נחום שפר, יליד קיבוץ תל-יוסף ,מלח הארץ,  נענה ב-1971 לקריאת המדינה ליישב את חבל ימית והיה ממקימי " שדות" * במהלך הפינוי נפצע קשה * " זה פצע נפשי שלא הגליד" * שיקם עצמו בהקמת מושב עין הבשור * קורא למשאל עם ולהפסיק את ההסתה נגד המתיישבים * " הם טובי בניה של הארץ"

נחום שפר, בן 64, אב לשלושה ילדים, ממפוני חבל ימית, משווה את העקירה הצפויה של מתיישבי גוש קטיף לצונאמי.

" המראות הקשים ביבשת אסיה" , הוא אומר, " עדין חקוקים בזיכרוננו. מראות של אנשים שעולמם נחרב. העולם כולו התגייס לסייע לניצולים.

" ואצלנו? כשמדובר בהריסת בתיהם וחלומותיהם של אחינו עומד הציבור מהצד. לא רק שלא תומכים, מעודדים ומחבקים אלא מתעמרים באלו שהכי זקוקים עכשיו לסיוע" .

 

נחום שפר

שפר הוא מה שנוהגים לכנות " מלח הארץ" ולא כמליצה. נולד בקיבוץ תל יוסף וגדל בקיבוץ בית השיטה. לאחר שחרורו מן הצבא התגייס לסייע לקיבוץ הצעיר " נווה אור" , חי כמה שנים עם משפחתו בקיבוץ בית גוברין. בשנת 1971 נחלץ לקריאת המדינה והמוסדות המיישבים להקים את ישוב " שדות" בחבל ימית. עשר שנים לאחר מכן נעקר ובנה את חייו מחדש במושב עין הבשור.

על מה שעבר עליו סיפר ביום עיון שנערך בימים אלה בקיבוץ יפעת. הכנס נערך לזכרו של שר החקלאות לשעבר, חיים גבתי, בנושא ההיבטים ההתישבותיים של הניתוק.

ואלה עיקרי דבריו:

" פצע שלא הגליד"

" כל מה שיש לי לומר בהקשר זה, נאמר בדם ליבי וכל התעסקות בעניין מגרדת פצע שמעולם לא הגליד. אני חש חובה מוסרית לומר את הדברים בקול רם, על מנת להתריע מפני הטרגדיות הצפויות, אם לא נדע לטפל נכון בעקורים של שנת 2005.

 

כרזה של חבל ימית מלפני החורבן (ויקיפדיה)

בשנות ה- 70 התגבשה התוכנית לעיבוי הגבולות – ברמת הגולן, בבקעה ובמרחבי סיני. ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר ובסיוע תנועת המושבים, הובילו את התוכנית כולה עד שלבי הביצוע. התנועה גייסה את מיטב בנייה וגיבשה "נבחרת", אשר החלה להתכונן למבצע.

מעשה חלוצי

הסבירו לנו בצורה חד משמעית שנרקמת תוכנית רבת היקף של ישוב צפון סיני מקו ניצנה ועד רצועת החוף של אל-עריש. התיישבות מסיבית, שתשמש חיץ ביטחוני בינינו לבין המצרים.

לכל המשפחות הראשונות שעלו על הקרקע של מושב שדות ניתן ציוד אישי וציוד חקלאי ביד נדיבה. המסר הברור שקיבלנו היה שמדובר במעשה חלוצי, חשוב מאין כמוהו לביטחון המדינה" .

יצירת יש מאין

" הימים הראשונים היו קשים – ללא חשמל, ללא מים וללא אמצעים בסיסים לניהול חיים תקינים. אך ההתרגשות הייתה גדולה, והיא חיפתה על הקשיים הפיסיים. כולנו היינו חדורי אידיאולוגיה ואמונה" .

" קבוצת המשפחות שלא היה ביניהן כל קשר, למעט מפגשי ההכנה הבודדים בתנועת המושבים, הפכה לימים לחבורה מגובשת עם קשרים תרבותיים וחברתיים שאני אישית לא הכרתי לפני כן. עם השנים הפכנו למקצוענים בתחום גידולי חורף חסויים והיינו לחלוצי היצואנים של תוצרת חקלאית משובחת.

" אלו היו שנים של התרוממות רוח, תחושה עילאית של יצירת יש מאין. מדיונות צהובות, צרובות מלחמה הפכנו את האזור לגן עדן עלי אדמות" .

שמועות ראשונות

" בשנת 1977, כשאנחנו עדיין שיכורים מההצלחה שלנו, מתחילות להגיע, השמועות על אפשרות של עקירה ופינוי.

התגובה הראשונית הייתה שוק. אתה שואל את עצמך: הכיצד ? הרי אני באתי לכאן בשליחות. מה השתנה פתאום?"

הסברים ואשליות

" כשאין הסברים משכנעים לשאלה מדוע אתה צריך לפנות את ביתך, אתה מתחיל לספק לעצמך כל מיני הסברים "מרגיעים". הנה אריק שרון ממשיך בבניין החבל, מגדיל לעשות בעודו בונה מאחזי דמה (מה שנקרא "מגדלים פורחים"). ההיגיון הבריא כאילו מספק לך את התשובה הרצויה: אם כל זה קורה, סימן שאף אחד לא מתכוון באמת לפנות את החבל.

" המפוכחים שבינינו החלו להבין שקיים איום אמיתי ושצריך לקום ו"לעשות מעשה", כדי לבטל את רוע הגזרה. ואז אתה נקרע בינך לבין עצמך לגבי אופן המאבק ושיטת המחאה.

סיפור " גן הירק"

" המבחן הראשון היה ב"גן הירק" בנאות סיני. לא השתייכתי לגרעין הקשה והקיצוני שהתנגד לנסיגה. אבל האמנתי שאם נצליח למנוע את פינוי "גן הירק", נצליח במאבק על הפינוי כולו. עם האמונה החזקה הזו, הלכתי למקום מתוך כוונה למחות באמצעות נוכחותי במקום (וחלילה לא מתוך כוונה להשתתף פיזית במאבק).

" כשהגענו ל"גן הירק" נתקלנו בתכונה של "לקראת מלחמה": חולקו פקודות, ניתנו הוראות, מילאו מקלות וצינורות בחול, כהכנה ל"קרב" עם הצבא. הלכנו לישון באוהל שהבאנו איתנו.

החיילים מסתערים

" בארבע לפנות בוקר התעוררנו, לקול צופרי האזעקה שהפעילו המתיישבים ברגע שהצבא החל בסגירת השטח. חיילים החלו להסתער על המבנה המרכזי שבו התבצרו המתיישבים. בתוך המבנה היו נשים, ילדים ואפילו תינוקות. על הגג עמדו המתיישבים והדפו, גל אחר גל, את החיילים, עם המקלות והצינורות שמולאו בחול.

 

ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

" אני זוכר את עצמי עומד שם לבד, ורואה כיצד קצין (יובל, המכונה " הפרד" , בן קיבוץ מסילות), מסתער בראש מחלקת חיילים חבושי קסדות. הקצין חטף מכות מהמתיישבים, אך המשיך להסתער בעודו צועק לחייליו: "אחרי". בסופו של דבר, החיילים נסוגו ובכך מנעו שפיכות דמים.

בשלב זה הצבא הביא שופל גדול ועליו חיילים במטרה לטפס בעזרתו על הגג. מאחורי אחד הבתים הסמוכים יצא טרקטור, שגרר אחריו קונצרטינות, וחסם את דרכו של השופל.

חיילים מכים אותי

מספר חיילים החלו להתנפל על נהג הטרקטור. לא יכולתי להתאפק וקפצתי על הטרקטור על מנת לסייע לנהג. באותם רגעים הבחנתי במיכלית כיבוי אש ענקית של חיל האוויר, בעלת זרנוק מים אימתני שמטרתה להתיז מים על המתיישבים. נסעתי לעברה עם הטרקטור על מנת שלא תוכל להתקרב. ברגע זה החלו חיילים להכות אותי. למרות זאת לא עזבתי את ההגה ונכנסתי בפגוש של המיכלית. החיילים משכו אותי בידיים וברגליים, תפשו בשערות ראשי וממש תלשו לי אותם.

פתאום הרגשתי שהלחץ נחלש, הסתכלתי הצידה וראיתי את דן שומרון נותן הוראה לחיילים להפסיק להסתער.

מוכה וחבול

רק בשלב זה הצליחו לנתק אותי מהטרקטור וגררו אותי לאוטובוס שהוביל את התושבים למעצר ברפיח. בזמן שניסו להעלות אותי לאוטובוס, ראיתי כיצד איציק טל מתמוטט ליד דלת האוטובוס, לאחר שחיילים הכו על ראשו עם אלה.

כשנסגרו הדלתות, והאוטובוס החל בנסיעה לכיוון מחנה המעצר ברפיח, התחלתי להרגיש בגופי את עוצמת הכאב הפיסי והנפשי של המכות שספגתי.

 

ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

עשרות אמבולנסים

" הייתי בסערת רגשות נוראה. ניגשתי לקצין שעמד ליד דלת האוטובוס ואמרתי לו: "עכשיו אנחנו אחד מול אחד, בוא ונראה אני או אתה". הקצין החוויר ונהג האוטובוס עצר, פתח את הדלתות ונטש את האוטובוס. נוסעי האוטובוס חילצו עצמם במהירות מן האוטובוס והחלו לצעוד לכיוון הישוב.

רק אז, בדרכי חזרה ל"נאות סיני", הבחנתי, שבצידה הימני של הדרך המובילה לישוב, בתוך חורשת האשלים, חונים עשרות אמבולנסים צבאיים, ולידם פרוס תאג" ד עם אלונקות פתוחות" .

בית דין צבאי

בדרך הביתה התברר שהרגל שלי מרוסקת. למחרת בבוקר, לאחר שהרגל התנפחה למימדי ענק והכאבים התעצמו, הסיע אותי חבר לחדר המיון בבאר שבע. נתברר שהפציעה קשה, אך קשה ממנה הפגיעה הנפשית. עד היום אינני יכול לשכוח את המאבק עם חילי צה" ל, החיילים שלנו.

בהמשך קיבלתי, יחד עם תושבים נוספים, זימון למשפט בבית דין צבאי בעזה. המשפט היה עבורי חוויה קשה ומשפילה, הושבתי על כסא נאשמים המיועד בימים כתיקונם למחבלים, נגזר עלי קנס כספי ומאסר על תנאי ועד היום אני בעל תיק פלילי. בתקשורת הוצגנו כגדולי המתפרעים וכמפירי חוק.

הפינוי והחורבן

" הגיע שלב שהתחילו לדבר על הפיצויים. לא הייתי נגד קבלתם, אבל לא היה לי ראש ופנאי להתעסק בעניינם. כשהגיע השמאי לאמוד את הרכוש, אמרתי לו: "תעזוב אותי במנוחה, תסתובב בבית ובמשק ותרשום מה שאתה רוצה".

" החתימו אותי על מה שרצו ואני מצידי קיבלתי את מה שנתנו.

בעצתו של פקיד הבנק השקעתי את כל כספי במניות הבנקאיות ולימים נכנסתי לרשימת המפסידים בנפילת המניות הבנקאיות.

להתחיל מהתחלה

" במעט הכסף שנותר לי יכולתי לרכוש נחלה ב"עין הבשור" ועליה מבנה זמני. הכסף הספיק בקושי לתשלום עבור התשתית. למעשה הייתי צריך להתחיל הכל מן ההתחלה, ללא כל אמצעים.

חזרתי בדיוק לאותה נקודת התחלה בה הייתי לאחר שעזבתי את הקיבוץ. אלא שהפעם הייתי מבוגר בעשר שנים, נתון בתוך סיטואציה אישית ומשפחתית מורכבת ולאחר חוויית פינוי מכאיבה וצורבת" .

מבט אחרון לסיני

" בלחץ הבנים חזרתי למה שהיה הבית שלנו בשדות יום לפני החזרת השטח למצרים. עמדתי על חורבות מה שהיה עד אתמול חלקת האלוהים הקטנה שלי. הבטתי בהרס הנורא שהותירו הדחפורים. ערמות חול שמתחתם מבצבצים שלדי מתכת ועץ, מה שהיה פעם בית, הבית שלי. לא יכולתי יותר לראות איך הבנים מנסים לזהות היכן עמד הבית, היכן הלול וכל השאר. פניתי לאחור כדי שבני לא יראו את הבכי. ברחתי משם מבלי להסב פני ולו עוד פעם אחת. ועדיין המראות הללו רודפים אותי יום יום, שעה שעה" .

לא למדנו כלום

מה למדנו מאותו אירוע טראומתי? אני יכול לומר בוודאות שלא למדנו כלום. מה שהיה הוא שיהיה, רק שהפעם, בגלל משך השנים של ההתישבות (דור שני ושלישי – דור שנולד… ודור שנקבר…), הדברים עלולים להיות הרבה יותר קשים.

אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולפנות בראש וראשונה לאלו שמובילים את המהלך.

* בואו ננסה להיות קשובים למתיישבים ונקיים משאל עם או בחירות.

* להפסיק את ההסתה הפרועה ההופכת את המתיישבים לאויבים. יש להתייחס אליהם כאל חלוצים אמיתיים.

* עלינו לקבל אותם באהבה, לאמץ אותם אל ליבנו, לפתוח את בתינו בפניהם ולעשות ככל יכולתנו לעזור להם לשקם את חייהם בתוכנו ובקרבנו.

* מדובר בטובי בניה של הארץ, אלו הבנים שאנחנו, תנועת העבודה וההתיישבות העובדת, חינכנו.

ראה סיפורי סבתא שסיפר בגין לנכדתו

עתירות לבג"ץ בענין קרקעות הלאום וחוקי אזרחות מאיימות לרוקן את המדינה מן התוכן הציוני שלה * לא ירחק היום ותוגש עתירה נגד חוק השבות * האם הקהילה היהודית במדינת ישראל תצטרך להקים מחדש מוסדות ציוניים שיגנו על האינטרסים של העם היהודי * ונקווה שלא נזדקק ל" עליה ב""

כשהייתי נער לימדו אותי בבית"ר שאין לתרום כסף לקרן הקיימת. כי, כפי שכתב אורי צבי גרינברג, " אין ארץ בכסף נקנית… ארץ נכבשת בדם" . המצאנו אז את הפזמון: קרן קיימת היא מטומטמת. סירבנו להשתתף ב" יום סרט" שבו הסתובבו נערים ברחובות והתרימו עוברים ושבים לקופסא הכחולה. סירבנו לשלם תמורת בולי הקרן הקיימת, שעיטרו אז את תעודות הסיום השנתיות בכל בית ספר. טקס הרמת התרומה השבועי לקופסה הכחולה, שנערך בכל כיתה מדי יום שישי, היה זירה להפגנה זוטא.

במרוצת השנים למדנו לדעת שהקרן הקיימת בכלל לא מטומטמת. כי זהו מפעל אדיר של התנועה הציונית והעם היהודי. מפעל שמאז הקמתו בשנת 1901 ועד הכרזת המדינה ב-1948 רכש כמיליון דונם מאדמות ארץ ישראל. אדמות עמק זבולון במפרץ חיפה, עמק חפר בשרון ועמק יזרעאל; אדמות הדר הכרמל בחיפה; שכונת בורוכוב בגבעתיים; מקור חיים, רחביה והר הצופים בירושלים, חולדה ובן שמן – כל אלה ושטחים נרחבים אחרים, היו רכישות של הקרן הקיימת. רכישות שהיו הבסיס למדינה שבדרך ונועדו להעביר את אדמות הלאום לבעלותו הבלעדית של עם ישראל. עם הקמת המדינה הועברו לרשות הקרן הקיימת גם אדמות מדינה שנרכשו בדם חללי מלחמת השחרור.

למי שייכות האדמות

בימים אלה מתבררת בבג"ץ עתירה, אשר אם תתקבל תרוקן את כל המפעל הלאומי הזה מתוכנו. העתירה הוגשה נגד מינהל מקרקעי ישראל, שמאז הקמת המדינה מנהל את אדמות הקרן הקיימת. המינהל מקיים את אמנת היסוד של הקרן, הקובעת שקרקע הלאום נועדה אך ורק לעם היהודי. על פי אמנה זו מנועים ערבים מלהשתתף במכרזים לשיווק קרקעות שבבעלות הקרן הקיימת.

בתשובתה לעתירה אומרת הקרן הקיימת כי אדמות הקרן נרכשו על ידי העם היהודי ולכן " נאמנותה של הקרן הקיימת לישראל איננה נתונה ולא יכול שתהא" לכלל אזרחיה של מדינת ישראל, אלא לעם היהודי בלבד.

(הערה משנת 2009 :לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון)

אם לדון לפי תקדימי העבר, כמעט אין ספק שבג" ץ יכריע למען התפיסה של מדינת כל אזרחיה. תפיסה שאיננה נותנת כל עדיפות לאינטרסים של העם היהודי במדינת ישראל.

למי מגיעה אזרחות

החלטה בעלת תוצאה דומה עשויה להתקבל בבג"ץ  בעתירה בענין אחר. העתירה הוגשה על ידי ארגון " עדאלה" , שביקש מבג" ץ לבטל את התיקון לחוק המונע מפלסטינים לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואים עם אזרח ישראלי.

העותרים טענו כי מדובר בחוק גזעני ומפלה שאיננו חוקתי, הסותר את הוראת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

העתירה נידונה בהרכב מיוחד של 13 שופטים שטרם הכריעו בנושא. אך ניתן לצפות מה תהיה ההכרעה על פי נוסח החלטת ביניים שקיבלו. בהחלטה נאמר בין היתר: " החוק שלפנינו, על דעת כולנו, איננו חוק מן המניין והוא מצדיק התייחסות מיוחדת" . השופטים קוראים לממשלה " לבחון באופן יסודי ביותר את הבעיות שהחוק מעורר" .

המגמה המסתמנת בפסיקת בג"ץ בנושאים אלה ואחרים מעוררת שאלה קשה. האם מדינת ישראל משמשת עדיין מכשיר להגשמת שאיפותיו של העם היהודי, כפי שנתגלמו בתנועה הציונית. אין ספק שבעתיד הלא רחוק תוגש עתירה נגד חוק השבות, המפלה בעליל בין זכותם של יהודים ולא יהודים להיכנס למדינת ישראל ולהיות אזרחיה. הנימוקים של העותרים המערערים על מדיניות הקרן הקיימת ועל התיקון לחוק האזרחות תקפים כפל כפליים ביחס לחוק השבות.

(הערה מספטבר   2009 :"ברוב דעות של המישנה לנשיא (בדימ') השופט חשין והשופטים ריבלין, לוי גרוניס, נאור ועדיאל, בניגוד לדעתם של הנשיא ברק והשופטים ביניש, פרוקצ'יה, ג'ובראן וחיות, הוחלט לבטל את הצו על תנאי ולדחות את העתירות".

אפלייה מתקנת

השופט בדימוס, אורי שטרוזמן, הביע לא פעם את הדעה כי ניתן למצוא דרך חוקית שתחזיר למדינת ישראל את מעמדה כמגשימת המטרה הציונית. הרעיון של שטרוזמן הוא שיש לתת ליהודים במדינת ישראל העדפה מתקנת מכוח חוק. זאת, בנימוק שהעם היהודי איבד שליש מבניו בשואה. אובדן זה מצדיק אפליה מתקנת בשורה של תחומים. למשל: עידוד הילודה ליהודים בלבד, עידוד להתיישבות יהודית, הקצאת קרקעות ליהודים ועוד.

האם במציאות הפוליטית והחברתית של מדינת ישראל יש סיכוי שהצעה כזו תתקבל? קשה להניח.

====================================================

איך אפשרי חוסן לאומי עם ריבוי טבעי פלסטיני

ראה מאמר מורחב בנושא

ד" ר יצחק רביד, מומחה לחקר ביצועים, הגיע למסקנה כי במציאות הנוכחית "מדינת ישראל איננה משרתת, או תורמת מעט מאד להגשמת המטרה הציונית" . ד" ר רביד, שראיינתי אותו כאן לפני כשנה בנושא הבעיה הדמוגרפית, התריע אז בכנס הרצליה, כי החוסן הלאומי של מדינת ישראל אינו חופף בהכרח את החוסן הלאומי של העם היהודי.

בעקבות שני הבג"צים פניתי שוב לד"ר רביד על מנת שיבהיר את עמדתו. וכך הוא אומר: " העם היהודי היום יוצא מפסיד מכך שהוא תולה יהבו על המדינה ומנסה להגשים את מטרותיו דרך המדינה".

ד"ר רביד מתייחס במחקריו בעיקר לקריסה של מערכות השרותים החברתיים שמספקת המדינה לכל האזרחים מתוך שיוויון מלא.

" השרותים החברתיים במדינת ישראל קורסים, וההסבר לכך איננו פוליטי, מדיני או לאומי. זה עניין של אריתמטיקה פשוטה. תיקח את התוצר לנפש של האוכלוסייה היהודית מול התוצר לנפש של האוכלוסייה המוסלמית ותמצא את ההסבר" .

חלק נכבד מאזרחי ישראל – והדבר אמור בעיקר בסקטור המוסלמי – נמצא מחוץ למעגל העבודה. אותו חלק זוכה לנתח גדל והולך של משאבים לאומיים (ברפואה, בחינוך, בביטוח לאומי ובשרותים אחרים) בשל ריבוי טבעי שהוא מהגבוהים בעולם. לפי חישוביו של ד" ר רביד מסבסד כל ישראלי מן המגזר היצרני (זה אמור בעיקר ביהודים, אך כולל גם ערבים נוצרים ודרוזים) את האזרחים מן המגזר הלא יצרני בסכום של כ-3000 דולר לשנה לנפש. המגזר המוסלמי לא רק שאינו מקופח, כמו שצועקים בתקשורת, אלא שוא נהנה מסבסוד הגדול פי שלושה מן ההכנסה לנפש לגולגולת במדינות הערביות.

והתוצאה: " המדינה איננה יכולה לאפשר לציבור היהודי לקיים שרותים חברתיים ברמה שיכולת הייצור שלו הייתה נותנת לו. היא גורמת לזה שרמת החינוך אינה מספיק גבוהה כמו שהיינו יכולים לתת. הוא הדין בשרותי בריאות. הוא הדין בהשקעה בתשתיות וביצירת מקומות עבודה" .

בעקבות הודו וארה" ב

ד" ר רביד נמנע מלהציע פתרונות בתחומים שאיננו מומחה בהם – מדע המדינה ומשפט בינלאומי. דבר ראשון, הוא אומר, יש להכיר את העובדות. ועל סמך העובדות לנתח את המצב ולהסיק את המסקנות. אבל הוא מצביע על כיווני חשיבה אפשריים.

" במדינת ישראל" – אומר ד" ר רביד – " יש שגיאה תפיסתית בדבר תפקידיה של מדינה דמוקרטית. התפיסה הזו אומרת כי מדינה חייבת לספק שירותים חברתיים לכל אזרחיה. זה נכון אולי במדינות מערב אירופה שבהן יש הומוגניות קהילתית וסולידריות חברתית. זה לא נכון בשתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם, הודו וארצות הברית, שאינן מספקות שרותים חברתיים" .

" מדינת ישראל איננה יכולה לעמוד בהוצאה של שירותים חברתיים כאלה. עם תוצר שהוא שני שליש (ואולי כבר חצי) מן התוצר של מדינות מפותחות אתה לא יכול לספק שרותי בריאות וחינוך של מדינות כאלה" .

להתחיל מהתחלה?

ד" ר רביד נמנע כאמור מלהציע פתרונות. אך מניתוחיו עולה שאם תמשיך המדינה להתנהל כפי שהיא מתנהלת היום לא יהיה מנוס מכך שהקהילה היהודית במדינת ישראל תיאלץ להגן על עצמה. אם לא במסגרת המדינה אז במסגרת וולונטארית. לא קשה להעלות על הדעת שאולי נצטרך להקים מחדש את התנועה הציונית, לאסוף כסף לקרן הקיימת, לגאול שוב את אדמות הלאום, להקים מערכת חינוך ובריאות. נקווה רק שלא נצטרך לחדש את " עליה ב"" ולהביא לארץ " עולים בלתי ליגאליים" .

שמונה נשים ומאה ילדים

הקורא יעקב נחליאלי מגני עומר העביר לי את הקטע הבא שפורסם בעיתון      "זמן הנגב" : " יש בדואים הנשואים לשמונה נשים ומתפרנסים מקצבאות של כמאה ילדים… כדי להתגבר על החוק האוסר ביגמיה פיתחו הבדואים בנגב תרגיל פשוט. הם מגיעים לבית הדין המוסלמי בבאר שבע, מגרשים את האישה ונרשמים במשרד הפנים כגרושים. האישה המגורשת חוזרת לאותו בית, ממשיכה ללדת ילדים ואף לקבל קצבה של אם חד הורית. הבעל מביא מהשטחים אישה חדשה, מתחתן עמה… לאחר תקופה מסוימת חוזר תרגיל הנישואין הפיקטיביים ושוב אישה חדשה בדרך… יש כיום בנגב עשרות אלפי נשים הנשואות לבדואים" . כתב את הידיעה שמעון אפרגן.

ראה גאולת הקרקע בארץ ישראל

המאמר על התיאולוגיה של ר' יואל טייטלבויים חשפה תופעה של ישראלים החצויים בנפשם * חובש כיפה סרוגה שעבר לסאטמר: שנים הנפתי את הדגל הדתי לאומי. עד שנתברר לי שאני מחזיק את המוט אבל אין עליו דגל" * וחסיד סאטמר מניו יורק כותב לי: אנחנו איננו המטורפים שרצים לחבק את ערפאת

אפתח בהתנצלות. התמונות של יהודים חובשי שטריימל ועטופים בטליתות, המתפללים לשלומו של ערפאת, שפורסמו בתקשורת העולמית, אינם אנשי סאטמר.

בכיתוב לתמונות הסתמכתי על אמצעי תקשורת רבים בעולם, שזיהו את המצולמים כאנשי חסידות סאטמר. בעקבות פרסומים אלה הסתייגה חסידות סאטמר מפעולותיהם של אותם יהודים. כל הקהילות החרדיות בארצות הברית פרסמו גילוי דעת, המגנה את פעילותם. על גילוי דעת זה חתומה גם קהילת חסידי סאטמר.

קיבלתי כמה עשרות תגובות למאמרי. תגובות שחשפו תופעה מדהימה. נתברר כי יש רבים שאינם סאטמרים אבל חצויים בנפשם בהתייחסות לאידיאולוגיה של ר" יואל טייטלבוים. היו גם כאלה שנמנו בעבר עם המחנה הדתי לאומי ו" חזרו בתשובה" לחיק ההשקפה הסאטמרית.

כרוז מחאהשל סטמר נגד התומכים בערפאת

להלן מידגם מייצג של התגובות.

ציונות וסאטמר במשפחה אחת

" אין לי אהדה לדעות של חסידות סאטמר על מדינת ישראל" -כותבת רחל סילבצקי, מנהלת כפר הנוער הדתי, כפר חסידים –

" אבל יש לי היכרות עמוקה וידידותית עם אנשי הקהילה בארה"ב. בנעורי בקרתי הרבה עם אמי הצדקת ז"ל אצל הרבנית, אשתו של הרב יויליש זצ" ל. הרבנית הייתה מיודדת עם אמי למרות שהיינו משפחה ציונית מאד.

הרבי מסאטמר יואל טייטלבוים

" אחותי נשואה לאב בית דין בקהילת סאטמר בניו יורק ואני מבקרת אצלה הרבה. אני מכבדת מאד את בעלה, תלמיד חכם, שאיבד את משפחתו בשואה.

" אחות שנייה שלי היא אלמנתו של מי שהיה בן דוד ראשון של הרבנית. הרב יויליש היה מסדר הקידושין בחתונתם. גיסי ז"ל הוא מן הבודדים במשפחתו ששרדו בשואה. הוא עלה לארץ, לחם במלחמת השחרור, נפצע והפך נכה. היה ציוני וחקלאי. רוב ילדיהם של בני הזוג גרים ביש"ע. כל ימי חייו שמר על קשר עם עם בת דודתו הרבנית.

" סאטמר אינם שונאי ישראל. הם נגד מדינת ישראל ואנטי ציונים. אבל אינם שונאים. סאטמר הם אוהבי יהודים, שונאי מרצחי יהודים ושונאי ערפאת.

" לרב יואליש היתה משנה סדורה נגד הציונות. היא הייתה עקבית, וניתן להבין אותה כשקוראים את ספרו "ויואל משה", גם אם לא מסכימים לדעתו. אני לעולם לא אומר זאת לאחותי שבניו יורק, אבל ההיסטוריה של מדינת ישראל הוכיחה שיש משהו בדבריו של הרבי מסאטמר. אי אפשר להימלט מההכרה שהציונות נתנה ליהדות הונגריה להירצח (ראה הספר " כחש" ).

מדינת ישראל הפכה היום למקום המסוכן ביותר לילד יהודי ודם יהודי נשפך כמים. המדינה הביאה לכאן מאות אלפי גויים במכוון. חלק ממנהיגינו מדברים על "מדינה כל אזרחיה", מפלגת שינוי רומסת כל היקר ליהדות.

" כל השנים אמרתי לאחותי שאני שומרת לה חדר בשביל היום שהאנטישמיות בניו יורק תגרום ליהודים לברוח משם. ביום החתימה על הסכמי אוסלו היא צלצלה אלי ואמרה שגם היא שומרת לי חדר.

" אנחנו ציונים ומאמינים שיש תכלית לכל המאבק והסבל שלנו. הרבי מסאטמר חשב אחרת. לדעתו היה אסור להקים מדינה מלכתחילה. הוא אסר להגיע לכותל ולקבר רחל לאחר מלחמת ששת הימים כי נשפך שם דם יהודי. אני הלכתי לקבר רחל עם הסידור של אמי כמעט כל שבוע.

" הוא לא חשב שכל היהודים הם ערב רב. אבל ראה ביהודים שונאי יהדות צאצאי הערב רב. זו הדרך היחידה שהצליחו להסביר את השנאה העצמית שיש בתוכנו" .

בית כנסת של נטורי קרתא בשכונת מאה שערים, ירושלים וקישיתוף

מכיפה סרוגה לחסיד סאטמר

ש.ח., בן 51 מפתח-תקווה, היה רוב ימיו חובש כיפה. על הדרך שעבר עד שהגיע למסקנה כי חסידות סאטמר צודקת הוא מספר:

" הוריי היו חילוניים אבל בהשפעת סבתא שלחו אותי לחינוך דתי לאומי. למדתי בבתי הספר "נועם" ו"ישורון", התגייסתי לצבא, שרתתי בשריון, לחמתי במלחמת יום הכיפורים ועד גיל 45 עשיתי מילואים. הייתי נלהב לשרת בצבא כי האמנתי בחזון הציוני כמו שלימדו אותי. האמנתי בהשקפה הדתית לאומית על כל תגיה ורזיה.

" האמונה שלי בהשקפה הזו החלה להתערער לפני כעשרים שנה. באותה תקופה החלו להתארגן ההפגנות נגד פתיחת קולנוע "היכל" בלילות שבת בפתח תקווה. ההפגנות נמשכו למעלה משנתיים. בחצי השנה הראשונה השתתפו למעלה משלושים אלף איש, רובם מן המחנה הדתי לאומי ומיעוטם חרדים. זה היה מחזה מרנין לב ונפש של מאבק משותף על כבוד השבת. ההפגנות היו מסתיימות בחצות אך לאחר מכן המשכנו להתגודד, דתיים לאומיים וחרדים, ולהחליף דעות.

" הציבור הדתי לאומי הפסיק ליטול חלק בהפגנות לאחר חצי שנה. מזכ"ל בני עקיבא דאז אמר שההפגנות גורמות חילול שבת לשוטרים ופתאום נעלמו כל הכיפות הסרוגות. בחור צעיר, שכל השכלתו מחליבת פרות ועבודה בפלחה, מעלה טענה הילכתית מצוצה מן האצבע וכולם נשמעים לו.

" אני המשכתי להשתתף בהפגנות עוד שנה וחצי. הייתי עוזב את שולחן השבת ויוצא אל הרחוב עד שתיים שלוש לפנות בוקר. היינו קומץ כיפות סרוגות והרוב המכריע בהפגנות היו כיפות שחורות. בשיחות הממושכות אל תוך הלילה המשכתי להחזיק בדגל הדתי לאומי. אך אט אט הרגשתי שאני מחזיק את המוט אבל אין עליו דגל. באותה תקופה הייתי משרת במילואים 70 יום בשנה. כשהחלה המשטרה להכביד ידה על המפגינים ושלחה את משמר הגבול להכות בנו, שאלתי את עצמי לאיזה צבא אני שייך.

" אז התחיל אצלי המשבר הגדול. הייתי בן 30, אבא לשלושה ילדים. לא ביום אחד חל אצלי המהפך. היה קשה לעזוב את החלום המתוק והאופטימי של ההשקפה הדתית לאומית.

" באותה תקופה נפל לידי באורח מקרי הספר "ויואל משה" של

ר יואל טייטלבוים. זה פתח לי את העיניים. דבר דבור על אופניו כמו תפוחי זהב במשכיות כסף. כל הדברים שחשתי באינטואיציה קיבלו פתאום אישור.

" החלטתי לשנות את אורחות חיי. הוצאנו את הטלוויזיה מהבית. העברתי את הילדים לבתי ספר חרדיים וכבר בהתחלה ראיתי שבני בן ה-13 יכול ללמד אותי תלמוד. כי אני הרי למדתי תלמוד במסגרת שלומדים בה גם מתמטיקה, וספרות וביאולוגיה וערבית. והגמרא הופכת גורם מטריד ומאוס.

הפגנה של נטורי קרתא נגד ישראל ויקישיתוף

" התחלתי להתלבש כחרדי (פרט לסנדלים התנכיות שמהם איני יכול להיפרד). עברתי להתפלל בבית כנסת ליטאי. המשכתי לנהל ויכוחים עם עצמי. בתחילה חשבתי שיש הרבה חורים בגבינה של אמונתי הקודמת, עד שגיליתי שבכלל אין גבינה.

" אני רואה עצמי כחסיד סאטמר למרות שאין לי כל קשר ארגוני לחסידות זו. רוב בני משפחתי ממשיכים להיות ציונים דתיים. רבים מהם מתגוררים בישובי יש" ע. ואני מסכים עם הרבי מסאטמר שאת מדינת ישראל לא היה צריך להקים מלכתחילה" .

ה" שטיקים" של נטורי קרתא

" שיטת סאטמר מתנגדת בעוצמה רבה נגד התופעה המוזרה שעושים אנשי "נטורי קרתא" – כותב לי מ.ו. חסיד סאטמר מניו יורק.

" יש מלחמה פנימית משמעותית נגדם בעתוני הקהילה, בבתי המדרשים, בישיבות ובכוללים.

" כעיתונאי תבין את זה טוב. אנשי הנטורי קרתא טוענים, בתגובה לביקורת מאנשי סטמאר, שהם הנטורי קרתא מוצלחים הרבה יותר במלחמתם בציונות ממלחמת סאטמר. שהרי התקשורת העולמית מדווחת ה"שטיקים" שלהם. בה בשעה שאינה מדווחת בכלל על ההפגנות שסאטמר עורכת מפעם לפעם נגד ממשלת ישראל" .

"גם בציבור שלנו הם מנודים"

" כחרדי, שמכיר קצת מהנעשה בעולם החרדי, אני מבקש להבהיר שאין לחסידים האלה שהתפללו למען ערפאת שום קשר לסאטמר" – כותב לי חסיד סאטמר מבני ברק
" מדובר בקומץ קטן של "ימין קיצוני", שגם בציבור של סאטמר הם מנודים. קוראים להם נטורי קרתא (שומרי העיר ). יכול להיות שהאידילוגיה שלהם יונקת משיטת הרבי מסטמר, כמו שכתבת. אבל הם הלכו כל כך רחוק, שאין אף סמכות רבנית חרדית שתומך בהם.
" בבחירות לעיריות הרבי מסטמר התיר ללכת לבחור ואז הקבוצה התמהונית הנ" ל כתבו עליו: "רבינו סר מהדרך". פה אתה רואה כמה הם נחשבים אצלנו.
" חסידי סאטמר מתנדבים בזק"א וגם במד"א שהם בוודאי גופים ציוניים. ההתנגדות שלהם לציונות לא כל כך קשה, כמו שהובן מהכתבה.
" אני מכיר את האיש שנראה בתמונה. ידוע לנו גם על משה הירש שהוא שר אצל הפלשתינאים. כל יהודי חרדי מתחלחל לשמוע השם שלו בבני ברק.

   החלום שהציל את הרבי מסאטמר

מה הביא את רודולף קסטנר, שהיה עסקן ציוני, לצרף את המתנגד החריף ביותר של הציונות לרכבת ההצלה שיצאה מברגן בלזן לשווייץ?

בביאוגרפיה של ר" יואל טייטלבוים, שפרסם אחד מחסידיו, אברהם פוקס, מובאת עדותו של קסטנר במשפטו נגד מלכיאל גרינוואלד.

בעדות אמר כי צרף את הרבי לרשימה לפי בקשת חותנו, ד" ר פישר. החסידים מוסיפים כי הרבי לא רצה לעלות לרכבת. הוא הסכים רק לאחר שד" ר פישר סיפר שאמו נתגלתה לו בחלום ואמרה שאם האדמו" ר לא יצורף לרכבת ייכשל כל נסיון ההצלה.

כמה מילים לסיכום

אין ספק שקבוצת החרדים ההופכת עולמות כדי להזדהות עם שונאי ישראל אינה נמנית עם חסידות סאטמר הממוסדת. השבועון החרדי " משפחה" פרסם כתבה שבה הוא מזהה בשמותיהם את האנשים המופיעים בתמונות. מסתבר שאלה אנשי "נטורי קרתא" העוברים ממדינה למדינה ומהפגנה להפגנה. העיתון ראיין גם את אחד המפגינים, הלל דיייטש, שאמר: " תמיכתנו בעם הערבי היא תמיכה על תביעתם בצדק להשתלט על כברת ארץ הקודש" .

דברים דומים אמר איש נטורי קרתא, משה הירש, " השר לענייני יהודים ברשות הפלשתינית" בראיון שהופיע ב" מקור ראשון" .

בשנים האחרונות הרבה הירש להצטלם עם הראיס, שידע לעשות שימוש תעמולתי בתמונות הללו.

על כך שתי הערות. על אף ההסתייגות של חסידי סאטמר מנטורי קרתא אין להתעלם מכך שנטורי קרתא דוגלים באותם רעיונות של ר' יואל טייטלבוים ורק קיצוניים בהתנגדותם.

ועל רקע זה אפשר לומר גם " מלה טובה" על נטורי קרתא. במה הם גרועים מאנשי שמאל ישראלים, המכרכרים זה שנות דור סביב ערפאת? במה טוב אורי אבנרי למשל, שבא למוקטעה כדי לשמש מגן חי לערפאת מ" השר" משה הירש שביקר אצל הראיס?

ולסיום חשוב לזכור ש"נטורי קרתא" הוא שם מותג שרבים משתמשים בו בלי קשר להיסטוריה הספציפית של אירגון זה.
ראה:
מה מריץ את סאטמר לשינאת ישראל
=====================================================================

תולדות הישוב היהודי בעזה

עזה ניתנה נחלה לשבט יהודה יחד עם בנותיה: באר שבע, אשדוד, דימונה וחצור * מלכי בית חשמונאי כבשו את העיר והתנחלו בה * הישוב היהודי בעזה התקיים משך כל ימי הביניים עד ראשית המאה העשרים * לידיעתו של שר הבטחון שאול מופז

שר הבטחון שאול מופז לא נכח כנראה בשיעור היסטוריה, שבו למדו על תולדותיה של עזה. אחרת אי אפשר להסביר את הצהרתו כי " עזה מעולם לא הייתה חלק מארץ ישראל" .

להרחבת השכלתו של השר מובאות כאן העובדות הבסיסיות, הקשורות בתולדותיה של אחת הערים היהודיות העתיקות בעולם.

• · בעת כיבוש הארץ בידי בני ישראל נועדה עזה ל" נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם" . הנחלה כללה גם את " בנותיה וחצריה עד נחל מצרים" (יהושע טו מז): באר שבע, אשדוד, דימונה, חצור ועוד.
• · ההתנחלות בעזה מומשה על ידי מלכי בית חשמונאי, שכבשו את העיר וסיפחו אותה.
• · בעזה נמצאו שרידים רבים לעברה היהודי. מנורה וכתובת עברית חקוקות על עמוד הניצב במסגד הגדול. כן נמצאו מנורה וסמלים יהודיים אחרים חקוקים על שיש.
• · שרידי בית כנסת עתיק נחשף בחוף עזה ובו פסיפס עליו חקוק שמו של דוד מלך ישראל.
• · בעזה התקיים ישוב יהודי משך מאות בשנים, כמעט ללא הפסקה, עד ראשית המאה העשרים.
• · על פי עדויות נוסעים שעברו בעיר בימי הביניים, עסקו היהודים בעזה במסחר ובחנוונות. הם שיווקו לחוץ לארץ שעורה שגידלו הערבים בסביבות עזה וכן אבטיחי בר שגדלו בנגב.
• · בעת שעלו המתיישבים הראשונים באזור ג'ממה והקימו את רוחמה הייתה קהילה יהודית בעזה שסייעה למתיישבים.
• · במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודי העיר בגלל הקרבות שהתנהלו בעיר ובסביבותיה. בתום המלחמה חזרו אליה. הם הקימו בית כנסת. גם סניף של בנק אפ" ק (לימים בנק לאומי) הוקם במקום.
• · בשנת 1931 נותר בעיר רק יהודי אחד. כל היתר נמלטו ממנה בעקבות מאורעות הדמים של שנת 1929.

ראה מנורה שופר ולולב בעזה

חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

===============================

כאשר קר בחוץ

מספרים על פרופסור אברהם הלוי פרנקל, מגדולי המתמטיקאים של האוניברסיטה העברית, כי היה נוהג לתקן לבני אדם התבטאויות חסרות היגיון.

 

אברהם הלוי פרנקל

פעם נסע באוטובוס ביום חורפי גשום. אחד הנוסעים פנה אל הפרופסור וביקש: הואל נא לסגור את החלון, קר בחוץ.

שאל הפרופסור: ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?

נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי ברדיו את עורך הדין רם כספי מגן בהתלהבות על תכנית ההתנתקות ונימק: כל רבע שעה נולד שם פלשתינאי.

ואני שואל את הפרקליט המלומד: ואם נתנתק מעזה לא ייוולד שם כל רבע שעה תינוק פלשתינאי?

==========================================================

מתקרנפי המאפיה

המאפיה האמריקנית פרסמה מכרז לתפקיד רואה חשבון.

למועמדים נערך מבחן קבלה, שכלל שאלה אחת בלבד: כמה הם שתיים ועוד שתיים.

ראשון המועמדים השיב שהתוצאה היא ארבע . הוא הוצא מייד להורג.

" הם ודאי רוצים לרמות את מס הכנסה, חשב המועמד השני. תשובתו הייתה: שתיים ועוד שתיים הם שלוש. גם הוא הוצא להורג. זה גם היה גורלו של השלישי שהשיב כי שתיים ועוד שתיים הם חמש.

לעבודה התקבל רק המועמד הרביעי. כאשר נשאל כמה הם שתיים ועוד שתיים השיב: כמה שאתם רוצים.

זו בדיחה, אבל היא משקפת מציאות אנושית. יש בה כדי להסביר כיצד תמיד יש מומחים המתגייסים להגן על כל דעה והיפוכה. על אלה ניתן לומר כי הם המתקרנפים של המאפיה.

ההתקרנפות היא תופעה אוניברסלית. כל משטר כוחני מעלה את החנפנים, חסרי עמוד שדרה, המיישרים קו עם העמדות של השלטון.

אך המומחה, המשנה פתאום דעותיו, איננו סתם קרנף. הוא דומה יותר לרואה חשבון שהתקבל למאפיה האמריקנית. כאלה הם אנשי מערכת הביטחון, משר הביטחון ומטה. אתמול הצהירו כי ההתנתקות היא רוח גבית לטרור, גורם להגברת הטרור, ניצחון לטרור. היום הם או שותקים, או מוצאים נימוקים טובים בעד ההתנתקות.

 

עמוס מלכא ויקישיתוף

כזה הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא, שפתאום מגלה שכל ההערכות לפיהן ערפאת לא התכוון מעולם לעשות שלום אין להן בסיס במציאות.

בן גוריון ודאי מתהפך בקברו כשהוא שומע קצין בכיר בצה"ל מעיז להשמיע הערכות מדיניות, שרק מנהיג יכול ורשאי להעריך. מה פרוש " אין מסמכים המאשרים את התיזה שערפאת רוצה להשמיד את מדינת ישראל" ? איזה מסמכים יכולים להיות הוכחה למה שחושב מנהיג אוייב.

התפקיד של שרות מודיעין הוא להביא עובדות. למשל " קארין A" . היא עובדה. למשל, ה" תנזים" , שהוא זרוע של הפת" ח וקיבל את מימון הטרור הישיר שלו מערפאת, זו עובדה. למשל, אי הפעלת מה שקרוי " הבטחון המסכל" הפלשתינאי נגד החמאס והג"יהאד זו עובדה.

מה המשמעות המדינית והאסטרטגית של העובדות אין ביכולתו ואין זה מתפקידו של איש מודיעין להעריך. מה שמדאיג בכל הפרשה הזו של עמוס מלכא איננה ההתקרנפות שלו. אולי הוא בכלל לא מתקרנף אלא שמאלן שעם הסרת המדים יצא מן הארון.

מה שמדאיג הוא שמן הוויכוח בין עמוס מלכא לבין עמוס גלעד מתברר כי המדינאים לא טורחים כלל לקרוא חומר מודיעיני ולהסיק את המסקנות המדיניות. הם סומכים על הערכותיהם של אנשי צבא, שרוחב דעתם הוא כרוחב האתנח של הכוונת האחורית.

הקרנף

אנחנו עושים עוול למתקרנפים. כי הרי מי ששועט ובועט והורס ומחריב הוא הקרנף.

===================================================

מזבולון עד זבולון

שלושה דורות נדרשו לתנועה הדתית לאומית, בגלגוליה השונים, לעבור ממעמד מחלק התה ברכבת הציונית של מפא" י למעמד שותף בכיר בקטר המוביל של הליכוד.

שלושה שבועות נדרשו לזבולון אורלב כדי להחזיר את התנועה לקרון האחרון ברכבת הדוהרת של שרון.

האתנן שביקש אורלב משרון, בתמורה להישארות המפד" ל בממשלה, משקף את דמותה של התנועה היום: סמכויות במשרד הדתות; ביטול הקיצוץ למועצות הדתיות; השתתפות במינויים למועצות הדתיות; שמירת הסטאטוס ; ביטול הקיצוץ בתקציב הישיבות וכו".

בבחירות הבאות יוכל אורלב להצהיר בלב שקט: החזרנו עטרה ליושנה.

===============================================

הכרעת מזוז

ההכרעה איננה בשאלה אם יש מספיק ראיות להרשיע את שרון בקבלת שוחד. ההכרעה היא בשאלה מה עדיף: אי יווני אחד או 22 ישובים יהודיים.

===================================================

בג" ץ החתולים

בג" ץ מצא זמן ומחשבה לפסוק הלכה משפטית, שקבעה את מעמדם של חתולי הרחוב וזכויותיהם. הוא לא מצא לנכון להתערב בהחלטת ראש הממשלה לפטר שני שרים על מנת למנוע הצבעת רוב נגדו.

==================================================

האם הפאשקוויל מירושלים הטריף המים בניו יורק

ב-1 ביוני השנה הופיעה ב" ניו יורק טיימס" ידיעה בולטת שכותרתה: " יש משהו במים ומאד ייתכן שאינם כשרים למהדרין" .

כתב העיתון, מיכאל ברי, כתב בין היתר: " ניו יורק היא מקום טוב בשביל יהודי המבקש אוכל כשר. יש בה חנויות לאולטרה חרדים וגם ליהודים פחות דתיים. כל זה נכון כל עוד אינך צמא. כמה רבנים קבעו עכשיו שמי הברז בניו יורק אינם כשרים" .

" מים של הציונים"

לקורא יוסי קלבן מגינות שומרון, שקרא את הידיעה ב" ניו יורק טיימס" , הדברים נשמעו מוכרים. הוא נזכר כי לא מכבר קרא פאשקוויל, שהודבק על קירות שכונת " מאה שערים" , בו נאמרו דברים דומים על המים בירושלים.

באותו פאשקוויל נאמר בין היתר: " שמועה שמענו ותרגז נפשנו, הנה לאחר בדיקה יסודית במעבדות… נמצא שבכל המים שמספקים הציונים הכופרים ימ" ש (=יימח שמם), בין המים הנוטפים מן הברזים בין המים הזוחלים מן המעיינות, מסתתרות כמויות מחרידות של מזיקים קטנים ר" ל הנראים לעיני הדיין דרך המכשירים המכונים מיקרוסקאפען – אוי לעינים שכך רואות… ולכן פשוט וברור שקיים איסור חמור לשתות מים שלהם ח" ו" .

גם בידיעה ב" ניו יורק טיימס" ניתן אותו נימוק לאיסור לשתיית המים הניו יורקים: " הרבנים גילו באחרונה שבמים מצויים יצורים קטנים ממשפחת הסרטניים. אלה אינם מזיקים אך הם אינם כשרים" . הידיעה הופצה על ידי סוכנות איי.פי. והופיעה בכל אמצעי התקשורת האמריקניים.

" פאשקוויל פורימי"

האם יכול להיות שיש קשר בין הפאשקוויל מבני ברק לפסק ההלכה בניו יורק?

הצגתי את השאלה לידידי, פרופסור משה קופל, המוכר לי כמומחה לפאשקווילים. בפנייתי אליו חשפתי את הסוד כי את הפאשקוויל שהודבק על קירות מאה שערים, חיבר הוא עצמו יחד עם חברו, הרב דניאל קוטנמכר. הפאשקוויל הודבק בפורים והוא כמובן פורימי בתוכנו ובכוונותיו.

פרופסור קופל הוא מתמטיקאי, איש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. מה לפרופסור למתמטיקה ולכתבי הפלסתר המודבקים על קירות מאה שערים?

נגד " מניין מעורב"

התחביב של חיבור פאשקווילים החל עוד בחוץ לארץ, מספר פרופסור קופל. הוא וחבריו, תלמידי ישיבה לשעבר, נדדו בין האוניברסיטאות היוקרתיות של ארצות הברית (הרווארד, פרינסטון ועוד). הם חשו עצמם קצת לא שייכים ובאחד הימים, כמעשה קונדס, חיברו פאשקוויל בגנות מנין משותף של גברים ונשים בהרווארד.

שנה לאחר מכן עלה קופל לארץ יחד עם ידיד, הרב דניאל אריה גוטנמכר (כיום ר" ם). " היינו אז רווקים וחופשיים. הסתובבנו בסמטאות מאה שערים וקראנו פאשקווילים. כשהגיע פורים החלטנו שגם אנחנו יכולים" .

" נגד יציאת נשים"

אמרו ועשו. הפאשקוויל הראשון נכתב כהמשך לפאשקווילים אמיתיים, שקראו לנשים שלא לצאת לרחוב אלא בלבוש צנוע. קופל וחברו קראו לאסור על נשים לצאת לרחוב בכלל, גם בלבוש צנוע. " התעוררו ושובו סגרו דלתותיכם בעד נשותיכם" .

השניים הדפיסו את הפאשקוויל בבית דפוס של השכונה והדביקו אותם במו ידיהם על הקירות. מעטים מאד ניחשו שמדובר בסאטירה. " פעם ביקר אצל שכן שלנו יהודי, בן ישיבה מארצות הברית. הוא ראה את הפאשקוויל שלנו וכשנשאל לדעתו אמר: הדברים נראים לי קצת קיצוניים, אבל אם גדולי הדור פסקו כך יש לקבל זאת" .

לאחר הפאשקוויל הראשון הפכו השניים את כתיבת הפאשקוויל למסורת פורימית. בכל שנה המציאו חומרות, אזהרות ואלות חדשות. בשנה השנייה הזהירו מפני לימוד נביאים וכתובים. אחר כך קראו להטיל חרם על כסף ציוני והבטיחו להחליף את השטרות הטמאים בכסף שידפיסו. בפאשקוויל הבא קראו לטבילה המונית והטפת דם ברית בליווי תזמורת.

לא היה קץ לרעיונות של השניים. בפאשקוויל אחד קראו לבחורי ישיבה להתגייס, כדי שיוכלו לסרב לשרת מטעמי מצפון. ובאותה הזדמנות קראו לאיחוד דגל התורה עם רץ של שולמית אלוני. אחר כך הכריזו כי " מלך המשיח בא" . כשסערו הרוחות סביב כביש בר אילן קראו להעביר את הכביש לרשות הפלשתינאית.

האם מקור השראה?

פאשקוויל האיסור לשתות מים טמאים הוא האחרון בסדרה. האם הפאשקוויל הזה היה מקור השראה למה שהתרחש בניו יורק ?

פרופסור קופל אינו חושב שהיה קשר כזה. אבל במהלך השנים התייחסו אנשים רבים לפאשקווילים שלו כאל מסמכים אמיתיים. כשפורסם הפאשקוויל הקורא להחרים את הכסף הציוני פורסם תוכנו כידיעה בעיתון " דבר" . קופל וחברו מיהרו להעמיד את העתון על טעותו במכתב למערכת. הסופר חיים באר, שהיה אז בעל טור ב" דבר" , ביקש לברר מה אמיתי ומה בדוי, הפאשקוויל או המכתב.

אך כפי שמציין חיים באר במאמרו: " לפתחה של כל סאטירה רובץ איום המציאות" . אחרי שפרסמו את הפאשקוויל, הקורא לאסור יציאת נשים מהבית, פרסם אחד מרבני העדה החרדית פסק הלכה: " צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב" .

אני יכול להוסיף כי הן מחברי הפאשקוויל והן אותו חכם מחכמי העדה החרדית לא חידשו דבר. לאחר שסבי נהרג בהתמוטטות מרפסת בעת הדלקת ל" ג בעומר במירון ( בשנת 1911) פסקו חכמי צפת כי הסיבה לאסון (בו נספו 21 אנשים) היא שנשים יוצאות מבתיהן אל השוק.

מה זה פאשקוויל

זו מלה ביידיש שמשמעותה כתב פלסתר. פי גרסה אחת נוצרה המלה משבוש של שתי מלים עבריות פתקי-עוול. בהברה אשכנזית ליטאית זה נשמע כמו " פשקי עוול" ומכאן זה הפך לפאשקוויל. לפי גרסה אחרת זהו שיבוש של צרוף המילים " פתק אווילים" .

לפי המילון הלועזי-עברי של אלקלעי מקור המילה " פסקויל" איטלקי. היא נקראת על שם פסקינו, פסל שבור ברומא שנתגלה ב-1501, שנהגו לכתוב עליו כתבי פלסתר. במילון הלועזי-עברי של פינס יש הסבר אחר: " בעל מלאכה ברומא, שהיה ידוע בחריפותו והיה נוהג לתלות על פסל עתיק כתבים עוקצניים" .

הפאשקוויל הוא אחד מאמצעי התקשורת המקובלים ביותר בקרב היהודים החרדים בירושלים ובבני ברק. כל הרוצה מדפיס מודעה ענקית עם אותיות גדולות יותר מאותיות קידוש לבנה ומדביק על הקירות. לרוב זהו כתב פלסתר אנונימי, שמטרתו להשמיץ אישיות או מוסד.

רבנים רבים גינו את התופעה ופסקו " ארור מכה רעהו בסתר" . דבר זה לא מנע את המשך הפרסום וההפצה של כתבי הפלסתר. לרבי מסאטמר מיוחסת האמירה כי בתי מאה שערים היו מתמוטטים מזמן לולא הדבק של הפאשקווילים הרבים שהודבקו עליהם.

מאמר מורחב בנושא המשקווילים