ארכיון הקטגוריה: ארץ ישראל

גאולת קרקע בארץ ישראל

רכישת אדמות היתה הפעילות העיקרית של הציונות מראשיתה * גדול הפושעים בתחום זה היה יהושע חנקין, שרכש 600 אלף דונם * היסטוריון שמאלני האשים אותו כי נהג בנוכלות, שוחד ואלימות * אבל בלעדי חנקין ויתר גואלי האדמה לא היתה קמה המדינה

אילו חקרה טליה ששון את רכישות הקרקע בתוך הקו הירוק הייתה חייבת להגיע למסקנה שמדינת ישראל כולה בלתי חוקית. ליועץ המשפטי מני מזוז לא הייתה אז ברירה אלא להכין כתב אישום נגד גדול פושעי רכישת הקרקעות בארץ ישראל, יהושע חנקין.

חנקין, יליד אוקראינה, עלה לארץ בעליה הראשונה (1882) והתיישב בראשון לציון, שאביו היה ממייסדיה. החל משנת 1890, והוא אז בן 26 בלבד, החל במפעל רכישת קרקעות לצורך התיישבות יהודית. באותם ימים רכש את האדמות עליהן הוקמו חדרה וגדרה.

האשה המיילדת

חנקין נתגלה כבעל כישרון יוצא דופן בתחום זה. הוא התמצא היטב בחוקי המקרקעין, דיבר ערבית שוטפת, הכיר את מנהגי הערבים וקשר קשרים ענפים עם בעלי קרקעות. לידו עזרה אשתו, אולגה לבית בלקינד, מיילדת במקצועה, שיילדה בין היתר את נשותיהם של בעלי הקרקעות הערביים.

 

יהושע חנקין

יהושע חנקין

פעולתו הייתה בראשיתה יוזמה פרטית לגמרי. הוא פנה למשקיע יהודי מרוסיה, שמעון דומיניק שמו, והציע לו להשקיע ברכישת אדמות עמק חפר. במכתב לדומיניק תאר חנקין אדמות אלה במילים הבאות: " מקום אשר בו יתאחדו כל המעלות אשר בהן משתבחת ארצנו הקדושה, מקום חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון. מקום נהר נחלי מים ועל חוף ימים ישכון" .

היה צריך הרבה דימיון כדי לתאר כך את הפוטנציאל של עמק חפר, שהיה אז אזור של חולות נודדים וביצות ממאירות. תושבי המקום המעטים היו בדואים שהתפרנסו בעיקר ממרעה ומשוד עוברי אורח.

רכישת העמקים

מאמצי הרכישה נמשכו שנים רבות, במהלכן טווה חנקין את הקשרים. רק בשנת 1929, הפעם כפקיד "הכשרת הישוב" , הושלמה הרכישה. בשלושים השנים שחלפו עלה מחיר הקרקע פי עשרים ושלושה. אך העמק נרכש והפך לאחד האזורים הפורחים בארץ ישראל. חנקין המשיך במפעל הרכישות שלו כמעט עד יום מותו בשנת 1945. הוא רכש את אדמות עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק החולה ועוד. בסך הכל רכש במהלך חייו כ-600 אלף דונם.

גאולה או כיבוש

רכישת אדמות הייתה הפעילות הציונית העיקרית מראשיתה. קראו לזה " גאולת קרקע" או " כיבוש הקרקע" . האדמות שנרכשו היו בעיקר במישור החוף, בין יפו לחיפה, ובעמקי יזרעאל והירדן. אלה היו אזורים מוכי ביצות ורובם לא היו מיושבים ולא מעובדים. בין 1878 ל-1908 נרכשו כ-400 אלף דונם, בשנות ה-20 נרכשו 533 אלף דונם ובשנות ה-30 עוד 300 אלף דונם. עד סוף המנדט הבריטי רכשו היהודים כשני מיליון דונם. קרקעות אלה שימשו להקמת הקיבוצים ולהרחבת ישובים חקלאיים ועירוניים.


 

יהושע  חנקין ואשתו המיילדת אולגה

יהושע חנקין ואשתו המיילדת אולגה

 

הביקוש היהודי לקרקע העלה את מחירה באופן תלול. משנת 1910 ועד 1944 עלו מחירי הקרקע ב-5000 אחוזים. הקרקע נקנתה בדרך כלל ממי שנחשבו בעליה, שהגיעו לבעלות הזו במניפולציות ובשחיתות שאפיינה את התקופה העותמנית. אלה היו נכבדים עשירים, שרובם ישבו בביירות , ביפו, בשכם, בג"נין ובעזה. רבים מן המוכרים היו בני המשפחות המכובדות בציבור הערבי של ארץ ישראל: נשאשיבי, אל חוסייני, אל עלאמי, דג"אני. בני משפחות אלה עמדו בראש התועמלנים נגד הציונות ונגד מכירות קרקע ליהודים. נאמר עליהם כי היו " פטריוטים בגלוי ובוגדים במחשך" .

" החטא הקדמון"

על האדמות שנרכשו ישבו אריסים ערביים (שחדרו לשפלת החוף במאה ה-19). סילוק אריסים אלה מן האדמות היה חומר תבערה לתעמולה הערבית האנטי ציונית. ה"נישול" משמש עד היום נימוק של השמאל הישראלי לראות בציונות מפעל שבחטא יסודו. ההיסטוריון תום שגב כותב על שיטותיו של חנקין ורוכשי אדמה אחרים: " הימור ומזל, אילתור, נוכלות, ושוחד, סיכון אלימות וחזון" .

חולות עמק חפר 1930

חולות עמק חפר 1930

אך מחקרים שנערכו בנושא, כולל על ידי הבריטים, העלו שהמנושלים הסתדרו היטב במקומות אחרים. ההתיישבות היהודית רק העלתה את רמת החיים של כלל האוכלוסייה הערבית וזו הרחיבה את השטחים שעיבדה.

 

גאולת אדמה בצל עונש מוות

 

מנחם אוסישקין

מנחם אוסישקין

מנחם אוסישקין, מראשי " חובבי ציון" , אמר ב-1904 כי " בלי זכות בעלים על האדמה מעולם לא תהיה ארץ ישראל יהודית" . הוא הוסיף כי ארץ נרכשת או בכסף או בכוח או בשלטון. הואיל ואין לנו היהודים כוח ושלטון לא נותר לנו אלא לרכוש קרקע בכסף.

 

מלחמת השחרור ב-1948 העבירה בכוח לבעלות העם היהודי את כל אדמות המדינה המנדטורית, בתחום הקו הירוק. במלחמת 1967 השתלטה ישראל על יהודה ושומרון. הפעם היה ליהודים בארץ ישראל גם שלטון וגם כוח. אך מדינת ישראל החליטה שזהו שטח כיבוש של ארץ זרה.

ואז התחיל המוח היהודי לחפש פטנטים איך לרכוש אדמות מולדת, שהחוק החל עליהן הוא החוק הירדני. שוחחתי עם ידידי  עו"ד ד" ר יעקב חרותי, לשעבר לוחם לח"י, שרתם את ידיעותיו המשפטיות בשלבים הראשונים של רכישת קרקעות ביהודה ושומרון.

שרי המערך חתמו

חרותי: " צריך לזכור כי החוק הירדני קובע איסור מוחלט על מכירת קרקעות לזרים ועונש מוות למי שמוכר קרקע ליהודים. היה צריך למצוא דרך לאפשר למוכרים הערביים למכור קרקע ליהודים בלי שיסתכנו בחבל התליה.

עו"ד ד"ר יעקב חרותי

יעקב חרותי צילום: זאב גלילי

" בשלב הראשון, ב-1967, נעשה מיפוי של אדמות מדינה. זה איפשר להקים ישובים, בלי שתהיה למישהו עילה לטעון שנגזלו אדמות פרטיות. עד 1974 הקימו ממשלות המערך על אדמות אלה 13 ישובים ושבע היאחזויות צבאיות. אבל גם אז היה צורך ברכישת אדמות, למשל בגוש עציון. הקרקע הייתה דרושה להרחבת ישוב ולבניית כביש. איתרנו את בעל הקרקע שהיגר לצ"ילי, הבאנו אותו לכאן והחתמנו אותו על המכירה. על ההיתר לרכישת הקרקע חתמו שלושה מראשי מפלגת העבודה, ביניהם שר הביטחון שמעון פרס.

רכישות פרטיות

" ב-1977 בגין עולה לשלטון ואחרי שהבטיח הרבה אלוני מורה התחיל לעשות במכנסיים. גוש אמונים לחץ וממשלת בגין התחילה להפקיע אדמות, כולל אדמות פרטיות, בכמויות לא גדולות. רכישות אלה נועדו להקמת ישובים.

" ההפקעות גררו אחריהן בדרך כלל התנגדויות של ערבים שטענו לבעלות על קרקעות. הדברים הובאו בפני ועדות ואני הופעתי בוועדות אלה כנציג המינהל האזרחי (זה היה במסגרת שרות מילואים שעשיתי בהתנדבות). ניצלתי את הידע שלי בחוקי הקרקעות מן הפרקטיקה המשפטית ואת שליטתי בשפה הערבית.

" במקביל החלו רכישות פרטיות. חלק מהן נעשו במטרה להקים ישובים ויש אכן כמה ישובים היושבים על קרקעות שנרכשו מערבים באורח פרטי. אני ייצגתי אנשים שרכשו קרקעות כאלה.

פירצה בחוק

" החוק הירדני אסר מכירת קרקעות לזרים אך התיר לארגונים ולחברות זרות, וגם לחברות שנרשמו בירדן, לרכוש קרקע לצרכי בתי חולים, מנזרים, כנסיות וכדומה. אבל לא לצרכי מסחר. באותה תקופה היה אורי בראון עוזר שר הבטחון של אריאל שרון. הצעתי לבראון לנצל את הפירצה בחוק הירדני. לרשום חברה שבעליה יהודים שתהיה חברת בת של חברה ירדנית, שיש לה אפשרות לרכוש אדמות בלי איום בפסק דין מוות. לאחר הרכישה היה ראש המינהל האזרחי יכול להתיר שימוש בקרקעות הנרכשות למטרות מסחריות. בעקבות הפירצה הזו צצו חברות כפיטריות וערבים עמדו בתור כדי למכור אדמות. עד שבאה פליאה אלבק מהפרקליטות ועצרה את זה. אלבק היתה המהדורה הקודמת של טליה חסון. פליאה אלבק הומלצה על ידי אהרון ברק, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. בגין נישק את ידה וקיבל את הדין שחרצה" .

==================================================================

ביאליק: כמה אדמה צריך אדם

דברים שאמר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לפני למעלה משמונים שנה לרגל חג " הקרן הקיימת" :

" … פרופסור אחד שאל את השומעים: בכמה אדמה יש צורך לאדם, שירגיש עמידה בטוחה ומאוששת?

" ענו השומעים: די לו רק בכברת אדמה, כדי עמידה על כפות הרגלים. מפני שאין האדם עומד אלא על אותו הקרקע שכפות רגליו נעוצות בה, ומיד הוא מרגיש עצמו עומד עמידה איתנה וחזקה.

" אמר להם: כן הדבר בשעה שעומד אדם במישור, אבל אם יעמוד במקום גבוה שאין סביבו שטח גדול, כמה אדמה צריכה לו שלא ירגיש חרדה ברגליו ובברכיו מפחד הנפילה? שאל והשיב:

צריך אדם להרגיש סביבו אדמה מלוא קומתו. שאם ייכשל ויפול יהא בטוח שיתמתח על האדמה ולא יהא תלוי באוויר אף במקצת גופו…

<

ההתנתקןת החלה בחורבן חבל ימית בידי בגין – "העקירה היא כמו צונאמי"

נחום שפר, יליד קיבוץ תל-יוסף ,מלח הארץ,  נענה ב-1971 לקריאת המדינה ליישב את חבל ימית והיה ממקימי " שדות" * במהלך הפינוי נפצע קשה * " זה פצע נפשי שלא הגליד" * שיקם עצמו בהקמת מושב עין הבשור * קורא למשאל עם ולהפסיק את ההסתה נגד המתיישבים * " הם טובי בניה של הארץ"

נחום שפר, בן 64, אב לשלושה ילדים, ממפוני חבל ימית, משווה את העקירה הצפויה של מתיישבי גוש קטיף לצונאמי.

" המראות הקשים ביבשת אסיה" , הוא אומר, " עדין חקוקים בזיכרוננו. מראות של אנשים שעולמם נחרב. העולם כולו התגייס לסייע לניצולים.

" ואצלנו? כשמדובר בהריסת בתיהם וחלומותיהם של אחינו עומד הציבור מהצד. לא רק שלא תומכים, מעודדים ומחבקים אלא מתעמרים באלו שהכי זקוקים עכשיו לסיוע" .

 

 נחום שפר

נחום שפר

שפר הוא מה שנוהגים לכנות " מלח הארץ" ולא כמליצה. נולד בקיבוץ תל יוסף וגדל בקיבוץ בית השיטה. לאחר שחרורו מן הצבא התגייס לסייע לקיבוץ הצעיר " נווה אור" , חי כמה שנים עם משפחתו בקיבוץ בית גוברין. בשנת 1971 נחלץ לקריאת המדינה והמוסדות המיישבים להקים את ישוב " שדות" בחבל ימית. עשר שנים לאחר מכן נעקר ובנה את חייו מחדש במושב עין הבשור.

על מה שעבר עליו סיפר ביום עיון שנערך בימים אלה בקיבוץ יפעת. הכנס נערך לזכרו של שר החקלאות לשעבר, חיים גבתי, בנושא ההיבטים ההתישבותיים של הניתוק.

ואלה עיקרי דבריו:

" פצע שלא הגליד"

" כל מה שיש לי לומר בהקשר זה, נאמר בדם ליבי וכל התעסקות בעניין מגרדת פצע שמעולם לא הגליד. אני חש חובה מוסרית לומר את הדברים בקול רם, על מנת להתריע מפני הטרגדיות הצפויות, אם לא נדע לטפל נכון בעקורים של שנת 2005.

 

 כרזה של חבל ימית מלפני החורבן (ויקיפדיה)

כרזה של חבל ימית מלפני החורבן (ויקיפדיה)

בשנות ה- 70 התגבשה התוכנית לעיבוי הגבולות – ברמת הגולן, בבקעה ובמרחבי סיני. ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר ובסיוע תנועת המושבים, הובילו את התוכנית כולה עד שלבי הביצוע. התנועה גייסה את מיטב בנייה וגיבשה "נבחרת", אשר החלה להתכונן למבצע.

מעשה חלוצי

הסבירו לנו בצורה חד משמעית שנרקמת תוכנית רבת היקף של ישוב צפון סיני מקו ניצנה ועד רצועת החוף של אל-עריש. התיישבות מסיבית, שתשמש חיץ ביטחוני בינינו לבין המצרים.

לכל המשפחות הראשונות שעלו על הקרקע של מושב שדות ניתן ציוד אישי וציוד חקלאי ביד נדיבה. המסר הברור שקיבלנו היה שמדובר במעשה חלוצי, חשוב מאין כמוהו לביטחון המדינה" .

יצירת יש מאין

" הימים הראשונים היו קשים – ללא חשמל, ללא מים וללא אמצעים בסיסים לניהול חיים תקינים. אך ההתרגשות הייתה גדולה, והיא חיפתה על הקשיים הפיסיים. כולנו היינו חדורי אידיאולוגיה ואמונה" .

" קבוצת המשפחות שלא היה ביניהן כל קשר, למעט מפגשי ההכנה הבודדים בתנועת המושבים, הפכה לימים לחבורה מגובשת עם קשרים תרבותיים וחברתיים שאני אישית לא הכרתי לפני כן. עם השנים הפכנו למקצוענים בתחום גידולי חורף חסויים והיינו לחלוצי היצואנים של תוצרת חקלאית משובחת.

" אלו היו שנים של התרוממות רוח, תחושה עילאית של יצירת יש מאין. מדיונות צהובות, צרובות מלחמה הפכנו את האזור לגן עדן עלי אדמות" .

שמועות ראשונות

" בשנת 1977, כשאנחנו עדיין שיכורים מההצלחה שלנו, מתחילות להגיע, השמועות על אפשרות של עקירה ופינוי.

התגובה הראשונית הייתה שוק. אתה שואל את עצמך: הכיצד ? הרי אני באתי לכאן בשליחות. מה השתנה פתאום?"

הסברים ואשליות

" כשאין הסברים משכנעים לשאלה מדוע אתה צריך לפנות את ביתך, אתה מתחיל לספק לעצמך כל מיני הסברים "מרגיעים". הנה אריק שרון ממשיך בבניין החבל, מגדיל לעשות בעודו בונה מאחזי דמה (מה שנקרא "מגדלים פורחים"). ההיגיון הבריא כאילו מספק לך את התשובה הרצויה: אם כל זה קורה, סימן שאף אחד לא מתכוון באמת לפנות את החבל.

" המפוכחים שבינינו החלו להבין שקיים איום אמיתי ושצריך לקום ו"לעשות מעשה", כדי לבטל את רוע הגזרה. ואז אתה נקרע בינך לבין עצמך לגבי אופן המאבק ושיטת המחאה.

סיפור " גן הירק"

" המבחן הראשון היה ב"גן הירק" בנאות סיני. לא השתייכתי לגרעין הקשה והקיצוני שהתנגד לנסיגה. אבל האמנתי שאם נצליח למנוע את פינוי "גן הירק", נצליח במאבק על הפינוי כולו. עם האמונה החזקה הזו, הלכתי למקום מתוך כוונה למחות באמצעות נוכחותי במקום (וחלילה לא מתוך כוונה להשתתף פיזית במאבק).

" כשהגענו ל"גן הירק" נתקלנו בתכונה של "לקראת מלחמה": חולקו פקודות, ניתנו הוראות, מילאו מקלות וצינורות בחול, כהכנה ל"קרב" עם הצבא. הלכנו לישון באוהל שהבאנו איתנו.

החיילים מסתערים

" בארבע לפנות בוקר התעוררנו, לקול צופרי האזעקה שהפעילו המתיישבים ברגע שהצבא החל בסגירת השטח. חיילים החלו להסתער על המבנה המרכזי שבו התבצרו המתיישבים. בתוך המבנה היו נשים, ילדים ואפילו תינוקות. על הגג עמדו המתיישבים והדפו, גל אחר גל, את החיילים, עם המקלות והצינורות שמולאו בחול.

 

 ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

" אני זוכר את עצמי עומד שם לבד, ורואה כיצד קצין (יובל, המכונה " הפרד" , בן קיבוץ מסילות), מסתער בראש מחלקת חיילים חבושי קסדות. הקצין חטף מכות מהמתיישבים, אך המשיך להסתער בעודו צועק לחייליו: "אחרי". בסופו של דבר, החיילים נסוגו ובכך מנעו שפיכות דמים.

בשלב זה הצבא הביא שופל גדול ועליו חיילים במטרה לטפס בעזרתו על הגג. מאחורי אחד הבתים הסמוכים יצא טרקטור, שגרר אחריו קונצרטינות, וחסם את דרכו של השופל.

חיילים מכים אותי

מספר חיילים החלו להתנפל על נהג הטרקטור. לא יכולתי להתאפק וקפצתי על הטרקטור על מנת לסייע לנהג. באותם רגעים הבחנתי במיכלית כיבוי אש ענקית של חיל האוויר, בעלת זרנוק מים אימתני שמטרתה להתיז מים על המתיישבים. נסעתי לעברה עם הטרקטור על מנת שלא תוכל להתקרב. ברגע זה החלו חיילים להכות אותי. למרות זאת לא עזבתי את ההגה ונכנסתי בפגוש של המיכלית. החיילים משכו אותי בידיים וברגליים, תפשו בשערות ראשי וממש תלשו לי אותם.

פתאום הרגשתי שהלחץ נחלש, הסתכלתי הצידה וראיתי את דן שומרון נותן הוראה לחיילים להפסיק להסתער.

מוכה וחבול

רק בשלב זה הצליחו לנתק אותי מהטרקטור וגררו אותי לאוטובוס שהוביל את התושבים למעצר ברפיח. בזמן שניסו להעלות אותי לאוטובוס, ראיתי כיצד איציק טל מתמוטט ליד דלת האוטובוס, לאחר שחיילים הכו על ראשו עם אלה.

כשנסגרו הדלתות, והאוטובוס החל בנסיעה לכיוון מחנה המעצר ברפיח, התחלתי להרגיש בגופי את עוצמת הכאב הפיסי והנפשי של המכות שספגתי.

 

 ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

ממראות הפינוי (ניצן דנציג ויקישיתוף)

עשרות אמבולנסים

" הייתי בסערת רגשות נוראה. ניגשתי לקצין שעמד ליד דלת האוטובוס ואמרתי לו: "עכשיו אנחנו אחד מול אחד, בוא ונראה אני או אתה". הקצין החוויר ונהג האוטובוס עצר, פתח את הדלתות ונטש את האוטובוס. נוסעי האוטובוס חילצו עצמם במהירות מן האוטובוס והחלו לצעוד לכיוון הישוב.

רק אז, בדרכי חזרה ל"נאות סיני", הבחנתי, שבצידה הימני של הדרך המובילה לישוב, בתוך חורשת האשלים, חונים עשרות אמבולנסים צבאיים, ולידם פרוס תאג" ד עם אלונקות פתוחות" .

בית דין צבאי

בדרך הביתה התברר שהרגל שלי מרוסקת. למחרת בבוקר, לאחר שהרגל התנפחה למימדי ענק והכאבים התעצמו, הסיע אותי חבר לחדר המיון בבאר שבע. נתברר שהפציעה קשה, אך קשה ממנה הפגיעה הנפשית. עד היום אינני יכול לשכוח את המאבק עם חילי צה" ל, החיילים שלנו.

בהמשך קיבלתי, יחד עם תושבים נוספים, זימון למשפט בבית דין צבאי בעזה. המשפט היה עבורי חוויה קשה ומשפילה, הושבתי על כסא נאשמים המיועד בימים כתיקונם למחבלים, נגזר עלי קנס כספי ומאסר על תנאי ועד היום אני בעל תיק פלילי. בתקשורת הוצגנו כגדולי המתפרעים וכמפירי חוק.

הפינוי והחורבן

" הגיע שלב שהתחילו לדבר על הפיצויים. לא הייתי נגד קבלתם, אבל לא היה לי ראש ופנאי להתעסק בעניינם. כשהגיע השמאי לאמוד את הרכוש, אמרתי לו: "תעזוב אותי במנוחה, תסתובב בבית ובמשק ותרשום מה שאתה רוצה".

" החתימו אותי על מה שרצו ואני מצידי קיבלתי את מה שנתנו.

בעצתו של פקיד הבנק השקעתי את כל כספי במניות הבנקאיות ולימים נכנסתי לרשימת המפסידים בנפילת המניות הבנקאיות.

להתחיל מהתחלה

" במעט הכסף שנותר לי יכולתי לרכוש נחלה ב"עין הבשור" ועליה מבנה זמני. הכסף הספיק בקושי לתשלום עבור התשתית. למעשה הייתי צריך להתחיל הכל מן ההתחלה, ללא כל אמצעים.

חזרתי בדיוק לאותה נקודת התחלה בה הייתי לאחר שעזבתי את הקיבוץ. אלא שהפעם הייתי מבוגר בעשר שנים, נתון בתוך סיטואציה אישית ומשפחתית מורכבת ולאחר חוויית פינוי מכאיבה וצורבת" .

מבט אחרון לסיני

" בלחץ הבנים חזרתי למה שהיה הבית שלנו בשדות יום לפני החזרת השטח למצרים. עמדתי על חורבות מה שהיה עד אתמול חלקת האלוהים הקטנה שלי. הבטתי בהרס הנורא שהותירו הדחפורים. ערמות חול שמתחתם מבצבצים שלדי מתכת ועץ, מה שהיה פעם בית, הבית שלי. לא יכולתי יותר לראות איך הבנים מנסים לזהות היכן עמד הבית, היכן הלול וכל השאר. פניתי לאחור כדי שבני לא יראו את הבכי. ברחתי משם מבלי להסב פני ולו עוד פעם אחת. ועדיין המראות הללו רודפים אותי יום יום, שעה שעה" .

לא למדנו כלום

מה למדנו מאותו אירוע טראומתי? אני יכול לומר בוודאות שלא למדנו כלום. מה שהיה הוא שיהיה, רק שהפעם, בגלל משך השנים של ההתישבות (דור שני ושלישי – דור שנולד… ודור שנקבר…), הדברים עלולים להיות הרבה יותר קשים.

אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולפנות בראש וראשונה לאלו שמובילים את המהלך.

* בואו ננסה להיות קשובים למתיישבים ונקיים משאל עם או בחירות.

* להפסיק את ההסתה הפרועה ההופכת את המתיישבים לאויבים. יש להתייחס אליהם כאל חלוצים אמיתיים.

* עלינו לקבל אותם באהבה, לאמץ אותם אל ליבנו, לפתוח את בתינו בפניהם ולעשות ככל יכולתנו לעזור להם לשקם את חייהם בתוכנו ובקרבנו.

* מדובר בטובי בניה של הארץ, אלו הבנים שאנחנו, תנועת העבודה וההתיישבות העובדת, חינכנו.

ראה סיפורי סבתא שסיפר בגין לנכדתו

מי מפקיר קרקעות הלאום ומאיים על חוק השבות

עתירות לבג"ץ בענין קרקעות הלאום וחוקי אזרחות מאיימות לרוקן את המדינה מן התוכן הציוני שלה * לא ירחק היום ותוגש עתירה נגד חוק השבות * האם הקהילה היהודית במדינת ישראל תצטרך להקים מחדש מוסדות ציוניים שיגנו על האינטרסים של העם היהודי * ונקווה שלא נזדקק ל" עליה ב""

אןרי צבי בצעירותו 1

כשהייתי נער לימדו אותי בבית"ר שאין לתרום כסף לקרן הקיימת. כי, כפי שכתב אורי צבי גרינברג, " אין ארץ בכסף נקנית… ארץ נכבשת בדם" . המצאנו אז את הפזמון: קרן קיימת היא מטומטמת. סירבנו להשתתף ב" יום סרט" שבו הסתובבו נערים ברחובות והתרימו עוברים ושבים לקופסא הכחולה. סירבנו לשלם תמורת בולי הקרן הקיימת, שעיטרו אז את תעודות הסיום השנתיות בכל בית ספר. טקס הרמת התרומה השבועי לקופסה הכחולה, שנערך בכל כיתה מדי יום שישי, היה זירה להפגנה זוטא.

 

קופסת קרן קיימת

במרוצת השנים למדנו לדעת שהקרן הקיימת בכלל לא מטומטמת. כי זהו מפעל אדיר של התנועה הציונית והעם היהודי. מפעל שמאז הקמתו בשנת 1901 ועד הכרזת המדינה ב-1948 רכש כמיליון דונם מאדמות ארץ ישראל. אדמות עמק זבולון במפרץ חיפה, עמק חפר בשרון ועמק יזרעאל; אדמות הדר הכרמל בחיפה; שכונת בורוכוב בגבעתיים; מקור חיים, רחביה והר הצופים בירושלים, חולדה ובן שמן – כל אלה ושטחים נרחבים אחרים, היו רכישות של הקרן הקיימת. רכישות שהיו הבסיס למדינה שבדרך ונועדו להעביר את אדמות הלאום לבעלותו הבלעדית של עם ישראל. עם הקמת המדינה הועברו לרשות הקרן הקיימת גם אדמות מדינה שנרכשו בדם חללי מלחמת השחרור.

 

חולות עמק חפר שנרכשו על ידי הקרן הקיימת 1930

למי שייכות האדמות

בימים אלה מתבררת בבג"ץ עתירה, אשר אם תתקבל תרוקן את כל המפעל הלאומי הזה מתוכנו. העתירה הוגשה נגד מינהל מקרקעי ישראל, שמאז הקמת המדינה מנהל את אדמות הקרן הקיימת. המינהל מקיים את אמנת היסוד של הקרן, הקובעת שקרקע הלאום נועדה אך ורק לעם היהודי. על פי אמנה זו מנועים ערבים מלהשתתף במכרזים לשיווק קרקעות שבבעלות הקרן הקיימת.

בתשובתה לעתירה אומרת הקרן הקיימת כי אדמות הקרן נרכשו על ידי העם היהודי ולכן " נאמנותה של הקרן הקיימת לישראל איננה נתונה ולא יכול שתהא" לכלל אזרחיה של מדינת ישראל, אלא לעם היהודי בלבד.

(הערה משנת 2009 :לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון)

אם לדון לפי תקדימי העבר, כמעט אין ספק שבג" ץ יכריע למען התפיסה של מדינת כל אזרחיה. תפיסה שאיננה נותנת כל עדיפות לאינטרסים של העם היהודי במדינת ישראל.

למי מגיעה אזרחות

החלטה בעלת תוצאה דומה עשויה להתקבל בבג"ץ  בעתירה בענין אחר. העתירה הוגשה על ידי ארגון " עדאלה" , שביקש מבג" ץ לבטל את התיקון לחוק המונע מפלסטינים לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואים עם אזרח ישראלי.

העותרים טענו כי מדובר בחוק גזעני ומפלה שאיננו חוקתי, הסותר את הוראת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

העתירה נידונה בהרכב מיוחד של 13 שופטים שטרם הכריעו בנושא. אך ניתן לצפות מה תהיה ההכרעה על פי נוסח החלטת ביניים שקיבלו. בהחלטה נאמר בין היתר: " החוק שלפנינו, על דעת כולנו, איננו חוק מן המניין והוא מצדיק התייחסות מיוחדת" . השופטים קוראים לממשלה " לבחון באופן יסודי ביותר את הבעיות שהחוק מעורר" .

המגמה המסתמנת בפסיקת בג"ץ בנושאים אלה ואחרים מעוררת שאלה קשה. האם מדינת ישראל משמשת עדיין מכשיר להגשמת שאיפותיו של העם היהודי, כפי שנתגלמו בתנועה הציונית. אין ספק שבעתיד הלא רחוק תוגש עתירה נגד חוק השבות, המפלה בעליל בין זכותם של יהודים ולא יהודים להיכנס למדינת ישראל ולהיות אזרחיה. הנימוקים של העותרים המערערים על מדיניות הקרן הקיימת ועל התיקון לחוק האזרחות תקפים כפל כפליים ביחס לחוק השבות.

(הערה מספטבר   2009 :"ברוב דעות של המישנה לנשיא (בדימ') השופט חשין והשופטים ריבלין, לוי גרוניס, נאור ועדיאל, בניגוד לדעתם של הנשיא ברק והשופטים ביניש, פרוקצ'יה, ג'ובראן וחיות, הוחלט לבטל את הצו על תנאי ולדחות את העתירות".

ניתן היום, ט"ז באייר התשס"ו 14.05.2006

אפלייה מתקנת

 

השופט בדימוס, אורי שטרוזמן, הביע לא פעם את הדעה כי ניתן למצוא דרך חוקית שתחזיר למדינת ישראל את מעמדה כמגשימת המטרה הציונית. הרעיון של שטרוזמן הוא שיש לתת ליהודים במדינת ישראל העדפה מתקנת מכוח חוק. זאת, בנימוק שהעם היהודי איבד שליש מבניו בשואה. אובדן זה מצדיק אפליה מתקנת בשורה של תחומים. למשל: עידוד הילודה ליהודים בלבד, עידוד להתיישבות יהודית, הקצאת קרקעות ליהודים ועוד.

האם במציאות הפוליטית והחברתית של מדינת ישראל יש סיכוי שהצעה כזו תתקבל? קשה להניח.

====================================================

איך אפשרי חוסן לאומי עם ריבוי טבעי פלסטיני

ראה מאמר מורחב בנושא

ד" ר יצחק רביד, מומחה לחקר ביצועים, הגיע למסקנה כי במציאות הנוכחית "מדינת ישראל איננה משרתת, או תורמת מעט מאד להגשמת המטרה הציונית" . ד" ר רביד, שראיינתי אותו כאן לפני כשנה בנושא הבעיה הדמוגרפית, התריע אז בכנס הרצליה, כי החוסן הלאומי של מדינת ישראל אינו חופף בהכרח את החוסן הלאומי של העם היהודי.

בעקבות שני הבג"צים פניתי שוב לד"ר רביד על מנת שיבהיר את עמדתו. וכך הוא אומר: " העם היהודי היום יוצא מפסיד מכך שהוא תולה יהבו על המדינה ומנסה להגשים את מטרותיו דרך המדינה".

 

ד"ר יצחק רביד

ד"ר רביד מתייחס במחקריו בעיקר לקריסה של מערכות השרותים החברתיים שמספקת המדינה לכל האזרחים מתוך שיוויון מלא.

" השרותים החברתיים במדינת ישראל קורסים, וההסבר לכך איננו פוליטי, מדיני או לאומי. זה עניין של אריתמטיקה פשוטה. תיקח את התוצר לנפש של האוכלוסייה היהודית מול התוצר לנפש של האוכלוסייה המוסלמית ותמצא את ההסבר" .

חלק נכבד מאזרחי ישראל – והדבר אמור בעיקר בסקטור המוסלמי – נמצא מחוץ למעגל העבודה. אותו חלק זוכה לנתח גדל והולך של משאבים לאומיים (ברפואה, בחינוך, בביטוח לאומי ובשרותים אחרים) בשל ריבוי טבעי שהוא מהגבוהים בעולם. לפי חישוביו של ד" ר רביד מסבסד כל ישראלי מן המגזר היצרני (זה אמור בעיקר ביהודים, אך כולל גם ערבים נוצרים ודרוזים) את האזרחים מן המגזר הלא יצרני בסכום של כ-3000 דולר לשנה לנפש. המגזר המוסלמי לא רק שאינו מקופח, כמו שצועקים בתקשורת, אלא שוא נהנה מסבסוד הגדול פי שלושה מן ההכנסה לנפש לגולגולת במדינות הערביות.

והתוצאה: " המדינה איננה יכולה לאפשר לציבור היהודי לקיים שרותים חברתיים ברמה שיכולת הייצור שלו הייתה נותנת לו. היא גורמת לזה שרמת החינוך אינה מספיק גבוהה כמו שהיינו יכולים לתת. הוא הדין בשרותי בריאות. הוא הדין בהשקעה בתשתיות וביצירת מקומות עבודה" .

בעקבות הודו וארה" ב

ד" ר רביד נמנע מלהציע פתרונות בתחומים שאיננו מומחה בהם – מדע המדינה ומשפט בינלאומי. דבר ראשון, הוא אומר, יש להכיר את העובדות. ועל סמך העובדות לנתח את המצב ולהסיק את המסקנות. אבל הוא מצביע על כיווני חשיבה אפשריים.

" במדינת ישראל" – אומר ד" ר רביד – " יש שגיאה תפיסתית בדבר תפקידיה של מדינה דמוקרטית. התפיסה הזו אומרת כי מדינה חייבת לספק שירותים חברתיים לכל אזרחיה. זה נכון אולי במדינות מערב אירופה שבהן יש הומוגניות קהילתית וסולידריות חברתית. זה לא נכון בשתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם, הודו וארצות הברית, שאינן מספקות שרותים חברתיים" .

" מדינת ישראל איננה יכולה לעמוד בהוצאה של שירותים חברתיים כאלה. עם תוצר שהוא שני שליש (ואולי כבר חצי) מן התוצר של מדינות מפותחות אתה לא יכול לספק שרותי בריאות וחינוך של מדינות כאלה" .

להתחיל מהתחלה?

ד" ר רביד נמנע כאמור מלהציע פתרונות. אך מניתוחיו עולה שאם תמשיך המדינה להתנהל כפי שהיא מתנהלת היום לא יהיה מנוס מכך שהקהילה היהודית במדינת ישראל תיאלץ להגן על עצמה. אם לא במסגרת המדינה אז במסגרת וולונטארית. לא קשה להעלות על הדעת שאולי נצטרך להקים מחדש את התנועה הציונית, לאסוף כסף לקרן הקיימת, לגאול שוב את אדמות הלאום, להקים מערכת חינוך ובריאות. נקווה רק שלא נצטרך לחדש את " עליה ב"" ולהביא לארץ " עולים בלתי ליגאליים" .

שמונה נשים ומאה ילדים

הקורא יעקב נחליאלי מגני עומר העביר לי את הקטע הבא שפורסם בעיתון      "זמן הנגב" : " יש בדואים הנשואים לשמונה נשים ומתפרנסים מקצבאות של כמאה ילדים… כדי להתגבר על החוק האוסר ביגמיה פיתחו הבדואים בנגב תרגיל פשוט. הם מגיעים לבית הדין המוסלמי בבאר שבע, מגרשים את האישה ונרשמים במשרד הפנים כגרושים. האישה המגורשת חוזרת לאותו בית, ממשיכה ללדת ילדים ואף לקבל קצבה של אם חד הורית. הבעל מביא מהשטחים אישה חדשה, מתחתן עמה… לאחר תקופה מסוימת חוזר תרגיל הנישואין הפיקטיביים ושוב אישה חדשה בדרך… יש כיום בנגב עשרות אלפי נשים הנשואות לבדואים" . כתב את הידיעה שמעון אפרגן.

ראה גאולת הקרקע בארץ ישראל

"חסידי סאטמר אינם שונאי ישראל ואינם מחבקים את ערפאת"

המאמר על התיאולוגיה של ר' יואל טייטלבויים חשפה תופעה של ישראלים החצויים בנפשם * חובש כיפה סרוגה שעבר לסאטמר: שנים הנפתי את הדגל הדתי לאומי. עד שנתברר לי שאני מחזיק את המוט אבל אין עליו דגל" * וחסיד סאטמר מניו יורק כותב לי: אנחנו איננו המטורפים שרצים לחבק את ערפאת

אפתח בהתנצלות. התמונות של יהודים חובשי שטריימל ועטופים בטליתות, המתפללים לשלומו של ערפאת, שפורסמו בתקשורת העולמית, אינם אנשי סאטמר.

בכיתוב לתמונות הסתמכתי על אמצעי תקשורת רבים בעולם, שזיהו את המצולמים כאנשי חסידות סאטמר. בעקבות פרסומים אלה הסתייגה חסידות סאטמר מפעולותיהם של אותם יהודים. כל הקהילות החרדיות בארצות הברית פרסמו גילוי דעת, המגנה את פעילותם. על גילוי דעת זה חתומה גם קהילת חסידי סאטמר.

קיבלתי כמה עשרות תגובות למאמרי. תגובות שחשפו תופעה מדהימה. נתברר כי יש רבים שאינם סאטמרים אבל חצויים בנפשם בהתייחסות לאידיאולוגיה של ר" יואל טייטלבוים. היו גם כאלה שנמנו בעבר עם המחנה הדתי לאומי ו" חזרו בתשובה" לחיק ההשקפה הסאטמרית.

כרוז מחאהשל סטמר נגד התומכים בערפאת

כרוז מחאהשל סטמר נגד התומכים בערפאת

להלן מידגם מייצג של התגובות.

ציונות וסאטמר במשפחה אחת

" אין לי אהדה לדעות של חסידות סאטמר על מדינת ישראל" -כותבת רחל סילבצקי, מנהלת כפר הנוער הדתי, כפר חסידים –

" אבל יש לי היכרות עמוקה וידידותית עם אנשי הקהילה בארה"ב. בנעורי בקרתי הרבה עם אמי הצדקת ז"ל אצל הרבנית, אשתו של הרב יויליש זצ" ל. הרבנית הייתה מיודדת עם אמי למרות שהיינו משפחה ציונית מאד.

הרבי מסאטמר יואל טייטלבוים

הרבי מסאטמר יואל טייטלבוים

" אחותי נשואה לאב בית דין בקהילת סאטמר בניו יורק ואני מבקרת אצלה הרבה. אני מכבדת מאד את בעלה, תלמיד חכם, שאיבד את משפחתו בשואה.

" אחות שנייה שלי היא אלמנתו של מי שהיה בן דוד ראשון של הרבנית. הרב יויליש היה מסדר הקידושין בחתונתם. גיסי ז"ל הוא מן הבודדים במשפחתו ששרדו בשואה. הוא עלה לארץ, לחם במלחמת השחרור, נפצע והפך נכה. היה ציוני וחקלאי. רוב ילדיהם של בני הזוג גרים ביש"ע. כל ימי חייו שמר על קשר עם עם בת דודתו הרבנית.

" סאטמר אינם שונאי ישראל. הם נגד מדינת ישראל ואנטי ציונים. אבל אינם שונאים. סאטמר הם אוהבי יהודים, שונאי מרצחי יהודים ושונאי ערפאת.

" לרב יואליש היתה משנה סדורה נגד הציונות. היא הייתה עקבית, וניתן להבין אותה כשקוראים את ספרו "ויואל משה", גם אם לא מסכימים לדעתו. אני לעולם לא אומר זאת לאחותי שבניו יורק, אבל ההיסטוריה של מדינת ישראל הוכיחה שיש משהו בדבריו של הרבי מסאטמר. אי אפשר להימלט מההכרה שהציונות נתנה ליהדות הונגריה להירצח (ראה הספר " כחש" ).

מדינת ישראל הפכה היום למקום המסוכן ביותר לילד יהודי ודם יהודי נשפך כמים. המדינה הביאה לכאן מאות אלפי גויים במכוון. חלק ממנהיגינו מדברים על "מדינה כל אזרחיה", מפלגת שינוי רומסת כל היקר ליהדות.

" כל השנים אמרתי לאחותי שאני שומרת לה חדר בשביל היום שהאנטישמיות בניו יורק תגרום ליהודים לברוח משם. ביום החתימה על הסכמי אוסלו היא צלצלה אלי ואמרה שגם היא שומרת לי חדר.

" אנחנו ציונים ומאמינים שיש תכלית לכל המאבק והסבל שלנו. הרבי מסאטמר חשב אחרת. לדעתו היה אסור להקים מדינה מלכתחילה. הוא אסר להגיע לכותל ולקבר רחל לאחר מלחמת ששת הימים כי נשפך שם דם יהודי. אני הלכתי לקבר רחל עם הסידור של אמי כמעט כל שבוע.

" הוא לא חשב שכל היהודים הם ערב רב. אבל ראה ביהודים שונאי יהדות צאצאי הערב רב. זו הדרך היחידה שהצליחו להסביר את השנאה העצמית שיש בתוכנו" .

  
 
 
 
 
 
 

בית כנסת של  נטורי קרתא בשכונת מאה שערים, ירושלים וקישיתוף

בית כנסת של נטורי קרתא בשכונת מאה שערים, ירושלים וקישיתוף

מכיפה סרוגה לחסיד סאטמר

ש.ח., בן 51 מפתח-תקווה, היה רוב ימיו חובש כיפה. על הדרך שעבר עד שהגיע למסקנה כי חסידות סאטמר צודקת הוא מספר:

" הוריי היו חילוניים אבל בהשפעת סבתא שלחו אותי לחינוך דתי לאומי. למדתי בבתי הספר "נועם" ו"ישורון", התגייסתי לצבא, שרתתי בשריון, לחמתי במלחמת יום הכיפורים ועד גיל 45 עשיתי מילואים. הייתי נלהב לשרת בצבא כי האמנתי בחזון הציוני כמו שלימדו אותי. האמנתי בהשקפה הדתית לאומית על כל תגיה ורזיה.

" האמונה שלי בהשקפה הזו החלה להתערער לפני כעשרים שנה. באותה תקופה החלו להתארגן ההפגנות נגד פתיחת קולנוע "היכל" בלילות שבת בפתח תקווה. ההפגנות נמשכו למעלה משנתיים. בחצי השנה הראשונה השתתפו למעלה משלושים אלף איש, רובם מן המחנה הדתי לאומי ומיעוטם חרדים. זה היה מחזה מרנין לב ונפש של מאבק משותף על כבוד השבת. ההפגנות היו מסתיימות בחצות אך לאחר מכן המשכנו להתגודד, דתיים לאומיים וחרדים, ולהחליף דעות.

" הציבור הדתי לאומי הפסיק ליטול חלק בהפגנות לאחר חצי שנה. מזכ"ל בני עקיבא דאז אמר שההפגנות גורמות חילול שבת לשוטרים ופתאום נעלמו כל הכיפות הסרוגות. בחור צעיר, שכל השכלתו מחליבת פרות ועבודה בפלחה, מעלה טענה הילכתית מצוצה מן האצבע וכולם נשמעים לו.

" אני המשכתי להשתתף בהפגנות עוד שנה וחצי. הייתי עוזב את שולחן השבת ויוצא אל הרחוב עד שתיים שלוש לפנות בוקר. היינו קומץ כיפות סרוגות והרוב המכריע בהפגנות היו כיפות שחורות. בשיחות הממושכות אל תוך הלילה המשכתי להחזיק בדגל הדתי לאומי. אך אט אט הרגשתי שאני מחזיק את המוט אבל אין עליו דגל. באותה תקופה הייתי משרת במילואים 70 יום בשנה. כשהחלה המשטרה להכביד ידה על המפגינים ושלחה את משמר הגבול להכות בנו, שאלתי את עצמי לאיזה צבא אני שייך.

" אז התחיל אצלי המשבר הגדול. הייתי בן 30, אבא לשלושה ילדים. לא ביום אחד חל אצלי המהפך. היה קשה לעזוב את החלום המתוק והאופטימי של ההשקפה הדתית לאומית.

" באותה תקופה נפל לידי באורח מקרי הספר "ויואל משה" של

ר יואל טייטלבוים. זה פתח לי את העיניים. דבר דבור על אופניו כמו תפוחי זהב במשכיות כסף. כל הדברים שחשתי באינטואיציה קיבלו פתאום אישור.

" החלטתי לשנות את אורחות חיי. הוצאנו את הטלוויזיה מהבית. העברתי את הילדים לבתי ספר חרדיים וכבר בהתחלה ראיתי שבני בן ה-13 יכול ללמד אותי תלמוד. כי אני הרי למדתי תלמוד במסגרת שלומדים בה גם מתמטיקה, וספרות וביאולוגיה וערבית. והגמרא הופכת גורם מטריד ומאוס.

הפגנה של נטורי קרתא נגד ישראל ויקישיתוף

הפגנה של נטורי קרתא נגד ישראל ויקישיתוף

" התחלתי להתלבש כחרדי (פרט לסנדלים התנכיות שמהם איני יכול להיפרד). עברתי להתפלל בבית כנסת ליטאי. המשכתי לנהל ויכוחים עם עצמי. בתחילה חשבתי שיש הרבה חורים בגבינה של אמונתי הקודמת, עד שגיליתי שבכלל אין גבינה.

" אני רואה עצמי כחסיד סאטמר למרות שאין לי כל קשר ארגוני לחסידות זו. רוב בני משפחתי ממשיכים להיות ציונים דתיים. רבים מהם מתגוררים בישובי יש" ע. ואני מסכים עם הרבי מסאטמר שאת מדינת ישראל לא היה צריך להקים מלכתחילה" .

ה" שטיקים" של נטורי קרתא

" שיטת סאטמר מתנגדת בעוצמה רבה נגד התופעה המוזרה שעושים אנשי "נטורי קרתא" – כותב לי מ.ו. חסיד סאטמר מניו יורק.

" יש מלחמה פנימית משמעותית נגדם בעתוני הקהילה, בבתי המדרשים, בישיבות ובכוללים.

" כעיתונאי תבין את זה טוב. אנשי הנטורי קרתא טוענים, בתגובה לביקורת מאנשי סטמאר, שהם הנטורי קרתא מוצלחים הרבה יותר במלחמתם בציונות ממלחמת סאטמר. שהרי התקשורת העולמית מדווחת ה"שטיקים" שלהם. בה בשעה שאינה מדווחת בכלל על ההפגנות שסאטמר עורכת מפעם לפעם נגד ממשלת ישראל" .

"גם בציבור שלנו הם מנודים"

" כחרדי, שמכיר קצת מהנעשה בעולם החרדי, אני מבקש להבהיר שאין לחסידים האלה שהתפללו למען ערפאת שום קשר לסאטמר" – כותב לי חסיד סאטמר מבני ברק
" מדובר בקומץ קטן של "ימין קיצוני", שגם בציבור של סאטמר הם מנודים. קוראים להם נטורי קרתא (שומרי העיר ). יכול להיות שהאידילוגיה שלהם יונקת משיטת הרבי מסטמר, כמו שכתבת. אבל הם הלכו כל כך רחוק, שאין אף סמכות רבנית חרדית שתומך בהם.
" בבחירות לעיריות הרבי מסטמר התיר ללכת לבחור ואז הקבוצה התמהונית הנ" ל כתבו עליו: "רבינו סר מהדרך". פה אתה רואה כמה הם נחשבים אצלנו.
" חסידי סאטמר מתנדבים בזק"א וגם במד"א שהם בוודאי גופים ציוניים. ההתנגדות שלהם לציונות לא כל כך קשה, כמו שהובן מהכתבה.
" אני מכיר את האיש שנראה בתמונה. ידוע לנו גם על משה הירש שהוא שר אצל הפלשתינאים. כל יהודי חרדי מתחלחל לשמוע השם שלו בבני ברק.

   החלום שהציל את הרבי מסאטמר

מה הביא את רודולף קסטנר, שהיה עסקן ציוני, לצרף את המתנגד החריף ביותר של הציונות לרכבת ההצלה שיצאה מברגן בלזן לשווייץ?

בביאוגרפיה של ר" יואל טייטלבוים, שפרסם אחד מחסידיו, אברהם פוקס, מובאת עדותו של קסטנר במשפטו נגד מלכיאל גרינוואלד.

בעדות אמר כי צרף את הרבי לרשימה לפי בקשת חותנו, ד" ר פישר. החסידים מוסיפים כי הרבי לא רצה לעלות לרכבת. הוא הסכים רק לאחר שד" ר פישר סיפר שאמו נתגלתה לו בחלום ואמרה שאם האדמו" ר לא יצורף לרכבת ייכשל כל נסיון ההצלה.

כמה מילים לסיכום

אין ספק שקבוצת החרדים ההופכת עולמות כדי להזדהות עם שונאי ישראל אינה נמנית עם חסידות סאטמר הממוסדת. השבועון החרדי " משפחה" פרסם כתבה שבה הוא מזהה בשמותיהם את האנשים המופיעים בתמונות. מסתבר שאלה אנשי "נטורי קרתא" העוברים ממדינה למדינה ומהפגנה להפגנה. העיתון ראיין גם את אחד המפגינים, הלל דיייטש, שאמר: " תמיכתנו בעם הערבי היא תמיכה על תביעתם בצדק להשתלט על כברת ארץ הקודש" .

דברים דומים אמר איש נטורי קרתא, משה הירש, " השר לענייני יהודים ברשות הפלשתינית" בראיון שהופיע ב" מקור ראשון" .

בשנים האחרונות הרבה הירש להצטלם עם הראיס, שידע לעשות שימוש תעמולתי בתמונות הללו.

על כך שתי הערות. על אף ההסתייגות של חסידי סאטמר מנטורי קרתא אין להתעלם מכך שנטורי קרתא דוגלים באותם רעיונות של ר' יואל טייטלבוים ורק קיצוניים בהתנגדותם.

ועל רקע זה אפשר לומר גם " מלה טובה" על נטורי קרתא. במה הם גרועים מאנשי שמאל ישראלים, המכרכרים זה שנות דור סביב ערפאת? במה טוב אורי אבנרי למשל, שבא למוקטעה כדי לשמש מגן חי לערפאת מ" השר" משה הירש שביקר אצל הראיס?

ולסיום חשוב לזכור ש"נטורי קרתא" הוא שם מותג שרבים משתמשים בו בלי קשר להיסטוריה הספציפית של אירגון זה.
ראה:
מה מריץ את סאטמר לשינאת ישראל
=====================================================================

 

אורי צבי: עזה יהודית כמו שוארשה פולנית

דוד י. גרינברג , בנו של אורי צבי גרינברג, העביר לי את הקטע הבא, שכתב המשורר לפני כ-65 שנים.

בחורי ישיבה ברחוב נאליבקי בוארשה שנות השלושים

תלמידי ישיבה ברחוב נאליבקי בשנות השלושים

" רחוב נאליבקי בווארשה אינו פוסק מלהיות פולני מפני שיושבים שם יהודים בלבד. נאליבקי – זוהי אדמה פולנית. אותו הדבר – עזה. אין בכל שטחה של ארץ ישראל אף חלק אחד, שאיננו קרקע יהודי לאומי. מנקודת השקפה זו הרי לא התעניינה הציונות מעולם בשאלת רוב או לא רוב. שאלת ארץ-ישראל היא שאלה טריטוריאלית לאומית יהודית. אנו, היהודים, יש לנו כל מושגי-המולדת וכל רגשות-הקנין ביחס לארץ-ישראל , כמו שיש לכל העמים ביחס לאדמתם הלאומית. זה יותר ראלי ממה שפושטי הרגל הרעיוניים שלנו בציונות תופסים כריאליות…" .

השוק בעזה 1956

השוק בעזה 1956

קטע זה כלול במאמר שכתב אורי צבי ופורסם לראשונה ב-5 במאי 1939 בעיתון היידי "מומענט" בוארשה. הוא תורגם לעברית ופורסם ב"המשקיף" ב-18 במאי 1939.
==========================================================================++++++++++++++++++++++++++

 

אוצר צילומים של PALESTINE הריקה

הדרך לירושלים 1875 (מתוך אוצר הצילומים)

 

שער הגיא ראשית המאה העשרים

שער הגיא ראשית המאה העשרים

ENGLISH VERSION

פרסי נובל – יהודים מול כל העולם


מאות צילומים נדירים מן המאה ה-19 מחזקים את המסקנה העולה ממפת המשלחת הבריטית * הצילומים לוקטו בשקדנות על ידי חוקר ארץ ישראל אלי שילר וניתן לצפות בהם באינטרנט * וגם מפות טופוגרפיות מעולות של הארץ ניתן להוריד ובקרוב אולי גם המפה הבריטית

כשפרסמתי כאן, לפני שבועיים, את המאמר על " המפה הגדולה של הארץ הריקה" , התקשיתי למצוא צילומים, שיתמכו במסקנה העולה מאותה מפה.

המפה – אשר שורטטה בידי משלחת בריטית שערכה כאן סקר יסודי בשלהי המאה ה-19- מוכיחה מעל כל ספק כי אנשי העלייה הראשונה (1882) מצאו ארץ שוממה וריקה. בדיוק כפי שתארו הסופר מארק טווין ותיירים רבים אחרים.

%d7%a7%d7%91%d7%a8-%d7%a8%d7%97%d7%9c-1900

קבר רחל 1900

מאותה תקופה יש שפע של איורים יפהפיים בספרי מסעות. מאחד מהם נטלתי את האיור של רחוב ביפו. הבעיה עם האיורים הללו הוא שהם משקפים יותר את הרומנטיקה של המאיירים כלפי הנוף הפיסי והאנושי של " ארץ הקודש" , מאשר את המציאות. בספרו של מארק טוויין מצויים כמה צילומים, אך הם באיכות כל כך גרועה שלא ניתן להשתמש בהם. וכך גם צילומי התקופה ממקורות אחרים. ביניהם צילומים שהופיעו בספריהם של חברי המשלחת הבריטית.

להמשיך לקרוא

המפה הגדולה של הארץ הריקה

דן ירדני מחזיק בחלק של המפה בה נראים קווי הכינרת(צילום זאב גלילי)

ENGLISH VERSION

עידכון ינואר 2016

אספן מפות עתיקות מרמת-גן מחזיק אוצר היסטורי חינוכי * מפה ענקית שהכינה משלחת סקר בריטית בשלהי המאה ה-19, בקנה מידה של 1 ל-63000 * המפה מוכיחה כי ערב העליה הראשונה היתה הארץ דלה וריקה * היא מאמתת את טענת הציונות: עם ללא ארץ לארץ ללא עם * לתשומת ליבו של שר החינוך נפתלי בנט

מצאתי אוצר ששר החינוך מוזמן לראות אותו: מפת ארץ ישראל, יחידה במינה, המפה הגדולה ביותר לתקופתה. זוהי מפה שהוכנה על ידי משלחת חוקרים בריטיים, שערכה סקר בארץ ישראל בין השנים 1871-1878 [כלומר שבע שנים לפני העליה הראשונה]. קנה המידה של המפה הוא אחד ל-63000 לערך. כל סנטימטר במפה הזו, שגודלה כגודל חדר גדול, מייצג כ-630 מטר במציאות. על פי המפה ניתן לקבוע איזה ישובים היו בארץ באותן שנים ומה היה גודלם. ולפי נתונים אלו להעריך מה היה גודל האוכלוסייה כאן.

המפה הזו היא התעודה החשובה ביותר, להערכתי, להוכחת הטענה הציונית: " עם ללא ארץ לארץ ללא עם" .

ממתי מתחילים את ההיסטוריה

הסופר והוגה הדעות היהודי ארתור קסטלר אומר בספרו " הבטחה והגשמה" כי השאלה מי צודק במאבק על ארץ ישראל תלויה בשאלה ממתי מתחילים את ההיסטוריה של הארץ הזו. יהודי מאמין מתחיל את הספירה מאברהם אבינו וההבטחה שקיבל [" כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם"]. על טיעון זה, נאמר באחד האתרים של אש"ף, כי "היהודים טוענים שבאיזה תנ"ך הבטיחו להם את הארץ" . הם מתעלמים מכך שגם הקוראן קובע שזו הארץ המובטחת ליוהידים.

 אפשר להתחיל את ההיסטוריה מימי בית שני. ואז מתברר כי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה באותה תקופה, לפי אומדנים שונים, עד שישה מיליון נפש. ועל טענה זו כבר אמרו הפלסטינים שבארץ ישראל ישבו  החיתים והעמלקים שהם אבות הפלסטינים.

לענייננו חשוב להתחיל את ההיסטוריה דווקא מן העלייה הראשונה ובחינת השאלה מה מצאו כאן העולים שהחלו להגיע בשנת 1882. הטענה שהציונות לא באה לארץ ריקה, מקובלת היום על רבים וטובים בשיח הציבורי הישראלי. תרמו לכך לא מעט השמאל הפוסט ציוני וההיסטוריונים החדשים, הרואים בעצם הקמת המדינה חטא קדמון שיש לכפר עליו. אפילו היסטוריונית ציונית כאניטה שפירא מאשימה את הרצל כי  לקה ב" עיוורון צבעים" בכך שהתייחס לאוכלוסייה ה" ילידית" " יחס האופייני לעליונות האירופית והקולוניאליזם" .

על רקע זה חשוב לדעת מי היה כאן בעת העליה הראשונה וכמה מנו יושבי הארץ אז.

שום עם פלסטיני

באחד האתרים של אש"ף מצאתי את הטענה כי "העם הפלסטיני" מנה בסוף המאה ה-19 529,500 נפש.

האמנם עם ? האמנם ישוב גדול ?

לא היה ולא נברא.

על דעת כל החוקרים הרציניים (שאינם תועמלני אש"ף) מקובל שבאותה תקופה לא היה עם פלסטיני, אפילו בתיאוריה. האוכלוסייה שהייתה בארץ ישראל לא נתייחדה מן האוכלוסיות הערביות בכל המרחב – לא מבחינה אתנית, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה תרבותית או דתית. רק ההיסטוריון הפוסט ציוני ברוך קימרלינג (בספרו "פלסטינים עם בהיווצרותו" ) מקדים את היווצרותו של המושג "פלסטינים" לשנת 1831.

יתר החוקרים תמימי דעים שהלאומיות הפלשתינאית, המייחדת אותה מן הלאומיות הכלל ערבית, התגבשה רק בראשית המאה העשרים.

מה ומי מצאו אנשי העלייה הראשונה כשהגיעו לארץ?

מוקד לענין עולמי

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה ארץ ישראל מוקד בעל עניין עולמי. המאה ה-19 התאפיינה בגילויים ארכיאולוגיים מרשימים – פיענוח כתב החרטומים על אבן הרוזטה, על ידי החוקר הצרפתי שאמפוליון; חשיפת הקשת העתיקה בירושלים על ידי החוקר האמריקני רובינסון (שעל שמו קרויה הקשת); קברי המלכים בירושלים שנחשפו על ידי החוקר הצרפתי דה סולסי; גילוי מצבת מישע מלך מואב ליד נחל ארנון ועוד. כל אלה הפכו את המזרח הקרוב, ואת ארץ ישראל בפרט, מוקד עליה לרגל של ארכיאולוגים, גיאוגרפים, מדינאים, אנשי דת ותיירים. בין הבאים לתור את הארץ היו אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ( THE PALESTINE EXPLORATION FUND) שיצרו את המפה שהיא הנושא שלנו.

 קשת רובינסון. ציור מהמאה ה-19.

מארק טוויין בארץ ישראל

בין התיירים הרבים שהגיעו באותה תקופה לארץ היה גם הסופר האמריקני הנודע מארק טוויין. טווין היה כאן בשנת 1867, חמש עשרה שנים לפני העליה הראשונה. את התרשמותו תיאר בספר, במילים הבאות: " ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות… נצרת עזובה… יריחו ארורה… ירושלים…כפר חלכאים…" .

 

שער ספרו של מארק טוויין. במרז ציור של המחבר בדמות תרמילאי.

שער ספרו של מארק טוויין. במרז ציור של המחבר בדמות תרמילאי.


אחרי תיאור כזה דומה כי לא נותרה עוד שאלה מה ומי היו בארץ ישראל. לא בעיני ההיסטוריון החדש בני מוריס (שלכאורה חזר בינתיים בתשובה) הכותב בספרו " קרבנות" כי " אפשר שהוא (מארק טוויין) נתפס להגזמה" .

אם מארק טווין מגזים הרי גם שורה ארוכה אחרת של נוסעים, יהודים ולא יהודים, שהגיעו באותה תקופה לארץ ישראל, הם גוזמאים ובדאים. שכן, התיאור הזה חוזר על עצמו בלי סוף.

על רקע זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי היו יושבי הארץ באותה תקופה וכמה הם מנו.

כמה היו כאן

זו איננה שאלה סטטיסטית. מי שמאשים אותנו שהתנחלנו בארץ של עם שאינו קיים, או שדחקנו את רגליהם של ה"ילידים" , צריך להראות לנו כמה " ילידים" היו כאן ומי הם היו.

התשובה לשאלות הללו פתוחות לדמיון המזרחי ולפסבדו מדענים, המשרתים את בעלי הדמיון הזה.

נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, שהיה מגדולי החוקרים של ארץ ישראל בתקופה העותמנית מביא ( בספרו " ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמני" ) נתונים על מספר אוכלוסיית ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העותמני (1525-1573). הוא מצא בארכיונים בקושטא נתונים שנאספו בחמישה מפקדים שנועדו לגביית מיסים. במפקדים אלו נמנו 45 עד 50 אלף בתים משלמי מס. לפי הערכת בן צבי מנו תושבי בתים אלו כ-300 אלף נפש בקירוב.

יצחק בן צבי

יצחק בן צבי

מספר זה אינו אומר מאומה על מספר האוכלוסין ברבע האחרון של המאה ה-19. בשלוש מאות השנים שחלפו ידעה הארץ זעזועים לא מעטים – רעידות אדמה, מגפות, מכות ארבה, מכת שודדים הפורצים מן המדבר ועוד. כל זאת בשלטון מושחת מיסודו, שסחט את התושבים עד לשד עצמותיהם ולא נתן להם שום שרות.

בן צבי אינו מציין שום אומדן למספר התושבים הערביים בעת העליה הראשונה וברור שלא היה לו מקור מהימן לאומדן כזה. בני מוריס אומר שהמספר הוא כארבע מאות אלף נפש. מוריס מסתמך על הגיאוגרף הגרמני אלכסנדר שולץ, שכתב ספר בנושא המבוסס על שיטות שונות ומשונות לקבוע מספר אוכלוסין, בלי מקור מוסמך ואמין. שולץ עצמו מציין (במאמר שכתב כנראה אחרי הדפסת ספרו) מספרים גדולים עוד יותר ואין פלא שהוא חביב הפלסטינים המרבים לצטט אותו באתרים שלהם. מוריס מסתמך בהקשר אחר גם על החוקר הסקוטי ג'סטין מקארתי, שגם הוא מצוטט בנדיבות על ידי הפלסטינים. מקארתי מביא מספרים גדולים בהרבה. הוא קובע שב-1860 היו 411 אלף פלסטינים וב-1890 היו 553 אלף פלשתינאים.

על סמך מה? אין תשובה.

ג'ואן פיטרס, מחברת הספר "מאז ומקדם" , מעריכה כי עם ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היו בארץ כ-141 אלף לא יהודים וכרבע מהם מהגרים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, בעיקר בעת הכיבוש המצרי. כיבוש זה נמשך משנת 1831 עד 1840 ובמהלכו יזם הכובש המצרי הגירה רבתי של מצרים לארץ ישראל. הם הובאו לעזה, בית שאן, שכם, עכו ויפו.

פרופסור משה מעוז מגיע לאומדן קטן בהרבה לגבי כל התקופה העותמנית. במאמרו שכתב בספר     "תולדות ארץ ישראל" הוא מציין כי כתוצאה מפעולות השלטון העותמני ותנאי התברואה הירודים הייתה אוכלוסיית ארץ ישראל בתהליך מתמיד של דילדול ובמשך מאות שנים לא עלה מספר הערבים על מאה אלף.

אם לסכם: אין למעשה אומדן מבוסס למספר הלא יהודים בארץ ישראל עם בוא העליה הראשונה, אף שסביר להניח שמדובר באוכלוסייה קטנה. אם ההערכה הממעיטה נכונה, דהיינו שהיו בארץ בסביבות 100 אלף ערבים ב-1878 ( השנה בה נסתיים הסקר של המשלחת הבריטית) פרוש הדבר שבשבעים השנים שחלפו עד 1948 גדלה אוכלוסיית הערבים פי 12. אי אפשר להסביר עליה זו אלא בהגירה מאסיבית מן הארצות השכנות.

איך נוצרה המפה

 

סמל הקרן

סמל הקרן

" הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל" הוקמה בשנת 1865 על ידי סלתה ושמנה של החברה הבריטית דאז – לורדים, אנשי אקדמיה, כוהני דת, אילי הון. הקרן הציבה לה כמטרה לערוך מחקרים ארכאולוגיים, היסטוריים, גיאוגרפיים ואתנוגרפיים במה שנקרא אז " פלסטיין" .

המשלחת מנתה כמה עשרות אנשים, ביניהם קרטוגרפים מומחים, ובראשה עמדו אישים בעלי שעור קומה: וורן, קונדר וקיצ'נר. היא החלה בסקר בשנת 1871 וסיימה את עבודתה בשנת 1878.הדפסת המפה נמשכה כמה שנים והיא הייתה עם הופעתה המפה המפורטת והמדויקת ביותר של ארץ ישראל. בגלל גודלה הודפסה המפה ב-26 חלקים נפרדים, בארבעה צבעים, בשיטת הליתוגרפיה.

מפות של דימיון

 דן ירדני, המחזיק עותק של המפה, הוא מהנדס במקצועו, איש ניהול סטארט אפ בעיסוקו ואוהב ארץ ישראל במהותו. הוא החל לאסוף מפות עתיקות של ארץ ישראל מצעירותו וחדר העבודה שלו נראה כפינה במוזיאון יותר מאשר משרד של מנהל חברה גדולה.

ירדני הוא איש אשכולות מקסים בעל אוסף מדהים של מפות וספרי יודאיקה, בקיא היטב בנושא. רוב המפות העתיקות של ארץ ישראל, הוא מספר לי, אינן מפות במשמעות הרגילה של המילה. הן אינן מדויקות, מכילות אלמנטים אמנותיים ולא פעם מבוססות על הדימיון. למשל יש לו מפה של קרטוגרף בשם פונטיוס מן המאה ה-17 שעליה מצויירים ארועים היסטוריים מתקופות שונות. הקרטוגרפים של אז לא הכירו ממש את הארץ. כך מופיע באחת המפות נהר המחבר את הים התיכון עם ים כינרת. במפה אחת רואים שלירדן יש מקור שנקרא דן ומקור שנקרא יור. הקרטוגרפים הניחו שאם לחלק אחד מן השם ירדן יש מקור בשם דן המקור השני נקרא יור.

את  עותק  המפה של משלחת הסקר הבריטית "רכשתי בחנות ספרים בלונדון במחיר מציאה. שם לא ידעו להעריך את חשיבותה. היום היא שווה הרבה אלפי דולרים" , אומר ירדני.

מה לומדים מהמפה

ייחודה של המפה הוא שהמודדים הבריטיים סימנו בדיוק נמרץ את גבולותיו של כל ישוב וציינו בצבעים מיוחדים את החלקים המאוכלסים של הישוב. כלומר: אפשר על פי מפה זו לדעת מה היה גודלו של כל ישוב שהיה בארץ באותה תקופה, מנהר ליטאני בצפון ועד דרומית לבאר שבע.

המפה משקפת בצורה קרטוגרפית מה שמארק טווין תאר בצורה ספרותית: ארץ שממה וציה, ריקה מאדם. בעזרת סרגל מדידה קל לקבוע את גודלו של כל ישוב. בדיקת הכפרים מעלה שמדובר בכפרים ששטחם זעיר. הגדולים שבהם הם בני מאה על מאה חמישים מטרים. בקושי שני שורות בתים. הסימון בצבעים מלמד למשל שעכו הייתה מיושבת אז רק בחלקה. אזורים שלמים היו ריקים מאדם, בדיוק כמו שלמדנו בבית הספר. כזהו למשל עמק יזרעאל וביקעת הירדן וכל המקומות שהמתיישב העברי החיה. (על עמק יזרעאל אומר בני מוריס בספרו שהציונות שגאלה את העמק שללה מן הפלסטינים שטח שיכלו להתפתח בו).

 

כך נראתה עכו בשנת ;875

ך נראתה עכו בשנת 1875

כמה מימצאים העולים מן המפה, יש בהם כדי להמחיש את חשיבותה.

חיפה מסומנת במלבן בגודל 7 מילימטר על 3 מילימטרים. כל מילימטר פרושו 63 מטרים במציאות. פרוש הדבר ששטח חיפה כולה היה 440 מטרים על 190 מטר. המושבה הגרמנית נמצאת מחוץ לחיפה וכל בית בה מסורטט בדיקנות.

 

חיפה כולה היתה בשטח 440 מטרים על 190 מטר בשנת 1877

חיפה כולה היתה בשטח 440 מטרים על 190 מטר בשנת 1877

נצרת היתה אז קצת גדולה מחיפה. צורתה כצורת דלעת שהצלע הארוכה שלה 600 מטרים והצלע הקטנה כ-300 מטרים. אפילו טבריה גדולה מחיפה – 300 על 600 מטרים. יפו " הגדולה" היתה בסך הכל עיירה קטנה – 540 על 240 מטר. שייך מוניס עליה יושבת אוניברסיטת תל אביב היתה כפר קטנטן 180 על 90 מטר. אבו כביר, יאזור וסומייל זעירים ממש. דלית אל כרמל מסומנת כביצה קטנטנה בגודל 3 מילימטר. וכך עוספייה יהוד וכפרים רבים אחרים.

 

רחוב ביפו בציור מן המאה ה-19. עיירה קטנה - 540 על 240 מטר

רחוב ביפו בציור מן המאה ה-19. עיירה קטנה – 540 על 240 מטר

ירושלים שבתוך החומות אכן גדולה – אלף מטר על אלף מטר. לא היה כלום מחוץ לחומות. ובתוכן אנחנו יודעים (לא מן המפה) תמיד היה רוב יהודי.

מודדים בירושלים

" באלה הימים באו ירושלימה אנשים מממשלת בריטאניה, הביאו בידם פירמאן מאת השולטאן ירום הודו הי הרשות נתונה למוד את שוקי העיר ואת טמסילותיה מקצה לקצה רחובותיה. וגם בהר הבית (אשר מלפנים לא הונח בלתי ישמעאלי לבוא שמה) באו האנשים האלה וימודוהו ארכו ורחבו, וגם בתוך המערות ונקרות הצורים אשר שם. באו התבוננו על כל הנפלא ויתארו תבניתם ודמותם -לא הניחו מקום גדול וקטן אשר לא תארוהו על ידי מלאכת מחשב (פוטוגראפיה).(" הלבנון, ח" טבת תרכ" ה 1865)

כך ערכו מדידות למיפוי במאה ה-19

כך ערכו מדידות למיפוי במאה ה-19


מכשירי המדידה  בהם השתמשה משלחת הסקרץ
מכשירי המדידה של המשלחת הבריטית

http://amudanan.co.il/ (יש ללחוץ על המלה מפה ולבחור במפה של 1880)

ENGLISH VERSION

ראה גם אוצר הצילומים של palestine

סרט בנושא ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=74hILhK82OQ

פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

השתמרות שמות שמות עבריים בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13803

""ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

יונה לוי גרוסמן מסבירה http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

דמוגרפיה וגאוגרפיה בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1390

 ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטיןם

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

 הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=5929

אוצר צילומים של ארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=306

ללמד את הנאכבה או לאסור אותה
http://www.zeevgalili.com/?p=3784

The Palestine Exploration
http://www.pef.org.uk

אוכלוסיית ארץ ישראל 1875 פרד מ. גוטהייל

http://www.jstor.org/pss/4282757?cookieSet=1

אונר"א אירגון אנטישמי לחיסול ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=C-omIlOSFvQ

 

עזמי בשארה: אין עם פלסטיני
http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

 

 

 

=======================================================

שלום זאב,

רציתילציין, שיש גישה למפה הזו דרך אתר "עמוד ענן", http://amudanan.co.il/

ובשילוב עם ויקיפדיה העברית.

בכל ערך (כמעט) על מקום בארץ, יש לינק בצד שמאל למעלה לקואורדניטות של המקום.
לחיצה על הלינק מביאה אותך לדף בו יש לינקים לכל מיני אתרי מפות, כאשר המפה מכוונת כבר למקום שאליו הגעת.
הלינק למפת המשלחת הבריטית מופיע בנפרד משאר הלינקים, בצד ימין, יחד עם לינק למפה עדכנית.

לדוגמא: מהערך על העיר חיפה – אם לוחצים על הקואורדניטות (המספרים, לא המילה "קואורדינטות"), מגיעים ללינק הזה –

http://toolserver.org/~geohack/geohack.php?language=he&params=32_48_59_N_35_00_09_E_type:city_region:IL
ואם לוחצים על הלינק שמופיע שם בצד ימין – מפת PEF – מגיעים ללינק שפותח את המפה מוגדלת וממורכזת בחיפה – http://amudanan.co.il/?lon=35.0025&lat=32.816389&map=PEF

עמיחי בנעט
בית שמש

=================================================================

ראה גם

אנחנו וערביי ארץ ישראל

ארתור קסטלר ויקישיתוף

הטבח בטור מלכא והפרסומת להתיישבות בבקעת הירדן

ברדיו מושמעת באחרונה הפרסומת הבאה:

" ענת, מה עושים בבית כל הקרטונים האלה?

אני אורזת, אנחנו עוברים.

לאן?

לבקעה.

מה בוער?

לא שמעת על המבצע המרענן בבקעת הירדן? מאתיים הזוגות הצעירים שיזדרזו ויעברו לגור בבקעה יזכו בהטבות חד פעמיות, מימון שכר הדירה ומימון שכר הלימוד במוסדות אקדמיים בקרבת הבקעה. וגם מענק חודשי לאחד מאתנו שיעבוד באזור.

את יודעת מה ? הולכים על זה.

צעירים מצטרפים לבקעה. פרטים בעיתונים וביישובי בקעת הירדן. החטיבה להתיישבות ההסתדרות הציונית העולמית" .

זהו הנוסח של פרסומת המשודרת בימים אלה בגלי צה"ל ובתחנות רדיו אחרות.

בקעת הירדן ויקישיתוף

פרסום דומה, הקורא להתנחלות בגולן, מופיע בעיתונים. נאמר בו: "התלבטנו, עברנו, הגשמנו חלום. הצטרף למאות המשפחות שכבר עברו לגולן והתחברו לחלום" .

שני הפרסומים הללו הזכירו לי את הטבח בטור מלכא.

מה קרה בטור מלכא

הטבח הנורא הזה מתואר ב-29 מילים ארמיות בתלמוד (גיטין נז עמ" א). להלן, בתרגום לעברית: " שלוש מאות אלף שולפי חרב נכנסו לטור מלכא (= הר המלך), שלושה ימים ושלושה לילות. ובאותה שעה, בצד האחר של הר המלך, היו עדיין חתונות ושמחות ולא היו יודעים אלה על אלה" .

הרקע ההיסטורי המדוייק של הארוע הזה לא ידוע. אך כמו יתר אגדות החורבן הוא נושא בחובו לקח לדורות. בצד האחד של ההר נשפך דמם של יהודים כמים ובצד השני מצהלות חתנים, " ולא היו יודעים אלה על אלה" .

הפרסומת להתיישבות בבקעה ובגולן מבטאות את טרוף המערכות בו אנו נתונים. מן הצד האחד ריצת אמוק להפיכת חלק אחד של ארץ ישראל ליודן ריין ומן הצד השני "תכניות מרעננות" להגשמת חלום.

כשיהודי עזה סייעו למתנחלי רוחמה

תולדות הישוב היהודי בעזה

עזה ניתנה נחלה לשבט יהודה יחד עם בנותיה: באר שבע, אשדוד, דימונה וחצור * מלכי בית חשמונאי כבשו את העיר והתנחלו בה * הישוב היהודי בעזה התקיים משך כל ימי הביניים עד ראשית המאה העשרים * לידיעתו של שר הבטחון שאול מופז

שר הבטחון שאול מופז לא נכח כנראה בשיעור היסטוריה, שבו למדו על תולדותיה של עזה. אחרת אי אפשר להסביר את הצהרתו כי " עזה מעולם לא הייתה חלק מארץ ישראל" .

להרחבת השכלתו של השר מובאות כאן העובדות הבסיסיות, הקשורות בתולדותיה של אחת הערים היהודיות העתיקות בעולם.

  • · בעת כיבוש הארץ בידי בני ישראל נועדה עזה ל" נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם" . הנחלה כללה גם את " בנותיה וחצריה עד נחל מצרים" (יהושע טו מז): באר שבע, אשדוד, דימונה, חצור ועוד.
  • · ההתנחלות בעזה מומשה על ידי מלכי בית חשמונאי, שכבשו את העיר וסיפחו אותה.
  • · בעזה נמצאו שרידים רבים לעברה היהודי. מנורה וכתובת עברית חקוקות על עמוד הניצב במסגד הגדול. כן נמצאו מנורה וסמלים יהודיים אחרים חקוקים על שיש.
  • · שרידי בית כנסת עתיק נחשף בחוף עזה ובו פסיפס עליו חקוק שמו של דוד מלך ישראל.
  • · בעזה התקיים ישוב יהודי משך מאות בשנים, כמעט ללא הפסקה, עד ראשית המאה העשרים.
  • · על פי עדויות נוסעים שעברו בעיר בימי הביניים, עסקו היהודים בעזה במסחר ובחנוונות. הם שיווקו לחוץ לארץ שעורה שגידלו הערבים בסביבות עזה וכן אבטיחי בר שגדלו בנגב.
  • · בעת שעלו המתיישבים הראשונים באזור ג'ממה והקימו את רוחמה הייתה קהילה יהודית בעזה שסייעה למתיישבים.
  • · במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודי העיר בגלל הקרבות שהתנהלו בעיר ובסביבותיה. בתום המלחמה חזרו אליה. הם הקימו בית כנסת. גם סניף של בנק אפ" ק (לימים בנק לאומי) הוקם במקום.
  • · בשנת 1931 נותר בעיר רק יהודי אחד. כל היתר נמלטו ממנה בעקבות מאורעות הדמים של שנת 1929.

ראה מנורה שופר ולולב בעזה

חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

===============================

כאשר קר בחוץ

מספרים על פרופסור אברהם הלוי פרנקל, מגדולי המתמטיקאים של האוניברסיטה העברית, כי היה נוהג לתקן לבני אדם התבטאויות חסרות היגיון.

 

 אברהם הלוי פרנקל

אברהם הלוי פרנקל

פעם נסע באוטובוס ביום חורפי גשום. אחד הנוסעים פנה אל הפרופסור וביקש: הואל נא לסגור את החלון, קר בחוץ.

שאל הפרופסור: ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?

נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי ברדיו את עורך הדין רם כספי מגן בהתלהבות על תכנית ההתנתקות ונימק: כל רבע שעה נולד שם פלשתינאי.

ואני שואל את הפרקליט המלומד: ואם נתנתק מעזה לא ייוולד שם כל רבע שעה תינוק פלשתינאי?

==========================================================

מתקרנפי המאפיה

המאפיה האמריקנית פרסמה מכרז לתפקיד רואה חשבון.

למועמדים נערך מבחן קבלה, שכלל שאלה אחת בלבד: כמה הם שתיים ועוד שתיים.

ראשון המועמדים השיב שהתוצאה היא ארבע . הוא הוצא מייד להורג.

" הם ודאי רוצים לרמות את מס הכנסה, חשב המועמד השני. תשובתו הייתה: שתיים ועוד שתיים הם שלוש. גם הוא הוצא להורג. זה גם היה גורלו של השלישי שהשיב כי שתיים ועוד שתיים הם חמש.

לעבודה התקבל רק המועמד הרביעי. כאשר נשאל כמה הם שתיים ועוד שתיים השיב: כמה שאתם רוצים.

זו בדיחה, אבל היא משקפת מציאות אנושית. יש בה כדי להסביר כיצד תמיד יש מומחים המתגייסים להגן על כל דעה והיפוכה. על אלה ניתן לומר כי הם המתקרנפים של המאפיה.

ההתקרנפות היא תופעה אוניברסלית. כל משטר כוחני מעלה את החנפנים, חסרי עמוד שדרה, המיישרים קו עם העמדות של השלטון.

אך המומחה, המשנה פתאום דעותיו, איננו סתם קרנף. הוא דומה יותר לרואה חשבון שהתקבל למאפיה האמריקנית. כאלה הם אנשי מערכת הביטחון, משר הביטחון ומטה. אתמול הצהירו כי ההתנתקות היא רוח גבית לטרור, גורם להגברת הטרור, ניצחון לטרור. היום הם או שותקים, או מוצאים נימוקים טובים בעד ההתנתקות.

 

 עמוס מלכא

עמוס מלכא ויקישיתוף

כזה הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא, שפתאום מגלה שכל ההערכות לפיהן ערפאת לא התכוון מעולם לעשות שלום אין להן בסיס במציאות.

בן גוריון ודאי מתהפך בקברו כשהוא שומע קצין בכיר בצה"ל מעיז להשמיע הערכות מדיניות, שרק מנהיג יכול ורשאי להעריך. מה פרוש " אין מסמכים המאשרים את התיזה שערפאת רוצה להשמיד את מדינת ישראל" ? איזה מסמכים יכולים להיות הוכחה למה שחושב מנהיג אוייב.

התפקיד של שרות מודיעין הוא להביא עובדות. למשל " קארין A" . היא עובדה. למשל, ה" תנזים" , שהוא זרוע של הפת" ח וקיבל את מימון הטרור הישיר שלו מערפאת, זו עובדה. למשל, אי הפעלת מה שקרוי " הבטחון המסכל" הפלשתינאי נגד החמאס והג"יהאד זו עובדה.

מה המשמעות המדינית והאסטרטגית של העובדות אין ביכולתו ואין זה מתפקידו של איש מודיעין להעריך. מה שמדאיג בכל הפרשה הזו של עמוס מלכא איננה ההתקרנפות שלו. אולי הוא בכלל לא מתקרנף אלא שמאלן שעם הסרת המדים יצא מן הארון.

מה שמדאיג הוא שמן הוויכוח בין עמוס מלכא לבין עמוס גלעד מתברר כי המדינאים לא טורחים כלל לקרוא חומר מודיעיני ולהסיק את המסקנות המדיניות. הם סומכים על הערכותיהם של אנשי צבא, שרוחב דעתם הוא כרוחב האתנח של הכוונת האחורית.

הקרנף

אנחנו עושים עוול למתקרנפים. כי הרי מי ששועט ובועט והורס ומחריב הוא הקרנף.

===================================================

מזבולון עד זבולון

שלושה דורות נדרשו לתנועה הדתית לאומית, בגלגוליה השונים, לעבור ממעמד מחלק התה ברכבת הציונית של מפא" י למעמד שותף בכיר בקטר המוביל של הליכוד.

שלושה שבועות נדרשו לזבולון אורלב כדי להחזיר את התנועה לקרון האחרון ברכבת הדוהרת של שרון.

האתנן שביקש אורלב משרון, בתמורה להישארות המפד" ל בממשלה, משקף את דמותה של התנועה היום: סמכויות במשרד הדתות; ביטול הקיצוץ למועצות הדתיות; השתתפות במינויים למועצות הדתיות; שמירת הסטאטוס ; ביטול הקיצוץ בתקציב הישיבות וכו".

בבחירות הבאות יוכל אורלב להצהיר בלב שקט: החזרנו עטרה ליושנה.

===============================================

הכרעת מזוז

ההכרעה איננה בשאלה אם יש מספיק ראיות להרשיע את שרון בקבלת שוחד. ההכרעה היא בשאלה מה עדיף: אי יווני אחד או 22 ישובים יהודיים.

===================================================

בג" ץ החתולים

בג" ץ מצא זמן ומחשבה לפסוק הלכה משפטית, שקבעה את מעמדם של חתולי הרחוב וזכויותיהם. הוא לא מצא לנכון להתערב בהחלטת ראש הממשלה לפטר שני שרים על מנת למנוע הצבעת רוב נגדו.

==================================================

האם הפאשקוויל מירושלים הטריף המים בניו יורק

ב-1 ביוני השנה הופיעה ב" ניו יורק טיימס" ידיעה בולטת שכותרתה: " יש משהו במים ומאד ייתכן שאינם כשרים למהדרין" .

כתב העיתון, מיכאל ברי, כתב בין היתר: " ניו יורק היא מקום טוב בשביל יהודי המבקש אוכל כשר. יש בה חנויות לאולטרה חרדים וגם ליהודים פחות דתיים. כל זה נכון כל עוד אינך צמא. כמה רבנים קבעו עכשיו שמי הברז בניו יורק אינם כשרים" .

" מים של הציונים"

לקורא יוסי קלבן מגינות שומרון, שקרא את הידיעה ב" ניו יורק טיימס" , הדברים נשמעו מוכרים. הוא נזכר כי לא מכבר קרא פאשקוויל, שהודבק על קירות שכונת " מאה שערים" , בו נאמרו דברים דומים על המים בירושלים.

באותו פאשקוויל נאמר בין היתר: " שמועה שמענו ותרגז נפשנו, הנה לאחר בדיקה יסודית במעבדות… נמצא שבכל המים שמספקים הציונים הכופרים ימ" ש (=יימח שמם), בין המים הנוטפים מן הברזים בין המים הזוחלים מן המעיינות, מסתתרות כמויות מחרידות של מזיקים קטנים ר" ל הנראים לעיני הדיין דרך המכשירים המכונים מיקרוסקאפען – אוי לעינים שכך רואות… ולכן פשוט וברור שקיים איסור חמור לשתות מים שלהם ח" ו" .

גם בידיעה ב" ניו יורק טיימס" ניתן אותו נימוק לאיסור לשתיית המים הניו יורקים: " הרבנים גילו באחרונה שבמים מצויים יצורים קטנים ממשפחת הסרטניים. אלה אינם מזיקים אך הם אינם כשרים" . הידיעה הופצה על ידי סוכנות איי.פי. והופיעה בכל אמצעי התקשורת האמריקניים.

" פאשקוויל פורימי"

האם יכול להיות שיש קשר בין הפאשקוויל מבני ברק לפסק ההלכה בניו יורק?

הצגתי את השאלה לידידי, פרופסור משה קופל, המוכר לי כמומחה לפאשקווילים. בפנייתי אליו חשפתי את הסוד כי את הפאשקוויל שהודבק על קירות מאה שערים, חיבר הוא עצמו יחד עם חברו, הרב דניאל קוטנמכר. הפאשקוויל הודבק בפורים והוא כמובן פורימי בתוכנו ובכוונותיו.

פרופסור קופל הוא מתמטיקאי, איש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. מה לפרופסור למתמטיקה ולכתבי הפלסתר המודבקים על קירות מאה שערים?

נגד " מניין מעורב"

התחביב של חיבור פאשקווילים החל עוד בחוץ לארץ, מספר פרופסור קופל. הוא וחבריו, תלמידי ישיבה לשעבר, נדדו בין האוניברסיטאות היוקרתיות של ארצות הברית (הרווארד, פרינסטון ועוד). הם חשו עצמם קצת לא שייכים ובאחד הימים, כמעשה קונדס, חיברו פאשקוויל בגנות מנין משותף של גברים ונשים בהרווארד.

שנה לאחר מכן עלה קופל לארץ יחד עם ידיד, הרב דניאל אריה גוטנמכר (כיום ר" ם). " היינו אז רווקים וחופשיים. הסתובבנו בסמטאות מאה שערים וקראנו פאשקווילים. כשהגיע פורים החלטנו שגם אנחנו יכולים" .

" נגד יציאת נשים"

אמרו ועשו. הפאשקוויל הראשון נכתב כהמשך לפאשקווילים אמיתיים, שקראו לנשים שלא לצאת לרחוב אלא בלבוש צנוע. קופל וחברו קראו לאסור על נשים לצאת לרחוב בכלל, גם בלבוש צנוע. " התעוררו ושובו סגרו דלתותיכם בעד נשותיכם" .

השניים הדפיסו את הפאשקוויל בבית דפוס של השכונה והדביקו אותם במו ידיהם על הקירות. מעטים מאד ניחשו שמדובר בסאטירה. " פעם ביקר אצל שכן שלנו יהודי, בן ישיבה מארצות הברית. הוא ראה את הפאשקוויל שלנו וכשנשאל לדעתו אמר: הדברים נראים לי קצת קיצוניים, אבל אם גדולי הדור פסקו כך יש לקבל זאת" .

לאחר הפאשקוויל הראשון הפכו השניים את כתיבת הפאשקוויל למסורת פורימית. בכל שנה המציאו חומרות, אזהרות ואלות חדשות. בשנה השנייה הזהירו מפני לימוד נביאים וכתובים. אחר כך קראו להטיל חרם על כסף ציוני והבטיחו להחליף את השטרות הטמאים בכסף שידפיסו. בפאשקוויל הבא קראו לטבילה המונית והטפת דם ברית בליווי תזמורת.

לא היה קץ לרעיונות של השניים. בפאשקוויל אחד קראו לבחורי ישיבה להתגייס, כדי שיוכלו לסרב לשרת מטעמי מצפון. ובאותה הזדמנות קראו לאיחוד דגל התורה עם רץ של שולמית אלוני. אחר כך הכריזו כי " מלך המשיח בא" . כשסערו הרוחות סביב כביש בר אילן קראו להעביר את הכביש לרשות הפלשתינאית.

האם מקור השראה?

פאשקוויל האיסור לשתות מים טמאים הוא האחרון בסדרה. האם הפאשקוויל הזה היה מקור השראה למה שהתרחש בניו יורק ?

פרופסור קופל אינו חושב שהיה קשר כזה. אבל במהלך השנים התייחסו אנשים רבים לפאשקווילים שלו כאל מסמכים אמיתיים. כשפורסם הפאשקוויל הקורא להחרים את הכסף הציוני פורסם תוכנו כידיעה בעיתון " דבר" . קופל וחברו מיהרו להעמיד את העתון על טעותו במכתב למערכת. הסופר חיים באר, שהיה אז בעל טור ב" דבר" , ביקש לברר מה אמיתי ומה בדוי, הפאשקוויל או המכתב.

אך כפי שמציין חיים באר במאמרו: " לפתחה של כל סאטירה רובץ איום המציאות" . אחרי שפרסמו את הפאשקוויל, הקורא לאסור יציאת נשים מהבית, פרסם אחד מרבני העדה החרדית פסק הלכה: " צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב" .

אני יכול להוסיף כי הן מחברי הפאשקוויל והן אותו חכם מחכמי העדה החרדית לא חידשו דבר. לאחר שסבי נהרג בהתמוטטות מרפסת בעת הדלקת ל" ג בעומר במירון ( בשנת 1911) פסקו חכמי צפת כי הסיבה לאסון (בו נספו 21 אנשים) היא שנשים יוצאות מבתיהן אל השוק.


מה זה פאשקוויל

זו מלה ביידיש שמשמעותה כתב פלסתר. פי גרסה אחת נוצרה המלה משבוש של שתי מלים עבריות פתקי-עוול. בהברה אשכנזית ליטאית זה נשמע כמו " פשקי עוול" ומכאן זה הפך לפאשקוויל. לפי גרסה אחרת זהו שיבוש של צרוף המילים " פתק אווילים" .

לפי המילון הלועזי-עברי של אלקלעי מקור המילה " פסקויל" איטלקי. היא נקראת על שם פסקינו, פסל שבור ברומא שנתגלה ב-1501, שנהגו לכתוב עליו כתבי פלסתר. במילון הלועזי-עברי של פינס יש הסבר אחר: " בעל מלאכה ברומא, שהיה ידוע בחריפותו והיה נוהג לתלות על פסל עתיק כתבים עוקצניים" .

הפאשקוויל הוא אחד מאמצעי התקשורת המקובלים ביותר בקרב היהודים החרדים בירושלים ובבני ברק. כל הרוצה מדפיס מודעה ענקית עם אותיות גדולות יותר מאותיות קידוש לבנה ומדביק על הקירות. לרוב זהו כתב פלסתר אנונימי, שמטרתו להשמיץ אישיות או מוסד.

רבנים רבים גינו את התופעה ופסקו " ארור מכה רעהו בסתר" . דבר זה לא מנע את המשך הפרסום וההפצה של כתבי הפלסתר. לרבי מסאטמר מיוחסת האמירה כי בתי מאה שערים היו מתמוטטים מזמן לולא הדבק של הפאשקווילים הרבים שהודבקו עליהם.


מאמר מורחב בנושא המשקווילים

חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

מאמר זה איננו עוסק בשאלה איך השיג מנהיג מושחת את הכספים לרכישת חווה רחבת ידיים * גם לא בשאלה איזה מעשי שחיתות נעשו כדי לתחזק את החווה * או בשאלה כיצד הוליך "צוות החווה" שולל את עם ישראל ויזם את פשע ההתנתקות * המאמר עוסק רק בנושא האדמות עליהם הוקמה החווה * אדמות  הרוויות בזעתם ובדמם של יהודים מאז ראשית המאה העשרים

בשנת 1911 רכשה משלחת של ארגון "שארית ישראל" , ארגון ציוני שהוקם ברוסיה, 7000 דונם של אדמת חול תחוחה במה שנחשב אז לדרום הרחוק. אחד מיוזמי הרכישה כתב אז: " ניסיתי לקנות דריסת רגל בדרום של ארץ ישראל" . האדמה נרכשה בסמוך לישוב בדואי קטן, ג'מאמה, דרומית לבאר שבע מזרחית לרפיח, במרחק של כעשרים קילומטרים מחוף הים. זה היה ממש סוף העולם. דרך חולות מבותרת בערוצים הובילה למקום ואפשר היה לנסוע בה רק בעגלה רתומה לסוסים ולאחר טלטולים רבים.

קבוצת פועלים יהודיים הגיעה למקום והתנחלה בו. הם בנו חצר רבועה ובה חדרי מגורים קטנים והקיפו את המקום בגדר אבנים ולבנים.

להמשיך לקרוא