ארכיון חודשי: יולי 2007

משמעות המלה כיבוש בשפה העברית

איך הפכה מלה שהיתה במרכז האתוס הציוני למושג המעמיד אותנו במחנה אחד עם הנאצים * מה בין כיבוש הארץ מראשית הציונות לכיבוש יהודה ושומרון בששת הימים * ומה בינן לבין כיבוש העברית, כיבוש העבודה, כיבוש השממה, וכיבוש לבבות * קווים למחקר סוציופתולוגי של החברה הישראלית

מה לא אומרים על הכיבוש ובמה לא מאשימים אותו. בראש ובראשונה הוא אשם באיבה הערבית כלפינו. הוא אשם בהשחתה הפנימית שלנו ("הכיבוש משחית"). הוא אשם בעליית האלימות, אובדן הסולידאריות החברתית, הפערים החברתיים, תאונות הדרכים, קריסת מערכות החינוך והבריאות, זיהום האוויר. והאם שמתם לב כמה גברים רצחו את נשותיהם מאז הכיבוש ובגללו?

האמנם זו משמעות הכיבוש בשפתנו? הבה נבדוק מה אומרים המילונים. כי בהם נמצא את חכמת השפה שלא תמיד נמצאת אצל המדברים בה

מה זה "כיבוש"

בעגה הישראלית המודרנית קבלה המלה כיבוש משמעות של השתלטות על שטח מדינה שאינה שלך, דיכוי אוכלוסייתה וניצולה. האנלוגיה לתקופת הכיבוש הנאצית באירופה אינה מקרית.

לא זו המשמעות ההיסטורית של המלה כיבוש בשפה העברית. המשמעות המקורית היא הפעלת כוח כדי להשיג משהו אבל לא דווקא במשמעות שלילית. הכיבוש איננו נטילת דבר שאיננו שלך ולא תמיד פרושו השתלטות על שטחי ארץ. "ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א-28) מצווה ה' את אדם וחווה והכוונה ודאי איננה שיכבשו ארץ לא להם. כזוהי גם המשמעות של כיבושי יהושע "ונכבשה הארץ לפניהם" (יהושע יח-1). לא מדובר כאן בהשתלטות על ארץ לא לך, זו הארץ שנתן ה' לבני ישראל כפי שהבטיח לאבי האומה.

יש בתנ"ך גם שימוש רב במילה כיבוש במשמעות של השתלטות עויינת על שטח לא לך. אך גם בתנ"ך, ויותר מזה בספרות חז"ל ואחריה, המשמעות הבסיסית של "כיבוש" היא של השגת משהו במאמץ רב, לרוב בקונוטציה חיובית . "כיבוש היצר" ("איזהו גיבור הכובש את יצרו") הוא הדוגמא המובהקת לכיבוש כזה.

בלשון העברית החדשה קיבל ה"כיבוש" משמעות של השג חשוב שהושג במאמץ רב. "כיבושי העברית בדורנו" קרא הלשונאי הנודע יצחק אבינרי לספרו על חידושי העברית בתקופתו (1946). וביאליק כתב "הלא שעת מלחמה וכיבוש היא עתה לשפתנו ולשירתנו". וכך נולדו שורה של מושגים הקשורים בכיבוש, שכולם במשמעות השג הכרוך במאמץ גדול: כיבוש העבודה, כיבוש השממה, כיבוש התעשיה, כיבוש הלבבות (במשמעות חינוך), כיבוש התעשיה ובמשחק כדורגל כובשים שער.

אבל הלשון העברית החדשה נשארה נאמנה גם למשמעות המקורית של כיבוש הארץ בידי יהושע. בהמנון לח"י "חיילים אלמונים" כתב אברהם שטרן (יאיר): "בערים בכפרים את דגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש".

שולמית אלוני, שרת החינוך לשעבר, אמרה פעם שצריך להוציא את ספר יהושע מן התנ"ך. יהושע נשאר בתנ"ך למרות שולמית אלוני. את יאיר הצליחו לרצוח אך לא למחוק את שירת חייו.

איך הפכנו כובשים

כששיחררה מדינת ישראל חלקי ארץ ישראל שהיו מחוץ לגבולותיה 19 שנים היא לא ידעה מה לעשות בהם. בתהליך הראוי למחקר סוציו-פתולוגי של החברה הישראלית הפכו השטחים המשוחררים לשטחים "כבושים", שצריך לעשות הכל כדי להיפטר מהם והם הגורם לכל צרותיה של המדינה.

 

 

דוש -דיוקן עצמי (מתוך הספר)

הצבר הישראלי הכובש מתוך ספרו של דוש

מי שרוצה לעקוב אחרי התהליך הזה יכול למצוא אותו בספר הכי מצחיק והכי רציני שיצא לאור בשנה האחרונה בישראל. זהו הספר "דוש", בהוצאת מוזיאון ארץ ישראל והוצאת יד יצחק בן צבי, והוא כולל עשרות קריקטורות של קריאל גרדוש המוכר יותר בכינויו "דוש". הספר, שראה אור בעקבות תערוכה במוזיאון ארץ ישראל מביא מידגם מייצג של היצירה הענקית של דוש משנת 1921 ועד שנת 2000, כולל יצירות מן העיזבון ומארכיונים פרטיים שלא פורסמו מעולם. אין צורך להוסיף מילה אחת קריקטורה אחת שווה מיליון מילים.

בספרו "קללת הברכה", מגלה שבתי טבת כי תכניות צה"ל ערב מלחמת ששת הימים היו מלכתחילה לתפוס שטחים קטנים ברצועת עזה ובצפון סיני כדי שישמשו כקלפי מיקוח כלפי המצרים. לא היו תוכניות של כיבוש שטחים. דיין שינה את התכניות המקוריות שהציב אשכול, במטרה להכות את כל הצבא המצרי בסיני, אך גם הוא לא התכוון לכבוש את כל סיני וגם לא את כל יהודה ושומרון והגולן והדברים התגלגלו כפי שנתגלגלו.
מכל מקום בתום המלחמה היתה הממשלה בדעה פה אחד (ויש לזכור שבממשלה זו ישב מנחם בגין) שבתמורה לשלום תיסוג לגבול הבינלאומי עם מצרים. לגבי ירושלים היתה מחלוקת ודיין הכריז "חזרנו אל הקדושים במקומותינו". אבל גם דיין אמר כי הוא ממתין לטלפון מן הערבים והטלפון בושש לבוא.

ערי ז'בוטינסקי אמר פעם כי היחס שלנו לשטחים הוא כמו של אדם שתפס בזנבו של דוב. הוא רוצה לעזוב את הזנב אבל הזנב איננו מרפה ממנו.

 

תיכנן קונפדרציה עוד לפניששת הימים. משה דיין (ויקישיתוף)

תיכנן קונפדרציה עוד לפניששת הימים. משה דיין (ויקישיתוף)

במבט לאחור דומה כי האיש היחיד שהבין את המתרחש ואת המציאות החדשה שנוצרה היה משה דיין. היה לו גם רעיון איך לפתור את הבעיה. טבת מגלה כי חצי שנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים – כשאיש בישראל לא צפה את הכיבוש הצפוי – היתווה דיין בהרצאה בפני סטודנטים בירושלים רעיון של קונפדרציה בין ישראל ערביי יהודה ושומרון וממלכת ירדן. דיין אמר כי שיתוף הפעולה הקונפדרטיבי יהיה בעיקר בתחומי הכלכלה ואילו נושאי הביטחון והחוץ יהיו בידי כל אחת מן המדינות. הואיל ולא דובר אז על מדינה פלסטינית ניתן להבין כי דיין התכוון לסוג של שלטון ישראלי על הגדה המערבית בלי שתהיה בעיה שערביי חבל ארץ זה יצביעו לכנסת.

קפיצה ברמת החיים

על רקע אותה הרצאה אפשר להבין את מדיניותו של דיין לאחר המלחמה לנהוג כבוד בערביי ארץ ישראל ולראות בהם בני ברית לעתיד. בטווח הקצר מדיניותו של דיין הצליחה לכאורה.
עד לפרוץ האינתיפאדה ב-1987 ידעו ערביי ארץ ישראל חיים שטובים מהם לא היו להם מעולם ואולי לא יהיו עוד. בעשרים השנים שחלפו מאז ה"כיבוש " חלה קפיצה עצומה ברמת החיים שלהם – פרי מדיניות הגבולות הפתוחים. מספר כלי הרכב הפרטיים גדל פי עשרה, מנויי הטלפון פי שישה, טרקטורים פי תשעה. רמת הבריאות עלתה פלאים, מספר מכשירי חשמל ביתיים הגיעו לכל בית ועוד ועוד.

אף על פי כן פרצה האינתיפאדה וההמשך ידוע. הסיבות לכך מרובות. אך אם נרצה לתמצת במשפט אחד נוכל לומר בוודאות כי ישראל נהגה כל השנים אכן ככובש זמני ולא כשלטון של קבע. כשאתה הופך חבל ארץ שלם על תושביו לקלף מיקוח אל תתפלא אם בנין הקלפים הזה מתמוטט.

ציונות היא כיבוש

אם הכיבוש "משחית", אם אין לנו זכות להיות "כובש" ביהודה ושומרון, הרי כל ישיבתנו כאן מראשית הציונות היא מציאות של כיבוש משחית.

זאב ז'בוטינסקי במאמר "ציונות ומוסר" משנת 1916 מנתח את הבעיה הזו. הוא אומר שם כי הפרלמנט של המדינה היהודית שתקום צריך להיבחר על ידי כל אוכלוסיית הארץ יהודים וערבים. באותה תקופה היה מספר היהודים בארץ ישראל 100 אלף ומספר הערבים משני גדות לירדן היה 600 אלף. ז'בוטינסקי דחה הצעות שנועדו להשיג רוב יהודי מלאכותי. כמו, למשל, מתן זכות הצבעה רק ליודעי קרוא וכתוב, שהיה מקטין את מספר המצביעים הערבים. ז'בוטינסקי דחה הצעה זו בנימוק שהיא נועדה להשיג מטרה מוסרית באמצעים לא מוסריים.

במקום זאת הציע כי התנועה הציונית תתבע צ'ארטר (מגילת זכויות) בינלאומי שיקבע שארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל. באותה תקופה היו בעולם  כ-12 מיליון יהודים (כלומר פי עשרים ממספר הערבים משני גדות לירדן). מלאי המהגרים בכוח מגיע ל-8 עד 10 מיליון – כתב. עליה כזו תבטיח רוב יהודי יציב בארץ ישראל לדורות. ז'בוטינסקי אומר כי תכניתו אין פרושה הגירתם של ערביי הארץ, אך מי שירצה להגר אין להפריע לו. על הארץ הוא אומר: "כל מה שהוציא מוניטין לארץ ישראל בדברי ימי העולם, כל מה שהיה בה מהתפארת, כל תפקיד על-אנושי שמילאה הארץ, כל אלה היו פר רוחו של עם ישראל".

ולסיום הוא אומר: "אין התיישבות בלי שלטון. אם ההתיישבות מוסרית גם השלטון מוסרי".

תכנית המרד של חיים ארלוזורוב

תיכנן לתפוס השילטון בכוח. חיים ארלוזורוב

תיכנן לתפוס השילטון בכוח. חיים ארלוזורוב

חיים ארלוזורוב, שהיה יושב ראש הסוכנות היהודית ומן המנהיגים המתונים ביותר של מפא"י, הגיע למסקנה, זמן קצר לפני שנרצח ב-1933, כי אין סיכוי שהיהודים יצליחו להגיע לרוב בארץ כל עוד נמשך שלטון המנדט הבריטי.
הוא העלה הצעה לסלק את הבריטים מן הארץ בכוח, להקים שלטון מהפכני שישלוט בכוח הזרוע על הרוב הערבי ויפתח את שערי הארץ לעליית המונית של יהודים עד שיהיה בה רוב יהודי.
תכנית זו דומה להפליא לתכנית "המרד המזויין " שז'בוטינסקי הגה במהלך שנות השלושים – שיגור אווניות עמוסות יהודים חמושים במקביל למרד בתוך הארץ. שתי התוכניות עלו בעשן משרפות אושוויץ.

 

 

ראה

מילון קצר של השפה המכובסת

 אהרון אמיר והעברית של הכנענים

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17791

 הדובר הילידי מדבר ישראלית

http://www.zeevgalili.com/2011/03/14080

 השפה בה אנו מדברים היא ישראלית

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13889

 סימפון – פרוש רש"י למילה נדירה בתלמוד

http://www.zeevgalili.com/2010/12/12866

 טמבל פרוש המילה וגילגוליה

http://www.zeevgalili.com/2009/11/7875

 גרשום שלום על אנרכיה בלשון

http://www.zeevgalili.com/2008/11/837

 יעקב שוויקה ומילונו"רב מילים"

http://www.zeevgalili.com/2010/07/969

 האם פרחה הוא כינוי גנאי?

http://www.zeevgalili.com/2007/11/498

 בעל המאה הוא בעל הדעה

http://www.zeevgalili.com/2005/05/10597

 הכשר משפטי למלה כוסית

http://www.zeevgalili.com/2005/01/7257

ויצמן הודה: הסגרנו לוחמי לח"י ביבנאל

ראה גם קרב הגבורה ביבנאל

http://www.zeevgalili.com/?p=437

ידידי שלמה נקדימון, הבקיא בכל פרט בתולדות הישוב והמדינה, היפנה את תשומת לבי שהוא כבר פיענח חלק מן החידה: מי הסגיר את לוחמי לח"י, מנחם לונץ ושבתי דרוקר למותם בידי הבריטים.

במכתב ב"הארץ" ב-4 במאי 2004 ציטט נקדימון מכתב שכתב ויצמן לבריטים בתגובה לטענתם שמנהיגי הישוב אינם משתפים פעולה נגד הטרור היהודי.

ויצמן כתב את המכתב לג'ון מ. מרטין, מזכירו האישי הבכיר של ראש הממשלה, וינסטון צ'רצ'יל. במכתב, הנושא את התאריך 12 באפריל 1944 (שישה ימים לאחר הרצח ביבנאל) כותב ויצמן: "עשינו זאת (דהיינו שיתפנו פעולה – ז.ג.) כל הזמן למרות שבמקרים רבים חוסר היעילות של המשטרה סיכל את מאמצינו. זה ממש לא הוגן שאשמה כזו תוטל על הישוב היהודי בפלשתינה, שעושה כמיטב יכולתו להיאבק בהתפרצות הטרור הנוכחית… ביבנאל המושבה הגלילית זכתה המשטרה להישג. המשטרה צרה על דירה במושבה בה התחבאו שני חברי לח"י מנחם לונץ (בעל הדירה) ושבתאי דרוקר. אחד מהם (דרוקר) פצוע. לאחר חילופי יריות השתרר שקט. הבריטים פרצו פנימה ומצאו את השניים ללא רוח חיים כשבגרונו של כל אחד כדור"

ויצמן ציטט אמירה של קצין משטרה בכיר מחיפה בלי לנקוב בשמו שאמר: "הצלחת המשטרה להגיע למחבואם הושגה הודות לשיתוף פעולה של הציבור שנתן מידע רב ערך למשטרה".

נקדימון מציין בהמשך כי ויצמן קיבל דיווחים שוטפים מהנהלת הסוכנות היהודית.

נראה שחשיבות הגילוי של נקדימון היא בכך שההלשנה לא היתה יוזמה פרטית של מישהו. חבר מרכז לח"י נתן ילין מור כותב בספרו על הפרשה כי בפגישה עם מפקד ה"הגנה" גולומב שוכנע שגולומב יזם פגישה עמו כדי להוכיח שההלשנה לא נעשתה ביוזמה מלמעלה. המכתב של ויצמן מוכיח לכאורה שזו לא היתה הלשנה מקומית.

אם מחמוד דרוויש למה לא שירים נאציים

איני בקיא בשירה נאצית. אבל אני בטוח שמומחים לשירה יוכלו למצוא בין היוצרים של גרמניה הנאצית כמה יצירות שהם רואים בהם פננים ספרויות הראויות להיקרא ולהילמד.

עד כה לא זכינו שזוועה כזו תחדור לחוצותינו ולספרי הלימוד שלנו. אם כי כבר יש לכך ניצנים. העיתון "נובוסטי ניידלי" מגלה כי קלטת של "גלוחי ראש" המופצת בחנויות רוסיות בישראל כוללת בין היתר את הטקסט הזה:

"הוא מוכן להילחם למען חירותה של אירופה
ויידע להגן על הגזע הארי
כמה שפוחדים ממנו ז'ידים ועבדים נירצעים,
פריירים, קומוניסטים והומואים. . ."

תופעה זו, מבחילה ככל שתהיה, היא בכל זאת בשוליים. לעומת זאת בזרם המרכזי של החברה הישראלית נהנה המשורר הערבי מחמוד דרוויש, המתבטא ברוח אנטישמית, ליוקרה, הערכה, אהדה, כמעט אהבה.
כשיוסי שריד היה שר החינוך הוא הורה ללמד את שיריו בבתי הספר. הספריות בתל-אביב הפיצו גלויות שבהן מופיע שיר של מוחמד דרוויש (המפעל הזה נעשה בתמיכת האיחוד האירופי). באחרונה תלתה עיריית תל-אביב בחוצות העיר – כמו בשנים קודמות – כרזות ועליהן טקסטים של שירים , ביניהם אחד משיריו של דרוויש.

רוב שיריו מסתירים את כוונותיו אך שיר אחד משום מה נשכח מכל אוהדי שירתו וזהו השיר:

"לכו לאן שתרצו,
אבל לא בינינו,
בשום אופן!
הגיע הזמן שתסתלקו,
שתמותו היכן שתרצו,
אבל לא בינינו,
צאו מכל דבר,
צאו מפצעינו, מאדמתנו,
צאו מהיבשה, מהים, מהכל.
וטלו עמכם את מתיכם…".

אם היה צורך בהוכחה למשמעות השיר הזה היא ניתנה לי השבוע בקליפ ששודר בטלוויזיה הפלסטינית. הקליפ נפתח במילים "הפולשים ברחו מעזה צבא היהודים הובס. היום עזה מחר הגדה ויפו וחיפה". ובהמשך הוקראו מילות השיר הזה בשינויים קלים.

מה עושה טרזן בספריית ראש הממשלה

לפני שנים לא מעטות פנה אלי ידיד, שמילא תפקיד בכיר במשרד ראש הממשלה, וביקש ממני להכין ולהזמין ספרי עזר הדרושים ללשכה. הוא לא מסר לי רשימה וסמך על מיומנותי הביבליוגרפית.
טרחתי ארוכות בהכנת הרשימה שכללה אנציקלופדיות ולקסיקונים למיניהם, מילונים, ספרי היסטוריה בסיסיים , ספרי מחקר וספרי מקור ביהדות, וכדומה. כמעשה לצון הוספתי לרשימה את הספר "טרזן מלך הקופים" מצת אדגר רייס ביראוז.

את הרשימה מסרתי לישראל רובינזון [ז"ל] בעל חנות הספרים "עקד" שברחוב אז"ר בתל-אביב שהיה ספק הספרים שלי משך עשרות שנים. הוא הכין את הרשימה בקפידה לאחר שהסברתי לו את מטרתה (ואף יעץ לי כמה עצות מועילות להרחבת הרשימה). הוא הביע תמיהה על הזמנת "טרזן" אך אני השבתי שאולי זה נועד לאחד הילדים שבלשכה. הספרים רוכזו ונארזו בכמה קופסאות ונשלחו ללשכת ראש הממשלה בלוויית חשבונית כדין.

החשבונית שולמה ללא שאלות ומענות. חודשים ארוכים חיכיתי שתגיע אלי השאלה מדוע הזמנתי את "טרזן מלך הקופים", אך אין קול ואין עונה. עד היום הזה. לא אגלה כאן מי היה ראש הממשלה באותה תקופה, אציין רק שזה לא היה שמעון פרס.

הנשיא שמעון פרס על רקע ספרייתו. תילום: ויקישיתוףדוד שנקבאום

נזכרתי בפרשה זו בעקבות מכתבו של הקורא דור שלו שהתייחס לתמונת הנשיא הנבחר שמעון פרס שהופצה על ידי "ידיעות אחרונות". בעיניו החדות הבחין הקורא כי כמה ספרי ש"ס המופיעים בצילום ברקע אינם סידרה של הש"ס אלא כמה ספרים החוזרים על עצמם. מימין מופיעה המלה "קמא" שזה "בבא קמא" ואחריו תענית, מגילה מועד קטן קידושין פסחים ושקלים ואחר כך שוב תענית מגילה קידושין ושקלים.
למרבית הצער הרזולוציה שבתמונה לא מספקת כדי להעבירה לצילום המופיע בעיתון.
מן המפורסמות הוא שכל איש ציבור המכבד את עצמו מקשט את הרקע לתמונתו בספרים מרשימים. לא פעם ארעה תקלה של הרגע האחרון כאשר הספרים סודרו בהיפוך או בסדר הלא נכון. מכל מקום אם מבקשים לחסוך בתקציבים מיותרים עדיף לקנות טפט ועליו ציורי ספרים המכבדים את המצולמים לידם.

ראה "על מלחמה מדינאותוקריאה בספרים"