ארכיון הקטגוריה: הומור

" מי באמת גנב לנו את הליכוד"

ראה "מי מפחד ממשה פייגלין"

http://www.zeevgalili.com/?p=902

1. השחיתות של מרכז הליכוד
2. מדוע הם שונאים מתנחלים ודתיים
3. "הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום"
4. מהי מהירות הקריאה של מזוז
5.. המתקרנפים של יונסקו ויאסר עראפת
6. מיצובישי
7. אמא יש רק אחת מר שי בזק

BOOK HIM .8

" חונכתי בבית" ר, גדלתי בתנועה, ואני מסתכל בראי ומתבייש * התנועה לא בגדה באידיאולוגיה שלה, כי כבר שנים שאין לה שום אידיאולוגיה * מרכז הליכוד הפך להיות איגוד לחלוקת טובות הנאה * שם המשחק הוא שחיתות" *מונולוג של חרות"ניק מתוסכל

הייתה לי השבוע שיחה עם אחד החרות"ניקים הוותיקים שבליכוד, הכואב את כאב הידרדרותה של התנועה. האיש ממלא תפקיד ממלכתי ולפיכך מבקש לשמור על עילום שמו. אני מביא את דבריו כלשונם, בקיצורים קלים:

" אבי היה באצ" ל, אני חונכתי בבית" ר והצטרפתי לליכוד בגיל צעיר. הייתי ילד כשאבי לקח אותי לכיכרות בהן נאם בגין. כשאני מסתכל בראי אני מתבייש. האם זו תנועת ז"בוטינסקי?

בגין באספת בחירות. ברקע ציור ארץ ישראל משתי גדות לירדן

בגין באספת בחירות. ברקע ציור ארץ ישראל משתי גדות לירדן

" אי אפשר להבין את הדררותה האידיאולוגית של התנועה, שחרטה על דיגלה את "שתי גדות לירדן", אלא על רקע השחיתות שפשתה בה" .

ההלם של 1977

" תהליך ההידרדרות של התנועה החל מיד לאחר המהפך ב-1977. דור הוותיקים, חוט השדרה האידיאולוגי והאנושי, כבר היה זקן מכדי לתפוס את השלטון. אבי, למשל, כבר היה אז על סף פנסיה. אילו היה צעיר יותר יכול היה לקבל תפקיד בכיר.

" שלושים שנות ישיבה באופוזיציה, תחת מנהיגותו של בגין, לא הצמיחו כישרונות ארגוניים וניהוליים גדולים. לליכוד לא היו עתודות של אנשים צעירים ומוכשרים שיכולים לנהל מדינה. כתוצאה מכך התנהלה המדינה על-ידי מפאיניקים. כשבגין נכנס ללשכתו הוא השאיר על כנם את כל העוזרים המפאיניקים של יצחק רבין ז" ל (פרט לאחד). פשוט לא היו מועמדים משל הליכוד. ואם היו כאלה הם היו מן הזיבורית. אלפי ג"ובים חשובים נשארו בידי מפאיניקים. רבים מהם היו אולי מוכשרים ויעילים, אך לא חשבו בראש אחד עם השלטון החדש. הם נהגו לתקוע יתדות בגלגלים, לעכב, לדחות. זה היה שלטון ימני עם ידיים שמאליות. הראש של הליכוד נשען על רגליים מפאיניקיות.

" האופורטוניסטים"

" המצב הזה שאב לתוכו אלפי אופורטוניסטים, שמעולם לא הזדהו עם הליכוד לפני עלייתו לשלטון. ראשית, מפני שזה לא היה כבוד גדול. שנית, משום שזה לא היה משתלם בכלל. פתאום נוצרו אלפי הזדמנויות חדשות לאלפי אנשים שאמרו: אני אגיד שאני ליכוד ואקבל ג'וב.

" האופורטוניסטים הללו הפכו להיות בעלי תפקידים בכירים בתוך תקופה מאד קצרה. מדובר באנשים שבדרך הטבעית לא הצליחו להסתדר. אנשים מוכשרים, שהיו להם משרות טובות, לא חיפשו ג'ובים פוליטיים. רק מובטלים ובטלנים, מפאת חוסר כשרון וחוסר יכולת, פנו לערוץ הזה. בתעשייה האווירית היה איזה פקידון, שהיה אחראי למשכורות או משהו כזה. הוא מצא דרך לעלות למעלה בהצהרה "אני ליכוד". תוך כמה חודשים הגיע לתפקיד מרכזי. ומקרים דומים היו למאות ולאלפים בתפקידים קטנים וגדולים: ראשי דירקטוריונים, מנכ"לים של חברות ממשלתיות, מנכלים של משרדים ממשלתיים, סגניהם ועוזריהם.

" הגל הזה נעצר קצת בתקופת ממשלת האחדות של שמיר רבין ופרס (85 עד 90). גם מפני שמפא"י חזרה לחלק שלל, כמו במשרדו של פואד בן אליעזר למשל.

" הסכרים נפרצים"

" עם עלייתו של נתניהו לשלטון עלה גל נוסף וגדול מקודמיו של השתלטות כדאיניקים על משרות ציבוריות באמצעות הליכוד. כל העסקנים כבר למדו את מפת הג'ובים. ידעו איפה יש דירקטוריון ואיפה יש חברה ממשלתית. כל הסכרים נפרצו. במהלך הבחירות פנימיות בליכוד כתב שר בכיר לבוחרים מכתב, בו נאמר כי הצליח להכניס 80 חברי מרכז למשרד שלו.

" מרכז הליכוד, שהתנפח לממדים מבהילים של יותר מ-3000 חברים, הפך לארגון הנאבק להשגת טובות הנאה לחבריו.

" נוצר מצב שרבים מחברי מרכז הליכוד, מספרם מגיע אולי לאלף או אלפיים, מתפרנסים מחברותם במרכז. ואפילו לא טורחים להסתיר את זה. כמו המקרה של אותו חבר מרכז התובע 300 אלף דולר מחברה המייצרת את טנק המרכבה. זאת, בתמורה לכך שסידר לנציגי החברה פגישה עם שר הביטחון בנושא התכנית לבטל את ייצור המרכבה.

" המנכ" ל צריך למהר"

" סיפר לי איש עסקים ידוע, שפנה למנכ" ל חברה ממשלתית באיזו הצעת עסקה. הדיון היה כללי ללא החלטה. שעה לאחר מכן, כך סיפר לי אותו איש עסקים, הגיע אליו שליח מטעם אותו מנכ"ל וביקש תמורה לכך שיסדר את העסקה. המנכ"ל הסביר כי הוא יודע שלא יהיה בתפקיד תקופה ארוכה והוא צריך למהר.

" ואין גבול לטובות ההנאה, גלויות ונסתרות, חוקיות ובלתי חוקיות. הנה קראתי היום בעיתון כי חילקו את הזיכיונות של שמונה מרחבים של מפעל הפיס לשמונה אנשים חדשים. זיכיון של מפעל הפיס פירושו מכונה המדפיסה בשבילך כסף בלי שאתה זז ממקומך.

" הגונב מגנב פטור"

" אינני חסיד של "מנהיגות יהודית" ושל מה שקוראים "הפייגלינים". אבל כשאומרים שהם "גנבו" את הליכוד אפשר רק לומר שהגונב מגנב פטור. הם לא המציאו את השיטה שאין קשר בין מספר המתפקדים לבין מספר המצביעים לליכוד. קח לדוגמה את רמת-גן. בעיר זו היו פריימריס שבהם הצביעו כ-10,500 מתפקדים לליכוד ורק כ-6000 מהם הצביעו בעד נציג הליכוד בבחירות לעירייה.

" כולם שוכחים שבפריימריס של הליכוד היו כשלוש מאות אלף מתפקדים. אבל בזמן שחלף מאז נשרו כמאה אלף מתפקדים ובמשאל על ההתנתקות היו רק כמאתיים אלף מתפקדים. ההסבר לכך פשוט. לפריימריס התפקדו אנשים שמישהו שילם בשבילם את דמי החבר. אחר כך לא היה חשוב לא להם ולא למי שגייס אותם אם הם חברי ליכוד.

" אני כבר לא מדבר על שוחד ושלמונים שמשלמים בכירי הליכוד לחברי מרכז בכל מיני צורות. למשל מתנות לבר מצוות ולשמחות. השתתפות באירועים כמו פתיחת חנות.

" מה שמאפיין את המציאות הזו בליכוד הוא שאבדה כל בושה. הנה באחרונה הגישו חברי הכנסת גלעד ארדן וגדעון סער הצעת חוק שתאפשר הגדלת מספר המינויים הפוליטיים על חשבון עובדים מדינה מקצועיים ללא מגבלות.

================================================

2. מדוע הם שונאים מתנחלים ודתיים

השאלה שבכותרת איננה מתייחסת לשמאל הפנאטי, שכבר שכח מזמן מה זה להיות ציוני. השאלה היא מה מביא אנשים, מימין ומשמאל, הרואים עצמם ציונים רציונאליים, לייחס את כל הצרות של מדינת ישראל למתנחלים ולדתיים.

מה משותף ליוסי שריד ולדן מרידור, ליוסי ביילין ולציפי לבני.

הנימוקים, המעשיים כאילו, שמביאים בעלי תפישה זו עומדים על כרעי תרנגולת.

השורשים של התפישה הזו הם עמוקים יותר מן הנימוקים שמביאים המצדדים בה. המניע העיקרי נעוץ לדעתי בחשש שמא הציונות הייתה מוטעית מעיקרה, וכי היא "החטא הקדמון" עליו מבוססת מדינת ישראל.

נדמה לי שפרופסור זאב שטרנהל הוא דוגמא טובה לבעלי תפישה זו. במאמר שפרסם ב" הארץ" , בעקבות אירועי רפיח, הוא חוזר על מכלול הנימוקים לגבי נזקי "הכיבוש" . אבל הוא חושף את המניע העיקרי של מי שרואה עצמו ציוני, ובעצם סבור כי הציונות לידתה בחטא קדמון (אף שהוא מכחיש זאת).

וכך הוא כותב בין היתר: " כפי שאפשר היה לצפות, סופו של הקולוניאליזם ההתנחלותי שיערער את אושיות הציונות… מלחמת העצמאות הייתה פסגתו של תהליך הכיבוש, שבא לענות על צורך קיומי ובכך הייתה הצדקתו המוסרית. לפיכך, לא בחמישים השנים שקדמו למלחמת העצמאות טמון החטא, אלא ב-37 שנות הקללה שבאו אחרי מלחמת ששת הימים… ההבדל בין שתי התקופות הוא הבדל של מהות. ההתנחלות היא שמטשטשת גבול זה, ובכך חותרת תחת הלגיטימיות המוסרית של הישגי הציונות…" .

הטיעון של פרופסור שטרנהל מבוסס על כשל לוגי. מדוע כיבושי מלחמת העצמאות שונים מהותית מכיבושי ששת הימים? מה ההבדל בין התנחלויות חניתה, דגניה וכפר דרום של המאה העשרים, לבין דוגית, נצרים וכפר דרום של שנת 2004 ? האם מישהו בעולם מקבל הבחנה כזו?

כרוז נאצה אנטי דתי שהופץ בכפר סבא

כרוז נאצה אנטי דתי שהופץ בכפר סבא

==================================================

3. "הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום"

הקורא משה נחום שטרנברג מירושלים כותב לי:

" נולדתי בשנת 1928. הייתי בין מאה הצעירים האחרונים שהגיעו ארצה מאירופה בעליית הנוער ב-1943.

" במוצאי יום הכיפורים של שנת 1946 הייתי בין מייסדי ובוני כפר דרום. אחר כך הייתי חבר משק בני דרום לשם עברנו ובנינו אותו לאחר מלחמת השחרור.

כפר דרום ביום העליה  לקרקע 1946

כפר דרום ביום העליה לקרקע 1946

" ברצוני להסב את תשומת ליבם של המצדדים בהתנתקות לתוצאה הדסטרוקטיבית של מעשה כזה. אם חלילה יפנו את גוש קטיף מתושביו היהודים, מיום זה והלאה אף אדם נורמאלי במדינתנו לא יתנדב עוד להתיישב במקום כלשהו. פרוש הדבר שלא יהיו עוד חלוצים בישראל. כי מי יהיה מוכן לסכן עצמו ובני משפחתו ולהשקיע את כל משאביו במקום חדש כאשר קורות גוש קטיף לנגד עיניו?

================================================

4. מהי מהירות הקריאה של מזוז

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שוקל אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. ואני תמה כיצד שוקלים.

יש להניח כי תהליך השקילה כולל קריאת החומר הנוגע בדבר. כמה זמן צריך בשביל זה? מחקרים העלו כי מהירות הקריאה של אדם בוגר, משכיל ואינטליגנטי, מגיעה ל-280 עד 300 מילים בדקה. היועץ המשפטי משכיל ואינטליגנטי. בהנחה שהוא בוחן כל פרט בקפידה, אפשר להניח שמהירות הקריאה שלו מגיעה ל-250 מילים בדקה, לפחות. כלומר 15 אלף מילים בשעה. אם הוא מקדיש לפרשת שרון ארבע שעות ביום הוא מגיע לתפוקה של 60 אלף מילים ביום.

מזוז התמנה לתפקידו ב-25 בינואר. אם ננכה שבתות וחגים ועוד עשרה ימים להתאקלמות נותרו למזוז מאה ימי עבודה מלאים. אם ניצל 4 שעות ביום לקריאה יכול היה לקרוא בפרק זמן זה 6,000,000 מילים.

האם זה לא מספיק כדי להגיע להחלטה? מדוע צריך לחכות עד סוף יוני?

==============================================

5. המתקרנפים של יונסקו ויאסר עראפת

בשנת 1959 עלתה בפריז הצגת הבכורה של " קרנפים" , פרי עטו של יוג'ין יונסקו. המחזה טבע מושג חשוב, בעל משמעות חברתית ופוליטית – " התקרנפות" .

עלילת המחזה פשוטה: בישוב כלשהו מתחיל פתאום להסתובב קרנף. לא רואים אותו בתחילה. רק שומעים את הרעש שלו – ריצה כבדה וקולות נחירה. כשהוא רץ ברחובות, הוא מעלה ענני אבק, פוגע באנשים, דורס אותם והורג כמה מהם.

בתחילה, האזרחים מזועזעים וכועסים, ומנסים לחשוב איך להיפטר מן הצרה. אבל הקרנף ממשיך להסתובב, ולפתע אתה שומע דעות שאולי בעצם הקרנף הזה טוב, אולי הוא ממלא תפקיד חיובי. אולי הוא בכלל צודק. אנשים גם מתחילים לדבר בהערצה על כוחו הגדול, וכעבור זמן מה, אחד מהמעריצים הופך בעצמו לקרנף. אט אט הופכים כל התושבים, פרט לאחד, לקרנפים.

הפרשנות טענה שזו סאטירה שמשקפת את מה שקרה לעם הצרפתי בעת הכיבוש הנאצי. יונסקו, בראיונות, לא שלל את זה לגמרי, אבל רמז שהמחזה נכתב יותר כאזהרה לעתיד. הוא גם אמר שלימין אין מונופול על התקרנפות, וזה יכול לקרות גם בשמאל, וכמובן שעל כך זכה לביקורת שוצפת מן השמאל בצרפת.

מהו הנמשל במקומותינו? מכירים קרנף ששמו יאסר ערפאת? זוכרים כמה מתקרנפים קיפצו ויש עדיין מקפצים סביבו?

כמו כל יצירה גדולה גם " הקרנפים" איננו חד ממדי. ערפאת כבר לא רלבנטי. אך האיש שהפך אותו לא רלבנטי ממלא את תפקיד הקרנף. ותראו כמה מתקרנפים יש סביבו – בליכוד, בשמאל, בתקשורת.

=================================================

6. מיצובישי

לידיעת המתקרנפים, העריקים והמתנדנדים למיניהם: מיצובישי כבר לא IN. מאז קנה רבין את הצבעתו של אלכס גולדפרב תמורת מיצובישי, המכונית הזו כבר לא מי יודע מה. באחרונה נתגלה פגם בטיחותי במערכת הבלימה של המכונית שהוסתר משך שנים מבעלי המכוניות. כדאי לבקש מכונית אחרת.

===============================================

7. אמא יש רק אחת מר שי בזק

שי בזק היה יועץ התקשורת של בנימין נתניהו ונעלם מן המרקעים כשזה הובס על ידי ברק. בשבוע שקדם למשאל ההתנתקות הייתה לבזק עדנה תקשורתית. הוא הוזמן לראיונות על כל גבעה תקשורתית רמה ומתחת לכל עץ רענן. והייתה לכך סיבה טובה. שי בזק הטיף להתנתקות למרות שהוא עצמו גדל בנוה דקלים ואמא שלו מוסיפה להתגורר בישוב המיועד לעקירה.

היה קשה מאד להזיל דמעה לשמע דברי בזק. להפך. למראה הצהרותיו החגיגיות שנאמרו בחיוך רחב הוא הזכיר לי כל מיני בדיחות. למשל על אותו איש שרצח את אמו וביקש מבית המשפט להתחשב בעובדה שהוא יתום. או אותו איש מבדיחה אחרת שרצח את אמא בגלל שקל אחד. וכששאל השופט האם בשביל שקל רוצחים אמא השיב: אדוני השופט אני אדם חסכן, שקל פה ושקל שם מצטבר לסכום גדול.

שי בזק מבין בתקשורת ואת התפקיד שעשה בשרותו של נתניהו מילא בהצלחה רבה. אפשר להבין אותו על שלא עמד בפיתוי לנצל את ההזדמנות ולחזור למרקעים. הרי איש לא היה מקדיש לבזק שנייה אחת של טלוויזיה אילו היה מתנגד להתנתקות, או אילו התגוררה אמו ברמת-גן. אבל בן המוכן לעשות טרנספר לאמא שלו זה סיפור ולא איש כשי בזק יחמיץ אותו.

הבעיה של שי בזק היא שאמא יש רק אחת ואת הסחורה הזו כבר לא יוכל למכור שוב.

וזה שוב מזכיר לי בדיחה.

מורה מבקש מתלמידיו לכתוב חיבור בנושא "אמא יש רק אחת" .

רוב הילדים כתבו משהו כמו: הייתי חולה מאד אמא טיפלה בי במסירות ובאהבה, אמא יש רק אחת.

מוישל'ה כתב משהו אחר: באתי הביתה ונורא התחשק לי משהו מתוק. אמא אמרה לי: גש למקרר יש שם שתי חפיסות שוקולד. נגשתי למקרר פתחתי ואמרתי: " אמא, יש רק אחת" .

===============================================

BOOK HIM  .8

ידיד מארצות הברית המבקר בארץ צפה בטלוויזיה במרואן ברגותי המרים את ידיו הכבולות מעל לראשו ומסמן באצבעותיו את סימן הנצחון הצ"רצ"יליאני V.

הידיד שאל אותי: "מה קרה לכם. האם כבר לא מציגים כאן סדרות פשע בטלוויזיה. האם קציני המשטרה שלכם אינם רואים כיצד כובלים חשודים ונאשמים בארצות הברית? שם מעולם לא יכבלו עציר או אסיר כשידיו מלפנים. צורת כבילה כזו נחשבת מסוכנת. בעבר, כשנהגו לכבול כך, היו מקרים שאסירים תקפו את שומריהם, חנקו אותם ונמלטו. אצלנו כובלים אדם רק מאחורי גבו. זה אולי נוגד את כבוד האדם וחירותו. אבל אם אתם מעדיפים לתת כבוד לרוצח המתועב הזה אתם אולי יודעים מה שאתם עושים" .

כיתוב לצילומים

" הייתי ילד כשאבי לקח אותי לאספות של בגין" . בגין בנאום בחירות בראשית שנות החמישים. בכרזה ציור ארץ ישראל משני גדות לירדן והכתובת " מולדת וחרות" .

" קח את מפעל חייך וברח" . סטיקר אינטרנטי נגד תכנית ההתנתקות.

" אולי הקרנף דווקא צודק?" . יוג'ין יונסקו.

ראה הליכוד ושס ראשיתה של מהפכה

" במדינת היהודים" רעש מהומה

הסדרה המצוינת על תולדות הסאטירה של מודי בראון מתעדת גם את תולדות המדינה * סיפורה של ישראל, המידרדרת מחברה מגובשת המאמינה ביעדיה לחברה שסועה שאיבדה את דרכה * מ" המטאטא" ועד " מלכת האמבטיה" * והאם דן אלמגור היה מקור ההשראה לגוש אמונים

ייאמר מייד: סדרת " במדינת היהודים" של מודי בראון, המשודרת מזה כמה חודשים בערוץ הראשון, היא אחת מתכניות התעודה הטובות ביותר שהפיקה הטלוויזיה. הסדרה, המתעדת את הסאטירה הישראלית מראשיתה ועד ימינו, עשויה מצוין. אין פלא שהיא זוכה לרייטנינג גבוה, על רקע הצחיחות המוחלטת של הערוץ הראשון וההידרדרות לתת רמה של יתר הערוצים.

מודי בר און (תמונת מסך מהסידרה)

יש בסדרה הזו כל מה שאפשר לצפות מסדרה תיעודית טובה: תחקיר יסודי, איסוף קטעי ארכיון נדירים, תסריט מצוין, חיתוך מצויין, שילוב נבון של שחקנים המשחזרים אירועי בידור מן העבר והגשה נהדרת של מודי בראון.

 

הסדרה מתחילה מבראשית, מן התקופה של טרום מדינה. המדינה הייתה בדרך אבל הסאטירה צעדה לפני המחנה. לצופים של 2003 צריך להסביר מה מצחיק בהצגות של " הקומקום" ו" המטאטא" . אך מתוך קטעי ההומור המיושן בלטו קווים של תרבות גבוהה (הסופר אביגדור המאירי הוא שכתב את הטקסטים ל" המטאטא" ) ובלטה גם האהבה לארץ והנאמנות לרעיון הציוני, שאפיינו את התקופה. כזה גם היה הפרק על התיאטרון היידי, שבמרכזו דמותם המדהימה של דז"יגאן ושומאכר. שני קומיקאים בעלי שעור קומה שהצחיקו דור שלם של דוברי יידיש. אבל הם גם נאלצו להיאבק נגד החוק הלא ייאמן, שאסר הצגות יידיש במדינת ישראל.

ככל שהסדרה התקרבה לתקופתנו כן היה צריך להסביר פחות את ההומור. הפרק שהוקדש לאפרים קישון ודן בן אמוץ – שני עולים, האחד המציא עברית חדשה והשני המציא את הצבריות – הוא ממש יצירת מופת. גם בפרק זה עדיין מילאו ההומור והסאטירה את תפקידם הלאומי: להצחיק, לבקר אבל באהבה. באותה תקופה דן בן אמוץ עדיין לא התהלך יחף, עדיין לא היה לבוש כפייה ולא היה עטוף בצעיף בצבעי אש" ף.

הפרק על הגששים הוא אולי השיא של הסדרה. אין ספק שהלהקה הזו היא היצירה הישראלית האוטנטית ביותר. יצירה משותפת של שייקה אופיר, יוסי בנאי וניסים אלוני ובראש כולם פשנל, המפיק האגדי. המערכונים קלעו בול לקונסנזוס הישראלי. הם ביקרו וצחקו אבל מעולם לא ערערו על אמיתות היסוד של חיינו. וכאשר פעם, באיזו תאונת עבודה, השתתפו במסע הבחירות של מפלגת העבודה מיהרו לתקן את הדבר במערכון בו הסבירו כי הם אמנם אנשי מערך אבל מצביעים רק ליכוד. המערכונים של הגששים מצחיקים עד היום גם למי ששמע אותם מאה פעמים. אולי מפני שהבידור השתנה אבל לא הקונסנזוס.

הסדרה מתעדת את הסאטירה הישראלית, אבל ככזו היא בעצם מתעדת את מה שקרה לעם הזה בשנות המדינה. הבידור והסאטירה משקפים אולי יותר מכל תחום אחר את התהליך שעברה החברה הישראלית. מאמונה תמימה, מהסכמה לאומית רחבה בצדקת הדרך, מחיי צנע והסתפקות במועט – לנהנתנות, לאובדן דרך ולאובדן ערכים, לקרע עמוק.

שנות השישים התאפיינו בהתפרצות מופעי בידור שמילאו אולמות. יוצאי להקות צבאיות המשיכו דרכם לבמה האזרחית ומילאו קופות וכמוהם מגוון מופעי בידור מקומיים ומיובאים. מודי בראון לא יכול היה לעמוד בפיתוי של אופנת זמננו לייחס את כל צרותינו למלחמת ששת הימים, לגנרלים, ל" שיכרון האימפריאליזם הישראלי" שהוביל למלחמת יום הכיפורים להתנחלויות וכו" וכו".

דוגמא לכך הוא הקטע על " איש חסיד היה" , פרי עטו של דן אלמגור ובהפקתו של יעקב אגמון. מדובר בהצגה שזכתה להצלחה רבה. היא התחזתה לאוסף סיפורי חסידים אבל לטעמי הייתה קיטש זייפני, חיקוי של הצגת פרינג" אמריקנית על חיי הכושים.

גם הסיפור על הצגה תמימה ובלתי חשובה זו נוצל לניגוח " המתנחלים" . וכך אומר דן אלמגור בראיון עמו: " בחוגי גוש אמונים, בעיתון "נקודה" שלהם, חגי סגל, מנאשמי המחתרת היהודית כתב מאמר גדול הפותח במילים "דן אלמגור הוא בעצם מאבות גוש אמונים. ההצגה הזו סללה לנו את הדרך לחברון כי את השירים האלה שרנו והנוער החילוני התחיל לדבר אתנו" .

ויעקב אגמון מוסיף: " אם אני הייתי יודע שזה ייתן תמריץ לגוש אמונים לא הייתי מעלה את ההצגה" .

שאלתי את חגי סגל על העניין והוא השיב לי: אני אהבתי מאד את ההצגה הזו אותה ראיתי כנער צעיר מאד. לפני שש שנים, במוסף לכבוד יום העצמאות החמישים של מדינת ישראל, הוזמנו כמה כותבים לכתוב כל אחד על " שיר כלבבו" .

אני כתבתי על השיר אי די די די די די די מהמחזמר "איש חסיד היה". כותרת המאמר הייתה " הסיסמא הסודית של גוש אמונים" .

כתבתי בהומור, שהפזמון היה אות פתיחה מוסיקלי של כניסתו של דור הכיפות הסרוגות לזירת ההתרחשויות הישראלית. כתבתי שהעובדה שלשיר הזה לא היו מילים עלתה בקנה אחד עם הסודיות שאפפה את הגוש במהלך מבצעיו הראשונים בשומרון. עוד ציינתי שהשיר זומזם בסניפי בני עקיבא, כור מחצבתו של גוש אמונים, שבהם לא הייתה הקפדה על הפרדה בין המינים, כמו שבמחזמר הזה שבו היו שחקנים ושחקניות.

ועוד כתבתי כי בסופו של דבר בסבסטיה לא שרו את אי די די די

אלא את "עוצו עצה ותופר" הישן והפרובוקטיבי. אבל אני זוכר כמו היום שהוא התנגן אז ברקע ההתרחשויות.

המשך סיפורה של הסאטירה הוא סיפורה של החברה הישראלית המידרדרת מחברה מגובשת המאמינה ביעדיה לחברה שסועה שאיבדה את דרכה. חנוך לוין מנסה להעלות את " מלכת האמבטיה" בקאמרי, אך הקהל מוריד בכוח את ההצגה. אבל החנוך לוניזים מחלחל אל רקמות החברה הישראלית. באוניברסיטה העברית בירושלים מתגבשת קבוצה של כותבים הכוללת את חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון וב. מיכאל. הם ממשיכים את הקו הלויני, תחילה בבטאון הסטודנטים אחר כך בביטאונים אחרים, מגיעים ל" העולם הזה" מעלים הצגות קברט והופכים לצוות הכותבים של " ניקוי ראש" . מכאן ואילך סיפורה של הסאטירה, הוא סיפורה של הפתולוגיה הרוחנית של החברה הישראלית.

איך היו החיים הטובים לפני ה"כיבוש" ב-1967

גם אז היה העולם כולו נגדנו * החרם הכלכלי של הערבים הקיף את כל העולם * יפאן סרבה למכור לנו מכוניות וקוקה קולה הגיעה רק ב-1968 * אש" ף הוקם במזרח ירושלים ב-1964 וכבר אז דרש שניסוג מכל השטחים אל הים * מצב הרוח הלאומי היה בשפל והנחמה הייתה בבדיחות שחורות: " האחרון שייצא מלוד יכבה את האור"

הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה פעם. אבל את הימים הנפלאים שהיו כאן לפני ה"כיבוש" מזכירים תאבי ההינתקות בערגה. קם כאן דור שלא נולד עדיין לפני 1967 והוא יודע על אותם ימים רק מפי השמועה. הדור הזה עבר שטיפת מוח שמציירת את התקופה ההיא באור יקרות. בלי מחסומים, בלי התנחלויות, בלי חמאס, בלי "הכיבוש המשחית" , בלי כל הצרות שהביאו עלינו המתנחלים. ומכאן המיתוס של התשועה שתבוא עם פינוי התנחלויות, עם התנתקות, חזרה לקו הירוק. כמה פשוט לבנות תקוות לעתיד מזהיר על ידי שיבה לתור הזהב של העבר. נוריד כמה קרוואנים ונביא שלום על ישראל.

לשרותם של אלה שלא יודעים, ולאלה ששכחו או שהעדיפו לשכוח, רפרפתי על כמה עיתונים ישנים ועיינתי בכמה ספרי היסטוריה וזה מה שהעליתי.

מצב הרוח הלאומי בשפל

" בחודשים הראשונים של 1967" – כותב דוד שחם בספרו " ישראל ארבעים השנים" – " הגיע מצב הרוח הלאומי לשפל שלא היה כמותו מאז תקופת הצנע והמחסור הכבד של ראשית שנות החמישים" .

הרקע למצב הרוח הירוד באותה תקופה היה המיתון הממושך שהביא לאבטלה גדולה וגם לירידה מאסיבית מהארץ. מספר האנשים שחיו מתחת לקו העוני לפי דו"ח בנק ישראל הגיע ל-400 אלף. בכמה עיירות פיתוח הגיע שעור האבטלה ל-20 אחוזים. מספר העולים לארץ הגיע ל-15 אלף בלבד, כמחצית מאשר שנה קודם לכן. מספר היורדים באותה תקופה היה גדול ממספר העולים.

הרקע למצב הרוח הלאומי הירוד באותה תקופה לא נבע רק מן המצב הכלכלי אלא גם מן המצב הבטחוני והמדיני. ישראל הייתה מבודדת בכל זירה בינלאומית. בראש ובראשונה באו"ם בה היה רוב אוטומטי של מדינות הגוש הקומוניסטי והגוש הערבי בעד כל החלטה אנטי ישראלית. החרם הערבי פעל ביד רמה ומאות חברות בינלאומיות סרבו לסחור עם ישראל, או שעשו זאת בהחבא. היפנים לא מכרו לנו מכוניות אלא דרך מדינה שלישית. " קוקה קולה" לא העזה לפתוח סניף בישראל (הוא נפתח רק ב-1968).

לפני הכיבוש החרימה קוקה קולה את ישראל בגלל החרם הערבי. היא החלה לשווק את המשקה בישראל רק ב-1968

לפני הכיבוש החרימה קוקה קולה את ישראל בגלל החרם הערבי. היא החלה לשווק את המשקה בישראל רק ב-1968

 

ומעל לכל האיום הבטחוני הבלתי פוסק. הגבולות היו פרוצים להסתננויות בלתי פוסקות מרצועת עזה, מירדן, מסוריה ומלבנון. היו אזורים שלמים בארץ, בעיקר בדרום, שהנסיעה בהן בלילה היתה אסורה מחשש של מחבלים. מדינות ערב עדיין לא למדו את היתרונות שבהכרזות שלום ואיימו כל העת במלחמה. ירושליים היתה מבותרת בין ישראל לבין ירדן ומדי פעם היו חיילים ירדנים יורים לתוך ירושליים היהודית ומפילים קרבנות. אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין, הוקם שלוש שנים לפני הכיבוש. הדבר היה ב-27 במאי 1964 בוועידה שהתקיימה במלון אינטרקונטיננטל בירושלים המזרחית. לראש הזרוע הצבאית של הארגון פת"ח נבחר צעיר שהיה בלתי ידוע עד אז, יאסר ערפאת.

כמה חודשים לאחר ייסוד האירגון ב-3 בינואר 1965, שנתיים וחצי לפני ה" כיבוש" , ביצע האירגון ניסיון פיגוע במוביל המים הארצי. הנזק היה מועט אבל הוא סימן ראשיתה של תקופה חדשה.

 

האידאולוגיה של פראנץ פאנון

אי אפשר להבין את מטרותיו של פת"ח שלא השתנו מאז הקמתו בלי להבין את האידאולוגיה של פראנץ פאנון, המוזכר בפרסומי אש"ף מראשיתו.

פראנץ פאנון נולד בשנת 1925 במרטיניק, למד פסיכיאטריה בצרפת ועבד בבית חולים באלג'יר. בימי מלחמת אלג"יריה התפטר מעבודתו ופרסם ספר " האומללים עלי אדמות" שהפך להיות מורה דרך לאש"ף ולארגוני טרור אחרים וגם להשפעה רבה בחוגים אינטלקטואליים של השמאל החדש בשנות השישים (פאנון מת בשנת 1961).הרעיון המרכזי של פאנון הוא שהעמים המדוכאים על ידי הקולוניאליזם צריכים " לטהר עצמם" באמצעות אלימות נגד הכובשים האירופים. האלימות תאפשר לנדכאים לשחרר עצמם מן הדימוי העצמי הנמוך על ידי " קתרזיס קולקטיבי" .

פרנץ פאנון ויקישיתוף

את הרעיון הזה סיגלו לעצמם ראשי פת"ח כבר מראשית דרכם עוד בטרם היה כיבוש ישראלי. בפרסומים הראשונים של פת" ח מתוארת האלימות כדרך הכרחית לא רק ל"גרוש הקולוניאליזם" . האלימות נועדה לשחרר את הערבים מחסרונותיהם ומדאגותיהם, היא מטפחת בהם אומץ לב ומשחררת אותם מפחד המוות. בפרסום החוברת הראשונה של אש"ף נאמר: " האלימות תטהר את האנשים מארס, תשחרר את המשועבד לקולוניאליזם מתסביך הנחיתות שלו ותשיב את אומץ הלב לבן המולדת… הבערת המהפכה שלנו בתוך השטח הכבוש (הדברים נכתבו לפני 1967 והדברים מכוונים לישראל שבתוך הקו הירוק) היא תרופה ומזור לכל נגעי עמנו" . (ראה " פתח באסטרטגיה הערבית" מאת אלוף יהושפט הרכבי).

שום דבר לא נשתנה בתפיסות של אש"ף מאז הוקם ב-1964 ועד שכסילי אוסלו פתחו בפניו את הדלת לחזור ל" שטח הכבוש" .

מקבץ של אירועי התקופה ה"שקטה"

הטבח במושב פטיש

 בתאריך 24 במרץ 1955 חדרו מחבלים מרצועת עזה למושב פטיש בשעה שבמושב נערכה חתונה בבית משפחת קלימי, והטילו שני רימוני יד לקהל החוגג. בהתקפה נהרגה מדריכה חקלאית, ורדה פרידמן מכפר ויתקין, ונפצעו 19 אחרים. זס היה ראשיתו של גל פיגועים ורציחות בכל חלקי הארץ כשישראל משיבה בפעולות תגמול נגד בסיסי צבא וריכוזי מחבלים מעבר לגבול – הירדן בסוריה בלבנון וברצועת עזה.

פיוס ה-6 בישראל -5 בינואר 64

ביקור היסטורי ראשון של של אפיפיור בארץ. הביקור אורך 12 שעות ובמהלכן מספיק האפיפיור לשבח את קודמו, פיוס ה-12, ששיתף פעולה עם הנאצים.

פיסגה ערבית -13 בינואר 64

בוועידה משתתפות 13 מדינות ערביות. נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מפרט תכניות מלחמה בישראל, אם תשלים את מפעל המוביל הארצי.

אנטישמיות ברוסיה 20 במארס 64

ספר אנטישמי,"הסרת המסכה מעל פני היהדות" ,יוצא לאור בברית המועצות בחסות האקדמיה הרוסית למדעים.

נאצר מאיים

נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מאיים כי מצרים תתקוף את ישראל אם זו לא תחזיר לשיטחה את הפליטים הערביים.

טילים במצרים

מצרים החלה בתכנית לפיתוח טילים ונעזרת במדענים גרמנים. ישראל מוחה בפני ממשלת גרמניה.

נחנך סכר אסואן

סכר אסואן שנבנה במימון סובייטי נחנך על הנילוס. מנהיג ברית המועצות כרושצ'ב מבקר במצרים בראש משלחת צבאית, מכריז על תמיכת ברית המועצות ב"תביעות הצודקות" של מצרים מישראל.

נדון על פורנוגרפיה

אדם שמכר תמונות פורנוגרפיות ברחובות תל-אביב הועמד לדין והורשע ב"השחתת מוסר הציבור:הוא נדון למאסר על תנאי.

אזהרה חמורה לירדן

ישראל העבירה אזהרה חמורה לירדן בעקבות אש שנפתחה על משמר בהר הצופים והתקפת סיור צבאי באזור גיא בן הינום בעיר.

יחסים עם גרמניה

חמש מדינות ערביות ניתקו יחסיהן עם גרמניה המערבית בתגובה להחלטתה לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

פעולת תגמול בג'נין

בתגובה לפעולות חבלה של פת"ח פשט צה"ל על מספר יעדים בירדן. נהרס בסיס פת"ח בעיירה שונה, מרכז דלק בקלקיליה וטחנת קמח בג'נין.

פשיטה בלבנון

צה"ל פשט על שני כפרים בלבנון בתגובה על עשרות מעשי חבלה בישובים בצפון.

פת"ח חודר מירדן

חוליית פת"ח חודרת מירדן למושב גבעת ישעיהו. היא פוצצה בית אך בדרך נס לא נפגע איש.

הוצאות הבטחון

דו" ח המכון הבריטי למחקרים אסטרטגיים קובע כי הוצאות הבטחון של ישראל הן הגבוהות בעולם ביחס לתל"ג.

כל בדיחות אשכול

כל בדיחות אשכול 2

בדצמבר 1966 יצאה לאור חוברת "כל בדיחות אשכול" , בה רוכזו בדיחות שרווחו בציבור על ראש הממשלה לוי אשכול. " חוברת זו"  – כותבת יונה הדרי בדוקטורט שלה "משיח רכוב על טנק" – "מנסחת מצב רוח ציבורי דיכאוני שהגיע לשיאו" . מחברי החוברת מסבירים במבוא כי מטרתם לספק לציבור בדיחות שהן "ההנאה היחידה שתקופה זו הביאה לישראל" . הבדיחות מבטאות דיכאון כבד, מתובל בהומור שחור וגס. בין הבדיחות: " בנמל התעופה לוד תלו שלט: היוצא אחרון מתבקש לכבות את האור" ; " אספן בולים מוכרח להישאר בארץ בשביל להשיג את מעטפת היום האחרון למדינה" ; " השר ישראל גלילי שבר את ידו כשניסה להרים את המורל של העם" .

זמן קצר לאחר הופעת החוברת פתחה המשטרה בחקירה כדי לאתר את מחברה. העילה לחקירה הייתה שהמו"ל של החוברת לא ציין עליה את שם בית הדפוס שבו הודפסה ולא את שם המחבר. החקירה לא העלתה דבר. עכשיו מותר לגלות כי מחבר החוברת היה חברי ורעי הטוב אורי סלע ז"ל. הוא עשה זאת לשם פרנסה אך גם מתוך תחושה שחוברת זו נותנת ביטוי אמיתי למצב הרוח הציבורי.

הכנסת נגד החיפושיות

ועדת החינוך של הכנסת החליטה פה אחד שלא לאשר את בואה לארץ של להקת החיפושיות. בתשובה לשאילתא בעניין זה הסביר שר החינוך אהרון ידלין: " מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו" . הוא ציין שהלהקה גורמת צריחות היסטריות השתוללויות והתפרעויות של בני נוער בעת הופעת הלהקה" .

אלה היו ימי הזוהר שלפני הכיבוש.

 

הבריחה מן המציאות אל הדלוזיה

מאמר משנת 2004. יחליט הקורא אם משהו השתנה מאז. [נובמבר 2015]

ראה גם "העם זקוק בדחיפות לפסיכיאטר"

איך אפשר להסביר שאנשים רציונאליים מחזיקים בעקשנות בעמדות חסרות שחר * מה הקשר בין אנשים המאמינים בחייזרים מהחלל ובחיי נצח לבין חסידי אוסלו, ג'נבה, התנתקות * חוסר השפיות הנורמאלי

מה בין מאמינים בחייזרים לחסידי אוסלו (חייזר דימיני ויקישיתוף)

הפסיכיאטר פרופסור יהודה פריד ז" ל והפילוסוף יוסף אגסי חיברו לפני שנים ספר "פרנויה – עיונים בדיאגנוזה".. הספר דן בשאלה: איך אנו יכולים לדעת שתודעת ודאות משקפת מציאות אמיתית.

האדם הוא יצור תבוני ובכוח תבונתו הוא יודע בוודאות ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אומר הפילוסוף.

בא הפסיכיאטר ושואל: אבל יש אנשים שיש להם ודאות מוחלטת בדברים שהאדם הסביר מבין או חושב שהם חסרי שחר. כיצד נבחין בין הוודאות הלוגית שהיא כאילו נורמאלית לבין הוודאות של האדם שאנו רואים בו כאילו חולה?

שומרת ה" סליק"

joseph_agassi

הוא מביא סיפור (שפורסם באותו ספר, או במאמר שהתייחס לאותו נושא) על מטופלת שבתקופת המנדט הייתה חברת אחת המחתרות. הוטל עליה לשמור על סליק (מחסן בו הסתירה המחתרת כלי נשק). עם קום המדינה לא צריך היה עוד לשמור לא על הסליק ולא על הסוד הכמוס של מקומו. אך אותה אישה המשיכה לשמור את הסוד. היא לא האמינה שמדינת ישראל קמה והיתה משוכנעת שהכל מסביבה הוא תפאורה של הבולשת הבריטית, שנועדה לחלץ מפיה את הסוד הכמוס.

אותה אישה תפקדה באורח נורמאלי בחיי היום-יום. אך היא לא הייתה מסוגלת להיפטר מן המחשבה, שבעיניה הייתה ודאית, שמדינת ישראל לא קמה כלל. כל ניסיון להציג לה את עובדות המציאות רק חיזק את ודאותה – הכל מבוים על ידי הבולשת הבריטית.

הספרות הפסיכיאטרית מלאה בדוגמאות של אנשים כאלה: אדם המאמין כי הוא מסוגל לעבור דרך קירות; אשה המאמינה כי יש לה שש אצבעות, כי ראשה עשוי דלעת, כי גובהה 5 סנטימטרים; אדם המאמין כי העולם ייחרב בשנת 2015 ושהוא יצליח לבנות מושבת בני אדם על המאדים.

פרופסור יעקב לוינגר ז" ל סיפר לי פעם כי לאביו (שהיה הפסיכיאטור הראשי של משרד הבריאות) הייתה מטופלת שהאמינה כי תמות ביום שלישי הבא. הרבה ימי שלישי חלפו והיא נשארה באמונתה שתמות ביום שלישי הבא. באחד הימים שאל אותה הרופא כיצד היא ממשיכה להאמין בדבר שהיא נוכחת מדי שבוע שהוא חסר שחר. היא השיבה: " אילו היית חולה כמוני היית מבין" .

עד כאן מדובר ברפואת הנפש.

עצם מהחלל או תרמית בלגיה 1990 ויקישיתוף

" קיסר המאדים"

אבל מסתבר שתופעות דומות לתופעות הפתולוגיות מופיעות גם באנשים נורמאליים לחלוטין. הפסיכואנליסט רוברט לינדנר מספר בספרו " השעה בת חמישים הדקות" (הופיע לפני כשלושים שנה בתרגום עברי) כי טיפל בפיסיקאי, קירק אלן שמו, שהאמין כי הוא חי בשתי מציאויות. האחת על כדור הארץ והשניה על המאדים, שם הוא הקיסר של הכוכב. הפסיכיאטר החליט לטפל בפיסיקאי בכך שינהג כאילו הוא מאמין למטופל שלו ומדי פגישה שוחח עמו ברצינות על " גילוייו" . במהלך הטיפול מצא עצמו הפסיכיאטר מאמין לדיווחי הפיסיקאי, שהביא עמו ממסעותיו המדומים למאדים – שלל מסמכים, מפות וטבלאות סטטיסטיות בהקף של 12 אלף דפים. לינדנר מספר שהיה ממש ממתין בקוצר רוח לפגישות עם המטופל כדי לשמוע ממנו עוד ועוד על הכוכב המסתורי. בשלב מסויים שבר הפיסיקאי עצמו את מעגל השוטים הזה ואמר לפסיכיאטר: האינך מבין כי הכל שטויות?

השעה בת חמישים הדקות . שער הספר.

אז, כך אומר הפסיכיאטר, הבנתי שהגבול בין מטפל לבין מטופל איננו ברור ואיננו חד משמעי. המטופל לא היה פחות " נורמאלי" מן המטפל. למעשה שניהם לקו במה שקרוי דלוזיה.

מהי הדלוזיה?

ההגדרה היא: " אמונה שאדם מחזיק בה למרות טיעון, נתונים והפרכה שאמורים (באופן סביר) להיות מספיקים כדי לבטלה" .

מונח אחר המשקף מצב זה הוא "אידאה פיקס" שהגדרתו: " רעיון שאוחזים בו בדבקות, ללא ערעור רציונאלי, ולמרות קיומן הגלוי של ראיות נוגדות מספיקות, שדי בהן לשכנע אדם סביר לזנוח את הרעיון" .

התופעות הללו אינן נחלת בודדים. מדובר באלפים רבים ובתחומים מסויימים גם במיליונים. בשנות החמישים הייתה בארצות הברית כת, שחבריה האמינו כי העולם עומד להגיע אל קיצו בתאריך ידוע מראש. הם האמינו גם כי בתאריך הקובע יגיעו לכדור הארץ צלחות מעופפות ובהן חייזרים, שיחלצו את חברי הכת מן החורבן.

קבוצת פסיכולוגים אמריקנים החליטה לבדוק מה יקרה לחברי הכת, לאחר שתחזיתם תתבדה. הם בילו במחיצת חברי הכת ביום ובשעה שבו לפי חשבונם אמור היה לחול יום הדין.

בהגיע השעה היעודה העולם לא הגיע משום מה אל קיצו. הדבר הזה לא ערער כלל את אמונתם של חברי הכת. הם פיתחו תיאוריה חדשה, לפיה חורבן העולם נמנע תודות להם. אמונתם היא שהביאה לביטול הגזרה. מכאן ואילך אמונתם לא רק שלא קטנה אלא הם אף יצאו מחוזקים באמונתם.

ואם מדובר בחייזרים וצלחות מעופפות – בארצות הברית יש מיליוני מאמינים, עשרות כתבי עת, קבוצות תמיכה וארגונים שהצלחות המעופפות במרכז עולמם.

תופעה אחרת היא זו של בני כת ה-IMMORTALS המאמינים כי לעולם לא ימותו. (לכת זו יש גם חסידים בישראל וביניהם אשתו של איש ציבור מאד ידוע). הם מסבירים את אלה מחבריהם המתים מדי פעם בכך שאלה לא האמינו מספיק ביסודות הכת.

המיתוס של סיזיפוס

מדובר איפוא בתופעה תרבותית ולא פסיכיאטרית. היטיב לנתח את התופעה הסופר הצרפתי אלבר קמי בספרו "המיתוס של סיזיפוס" . הוא מסביר כי התודעה שלנו גורמת לנו אומללות אינהרנטית משום שאנו מבינים כי נמות וכי אנו נידונים לחיי אומללות ואיננו מסוגלים להשלים עם זה. אנשים מסוימים נחנו ביכולת להתגבר על התודעה ולשנות אותה בצורה שהיא מתעלמת מן המציאות. י

סיזיפוס בציור של טיציאן (ויקישיתוף)

ש לאדם מנגנונים שבעזרתם הוא מתגבר על המציאות הקשה על ידי כך שהם עוברים לחיות במציאות מדומה שבעיניהם היא האמיתית.

מיתוס השטחים

אם נחזור למציאות שבה אנו חיים נוכל אולי להבין מה קורה סביבנו. קבוצה גדולה של אנשים – מדינאים, גנרלים, סופרים, אנשי רוח, מימין ומשמאל – כולם חכמים הגיוניים ושפויים, עומדים בפני מציאות קשה ובלתי פתירה. האם ייתכן שנגזר עלינו ועל ילדינו ונכדינו לחיות בפיגועים בלתי פוסקים? הלנצח תאכל חרב? האם ייתכן שלעולם לא נגיע לשלום?

כנראה שזו אכן המציאות. לנצח תאכל חרב. וקשה להשלים עם כך.

ואז הם בונים בתודעתם מציאות חדשה – הסכם אוסלו, הסכם ז"נבה, תכנית ההתנתקות. אין גבול לדלוזיות. הם מאמינים באמונה שלמה בדברים שהופרכו בעבר ומופרכים מדי בוקר. אז בונים מיתוס. השטחים לא היו בידינו לפני 67 והחיים היו אז נפלאים נפלאים (דבר שלא היה ולא נברא). ראה העשור היפה בחיי בילין

http://www.zeevgalili.com/?p=262

מיתוסים רבים פועלים על שילוב של עבר ועתיד. ההווה גרוע העבר היה מצוין ובעתיד נחזור לעבר. זהו מיתוס תור הזהב וגן העדן. תרגם זאת לשפה כאילו רציונאלית ואז כל מה שצריך לעשות זה לחזור למצב של 67. נוותר על השטחים שלא היו אז בידינו והכל יהיה בסדר. יש קסם עצום בדבר הזה. זה כל כך פשוט. ובפרט שברקע מתנגן הפזמון האווילי " נחזיר את השטחים יהיה טוב" .

============================================

המשוגעים של ר' נחמן-

ראה http://www.zeevgalili.com/?p=7280#more-7280

=============================================

הבתולות של ערפאת ממתינות

יש תמונות שאינן מאבדות מן האקטואליות שלהן. התמונה הזו נשלחה אלי על ידי קורא לפני כשנה. היא צולמה ב-15 באפריל אשתקד במצעד תמיכה בישראל שהתקיים בוושינגטון.

72-virgins

זו הייתה הפגנה ספונטאנית של אהבת ישראל ודאגה לביטחונה ולקיומה. אחת המפגינות נשאה כרזה בה נאמר: " ערפאת, אל תתן ל-72 הבתולות להמתין לך" .

עכשיו, כשחברו הטוב של ערפאת, השייך אחמד יאסין, קיבל מחיל האוויר כרטיס חד כיווני לעולם שכולו טוב, יש לקוות שהבא בתור יהיה יאסר ערפאת. שרון, אל תתן לבתולות להמתין עוד.

===========================================

הידד גם לנו יש מתאבדת משלנו – טלי פחימה

רשות השידור הממלכתית החליטה להוכיח כי לא רק לחמאס יש מתאבדים גם לנו יש מתאבדת משלנו. קוראים לה טלי פחימה, מזכירה בת 28 מתל אביב. היא החליטה להיות " מגן חי" לאחד מבכירי המבוקשים – זאכריה זוביידי, ראש " גדודי אל אקצה" בג"נין. היא ביקרה אותו לפני חצי שנה, ולאחר שניצל בנס משלושה ניסיונות חיסול היא החליטה ללכת ולהגן עליו בגופה. בינתיים היא הוזמנה להופיע ב" פוליטיקה" בהנחייתו של עודד שחר.

טלי פחימה ויקישיתוף

" הייתי אצלו וראיתי איך הוא סובל תחת הכיבוש" אמרה. לשאלת המנחה אם ראתה גם אוטובוסים מתפוצצים השיבה: " ואתה יודע למה זה קורה? בגלל הכיבוש… אם הייתי תחת כיבוש הייתי עושה אותו דבר" .

הזוביידי הזה אגב מעורב בשורה של פיגועים, ביניהם הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, שבהם נהרגו עשרה אנשים.

התבוננתי במתאבדת שלנו ולא הצלחתי לתהות על קנקנה. היא ככל הנראה בסדר גמור. אבל אנחנו כנראה מטורפים.

על טלי פחימה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=667

===========================================

השר בניזרי:  שתיקתו אומנותו

לא ככל שתקן הוא השר בניזרי. החלטתו לשמור על זכות השתיקה לא נועדה חלילה לפטור אותו מדיני אדם. כי הרי תלמיד חכם כמוהו יודע שאם חטא הוא אינו פטור מדיני שמיים. כוונתו בשתיקתו היא אך ורק ללמד את העם בישראל פרק בהלכות שתיקה.

והרי אמרו חז" ל " מלה בסלע משתוקא בתרין" (מגילה יח: ) ורש" י הרחיק ראות עד ימינו אלה כשפרש כי " אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתיים" . ועוד דברו חכמים בשבח השתיקה, שהיא יפה לבריאות. כפי שנאמר " כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" .( ויקרא רבא פרשה טז).

ואולי ביקש בניזרי לרמוז את דעתו האמיתית על השתיקה ועל השותקים. כפי שנאמר: " לא מצאתי ולא למדתי מהם שתהא מידה יפה באדם יותר משתיקה, שמעליבין אותו והוא שותק… וכן הוא אומר אויל מחריש חכם יחשב, וזהו שאמרו יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים…" (מחזור ויטרי סימן תכד ד" ה שמעון בנו) ועוד אמרו: " טוב לאדם להיות אלם ומשכיל מהיותו רב דברים וכסיל" .

אבל אולי בהחלטתו של בניזרי גם טמון רמז לדעתו האמיתית על השתקנים האחרים שאינם בני תורה כמוהו. כי הרי כבר אמר החכם באדם " ברוב דברים לא יחדל פשע" (משלי י יט).

============================================

האסטרטגיה של קיצוץ זנב כלב

מעשה באדם שהיה לו כלב אהוב שחלה לפתע. הלך האיש לוטרינאר וביקש את עצתו. בדק הרופא את הכלב ואמר: כלבך לקה במחלה הקשה. אבל למזלו פגעה המחלה רק בזנב הכלב. צריך לקצץ את זנב הכלב וכך תציל את חייו.

לא ידע האיש את נפשו מרוב צער. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שכלבו היפה ייוותר ללא זנב שעליו תפארתו.

מה עשה? החליט לקצץ את זנבו של הכבש באורח הדרגתי. קיצץ סנטימטר ולאחר כמה חודשים עוד סנטימטר וכך הלאה. בדרך זו, כך חשב האיש, יתרגל הכלב לחיות בלי זנב והטראומה תהיה קלה יותר. אבל סופו של הסיפור עצוב. הכלב סבל ייסורים משך חודשים ארוכים ולא רק שלא נרפא אלא גם מצא את מותו. בעת שבעל הכלב קיצץ בזנבו בתשלומים התפשטה המחלה בכל גופו של הכלב ולא ניתן היה עוד להצילו.

זו איננה בדיחה. את המשל הזה שמעתי מפי פרשן שסיפר את הסיפור כדי להמחיש את אווילותה של המלחמה בעצימות נמוכה שבה פועל צה" ל, בגיבוי הדרג המדיני, מאז החלה האינתיפאדה הראשונה.

תורת הבטחון של ישראל, שנקבעה בשעתו על ידי דוד בן גוריון, התבססה על ההנחה שישראל הקטנה אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה ממושכת. לכן תמיד יש להגיע לידי הכרעה מהירה ובשטח האויב. על רקע זה, ההחלטה על מלחמה בעצימות נמוכה הייתה אווילות מתחילתה. בגלל הקיצוץ ההדרגתי בזנב הטרור הוא הולך ומתפשט בכל הגוף.

אחרי יותר משתי שנות דמים הגענו ליאסין ולערפאת לא הגענו עדיין.

.

בין האסלאמים לאסלאמיסטים

יש אנשי דת מוסלמים הסבורים שלפי הקוראן עם ישראל הוא העם הנבחר ואללה נתן את ארץ ישראל ליהודים * הטרור הרצחני איננו נובע מן האסלאם אלא מן האסלאמיזם, שמקורו בסעודיה * חומר למחשבה ואולי גם לפעולה

הכרזתו של ההיסטורין האמריקני פרנסיס פוקויאמה (" קץ ההיסטוריה" ) כי לא האסלאם הוא מחולל הטרור העולמי אלא הערבים, הזכירה לי בדיחה ישנה.

מעשה במטרוניתא אחת ששמעה הרצאה של מדען על קץ היקום. הוא הסביר באריכות את התהליכים שהביאו להולדת השמש ויביאו בעתיד למותה ולכליון כל החיים על כדור הארץ. בתום ההרצאה נגשה הגברת למדען ושאלה אותו: בעוד כמה זמן אמרת שתתרחש השואה הזו? והמדען השיב: בערך מיליארד שנים. אנחת רווחה נמלטה מפי האישה. " ואני חשבתי שאמרת מיליון שנה" .

ובכן, גם אנו יכולים לפלוט אנחת רווחה. אין לנו עניין עם 1.9 מיליארד מוסלמים בעולם. רק עם 300 מיליון ערבים המקיפים אותנו. זו אולי לא נחמה גדולה אבל זו גם אינה בדיחה. עובדה היא שמול האסכולה הרואה באסלאם את האויב של כלל האנושות, אויב המוביל למלחמת עולם שלישית, יש אסכולה אחרת. האסכולה המבחינה בין האסלאם לבין האסלאמיסטים.

" השינאה אינה בקוראן"

 

דןד בנטאטה

דוד בנטאטה

נושא הדגל של אסכולה זו בישראל הוא דוד בנטאטה, מהנדס יליד אלג'יריה בן 74. הוא למד הנדסה הידראולית בצרפת, עלה לארץ בשנת 1970 ועבד בתה"ל כמהנדס בכיר. לאחר שפרש לגימלאות החליט להתמסר לחקירת שנאת הערבים לישראל ושורשי הפונדמנטליזם הפלסטיני. הוא צלל לתוך הקוראן, למד את התיאולוגיה האסלאמית, קשר קשרים עם אנשי דת אסלאמיים ועם חוקרים בכל העולם. הוא הגיע למסקנה חד משמעית ומצא שותפים לדעה זו בקקרב אנשי דת מוסלמים: שנאת הזרים ושנאת היהודים אין מקורה בקוראן. יש להבחין בין אסלאמים לבין אסלאמיסטים שסילפו את האסלאם המקורי והם שורש הרע. התקווה היחידה להצלת העולם היא לשכנע את הרוב האסלאמי השפוי. מזה שנים מנסה בנטאטה לשכנע מנהיגים ישראליים מימין ומשמאל ללמוד את הנושא ולהשתמש במידע זה כדי לנהל את מאבקה של ישראל. עד כה העלה חרס בידו. איש הציבור היחיד שהאזין והסכים לו לדבריו היה רחבעם זאבי הי"ד.

המקור בסעודיה

שוחחתי  עם מר בנטאטה ואלה דבריו:

" חשוב להבחין בין דת האסלאם לבין האסלאמיזם, מונח אותו טבע הפרופסור המוסלמי חאליד דוראן מאוניברסיטת פילדלפיה. בני דת האסלאם נקראים מוסלמים. בני דת האסלאמיזם נקראים אסלאמיסטים או פונדמנטליסטים איסלאמיים.

" פרופ" דוראן כותב: "האסלאמיזם הוא סוג של טוטליטריזם שהתפשט בסוף המאה ה-20. הוא מקביל למשטרים פשיסטים וקומוניסטים… זו תפיסה החותרת בשיטות מתוחכמות, לשליטה על העולם".

" זרם האסלאמיזים נולד בסעודיה לפני יותר מ-250 שנה ונקרא וואחאביזם (על שמו של המייסד עבד אל-וואחאב). הוא התפרץ מחוץ לגבולות ערב הסעודית, בעיקר בשלושים-ארבעים השנים האחרונות, הודות לפטרודולרים ששימשו למימון פעולותיו.

" האסלאמיסטים מפרשים את הקוראן באופן שונה מהמוסלמים, וטוענים כי האסלאם הוא "דת שלטון" שתכליתו להשתלט על העולם.

" האם הפרשנות האסלאמיסטית של הקוראן, היא פרשנות לגיטימית בהתאם למסורת האסלמית? התשובה היא שלילית. זוהי פרשנות מסולפת.

כך מסולף הקוראן

" די להמחיש את פרשנותם נבדוק את הפסוקים המפורסמים בקוראן שהם כאילו אנטי יהודיים:

" אנשי עם-הספר [=יהודים ונוצרים], האם אתם מתנקמים בנו משום שאנו מאמינים באללה ובמה שהוריד לנו ולכם ? או משום שרובכם חוטאים? האם אבשר לכם על העונש הצפוי לכם … והוא עונשם של אלה אשר קללת אללה עליהם והם כקופים כחזירים וכעובדי אלילים …" (סורה 5, פסוקים 64,65)

" הפרשנות האיסלאמיסטית לסורה זו היא: " היהודים, כולם, הם חזירים וקופים: זה כתוב" .

" בביטוי "אנשי עם-הספר" מתכוון הקוראן ליהודים ולנוצרים. האיסטלמיסטים מתעלמים ממשמעות זו מטעמים טקטיים. בשלב זה אינם רוצים להתעמת בגלוי עם הנוצרים. מטרתם היא לדחוף את מאמיניהם לשנאה כלפי היהודים.

" על כך שהכוונה ב"עם הספר" היא גם לנוצרים אפשר להבין מן הפסוקים הבאים: " לו האמינו אנשי עם-הספר, היינו סולחים להם על חטאיהם ומכניסים אותם לגנות נעימים, ולו קיימו את התורה ואת הברית החדשה ומה שהורד עליהם מריבונם, היו מקבלים בשפע מטוב השמים וממשמני הארץ" . (סורה 5, פסוק 70)

" לא מדובר כאן בפרשנות, אלא בזיוף ובסילוף הכתובים. זיוף המאפשר להם להתיר את הרסן ולגרום לשינאה, לקנאות ולאלימות.

" דברים אלה לא אני אומר אלא שייך פרופ" עבדול חדי פלזי, אימאם איטליה, הקורא לאסלאמיזם " רדיקליזם פסבדו-אסלאמי" . ופרופ" דוראן מוסיף שמדובר ב" תנועה אפיקורסית" . על רקע זה ניתן להבין מדוע בזמנו של וואחאב, נידה המופתי של מכה אותו ואת התיאוריות שלו בפסק הלכה (FATWA)" .

יחס הקוראן ליהדות

" האסלאמיסטים מתעלמים גם באורח שיטתי מלהתייחס לאותם פסוקים בקוראן המכבדים את היהודים ואת היהדות. כמה דוגמאות ימחישו:

· קדושת התורה: " אנו [אללה] נתנו למשה את ספר התורה בשלמותו…ספר זה מבורך הוא" . (סורה 6 פסוק 155,156).

· העם היהודי הוא העם הנבחר : " לבני ישראל הענקנו את ספר [התורה] ואת כשרונות השפיטה והנבואה… וביכרנו אותם על פני כל העמים" . (סורה 45, פסוק 15).

· העם היהודי ו ארץ ישראל: " … אחר כך הורשנו לעם [היהודי] המעונה [ע" י פרעה] את הארץ הקדושה, את מזרחה ומערבה, והתקיימו כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל" . (סורה 7, פסוק 133)

" המנהיגים האסלאמיסטים אינם מצטטים אף פעם את הפסוקים האלה בדרשותיהם וההמונים אינם קוראים את הקוראן. ואם קורה שמישהו דורש הסבר עליהם, תשובתם היא שהם, דהיינו האסלאמיסטים הם היהודים האמיתיים של היום…

אין הבדל בין ערפאת לבן לאדן ולשייך יאסין

" קל להיווכח כי האסלמיזם אינו נובע מפרשנות של הקוראן אלא מסילוף שנועד להצדיק את מטרותיהם לשלוט על העולם דרך שנאה. הם מושכים את העמים שלהם על ידי התעמולה השקרית ומספקים להם את המניע לרצוח. מבחינה זו אין הבדל בין בן לאדן, ערפאת ויאסין.

" האמת הזאת לא הופנמה ע" י הישראלים שאינם מבינים את החשיבות של תעמולה נגדית המפריכה את השקרים והמלמדת את הקוראן כפי שהוא. ההסברה הכושלת נמנעת מכל תעמולה נגדית בתחום הדתי ועל ידי כך אנו משתפים פעולה עם האסלאמיסטים להסתרת האמת. (הציטוטים מן הקוראן על פי תרגומו של ד"ר אהרון בן שמש בהוצאת הקרן הקיימת לישראל).

 הקוראן אומר שארץ כנען נועדה ליהודים

אחד המוסלמים הבולטים בפעילותם למען האסלם השפוי הוא האימאם של איטליה, שייך עבדול מאדי פלאזי.

 

האימאם של איטליה, שייך עבדול מאדי פלאזי עם אשתו בעת ביקור בבית לחם

בכתב העת VIEWPOINT הוא כותב במאמר, תחת הכותרת " מה באמת אומר הקוראן" : " האלוהים ברך את אברהם בברכה כפולה באמצעות שני בניו יצחק וישמעאל. הוא ציווה שצאצאי ישמעאל יגורו במדבריות ערב וצאצאי יצחק בארץ כנען. הקוראן מכיר בכך שארץ ישראל היא מורשת של היהודים והוא אומר שלפני קץ הימים ישובו היהודים לארצם" . ובמקום אחר אמר פלאזי: " הטענה שהגירת יהודים לישראל היא פלישה מערבית קולוניאליסטית אין לה שום בסיס באמונה האסלאמית. המוסלמים אינם יכולים לטעון לבעלותם על ארץ קדושה כי לפי הקוראן אין בעלות אנושית על אדמה. האלוהים הוא הנותן את האדמה לבני אדם. ועל בסיס זה אין להעלות על הדעת למנוע מהיהודים להתפלל במקום הקדוש להם בהר הבית.

פלאזי מכהן גם כמזכיר של איגוד המוסלמים האיטלקים.

הצילומים: באדיבות דוד בנטאטה

דעה אחרת על האיסלם

 

 

======================================

הבנת הנקרא במשרד החינוך

 

גירסה מורחבת של מאמר זה רא <קישור>

חוה (אבלין) אוחיון מירושלים כתבה מכתב לשרת החינוך לימור לבנת בו מחתה נגד שתיקתה של השרה לבנת נוכח התכנית לטרנספר יהודים מחבל עזה.

במכתב כתבה בין היתר: " כאשר תרימי את ידך לפינוי הישובים לא יהיו לפנייך כמה תמונות של תושבי הגוש. חשבת למשל כיצד תביטי בעיניה התכולות ובפניה האצילות של מרים נ. מנוה דקלים, שעברה את גיל ה-80 , כאשר תפני אותה מביתה? מרים נ. ידעה על בשרה מהו "יודנריין", אבל זה היה בהונגריה. היא עברה את זוועות אושוויץ ובחסדי הבורא שרדה. עלתה לארץ ולפני שנים מספר קבעה את ביתה בנוה דקלים בקרבת נכדתה. וכאן היא מצאה רוגע ושלווה לנפשה. האם היא צריכה לעבור שוב טראומה ולהיזרק מביתה? כיצד תביטי בעיניה של גב" פנינה שלוה, שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90. גם אותה תזרקי מביתה?"

המכתב נשלח ב-10 בפברואר ותוך שבוע ימים קיבלה חוה אוחיון מכתב תשובה, חתום בידי שרת החינוך. " הנידון: פרס ישראל בפיסול" . מכתב ארוך ומנומק מדוע ואיך ולמה ומדוע קיבל יגאל תומרקין את פרס ישראל. אף לא מלה על הגרוש הצפוי מנוה דקלים.

מה קרה כאן?

מסתבר שבפתח מכתבה התריעה הכותבת בשתי שורות על החלטות שגויות שמשרד החינוך אחראי להן והזכירה את בירנבאום ותומרקין. אך עיקר המכתב נגע כאמור לטרנספר הצפוי מחבל עזה.

מתעוררות כמה שאלות. האם ייתכן ששרת החינוך קראה את המכתב ולא הבינה את תוכנו? לא מתקבל על הדעת. או אולי מישהו מעובדי המשרד קרא ולא הבין? או אולי מישהו קרא רק שתי שורות מן המכתב והניח שגם המשכו עוסק בתומרקין?

חידה היא. אבל הכותבת הטמינה מלכודת קטנה לצוות משרד החינוך. את כתובתה הירושלמית רשמה כך: " נוה דקלים והתנחלות פלמ"ח 42 ירושלים 92542" .

נוה דקלים רחוקה כמה עשרות קילומטרים מרחוב הפלמ"ח בירושלים שאיננו מוגדר עדיין כהתנחלות. אבל במשרד החינוך לא מבינים רמזים וכתבו, הן בגוף המכתב והן על המעטפה, את הכתובת בנוסח הזה.

בדואר ישראל יש כנראה יודעי קרוא והמכתב הגיע ליעדו ברחוב הפלמ" ח.

אז מה יש לנו כאן?

ודאי שיש רשלנות בקריאת מכתב ואולי גם קצת קשיים בהבנה.

============================================================

ממשלת בג"ץ

בית המשפט הגבוה לצדק החליט שעל הממשלה לנמק מדוע היא מקצצת את קצבות הילדים. בג"ץ לא הגיש משום מה תכנית כלכלית אלטרנטיבית לתכנית הכלכלית, שהקיצוץ נעשה במסגרתה.

בג"ץ מצווה על המדינה לנמק מדוע היא בונה גדר בטחון במקום זה או אחר, אבל בג"ץ איננו נוטל על עצמו את האחריות להגן על ילדינו מפני חדירת מחבלים במקומות שהגדר לא תיבנה.

בג"ץ מחייב את המדינה לשלם תוספת אקדמית לאלפי עובדי מדינה שקיבלו תארי אינסטנט באוניברסיטת לאטוויה, ולא מצביע על התקציב שממנו תשולם התוספת הזו. הוא גם לא מתנדב לקבל לשורותיו משפטנים שגמרו אוניברסיטה כזו.

נוכח החלטות אלה ורבות אחרות מתעורר הצורך להקים בג"ץ הבג"צים. איזו אינסטנציה עליונה שאפשר יהיה לפנות אליה כדי לערער על הבג"ץ המקורי. אבל נוכח ההתנגדות הנחרצת של הבג"ץ הנוכחי למתחרה כמו בית דין לחוקה, אולי אפשר להציע פתרון אחר. לעשות מה שהילדים קוראים "החלפות" . שהבג"ץ יהיה הממשלה והממשלה תהפוך לאיזה מין דרג יועץ, שופט ומפקח.

שהבג" ץ ינהל את כלכלתנו וימצא מקורות לכל הצווים שהוציא הבג"ץ בגלגולו הקודם, שיבטיח את ביטחוננו, יחנך אותנו על פי אמות המידה הנאורות ושלום על ישראל.

ראה מהפכת אהרון ברק

ומאמרים אחרים בקטגוריות "מערכת המשפט" ובג"ץ

============================================================

הוויכוח על תכנית ההתנתקות (בתל-חי)

" העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו"

הגיע לידי מסמך המדווח על דיון בתכנית ההתנתקות. בוויכוח הסוער השתתפו כמה מן האישים המרכזיים בתחום המדיני והביטחוני.

להלן ציטוטים מן הויכוח:

" השאלה היא רק ציונית … לנו ברור שצריך להגן על כל מקום בו (נמצאים יהודים)… אם נברח … נצטרך לעזוב את כל ארץ ישראל…

(זו)" איננה רק שאלה מקומית כי אם שאלה שיש לה ערך בשביל כל הארץ . אם ניפול שם ניפול עד המדבר"

" אנו עומדים בוויכוח ישן …. ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו… יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי… כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ-ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת החותך של רפיוננו ואפסותנו. וכי ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו… היא בעמידה קשת עורף ונואשת מבלי הבט אחורנית.."

לא, זה לא הוויכוח על נטישת רצועת עזה. הויכוח היה אם לנטוש את תל חי ששכנה בתוך ים ערבי, או להמשיך ולהגן על הנקודה הצפונית של אצבע הגליל. הדיון התקיים ב-22 בפברואר 1920 בהשתתפות מנחם אוסישקין, זאב ז"בוטינסקי, דוד בן גוריון, יצחק טבנקין, ברל כצנלסון.

את הוויכוח נעל וסיכם אוסישקין. " הוחלט להגן על הגליל העליון, להגדיל את הכוחות, ולסייע באספקה, להטיל על כל הישוב חובה של מס עצמי לחיזוק הנקודות הישוביות בגליל" . פרטים מלאים על הדיון הזה ניתן למצוא בספר תולדות ההגנה.

חצר תל חי ויקיפדיה energidi

=============================================================

כשזבוב נופל לקפה של פלסטיני

יש עידכון לבדיחה הזו.

בגירסתה הישנה:

האמריקני משליך את כוס הקפה עם הזבוב; האנגלי מוציא את הזבוב ושותה את הקפה; הסיני אוכל את הזבוב ושופך את הקפה; היפני שותה את הקפה ואוכל את הזבוב כבונוס; הישראלי מוכר את הזבוב לסיני ואת הקפה לאנגלי וקונה לעצמו כוס קפה חדש בלי זבוב.

 

זבוב הבית

התוספת היא מה עושה הפלסטיני.

הוא מאשים את הישראלי בכך שהטיל את הזבוב לקפה שלו; רואה במעשה חלק מן הכיבוש; דורש גינוי של מועצת הביטחון; מבקש מן האיחוד האירופי תמיכה כספית כדי לקנות כוס קפה ומשתמש בכסף למימון טרור.

=============================================================

חתול ישראלי מנגן פסנתר ו"מביא כבוד למדינה"

בשנת 1994 קיבל פול רוסה, סטנדאפיסט אמריקני צעיר המתגורר בקולוראדו, מכתב מרשת פיצות גדולה בה נאמר: " אתה בדיוק הלקוח שהיינו רוצים לראות לעתים תכופות יותר" .

בתשובה שלח להם רוסה מכתב בו שאל: "הייתי מעוניין לדעת איזה לקוחות בדיוק לא הייתם מעוניינים לראות לעתים תכופות" . התשובה שקיבל הייתה אידיוטית כל כך שהולידה במוחו רעיון מבריק שהפך אותו למיליונר.

הוא הכין מכתבי שאלה לשורה של חברות גדולות ומוסדות ציבור ושלח להן שאלות, שביידיש קוראים להן שאלות קלוץ. למה איני שזוף למרות שמרחתי עצמי במשחת השיזוף שלכם משך כל החורף בו לא יכולתי להשתזף בשמש; את לישכת הגיוס של המרינס שאל אם הוא יכול להביא עמו לצבא שמיכות פוך וכרים מן הבית; ביקש לדעת אם המקלחות מאפשרות פרטיות; בפני הוצאת ספרים התלונן על שהמילון שהוציאו אינו מכיל מספיק מילים ועוד כהנה וכהנה תלונות של לא כלום.

החתול במגפיים, אגדה עממית אירופאית על חתול ערמומי שהמליך את אדונו למלך ויקישיתוף

על כל הפניות הוא קיבל תשובות שברובן אידיוטיות. את המכתבים קיבץ לספר שנפוץ במאות אלפי עותקים. נמכר בכמה מהדורות וכבר יצא ספר שני.

כל אחד מאתנו כמעט נתקל בתשובות אידיוטיות כאלה. ידידה שלי שכתבה שיר שתאר את חוטי החשמל התלויים בין עמודים. היא דימתה בשיר את הציפורים העומדות על החוטים כאילו היו תווי נגינה  שמהם נוצר השיר.

דובר חברת החשמל שלח לה מכתב בו הסביר כי בין עמודי החשמל מחברים ארבעה חטים כך שהשיר שכתבה "אינו מדוייק".

 בימים אלה [זה היה בשנת 2004] קיבלתי באינטרנט מכתב שיכול בהחלט להצטרף לספר המכתבים האידיוטיים. המכתב נכתב באפריל 2001 על טופס של משרד המדע, התרבות והספורט. הוא נחתם על ידי יועצת השר, שהיה אז מתן וילנאי.

מתן וילנאי

וכך נאמר במכתב:

" השר מתן וילנאי קיבל את מכתבך בנושא תחרות חתולים בנגינה על פסנתר. כל הכבוד לך ולחתול שלך. אילוף חתול ישראלי בנגינה על פסנתר מביא כבוד רב למדינת ישראל. ואין ספק שבכל תחרות בינלאומית, יוסיף חתולך, שלא ציינת את שמו, תהילה וכבוד למדינתנו. יישר כח" .

כמו כל מידע המגיע מן האינטרנט צריך להתייחס אל מידע זה כאל כבדהו וחשדהו. הבעיה היא שהיום כבר אין  את מי לשאול. אבל גם כבדיחה זה מוצלח וגם לא כל כך רחוק מן המציאות.

אני בטוח שבעקבות קטע זה ישלחו לי קוראים שפע של מכתבים אידיוטיים שקיבלו בתשובה לשאלות אמיתיות ורציניות.

החתול המנגן יוסיף כבוד למדינת ישראל. מכתב עוזרת השר וילנאי

החתול המנגן יוסיף כבוד למדינת ישראל. מכתב עוזרת השר וילנאי

ראה הונאות ומתיחות באינטרנט

למה לא חיסלו את ערפאת בזמן


יש רגעים בהיסטוריה שבהם ניתן לשנות את מהלכה. הרגע הזה היה בחודש אוגוסט 1982 בביירות. יאסר ערפאת עלה על הכוונת של צלף ישראלי. לחיצה אחת על ההדק והנוכל הזה היה נמחק מן ההיסטוריה.

זמן מה לפני כן כתב ראש הממשלה, מנחם בגין, לנשיא ארצות הברית רונאלד רייגן: "במלחמה שתכליתה לחסל את מנהיג הטרוריסטים במערב ביירות אני חש כמי שהיה שולח צבא לברלין לחסל את היטלר בבונקר".

למרות דברים אלה, כאשר הגיעה ההזדמנות, רעדה היד ולא ניתנה ההוראה. הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, המספר על כך בספרו, מתאר כיצד המתין הצלף למוצא פיו. רפול היה יכול לתת אישור בתנועת יד קלה. אך ההוראה לא ניתנה. (לפי גירסה אחרת, ההחלטה שלא לחסל את ערפאת באה ממקור גבוה יותר). אחר כך היה מאוחר מדי. ישראל התחייבה לא לפגוע במחבלי אש"ף המתפנים מביירות והצי האמריקני איים להפגיז את צה"ל, אם ישראל תפר את ההסכמה.

יש האומרים שחיסול מנהיגים אין בו כדי לשנות מאומה. כי במקומו של ערפאת היה בא מישהו אחר. אולי מוכשר ממנו ואלי גרוע ממנו ואולי מסוכן ממנו לישראל.

אפשר וצריך לפקפק בדעה זו. האם יש ספק בכך שחיסול היטלר בשנת  1933 היה משנה את ההיסטוריה האנושית? היה מונע אולי את מלחמת העולם השניה ובוודאי שהיה מונע את השואה?

 

הוא היה על הכוונת אך הפקודה לא ניתנה. ערפאת (ויקישיתוף)

הוא היה על הכוונת אך הפקודה לא ניתנה. ערפאת (ויקישיתוף)

 

ערפאת והיטלר

הטעות האטרטגית הגדולה ביותר של ישראל היא שלא חשפה את האופי הנאצי של מה שקרוי "תנועת השיחרור הפלשתינאית". האופי הנאצי הרצחני של התנועה הזו בא לביטוי באידיאולוגיה שלה, במעשי הזוועה שביצעה ובשורשים ההיסטוריים שלה. מקור ההשראה שלה הוא המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, ששיתף פעולה עם היטלר. אילו היה גנראל רומל – שעמד בראש הכוחות הגרמניים שתקפו את מצריים – מגיע לארץ היו מוקמים כאן תאי גאזים בעזרת הפלשתינאים. וכבר היו הכנות לכך.

 


היו זמנים שאש"ף ומנהיגו היו מוקצים מחמת מיאוס בעולם כולו ובחברה הישראלית. בגין קרא לערפאת "חיה דו רגלית", כינוי שהוא עלבון לחיות הולכי על ארבע. למרות מלחמת הדמים שניהלנו משך שנים בערפאת ובחבורת הפושעים שסביבו, מעולם לא נקטה מדינת ישראל קו האומר כי אלה אנשים שמקומם לא יכירם בחברה אנושית. פה ושם היו ניסיונות לחסל את ערפאת ואת חבר מרעיו. אך מעולם זה לא היה יעד מרכזי. כשישראל רצתה הגיעה לסגנו של ערפאת, אבו ג'יהאד, בטוניס. היא חיסלה כמעט את כל רוצחי הספורטאים במינכן.לערפאת נתנו איכשהו לשרוד.

ערפאת הצליח לא רק לשרוד אלא לקנות לעצמו גם מעמד בינלאומי של מדינאי. ישראל לא עשתה מאומה נגד תהליך זה. נוכח מעשי הזוועה של כנופיות ערפאת היה סיכוי טוב להשאירו בחזקת מוקצה מחמת מיאוס. בעיקר על ידי השפעה על דעת הקהל האמריקנית. ישראל הרשמית עצמה עין מפגישות שיזמו אנשי "מחנה השלום" עם ערפאת ומרעיו, אליהם הצטרף גם עזר ויצמן. האמריקנים מנעו משך שנים מערפאת להרים ראש, אסרו עליו את הכניסה לארצות הברית. אנחנו הבאנו את הנחש למידשאות הבית הלבן ולפתח ביתנו.

 

על מדשאות הבית הלבן. לוחץ את ידו שלרבין לרגל חתימת הסכם אוסלואותו הגדיר ערפאת כ"סוס טרויאני" שהוחדר לישראל.

על מדשאות הבית הלבן. לוחץ את ידו של רבין לרגל חתימת הסכם אוסלו אותו הגדיר ערפאת כ"סוס טרויאני" שהוחדר לישראל.

 

בין ביירות לעזה

בעת מצור צה"ל על ביירות היו בעיר אלפי בתים, בהם התגוררו אלפי נפשות, רובם אזרחים, ביניהם כמובן נשים ילדים וזקנים. צה"ל השקיע מאמץ עצום בהכנת מפות שבהן צויין כל אחד מן הבתים, במטרה לפגוע במחבלים ולהימנע מפגיעה באזרחים.

אך הדבר לא הועיל. ערפאת דאג לכך שמחסני התחמושת יימצאו מתחת לבניני מגורים. הוא אף שיגר איום באמצעות האמריקנים כי אם ינסה צה"ל לפרוץ לעיר ימוטט רב קומות על יושביו, כדי לחסום את ציר הכניסה. עוד איים לפוצץ בבת אחת מחסני תחמושת, דבר שימיט אסון נורא על העיר.

מחבלי אש"ף הסתתרו מאחורי האוכלוסייה הזו וערפאת מצא כאן את מקומו הטבעי. הוא היה מסתתר באחד הבונקרים הרבים שהכין מבעוד מועד. החליף את המקומות בהם שהה מדי יום ואפילו כמה פעמים ביום.

צריך ללמוד היטב את לקחי ביירות, לקראת ההרחבה הצפויה במלחמה עם הפלסטינים. ערפאת יסתתר שוב מאחורי נשים, ילדים וזקנים. לחסל אותו בעזה יהיה יותר קשה מאשר בביירות והעולם כולו יהיה נגדנו.

פשעי אוסלו

יבוא יום ותקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לקבוע את האחראים לפשעי אוסלו. אם קמה ועדה שחקרה את אחריותם של ישראלים לטבח שעשו ערבים נוצרים בערבים מוסלמים בלבנון, אין סיבה שלא תקום ועדהשתחקור את האחראים לטבח שטובחים בנו הפלשתינאים בחסות הסכם אוסלו.

האחראים לפשעי אוסלו לא עברו על החוק. אחרי הכל היתה ממשלה חוקית שנבחרה באורח דמוקרטי שהחליטה על ההסכם. (אם כי הדרך בה הושג ההסכם היה דרך של הולכת שולל והסתרת המשמעות האמיתית של ההסכם מן העם).

לא מדובר כאן בעברה על החוק. מדובר כאן בעברה על אמונות היסוד והבסיס העיקרי לקיומה של מדינת ישראל.

הדוגמה ההיסטורית הקרובה ביותר לענייננו היא זו של מרשל פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה בצרפת. לאחר התמוטטות צבא צרפת בפני כוחותיו של היטלר הוא מונה לראש ממשלה והיו שקיוו כי הוא ימשיך במערכה נגד היטלר.

אך פטן העדיף לחתום הסכם שביתת נשק עם הנאצים, קיבל מידיהם תואר "ראש המדינה הצרפתית", נפגש עם היטלר ואף תמך בהקמת לגיון צרפתי למלחמה לצד הנאצים בחזית המזרחית.

לאחר שחרור צרפת בידי צבאות בעלות הברית הועמד פטן לדין. הוא נידון למוות בעוון שיתוף פעולה עם האוייב, אף שללא ספק מעשיו היו במסגרת החוק.

גזר דינו הומתק על ידי גנראל דה גול למאסר עולם ואת שש השנים האחרונות לחייו בילה בכלא.

יש היסטוריונים הטוענים כי כוונתו של פטן היתה טובה. הוא היה קרבן של הנסיבות והוא היה משוכנע כי מעשיו הם לטובתה של צרפת.

אינני מאחל לפושעי אוסלו את גורלו של פטן.אך לא ייתכן שייצאו נקיים ממשפט ההיסטוריה.ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט תצטרך לקבוע בבוא היום את מחיר הדמים ששילמנו על הסכם אוסלו ואת האחראים לו, למען יירשמו בהיסטוריה לדראון עולם.

עד כאן דברים שנכתבו בשנת 2000 .  עתה (יולי 2009)  אנחנו כבר יודעים כי  אי מתן ההוראה בביירות היתה טעות גדולה. היכנסנו את הצפעוני לביתנו. הוא התפגר רק בנובמבר 2004.יש אומרים שלא מידי שמיים. אם נכון הדבר או לאו זה בא מאוחר מדי. הרעל כבר מפעפע בעורקינו).

=============================================================================

נקמתו של הפודל

חידה היא ותהי לחידה מה קרה ליצחק רבין ז"ל שנכנס לתוך מלכודת אוסלו. חלק מן התשובה אפשר למצוא בספרו של יוסי ביילין "לגעת בשלום". החבורה בראשות החתרן הבלתי נילאה הכינה את הכל והצליחה למשוך את רבין לפיתיון. ביילין מגלה בספרו (והדבר אושר באוזניי מפי אחד המקורבים לרבין) כי רבין שמר את הקשר שלו עם אנשי אוסלו בסוד מכל עוזריו ואנשי לשכתו. כדי למנוע דליפה מקרית של הנושא הוא החזיק בתיקו האישי את כל המסמכים הקשורים באוסלו.

לאחר הופעת הספר אמר העיתונאי שלמה נקדימון לביילין: היית צריך לתת לספר שם אחר: "נקמתו של הפודל". (כזכור כינה רבין את ביילין בכינוי "הפודל של פרס").

============================================================================


פרס החזר את הפרס

לספר השיאים של גינס אפשר להוסיף את שיא החוצפה – הופעתו של פרס בתקשורת בימים אלה. האיש הזה אחראי יותר מכל אדם אחר להסכם אוסלו שהביאנו עד הלום. ויש לו החוצפה להגיד לנו להרגע, ולשמור על קור רוח ולא להתיאש ממה שהוא קורא "תהליך השלום".

מיסטר פרס. דבר ראשון תסע לשבדיה ותחזיר את פרס נובל לשלום שקיבלת. באותה הזדמנות אתה יכול לקחת עמך את השותף שלך לפרס השלום, יאסר ערפאת. רצוי שתשאיר אותו שם.

==============================================================

הפופולריות הנזילה של ברק

עד לפני חודש היה אהוד ברק אחד האנשים הפופולריים ביותר בעולם. כולם שיבחו אותו על תבונתו, על מתינותו, על נכונותו ללכת לקראת הפלסטינים. האמריקנים, הצרפתים, הבריטים, אפילו הרוסים והסינים היללו ושיבחו אותו.

זה לא מצא חן בעיני ערפאת. מה שהציע לו ברק – כמעט כל יהודה ושומרון, חלוקת ירושלים, הר הבית, פינוי התנחלויות, שטחים חלופיים בתוככי המדינה, "זכות השיבה" – זה לא מספיק. הקרוקודיל מעזה דרש עוד. ובתמורה היה מוכן לתת בינתיים ביקור נימוסין אצל אהוד ונאווה בכוכב יאיר. וברק, שאין לו כנסת ואין לו ממשלה ואין לו עוד מה להציע לערפאת אמר "לא" חלשלוש. ולפתע איבד את הפופולריות שלו. פתאום העולם כולו נגדנו. מדברים על ברק במילים חריפות יותר משדיברו על נתניהו.

אל דאגה ברק. אפשר שוב להיות פופולרי. תאר לך איך תגבר הפופולריות שלך כשתוותר על כל ירושלים. ותסכים לזכות השיבה לשטחי ישראל. והגליל בין כה וכה כבר שייך לערבים. והנגב הרי מעולם לא היה חלק מארץ ישראל. כל עוד יהיה לך מה לתת תהיה פופולרי.כולנו נהיה פופולריים בטקסי הזיכרון שיערכו לזכרנו בעולם כולו.

 

=============================================================================

בין צ"רצ"יל לברק

לא רק בישראל יש היסטוריונים חדשים. גם בבריטניה יש כאלה העושים חושבים מחדש על ההיסטוריה הבריטית. המטרה שלהם היא וינסטון צ"רצ"יל.

אילו בריטניה היתה ארץ יהודית וההיסטורינוים היו ישראלים, היו מן הסתם מאשימים את צ'רצ'יל באחריות למלחמת העולם השניה, בכך שהתגרה בהיטלר וגרם לו להכריז מלחמה. הם היו מאשימים את בריטניה בפשעי מלחמה רבים (כמו למשל ההפצצה האיומה על דרזדן, בה ניספו, השבח לאל, רבבות גרמנים).

אך לא מדובר ביהודים שונאי עצמם אלא בבריטים מנומסים. המחשבה של ההיסטוריונים החדשים הבריטיים היא מתונה. לא, הבריטים אינם אחראים למלחמת העולם השניה. אבל הם שואילים מה היה ההגיגיון במדיניות שנקט צ"רצ"יל נגד היטלר.

צ"רצ"יל היה כידוע המדינאי הראשון שעמד על טיבו של היטלר. כאשר ראש הממשלה צ'מברליין נופף בפיסת הנייר (כמעט אמרתי הסכם אוסלו) והכריז על שלום בימינו" הכריז צ'רצ'יל כי היטלר איננו אדם שעמו עושים שלום. מה שצריך לעשות הוא להתחמש ולהתכונן למלחמה, אמר.

רוב הבריטים היו אז חסידי שלום עכשיו. זכרונות מלחמת העולם הראשונה, בה ניספו מאות אלפי צעירים במלחמה עם גרמניה, היו עדיין טריים. כל מאמץ לשלום נראה הדבר הנכון לעשותו. כל מי שחשף את המציאות האמיתית נחשב למחרחר מלחמה.

אך האמת טפחה על פניהם של הבריטים. מזלם, כמו מזל העולם כולו, היה שעמד בראשםבאותה שעה המנהיג הגדול שהוביל את האומה הזו למלחמה בהיטלר.

על כך מערערים ומהרהרים ההיסטוריונים הבריטיים החדשים. האם זה היה הדבר הנכון לעשותו? האם לא היה כדאי להגיע להסדר עם היטלר, שהיה מונע מבריטניה את המחיר הכבד של המלחמה?

בבריטניה זהו ויכוח אקדמי.

ומה אצלנו?

ההיסטוריונים החדשים מטילים ספק בצידקת קיומנו. ועדיין לא קם המנהיג שיאמר כי יאסר ערפאת הוא מין היטלר כזה. שאי אפשר לעשות עמו שלום. שאסור להתפתות לעשות עמו שלום.קיווינו שזה יהיה נתניהו, אך גם הוא הכזיב. המנהיג הצ'רצ'יליאני היחיד שקם לנו היה יצחק שמיר שקבע כי הערבים הם אותם הערבים והים הוא אותו הים. הלך לישון כל יום אחר הצהריים ונתן לערבים לא לישון בשקט. כשנזכרים בשמיר מתעוררים געגועים לאיש החכם והקשה הזה שידע לעמוד על זכותנו לחיות. גאולה כהן, את שתרמת לנפילתו, האם את ישנה בשקט בלילות?

============================================================================

כולנו טעינו?

רבין טעה, כולנו טעינו – כתב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות".

סליחה מר ברנע. אתה מייצג רק את הטועים וזה לא "כולנו". לפחות מחצית העם הצביעה נגד הסכמי אוסלו, לפני ואחרי. גם אלה שתמכו בו ראו בו את הרע במיעוטו. חסידי אוסלו היו קומץ קטן שהוליכו שולל והובילו אותנו כמעט אלי תהום.

=========================================================================

עבדאללה תורם דם

עבדאללה מלך ירדן יצא מכליו כדי לגלות סולידריות עם הפלסטינים. התנשק בסיטונאות עם ערפאת ותרם מדמו למען פצועי התוקפנות הישראלית.

צריך להזכיר לעבדאללה כי הוא חי על זמן שאול. עכשיו הוא תורם דם מרצונו.

בבוא יום פקודה יתרימו אותו שליחי ערפאת בעל כורחו. עבדאללה חסר את הניסיון ואולי את השכל שהיה לאביו חוסיין, שהצליח לשרוד משך שנות דור. חוסיין ידע לטפל באש"ף כפי שצריך וב"ספטמבר השחור" שלח את צבאו למחנות הפליטים ולריכוזי אש"ף בערים הירדניות וטבח בהם טבח שאלםים רבים.

אין להניח שעבדאללה ג"וניור מסוגל למבצע כזה. בבוא היום הוא ילך בדרך אבי סבו, עבדאללה הראשון, שנרצח בידי מתנקש פלסטיני על מדרגות אל אקצה. ואנו נעמוד מול מדינה פלסטינית המשתרעת מקלקיליה עד גבול עיראק. ויוסי ביילין כזכור רואה "בעיין יפה" מדינה כזו.

============================================================================

דברי הבל בשפה מכובסת

כל סיכסוך מסתיים ליד שולחן המשא והמתן" אומרים היוסי שרידים, האורי סבירים והביילינים.

הבל ורעות רוח. סיכסוך בין פועלים למעבידיהם מסתיים ליד שולחן המשא והמתן. מה שיש בינינו לבין הערבים איננו סיכסוך אלא מלחמה לחיים ולמוות. שום מלחמה אינה מסתיימת ליד שולחן הדיונים. היא מסתיימת כאשר אחד הצדדים מנצח.

"בסוף יבוא השלום".

קשקוש מקושקש. האומרים כך מתארים עולם שלא קיים. ההיסטוריה האנושית רצופה מלחמות שביניהן תקופות שלום קצרות או ארוכות.מאז מלחמת העולם השניה חלפו אמנם 55 שנים ללא מלחמה עולמית. אך בתקופה זו התחוללו על פני כדור הארץ מאות מלחמות קטנות ובינוניות

 "תמיד הם יהיו שכנינו ונצטרך לחיות זה לצד זה".

שטויות במיץ. הם תמיד יהיו שכנינו ויחיו לצידנו. אנחנו נהיה שכניהם כל עוד אנחנו יכולים להגן על קיומנו. אף לא רגע אחד לאחר מכן.

"הלינץ" ברמאללה זו עליית מדרגה".

בבל"ת. ההיטוריה הציונית היא היסטוריה של מעשי לינץ" שעשו ערבים ביהודים בכל פעם שנפל יהודי חסר מגן לידיהם. התעללות בגופות היתה תמיד. במלחמת השיחרור חזר גיסי מזועזע ממעשה זוועה שעשו העיראקים שתקפו באזור ראש העין. קבוצת חיילים, שיצאה ממשלט בכפר קולה, נפלה למארב ונטבחה. הגופות רוטשו ללא הכר. אברי המין שלהם נחתכו והושמו בפיהם.אחרי 52 שנים לא היתה שום "עליית מדרגה".

==============================================

נצחון המסלפים

לנתן אלתרמן יש שיר שכמו רבים משיריו הוא אקטואלי תמיד. שם השיר "תחרות לניסיון" והוא מדבר שם על תחרות שהתקיימה בין ארבע חרויות.

החרות מפחד

החרות ממחסור

החרות מדת

חרות הדיבור

ארבעת המתחרים נעמדו בקו הזינוק כדי לראות מי יגברעל מי ואז הצטרפה למרוץ חרות נוספת: חרות הסילוף.והמתחרה החמישית לא תואר לה ולא הדר, מדדה על רגלה החיגרת, גמדהמלופלפת, משולה כחרס.

צחקו הצופים. מה כוחה של חרות הסילוף מול כוחן של יתר החרויות קלות הרגליים. אך הנה זינקו החמישה ואז "רחבו העינייםאילמה כל לשון הסילוף הפיסח מגיע ראשון"

ואין זה נצחון מקרי. נערכת עוד תחרות ועוד תחרות ובכל פעם מגיעה חרות הסילוף ראשונה לקו המטרה.

ובבואן אחריו למקום המסומן

חדלות הן (החרויות האחרות) להכיר את עצמן"

ובמרכז הזירה התייצב הסילוף

ויקרא:לי הכתר, אני האלוף"

אלתרמן מסביר אתהסיבות לנצחון הסילוף.הוא מתחיל בריצה למרחקים קצרים וכך הוא מאמן את רגליו. ולכן:

הנותנים לו לגשת לשדה התחרות

מנחילים למפרע תבוסה לחרות".

============================================================================

את מי לא ניחמו

סופרי ישראל

סופרי ישראל מיהרו לבתיהם של ערבים אזרחי ישראל שנהרגו בהתפרעויות.הם שכחו שבהתפרעויות הללו היו גם קרבנות יהודיים. אחד מהם הוא ז'אק בכור, שנרצח באבן שהוטלה עליו בעוברו בכביש החוף, ליד הכפר הערבי-ישראלי ז'אסר א זרקה.

שואל הבן של הנרצח,ראובן בכור, למה איש מראשי הציבוראו מן הממשלה ומן הסופרים שרצו לנחם את משפחות החללים הערביים לא בא לנחם אותנו?

==========================================================================


בוקר טוב פרופסור יולי תמיר

השרה פרופסור יולי תמיר חזרה מזועזעת משליחות הסברה בארצות הברית. על פניה ניכרים עקבות האכזבה משבר חלום השלום. היא גם מזועזעת מעוצמת ההסברה הערבית ומחולשת ההסברה הישראלית בארצות הברית. לפלשתינאים, היא אומרת לעמנואל הלפרין, יש מערך שלם של פרופסורים המכירים את הז'רגון האמריקני, יודעים להופיע בטלוויזיה ומשכנעים את האמריקנים בטיעוניהם.

בוקר טוב פרופסור יולי תמיר (להזכירכם ממקימי "שלום עכשיו") . מה את מתפלאת? לערפאת יש פרופסורים פלשתינאים שכולם ללא יוצא מן הכלל נותנים ביטוי לעמדה הערבית. אחרי שנים שפרופסורים כמוך מצאו מתחת לאדמה צידוק לעמדה הערבית ותקפו את העמדות הציוניות מה פלא שאין לנו הסברה?

===========================================================================

הציטטות של השבוע

 

נכס. "מעשה הלינץ" ברמאללה זה נכס תקשורתי בשבילנו" – נחמן שי, המסביר הלאומי של אהוד ברק.

דמוקרטיה.למפלגת העבודה יש אמנם מעט מנדטים בכנסת, אבל יש לה הרבה מאד מנדטים מחוץ לכנסת" – שמעון פרס.

היה שווה".שבע השנים שחלפו מאז הסכם אוסלו זה הפרוזדור. בבוא היום נסתכל אחורה ונגיד: זה היה שווה" – רון פונדק מאדריכלי הסכם אוסלו.

הנסיך."כשעשינו את הסכם אוסלו לא חשבנו שערפאת הוא הנסיך מלוכסנבורג" – אורי סביר מאדריכלי הסכם אוסלו.

תשליך. "המושג נחישות אצל ברק כבר הפך לבדיחה עממית. עם נחישות כזו יעשה איתנו ערפאת תשליך במימי הים התיכון" – רבני פיקוח נפש.

לא בטוח. "אינני בטוח שהחייל שירה וגרם למותו של הילד בצומת ניצנים לא ידע במי הוא יורה" – הסופר מאיר שלו בראיון ברדיו.

 

============================================================================

הנשר והזברה

שני חברים, שמאלני ואיש ימין, טיילו בחג הסוכותבאחת משמורות הטבע. כדי לא לקלקל לעצמם את אווירת החג החליטו לא להתווכח בנושאים פוליטיים. אך בלי ויכוחים אי אפשר בין יהודים. כאשר הבחינו בעצם בלתי מזוהה המסתתר בין העצים התעורר בין השניים ויכוח. איש הימין אומר: עורב אני רואה. איש השמאל כנגדו אומר: לא עורב כי אם זברה.

כשלא יכלו להכריעהציע איש הימין לבחון את המציאות.

הבה נטיל אבן ונראה. אם יתעופף העצם לשמיים מדובר בעורב ואם לאו אני אודה כי מדובר בזברה.

אמר ועשה. כשפגעה האבן בקירבת העצם הבלתי מזוהה התעופף העצם לשמיים.

אמרתי לך – אמר איש הימין – זה עורב.

והשמאלני השיב לו: פלאי פלאים. זו הפעם הראשונה שאני רואה כי גם זברה יכולה לעוף.

 
 

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

העולם השלישי ומדינת פלסטין

יש כמה דברים המשותפים לכל מדינות העולם השלישי. רובן ככולן מדינות הנשלטות בידי משטרים רודניים מושחתים ומשחיתים. מן העובדה הזו נובעות עיקר בעיותיהן. המשטר המושחת  אינו משקיע בתשתיות, בחינוך, ברווחה, בפיתוח ובייצור.

הוא מקצה את המיליארדים הרבים המגיעים אליו (מסיוע מן המדינות העשירות, מתמלוגי נפט, ממכירת אוצרות טבע) בעיקר לרווחת שיכבה קטנה שמסביב לשליטים. בהעדר השקעה בתשתיות ובחינוך, בלי השקעה בפיתוח ובייצור, אין שום סיכוי למדינות אלה לצאת ממצבן.  המיליארדים מהסיוע וההכנסות העצמיות נבלעות כולן לכיסי השליטים. ההמונים נשארים בבערותם,בפיגורם, בסבלם, בעוניים הנצחי.

קו נוסף המאפיין את מדינות העולם השלישי הוא השקעת המשאבים שיש להן בעיקר למטרות של האדרת השלטון. פיתוחים צבאיים, תוקפנות כלפי מדינות קרובות ורחוקות.

עם מדינות העולם השלישי נמנות צפון קוריאה ועוד כמה ממדינות דרום מזרח אסיה. כמעט כל מדינות אפריקה, חלק גדול ממדינות דרום אמריקה.

עם מדינות העולם השלישי נמנות כמעט כל מדינות ער.  מדינת פלסטין, אם תקום, לא תהייה שונה מהן בקווי המתאר היסודיים.

כוח גרעיני וטילים תמורת חיי תינוקות

על מנת להמחיש את טיבן של מדינות אלה נרחיק לקוריאה הצפונית. שלטון רודני שנמשך כבר יותר מחצי מאה. התפוקה הלאומית שואפת לאפס. ילדים מתים ברעב מדי חודש ברבבותיהם. מעט המשאבים של המדינה מופנים לפיתוח כוח גרעיני וטילים ארוכי טווח, המאיימים על העולם כולו.

אם נתקרב לאזורנו נוכל להתחיל בעיראק של סאדאם חוסיין. ארץ עשירה במים ובמשאבי טבע, שיכולה היתה להיות גן עדן פורח. במקום זאת היא חממה לנשק ביאולוגי וגרעיני, לתעשיה צבאית מזוויעה ולשלטון רודני שאחד השעשועים שלו הוא אנשים המופיעים בפני השליטים ותוקעים לעצמם יתדות בגופם.זהו שלטון ששלח למוות יותר ממיליון צעירים במלחמה עם איראן. שהפקיר למוות ברעב מאות אלפי ילדים ובה בעת בנה ארמונות פאר לסאדאם חוסיין ולחבר מרעיו.

ההבדלים בין עיראק, סוריה, מצרים, סעודיה, מדינות המפרץ וירדן הם הבדלים כמותיים לא איכותיים. אף אחת ממדינות אלה לא עשתה מאומה כדי לקדם עצמה במישור הכלכלי. די להשוות את מדינות ערב למדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן ומדינות רבות אחרות שהפכו ממדינות מפגרות למעצמות תעשייתיות בכמה עשרות שנים. במדינות ערב יש אלמנט נוסף שאינו קיים במדינות אחרות של העולם השלישי: קנאות דתית חשוכה ושינאת זרים קטלנית.

"היישות הציונית המלאכותית"

מול מדינות ערב בולטת מדינת ישראל כמיגדלור של נאורות, קידמה, תבונה , מעש ויוזמה. היו זמנים שהתיזה הערבית להשמדת ישראל התבססה על ההנחה ש"היישות הציונית" (כך הם קראו למדינה) היא ייצור מלאכותי שסופו לקמול. על התיזה הזו חזר בשעתו, מוחמד חסנין הייכל, שופרו של גמאל עבדול נאצר, במאמר שבועי בביטאון השלטון המצרי. הישראלים אינם עם אלא עדה דתית. מדינת ישראל נזקקת לסיוע זר לצורך קיומה וברגע שזה ייפסק לא יהיה לה קיום. על בסיס התיזה הזו פעל החרם הערבי שהטיל את אימתו אפילו על מעצמות כיפאן ומנע סחר עם ישראל מכל גוף בינלאומי. זוכרים שקוקה קולה סרבה להקים כאן מפעל? זוכרים ש"רנו" הצרפתית הפסיקה אספקת חלקי חילוף למפעל המכוניות של אפרים אילין  בחיפה? זוכרים איך היפנים סרבו למכור לנו מיכליות ענק בנפח של מיליוני טונות אלא אם נרכוש אותן דרך מדינה שלישית? זוכרים שבריטניה חששה למכור לנו נפט?

כל זה חלף מכבר. העולם מצפצף על החרם הערבי.בתחומים רבים מדינת ישראל היא לקוח טוב יותר מכל מדינות ערב גם יחד. ועיקר העיקרים: בתוך עשור אחד הפכנו למעצמת היי טק. תארו לעצמכם איך מתפוצצים בארמונות הפאר בקהיר, בדמשק, וביתר בירות ערב, כשהן שומעות על המיליארדים שמזרימים משקיעים למדינת ישראל. על מבול הכסף הזה שהפך את הלירה הישראלית למטבע קשה יותר מאשר הדולר.

קללת המדינה הפלסטינית

וכאן אנו מגיעים לפלסטינים ולמדינת פלסטין העומדת לקום עלינו לקללה. לידתה של מדינת פלסטין אופיינית לתפישה הבסיסית של העולם השלישי. בני אדם הם רק חומר גלם להשגת מטרות. כך הם מחזיקים את הפליטים חמישים שנה במחנות, בהמתנה להפוך אותם לקלף מיקוח שעתה הם שולפים אותו.

כשתקום מדינת פלסטין היא תהיה מדינת עולם שלישי. שמעון פרס יכול לדבר מהיום עד מחר על "מזרח תיכון חדש". אך מדינת פלסטין תהיה מזרח תיכון ישן, כלומר עוד אחת ממדינות העולם השלישי. הם לא ישקיעו בתשתיות ובפיתוח. הם יזרימו לכיסי המנהיגות ומקורביה את המענקים הנדיבים שיקבלו ממדינות העולם. הם עושים זאת כבר עכשיו. הם יתחמשו מבוקר עד ערב. הם יתסיסו את הרחוב ויאשימו את ישראל. והחמור מכל: הם ינסו לפוצץ את ישראל מבפנים.

צודק פרופסור דן שיפטן, הטוען כי אם לא נקים חומה קשיחה שתפריד בינינו לבין מדינת פלסטין הם יקומו עלינו מבפנים. הם יעשו זאת דרך ירושלים שתהפוך פתח חדירה לתוככי ישראל. הם יתפרנסו על חשבוננו, יקבלו ביטוח לאומי, יקבלו ביטוח רפואי ולא יתרמו מאומה למשק הלאומי. רק לגיבוש הכוח שיאיים על עצם קיומנו.

מדינת ישראל תחזור במוקדם או במאוחר לתפיסת קיר הברזל של ז"בוטינסקי. אך במקום שהקיר הזה יהיה במדבר המערבי, אי שם על גבול עיראק, הוא יעבור בתוככי ירושלים וליד נתניה.

ראה מצעד האיוולת של ברק אובמה

========================================================================

המהפכה הדתית של אהוד ברק

כשעלה ראש הממשלה אהוד ברק על דוכן הכנסת איש לא ניחש מה הוא עומד לומר.הכל ציפו כי הוא יודיע על כוונתו להתפטר ולהכריז על בחירות חדשות. אך היתה באמתחתו הפתעה. הוא בישר על "המהפכה הדתית" שהוא מבקש לחולל במדינת ישראל.

ואלה הדברים שאמר ברק:

"אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה. לאחר שיקול מעמיק, התייעצות עם חברים ועבודת צוות לישכתי החלטתי לבוא לכנסת ולהציע לה את המהפכה הדתית. אנחנו בראש ובראשונה מדינה יהודית והדבר צריך לבוא לידי ביטוי בחיים הציבוריים שלנו. לא רק במסגרות הדתיות. אני מבקש שבכל בוקר, בכל בית ספר, ייפתחו הלימודים ב"דקה של שתיקה". בתי הספר הדתיים יוכלו כמובן להמשיך במנהגם ולקיים תפילת שחרית. אך לא ייתכן שילדים חילוניים יגדלו בלי לדעת בפני מי הם עומדים ובפני מי הם עומדים ליתן דין.

אין בכוונתי לכפות את המהפכה הדתית על יהודים חילוניים. "אנשי האמונה" חייבים להבטיח לציבור החילוני, ש"אמונתנו עולה בקנה אחד עם חרויותיהם וכי המהפכה שלנו איננה ביטוי של חוסר סובלנות אלא של אהבה".

המהפכה הדתית אין בה כדי לפגוע גם באזרחי ישראל בני דתות אחרות, אמר ברק. אבל עלינו לשבור את המחיצות "המפרידות בין בני האמונות השונות כדי שנוכל לשבח יחדיו את שמו הקדוש".

ברק תיבל את נאומו בציטטות מספר הספרים. " "טוב לחסות בה" מבטוח באדם", טוב לחסות בה" מבטוח בנדיבים" ועוד כהנה וכהנה.

ברק הטעים כי מערכת החוקים החילונית של ישראל, והכוונה לכונן חוקה חילונית גורמים לכך ש"ישראל איבדה את המסר המוסרי שלה".

בסיום דבריו אמר ברק: "אני מקווה שהתכנית שלי למהפכה דתית תאפשר לכל אחד מאזרחי ישראל לדבר על אמונתו ועל דתו ואני מקווה שזה יגביר את התחושה שפועמת בי בחוזקה שחייב להיות מקום לאמונה בחיים הציבוריים. נחזיר את אלוהים לחיים הציבוריים שלנו".

דבריו של ברק נפלו כפצצה. תחילה היו חברי הכנסת המומים. ראשון הגיב טומי לפיד שהכריז: שוב נכנעת לקריקלים החשוכים של ש"ס . יוסי שריד הכריז כי הוא יצטרף לכל הצעת אי אמון בממשלה. "הוא יותר גרוע מנתניה" – אמר. המפלגות הדתיות דווקא שיבחו את דבריו של ברק אך הביעו חשששזהו רק גימיק בחירות נוסף.

כשקיבל את רשות התגובה אמר ברק: "איני יודע מה אתם רוצים ממני. הדברים שאמרתי הם ציטוט מדוייק של דברים שאמר ג'ו ליברמן, המועמד להיות סגן נשיא ארצות הברית. הוא קרא "להחזיר את אלוהים לחיים הציבוריים". אם זה טוב לאמריקה למה זה לא טוב לישראל?"

=====================================================================

פני הדור

מאד נורמלי לעסוק באוכל. מאוד לא נורמלי לעסוק בהר הבית". (שחר סגל, במאי פרסומות, בתכנית "פוליטיקה" בהנחיית דן מרגלית).

=====================================================================

מתמטיקה, אנגלית משנה, גמרא, רמב"ם

לפני שנים הטיל פרופסור בטכניון (שמו פרח מזכרוני) על תלמידיו לתכנן צינור להזרמת דם מחיפה לאילת. הם נתבקשו לתכנןן את קוטר הצינור, סוג החומר שייבחר, התוואי, השפעות קורוזיה, סמיכות הנוזל וכו".

איני זוכר אם הפרוייקט הזה הגיע לכלל מימוש, אך אני זוכר שאותו פרופסור יזם את התרגיל המוזר הזה כדי להוכיח שהתלמידים מסוגלים לפתור את כל הבעיות הטכניות הכרוכות בבניית הצינור. הם רק לא שאלו עצמם שאלה אחת: מניין יילקח הדם שיועבר בצינור ולאיזו מטרה בונים צינור שנועד להעביר דם.

נזכרתי באפיזודה זו כששמעתי על התכנית לכפות על מערכות החינוך החרדיות לכלול בתכניות הלימודים שלהן לימודי אנגלית, מתמטיקה, מחשביםוכדומה.

בינינו לבין עצמנו, הרעיון אינו רע כל כך. הגזרה של ה"חתם סופר": "חדש אסור מן התורה" היא גזירה שהיתה אולי נכונה לזמנה, הזמן בו איימו זרמי ההשכלה החילוניות וההתפקרות לפורר את היהדות. הגזרה הזו היתה מבחינות רבות מהפכה במסורת היהודית. (חברי, פרופסור יוחנן סילמן, אמר פעם כי האורתודוכסיה היא הרפורמה הגדולה ביותר של היהדות). לכל אורך ההיסטוריה שאבה היהדות מכל תרבויות העולם – מן היוונות, מן הרומאים ולאחר מכן מכל זרמי המחשבה המערבית. ליתר דיוק: היהדות היתה חלק אינטגרלי של התרבות המערבית. התיאולוג הגדול של הנצרות, תומאס אקווינאס, ראה ברמב"ם מורה נבוכים לא רק לעמו אלא לאקווינאס עצמו. גדולי ישראל בכל הדורות – מחכמי המשנה והתלמוד, דרך הרמב"ם והרמב"ן ועד המהר"ל והגאון – שלטו בשפות זרות ובתרבויות זרות, שאבו מהן, הושפעו מהןוהשפיעו עליהן.

ניתוק טוטאלי

כל זה לא קיים עוד במסגרת יהדות התורה של ימינו. יהדות זו גזרה על עצמה ניתוק טוטאלי מן התרבות העולמית והקימה סביבה חומות הגנה שרק חוזרים בשאלה פרצו אותן. כאילו מי שלומד שפינוזה ושקספיר חייב לזרוק את הטלית ואת התפילין.

לפני שנים היתה לי שיחה מעניינת עם כומר שהתקיימה בביתו של פרופסור משה חלמיש מבר-אילן, שהיה אז מורי ובמרוצת השנים הפך לחברי. הכומר נמנה עם כת נוצרית הולנדית שאחת מתפיסות היסוד שלה היתה אהבת ישראל והכרה בתרומת היהדות לנצרות. הוא בא לארץ במיוחד כדי לנסות ולקיים דיאלוג עם אנשי דת יהודיים. כששאל אותנו למי עליו לפנות הסתכלנו אני וחלמיש זה על זה במבוכה. האם יש בדורנו מישהו מבין גדולי הרבנים שבכלל מוכן ומסוגל לקיים דיאלוג כלשהו, נוסח הדיאלוגים שקיימו חכמי ישראל עם בני דתות אחרות בימי הביניים?

לכפות על תלמידי בית רבן ללמוד אנגלית מתמטיקה ומחשבים לא ישנה מאומה. הדבר יסייע אולי לתלמידי ישיבות למצוא ביתר קלות פרנסה. דבר שהוא לגמרי לא רע לגבי חלק גדול מהם.

תרות אינסטרומנטלית

כאן המקום לומר כמה מילים על התפיסה החילונית של תרבות המערב. זו אינה תפיסה תרבותית אמיתית. אנגלית, מחשבים ומתמטיקה הם רק כלים. זוהי תרבות אינסטרומנטילית. גם ההתפארות של בעלי עשרת הדיברות החילוניות בדבר רוחב האופקים של האדם החילוני, שכל תרבות העולם פתוחה בפניו, היא הבל ורעות רוח. אינך יכול לשאוב מתרבות העולם ולהיות חלק ממנה אם אין לך תרבות משלך. אם אתה מתבטל מול גדלותם של הגויים ומתבייש ב"אמונות התפלות" של תרבותך ולמעשה מגלה סתם בורות במורשת של עמך.

לכן אני אומר, אם כבר מחליטים לכפות לימוד תרבות מערבית אינסטרומנטלית על תלמידי החינוך החרדי, מדוע לא לכפות ללמוד משהו מתרבות ישראל על תלמידי החינוך הממלכתי החילוני? הבערות שם חוגגת. פעם עוד התפארו בכך שלומדים תנ"ך. אבל מזה שנים גם ספר הספרים הוא כספר זר בעיני רוב התלמידים. ומה בדבר כמה משניות ודף גמרא, וקצת רמב"ם ותוספות ורש"י ? וכמה דפים מסידור התפילה הנצחי?

פתגם סיני עתיק אומר: "אם יהיו לי שתי פרוטות באחת אקנה לחם כדי שאוכל לחיות. בשניה אקנה פרח כדי שיהיה לי למען מה לחיות". לימוד אנגלית ומחשבים יסייע ללומדיהם לחיות. הם צריכים גם משהו שבשבילו כדאי לחיות.

=======================================================================

המקומון" כמשל

המקומונים והזניית התקשורת

עברו לפוסט הסמוך

========================================================================

אריה דרעי

השאלה איננה אם אריה דרעי קיבל שוחד או שהוא צח כשלג. השאלה איננה אם מערכת המשפט נהגה עמו בהגינות או מיצתה עמו את הדין מעל ומעבר. השאלה היא איך להסביר שרבבות אנשים, מאות אלפי אנשים, מזדהים עמו והולכים עמו אל הכלא.

=======================================================================

מקור המלה "התחרפן"

הקורא חיים איתן מירושלים מביע את הדעה כי מקור הסלנג התחרפן איננו כפי ששערתי בשפה היידית. לדעתו מקור המילה הוא בערבית שמשמעותה השתגע, התהולל, שוטה, זקן פטפטן, חסר דעת.

מה יאמרו הערבים על ההתקפלות שלנו מלבנון

1. מה יאמרו הערבים

2. החזירו הבנים הביתה

3. הדייסה שבישל רובינשטיין

4. בין ברק לביבי

5. ברק תהלים והעמותות

6. הסוחר שלימד קבלה אתהרב אשל"ג

7. שינקין בצהרי היום

8. געגועים לאפרים קישון

9. משה סנה

דוד בן גוריון נהג לומר:"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". נשתנו הזמנים. היהודים כבר אינם עושים דבר פרט לנסיגה ולהתקפלות. ואילו הגויים אומרים דברים שאנו חייבים לשמוע ולהבין. כי מה שאומרים היום הגויים גם יעשו מחר הגויים. מי שאוטם אוזניו למאמרים הנאציים, המופיעים בביטאונו של "מנהיג סוריה המודרנית"( כך כינה אהוד ברק את אסאד האב), לא למד מאומה מ"מיין קאמף" של היטלר.
זה מה שיאמרו ויסיקו הערבים מן הבריחה שלנו מלבנון:

*היהודים פחדנים. הם בני מוות.

*החברה הישראלית מתפוררת. היא קרועה מבפנים ואינה מסוגלת לאסוף את הכוחות כדי להילחם.
הישראלים אינם מסוגלים לספוג אבדות צבאיות בשעור שאינו עולה על חמישה אחוזים מן האבדות שלהם בתאונות דרכים.
*הגנרלים הישראלים סמרטוטים והרמטכ"ל שלהם מתנהג כמו שבשבת. מתאים עצמו להלכי הרוח המתחלפים של הציבור העייף בישראל ולעמדות המשתנות של הבוסים הפוליטיים.
*מצאנו את הדרך להביס את ישראל. לא צריך מלחמות גדולות. די במלחת התשה שבה אנחנו לא נסכן כמעט כלום והם תמיד יוותרו וייסוגו.
אחרי שנקבע התקדים של מלחמת התשה וטרור תוך כדי משא ומתן לשלום אנחנו נתמיד בכך. זוהי בהחלט הדרך לשלום כפי שאנחנו מבינים אותה.
בטרור סילקנו את הישראלים מלבנון ונסלק אותם מן הגולן ואחר כך יבוא תור השטחים בגדה המערבית ואחר כך הגליל ועכו ורמלה ויפו ובאר שבע וכמובן ירושלים.

 

2. להחזיר את הבנים הביתה

יש להחזיר את הבנים הביתה ומהר ככל האפשר. אין להם מה לעשות בארצות כיבוש שמעבר לים. בואו בנים בואו – מווייטנאם, מתאילנד, מקוריאה, מסומליה, מהאיטי, מקובה, מניקרגואה. אין לכם מה לעשות שם. אימא מחכה לכם כאן, בבית.

3. ה"דייסה" שבישל היועץ המשפטי

יואל מרכוס, הפובליציסט הראשי של "הארץ", איננו מרוצה מן היועץ המשפטי לממשלה. אליקים רובינשטיין. כי לדעת מרקוס היועץ המשפטי "בישל דייסה" בכך שהעביר את פרשת העמותות לחקירת המשטרה.

ומהי "דייסה" אליבא דיואל מרקוס?

במיטב כשרונו הוא מפרט:

*חקירת המשטרה עלולה להסתעף ל"מחוזות לא נודעים" שרק יסבכו וירחיבו את היקפה.

*תעלה השאלה מי פעל, על דעת מי, מי ידע ומי לא ידע.

*שלטונות המסבאנגליה ובארצות הברית עלולים להרחיב את החקירה.

*הם יבקשו לדעת אם המיליונרים שתרמו לארגוני צדקהוזכו לפטור ממס הכנסהלא עברו עברות כשהכספים מצאו דרכם לעמותות של ברק.

*תעלה שאלה של כסף שחור שהולבן.

*רבים וטובים" יזומנו לחקירה באזהרה.

* התקשורת תהיה מלאה הדלפות ואולי יצוצו עדי מדינה.

* זהו כדור שלג שלאיש אין שליטה עליו והחקירה עלולה להמשך מעבר לכל התאריכים שקבע ברק לסיום הסכסוך בן מאה השנים.

* רוב הסקרים מעידים שהציבור לא מאמין לברק שלא ידע.

*משאל עם על הגולן עלול להפוך למשאל עם על אמינותו של ברק.

עד כאן עיקר דבריו של יואל מרכוס.

לכל זה קורא מרכוס "דייסה שבישל אליקים רובינשטיין". כי "שמונה חודשים לאחר סילוקו של ביביהגענו למצב שהתקווה הגדולה לשלום ולחברה חדשה מותנית בתעודת יושר של המשטרה".

ובכל אשם רובינשטיין.

נו נו נו רובינשטיין. אתה לא יודע שיש הבדל בין ברק לביבי.

4.בין ברק לביבי

ראשי התיבות של ברק = ביבי רק קטן.

הזכויות להברקה הזו שמורות לעורך הדין ברדוגו בתוכנית הרדיו "זהבי עצבני" ב-103 FM



5.ברק תהלים והעמותות

מן המפורסמות הוא שבמלחמת השחרור ניצלה צפת בשתי דרכים – בדרך הטבע ובדרך נס. בדרך הטבע כי זקני העיר אמרו תהילים. ובדרך נס – כי הפלמ"ח הגיע בזמן.

לקורא משה ברודצקי מירושלים יש הצעה מעשית לראש ממשלתנו. לפעול בדרך הטבע ולא לסמוך על הנס. כי מה יותר ברור ממה שכתוב בתהילים קמד: "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם שלח ידיך ממרום".

ואם ברק רוצה לדעת עם מי יש לו עסק כשהוא במשא ומתן עם אסד, יציץ נא בפרק קכ, שם נאמר:"רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה".

ההכשר של עמותות ברק
לפני שנים נפל דבר בישראל. שופט נתפס בקבלת שוחד. את השוחד קיבל מאשה שלא היתה יציבה בנפשה ובנסיבות שאין בהן כבוד גדול. פורמלית יצא השופט זכאי, אך הוא מיהר להתפטר מכהונתו. בכך נסתיימה הפרשה הראשונה ויש לקוות האחרונה שבה קיבל שופט בישראל שוחד.

הואיל ושני גיבורי הפרשה כבר שוכני עפר נשאיר אותם במנוחה ולא נזכיר את שמותיהם. הסיבה שאני מעלה פרשה נשכחת זו היא האסוציאציה שמעוררים בי כל המגינים על עמותות ברק הטוענים כי הכל חוקי. הטענה הזו הזכירה לי אותה אשה שבגללה כשל השופט. אותה אשה נהגה לשאת עמה לכל מקום תעודה שהעידה על שפיותה. מי שזקוק לתעודת שפיות או לתעודת יושר יש לפקפק בשפיותו או ביושרו.

 6.הסוחר ממנו למד הרב אשלג את תורת הקבלה

סיקור נרחב על קבלת הרב אשלג

http://www.zeevgalili.com/?p=3841

בימים אלה עלה באש בית הכנסת "מראות הסולם", שהוא בית הכנסת הראשון שנבנה בשכונת נווה צדק בתל-אביב.השריפה כילתה את ארון הקודש, את ציורי הקיר, את התקרה וכן את גג הרעפים. לפני השריפה נבזזו דלת עץ מפוארת של בית הכנסת ויטראז'ים ועוד אביזרים ורהיטים. אוי לו לדור שכך מפקיר את שכיות החמדה שלו.

ייחודו של בית הכנסת הזה הוא בכך שכאן כנראה כתב הרב יהודה ליב אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה את התרגום והפרוש של ספר הזוהר. זו הזדמנות לומר כמה מילים על אחד המפעלים החשובים ביותר של הספרות התורנית בדור הזה.

"הזוהר הקדוש", שהוא ספר היסוד של תורת הסוד, היה משך שנים רבות כספר החתום. הלשון הארמית הייחודית בה נכתב, השימוש בציורים סמליים במקום במושגים עיוניים, הכתיבה בצורת פסיפס של ציורים בנושאים שלכאורה אין קשר הגיוני ביניהם, השימוש בסמלים מתחלפים שמובנם אינו ברור – כל אלו מנעו מן הקהל הרחב את הגישה על הספר.

על חשיבותו ומעמדו של הספר כותב פרופסור ישעיהו תשבי ב"משנת הזוהר": "הזוהר הוא ספר חיים: חיי האדם היהודי ונבכי רוחו משתקפים בו כמות שהם על אורותיהם וצלליהם, ואין כמעט פינת חיים שמאמריו אינם נוגעים בה נגיעה כלשהי…באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".

בדורות קודמים השפיע הזוהר השפעה עמוקה על ההמונים, אם במישרין ואם בדרכי עקיפין, באמצעות ספרות המוסר העממית. בדורנו, דור שבו יבשו ונסתתמו המעיינות, נלמד הזוהר בחוגים מצומצמים של אנשי סוד או במסגרות אקדמיות. סתם יהודי המבקש לטעום משהו מן הזוהר, טעמו המתוק כפי שאמר עגנון, לא יכול למצוא בו ידיו ורגליו.

מצב זה נשתנה מיסודו עם הופעת תרגומו ופרושו של ר" יהודה ליב הלוי אשלג "הזהר עם פירוש הסולם". בעולם המדעי נמתחה אמנם ביקורת על הפרוש הואיל ונכתב ברוח קבלת האר"י, אך לא מצאו דופי באיכותו של התרגום. בנוסף לתרגום המלא ולפרוש כתב המחבר "פתיחה לחכמת הקבלה" ו"פתיחה לפירוש הסולם", שמטרתם "להקל על המעיין להבין הביאורים במקומות שעוסקים בחכמת הקבלה" וכן ספר "למוד עשר ספירות", שאף הוא מכניס את הקורא לפרדס תורת הסוד.

בעל ה"סולם" השלים, עד לפטירתו בשנת תשט"ו, תרגום ופרוש הזוהר ו"זוהר חדש" ב-כרכים. הוא לא הספיק לתרגם ולפרש את "תיקוני זוהר". מלאכה זו השלים הרב יהודה צבי ברנדוויין.

בכרך הראשון לפרושו, שקרא לו "מעלות הסולם", מביא הרב ברנדווין מכתב שכתב הרב אשלג בשנת תרפ"ח, בו הוא מגלה שאת סודות הקבלה למד מפי חכם שבחייו החיצוניים היה ידוע כסוחר.

 וכך נאמר במכתב, בין היתר: ""בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות. ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו וכל דבריו בהפלגה גדולה…והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג" חודשים בכל לילה אחר חצות בביתו…בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא…וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי היה מלא תקווה לזכות בחכמה ודעת… מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב… וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. וגם נזכרתי בחמלת השם יתברך,כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל… ומורי הקדוש ז"ל הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו…"

7. שינקין בצוהרי היום

טיילתי השבוע ברחוב שינקין ביום שטוף שמש. יש משהו משובב ברחוב הזה, בעידן בו הפכו ערינו לשרשרת מגדלים וקניונים ממוזגים, מנוכרים וסטריליים.

שינקין הוא אחד הרחובות האחרונים במקומותינו, רחוב של פעם. הוא בולט בראש ובראשונה בנוף האנושי המגוון שלו. צעירים וצעירות יפים ובריאים, מלאי שמחת חיים. לצידם ומולם מטיילים מבוגרים, קשישים, גמלאים ואף זקנים. תמצא כאן מגוון של כל חתכי האוכלוסייה – מזרחיים ויאפים, גלוחי ראשמקועקעים וחסידי בראסלב. מיקס אנושי שאתה כבר לא רואה במקומות אחרים.

הגיוון הרב של הרחוב בא לביטוי גם בארכיטקטורה שלו. בתי קפה ומסעדות הגולשות אל המדרכות ואל חצרות הבתים. בתים ישנים מימי תל-אביב הקטנה ולידם בתים משוחזרים ומשופצים ובתי מידות מפלדה וזכוכית. חנויות שהן המילה האחרונה של האפנה – ג"ינס, נרות דקורטיביים,קאקאדו, סבון. ולצידם מתקן נעליים ואינסטלטור ומכולת שכונתית שנותרו מן הימים ששינקין עדיין לא היה שינקין.

יש ברחוב פינות חמד המזכירות רחובות דומים בפריז ובלונדון. בחנות קטנה ומטריפההנקראת "עתיקניה קסומה" (שינקין פינת מלצ"ט) ניתן למצוא כל מיני אלטע זאכען של הסבתות שלנו: תכשיטים, מציתים, סמלים של הבריגדה, קופות צדק, סכו"ם ישן נושן, מצלמה, כלי עבודה וגם ספרים נדירים. אני רכשתי שם בכמה שקלים ספרון שעל קיומו אפילו לא ידעתי – "משפטי צפת".לא מצוינת שנת ההופעה אך נראה שהוא ראה אור זמן קצר לאחר הפוגרום שערכו הערבים ביהודי צפת באוגוסט  1929 הספרון יצא בהוצאת "תל-אביב" ומחירו ארבעים מא"י מיל ארץ ישראלי). הוא אחד מסדרה של ספרונים על משפטי הפורעים הערביים והוא מבוסס על דיווחים שהופיעו בעיתוני אותה תקופה – דבר", "הארץ" ו"דואר היום".

הסיבה שרכשתי את הספרון היאשמתוארים בו משפטיהם של רוצחי משפחת אפריאת. אבי המשפחה, משה אפריאת הי"ד, נרצח במכות מכושים על ראשו בפתח בית הוריי, לעיניהן של אחיותי הבוגרות (שהיו אז בנות חמש ושש). תיאור מעשה הזוועה הזה מלווה אותי, מפי בני המשפחה, מאז שעמדתי על דעתי.

 אך רחוב שינקין הוא בכל זאת שינקין – הסמל שעיצב מוטי קירשנבוים בכתבת טלוויזיה מפורסמת משנות השישים. סמל של ישראל החדשה, הנהנתנית, העכשווית. הרחוב הזה מקרין אמירה: תעזבו אותנו מציונות, תעזבו אותנו מיהדות, תעזבו אותנו מגורל העם היהודי ומיעוד מדינת ישראל. תנו לנו לחיות טוב, כאן ובעיקר עכשיו. מצידנו, כל מדינת ישראל, מגדרה עד חדרה, יכולה להיות רחוב שינקין אחד גדול.

את הביטוי לתפיסת עולם זו מצאתי בכתובת הבאה על אחד הקירות. (סימנתי ב—- מילים שהנייר של "מקור ראשון" אינו סובל):

כאילו שהעברית היתה אשה

שצריך רק אותה לאהוב

וצריך לעשות לה טוב

ו— — כל חוקי התחביר

ו— — כל הזמר והשיר

וגם בא לי לאכול קצת בשר חזיר

ואת ירושלים להחזיר.

8. געגועים לקישון של פעם

ספרו הראשון של אפרים קישון שהופיע בעברית היה "העולה היורד לחיינו". באותה תקופה לא שלט קישון עדיין בשפה העברית. הספר נכתב בהונגרית ותורגם לעברית בידי אביגדור המאירי. זה היה ספר משעשע מאד שנתגלו בו ניצני השפה הקישונית וההומור הדק. ההמשך ידוע: שורה של ספרים שתארו את המציאות הישראלית מזווית מקורית (שמו הולך לפניו, אין כמונים, אלף גדיא וגדיא, שמיניות באוויר, שחור על גבי לבן, באחד האמשים ועוד רבים). הטור של קישון ב"מעריב" זכה לקהל גדול של מעריצים והיה בין הגורמים להצלחת העיתון בתקופה שהיה באמת העיתון הנפוץ במדינה. (כאן המקום להזכיר את אחד מכשלונות "ידיעות אחרונות". קישון ניסה להתקבל בידיעות אך נדחה בגלל שליטתו הלקויה בעברית ואז פנה ל"מעריב").

בעקבות הטור באו מערכונים מצוינים שהוצגו על ידי להקת "בצל ירוק" – הכתובה, שמו הולך לפניו, אתה מספר לי, אף מילה למורגנשטרן. וסרטים – ארבינקא, סלח שבתי, שחלקם הפכו סרטי פולחן. קישון השכיל במהלך הקריירה שלו לתת תאור נפלא של המציאות הישראלית והפך את מגבלותיו הלשוניות לבית יוצר של השפה הקישונית החדשה. כמה מן המילים שהמציא נכנסו לשפה העברית כמו הפועל לגמוז במשמעות של לחסל, אותו המציא כנקמה במבקר חיים גמזו (שהרבה לקטול את יצירותיו).

הצלחתו של קישון בתקופה הקלאסית שלו נבעה בין היתר מכך שבניגוד למילייה הבוהמי השמאלני הוא נתן ביטוי לעמדות לאומיות. ספרו "סליחה שניצחנו" הוא כתב הגנה על ישראל המותקפת בתקופה שכבר החלו להתגלות בקיעים בחוסן הלאומי ובאמונתנו בצדקת דרכנו.

אך מזה שנים סר חינו של קישון בעיני הקורא הישראלי. יש אמנם עדיין ציבור גדול של מעריצי קישון, המכירים על פה את כל מערכוניו וספריו. אך מתוך הכרות עם תלמידיי הצעירים אני יודע שלדור החדש שמו כמעט אינו אומר מאומה.

במקביל לירידת קרנו בישראל נחל קישון הצלחה עולמית. ספריו תורגמו לשפות רבות, מחזותיו הוצגו אפילו ביפן ובעיקר זכה לפופולריות בגרמניה. קישון נמצא יותר ויותר בחוץ לארץ ובכמה גיחות מולדת שעשה נתברר כי הוא עבר מטמורפוזה. אפרים קישון הפך פתאום חסיד מדינה פלסטינית, חסיד תהליך השלום, ממש כמו כל משמיציו משמאל מלפני שנים. באחרונה גם אמר כי הגזמנו בתגובות שלנו על עלייתו של היידר לממשלת אוסטריה.

אפרים אפרים, ברוח יצירותיך אומר כי אתה עושה "שמיניות באוויר" כדי להכשיר את השרץ, כי רצוי היה ש"תוציא את השטקר" כי אתה לא רואה דברים הכתובים שחור על גבי לבן" וכי ב"אחד האמשים" הפכת מ"עולה היורד לחיינו" ליורד העולה על חיינו.

9. משה סנה

מן הנאמר כאן בשבוע שעבר ניתן היה להבין בטעות כי משה סנה נמנה עם קבוצת האנשים שהועמדו לדין והורשעו על מסירת מידע לאויב. אין הדבר כן.
פרשת המידע הצבאי הסודי שמסר סנה למזכיר השני בצירות הסובייטית בישראל נתגלתה בארכיון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית רק לאחר התפוררות ברית המועצות. האינפורמציה כללה דיווח על כוונת ישראל לתקוף את סוריה על מינויים במטכ"ל ועל מבנה צה"ל. כשנתגלו מסמכים אלו כבר לא היה סנה בין החיים. לפני מותו נתן ביטוי למעין חזרה בתשובה ליהדות כשציווה לומר קדיש על קברו.

 

 

 
 

אילו בחרנו בנשיא בעל עבר פלילי

לפני כשנתיים נתבקשה הכנסת להכריע אם לבחור בנשיא שהוא "מענטש" אך בעל עבר פלילי לבין נשיא עם עתיד שהוא אולי פלילי. היא בחרה בעזר ויצמן ועכשיו אנחנו רואים את התוצאות.

המועמד האחר שהתמודד על הנשיאות היה דב שילנסקי, בעל עבר פלילי. פלילי אבל ללא קלון. להפך, עם הרבה כבוד. ביוני 1953 נתפס שילנסקי כשהוא מנסה להניח פצצת-דמה ליד משרד החוץ. הוא עשה זאת במחאה על הסכם השילומים עם גרמניה. שילנסקי הועמד לדין ולאחר ששילם את חובו לחברה והשתחרר החל ללמוד משפטים.

הכרתי את שילנסקי כשהייתי עורך חדשות צעיר בעיתון "חרות", שהודפס ב"דפוס ישראל" שליד גשר רידינג בתל-אביב. שילנסקי עבד כמגיה בעיתון במקביל ללימודי המשפטים.

לימים נעשה לפרקליט ועשה קריירה משפטית מזהירה. עבר לפעילות פוליטית מצליחה והגיע לתפקיד יושב ראש הכנסת ולמועמד לנשיא המדינה מטעם הליכוד. הוא לא נבחר כמו שלא נבחר עד היום אף נציג אחד של הליכוד. כי הליכוד, גם לאחר שעלה לשלטון, עדיין השאיר את מפא"י בשלטון.

קוראי "מקור ראשון" הוותיקים זוכרים בוודאי כי קראתי כאן לפעול לבחירתו של שילנסקי. נימקתי את קריאתי הן ברקורד הציבורי של שילנסקי והן בהיכרותי האישית עמו.

שילנסקי הוא מה שקוראים "בן-אדם", תרגום דהוי מאד למונח היידי "מענטש".

מה זה "מענטש"

ליאו רוסטן, בעל הלכסיקון , THE JOYS OF YIDDISH אומר כי "מענטש" הוא מושג שהיהודי גדל על ערכיו מילדותו. תהיה "מענטש" אומרת האמא היהודייה לילד, חדשות לבקרים. להיות "מענטש" זה השבח הגדול ביותר ולהגיד על מישהו שאיננו "מענטש" זהו הגנאי הגדול ביותר.

להיות "מענטש", אומר רוזן, איננו קשור כלל להצלחה, עושר, סטטוס חברתי. שופט יכול להיות ז'לוב, מיליונר יכול להיות ממזר, פרופסור יכול להיות שלומיאל ודוקטור יכול להיות קלוץ.

קנה המידה ל"מענטש" הוא אופי, יושר, הגינות, אצילות, חוש לצדק, עדינות.

אני יכול לומר בלא הסתייגות כי כל התכונות האלה הולמות את שילנסקי. כבר סיפרתי כאן כיצד פניתי אליו בבקשת עזרה כאשר אחד הכתבים שהייתי ממונה עליהם נקלע לסיטואציה טרגית. שילנסקי הביע נכונות לתרום מכיסו כמה רבבות דולרים כדי לסייע לאותו כתב (שהיה קרוב משפחה שלו). למרבית הצער לא הספיקה עזרתו כדי למנוע את הטרגדיה.

שילנסקי לא עזר רק לבני משפחה. במהלך הקריירה שלו, הן כמשפטן הן כאיש ציבור וחבר כנסת, היתה אוזנו כרויה לכל מי שפנה אליו ותמיד עזר. במיוחד חולל נפלאות בעזרה שהגיש לאחיו ניצולי השואה.

חשבתי ששילנסקי ראוי להיות נשיא לא רק בשל תכונותיו ואישיותו. מינוי נשיא ניצול שואה היה לו ערך חינוכי וסמלי לדור השואה והתקומה. אילו שילנסקי היה נבחר לנשיא היה מגלה ודאי מידת הרחמים כלפי אנשים הראויים לחנינה ולא נוהג באטימות כפי שנהג ויצמן, שעקרונית דחה כמעט כל בקשה לחנינה.

על אצילותו של שילנסקי ניתן היה ללמוד בשבוע שעבר בעת שרואיין לתוכנית רדיו. המראיינת ביקשה את תגובתו לפרשת ויצמן. היא ניסתה ממש בכוח להוציא מפיו איזו השמצה, איזו מילה רעה, איזו שמחה לאיד. שום דבר. שילנסקי שמר על שתיקה אצילית.

מה בין "באלעבאטיש" יהודי ואמריקני

רוזן אומר בלכסיקון שלו שאחת מתכונותיו של ה"מענטש" היא להיות "באלעבאטיש".
בתרגום מילולי משמעותו בעל בית. בתרגום עמוק יותר: אדם מיושב בדעתו.

והוא מביא סיפור שאינו ממין העניין אבל יש בו קמצוץ הומור יהודי.

מעשה בתייר מטקסס שטייל ברחבי הנגב. כאשר הבחין בבית "באלעבאטי" עצר, הקיש
על הדלת וביקש כוס מים. בין הטקסני והיהודי התפתחה שיחה.

שאל הטקסני מה גודל האחוזה שלך?

השיב היהודי: בחזית  20 מטר ובעורף כמאה מטרים לפחות.

אמר הטקסני כשאני יוצא מן האחוזה שלי ונכנס למכונית אני נוהג ונוהג ונוהג עד הערב וגם אז אינני מגיע לקצה החווה שלי.

השיב היהודי: כן, גם לי יש מכונית כזו.

ראה קווים לתולדות יידיש

מאמרים נוספים על השפה תוכל למצוא ברשימת הקטגוריות "יידיש"

 

התיקים המתקתקים

היה היה תיק שנשמר בכספת של עורך דין ידוע ונכבד. והתיק הזה הכיל פצצה מתקתקת. מעטים ידעו את הסודות שבתוך התיק, אבל תוכנו של התיק העלה צחנה.כמו צחנת גבינה צרפתית שהיא הולכת וגוברת ככל שחולף הזמן.

ויהי היום ומישהו שם ידו על התיק. גנב אותו, צילם אותו, העלים אותו – אין לדעת. והצחנה שבתוך התיק שהיתה עד כה נחלתם של קומץ נבחרים התפשטה באמצעות התקשורת על פני כל המדינה. ופתאום כולם אומרים: המלך הוא עירום.

זה סיפורו של תיק מתקתק אחד.

השאלה היא כמה תיקים מתקתקים כאלה חבויים במעמקי כספות אחרות. כמה זמן יעבור עד שייחשפו כל הסרחונות.

יש לי ידיד, רופא במקצועו, שיש לו חוש אינטואיטיבי לא רק למחלות אלא גם לסרחונות פוליטיים. אותו רופא גילה לא פעם פרשיות נסתרות רק מתוך אינטואיציה. על פרשת ויצמן וגם על פרשת עמותות ברק הוא אומר כי כאשר קם רעש גדול הרעש הזה מסתיר תמיד את הסיפור האמיתי שמאחורי התמונה החיצונית.

אהוד ברק כנפוליאון

"נפו", כך קראו לאהוד ברק בלשכתו בתקופה בה כיהן כרמטכ"ל. "נפו" הוא קיצור של נפוליאון. כך גם קוראים לו, בחשאי, כמה מחבריו למפלגה. אהוד ברק איננו מכחיש.

נפוליאון בונאפרטה

נפוליאון בונאפרטה

יש הרבה דמיון בין ברק לבין נפוליאון. שניהם נמוכי קומה. שניהם בעלי ידע רב תחומי הגובל בגאוניות. שניהם גאונים בתחום הצבאי. שניהם בעלי זיכרון פנומנלי. על נפוליאון מספרים שכאשר ניסח את קודקס נפוליאון, שהיה הבסיס לחוק הצרפתי, ציטט בעל פה את כל ספר החוקים של יוסטיניאנוס הראשון (קיסר ביזנטיון במאה החמישית והשישית שניסח את עיקרי החוק האזרחי בהסתמך על המשפט הרומי).

עד כאן הדמיון. אבל אני במקום ברק לא הייתי גאה בהשוואה הזו. כי נפוליאון, למרות גאוניותו, המיט על צרפת שורה של אסונות שמהן לא התאוששה עד ימינו אלה. היו לו ניצחונות צבאיים מדהימים אך גם תבוסות איומות. הוא ניצח את הבריטים במצרים אך הצי הצרפתי הובס בידי נלסון. הוא ניצח את האוסטרים והתפשט על כל אירופה, אך הבריטים הביסו אותו בטרפלגר.

אהוד ברק (צילום: זאב גלילי)

אהוד ברק (צילום: זאב גלילי)

ב- 1812 פלש לרוסיה בראש צבא של חצי מיליון חיילים ונסוג בבושת פנים כשהוא
משאיר אחריו 400 אלף חללים – הקזת דם שממנה לא התאוששה צרפת דורות רבים. הוא הובס שוב שנה לאחר מכן בלייפציג בידי צבאות מדינות אירופה שהתאחדו נגדו ויצא לגלות באי אלבה. בריחתו משם הביאה לו תהילה קצרה של מאה ימים שגם בסופה הובס בווטרלו וסיים חייו בגלות באי סנט הלנה שם מת כנראה מסרטן המעי הגס (או, לפי מחקר שפורסם בכתב העת הבריטי "נצ'ור", מהרעלת ארסניק).

 

רצונך בשלום היכון למלחמה

"אם רצונך בשלום היכון למלחמה" אומר הסופר הרומי וגטיאוס, שחי בסוף המאה הרביעית לפני הספירה.

"באמרה זו" – כותב ד"ר גדליה אלקושי, בעל "אוצר פתגמים וניבים לטיניים"- "באה לידי ביטוי ההשקפה שחולשתו של יחיד או של ציבור תעודד את יצרי האלימות וההשתלטות של שכניו החזקים ממנו, מאחר שהם בטוחים כי תוקפנותם כלפי שכנם החלש תוכתר בהצלחה מלאה. לפיכך, כל הרוצה בחיים של שלום חייב להגביר אונים ולהימצא בדריכות מלחמתית מתמדת, שתרתיע את אויביו המתנכלים לו".

דוד שמעוני

דוד שמעוני

בספרות העברית באה לביטוי השקפה זו   על ידי המשורר דוד שמעוני ברשימתו "היה חזק" בספר "החשאי" תל-אביב תש"ח.

נראה שחכמת חיים זו נעלמה מעיני מנהיגינו המוכים בסנוורי השלום המדומה. הם הולכים לפי הכלל הרוצה במלחמה ייכון לשלום.

הפיל וההפגנה למען הגולן

מעשה ביהודי שנסע להודו על מנת לקנות פיל לבן, למטרות מסחר כמובן. וזאת לדעת כי פילים לבנים נדירים ביותר ולכן גם יקרים בהרבה מפילים אפורים.
היהודי שלנו רצה בפיל לבן משופרא דשופרא ולאחר מאמץ מצא פיל משובח במחיר מציאה.

אך מה לעשות והמסים המוטלים על פילים לבנים גבוהים פי כמה וכמה מן המסים המוטלים על פילים אפורים. כך מסי היצוא מהודו וכך מסי המכס במדינה בה התכוון למכור את הפיל שלו. החליט היהודי להתחכם וצבע את הפיל הלבן בצבע אפור. הוא עשה עבודה נאמנה, בעזרתם של זייפנים מומחים, וגם בצאתו מהודו וגם בהגיעו ליעדו שילם את המסים הנמוכים המוטלים על פילים אפורים.

בהגיעו ליעדו שפשף היהודי את ידיו בהנאה. כי הרי עמד ליפול לידיו אוצר בלום. הוא החל להסיר את הצבע האפור מן הפיל הלבן, ניקה וקרצף בלא מעט עמל.
או אז גילה לתדהמתו כי הוא בעצם הרמאי המרומה. לאחר שהסיר את הצבע האפור מעורו של הפיל והמשיך לנקות ולקרצף ירד גם הצבע הלבן שצבע מישהו את הפיל וזה חזר לצבע האפור המקורי שלו.

אין צורך בסיבה כדי לספר בדיחה. אך אני חייב בכל זאת בהסבר. האסוציאציה המטורפת על הפיל הלבן אפור עלתה בדעתי בעקבות הפגנת ההמונים בכיכר רבין נגד הנסיגה מן הגולן. מארגני ההפגנה לא רצו בעודף של כיפות סרוגות ואילצו בדרך זו או אחרת את חובשי הכיפות להסתירם בכובעי מצחייה לבנים. הפילים האפורים התח]שן לפיליםלבנים אך נשארו בכל זאת חובשי כיפות

תוצרת סוריה – יש!

הקורא יעקב שנקמן מהרצליה כותב לי כי הגזמתי גזום בדברים שכתבתי על נחשלותה של סוריה. הקורא דווקא מצא מוצר שעליו הכתובת .MADE IN SYRIA כותב יעקב שנקמן: "בסוף יוני 1995 טיילתי בירדן מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה בר-אילן. קניתי שם למזכרת כפייה מבד אדום מנומר ועקל שחור.
בארץ גיליתי על המוצר שקניתי את התווית המעידה שזוהי תוצרת סוריה. הדבר מהווה הוכחה ניצחת לכך שאתה טועה. לאחר שנהרוס עד היסוד את ההתיישבות בגולן נגלה את המתיישבים מבתיהם ונמסור את ארצנו על נופיה המדהימים ואתריה ההיסטוריים רבי החשיבות צפוי בום כלכלי אדיר ונהנה לא רק מהחומוס בדמשק אלא גם ממגוון מוצרים סוריים מתקדמים".

הצעה שאי אפשר לסרב לה

חבר, שהיה כתב בכיר משך שנים רבות באחד העיתונים הגדולים, סיפר לי את הסיפור הבא:

באחד הימים, זה היה בסוף שנת  1995 , קיבלתי טלפון מאחד מאנשי מערכת "מעריב". הוא אמר לי: נמרודי שמע עליך ומבקש להציע לך הצעה מעניינת.
בדיעבד נתברר לי כי נמרודי שמע על קשיים שהיו לי ביחסיי עם מערכת העיתון בו עבדתי והוא ביקש לדלות מפי פרטים שיוכל לעשות בהם שימוש.

לדובר היתה הצעה שאי אפשר לסרב לה: בילוי סופשבוע באילת עם המשפחה, בה אוכל לשוחח עם נמרודי בניחותא. כל ההוצאות כולל טיסה ואירוח כמובן על חשבונו.
ההצעה הזו הדליקה אצלי נורה אדומה. גם אם הייתי שוקל לשמוע הצעה לעבור לעבוד בעיתונו לא הייתי מוכן לקיים עמו ראיון קבלה לעבודה בדרך מוזרה כזו.
מדוע צריך נמרודי לממן לי סופשבוע באילת (עם המשפחה)? האם אני צריך לקיים
עמו משא ומתן כדי להתקבל לעבודה, כשאני כבר חייב לו דמי טיסה ואירוח?

דחיתי את הצעת הפגישה באילת והצעתי שנקיים פגישת עבודה במשרדו. לא קבלתי תשובה כי כמה ימים לאחר מכן נעצר נמרודי כחשוד בפרשת האזנות הסתר, פרשת נמרודי א'.

שנתיים לאחר מכן, בקיץ1997 , קבלתי שוב פניה מ"מעריב". הפעם כבר היה לי ניסיון בעריכת מקומון גדול של אחת הרשתות. נמרודי ביקש להציע לי לעבוד בקבוצת "מעריב".

גם הפעם לא הוצע לי להיפגש עמו במשרד אלא בביתו בסביון.

הגעתי לסביון בשעת ערב. את פני קידמה עובדת זרה שהכניסה אותי לבית והבטיחה כי "נמרודי מיד יצטרף אליך". את הקפה הגישה בסלון עובדת זרה אחרת. נמרודי הצטרף, הרים טלפון ואמר באנגלית .BRING MORE COFFEE

הדבר הראשון שאמר לי נמרודי: אתה יודע מה מחיר הכורסא שאתה יושב עליה? היא עלתה לי  120 אלף שקל. קניתי אותה בלונדון בהזדמנות. הרגשתי קצת לא נוח לשבת על כורסא יקרה כזו שמא אקלקל אותה.

בהמשך השיחה הוא לא שאל אותי אם אני בכלל מסכים לקבל את העבודה שהציע לי. הוא גם לא שאל אותי איזה שכר אני דורש וגם לא אמר מה הוא מתכוון לשלם. הוא התנהג כאילו כבר קנה אותי. כאילו בכלל אי אפשר לסרב להצעה שלו.

נמרודי סיפר שהחליט להקים מקומון גדול ופתח בשאלה: איך אתה מציע לקרוא

לעיתון ? ועוד בטרם הספקתי להשיב הוא אמר: אני מציע לקרוא לו (וכאן נקב בשמו של עיתון קיים השייך לרשת אחרת).

אמרתי לו: איך אתה יכול לעשות דבר כזה, הרי כבר קיים עיתון הנושא שם זה ויגישו נגדך תביעה?

נמרודי השיב: זה בדיוק מה שאני רוצה. תהיה תביעה, יהיה הרבה רעש וזה יקדם את העיתון.

החלטתי לדחות את ההצעה. ועכשיו נמרודי כבר יושב על מושב קצת פחות נוח מן הכורסא עליה ישבתי בסלון ביתו.

(השם והכתובת שמורים במערכת).

 

האם משפחות גדולות משפיעות על האינטליגנציה

פרופסור יאיר פרג ממכבים כותב לי עוד על התיאוריה של פרופסור אפי יער בדבר אינטליגנציה נמוכה במשפחות מרובות ילדים:

"במדע יש דבר שנקרא כיול שיטה. אתה בוחן אם שיטתך נכונה על מערכת שתוצאותיה ידועות. השיטות לבדיקת רמת האינטליגנציה נבנו כדי לבחון רמת אינטליגנציה טבעית, כלומר גנטית, שאינה תלויה בסביבה. פרופסור יער מצא שתוצאות שיטת המבחן שלו תלויות בסביבה – שהרי השוני באינטליגנציה של ילדים ממשפחות מרובות ילדים (לעומת ילדים ממשפחות מעוטות ילדים) תלוי במספר הסידורי של לידת הילד. כלומר האינטליגנציה הנמוכה כביכול תלויה בסביבה ואינה גנטית. כל מה שהוכיח פרופסור יער, שכבודו במקומו מונח, הוא ששיטתו במקרה זה פסולה. זה מה שקורה כשאנשי אקדמיה מנסים לתת כסות מדעית להשקפות פוליטיות". .


 

לא להשעות את דליה יאירי

חבר מליאת רשות השידור, עו"ד אבי שמידט מהמפד"ל, דרש להשעות את דליה יאירי מהגשת תכניתה "עניין אחר" ברשת ב'. הוא נימק את דרישתו בכך שיאירי מנהלת קמפיין למען ירידה מהגולן ו"מטפטפת למאזינים דעות שמאלניות במסווה מידע אובייקטיבי".

אין זו הפעם הראשונה שהתוכנית של יאירי מעוררת התנגדות. בעקבות תלונות דומות קוצרה התוכנית משעתיים לשעה ובאחרונה שוב חזרה למתכונתה המקורית של שעתיים. אם ישאלו אותי אומר כי בשום אופן אין להשעות את תכניתה של דליה מאירי. רצוי אפילו להרחיב את תכניתה לשלוש וארבע שעות.

בעמדותיה השמאליות היא אינה שונה מעמיתיה בתוכניות האקטואליה. אך ליאירי יש יתרון חשוב על פני עמיתיה. התכנית שלה משעממת עד מוות. מי שפותח את "עניין אחר" יכול לנחש את סדר היום שלה – הידיעות שהופיעו בעיתונים, המרואיינים החבוטים והנדושים ובעיקר שאלותיה הארכניות של המראיינת שיש בהן גם שאלה, גם נקיטת עמדה וגם חלק גדול מן התשובה. יש לה תמיד מראיין אורח, לעתים מראיין מעניין, אך היא בקושי נותנת לו לפתוח את הפה.

לכן, אם כבר נגזר עלינו שתהיה תוכנית אקטואליה שמאלנית עדיף שתהיה כזו המבריחה את המאזינים, שחלק מהם אולי יעברו לקול המוסיקה.

מי אתה יוסי כ"ץ

יוסי כץ הוא מאותם חברי כנסת העלולים לעבור קדנציה מבלי שאיש יחוש בקיומם, או יזכור לאיזו סיעה הם שייכים.

ובכן למי שאינו יודע יוסי כ"ץ הוא חבר כנסת מסיעת ישראל אחת. הוא יודע שעצם קיומו הפוליטי תלוי בכך שיזכה למנה קבועה של חשיפה בטלוויזיה וברדיו,להתייחסות בעיתונות הכתובה לראיונות וכו'.

איך משיגים את הדבר הזה, שהוא בחזקת "להיות או לחדול"?

די פשוט: מצהירים הצהרות קיצוניות, יוצאות דופן, מעצבנות, מרגיזות.

וכך עשה. הכרזתו הראשונה בתחום הזה: יש להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים. לא חשוב שישראל אחת מתנגדת לכך. לא חשוב שקבלת הצעתו תהרוס את מדינת ישראל. לא חשוב שיוסי כ"ץ עצמו יצטרך לפנות את ביתו הבנוי מן הסתם על אדמה ערבית.

עדיין לא שמעתם על יוסי כ"ץ?

יש לו הצהרה חדשה: הוא רוצה להיפגש עם הבוגד מרדכי ואנונו. מה כל כך דחוף לו להיפגש עמו? דחוף מאד. והוא לא הסתפק בבקשה שנדחתה על ידי השר לביטחון פנים. הוא גם הגיש בג"ץ בעניין. בפניה לבג"ץ ציין יוסי כ"ץ כי הוא פועל למען חנינה לואנונו לכן חשוב לו להיפגש עמו ולהתרשם באופן ישיר מעמדותיו וממצבו.

הפליטים הערביים עדיין לא חוזרים ליפו ולחיפה. ואנונו עדיין לא משתחרר. אבל יוסי כ"ץ מופיע ברדיו ובטלוויזיה, בעיתונים ואפילו ב"מקור ראשון".

וגם סילבן שלום

סילבן שלום איננו זקוק לחשיפה תקשורתית כדי להיבחר לכנסת הבאה. הוא גם ידוע, הוא גם יודע להיחשף בקביעות וגם יש לו משפחה טובה. כמה חברי כנסת נשואים לאשה שהיא בעלת עיתון?

אך גם הוא לא יכול היה לעמוד בפיתוי ולהמציא הצעת חוק שתיתן לו עוד כמה דקות שידור.

הצעת החוק שלו – כך שמעתי בראיון עמו ברדיו – היא חוק זכויות התלמיד. החוק הזה יקבע, כך אמר חבר הכנסת הנכבד, מה הן זכויותיו של התלמיד, מה מותר למורה ומה אסור.

הוא לא מתכוון רק לזכויות מובנות מאליהן, שאין צורך לחוקק חוק למימושן. כמו איסור הטלת עונשים גופניים. הוא מתכוון לחוק שיאפשר לתלמיד לקבוע את תכנית הלימודים את סדרי בית הספר וכו'. כך הבנתי מדבריו באותו ראיון.

שאלתי ידיד, מנהל אחד מבתי הספר הגדולים במרכז הארץ, לדעתו על הצעת החוק.
הוא אמר לי: סילבן שלום מוזמן לבוא לבית הספר שלי, לעמוד מול כיתה של ארבעים תלמידים, ולהציע את החוק שלו. המצב נעשה גרוע משנה לשנה. תלמידים בעייתיים, שפעם היו במסגרות מיוחדות, לומדים אצלנו בלי יכולת לשלוח אותם הביתה, או להעניש אותם על התנהגות חריגה. תלמיד יכול לקום ולקלל את המורה, להשתמט מכל אחריות וחובות, לחבל ברכוש ולפגוע בתלמידים אחרים. ידינו כבולות גם בלי החוק הזה.

סטיקרים שראיתי

אנו באנו ארצה לבנות ולא להתפנות בה

גם הזקנה מנהריה היא בעד הגולן

מקק תש"ס

אחד הקוראים (לא הצלחתי לפענח שמו) כותב לי כי לא פלא שלא קרה כלוםבבאג-2000 הקדוש ברוך הוא הרי לא מתחשב במניינם. לכן הבאג האמיתי איננו באג 2000 אלא מקק-תש"ס. בגימטרייה זה שווה ל- .1000 לכן המתינו עוד אלף שנה ותראו מה יהיה.