הוזמנתי להשתתף בחוג התנ"ך בבית ראש הממשלה בירושלים. ראוי שאספר לקוראיי על התרשמותי מן המעמד.

חוג התנ"ך [צילום קובי גדעון לעם]

המעון הרשמי של ראש הממשלה שוכן בבית אגיון, בצומת הרחובות בלפור סמולנסקי בירושלים. הבית קרוי על שם אדוארד אגיון, סוחר יהודי יווני מאלכסנדריה, שבנה אותו בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
הבית ידע כנראה ימים טובים יותר. ב-1941 התגורר בו פטר השני מלך יוגוסלביה הנמלט. במלחמת השחרור שימש כבית חולים ללוחמי אצ"ל.
הבית נרכש על ידי ממשלת ישראל ב-1952 כמעון רשמי לראשי הממשלה ועבר מאז גלגולים רבים. ליתר דיוק הוטלאו סביבו טלאים – חומה שנועדה לשמור על בטחון ראש הממשלה, סככה בין הבית לטרה-סנטה ועוד. זה לא דאונינג סטריט, גם לא הבית הלבן, ארמון האליזה. לא דומה אפילו למעון ראשי ממשלות הולנד, בלגיה או סינגפור.

להמשיך לקרוא ←

סמוך לביתי בשכונת רמת שיקמה ברמת גן שוכן בית כנסת של עולי בבל. זהו בית כנסת שכונתי, שתמיד הוא מלא עד אפס מקום ולעתים אף עולה על גדותיו לחצר הסמוכה שבה עזרת נשים. יש בו פעילות חברתית ותורנית ענפה – שעורים, בר מצוות, ליווי כלות בתופים ומחולות למקווה ועוד.

איני מעולי בבל (לצערי) אבל אני נהנה לעבור ליד בית הכנסת ולעצור לרגע לשמוע מתוכו את הנעימות היפות. לעתים אני מצטרף למניין כי הנוסח והפיוטים – במיוחד אלו של החגים והימים הנוראים – אהובים עלי מאד. אני גם אוהב את התפילה הנאמרת בקול רם וברור מפי שליח הציבור, שאינו מדלג על אף מילה. על המקום שורה אווירה, שבעיני היא קסומה – קהילה המשמרת מסורת אבות מימי יוצרי התלמוד שממימיו אנו שותים. המתפללים הם תערובת של תושבים ותיקים וחדשים של האזור. פעם שכנה כאן מעברה. לאחר מכן היא הפכה לשכונת עוני עם פשיעה וסמים ודלות. הדור השני והשלישי כבר שיקם רבים מן הבתים והסתדר בחיים.

ח"כ המחנה הציוני יוסי יונה

חלק גדול מן השכונה נבנה מחדש בבתי מידות מודרניים. המתפללים הם מדגם מייצג של עם ישראל – תערובת של מקצועות חופשיים, אנשי עסקים, עורכי דין, רופאים, רוקחים, בעלי מלאכה זעירים ופועלים פשוטים. מספר הצעירים רב, לעומת בתי כנסת אשכנזיים שבאזור. הדתיות גם היא אופיינית לעם ישראל – מן המקפידים בקלה כחמורה ועד ההולכים לאחר התפילה למשחק כדורגל.

אני מרבה לדבר עם שכניי, שהם מידגם מייצג של כל העליות מארצות ערב והמזרח. רובם לא שמעו מימיהם על "הקשת הדמוקרטית המזרחית". וכשאני מזכיר להם את פעילותה הם מביעים סלידה עמוקה. הקשת הזו לא מייצגת אותם.

מה ומי ב"קשת"

אני מספר על בית הכנסת שבשכנותי כי הוא קשור לתופעה שאני מכנה אותה פתולוגית. לא במשמעות הרפואית אלא במשמעות התרבותית והחברתית – " סטייה או חריגה מן התקין" . כוונתי לפתולוגיה של " הקשת הדמוקרטית המזרחית" . הסיבה שאני שב ודן בנושא הזה הוא ראיון שפורסם ב" הארץ" עם אחד ממייסדי הקשת, פרופסור יוסי יונה, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון.

הקשת המזרחית נוסדה בשנת 1996 כתנועה חוץ פרלמנטרית של אנשי רוח ואקדמאים יוצאי ארצות ערב. הם הגדירו את מטרתה: להשפיע על סדר היום הציבורי " ולהביא לשינוי כולל של החברה הישראלית ומוסדותיה" . המטרה העיקרית שסומנה הייתה חיובית: לתקן את העוול והקיפוח שנגרם ליוצאי מדינות ערב בתחום הכלכלי והתרבותי. במהלך השנים זכתה התנועה לכמה הישגים, שהבולט בהם הוא החלטת בג"ץ בעניין הפשרת קרקעות הקיבוצים.

במרוצת השנים התפתחה הקשת לתנועה אנטי ציונית.

להמשיך לקרוא ←

בדיחה יהודית ישנה מספרת על ויכוח תיאולוגי בין פרקליט צעיר לבין רב.
שואל הפרקליט: קיר עבה מפריד כידוע בין גן עדן לגיהינום. קיר שמטרתו לחצוץ בין מנעמי גן עדן, שנועדו לצדיקים, לבין אש הגיהינום שבה נענשים הרשעים. אבל גם בשמיים לא הכל מושלם ובאחד הימים עלול הקיר הזה להתמוטט. מי לדעתך, כבוד הרב, צריך לשאת בהוצאות התיקון או הבניה מחדש של הקיר המתמוטט.

שקל הרבי עמוקות בשאלה המסובכת והשיב: בעולם הזה הבעיה קלה. כשקיר המפריד בין שתי חלקות אדמה מתמוטט בדרך הטבע, חייבים שני הצדדים לשאת שווה בשווה בהוצאות הקמתו המחודשת.
לא כך הדבר במקרה שלפנינו. נפילת הקיר נגרמה קרוב לוודאי מאש הגיהינום. לכן חייבים הרשעים היושבים שם
לשאת בהוצאות תיקונו.

הפרקליט: פסק הדין הצפוי הוא אפוא שהרשעים צריכים לשאת בהוצאות?

הרב: כך צריך להיות פסק הדין, אבל זה לא מה שיקרה בפועל. כי אין ספק שלצד הרשעים יעמדו מיטב עורכי הדין של העולם הבא, ואלה יצליחו להטיל את האשם על צדיקי גן העדן.

יחס שלילי לפרקליט

בדיחה ישנה זו מבטאת חכמת חיים עמוקה שראשיתה מאז פנו יהודים לערכאות של גויים, במקום להתדיין על פי דין תורה.

בדקתי ב"אוצר השפה היידית" של נחום סטוטשקאוו, שהוא אוצר בלום של מילים, מטבעות לשון, ביטויים ופתגמים יידיים ומצאתי שם כמה תריסרי כינויים לעורכי דן ולמערכת המשפט של אומות העולם וכמעט כולם על דרך השלילה.

להמשיך לקרוא ←

ערב הימים הנוראים ראוי שנזכור שאנחנו משפחה

– מאת דו ירדני –

האם היהדות היא דת?

כלומר: יהודי הוא רק מי שמקיים את מצוות הדת היהודית? בוודאי שלא.
גם יהודים המאמינים באלוהים בורא עולם (ובשפה גבוהה יותר – מאמינים בבריאה תבונית) אינם שומרי מצוות ברובם. לא מעטים מהם אתאיסטים גמורים, אך מזהים עצמם כיהודים. יתרה מכך. גם המחמירים בין היהודים שומרי המצוות אינם שוללים את יהדותם של אלה שאינם שומרים אותן. הם מכנים אותם עבריינים ואפיקורסים, אך אינם מפקפקים ביהדותם.

האם היהדות היא תרבות?

הגדרה מקובלת לתרבות היא שילוב של שפה, ידע, מנהגים, לבוש, אמנות. כל אותם כישורים והרגלים, שאדם רוכש בהיותו חלק מהחברה והמקום בו הוא חי, אך רוב היהודים אינם מתגוררים בארץ אחת, רובם מבחירתם שלהם, הם אינם חולקים אותה שפה ותרבותם שונה ומגוונת להפליא.

האם היהודים הם ישות אתנית?

גם זאת לא. בישות אתנית אנו מזהים קווי דמיון פיזיים והתנהגותיים שאין ליהודים. ועם זאת, יהודי צפון אפריקה, פולין, תימן ואתיופיה שייכים לאותה מהות יהודית חמקמקה המאפשרת לרבים מאתנו זיהוי הדדי אינטואיטיבי. יתרה מזו, איש ואישה לא יהודים שמתגיירים נחשבים, הם וצאצאיהם, יהודים לכל דבר ועניין, עד עולם.

להמשיך לקרוא ←

שטיפת המוח של התקשורת משכנעת אותנו כמו את גיבורו של ג'ורג' אורוול ב-1984 * מלחמה היא שלום, בורות היא כוח, חרות היא עבדות *  לכן צריך שתי מדינות במערב הירדן, וההתנחלויות הן מכשול לשלום * שתיים ועוד שתיים הם כמובן חמש

נסעתי באוטובוס ובספסל שלפני ישבו זוג קשישים, גבר ואשה, שהחזיקו בידיהם את אחד הצהובונים – איני זוכר איזה ואין זה חשוב. כי כולם נקטו אותה עמדה. הכותרת דיברה על פרשת הצוללות.
בלא רצון נקלעתי לשיחה בין השניים. הם אמרו משהו כמו: נתניהו קנה צוללות שלא צריך כדי להעשיר את בן הדוד שלו ואולי את עצמו.
חשבתי לעצמי: מה מביא אנשים קשי יום אלה, שבוודאי אינם בוגרי פקולטה למדע המדינה, או תלמידים במכללה לביטחון,  לדבר בהחלטיות כזו על נושא מורכב כמו רכישת צוללות.

"הנטייה לדבוק במקובל"

פניתי לחברי הפסיכולוג המלומד והוא, כרגיל, לא הופתע. אתה מדבר, אמר לי, על תופעה שנחקרה עוד בשנות החמישים והקרויה "ניסוי אש לקונפורמיזם" ובאנגלית Asch conformity experiments. ההגדרה של קונפורמיזם  היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. קונפורמיוּת או קוֹנְפוֹרְמִיזְם, (בעברית: תַּלְמָנוּת) היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה. ובניסוח של המחקר: "נטיה לדבוק במהלך המקובל".

להמשיך לקרוא ←

– מאת עופר רגב –

צפת, שבקפלי הגליל העליון, נמנית עם הערים המסקרנות ועתירות המשמעות בארץ ישראל. נוף ההרים מרחיב דעת, סמטאות ציוריות בהן בתי כנסת אפופי קדושה. דמויותיהם עתירות הוד של חכמי הקבלה, ההלכה והפיוט שהגיעו לצפת בשנים שאחרי גרוש ספרד וחורבן המרכז היהודי שם.
מעיר זו הטביעו המקובלים חותם עז על התרבות היהודית עד ימינו. ולא לחינם נחשבת צפת כאחת מערי הקודש לצד ירושלים חברון וטבריה.

צפת בשלהי המאה ה-19

עיר למודת אסונות

להמשיך לקרוא ←

מראשית המפעל הציוני גזר על עצמו הישוב היהודי מדיניות של ריסון ואיפוק מול ההתקפות הערביות. המדיניות הזו התגבשה לא רק כתפיסה מוסרי. זו היתה תורת לחימה אסטרטגית ב"מאורעות" 1936 וכונתה         "הבלגה" .

על מדיניות זו כותבת ההיסטוריונית, פרופסור אניטה שפירא: " דומה שלא היה נושא שבו התבלט כל כך חוסר הסימטריה מבחינת יחס היהודים והערבים כמו בנושא ההבלגה. בעת שלגבי הערבים כל יהודי באשר הוא יהודי נחשב כאויב , שכן המאבק הועמד מלכתחילה על חודו הלאומי, הרי מצדם של היהודים נעשה מאמץ אינטלקטואלי נפשי ופוליטי לשמור על ההבחנה בין סוגי הערבים, כמרכיב יסודי בתפיסת העולם… (" חרב היונה" 322).

מדיניות ה" הבלגה" נומקה בנימוקים משני סוגים: מוסריים ופרגמטיים.

אניטה שם\פירא [צילום זאב גלילי]

להמשיך לקרוא ←

                         -מאת נתן רועי –

"צפת – אגדה בכחול" הוא סרטון, בשפה הצרפתית, שהופק על ידי משרד התיירות הישראלי לאחר הקמת המדינה. הסרטון, הגנוז בארכיון המדינה, מציג את צפת, כאחת הערים המסתוריות והיפות בעולם.
https://www.youtube.com/watch?v=X9F49DfWqyE

מי שביקר בצפת לרגע, או אפילו לסופשבוע, לא נחשף לסיפורים האפלים  של העיר הזאת אלא לנרטיב התיירותי.
העיר אוצרת מסתורין של אור וצל. חשכה וזריחה.

אפלולית ומוארת

הסופר והעיתונאי זאב גלילי נטל לידיו את סיפורה של צפת במאתיים השנים האחרונות וחשף, כעיתונאי ברוך סקרנות , את סיפורי האור והצל של העיר צפת, במאה וחמישים השנים האחרונות.
צפת האנושית, שמתאר זאב גלילי ברוב כישרון, היא אפלולית ומוארת.
האפלוליים הם הקנאים שרדפו את המשכילים. בפי בני הדור ההוא נקראו "עורבים שחורים". המוארים הם האנשים הפשוטים שנאבקו על חייהם ורצו להיות משכילים, לפרנס עצמם בעבודת כפיים, לקרוא ספרים, להיות פתוחים לעולם הגדול.

"היד השחורה" של אנשי הזרם הקנאי נידו וגרשו מי שהיה משכיל או רצה להיות משכיל. גלילי חושף שהיה אחד שאף נעשה ניסיון להתנקש בחייו כי לא הלך בדרכם של הקיצוניים והנבערים.

צפת של זאב גלילי היא עיר שונה מהמוצגת בדרך כלל. קדושתה של המאה השש עשרה, שמשכה אליה  את ר' יוסף קארו, משה קורדובירו, אלעזר אזיכרי,  שלמה אלקבץ האר"י הקדוש,  ר' חיים ויטאל. צפת זו, שממנה יצאה תורת הסוד ששינתה את פניה של היהדות. לאותה צפת קדושה אין זכר בצפת  של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.

להמשיך לקרוא ←

על שיקולי בן גוריון ביוזמת דימונה  ראה "הלנצח תאכל חרב"

http://www.zeevgalili.com/?p=286

 כולל: ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

כיפת הכור בדימונה

הצנטריפוגות באיראן הפסיקו אולי להסתובב בעקבות ההסכם המביש שחתם אובמה עם האירנים. אולי, כי אי אפשר לסמוך על מלה של האיאטולות כפי שאי אפשר היה לסמוך על אסד שיסלק את כל מאכרי הנשק הכימי.

אך גם אם האיראנים מקיימים את ההסכם ככתבו וכלשונו במוקדם או במאוחר הם ייצרו את הפצצה. ההסכם עם אובמה בעצם נתן להם רישיון בינלאומי להיות מעצמה גרעינית. וכאשר זה יקרה עצם הקיום של ישראל יהיה תלוי במשוגע התורן שיעמוד אז בראש איראן. הפיתוי לחסל את "הישות הציונית" בפצצה אחת יהיה גדול מכדי שמנהיג איראני כלשהו יוכל לעמודבו.

הדרך היחידה למנוע את השמדת ישראל לקיים כוח הרתעה שיאפשר מכה שניה אנושה על אירן. מכה שתשמיד את כל הערים המרכזיות באיראן.

להמשיך לקרוא ←