. לדאבון הלב ואגנר מהווה חוליה במוסיקה שאי אפשר לוותר עליה. הקדוש ברוך הוא לקח את ואגנר, שם אותו במרכז העולם ואמר: אני אבנה את האופרה בביירות ואני אעשה מזה קודש הקודשים של עולם המוסיקה. ומי היו גדולי המנצחים שניצחו שם? כולם יהודים. ביניהם הרמן לוי שהיה בן של רב. צריך לשאול את עצמנו למה הקדוש ברוך הוא נתן את הכשרון הזה לואגנר והעמיד אותו בעמדת מפתח שאי אפשר בלעדיה. אין לי תשובה.

אם מצאת ענין במאמר זה תמצא ענין גם ב"בכיר הכליזמרים בישראל"

מצודת מכוור – האחות התאומה של מצדה שנשכחה

הכל תלוי במזל, אמרו חז"ל, אפילו ספר תורה שבהיכל. ואם ספר תורה כך קל וחומר מצודה עשויה אבן.

כך ארע שמצודת מצדה נישאת בפי כל כסמל מסירות הנפש היהודית והנכונות למסור את הנשמה למען החרות וקיום התורה. ואילו מצודת מיכוור שמילאה אותו תפקיד היבטורי כמעט נשכחה.

המצודה בנויה על הר נישא ומבודד כ-750 מטרים מעל פני הים התיכון וכ-1150 מטרים מעל לים המלח, בעבר השני של ים המלח. המצודה בוצרה לראשונה בשנת 100 לפני הספירה בידי אלכסנדר ינאי. הורדוס בנה אותה מחדש בשנת 30 לפני הספירה, הקיף אותה בחומה והקים בה ארמון מפואר. הוא התקין בה בורות מים וצייד אותה במזון ובנשק. לפי עדותו של ההיסטוריון הרומי פליניוס זה היה אחד המבצרים החזקים ביותר בארץ יהודה ושני רק לירושלים.

 לאחר נפילת ירושלים נמלטו אחרוני המורדים למצודה. הצבא הרומאי הטיל עליה מצור והקיפה בדייק. המצור היה ממושך אך רוחם של המגינים הייתה איתנה והם הגיחו מדי פעם מן המצודה כדי להכות באויב הרומאי. ביניהם הצטיין לוחם צעיר, אלעזר שמו.

מצודת מכוור. ברקע ים המלח. ויקישיתוף

מכוור שוכנת לא הרחק ממצדה. שתי המצודות דומות זו לזו כשתי טיפות מים. שתיהן שוכנות באזור מדברי ליד ים המלח; שתיהן בנויות על הר תלול המצטיין בנתוניו האסטרטגיים; שתיהן נבנו בימי החשמונאים ובוצרו בימי הורדוס, כמבצר ומקום מפלט. שתיהן שמשו מפלט אחרון למורדים שנמלטו מירושלים.

גם מכוור וגם מצדה עמדו במצור ממושך של הצבא הרומי, שהסתיים בהכרעת המורדים. בשתיהן הייתה דמות מרכזית ושמה אלעזר.

 אז למה לא שמענו עד היום על מכוור?

מכוור איננה אתר סודי שנתגלה בימים אלה. היא מוזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו פלאוויוס ונערכו בה חפירות רבות שחשפו את צפונותיה.

הגעתי לסיפור מכוור באופן מקרי לגמרי. ספרה לי עליו ידידה, מדריכת ארץ ישראל מיה ברתל, שקראה את הדברים בכתב העת "אריאל" . המאמר מופיע בגיליון נובמבר 1995, המוקדש כולו לנושא " אתרים ומקומות בירדן" . מה שמלמד שעורכי כתב העת יודעים שהירדן איננו גבול ארץ ישראל.

אז מדוע בכל זאת מצדה נישאת בפי כל ועל מכוור רוב עם ישראל לא שמע?

מכוור מוזכרת בתלמוד הבבלי והירושלמי. במשנה מסכת תמיד נאמר כי ביום הכיפורים הגיע ריח פיטום הקטורת עד להר מכוור. ובמסכת יומא נאמר כי עזים שהיו במכוור התעטשו מריח הקטורת. מכוור מוזכרת גם כאתר בו העלו משואות כדי להודיע ליהודים בחו"ל על קידוש החודש.

מיה ברתל סבורה שמכוור לא זכתה למעמד במיתוס הציוני מכמה סיבות. היא לא הייתה מוקד טיולים ועליה לרגל של תנועות הנוער בגלל היותה מעבר לירדן. המלחמה של לוחמי מכוור נסתיימה בכניעה (לאחר שהרומאים לכדו את אלעזר ועינו אותו לעיני הלוחמים במצודה). וכניעה זו גם היא הרחיקה את המצודה מן הזיכרון הקולקטיבי שלנו.

במיתוס הנוצרי לעומת זאת תופסת מכוור מקום מכובד בשל האגדה שבמצודה זו נערף ראשו של יוחנן המטביל בידי הורדוס אנטיפס. סיפורו של יוחנן המטביל הצית דמיונם של עמי אירופה שנים רבות ושימש נושא ליצירות ספרותיות ולמחזות. וזו אולי עוד סיבה לכך שהציונות נטשה את מכוור.

מכתב גלוי לעורך החדש של "הארץ"

דייויד לנדאו, בן 56, שומר מצוות, נתמנה לעורך החדש של עיתון " הארץ" . זו הזדמנות טובה לומר כמה מילים על העיתון ואולי להשיא כמה עצות לעורך החדש.

דוד לנדאו ויקישיתוף

אקדים ואומר שאני מנוי על העיתון עשרות שנים. עוד בהיותי נער הייתי ממתין בקוצר רוח למאמרו השבועי של רוברט וולטש שדיווח מלונדון על ספרים חדשים, ופתח בפנינו אופקים לעולם הגדול. זו היתה תקופה שבה "הארץ" היה מפרסם מאמרים ומסות של ענקי רוח: גרשום שלום, ברוך קורצווייל, דוד פלוסר, יעקב טלמון. זו התקופה בה התפרסמו יצירות עגנון וביניהן הרומן הגדול " שירה" בהמשכים. אלה היו הימים בהם הכתיב חיים גמזו את סדר היום התרבותי.

  אני מוסיף להיות מנוי על " ארץ" למרות שאני ממש לא אוהב את העיתון הזה כפי שעוצב בתריסר השנים האחרונות. אם אני ממשיך לקרוא את העיתון – ולא הצטרפתי לציבור גדול שנטש אותו בשנים אלו – הרי זה משום שהוא בכל זאת העיתון היומי הרציני היחיד. כי בעיתון הזה אתה לא מוצא משטחים של צבע, וכותרות צעקניות וסיפורי הבל, כמו במעריב וידיעות. ואתה מוצא דברי תרבות ואמנות, מאמרים רציניים בנושאי מדע וספרות, תרגומים חשובים על הנעשה בעולם הגדול, ניתוחים כלכליים מעמיקים ועוד. וכבר כתבתי כאן פעם כי כשחשבתי לבטל את המנוי, חזרתי בי לאחר שבעמוד הראשון הופיעה ידיעה, לרוחב ארבעה טורים, על מציאת מטוסו של אנטואן דה סנט-אקזופרי. בידיעות ובמעריב עדיין לא שמעו על מחבר " הנסיך הקטן" .

דתי-ציוני-חילוני

אינני מצפה ממך כי תשנה את הקו השמאלני של העיתון. אחרי הכל עמוס שוקן הוא בעל המאה ובעל הדעה. וכמו שאמר בן גוריון אדם קונה דפוס, שוכר עיתונאים ומוציא עיתון. שוקן בחר בך לא רק בשל הישגיך המקצועיים אלא גם בשל השקפותיך. ואתה הגדרת עצמך "אדם דתי עם השקפה ציונית-חילונית. אין כלום ביני לבין הציונות הדתית והמשיחית, ואם אני חושב על דמות דתית שאתה אני מזדהה, זהו פרופ' ישעיהו ליבוביץ"" .

הקו הפוליטי של " הארץ" מעולם לא היה לטעמי ואני מניח שגם לטעמם של קוראים רבים אחרים. אך בתקופה שנערך בידי גוסטב שוקן אפשר היה לחיות אתו. כי הוא היה עיתון ציוני. " הארץ" השתנה בתכלית מאז נמסר לעריכתו של חנוך מרמרי. מרמרי לא פגע ואף שיפר את איכותו התרבותית של  "הארץ" . אבל בעריכתו הפך העתון שמאלני בתקופה ששמאל פרושו לצדד בפלסטינים, לא להאמין לצה"ל, לקעקע את היסודות של ישראל כמדינה יהודית וציונית. הדבר בא לביטוי במתן מקום נרחב לכותבים פרו פלסטינים בלי כל איזון כמעט. להארץ גם קרה דבר ששוקן האבא ודאי מתהפך בקברו בגללו. לא רק שהוא לא היה נותן לכותבים כמו גדעון לוי ועמירה הס להשתולל כפי שהם משתוללים. הוא לא היה נותן לבליל של דעות פרשנות ועובדות, ללא כל הפרדה ביניהם, להופיע בעיתון החשוב לאנשים החושבים.

ביטוי לצד היהודי

אינני מצפה ממך שתהפוך את הארץ לעיתון ציוני נלהב כפי שהיה בראשית דרכו, לפני שנרכש על ידי משפחת שוקן. תקופה בה, בתגובה לפירסום הספר הלבן, יצא הארץ בכותרת ובה הפסוק מבראשית יג, טו: " כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם" .

כשהארץ נתן בכותרת את גדולות ההבטחה

אבל כאדם שומר מצוות, בן תורה וציוני, שאחד מילדיו מתגורר בשטחים     ה" כבושים" , אפשר לצפות כי בעיתון שבעריכתך יינתן ביטוי גם לצד היהודי.

ראה מה אמר הסופר אהרון אפלפלד בראיון לארי שביט: "שבוע אחר שבוע כותבים אצלכם בעיתון על איזה אסון פלסטיני. בנאמנות עושים זאת, שבוע אחר שבוע מביאים איזה אסון פלסטיני. ואני שואל את עצמי: מדוע לא מביאים מדי פעם איזה אסון יהודי? האם חסרים פה אסונות יהודיים? האם אין כאן כאב יהודי? בכל רחוב יש כאב כזה. בכל בית יש אסון כזה. לא היה יפה לכתוב שבוע אחד על אסון יהודי ושבוע אחד על אסון פלסטיני? זה לא היה נותן לדברים פרספקטיבה נכונה יותר?" .

שהחיינו – " הארץ" הגיע לדף היומי

אולי בזכות העורך החדש של " הארץ" (החובש כיפה) הופיעה השבוע בעמוד הראשון של העיתון ידיעה על סיום המחזור העשירי של הדף היומי. הידיעה אמנם לא הייתה חפה משגיאות האופייניות לדיווח החילוני על אירועים של הציבור הדתי. נאמר בה כי " היהדות החרדית" היא שושבינת השמחה, כאילו יהודים לא חרדים (וגם חילוניים רבים) אינם שותפים למפעל. עוד נאמר כי מדובר ב"קריאת התלמוד" כאילו לומדי הדף עוסקים בקריאה יומית של מאמר ראשי בהארץ. למרות ליקויים אלו אפשר לומר גם זו לטובה ושהחיינו. אם נזכה אולי יופיעו בהארץ גם מועדי כניסת ויציאת השבת.


==========================================================

אנשי מודיעין אינם יכולים להיות מנהיגים

האם נתניהו מנהיג? [יולי 2014]

הרמטכ"ל, רב אלוף בוגי יעלון, מזהיר: תכנית שרון לפינוי רצועת עזה תפיח רוח גבית בטרור.

ראש אמ"ן, זאבי פרקש, אמר בכנסת: הפלסטינים רואים בתכנית שרון ניצחון לטרור.

ראש השב"כ, אבי דיכטר, מתריע: הפינוי מסוכן.

שלוש ההצהרות הללו הן חמורות מאד. לא בשל תוכנן אלא בשל עצם העובדה שנאמרו, ובפומבי. כי ההצהרות הללו מעידות שאין מלך בישראל. הן סימפטום למחדל הצפוי אולי ממדיניותו של אריאל שרון.

על מנת להבהיר את הדברים מן הראוי להביא סיפור היסטורי קטן ששמעתי בימים אלה. סיפר לי אותו אלוף, שנכח בפגישת הפרידה שקיים דוד בן גוריון מצמרת צה" ל בעת שפרש לשדה בוקר בשנת 1963.

בין מודיעין למנהיגות

סיפר האלוף: " הפגישה התקיימה בבנין משרד הביטחון בקריה. האווירה היתה נרגשת ונישאו שני נאומים, האחד של יצחק רבין ז" ל, שהיה אז ראש אג" ם, והשניה של מאיר עמית שהיה ראש אמ" ן וכבר קיבל מינוי לתפקיד ראש המוסד.

" רבין דיבר על מבנה צה" ל, חימוש עתידי וכדומה. אני ישבתי במקרה ליד בן גוריון וכשרבין דיבר הוא נגע בברכי ואמר לי: תראה כמה הוא דומה לרוזה. רוזה הייתה אמו של רבין שבן גוריון זכר מנעוריו. הוא לא היה מודע לכך שאני צעיר מכדי לזכור את רוזה והייתי ילד בתקופה שבן גוריון זכר אותה.

" לאחר מכן דיבר מאיר עמית. הוא נשא נאום מבריק בו ניתח את כוחן של מדינות ערב והעריך את כוונותיהן. הוא אמר כי לדעתו לא צפויה מלחמה עם מדינות ערב בשנתיים הקרובות. בדיעבד נתברר שכל הערכותיו היו נכונות ומדויקות. כשסיים עמית את נאומו ביקש בן גוריון את רשות הדיבור.

" להפתעת כל הנוכחים מתח ביקורת קשה מאד על נאומו של מאיר עמית. לא על העובדות שהביא, אלא על כך שהוא נוטל על עצמו את התפקיד להעריך את הכוונות הצפויות של מנהיגי האויב.

" התפקיד שלך, אמר בן גוריון, הוא להביא עובדות והערכות לגבי הנתונים הנוכחיים. תפקידך איננו לנבא מה יהיה בעתיד. אתה אינך מסוגל להעריך מה יעשו קברניטי מדינות האויב. השיקולים שמביאים למלחמה אינם שיקולים שניתן לשקול אותם בשיקולי היגיון של אנשי מודיעין.

" מאיר עמית נפגע מאד מן הדברים של בן גוריון וכך גם חשתי אני כחברו. למרות שידענו שזו הייתה תמיד עמדתו של בן גוריון. הוא אמר וחזר ואמר שאין מומחים לעתיד, שזו אמנות המנהיגות"

עד כאן דברי האלוף.

כשאמ"ן יזם מדיניות

מאיר עמית בשער ספרו "ראש בראש"

מאיר עמית בשער ספרו "ראש בראש"

 

מאיר עמית לא מזכיר את הפרשה הזו בספרו " ראש בראש" . אבל הוא מביא אפיזודה דומה מן התקופה בה עמד בראש אמ" ן.

הדבר היה בנובמבר 1962. לגופי המודיעין הישראליים הגיע מידע על פעילות חתירה של מצרים בירדן וכוונה לרצוח את המלך חוסיין.

מישהו העלה רעיון ךנצךל אץ המידע כדי ליצור קשר הדוק עם המשטר הירדני . לירדן הועברה הצעה שעמית ייפגש עם ראש המודיעין בצבא ירדן וימסור לו את המידע.

המלך חוסיין השיב בחיוב, אך לא שלח את ראש המודיעין שלו אלא את נאמנו, אמיל ג"מיען, שהיה אז ראש לשכת החצר של המלך. התקיימו שתי פגישות ובפגישה השנייה נמסרו לירדנים שמות החתרנים המצרים. " ובכך נגמר העניין שתלינו בו תקוות וציפיות" , כותב עמית.

ניתן להבין כי הציפיות שהיו לעמית מן היוזמה הזו חרגו מן התחום המודיעיני הצר וגלשו אל התחום המדיני. ועל רקע זה יש להבין את תגובתו של בן גוריון, עליה מספר עמית: " …באתי אל בן גוריון לדווח לו על המפגש הראשון, כאשר שמע את השם אמיל ג"מיען, אמר: "חייב להיות ארמני", וכאן הופסק הדיווח שלי ושמעתי מפיו הרצאה ארוכה ומלומדת על המרד הארמני ועל רצח העם הארמני בידי הטורקים" .

את התגובה הזו של בן גוריון אפשר להבין על רקע תפיסתו שאת המדינאות מבצעים המדינאים לא אנשי המודיעין.

ומכאן לגדול המחדלים בתולדות המדינה.

המחדל של זעירא

אלוף אלי זעירא הוא האחראי לכאורה יותר מכל אדם אחר למחדל מלחמת יום הכיפורים. זעירא, אז ראש אמ" ן, הוא זה שקבע בנחרצות כי יש " סבירות נמוכה" לפריצת מלחמה. זעירא הוא האיש שאמר ביום שישי, ערב יום הכיפורים, ללו קידר, מזכירתה של גולדה מאיר: תגידי לבוסית שלך שאין שום סכנה למלחמה.

בספר הזכרונות שלו מונה זעירא שורה של כשלונות היסטוריים בהן לא הצליחו שרותי מודיעין להעריך את כוונות האויב והופתעו. זעירא טוען בספרו שהסיבה העיקרית לכישלונות החוזרים ונישנים היא שמנתחים מודיעיניים אינם מסוגלים " להיכנס לראש" של קברניטים מדיניים.

בשיחה עם עורך ספרו, רמי טל, הוא הביא לדוגמא את החלטת בן-גוריון להקים את המדינה. כל מנתח מודיעיני היה מעריך את הסבירות לכך שבן-גוריון יכריז על הקמת מדינת ישראל ב-15 במאי 1948, כ" נמוכה מאוד" . אדם המסוגל להבין את בן-גוריון ולנחש את כוונותיו, או את כוונות כל מנהיג אחר, לא היה הופך לאיש מודיעין אלא למנהיג.

בדבריו אלה הסיר מעצמו זעירא חלק מן האחריות. הוא בעצם אמר: גולדה היא המנהיגה היא הייתה צריכה להחליט ולא לסמוך על החיזוי שלי.

האם שרון מנהיג?

ומן הלקחים ההיסטוריים למציאות ימינו. החלטת שרון לפינוי רצועת עזה מצטרפת לשורה ארוכה של החלטות שקיבל – החל מן ההצהרה על ה" כיבוש" ועל נכונותו להסכים למדינה פלשתינית ועד שיחרור מאות מחבלים וההתנהלת סביב תוואי הגדר.

אריאל שרון הוא אולי גדול המצביאים שקמו לישראל בדור הזה.

השאלה היא אם הוא קברניט, המסוגל לנווט את ספינת המדינה, הוא שהוא מוביל אותה לאסון.

עוד מאמרים על ההתנתקות היכנס לקטגוריה "התנתקות".

השאלה היא אם נתניהו מנהיג [יולי 2014]

=====================================================================

 

הקמת מדינת ישראל היא קטסטרופה, ג'יהאד הוא מאמץ לשלום

ד"ר מנחם קליין מן המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן הוא חביב התקשורת הישראלית. אולי מפני שהדוקטור, הנחשב מומחה בענייני המזרח התיכון והפלסטינים, גם חובש כיפה וגם מביע דעות שהן שמאלה מיוסי ביילין.

בימים אלה [זה היה בשנת 2004] הצליח ד"ר קליין לקומם אפילו אנשים שאינם חשודים באהדה לימין. בהרצאה שנשא במועצת אירופה, שהתקיימה בשטרסבורג, אמר כי הקמת מדינת ישראל היא קטסטרופה.

מוג'הידין במאלי. מתוך האנציקלופדיה הערבית ערך ג'יהאד

מוג'הידין במאלי. מתוך האנציקלופדיה הערבית ערך ג'יהאד

 

כך שמעו וכך הבינו את דבריו חברי כנסת שהשתתפו בדיון. הדברים עוררו סערה ועל הדוקטור הנכבד נמתחה ביקורת קשה. (ח" כ רמון: " אמירה אומללה וחמורה" . ח" כ אילן שלגי משינוי: " מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" . ח" כ מיכאל איתן: " תתבייש לך. הקטסטרופה של 48 נתנה לך בית לחיות בו ומשכורת להתפרנס ממנה" ).

בתגובה אמר קליין:

" אני הצעתי בדבריי שישראל תעביר לפלסטינים שטח באזור בית גוברין, שעליו שרידי כפרים פלסטיניים שנהרסו, ושם יתאפשר לפליטים לשוב ולזכור את הנכבה. נכבה באנגלית זה קטסטרופה, אבל מכאן ועד להגיד שאמרתי שישראל נולדה בחטא – זה שיבוש הדברים שלי" .

מה פרוש נכבה

פניתי למומחה לשפה ולתרבות הערבית ושאלתי מה פרוש המילה נכבה. על כך השיב לי:" ד"ר קליין נפל למלכודת של התועמלנים הערביים, המרבים להשתמש בביטויים רבי משמעות. כזוהי הנכבה שבמילון לאנגלית תתורגם אמנם לקטסטרופה. אך היא נושאת בתוכה קונוטציות רגשיות במשמעויות רבות. בשפת היומיום משמעותה כשלון או מכה קשה. לפני מספר שנים החלו לכנות את יום הכרזת המדינה, כיום אלנכבה. בעיתונות הפלסטינית החלו להשוות בין הנכבה לבין השואה וכך גם הגדיר אותה אחד מחברי הכנסת הערביים. ואם נכבה היא שואה אז ישראל היא נאצית.

" ביטוי רב משמעותי אחר הוא הג'יהאד. כך יכול היה ערפאת לטעון שג'יהאד פירושו מאמץ, אפילו מאמץ לשלום. זה אולי נכון על פי מילון אבל כל ערבי מבין שג'יהאד בפיו של ערפאת פרושו מלחמת קודש לשחרור האדמות הקדושות.

על הצעתו של קליין ליישב פליטים באזור שבו יש שרידי כפרים ערביים שניטשו אומר איש שיחי: זו מזכירה פתגם ערבי האומר "ההתנצלות רעה מן החטא" .

ומה פרוש המלה קטסטרופה?

נפנה למילון הטוב ביותר הלוא הוא מילון"רב מילים" שבעריכת יעקב שוויקה. וכך מהגיר המילון את המלה קטסטרופה: "אסון כבד, פורענות, חורבן, אירוע נורא שתוצאותיו הרסניות". – זוהי דמותה של ישראל לפי ד"ר קליין.

כשההתנצלות גרועה מן החטא

ביקש המלך, הארון אל ראשיד, משר החצר שלו, אבו נאוואס, להסביר לו את הפתגם האומר כי ההתנצלות גרועה מן החטא.

במקום להסביר במילים הדגים שר החצר במעשה. כשעלה המלך במדרגות השיש הרחבות של ארמונו שלח שר החצר את ידו ותפס בעכוזו של המלך.

" מה אתה עושה. הנטרפה עליך דעתך" – שאל המלך.

ושר החצר השיב: " אני מתנצל. סבור הייתי כי זה עכוזה של המלכה" .

חמת המלך בערה בו והוא ביקש לתלות את שר החצר שלו. ואז אמר לו השר: " הנה המחשתי לך מה פרוש שההתנצלות גרועה מן החטא" . ( על פי " סיפורי ערב" מאת דאוד אל נטור, השופט בדימוס אליהו נאווי).

" ישראל סוכנת טרור"

מי שעוקב אחר התבטאויותיו של ד"ר קליין בתקשורת הישראלית והעולמית, לא הופתע מן ההתבטאות האחרונה. משך שנים משתתף ד"ר קליין בהפגנות של השמאל, חותם על עצומותיו ונותן פומבי לעמדותיו.

מבחר ציטטות מן השנים האחרונות:

· " לפלסטינים זוהי מלחמת שחרור, לישראל – מלחמת התנחלויות" ( הארץ מאי 2001).

· שרון, יעלון, מופז ובוש מציעים לפלסטינים את הקולוניאליזם במרעו (בהפגנת שלום עכשיו).

· " שרון… מסייע לטרור נגד ישראל… מכונת המלחמה (של ישראל) פועלת כסוכנת טרור" . (The world today)

· " הכינוי ההולם מדיניות זו (בניית גדר ההפרדה בירושלים) הוא ספרטהייד – אפרטהייד באמצעים ובהנמקות של ספרטה היוונית"

· " אין זה מקרה שפעולות הטרור הקשות ביותר בוצעו או תוכננו בידי אנשים ממזרח ירושלים" (בהפגנת שלום עכשיו מול בית ראש הממשלה).

· נמנה עם חותמי העצומה בעד סרבנים " המסרבים לקחת חלק בהרג ודיכוי של עם אחר" .

· " קשה להבין כיצד הריגה אינטנסיבית של בעלי חיים ושריפתם בסביבה פיזית רוויה דם וריחות עזים מעוררות פעילות רוחנית נאצלת ושגב דתי" . (בספר שהוצג בכנס שמאל קיצוני בנושא הר הבית).

האצטלה המדעית

ד" ר קליין הוא בוגר ישיבת הסדר בגוש עציון, והחל את דרכו האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא זכה למוניטין של מומחה בשורה של תחומים: פוליטיקה פלסטינית, ירושלים,

תרבות ופוליטיקה במצרים, דת ופוליטיקה בישראל, תנועות רדיקליות דתיות יהודיות ומוסלמיות, תהליך השלום ועוד.

הוא פרסם מספר רב של מאמרים וספרים בנושאי מחקרו, זכה בפרסים חשובים והוזמן להרצות במקומות שונים בעולם. במקביל שלח ידו בעשייה פוליטית רשמית ולא רשמית. חבר מכון ירושלים לחקר ישראל; נמנה עם צוות המומחים של אהוד ברק בנושא ירושלים; היה יועצו המדיני של שלמה בן עמי.

למרות המוניטין המדעי שלו אין להשקפותיו של הדוקטור הנכבד משקל רב יותר מאשר לדעותיו של רוכל בשוק מחנה יהודה. אבל תחת האצטלה המדעית הוא מרשה לעצמו לומר דברים המכפישים את המדינה בעולם כולו.

שלטונות בר אילן חשו שבהצהרתו האחרונה כבר עבר את הגבול. דובר בר אילן, שמואל אלגרבלי, מסר לי כי נשיא האוניברסיטה פרופסור משה קוה יזם ברור יסודי בשאלת התבטאויותיו של ד"ר קליין במועצת אירופה. הברור יתייחס אך ורק לשאלה אם עבר על תקנון המשמעת של האוניברסיטה.

============================================================

 

ספר הזוהר המתורגם – דמותו של תלמיד חכם יחיאל בר לב

יש לו תואר דוקטור במינהל חינוכי, סמיכה לרבנות ורישיון טייס * בנוסף למפעל תרגום הזוהר כתב מבוא לקבלה  שהפך לרב מכר, פרוש לתלמוד הירושלמי ועוד ספרים רבים * קיבל הסכמות מגדולי הרבנים * מצהיר: "תורה לא הולכת עם אקדמיה",

לפני זמן מה התקשר אלי אדם שמעולם לא שמעתי את שמו: " אני הרב יחיאל ברלב. אתה נוהג לכתוב מדי פעם על ספרים. מדוע אינך כותב על הספרים שחיברתי?" .

בקשתי שיספר לי על ספריו. על פי התשובה חשבתי שמדובר באחד מאותם תמהונים, שכל איש תקשורת נתקל בהם מדי פעם. הוא סיפר כי חיבר פרוש ותרגום לתלמוד הירושלמי ולתלמוד הבבלי, כתב פרוש ותרגום לספר הזוהר, ועוד ועוד ספרים.

yechiel-barlev

שלושה פרושי ענק בפחות מעשרים שנה. יחיאל ברלב בחדר עבודתו. (צילום: זאב גלילי)

התאפקתי שלא לומר לו שדבריו נשמעים כאגדות רבה בר בר חנא, האמורא שסיפר סיפורי גוזמאות על מסעותיו, בהם גילה את קורח ועדתו הצועקים מתוך התהום ואת מתי המדבר השוכבים כענקים במדבר החול.

האיש עורר את סקרנותי וקבעתי עמו פגישה בביתו שבפתח תקווה. בדרך נזכרתי במכתב שכתב בשעתו הרב יהודה לייב אשלג, בעל פרוש " הסולם" לספר הזוהר, בו גילה כי האיש ממנו למד את סודות הקבלה היה מפורסם בעיר כסוחר ורק בלילות עסק בתורת הנסתר. זהותו של אותו סוחר מקובל לא נודעה עד היום הזה.

מפוניבז' לדוקטורט

למרבית ההפתעה פגשתי אדם נורמלי לחלוטין. נשוי, אב לחמישה ילדים וסב לנכדים. אך דומה שדווקא הנורמליות הזו לא מקטינה אלא אף מעצימה את חידתו של האיש.

יחיאל בר לב נולד לפני שישים שנה בתל אביב להורים יוצאי ליטא, שומרי מצוות נוסח המזרחי. את ראשית חינוכו קיבל במוסדות ממלכתיים דתיים – בית ספר יסודי התורה, ישיבת תל-אביב, ישיבת הישוב החדש. בגיל 16 עבר לישיבת פוניבז' בבני ברק. למד ארבע שנים ובגיל 21 התגייס לצבא ושרת כמורה בישוב ספר. עשה בגרות אכסטרנית והלך ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. לאחר שסיים תואר ראשון נסע לארצות הברית. שהה כמה שנים בשיקגו בלימודים כשהוא מתפרנס מהוראה. חזר ארצה על מנת לשאת אשה, שב להרצות הברית והשלים תואר שני במינהל חינוכי. בין לבין קיבל סמיכה לרבנות, למד לטוס, קיבל רשיון טיס אזרחי וצבר מאה שעות טיסה. בשעות הפנאי נהג לשחק גולף ולעשות סקי. בשנת 1976 קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית מאריזונה סיטי יוניברסיטי וחזר ארצה עם משפחתו. התגייס לצבא הקבע ועל סמך השכלתו האקדמית קיבל דרגת ייצוג של רב סרן בתפקיד ראש מדור תורת הוראה. בין היתר עסק בתכניות לחינוך "נערי רפול". לאחר שחרורו עבד כמה שנים בבית ספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1980 החליט לעבור להרבצת תורה בילדים. (" אשתי ביקשה להניא אותי מלעזוב את האקדמיה ואני אמרתי לה שאיני רוצה שהדוקטורט יפריע לי לעשות מה שאני רוצה" )

עד כאן סיפור ישראלי רגיל. מכאן ואילך מתחיל הסיפור המדהים של אדם שללא כל הכשרה אקדמית בתחום הקבלה, וכשברקורד שלו לימוד ישיבתי קצר יחסית, חיבר פרושים ותרגומים לשלושת המפעלים הגדולים ביותר בארון הספרים היהודי לאחר התנ" ך – התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, והזוהר. והכל בפחות מעשרים שנה.

מבוא לקבלה כרב מכר

הספר הראשון שחיבר ברלב הוא "מבוא לקבלה" שראה אור בשנת 1982. הספר נושא את השם "ידיד נפש" ומאז זהו הלוגו הקבוע של כל ספריו. מבוא לקבלה נמכר עד כה בארבעים אלף עותקים ומוסיף להימכר. הוא כבר תורגם לאנגלית, לצרפתית ולספרדית. כתב שלושה ספרים על כוונות התפילה וכן ספרים על הקרבנות ועל הלכות שבת שנועדו לתלמידים. שמירת שבת תורגם לאנגלית. אחר כך תרגם ופרש את "מגיד מישרים" (ספר קבלי שחיבר בעל השולחן ערוך, ר' יוסף קארו) . מהספר הזה כבר יצאו שבע מהדורות.

הסכמת הרב עובדיה יוסף למבוא לתורת הקבלה

הסכמת הרב עובדיה יוסף למבוא לתורת הקבלה

ואז בא המפעל הגדול הראשון – התרגום והפרוש לספר הזוהר, 14 כרכים. אחר כך הופיע פרוש לתלמוד הירושלמי, גם כן 14 כרכים. וכבר יצאה מהדורה שניה. וכבר עובדים על תרגום המפעל הזה לאנגלית. מן הפרוש לבבלי הודפסו בינתיים רק שני כרכים אבל באתר שלו באינטרנט הוא מעביר מדי יום את הדף היומי.

" תורה בלי אקדמיה"

האם ייתכן שאדם כמעט ללא כל הכשרה מוקדמת ירים בכוחות עצמו ("אני עושה הכל לבד" ) שלושה מפעלים כאלה? ברלב מדגיש באוזניי שפעם אחת קרא ספר אקדמי בנושא קבלה ולא יסף. הוא אינו מכיר את מחקריהם של גרשום שלום, ישעיהו תשבי, משה אידל, יהודה ליבס וחוקרים אחרים. גם לא למד ארמית בצורה מסודרת במסגרת אקדמית. (" אקדמיה ותורה לא הולכים אצלי יחד" ).

על יחסו של העולם התורני למפעליו של ברלב ניתן ללמוד מן ההסכמות שקיבל. על פרושו לזוהר קיבל הסכמות מהרב עובדיה יוסף, מהרב שלום הדאיה, ראש ישיבת המקובלים בית אל, ומן הרבי של סדיגורה, אברהם יעקב פרידמן. על פרושיו לירושלמי ולבבלי קיבל הסכמות מהרב אברהם שפירא, לשעבר הרב הראשי לישראל ומהרב מרדכי אליהו, לשעבר הראשון לציון. על הבבלי קיבל גם הסכמה מהרב שריה דבלצקי, תלמיד חכם בעל מוניטין מבני ברק.

ראיון עם יחיאל בר לב

איך הגעת בכלל לנושא הקבלה שלא עסקת בה לא בלימודיך הישיבתיים ולא בבר אילן?

בר לב: יום אחד קרה לי דבר כזה. אני לומד משנה ברורה הלכות שבת ושם כתוב לא לקרוא עיתונים בשבת. והוא ממליץ לקרוא את "ספר החיים" של ר' חיים מוולוז'ין.  הלכתי וקניתי את הספר "נפש החיים" ונתקלתי במלה ספירות. נעצרתי . עד אז לא היה לי מושג בקבלה.  ואז  התחלתי לחפש.

אחי, שהוא תלמיד חכם וחסיד ברגלס יעץ לי לקרוא את הספר "שערי אורה" של ר' יוסף ג'יקטיליא. הלכתי לספריה בר אילן לקחתי ספר של פרופסור יוסף בן שלמה שדן במשנתו של ג'יקטיליא.  אני מעיין ומעיין ואני מרגיש שלא קורה לי שום דבר. אמרתי לעצמי סיפור חסידי יכול להביא אותי לדמעות וכאן שום דבר?  אני סוגר אותו ומחכה שבוע ועוד פעם ואון סה רירט נישט. (ביידיש: לא הזיז לי שום דבר). כמה שבועות אחר כך הזדמנתי  לחנות ספרים בבני ברק ואז אני רואה את הספר עצמו. קניתי, באתי הביתה והרגשתי שאני לא  יכול לסגור את זה יותר. ואז קיבלתי על עצמי לא לקרוא ספרים של פרופסורים.  רפואה כן פיסיקה כן. קבלה לא לקרוא.
מי היה מורה שלך?

בר לב: הרבה שלי שהתייעצתי אתו. היה רב חיים  פרידלנדר. הוא טיפוס מיוחד. יקה שמשגיח  בפוניבז'. היה מומחה לרמח"ל מומחה למהר"ל, איש אשכולות.

התחלתי את לימודי ב"חוקר ומקובל" של הרמח"ל שהוא ספר לימוד מצוין בקבלה. והעמקתי בעוד ספרים הרבה עד שהגעתי לזוהר.
אתה יודע שרמח"ל נחשב לבעל  נטיות שבתאיות?

ברלב: נו א מעישה צדיק כזה בעל מסילת ישרים הוא שבתאי ?

 הספר הראשון שכתבתי בנושא היה "מבוא לתורת הקבלה" שזכה מייד לתפוצה המונית. על הספר הזה קיבלתי הסכמה של הרב עובדיה יוסף שכתב בין היתר:

"הריני מאשר בזה קבלת מחברתו היקרה הנקרא בשם 'ידיד נפש' המשמשת כמבוא לחלק הנסתר של תורתנו הקדושה, בהסבר נכון ובטוב טעם ודעת, ויסודתו בהררי קודש, תפוח זהב במשכיות כסף…".

לאחר מכן הוצאתי את הספר "כוונות התפילה" של האר"י בשלושה כרכים. את שני הספרים הוצאתי בכוחות עצמי ללא מו"ל.

איך קיבלת את ההסכמה של הרב עובדיה יוסף?

קודם לכן קיבלתי הסכמה של ר' יהושע דובליצקי הוא היה התלמיד של ה"חזון, איש" בעל ידע עצום. היום הוא נחשב בין הגדולים. אמרו לי אתה רוצה הסכמה לך אליו. הרב של בית הכנסת שלי מכיר אותו והוא אמר לו לקבל אותי. אמרו לי חברים תחבוש מגבעת. אמרתי: מה זה פורים? אני מתפלל כך בבוקר אם לפני הקבה זה טוב זה צריך להיות טוב גם לדוליצקי.  ישבנו שעה שעה וחצי. דיבר אתי על השקפות  ונתן לי הסכמה. הוא פתח לי את הפתח לעובדיה יוסף ולהסכמות נוספות.כדי שספר יצליח צריך הסכמות של אשכנזי ספרידי ותימני והיה לי שלושתם – דוליצקי  עובדיה יוסף והרב צוברי.

איך הגעת לעובדיה יוסף

עם אוטובוס. נגשתי ודפקתי בדלת. זה היה בתקופה אחרי שהיה רב ראשי.  עוד הרבה לפני הקמת ש"ס. השארתי  לו את הדפסת המחשב ואחרי שבוע מצלצל אלי הביתה ואומר לי שההסכמה מוכנה. 

ההסכמות עזרו למכירות, אך  ההוצאות היו גדולות והתכנית לתרגום ספר הזוהר והפרוש לירושלמי חייבו השקעה גדולה. כאן שיחק לברלב מזלו ונמצאו נדיבים שתרמו לקידום הפרויקטים שלו.

בין לבין חיבר ספר על קרבנות ועל הלכות שבת בשביל תלמידים. חלק מספריו תורגם לאנגלית ולשפות אחרות. אחר כך הוציא את "מגיד מישרים", ספרו הקבלי של מחבר השולחן ערוך, ר' יוסף קארו, הכולל מבוא גדול ופרוש בגוף הספר.

כל חיבוריו עד עכשיו הכשירו אותו לכתיבת התרגום והפרוש לזוהר.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הזוהר?

בר לב: שלוש שנים.

את תרגומו ופרושו של הרב  אשלג אתה מכיר?

כן, אבל לא נזקקתי לו.

אחר כך נתפנה לפרושו לירושלמי ולבבלי.

   על שטינזלץ שמעת? 

לא רוצה לשמוע ממנו.

למה? כי הא חב"דניק?  
אני ליטאי אבל אני פתוח גם לחב"ד. ספרי חב"ד הכי אהובים עלי. על התניא אין צורך לכתוב .

שטינזלץ מתרגם. אם ישנה קושיה הוא לא יגיד ולא יסביר לך מה קשה. כשיש תרוץ הוא לא יסביר לך מה התירוץ. חוץ מזה אין לי טענות אליו.

 ומה עם העיונים שלו?

ברלב: זה בובקס.  אבל לגופו של עניין כשיש לך בגמרא משא ומתו ואתה מקשה קושיה את השור הוא לא תופס בקרניו. הבעיה היא שהאנשים מסתפקים בו. אילו היה נותן את התחושה שאני נתתי את האלף בית את ג ד תמשיך הלאה.  הוא עושה כאילו שאתה שם. מלא וגדוש.

אם כבר אזי אני מעדיף את שוטנשטין. הוא  הכי טוב.

אחרי זה התלמוד הירושלמי. גמרתי כבר 14 כרכים ויצאה כבר מהדורה שניה. 

מי עזר לך בירושלמי?  כשאין לך פרוש רש"י?

סייעתא דשמיא. 

 " מאמץ עצום"

ד"ר בועז הוס מאוניברסיטת בן גוריון, שתחום ההתמחות שלו הוא קבלה בת זמננו והתקבלות ספר הזוהר, אמר לי: " התרגום בהחלט סביר. הוא איננו אקדמי, אלא מקובל. אין לי אלא להתרשם מן המאמץ העצום שבר לב השקיע, והיכולת המרשימה שלו לעמוד במשימה כזו, שאף אקדמאי ישראלי לא עמד בה. אני מתייחס לזה כאל תופעה רבת עניין ששווה מחקר והערכה" .

על פרושו לירושלמי אמר לי ד"ר רמי ריינר ממכון הרטמן ואוניברסיטת בן גוריון: " זה מפעל לא רע כפרוש במסגרת הז'אנר המסורתי. הוא קורא את פרוש "פני משה" שנכתב בראשית המאה ה-19, תרגם אותו לעברית מודרנית ועשה ממנו פרוש רציף בלשון שווה לכל נפש. חוקר העוסק בירושלמי לא יכול להעזר בו כי ה"פני משה" עושה בבליזציה של הירושלמי. אך לסתם יהודי הרוצה ללמוד את הירושלמי ברצף הוא יכול לעזור. אין בו חילופי גירסאות והוא לא השתמש במחקר המונומנטלי של ברל רטנר שלפני מאה שנה עשה עבודה מדהימה בקביעת נוסח הירושלמי על פי ציטוטים שמביאים הראשונים" .

  

רמי ריינר

רמי ריינר

הרצל לא בא מבית מתבולל, התפלל בנעוריו, והתכוון למדינה יהודית, ולא " מדינת היהודים" * ומדוע חושבים בטעות שטולסטוי היה אנטישמי

ראה גם הרצל איננו רק שם רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

למה לא סיפרו לנו שהרצל התפלל בבית כנסת, תכנן את המדינה היהודית עוד בגיל 18 והצהיר כי ציונות פרושה שיבה ליהדות? * ומדוע חשבנו כל השנים שטולסטוי אנטישמי גמור בעוד שהעריץ את העם היהודי ולמד תנ" ך בעברית * שיחה עם פרופסור שלמה הרמתי, המתקן את ההיסטוריה על ידי " הבנת הנקרא"

synagog-of-herzel

בית הכנסת בו התפלל הרצל בנעוריו

הלכתי לדבר עם פרופסור הרמתי בענייני לשון ויצאתי עמוס גילויים היסטוריים. כמו שאול, שחיפש את האתונות מצאתי את המלוכה.

פרופסור הרמתי קנה את עולמו בתחום שהוא היה החלוץ היחיד שעסק בו משך שנים: הבנת הנקרא. המוניטין שלו בתחום זה יצא למרחקים, ולפי עדותו " לימדתי כמעט חצי עולם לקרוא" . הוא הוזמן לארצות רבות להרביץ את משנתו בהוראות הקריאה. אפילו מצרים הזמינה אותו בשנת 1958, כעשרים שנה לפני חתימת הסכם השלום. אבל משרד החוץ מנע ממנו לנסוע.

משנתו של הרמתי בתחום הבנת הנקרא היא בעלת חשיבות רבה בתקופה בה עם הספר הפך לעם קשה קריאה. ועוד אחזור ואספר עליה. הפעם אספר על תחום אחר בו עוסק הרמתי והוא ההיסטוריה של הלשון העברית, בישראל ובעמים. עיסוקו בתחום זה הביא אותו לגילויים חשובים ולהפרכת דעות שגויות שנשתרשו ברבים.

במחקריו הפריך שתי דעות כאלה לגבי חוזה המדינה, תיאודור הרצל. האחת שהרצל סבר שהשפה העברית איננה השפה המתאימה לניהול מדינה יהודית. והאחרת שמוצאו של הרצל ממשפחה מתבוללת, ורק משפט דרייפוס החזיר אותו ליהדות.

הרצל על העברית

ב" מדינת היהודים" כתב הרצל בין היתר: " לא ייתכן כי נדבר איש אל רעהו עברית. מי מאתנו יודע עברית במידה מספקת לבקש כרטיס לנסיעה ברכבת" . בהסתמך על דברים אלה קבעו היסטוריונים ופרשנים למיניהם כי הרצל לא האמין ביכולת התחייה של העברית.

אך פרופסור הרמתי מצא שהרצל חזר בו מן הדברים שכתב. והוא מספר איך גילה את הדבר: " כולנו משתמשים בתרגום למדינת היהודים שעשה אשר ברש בשנת 1944. הלכתי לספריה וביקשתי את התרגום הראשון, שעשה מיכאל ברקוביץ. התרגום נעשה סמוך לפרסום הספר והמתרגם היה גם המורה לעברית של הרצל. כשנתנו לי את הספר נתברר כי הקונטרסים עדיין לא חתוכים, כפי שנהגו לכרוך פעם. כלומר: איש לא פתח את הספר לפניי. מצאתי מבוא של המתרגם, "אל הקורא העברי", ושם הוא מסביר שכשקרא את הפסקה על העברית הוא ניגש להרצל ואמר לו: תשמע, בן יהודה יושב בירושלים כבר חמש עשרה שנים ומחדש את הדיבור העברי. בכל מזרח אירופה יש אגודות של דוברי עברית. הרצל השיב לו : תן לי לבדוק את הדבר. אחר כך אמר למתרגם: תמחק את הפסקה הזו. השיב לו ברקוביץ: יגידו שזייפתי. אמר לו: תכתוב הערה שהרצל, לאחר שבדק את הדבר, חוזר בו.

" כעבור כמה ימים ניגש אליו הרצל ושאל: איזה העיתון העברי החשוב ביותר. השיב לו ברקוביץ: "המגיד". שלח הרצל מכתב ל"המגיד" בו כתב שחזר בו מדעתו הקודמת וכי עברית תהיה שפת המדינה.

עם אבא לבית הכנסת

דעה אחרת שפרופסור הרמתי מפריך היא שהרצל נולד בבית מתבולל וכי משפט דרייפוס הוא שהביא אותו ליהדות ולציונות.

" הסיפור שהרצל נולד במשפחה של מתבוללים" , אומר הרמתי, " פשוט לא נכון. הוא הלך כל שבת לבית כנסת עם אבא שלו, עד גיל 18, וגם עשו לו בר מיצווה. ביתו של הרצל היה גם בית מסורתי. הרצל מספר שאהב מאד את החגים – חנוכה ופסח. באלטנוילנד יש תאור של סדר אורתודוכסי ואחד הנוכחים קורא בעברית ושואלים אותו איך אתה קורא בעברית והוא משיב גירסה דינקותא. לפני זמן ערכנו סדר פסח בביתי וארחנו כמה פרופסורים. הם הופתעו לשמוע כי הרצל מתאר סדר פסח במשפחתו.

יעקב, אביו של הרצל

יעקב, אביו של הרצל

" הסבא של הרצל, שמעון, היה יהודי חרד. היה תוקע בשופר בימים נוראים והיה שליח ציבור בתפילת "כל נדרי". הוא נתן כסף לרב יהודה אלקלעי, ממבשרי הציונות, על מנת לסייע לו בנסיעותיו ובהטפותיו לשיבה לארץ ישראל. אביו של הרצל, יעקב, היה תלמיד של אלקלעי והרצל מספר שאביו לקח אותו לסבא לזמלין. שני דודים של הרצל עלו לארץ ישראל והתיישבו כאן. האחד לא ידוע והשני, שלזינגר שמו, הגיע לארץ ב-1870.

משבר בגיל 10

" המשבר הראשון של הרצל היה בגיל 10.הוא למד בבית ספר ריאלי כי לעסוק בריאליה ולא בהומניסטיקה. יום אחד חזר הביתה מבית הספר ואמר: לאביו:אני לבית הספר הזה לא הולך יותר. אביו שאל מדוע,והרצל השיב: קראנו טקסט והיה כתוב שם עובדי אלילים. ילד אחד שאל מי הם עובדי האלילים והמורה השיב: למשל היהודים.

" בשנת 1878, כשהרצל היה בן 18 עברו הוריו מבודפשט לוינה, כנראה כדי לאפשר להרצל ללמוד. באותה שנה מופיע מאמר של כומר אנטישמי בשם שטקר. ועל מאמר זה מגיב הרצל בן ה-18 באמרו: "טפשים הם היהודים, אם הם שומעים יום יום חרפות וגידופים כאלה מבלי לתור אחרי ארץ שתהיה ארצם". וזאת הוא אומר שש עשרה שנים לפני משפט דרייפוס.

herzel-3

הרצל בגיל 13

ב-1882 פירסם גרמני אנטישמי, דירינג שמו, ספר שבו ניסה לבסס את האנטישמיות על בסיס מדעי. ביומן הנעורים שלו אומר הרצל שזהו ספר מחפיר. בשיחה עם רופא המשפחה הוא אומר: לא נשארה לנו היהודים כי אם תחבולה אחת למען היות עם מכובד על אחרים, למען נתרומם בעיני שונאינו, ולא נהיה מטרה לחיצי לעגם – לשוב לארץ ישראל שם היא ארצנו. היא הייתה מולדתנו והיא צריכה להיות לארץ מולדת לבנינו ולזרע זרענו. ולשאלת הרופא מי יתמסר לעשות את הדבר הזה אומר הרצל: אני. והוא אז בן 22.

" לא יודעים לקרוא"

כל העובדות הללו שמביא הרמתי אינן אמורות להיות חדשות. הרי כולן כתובות ומודפסות וממוסמכות. יש היומנים של הרצל ויש למשל ספרו של אלכס ביין על תולדות הרצל בשני כרכים ויש ספרו של ראובן בריינין שכתב את הדברים מפי הרצל.

shimon-saba-mzad-abad795

שמעון, סבו של הרצל מצד אביו

בשנת 1898 שנה אחרי הקונגרס הציוני פנה ה" ג"ואיש כרוניקל" האנגלי להרצל וביקשו שיכתוב את תולדות חייו. הוא כתב בגרמנית ודבריו תורגמו לאנגלית ופורסמו בגיליון של ה-14 בנובמבר אותה שנה. רוב הדברים המפורטים למעלה כלולים במאמר הזה אבל " אף אחד לא קרא אותו" , אומר הרמתי.

מדוע לא גילו אחרים מה שגילה הרמתי? מדוע השתרשו דעות מוטעות כאלה עד שקשה

לעקור אותם?

כאן אולי מגיע הקשר בין פעילותו של הרמתי בתחום הבנת הנקרא לבין פעילותו כהיסטוריון של השפה העברית.

מה הקשר בינן זה להבנת הנקרא?

התשובה: צריך לדעת לקרוא.

ואולי יש תשובה אחרת. רעייתו של הרמתי, שלמדה יהדות זמננו באוניברסיטה העברית הביעה את הסברה שזו היתה התעלמות מדעת.

הרי היו חובבי ציון הרבה לפני הרצל. אלה שבאו ממזרח אירופה, ספוגי יהדות הסתכלו בזילזול אל יהודי מערב אירופה שנחשבו למתבוללים. מיהודי מזרח אירופה צמחו מנהיגי העליה השני שעיצבו את התודעה הציונית בישראל. הסיפור על הרצל המתבולל החילוני התאים לאתוס הציוני שלהם.

הציונות כשיבה ליהדות

" עד כמה השתרשו הדעות המוטעות על הרצל אפשר ללמוד מן הארוע הבא. הרצל סיים את נאומו הראשון בקונגרס הציוני הראשון במשפט הבא: אם תשאלו אותי מהי ציונות אומר לכם זוהי שיבה אל היהדות לפני השיבה אל ארץ היהודים.

מתקשר אלי הרב הראשי, ישראל לאו, ושואל: אתה בטוח.? אמרתי אשלח לך את המקור בגרמנית.

" והוא חוזר ושואל: אז למה לא הזכירו את זה בשום מקום?

ושולמית אלוני תמיד מתחכמת ואומרת שהרצל לא התכוון להקמת מדינה יהודית אלא למה שקבע כשם ספרו: " מדינת היהודים" .

ומה בדבר היומן שלו בו הוא מספר כיצד הוא הולך לבית הכנסת בוינה ונזכר בכל האנשים שישבו בבית הכנסת בבודפשט והם הדודים שלי והקרובים שלי והמכרים שלי. ומה בדבר סיפורו " המנורה" בו הוא כותב על חזרה ליהדות?

הרצל וילדיו

הרצל וילדיו

תפילין ברחוב דיזנגוף

על הדרך בא הגיע לגילוייו אומר הרמתי:

" יגאל ידין אמר לי פעם: אנשים אומרים עליי שאני ארכיאולוג עם מזל. וכך מצאתי את מכתבי בר כוכבא וכך מצאתי את התפילין במצדה (אחרי שרוב החוקרים חשבו שהחלו להניח תפילין במאה ה-12). עד מציאת מכתבי בר כוכבא אמרו שלא היה בכלל אדם כזה. והוסיף ידין: אם הייתי הולך ברחוב דיזנגוף ומוצא תפילין היית יכול להגיד שיש לי מזל אבל אני ידעתי לאן ללכת"

haramaty-shlomo1

איך להבין טקסט. שלמה הרמתי. (צילום: זאב גלילי

" שואלים אותי" , אומר הרמתי, " איך הגעת להרצל. הרעיון שלי היה להגיע לתרגום הראשון. והנחתי שיש שם הקדמה עם גילויים. וכך היה|.

זיקתו של טולסוי לעברית וליהדות

" דפדפתי בעיתונים ישנים" , מספר הרמתי, " ופתאום עליתי על משהו מעניין מאד. הרב של מוסקבה, שלמה זלקין מינור, מספר שיום אחד בשנת 1882, הסופר לב טולסטוי דופק על דלת ביתו ואומר: אני רוצה ללמוד עברית. לשאלת הרב אמר טולסטוי: התחלתי לקרוא את התנך בתרגום רוסי והגעתי לסיפורי יוסף. אין נובלה יותר יפה בספרות העולמית מן הסיפור הזה. אז אם זה כל כך יפה בתרגום אני רוצה לדעת איך זה יהיה בעברית.

בהמשך ( שמצאתי במקורות שונים) אומר הרב: למדתי אותו שנה שלמה, יום יום, מבראשית עד סוף ישעיהו. והוסיף הרב: במקומות רבים רצה לדעת מה אומרים חז" ל כי רצה להבין את רוח פרושיהם של חז" ל. להרבה פסוקים הוא מצא פרושים חדשים כי הוא סופר.

" טולסטוי רצה ללמוד גם תלמוד והרב אמר לו: זה הגבול. הרב נתן לו לקרוא איזה ספר מבוא לתלמוד. שלא הצלחתי למצוא. אחר כך לימד אותו דיקדוק ברמה שנועדה להבנת טקסטים.

" באמצע שנות התשעים נסעתי לרוסיה במטרה לחפש את התנ" ך בו למד טולסטוי. האוניברסיטה העברית ציידה אותי במכתב שהופנה לספריית טולסטוי ובו בקשה שיאפשרו לי לבקר בספרייה. הספרייה נענתה לבקשה והעמידו לעזרתי מדריכה דוברת אנגלית. הסתובבתי בספריה, התבוננתי במדפים ואז הבחנתי במדף עליון בספר תנ" ך בפורמט גדול. ביקשתי מן המדריכה שתוריד לי אותו וכשפתחתי את הספר כמעט התעלפתי. אכן זה היה התנ" ך העברי שבו למד טולסטוי. בכל עמוד היו הערות בכתב ידו של טולסטוי סביב הטקסט. לא איפשרו לי לצלם. הייתה שם אמנם מכונת צילום, אבל לא היה נייר. ישבתי שעה ארוכה וקראתי את ההערות. בכל מקום כתב פרושים ובכמה מקומות כתב " איזה יופי, אין דבר כזה בספרות העולמית" .

באנציקלופדיה העברית כתבה לאה גולדברג שידעה ספרות רוסית את הערך טולסטוי. היא כותבת שלטולסוי היה יחס שלילי ליהודים וליהדות. במקומות רבים מתואר טולסטוי כאנטישמי. אך מסתבר שטולסטוי עבר מהפך ביחסו זה. בפגישה עם הרב אמר טולסטוי שישו אמר "ואהבת לרעך כמוך". השיב לו הרב זה כתוב בויקרא. זה לא ישו אמר. שאל טולסטוי: מה זה ויקרא. ואז אמר שוב: אני רוצה שתלמד אותי את התנך.

tolstoy_lev

לב טולסטוי

)

" יהודי הוא התגשמות הנצח"

הדברים הם פרי עטו של לב טולסטוי, שכתב אותם בשנת 1891. הם פורסמו לראשונה בעברית בשנת 1979 ב" מגוון" .

" מה זה יהדות? שאלה זו כלל איננה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה יצור מיוחד הוא זה. שכל שליטי עולם וכל העמים העלימוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו שרפו והטביעו, והוא על אפם וחמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי – שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם, שמדכאיו ורודפיו הציעו לו, ובלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו.

יהודי הנו יצור קדוש שהשיג מן השמים אש נצחית והאיר בה את החיים עלי אדמות. הוא מקור ומעיין שממנו שאבו כל שאר העמים את דתם ואת אמונתם.

יהודי – מגלה התרבות הראשון, מקדמת דנא הייתה הבערות בלתי אפשרית בארץ הקודש – במידה גדולה יותר מאשר באירופה המתורבתת של זמננו. מה עוד, שבאותם זמנים פראיים כשחיים ומוות של אדם לא נחשבו כלל, הצהיר רבי עקיבא כי הוא מתייצב נגד עונש מוות הנחשב בתקופה הנוכחית לעונש סביר במדינות התרבותיות ביותר.

יהודי – המגלה הראשון של חירות. גם באותם זמנים קדמונים, כשעם התחלק לשני מעמדות, תורת משה אסרה להחזיק אדם כעבד למעלה משש שנים.

יהודי הנו סמל הסובלנות האזרחית והדתית. " ואהבתם את הגר" , ציווה משה, " כי גרים הייתם בארץ מצרים" . מילים אלה נאמרו באותם ימים ברבריים ורחוקים, כשמקובל היה בקרב העמים לשעבד זה את זה.

באשר לסובלנות דתית, הדת היהודית לא זו בלבד שהנה רחוקה מלהביא לשורותיה את הנוטים לבוא אליה, כי אם להפך – התלמוד מצווה שאם לא יהודי רוצה להצטרף לדת היהודית, יש להבהיר לו מה קשה להיות יהודי, וכי מאמיני דתות אחרות יירשו גם הם מלכות השמיים.

יהודי – הנו סמל הנצח. לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר את דבר ה" הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם.

יהודי הנו הנצחי – הוא התגשמות הנצח.

" יעקב מת על רחל"

אחד הגילויים החשובים של הרמתי בתחום ההיסטוריה של השפה העברית הוא שהעברית מעולם לא מתה. בשני ספרים שכתב (" סוד שיח" ו" עברית חיה במרוצת הדורות" ) הוא מוכיח כי לא רק הלשון הכתובה אלא גם הדיבור העברי מעולם לא פסק.

למשל ב-1205 נכתב שם טקסט כזה " יעקב אוהב מאד את רחל הוא מת עליה" . כאילו זה סלנג של הפלמח. זה נכתב ב" ספר חסידים" שניתן ללמוד מתוכו שמשכילים עבריים באותה תקופה דברו עברית גם ברחוב.

תגובות

אתמול (9.5.119ׂ ׂ) קראתי מאמר בהארץ על משה דיין, רועי רוטנברג ופוסט ציונות.שם נוכחתי לדעת שדיין היה חוזה הפוסט-ציונות, חוזה היושר, אם לא לעם ישראל אז לפחות לערבים. על זה כבר ענה משה שמיר ששאל, האור הקולח מליבם של מגיני העם האם הוא כדי להיטיב ולראות את ברק המאכלת השוחטת? כל זה נכתב ב1958, 53 שנה לפני השחיטה של משפחת פוגל, ואולי אפילו יותר חשוב, כשלושים שנה אחרי השחיטה בחברון.

אשר תורן

הריבוי הטבעי המוסלמי וקריסת המערכות במדינה

הציבור היהודי מממן כל תינוק מוסלמי שנולד ב – 3000 דולר לשנה * ב-2003 נולדו בישראל 35 אלף תינוקות ערביים * הריבוי הטבעי של מוסלמים מגיע ל-3.5 אחוזים לשנה – פי אחד וחצי מהריבוי היהודי * בקצב הזה המדינה לא תוכל לספק שרותי חינוך, בריאות ותברואה * ראיון פסימי עם ד" ר יצחק רביד, מומחה טילים שהתמחה בדמוגרפיה

ד"ר יצחק רביד

חוסן לאומי של המדינה או חוסן לאומי של היהודים?" . ד" ר יצחק רביד.

ד" ר יצחק רביד הוא מומחה לטילים. אבל כשהוא מדבר על הבעיה הדמוגרפית מתברר לך כי זו סכנה חמורה יותר מסכנת הטילים. זו איננה סכנה המאיימת עלינו ממרחקים, היא נמצאת ממש בפתחנו, כאן ועכשיו. ולא רק בעזה, או ביהודה ושומרון, אלא בתוככי מדינת ישראל. הדבר החמור בסכנה הזו הוא שכולם עוצמים עיניים בפניה ומתבססים על הנחות שגויות ועל אשליות. מבחינה זו, אומר ד" ר רביד, אין הבדל בין בנימין נתניהו ומישה ארנס לבין דוברי השמאל ומועצת יש" ע.

מן הניתוח המבהיל של ד" ר רביד עולה כי גם אם יבוא שלום מלא בינינו לבין הפלשתינאים ובינינו לבין כל מדינות ערב. גם ללא זכות השיבה ובגבולות כאלה או אחרים – תקרוס מדינת ישראל, חברתית וכלכלית. את ניצני הקריסה אנחנו כבר רואים היום. בעתיד הלא רחוק לא תוכל המדינה לספק לנו שרותי חינוך ובריאות, ואפילו שרותי ביוב ברמה של מדינה מערבית.

כל זה יקרה בגלל הריבוי הטבעי הגבוה של המוסלמים בתוככי מדינת ישראל. ההנחה שריבוי זה יקטן ככל שתגדל רמת ההשכלה בקרב המוסלמים היא שקר מוסכם, שאין לו שום בסיס במציאות. (ראה מסגרת)

הריבוי הגדול בעולם

הריבוי הטבעי של המוסלמים, ברוב ארצות המזרח התיכון ובישראל בכלל, הוא הגבוה בעולם. בישראל חיים יותר ממיליון מוסלמים, שהריבוי הטבעי שלהם הוא 3.4 אחוז לשנה. כמעט פי שניים וחצי מהריבוי הטבעי של היהודים בישראל – 1.4 אחוז לשנה. בישראל חיים 450 אלף ילדים מוסלמים – אחד מכל ארבעה ילדים הוא מוסלמי. בשנת 2020 יגיע שעור המוסלמים באוכלוסייה ל-20 אחוזים.

כיום מגיע הפיריון (מספר הילדים לאשה) אצל המוסלמים בישראל ל-5, ואצל הבדואים בנגב ל-9. לעומת 2 אצל יהודים (לא חרדים) או אצל ערבים נוצרים. גם אם באורח נס תחול ירידה במספר הלידות לאישה יימשך הריבוי הטבעי הגדול של האוכלוסייה המוסלמית עוד דור אחד, בגלל " המומנטום הדמוגרפי" (ראה מסגרת).

לרמת החינוך וההשכלה של ערביי ישראל אין שום השפעה על הריבוי הטבעי ולא חל בו שום שינוי מאז 1985. לכן, כשאמר בנימין נתניהו בכנס הרצליה האחרון כי שיפור מערכת החינוך הערבית תביא לירידה בילודה הוא טועה ומטעה. ועדת אור – שקבעה כי מצבם הכלכלי של ערביי ישראל נובע מכך שהם סובלים מקיפוח – גם היא טעתה והטעתה. הסיבה העיקרית למצב המגזר המוסלמי הוא הריבוי הגבוה שלהם.

אוכלוסייה נתמכת

הסכנה המיידית הנובעת מן הריבוי הטבעי המוסלמי בישראל איננה פוליטית או בטחונית אלא חברתית כלכלית, אומר ד" ר רביד. כיום, כל ילד מוסלמי שנולד בישראל נתמך על ידי האוכלוסייה היהודית בסכום של 3000 דולר בשנה. זה פי שלושה מן התוצר לנפש בירדן או במצרים.

כיצד הגיע לנתון הזה?

ד" ר רביד: " אני מסתכל על האוכלוסייה היהודית כעל משק ועל האוכלוסייה המוסלמית כמשק. האוכלוסייה היהודית היא חברה יצרנית שיש לה עודף. רק חלק קטן מן האוכלוסייה המוסלמית הוא יצרני. האוכלוסייה היהודית תומכת באוכלוסייה הערבית דרך תקציבי הרווחה, הבריאות, הסעד וקצבות הילדים. תנכה מזה את השתתפותם במיסים ותקבל את גודל ההעברה. החישוב שלי הוא בקרוב. בדיקה יסודית יותר תגלה לדעתי שהסכום גבוה יותר" .

המצב הזה רק ילך ויחמיר. כי הנשים הערביות אינן עובדות ותמשכנה לא לעבוד וריבוי הילודה מונע מן המשפחה הערבית להשקיע בילדיה את המשאבים הדרושים כדי להיות עובדי ייצור מודרניים.

מחיר עובד ייצור

כמה עולה " לייצר" עובד ייצור מערבי מודרני?

ליתר דיוק: כמה אנחנו צריכים להשקיע בכל אחד מילדינו, כדי להביא אותם לרמת השכלה ומקצועיות כזו שיוכלו להיות עובדים יצרניים במשק מתקדם. האומדן המקובל במדינות מערביות הוא רבע מיליון דולר. מחצית הסכום הזה אנחנו משקיעים מכספנו ומיגיע כפינו. את המחצית השנייה משקיעה המדינה מן המיסים שאנחנו משלמים.

מה קורה אם ההורים אינם יכולים להשקיע את חלקם בגידול ובחינוך הילד? ככל שמספר הילדים במשפחה גדול יותר כן יכולת ההורים לממן את חלקם בחינוך הילד הולך ומצטמצם. התוצאה הצפויה: דור נוסף וגדול יותר של אוכלוסייה נתמכת, שאין כל אפשרות להפוך אותה לאוכלוסייה יצרנית.

להבין את המציאות

מה הפתרון? והאם יש בכלל פתרון?

ד" ר רביד מדבר בשקט, לאט ובמתינות. את הדברים שהוא אומר היום כבר אמר בכל כנסי הרצליה לחוסן לאומי ומכל במה אפשרית. לרוב התייחסו לדבריו כמו לאמירות על מזג האוויר. וכשאני מבקש ממנו הצעות פתרון הוא איננו ממהר לשלוף שפן מן השרוול.

" קודם כל צריך להבין את המציאות" , הוא אומר. " ואם נבין אותה ונכיר את העובדות נוכל לשלול את פתרונות הסרק למיניהם" .

הוא רק מציג עוד שאלות, שמתוכן מסתמנות אולי התשובות.

מה חייבת מדינה

השאלה הראשונה היא האם מדינה דמוקרטית מערבית חייבת לספק שרותים חברתיים לאזרחיה. זה לא קיים בשתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו. זה קיים בחלק ממדינות אירופה, שבהן קיימת סולידאריות קהילתית, שהיא חלק אינטגראלי מן המדינה או שאף קדמה למדינה. זה לא המצב אצלנו. אצלנו אין סולידריות קהילתית בין כל חלקי האוכלוסיה.

" המאבק ההיסטורי שאנחנו מצויים בתוכו" – אומר ד" ר רביד – " איננו מאבק ישראלי פלשתינאי, שבו מצד אחד קיימת מדינת ישראל על אוכלוסייתה היהודית-ערבית לבין מדינה פלשתינאית. זה קודם כל המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל. במאבק הזה ערביי ארץ ישראל נמצאים מן הצד השני של המתרס. ערביי ישראל פועלים במסגרת החוקים של מדינת ישראל ומנסים לשנות את אופייה של המדינה מתוך אינטרסים מובנים שלהם. זה לגיטימי, אך במסגרת המאבק הזה הם נמצאים בצד השני" .

בין המדינה לציונות

" השאלה שמתעוררת נוכח ניתוח זה" , אומר ד" ר רביד, " היא שאלת התייחסות המדינה כמדינה לציבור היהודי ושאלת השרות שהיא נותנת לרעיון הציוני. בתחום הביטחוני המדינה אולי משרתת את הציונות, אבל בחלק גדול מן התחומים המדינה אינה עושה זאת. למדינה יש אזרחים וברור שהיא צריכה לנהוג שיוויון ביניהם. כמדינה שרוצה לפעול לפי דפוסים שמקובלים במדינות המערב הדמוקרטי, המדינה מוצאת את עצמה מאד מאד מוגבלת בסיוע שהיא נותנת לרעיון הציוני" .

כשאנחנו מדברים על החוסן הלאומי, על איזה חוסן אנחנו מדברים? על החוסן הלאומי של המדינה או על החוסן הלאומי של היהודים?

ריבונות יהודית

" אולי הגיע הזמן" , אומר ד" ר רביד, " שהציבור היהודי יקיים דיון איך הוא שומר על ריבונותו במדינה היהודית. כי המדינה אינה ביטוי חד משמעי של העם היהודי. הכנסת איננה מוסד שבו העם היהודי, או הציבור הציוני, מתייעץ לגבי עתידו. הכנסת היא זירת התגוששות בין יהודים לערבים" .

================================================

התחנך בצופים והיה נציב בית" ר

ד" ר יצחק רביד נולד לפני שישים ושבע שנים למשפחה רביזיוניסטית מסורתית. הוריו, שעלו לארץ מלטוויה, היו מראשוני מעלה אדומים בתקופה שקדמה להקמת העיר. גדל בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב, למד בבית ספר ביאליק ואחר כך בעירונית א". בתקופת התיכון היה חניך בתנועת הצופים ועבר לבית" ר, יחד עם מי שהיה לימים השופט אורי שטרוזמן. סיים תיכון בגיל 17 והחל ללמוד בטכניון הנדסת חשמל. בצבא שרת בגרעין נח" ל שהתיישב באמציה. לאחר השרות חזר לטכניון ועבר ללמוד מתמטיקה, סיים תואר ראשון ועבר ללמוד פילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 61-62 היה נציב בית"ר ארץ ישראל.בשנת 1963 התגייס לשרות קבע בחיל האוויר והיה ראש ענף חקר ביצועים. בין היתר היה שותף פעיל בתכנון המתקפה האווירית של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. שרת 11 שנים בחיל האוויר וסיים בדרגת סגן אלוף.

כשפרש מחיל האוויר בשנת 1974 חיפש מסגרת בה ניתן יהיה ליישם את הניסיון שנצבר בחיל האוויר בתחום חקר ביצועים. זאת, על מנת להקים מוסד מחקר בכיר לתחום הצבאי. מנהל רפא" ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) דאז, זאב בונן נענה להצעה להקים את המרכז למחקרים צבאיים (מחצב) שישרת לא רק את רפאל אלא את מערכת הביטחון כולה.

לעיסוק בנושא הדמוגרפי הגיע בשנים 91-93 כשהושאל ממחצ" ב כדי לעמוד בראש הצוות לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

=========================================================

המומנטום הדמוגרפי

ריבוי טבעי הוא מספר הלידות מינוס מספר הנפטרים. אך גם באוכלוסיות שמספר הילדים בהן הוא 2 במשפחה, הריבוי הטבעי איננו אפס. זאת, בשל " המומנטום הדמוגרפי" . מונח זה פרושו שאם בדור הקודם היה ריבוי טבעי גבוה, הרי בדור הנוכחי יש מספר גדול של זוגות בגיל הפריון.


השכלה וריבוי טבעי

אין שום קשר בין השכלה ורמת חיים לריבוי טבעי, אומר ד" ר רביד. בסעודיה העשירה, שבה יש השכלה אוניברסיטאית חינם, הריבוי הטבעי גבוה. וכך גם בקרב ערביי ארץ ישראל שהבערות בהם נמוכה בקריטריונים בינלאומיים.

במצרים, הסובלת מעוני ובערות, חלה לעומת זאת ירידה משמעותית בריבוי הטבעי. זאת, תודות למדיניות שלטונית של תיכנון האוכלוסייה. במצרים מועסקים בתכנית הזו 20 אלף איש והיא נמשכת כבר שנים רבות. היא כוללת מסע הסברה, אספקת אמצעי מניעה ושיתוף אנשי הדת. התכנית הזו הצליחה להביא את מצרים לשיעור ריבוי של פחות משני אחוזים.

כרזה מצרית לריסון הילודה

כרזה מצרית לריסון הילודה

גם האייטולות השתנו

איראן צועדת לקראת מעמד של מדינה מערבית במידה רבה תודות להצלחתה לצמצם את הילודה. לאחר המהפכה עודדו האייטולות את ריבוי הילודה והורידו את גיל הנישואין לילדות ל-12. בתקופה זו הגיע הריבוי הטבעי לשלושה אחוזים ויותר.

כרזה אירנית לריסון הילודה

כרזה אירנית לריסון הילודה

בעקבות המלחמה עם עיראק הגיעו גם האייטולות למסקנה כי המשך הריבוי המופרז יביא את המשק האיראני לקריסה. הם שינו כיוון במאה שמונים מעלות ונקטו שורה של אמצעים, כולל הפסקת שרותי בריאות חינם החל מהילד השלישי. האייטולות במסגדים מטיפים לצמצום הילודה כחלק מן המאבק באימפריאליזם האמריקני. המומנטום הדמוגרפי קיים עדיין אבל התוצאה: שעור הפיריון ירד ל-2 והריבוי הטבעי ירד ל-1.5.

האפלייה והנחשלות

" האם ועדת אור צודקת בזה שקבעה כי המדינה מפלה את הערבים בתחומים מסוימים? יכול להיות שכן. אני טוען שגם אם כל האפליות האלה קיימות טועה הוועדה כשהיא אומרת שאפליות אלה הן הגורם הבסיסי למצב הנחשלות של האוכלוסייה המוסלמית" .

" הסיבה העיקרית למצבה הוא הריבוי הטבעי. הציבור היהודי איננו מפלה אלא להפך תומך" .

=========================================================

כבוד הנשיא

היו לנו שני נשיאים שהיו מדענים בקנה מידה בינלאומי (חיים ויצמן ואפרים קציר). היו לנו נשיאים שהיו תלמידי חכמים מובהקים (יצחק בן צבי ושניאור זלמן שזר). היה לנו נשיא שהיה בנו של רב גדול בישראל (חיים הרצוג). יצחק נבון היה עסקן פוליטי רב פעלים לפני ואחרי נשיאותו. עזר ויצמן היה לוחם מהולל שזקנותו ביישה את צעירותו.

מה ייחודו של הנשיא הנוכחי משה קצב?

בראש ובראשונה הוא הנשיא הראשון שלא היה מועמד של מפא" י אלא של הליכוד. אך דומה כי הדבר המייחד אותו מכל הנשיאים הוא גילו הצעיר. ויצמן נבחר לנשיא בגיל 74, בן צבי 68, שזר 74, קציר ונבון 57, הרצוג 65, ויצמן 69. משה קצב נבחר לנשיא בגיל 55.

כשיסיים את הקדנציה שלו יהיה נשיאנו בגיל בו אריאל שרון לא חלם עדיין להיות ראש ממשלה.

האם יהיה זה ניחוש פרוע להניח כי כבוד הנשיא קצב מכין עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה לאחר שיסיים את תקופת נשיאותו?

אין דרך אחרת להסביר את הצהרותיו היומיומיות כמעט בכל נושא גדול וקטן. עד לנשיאותו של יצחק נבון שמרו הנשיאים על שתקנות מבורכת. הנשיא נבון היה הראשון שלא רק שדיבר אלא שנקט פעילות פוליטית כשהיה בין יוזמי ועדה לחקירת הטבח שביצעו הנוצרים בסאברה ושאתילה. הפעילות הזו הועילה לו לאחר שתמה תקופת כהונתו והוא חזר לפעילות פוליטית מלאה. זמן מסויים דובר בו ברצינות כמועמד לראשות ממשלה.

אם נחזור להצהרותיו של הנשיא קצב נראה שהוא הרחיק לכת משני קומדיו בתפקיד. הוא לא סתם מחווה את דעתו. הוא יוזם הצהרות שהן מעשה מדיני. נכונותו לבקר את ערפאת במוקטעה, הזמנת הנשיא אסאד, הצהרותיו בעניין גדר ההפרדה, שחרור המחבלים ועוד הן הצהרות של פוליטיקאי.

צריך איפוא לדעת שלא מדובר בסמל ולא באישיות מורמת מעם שצריך להתייחס בכבוד אל מה שהיא מסמלת. מדובר בפוליטיקאי המכין לעצמו את הג"וב הבא. ואולי הגיע הזמן לתקן את חוק הנשיאות ולהשאיר לו את הסמכות לאשר תחילתם של מצעדים.

.