" מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל חסידי הנסיגות למיניהן ללמוד  היטב את לקחיו.

מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים.

באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מיסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.

בכל המושבות נערכו אסיפות מחאה נגד הגזרות והתארגנו קבוצות שקראו להשתחרר מן העול הבריטי. ב-5 במארס 1770 ארעה התנגשות בין מפגינים בבוסטון לבין חיל המצב הבריטי וחמישה אזרחים נהרגו.

מיד לאחר תקרית זו ביטלה ממשלת בריטניה את המכסים למיניהם אבל השאירה על כנו את המכס על יבוא תה לאמריקה. הואיל והמכס על התה נועד בין היתר לסייע למונופול של חברת " הודו המזרחית" הבריטית , שהייתה יבואן התה הבלעדי לאמריקה, החליטו המורדים לפגוע בבריטים בנקודה זו. הם עלו על הספינות בנמל בוסטון והטילו את התה לים. בתגובה הטילו הבריטים שורה של חוקי כפיה שרק החריפו את המצב.

שנתיים לאחר " מסיבת התה של בוסטון" פרצה מלחמת העצמאות האמריקנית שנסתיימה בסילוק הבריטים מן היבשת ובהקמת ארצות הברית.

האסוציאציה המקשרת בין מצבנו הנוכחי לבין מסיבת התה בבוסטון היא של הקורא סידני פריש, יליד ארצות הברית, ממושב בני דרום (שהבאתי כאן את הצעתו למחאה נוסח מרטין לותר קינג). לכאורה אין דמיון. אך לא כל משל דומה לנמשל. הלקח שניתן ללמוד מפרשת התה של בוסטון הוא שכאשר שלטון עיוור לגבי המציאות עשוי אירוע הנראה לכאורה פעוט לחולל תוצאות דרמטיות.

 http://www.zeevgalili.com/2005/03/250

 משה רבנו הביא את עם ישראל לארץ זבת חלב ודבש, אך גם לארץ מוכת רעידות אדמה. השבר הסורי אפריקני, שביקעת הירדן היא חלק ממנו, הוא הגורם לכך שמתרחשות בארץ רעידות אדמה מימים ימימה. הרעידות, בעוצמה זו או אחרת, מתועדות מתקופת התנ"ך ועד לימים אלה ממש.

השבר הסורי אפריקני מתחיל בדרום טורקיה, עובר דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. אורכו של השבר כ-6,000 ק"מ, ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ. הוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך שנמשך עד היום. בלשון הגיאולוגים השבר משמעותו שהאזור יושב על שני לוחות טקטוניים שכל תזוזה בהם מביאה בעקבותיה את רעידת האדמה.

השבר הסורי אפריקני. צילום לוויין של נאסא (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא ←

תצהיר שהגיש העיתונאי מרדכי גילת לבית-המשפט במסגרת תביעה נגד "ידיעות אחרונות" מטיח בעיתון, במו"ל ארנון (נוני) מוזס ובעורך שילה דה-בר שורת טענות על התנהלות עיתונאית פסולה, צנזורה והעדפת מקורבים

מוטי גילת (צילום: זאב גלילי)

טענות חריפות לריסוק האתיקה המקצועית ב"ידיעות אחרונות" על-ידי הבעלים והעורך האחראי של העיתון, ארנון (נוני) מוזס, עולות מתוך תצהיר שהגיש העיתונאי מרדכי גילת בתביעתו נגד העיתון. בתצהיר, שעיקריו פורסמו בבלוג של רביב דרוקר, מונה גילת שורה של התערבויות גסות מטעם המו"ל בעבודת המערכת העיתונאית של "ידיעות אחרונות" בכלל ובעבודתו שלו בפרט. גילת, שעזב את "ידיעות אחרונות" לפני כשנתיים בטריקת דלת, תובע את "ידיעות" בבית-הדין לעבודה בדרישה לקבל פיצויי פיטורים.

           על-פי תצהירו של גילת, ההתערבות בעבודתו החלה בשנת 2001, עם כוונתו לפרסם תחקירים על חשדות לשחיתות של אריאל שרון, שנבחר אז לראש ממשלה אהוד אולמרט, שהיה ראש עיריית ירושלים, ואיש העסקים דודי אפל. לדבריו, המו"ל הורה להצניע תחקיר על הפרשה שנודעה בשם "האי היווני", ביקש להפסיק את פרסום טורו השבועי של גילת בשל לחץ מצד פוליטיקאים, ובמקרה אחר צינזר עיקרי תחקיר שערך גילת על אפל וקשריו עם פוליטיקאים בכירים.

להמשיך לקרוא ←

בשנת 2006 פרסמתי כאן את המאמר "רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני" . המאמר נכתב בעקבות הופעת האלבום "הגידו כן לזקן", שראה אור במלאות 100 שנים לעליית בן גוריון לארץ ישראל.

ניצלתי את ההזדמנות של דיווח על הספר לסקירת תולדות החלוציות ומה קרה לתנועה הציונית למדינה ולעם ישראל, עם אובדן חזון החלוציות.

חיפשתי תמונת אילוסטרציה שתתאים להמחשת הלהט החלוצי של הנוער בימים ההם ומצאתי אותה בארכיונו של יעקב אלעזר ז"ל.

מבחינה עיתונאית זו היתה תמונה אידיאלית להמחשת האידיאלים של החלוציות שהיתה ואיננה. וזו התמונה שפרסמתי אז.

להמשיך לקרוא ←

הנאצים, ובראשם אדולף היטלר (ימח שמו), הסתירו את השמדת יהודי אירופה עד היום האחרון למלחמה. ההסבר המקובל להסתרה זו היה שהם חששו מפני תגובת בעלות הברית (הם לא ידעו שהעולם יעבור בשתיקה), או מפני תסיסה שהמידע הזה יעורר בשטחי הכיבוש הנאציים.

אבל הנאצים הסתירו את מעשי הזוועה שלהם לא רק מן העולם החיצון אלא אפילו מן החוגים המצומצמים ביותר שבצמרת הנאצית. עובדה היא שלא נמצא אף מסמך אחד שבו ניתן למצוא פקודה מפורשת של היטלר להקמת מכונת ההשמדה.

ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו, בביוגרפיה הענקית שלו "היטלר" (שהופיעה בתרגום עברי בהוצאת עם עובד) מביא שורה של עובדות הממחישות את החשאיות בה נקטו היטלר ועושי דברו בנושא ההשמדה.

ב-29 במאי 1942 אמר היטלר בארוחת צהריים, לשר התעמולה שלו גבלס ולאורחים אחרים, שהוא " מעדיף" לפנות את היהודים למרכז אפריקה. היטלר, אומר קרשו " נקט אותה מראית עין שהיה הכרח לשמור עליה אפילו ב"חוג החצר" שלו כאילו היהודים מיושבים מחדש במזרח ומועסקים שם בעבודה" .

דבריו של היטלר, אומר ההיסטוריון הבריטי, לא היו אלא " עלה תאנה להסתיר את מה שידע שמתרחש בפועל" .

עמדת ההסתרה הקיפה את כל הקשורים להשמדה. הימלר דיבר בפני ראשי ס.ס. על " דף מפואר בתולדותינו" כשהוא מתכוון להשמדת היהודים אך הטעים כי הדף הזה " לא ייכתב לעולם" . ובדוחות פנימיים ששלח הימלר להיטלר על " הפתרון הסופי של שאלת היהודים" הוא נמנע לא רק מלהזכיר במפורש את מעשי ההרג אלא אפילו במונח "טיפול מיוחד" שהיה שם קוד להשמדה נמנע מלהשתמש.

האמין ב"קשר היהודי"

את החשאיות הזו מסביר קרשו בחששו של היטלר ושל הצמרת הנאצית מפני נקמת היהודים. וכך הוא כותב: " …היה כנראה רובד פסיכולוגי לדיבוק החשאיות של היטלר… לרייך השלישי יש עוצמה אדירה, אבל אפילו עכשיו, כך פעולה מן הסתם מחשבתו המעוותת, אולי עוצמתו אדירה פחות משל היהודים – זה "הקשר היהודי", שבו הוסיף להאמין בכל לבו. עדיין לא היו בידו האמצעים להתמודד עם היהודים, שלדעתו אחראים למלחמה עם בריטניה ובעיקר עם ארצות הברית.

למרות האופטימיות שהקרין בציבור, יש פה ושם רמזים מצועפים שבחשכת לילותיו נטולי השינה קיננה בו מחשבה מציקה שהוא עלול להפסיד במלחמה, שאויביו יגברו עליו. היו גם גרמנים מן השורה שניזונו מן התעמולה הנאצית והסגירו את דעותיהם הקדומות, ובאמצע המלחמה הביעו חשש מפני "נקמת היהודים" אם תובס גרמניה במאבק. קשה להעלות על הדעת שחשש שכזה לא קינן גם בירכתי מוחו של היטלר. הסתרת המידע על "הפתרון הסופי", אפילו מבני חוגו הקרובים הבטיח שהמידע לא יגיע לאויביו המושבעים" .

שער הביוגרפיה של היטלר מאת איאן קרשו

רשו הוא פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת שפילד ונחשב כיום לגדול המומחים להיטלר. קרשו נולד שנתיים לפני שהיטלר התאבד בבונקר שלו. בשנת 1972 ביקר בגרמניה ונדהם לשמוע מפי נאצי זקן כי " היהודים הם כינמת" . המפגש הזה הביא אותו להשקיע כעשר שנים בכתיבת הביאוגרפיה בשני כרכים עבי כרס " היבריס" ו" מימזיס" ). ספרו של קרשו, המבוסס על רבבות פרטים קטנים מחיי היטלר, עוסק במפלגצת הזו מנקודת מבט שונה מזו שטיפלו בה היסטוריונים אחרים. במקום הגישה של מחקר על " אדם גדול" התבסס קרשו על האווירה החברתית בה צמח היטלר ואשר איפשרה את עלייתו לגדולה ואת מעשיו הנוראים.

"היטלר היה מרגיש טוב בעצרת או"ם" – אמר נציג ישראל חיים הרצוג | היגיון בשיגעון // 27 אוק', 2009 בשעה 10:28 pm

בעקבות פניה של קוראים רבים בדקתי ונתברר כי הוצאת "הקיבוץ המאוחד" הוציאה מהדורה חדשה של הספר בשנת 2008.

המהדורה כנראה קטנה אך כמה קוראים דיווחו שמצאו את הספר בחנויות "סטימצקי".

הקורא, רו"ח יואבי רבינוביץ, מסר לי כי רכש כמות גדולה של ספרים והוא מוכן להציע אותם במחיר הקרן בצרוף דמי משלוח.

יש לשלוח שיק על סך 55 ש"ח לרחוב עמינדב 23 תל-אביב. פרטים בפקס 03-5611556. ובטלפון 03-5615353

כמה קוראים דיווחו כי מצאו את הספר באתרי מכירות באינטרנטת. מסתבר שיש כמה כאלה. אני בדקתי ומצאתי שהספר מוצע באתר הזה

http://www.kettlebells.co.il/product.aspx?itemId=86

הקורא מיכאל בנדקובסקי דיווח לי כי השיג את הספר באתר הבא:

danibook.com

הקורא אורי הירש מוסר כי ניתן להשיג את הספר אצלו (אוגוסט 2010)

http://www.urihirsch.com/product.aspx?itemId=232

הקורא יואבי רבינוביץ' מוסר (נובמבר 2011)
אנו מוכרים את הספר "מאז ומקדם" ב- 40 ₪. מי שישלח צ'ק בסך 48 ₪ לפקודת חיים יואבי רבינוביץ, לרח' עמינדב 23, ת"א, יקבלו בדואר [מידע זה אושר גם במארס 2012]

   אפשר לרכוש את הספר גם במוזיאון, גוש קטיף בירושלים בתוספת 5 ₪ לספר.

הכתובת: שערי צדק 5, ירושלים.שם אפשר לשלם גם בכרטיס אשראי     בטלפון: 02-6255456.

מדוע הקומוניסטים כועסים על הצאר הרוסי (שהודח במהפכה הקומוניסטית ב-1917)?
כי הוא השאיר מזון רק לשבעים שנה. וכשנגמר המזון  התמוטט המשטר הקומוניסטי.

את הבדיחה החבוטה הזו צריכים לספר ליוזמי הספר "בחזרה אל מרקס", בעריכת בנימין גונן,  שראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", לפני כעשר שנים, והתגלגל לידיי במקרה בימים אלה.

זוהי אסופת מאמרים שהמשותף לכולם הוא געגועים למרקסיזם ולכל מה שהוא מייצג. לא רק געגועים אלא אמונה נחרצת שהתורה המרקסיסטית ליחה לא נס ועוד נכונו לה גדולות.

הוגה הדעות ג'ורדן פיטרסון על המרכסיזם אנגלית]

להמשיך לקרוא ←

הרצח שליד החלון הרוצח שבדלת ממול

פרשת הרצח של אסף שטיירמן ביער בכפר סבא היא ישנה נושנה וכבר נשכחה מלב. אך היא אקטואלית היום כמו מבזק החדשות שאך זה יצא לבלוגוספירה. כבר התרגלנו למנה היומית של רציחות "נורמליות:. רצח בעקבות סיכסוך על מקום חניה, רצח בן זוג בשל קינאה, רצח למען "כבוד המשפחה", רצח בין יריבים בעולם התחתון ועוד ועוד.אך באחרונה התבשרנו בתופעה חדשה: רצח ללא מניע. סתם כך בשביל ההנאה הסדיסטית. רצח שקשה לתפוס ולהבין. גם הגבול בין רצח עם מניע לרצח בלי מניע היטשטש. איזה "מניע" יכול להצדיק רצח ילדים?

מטבעם של מבזקים שהם נמוגים מן התודעה ומן הזיכרון באותה מהירות בה הופיעו. אך לנו כחברה חשוב לזכור, ללמוד ולהבין את התופעה אם הדבר אפשרי. זאת עשתה נילי טל, בסרט "רצח ללא מניע", שהוא מסמך מדהים על אחת הפרשיות המזעזעות ביותר בהיסטוריה הפלילית של ישראל.

העובדות העיקריות הקשורות ברצח אסף שטיירמן ידועות. ביום רביעי, 4 בדצמבר 1996, עזב אסף שטיירמן את בית אמו ברחוב ארלוזורוב בכפר סבא. אסף, בן 18, הגיע זמן קצר לפני כן מארצות הברית, שם התגורר עם אביו בשנתיים האחרונות. הוא בא לכאן כדי להתגייס לצה"ל. עד לגיוס ישב בבית אמו באפס מעשה והאם האיצה בו באותו ערב לצאת ולשאוף אוויר צח. למחרת בבוקר נמצאה גופתו של אסף ביער אוסישקין, הסמוך לביתו.

הנרצח אסף שטיירמן

בגופה היו עשרות דקירות. הראש היה מרוסק מפגיעת אבן כבדה. אחד החוקרים אומר בסרט: "הרצח הזה קרע לי את הנשמה". חוקר אחר אומר כי לא ראה רצח מזעזע בזה בכל הקריירה שלו, בה טיפל בכשלושים רציחות.

להמשיך לקרוא ←

מה ההסבר לשעור הגבוה של יהודים הזוכים בפרס

ראה גם סוד הגאונות היהודית מאינשטיין למאיר לנסקי

ספטמבר 2011 – דן שכטמן זוכה ישראלי עשירי בפרס נובל

נספח1: רשימה מלאה של יהודים שזכו בפרס נכון לאוקטובר 2009

נספח 2: קטעים מהלכות תלמוד תורה לרמב"ם

כלת פרס נובל הישראלית, עדה יונת, מצטרפת לשורה ארוכה של מדענים, סופרים, אמנים ואנשי רוח יהודים שקיבלו את הפרס מאז שהחלו לחלקו בשנת 1901.

מאמר זה מנסה להסביר את המספר הגדול של היהודים שקיבלו פרס נובל. התשובה לשאלה טמונה בציור הבא, שיוסבר בסוף המאמר.   להמשיך לקרוא ←

קורא יקר,

כצפוי הגיבו קוראים רבים על מאמרי ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלטינים.

בעבר נמנעתי מלאפשר תגובות נוכח העובדה שתרבות הטוקבקים באתרי האינטרנט ירדו לשפל המדרגה. משתמשים בלשון ביבים. איש אינו מזהה עצמו בשמו המלא והאמיתי או מתחזה למישהו אחר. גרפומנים מוצאים דרך לפרסם עצמם ושמאלנים מסויימים מוצאים דרך להעביר את מסריהם ללא ביקורת וסינון. אני תמיד פתוח לביקורת ומוכן אף לפרסם ולהגיב. כך נהגתי כשאדם קלר דובר גוש שלום שלח לי תגובה על מאמר. פרסמתי את דבריו בשלמותם והגבתי. ראה: http://www.zeevgalili.com/?p=580
הפעם הגיעו תגובות של אנשים שאינם מסכימים לתת לעובדות להפריע להשקפתם וגם נתנו לכך ביטוי בלשון שהאתר הזה אינו סובל. תגובות אלה לא אישרתי לפירסום ולא יראו אור. מי שנפגע מכך מוזמן להתקשר אלי במישרין, בדואל galilizeev@gmail.com  להביע את דעתו ולנמק ולבסס אותה במקורות ובמסמכים. אם הדברים יהיו ראויים הם יפורסמו גם אם יובעו בהן דעות שאינן תואמות את דעותיי. תנאי בל יעבור הוא שהכותבים יזהו עצמם בשם מלא ומקום מגורים.

זאב גלילי