היגיון בשיגעון

אם בכלל ייפתח אי פעם משא ומתן עם סוריה על חוזה שלום הוא צריך להיפתח לא מנקודת האפס אלא מנקודת האיסכנדרון – השם הטורקי של אלכסנדרטה. לא בגלל הדמיון בין חבל ארץ זה לבין הגולן אלא דווקא בגלל השוני.

אלכסנדרטה (איסכנדרון) בראשית המאה

הסורים תובעים את חבל אלכסנדרטה מידי הטורקים בטענה שזה נלקח מהם. כלומר: יש גזרה שווה בין אלכסנדרטה לבין רמת הגולן וזו טעות. על מנת להבין את ההבדל צריך לומר כמה מילים על מה שפעם אהוד ברק קרא, בהתחנפות לאסד, " סוריה המודרנית" .

" המדינה הסורית" – כותב ד"ר אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב (בספרו " סוריה של אסד על פרשת דרכים" ) – " נעדרת שורשים וממילא גם לגיטימציה היסטורית… עד לכינונה בידי הצרפתים (בשלהי מלחמת העולם הראשונה) לא התקיימה מעולם ישות מדינית סורית… המונח עצמו נעדר לאורך ההיסטוריה הערבית והמוסלמית" .

מפה טורקית של אזור אלכסנדרטה המכונה איסכנדרון

הקיסרות העותמנית, ששלטה במרחב הזה משנת 1517, משך ארבע מאות שנים, כללה את סוריה ולבנון של ימינו ואת ארץ ישראל משני עברי הירדן כיחידה מינהלית אחת. זה היה " הפלך (וילאיה) הסורי" , שמושלו ישב בדמשק. חבל אלכסנדרטה היה חלק מן הפלך הזה.

חבל אלכסנדרטה שוכן בפינה הצפונית מזרחית של הים התיכון והוא כולל עיר נמל הנקראת בטורקית איסכנדרון. העיר הוקמה על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 133 לפני הספירה, לא הרחק מאיסוס, המקום בו ניצח אלכסנדר את צבאות הפרסים. העיר והחבל ידעו שורה של כובשים – הרומאים, נוסעי הצלב, הטורקים ומוחמד עלי.

אלכסנדרטה נכללה במה שנחשב ל"סוריה המודרנית" רק בשנת 1920, עם מסירת סוריה למנדט צרפתי. תשע עשרה שנים לאחר מכן העבירו הצרפתים את החבל לטורקיה, סוריה זכתה בעצמאות בשנת 1946.

סוריה העצמאית לא השלימה עם אובדן חבל אלכסנדרטה ומאז ועד היום היא מסמנת במפותיה את אלכסנדרטה כחלק מסוריה. הטורקים מצפצפים ובמפות שלהם נקרא החבל איסכנדרון ושטח משוחרר לא יוחזר אף פעם. כאשר ניסו הסורים לטרטר את הטורקים באמצעות סיוע לטרור הכורדי ריכזה טורקיה בשנת 1998 כוחות גדולים בגבול סוריה ואיימה במלחמה. הסורים הבינו את הרמז ומאז הם מתנהגים כילדים טובים.

לענייננו חשובה העובדה איך הסורים תופסים את הגולן ואת אלכסנדרטה. בעיני סוריה כל מה שהיה בתחום סוריה בתקופה העותמנית הוא חלק בלתי נפרד מסוריה. לכן, כשסוריה דורשת מטורקיה את אלכסנדרטה היא מתכוונת לחבל ארץ זה בלבד. כשהיא דורשת את הגולן היא מתכוונת רק למקדמה על חשבון כל היתר. וכל היתר זה כל שטח ארץ ישראל, הנחשב בעיני הסורים "סוריה הדרומית" .

לתשומת לבם של מצדדי " ניצול ההזדמנות" למסירת הגולן לסוריה. לתשומת לבם של יועצי הנשיא קצב, שנחפז להזמין את אסד לירושלים. הנשיא יוכל לעשות שרות טוב לאומה אם יודיע למתווך הטורקי כי אנחנו ניסוג מרמת הגולן כשטורקיה תיסוג מאיסכנדרון.

==============================================

להעביר את ספרי הלימוד לאינטרנט

" עומס המחיר ומשקל הספרים". בסיסמה זו ימא מידען אלמוני,צבי שורצמן, שנטל על עצמו משימה: לשחרר את התלמידים ואת ההורים מן העומס הכספי ומן המשקל הפיסי של ספרי הלימוד. מהר מאד למד הרעיון הטוב הזה ניתן למימוש  כמו מלחמתו של סנשו פנשו בטחנות הרוח.

נלחם בטחנות רוח. צבי שורצמן.

שורצמן, בן 56, יליד מעברת גבעת אולגה ובן להורים ניצולי שואה, לא עסק רוב ימיו בחינוך או בספרי לימוד. כהנדסאי בנין ואדריכלות היה קשור בעיסקי בניה.

לפני כמה שנים, בגיל שבו אנשים כבר רואים את הפנסיה שבאופק, החליט שורצמן לעשות הסבה. (" כל השנים הרגשתי שאני לא נמצא במקום הנכון" ). הוא פנה ללימודי מידענות. למד קורס שארך 400 שעות (" במקביל השקעתי עוד 4000 שעות" ). כיום הוא כבר מומחה ומסייע לאקדמאים לעשות הסבה בקורסים מטעם משרד העבודה.

הוא פיתח שורה של טכניקות באינטרנט, המאפשרות למי שמחפש נושא במנוע החיפוש " וגל" לקבל חמש תוצאות משמעותיות במקום 50 אלף תוצאות אקראיות. מרגע שגילה את פלאי האינטרנט הוא חותר בנחישות למימוש הרעיון של ביטול מוחלט של ספרי הלימוד. בניסיון לשכנע ברעיונותיו נפגש עם מנהלים ומורים, אנשי משרד החינוך, מומחי היי טק ועם מחברי ספרי לימוד. שורצמן משוכנע שיעלה בידו להביא למימוש הרעיון כי הוא כורח המציאות. (" לא איכפת לי מי יעשה את זה העיקר שייעשה. אין לי שום עניין כספי בפרוייקט" ).

800 ש"ח וחמישה ק"ג

שורצמן יזם סקרים לבדיקת המצב בתחום ספרי הלימוד וזה מה שהעלה. הוצאה ממוצעת של משפחה על ספרי לימוד מגיעה לכ-800 שקלים בשנה לכל תלמיד. כל תלמיד סוחב על גבו משקל של 4.25 קילוגרם בממוצע . ויש שמשקל התיק עם הספרים מגיע לחמישה קילו. (" הלכתי מבית ספר לבית ספר עם משקל ביתי ושקלתי" ).

הפתרון שמציע שורצמן כל כך פשוט ומובן מאליו עד שלא ברור מדוע איש לא יישם אותו עד כה. הרעיון הוא להעלות את כל ספרי הלימוד על מחשב. בסך הכל יש בארץ כ-3200 ספרי לימוד. בטכנולוגיות של היום ניתן לבצע את העבודה בפחות משנה. רוב הספרים מצויים כבר היום במדיה דיגיטלית ואת האחרים ניתן לסרוק במהירות וביעילות.

ברגע שיהיה מאגר כזה של ספרי לימוד יוכל כל תלמיד להוריד לעצמו, במחשב ובמדפסת שבביתו, כמה דפים הדרושים ללימוד ולתרגול לאותו יום לימודים, או לאותו שבוע. תלמידים חסרי מחשב יוכלו לקבל את הדרוש להם באמצעות מחשב בית הספר או בתמורה לאגורות בודדות בתחנות מיוחדות שיתפתחו (" כמו חנויות המספקות שרותי מכונת צילום" ).

גמישות בבחירת ספרים

המורה יוכל לגלות גמישות רבה בבחירת ספרי הלימוד. כיום, בגלל העלות הגבוהה של הספרים, לא יעיז מורה להורות על החלפת הספרים, אם הוא מגלה שהכיתה ברמה נמוכה מדי או גבוהה מדי בשביל הספר שנרכש. המורה יוכל גם לבחור פרקים שונים מספרים שונים ולייעל בכך את ההוראה.

מחברי הספרים יוכלו לעדכן את ספריהם בכל יום. כיום מתיר משרד החינוך להוציא מהדורה חדשה של ספר לימוד רק אחת לחמש שנים. ספרים שנכללו בהם שגיאות או שטעונים עדכון צריכים להמתין שנים לתיקון.

למחברים זה ישתלם

השאלה הראשונה המתעוררת לגבי תכניתו של שורצמן היא מה בדבר זכויות היוצרים של הספרים הקיימים ואיך יתוגמלו המחברים בעתיד.

לגבי העתיד הבעיה פשוטה יחסית ומחברי הספרים ירוויחו יותר ממה שהם משתכרים עכשיו. כיום, על כל ספר שנמכר באופן חוקי נמכרים עוד ארבעה ספרים משומשים, שהמחברים והמו"לים אינם מרוויחים מהם פרוטה. זכויות המחברים והמו"לים מופרות גם באורח ממוסד על ידי כל מיני מוסדות חינוך. אלה מצלמים קטעי ספרים, כורכים את הקטעים לספרי כילאיים ואינם משלמים פרוטה לבעלי הזכויות.

בעתיד יתוגמל המחבר על ידי הגוף שיספק את הספרים לבתי הספר, משרד החינוך או גורם מסחרי. השיטות לגביה פשוטות. ניתן לגבות תשלום עבור כל כניסה לאתר המספק את הספר. ניתן גם לקבל מכל בית ספר תשלום גלובאלי (כ-250 שקל לכל תלמיד) על הזכות להיכנס לאתר. השיטה הזו כבר נהוגה באוניברסיטאות רבות שבהן יכול כל תלמיד להוריד מידע המסופק על ידי חברה לאספקת מידע.

גם לגבי הספרים הקיימים במחזור, אומר שורצמן, יש פתרון קל יחסית. זכויות היוצרים על חלק נכבד מספרי הלימוד נמצאים כיום בידי משרד החינוך, או גופים ציבוריים כמו מט"ח, שהוציאה לאור כשבע מאות ספרים, מכון ויצמן, האוניברסיטה הפתוחה ועוד.

התכנית זכתה להרבה מחיאות כפיים ושבחים, נידונה בוועדת החינוך של הכנסת והכל דיברו גבוהה גבוהה על חשיבותה. חלפו שנים והילדים עדיין סוחבים ספרים כבדים בילקוטיהם וההורים נאנקים תחת מחיריהם. תנחשו למה.

===============================================

האריה, ההסתדרות ועלילת הטבח בג'נין

היו ימים, כשבגרוש היה חור, בתל-אביב היה גן חיות וההסתדרות הייתה מוסד גדול ומפואר. גן החיות שכן אז במקום בו ניצב היום בניין העירייה. בית הוועד הפועל של ההסתדרות שכן באותו מקום בו הוא שוכן היום, ברחוב ארלוזורוב.

באחד הימים נמלט אריה מגן החיות התל אביבי והגיע לבית הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב. האריה היה רעב ושבר את רעבונו באחד הפקידים הרבים שנמצאו בבניין.

איש לא הרגיש בחסרונו של אותו פקיד ולמחרת היום טרף האריה פקיד נוסף ושוב איש לא חש בחסרונו. וכך היה האריה טורף את פקידי האיגוד המקצועי מדי יום ביומו ומאומה לא קרה. באחד הימים טרף האריה את מחלק התה. במוסדות ציבור של אותם הימים מחלק התה היה מוסד בפני עצמו. שתיית התה הייתה אז העיסוק החשוב ביותר, ולעתים היחיד, של פקידי הוועד הפועל. המחלק היה עובר מחדר לחדר, דוחף את עגלתו באיטיות, מודע לחשיבותו, מחלק את כוסות התה והסנדביצ'ים (חינם אין כסף כמובן). אין פלא שבחסרונו של מחלק התה חשו כולם ומיד. הדבר הביא לגילוי האריה וזה הוחזר לכלובו בגן החיות. לפקידים נערכה הלוויה פועלית מפוארת. נישאו הספדים ארוכים, על תרומתם של הנטרפים לתקומת ישראל ולמעמד הפועלים.

הפקיד שמת לפתע

נזכרתי בבדיחה הישנה הזו כשקיבלתי באינטרנט ידיעה שהופיעה ב" ניו יורק טיימס" לפני זמן רב. בידיעה נאמר כי בבית הוצאה לאור גדול בניו יורק, המעסיק עשרות עובדים, נפטר אחד העובדים ליד שולחן הכתיבה שלו והדבר נתגלה רק לאחר חמישה ימים. שם האיש, כך נאמר בידיעה, ג'ורג' טורקלבאום, בן 52, העובד בפירמה כשלושים שנה. הוא לקה בהתקף לב ליד המכתבה שלו, שנמצאה במשרד ששכן באולם גדול בו עבדו עוד 23 אנשים. הוא נפטר ביום שני, אך הדבר נתגלה רק בשבת, כאשר האשה המנקה את המשרד ביקשה לברר מדוע האיש עובד בסופשבוע.

למקרא ידיעה זו, המתפרסמת בעיתון המשתבח באמינותו, נתעורר בי הרצון לכתוב על בדידותו של האדם בחברה המודרנית. הרצון לכתוב על הבעיה הכאובה טשטש לרגע את חוש הביקורת לגבי הידיעה. האם מתקבל על הדעת שגופת אדם מוטלת במשרד הומה אדם משך חמישה ימים בלי שאיש חש בה?

הברווז של הבי-בי-סי

והנה בימים אלה פרסם הבי-בי-סי סיפור דומה לזה שפורסם בניו יורק טיימס. בידיעה החדשה נאמר כי פקיד במשרדי המס בפינלנד נפטר על מכתבתו. חבריו, כך לפי הידיעה של שרות השידור הבריטי, לא הבחינו במותו אלא לאחר יומיים.

עד מהרה נתברר כי הידיעה היא ברווז עיתונאי. הבי-בי-סי העתיק אותה מטבלואיד צהוב המופיע בפינלנד. מי שחשף את הבלוף העיתונאי הזה הוא מיודענו ג'ימס טרנטו, העורך הפרו ישראלי של אתר "אופיניון ז'ורנאל" של הוול סטריט ז'ורנאל.

טרנטו הצביע על כך שהסיפור הזה הוא "אגדה אורבנית" , המופיעה מדי פעם בעיתונים לא אמינים.

והפרשה הישראלית

פרשה זו הזכירה לי פרשה אחרת של אגדה אורבנית שנפוצה בארץ לפני שנים. קול ישראל דיווח אז על תאונה שארעה לגבר בחדר השרותים. האיש הצית סיגריה וכאשר זרק גפרור לאסלה התחוללה התפוצצות כתוצאה מהתלקחות אדי חומר ניקוי שבאסלה. למקום הוזעק אמבולנס. כשסיפר על נסיבות פציעתו לאלונקאים שהעבירו אותו, הם פרצו בצחוק. האיש נפל מן האלונקה ושבר גם את רגלו.

הסיפור נשמע אמין ובדסק של ידיעות אחרונות העתקנו אותו מקול ישראל תוך ציון המקור. תוך כמה שעות נתברר כי הסיפור בדוי. עורך הידיעה (שהיה אז אישיות מפורסמת שהגיע לרדיו ממקצוע אחר) סולק מתפקידו כמה ימים לאחר שקיבל את המינוי.

אחד הכתבים הזרים המשרתים בארץ קרא את הידיעה ב" ידיעות" והעבירה לעיתונו בטרם נודע שמדובר בבלוף. הידיעה עברה מעיתון לעיתון סביב הגלובוס ולאחר שנה הגיעה לידיעות אחרונות דרך אחת מסוכנויות הידיעות כסיפור חדש ואמיתי שהתרחש אי שם בין פינלנד לניקרגואה. מישהו מבין העורכים הצעירים בידיעות אחרונות קיבל את הסיפור כלשונו, העתיקו והבדותה שוב פורסמה ב"ידיעות" . כעבור כמה שנים שוב הופיעה הידיעה מאי שם בגירסה מעט שונה ולא אתפלא אם תוסיף ותופיע שוב ושוב.

מבדיה לעלילת ג"נין

לא הייתי מאריך בסיפור שטותי זה אילולא היה סימפטום לבעיה חמורה. ג'יימס טרנטו, הנאבק בגבורה באמצעי התקשורת העולמיים התוקפים את ישראל, ניצל את ההזדמנות כדי להצביע על חוסר האמינות של הבי-בי-סי. הסיפור על הפקיד שמת על מכתבתו אמין בדיוק כמו הסיפור שלהם על הטבח בגנין כתב טרנטו והציג שוב את הכותרת הנבזית שפירסם אתר הבי-בי- סי בשעתו.

הכותרת של הבי.בי.סי. על הטבח שלא היה בג'נין