מדוע לא עימתו אותו עם המתלוננות. משה קצב.(צילום: ויקישיתוף)

יש ביטוי ביידיש שבתרגום מילולי משמעותו "הדבר לא מתיישב על השכל". כמו בכל תרגום מיידיש גם ביטוי זה בעברית אינו נושא את כל הקונוטציות של הביטוי במקור.

אדם שעשה מעשה ש"לא מתיישב על השכל" פרושו שעשה מעש לא מתקבל על הדעת,  לא הגיוני באורח קיצוני. מעשה שטות, מעשה איוולת, מעשה כמעט  אידיוטי, התנהגות חובבנית, ובלשון ימינו  התנהגות מטורללת.

 

החלטותיו של מזוז

אפשר לומר כמעט על כל החלטותיו של מזוז כי אינן מתיישבות על השכל. ופרשת קצב שהתפוצצה השבוע בפניו ובפני הציבור כולו כפצצת סירחון היא גולת הכותרת של שורת ההחלטות שלו.

נתחיל בשורת ההחלטות הנוגעות לפרשת הנשיא לשעבר משה קצב. לאחר שקצב התלונן במשטרה על מעשה סחיטה שכאילו נעשה בו – כמו אותו גנב של העיירה שרץ ברחוב וצעק "תפסו את הגנב" – עמד מזוז בפני  שורת החלטות שכל אחת מהן הייתה שגויה ובלתי מתיישבת על השכל.
לא מתיישב על השכל לחקור את הנשיא בכפפות של משי ובנוחיות של מלון חמישה כוכבים בשעות שנוח לו לקבל את החוקרים במעונו. סתם בוזגלו  או אפילו סתם קצב מקרית מלאכי היה כבר יושב במעצר מובא לחקירה באזיקים ועומד לדין על שורה של מעשי אונס שדינם מאסר ארוך. הנשיא נהנה אמנם מחסינות אך התרשלותו של מזוז אפשרה לנשיא, לפרקליטיו וליועצי התקשורת שלו להאריך ולמזמז את הענין עד לנבצרות וממנה לפרישה, לעיסקת הטיעון ולפיצוצה.

לרגע קט נדמה היה כי מזוז הפך סוף סוף לאיש עזוז (גיבור) והכין כתב אישום מבוסס משפטית וראייתית שמאשים את הנשיא בשני מעשי אונס ועוד שורה של מעשים מגונים הפרת אמונים ומה לא. כבוד גדול לא היה מוסיף משפט כזה למדינה. גם לא המחשבה שנשיא המדינה יבלה כמה שנים בחברתם של אנסים פחות מכובדים ממנו. אבל משפט כזה היה מציל את כבודה של המערכת המשפטית ואת הצדק שהיה נעשה ונראה. הוא גם היה משמש תמרור אזהרה לכל אותם בעלי שררה שיצרם גובר עליהם (חרמנים בלשון ימינו) הסבורים שנשים העובדות אצלם  יכולות לשמש גם שפחות מין.

והנה לפתע נפלה כפצצה עיסקת הטיעון. ההר הגדול של התביעה שהכין מזוז לא הפך לעכבר אלא לעכברון, למיקי מאוז. מזוז נימק את הסכמתו לעסקת טיעון בכך שהראיות שבידיו אינן מספיק חזקות ובכך כבר טרפד את כתב האישום שהוא צריך בלית ברירה להגיש עכשיו. הוא אמר זאת בלי להיפגש אפילו פעם אחת עם א' הראשונה והשנייה והשלישית וכל היתר. ובלי לעמת אותן עם הנשיא – פעולה הנעשית כדרך שיגרה בכל אישומי אונס שבהם יש מלה מול מלה.

כל העיסקה הזו וכל הנימוקים שנאמרו להצדקתה אינם מתיישבים על השכל.

• לא מתיישב על השכל שתריסר נשים, שלא הכירו זו את זו, ועבדו עם קצב בתקופות שונות ובתפקידיו השונים, יתארו אותם דפוסי התנהגות מינית של קצב וכולן אינן אמינות ורק הכחשתו של קצב אמינה.
• לא מתיישב על השכל שקצב דובר אמת אך סרב, בניגוד למתלוננות,  לעמוד במבחן של פוליגרף.
• לא מתיישב על השכל שקצב יטען כי המתלוננות מכפישות את שמו והוא לא מגיש נגדן תביעה על הוצאת דיבה.
• לא מתיישבת על השכל הטענה של מזוז שחלק גדול מן העברות התיישן. אז מה? תכלול בכתב האישום רק את המתלוננות שלא עברו 7 שנים מאז המעשה שנעשה בהן ותעלה לדוכן העדים את כל היתר כדי להוכיח דפוסי התנהגות.
• לא מתיישב על השכל שאדם חף מפשע ישכור שלושה פרקליטים ששניים מהם הם מן היקרים במדינה ובנוסף יועץ תקשורתי יקר ומוכשר כמוטי מורל  (ושאלה קטנה: מניין הכסף).

החלטות חמורות

 הקריירה של מזוז רצופה מראשיתה שורה של החלטות שאינן מתיישבות על השכל בנושאים חשובים יותר וגורליים יותר מהחלטותיו בפרשת קצב.

ההחלטה החמורה ביותר שקיבל מנקודת מבט לאומית הייתה בראשית שנת 2004, מיד עם כניסתו לתפקיד. השופטת העליונה עדנה ארבל, שהייתה קודם לכן פרקליטת המדינה,  כבר הכינה כתב אישום חמור ביותר נגד אריאל שרון ובנו גלעד שרון על שוחד המיליונים שקיבלו מן הקבלן דודו אפל בפרשת האי היווני.

 צריך להיות עיוור גמור או תמים כתינוק ולקבל את הטיעון של שרון שהוא לא ידע על המיליונים שזרמו לכיסיו של בנו גלעד מכיסו של הקבלן, כשהתמורה היחידה שנתן הייתה שיטוט באינטרנט.

בהחלטה זו שנומקה בשורה של התפתלויות משפטיות  הצטרף מזוז לקהל ה"מאתרגים" של שרון שאפשרו לו את מעשה הפשע של חורבן גוש קטיף.

והערה אישית קטנה

בטור שלי ב"מקור ראשון" הרביתי לכתוב על קצב והתנהגותו ועל המערכת המשפטית וכשליה.  לאחר הנאום המפורסם שנשא משה קצב במסיבת העיתונאים בבית הנשיא  שערתי כי את הרעיון לשאת את הנאום העלה האסטרטג מוטי מורל.

אני מכיר את מוטי מורל מזה שנים, מעריך מאד את יכולתו המקצועית (הוא הצליח להעלות שני ראשי ממשלה ואין כמעט גוף שאותו ייצג שלא הצליח לשנות את דעת הקהל כלפיו).

בטרם העליתי את ההשערה האמורה במאמר כתבתי את המכתב הבא למוטי מורל:

שלום מוטי,

אקדים ואומר כי אם לא תשיב לי על המסר הזה אבין זאת בהחלט ולא יהיה בליבי עליך.

אני מתכוון לכתוב מאמר על פרשת קצב ובניגוד למלל הכללי נגד הנשיא אני מתכוון רק לכתוב שלאור ההיסטוריה של מוסד הנשיאות מאז ימי בן גוריון  צריך לדעתי לבטל בכלל את המוסד הפיקטיבי הזה.

אבל אני רוצה גם לכתוב קטע "האם יצליח מוטי מורל למנפל את דעת הקהל" לטובת הנשיא. (אגב: המונח למנפל שאתה כנראה המצאת כבר נכנס למילונות בעקבות הראיון שלך אתי).

יש לי גם ניחוש שההופעה של הנשיא  שבה הצליח להשיג כמה נקודות בדעת הקהל נעשתה על דעתך. להערכתי, אם פרקליטיו ימזמזו את השימוע  בשלושה חודשים וימשכו את זה גם אחר כך אתה תיצור דעת קהל שתביא איכשהו לטשטוש הפרשה.
בברכה
זאב גלילי

תשובת מוטי מורל

 על מכתב זה השיב לי מוטי מורל במכתב הבא :

זאב ידידי הטוב שלום,

א. לא זכור לי שהמצאתי את המונח "למנפל".
ב. כולנו עוסקים במניפולציה של דעת הקהל. כפי שאמרתי לאיילה חסון בראיון רדיו, כאשר זו תקפה אותי שאני יועץ להשכיר שמשכיר את שרותיו ללקוחות: "אני לפחות לא מסתתר. אני אומר במפורש את מי אני מייצג. לעומת זאת, הרבה עיתונאים מופיעים כאבירי הצדק והאובייקטיביות כאשר הם מסתירים את האג'נדה והאינטרסים האמיתיים שלהם". אז לפחות המניפולציה שלי היא גלויה ולא מוסווית כמו של חלקים גדולים בתקשורת.
ג. המסר שלי בכל הראיונות בעקבות נאום קצב היה: "לפני הנאום היה רוב הציבור משוכנע שהנשיא אשם, בגלל שהיה שרוי בטראנס היפנוטי של שטיפת המוח התקשורתית. הנאום שבר את הטראנס והיום רוב הציבור אומר "אני לא יודע אם הוא אשם או לא, הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו, והתקשורת חרצה את דינו ללא משפט" – וזה בדיוק מה שרצינו להשיג: לשבור את שטיפת המוח. טענה כזאת היא טענה אמיתית ולא מניפולטיבית. המהלך בעצם נועד להילחם במניפולציה של התקשורת, להוציא את האזרחים מהטראנס ההיפנוטי ולהחזיר לאזרחים את צלילות דעתם שתגרום להם לחשוב באופן עצמאי. האם זאת מניפולציה?
ד. הנשק הסודי שלי פעם אחר פעם הוא לא למכור לציבור איזושהי המצאה, אלא להיפך: להעלות ולהציף לדיון ציבורי את האמת, אותה אמת שאחרים מנסים להסתיר או שהציבור אינו מודע לה. כך עשיתי ב"פרס יחלק את ירושלים", ב"נאש קונטרול", ועכשיו אני עושה זאת נגד תכניות האוצר לרפורמה בשוק החשמל, שעל פי הערכות האוצר (שאותן הם לא מפרסמים לציבור), תגרום להעלאת מחירי החשמל ב-30 עד 40 אחוז.
ה. השיטה הזאת שלי – להציף למעלה את האמת, אינה מוסיפה לי פופולאריות בלשון המעטה. להרבה בעלי אינטרסים יותר נוח שהציבור יישאר במחשכי הבורות ביחס לכל מיני נושאים.
ו. עכשיו תגיד לי אם זו מניפולציה. ואם כן – האם היא יותר חמורה או פחות חמורה מהמניפולציות שאמצעי התקשורת עושים עלינו השכם והערב.

ידידך
מוטי מורל

הואיל ומדובר במכתבים פרטיים לא פרסמתי אותם. כתבתי מה שכתבתי על הנשיא והבנתי מה שהבנתי מתוך מכתבו של מורל.

לתדהמתי גיליתי זמן מה לאחר מכן  כי בטור שלי,  ב-27 ביולי 2007, מופיע מכתב ארוך של מוטי מורל ובו הוא ממנפל את עמדותיו להגנת הנשיא.

התדהמה שלי נבעה מן השאלה כיצד הצליח מוטי מורל להיכנס לטור שלי בלי ידיעתי.

וזאת לדעת. מן היום הראשון בו הופיע הטור שלי ב"מקור ראשון" בגיליון הראשון (1997) התניתי תנאי בל יעבור: שום שינוי לא יוכנס לכתיבתי ללא הסכמתי. והסכמתי נתונה רק אם אני טועה באורח קיצוני בעובדות או עובר על חוק לשון הרע. התנאי הזה עוגן בחוזה שנחתם עמי על ידי מייקל כריש, שרכש את העיתון מבעליו הקודמים ב-1999.

מעולם לא נתבקשתי לתקן תיקונים מהסיבות האמורות, וכל עורך שעבר על הטור שלי ידע שגם כדי לשנות מקומו של פסיק או מלה יש לבקש את הסכמתי.

פה נכנס מכתב שלם שכלל עמדות שנגדו את דעתי.  חמור מזה: הואיל ומוטי מורל מכיר אותי היטב הוא יודע איך להתקשר עמי (ועושה זאת מדי פעם כשהוא מבקש לקדם נושא ולא פעם ביקש גם את עצתי). אם היה מבקש לפרסם באמצעותי את עמדתו הדבר היה נעשה לאחר סינון שלי, המבחין בין עמדה לגיטימית לבין מניפולציה, גם אם זו נועדה לפעול נגד המניפולציות האחרות.

מזוז צריך לעוף

 אבל האמת היא שלא הנשיא צריך לעניין אותנו עכשיו אלא מני מזוז. הוא היה צריך לעוף מתפקידו כבר מזמן.

הבעיה היא שאם אולמרט ינצל את ההזדמנות וימנה יועץ משפטי משלו הוא יזכה לשכבה כפולה של פשתן המגן על אתרוגים מזו שהגנה על אריאל שרון.

אז אולי כדאי לחכות שביבי יעשה זאת.

ממנפל או רק מגלה את האמת. מוטי מורל. (צילום: זאב גלילי)

 

" ראש הממשלה הוא כמו טובע שאיבד את גלגל ההצלה שלו (חיים רמון) ונאחז בכל קרש צף" * " מינוי פרידמן לא יפתור את הבעיה האסטרטגית החמורה של ישראל- השחיתות" * " האם השופט ברק הוא משפטן או פוליטיקאי"

קבלת הפנים הצוהלת, מימין ומשמאל, שבה נתקבל מינויו של שר המשפטים דניאל פרידמן, עוררה בי את ההרגשה שמשהו כאן לא בסדר. זה נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. זה לא נראה אמיתי. זה נשמע כמו ספין.

 פניתי לאישיות, המעורה היטב בנעשה במערכת המשפטית והפוליטית, וביקשתי תמונת מצב. ואלה הדברים ששמעתי מפי אותה אישיות (שמטעמים ברורים מבקשת לשמור על עילום שם):

הסכנה האסטרטגית

" מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, הכריז בשעתו, כי השחיתות היא הסכנה האסטרטגית החמורה ביותר המאיימת על ישראל.

" השאלה שצריך לשאול היא האם המינוי של פרידמן יתרום משהו להסרת הסכנה הזו. התשובה היא שהמינוי שלו בכלל לא רלבנטי לבעיה הזו.

" התקשורת והמערכת הפוליטית יצרו מצג שווא כאילו הבעיות הבוערות של המדינה הן: האקטיביזם של ברק, השיטה למינוי שופטים, התנכלות המערכת המשפטית לכל מי שלא בא מתוכה. ורדיפת פוליטיקאים על לא עוול בכפם.

" על פי תפיסה זו נראה פרופסור פרידמן, כאדם הנכון במקום הנכון. הוא האיש שתקף את כל התופעות הללו (בעיקר אחרי שטרפדו את מינוי תלמידתו וחברתו הטובה, נילי כהן, לבית המשפט העליון). הוא האיש שקרא לפסק הדין במשפט רמון " משפח" . האם הפרופסור המלומד. שנחשב לעילוי משפטי, יצליח לעשות משהו נגד התופעות השליליות (שאכן קיימות) במערכת המשפטית? ספק רב. עיקר התמחותו היא בדיני חוזים. הוא אינו מתמצא במערכת הפוליטית. אין סיכוי שהוא יחסל את הסכנה האסטרטגית של השחיתות שהרקיבה את המדינה.

מי נאבק במי

" מזה יותר מעשור מתחולל מאבק בין קבוצה המגוננת על האליטות המושחתות ומגינה עליהן לבין קבוצה החושבת שזה הדבר המסכן את קיום המדינה. בשתי הקבוצות יש פוליטיקאים, עיתונאים ומשפטנים.

" תמיד היתה שחיתות במדינה. אך בעבר התביישו בה.

אברהם עופר ויעקב לוינסון התאבדו. אשר ידלין הושלך לכלא ונודה. היום, לא רק שאין בושה. השחיתות מוצאת לה סנגורים במערכת הפוליטית, התקשורתית והמשפטית. שחיתות איננה רק קבלת שוחד או קבלת דבר במרמה. שחיתות היא גם עצימת עין ומציאת צידוק אידיאולוגי, המשלים עם השחיתות.

השחיתות ה" אתרוגית"

 

 

" אמנון אברמוביץ", הוא בעל זכויות היוצרים של ה" אתרוג" . צריך לשמור על אריאל שרון כמו ששומרים על אתרוג, כך אמר, כדי לא להפריע לו להחריב את גוש קטיף. והיועץ המשפטי מני מזוז, שנבחר לתפקידו כדי למנוע הגשת כתבי אישום מילא את שהוטל עליו. הוא לא מצא רבב במיליונים שזרמו לכיסי שרון. בפרשת רמון הייתה למזוז תאונת עבודה. דיווחו לו שיש שר החשוד בנשיקת חיילת בניגוד לרצונה. הוא לא ידע באיזה שר מדובר ונתן הוראה להתחיל בחקירה.

שחיתות למען השלום

" השחיתות האתרוגית לא נולדה עם שרון. היא החלה בתקופה בה נעשה מאמץ להציל את אריה דרעי מחבל התליה. רבים זוכרים את פרשת בראון חברון בממשלת נתניהו משנת 1997. ניסו אז למנות את רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה, על מנת להתיר את החבל שהתהדק סביב צווארו של דרעי. וזאת בתמורה לתמיכת ש" ס בתכנית לפינוי חברון.

" רבים שכחו שלפרשה זו היה קדימון בממשלת רבין ובו נטלה חלק מפלגת מר" ץ. יוסף חריש, שהיה היועץ המשפטי לממשלה (בשנים 1986-1993) לא הצטיין בזריזות יתר בטיפול בחוליי החברה. אבל בפרשת דרעי דווקא טיפל במסירות אך לא הספיק לסיימה לפני תום כהונתו. חריש ביקש להמשיך בכהונתו עד סיום הטיפול בתיק ופנה בבקשת עצה למשפטן פרופסור אריאל רוזן צבי. זה יעץ לו לפנות לשר המשפטים דאז, דוד ליבאי, ולבקש הארכת כהונתו כדי לסיים את הטיפול בפרשת דרעי.

" קבוצה בממשלה תכננה אז לקיים טקס חגיגי בישיבת ממשלה, להודיע על סיום כהונתו של חריש לרגל הגיעו לגיל 70 ולהיפטר ממנו. במקום חריש ביקשו למנות מייד ליועץ משפטי את מיכאל בן יאיר, בהנחה שימזמז את תיק דרעי.

רבין נמצא אז בסיור בסין והרוח החיה של היוזמה היה שר הבריאות, חיים רמון. המוציא לפועל אמור היה להיות אמנון רובינשטיין, שנבחר אז ליו" ר ההנהלה של מר" ץ.

ליבאי נענה לבקשתו של חריש להאריך את כהונתו. ביום שבת בצהריים, יום לפני ישיבת הממשלה שאמורה היתה להדיח את חריש, בא אמנון רובינשטיין לביתו של ליבאי וניסה לשכנע אותו שלא לאשר את בקשת חריש. הוא לא הצליח בכך ומביתו של ליבאי הרים טלפון לחיים רמון ואמר לו: "חיים זה לא הולך".

מגיני המושחתים

" הקו המבדיל בין מטפחי השחיתות ובין הלוחמים בה איננו קשור להשקפות עולם פוליטיות. בצד הלוחמים בשחיתות, המבינים את הסכנה האסטרטגית למדינת ישראל, ניתן למצוא את יוסי שריד בצד אריה אלדד ואת דן מרידור בצד זהבה גלאון. בצד הלוחמים בשחיתות יש משפטנים מן האקדמיה ומן המערכת המשפטית. יש גם כמה עיתונאים, נער יספרם, ויש קבוצות ועמותות למיניהן הנאבקות על טוהר המידות. ולא במקום האחרון כמה חוקרי משטרה אמיצים המעיזים להתמודד עם שרים ורוזנים.

" אבל לצד המושחתים קיימות דיביזיות ענק. שני העיתונים הגדולים שיש להם אינטרס עסקי ואישי להגן על אנשי הון ושלטון מושחתים. וכאלה הם גם ערוצי הטלוויזיה.

" לצד המושחתים עומדים פרקליטי צמרת הגורפים מיליונים מכל הצדדים – בין אם הם מייצגים את אלה שנתפסו ובין אם הם מונעים את העמדת המושחתים לדין. והמושחתים עצמם אינם בוחלים בקשרים עם עבריינים ממש. ראה מי הם עוזריו הקרובים של ראש הממשלה.

ואיפה אוכפי החוק

" כאן צריך להצביע על תופעה שאפשר לקרוא לה הפילוסופיה של המלחמה בפשעים קטנים. בעלי תפיסה זו הם משפטנים – באקדמיה ובמערכת המשפטית – הדוגלים, אולי בתום לב, בדעה שתפקידה של מערכת אכיפת החוק היא להבטיח את שלומו של האזרח הקטן. להילחם בפורצים, בכייסים, בגונבי מכוניות, בחוטפי תיקים מזקנות, בעברייני תנועה. תפקידה של מערכת המשפט איננו לתקן את החברה הם אומרים. והתפיסה הזו עולה בקנה אחד עם ההתנגדות לאקטיביזם השיפוטי של ברק. חלק מבעלי תפיסה זו אינם מתביישים להגיד אותה בפומבי. משפטן בכיר אחד אמר בראיון ללשכת עורכי הדין כי לא נורא אם יש שחיתות. ומשפטנית בכירה אמרה שלא צריך היה להעמיד לדין את איציק מרדכי.

ואיפה אהרון ברק?

" אהרון ברק הוא משפטן דגול, אבל הוא גרם את הנזק הגדול ביותר למדינת ישראל והרס את בית המשפט העליון ואת מעמדו בציבור. לא רק בגלל האקטיביזם השיפוטי. לא רק בגלל העובדה שיצר מצב שבו הוא מחליט איזה בשר נאכל או איך נתחתן ואיזה חוק יעבור. הנזק שגרם נובע מן העובדה שהוא היה עסקן פוליטי לא פחות ממשפטן. כמו השמאל שלמען השגת מטרותיו הפוליטיות היה מוכן לעצום עין מול השחיתות הגואה. כך גם אהרון ברק עשה מה שעושה כל פוליטיקאי כדי להעביר את האג"נדה המשפטית-פילוסופית שלו. תקופה ארוכה הרעיף תשבחות על שר המשפטים צחי הנגבי, לאחר שזה נחשד בשורה של עברות. את הנשיא קצב חיבק בהפגנתיות לאחר שפורסמה מסכת החשדות נגדו.

 

" חבר מביא חברה" ?

" המינוי של פרידמן גם נגוע בסבך של יחסים אישיים. אם שיטת המינויים פסולה כי "חבר מביא חבר" האם נכון יהיה אם חבר יביא חברה. מינויו של פרידמן מקפיץ מחדש אישיות לא כל כך ידועה בציבור – בועז אוקון. משפטן מוכשר מאד, שהוא חביבם גם של ברק וגם של פרידמן. הוא שואף להגיע לבית המשפט העליון מה שיותר מהר ורצוי לנשיאות. ברק סייע לו בהקפצה מהירה במערכת המשפטית – משופט שלום עד לתפקיד מנהל בתי המשפט בפועל. הוא חוזר עכשיו לזירה וקשה להניח שהוא שייך לאסכולה של הלוחמים בשחיתות.

מה הניע את אולמרט

אולמרט הוא כמו טובע שגלגל ההצלה שלו (חיים רמון) נשמט מידיו והוא נאחז בכל קרש הצף על המים. מינוי פרידמן היה ספין שאולי ייתן לו קצת אורך נשימה. ואולי בינתיים הפריץ או הכלב ימותו. חבל החקירות הולך ומתהדקת סביב צווארו: הבתים, בנק לאומי והחמור מכולם פרשת מרכז ההשקעות, שעדיין לא נחשפה כולה. שם מדובר במיליונים שהועברו למפעל בדימונה שכל המומחים פסלו. אולמרט כשר התמ" ת (בשנת 2004) העניק ליזמים מיליונים, באמצעות פרקליטם שהיה שותף של אולמרט במשרד עורכי הדין שלו. הפעם בניגוד לכל החשדות בעבר הוא חתום על מסמכים העלולים להרשיע אותו.

" ייתכן שהרווח שהרוויח אולמרט מהספין הזה הוא אפסי. לפרידמן לא יהיה כוח להפסיק חקירות או למנוע כתבי אישום. אבל כניסתו למערכת כבר עוררה תזזית של מאבק על בית המשפט העליון בחזקת יריבו הנערים לפנינו" .

(ואכן פרידמן לא הציל את אולמרט. כבר מוגשים נגדו כתבי אישום והוא לא יימלט מדין המשפט – אוקטובר 2009)

נכתב ב-2006 אקטואלי עדיין יוני 2014 

הנהירה אל " המרכז" מבטאת את קץ האידיאולוגיה ואת הבריחה של עם ישראל מן המציאות הקשה * אף מנהיג איננו אומר לעם את האמת * אולי רק ביבי יכול, אם יחזור למקורות היניקה שלו

מי שרוצה להבין את הצלחתה חסרת התקדים של " קדימה" (בסקרים) חייב לפנות אל ז"אן בורידאן, הסכולסטיקן הצרפתי בן המאה ה-14, שהמשיל את משל " החמור של בורידאן" .

בורידאן חלק על הטוענים להעדר חופש בחירה אצל האדם. לשם המחשה הביא את משל החמור, העומד מול שני אבוסים, המכילים כמות זהה של מזון זהה. החמור הזה היה חמור אנושי, ללא חופש בחירה. ובהעדר יכולת להחליט באיזה משני האבוסים לבחור נשאר תקוע במקומו עד אשר מת ברעב.

התחמקות מהכרעה

" קדימה" היא מפלגה ללא מנהיג, ללא אידיאולוגיה, ללא עבר משותף של חבריה. היא זוכה בסקרים לניצחון מוחץ על כל יריבותיה בזכות העובדה שהיא " מפלגת מרכז" .

להיות במרכז פירושו להיות משוחרר מכל אידיאולוגיה. זו לכאורה עמדה אבל למעשה זו אי הבעת עמדה. המרכז אומר: אני לא פה ולא שם. כל מי שנוקט עמדה, ימין או שמאל, חייב להגן עליה מול מתנגדיה. כשאתה במרכז אי אפשר להתנגד לך, כי אתה בעצם אינך אומר כלום. אתה יכול להיות גם שמעון פרס וגם צחי הנגבי.

הצלחת המרכז בישראל הוא חלק מן ההצלחה של תרבות המערב (בעיקר האירופית) הפוסטמודרנית. אותה תרבות שאליעזר לבנה חשש והזהיר מפניה. כי כשהתרבות הזאת מנצחת פרוש הדבר קץ האידיאולוגיה. לרונית תירוש היה קל להצטרף לקדימה כי היא לא זוכרת בכלל לאיזה מפלגות הצביעה בעבר.

 

ומי שאינו מסתפק במשל של בורידאן יוכל להיתלות באילן גדול ממנו, הפילוסוף עמנואל קאנט. קאנט אומר כי הנטיה הטבעית שלנו כבעלי חיים היא להתחמק מהחלטות. שכן, כל החלטה כרוכה בסיכון ובוויתור על משהו. אך בטבע האנושי קיים צו קטגורי שניתן לכנותו צו מוסרי. אבל יש בני אדם העושים הכל כדי להתחמק מהכרעה. אלה נוטים ללכת ל" מרכז" שהוא בעצם התחמקות מהכרעה. (ותודה לחברי רמי טל, איש אשכולות, שסייע לי בגיבוש הנושא).

איך מת בורידאן

הדברים שאמר בורידאן הרגיזו מאוד כל מיני אנשים, ובשנת 1366 נעלמו עקבותיו. לפי אחד הסיפורים, הוא קיים יחסי ניאוף עם איזו נסיכה ספרדית, ובעלה הרג את שניהם. לפי סיפור אחר, הוא נרצח בידי סטודנטים שכעסו על שהכשיל אותם במבחן חשוב. אבל הגרסה המקובלת היא שראשי האוניברסיטה של פאריז חששו מהמלומד הקונטרוברסיאלי  ודאגו להרעילו.

משל החמורים

את המשל הזה קבלתי ממישהו באינטרנט בשם מישהי שתרגמה אותו ממקור כלשהו. לא בדקתי את העניין לעומק כי המשל הזה, נראה לי טוב לענייננו, דווקא בשל האופי העממי שלו.

אי שם הרחק מעבר להרים

כך מספרות האגדות

חיה קהילה של חמורים

ללא כל חרדות

עוד מעט יישארו בלי מים

וגם התבואה קמלה נובלת

ובתקרה חורים מלא חופניים

ורבים חולים שם ב" חמרת"

אך חמורים מורחים חיוך

הם צועדים " קדימה" בגאון

מכסים ראשם בשמיכות של פוך

אוטמים אוזניים משאון

כי זו דרכם של חמורים

מעדיפים שלא לחשוב

חיים את הרגע ונוערים

את העכשיו את הקרוב

נכון שהאריות סביבם

רעבים, תאבים לבשר

אך חמורים הם מטבעם

אופטימיים, מה פה מוזר?

כששמעתי את הסיפור

לא יכולתי שלא להתפעל

איך בלי לשנות פרור

זהו סיפורה של ישראל

 

מעמד החמור ביהדות

ואם כבר מדברים על חמורים כדאי לציין כי לחמור יש מעמד מכובד מאד ביהדות. בזוהר אנו מוצאים דברי שבח לחמור שאין בו גסות רוח כשאר הבהמות. שהוא נושא משאו ואינו בועט בבעליו, ואיננו מצער את רוכבו. בתנ" ך מופיעה אתונו של בלעם כמי שמדברת בלשון בני אדם. וישעיהו מביא את החמור כדוגמא לנאמנות כי הוא יודע אבוס בעליו. התלמוד יודע לספר על חמוריהם של פנחס בן יאיר, חנינא בן דוסא ורבי יוסי, שלמדו מידות טובות מאדוניהם ואף החמירו בשמירת מצוות. הרמ" א (ר" מושה איסרליש) אומר כי החמורים הם תלמידי חכמים. יש ראשי תיבות לחמור – ספק הלצה ספק ברצינות – " חכם מופלג ורב רבנן" .

מאמר זה נכתב ערב חורבן גוש קטיף הוא לא איבד מאקטואליותו. [יוני 2014]

ראה "הכיפה הסרוגה באוהל הדוד תום"

" דור הכיפות הסרוגות" היה בשלושים השנים האחרונות חיל החלוץ למהפך הציוני במדינה * הכתום המציף את הארץ במאבק על גוש קטיף מוכיח כי רוב העם מאחוריו * הגיע הזמן "להחליף דיסקט" ולחשוב לא על הפגנה נגד השלטון אלא מאבק על השלטון * בלי אלימות, בלי סרבנות * כי העם הוא אתנו, הצבא בשר מבשרנו והמשטרה שלנו

הרב יואל בן נון אמר פעם כי הציונות החילונית דומה לפרד. בהמה בעלת כוח עצום, אך בלי יכולת להביא צאצאים לעולם.

חלוצי הציונות של תנועת העבודה אכן היו בעלי עוצמה אדירה. הם חוללו נס יחיד במינו במאה העשרים: יישוב ארץ שוממה, קיבוץ גלויות, החייאת שפה, הקמת מערכת חינוך ובריאות, חקלאות ותעשיה, ישובים פורחים – תשתית למדינה היהודית.

דור הנפילים שהקים את המדינה סיים את תפקידו במלחמת יום הכיפורים. הציבור איבד אמון בשלטון ובעתיד המדינה, ובמקביל חלו במדינה תהליכי דקדנציה תרבותיים, התפוררה הסולידאריות החברתית והגענו למקום שהגענו. מי שהרים את לפיד החזון הציוני וההגשמה היה הציבור המכונה " דור הכיפות הסרוגות" , שהתמסר למפעל ההתיישבות.

אם הציונות החילונית סיימה דרכה כדרכו של פרד, הנה דור הכיפות הסרוגות הוא פרי מוטציה של תחיה יהודית. מחוללי המוטציה הזו היו יהודים שבחזותם החיצונית ובאורח חייהם נראו והתנהגו כמו החרדים במאה שערים (ראה תמונה). אבל הם היו מוכנים להיות שותפים לתנועה הציונית החילונית במפעל בניין הארץ.

שורשים בפולין

שורשיה של הציונות הדתית לגווניה, בתנועת " המזרחי" שנוסדה בפולין-ליטא בראשית המאה העשרים. לידתה של התנועה הייתה כרוכה במאבק כפול. מול החסידות ששלטה בפולין ודחתה על הסף את הרעיון של ציונות חילונית. מול התנועה הציונית החילונית שלא ששה לקלוט לתוכה את הערכים של תורה ועבודה. רבני ה" מזרחי" נרדפו והופלו לרעה. בחורים נזרקו מישיבות ואברכים מ" שטיבלעך" ומחצרות אדמו" רים. ובתוך המחנה הציוני היה המאבק לא רק על הרעיון אלא גם ובעיקר על ההישרדות. על אפשרויות להקים קיבוצי הכשרה, על מכסה ברישיונות עליה לארץ ישראל (סרטיפיקטים), על תקציבים וחינוך. במהלך המאבקים הצליחה התנועה בפולין לחדור למרכזי התורה והישיבות הגדולות ולמשוך משם אנשים רבים. הקימה מערכת חינוכית בכל הרמות. הוציאה לאור עיתונים וספרים. ארגנה תנועות נוער, תנועת השומר הדתי תנועת האישה הדתית ומוסדות רבים.

 

מקור הכוח האנושי של התנועה בארץ ישראל הייתה פולין, ממנה הגיעו לארץ רוב העולים הדתיים. השואה הכריתה את המקור הזה והותירה כאן תנועה מדולדלת.

הברית ההיסטורית

מראשית דרכה פעלה המזרחי בשיתוף עם תנועת העבודה הציונית, ששלטה בישוב של המדינה שבדרך. נציגי המזרחי השתתפו בהכרזת העצמאות והרב יהודה לייב הכהן מימון הגניב את שם ה" למגילה על ידי כך שחתם את שמו בתוספת בס" ד.

לאחר הקמת המדינה הפך הקשר לשותפות קואליציונית בשלטון, שקיבלה את הכינוי " ברית היסטורית" . זו לא הייתה שותפות של שווים בנהיגת הקטר של הרכבת הציונית. זה היה שרות שנתנה המזרחי למפא" י בתפקיד מגיש התה בקרונות האחרונים. דוד בן גוריון הקפיד, מן הימים הראשונים להקמת המדינה, לשתף את המזרחי (לימים המפד" ל) כשותף זוטר בשלטון. זוטר כי מעולם לא נזקק לקולות המפד" ל בכנסת הואיל והיה לו רוב בלעדיהם. ישעיהו ליבוביץ" אמר פעם כי המניע של בן גוריון היה מקיאווליסטי. את החרדים לא שיתף בשלטון (שגם לא היו מעוניינים בו) אבל נתן להם פטור משרות צבאי לתלמידי ישיבות. למפד"ל נתן נתח שולי בשלטון (תמיד משרדים לא חשובים) ועל ידי כך נטרל כל מעורבות מצידם בתחומי החוץ הביטחון והכלכלה. מנהיגי המפד"ל כמו חיים משה שפירא יוסף בורג ואחרים, היו אנשים מתונים בדעותיהם הפוליטיות. הסתפקו בנתח השלטוני הקטן, באוטונומיה שניתנה לחינוך הדתי לאומי ובשמירת הסטטוס קוו הדתי בחיים הציבוריים. הסערות הקואליציוניות בין השותפים היו כמעט תמיד סביב נושאים אלה. עם זאת, באופן תאורטי הם היו חסידי ארץ ישראל השלמה בתקופה  שבה הנושא היה חלא רלבנטי(לפני מלחמת ששת הימים).

 

ילדי המוטציה

המצב הזה נמשך שנים רבות ונראה שהיה נוח לשני הצדדים. לא כך היה לגבי הדור החדש שהצמיחה התנועה הדתית לאומית. בניגוד לציונות החילונית יצרה הציונות דור שני ושלישי שעלה על אבותיו בכל התחומים. מערכת החינוך המסועפת והעקרונות של שילוב תורה עם דרך ארץ הם שיצרו את המוטציה. דור של חובשי כיפות ונועלי סנדלים, המעורים בכל ענפי העשייה, אך אינם חלק מן ה" טרנד" הכללי של הישראליות הדוהרת אל הדקדנציה. זה היה דור חדש שלא היה מוכן להיגרר ברכבת של מפא" י ההיסטורית, שבמהלך השנים הפכה פחות ופחות ציונית.

שיתוף עם מפ" ם

ניצני הביטוי הפוליטי של הדור הזה הופיעו בראשית שנות השישים, עם הופעת ה" צעירים" . זה התחיל בשני בוגרי בני עקיבא צעירים, זבולון המר ודני ורמוס, ששכרו חדר בתל אביב אליה הגיעו בטרמפים כשתרמילים על גבם. שנה אחרי זה כבר קיימו כנס בעפולה והצליחו למשוך אליו קבוצה גדולה של אישי רוח ומעשה. המנשר הראשון של הצעירים לא אמר מאומה על מטרותיהם, שלא היו ברורות כנראה להם עצמם. אט אט התחוור שבעצם הם מבקשים להשפיע על מה שנעשה במדינה מעבר לתחום המושב שהקצתה מפא" י למפד" ל. העיקר היה לעשות משהו שהוא מעבר למשרה במועצה הדתית.

 

לא ייאמן אבל ה" צעירים" יזמו אז שיתוף פעולה עם מפ"ם במאבק נגד הידוק הקשרים עם גרמניה; היו שותפים פעילים עם " חרות" במאבק לביטול הממשל הצבאי והזמינו לבית מרכז המפלגה בתל-אביב את צעירי מפא" י לחילופי דעות.

כשחשה הצמרת הוותיקה של המפד" ל בסכנה כבר אחרה את המועד ותהליך השתלטות הצעירים על המפלגה היה בלתי נמנע. אך מעמד המפד" ל כמגיש התה ברכבת של מפא" י לא השתנה ברמה הפוליטית הפרלמנטרית.

תנועת הכיפות הסרוגות התפתחה כגוף חוץ פרלמנטרי, שנתנה ביטוי להתעצמותה במפעל ההתיישבות לאחר מלחמת יום הכיפורים. המפד" ל כגוף פוליטי פיגרה כל השנים אחרי המציאות החברתית של יוצאי חלציה. היא הלכה והידלדלה עד למעמד העלוב שלה בממשלת שרון.

בגין כאחד משלנו

התמורה הגדולה חלה לכאורה עם המהפך ב-1977. עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון נראתה כאילו " אחד משלנו" נמצא בצמרת. הוא דיבר על הרבה אלוני מורה שיוקמו ועל כוונתו להתיישב בחבל ימית. הוא גם חבש מדי פעם כיפה ואף ציטט פסוקים בתיקונים מקוריים (" לכתך אחריי בארץ זרועת מוקשים" אמר על אשתו בליל המהפך).

 

ההנחה שהליכוד בראשות בגין הוא שלטון "שלנו" התבדתה די מהר. על הליכוד עברו אותם תהליכי ניוון אידיאיים וחברתיים שהיו נחלת הציונות החילונית בכללותה. חמור מזה: לתנועת העבודה ההיסטורית היו שורשים יהודיים ואידיאיים חזקים, שמשאריותיהם התפרנסה התנועה שנים רבות. " חרות" בראשות בגין הייתה מראשיתה תנועה נטולת שאר רוח, ערכים ואידיאולוגיה. בגין הרחיק מתוכה את כל אנשי הרוח והותיר בה צ"חצ"חים וכדאיניקים. וכך נולד אבי כל חטאת – הסכם קמפ דייויד, פינוי סיני ועקירה של חבל ימית – עקירה מרצון, לראשונה בתולדות הציונות.

בשלב מסוים נתברר כי תנועת הכיפות הסרוגות – במובן הרחב של המילה, לא דווקא נציגותה בכנסת – נפלה מן הפח אל הפחת. במקום להיות מגיש התה ברכבת של מפא"י, שברוב השנים עמדו בראשה אישים בעלי שעור קומה, הם הפכו להיות הידועה בציבור של מפלגה מנוונת. אפשר לשמוע את הדי המצב הזה בדיבורים על שרון ובגידתו באידיאל ההתיישבות. כך מדברת אישה נבגדת על המאהב שנטש אותה.

כאן מן הראוי להדגיש כי המפד" ל, כביטוי הפוליטי הפרלמנטרי לא שיקף את עוצמתו הדמוגרפית והערכית של דור הכיפות הסרוגות. הדור הזה שאב את השראתו בראש ובראשונה ממוריו בישיבות ובראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שראה בפעולת החלוצים החילוניים בארץ ישראל מעשה של קדושה השקול כבניית בית המקדש.

המהפכה שבוששה

ולסיום אזכיר, בחוסר צניעות, מאמר שכתבתי באוקטובר 1974 בידיעות אחרונות, תחת הכותרת " מהפכת הכיפות הסרוגות" . כתבתי אז בין היתר: " מתגלים עתה לנגד עינינו ניצניה של מהפכה חברתית, העתידה להטביע את חותמה על החברה הישראלית כולה. למהפכה זו יש כל המרכיבים שבכוחם לחולל תמורה חברתית: חומר אנושי מעולה; דבקות חסרת ליאות במטרה; אמונה עמוקה בצדקת הדרך ומסגרות ארגוניות מגובשות" .

החיזוי הזה התקיים רק בחלקו. תנועת ההתיישבות של דור הכיפות הסרוגות חוללה את התפנית החשובה ביותר בחברה הישראלית בדור הנוכחי. אבל למרבית הצער לא הצמיחו הכיפות הסרוגות מתוכם מנהיגות שתיטול על עצמה את התפקיד להוביל את העם.

אבל כמות הסרטים הכתומים שמתנופפים בכל חלקי הארץ מעידים שיש לתנועה בסיס עממי רחב. לכפר מימון ולשדרות הגיעו אממנם בעיקר כיפות סרוגות . זהו אופייה של כל תנועה מהפכנית – החלוצים הולכים בראש. מאחורי החלוצים משתרך שובל כתום ארוך המקיף חילונים, נאמני תנועת העבודה ההיסטורית, תושבי עיירות הפיתוח, יוצאי ארצות האסלאם, והעולים מרוסיה. כל מה שדרוש הוא שינוי תודעתי שמתוכו אולי תצמח גם מנהיגות שתילחם לא נגד השלטון אלא כדי להגיע לשלטון.

=========================================================

אנחנו והם

כשאנחנו גורמים למות חפים מפשע אנו מתייסרים בייסורי מצפון. גם אם המוות נגרם במהלך לחימה נגד רוצחים מתועבים.

כשהם רוצחים את ילדינו, נשותינו וזקנינו, הם יוצאים בריקודי שמחה, מחלקים סוכריות, משמיעים שירי תהילה לרוצחים.

כשמטורף יוזם רצח חפים מפשע אנו סולדים ממנו, ומקיאים אותו מתוכנו. בקושי נותנים לקבור אותו.

הם הופכים את הרוצחים המתועבים ל" שהאידים" , גיבורי תרבות, שילדים מתחנכים להזדהות עמם.

כשאצלנו נתפס מחבל מקיפים אותו אזרחים ואנשי חוק כדי שאיש לא יפגע בו. כשהמחבל שלנו נופל לידיהם הם עושים בו לינץ" כשידיו כבולות

כשהרגו אצלנו שני מחבלים בקו 300 לאחר שנפלו בשבי – המדינה כולה סערה, ראשי השב" כ הודחו.

כשהמון ערבים, אזרחי ישראל, רוצחים מחבל יהודי כבול הם תובעים שלא לחקור את נסיבות רציחתו.

=====================================================

הרהורי תשעה באב

קטע זה, פרי עטו של זלמן שזר, פורסם ב" האחדות" תרעא (1911). שזר היה מראשי תנועת העבודה ולימים נשיא ישראל. ניתן ללמוד מן הקטע על זיקתה העמוקה של תנועת העבודה ההיסטורית למסורת היהודית.

"אל חצר שריד הכותל הזה חודרות האנחות מכל קצווי הארץ בכל התקופות. זרם חי של מבטים מלאי אהבה שטף בכל העת מהתם להכא ומהפינה היותר נידחת שלח הנה היהודי את געגועיו לחיים אחרים. אחרים לגמרי. התנועות הדתיות המשיחיות המדיניות העממיות אינן אלא התגלמותו של אותו הצער הלאומי, התובע את עלבונו רק בשינוי נוסחאות בהתאמה לתנאי התקופה והמקום. תנועות מרידות שאיפות ציבוריות בלשון זו משתמשים רק דרי מעלה דורות סגולה וגם לא הדור כולו. וכך ובה מדברים דרי הגלות אל שריד המולדת. אצל הכותל אין הבדל בין ארצות ותקופות הדמעות מלב אחד כולן נבעו ממקור אחד באו וכולם לאחד התפללו" .

את הקטע הזה העביר לי באדיבותו חברי פרופסור בן עמי פיינגולד. הוא פרסם אותו בשעתו בעקבות מאמר של טלי ליפקין שחק בעתון " דבר" בו אמרה בין היתר: " מי הלביש עלינו את היום הזה" .

=================================================

מה הביא את שרון להחלטה

סוף סוף נתגלה הסוד – מי שהביא את שרון להחלטתו הוא קלמן גייר, איש הסקרים של שרון.

את העובדה הזו מגלה בן כספית בכתבה ב" מעריב" .

לפי בן כספית הציג גייר לשרון נתונים דמוגראפיים מפחידים. בשנת 2030 יהיו בישראל 35 אחוז אזרחים ערביים ו-26 אחוז חרדים. מכאן עולה שהחילונים יהפכו למיעוט, אפילו מיעוט קטן, החברה תשנה פניה. ואז " יהיה קשה לבצע מהלכים קשים" .

בן כספית מוסיף שגייר היה גם יועצו של רבין והיה כנראה אחד האנשים שהביאו את רבין להחלטה על אוסלו.

מדוע עקירה מעזה תשפיע על המאזן דמוגרפי של ישראל ב-2030 אין הסבר.

קלמן גייר מככב אגב בכתב האישום שהוגש נגד עמרי שרון. כתוב שם כי גייר קיבל מעמרי עבור סקרים שערך למען אריאל שרון סך של 729,174 ₪.

=========================================================

ראה גם כישלון ההסברה במלחמת לבנון השניה

" בעידן בו מוכרעות מלחמות על מסך הטלווישיה למדינת ישראל אין מסר אחיד כי אין לה מטרה * שלושה גופי הסברה ישראלים נאבקים זה בזה על סמכויות ואגו * ובכלזאת" , אומר האסטרטג מוטי מורל, " מצבנו איננו רע כפי שהוא נראה, ויש לנו כלים לנצח במלחמה הזו"

הלכתי לדבר עם מוטי מורל, הנחשב לאסטרטג מספר 1 של המדינה. רציתי לשמוע מפיו מה צריכה להיות האסטרטגיה של ישראל כדי להסביר את עמדותיה בעולם. כיצד אנחנו משתחררים מן הדימוי של כובש אכזר המדכא את הפלסטינים המסכנים.

השימוש במונח "אסטרטג" נשמע מוזר כשהוא מיוחס למוטי מורל – אדם בעל פני תינוק, נינוח וחייכן, שאיננו עוסק בשינוע צבאות או חומרי גלם.

אסטרטג היא מלה יוונית שמשמעותה "מומחה בשיטות ניהול מלחמות" . בלשון המודרנית אסטרטגיה היא " תורת הניצול של גורמי מרחב, זמן, משאבים, מדיניות, בשילוב עם עוצמה צבאית – כדי לגבור על אויב במלחמה או להשיג מטרות לאומיות ארוכות טווח" .

ההגדרות האלה איבדו את משמעותן בתקופה שבה הקרב הוא על דעת הקהל בעולם ושדה הקרב הוא מסך הטלוויזיה. האסטרטג של העידן הפוסטמודרני משנע רעיונות, בונה תדמיות, משפיע על התנהגות בני אדם. ובכלים אלה הוא מכריע במלחמות של העידן בו אנו חיים, ומחולל שינויים אסטרטגיים, גם במשמעות הישנה של המושג אסטרטגיה. מורל הוא בדיוק אסטרטג כזה.

ברק הטיל וטו

" תשובות למה שאתה מבקש לדעת" , הוא אומר לי, " כבר נתתי לפני ארבע שנים. בדצמבר 2000, קצת אחרי פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, נקראתי לשרות מילואים. סגנית דובר צה"ל, אירית עצמון, גיבשה צוות מוחות שהיה אמור להביא פיתרון לשאלה: כיצד ישפר צה"ל את תדמיתו בתקשורת הבינלאומית לנוכח תדמית הילד עם האבן מול הטנק.

" החברים בצוות זרקו כל מיני רעיונות. רכז הצוות רשם את כל הרעיונות והגיש אותם כפי שהם. בעיני זה לא נראה כמו תכנית אסטרטגית עם התחלה אמצע וסוף. התיישבתי מול צג המחשב ובניתי תכנית אסטרטגית.

" התכנית הזאת הוצגה לראש אג"מ, דן הראל. הראל רץ עם התכנית לרמטכ"ל שאול מופז. מופז קרא לי ואמר: "זה כל כך פשוט, כל כך ברור, איך לא חשבו על זה קודם"?

" מופז הלך עם התכנית (שהגשתי במצגת) לראש הממשלה אהוד ברק, כדי לקבל את אישורו לביצועה. ברק קיווה אז עדיין שערפאת יתעשת ויקבל את הצעות קמפ דייויד. לפיכך שם וטו על התכנית והיא נגנזה" .

מה אוהב העולם

מה היה בתכנית הגנוזה?

· " על מנת לבנות אסטרטגיה של הסברה" , אומר מורל, צריך להבהיר קודם כל לעצמנו מה העולם אוהב ומה ומה הוא שונא.

· " העולם אוהב: מעטים מול רבים; חלשים מול חזקים (דוד וגוליית – זאת המשבצת שתפסנו במלחמת השחרור ובששת הימים.באינתיפאדה הפלשתינאים תפסו את המשבצת הזו).

· העולם גם אוהב קורבנות; רעבים; מדוכאים. הוא אוהב גם את מי שמצליח לנגן על רגשי האשם שלו. (לציונות אחרי השואה היה קל מאד. היום לפלשתינאים יותר קל).

על רקע זה ברור מדוע העולם אוהד את הפלסטינים" .

איך משנים את המצב?

" זה די פשוט" , אומר מוטי מורל בחיוך כמעט מבוייש. " הסברה מוצלחת אינה מותנית בהוכחת צדקתך. צדקתך אינה רלבנטית. הסברה מוצלחת תלויה אך ורק ביצירת הסכמה מה שיותר גדולה עם הציבור שאת אהדתו אתה מבקש. כדי ליצור הסכמה צריך למצוא על מה הציבור הזה מסכים ממילא, ולהתחבר לזה. זה כל הסוד. אין שום פטנט אחר.

" הפלשתינאים השכילו לנגן על המוטיבים של החלשים, המסכנים, המדוכאים. אפשר לשנות את זה על ידי שינוי כללי המשחק" .

הטוב נגד הרע

וכך נאמר בפרזנטציה שהציג מורל לצה"ל בשנת 2000:

" מיסטר ג'ונס מגיע בערב הביתה ומתיישב מול הטלוויזיה. הוא עייף. הוא אינו מתעמק בניואנסים. הוא צריך שיאכילו אותו בכפית: מי הטוב ומי הרע בסיפור, כדי שיוכל לגבש מייד עמדה בלי לחשוב יותר מדי.

" סיפור האינתיפאדה השנייה המסופר בתקשורת מתאים בדיוק לתבנית המוכרת של דוד וגוליית. הפלשתינאים הם דוד, ישראל היא גוליית. לא יעזור לגוליית עד כמה יתנהג בהומניות. לא משנה שדוד תמיד מתחיל בקרבות וגוליית רק מתגונן. הסימפטיה תהיה תמיד עם דוד. בתבנית הזו של הסיפור לעולם לא נוכל לנצח בתקשורת" .

" השריף נגד הפושע"

" אם מחליפים את הז'אנר של "דוד וגוליית" בזאנר של "השריף נגד הפושע", אנחנו במצב הרבה יותר טוב. לשריף מותר להיות יותר חזק. השריף הוא תמיד הטוב. הוא תמיד הצודק" .

עד כאן העקרונות. מכאן ואילך מתגלים הדברים שאמר מורל באותה פרזנטציה כדברי נבואה:

" אם לא ייחתם הסכם עם הפלשתינאים צריך להיערך למערכה שאולי תהיה לא רק נגד הפלסטינים אלא נגד מדינות ערב. במקרה כזה מקבלת דעת הקהל העולמית חשיבות גדולה אף יותר מזו שהייתה לה באינתיפאדה הנוכחית. יש לכך השפעה על החלטות שיתקבלו באו" ם ועל עמדתן של מדינות שונות – לרבות החלטות על סיוע או אי-סיוע לישראל, אמברגו וכו".

" העם הפלשתינאי מודע היטב לעובדה שהוא נשלט כיום על ידי כנופיית פשע מאורגן. לכן אנו צריכים לספק לעולם הוכחות לכך שהעם הפלסטיני יודע. למשל: על ידי דיבוב אנשים ברחוב, הפגנות שנערכות נגד הרשות, מאמרים המתפרסמים על ידי ערביםשפויים במדינות דמוקרטיות וכדומה.

" העולם לא ירשה למדינה ריבונית להמשיך לקיים ארגוני טרור המשמשים בסיס כוח לבכירי הרשות הפלסטיני. לכן יש לאתר ולפרט איזה ארגונים נשלטים על ידי מי. איזה ארגונים משמשים כיסוי לפעילות בלתי חוקית (סמים, גניבות וכו").

" מלחמת השחרור הפלסטינית  היא פיקציה מתוחכמת. מסווה להמשך פעילותו של ארגון של פשע מאורגן המפעיל שיטות טרור.

לוח זמנים: מיידי

התכנית של מורל כללה לוח זמנים מיידי ותכנית לאיסוף נתונים

והכנת מערכי מידע:

• הרעים – קווים לדמותם:
• הנהגת הרש"פ היא חבורת גנגסטרים, פושעים, מושחתים, אנשים פליליים.
• כדי להסוות את מניעיהם האמיתיים הם מתחפשים ל"לוחמי חופש" .
• תחת המסיכה של "לוחמי חופש מדוכאים" הם מדכאים את עמם-שלהם (דוגמאות לפגיעה בזכויות האדם ברשות)

• הם מועלים בכספים מהמדינות התורמות המיועדים להמוני הפליטים, ומשלשלים אותם לכיסיהם.
• הם מתגוררים בווילות מפוארות הגובלות במחנות פליטים עלובים.
• כשהילדים הפלסטינים נהרגים ברחובות – ילדיהם מוגנים באירופה.
• מידע על חשבונות הבנק הפרטיים של בכירי הרשות בבנקים זרים.
• מידע על הזכיונות שניתנו לבכירי הרשות.
• בניית תיק שלם על כל בכיר ברשות.
• הקשרים של ערפאת עם סדאם חוסיין

עד כאן תכניתו המפורטת של מוטי מורל. אך ברק החליט כאמור לגנוז אותה במגירה ולהמשיך להתייחס לערפאת כאל מנהיג מדינה לגיטימית. מוטי מורל סיים את שרות המילואים שלו וחזר למשרדו.

מוציאים מהנפטלין

כשהחל מבצע " חומת מגן" צלצל מורל למופז, הזכיר לו את התכנית ואת המצגת ואמר שזה הזמן להוציא את התכנית מן הנפטלין, לרענן אותה ולהפעילה.

הפעם לא הוטל וטו. מורל נקרא חזרה אל הדגל, הפשיל שרוולים והתחיל לעבוד, ובהתנדבות. התוצאות ידועות. המסמכים והראיות שהציע מורל לאסוף לפני שנתיים נאספו. הקשר בין ערפאת לבין טרור הוכח למומחי הסי.אי. איי. והגיעו לידיעת המימשל והנשיא. ההצלחה ההסברתית הגדולה ביותר של ישראל מאז האינתיפאדה הראשונה התחוללה במהלך מבצע " חומת מגן" . לא כל התכנית של מורל הופעלה. עד עכשיו לא נחשפה כל השחיתות של הרשות הפלשתינאית, לא נחשפו חשבונות הבנק של ערפאת, לא נחשפו דמויותיהם ואופיים של כל ראשי חבורת הפשע. אך עובדה היא שערפאת הפך מוקצה מחמדת מיאוס בעיני העולם כולו ובראש ובראשונה בעיני המימשל האמריקני.

====================================================

תוספת מספטמבר 2009

בראיון למני פאר בטלוויזיה הוסיף מוטי מורל פרטים על הצלחתו במבצע חומת מגן.. הוא  ביקש ממופז שיחפשו מתחת לאדמה הוכחות כתובות לכך שערפאת נותן יד לטרור. תחילה נדמה היה שהדבר בלתי אפשרי. ערפאת היה זהיר ולא השאיר עקבות. אך מאחר שהיעד היה ברור נעשו מאמצים ונמצאו מסמכים חתומים בידי ערפאת שהוכיחו מעל כל סףק כי הוא מממן את הטרור. הערבים טענו כמובן שמדובר בחומר מזייף אך החומר הועבר ל]-CIA שאישר את האוטנטיות שלו. על בסיס זה ביקש מורל להעמיד לרשותו חיילת דוברת אנגלית טובה הינחה אותה איך לדבר והתוצאות ידועות. חומת מגן היא אחת המלחמות המעטות של ישראל שנצחון צבאי היה מלווה בנצחון הסברתי ומדיני (שינוי העמדה של האמרייקנים כלפי ערפאת"

========================================================

מצבנו לא רע

מורל מפתיע אותי כשהוא אומר שמצבנו בעולם איננו כל כך רע כפי שחושבים. הוא שולף מן המגירה ספר שיצא באחרונה לאור בארה"ב. AMERICAN PROPHECIES מאת EVANS D MICHAEL. הספר הזה, אומר מורל, זכה לתפוצה ענקית, גדולה יותר מספרו של קלינטון.

ומה אומר הספר הזה?

הוא אומר כי יש מלחמה בת אלפי שנים בין שני בניו של אברהם – יצחק וישמעאל. המלחמה הזו נמשכת עד היום. ההבטחה האלוהית והנבואות בתנך אומרות כי מי שיהיה לצידו של יצחק ייוושע ומי שיהיה לצידו של ישמעאל יאבד. אם אמריקה רוצה להינצל ולא להפוך לגל אפר בדפי ההיסטוריה ולא ללכת בדרכה של האימפריה הרומית, אמריקה חייבת להיות עם ישראל עד הסוף. עליה להפסיק את הריקוד על שתי חתונות – עם ישמעאל נישואי נוחות ועם האח יצחק נישואי אשם. צריך לתת גט כריתות לכל המוסלמים ולדבוק רק בישראל.

הדברים נשמעים כהזויים אבל חמישים ושניים מיליון אמריקנים מאמינים בהם. ועל רקע זה מצבנו בארצות הברית לגמרי לא רע. יש אמנם בעיה אם המשיח שיבוא ייקרא בן דוד או בן יוסף. אז כשיבוא נשאל אותו והבעיה תיפתר" .

גם באירופה יש סיכוי להסברה

" הסכמה אפשר ליצור גם באמצעות הצבת משוואה "את מי אתה שונא יותר". ייתכן שכאן טמון פיצוח ההסברה באירופה. האירופים לא אוהבים יהודים, אבל הם שונאים את המוסלמים יותר. וגם פוחדים מהם ומהשתלטותם על מקומות העבודה ועל תרבותם. צרפת, ערש הדמוקרטיה, העבירה חוק האוסר לבישת רעלה בבתי ספר. חוק אנטי דמוקרטי בעליל. למה הפוליטיקאים הצרפתים העבירו אותו? – כי הם ספרו קולות וראו שזה מוסיף להם קולות.

" התמונה אמנם מורכבת. מצד אחד הפלסטינים מנגנים באפקטיביות על סעיף המסכנים והמדוכאים, דוד הקטן מול גוליית הישראלי. מאידך הקישור של הפלשתינאים לטרור העולמי מוריד להם נקודות.

" אבל אירופאים רבים חושבים שהטרור האסלאמי מופנה כנגד ארה" ב, ואם הם רק יישבו בשקט, הטרור יפסח עליהם. יש גם

אירופים (ואמריקנים) רבים החושבים שהתעקשותה של ישראל לשלוט בפלסטינים ולדכא אותם היא אחד הגורמים המתדלקים את הטרור העולמי. ושאם רק יחוסל המטרד הישראלי במזרח התיכון, יהיה שקט בעולם.

" הבעיה סבוכה אבל יש לנו לנו לא מעט כלים להצליח בהסברה" .

אז מה צריך לעשות

" הגורם לכישלון נמצא כאן, בתוכנו. הגורם המהותי לכישלון הוא העדר מטרה המוסכמת על רוב העם. ובהעדר מטרה גם אין מסר אחיד שניתן להעביר אותו.

" לפלשתינאים, לעומת זאת, יש תיבת מסרים שכולם מדקלמים אותה באופן אחיד וממושמע. לכן הם מצליחים ואנחנו לא. פעם לא היה עם פלשתינאי ומדינה פלשתינאית לא הוזכרה כלל באמנת אש" ף. עכשיו המנטרה היא עם פלשתינאי ומדינה פלשתינאית.

" הגורם האחר לכישלון הוא תיפקודי. יש בישראל שלושה גופי הסברה בלתי יעילים הנלחמים זה כנגד זה על סמכויות ואגו: משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ודובר צה" ל.

" אם ישראל רוצה לנצח בהסברה, כל מה שהיא צריכה לעשות הוא להקים מטה אחד (רצוי לא פוליטי), לתת לו תקציבים נאותים (40 מיליון דולר לשנה יספיקו), לאייש אותו באנשים מקצועיים עם כמה שפחות אגו, להכפיף את כל זרועות השלטון והפוליטיקאים וצה" ל למטה הזה, ליצור הירארכיה ברורה שתצמצם למינימום מלחמות אגו ואינטריגות פנימיות בתוך המטה, לגבש אסטרטגיה הסברתית סדורה, שגרתית, שבלונית וחוזרת על עצמה (אין שום צורך בהברקות). היה רצוי גם שכשיוסי ביילין נוסע לאיחוד האירופי ובני אילון נוסע למנהיגי הנוצרים בארה" ב, שניהם ידקלמו בצייתנות את תיבת המסרים שתימסר להם. רק תדאג לי לזה והכל יהיה בסדר.

מה שיוצר את המציאות זו הסכמה. זה כל הסיפור. מפני שיש להם מטרה שמאחדת אותם וכולם יודעים ומסכימים לה. אז אין להם בעיה לדבר בקול אחד. כשלמדינת ישראל היתה מטרה היה לה קל יותר להסביר את עצמה. כיום אין לה מטרה כזו.

" מטרה אין פרושו אחידות דעים. בכל מדינה דמוקרטית יש חילוקי דעות . השאלה היא אם לגרעין המרכזי יש מטרה ואם המדיניות הרשמית מדברת בקול אחד. אם אינה מדברת בקול אחד אנחנו מפסידים את הקרב. זה נורא פשוט" .

כך הביס ביבי את פרס

למוטי מורל, יליד תל אביב בן 52, יש קבלות להצלחות האסטרטגיות שלו. הוא ניהל את המערכות שהביאו את רבין ואת נתניהו לראשות הממשלה, את המערכה לבחירת משה קצב לנשיאות ואת הקמפיין שהביא להצלחת " ישראל בעליה" .

על המערכה שניהל למען ביבי הוא מספר:

" זו היתה אשכרה אסטרטגיה. לאחר רצח רבין כל האצבעות המאשימות הופנו נגד ביבי. הוא היה מנודה בעם ואפילו במפלגתו. מפלגת העבודה גזרה דידווידנדים שמנים באהדה ציבורית מרצח רבין. היה סחף אדיר בציבור לטובת הקונספט של מפלגת העבודה שסיסמתה שלום.

" הסקרים העלו כי פרס מוביל על ביבי בכל הפרמטרים האישיים והאישיותיים: יותר ניסיון, יותר הערכה, יותר אמינות. פרס הוביל ביתרון של 30 אחוזים.

מה עושים?

" פה האסטרטגיה אומרת שכאשר אתה מוצא עצמך בשדה קרב שבו אתה בנחיתות תברח ותעביר את המלחמה לשדה קרב שבו יש לך עדיפות ותקווה שהיריב יבוא בעקבותיך.

" האסטרטגיה היתה לומר כי פרס אמנם עטיר זכויות, אבל בהתלהבות שלו לשלום הוא מוביל אותנו מהר מדי וזה מסוכן. הביטוי הראשון לאסטרטגיה הזו היתה"פרס יחלק את ירושלים". זה היה מבוסס על קטעי עיתונות שגילו כי יוסי ביילין התחיל לעשות מאחורי הגב בנושא ירושלים מה שעשה קודם בנושא אוסלו.

הסיסמא " פרס יחלק את ירושלים" שינתה בבת אחת את פני המערכה. פתאום כבר לא דיברו על רצח רבין אלא אם ירושלים תחולק או לא.

אחרי שהועלתה הסיסמה נעשה סקר ונתברר כי כל הפרמטרים לא השתנו. אבל על השאלה: האם פרס יוותר על ירושלים בעד שלום, 67 אחוזים אמרו כן. ועל אותה שאלה השיבו בחיוב 4 אחוזים.

זה לא הביא לביבי קולות מן השמאל. אבל המצודה שקודם היתה ריקה התמלאה בפעעילים. קודם אמרו שאין סיכוי, עכשישו אמרו: יש בשביל מה לעבוד.

ציון הדרך השני בקמפיין הזסה היה צורת השימוש בטלוויזיה. המפלגות מתייחסות אל תעמולת הבחירות בטלוויזיה כאל הפקה של ברודוויי: במאים אמנותיים, אביזרים טכניים יקרים, אפקטים מרשימים, טובים הכי טובים. וכל ערב תכנית אמנותית חדשה.

אני אמרתי: אני לא רוצה את הכוכבים. אני לא רוצה אף אחד עם רעיונות נשגבים. אני רוצה טכנאים מדוייקים שיבצעו אסטרטגיה מאד צרה.

עשינו את סרטים קצרים שחוזרים על עצמם.

לקחתי את העקרונות של פירסום ויישמתי אותם בתעמולת בחירות. כמו שעושים בכל העולם.

האם יש סיכוי לזכות במשאל עם נגד התנתקות?

" המציאות היא תוצאה של הסכמה. תפקיד יחסי הציבור הוא לייצר הסכמה. אם אתה רוצה ליצור סחף בדעת הקהל אתה צריך לייצר הסכמה רחבה עד כמה שאפשר.

" ההסכמה שתבטיח לך את המציאות ב-100% תהיה אם תצליח לייצר הסכמה משותפת אצל היהודים, הפלשתינאים, האירופאים והאמריקאים.

" נדמה לי שגם כאן המלאכה קלה יותר ממה שנדמה. הלא הפלשתינאים מתנגדים לתכנית ההתנתקות של ישראל" .

עוד על מוטי מורל איך שוטפים את מוחנו בשיטת פבלוב

מחברה ערכית לחברה מניפולטיבית

==========================================================

הראיון עם מוטי מורל התקיים בשנת 2004.  אז לא שמעו בקולו ואת פרות הבאושים של ההזנחה הפושעת בתחום ההסברה אכלנו במלחמת לבנון השניה. על כך אפשר ללמוד מן הראיון שקיימתי בשנת 2006 עם רענן גיסין, יועצו של של אריאל שרון שהודח על ידי אולמרט וראה בעינים כלות את תבוסתנו על מסך הטלוויזיה.

ראה כשלון ההסברה במלחמתלבנון השניה

הסכסוך עם הפלסטינין במספרים

תוספת ינואר 2011

 דוגמא מתסכלת לכשלון ההסברה הישראלית. מלני פיליפס אקדמאית בריטית אוהדת ישראל והציונות מתראיינת בקול ישראל. אומרת שההסברה הישראלית היא בדיחה. מצביעה על "הארץ" וגורמי שמאל בישראל כמסייעים להשחרת פני ישראל בעולם.

לראות ולבכות.

http://www.youtube.com/watch?v=Yue1r7UX234&feature=player_embedded

ראה הצפרדע המבושלת וסכנת  הטלוויזיה

http://www.zeevgalili.com/?p=934

אחד הסרטים החשובים של וודי אלן, ולדעתי החשוב והעמוק ביותר, הוא "שושנת קהיר הסגולה" , שהופק בשנת 1985.

סיפור הסרט מתרחש בעיירה אמריקנית קטנה בשנות השלושים. ססיליה (מיה פארו) היא מלצרית, הנשואה לאיטלקי גס רוח (דני איילו) המבזבז את משכורתה על הימורים. היא בורחת מן המציאות הקשה בה היא חיה אל קסמי מסך הכסף, באולם האפל של הקולנוע המקומי.

מדי ערב היא צופה שוב ושוב באותו סרט: "שושנת קהיר הסגולה" . הופעתה המתמדת באולם הקולנוע מעוררת את תשומת לב הדמות המרכזית בסרט, טום בקסטר ( אותו מגלם ג'ף דניאלס). בהגיעה לאולם בפעם החמישית, מנהל עמה בקסטר שיחה מתוך המסך ולאחר מכן יוצא ממנו אל אולם הקולנוע. השניים יוצאים יחד מן האולם ומשאירים מאחוריהם קהל צופים המום ושחקני קולנוע, שאינם יכולים להמשיך בעלילה, בהעדר השחקן הראשי. בין המלצרית קשת היום לבין הכוכב הזוהר מתפתח רומן סוער. היא בורחת מחייה העלובים וגם הוא רוצה להימלט מן התפקיד הסיזיפי בסרט. המלצרית מוקסמת מדמותו של הכוכב, אף שהיא יודעת שזו דמות וירטואלית. "פגשתי אדם נפלא" , היא אומרת, " הוא אמנם פיקציה אבל זה מה שיש" . הכוכב טוב הלב, נאיבי ואינו מבין את המציאות האמיתית. כשהוא נכנס למכונית ומנסה להניע אותה, כמו בסרט, הוא אינו מבין מדוע אינה נעה. הוא גם לא מבין מדוע אינו יכול לקנות בכסף המשמש בסרטים.

מכאן ואילך מתפתח הסרט לקומדיה מטורפת,כמיטב כשרונו של וודי אלן (שביים את הסרט). השחקן ג'ף דניאלס האמיתי בא לעיירה כדי להתמודד עם דמותו הקולנועית שחרגה מן המסך. מיה פארו צריכה לבחור בין השניים וביניהם לבין בעלה האלים.

זהו סרט רציני. הוא משקף את המצב הפוסטמודרני בו מיטשטש הגבול בין מציאות לבין הייצוג שלה – בקולנוע, בטלוויזיה, באמנות ובתקשורת.

פורז מגייס כריזמה

מה בין הסרט הזה לבין פרשת פריצקי?

נתחיל בעובדות של המציאות. תנועת " שינוי" נוסדה בשנת 1974 על ידי שני אישים בשר ודם, המוכרים בציבור מפעילותם האקדמית והציבורית – פרופסור אמנון רובינשטיין ומרדכי וירשובסקי. השניים הקימו מפלגה ליברלית בורגנית קטנה, שדגלה בפשרה טריטוריאלית, שינוי שיטת הבחירות, זכויות אזרח, מניעת כפיה דתית, וכו'

המפלגה ניסתה להתאחד עם רץ של שולמית אלוני, התמזגה עם ד"ש בראשות ייגאל ידין, פרשה על רקע התנגדותה להצטרף לממשלת בגין, הצטרפה למערך כשהוקמה ממשלת האחדות הלאומית, הצטרפה למרץ וכו'. הגלגולים הללו כללו פילוגים, פרישות, התמזגויות ובשלב הסופי נותרה המפלגה כמפלגה עצמאית בראשותו של חבר הכנסת אברהם פורז.

פורז ידוע בציבור בעיקר כאדם ישר והגון, אך הכריזמה ממנו והלאה. ערב בחירות שנת 1999 יזם פורז מהלך גאוני. הוא העמיד בראש המפלגה את העיתונאי טומי לפיד. התנועה, שהסקרים ניבאו לה מות נשיקה מתחת לאחוז החסימה, זינקה ל-6 מנדטים בבחירות לכנסת ה-16 ובבחירות לכנסת האחרונה הפכה למפלגה השלישית בגודלה. הכל תודות לטומי לפיד.

בין עיתונות לבידור

טומי לפיד הוא ללא ספק עיתונאי מחונן שיודע לכתוב מאמרים חוצבי להבות. אך טומי לפיד לא נבחר בשל מאמריו העיתונאיים אלא תודות לכישוריו הבידוריים בטלוויזיה, כפי שבאו לביטוי בעיקר בתכנית  "פופוליטיקה" .

להמחשת ההבדל בין עיתונות כתובה לבין טלוויזיה אספר שני סיפורים קטנים. לפני שנים פנו אלי מן ההנהגה הארצית של "השומר הצעיר" בבקשה לתאם הרצאת אורח בסמינר רעיוני. הם ביקשוני להסדיר את בואו של העורך של "ידיעות אחרונות" דאז, דב יודקובסקי. יודקובסקי היה עסוק ואני הצעתי להם חבר מערכת בכיר אחר, יעקב כרוז. כרוז היה בעבר מראשי המוסד, נמנה עם המתכננים והמבצעים של חטיפת אייכמן. איש משכיל מאד, אינטלקטואל ששורשיו בתנועת העבודה. הנחתי שאדם כזה יתאים להרצות בסמינר רעיוני של תנועה כמו "השומר הצעיר" .

הצעתי נדחתה על הסף. לא, אמרו לי שני נציגי ההנהגה הארצית שבאו למשרדי. הם מעוניינים בחבר מערכת אחר, גדעון רייכר.

הבחירה שלהם הפתיעה אותי מאד. רייכר אכן אדם מוכשר מאד, אפשר לומר שהוא אחד הבדרנים הטובים בארץ. הוא אדם מצחיק מאד, שהרצינות ממנו והלאה. אבל מה יוכלו חכמי השומר הצעיר לשמוע מפי רייכר?

וסיפור דומה, מכיוון הפוך. ידידתי בלה אלמוג הייתה משך שנים עורכת מוכשרת מאד. אשה משכילה ודעתנית, שיש לה מה לומר בנושאים שברומו של עולם. הייתה אלמונית כמו אנשי תקשורת רבים, העוסקים במלאכה מאחורי הקלעים. לפני שנים רבות הופיעה באיזו תוכנית חידונים מטופשת בטלוויזיה. ההופעה הזו הפכה אותה לדמות ידועה ומוכרת ועד היום מזהים אותה אנשים ברחוב כמי שהשתתפה באותו חידון טפשי.

כשלא אומרים כלום

מה יודעים מצביעי "שינוי"  על כישוריו של טומי לפיד? – שום דבר.

חוקר התרבות ניל פוסטמן מספר בספרו "לשעשע עצמנו עד מוות" על תכנית של טד קופל בה הופיעו שישה אישים בולטים, ביניהם הסופרים אלי ויזל וקארל סאגאן, המדינאים רוברט מקנמארה והנרי קיסינג'ר. זה אמור היה להיות דיון אינטלקטואלי בנושא הסכנה הגרעינית. בפועל דיבר כל אחד מן המשתתפים בסך הכל 5 דקות לא רצופות, איש מהם לא התייחס לדברי רעהו, איש לא הספיק להשלים רעיון או תיזה. בסופו של דבר לא הותיר ה"דיון" הזה שום רושם על הצופים.

גם אם נניח שטומי לפיד הוא אינטלקטואל בסדר גודל של ישעיהו ליבוביץ, ומדינאי ברמה של דוד בן גוריון (ואפשר לנחש שהוא לא) – לא היינו יודעים על כך מהופעותיו בטלוויזיה. כי גם לפיד, למרות נוכחותו הפיסית הכבדה באולפן, כפוף לכללי הטלוויזיה המדלגת מתמונה לתמונה כל שלוש וחצי שניות. לא נותנת לדבר יותר מעשר שניות בממוצע. והמצלמה אוהבת בעיקר בדרנים ואת זה לפיד יודע לעשות טוב.

" הטלוויזיה היא בידור" , אומר פוסטמן, " בכך אין חידוש. מה שחמור הוא שהטלוויזיה הפכה את הבידור לתבנית הטבעית לייצוג הניסיון והמציאות… הבעיה איננה שהטלוויזיה משדרת נושאים משעשעים. הבעיה היא שכל הנושאים מיוצגים כבידור…"

המצב הפוסטמודרני הזה שהשפעת הטלוויזיה היא רק אחד מגילוייו הרבים מטביע חותמו על כל העולם כמובן. מן המפורסמות הוא שקנדי ניצח את ניכסון בוויכוח טלוויזיה כי המאפרת של קנדי היתה טובה יותר וניכסון לא היה מגולח. ארנולד שוורצנגר נבחר למושל לא בגלל כישוריו הרוחניים. וכך גם רונאלד רייגן.

בתקופת נשיאותו של  רייגן בארצות הברית יזם מישהו סרט מדהים: אוסף קטעים מכל הסרטים ההוליוודיים שבהם הופיע רייגן וההשוואתם לקטעים מנאומיו הפוליטיים. למרבית התדהמה והמבוכה נתברר כי בנאומיו הפוליטיים משתמש רייגן במשפטים שלמים הלקוחים מתוך סרטיו. אותן הבעות פנים, אותה שפת גוף.

רייגן כנשיא שיחק את התפקיד של רייגן כאקדחן במערב הפרוע. כמו במערב יש גם בעולמנו טובים ורעים. הטוב השולף ראשון מנצח. רייגן שלף ראשון וניצח את ממלכת הרשע. הוא החליט על פיתוח תכנית מלחמת הכוכבים והאיץ בכך את קריסת האימפריה הסובייטית. זה היה הפי אנד כמו בסרטים. רייגן הוא דווקא דוגמא מוצלחת של בחירה וירטואלית. לא בטוח שטומי לפיד הוא כזה.

טומי לפיד הוא מנהיג וירטואלי שבוחריו העניקו לו כוח פוליטי בזכות בדרנותו. וכך קיבלנו שר הנזכר בסבתא שלו מן השואה כשחיילינו שופכים דמם ברצועה. כך קיבלנו שר משפטים שפועל בנחרצות לבחירת עדנה ארבל לעליון ואומר שגם ארבל וגם מזוז צודקים.

פריצקי הוא דווקא האדם הריאלי האמיתי בסרט הזה. הוא פעל כמו שפוליטיקאים פועלים, אמנם בלי זהירות וגם ללא עודף תבונה, אבל כך עושים כולם, פחות או יותר.

הייתי ממליץ לכל אחד מרבבות המצביעים שנתנו קולם לטומי לפיד בבחירות לראות את "שושנת קהיר הסגולה" . זה יעזור להם להבין מה הסיכוי שאדם כמו טומי לפיד יקים תנועה מציאותית שהיא נקיה משחיתות ובת קיום.

על שושנת קהיר הסגולה ראה

http://www.imdb.com/video/screenplay/vi3505520921/

=================================================

ברוך שפטרנו מאברהם בורג

אהוד ברק נשאל פעם לדעתו על אברהם בורג. במקום תשובה ציטט את הפתגם הארמי הידוע " איסתרא בלגינה קיש קיש קריא" . כלומר: " מטבע בכד קורא קיש קיש קיש" . והמשמעות: מטבע אחד בכד ריק משמיע קול חזק. אדם ריקני מקים רעש גדול.

המאמר המלא הועבר לקישור הבא

=================================================

מלחמת הבינה המלאכותית

הועבר. ראה "בינה מלאכותית ומשחק השחמט"

============================================