בשנות החמישים גויס המשורר חיים גורי לארגון "נתיב", שפעל מטעם המוסד בברית המועצות בתקופת סטאלין. גורי נשלח על ידי בן גוריון, כדי לעמוד על הלכי הרוח של היהודים שם ולייעץ מה אפשר לעשות כדי לשמור על הקשר עמם. השליחות הייתה סודית ביותר.

כשהוזמן לאחד הקיבוצים להרצאה בנושא הוא הקדים ואמר שיש לשמור את הדברים בסוד והוסיף את הביטוי מקינת דוד "אל תגידו בגת" (שמואל ב א). הוא הניח ששומעיו יודעים פרק תנ"ך.

בתום ההרצאה ניגש מרכז התרבות של המשק, בעל תואר שני של האוניברסיטה העברית, ואמר לגורי: "למה דווקא בגת?".

והנה חלפו חמישים שנה. בתכנית טלוויזיה סיפר גורי בימים אלה כי הופיע בפני תלמידי תיכון וקרא באוזניהם את השיר "מנגד" של רחל. בבית האחרון של השיר נאמר:

פרש כפים ראה מנגד
שמה – אין בא
איש ונבו לו
על ארץ רבה

גורי הביע את הזדעזעותו מכך שהתלמידים פשוט לא הבינו את השיר. רק תלמיד אחד הצביע בהיסוס ואמר כי הוא חושב שזה נוגע למשה רבנו (שנקבר על הר נבו ומנגד ראה את הארץ אשר אליה לא בא).

 

הסיפור הזה הוא אחד מרבים המתאר את הבורות של תלמידים, בני נוער וגם מבוגרים. מדי פעם מופיעות כתבות בעיתונים ומשודרות תכניות טלוויזיה המלגלגות על תשובות שמשיבים נשאלים: ז'בוטינסקי היה נשיא המדינה ואלטלנה ספינת הימורים; בגין הכריז על הקמת המדינה ובן גוריון אמר "אם תרצו אין זו אגדה" .

בימים אלה פורסם סקר ממנו עולה כי מחצית מבני הנוער בארץ אינם יודעים היכן נמצאת גבעת התחמושת; שליש אינם יודעים היכן נמצא קיבוץ שדה בוקר; 35 אחוז אינם יודעים מיהי האישיות הלאומית הקבורה שם; 46 אחוז לא ידעו איזה אירוע חשוב התרחש במצדה; שעור זהה של תלמידים לא ידעו לאן נשפך נהר הירדן; 16 אחוז לא שמעו על טרומפלדור.

נראה שבאחרונה כבר לא מתייחסים כל כך אל תופעת הבורות ורואים בה מציאות שאפשר להשלים עמה. כך למשל אמר ירון לונדון, דעתן ומשכיל, כי הוא לא מבין מדוע צריכים כולם לדעת הכל. אז לא יודעים מי זה בן גוריון.

התבטאות זו משקפת לדעתי עייפות מן הסיכוי לשנות את המצב. ואולי גרוע מזה: מהשלמה עם כך ששוב אין לנו זיכרון ישראלי משותף.

ייתכן שנער בימינו יודע יותר מאשר נער לפני דור או שניים. הוא יודע המון על אלקטרון ואלקטרוליזה, על אמל"ח ועל אמנות פסיכאדלית, על אנורקסיה ועל אנטי חומר וכך על אנטיביוטיקה, אנרגיה קינטית, אסמבלר, אפולו (החללית). בוודאי הוא יודע המון על אסטרופיסיקה ועל אסימוב (" אני רובוט" ) ועל אנטארקטיקה ואנטרופיה.

השאלה היא כמה בני נוער (וגם מבוגרים) יודעים משהו על המונחים והמושגים הבאים: אבד עליו כלח, אברהם אבולעפיה, אבות אכלו בוסר, אביי ורבא, אבינו מלכנו, אבן גבירול, אבן העזר, אביגור שאול, אבן עזרא, אבן תיבון, אבני החושן, אגדת שלושה וארבעה, אדון עולם, אדמו"ר, אהרונסון אהרון, אהרונסון שרה, אצ" ל, אוטואמנסיפציה, אוי לי מיוצרי, אומר דרשני, אורים ותומים, אחד העם, אחד משנה ושניים תרגום, אחימאיר אבא,, איבשיץ יהונתן, איגרת תימן, איזהו גיבור. והרשימה ארוכה.

הבאתי כאן רשימה אקראית של מונחים, מילים, מושגים ושמות מסודרים לפי סדר אלף בית. הרשימה הזו לקוחה מספר חשוב שהופיע בשנת 1990. הספר " רשימת ה-6000" הוא " הצעה למבחר של המושגים, המונחים, הפתגמים, התאריכים, הספרים, יצירות האמנות, האישים, הביטויים שכדאי לישראלים לדעת" .

 

 

הייתי מציע למחבר הספר, גדעון סאמט, כי אם יוציא מהדורה חדשה של ספרו ישנה את הגדרת חשיבותם של המונחים מ" כדאי לדעת" ל" הכרחי שיידעו" .

רשימת 6000 המילים של סאמט כוללת מגוון רחב של מילים ומושגים שתכליתם עיצוב של אדם משכיל במלוא מובן המילה. יש ברשימה זורבה היווני בצד זו תורה וזו שכרה, זרם התודעה וזמנים מודרניים חומות יריחו וחומה ומגדל, חזון איש וחטיבת הראל, חלום ליל קיץ וחליל הקסם, חלקיקי אלפא וחלף עם הרוח. טרומפלדוד וטריומוויראט.

במבוא לספר (הכולל רק את המילים אך אינו מסביר אותן), אומר המחבר כי זהו " מאגר של זיכרון ישראלי משותף…" . למה דרוש לנו זכרון ישראלי משותף? אמר על כך המבקר דן מירון כי מי שאין לו זיכרון של העבר לא צפוי לו כל עתיד.

 

 

 

 

 

 

 

 

קישורים למאמרים על תנ"ך

יורם קניוק מישראלי ליהודי

http://www.zeevgalili.com/2009/03/1825

 התנ"ך של השומר הצעיר שהוציאו מתוכו את שם אלוהים

http://www.zeevgalili.com/2009/03/1825

 מי אשם בבורות בני הנוער

http://www.zeevgalili.com/2007/04/399

 מתי בכלל אהבו ללמוד תנ"ך

http://www.zeevgalili.com/2006/04/7263

 המתנחלים גנבו לנו את התנ"ך

http://www.zeevgalili.com/2006/01/229

 יציאת מצרים זה לא מה שחשבתם

http://www.zeevgalili.com/2005/04/280

עוד על ההיסטוריונים החדשים קרא  מאמרי "מורה דרך לקריירה אקדמית"

 ספרו  של אפרים קארש "פיברוק ההיסטוריה הישראלית".

בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי"

במילים פשוטות אלה, הפותחות את מגילת העצמאות,מספר דוד בן גוריון, את סיפורה של הציונות, שהוא סיפור תולדותיו של העם היהודי לדורותיו.

ובהמשך נאמר במגילה: ,,"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית".

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה".

בהמשך מזכירה המגילה את הקונגרס הציוני הראשון ואת חוזה המדינה, אתהצהרת בלפור, את המלחמה בנאצים , את השואהואת העפלת שארית הפליטה לארץ, את החלטת או"ם על הקמת המדינה .

המגילה מסתיימת ב"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן…"

צילום החתימות על מגילת העצמאות

ההמשך ידוע.היד המושטת הושבה ריקם. ערביי ארץ ישראל פתחו במסע רצחני נגד הישוב היהודי מיד לאחר החלטת או"ם. אליהם הצטרפו שבע מדינות ערביות. במלחמה עקובה מדם, בה נספו כ-7000 יהודים – כאחוז אחד מכלל אוכלוסיית הישוב  נהדפו התוקפים הערבים – ועוצבו גבולות שביתת הנשק.

בחמישים שנות המדינה לא חלף יום אחד בו לא ניסו להתנכל לעצם קיומנו.חמש מלחמות גדולות וביניהן הסתננויות, פעולות תגמול, פיגועי מחבלים ומלחמות התשה.

זהו הסיפור בעיקרו, נכון להיום.

 הסיפור האחר

זה איננו הסיפור של מה שקרוי "ההיסטוריונים החדשים". להם יש גרסה אחרת של "הסיפור הציוני".הסיפור שלהם, "נראטיב" הם קוראים לו, מתאר את ההיסטוריה הציונית מן הצד האחר, והואמבוסס כאילו על מחקר היסטורי יסודי ורציני. מחקר המתיימר לספר את האמת.

וזה עיקרו של סיפור "ההיסטוריונים החדשים" לגווניהם ולדורותיהם:

לידתה של הציונות בחטא קדמון. בהצהרת בלפור בההבטיחה האימפריה הבריטית ליהודים ארץ שהיתה שייכת לעם אחר, העם הפלסטיני..

במהלך שנות המנדט הבריטי, עד הקמת המדינה ב-1948 נהנתה הציונות מתמיכת האימפריאליזם הבריטי והיתה שלוחה שלו. בדרכי מרמה דחקו היהודים את הערבים מאדמותיהם, הביאו לארץ מהגרים והכינו את התשתית להקמת המדינה.

מלחמת השחרור לא היתה מלחמת המעטים נגד הרבים והחלשים נגד החזקים. הישוב היהודי היה חזק יותר, חמוש יותר וניצח את הערבים המעטים והחלשים יותר.

במהלך המלחמה היו מקרי טבח רבים שביצעו היהודים בערבים – לא רק בדיר יאסין אלא בכפרים רבים אחרים. רק לפני שבועיים פורסם במעריב מחקר לפיו כאילו ביצעו היהודים טבח המוני בטנטורה והחוקר מבטיח לחקור מקרי טבח נוספים.

ערביי ארץ ישראל לא ברחו מישוביהם מרצונם הטוב ועל פי הוראת מנהיגיהם אלא גורשו בכוח, כחלק מתכנית כללית של הציונות לטרנספר של הערבים.

פעולות התגמול של שנות החמישים לא נעשו בתגובה על מעשי רצח של מסתננים אלא היו חלק מתכנית של בן גוריון להתגרות ולהציק למדינות השכנות – מצרים, ירדן סוריה ולבנון.

מלחמת קדש היתה חלק מקנוניה ישראלית כדי לשרת את האינטרסים של האימפריאליזם הצרפתי והבריטי.

מלחמת ששת הימים נגרמה בגלל התנכלות ישראל לסוריה. ושלא איימה כל סכנה על קיום המדינה מצד מצרים.

מלחמת יום הכיפורים היתה מיותרת ונגרמה בגלל סירובה של גולדה להיענות להושטת היד לשלום של אנואר סאדאת.

הסיפור הזה, שאני קורא לו "הכחשת הציונות" על משקל "הכחשת השואה" , מופיע מזה שנים במאמרים ובספרים פרי עטם של מה שקרוי "היסטוריונים חדשים". אלה מקבלים את משכורותיהם מאוניברסיטאות ציוניות של המדינה הציונית.רבים מן הספרים והמאמרים מתפרסמים בחוץ לארץ, בהוצאות ובכתבי עת הנהנים מגיבוי ומתמיכה ערביים. התיאוריה שלהם מחלחלת לפוליטיקה הישראלית ואף חדרה לתוכנית הלימודים.

בן גוריון והטרנספר

בדברי מבוא למהדורה העברית של הספר (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מספר קארש על פרופסור מאוניברסיטת חיפה, ששהה בלונדון בשנת שבתון, שנשא נאום חוצב להבות על עוולותיה של הציונות ועל אופיה המדכא והגזעני של מדינת ישראל."עוצמתו של מפגן הכפשה עצמית זה, החורגת מעל ומעבר למקובל בחברות מערביות מתוקנות…עוררה בי תהיות לגבי מניעיהם של אנשים מסוימים הנמנים עם האליטה האינטלקטואלית-חברתית בארצם, להכפיש בפני כל הנקרה בדרכם את אותה חברה שממנעמיה הם נהנים" -כותב קארש.

בהמשך מספר קארש על החשדות שנתעוררו בו לגבי שיטות המחקר של ההיסטוריונים החדשים.כשעיין בספרו של בני מוריס על היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים הוא נתקל בציטוט ממכתב שכתב בן-גוריו ןבו נאמר כי "אנו צריכים לגרש ערבים ולקחת מקומם". .הציטוט נראה לו מוזר, הואיל וכמה שנים קודם לכן צוטט אותו מכתב באופן הפוך לחלוטין בגרסה העברית של אותו ספר. ואכן, בדיקה העלתה כי בגרסה העברית נאמר: "אין אנו רוצים אין אנו צריכים לגרש את הערבים ולקחת את מקומם. שאיפתנו בנויה על הנחה… שיש די מקום לנו ולערבים בארץ".

תחילה חשב קארש שמדובר בטעות דפוס או בטעות תרגום. אך לאחר בדיקה הגיע למסקנה כי "מוריס סילף ביודעין את המקור עליו הוא נשען… במטרה ליצור תמונה מעוותת של דברי בן גוריון".

אך גם לאחר בדיקה זו התקשה קארש להניח שמדובר במעשה זדון. אולי מדובר בעיוורון רגעי או בתאוות יתר להוכיח טיעון מסוים.

מחנה פליטים. פלסטיני? לא. אלה פליטים יהודים שברחו מגבול תל אביב יפו ושוכנו זמנית במחנה אוהלים.

סילוף ביודעין

אך לאחר שבדק אחד לאחד את התיעוד המובא בספרו של מוריס לביסוס טענותיו לגבי עמדת התנועה הציונית בשאלת הטרנספר "לתדהמתי גיליתי שאין – ולו מסמך בודד – בסוגיה זו, שצוטט על ידי מוריס מבלי שנעשה בו "שכתוב יוצר" כזה או אחר, המעוות לחלוטין את כוונתו המקורית"?

 בין היתר כותב קארש כי מוריס עוסק ב"חמישה סוגים של עיוותים". לפי קארש מוריס מתאר בצורה מסולפת מסמכים, משתמש בציטוטים חלקיים, נמנע מהצגת ראיות, מציג טענות שווא, ומשכתב מחדש מסמכים מקוריים… (הוא) מספר על התבטאויות שמעולם לא נאמרו, החלטות שמעולם לא ננקטו, אירועים שמעולם לא קרו…לפעמים הוא לא טורח אפילו לספק הוכחות… הוא מצפה מקוראיו שיסמכו על טענותיו שקיימות סתירות מהותיות בין הדיווחים שפורסמו לבין מה שמשתמע מהמסמכים. הוא מסלף באופן שיטתי הוכחות. למעשה, אין כמעט מסמך שהוא לא מעוות. הדבר מעורר ספקות רציניים לגבי התוקף של כל עבודתו"

ולא רק בני מוריס. "לאחר בדיקת התיעוד בו השתמשו הבולטים שב"היסטוריונים החדשים", כמו גם בדיקת אותם המקורות שהסתירו במכוון מקוראיהם, התברר לי מעל לכל ספק שמוריס אינו חריג, אלא חלק בלתי נפרד מקבוצה לא קטנה של אקדמאים, השקועים במלאכת שיכתוב ההיסטוריה הישראלית על פי דפוס שהוא פרי רוחם, ושכל קשר בינו לבין המציאות ההיסטורית מקרי בהחלט".

קראש מדגיש שלא מדובר כאן בחילוקי דעות פרשניים לגבי מסמך זה או אחר. אף לא בקריאה שונה של תיעוד המושפעת מרוח הזמן והמקום. "המדובר הוא בסילוף מודע של תיעוד היסטורי, במטרה ליצור תמונה שקרית של מציאות היסטורית מסוימת".

בהמשך אומר קראש שאילו היתה תופעה כזו במדעי הטבע היתה התוצאה התמוטטות גשרים עקב חישובי רמייה הנדסיים. אולם כשמדובר במדעי הרוח ובמחקרים היסטוריים"החוקר יכול להתחמק מעונש גם על מעשי הסילוף החמורים ביותר… מלאכת השכתוב ההיסטורי הפכה לנורמת התנהגות מקובלת. בעולם אורווליאני זה של היפוך סדרי בראשית, בו מלחמה היא שלום ועוול הוא צדק, לא רק שסלפני ההיסטוריה אינם מוקעים מהקהילה המחקרית אלא שהם נישאים על כפיים".

אחרי דברים בוטים כאלה ניתן היה לצפות לאחת מן השתיים: או שהאוניברסיטאות הישראליות המעסיקות את "ההיסטוריונים החדשים" תשלחנה להם מכתבי פיטורין. או שיגישו תביעות דיבה נגד קארש.

עד כה לא קרה אף לא אחת מן השתיים.

==============================

2. מכחישי התנ"ך

בלי קשר, אך כחלק מהאווירה הכללית של חיסול כל הערכים שלנו,צומחת באחרונה מגמה חדשה של מה שהייתי קורא מכחישי התנ"ך. ארכאולוגים הטוענים כי שום ממצא ארכיאולוגי איננו מאמת את סיפורי התנ"ך.יציאת מצריים לא היתה ולא נבראה, משה רבנו הוא דמות דמיונית, כיבוש הארץ מעולם לא התרחש, שלמה לא עמד בראש ממלכה גדולה אלא בראש מדינה חסרת ערך, דוד מלך ישראל איננו אלא ראש כנופייה קטן.

אך זהו נושא נפרד שנדון בו במסגרת רחבה יותר.

============================

ב