דן שיפטן

מקור השם פלסטין

"הפלסטינים בישראל כמו הערבים באזור בכלל משוכנעים כי אין מקום ואיך לגיטימיות לקיומה של מדינת לאום יהודית בליבו של המרחב הערביו כי התנועה הלאומית היהודית, שהפכה את הפלסטינים בארצם מרוב למיעוט, גזלה את מולדתם. הפלסטינים בישראל מכירים בעוצמתה של ישראל אך רואים בכך, כמו אחיהם באיזור, מציאות חולפת שאינה מתיישבת עם סדר העולם התקין. הם יודעים מניסיונם רב השנים שהם יכולים להרשות לעצמם לפסול את מדינת הלאום היהודית מעיקרה, ולהזדהות עם אויביה, כיוון שהרוב היהודי מוגבל עד מאד, ביכולתו לפגוע בהם, בשל משטרו הדמוקרטי, ותדמיתו העצמית כחברה פתוחה… לערבי בישראל יש, אם כן, גם מוטיבציה וגם אפשרות לדבוק בתפיסה של שלילת אותו רכיב שהוא סיבת הקיום של ישראל". (פרופסוד דן שיפטן בכנס הרצליה)

היו זמנים שהפלסטינים לא ידעו כי הם פלסטינים וטענו שפלסטין היא בעצם סוריה הדרומית.

אבל כשעמד חבר הלאומים להחליט על מתן המנדט על ארץ ישראל לידי הבריטים, מיהרו ערביי ארץ ישראל לחפש את שורשיהם הרחוקים, שכאילו נטועים בארץ.

בתזכיר לחבר הלאומים משנת 1922 נאמר כי האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל מורכבת "מצאצאי האנשים היושבים בה משחר ההיסטוריה. בתוספת האלמנטים האמורי, החיתי, הפיניקי, הפלישתי ואחרים".

המשלחת הערבית הראשונה לחבר הלאומים טענה כי "לפלשתינא (א"י) היתה אוכלוסיה מקומית עוד לפני שהלכו היהודים אליה. ואוכלוסיה זו נשמרה במשך כל הדורות ומעולם לא נתבוללה בשבטים היהודיים שתמיד היו עם לבדד ישכון".

"הערבים הכנענים" מתוך שידור של הרשות הפלסטינית

בתזכיר לצ'רצ'יל, ערב ביקורו בארץ במארס 1921 נאמר: "אין זה נעלם ממדינאי מנוסה כמוך שהראשונים שהתיישבו בפלסטין מקדמת דנא אינם אלא הערבים עמלקים, אבותינו הקדומים. אברהם עליו השלום, אבי ישראל, לא עקר אליה מארץ בבל אלא מאות רבות של שנים לאחר מכן".
בחיפושיהם אחר שורשים כלשהם בארץ הזו כבר ייחסו עצמם לצאצאי היבוסים שדוד כבש את ירושלים מידיהם, צאצאי הגירגשים והחיווים וכמובן הפלישתים. (פרופסור יהושע פורת בספרו על צמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית)

האם יש עם פלסטיני?

http://www.youtube.com/watch?v=8R8jou2B5Fg

מי זה אמר שאין מוטיבציה בצה"ל? מי זה אמר שהמוראל ירוד? שאין דבקות במשימה? שהמפקדים אינם מקיימים את הסיסמה "אחרי"?

ילך ויראה את הסרט שניתן לכנותו "גדוד גלבוע מכה שנית". זהו סרט המשך לסרט הקודם שספרתי כאן עליו, שהציג את חורבן גוש קטיף, כאיזה מסע כיפי, מלווה במוסיקת טראנס עליזה.

בשעתו פניתי לדובר צה"ל בשאלה אם הסרט הזה הוא עבודה צה"לית והתשובה שקיבלתי היתה שלילית. בעניין הסרט החדש כבר לא פניתי ואיני מבקש תשובה. ברור לי שאי אפשר היה לעשות סרט זה בלי סיוע של צה"ל וכמעט ברור לגמרי שגם נעשה ביוזמת צה"ל.

מן הטקסט שבסרטון – שהופץ עכשיו באתר YOU-TUBE? –
ניתן להבין שהוא צולם כמה שבועות לאחר תום החורבן, במחנה צה"ל שהוקם למען מחוללי החורבן. הסרט מורכב בעיקר ממונולוגים של חיילים ומפקדים, המספרים את שבחי החורבן.
ההצהרות נשמעות כמו טקסט שנכתב על ידי מומחי ההמב"ג. אותם קציני חורבן הנפש שהכשירו פסיכולוגית את הנכונות למעשה הזוועה. או שעבודתם היתה כל כך מוצלחת שלא היה צריך להכין טקסט לאנשים שנראו כמו רובוטים מסוממים.
להלן מבחר:
"עבורי המשימה היתה אתגר" (קצין בדרגת רב סרן)
"אני גאה שלקחתי חלק במשימה הזו"
"בעשרות שנותיי בצבא לא חשבתי שאשתתף בארוע בעל חשיבות ומשמעות מדינית".
"הגדוד הוכיח רמה גבוהה של ביצוע ואני שמח שניתנה לי הזכות להיות חלק מן העניין"
"צה"ל הצליח לעמוד באחד היעדים החשובים שלו וזה לשמור על האזרחים".
רק אחד, צדיק בסדום, קצין בדרגת סגן אמר: "היה עצוב והיה קשה וכולנו בכינו"

יש סימנים רבים המעידים שהסרטון הזה איננו יוזמה פרטית של איזו יחידה. הוא צולם במחנה צבאי ומופיעים בו נציגי חילות שונים. יש גם סימנים לעבודה מקצועית כמו השלט הקטן שמופיע לפני כל סצינה בסרט מקצועי כשקוראים CUT. ייתכן שזה היה סרט הסברה ניסיוני שנגנז ומישהו הוציא אותו דווקא עכשיו.

האתר בו נמצא הסרט (אם לא הוסר בינתיים):
http://www.youtube.com/watch?v=G4x_kG82pY4

פרופסור דן מירון, הרואה באורי צבי "גדול השירה העברית בדורותינו", הוא העורך של מהדורת כל כתבי אורי צבי גרינברג שבהוצאת מוסד ביאליק.

הוא מתייחס לעבודתו כאל עבודת קודש ומקפיד על כל תג ואות, שלא לחרוג מכוונתו של המשורר. על דרכו של אורי צבי הוא כותב במבוא לכרך הראשון: "אצ"ג תיכן את ספריו ברוב זהירות והתכוונות. ספר שירה לא היה בעיניו רצף מצטבר של שירים ראויים לדפוס, אלא אמירה רצופה ומתכוונת למטרה רוחנית אחת, ובה בשעה גם מעשה אדריכלות מתוכנן לפרטיו, טבוע בחותמה של צורה שלמה".

במקום אחר מספר דן מירון כי בשנת 1955 ביקש אורי צבי להוציא בהוצאת שוקן (בה הוציא את "רחובות הנהר" בשנת 1951) את "ספר העמודים", שאמור היה לכלול שירים, שפרסם בבמות שונות מאז תום המלחמה. מסכת שירים שעיקרה תקומת ישראל והקמת מדינה עברית.

כתב היד נמסר למו"ל סודר והגיע לכלל הגהה ראשונה ושניה. אז נתגלעה מחלוקת בין המשורר לבין המו"ל שנטל לעצמו את הזכות לקבוע בענייני ספרות. אורי צבי חזר בו מהסכמתו לפרסם את הספר ומהחלטתו זו לא חזר בו, למרות ההפצרות ונסיונות הפיוס. הספר לא ראה אור בחייו של המשורר והופיע רק בכינוס כל כתביו.

אלמנתו של אורי צבי, המשוררת עליזה טור מלכא, נלחמת כלביאה לשמר את רוחו של אורי צבי לא רק במילותיו אלא גם בסגנון הצגתם. יש לאורי צבי שירים שיש בהם שורות בנות 22 מילים. הדבר יוצר קושי רב בעימוד שירים כאלה והיו שרצו לשבור את השורות. עליזה טור מלכא אינה מתירה ואומרת שאורי צבי רואה בשבירת שורה כאילו היתה שבירת יד.
עוד סיפרה כי בשעתו הביע אורי צבי נכונות לפרסם את "ספר הקיטרוג והאמונה" שמשך שנים היה ספר מבוקש מאד ורבים היו מוכנים לשלם הון עתק תמורת עותק. אחד המו"לים התחייב לשלם לו אלף לירות. המשורר היה זקוק לסכום זה לצורך הרחבת ביתו. המו"ל התנה הסכמתו בכך שהמשורר יוציא שורה אחת מן הספר ואורי צבי ויתר על הכסף והספר לא ראה אור. [הכוונה כנראה לשורה הבאה: "אל טל בהריך, אל עץ ואל טף" עמוד קמא. קללה בסגנון קללת דוד את הרי הגלבוע. שיר זה היה גורם מרכזי בנידויו של אורי צבי – ז.ג.]

על רקע זה יובן עד כמה הקפיד מירון שלא לסטות כמלוא הנימה מכוונת המשורר. ועליזה טור מלכא התנתה בחוזה עם מוסד ביאליק שמלאכת עשיית הספר תינתן אך ורק לצבי נרקיס.

זהו הרקע לביקורת שיש לי על החוברת "במלכות הצלב", הכוללת את הפואמה במקור ובתרגום, שראתה אור לרגל הארוע. החוברת נראית יותר כתוכניה לקונצרט מאשר כספר ובכך יש החמצה גדולה. היצירה מודפסת באות ממשפחת אותיות מרים שהיא אולי האות הפחות יפה (לטעמי) בשפה העברית ובוודאי גם הפחות קריאה. (עליזה טור מלכא: זה נעשה בניגוד לדעתי). לחוברת צורפו איורים יפים מאד שמקומם יכירם בספר מיוחד של יצירות השואבות השראתן מיצירת אורי צבי. לכלול אותן בתוך ספר של יצירתו הוא כמעט חילול הקודש לדעתי. האם שירי אורי צבי זקוקים לחיזוק של מאיירים? (אותם איורים שיזמה המפיקה של תכנית הטלוויזיה, רחל-אליה אוחנוב, שימשו בסיס מוצלח מאד לתפאורה למופע ושם אכן מקומם הטבעי).

דברתי עם גאולה כהן, העושה ימים כלילות בהתנדבות ומסירות למען בית אורי צבי. למותר לציין שהמאבק להשיג מימון לפרויקט הגדול הזה היה קשה ומתיש ואת מגרעותיו יש לייחס לחסרון כיס.

ביקורת באותו תחום שמעתי מפי אנשים על הספר "בעבי השיר", שיצא לאור במוסד ביאליק. הספר הוא מפעל חשוב וראוי שבו ריכז דן מירון את המיטב מן המיטב של שירת אורי צבי. בכך פתח את יצירתו לרבים, שאינם מסוגלים להכיל את מכלול היצירה רבת הכרכים.

שער הספר בעבי השיר . האם טרטקובר עיצב צ' בצורת צלב קרס?

מלאכת האיור לשער הספר הוטלה על דוד טרטקובר. כמה קוראים היפנו את תשומת לבי לכך שהצ' בשם אורי צבי שבשער הספר נראית כצלב קרס. גם לי נראתה כך. שאלתי את טרטקובר והוא אמר לי שהשתמש לאיור אך ורק באותיות שצולמו מתוך ספרים שאורי צבי ערך בעצמו, ולא שינה כמלוא הנימה. והשער אושר על ידי העורך והגב' טור מלכא.

להלן כמה דוגמאות לעיצובים שעיצב עורי צבי לספרי שיריו

ראה" המשורר שחזה את השואה

בשנת 1969 הועלתה על הבמה הקומדיה "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ", פרי עטו של שאול ביבר. המפיק היה פשאנל הנודע וכיכבו בה ציפי שביט וגדי יגיל.  ברוח הימים ההם הציגה הקומדיה את מלחמת ששת הימים כמסע משעשע.

הקומדיה זכתה להצלחה רבה, הקהל נהר אליה וצחק.  עד שאדם אחד שלח מכתב לפשאנל  בו נאמר: לי לא קרה שום דבר מצחיק בדרך לסואץ. אני איבדתי את בני במלחמה.

ככל הזכור לי פשאנל, בעל לב זהב, שינה את שם ההצגה או הוריד אותה מן הבמה.

נזכרתי בפרשה הזו  כשצפיתי בסרטון המופץ באינטרנט ואשר עורר בי ריגשות תעוב. זה היה משהו בנוסח "דבר מצחיק קרה לי בדרך לגוש קטיף".הדבר המצחיק הזה הוא כנראה תוצאה של ההכנה המנטאלית (המב"ג) שהכינו את חיילי צה"ל לקראת הגרוש המתועב.

מה מצחיק אותםכל כך?

הסרט נפתח בשירה ענוגה של השיר "פרחים בקנה" של דודו ברק ואפי נצר, בהנפת דגל הלאום, בקולאז' של חיילים וחיילות  חייכניים על רקע מחנה אוהלים.  עד מהרה עובר השיר לביצוע מקצועי מאד, במקצב של מוסיקת טראנס.  ובקצב זה מתאר הסרטון את מהלך ההכנות לגרוש

כשמלוות אותו מילים כמו

" כשאביב נרדם יעור בחיוורון

בשדות האש יתם הקרב האחרון"

ועד מהרה אתה רואה את ההכנות לקרב האחרון. חיילים וחיילות מתאמנים בנשיאת מתנחלים ובהוצאתם בכוח מבתיהם. לא שוכחים להתאמן גם בהוצאת נכים על כיסאות גלגלים, ישישים וישישות, ותינוקות הנשלפים מזרועות אמותיהם.  ואז מגיע הקרב האמיתי – הקרב ההרואי נגד האוייב. וכמה מתאימות המילים הבאות לקרב הזה:

"פרחים בקנה ובנות בצריח
ישובו לעיר חיילים בהמון
ילדה אחת קטנה ובידה זרים
לעיר הלבנה תצא אז בשירים
ולחייל נרגש תשים סביון בדש".

והקרב נמשך – ממורג לניסנית ומניסנית לגן אור. והחיילים והחיילות תמיד מחייכים ולעתים מוציאים לשון למצלמה. רק המגורשים בוכים משום מה. הסרטון מסתיים בהנפת דגל "גדוד גלבוע".

ומי אמר שאין מורשת קרב בצה"ל.

מדובר צה"ל נמסר לי כי צה"ל לא יזם את הסרטון ואין לו חלק בו. אכל בחינה מדוקדקת של הסרט מלמדת שמדובר בעבודה מקצועיתו לא בסרטון של חובבים.

צועדיםלעבר מעשה הנבלה הגדול של שרון וברקע השיר: ישובו לעיר חיילים בהמון ילדה אחת קטנה ובידה זרים לעיר הלבנה תצא אז בשירים

הסרטון מופיע באתר  YOU TUBE , המאפשר לכל אדם להציג סרטון וידאו.  הסרטון עורר כמה תגובות נזעמות מכל העולם.

להלן כמה מהם:

•    אלה הבחורים שגרשו את אחיהם מבתיהם. בושו לכם.

•    איך הצבא שנכשל בלבנון הצליח כל כך בגרוש יהודים והפך את עזה למדינת טרור.

•    לא נשכח ולא נסלח. אראה את הסרט לילדיי כשיגדלו ויהיו מסוגלים לעמוד מול הזוועה.

•    חיילים עליזים. מה שעשיתם הוא טיהור אתני זהו פשע מלחמה.

הסרטון עלה לרשת בכתובת הבאה

http://www.youtube.com/watch?v=Vf7elVePVkk

אך בעקבות הזעם הציבורי שעורר הוא הורד מן הצג.

אך לא עבר זמן רב וגיבורי גילבוע היכו שנית בסרטון המשך לסרט הגבורה הראשון.

גדוד גלבוע מכה שנית

מי זה אמר שאין מוטיבציה בצה"ל? מי זה אמר שהמוראל ירוד? שאין דבקות במשימה? שהמפקדים אינם מקיימים את הסיסמה "אחרי"?

ילך ויראה את הסרט שניתן לכנותו "גדוד גלבוע מכה שנית". זהו סרט המשך לסרט הקודם, שהציג את חורבן גוש קטיף, כאיזה מסע כיפי, מלווה במוסיקת טראנס עליזה.

בשעתו פניתי לדובר צה"ל בשאלה אם הסרט הזה הוא עבודה צה"לית והתשובה שקיבלתי היתה שלילית. בעניין הסרט החדש כבר לא פניתי ואיני מבקש תשובה. ברור לי שאי אפשר היה לעשות סרט זה בלי סיוע של צה"ל וכמעט ברור לגמרי שגם נעשה ביוזמת צה"ל.

מן הטקסט שבסרטון – שהופץ  באתר U-TUBE ניתן להבין שהוא צולם כמה שבועות לאחר תום החורבן, במחנה צה"ל שהוקם למען מחוללי החורבן. הסרט מורכב בעיקר ממונולוגים של חיילים ומפקדים, המספרים את שבחי החורבן. אף לא מילת צער. אף לא מילה של חשבון נפש.

ההצהרות נשמעות כמו טקסט שנכתב על ידי מומחי ההמב"ג. אותם קציני חורבן הנפש שהכשירו פסיכולוגית את הנכונות למעשה הזוועה. או שעבודתם היתה כל כך מוצלחת שלא היה צריך להכין טקסט לאנשים שנראו כמו רובוטים מסוממים.
להלן מבחר:
"עבורי המשימה היתה אתגר" (קצין בדרגת רב סרן)
"אני גאה שלקחתי חלק במשימה הזו"
"בעשרות שנותיי בצבא לא חשבתי שאני אשתתף בעצמי בארוע בעל חשיבות ומשמעות מדינית".
"הגדוד הוכיח רמה גבוהה של ביצוע ואני שמח שניתנה לי הזכות להיות חלק מן העניין"
"צה"ל הצליח לעמוד באחד היעדים החשובים שלו וזה לשמור על האזרחים".
רק אחד, קצין בדרגת סגן אמר: "היה עצוב והיה קשה וכולנו בכינו"

כמו בסרטון הקודם גם פה יש הרבה צחוקים וכאפות ו"הוויי של חברה". וגם בדיחה תפלה וגזענית.

יש סימנים רבים המעידים שהסרטון הזה איננו יוזמה פרטית של איזו יחידה. הוא צולם במחנה צבאי ומופיעים בו נציגי חילות שונים. יש גם סימנים לעבודה מקצועית כמו השלט הקטן שמופיע לפני כל סצינה בסרט מקצועי כשקוראים CUT. ייתכן שזה היה סרט הסברה ניסיוני שנגנז ומישהו הוציא אותו דווקא עכשיו.

האתר בו נמצא הסרט

http://www.youtube.com/watch?v=G4x_kG82pY4

בדיקה שערכתי ב-30.7.09 העלתה כי הסירטון נמצא עדיין באתר.

הואיל וניתן בכל רגע להסירו  מן האתר אני מביא כאן שורת תמונות מן הסרט שיישארו כאן לדראון עולם. התמונות מדברות בעד עצמן ואין צורך בכיתובים.

קשה להאשים את יוצרי הסרט ןבןןדאי לא את המשתתפים בו. את הרפש הזה יצרו ראש ממשלה ורמטכ"ל מושחתים.

בדיקה שערכתי ב-24.2.14 החרפה הוסרה מן הרשת. הפוסט הזה נועד לכך שלא נסלח ולא נשכח