טראמפ איננו הבעיה הוא ממשיך במסורת אמריקנית

 עידכון מאי 2017

מאמר מורחב על חירם בינגהם

http://www.zeevgalili.com/2009/02/1501

אם הנשיא טראמפ, המגיע מחר לארץ ישכח מה שהבטיח ערב הבחירות, זו לא תהיה הפתעה גדולה.* לא בגלל אופיו של טראמפ * הפרת הבטחות היא חלק מן המסורת האמריקנית * ארצות הברית התנגדה לציונות מראשיתה * אחרי הכרזת המדינה ב-48 ביקשה לחזור בה מהתמיכה בהקמת המדינה *היא נעלה שעריה בפני יהודים בשואה ונמנעה מלהפציץ את מחנות ההשמדה * היא רדפה 60 שנה את הדיפלומט חירם בינגהם שהפר פקודה והציל יהודים * ה-CIA העלים מישראל מידע על מקומו של אייכמן

בשנת 1970 התמנה אלוף אלי זעירא לנספח צה" ל בארצות הברית. כשהגיע לוושינגטון פנה למתווך נדל" ן וביקש ממנו לשכור למענו בית מתאים. המתווך חזר ובפיו בשורה: מצאתי לך בית יפהפה בפרוור בתסדה (Bethesda). הוא היה גאה על ההישג והסביר לאלוף הישראלי: פרוור זה הוא בדרך כלל מחוץ לתחום ליהודים. אבל כשהסברתי שאתה גנרל ישראלי גיבור התרצה בעל הבית והסכים להשכיר לך את ביתו, למרות שאתה יהודי. אלי זעירא, כך סיפר למקורביו, ויתר על הכבוד המפוקפק  ושכר בית בפרוור אחר, פחות יוקרתי ופחות אנטישמי.

eichmann1933

אייכמן 1933

זהו סיפור מסגרת הממחיש את האנטישמיות המפעפעת מתחת לפני השטח מזה שנות דור בקרב העילית של אמריקה. לרוב זוהי אנטישמיות אלגנטית נוסח הסרט " הסכם ג'נטלמני" של הבמאי איליה קאזאן (בכיכובו של גרגורי פק). לא אומרים לך, היהודי, שאתה לא רצוי, אבל מישהו ירמוז לך.

ארצות הברית היא היום ידידתנו ובת בריתנו היחידה. הסיוע שקיבלנו ואנו מקבלים מממנה בתחום הכלכלי, הצבאי והמדיני הוא ללא תחליף. אין פלא שראשי ממשלה בישראל (פרט לבודדים כמו יצחק שמיר למשל) יצאו מכליהם כדי לרצות את האמריקנים בכל מחיר.

התמיכה האמריקנית והתלות בה השכיחו מאתנו את העובדה שמראשית המאה העשרים היו קובעי המדיניות בוושינגטון אנטי ציוניים ופרו ערבים. במהלך מלחמת העולם השנייה, התעלמה ארצות הברית לחלוטין מהשמדת יהודי אירופה.

הנהגת יהודי ארה"ב נמנעה מ"להציק" לנשיא רוזבלט בעניין השמדת יהודי אירופה. זאת מחשש שהתערבותם תחזק את טענות האנטישמים בממשל, שהיהודים מעדיפים את האינטרסים שלהם על פני האינטרסים הלאומיים של ארה"ב.

חסיד אומות העולם

פרשת הדיפלומט חירם בינגהם, שכבר סיפרתי עליה פעם, יש בה כדי ללמד משהו בנושא. בינגהם הוצב בשנת 1939 במרסיי בתפקיד סגן קונסול. לאחר כיבוש צרפת והקמת ממשלת הבובות של וישי הצרפתית, ששיתפה פעולה עם הנאצים, הורה הנשיא רוזבלט שלא לתת אף ויזה ליהודים. בינגהם החליט שזו מדיניות לא מוסרית ובניגוד להוראת הממונים עליו הנפיק כ-2500 ויזות ליהודים ולפליטים אחרים. הוא גם נתן מקלט בביתו לפליטים, נתן להם מכספו וסייע בהברחתם לספרד.

בינגהם במארסיי

בינגהם במארסיי

בשנת 1941 החליטו הממונים עליו לשלוח אותו למקום גלות דיפלומטי: שרות בארגנטינה. גם כאן המשיך בינגהם להרגיז את הממונים עליו ודיווח בהתמדה על פעילותה של תנועה נאצית הפועלת לקליטת פושעים נאצים. בתום המלחמה הודח בינגהם משרות החוץ האמריקני וב- 1988 מת חסר כל.

עכשיו, לאחר שנתגלה כי ה- CIA ידע על מקום הימצאו של אייכמן בלי שטרח להודיע על כך לישראל, אפשר להבין מדוע השלטונות האמריקנים רדפו את בינגהם בחייו וגם לאחר מותו.

מאבק בני המשפחה

ייתכן שבינגהם היה נשכח מלב לולא מלחמתם הנמרצת של בני משפחתו שהפעילו לחץ בלתי פוסק על משרד החוץ האמריקני. לפני כמה שנים, כפי שדיווחתי כאן, החליט מזכיר המדינה קולין פאוואל להעניק לבינגהם הכרה.

בני המשפחה לא הסתפקו ברהביליטציה של פאואל ותבעו לציין את זכר אביהם בבול. המאבק הזה נמשך שנים ורק בימים אלה, למעלה מ-60 שנה לאחר פעולתו, הונפק בול ועליו דיוקנו של חסיד אומות העולם ממארסיי.

הבול לזכרו של בינגהם

אושוויץ לא הופצצה

סיפורו של בינגהם כמו הגילוי בפרשת אייכמן הם קצה הקרחון של מה שמסתתר מאחורי החזות האמריקנית. שוכחים כאן שבמהלך המלחמה חלפו מפציצים אמריקניים מעל אושוויץ והפציצו לא הרחק משם, אך לא טרחו להטיל כמה פצצות על המשרפות כדי לעצור את חרושת הרצח הנאצית. שוכחים את האמברגו שהטילה ארצות הברית על משלוחי נשק לישראל עם פרוץ מלחמת השחרור. שוכחים שבשלב מסויים חזרה בה ארצות הברית מתמיכה בהחלטת או" מ על הקמת המדינה. הנשיא טרומן אמנם מיהר להכיר במדינת ישראל אך בזכרונותיו הוא מציין כי הבחין אצל אנשי מחלקת המדינה " מידה של אנטישמיות שהיתה גורם ביחסם העויין ובהתנגדותם להכרה במדינה היהודית" .

האם אפשר לסמוך על הבטחה אמריקנית

הקורא  אריק ברהום כתב לי:

 ברצוני לציין מספר דברים שלא צויינו במאמר:
1. גרוש האוניה סנט לואיס שהיו בה כ800 פליטים מגרמניה, רובם יהודים , נעשה בהוראה ישירה של הנשיא רוזוולט. זה עזר מאוד להיטלר שטען שהיהודים אינם רצויים בשום מקום בעולם, מה שמוכיח לדבריו את  נחיתותם ומצדיק את התנהגותו כלפיהם.(1939 לאחר ליל הבדולח)

2. כשנאצר סגר את המיצרים בשנת 1967,"לא מצאו" את הסכם הערבות האמריקאי (ממלחמת סיני) לכך שארה"ב אחראית לפתיחתם. בארה"ב מזמן גרסו את ההסכם . כשישראל הציגה את ההעתק שלה, הפעילות האמריקנית (שנכפתה עליה) התבטאה בברברת. שום פעולה אקטיבית. כך תראה כל ערבות אמריקנית לישראל ביום פקודה.

3. במלחמת יום כיפור האמריקנים  עיכבו את הסיוע הצבאי האווירי לישראל. ישראל איימה שהיא תאלץ להשתמש במה שיש לה, וראה זה פלא מטוסי הגלקסי הופיעו.

 

ראה מצעד האיוולת של ברק אובמה

פורסם בקטגוריה אנטישמיות, ארצות הברית, שואה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

11 תגובות בנושא טראמפ איננו הבעיה הוא ממשיך במסורת אמריקנית

  1. פינגבאק: בין אינדיאנה ג’ונס ליונתן פולארד | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: אמריקה מתפוצצת מצחוק על בוש

  3. פינגבאק: האם אפשר לסמוך על ארצות הברית? | היגיון בשיגעון

  4. פינגבאק: יום זיכרון לשואה ולגבורה | היגיון בשיגעון

  5. פינגבאק: איך הגיעו תושבי לנינגרד לקניבליזם ורצח ילדים למאכל | היגיון בשיגעון

  6. פינגבאק: האם אפשר לסמוך על ארצות הברית נוכח האיום האיראני | היגיון בשיגעון

  7. מאת מירה‏:

    זאב שלום,
    האם יש תרגום לאתר שלך לאנגלית? בעיקר לשתי הכתבות הבאות:

    ידידתנו ובת בריתנו האנטישמית
    http://www.zeevgalili.com/2006/06/233

    האם אפשר לסמוך על ארצות הברית
    http://www.zeevgalili.com/2011/02/13734

    נכון שקנדי כבר מת, אבל חשוב מאד, לדעתי, להפיץ את האינפורמציה, ואם יש תרגום זה יעזור לנו מאד.

    תודה.
    תשובה

    אין לי מספיק זמן לצערי וגם לא מתרגמים טובים כדי לתרגם את כל מאמריי. אך באתר האנגלי שלי http://www.zeevgalili.com/english/ תוכלי למצוא כמה מאמרים בנושאים דומים.
    ז.ג.

  8. מאת מושיק‏:

    אינני מבין כיצד השכונה לא מותאמת ליהודים אך עקב העובדה שהוא גנרל ישראלי היא כן בסדר בשבילו,

    • מאת Ronen Magid‏:

      זה פשוט מאד. לאמריקאי של אז, ״יהודי״ הוא יצור קטן, חלוש, עם זקן, בגדים מוזרים, דובר אידיש, בעל אף גדול, לא מסוגל להגן על עצמו ואינו חולק דבר בתרבות האמריקאית חובבת הנשק והכח. זה לא אדם שמזמינים הביתה לשתות ג׳ין. מצד שני, לוחם יהודי, לובש מדים, גיבור, שלא לדבר על גנרל הוא דבר שהאמריקאי הממוצע יכול לכבד. וזה שונה מאד מהיהודי הסטראוטיפי שהכיר עד אז.

  9. פינגבאק: לקראת יום השואה – כל הקישורים, לזכור ולא לשכוח | היגיון בשיגעון

  10. פינגבאק: הבנאליות של הרוע והרשעות של חנה ארנדט | היגיון בשיגעון

השאר תגובה