השמאל בישראל נתון בהלם חורבן אמונותיו אומר להט גולן, דוקטוראנט בן 28, בספרו " הפיתוי המשיחי" * תהליך השלום לא היה מבוסס על חשיבה רציונאלית אלא על עמדה משיחית חילונית, שהתעלמה מן המציאות * ראשית ההתפכחות של השמאל מן הטרוף המשיחי של אוסלו

כמו החמור במסורת היהודית, המבשר את בוא המשיח, מילא חבר הכנסת אברהם בורג את תפקיד המבשר של עידן משיחיות השלום של השמאל.

ימים ספורים לאחר החתימה על הסכם העקרונות שנתבשל באוסלו הוא הכריז מעל בימת הכנסת: " בימים אלה תם עידן ביהדות הדתית, תם עידן המפגש של משיח מבית הרב קוק ומשיח מבית לובביץ". בימים אלה חוזר העידן של היהדות הרציונאלית, שרגליה על הקרקע ואינן במחוזות הגאולה" .

" חלפו עשר שנים" – כותב גולן להט בספר " הפיתוי המשיחי – עלייתו ונפילתו של השמאל הישראלי" – " ורגליהם של אזרחי ותושבי ישראל אכן על הקרקע, ואולם לא על זו הרציונאלית מלאת התקוות, אלא דווקא על זו האלימה, המיואשת… קבוצת מצדדי אוסלו אולי סיימה את עידן המשיחיות מבית לובביץ/, אך החלה… את עידן המשיחיות המדינית של השלום" .

גולן להט, בן 28, דוקטוראנט לפילוסופיה מדינית באוניברסיטת תל-אביב, מגדיר עצמו כאיש שמאל. חבריו, הוא אומר, נתונים בהלם חורבן אמונותיהם, חורבן אותו הוא משווה להלם שהכה את הקומוניסטים בעולם עם היוודע פשעי סטאלין. וכמו הילד בסיפורו של אנדרסן אומר להם להט: המלך הוא עירום. טעיתם לאורך כל הדרך. אינכם רציונאלים מפוכחים הנטועים בקרקע המציאות. אתם מרחפים בהזיות שווא. אתם משיחיסטים. (הניסוחים שלי – ז.ג.)

 

המשיחיות החילונית

במונח " משיחיות" אין להט מתכוון למשמעותו במסורת היהודית. הוא מתכוון למשיחיות ללא משיח. זוהי " משיחיות חילונית" , מושג שהתגבש בקרב היסטוריונים של העידן המודרני (שמייצגם הבולט בישראל הוא פרופסור יעקב טלמון). אלה מאפיינים את העידן המודרני באידיאולוגיות המעצבות חזון גאולה אנושי, שהוא תוצר האמונה ביכולתו של האדם לעצב את העולם ואת העתיד.

האידיאולוגיות שונות מן הקצה אל הקצה – מן הקומוניזם ועד הנאציזם. אך יש להן מאפיינים משותפים:

• · שלילת המצב הקיים . החזון המשיחי פורץ אל תוך המציאות הקיימת ושולל אותה.
• · גאולה. החזון המשיחי לא בא לתקן את המצב הקיים, לשנותו או לשפרו, אלא לשנות את פני המציאות.
• · שינוי מהיר . הגאולה בחזון המשיחי חייבת להיות מהירה מיידית. קפיצה גדולה מן ההווה החשוך אל העתיד הגואל. " שלום עכשיו" .
• · אמונה ודאית . המשיחיסט החילוני סבור כי יש לו ידיעה רציונאלית ודאית שאין להטיל בה ספק לגבי מה שצופן העתיד הגואל.

מנקודת מוצא זו בודק להט את דרכו של השמאל הישראלי מן החתימה ההזויה על הסכם אוסלו ועד הפיאסקו של אהוד ברק בשיחות קמפ דייויד. הוא בוחן את ההצהרות בכתב ובעל פה, את התנהלות המשא והמתן, את האשליות ולבסוף את השבר הנורא של אל השלום שהכזיב.

" שינוי ההיסטוריה"

מן המחקר מצטיירת דמותו של שמעון פרס כמשיח הראשי של משיחיות השמאל. בפסקת הפתיחה לספרו " בראשית חדשה" כותב פרס: " הרצף ההיסטורי של ההוויה האנושית עד כה נקטע, ומציאות חדשה הולכת ונרקמת לנגד עינינו… התמורה כה יסודית, שאפשר לומר כי אנו עומדים בפתחה של ראשית חדשה, של היסטוריה חדשה" .

וסביבו של פרס מתרוצצים המשיחונים הקטנים וחמוריהם. אריאל הירשפלד, מן התמהונים שהזו את אוסלו, אומר כי ההסכם " שינה למעשה את מהלך ההיסטוריה" . ורן כהן אומר : " אנו נוגעים במשק כנפי ההיסטוריה" . ושולמית אלוני אמרה בספטמבר 1993 כי " זהו מאותם הימים בהיסטוריה שמתחילה בהם ספירה חדשה" .

" קפיצה מעל לתהום"

ואמירות כאלה מלוות באיזו תחושה של ודאות ותחושת דחיפות כאילו פעלו הדוברים על פי ספר לימוד למשיחיות חילונית. " שלום עכשיו" מסתבר איננה רק סיסמה מוצלחת. היא תודעה של המימוש המיידי המשיחי. ושמעון פרס כרגיל ממריא על כנפי הפיוט כשהוא נותן ביטוי לתחושת הדחיפות: " מי שרוצה לדלג מעל פני תהום מן הדין שיעשה זאת לא בשני צעדים אלא רק בצעד אחד" (ציטוט שהוא מביא מצ"רצ"יל).

תחושת הוודאות מבוססת על אמונה בדבר חוקיות המבטיחה את המשך התהליך. חוקיות היסטורית, חוקיות הקידמה הטכנולוגית, חוקיות רציונאלית. וכל אלה מובילים למסקה ש" התהליך הוא בלתי הפיך" .

ושום דבר לא יכול לערער תחושת ודאות זו. ההצהרות הערביות הן " רק כלפי חוץ" . מעשי הטרור נועדו לעצור את התהליך הבלתי נמנע של השלום. אלף החללים הם " קרבנות השלום" .

הוויתור על העבר

להט איננו נכנס לעבי הקורה של מכלול הנושאים שהפכו את כל " תהליך השלום" לחסר סיכוי מראשיתו. הוא מתמקד בעיקר בשני נושאים מרכזיים – היחס אל העבר והיחס לגלובליזציה.

הצד הישראלי ערך " מסע נגד צללי העבר" עד כדי נכונות להתכחש לשואה, להתכחש למקורות הסכסוך היהודי ערבי, להתכחש להיסטוריה היהודית ולזיקה היהודית לארץ ישראל ולאתריה הקדושים. על בעיית ירושלים אמר יוסי ביילין כי היא " סימבולית ואמוציונאלית" .

אך הצד הפלשתיני סרב להתחיל בספירה חדשה של ההיסטוריה ולראות בירושלים בעיה סימבולית. הוא סרב לשכוח את ה" נכבה" , סרב לוותר אפילו על גרגר אחד מהר הבית ומירושלים.

המרוץ לגלובליזציה

הנושא המרכזי השני שהתפוצץ מול פניהם של המשיחיסטים של אוסלו ובמיוחד שמעון פרס היה החזון של " מזרח תיכון חדש" . משמעות החזון הזה הייתה למעשה לשלב את המדינה הפלשתינאית ואת מדינות המזרח התיכון כולן בתהליך הגלובליזציה. לצרף אותן לכפר הגלובלי. משיחי אוסלו כבר תכננו חיבור מיידי של רשת החשמל של כל מדינות האזור, בניית מסילות ברזל מנמלי ישראל אל כל מדינות ערב, תנועה בלתי פוסקת של סחורות, ידע והון. קהילייה אירופית לחופי הים התיכון.

אין זה מקרה, אומר להט, שלחזון הזה נדבקו הלאוטמנים וההורביצים. אנשי התעשייה וההון הגדול הריחו את פוטנציאל הרווחים העצום הטמון ב" תהליך השלום" .

החזון הדמיוני הזה לא הביא בחשבון את פיגורה של החברה הפלשתינאית והערבית כולה, את חששותיה (המוצדקות) מהשתלטות כלכלית ישראלית, את חוסר יכולתה לעבור תהליכי דמוקרטיזציה שהם תנאי למשק חופשי.

" על מול דרישות ההנהגה הישראלית" – כותב להט – " לשינוי פוליטי מהיר נוצרה הכרה כלל ערבית שלפיה קצב ההתקדמות המדינית מהיר מקצב היטמעותה בחברה הערבית" .

משיחוני אוסלו אטמו עיניהם ואוזניהם מללמוד את לקח השלום הקר עם מצרים ועם ירדן. את העובדה שמרבית האליטה האינטלקטואלית בשתי מדינות אלה (איגודי רופאים, מהנדסים, עיתונאים וסופרים) מתנגדים לתהליך השלום ומגלים עוינות לישראל.

ראה מאמרי גלובליזציה או כלכלה ציונית

http://www.zeevgalili.com/?p=329

ועדיין נשאר בשמאל

מי שמצפה למצוא ב" הפיתוי המשיחי" חשבון נפש נוקב המוביל לראשיתה של דרך חדשה עשוי להתאכזב. זה איננו " האל שהכזיב" של ארתור קסטלר; אין בו התפכחות נוסח משה שמיר או אמנון לורד. להט גם ממשיך לראות עצמו מחויב לשמאל. אך כל מה שיש לו להגיד על השמאל זה שהוא צריך לפעול למען " מציאות חיים הוגנת שפויה וראויה יותר" . במקום אחר הוא כותב שבשמאל ישראלי הוא מתכוון " לכל המצדד בפשרה טריטוריאלית מקיפה כבסיס להסדר קבע עם הפלשתינאים שבמסגרתו יפונו מרבית ההתנחלויות" . כלומר: לשמאל של הבחור הצעיר הזה אין שום מהות משל עצמו וכל קיומו מבוסס על שלילת ההתנחלויות.

התיאור שמתאר להט את המשיחיות היהודית ההיסטורית רדוד ולוקה בחסר. חמור מזה חוסר ההבנה שהוא מגלה במהותה של הציונות החילונית. הוא מזהה בה אמנם את הגורם המשיחי, שהיה הכוח המניע המרכזי שלה. אך הוא אינו תופס כי זו לא הייתה משיחיות חילונית נוסח האידיאולוגיות של המודרנה אלא משיחיות יהודית. ניכר בו שלא התעמק בכתבי ההיסטוריון בן ציון די נור ולא למד את הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

הוא גם מתעלם מכך שהמשבר של השמאל ושל הציונות החילונית בכלל לא החל עם תהליך אוסלו, אלא במפגש עם ארץ ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. בהיחשפות לגורל היהודי, שהציונות החילונית הצליחה להסתירו משך שנות דור. שהמשבר הזה הוא פרי השקר הטבוע בציונות החילונית מראשיתה. השקר של הנורמליות – " שיבה להיסטוריה" ו" להיות ככל העמים" .

אין גם בספר התייחסות של ממש לשמאל היהודי הדסטרוקטיבי שמחוץ לציונות (הבונד, פ.ק.פ., מצפן) ובתוכה (השומר הצעיר, מפם, שיח, שלי, רץ). הוא גם איננו מאתר את השפעת המשיחיות הסטליניסטית על משיחיות השמאל של תהליך השלום.

למרות כל החסרונות הללו אין ספק שספרו של להט הוא ספר חשוב ביותר, שעשוי לתרום להתפכחות השמאל הישראלי.

ראה מאמר מורחב בנושא "השמאל מת"

http://www.zeevgalili.com/?p=1425

==========================================

" הפייגלינים"

כשעלה בגין לשלטון בשנת 1977 הוא לא היה מוכר בעולם. השבועון האמריקני האנטי ישראלי TIME פרסם אז כתבת שער ובו כתב ששמו של בגין מתחרז עם השם פייגין. זה היה יותר מרמז אנטישמי. כי חיים פייגין הוא הנוכל היהודי רודף הבצע, העומד בראש חבורת פושעים, ב" אוליבר טוויסט" .

אינני יודע אם שרת החינוך לימור ליבנת קראה את " אוליבר טוויסט" , ספרו הנודע של הסופר הבריטי בן המאה ה-19, צ"ארלז דיקנס. אבל את דברי בגין ודאי קראה ושמעה.

כשדברה לבנת בוועידת הליכוד על " הפייגלינים, המשתלטים על התנועה" , בנשימה אחת עם דיבוריה על גורמים פליליים, היא זיהתה את הפייגליניזם עם הפשע.

אם היה צורך בהוכחה לכך שלא רק פליטת פה כאן נתן אותה השבוע יועץ התקשורת של אריאל שרון, אייל ארד. בכמה ראיונות רדיו חזר ואמר ש" לפייגלינים יש המון כסף" . כל הכבוד לארד הממשיך לשרת את ראש הממשלה גם כשקופתו ריקה. טוב שלארד יש מקור הכנסה אחר.

כפי שפורסם בתקשורת מנהל ארד קמפיין תקשורתי ברומניה למען הלאומן הרומני קורנליו ואדים טודור, מנהיג מפלגת " רומניה מארה" , המתמודד על הנשיאות ברומניה. טודור התפרסם בהתבטאויות אנטישמיות ובהכחשת השואה. כשנשאל ארד איך הוא נותן יד לאישיות כזו השיב כי הוא מאמין שטודור חזר בו מהשקפותיו.

==============================================

חיכינו לנס וקיבלנו בוץ

לאחר נצחונו של שרון בבחירות האחרונות פרסמתי כאן את הדברים הבאים:

" קניתי ב"סופר" שקית קפה טורקי רג"ואן. 11.90 ש" ח למאתיים גרם. לא זול במיוחד. בשוק ניתן להשיג קפה מצויין, עם הל, בארבעה שקלים למאה גרם.

" קניתי את קפה רג'ואן כי, כמו כל עם ישראל, גם אני נופל מדי פעם קורבן למסעי פרסום. הסיסמה "קפה רג'ואן בלי גרגרים", שבה מפטמים אותנו בוקר וערב, חדרה כנראה להכרתי , או לתת הכרתי, ובלי לחשוב הרבה רכשתי את הקפה.

" בבית בחנתי את האריזה וחיפשתי בה את ההבטחה "בלי גרגרים". הייתי זקוק לזוג משקפיים ולזכוכית מגדלת כדי להבחין בכתובת קטנטנה המכריזה "חידוש בלעדי – ללא גרגרים צפים".

" אני אוהב טורקי קטן ובאמת לא משוגע על הגרגרים הצפים שברוב סוגי הקפה הנמכרים בסופר. בחנויות קפה טובות טוחנים לך את הקפה דק דק, אם אתה מבקש. מקבל תערובת מצוינת (קולומביה ואורוגואי אהובה עלי במיוחד) בלי אף גרגר צף. הפעם קניתי חתול בשק. אבל, כאמור, נפלתי קורבן למסע הפרסום ואני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

" קפה טורקי טוב עושים בפינג"אן קטנטן. מרתיחים את המים ומטילים את כפית הקפה. בתנועת הנוער למדנו כי יש להרתיח שוב ושוב שבע פעמים. אך מניסיוני אני יכול לומר כי הדרך הטובה ביותר היא לערבב את הקפה במים מיד לאחר הרתיחה ולכבות את האש לפני שהקפה גולש.

" אבל למי יש זמן לבשל קפה? הדרך המהירה והפשוטה היא להכין קפה "בוץ". כפית אחת לתחתית הספל, מים רותחים, לערבב טוב ולהמתין עד שישקעו הגרגרים.

" כך גם הכנתי את קפה רג"ואן. אכן, לא היו הרבה גרגרים צפים. אבל למען האמת לא הרגשתי הבדל גדול בין הקפה הזה לקפה "עלית" למשל.

" היתה סיבה נוספת לכך שרכשתי קפה רג'ואן. בעצם סיבה תת הכרתית שהבנתי אותה לאחר מעשה. האיש שהמציא את הסיסמה "קפה רג"ואן ללא גרגרים צפים" הוא הפרסומאי ראובן אדלר. האיש שמכר לנו גם את אריאל שרון במסע הבחירות.

" עם הצלחה אי אפשר להתווכח ואדלר הוא האיש שעמד בראש מסע הבחירות בו הביס את היריב תבוסה חסרת תקדים. אהוד ברק אמנם עזר לו אבל הצלחה היא הצלחה.

" אך מה שמעניין אותי איננה ההצלחה בשיווק אלא מה טיב המוצר שקנינו. האם אריק שרון הוא אכן קפה בלי גרגרים צפים או שאיננו שונה ממתחרהו. בימים הבאים נדע אם אדלר מכר לנו מוצר מעולה, או שיש לנו שוב קפה בוץ רגיל. אם נתאכזב מקפה רג"ואן נוכל תמיד לחזור לקפה עלית. או אפילו לקפה נמס, נס-קפה בלשון העם. אבל מה יהיה אם אריק שרון יאכזב אותנו? נחזור לאהוד ברק? נמתין לנס? "

עד כאן הדברים שכתבתי אז.

מה נשתנה?

ירדתי למכולת וביקשתי קפה רג'ואן. המכולתניק הסתכל בי בתמיהה והשיב: " אין, זה לא הולך" .

אדלר הבטיח לנו כי שרון יביא שלום בלי טרור וקפה בלי גרגרים.

ומה יש לנו?

אמא שלי תמיד אמרה לי שלא לסמוך על פרסומת.

=================================================

מצעד ההתבהמות

בערב בו שידרו כל תחנות הטלוויזיה בעולם את סיפור חיסולו של שייך יאסין שידר ערוץ 10 ראיון עם המאהבת של שחקן הכדורגל הבריטי דייויד בקהם. היה לה דברים חשובים מאד להגיד לאומה. בין היתר שהיא מכירה כל חלק בגופו של השחקן כולל משהו שאיש לא יודע. חשוב מאד.

למסע ההתבהמות הזה הצטרף הערוץ השני. בתכניתו של יאיר לפיד. הסטנדאפיסט קיציס תיאר באומר ובצליל כיצד נראים יחסים בין שחקן הכדורגל והמאהבת יחד עם האביזרים המיוחדים הצמודים לחלקים הצנועים בגופם.

הערוץ הראשון הממלכתי לא נשאר מאחור. בתכנית פוליטיקה בהנחייתו של עודד שחר מצאו נושא חשוב לעסוק בו: חילופי זוגות.

חוה (אבלין) אוחיון מירושלים כתבה מכתב לשרת החינוך לימור לבנת בו מחתה נגד שתיקתה של השרה לבנת נוכח התכנית לטרנספר יהודים מחבל עזה.במכתב כתבה בין היתר: " כאשר תרימי את ידך לפינוי הישובים לא יהיו לפנייך כמה תמונות של תושבי הגוש. חשבת למשל כיצד תביטי בעיניה התכולות ובפניה האצילות של מרים נ. מנוה דקלים, שעברה את גיל ה-80 , כאשר תפני אותה מביתה? מרים נ. ידעה על בשרה מהו "יודנריין", אבל זה היה בהונגריה. היא עברה את זוועות אושוויץ ובחסדי הבורא שרדה. עלתה לארץ ולפני שנים מספר קבעה את ביתה בנוה דקלים בקרבת נכדתה. וכאן היא מצאה רוגע ושלווה לנפשה. האם היא צריכה לעבור שוב טראומה ולהיזרק מביתה? כיצד תביטי בעיניה של גב" פנינה שלוה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90. גם אותה תזרקי מביתה?"המכתב נשלח ב-10 בפברואר ותוך שבוע ימים קיבלה חוה אוחיון מכתב תשובה, חתום בידי שרת החינוך. " הנידון: פרס ישראל בפיסול" . מכתב ארוך ומנומק מדוע ואיך ולמה ומדוע קיבל יגאל תומרקין את פרס ישראל. אף לא מלה על הגרוש הצפוי מנוה דקלים.

לימור לבנת. אינה קוראת מכתבים או שיש לה בעיות בהבנת הנקרא. ויקישיתוף

מה קרה כאן?

מסתבר שבפתח מכתבה התריעה הכותבת בשתי שורות על החלטות שגויות שמשרד החינוך אחראי להן והזכירה את בירנבאום ותומרקין. אך עיקר המכתב נגע כאמור לטרנספר הצפוי מחבל עזה.

מתעוררות כמה שאלות. האם ייתכן ששרת החינוך קראה את המכתב ולא הבינה את תוכנו? לא מתקבל על הדעת. או אולי מישהו מעובדי המשרד קרא ולא הבין? או אולי מישהו קרא רק שתי שורות מן המכתב והניח שגם המשכו עוסק בתומרקין?

חידה היא. אבל הכותבת הטמינה מלכודת קטנה לצוות משרד החינוך. את כתובתה הירושלמית רשמה כך: " נוה דקלים והתנחלות פלמ"ח 42 ירושלים 92542" .

למה זכה בפרס ישראל. יגאל תומרקין ויקישיתוף

נוה דקלים רחוקה כמה עשרות קילומטרים מרחוב הפלמ"ח בירושלים שאיננו מוגדר עדיין כהתנחלות. אבל במשרד החינוך לא מבינים רמזים וכתבו, הן בגוף המכתב והן על המעטפה, את הכתובת בנוסח הזה.

בדואר ישראל יש כנראה יודעי קרוא והמכתב הגיע ליעדו ברחוב הפלמ" ח.

אז מה יש לנו כאן?

ודאי שיש רשלנות בקריאת מכתב ואולי גם קצת קשיים בהבנה.

גם אז היה העולם כולו נגדנו * החרם הכלכלי של הערבים הקיף את כל העולם * יפאן סרבה למכור לנו מכוניות וקוקה קולה הגיעה רק ב-1968 * אש" ף הוקם במזרח ירושלים ב-1964 וכבר אז דרש שניסוג מכל השטחים אל הים * מצב הרוח הלאומי היה בשפל והנחמה הייתה בבדיחות שחורות: " האחרון שייצא מלוד יכבה את האור"

הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה פעם. אבל את הימים הנפלאים שהיו כאן לפני ה"כיבוש" מזכירים תאבי ההינתקות בערגה. קם כאן דור שלא נולד עדיין לפני 1967 והוא יודע על אותם ימים רק מפי השמועה. הדור הזה עבר שטיפת מוח שמציירת את התקופה ההיא באור יקרות. בלי מחסומים, בלי התנחלויות, בלי חמאס, בלי "הכיבוש המשחית" , בלי כל הצרות שהביאו עלינו המתנחלים. ומכאן המיתוס של התשועה שתבוא עם פינוי התנחלויות, עם התנתקות, חזרה לקו הירוק. כמה פשוט לבנות תקוות לעתיד מזהיר על ידי שיבה לתור הזהב של העבר. נוריד כמה קרוואנים ונביא שלום על ישראל.

לשרותם של אלה שלא יודעים, ולאלה ששכחו או שהעדיפו לשכוח, רפרפתי על כמה עיתונים ישנים ועיינתי בכמה ספרי היסטוריה וזה מה שהעליתי.

מצב הרוח הלאומי בשפל

" בחודשים הראשונים של 1967" – כותב דוד שחם בספרו " ישראל ארבעים השנים" – " הגיע מצב הרוח הלאומי לשפל שלא היה כמותו מאז תקופת הצנע והמחסור הכבד של ראשית שנות החמישים" .

הרקע למצב הרוח הירוד באותה תקופה היה המיתון הממושך שהביא לאבטלה גדולה וגם לירידה מאסיבית מהארץ. מספר האנשים שחיו מתחת לקו העוני לפי דו"ח בנק ישראל הגיע ל-400 אלף. בכמה עיירות פיתוח הגיע שעור האבטלה ל-20 אחוזים. מספר העולים לארץ הגיע ל-15 אלף בלבד, כמחצית מאשר שנה קודם לכן. מספר היורדים באותה תקופה היה גדול ממספר העולים.

הרקע למצב הרוח הלאומי הירוד באותה תקופה לא נבע רק מן המצב הכלכלי אלא גם מן המצב הבטחוני והמדיני. ישראל הייתה מבודדת בכל זירה בינלאומית. בראש ובראשונה באו"ם בה היה רוב אוטומטי של מדינות הגוש הקומוניסטי והגוש הערבי בעד כל החלטה אנטי ישראלית. החרם הערבי פעל ביד רמה ומאות חברות בינלאומיות סרבו לסחור עם ישראל, או שעשו זאת בהחבא. היפנים לא מכרו לנו מכוניות אלא דרך מדינה שלישית. " קוקה קולה" לא העזה לפתוח סניף בישראל (הוא נפתח רק ב-1968).

 

ומעל לכל האיום הבטחוני הבלתי פוסק. הגבולות היו פרוצים להסתננויות בלתי פוסקות מרצועת עזה, מירדן, מסוריה ומלבנון. היו אזורים שלמים בארץ, בעיקר בדרום, שהנסיעה בהן בלילה היתה אסורה מחשש של מחבלים. מדינות ערב עדיין לא למדו את היתרונות שבהכרזות שלום ואיימו כל העת במלחמה. ירושליים היתה מבותרת בין ישראל לבין ירדן ומדי פעם היו חיילים ירדנים יורים לתוך ירושליים היהודית ומפילים קרבנות. אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין, הוקם שלוש שנים לפני הכיבוש. הדבר היה ב-27 במאי 1964 בוועידה שהתקיימה במלון אינטרקונטיננטל בירושלים המזרחית. לראש הזרוע הצבאית של הארגון פת"ח נבחר צעיר שהיה בלתי ידוע עד אז, יאסר ערפאת.

כמה חודשים לאחר ייסוד האירגון ב-3 בינואר 1965, שנתיים וחצי לפני ה" כיבוש" , ביצע האירגון ניסיון פיגוע במוביל המים הארצי. הנזק היה מועט אבל הוא סימן ראשיתה של תקופה חדשה.

 

האידאולוגיה של פראנץ פאנון

אי אפשר להבין את מטרותיו של פת"ח שלא השתנו מאז הקמתו בלי להבין את האידאולוגיה של פראנץ פאנון, המוזכר בפרסומי אש"ף מראשיתו.

פראנץ פאנון נולד בשנת 1925 במרטיניק, למד פסיכיאטריה בצרפת ועבד בבית חולים באלג'יר. בימי מלחמת אלג"יריה התפטר מעבודתו ופרסם ספר " האומללים עלי אדמות" שהפך להיות מורה דרך לאש"ף ולארגוני טרור אחרים וגם להשפעה רבה בחוגים אינטלקטואליים של השמאל החדש בשנות השישים (פאנון מת בשנת 1961).הרעיון המרכזי של פאנון הוא שהעמים המדוכאים על ידי הקולוניאליזם צריכים " לטהר עצמם" באמצעות אלימות נגד הכובשים האירופים. האלימות תאפשר לנדכאים לשחרר עצמם מן הדימוי העצמי הנמוך על ידי " קתרזיס קולקטיבי" .

את הרעיון הזה סיגלו לעצמם ראשי פת"ח כבר מראשית דרכם עוד בטרם היה כיבוש ישראלי. בפרסומים הראשונים של פת" ח מתוארת האלימות כדרך הכרחית לא רק ל"גרוש הקולוניאליזם" . האלימות נועדה לשחרר את הערבים מחסרונותיהם ומדאגותיהם, היא מטפחת בהם אומץ לב ומשחררת אותם מפחד המוות. בפרסום החוברת הראשונה של אש"ף נאמר: " האלימות תטהר את האנשים מארס, תשחרר את המשועבד לקולוניאליזם מתסביך הנחיתות שלו ותשיב את אומץ הלב לבן המולדת… הבערת המהפכה שלנו בתוך השטח הכבוש (הדברים נכתבו לפני 1967 והדברים מכוונים לישראל שבתוך הקו הירוק) היא תרופה ומזור לכל נגעי עמנו" . (ראה " פתח באסטרטגיה הערבית" מאת אלוף יהושפט הרכבי).

שום דבר לא נשתנה בתפיסות של אש"ף מאז הוקם ב-1964 ועד שכסילי אוסלו פתחו בפניו את הדלת לחזור ל" שטח הכבוש" .

מקבץ של אירועי התקופה ה"שקטה"

הטבח במושב פטיש

 בתאריך 24 במרץ 1955 חדרו מחבלים מרצועת עזה למושב פטיש בשעה שבמושב נערכה חתונה בבית משפחת קלימי, והטילו שני רימוני יד לקהל החוגג. בהתקפה נהרגה מדריכה חקלאית, ורדה פרידמן מכפר ויתקין, ונפצעו 19 אחרים. זס היה ראשיתו של גל פיגועים ורציחות בכל חלקי הארץ כשישראל משיבה בפעולות תגמול נגד בסיסי צבא וריכוזי מחבלים מעבר לגבול – הירדן בסוריה בלבנון וברצועת עזה.

פיוס ה-6 בישראל -5 בינואר 64

ביקור היסטורי ראשון של של אפיפיור בארץ. הביקור אורך 12 שעות ובמהלכן מספיק האפיפיור לשבח את קודמו, פיוס ה-12, ששיתף פעולה עם הנאצים.

פיסגה ערבית -13 בינואר 64

בוועידה משתתפות 13 מדינות ערביות. נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מפרט תכניות מלחמה בישראל, אם תשלים את מפעל המוביל הארצי.

אנטישמיות ברוסיה 20 במארס 64

ספר אנטישמי,"הסרת המסכה מעל פני היהדות" ,יוצא לאור בברית המועצות בחסות האקדמיה הרוסית למדעים.

נאצר מאיים

נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מאיים כי מצרים תתקוף את ישראל אם זו לא תחזיר לשיטחה את הפליטים הערביים.

טילים במצרים

מצרים החלה בתכנית לפיתוח טילים ונעזרת במדענים גרמנים. ישראל מוחה בפני ממשלת גרמניה.

נחנך סכר אסואן

סכר אסואן שנבנה במימון סובייטי נחנך על הנילוס. מנהיג ברית המועצות כרושצ'ב מבקר במצרים בראש משלחת צבאית, מכריז על תמיכת ברית המועצות ב"תביעות הצודקות" של מצרים מישראל.

נדון על פורנוגרפיה

אדם שמכר תמונות פורנוגרפיות ברחובות תל-אביב הועמד לדין והורשע ב"השחתת מוסר הציבור:הוא נדון למאסר על תנאי.

אזהרה חמורה לירדן

ישראל העבירה אזהרה חמורה לירדן בעקבות אש שנפתחה על משמר בהר הצופים והתקפת סיור צבאי באזור גיא בן הינום בעיר.

יחסים עם גרמניה

חמש מדינות ערביות ניתקו יחסיהן עם גרמניה המערבית בתגובה להחלטתה לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

פעולת תגמול בג'נין

בתגובה לפעולות חבלה של פת"ח פשט צה"ל על מספר יעדים בירדן. נהרס בסיס פת"ח בעיירה שונה, מרכז דלק בקלקיליה וטחנת קמח בג'נין.

פשיטה בלבנון

צה"ל פשט על שני כפרים בלבנון בתגובה על עשרות מעשי חבלה בישובים בצפון.

פת"ח חודר מירדן

חוליית פת"ח חודרת מירדן למושב גבעת ישעיהו. היא פוצצה בית אך בדרך נס לא נפגע איש.

הוצאות הבטחון

דו" ח המכון הבריטי למחקרים אסטרטגיים קובע כי הוצאות הבטחון של ישראל הן הגבוהות בעולם ביחס לתל"ג.

כל בדיחות אשכול

בדצמבר 1966 יצאה לאור חוברת "כל בדיחות אשכול" , בה רוכזו בדיחות שרווחו בציבור על ראש הממשלה לוי אשכול. " חוברת זו"  – כותבת יונה הדרי בדוקטורט שלה "משיח רכוב על טנק" – "מנסחת מצב רוח ציבורי דיכאוני שהגיע לשיאו" . מחברי החוברת מסבירים במבוא כי מטרתם לספק לציבור בדיחות שהן "ההנאה היחידה שתקופה זו הביאה לישראל" . הבדיחות מבטאות דיכאון כבד, מתובל בהומור שחור וגס. בין הבדיחות: " בנמל התעופה לוד תלו שלט: היוצא אחרון מתבקש לכבות את האור" ; " אספן בולים מוכרח להישאר בארץ בשביל להשיג את מעטפת היום האחרון למדינה" ; " השר ישראל גלילי שבר את ידו כשניסה להרים את המורל של העם" .

זמן קצר לאחר הופעת החוברת פתחה המשטרה בחקירה כדי לאתר את מחברה. העילה לחקירה הייתה שהמו"ל של החוברת לא ציין עליה את שם בית הדפוס שבו הודפסה ולא את שם המחבר. החקירה לא העלתה דבר. עכשיו מותר לגלות כי מחבר החוברת היה חברי ורעי הטוב אורי סלע ז"ל. הוא עשה זאת לשם פרנסה אך גם מתוך תחושה שחוברת זו נותנת ביטוי אמיתי למצב הרוח הציבורי.

הכנסת נגד החיפושיות

ועדת החינוך של הכנסת החליטה פה אחד שלא לאשר את בואה לארץ של להקת החיפושיות. בתשובה לשאילתא בעניין זה הסביר שר החינוך אהרון ידלין: " מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו" . הוא ציין שהלהקה גורמת צריחות היסטריות השתוללויות והתפרעויות של בני נוער בעת הופעת הלהקה" .

אלה היו ימי הזוהר שלפני הכיבוש.

 

יוזמה של אדם אחד, המהנדס יעקב בליימן מרפא"ל, חוללה מהפך בחימוש חיל האוויר * הוא פיתח מערכת ההופכת כל פצצה " טיפשה" לפצצה חכמה וזולה, המסוגלת לפגוע בדייקנות ממרחק עשרות קילומטרים * האסטרונאוט אילן רמון ז" ל ואלוף דן חלוץ היו בין התומכים בפרוייקט * ולמה לא סיפרו לנו על זה

י

יעקב בליימן בתקופת פיתוח הפרוייקט (ציום באדיבות "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים")

אחד האנשים שתרמו תרומה משמעותית לביטחונה של ישראל הוא אדם שכמעט איננו מוכר מחוץ למעגל המשפחתי והמקצועי שלו. זהו המהנדס יעקב בליימן, איש הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). ביוזמה אישית יחידה במינה הצליח להפוך את כל הפצצות ה"טיפשות" של חיל האוויר לפצצות "חכמות" . תודות להמצאה שלו יכול היום כל טייס של כל אחד ממטוסי חיל האוויר להטיל כל אחת מן הפצצות (הטיפשות והזולות) שבמחסני החייל ולפגוע בכל מטרה במרחק עשרות קילומטרים בדייקנות של סנטימטרים. הפצצה מתכננת את מסלול מעופה ללא מקור הנעה רקטי ובלי כל צורך במפעיל מיומן. היא מאתרת את המטרה גם בחושך ובתנאי ראות קשים, אי אפשר להסיט אותה או להתגונן מפניה.

פצצה כחול לבן

ההמצאה הזו היא כולה כחול לבן, פרי מוחו המבריק של איש אחד, שבעבר היה שחמטאי מצליח. הפצצה הזו היא ישראלית גם ואולי בעיקר בכך שהיא לא עולה מיליון דולר כמו שעולה פצצה חכמה בעלת ביצועים דומים. מחירה נמוך מאד ומתאים לתקציב הביטחון המצומק.

בליימן, הראוי ללא ספק לפרס ישראל לביטחון על המצאתו, זכה עד כה רק בפרס המנהל המצטיין של רפא"ל. לטקס קבלת הפרס הוא הגיע בקושי, על כיסא גלגלים. בדצמבר 2002, זמן קצר לפני שהשלים את הפרויקט, לקה בליימן במחלת ניוון שרירים. הוא רותק לכיסא גלגלים, הדיבור קשה עליו והוא נאלץ לעזוב את מפעל חייו. בשארית כוחותיו הוא עדיין עוסק בייעוץ ומשתתף באירועי המפעל. בלית ברירה חזר לעיסוק הנעורים שלו, השחמט, ומוחו עדיין מספיק חריף וצלול כדי לנצח את יריביו, אם כי לא באותה מהירות כבעבר.

 

" הגאון מווילנה"

היו זמנים שיעקב בליימן היה יותר מפורסם מכפי שהוא ידוע היום בציבור. זה היה בראשית שנות השישים כשהחל כוכבו לדרוך כאמן שחמט.

הוא החל לשחק שחמט בגיל 7 בברית המועצות ונחשב עילוי.

בליימן הגיע לארץ עם הוריו בשנת 1959 מברית המועצות והוא אז בן 12. המשפחה התיישבה בקריית חיים ובליימן הצעיר החל לשחק שחמט במועדון " לאסקר" בחיפה. תוך זמן קצר היכה את יריביו במועדון ובתחרות על אליפות חיפה הגיע למקום השישי. בגיל 16 זכה פעמיים באליפות הנוער בשחמט. בתחרות בינלאומית שנערכה בירושלים זכה במקום השלישי והביס בין היתר את האמן הישראלי משה צ"רניאק. צ"רניאק אמר עליו אז: " זה הכשרון השחמטי הגדול ביותר שיש לנו בישראל" .

מכאן ואילך הוא צבר שורה של הישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות בהן ייצג את ישראל – בהולנד, בספרד וברומניה. עוד בטרם סיים את לימודיו התיכוניים כבר הסתמנה דרכו של בליימן לצמרת השחמט העולמית. נאמר עליו כי הוא מסוגל לחשב 12 עד 14 מסעים מראש וזכה לכינוי "הגאון מווילנא" .

בליימן כאמן שחמט בנעוריו

תפנית לאקדמיה

עם סיום הלימודיו התיכוניים עשה בליימן תפנית במסלול חייו. הוא התקבל לעתודה האקדמית, נרשם ללימודי הנדסת חשמל בטכניון, ובמשך שנות לימודיו הדיר עצמו מכל השתתפות בתחרות שחמט. רק כשסיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה" ל בדרגת סגן השתתף בנבחרת ישראל באולימפיאדת השחמט בגרמניה. הוא צבר אז 6.5 נקודות מתוך תשע אפשריות. בשנת 1971 זכה בתואר "אמן בינלאומי" בשחמט. אך מכאן ואילך נטש לגמרי את הקריירה השחמטאית. אפשר לתלות זאת אולי בתאונת דרכים, בה נפצע באורח בינוני. מה שידוע הוא שבליימן המיר את עולם השחמט בעולם אחר – מתמטיקה, מחשבים, אלקטרוניקה, טילים.

פיתוח ה" פופאיי"

בליימן נתוודע לעולם הטילים והאלקטרוניקה במהלך שירותו הצבאי בחיל הים, בו עסק בתיקון מערכות אלקטרוניות של ספינות טילים. עם שחרורו הצטרף לחטיבת הטילים של רפא" ל והשתתף בצוות המהנדסים שפיתח את הטיל אוויר-קרקע  "פופאיי" . זהו טיל כבד, במשקל טונה, המופעל ממטוסי קרב הפצצה כבדים כמו פנטום או אף-15. הטיל מצויד במצלמת טלוויזיה בחרטומו והוא מסוגל לפגוע בדייקנות במטרות כמו חלון בית ממרחק של כמאה קילומטרים. חלק מן הדרך הוא עושה בעצמו וחלק הוא מנווט על ידי מפעיל, המכוון אותו על פי התמונות המשוגרות ממצלמת הטלוויזיה שבחרטומו. הטיל הוכיח עצמו ככלי נשק יעיל ביותר ונרכש גם כחימוש סטנדרטי על ידי חיל האוויר האמריקני. לימים פותח בשיתוף עם האמריקנים דגם קל יותר של ה"פופאיי" , הנקרא " פופאיי לייט" שניתן לשאת אותו במטוסים קלים יותר והטווח שלו קטן יותר – כ-45 קילומטרים.

 

פופאיי,טיל נגד טנקים, שבליימן נמנה עם מפתחיו.

רעיון מהפכני

בליימן השתתף בפיתוח שני דגמי הפופאיי, אך הוא היה רק אחד מתוך 250 מהנדסים. במהלך העבודה על טילים אלה עלה במוחו של בליימן ראיון מהפכני. הפופאיי, הגדול והקטן, יעילים מאד אבל גם יקרים מאד והפעלתם מסובכת ודורשת אימון מיוחד.

הרעיון של בליימן היה להתקין מערכת שתוצמד לפצצות הברזל ה" טיפשות" שלפני עידן החימוש המדויק. זאת, במטרה להפוך אותן לחכמות במחיר זול מאד.

הרעיון היה לכאורה פשוט מאד. לבנות מערכת שתכלול מצלמת טלוויזיה, כמו שיש בראש טילי ה"פופאיי" . אך מצלמה זו לא תשדר תמונות לנווט המכוון אותה, אלא למחשב שיהיה חלק מן המערכת. המחשב יוזן מראש בתמונות של מטרות מאזור התקיפה. ברגע שתגלה מצלמת המערכת תמונת מטרה החופפת את התמונה שבמחשב תינעל הפצצה על המטרה ותפגע בה בלי שתהיה לאיש יכולת להסיטה.

פרוייקט של איש אחד

הרעיון פשוט אך מימושו נראה בשעתו כמדע בידיוני. בליימן החליט להוכיח שאפשר להפוך מדע בידיוני למציאות.

הדבר היה בראשית שנות התשעים. בליימן הביא את הרעיון לממונים עליו ואלה הביעו אמון ביכולתו. הם העמידו לרשותו את האמצעים הראשוניים שנועדו להוכיח את ייתכנותו של הרעיון. אלה היו אמצעים פשוטים, שכללו חדר במרכז הטילים של רפא"ל וזמן לפתח את החישובים ואת היישום של הרעיון.

משך שנתיים ימים (1992-1994) היה בליימן ראש פרויקט של איש אחד. לבדו ערך את החישובים, לבדו חשב על הטכנולוגיות האפשריות, לבדו תיכנן את דרכי הפיתוח.

אילן רמון תמך

כשהגיע בליימן למסקנה כי הרעיון שלו ניתן למימוש הוא החל להציגו בפני ראשי רפא"ל, מערכת הביטחון וחיל האוויר. כולם היללו את האיש ואת הרעיון אך כולם גילו ספקנות לגבי הסיכוי לממשו. ולא בכדי היתה הספקנות. רק כדי להוכיח את ייתכנות הרעיון צריך היה להשקיע עשרות מיליוני שקלים. לפיתוח מוצר של ממש נדרשה השקעה של מאות מיליוני שקלים.

מאמצי השכנוע לא היו קלים, אבל לבסוף החליט משרד הביטחון להמר על הניסוי והעמיד לרשותו את התקציב הראשוני לבניית דגם אב. בליימן אסף צוות קטן ואיכותי מאד של מהנדסים שהאמינו ברעיון ועוד יותר האמינו בו עצמו. בין האנשים שנתנו אמונם ברעיון ובאיש שהמציא אותו היה איש החלל הישראלי, אלוף משנה אילן רמון ז" ל, שהיה אז ראש מחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר. במכתב למינהלת הפרויקט של רפא"ל כתב רמון בין היתר: "בפרוייקט הנוכחי שבליימן מנהל יש פוטנציאל מבצעי עצום בעלות נמוכה תוך ניצול טכנולוגיות קיימות וחדשות … שבמידה ויצליח ישפר את כושרו ויכולתו המבצעית של חיל האוויר…"

 

 

ספייס-4 באדיבות צחי בן-עמי מרחב אווירי

השלמת דגם האב

בשנת 1998 הושלמה בניית דגם האב של הפרויקט. הניסוי בדגם זה הוכיח שהרעיון המהפכני של בליימן הוא מעשי. הוא הצביע גם על אפשרות שהפיכתו למערכת מבצעית תאפשר לחיל האוויר להקדים את חילות האוויר בעולם כולו בשש שבע שנים. בין האנשים שהתרשמו מדגם האב היה אלוף דן חלוץ, שהיה אז ראש מטה חיל האוויר וכיום מפקד החיל. הוא כתב לבליימן מכתב מלא התפעלות בו נאמר כי ההמצאה פורצת את דרך המלך במרוץ לחימוש חיל האוויר.

מכאן ואילך החלה העבודה המעשית על פיתוח המערכת שניתן לה השם SPICE ראשי תיבות של משפט ארוך באנגלית שפרושו: "ערכת הנחיה אלקטרואופטית, עצמאית חכמה מדוייקת ובעלות נמוכה" .

 הפוטנציאל: מיליארד דולר

מערכת הביטחון וחיל האוויר היקצו את הכספים הדרושים לפרוייקט ועל בליימן הוטל להפוך את הרעיון שלו למוצר מדף שניתן לחמש בו את מטוסי חיל האוויר וגם למכור אותו למדינות ידידותיות. מכאן ואילך הוכיח עצמו בליימן לא רק כמוח טכנולוגי מזהיר אלא גם כמנהל צוות פיתוח בעל כושר ניהול ומנהיגות ממדרגה ראשונה. הוא אסף כמאה מהנדסים וטכנאים, תיכנן ואירגן את העבודה של הצוותים השונים ובתוך תקופה של חמש שנים השלים את הפיתוח הסופי של המוצר. משנת 2003 החל החיל האוויר להתחמש ב-spice דבר הנחשב לפריצת דרך בחיל. עם השלמת הפיתוח לא הושלמה המלאכה. לדעת מומחים המערכת החדשה פתחה פתח למשפחה חדשה של מערכות חימוש בחיל האוויר.

ההמצאה כבר עוררה עניין בעולם כולו ומדינות רבות הביעו עניין לרכוש אותה. שכן לא קיימת מערכת נשק כזו בשום מדינה בעולם. לפי הערכה יש למערכת הזו פוטנציאל מכירות בהקף של מיליארד דולאר עד שנת 2010 . ועד אז יש להניח המוח היהודי ימציא לנו עוד פטנטים.

כאן אני רואה חובה להודות לקורא אלעזר אליאש מחיפה שהיפנה את תשומת לבי לנושא. הוא מסר לי כי כתבה על יעקב בליימן והמצאתו פורסמה בכתב העת  "מהנדסים אדריכלים וטכנולוגים" . זהו כתב עת מקצועי חשוב, אך הוא איננו מגיע לציבור הרחב, אלא לקבוצה קטנה של אנשי מקצוע. פניתי אל כתב העת ונתברר לי כי עורכו הוא ידיד ותיק, העיתונאי  אלי תבור. תבור הוא אחד העיתונאים הטובים ביותר שקמו אי פעם. עבד שנים ככתב ואחר כך כעורך " העולם הזה" , עבר ל"ידיעות אחרונות" ויצא באחרונה לגימלאות. איני נוהג להעתיק כתבות ממקור אחר אלא לראיין את האנשים בעצמי. אך במקרה זה, בשל מצב בריאותו של בליימן, נבצר ממני לעשות זאת. נאלצתי להסתפק במידע שמסר לי אלי תבור, שכדרכו עשה עבודה מושלמת. שאלתי את תבור מדוע לא הביא את הסיפור המופלא הזה לידיעת ציבור רחב יותר לפני שפניתי אליו. הוא סיפר לי שניסה לעניין בנושא את אחד מעיתוני הערב הנפוצים. אבל שם כנראה לא מעוניינים ביספורים חיוביים על ישראל.

ראה

מרחב אווירי אתר לתולדות התעופה בישראל

 בינה מלאכותית ומשחק השחמט

      גרי קספרוב אלוף העולם הלוחם למען ישראל ונאבק בפוטין
=========================================================

" מדוע פילוסופים יהודים צרפתיים מעוררים רתיעה"

מאמר זה עבר <קישור>