סינדרום אנתיאוס, הציונות והמדינה

בהמשך למה שכתבתי כאן בשבוע שעבר על הגלות החוזרת אלינו אני מביא כאן מאמר של ידידי דן ירדני המאיר את הנושא באור מקורי.

אחד האירועים הפחות מוכרים במיתולוגיה היוונית הוא המאבק בין הרקולס לענק אנתיאוס. אנתיאוס, בנה של אלת האדמה גאיה, היה כופה על עוברי אורח להיאבק עמו, מנצחם והורג אותם. כך עד שפגע בהרקולס, הגיבור האגדי. במאבק ביניהם, ככל שהכריע הרקולס את אנתיאוס והפילו ארצה פעם אחרי פעם, נראה היה שזה רק מחדש את כוחו, נרפא מפצעיו ומתחזק עוד יותר. בסופו של דבר הבין הרקולס שבמגע של אנתיאוס עם האדמה מזרימה לו אמו גאיה חיות. אז הרים הרקולס את אנתיאוס מעל פני הקרקע, נאבק בו עד שתש כוחו והרגו.

איך מתקשר הסיפור האגדי לציונות ולמדינת ישראל?

בעולם האידיאות של העם היהודי מתקיים בדור האחרון ויכוח נוקב בין שתי גישות. האחת היא של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שראה בשיבת העם היהודי לציון את הגשמתו של חזון "ושבו בנים לגבולם" והשנייה של הרב יואל טייטלבאום, הרבי מסאטמר, שראה בשיבת ציון ובהקמת מדינת ישראל סכנה קיומית לעם היהודי.

ישנם לדעתי קווי דמיון בין שתי אסכולות אלו ובין השקפת העולם של זרמים חילוניים בעת החדשה. קל להראות קרבה רעיונית בין הרב קוק לבין התנועה הציונית לכל פלגיה כמו שיש קרבה רעיונית בין תנועת      ה"בונד" האנטי ציונית לבין האסכולה ה"סאטמרית" .

מבט על בפרספקטיבה היסטורית של תולדות העם היהודי יכול להציע מודל של סינתיזה בין שתי האידיאולוגיות.

שלושה מחזורי ניתוק וחזרה אל פיסת האדמה הקרויה ארץ ישראל עבר העם היהודי במהלך ההיסטוריה שלו – גלות מצרים, גלות בית ראשון וגלות בית שני. באף לא אחת מהן נותק לגמרי הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל, אך מרכזי הכובד של קיומו הרוחני והגשמי עברו למחוזות מרוחקים.

אין לתאר את קיום העם היהודי ללא המחזוריות הזו של ניתוק ושיבה לארץ ישראל. בתקופות בהן היה מרכז הכובד של העם היהודי בארץ ישראל הוא התחזק מבחינה דמוגרפית והתגבשה מחדש זהותו התרבותית וההיסטורית. אלו אפשרו לו להמשיך ולהתקיים כעם נפרד בהיותו בגולה מבלי להיטמע בה. מאידך, פיזורו הגיאוגרפי בשנות הניתוק מארץ ישראל שמר עליו מהכחדה פיזית ותרבותית בתקופות קשות.

אם נחזור לימינו נוכל לומר שאין זה כה חשוב אם " שיבת ציון" הנוכחית תתקיים לנצח. חשוב מזה הוא שהעם היהודי כאנתיאוס היה זקוק, לאחר הטראומה הנוראה שעבר לפני אך כמה עשרות שנים, למגע בלתי אמצעי עם אדמת מולדתו כדי להירפא מפצעיו הגשמיים והרוחניים, להתחזק, ורבים יאמרו שגם להתחדש. אפילו אם תהיה זו חזרה לזמן מוגבל, זהו הדבר הנכון לעשותו. לכמה זמן? ככל שנוכל. ואז, אם כך יעלו הנסיבות ההיסטוריות ועם ישראל יצטרך לצאת שוב לגולה, הוא יעשה זאת לאחר ששאב מתקופת שהותו בכור המצרף הקרוי מדינת ישראל כוחות חדשים להמשיך ולמלא את היעוד להיות " אור לגויים" .

8 hercules lifts antoniyos

הרקולס מרים את אנתאוס ומונע ממנו את מקור הכוח שלו באדמה. פסל מן המאה ה-15.

על משנת הרבי מסאטמר ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=322

ראה "האם הגולה חוזרת אלינו"

http://www.zeevgalili.com/?p=348

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה יהודית, סאטמר, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא סינדרום אנתיאוס, הציונות והמדינה

  1. פינגבאק: האם לומדי תורה פטורים מלעסוק בפרנסתם? | היגיון בשיגעון

השאר תגובה