יוני 2014. בתכנית טלוויזיה נשאלה מנהיגת מרץ זהבה גלאון אם היא מאמינה עדיין בתהליך השלום. כמובן אמרה. למי בדיוק תחזירי את רמת הגולן נשאלה? והשיבה: אכן יש בעיה. הנה מבט לאחור שנותן פרספקטיבה לערך שיש להוזי הזיות השלום. המאמר שלמטה נכתב ב-אוגוסט 2009.

אם יש את נפשך לדעת מה ערך לתחזיות שאנו שומעים היום ראה מה קרה לאותה תחזית.

 

בשנת 2004 פנה האלוף במילואים, עמוס גלעד, בתביעה למשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל. גלעד שימש אז, כמו היום, בתפקיד ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. הוא נימק את תביעתו בכך שבעקבות לחצים קשים שבהם היה נתון במהלך שירותו הצבאי הארוך, הוא סובל מפגיעה בריאותית שהלכה והחמירה לאורך השנים.

 

פגיעה נפשית

תביעתו להכרה בנכותו לא היתה בשל פגיעה פיסית אלא פגיעה נפשית. גלעד התייחס בתביעתו לתקופה שבה שירת במלחמת לבנון הראשונה,  כנציג אמ"ן בפיקוד הצפון בשנים 1982 עד 1983.

גלעד, שהיה אז בדרגת סרן,  טען  שהוא התריע אז בפני אלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי כי כניסת הפלנגות הנוצריות לתוך מחנות הפליטים הפלסטינים תסתיים בטבח. דרורי התעלם לדבריו מ"צעקותיו", גלעד טען בתביעתו  שחש תיסכול עצום אחרי ששמע על הטבח הנורא שאכן התרחש במחנות.

"תמונה הזויה"

על התאור הזה בתביעה עירער האלוף דרורי,
במאמר שפירסם בעיתון "הארץ" שהכחיש בתוקף את טענות גלעד.

"התמונה שמצייר גלעד, לפיה אלוף הפיקוד נכנס לו כך 'באחד הלילות' לחפ"ק ומודיע 'באקראי' לסרן גלעד על הכנסת הפלנגות וגלעד 'מתרה' באלוף הפיקוד בצעקות רמות ואף בצרחות היא הזויה, בלתי מתקבלת על הדעת ומעוררת גיחוך", כתב דרורי.

עוד כתב דרורי במאמרו: "עד אשר קראתי את הדברים שאמר אלוף גלעד באחרונה לא ידעתי בכלל שסרן גלעד שימש כקצין קישור של אמ"ן מחקר במודיעין של פיקוד הצפון… מבדיקה שעשיתי, גלעד שמע על כניסת הפלנגות למחנות בנסיבות אחרות מאלה שהוא מתאר ולא בנוכחותי…"

סובל גם היום

בסופו של דבר נתקבלה תביעתו של גלעד במידה כזו או אחרת. זאת, משום שחזר וטען כי  יש קשר ברור בין תנאי השירות שלו לפגיעה, שאף הוחמרה במהלך שירותו.

 

 

גלעד טען כי גם היום, במסגרת תפקידו כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, הוא חשוף ללחצים רבים, והדבר מקשה עליו לסגל הרגלי תזונה בריאה כפי שהורו לו רופאיו.

אין עינינו צרה בזכויות הנכה שבהן זכה גלעד. וכפי שכתב  עליו יוסי שריד, גלעד ראוי לציון לשבח בכך שהלך כחלוץ לפני המחנה. אולי בעקבות הצלחת תביעתו יזכו עוד חיילים ואזרחים בקיצבת נכות מכובדת, על בסיס הטענה  שהחיים בארץ מתוחים ונגרמו להם בשל כך נזקים קשים.

מי החליט למנות אותו

אילו זכה גלעד בנכות על אובדן יד או רגל, מן הדין היה לשקמו לא רק בפיצוי, אלא גם בעיסוק שייתן לו תחושה של תרומה לקהילה.

אך כיצד זה ממנים אדם שתבע וזכה בהכרה על נכותו בתחום הנפשי תפקיד כה רגיש כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. במסגרת תפקיד זה ניהל גלעד את המגעים הרגישים עם מצריים סביב ה"תהדייה" זרועת הקסאמים  וסביב גלעד שליט. פעמים אינספור נסע למצרים לשיחות ולמשא ומתן בשליחותו של אולמרט. פעמים רבות נסע לבד, ללא מלווים שיהיו עדי ראיה ושמיעה, ואולי גם בלי פרוטוקול מוסמך של השיחות.

אלוף התחזיות

אלוף גלעד, לא הצטיין בעבר בתחזיות מוצלחות (ערב מלחמת המפרץ הראשונה אמר ש"העולם יעמוד נדהם כשיתגלה מה היה לסדאם"). ובימים אלה מצא לנכון להצהיר כי יש למהר ולחתום הסכם שלום עם סוריה.

ןכך אמר:
"אנו עלולים תוך שנתיים לעמוד במצב של התמודדות מול ישות מזרחית עוינת מאיראן הגרעינית, דרך סוריה ועד לחיזבאללה ולחמאס. אני מבקש להתריע שאם נגיע לעימות עם סוריה, עלול ליפול משטרו של אסאד ואז נקבל משטר שיצטרף למשטרים הרדיקליים באזור ויציב אותנו במצב הרבה יותר קשה מהיום".

חזון השלום הסורי

עוד אמר גלע כי  הפתרון הטוב ביותר לבעיה הסורית הוא לחתום על הסכם שלום עמה. "יש סיכוי להתקדם לשלום. ותוך כדי תהליך להציב את הבעיות שלנו על השולחן כמו התביעה לניתוק הקשר הצבאי עם איראן שאתה לא יהיה שלום. כך גם נוכל לעצור את אספקת הנשק לחיזבאללה ולהוציא את מפקדות הטרור מדמשק".

תחזית או משאלת לב

האמירה הזו כל כך אווילית, שאין צורך להכביר עליה מילים. לפיכך אתלה באילנות גבוהים ואביא כאן את תגובתו של  אלוף גיורא איילנד, שנאמרו בכנס הרצליה.

הרעיונות לגבי התועלת שתצמח לישראל מהסכם עם סוריה, אמר אלוף איילנד, הן משאלת לב. כי:

•    סוריה לא תנתק את הברית האסטרטגית עם איראן והיא אומרת זאת במפורש.
•    לסוריה אין כל השפעה על תכנית הגרעין האיראנית.
•    סוריה לא תוכל להחליש את חיזבאללה כי הוא מקבל את כל הסיוע מאיראן.
•    הסורים  ימשיכו להעלים עין מהזרמת נשק איראני לחיזבאללה גם אם יעבור בשיטחם.
•    גם אם הסורים יגרשו את מפקדות החמאס מדמשק  הדבר לא יחליש את חמאס שיפעל ממקומות אחרים.
•    אי אפשר להגן על ישראל בלי רמת הגולן. גם אם יהיה הסכם על פרוז, הסורים לא ישמרו אותו.

תגובתו של גלעד

תגובת עמוס גלעד לדבריו של איילנד היתה אווילית לא פחות מן התיזה שלו. הוא אמר כי אם חאלד משעל יגורש מדמשק ויישב בחארטום "אני רוצה לראות את משעל יושב בחארטום ב-50 מעלות חום עם זבובים מסביבו ומנהל משם את הטרור".

יש לקוות כי הממשלה החדשה שתקום תוותר על שרותיו של עמוס גלעד. שייהנה מן הפנסיה המוגדלת שלו  וייתן לאחרים למלא את התפקיד שלו.

האם הזבובים בסודן ימנעו מן החמאס לפעול? עמוס גלעד חושב שכן. רב המרצחים מנהיג החמאס חאלד משעל. (צילום: ויקישיתוף)

מי רשאי לחזות

אך החזאות של אנשי ביטחון המתבדות חדשות לבקרים, מעוררת את השאלה למי ניתנה היכולת לנבא תהליכים.

אביא כאן סיפור שכבר פרסמתי פעם וחשוב לשוב ולשננו. שמעתי אותו מפי ידידי האלוף במילואים יוסף גבע.

"כשפרש בן גוריון לשדה בוקר בשנת 1963" , סיפר גבע , "הוא קיים פגישת פרידה עם המטה הכללי של צה"ל. בן גוריון ביקש לשמוע סיכומים והערכות על מצבו של הצבא.
"בין היתר דיבר מאיר עמית, שהיה אז ראש אמ"ן.  הוא נשא נאום מבריק  שבו ניתח את  המצב הלאומי. בין היתר צפה ששנתיים אין סכנה למלחמה. בדיעבד אפשר לומר כי  תחזיותיו היו מדוייקות.

" בן גוריון ביקר בחריפות את ניתוחו של עמית. הוא לא ביקר את הטיעונים שלו אלא את עצם העובדה שקצין מודיעין נותן הערכות.

"תפקידך להביא עובדות"

"בן גוריון אמר: כל תפקידך הוא להביא עובדות. אתה צריך להביא הערכה של מה קורה עכשיו ולא מה יהיה בעתיד. אתה לא מסוגל להעריך מה יחליט קברניט של האוייב, או מי שאתה חושב שהוא האוייב.  אתה גם לא יכול להעריך מי הוא האוייב. אתה מסוגל לשקול שיקולים הגיוניים.  מלחמות לא פורצות מההיגיון של האדם הפשוט אלא משיקולים אחרים. אילו היה היגיון אפשר היה לדעת מי ינצח.  אך לא יכולים לדעת מי ינצח. שיקול הדעת הוא של הקברניט. הוא צריך לקבל את העובדות.  הוא צריך לשקול יחד עם אנשים".

"בן גוריון", סיפר גבע, "החזיק תמיד אנשים שאינם חושבים באורח דומה. רמטכ"ל וסגן החולקים האחד על רעהו.  כדי שאף פעם לא תהיה דעה יחידה. בן גוריון נהג לומר כל המומחים יודעים "להתנבא" על מה שהיה בעבר, לא על מה שיהיה בעתיד.  אין  מומחים לעתיד. לכן,  אני לא לוקח מומחים כדי שיגידו לי מה יהיה. אני לוקח מומחים שיוכלו להגיד לי מה אפשר לעשות".

ראה כשלונות אמ"ן בהערכת הסכנות למדינה

ראה השלום של פארוק אשרעא

 

אם בכלל ייפתח אי פעם משא ומתן עם סוריה על חוזה שלום הוא צריך להיפתח לא מנקודת האפס אלא מנקודת האיסכנדרון – השם הטורקי של אלכסנדרטה. לא בגלל הדמיון בין חבל ארץ זה לבין הגולן אלא דווקא בגלל השוני.

הסורים תובעים את חבל אלכסנדרטה מידי הטורקים בטענה שזה נלקח מהם. כלומר: יש גזרה שווה בין אלכסנדרטה לבין רמת הגולן וזו טעות. על מנת להבין את ההבדל צריך לומר כמה מילים על מה שפעם אהוד ברק קרא, בהתחנפות לאסד, " סוריה המודרנית" .

" המדינה הסורית" – כותב ד"ר אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב (בספרו " סוריה של אסד על פרשת דרכים" ) – " נעדרת שורשים וממילא גם לגיטימציה היסטורית… עד לכינונה בידי הצרפתים (בשלהי מלחמת העולם הראשונה) לא התקיימה מעולם ישות מדינית סורית… המונח עצמו נעדר לאורך ההיסטוריה הערבית והמוסלמית" .

הקיסרות העותמנית, ששלטה במרחב הזה משנת 1517, משך ארבע מאות שנים, כללה את סוריה ולבנון של ימינו ואת ארץ ישראל משני עברי הירדן כיחידה מינהלית אחת. זה היה " הפלך (וילאיה) הסורי" , שמושלו ישב בדמשק. חבל אלכסנדרטה היה חלק מן הפלך הזה.

חבל אלכסנדרטה שוכן בפינה הצפונית מזרחית של הים התיכון והוא כולל עיר נמל הנקראת בטורקית איסכנדרון. העיר הוקמה על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 133 לפני הספירה, לא הרחק מאיסוס, המקום בו ניצח אלכסנדר את צבאות הפרסים. העיר והחבל ידעו שורה של כובשים – הרומאים, נוסעי הצלב, הטורקים ומוחמד עלי.

אלכסנדרטה נכללה במה שנחשב ל"סוריה המודרנית" רק בשנת 1920, עם מסירת סוריה למנדט צרפתי. תשע עשרה שנים לאחר מכן העבירו הצרפתים את החבל לטורקיה, סוריה זכתה בעצמאות בשנת 1946.

סוריה העצמאית לא השלימה עם אובדן חבל אלכסנדרטה ומאז ועד היום היא מסמנת במפותיה את אלכסנדרטה כחלק מסוריה. הטורקים מצפצפים ובמפות שלהם נקרא החבל איסכנדרון ושטח משוחרר לא יוחזר אף פעם. כאשר ניסו הסורים לטרטר את הטורקים באמצעות סיוע לטרור הכורדי ריכזה טורקיה בשנת 1998 כוחות גדולים בגבול סוריה ואיימה במלחמה. הסורים הבינו את הרמז ומאז הם מתנהגים כילדים טובים.

לענייננו חשובה העובדה איך הסורים תופסים את הגולן ואת אלכסנדרטה. בעיני סוריה כל מה שהיה בתחום סוריה בתקופה העותמנית הוא חלק בלתי נפרד מסוריה. לכן, כשסוריה דורשת מטורקיה את אלכסנדרטה היא מתכוונת לחבל ארץ זה בלבד. כשהיא דורשת את הגולן היא מתכוונת רק למקדמה על חשבון כל היתר. וכל היתר זה כל שטח ארץ ישראל, הנחשב בעיני הסורים "סוריה הדרומית" .

לתשומת לבם של מצדדי " ניצול ההזדמנות" למסירת הגולן לסוריה. לתשומת לבם של יועצי הנשיא קצב, שנחפז להזמין את אסד לירושלים. הנשיא יוכל לעשות שרות טוב לאומה אם יודיע למתווך הטורקי כי אנחנו ניסוג מרמת הגולן כשטורקיה תיסוג מאיסכנדרון.

ערב מלחמת השחרור הזמין דוד בן גוריון את כל המזרחנים ("ערביסטים" הם נקראו אז) וביקש את חוות דעתם לגבי האפשרות שמדינות ערב יפלשו לארץ ישראל, עם סיום המנדט הבריטי. כולם היו בדעה שאין שום סכנה כזו. ההתמודדות הצפויה למדינה העומדת לקום היא רק עם "כנופיות הפורעים" של ערביי ארץ ישראל – אמרו המומחים.

לאחר ששמע את חוות הדעת הזו הזמין אליו בן גוריון את פריץ עשת, אחד האחראים על הרכש, והורה לו לעשות את ההכנות להצטיידות הצבא שיוקם, על מנת להתמודד עם צבאות ערב הסדירים.

דעתם של המומחים לענייני ערב היתה גם דעת כל המומחים הצבאיים למיניהם, אנשי הציבור והפוליטיקאים מכל הזרמים. אך בן גוריון בשלו: מאיימת עלינו סכנת הכחדה. חודשים רבים לפני פלישת מדינות ערב נשא בן-גוריון נאומים רבים בהם הזהיר שוב ושוב מפני הסכנה הצפויה מפלישת מדינות ערב. כאשר אנגליה תעזוב את הארץ, אמר בן גוריון, יעמדו מולנו "תלמידיו ואולי מוריו של היטלר, היודעים דרך אחת, ודרך אחת בלבד, בפתרון הבעיה היהודית: השמדה טוטאלית".

 

ובמקום אחר אמר: "עלינו לראות את הסכנה כמות שהיא – ומניעת סכנה זו צריכה לעמוד במרכז הדאגה הציונית… זה מחייב ריכוז כל היכולת והמאמצים למטרה ראשונית – בטחון".

מאוחר יותר, ב-14 בדצמבר 1947, בא אליו אותו פריץ עשת והציע לפנות את כל 14 הישובים שמדרום לבאר שבע. הוא נימק את ההצעה בכך ש-400 המתיישבים  לא יוכלו להחזיק מעמד מול היתרון המספרי העצום של הבדואים.

תגובת בן-גוריון: "תוציא את זה מראשך שנפנה אותם. במקום זה תביא לי תוכנית איך להגן עליהם". פריץ חזר עם תכנית תגבור וביצורים.

אילו היה דוד בן גוריון מקבל את העצות שנתנו לו המומחים, ובראשם הערביסטים, קרוב לוודאי שמדינת ישראל היתה נכחדת עם הקמתה ושורות אלה לא היו רואות אור.

ברק מאשים את המומחים

נזכרתי בדוד בן גוריון כשקראתי ראיון שקיים יואל מרקוס ב"הארץ" עם אהוד ברק. ראיון מוזר. אין כאן שאלות של מראיין ותשובות של מרואיין. אלא "אדם שהתארח ביום שישי אחר הצהריים אצל אהוד ברק לשיחת רקע על כוס בירה". השואל האלמוני הציג שאלות לברק. הואיל ואין גרשיים מאחורי התשובות יש להניח שהתשובות אינן לייחוס. ועל תשובות כאלה אין אחריות.

 

אהוד הרק צילום זאב גלילי

אני סומך על כושר הבנתו של מרקוס שביקש את תשובתו של ברק על הטענה שנכשל כשהניח את כל הביצים בסל הסורי. על כך כותב מרקוס: "ברק טוען שלא הוא כשל ולא הוא שגה כשדחף להסדר עם סוריה – הטעות כולה אצל גורמי הערכה בארץ ובאמריקה שטעו באסד".

שמעתם איך מדבר מנהיג המתיימר להיות ממשיכו של בן גוריון?

לא אני אחראי, לא אני אשם. הם אשמים.

"הם" זה המזרחנים, המפטמים אותנו זה שנות דור בהערכות שגויות שעלולות להמיט עלינו אסון.

==============================================

המזרחנים כנביאי השקר המודרניים

המזרחנים טעו לאורך כל הדרך. הם לא צפו את התקפת מדינות ערב על ישראל, הם לא צפו את עסקת הנשק הצ'כית-מצרית שהובילה למלחמת קדש, הם לא צפו את מלחמת ששת הימים, את מלחמת יום הכיפורים, את האינתיפאדה, את לבנון. שום כלום.

כישלונם המונומנטלי של המזרחנים איננו מפריע להם להופיע באמצעי התקשורת ובהבעה מלאת חשיבות עצמית להצהיר הצהרות מפוצצות. לרוב הם חכמים לאחר מעשה ובכך הם שותפים להיסטוריונים החדשים. אנחנו אשמים בבעיית הפליטים, אנחנו גרשנו, התאכזרנו, התעללנו, חרחרנו מלחמה, החמצנו הזדמנויות לשלום.

עמדתם של המזרחנים לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל מחייבת מחקר מעמיק. כיצד הפכה קבוצת אנשים שולית לגורם מרכזי כל כך במדיניות הישראלית. זה מתחיל באקדמיה, ממשיך באמצעי התקשרת ומגיע למקבלי ההחלטות. המשותף לרוב המזרחנים הוא שהם מגייסים את מעמדם האקדמי-אובייקטיבי כביכול כדי להציג עמדות שהן לרוב פרו ערביות ואנטי ישראליות ברוח השמאל הפוסט-ציוני.

המזרחנים הישראלים מצטרפים למחנה גדול של מזרחנים מערביים, שהם באורח מסורתי אנטי ציוניים. הם מפרסמים את מחקריהם בכתבי עת שרבים מהם ממומנים על ידי סעודיה.

 

ההגינות מחייבת להדגיש שלא כל המזרחנים כאלה. יש כמה מזרחנים השוחים נד הזרם. כאלה הם הפרופסורים רפי ישראלי, יהושע פורת, משה שרון ואחרים. אך קולם של אלה כמעט אינו נשמע בתקשורת. וכשהם מוזמנים להופיע זה על תקן של קוריוז. כמומחים מביאים את נושאי בשורת הצדק הערבי.

"אסד לא רוצה שלום"

אחד המזרחנים החשובים ההולך נגד הזרם הוא דניאל פייפס. פייפס הוא יהודי בן חמישים המתגורר בארצות הברית. הוא שרת במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה, חיבר עשרה ספרים, רובם על המזרח התיכון. הוא הרצה בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו ומאמריו מתפרסמים בעיתונים החשובים של ארצות הברית.

 

בימים אלה הופיע ראיון עם דניאל פייפס בעיתון "הארץ". המראיין, ניצן הורביץ, יזם את הראיון על רקע הכישלון של שיחות הפסגה עם אסאד. פייפס היה היחידי שחזה את הכישלון ועל רקע זה היה מעניין לשמוע את הערכותיו. הראיון לא הופיע חלילה בכותרת הראשית. הוא נדפס אי שם בעמוד פנימי, בתחתית העמוד. זה המקום הראוי לדברים הבלתי חשובים שאומר פייפס.

ואלה עיקר קביעותיו של פרופסור דניאל פייפס:

* אסד מייצג קבוצת מיעוט בסוריה, העילאווים, והוא מצליח לשלוט במדינה באמצעות משטר טוטליטארי.

* אסד הוא שליט החרד באופן אובססיבי לשלטונו וחי בעולם קטן וסגור. יותר מכל הוא פוחד לגמור כמו צ'אושסקו ברומניה.

* כל עמדותיו בכל תחום שהוא: יחסיו עם טורקיה, יחסיו עם ישראל, בעיות לבנון, מוכתבות על ידי הרצון לשמור על השלטון והעברת השלטון לבנו. כל היתר משני בעיניו.

* הסכם שלום עם ישראל יזיק לאסאד. לשלוט על סוריה אפשר רק במשטר טוטליטארי. גבולות פתוחים, בורסה, תקשורת יסכנו את שלטונו.

* שלום עם ישראל עלול להיתפס על ידי האוכלוסייה בסוריה כסימן לפתיחות.

* אסד החל בתהליך שלום עם ישראל בעקבות התמוטטות ברית המועצות ב-1991. המשא והמתן מביא לו יתרונות אך הוא רוצה בתהליך שלום לא בשלום עצמו.

* זו הסיבה שבכל פעם בו מתקדם התהליך ומגיע לפריצת דרך הוא מוצא תרוץ לתקוע את העסק.

* גם אם יתגברו על בעיית חמישים המטרים בכינרת הוא ימצא משהו אחר כדי לתקוע את התהליך.

* הנסיגה של ישראל מלבנון היא ניצחון סורי ותבוסה ישראלית קשה. הנסיגה משאירה את אסד בשליטה מלאה על לבנון.

* תגובות ישראל עד כה על התקפות החיזבאללה היו נגד מטרות לבנוניות. לאסאד לא ממש איכפת.

* לישראל עוצמה אדירה אך היא חוששת להשתמש בה. חיזבאללה מכה בישראל תובע שטחים בגליל ויוצר בסיס להמשך העימות. אסד רק מרוויח מזה.

* ישראל חברה משגשגת ויש לה כלכלה פורחת, צבא חזק, יציבות פוליטית ותרבות דינמית. הערבים לעומתם במצב רע אובייקטיבית.  כל ישראלי רוצה להקים חברת אינטרנט, לעשות קריירה ולהפסיק את המלחמות. הצד השני לא חש כך . ישראל רוצה פתרון, הצד השני בכל תהליך השלום רוצה ניצחון. ישראל רוצה רק שיניחו לה אבל הערבים רואים בכך ביטוי לחולשה.

* נסראללה סימן את ישראל כמדינה רכה שהוא יכול להמשיך ולתקוף. מטרתו היא ירושלים. הקטיושות על קרית שמונה לא ייפסקו (הדברים נאמרו לפני הנסיגה מלבנון).

* במסלול הפלסטיניי ישראל רק מוותרת ונותנת בלי לקבל תמורה. אתם חושבים שאם תספקו את רצונם עכשיו יעזבו אתכם בשקט. אבל זה לא קורה ולא יקרה.

עד כאן דברי פרופסור פייפס.

"אדם לא רציני"

פניתי לאדם, פקיד מדינה לשעבר, שהיה מצוי משך שנים במוקד של החלטות מכריעות בתקופה מכרעת והוא גם ביחסים טובים עם אהוד ברק.

שאלתי: האם שמעתם פעם מה שיש לפייפס לומר?

תשובתו: עזוב את הקשקשן הזה. הוא היה פה תריסר פעמים וכל פעם בא אלינו עם התיאוריות הדמיוניות שלו. לא התייחסנו אליו מעולם ברצינות. הוא פשוט אדם לא רציני.

"המוח האנליטי" של צאלים ב'

על יצחק רבין ז"ל נאמר כי יש לו "מוח אנליטי". כי הוא מסוגל לגשת לכל בעיה, לרדת לפרטי הפרטים שלה ולפתור אותה בדרך האינטליגנטית ביותר. המוח האנליטי הזה לא עמד לו בעת שקבוצה של אנשי אקדמיה תימהוניים ופוליטיקאים ערמומיים הוליכו אותו באף ופיתו אותו להיכנס להסכם אוסלו שיירשם בהיסטוריה כגדול המעשים האוויליים של מדינת ישראל.

על אהוד ברק נאמר כי הוא מפצח מנעולים, נווט גאון ומתכנן מקורי. כל התכונות הללו לא באו עדיין לידי ביטוי מאז נבחר לראשות הממשלה. זו ההזדמנות לבדוק מחדש כמה מן האגדות על גאוניותו של ברק. כדאי גם לבדוק מחדש מה הרעיון שעמד מאחורי צאלים ב' ומה אחריותו לאסון שקרה שם.

הוא יצא מן הפרשה כאילו זכאי. הוא באמת לא ברח והפקיר את הפצועים. אך אי אפשר לומר שהוא לא ברח מאחריות. הוא השלים עם כך שהאחריות לאסון כזהנעצרת בקצין בדרגת רב סרן.

לקראת מה שצפוי בלבנון אני מציע לרמטכ"ל ולכל הקצינים ומטה עד דרגת ש.ג. להכין את השכפצים. אהוד לא ייקח גם הפעם אחריות.

===========================================

קופי אנאן

זה האיש שהציל את סאדם חוסיין ממכה אמריקנית בעת שהפר את כל החלטות מועצת הביטחון וגרש את פקחי או"ם. זה האיש שנתן לסאדם חוסיין ארכה כדי לפתח את הכוח הגרעיני שלו.

על הנחש הזה סומך אהוד ברק שיסדר לו את עניין לבנון. ומה פלא שהדרישה הראשונה של אנאן היתה להפסיק את הטיסות של צה"ל בשמי לבנון ואת השיוט של חיל הים מול חופי לבנון.

=============================================

טמטום

יכול להיות שצודקים הטוענים כי ישיבתנו בלבנון ובעיקר הצורה בה ישבנו שם היתה טמטום. גדולתו של אהוד ברק היא שהוכיח כי היציאה מלבנון, ובעיקר הדרך בה נעשתה היציאה, היא טמטום עוד יותר גדול.

==========================================

ה"אמא" של ארבע אמהות

ב-20 במאי 1985 השלימה ישראל את "עסקת ג'יבריל". שלושה חיילים שהיו בשבי ארגונו של אחמד ג'יבריל שוחררו בתמורה לשחרור 1150 מחבלים. בין המחבלים ששוחררו היו רוצחים שדם רב על ידיהם – קוזו אוקמוטו שביצע את הטבח בנמל התעופה לוד, מחבלים שהיו שותפים לחטיפת האוטובוס בכביש החוף בו נרצחו 35 אזרחים, מבצעי הפיגוע בשוק מחנה יהודה בו נהרגו 11 ישראלים ועוד.

 

לא היתה זו הפעם הראשונה שישראל משחררת מחבלים בתמורה לחיילים שנפלו בשבי. בנובמבר 1983 שחררה ישראל 4700 מחבלים תמורת שישה חיילי נח"ל שנחטפו ב-1982 בלבנון. המיוחד בעסקת ג'יבריל היה שהפעם שוחררו מחבלים מסוכנים במיוחד. בעוד שבעסקה הקודמת המחבלים ששוחררו עברו ללבנון או לאלג'יריה הנה הפעם נשארו המחבלים בתחומי ישראל ויהודה ושומרון.

האדם שתרם יותר מכל לעסקת ג'יבריל היתה אמו של אחד השבויים, חייל נח"ל שנפל בשבי המחבלים בצורה מבישה לאחר שהתרשלו בשמירה ועסקו במשחקי קלפים. אותה אשה כבר שוכנת עפר ולכן לא אזכיר את שמה. אך היא המסמלת את הסיסמה הרווחת עכשיו בפרסומי חוצות אצלנו: "תהיה אגואיסט". הבן היקיר של האשה הזו נמנה עם שמונת חיילי הנח"ל שרק ששה מהם שוחררו בעסקה הקודמת. היא פתחה במסע חסר תקדים של לחץ ציבורי כדי שיעשו הכל לשחרור בנה. היא ארבה לפתחם של חברי כנסת, חדרה ללשכותיהם של שרי הממשלה ועד לראש הממשלה הגיעה. היא כמובן לוותה על ידי התקשורת שראתה בה "אייטם" ראוי. לא חלף יום בלי שנשמע קולה ברדיו, בלי שרואיינה בטלוויזיה. "החזירו לי את חיימקה שלי". כל כך הציקה לחברי כנסת, שרים ואישים בכירים במערכת הביטחונית עד שאלה היו נמלטים מלשכותיהם כשאך שמעו שהיא מתקרבת אליהם.

מאמציה נשאו פרי ואת המחיר של  החזרת הבן שילמו הרבה ישראלים בחייהם.

===========================================

פליטי צד"ל בשער פטמה

הסתכלתי בפליטים וראיתי את עצמנו. כך נראינו לפני שישים שנה באירופה. כך ייראו התמונות של פליטי הגולן, ופליטי יהודה ושומרון ופליטי הגליל ופליטי יפו ורמלה ועכו, ופליטי תל-אביב וירושלים. כך ייראו תמונותינו באגף הישראלי של מוזיאון השואה בוושינגטון.

===========================================

"זאת רק המציאות"

קטע בסיפורה של הסופרת אורלי קסטל-בלום, "התסריטאי והמציאות", הזכיר לי את הימים האלה.

וזה הסיפור:

"תסריטאי אחד, ידוע למדי בקהיליית התסריטאים, שכל הזמן היה כותב תסריטים לסרטים של חצי שעה, רצה לכתוב תסריט קלאסי, אפוס רחב יריעה, עם נשימה ארוכה ואורך נשימה. הוא חשב על משהו כמו שלוש שעות סרט… אז קרה דבר מאד לא סימפטי. התסריטאי שכח לכבות את הסיגריה, ומכאן הכל צעד במהירות. הוא שכח סיגריה בוערת והלך לים. וכשחזר מצא את הכבאים עובדים על הבית שלו… אי אפשר להסביר איזה כעס חש התסריטאי, איזה עלבון, מפני המציאות כמובן… ככה להשמיד את האפוס שלו, את כל הראשי פרקים והחיצים שהוא סימן, מי שונא את מי ומה עוצר בעד זה להגיע לזה, ואיך שהוא ניסה לרקום את הקתרזיס לקראת הפורקן הרגשי של הסוף… רק כשהוא ראה ארבעה איש מוציאים שתי גופות מהכניסה שלו הוא הבין שלתסריט שלו לא קרה כלום, וגם בתוך זה לא קרה כלום לסקיצות של הדמויות ולחיצים של מי אוהב את מי לא קרה כלום ושזאת רק המציאות".

עד כאן סיפורה של אורלי קסטל-בלום.

יושב לו רפי רשף באולפן הממוזג. הקהל מוחא כפיים. האורות מרצדים. ואת מי אנו מזמינים היום? נכון את אורה שיטרית מקרית שמונה. תסרוקת אופנתית, עגילים, שמלה יפה, צבעים מתאימים לטלוויזיה. בגיל תשע נקטלה משפחתה לנגד עיניה על ידי מחבלים שחדרו לביתה.

היא מספרת: שמעתי קולות ירי. אמי רצה לחדר השינה שלנו. היא קראה: 'מישהו יודע מה קורה פה?' ואיש לא ענה. היא רצה בכיוון הדלת הראשית, מהדלת לחלון ואנחנו אחריה. אחרי שניות ספורות שמענו פריצת דלת. ואז נעמדו מולנו במרחק מטר שני מחבלים. הם טענו את נשקם וירו לעברנו. הקירות רוססו בכדורים. אחזתי באחי הקטן במוטי רצנו והתחבאנו. אחי ברח לי מהיד. יצאתי מהמחבוא בחדר השינה. בחדר ראיתי את שני אחי, ארון בן ה-8 ומוטי בן החמש שרועים מתים ולמרגלותיהם אמי ואחותי יוכבד שהתבוססו בדמם. הכלב הסתובב ולא נבח. אמא אמרה לי לכי תתחבאי באמבטיה. הייתי באמבטיה חצי דקה. מסביב קולות ירי ונפץ. נגשתי לחלון חדר השינה וצעקתי: הצילו. ראיתי את אבי למטה צועק תנו לי.

רפי רשף שואל: כמה זמן נאלצת להתמודד עם המצב הזה?

אורה שיטרית ממשיכה: כולם בחוץ הסתכלו לא עשו כלום. הלכתי לדלת ושם היה נער בן 16. גיל שמו. לא ראיתי אותו קודם מעולם. הוא עבר את כל כוחות הביטחון בלי בעיה והגיע אלי. הוא אמר לי תלכי ואני אחפה מאחורייך. ירדנו בחדר המדרגות ובכל מקום היו גוויות.

ועכשיו תנחשו איזו הפתעה הכנו לאורה שיטרית. נכון, מצאנו את גיל. הוא חי הרבה שנים בלוס אנג'לס. עכשיו נעלה אותו לשידור.

גיל: רציתי להגיד לך שהיית אמיצה מאד ואת הגיבורה בכל הסיפור.

ובאולם נמצא אבא של אורה שיטרית. הוא מצטרף.

המנחה: נכון שלחצת על אבא להתחתן?

לסיום בחרתי שיר שמאד מדבר אלייך: אין לי ארץ אחרת.

סוף. THE END.

ומחוץ לאולפן הפלסטינים מתפרעים בכל חלקי הארץ, החיזבאללה מזנב בצה"ל.

מה זה חשוב. זו רק המציאות.

==================================================

הסכם השילומים והפערים החברתיים

שמואל ארדיטי מחולון כותב לי, בעקבות המאמר על טבח הארמנים והסכם השילומים:

"אני בנו של אחד המפגינים בהפגנה שיזם בגין נגד הסכם השילומים מול בנין הכנסת בחורף 1952. אני גאה באבי, שנעצר באותה הפגנה. ההפגנה ההיא הצילה את כבוד העם היהודי.

יהודי ספרד החרימו את ספרד מאות שנים לאחר הגרוש ב-1492. היהודים האשכנזים לא חיכו יותר משבע שנים כדי להתפייס עם רוצחיהם.

העולם פרש את קבלת השילומים שאנו מוכנים לוותר על כבודנו עבור בצע כסף. גם היום מצדיקים כל נסיגה בתירוץ כי אם ניסוג תהיה פריחה כלכלית ומצבנו החומרי ישתפר.

לאחר מלחמת השחרור ביקשו משקיעים רבים להשקיע בישראל. שלטון מפאי דחה אותם בשתי ידיים. גולדה הכריזה על "סוציאליזם בימינו" והמשקיעים נדרשו להסכים לשותפות עם סולל בונה וחברת העובדים כשלאחרונים יהיה 51 אחוז בשותפות.

הממסד המפאיניקי בחר בכלכלה טוטליטארית שהביאה את המדינה לחסרון כיס. כספי השילומים האריכו את ימי השלטון של הכלכלה הזו ומנעו הקמת משטר כלכלי המבוסס על יוזמה חופשית. את מחיר אותה כלכלה אנו משלמים עד ימינו.

השילומים גם הניחו את היסוד לפער בין האשכנזים לבין יוצאי עדות המזרח. באותה תקופה גרנו בשכונת תל גיבורים בחולון שלא נהנתה מיוקרה גדולה. רוב תושבי השכונה היו אז יהודים ניצולי שואה. לאחר קבלת השילומים האשכנזים עברו לחולון לבתים עם חדרי מדרגות מצופים שיש. בתי שכונת תל גיבורים שהיו רכוש נטוש ערבי אוכלסו ביהודים מזרחיים. כך בעזרת השילומים האישיים נוצר הפער שנמשך עד היום.

עד כאן דברי הקורא שמואל ארדיטי.

אני מסכים עם רוב דבריו של הקורא. השילומים (וגם משטר הצנע) אפשרו לשלטון מפאי להחזיק את המשק הישראלי בגרונו ולשלוט במדינה. כל אלה אינם משנים את העובדה שהשילומים הצילו את המדינה מקריסה כלכלית. משקיעים לא עמדו אז בתור כדי להשקיע במדינה, עם או בלי שותפות עם חברת העובדים.

אשר לפיצויים האישיים. נכון שאלו נתנו יתרון ניכר ליוצאי אירופה ניצולי השואה על פני יוצאי ארצות ערב, שעד היום לא קבלו פיצוי על הרכוש שהשאירו בארצות המוצא שלהם. אפשר להוסיף זאת לרשימת חטאי שלטון מפא"י. אבל אהוד ברק הרי כבר ביקש סליחה.

צריך לקרוא היטב את הדברים שאמר שר-החוץ הסורי פארוק א-שרע, בפגישה עם סופרים ערביים בדמשק, כדי להבין למה מתכוונים הסורים כשהם מדברים על שלום.

דבריו של א-שרע פורסמו בעיתון הלבנוני "א-ספיר" והובאו ב"הארץ" על-ידי דניאל סובלמן.

ההסכם לא יחייב

הרצאתו של א-שרע ניתנה על רקע ביקורת קשה של האינטלקטואלים הסוריים, ובראשם הסופרים, על עצם נכונותו של אסד לחדש את השיחות עם ישראל ובכך להכיר ב"אוייב הציוני". הביקורת של הסופרים הסורים נסבה בין היתר על כך שחתימת הסכם שלום עם ישראל על ידי השלטון בדמשק יחייב את האליטות התרבותיות בסוריה.

על כך היתה לא-שרע תשובה נחרצת: "אסור להעלות על הדעת שאנו נאלץ אנשי רוח או פשוטי עם לקבל את ההסכם ולא יהיה שום סעיף שידבר על נושא זה. לא יהיה שום דיון אפילו בחדרים הסגורים בנושא זה, שכן מדובר בקו אדום".

הציונות – תוקפנית וגזענית

א-שרע סקר את תולדות הציונות והמאבק היהודי ערבי כפי שהם נראים בעיניו:

* המפעל הציוני תוקפני, מבקש להתפשט גזעני ביסודו.

* הישראלים הם בעלי תפישה של סכסוך קיומי והם מתייחסים לערבים כאל אינדיאנים שיש להשמידם.

* "ארצנו נחלקה מתוקף הסכמים סודיים בין שתי המעצמות אז, בריטניה וצרפת". (א-שרע איננו מפרט איזו ארץ חולקה. האם כוונתו להפרדת לבנון מסוריה או להפרדת ארץ ישראל מסוריה. בעיני הסורים נחשבת ארץ ישראל כולה כדרום סוריה).

* במבצע קדש הגיעו הישרלאים לתעלת סואץ עוד לפני בריטניה וצרפת. "בכוחה משכה אליה ישראל את התעניינות כל העולם למעט הערבים, שסברו שישראל אינה אלא יישות מעוותת צורה שהוקמה על חלק מאדמות פלשתין".

*סאדאת נכנע לישות הציונית

* "סאדאת היה מובס מבפנים ועל בסיס זה פעל, אף על פי שהצבא המצרי האמיץ לא הובס… ביצע את צליחת התעלה והיה אמיץ ונועז כמו הצבא הסורי אשר הגיע כמעט עד גדות הכינרת בימים הראשונים של המלחמה, אך הוא ניצב בפני דקירות הסכין בגב של האח עוד לפני האויב".

* ישראל הצליחה להוליך שולל את דעת הקהל העולמית ובייחוד את האמריקאית ואפילו את סאדאת. הישראלים התייחסו לביקורו בירושלים כאילו הוא מגיע לשם בהיותו מובס.

* השאלה הניצבת לפני כולנו, ואני מדבר על השלום האמיתי כפי שתופשת אותו סוריה של אסד, היא אם שלום כזה יסייע לישראל להתפשט ולהקים את ישראל הגדולה.

הערצה לכוחה של ישראל

לכל אלה שמפחידים אותנו כמה יהיה נורא אם לא נקבל את התנאים הסוריים ומה הם יעשו לנו ניתנת תשובה בדבריו של א-שרע. הוא מתאר את ישראל ככוח צבאי שאי אפשר להתגבר עליו. התאור מלווה אמנם בשבלונות הערביות הידועות בדבר תמיכת האמריקנים כסיבה לכוח זה. אך מדבריו ניכרת כמעט הערצה לכוחה של ישראל.
וכך אומר א-שרע:

* ישראל חזקה מכל מדינות ערב גם יחד.

* מלחמה יכולה לסייע לישראל להתפשט ולהקים את ישראל הגדולה משום שלא קיים איזון כוחות בין הערבים לבין ישראל כשמדובר בעימות צבאי.

* ארצות הברית היא בעלת הברית האסטררטגית הגדולה ביותר של ישראל ומספקת לה את כל סוגי הנשק, החל ברובה דרך טיל וכלה במטוסים ומחשבי העל שאינם מצויים אפילו באירופה.

* בסיועה של ארצות הברית הפכה ישראל יצואנית הנשק והיא מייצאת רכיבים מסויימים אפילו לסין – המדינה הגדולה ביותר בעולם.

* ישראל מייצאת מטוסים זעירים ללא טייס לכמה ממדינות אמריקה הלטינית ולמדינות באירופה.

* לפני כמה שבועות נתנה גרמניה לישראל במתנה שלוש צוללות חדישות ביותר, שגודלן מתאים לישראל ולים התיכון ושאף אפשר להשתמש בהן לאחר ציודן בראשי קרב גרעיניים בכדי לאיים על מדינות האזור.

* התקציב של ישראל גדול פי עשרים מן התקציב הסורי. תקציב החימוש של סוריה אינו עולה על שבעה אחוזים מתקציב החימוש של ישראל.

* כעת, כשמחירי הנשק שווים בכל העולם, אין נשק זול אותו מקבלת סוריה או נשק יקר אותו רוכשת ישראל. כעת כל נשק הוא יקר וכל החלפים נמכרים באותו מחיר בכל העולם – במוסקבה, בוושינגטון ובלונדון.

* ארצות הברית ומדינות אחרות עומדות בתוקף שהן יסייעו לישראל לשמור על עליונות צבאית ערבית מול כל הערבים גם יחד.

מטרות סוריה במו"מ לשלום

* החלטות או"ם חייבות להיות מיושמות על ישראל והיא חייבת להיענש אם לא תבצע את ההחלטות.

* נבודד את הנשק הצבאי שבידי ישראל, ננטרל אותו מבחינה חומרית.

* אנו נאלץ את ישראל להשתמש באמצעים אחרים שאינם אמצעים צבאיים.

* כינון מצב של שלום בעתיד משמעו הפיכת הסכסוך הזה לסכסוך מדיני, רעיוני, מסחרי וכלכלי שייתכן כי נהיה בו במצב עדיף.

* אין פרוש הדבר שנשליך את נשקנו בעת שלום.

* כישלון במשאל עם (על הגולן) יהיה אסון מבחינת ישראל.

==========================================================

ימי הרדיו ועידן הבאג

בילדותי היה הרדיו המכשיר המתוחכם ביותר ולרוב גם הרהיט היקר ביותר שנמצא
כמעט בכל בית. מקרר חשמלי היה רק אצל עשירים מופלגים. הרוב המוחלט החזיקו
מזון ב"מקרר" שבתוכו בלוק קרח. מדיח כלים, מכונת כביסה ומכונת יבוש היו
משהו השייך למדע בידיוני.

הרדיו שימש בתפקיד מרכזי בחיי המשפחה, לא פחות מאשר הטלוויזיה בימינו –
חדשות, תסכיתים, הרצאות מלומדות והרבה מוסיקה. תיאור נאמן של אותה תקופה
והתפקיד שמילא בה הדיו נותן וויד אלן בסרטו הנפלא "ימי הרדיו".

הרדיו באותה תקופה היה מכשיר יקר. נדמה לי שמחירו לא נפל מגובה משכורת
ממוצעת של פועל. מקלטי הרדיו היו בגדלים ובצורות שונות, הכל בהתאם ליכולתו
של הרוכש. אך כולם ללא יוצא מן הכלל היו מכשירים כבדים מאד יותר מעשרה
קילוגרם. המקלט עצמו היה מורכב על בסיס של פח כבד והעטיפה החיצונית היתה
מעץ מהודר, מצופה פוליטורה (לכה שקופה) כשהרמקול מכוסה בבד יקר ערך ובהתאם
לצבעי האופנה.

תעשיה שלמה של נגרים התפרנסה מבניית ארגזים למקלטי הרדיו. תעשיה גדולה עוד
יותר פרחה בחנויות זעירות שבהם ה=תיקנו טכנאים את המקלטים שהתקלקלו.

והמקלטים האלה נטו להתקלקל לעתים קרובות. זה היה לפני עידן הטרנזיסטור.
את התפקיד שממלא היום הטרנזיסטור (קליטת גלי הרדיו , הגברתם, ויישור זרם
חליפין) מילאו אז מנורות רדיו (שפופרות ריק קראו להם). המנורות האלה היו

מופעלות באמצעות חוט להט שצרך כמות עצומה של אנרגיה וגם פלט חום רב. הן היו
נ/שרפות לעתים קרובות וצריך היה להחליפם. מעגלים מודפסים לא היו אז וכל
עבודת החיוט בין המרכיבים השונים של מקלטי הרדיו נעשו בעבודת יד – חוט
בדיל, מלחם חשמלי וכל מניני פטנטים מסביב. החום הרב שפלטו הנורות גרמו
לניתוק חיבורים או לשריפת מרכיבי המקלט של אותה תקופה (נגדים,קבלים ועוד).

על מנת להמחיש את הפער הטכנולוגי בין היום לאז די אם אצביע על מרכיב אחד של
מקלט הרדיו. המקלטים פעלו אז בזרם ישיר נמוך, 45וולט בדרך כלל. אפשר היה
להפעיל אותם באמצעות סוללות. חברת "ראן" (האמה של תדיראן לא של שמעון פרס) ייצרה אמנם סוללות של 4.5וולט שאם חיברת עשרה מהן בטור יכולת לקבל את המתח הדרוש להפעלת מקלט. אך הסוללות הללו היו יקרות מאד. הפעלת מקלט באמצעותן היתה עשויה לחסל משכורת חודשית בתוך כמה ימים.

כדי לספק למקלט את המתח הדרוש מתוך הרשת הכללית היה צריך לבנות מכשיר שנקרא
אז "מיישר זרם".תפקיד המכשיר היה להפוך את זרם החילופין שברשת הכללית לזרם
ישיר ולהוריד את המתח מ- 220וולט ל- 45וולט. לכל אחד מאיתנו יש בבית חצי
תריסר מכשירים כאלה המשמשלים להפעלת מדפסות מחשב, פקסים , ועוד. המחיר של כל מכשיר כזה הוא כעשרה שקלים. באותה תקופה היה מדובר במערכת מסורבלת ויקרה הכוללת טרנספורמטור (שנאי בעברית חדישה של אותם ימים) שהוריד אתל המתח ומנורת רדיו הכוללת שורה של מעגלים מסובכים כדי ליישר את הזרם.

מקלטי הרדיו היו מתקלקלים לעתים קרובות. היית סוחב את המכשיר הכבד על גבך
לטכנאי והוא היה נובר בקרביו ופוסק את פסוקו.לא היה כל ערעור על המחיר,
שהיה לרוב גבוה מאד, כי איש לא הבין במה מדובר.

כמו שבימינו מבינים הילדים יותר מאבותיהם וסבתותיהם במחשבישם כך גם ילדי
אותה תקופה בתחום הרדיו. כשהתחלנו להתעניין באלקטרוניקה בכלל וברדיו בפרט
גילינו שאפשר לתקן את המקלט לבד. לפעמים די בהחלפת נורה. במקרה מסובך יותר היה צורך בהלחמות ודי היה במלחים פשוט ובחוט בדיל כדי לבצעאת העבודה.
המהדרים יכלו לרכוש מכשירי מדידה בכספים שהרוויחו מתיקוני מקלטים בבתים.
במשך הזמן עברנו מתיקון מקלטים לבניית מקלטים. תחילה מקלט גבישים שכלל
מעגל פשוט ולא נזקק כלל לחשמל להפעלתו. עברנו למקלטים עם מנורה אחת או יותר ומכאן למשדרים. חובבות רדיו היתה אז תחביב מסעיר. באמצעים פשוטים למדי
ניץן היה לבנות משדר שבו קלטו אותך בקצה השני של העולם. תכניות לבניית
משדרים כאלה פורסמו בחוברות טכניות לנוער ("הטכנאי הצעיר" "טכניקה ומדע
לנוער", ועוד).

אני מספר את הסיפור הזה בהקשר לבאג .2000אני, כבן הדור הישן, הייטוח
שהעולם הולך להתמוטט. הכנתי מלאי של מים ומזון ותרופות ואמצעי תאורה ובישול
שיספיקו לי עד ערב פסח. בני שוקי (במקרה הוא עורך עיתון מחשבים) צחק ממני
ואמר שלא יקרה כלום. וכך היה. וכשאני מתבונן כיצד נכדתי בת הארבע משחקת
בעכבר וצובעת בו ציורי מחשב אני מבין שהעתיד שייך להם.

===========================================================

כל הכבוד לישראל הראל

ישראל הראל העז לעשות מה שאיש לא העז לעשות עד כה. הוא מתח ביקורת פומבית על השימוש הציני שעושים חלק מן ההורים השכולים באסונם.

במאמר ב"הארץ" תקף הראל בראש ובראשונה את הנשיא ויצמן שממקורותיו דלפה
כנראה הטענה שהכספים שקיבל נועדו לטיפול בבנו הנכה.

הוא תקף גם קבוצה של הורים רובם הורים שכולים לחיילים שניספו באסון
המסוקים. קבוצה זו התכנסהבווילה ברמת השרון והעלתה תביעה לשלם להם שכר
חודשי בגובה השכר הממוצע במשק , כ- 6800שקלים. לאחר לחץ ממושך על משרד
הבטחון עומד המשרד להכנע ולשלם משכורת אחידה.

כותב הראל:"העדר כבוד עצמי אלמנטרי שהוא אחת מן הנורמות הבסיסיות של
ההתנהגותהאנשיתתוצאת היעלמותה של הבושה, הוא מן הגורמים המרכזיים לפומביות ולזילות המדהימה שהורים שכולים מסויימים נוהגים בזכרון הנופלים".

ישראל הראל לא הזכיר זאת.אבל חובה לציין כי הוא רשאי לומר את הדברים שאמר.
כי ישראל הראל עצמו הוא אב שכול.

=======================================================–

חנינה עצמית

ויצמן הכניס עצמו למילכוד. אם יישאר בנשיאות עד גמר הקדנציה שלו הוא יהיה
חסין מפני העמד לדין פלילי אבל יעמוד בלחץ ציבורי בלתי פוסק. אם יתפטר מן
הנשיאות הוא יהיה כאחד האדם ויצטרך לעבור את מסכת היסורים של חקירה משטרתית ומאבק משפטי נוסח דרעי שהוא כשלעצמו עונש גם לאנשים צעירים ובריאים ממנו.

ליצנים משפטיים אמרו לי כי קיימת דרך אחת בלבד. שויצמן ייתן חנינה לעצמו
לפני שיוגש נגדו כתב אישום. כבר יש תקדים למתן חנינה על ידי הנשיא לפני
הגשת כתב אישום.הדבר נעשה בפרשת קו .300אמנם לא קרה בהיסטוריה שנשיא חנן את עצמו אך תמיד יש מקום לחידושים.

==========================================================

ראה התחזית ההזויה של עמוס גלעד