מצודת מכוור – האחות התאומה של מצדה שנשכחה

הכל תלוי במזל, אמרו חז"ל, אפילו ספר תורה שבהיכל. ואם ספר תורה כך קל וחומר מצודה עשויה אבן.

כך ארע שמצודת מצדה נישאת בפי כל כסמל מסירות הנפש היהודית והנכונות למסור את הנשמה למען החרות וקיום התורה. ואילו מצודת מיכוור שמילאה אותו תפקיד היבטורי כמעט נשכחה.

המצודה בנויה על הר נישא ומבודד כ-750 מטרים מעל פני הים התיכון וכ-1150 מטרים מעל לים המלח, בעבר השני של ים המלח. המצודה בוצרה לראשונה בשנת 100 לפני הספירה בידי אלכסנדר ינאי. הורדוס בנה אותה מחדש בשנת 30 לפני הספירה, הקיף אותה בחומה והקים בה ארמון מפואר. הוא התקין בה בורות מים וצייד אותה במזון ובנשק. לפי עדותו של ההיסטוריון הרומי פליניוס זה היה אחד המבצרים החזקים ביותר בארץ יהודה ושני רק לירושלים.

 לאחר נפילת ירושלים נמלטו אחרוני המורדים למצודה. הצבא הרומאי הטיל עליה מצור והקיפה בדייק. המצור היה ממושך אך רוחם של המגינים הייתה איתנה והם הגיחו מדי פעם מן המצודה כדי להכות באויב הרומאי. ביניהם הצטיין לוחם צעיר, אלעזר שמו.

מצודת מכוור. ברקע ים המלח. ויקישיתוף

מכוור שוכנת לא הרחק ממצדה. שתי המצודות דומות זו לזו כשתי טיפות מים. שתיהן שוכנות באזור מדברי ליד ים המלח; שתיהן בנויות על הר תלול המצטיין בנתוניו האסטרטגיים; שתיהן נבנו בימי החשמונאים ובוצרו בימי הורדוס, כמבצר ומקום מפלט. שתיהן שמשו מפלט אחרון למורדים שנמלטו מירושלים.

גם מכוור וגם מצדה עמדו במצור ממושך של הצבא הרומי, שהסתיים בהכרעת המורדים. בשתיהן הייתה דמות מרכזית ושמה אלעזר.

 אז למה לא שמענו עד היום על מכוור?

מכוור איננה אתר סודי שנתגלה בימים אלה. היא מוזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו פלאוויוס ונערכו בה חפירות רבות שחשפו את צפונותיה.

הגעתי לסיפור מכוור באופן מקרי לגמרי. ספרה לי עליו ידידה, מדריכת ארץ ישראל מיה ברתל, שקראה את הדברים בכתב העת "אריאל" . המאמר מופיע בגיליון נובמבר 1995, המוקדש כולו לנושא " אתרים ומקומות בירדן" . מה שמלמד שעורכי כתב העת יודעים שהירדן איננו גבול ארץ ישראל.

אז מדוע בכל זאת מצדה נישאת בפי כל ועל מכוור רוב עם ישראל לא שמע?

מכוור מוזכרת בתלמוד הבבלי והירושלמי. במשנה מסכת תמיד נאמר כי ביום הכיפורים הגיע ריח פיטום הקטורת עד להר מכוור. ובמסכת יומא נאמר כי עזים שהיו במכוור התעטשו מריח הקטורת. מכוור מוזכרת גם כאתר בו העלו משואות כדי להודיע ליהודים בחו"ל על קידוש החודש.

מיה ברתל סבורה שמכוור לא זכתה למעמד במיתוס הציוני מכמה סיבות. היא לא הייתה מוקד טיולים ועליה לרגל של תנועות הנוער בגלל היותה מעבר לירדן. המלחמה של לוחמי מכוור נסתיימה בכניעה (לאחר שהרומאים לכדו את אלעזר ועינו אותו לעיני הלוחמים במצודה). וכניעה זו גם היא הרחיקה את המצודה מן הזיכרון הקולקטיבי שלנו.

במיתוס הנוצרי לעומת זאת תופסת מכוור מקום מכובד בשל האגדה שבמצודה זו נערף ראשו של יוחנן המטביל בידי הורדוס אנטיפס. סיפורו של יוחנן המטביל הצית דמיונם של עמי אירופה שנים רבות ושימש נושא ליצירות ספרותיות ולמחזות. וזו אולי עוד סיבה לכך שהציונות נטשה את מכוור.

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה