מי אנחנו היהודים

ערב הימים הנוראים ראוי שנזכור שאנחנו משפחה

 

– מאת דו ירדני –

האם היהדות היא דת?

כלומר: יהודי הוא רק מי שמקיים את מצוות הדת היהודית? בוודאי שלא.
גם יהודים המאמינים באלוהים בורא עולם (ובשפה גבוהה יותר – מאמינים בבריאה תבונית) אינם שומרי מצוות ברובם. לא מעטים מהם אתאיסטים גמורים, אך מזהים עצמם כיהודים. יתרה מכך. גם המחמירים בין היהודים שומרי המצוות אינם שוללים את יהדותם של אלה שאינם שומרים אותן. הם מכנים אותם עבריינים ואפיקורסים, אך אינם מפקפקים ביהדותם.

האם היהדות היא תרבות?

הגדרה מקובלת לתרבות היא שילוב של שפה, ידע, מנהגים, לבוש, אמנות. כל אותם כישורים והרגלים, שאדם רוכש בהיותו חלק מהחברה והמקום בו הוא חי, אך רוב היהודים אינם מתגוררים בארץ אחת, רובם מבחירתם שלהם, הם אינם חולקים אותה שפה ותרבותם שונה ומגוונת להפליא.

האם היהודים הם ישות אתנית?

גם זאת לא. בישות אתנית אנו מזהים קווי דמיון פיזיים והתנהגותיים שאין ליהודים. ועם זאת, יהודי צפון אפריקה, פולין, תימן ואתיופיה שייכים לאותה מהות יהודית חמקמקה המאפשרת לרבים מאתנו זיהוי הדדי אינטואיטיבי. יתרה מזו, איש ואישה לא יהודים שמתגיירים נחשבים, הם וצאצאיהם, יהודים לכל דבר ועניין, עד עולם.

מיהו יהודי

את התשובה לשאלה מיהו יהודי, נמצא אולי בשמות שבהן קוראת לעצמה הקבוצה האנושית שאנו משתייכים אליה: "בני ישראל, "יהודים". כלומר: אנו רואים עצמנו כצאצאי אב קדמון שנקרא יעקב, ומאוחר יותר בשם ישראל. בנו של יעקב, יהודה, הוא אבי השבט שלפי המסורת כל היהודים בני ימינו הם צאצאיו, (שאר צאצאיו של יעקב-ישראל, בני עשרת השבטים האחרים שישבו בארץ ישראל, נעלמו לפי המסורת בחשכת ההיסטוריה). וכאלה אנו מוחזקים בעיני עצמנו ובעיני אחרים. לא עברים ולא כנענים אלא בני משפחה. בשונה מהעמים הנקראים על שם מקום יישובם כאנגלים, יפנים מצרים ואחרים.
מאות פעמים מזכיר התנ"ך את המשפחה הגדולה הזאת, לרוב בשם "בני ישראל" ובתקופה מאוחרת יותר "יהודים".  בתנ"ך מכונים היהודים גם לעתים נדירות יחסית  "עברים", אך גם זאת במשמעות של צאצאים לאב או אבות קדמונים]
בינינו יש שומרי מצוות ושאינם שומרי מצוות. דוברי שפות שונות. מחזיקים במגוון דעות ואורחות חיים השונים מן הקצה אל הקצה. חיים בארצות שונות, מתלבשים במלבושים שונים, אבל כולם משייכים עצמם למשפחת בני ישראל או בשמה האחר, יהודים.

סולידריות של משפחה

אפשר להגדיר בהומור את משפחת בני ישראל או היהודים  כ"משפחה לא ממש מתפקדת". אף על פי כן יש אצל היהודים כל המאפיינים של משפחה. בני משפחה זו גילו לאורך ההיסטוריה סולידריות. ועזרה הדדית בעת צרה.
עם כל הבעייתיות שאותה אנו חווים כל יום במשפחת בני ישראל "הלא ממש מתפקדת ", אנו מתחתנים עם בנים ובנות מעדות יהודיות שונות וקוברים את מתינו זה בצד זה באותם בתי קברות.
עד כמה טבועה ביהודים ההשתייכות המשפחתית הזו אנו למדים מסיומת תפילת "כל נדרי" שאנו קוראים בערב יום הכיפורים, שמקובל לראות אותו כיום המקודש ביותר בשנה ליהודים:

גלויה משנת 1900. יהודים באמריקה ממתינים לאחיהם ממזרח אירופה הנמלטים מהפוגרומים

"כל נדרי" כהפגנת הזהות

תפילת "כל נדרי" חוברה בגולת בבל מאות שנים לאחר חורבן בית שני, ואומצה על ידי היהודים בכל התפוצות עם כל משמעויותיה החברתיות המרגשות. לא רבים מודעים לכך שהיא השתרשה בתודעה היהודית חרף התנגדות עזה של "שומרי חומות"  מחמירים שלא הססו לכנות אותה "דבר שטות" [רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון] והייתה לריטואל שגם רבים מאלה שעזבו כל קשר עם עולם הדת היהודית, רואים חובה להופיע בבית הכנסת בערב יום הכיפורים, להפגנת היותם בנים למשפחה הגדולה, לעצמם ולאחרים.
זהו גם ההסבר לקלות היחסית שבה נקלטו ונקלטים עולים חדשים מקצווי תבל בארץ ישראל, ביתה ההיסטורי של המשפחה היהודית הגדולה. זו גם תשובה לתמיהה כיצד קורה שיהודי שמגיע לעיר זרה בארץ רחוקה לעולם לא יישאר זנוח לנפשו. תמיד יימצא לו "בן משפחה" יהודית מורחבת, שיעמוד לצדו בעת צרה. רבים כבר נעזרו בערבות ההדדית כזו שחוצה גבולות. ומי שלא התנסה בניסיון כזה, ואני מאחל לו שלא יזדקק לה, יכול לסמוך עליה – היא עובדת.
ככל שנצליח לשמור ולקיים את הערבות ההדדית הזאת של בני משפחה ולא לקום איש על רעהו אפילו אם אנו חלוקים זה על זה כמעט בכל דבר ועניין, כן יגדלו סיכויינו להימנע מתרחיש האימה, חורבן שלישי של הבית היהודי במדינת ישראל.
לא בכדי לומדים ומשננים בכל הישיבות התורניות בישראל על שינאת חינם שקדמה לחורבן בית שני ואת לקחיהם ולא בכדי אנו משננים לעצמנו ולילדינו השכם והערב את הצורך במשטר דמוקרטי וחוקתי בארץ ישראל, שבו לכל אחד ואחת מאתנו זכויות ומחויבויות שווים, כי בדמנו הוא.

————————————————————————————————–
מאמרים אחרים של דן ירדני

המפה הגדולה של הארץ הריקה

המסר שהעביר אליהו בחור באינטרנט היהודי מן המאה ה-15

סינדרום אנתיאוס, הציונות והמדינה

עלילת הדם בעיר ראגוזה [דוברובניק] ערב חג הסוכות שנת 1622

האם לומדי תורה פטורים מלעסוק בפרנסתם?

למי התכוונו חז"ל כשאמרו "תיפח רוחם של מחשבי קיצין?"

פורסם בקטגוריה יהדות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה