ארכיון פוסטים מאת: זאב גלילי

קינואה – מזין, בריא, אינדקס גליקמי נמוך, טוב לחולי סוכרת וכשר לפסח

מאז גילה קולומבוס את אמריקה בשנת 1492 אין לך אדם שאיננו מגלה איזו אמריקה משלו, שנתגלתה מזמן על ידי אחרים. החדווה שבגילוי כזה אינה נופלת מזו של המגלה הראשון. גילוי כזה נפל בחלקי בימים אלה – מאכל תאווה לחיך ובריא לגוף הנקרא קינואה. מי שכבר גילה את האמריקה הזו יכול לוותר על המשך הקריאה.

הקינואה הוא צמח שהיה קיים הרבה לפני שנתגלתה אמריקה האמיתית. הוא גדל בהרי האנדים ושימש מקור מזון עיקרי לתושבי היבשת משך 6000 שנים.

בני האינקה שגידלו את הצמח לתזונתם, התייחסו אליו כאל צמח קדוש שהיה קשור בפולחנים שונים. כשכבשו הספרדים את דרום אמריקה ניסו בני האינקה למנוע מן הספרדים את הצמח המקודש. אך אלה הצליחו להשיג את זרעיו והפכו אותו מספוא לבהמותיהם.

צמח הקינואה ויקישיתוף

אלינו מגיעים זרעי הקינואה, שהם גרגרים קטנטנים שגודל כל אחד מהם כעשירית מגודלו של גרגר אורז. הם נמכרים בחנויות טבע ובסופרמרקט. הקינואה מכילה ערכים תזונתיים של דגנים ושל קיטניות אף שהיא עצמה איננה לא דגן ולא קטניה. הקינואה עשירה בכל חומצות האמינו החיוניות לגוף האדם ואיכות החלבון בה גבוהה במיוחד. הקינואה עשירה גם בזרחן, בברזל ובמגנזיום וכן בסיבים תזונתיים.

הדבר החשוב ביותר הקשור לקינואה, בעיני לפחות, הוא הערך הגילקמי הנמוך שלה – 35 בלבד. וזו הסיבה שהחלטתי לספר על גילוי אמריקה הזה.

מהו האינדקס הגליקמי

האינדקס הגליקמי נתגלה על ידי מדענית אוסטרלית ושני מדענים אנגלים לפני כעשרים שנה. הם בדקו באורח שיטתי את השפעת סוגי מזון שונים המכילים פחמימות על עליית רמת הסוכר בדם אצל אנשים בריאים. הם גילו שאותה כמות של פחמימות שבאה ממקורות שונים משפיעה באורח שונה על רמת הסוכר. יש פחמימות המעלות את רמת הסוכר בבת אחת לגובה רב ורק אחר כך מתחילה הירידה האיטית. לעומת זאת פחמימות אחרות, באותה כמות, מעלות את רמת הסוכר באורח איטי ורמת הגלוקוז בדם אינה מגיעה לערכים גבוהים.

הם בדקו מספר רב של חומרי מזון על קבוצות גדולות של אנשים וקבעו טבלה כשנקודת המוצא סומנה ב-100 שהוא האינדקס הגליקמי של סוכר טהור. וכך גילו שהאינדקס הגליקמי של תפוחי אדמה אפויים ושל באגט הוא 95; אורז – 90; קורן פלייקס ופופקורן – 85; מלון -75; בננה – 70 ; בייגל לבן -72; לחם מקמח מלא – 50; לחם שיפון – 64; בטטה – 50; שעועית – 40; יוגורט – 35; תפוז – 35; אשכולית – 25 ; תפוח עץ – 30; גרגרי חימצה (חומוס) – 30; דובדבנים 22 ; בוטנים -20.
הרשימה ארוכה וכוללת את כל סוגי המזון. ניתן למצוא בקלות טבלאות באינטרנט באמצעות גוגל. תרשום Glycemic Index
ותקבל אלפי אתרים ובהם טבלאות מסודרות בשיטות שונות.

מן הראוי לציין כי הרפואה הרשמית לא אימצה עדיין את עקרון האינדקס הגליקמי. זאת, משום שבניסויים מסודרים מקבלים תוצאות שונות – הן בגלל השוני ביבולים מארץ לארץ והן משום שאותו סוג מזון עצמו משפיע אחרת על בני אדם שונים. מסיבה זו ניתן למצוא באינטרנט טבלאות רבות שאינן זהות אף שהמגמה אחידה.

גרפים לאינדקס גליקמי

שני גרפים הממחישים את חשיבות האינדקס הגליקמי. משמאל: השפעת מזון בעל אינדקס גבוה. רמת הגלוקוז בדם עולה מהר ובתלילות. מימין: אותה כמות פחממות מעלה את הסוכר באיטיות ואינה מגיעה לגובה המכסימלי.

סכנת הסוכרת
דבר זה אין בו כדי למנוע מאתנו להעזר באינדקס הזה שהוא חשוב במיוחד לחולי סוכרת. הקפדה על אכילת פחמימות שהאינדקס הגליקמי שלהם נמוך מבטיח שמירה על רמת סוכר נמוכה בדם. דבר שאינו פוטר כל חולה מלבדוק אישית את השפעת הפחממות השונות על גופו.

אך גם לבריאים או החושבים עצמם בריאים לא יזיק להעזר באינדקס הגליקמי. ההנחה המקובלת על האגודה ישראלית לסוכרת ועל גורמים אחרים היא שמספר הסוכרתים הידועים והמטופלים בארץ נע סביב 250,000 וקיימים עוד כ- 150,000 שלא אובחנו ואינם מודעים למצבם . כלומר – בסך הכל כ- 400,000 סוכרתים. בעולם רואים בסוכרת מחלה מגפתית שמספר הלוקים בה מוכפל כל עשר שנים.

מה שברור לגמרי שכוס אחת של קינואה מספיקה כדי לשמש תוספת פחממות לכל ארוחה (בשרית או צמחנית) ל-4 אנשים והיא בוודאי בטוחה יותר ובריאה יותר לחולים כמו לבריאים מאשר תפוחי אדמה ואורז שכמוהם כמעט כסוכר טהור.

ההרזיה כרווח צדדי

רווח צדדי לא פחות חשוב מהקפדה על מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך הוא ירידה במשקל. מניסיון שלי, של בני משפחתי ושל כמה ידידים שנקטו את הדיאטה הזו משך כמה שנים, ניתן לומר שחלה ירידה במשקל עד 20 קילו, שהירידה עקבית ויציבה, שהדיאטה אינה נותנת תחושת רעב כלשהי. בדיקות דם מוכיחות גם תוצאות טובות בכל הפרמטרים. גלוקוז, כולסטרול, טריגליצרידים וכדומה. החשוב ביותר הוא לא לסטות מן הדיאטה אף כמלוא הנימה – אף לחם, פרט לפרוסת לחם מלא אמיתי אחת ליום. אף חתיכת עוגה, אף פרי אסור. אפשר לחיות עם זה ולחיות טוב.

הנושא רחב מכדי להסבירו במסגרת קצרה ואני ממליץ על שני ספרים שירחיבו את השכלתו של הקורא

SUGAR BUSTERS
שני הספרים ניתנים לרכישה באמצעות AMAZON.
באינטרנט יש לחפש באמצעות מנוע חיפוש על פי GLYCEMIC INDEX
GLUCOSE REVOLUTION

כמובן שכל הנאמר למעלה איננו בחזקת ייעוץ רפואי ויש לפנות לרופא לפני כל דיאטה.

כיצד מכינים את הקינואה?

קל להפליא – כמו אורז. בסיס של בצל מטוגן, שתי כוסות מים על כל כוס קינואה. מעט מלח ופלפל שחור וכפית מרק פטריות. לפני הבישול חייבים להשרות את הקינואה במים למשך שעה שעתיים ולשטוף היטב. רצוי להמתין עד שהגרגרים יתייבשו ואז לקלות אותם קלות על מחבת ללא שומן. תוספת של פיטריות ובטטות לתבשיל יוסיפו גם לטעם.

ולבסוף: אין כמו קינואה כדי להשביע גם בפסח.  למרות שמדובר בקיטניה היא כשרה לפסח גם לאשכנזים.

 

 

מי אכל את הגבינה של שאול מופז

השחפת חלפה מזמן מן העולם. אך היו זמנים שזו היתה מחלה סופנית. מפורסמים רבים מצאו בה את מותם. בזמנו נחשב מוות משחפת לרומנטי, אולי בגלל מספרם הגדול של אנשי רוח שמתו במחלה. בין אלה אפשר למנות את המלחין הפולני פרדריק שופן, המשוררת רחל, ועוד רבים. בילדותי היו בארץ כמה בתי חולים שיועדו במיוחד לחולי שחפת. המפורסמים בהם היו בצפת ובכפר סבא.

עוד אני זוכר כי חולי שחפת נראו הולכים ודועכים במהלך המחלה. אך לפני מותם נראו פורחים ובריאים. לחייהם היו ורודות וכאילו שופעי בריאות. למעשה זה היה סימן לקיצם הקרב

הקדמתי את ההקדמה הרפואית כזו כדי לתאר את מצבה של "קדימה. לכאורה תנועה פורחת. בראשה עומד ראש ממשלה שמצליח לטרלל את כל העולם בספינים שלו. מביא לכאן את נשיא ארצות הברית ומבטיח את ארץ ישראל לכל הממעט במחיר, כאילו זו היתה ירושה של אבא שלו.

אבל דקי הבחנה כבר מבינים שהפריחה הזו בלחייה של קדימה מבשרת את מותה הקרוב. ואחד מאלה הוא שר התחבורה שאול מופז.
האיש היחידי בקבינט שהבין משהו בצבא ובמלחמה שתק ושתק עד שלפתע השבוע נזכר להגיד כי ניהול המלחמה היה מבולבל. מופז הגן על צה"ל (ועל עצמו שהיה אחראי למצב בו נמצא צה"ל בפרוץ המלחמה) באמרו כי "הבעיה המרכזית של המלחמה היא הניהול הכושל. זה אותו צבא ואותם מפקדים שלחמו ב'חומת מגן' ארבע שנים קודם לכן, ושם לחמנו וניצחנו".
עוד טען מופז כי אין קשר בין תוצאות המלחמה לבין הפעילות הביטחונית שהתקיימה בשש השנים האחרונות,

האמנם?

מי שקרא טור זה בגירסת הדפוס ב"מקור ראשון" יכול היה לדעת מזמן שמשהו לקוי בתפיסת המחשבה של צמרת צה"ל. במאמר שפרסמתי במרץ 2006 תחת הכותרת "מי הזיז את הגבינה של שאול מופז".כתבתי על ספרון בשם "מי הזיז את הגבינה שלי" ששאול מופז חילק בין קציני הפיקוד הבכיר של צה"ל.

במאמר נכתב בין היתר: מדובר בספר אינפנטילי, האופייני לתרבות האינסטנט האמריקנית. הוא דומה למאות ספרים המבטיחים לך איך לשפר את חיי האהבה בעשרה צעדים, איך להרוויח הרבה כסף, איך לקנות לעצמך מעמד בחברה, איך להתקדם בעבודה.

אחד הקצינים שקיבל את הספר היה תת אלוף פרופסור אריה אלדד, שבראיון לבילי מוסקונה במעריב אמר בין היתר:

"הגבינה בסדר, אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש… מה שמרגיז אותי בספר הזה הוא הרדידות הפלקטית, האמונה שמרשמים כמו סוד ההצלחה, סוד האושר, סוד האהבה יכולים לפעול גם עליך בכזאת קלות."

פרופסור אלדד עורר חמתם של רבים במכתב ששיגר לעמיתיו בפורום מטכ"ל עם סיום תפקידו בצה"ל. במכתב הוא כתב בין היתר:
"בעת כזו כאילו מתעמעם החזון הציוני. שופטי בג"ץ פוסקים כי אסור למדינה או להסתדרות הציונית להקים ישובים ליהודים בארץ ישראל. הדמוקרטיה, כפי שהם מבינים אותה, גוברת על הציונות…"
בראיון ל"מעריב" אמר אלדד דברים קשים יותר. הוא הזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.
המאמר המלא ראה

 

מה שניתן לומר על האומץ הפתאומי בהכרזתו של מופז הוא שמרוב עיסוקיו בגבינות הוא פיתח כנראה חוש ריח. חוש המאפשר לו להבחין בין גבינת רוקפור לגבינת לימבורגר. הריח העולה באפו הוא ריח הריקבון הנודף מן הגוף הנקרא "קדימה", שהדבר היחיד שמחזיק אותה בשלטון הוא שחיתותם של שריה ושחיתות חברי הכנסת התומכים בה. שאול מופז מנסה להימלט מן הספינה הטובעת ואולי ברגע האחרון יצליח לטפס מחדש על "אלטלינה". הכל אפשרי בפוליטיקה.

מטח קסאמים על מערכות העיתונים ואולפני הטלוויזיה

מה היה קורה אם הקסאמים לא היו פוגעים בשדרות ובישובים עוטפי עזה אלא מגיעים לתל אביב? מה היה קורה אם למשל היתה נופלת רקטה אחת בחצר בית "ידיעות אחרונות" ואחריה אחת בבית "מעריב" ואפילו "הארץ" לא היה יוצא נקי, (כי גם בעזה אין הרבה קוראים לעיתון החשוב לאנשים חושבים). שלא לדבר על כך מה היה קורה אילו נפלו קטיושות באולפני הטלוויזיה.

תשובה על כך כבר נתן המשורר נתן אלתרמן בטור השביעי שלו עוד בשנת 1955. אז לא היו פלסטינים וקסאמים וזכות השיבה. אבל כבר אז היו ישובים שסבלו מהפגזות וממוקשים ומהתקפות פידאיון. וגם אז היו עיתונאים מכובדים שישבו במערכות (לא באולפני טלוויזיה שלא היו עדיין). ומאחורי מיגון מלא, לאור נורות הניאון ולמשב הרוח הקליל של המזגנים המצננים או מחממים. הם היו מביעים את דעתם המלומדת על עולם ומלואו.

וכך כתב אלתרמן:

נְשַעֵר כִּי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד, תּוֹתָח קָט, בֶּן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים יְרִיָּה רַק אַחַת לְשָבוּעַ בִּלְבַד אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים. נְשַעֵר כִּי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה מִזְדַּמְּנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַּסְּבִיבָה? וּמֵשִיב הַנִּשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך… הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה.

הַסְּבִיבָה דּוֹמֵמָה. רַק מִפַּעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְּלֶאכֶת, יוֹרֵד אֵיזֶה פָּגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵּמָה בְּשֶטַח מַזְכִּירוּת-הַמַּעֲרֶכֶת. חוּץ מִזֶּה כִּמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס, – וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְּפוּס. וְאוֹמֵר הַשֵּנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ אֵין עִילָּה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִם יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָּזוּקָה אֻומְלָלָה הַיְשַר בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתַיִם. לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹבִיצֶר (= תותח)בָּנוּ הוֹלֵם. אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.

וְאוֹמֵר הַשְּלִישִי: כֵּן, אַחִים, יִהְיֶה רַע אִם נַגִּיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה. תְּמוֹל אֶצְלֵנוּ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִּקְרָה, – אֲבָל מֵילָא. כַּךְ דִּבְּרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִּי (שֶנִּימַת אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא) סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִּי שֻוכְנַעְתִּי כִּמְעַט מִן הַיַּחַס הַזֶּה הַסְּטוֹאִי. וְרַק רַחַש סָפֵק בִּי שָאַל, אִם אָמְנָם לא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִּכְנוּעַ לוּ שָכְנוּ בֶּאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי שָם וְהָיוּ מְקַבְּלִים "רַק" פָּגָז לְשָבוּעַ…

רַק פָּגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת בְּכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת… יִתָּכֵן כִּי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְּקוֹל לְסַלֵּק וִיהִי-מָה כָּל עֶמְדָה שֶל טִוּוּחַ… יִתָּכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְּלִי כָל הִסְתַּיְּגוּת… מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶּרֶךְ הָרוּחַ… הָעִקָּר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַּשְנוּ מִכְּבָר) אֵינוֹ כֵּן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לא-אַקְטִיבִיזְם… הָעִקָּר הוּא שֶקְּצָת בְּרִחוֹק מִן הַסְּפָר קַל לָדוּן בַּדְּבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְּתִיבִיזְם… זֶה מַשְפִּיעַ.. מַשְפִּיעַ אוּלַי עַל שָרְשָן שֶל דֵּעוֹת. טוֹב דִּיוּן שֶצָּלוּל וּמַקִּיף הוּא, אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא. נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט"ו (1955)

קישור לשירי אלתרמן מילים, מנגינות וביצועים

 http://www.alterman.org.il/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94/%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D%D7%91%D7%99%D7%95%D7%98%D7%99%D7%95%D7%91/tabid/64/CurrentPage/1/Default.aspx

בא לצעוק לאולמרט ולבוש: "משוגעים תרדו מן הגג"

כמו כל עם ישראל ישבתי וצפיתי בשידור מסיבת העיתונאים שקיימו הנשיא בוש וראש הממשלה, שמדד הפופולאריות שלו נמוך מגבינה דלת שומן.

צפיתי, האזנתי וחשבתי לעצמי: האם כל העולם השתגע? או שרק שני המנהיגים פושטי הרגל הללו יצאו מדעתם? האם עיניהם טחו מראות את המציאות? על איזה תהליך שלום הם מדברים? עם מי יעשו שלום?

לא צריך דוחות מודיעין סודיים, כדי לדעת מה מתרחש במרחק יריקה ממקום מסיבת העיתונאים. לא בעזה הרחוקה החמאסית. כאן, במזרח ירושלים וברמאללה הסמוכה. תחת כנפי "הרשות הפלסטינית"שכביכול היא ממשלת המדינה הפלסטינית שבדרך. די שיפתחו את הטלוויזיה ויכוונו לערוץ הפלסטיני ויראו שם ים של שינאה, הטפה חוזרת לחיסול ישראל, תכניות "חינוכיות" הרואות בכל ארץ ישראל פלסטין ואת הדרך לשחרורה בדם.

על מנת לקבל מושג מה ניתן לראות בטלוויזיה הפלסטינית הכפופה למנהיג הפלסטיני "המתון" אבו עלא פניתי לגוף העוסק בשיטתיות באיסוף מידע מן התקשורת הפלסטינית."להכיר את האוייב"
זהו "מבט לתקשורת הפלסטינית" ( PMW) גוף מחקרי מעולה, העוקב אחר הטלוויזיה הפלסטינית ומציג אותה ללא כחל וסרק. לא "להכיר את האוייב על מנת לעשות שלום". כסיסמתו של גוף אחר העוסק בנושא. אלא להכיר את האוייב ולדעת מיהו.
לרגל ביקורו של בוש בישראל פורסם באתר דיווח מיוחד שנכתב על ידי איתמר מרכוס ויערה פירון, שאני מביא כאן את עיקריו.

עולם ללא ישראל

הדו"ח מגלה כי בימים אלה חלה בטלוויזייה של הרשות הפלסטינית עלייה בתדירות השידורים העוסקים בהכחשת זכות קיומה של ישראל ובציפייה לשחרור 'ערי פלסטין': חיפה, יפו, טבריה וכו'. התודעה של האדם הפלסטיני נבנית יום-יום על הידיעה שישראל היא למעשה 'פלסטין', וזהו עניין של זמן עד שיצליחו לשחרר את כולה.

החל בימים שקדמו ל"ועידת אנאפוליס" ועד ימי ביקור בוש בארץ, ניכרת בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, אשר בשליטת 'משרד הנשיא עבאס', עלייה בכמות ובחריפות המסרים המציגים 'עולם ללא ישראל'. שוב ושוב משודרות תכניות אשר מטרתן להחדיר את עקרון הכחשת זכות קיומה של מדינת ישראל ולהעביר לתושבי הרשות מסר של ציפייה לחיסולה בדרך הדם והאלימות. שידורים ישנים חוזרים לשידור ואליהם נוספים שידורים חדשים. תוכניות חינוכיות, תוכניות תיעודיות-היסטוריות, משדרים ציבוריים, קליפים מוזיקליים, כולם מעבירים מסר זהה – 'עולם ללא ישראל'. כל פיסה בישראל מוצגת כחלק מ"פלסטין" הכבושה אשר אותה צריך "לשחרר" ואליה צריך "לשוב".

"נשחרר ארצנו בדם"

וזהו הטקסט של אחד הקליפים:
"..נשחרר את ארץ הדתות… האדמה הזאת ערבית בהיסטוריה ובזהות, פלסטין ערבית בהיסטוריה ובזהות"

השיר מגדיר את ההיקף העתידי של "פלסטין המשוחררת" אשר כולל את ישראל כולה:

"מירושלים ועכו ומחיפה ומיריחו ועזה וראמאללה
מבית לחם ומיפו ומבאר שבע ורמלה
ומשכם לגליל ומטבריה לחברון…"

הדרך המוצגת "לשחרר את פלסטין" היא דרך האלימות:

"אל תיעצבי, הו אמי, התווספו לנו אבנים
אנו פלסטינים, אנו לא טרוריסטים
…נחישותנו [חדה] כחרב"

תוכנית חינוכית

בתוכנית-חינוכית בטלוויזיה הפלסטינית מתואר סיור ב"פלסטין" אשר מצייר 'עולם ללא ישראל'. תוכנית זו שודרה לראשונה באוגוסט 2007 ובימים האחרונים שודרה שוב מספר פעמים. להלן קטעים מן התכנית:
"אין אנו שוכחים שלגדה ועזה שלוחה נוספת בפלסטין, והיא מישור החוף הפלסטיני המשתרע לאורך חוף הים, מרצועת עזה ואשקלון בדרום ועד חיפה בהרי הכרמל. חיפה היא נמל פלסטיני ידוע… נהנית ממעמד גבוה בקרב הערבים והפלסטינים, במיוחד לפני שנפלה בידי הכיבוש [ישראל] בשנת 1948. צפונית לה נמצאת עכו… מזרחה מעכו אנו מגיעים לעיר היסטורית חשובה, העיר טבריה. בסמוך לה נמצאת ימה מפורסמת, הימה של טבריה [הכנרת]… יפו, עיר חוף היסטורית. היא כלת הים והשער של פלסטין לעולם. יפו נמצאת בחוף המזרחי של הים התיכון ובלב קו החוף הפלסטיני…"

אין מו"מ על זכות השיבה

המשורר דר' עז אלדין מנאצרה:

"מדינת ישראל נוסדה על בסיס מעשי הטבח והגירוש, כלומר: הטרנספר. מאז שנת 48', אחר כך 67'… המנטאליות הישראלית הזאת בנויה על עקרון הטבח והגירוש".
אנשים המזוהים כפליטים מתארים באופן הבא את זהותם:"שאלו את מי שאתם רוצים, לכו שאלו כל ילד 'מאיזה עיר אתה?'… הוא יאמר לך מיפו, מחיפה, מהכפר הזה, מהעיר הזאת… כלומר הוא משתייך באופן זמני למקום בו הוא חי, המקום בו הוא פליט, אך הוא משתייך בהכרתו הפנימית, במקורו ובשורשיו, לאותו המקום ממנו גורש".

הטענה היא שאין לאף אדם, אף לא למנהיג העם, זכות לוותר על השיבה לערי "פלסטין".

אחמד יוסף: "זכות השיבה היא זכות שאינה ניתנת למשא-ומתן, בנוסף להיותה זכות קיבוצית וזכות אישית, אין מי שרשאי לוותר עליה, בין אם היה בעמדה הנהגתית-פוליטית ובין אם היה בעמדת חבר בעמנו הפלסטיני".

השוואה לשואה
הרשות הפלסטינית משווה בין פליטים פלסטיניים לבין יהודים בשואה. עיוות זה אשר נפוץ ברשות הפלסטינית, בא לידי ביטוי גם בתוכנית זו: תמונה אמיתית ידועה מהיסטוריית השואה – יהודי מוטל מת על גדר תיל – מבוימת לתמונת פלסטיני מוטל מת על גדר תיל ובידו מפתח (סמל השיבה ובעלות על האדמה).

הקישור ל"מבט לתקשורת הפלסטינית" ( PMW)
http://www.pmw.org.il/

חוזרים בשאלה חוזרים בתשובה

רוצה להרשם כמנוי? ראה הנחיות  http://www.zeevgalili.com/?p=568

במשפחתנו המורחבת מתבדחים מזה שנים כי חל עלינו חוק הכלים השלובים. דהיינו על כל אחד מבני המשפחה שחוזר בשאלה יש אחד שחוזר בתשובה. ועל כל חוזר בשאלה שעשה אחורה פנה יש חוזר בתשובה ששב והתפקר.

הוא הדין בתחום הפוליטי. השמאלנים הופכים לימניים והאחרונים הופכים לשמאלנים. וחוזר חלילה.

הואיל ואנחנו משפחה נורמלית (עד כמה שמשפחה יהודית יכולה להיות נורמלית)  רובנו מקבלים את החוזרים לכיווניהם השונים ברוח טובה. הסבא של כולנו היה כמובן שומר מצוות והקפיד על קלה כחמורה, כמו הסבא או הסבא רבא של כל עם ישראל. כך גם ביחס לארץ ישראל.  אבל השתנו הזמנים וגם אצל גדולי הדור, רבנים ומנהיגי ציבור, לא כל הצאצאים הולכים בדרכי אבותיהם.  להמשיך לקרוא

"גם אני גזען. לא אנסתי פלסטיניות" אומר הצנחן שבתאי לרנר

צנחן שבתאי לרנר (צילום: זאב גלילי)

 

צנחן שבתאי לרנר (צילום: זאב גלילי)

שבתי לרנר, לשעבר איש קיבוץ עין גדי ולוחם בצנחנים, הזדעזע  למקרא ה"מחקר"  הקובע כי חיילי צה"ל הם גזענים כי אינם אונסים פלסטיניות.

הוא החליט להגיב בדרך הומוריסטית. וכך הוא כותב: "קראתי את מאמרך על המחקר בענין 'אי האונס הצבאי' וזה באמת מקומם מאד. ישראל מלאה כנראה בפלצנים יפי נפש שמייצרים תועבה רוחנית במסווה אקדמי. "נראה לי שאנשים שלא מצליחים למצוא פרנסה הולמת בזכות כישורים יצירתיים פונים לאפיקים אקדמיים ומסווים זאת בעזרת 'מחקרים' כאלה. "לא מובן לי איך החברה הישראלית לא מצליחה להוקיע אותם ועוד נותנת לפרופסורים יד חופשית לפתח את הזבל האקדמי הזה".

עד כאן תגובת הזעזוע. אך לאחר שהתעשת הגיב בהומור על המחקר ואווילותו.

אכן הצנחנים גזענים

"בינתיים המשכתי לחשוב באותם קווים שהחוקרת המהוללת עם מנחיה מאורות האקדמיה התוו. "התברר לי שאני ממש גזען רציני (באופן פרטני ולא קיבוצי). היו לי לפחות שתי הזדמנויות לאנוס נשות אוייב שהחמצתי. "הפעם הראשונה זה היה ביוני 67, עם כיבוש הכפר תאופיק בדרום רמת הגולן. בפעם השניה זה היה באוקטובר 73 כאשר עסקנו בטיהור העיירה חאן-ארנבה. זו עיירה מזרחית לקונייטרה, שנכבשה עם חדירת כוחותינו מעבר לקו שביתת הנשק של 67 – קרי לכיוון דמשק. היא היתה חלק מהמובלעת שכבשנו מהסורים לאחר שנהדפו מרמת הגולן באמצע אוקטובר 73. "לפחות ב-73 אפשר לתלות את קולר ההתנהגות הגזענית הזאת בראש ובראשונה במג"ד אלישע שלם (בן רמת יוחנן) ובמח"ט ברוך נאדל. "הם, בכל התדרוכים שנתנו לקראת הפעילות, לא מצאו לנכון אפילו פעם אחת להזכיר לנו שחובה עלינו לאנוס את הנשים שנשארו בכפרים. "החיילים פשוט היו צריכים להחליט בעצמם איך לנהוג וזאת ללא מפקד שיראה את הדרך הנכונה. זה פלא שהצנחנים גזענים?"

ראה מחקרה של טל ניצן

כולם מחכים לאולמרט שיעוף

מצורף בזה קישור לסרטון משעשע, החושף את אפסותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בדרך הומוריסטית.
זהו מבוא טוב לקראת פירסום דו"ח וינוגרד. צפו ותהנו.

ותודה לבועז העצני ששלח לי את הקישור.

אנטישמיות באקדמיה האמריקנית

פרופסור מאוניברסיטת קולוראדו, וורד צ'רצ'יל, הכריז כי הפיגוע במגדלי התאומים היה מוצדק * הוא נימק את דבריו בכך שכל אחד מן האנשים שהיה במגדלים היה "אייכמן קטן" * כמו הנאצים, גם היושבים במרכז הסחר העולמי ביקשו להשתלט על העולם * אבל שם לא מקבלים פרסים על הכרזות כאלה והוא פוטר מעבודתו

את הסיפור הזה שלח לי הקורא שבתי לרנר השוהה בבוסטון. הוא הזדעזע ממה שכתבתיי כאן על מחקרה של טל ניצן שקבע כי העובדה שחיילי צה"ל לא אנסו פלסטיניות מעיד על גזענות וכי המעשה שלהם שקול לפשע מלחמה. (ראה המאמר "הפתולוגיה של האקדמיה בישראל


מיהו וורד צ'רצ'יל?


ו

ורד צ'רצ'יל פרופסור או פלגיאטור (צילום: ויקישיתוף)

ורד צ'רצ'יל פרופסור או פלגיאטור (צילום: ויקישיתוף)

פורמלית הוא "פרופסור ללימודים אתניים" – תחום עיסוק אקדמי, שמאחוריו מסתתרים הרבה אנטישמיים שונאי אמריקה ושונאי התרבות המערבית בכללותה. בגלל מראהו החיצוני הדומה לאינדיאני (ראה צילום) הוא טיפח את האגדה שמוצאו אינדיאני אך מסתבר שהוא לבן אם כי לא ממוצא אמריקני. במחקריו התרכז בהיסטוריה של ארצות הברית והרבה לפרסם מאמרים ומחקרים שבהם האשים את הגזע הלבן בהשמדה שיטתית ומכוונת של האינדיאנים. להמשיך לקרוא

כך תרשם כמנוי (חינם) על היגיון בשיגעון

1. היכנס לאתר לפי הכתובת www.zeevgalili.com
2. בתיבה השניה משמאל מתחת לכתובת "לקבלת מנוי" רשום את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.
3. לחץ על הכפתור "שלח".
4. על המסך תופיע תיבת שאילתא כתובה אנגלית. בחלקה התחתון  מופיעות 4 או 5 אותיות באנגלית. הן רשומות בצורה מעוותת.
5. העתק אותיות אלה לתיבה שלמטה משמאל ליד הציור של האיש בעגלת נכים.
6. לחץ על הכפתור שמתחת עליו כתוב
Complete subscribtion request.
7. בתוך מספר דקות תגיע לתיבת הדואר שלך הודעה אוטומטית שמאשרת שנרשמת לקבלת עדכונים. כדי להשלים את הרישום, הקלק על הקישור המופיע בהודעה. תופיע הודעה שכותרתה Email Subscription Confirmed
אני מתנצל על הטורח הכרוך בהרשמה. הוא נועד למנוע חדירת גורמים זרים והצפת הדואר האלקטרוני שלך בדואר זבל.
8. מכאן ואילך תקבל לביתך כל מאמר חדש שייכתב באתר.

9. בדרך זו תקבל רק את המאמר האחרון שעלה לרשת.

10. האיכות הגרפית של המאמר המועבר למינויים היא פחות טובה מזו של האתר עצמו. אלה תכונות המערכת ואין בידי לשנותן. הן נובעות לעתים מהפרש הפורמט בין המחשב השולח והמקבל. אבל אתה יכול להתייחס למנוי כאל תזכורת.  אם אתה רוצה להיכנס לאתר, עליך להקיש פעמיים עם הכפתור השמאלי של העכבר  על הכותרת "היגיון בשיגעון" שבראש העמוד וזה יוביל אותך הישר לאתר.

11. כאן תוכל לקרוא בכל עת מאמרים שהחמצת באחרונה, או מאמרים קודמים (שבמרוצת הזמן יכללו את כל מאמרי היגיון בשיגעון משנת 1997). תוכל למצוא כל מאמר שאתה מחפש בעזרת מנוע החיפוש בתיבה הראשונה מימין. הקש שם של אדם או מלה העשויה להופיע במאמר שאתה מחפש ותקבל את כל המאמרים בהם הוא מוזכר.

אתה יכול לחפש קבוצת מאמרים לפי רשימת הקטגוריות שמשמאל = אבטואנטישמיות, אישים פוליטיים,שחיתות, תקשורת\ וכו'-. לחיצה על הקטגוריה המתאימה תיתן לך את המאמרים שמתוכם תוכל לבחור את המתאים לצרכיך.

ולסיכום: אם הטורח לא נראה לך תוכל להיכנס לאתר בכל עת על ידי הקשת www.zeevgalili.com ולקרוא את המאמרים האחרונים או כל מאמר שתבחר בו.

אם אתה בפייסבוק או בטוויטר יהיה נחמד מצידך ללחוץ על הסימניות שמתחת לכותרת. תוכל גם ללחוץ לייק לאתר כולו במסגרת משמאל "היגיון בשיגעון" ולהצטרף ל-1800 שהביעו כך את הערכתם לאתר.

ולבסוף אם נמאס לך תוכל ללחוץ תמיד על UNSUBSCRIBE  והמאמרים לא יישלחו אליך יותר. אתה יכול תמיד גם לחדש את המנוי.

אנא הדפס והעבר לחבריך או שלח להם בדואר אלקטרוני.
האופציה של הדפסת מסמך נמצאת מתחת לכותרת
זאב גלילי

"חייל שלא אנס פלסטינית הוא גזען"

חייל יקר. אם במהלך שרותך הצבאי לא אנסת אף פלסטינית אחת לפחות זה לא אומר שאתה אדם הגון, בעל ערכים, שומר על צלם אנוש * להפך: זהו עוד סימן לגזענות הישראלית, לנזקי הכיבוש, לדה הומניזציה של הפלסטינים בעיני הישראלים * אתה בעצם פושע מלחמה * כך קובע מחקר של תלמידה לתואר שני באוניברסיטה העברית,שאף זכה בפרס.

מי שעוקב אחר פרסומים מסויימים של חוקרים ישראליים ותלמידיהם, עשוי להגיע למסקנה שבאקדמיה הישראלית הולכת ומתחברת גרסה מודרנית של הפרוטוקולים של זקני ציון. מה לא הוציאה האקדמיה הישראלית בעשרים השנים האחרונות כדי להכפיש את ישראל ואת העם היהודי. חוקר אחד "הוכיח" שיש אכן משהו בעלילות הדם שהאשימו את היהודים בשימוש בדם ילדים נוצרים להכנת מצות לפסח. חוקר אחר גילה טבח שלא היה ולא נברא בטנטורה. שורה של היסטוריונים חדשים ומחודשים מאשימים את ישראל בחטא הקדמון של גרוש ה"ילידים" הפלסטינים מארצם ורואים בציונות אם כל רע. פרופסורים ישראלים נוסעים בעולם, משמיצים את המדינה וקוראים להטיל חרם על המוסדות האקדמיים המשלמים את משכורתם.

"נדירות האונס הצבאי"

המוצר החדש מבית היוצר של הפרוטוקולים של זקני האקדמה הישראלית הוא מחקר הנושא את השם "גבולות הכיבוש – נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי פלסטיני". זהו מחקר שנעשה לתואר שני על ידי טל ניצן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית בהנחייתם של פרופסור אייל בן ארי וד"ר עדנה לומסקי פדר. עצם נושא המחקר אומר דרשני. מדוע נדירותו של אונס הוא נושא למחקר? מדוע הוא קשור לגבולות הכיבוש?כמו הרבה עבודות אקדמיותבתחום מדעי הרוח והחברה יש כאן ברבור ארוך:מה זה אונס ומהו אונס צבאי והבחנה בין סוגי אונס. יש אונס צבאי מכוון שהוא "אקט שנועד להשיג מטרות פוליטיות… ומתבצע בסיועה או הנחייתה של יד מכוונת". מן האשמה הזו פוטרת אותנו בעלת המחקר. כלומר: במטה הכללי של צה"ל אין עדיין פיקוד אינוס ואין פקודות מטכ"ל מתי ואת מי יש לאנוס ולאלו מטרות.

"אונס סימפטומאטי"

הסוג השני של אונס צבאי אומרת המחברת הוא "אונס צבאי סימפטומטי". מאחורי הביטוי המפוצץ הזה מסתתר המונח הפשוט אונס של אדם שגבר עליו יצרו והוא מנצל את מעמדו וכוחו כדי לאנוס נשים באוכלוסיה הנתונה למרותו. ובלשון המחברת "אקט שנועד להשגת מטרות אישיות ומתבצע כסימפטום של חולשת גבולות חברתיים ויכולת פיקוח". ובכן גם מקרי אונס כאלה אינם מתרחשים בשטחים.

אז מה נותר לחקור?ממה יתפרנסו אבירי האקדמיה הישראלית?כיצד ימצאו עוד משהו להכפשת ישראל?מסתבר שיש ויש מה לחקור ויש גם מסקנות מדוע אתה החייל לא עלה בדעתך לאנוס פלסטינאית.

"נאנס במקום אונס"

למרות הלשון המעורפלת אני מביא כאן את המסקנות האוויליות של בעלת המחקר, מדוע אין "אונס צבאי סימפטומטי". וכך היא כותבת: "העדרות מוצהרת של אונס צבאי סימפטומטי משיגה את המטרות הפוליטיות שהעדר אונס מכוון משיג. מאחר ואונס צבאי מכוון הוא רתימת התנהגותו של היחיד לצורכי הקולקטיב אזי אי אונס סימפטומאטי מהווה צעד נוסף בהכפפת היחיד לצורכי החברה. זוהי למעשה היכולת לחדור לגופו של היחיד ולחקוק בו דחייה מפעולות שהוא עשוי לבצע למען עצמו, כיוון שהן אינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של הקולקטיב". אם נתרגם את הלשון הפלצנית הזו ללשון בני אדם אומרת כאן בעלת המחקר כי החייל שאיננו משתתף באונס שתוכנן על ידי המדינה הוא עצמו נאנס על ידי המדינה שלא לפעול בחופשיות כדי לספק את יצריו המיניים.

אי אונס כפשע מלחמה

ובין יתר מסקנותיה של החוקרת המהוללת:

·החיילים חוששים לאנוס כי "התינוק ייחשב כפלסטיני".

·הפלסטיניות לא נאנסות מפני ש"עברו תהליך של דה הומניזאציה" .

·"אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית".

·חיילי צה"ל גזענים. "הגברים היהודים מכוננים את זהותם הייחודיתכלא-אנסים, כלא-מתבוללים, כלאום מובחן וייחודי בחיק האלוקים"

·"אונס ואי-אונס … הם שני צדדים של אותו המטבע, שבסיטואציות שונות השימוש בכל אחת מהן מוביל לאותם התוצרים".

·ב"אותם התוצרים" מתכוונת החוקרת להשוואה שהיא עושה לפשעי המלחמה הסרביים שהגדירו את לאומיותם על ידי אונס נשים בוסניות. כלומר: חיילי צה"ל מואשמים בעצם בפשעי מלחמה על כך שאינם אונסים.

לי בא להקיא כשקראתי את המחקר הזה. אבל באקדמיה חושבים אחרת. המחקר זכה לאות הצטיינות מטעם האגודה הסוציולוגית הישראלית. ולחשוב שמן המיסים שלנו משלמים להם את משכורותיהם המנופחות.

אפריל 2015

מנחה המחקר אייל בן ארי הורחק לצמיתות מן האוניברסיטה בגלל התנהלותו המינית כלפי סטודנטיות

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/265/516.html

 

(ראה המאמר  "מורה דרך לקידום באקדמיה הישראלי").

ראה "גם אני גזען לא אנסתי פלסטיניות"

תוספת 26.6.13

לא ייאמן, הפרופסור שהנחה את המחקר שקבע כי חיילי צה"ל גזענים כי לא אנסו פלסטיניות הורחק מן האוניברסיטה  תנחשו למה. הוא הוכיח שלפחות כלפי יהודיות אין לו יחס גזעני.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/265/516.html

 ראה גם קישור לאתר הסטודנטים

http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=326000

קישורים

1. אתר ביקורת על השמאלנות באוניבריסטאות

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?new_lang=he

2. הנוסח המלא של המחקר בקובץ PDF

אונס צבאי

3. המחקר הופיע גם בדפוס

בכל זאת היה חייל אחד שהורשע באונס